הפרעה טורדנית כפייתית ביחסים: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

סיבות אפשריות ומצבים דומים להפרעה טורדנית כפייתית ביחסים

הפרעה טורדנית כפייתית - תמונת המחשה
הפרעה טורדנית כפייתית סובלים ממחשבות מטרידות וחוזרות? חייבים לשטוף ידיים כל הזמן? מקיימים "טקסים" מוזרים? נרא...
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להפרעה טורדנית כפייתית ביחסים?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

הפרעה טורדנית כפייתית ביחסים: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום מפרסמת שוב את השאלה למרות שהיא פורסמה כבר ולא זכתה למענה. אובחנתי כסובלת מדיכאון וOCD וחרדות עקב מוות של שני ההורים ואירועי חיים קשים נוספים. אני מעל 7 שנים בזוגיות ונשואה כחודש. כמה ימים לפני החתונה צצה לי מחשבה שאני לא אוהבת את בן זוגי ומאז ועד עכשיו המצב רק מחמיר...מרגישה שלא אוהבת אותו (אין רגש בכלל) יש חרדות בכל מה שקשור אליו..אין רצון למגע, חיבוקים ונשיקות ולא לאינטימיות (מחשבות שנגעלת ממנו ומפחדת שבאמת ככה מרגישה) מפחדת שאני באמת רגילה אליו ומפחדת לעזוב כי אין לי בעצם לאן ללכת כי גם כשרבים לא מבינה מה אני מרגישה...האם אני בוכה כי אוהבת או כי התרגלתי ולא רוצה להיות לבד.. ואני תקועה במעגל מרושע כזה...האם מה שאני מתארת יכול להיות ROCD?...האם יש תקווה לקשר?...מרוב שאני מותשת אני כבר מרגישה ריקנות ואפילו החרדות נעלמו מרגישה כאילו אין בי כלום...יש לציין שכדורים מכל הסוגים גורמים לי להרגיש רע וCBT וטיפולים פסיכולוגיים פשוט לא עוזרים...אני מאבדת תקווה...אשמח לעצה.

שלום אנונימית, דווקא עניתי לך בהרחבה, אך כנראה חלה תקלה בשיגור התשובה. לגופו של עניין - ראשית, יש לציין ש-ROCD עדיין לא נחשב אבחנה רשמית במדריך האבחון, בניגוד לסוגים אחרים של OCD. מבחינה טיפולית, אין משמעות רבה לתוכן של האובססיות והטיפול המומלץ הוא שילוב בין טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שאמור לשנות את דפוסי חשיבה האופייניים ל-OCD מכל סוג (למשל, גישה של פרפקציוניסטית של "או הכול או לא כלום", המעידה במקרה זה על ציפייה "לאחד וליחיד" במקום פיתוח גישה של רצף, לפיו יש מתאימים יותר ויש מתאימים פחות, מה גם שאינך יודעת אם תמצאי בחור מתאים יותר). הואיל והייתם 7 שנים בקשר זוגי, לא ייתכן שפתאום הוא לא מתאים. מה שנראה יותר סביר, כפי שקורה לעתים קרובות ב-OCD, הוא שנושא האובססיות התחלף או התווסף, לאחר ההחלטה הסופית ואכן חרדת החמצה וחרטה על הבחירה מופיעה בעיקר אצל הסובלים מ-OCD. אני חייב לסייג את התרשמותי לאור העובדה שפרטי המקרה אינם מוכרים לי ומדובר בפורום שאינו נועד לאבחון. אינני יודע איזה טיפול פסיכולוגי עברת, האם נעשה טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מסודר, האם מילאת את שיעורי הבית בטיפול זה ואיזה גישות אחרות נוסו. זווית אחרת לטפל בבעיה היא באמצעות טיפול זוגי, אך לפי הקווים המנחים של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני, טיפול תרופתי הוא תנאי הכרחי לטיפול ב-OCD הן כדי להשיג שיפור והן כדי להגביר משמעותית את סיכויי ההצלחה של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי או כל טיפול פסיכולוגי אחר. ישנן יותר מדרך אחת להגיע לרומא, מגוון התרופות הוא עצום וכך גם מגוון הגישות הטיפוליות. עצתי לך היא לא להסיק כל מסקנות מעשיות מהספקות והלבטים שהופיע חודש אחרי הנישואין. גייסי סבלנות רבה הדרושה להתמודדות עם הבעיה באמצעי הטיפול הרבים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

