כל כך רע לי...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
פשוט אני מבינה לאט לאט שהאופי שלי חלש כל כך. אני מגיבה לכל דבר בהיסטריות, פחדים ומתח עצום שמפריע לי לתפקוד. אני בוכה מכל שטות ונמצאת במתחים עצומים וזה מעציב אותי שאני כזו אפסית ושדרכי ההתמודדות שלי גרועות כאלה ובהתדמית שלי בעיני אנשים אחרים היא של היסטרית וחלשה ובכיינית. אני אפס מוחלט וכל כך קשה לי לחיות עם עצמי. אני מנסה תמיד לעשות את הדבר הנכון ולא מצליח לי. עדיין הכל יוצא הפוך ואנשים לא מבינים אותי ושופטים אותי. תמיד אני עושה טעויות שנדמה שלא הייתי צריכה לעשות אם היו לי יותר מיומנויות חברתיות. אין לי על מי לסמוך בעולם. אין לי מי שיקיף אותי באהבה. אני לא יכולה לסמוך גם על הקרובים לי ביותר משום שהם איכזבו אותי ופגעו בי לאחר שנתתי בהם אמון עיוור ועכשיו נותרתי עם הריקנות והלבד והפחד שאין על מי לסמוך בעולם ואין אהבה אמיתית. לפעמים בא לי למות מרוב עצבות. אין בי כלום מיוחד, אין בי שום דבר טוב. אין בי טיפה של חוזק ויכולת התמודדות
תראי, כל אחד מרגיש שהוא "אפס" במידה מסויימת, תלוי עד כמה המחשבות האלה רציונליות.... דבר שני, את חושבת שאם נפגעת מאנשים קרובים אלייך אז אין אנשים אחרים שתוכלי למצוא איתם שפה משותפת? ידידות, חברות, אהבה, חום, כ"כ הרבה סימפטיה... זה לא נגמר, זה רק התחיל, כנפגעת, ועזבת, עלית על דרך חדשה, שאולי תפתח בפנייך ת'אפשרויות להכיר אנשים חדשים... מה דעתך? ריקנות/בדידות/תחושת כישלון = דיכאון, את יודעת, יש רגעים שאולי אנחנו צריכים לשקוע בעצמנו, את שווה את זה, תחשבי על עצמך, על דברים שיגרמו לך להרגיש יותר טוב, להרגיש אחרת, תממשי אותם, תבני לך מעין שביל של דברים שלא גורמים לך לרצות ל-מ-ו-ת, דברים שיגרמו לך להרגיש אחרת... " ... לא יודע מה את מחפשת רק יודע מה את לא מוצאת לא תאמיני אני כמו הודיני נכנס למלכודת רק כדי לצאת ..." - .....יהונתן גפן ...... מלך...... -
עודדת אותי. אבל הבעיה אצלי היא שברגעים של לחץ כאלה אין שום הגיון ושום דבר לא מרגיע אותי.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
