לגלית ולכל הבודדים שבנינו

היי בדדות ובודדים יקרים, אני יתחיל בזה שאני לא פסיכולוגית ואני לא מתימרת ללמד אנשים אבל אני בהחלט אוהבת אנשים וחשוב לי להשמע משהו מתוכי על לב כל אחד ואחת.. יש משפט שמנחה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי ו"אהבת לרעך כמוך" - זה הולך איתי לכל מקום וכל משפט שאני רושמת כאן הוא מתוך תחושה וחויה של כל אחד ואחת ממכם. לשם התחלה אספר לכם שאני בת 26 גרה בת"א - שוכרת דירה לבד - יש לי כלבה וגם חתולה. חייה כרגע בדידות עם גודלה ומה שהופך את הבדידות הזאת היא לא דוקא העובדה שאני לבד אלה העובדה לאיך שאני רואה את עצמי בלבד הזה. ואני בדיוק כמוכם ואולי פחות ואולי יותר (זה לא ממש משנה) אומרת שאפשר לראות את הבדידות אחרת לגמרי - מכפי שהיא נתפסת בפורום.. כי זה נוראה מצחיק עם תשימו לב בין השורות שכל אחת מספרת על הבדידות שלה ואז עוד משהי כותבת גם אני מרגישה כך והשניה אומרת גם אני מרגישה כך וכמו גלגל אנחנו נראה שכולנו כל האנשים בעולם בודדים בצורה זאת האחרת יש כאלה שהחבר'ה היא הסבה לבדידות הזאת ויש כאלה שפשוט יפלו וירחמו על עצמם.. אני לעומת זאת מנתבת לעצמי דרך אחרת מכיוון שאני קולטת שכולנו אבל כולנו מדברים על אותו כאב במינון זה הוא אחר. ההתיחסות לבדידות מקבלת פן של נורמליות וחלק בלתי רגיל ממני ומחיי - ואני יסביר את עצמי הרי הבכי והרחמיים באים כי המוח מספר לנו על המצב שאנו לבד כמשהו שלא בסדר אצלנו "לא נורמלי" ואני אומרת לאור כל מה שאני שומעת ורואה שהמצב של לבד ובדידות זה המצב הטבעי שלנו רק שאנחנו לא מודעים הוא יותר נכון לומר לא יודעים להתמודד איתו. אני החלטתי עבור עצמי שפעם אחת בחיים אני יסתכל אחרת על "מצב הבדידות" והשנה את המבט שלי כי עם כל בן אדם שני שאני שומעת רואה ומדברת מספר לי על תחושות בדידותו כנראה יש שם איזה "מטמון" שאיננו רואים רק בגלל רחמים עצמיים. יש משפט שאומר "מי שאוכל לבד מת לבד" זה משפט ממש דבילי ממדרגה ראשונה ודבקה בו יש את האמת הכי גדולה למרות שהיא קשה לאוזנים כי לא משנה כמה שניהיה פופולריפ מקובלים מסכנים עצובים - לבסוף יקברו אותנו לבד ולא יקברו יתנו משהו מה שאומר ומחזק כי ההתיחסות שלנו כבני אדם איננה נכונה לבדידות ואולי אפילו לא נותנים לה את המקום הראוי שמגיע לה רק בגלל תפיסות מטופשות שלנו.. מה שמחבר אותי שוב שאני שמחה לראות מחדש כמה אני דבלית לפעמים וכמה חולשות יש לי כי זה מצחיק שמסתכלים על זה אחרת ומבינים שאנחנו בעצם לא באמת יודעים דברים אלה מספרים לעצמנו וחושבים שאנחנו יודעים דברים מה שהופך אותנו לשק של מחשבות ותו לו אז לפחות להנות מכל מה שניתן ומהבדידות בפרט כי היא חלק בלתי נפרד מהקיום בעולם כאן ובעולם הבאה (אנחנו נקברים לבד!) לכן לא שווה לסבול מכלום אפילו לא מהסבל עצמו ובמיוחד לא מהבדידות שממנה אנחנו מתחילים ליצר את כל ה"מחלות נפש" בגלל חוסר הצלחה להתמודד איתה - וראו איזה פלא שהמילה בודד והמילה להתמודד מעוד דומות וכנראה מחזירות לנו את אותו "הד" כשאנחנו מצליחים לחיות עצמנו בשלום.. אני כתבתי בלשון רבים מכיון שתוחשתי בלב "ואהבת לרעלך כמוך" שמודבר כבר בשניים למרות שאני רק אחת.. שרית האחת - הלבד - שבבדידותה מרגישה את כולם כחלק בלתי נפרד ממנה בעת הליכתה בדרכה ..(המילה בנויה מבד - דרך) הולכת לבדה בדרך - כי אין דרך אחרת בחברות והאהבת אנוש לכל בודד ואדם אשר נמצא בעוז בעולם כאן שרית