תודה על ההתייחסות והמענה!!!! אני מבינה שזה עדיין לא הוגדר כמשהו רישמי אך האם מה שתיארתי יכול בכלל להתאים לOCD על רקע מערכות יחסים? רק על סמך התיאור? בנוסף זה לא קרה אחרי חודש מהנישואים אלא התחיל 3 ימים לפני ועד עכשיו. כמובן שזה לא מחליף אבחון ואני לא שוללת טיפולים אני מנסה כבר כמה שנים ...ניסיתי עד כה רק CBT.

היי פרופ׳ רובינשטיין. אני ובן זוגי מכירים כשנה וחצי. בני 29. בכל תקופה זו יצאנו ונפרדנו כמה פעמים, כאשר כל פעם זה הסתיים בפתאומיות מהצד שלו. רוצה לציין כי אני הקשר הראשון שלו. לבן זוגי יש ocd מאובחן והינו הולך לטיפול אצל פסיכולוג ונוטל ציפרלקס. מטופל שנים ומאוד מודע לעצמו. למרות הפרידות המרובות, אני הרגשתי וידעתי שיש פוטצניאל מאוד גדול ואף אהבה ותשוקה גדולה, אנחנו מתאימים בהרבה מאוד בחינות, דבר שהוא אומר בעצמו. בנוסף חשבתי שהרבה דברים נובעים מהחרדות אותן הוא חווה, ולכן לא וויתרתי. לפני חמישה חודשים נתקלנו במקרה בטיול בתאילנד, שם חידשנו שוב את הקשר ומאז אנחנו יחד. הוא מאוד מחוייב, ואנחנו אוהבים ומסתדרים. הסיבה שכל פעם נפרדנו הייתה בעקבות זה שלמרות שהוא יודע שהוא אוהב אותי, יש לו תמיד חרדות לגבי אם הקשר מתאים, שהוא לא מרגיש פרפרים והרבה דברים אחרים שהם בגדר פנטזיה. בשבילו אהבה היא ההידלקות הראשונה הגדולה מבלי להכיר את הבן אדם. לפני שנה קראתי על ocd ונתקלתי ב rocd שם קראתי על הרבה מאוד מקרים שקרו בנינו ואין לי ספק שזה המקרה. בנוסף לא חווה דברים נוספים ולכן יש חוסר וודאות. הוא עצמו לא ידע שזה משפיע כך במערכת יחסים היות ולא הייתה כזאת. למרות הכל, אנחנו מאוד אוהבים ושנינו לא רוצים לוותר או לפספס את הקשר הזה. למרות שהוא מטופל ע״י פסיכולוג. שנינו רוצים ללכת למישהו המומחה בטיפול שלocd יחד.. על מנת שהוא יעבוד על העניין שלו, ומעבר לזה אני אקבל כלים כיצד להתמודד ואם בכלל זה אפשרי. המצב הנוכחי מקשה עליי מאוד, וגם עליו. השאלה היא האם אתה מציע ללכת למומחה ocd, או למישהו שמומחה בייעוץ זוגי בנוסף. תודה רבה מראש.

