בדידות/בא לי למות

סוף השבוע עבר לאט, לאט עם הרבה כאב, הרבה בכי ורחמים עצמיים. אני פרודה מס' חודשים, לא מתגעגעת לאקס, הפרידה טובה לי, סבלתי הרבה. עם הפרידה הגיעה הריקנות, הבדידות, תחושה שאין תוכן לחיים, שאין בשביל מה לחיות. אני מתעוררת בבוקר , הולכת לעבודה, חוזרת מעבודה , הולכת לישון וחוזר חלילה. יש לי מס' חברים, בסוף השבוע ראיתי שזה מעט, כל אחד מהם היה עסוק, כך שמצאתי את עצמי לבד וזה כאב, כאב מאוד. אני נמצאת במסגרת שאין לי אפשרות להכיר חברים חדשים( אני לא מדברת על בן זוג, כרגע זה לא מה שאני רוצה, עדיין מוקדם ). מה עושים עם הכאב , מה עושים עם הבדידות, מה עושים כשהדמעות חונקות, אך יוצאים מזה??? אני יודעת שהזמן יעשה את שלו, הייתי במצבים יותר קשים, רע לי, קשה לי להתחיל כך שבוע ועוד יותר מפחיד אותי להגיע לסוף השבוע ואז שוב הדמעות יחנקו... אני זקוקה לעזרה, האם יש קבוצות תמיכה? אני מטופלת אבל הייתי רוצה להפגש עם אנשים.

לוקחים ssri ומחפשים חברים באינטרנט

דוגי חמוד, תרופות הן לא תמיד הפתרון הכי טוב. עדי

גליתוש חמודה, אני אישית תומכת נלהבת של קבוצות תמיכה (אני בשומרי משקל) אבל קבוצות תמיכה לפעמים יכולות להרוס. חשוב שתבחרי במטפל ותלבני איתו את הדברים לגבי קבוצה. כשבא לך להתאבל, אל תדפקי חשבון ותתאבלי!!!!!!!!!!!!!!!!! עדי

לגלית היקרה, אני מבינה את התחושה שלך, ואני חושבת שלפגוש אנשים חדשים יכול לעזור לך מאוד. בקשר ל"זמן שיעשה את שלו", ועד שהוא יעשה? מה יהיה עד אז? עד אז צריל לפעול, לעשות משהו, שתראי שאת מסוגלת לעזור לעצמך ולא לשקוע בתחושות הנוראיות שמלוות אותך... אם את מטופלת אז זה יכול לעזור לך להתמודד עם עצמך, להכיר בעצמך, ולהשלים עם עצמך... בהצלחה.

אני לא יודעת מה לומר. אני מרגישה בדיוק כמוך

עברתי בדיוק אבל ב ד י ו ק את אותו הדבר הסופשבוע הזה. אני בן אדם שאין לו הרבה מידי חברים, נפגעתי מאנשים שחשבתי לחברים שלי- נפגעתי מאד, כאשר אתה נמצא במרה שחורה ואתה לא כל כך מצחיק ומבדר- מה לעשות אנשים מתרחקים ממך, וזה מה שקרה לי, אנשים, נשים שחשבתי לחברים וחברות נעלמו , כאשר הייתי זקוקה להם יותר מכל!, אז לפחות עכשיו אני יודעת את פרצופם האמיתי, ובאמת יצא ככה שסופהשבוע האחרון פשוט הייתי לבד. זה כואב. מאד. רק מי שעבר דבר כזה - שיש לך טון דמעות להוציא ולשתף אבל ... אין עם מי לעשות את זה... רק מי שעבר את זה - יודע עד כמה זה רע. עד כמה הבדידות היא קשה ושורפת. גלית יקרה, יש לי רק דבר אחד להגיד לך, אולי זה יעזור טיפה.. משפט שקראתי פעם," אם אין מי שיעמוד מאחורייך וידחוף אותך קדימה-- תדחף את עצמך".. אין מה לעשות זה ככה. ותהיי חזקה. גם בכוחות עצמך. הרבה אהבה.. ליהי.

בוקר טוב, זה מאוד מרגש לקרוא את התגובות שלכם, את ההזדהות ואת הרצון לעזור. היום אני מרגישה קצת יותר טוב, יודעת שהנפילה הבאה תגיע לקראת סוף השבוע. אני יודעת לזהות את מצבי הרוח ואת התחושות שלי, יודעת בדיוק מהיכן זה נובע. אני די חזקה ולכן הפסיכולוגית שלי אמרה שאין צורך שאטול כדורים, אני מטפלת בעצמי בדרכים חרות כמו ספורט.למרות המודעות העצמית ולמרות החוזק היחסי כולנו בני האדם ולכן יש נפילות וכשהן קורות , הן חזקות וכואבות. אני עטוברת תקופה לא קלה, תקופה של תחושה שאין בשביל מה לחיות, כביכול החיים ממשיכים, אני עובדת, מבלה פה ושם מטפחת את עצמי ואז באה הנפילה ואני שואלת את עצמי, מה כל כך טוב? אך את מסוגלת לבלות, להתלבש הרי הכל כל כך אפור? ואז מגיע הבכי, הבכי שקורע, הבכי שחונק ובסוף גם משחרר עד הפעם הבאה... תודה לכולכם אוהבת גלית