וזה משפט שמלווה אותי: "אהוב אותי או שנא אותי אך אל תהיה אלי אדיש " יעל

משפט יפה - אך יש בו מין טרוניה פנימית.. אני יעיר לך משהו ממש סתם בשביל השיחה בנינו שבמשפט שלך יש בו טרוניה כלפי ה"חיצוני" אשר גורמת לך ואך ורק לך לאכזבה מאנשים.. אני רק ממליצה לך להשאיר את המשפט אוהב אותי או שונא - לי יש את עצמי כך כל מי שהיה אדיש כלפיך לך לא יהיה אכפת כי ולא תהיה אכזבה בקיצור תהיה חכמה ועל תתני לאף אחד פריצה שבו לא תהיה במקום הראשון אצלך.. להבדיל מאהבת לרעך כמוך שבו כל האחריות נופלת אך ורק אלי בלי שום קשר לגורמים חיצונים אם הם אדישים או לא - זה ממש לא מענין אותי.. אם את מבינה.. וזה רק לשם תשומת לב שלך... תבדקי ותראי בנעשה ונשמה אך את מרגישה עם המשפט החדש וגם עם לא אז שהיה לך רק טוב. שרית

אדיש???????????? המממממממממממ

אנחנו בונים לעצמנו ת'מציאות, אם אנחנו לא נראה ת'בדידות כדבר כה מאיים, אלא נשלים איתו, ואולי נמצא יתרונות, משהו שאפשר ללמוד ממנו, עצמאות, חופש, הדברים יראו אחרת... את מסכימה איתי? נ.ב זה נכון שאני רואה בדידות כחיפוש אחר משהו שאני אוכל להיות קרובה אליו, שאני אוכל לדעת שהוא נמצא שם בשבילי, אבל יותר מכל אני רואה ת'בדידות כדבר אחר לגמרי - אני משתמשת במילה בדידות כשאני מרגישה ריקה, "בודדה" ממשמעות החיים, משהו לחיות למענו, מצד אחד יש לי כזה, מצד שני אני מרגישה כאילו הוא לא יתן לי כלום. ......בסוף כולנו מתים.....

אחיותי היקרות כבדה עלי הפילוספיה הזאת אבל אני איתכן באש ובמים . רק הערה קטנה שמטרידה כבר הרבה זמן ואני לא רוצה לפגוע באף אחד בפורום אבל שמתן לב לריבוי שגיאות התחביר והכתיב בפורום ואני לא מדבר על טעויות כתיב שקורות לכל אחד אני מדבר על כתיבה לא נכונה של מילים שנובעת מלימוד לא נכון בבית ספר . ועולה השאלה האם מערכת החינוך שלנו באמת עד כדי כך דפוקה. באהבה דוגי

אני מתכונת לזה שכל מה שאת תופסת את עצמך בתוך הבדידות - את לא עושה טוב לעצמך והכוונה שלי שזה לא מענין עם בן אדם בונה את עצמו הוא הורס את עצמו לא משנה מחשבה חיובית או מחשבה שלילית.. בסוף את כתבת : "מצד שני אני מרגישה כאילו הוא לא יתן לי כלום". וזה בדיוק הענין יש מצב שנקרא קיים והקיים לא חייב לתת לך כלום - בקיצור זה ההויה של החיים כפי שהם ולא כפי שמבחינה פסכולגית מבינים ומתרגמים אותה אני מדברת על טבע האדם כפי החיי.. חיי וקיים בלבד בלי יותר מדי פילוסופיה והיתיחסויות רגשיות מיותרת.. לדעתי מה גם שאת מבינה את הענין אך קשה לשים זאת במילים בדיוק... אבל על דאגה זה לא ממש חשוב -כי בסופו של דבר כולנו מתים............................