שלום ליאת, אני מקבל לטיפול, וגם עונה בפורום, לפונים ששואלים שאלות על עצמם - ולא על אנשים אחרים. בין אם בן זוגך סובל מ-R-OCD ובין אם לאו, הספקות והלבטים שיש לו בקשר אלייך פוגעים באופן מאוד טבעי ונורמלי בך. גם פרידות וחזרות תכופות אינן תורמות לדימוי העצמי שלך. גם אם את סובלת מבעיות פסיכולוגיות של אדם אחר, קרוב אלייך, את זו שפנית לפורום ורק טובתך היא לנגד עיניי. טיפול ב-OCD אינו מהווה התמחות רשמית. יש מטפלים שיש להם יותר ניסיון בכך ועברו השתלמויות מתאימות. אין לכך כל קשר עם טיפול זוגי. ייתכן שהיה רצוי לנסות טיפול זוגי במקביל, אצל מטפל אחר כמובן, ובתיאום עם הפסיכולוג של הבחור. אילו היית פונה אליי לטיפול, לא הייתי עוסק ב-OCD של הבחור, אלא בודק יחד אתך את ההתעקשות להיצמד לקשר שבו יש לצד השני ספקות לגבייך, בין אם הם תוצאה של OCD, של היעדר ניסיון קודם ביחסים או מכל סיבה אחרת. קיים מקום לשאול מה בדימוי העצמי שלך לקוי, שאינך מרשה לעצמך קשר עם מי שבטוח לגבייך במקום לשקוע בניתוחים ובטיפולים פסיכולוגיים בבעיה של הבחור. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

שלום דוקטור, בהתאם לשאלתי הקודמת ותשובתך לה ומאחר ואני רואה שתגובתי לא פורסמה אני אבהיר. אינני בן 17 אלא בן 28 ולהלן השאלה ששאלתי: מגיל 17 אני יודע שאני ביסקסואל ואין לי בכך כבר ספק. שנים רבות הייתי בעל מחשבות טורדניות רבות כלפי הנטיה המינית שלי(האם אני באמת בי סקסואל או רק הומו מה שלא נתן לי מנוח) . על אף שנוטים להתייחס לאובססיה כפתולוגיה כרונית , הצלחתי להתגבר עם הטורדנות שנסבה סביב שאלה זו. אולם, עם השנים נראה שהטורדנות הכפייתית עברה אצלי מחלקה לתחום הרומנטי. בשנים האחרונות חלה ירידה אצלי ברמת המשיכה שלי לפניה של בחורה(רמת ה"מוצאת חן בעיניי" אם כי המשיכה לגוף נשארה כפי שהייתה) דבר אשר גרם לפחד מצדי אם אני אוכל לחלוק אי פעם שוב יחסים רומנטיים עם בחורה. היום אני יוצא עם מישהי שמצד אחד אין לי ספק שאני נמשך אליה אבל הטורדנות לא נותנת לי מנוח וגורמת לי להטיל ספק, יש ימים שאנחנו יוצאים והכל נהדר ואני מרגיש משיכה אליה (ולפניה) אם כי פעמים רבות אני בוחן כל תו בפניה ונתפס לפגמים. אחרי שהכל נהדר ואנחנו מבלים זמן נפלא ביחד ובאותו רגע אני חושב שזהו נגמרו הספקות, ההרגשה הזו מספיקה לזמן קצר במיוחד עד שששוב מחלחל הספק. אז יש לי ספק אם כשהייתי איתה באמת נמשכתי לפנים שלה או שנמשכתי באותו רגע לגבר ודמיינתי את פניו. בנוסף לזה יש ימים שאני כבר מתחיל להרגיש אליה רגשות רומנטיים אבל פוחד שזה נעלם ובאמת יש ימים שפתאום אני לא מרגיש את זה אליה ומטיל ספק אם זה בכלל היה קיים או שדמיינתי. ימים אחרים אני פתאום לא מרגיש את המשיכה לפניה ופתאום כן. איני יודע מה לעשות. אני סובל. יש לעתים רגעים שאני פוחד שאני משקר לה ולעצמי ורוצה לשים לקשר שלנו סוף בלי שום קשר לכך, אני מרגיש תסכול כאילו כל פעם במקום שהקשר ילך ויגבר וכך גם רמת הרגשות כאילו המצוקה שבה אני נמצאת גורמת לי כל הזמן לעשות restart להכל כאדם שאינו מסוגל לייצר זכרונות ומדי יום צריך ללמוד את סביבתו מחדש. איני כבר יודע להגיד מה מכל זה אמיתי ומה הוא חלק מהאובססיה. אני צריך עזרה כי אני לא יכול להמשיך לחיות ככה. מה עושים? תגובה

