פורום פסיכולוגיה קלינית

לד"ר הלפרין שלום רציתי לשאול לגבי בעלי שיש לו תקופות ללא כל סיבה שהוא מסתגר עם עצמו מתנתק מכל העולם חברים , עבודה , טלפונים ישן המון וכשאני שואל מה יש לו הוא טוען שזה יעבור לו שזה לא שייך אליי. מאידך , מיד אחרי הוא פתאום מתחיל פשוט להשתגע בכיוון ההפוך נעדר מהבית עובד המון שעות הופך להיות פשוט בן אדם בלתי נסבל.מעשן הרבה וכו'. גם לפשר התנהגות זו אני לא מקבלת תשובה עיניינית. האם תופעות אלו הן מניה דיפרסי או סכיזופרניה? קשה לי לחיות כך ואיך מתמודדדים עם שינויי מצב רוח קיצוניים כאלה? איך אפשר להפנות אותו לטיפול ? תודה מראש סמדר

מצטערת על הטעות שאלתי מופנית לד"ר קפלן. תודה

סמדר שלום לא ניתן לבצע אבחנות קליניות באמצעות האינטרנט. מניה דפרסיה וסכיזופרניה הן אבחנות שנותנים רק על רקע של היכרות אישית מעמיקה. לפי מה שאת מתארת לבעלך יש גלים ברמת התפקוד ולתנודות חריפות כאלה יכולות להיות כל מיני סיבות. בעיקרון, ניתן להפנות אותו לטיפול אם הוא רוצה להיעזר בטיפול. במידה והוא מסרב ולא רואה צורך בטיפול הבעיה נותרת שלך ולא שלו. האם את יכולה לשוחח איתו באופן גלוי ולבקש שיפנה לטיפול? במידה ולא יתכן שהבעיה שאת מדברת עליה היא למעשה הביטוי הזוגי של מה שקורה לו (ולך). במצב כזה ניתן לפעמים להגיע לייעוץ זוגי ודרכו לברר מה בעצם קורה. זה גורר גם פחות התנגדות מבן הזוג. אפשרות נוספת שתפני את להתייעץ עם גורם מקצועי שיתן לך הכוונה כיצד להתמודד עם מה שקורה לו וכיצד לשכנע אותו לקבל עזרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

