שני חצאים שלא מתחברים לשלם..

לפעמים זה כאילו יש בי שני חצאים שונים, אחד נורמלי ושפוי, קם בבוקר, הולך לעבודה, מחייך ומצליח, חברותי ואהוד, רצוי ומקובל, והחצי השני מבולבל, אובד עצות, לא יכול לקבל אפילו החלטה אחת קשה, לא יכול לעבור ערב אחד לבד, נחנק מבדידות, בוכה מכאב, סובל ומתייסר, והולך לאיבוד, חסר מקום וצורה. אז לאיזה חצי להאמין ? אם איזה חצי ללכת ? לבכות או לצחוק ? איך מחברים את שני החצאים לאחד שלם ? ואולי לא צריך, אולי אפשר להמשיך ככה, במשך היום להיות החייכנית והמוצלחת, וזאת לא מסיכה, זאת הרגשה אמיתית של החצי הראשון, ובערב ובלילה לדעוך, לבכות ולהרגיש לבד, וגם זאת לא מסיכה, זה רק החצי השני. אפשר להמשיך ככה ? שני חצאים שלא מתחברים לשלם ? כשזאת לא מסיכה ? לא הסוואה ? כשזאת ההרגשה האמיתית מהלב והבטן ? איך ?

קלעת בול לאיך שאני מרגישה...

וווואוווו אין לך מושג איך נגעת בי עכשיו מרגישה שאת חיה בשני עולמות?

היי מה שלומך?

אני מתנצלת רציתי לברוח יש לי תחושה רעה שעצם העובדה שאני הגבתי להודעתך הבריחה אותך לבסוף אז אני מתנצלת מעומק ליבי ואני לא אומרת את זה בציניות, אלא בכנות. ואם זה נכון,אל דאגה אני לא נפגעת הראייה האובייקטיבית שלי מאפשרת לי לחשוב שזו גם סתם תחושה שלי ושאני טועה. אבל לברוח,לברוח אני צריכה.מורידה נוכחות.

פעם מטפל אחד .אמר לי שאני חיה רק בצד השמח שלי וניססה להכיר לי את הצד העצוב את הצד המתוסכל, הכואב, המדוכא, הכועס, הנפגע, הנעלב את כבר מכירה את הצד הזה שלך אז את כבר בחצי הדרך. החצי השני הוא כמובן לעשות אינטגרציה בין שני החלקים. להתאחד לאדם שלם. אדם שיודע שבכל שמחה מהול קצת עצב ובכל עצב מהולה קצת שמחה. איך מאחדים את שני החלקים? כמובן שהטיפול יכול לעזור. הצעד הראשון הוא קבלה קבלה ששני החלקים הם בעצם את אף אחד מהם לא צריך ללכת, יש מקום לכולם הצעד השני הוא סינתיזה של מה שאת רוצה לשמור משני החלקים וזריקה של מה שהוא כבר מיותר אביב, אוהבת אותך המון על כל חלקייך