שלום מתמודד, ביסקסואליות נמצאת על רצף הנע ממשיכה לנשים בלבד עד למשיכה לגברים בלבד, כבין שני קצוות אלה 5 דרגות של ביסקסואליות: https://www.shrink-friendly.co.il/?p=187 על השאלה למי אתה נמשך יותר, מינית וגם רומנטית, רק אתה יכול לענות. זו אינה שאלה ש"מומחה" אמור לענות עליה בשמך. ברקע אתה מתאר לבטים מתמידים לגבי בת הזוג, שאכן מתאימים להפרעה טורדנית-כפייתית ביחסים, ללא קשר לביסקסואליות: https://www.giditherapy.co.il/?p=1041. הסיכון לכך שלבטים כאלה יופיעו בקשר עם בחור גבוה. הפתרון העקרוני הוא בהפנמת ההבנה שאין דברים מושלמים, אין בני או בנות זוג מושלמים ויש למצוא את שביל הזהב בין הכול ללא כלום, כלומר, פשרה סבירה שתוכל לחיות איתה (כאשר כל זוגיות מחייבת פשרה וויתור על החמצת האופציה שלא מומשה). פשרה זו מושגת בדרך כלל בטיפול פסיכולוגי ואם החרדה הנלווית ללבטים גדולה מדי, קיימת אפשרות לטפל בה תרופתית. ביסקסואליות יכולה להתבטא בתקופות שונות בחיים ע"י משיכה לאחד המינים ובתקופות אחרות ע"י משיכה למין האחר ולפעמים התהליך הוא ממשיכה חזקה יותר לנשים למשיכה חזקה יותר לגברים. נטייה מינית היא דבר שיש לאבחן נכון לרגע האבחנה תוך הבנה שלא ניתן לנבא את העתיד וגם אתגר זה של התמודדות עם אי-הוודאות ראויה להתייחסות בטיפול. המרדף אחרי הגדרה "מתאימה" גם הוא מתיש אותך ומגביר את החרדה. חבל כי דווקא המשיכה לשני המינים טומנת בחובה אפשרויות רבות יותר. בשורה התחתונה: פנה לטיפול פסיכולוגי וייתכן שחלק מהדרך תלווה בטיפול תרופתי (הפסיכיאטרים רואים את הטיפול התרופתי כתנאי הכרחי לכל טיפול ב-OCD, ללא קשר לתוכן האובססיות). בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין shrink-friendly.co.il