איזה יום שישי שחור שוב הגילוי שאני יודע אותו שאיין לי ממי לקבל חיבוק חם-רק מחשב להתעסק איתו לשרוף את הזמן שוב מחפש חברים בצ'אטים למרות שאני יודע שזה חסר סיכוי שאני חוזר ביום חמישי אני מריח ריח של חופש אבל שאני מתעורר בבוקר ...חסר לי חבר'ה... (חוזר מהעבודה) אבל הבעייה שגם שמה זה לא ממש .......משהו תומך..... כמו שאני רוצה אלוהים אני פקעת עצבים הצילו.... קמתי בבוקר ב11 אבל המיטה ריקה ואיין מי שילטף לי את המצח שהוא חם וקודח מחום אני מתכווץ במיטה עם השמיכה הקרה חסרת הסדין ...כי זה מעצבן אותי הוא כל הזמן בורח אז השארתי ככה אני חושב על העבודה-אז זה משמעות חיי?.. להבריג ברגים?..אתמול ירד לי מברג על האצבע גמר לי על אחד הציפורניים האצבע כואבת לי שמתי פלסטר אני לא מתלהב יותר מהידידה החדשה שלי משעמם לי גם איתה אני מסתובב סחור סחור היא סיפרה לי שהיא אושפזה בעבר בגלל שלקחה יותר מדיי טריפים והתחילה לראות ולדמיין דברים אני לא יודע אייך להתייחס לזה אני מחבב אותה אבל עולם הסמים רחוק ממני....תמיד לא אהבתי משתמשים...הם נראו לי לא מוסריים בא לי על מישהי אחרת פתאום אני מרגיש גיבור גדול..... הבעייה שיש שם מישהי אחרת רק לה יש חבר.... והיא ממש בובת ברבי ואני לא יכול עכשיו להתרחק מ"חברה" שלי.... היא ממילא כל הזמן יושבת לידי בהפסקות ולא יהיה לי נעים פתאום לקום ללכת...ולנסות אפילו לדבר עם מישהי אחרת איזה באסה הייתי היום בעיר בבוקר בקניון עם החונך שלי הלכנו לחפש לחברה שלו מתנה ליוםהולדת כל כך הרבה אנשים כל כך הרבה ריקנות אני עומד בצד ורואה את כל היפים והיפות הללו כולם מחפשים/ות דברים למלאות בהם את הריקנות האין סופית... רוצים לעשות משהו כל הזמן אני מאוד עצבני הערב איין לי עם מי לדבר פשוט המחשב לא עונה ואבא שלי לא מרגיש את ההר געש של המתח והעצבים שיש בתוכי אני מת ליחס חם כבר ....ממישהו...הצילו ואני פוחד פוחד פוחד לא יודע ממש ממה כל פעם ממשהו אחר ...מעתיד קרוב לא ידוע מעתיד רחוק מלא סכנות..... אני לפעמים שוכב במיטה ואני מרגיש קודח...פשוט חולה..חולה: אני לא יכול בלי אמא לא יכול אני צריך את אמא שלי צריך עכשיו לא יכול לחיות בלעדיה יותר אני שבור לא מסוגל להמשיך ככה בקור הזה לא יכול להיות שזה קרה לא יכול להיות שזה קרה לא יכול להיות אני לבד אלוהים אני לבד אני לבד בעולם צריך להתמודד לא יכול איזה פחד רק המחשב מציל אותי מהלבד רק איתו אני פורש כנפיים ועף למחוזות רחוקים בחוץ כבר אף אחד לא מכיר אותי רק אנשים ששחכו ממני הם כבר אנשים גדולים יפים ויפות מחר צריך לתלות כביסה איין לי כוח אוף.....אוף...ידיי עייפות עיניי כואבות אני לפעמים מרגיש גוסס מחכה רק לאורנה בנאי שתציל אותי כמה נחת היא עושה לי בתוכנית שלה לא יכול יותר לשמוע עוד מוזיקה כואב הראש-משעמם ריק --- ראיתי בנות (כל כך יפות) קונות שמני גוף... רק זה מעניין אותן החיצוניות וכמה אני פצצתית כל מה שמעניין אותם זה הגוף אני מביט בכולם והם רצים ורצים אני עומד באמצע ההמולה ורואה את כולם רק צוחקים ונהנים אני מת לצעוק להם: סוף העולם בדרך, בקרוב לא תחייכו ואז אני אקח גיטרה ואנגן לי מצוק גבוה ויהיה לי כייף תמותו כולם אני שונא אותכם זה מה שרציתי לצעוק לכולם.... מחר עוד יום מנוחה אבל מתסכל ומשעמם ואז יום שבוע עבודה חדש-עוד תסכול -עוד עייפות-עוד כאבים בכל הגוף-עוד אני צריך חום ואהבה עכשיו אחרת אשתגע מי יתנני יד....?

היי ילד, אני מציעה שנדבר בצ'אט תגיד לי מתי ואיפה. אני אהיה שם.. ספיר

אני הרבה בצ'אט www.tapuz.co.il בחדר חדרה והסביבה אולי היום ב12 בלילה אולי... מודה לך על העזרה מי את?.. את פסיכולוגית? תודה!

היי ילד ,, מקווה שאתה מרגיש יותר מעודד ומלא במצברים יותר חיובים כעת. "לימור היתה מצויינת כרגיל כמו כל התוכנית שלה ושל ארז שמעון. מאחלת לך שבת נעימה והמון מחשבות חיוביות ,,, ויוי.

