לאביב

הייי זו נטעלי, תודה על תגובתך אני באמת שמחה אני רק מקווה שתעני לי גם הפעם, תראי בהתחלה הייתי חוזרת על שאלתי עד שהבנתי שזה בעצם בעייתי, את צודקת אין כבר מה לומר= אבל שתדעי מי שלא עבר בחיים שלו בדידות והרגשה של דחייה לא רצוי- לא יכול להבין עד כמה המצוקה היא קשה, את כנראה אחרת הפוך מימני ובאמת עד עכשיו הפחד שלי להשאר כמו תמיד לבד בלי חברים. אז אולי טיפה הגזמתי. אבל זה לא היה בקטע שלא הקשבתי פשוט הייתי שקועה במחשבות השליליות שלי מה היה ובטח היה כמו תמיד שאני לא התחבר אלייהם והם לא אליי. אבל אביב באמת תודה אני כבר לא זוכרת את ההצעה שלך בקשר לשאלה, אבל בטוח שהיא היתה בהרגשה שהיה בסדר ועודדת אותי נכון? און שטעיתי?! דחו לי את הגיוס לאוקטובר.עוד חודשיים בול. ומה שלומך???? מחכה לתשובהההה נטעלי

לנטעלי, דבר ראשון, על מה את מחכה לתשובה ? אין כאן שום שאלה, אז גם לא תהיה תשובה לכלום. דבר שני, אל תסיקי מסקנות מוטעות, את לא מכירה אותי אז את לא יודעת איזה מצוקות מלוות אותי, אל תקבעי שלא עברתי בדידות או רגשות של דחיה או לא רצויה, לא לגבי ולא לגבי אף אחד אחר, תיזהרי קצת בדברייך, כי הן יכולות לגעת בנקודות רגישות שלי ושל אחרים, שלא תמיד קל לנו לדבר עליהן או לשתף בהן, בייחוד בתקופות מסוימות שבהם יש לנו קשיים אחרים ומלחמות אחרות, שאנחנו מייעדים את הכוחות אליהם. דבר שלישי, האמת היא שההעדפה האישית שלי, היא שתשאירי הודעה כללית שכזאת לכולם, כמו אתמול, ולא תפני אלי ספצפית, וזה בגלל הפחד שלי, אני לא מקצועית, ולא רוצה להגיד דברים שהם לא במקום, ולא רוצה לקלקל לך או לאף אחד אחר כלום, וכשאת פונה אלי אישית ואני מגיבה, אני נמצאת במקום של אחריות על דברים שאולי לא הייתי מגיבה אליהם, אם לא היו מופנים אלי אישית, כי אין לי מה לייעץ בענין, ואני לא מזלזלת במה שאת כותבת, אבל לא תמיד יכולה להגיב על הכל, כי שוב אני מסבירה - אני כותבת מנסיון בלבד, אל דברים שקרובים אלי כרגע, שאני חווה ומרגישה בעוצמות כרגע, ולא תמיד זה "מתלבש" על מה שעובר עלייך, ואם אני מתעלמת, זה פוגע בך ובצדק, ואולי גם באנשים אחרים בפורום, אבל גם לא תמיד אני יכולה לענות, גם לא כשפונים אלי אישית. ודבר רביעי, סתם הערת ביניים לגבי הצבא, לדעתי זה חבל שדחו לך, את סתם תשחי ב"מיץ של החרא" הזה עוד חודשיים, כשהיית כבר יכולה להשתחרר ממנו. יש דברים שצריך לעבור אותם ודי, כי אין דרך אחרת, "קפיצת ראש למים העמוקים", שבמקרה שלך אני חושבת שהיא היתה מסירה קצת את הפחדים, והיית רואה שאם הדברים לא השתפרו, הם לפחות לא נהיו גרועים יותר, מקסימום נשארת באותו המצב כמו בתיכון גם בצבא, ועם זה את כבר יודעת לחיות, ומאחר ואת לא רוצה ללכת לטיפול עכשיו, אז את צריכה להשלים עם זה, ולהמשיך לחיות עם עצמך כמו שאת, ולנסות לשפר דברים קטנים לבד, אבל זו אולי לא תהיה קפיצת דרך כמו שהיית יכולה לראות אם היית נעזרת במישהו מקצועי. בהצלחה, אביב.