שלום רב בעברי הייתי נשוי מספר שנים ללא חשד להפרעת הROCD דברים אחרים הפריעו (לשנינו) בקשר עם אשתי לכן התגרשנו. מאז היותי גרוש (כשנה) יצאתי עם מספר בנות דייט או שניים וישר שללתי כי תמיד היה משהו שהפריע. חיפשתי פגמים אצלן, הייתי עסוק בלראות את חצי הכוס הריקה, הייתי אכול סרטים עד "ששחררתי אותן" לדרכן. תמיד היו דברים שהפריעו לי בהן, תמיד. הבעיה העיקרית שלי בכלל בחיים היא בעיית "אמון" . קשה לי לסמוך על אנשים ועל בנות בפרט. אני אדם חשדן מאוד. לאחרונה אני הכרתי בחורה נחמדה מאוד , התחושה של החשדנות כלפיה הורסת לי את הקשר איתה. אני חושב כל הזמן האם הדבר נכון לי להיות איתה? אני מתעסק בהון לבטים האם היא מתאימה לי? האם היא האחת? ומתעסק עם עצמי בשאלת המפתח איך אדע שהיא לא משקרת לי? איך אדע שהיא לא תבגוד בי? השאלות האלו מעסיקות אותי רוב שעות היום. כשאני שואל אותה על השקרים שכביכול בראשי היא אומרת לי שהיא בחיים לא משקרת לי ושאין סיבה שתעשה כזה דבר ושאני האדם הכי חשוב לה ושהיא רוצה לבנות ריתי משהו ושהיא בחיים לא תשקר לי. אני "מחפש" אותה במקום להינות מהקשר. איך יכול להיות שבמקום להינות מהקשר אני מרגיש שאני מוטרד וסובל ממנו ומסתכל עליו בזכוכית מגדלת? כתוצאה מההתעסקות בדברים הנ"ל אני מרגיש חרדה מכך. לחץ. דפיקות לב. חוסר שלווה. אולי מעט דיכאון. תפקוד בעבודה ירוד. אני כל הזמן שואל את עצמי האם היא דוברת אמת, "והאם זה באמת זה". הפעם הבחורה הזו חשובה לי מאוד וארגיש החמצה (עוד אחת לאוסף) אם אתן לה ללכת. מקריאה באתרך הזדהתי המון עם תסמיני ROCD , אך מחמת הספק העלתי שאלה זו כאן בפורום על מנת שאקבל קצת חוט האם אני באמת סובל מזה ואם אכן אתה מזהה להערכתך סימפטומים כי אכן מדובר אצלי בROCD. לציין, אין לי הרבה קומפולסיות אך מנגד אכן מבקש אישורים מאחרים עליה, אני פרפקציוניסט, "הכל או כלום", לפעמים משווה לאחרות לפעמים לא, אוהב תחושת שליטה, שונא אי ודאות, וחושב שאישה לחיים זה באמת אחת שצריכה להיות מיוחדת ושקשה למצוא אחת כזו בעולם הגדול הזה. אודה לעזרתך בהכוונת עזרה מהי הבעייה המאופיינת כפי שמצטיירת לדעתך ודרכי טיפול. תודה ענקית

שלום ל', יהיה זה חסר אחריות מקצועית לאבחן אותך דרך הודעה בפורום ולהציע דרכי טיפול. ROCD גם אינו מהווה אבחנה "רשמית" לפי מדריכי האבחון המקובלים. רק בשנים האחרונות החלו לנסח אבחנות של סוגי הפרעות כפייתיות ספציפיות, לפי התוכן של האובססיות (למשל, הפרעת גוף דיסמורפית המלווה אובססיות על המראה החיצוני ללא כל בסיס מציאותי). באופן כללי, ROCD מטופל כמו כל הפרעה כפייתית אחרת. טיפול הבחירה הראשון הוא שילוב של טיפול תרופתי ע"י תרופות המשפיעות על רמת הסרוטונין במוח (SSRI, כמו פרוזק, ציפרלקס וכד') וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שמטרתו לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות (למשל, לפתח תפיסה של רצף במקום 'הכול או לא כלום' שציינת). עם זאת, חשוב לזכור שאנו מטפלים באדם ולא רק בהפרעה. לאדם מסוים מתאימה גישה טיפולית מסוימת ולאדם אחר עם אותה בעיה גישה אחרת או שילוב של מספר גישות. הכול תלוי באבחון, בשיתוף הפעולה של המטופל עם הגישות השונות ובנכונות של המטופל להפקיד את עצמו באופן חלקי וזמני בידי המטפל. קל וחומר כשברקע קיימת בעיה של אמון כפי שאתה מתאר. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il