איזה יום שישי שחור שוב הגילוי שאני יודע אותו שאיין לי ממי לקבל חיבוק חם-רק מחשב להתעסק איתו לשרוף את הזמן שוב מחפש חברים בצ'אטים למרות שאני יודע שזה חסר סיכוי שאני חוזר ביום חמישי אני מריח ריח של חופש אבל שאני מתעורר בבוקר ...חסר לי חבר'ה... אבל הבעייה שגם שמה זה לא ממש .......משהו תומך..... כמו שאני רוצה אלוהים אני פקעת עצבים הצילו.... קמתי בבוקר ב11 אבל המיטה ריקה ואיין מי שילטף לי את המצח שהוא חם וקודח מחום אני מתכווץ במיטה עם השמיכה הקרה חסרת הסדין ...כי זה מעצבן אותי הוא כל הזמן בורח אז השארתי ככה אני חושב על העבודה-אז זה משמעות חיי?.. להבריג ברגים?..אתמול ירד לי מברג על האצבע גמר לי על אחד הציפורניים האצבע כואבת לי שמתי פלסטר אני לא מתלהב יותר מהידידה החדשה שלי משעמם לי גם איתה אני מסתובב סחור סחור היא סיפרה לי שהיא אושפזה בעבר בגלל שלקחה יותר מדיי טריפים והתחילה לראות ולדמיין דברים אני לא יודע אייך להתייחס לזה אני מחבב אותה אבל עולם הסמים רחוק ממני....תמיד לא אהבתי משתמשים...הם נראו לי לא מוסריים בא לי על מישהי אחרת פתאום אני מרגיש גיבור גדול..... הבעייה שיש שם מישהי אחרת רק לה יש חבר.... והיא ממש בובת ברבי ואני לא יכול עכשיו להתרחק מ"חברה" שלי.... היא ממילא כל הזמן יושבת לידי בהפסקות ולא יהיה לי נעים פתאום לקום ללכת...ולנסות אפילו לדבר עם מישהי אחרת איזה באסה הייתי היום בעיר בבוקר בקניון עם החונך שלי הלכנו לחפש לחברה שלו מתנה ליוםהולדת כל כך הרבה אנשים כל כך הרבה ריקנות אני עומד בצד ורואה את כל היפים והיפות הללו כולם מחפשים/ות דברים למלאות בהם את הריקנות האין סופית... רוצים לעשות משהו כל הזמן אני מאוד עצבני הערב איין לי עם מי לדבר פשוט המחשב לא עונה ואבא שלי לא מרגיש את ההר געש של המתח והעצבים שיש בתוכי אני מת ליחס חם כבר ....ממישהו...הצילו ואני פוחד פוחד פוחד לא יודע ממש ממה כל פעם ממשהו אחר ...מעתיד קרוב לא ידוע מעתיד רחוק מלא סכנות..... אני לפעמים שוכב במיטה ואני מרגיש קודח...פשוט חולה..חולה: אני לא יכול בלי אמא לא יכול אני צריך את אמא שלי צריך עכשיו לא יכול לחיות בלעדיה יותר אני שבור לא מסוגל להמשיך ככה בקור הזה לא יכול להיות שזה קרה לא יכול להיות שזה קרה לא יכול להיות אני לבד אלוהים אני לבד אני לבד בעולם צריך להתמודד לא יכול איזה פחד רק המחשב מציל אותי מהלבד רק איתו אני פורש כנפיים ועף למחוזות רחוקים בחוץ כבר אף אחד לא מכיר אותי רק אנשים ששחכו ממני הם כבר אנשים גדולים יפים ויפות מחר צריך לתלות כביסה איין לי כוח אוף.....אוף...ידיי עייפות עיניי כואבות אני לפעמים מרגיש גוסס מחכה רק לאורנה בנאי שתציל אותי כמה נחת היא עושה לי בתוכנית שלה לא יכול יותר לשמוע עוד מוזיקה כואב הראש-משעמם ריק --- ראיתי בנות (כל כך יפות) קונות שמני גוף... רק זה מעניין אותן החיצוניות וכמה אני פצצתית כל מה שמעניין אותם זה הגוף אני מביט בכולם והם רצים ורצים אני עומד באמצע ההמולה ורואה את כולם רק צוחקים ונהנים אני מת לצעוק להם: סוף העולם בדרך, בקרוב לא תחייכו ואז אני אקח גיטרה ואנגן לי מצוק גבוה ויהיה לי כייף תמותו כולם אני שונא אותכם זה מה שרציתי לצעוק לכולם.... מחר עוד יום מנוחה אבל מתסכל ומשעמם ואז יום שבוע עבודה חדש-עוד תסכול -עוד עייפות-עוד כאבים בכל הגוף-עוד אני צריך חום ואהבה עכשיו אחרת אשתגע מי יתנני יד....?

י. שלום מדי פעם את מבקר וזועק לעזרה, אם כי לא מבקש הכוונה מסויימת. האם אתה נמצא במסגרת כלשהי שנותנת עזרה באופן מסודר? אם לא אולי היה כדאי לנסות ולפנות לייעוץ מקצועי. שיהיה לך סוף שבוע מוצלח ד"ר אורן קפלן

אני מנהל שיחות נפש עם העובדת סוציאלית שלי אני פוגש אותה פעם אחת בשבוע אני עובד במפעל מוגן -זה לנפגעים בחבר'ה... זה יותר תעסוקה אני אכתוב בקרוב מה מפריע לי שם ובבית על איזה ...יעוץ בערך אתה מדבר דוקטור? הודה לך אם תשיב תודה! תודה על היחס

שלום לך. כתבתי לפני כמה ימים ולא התייחסת. אז נסיון שני.... שאלה קצת מוזרה. אני בת 40 נ + 2 וסובלת מכל מיני בעיות בריאותיות שמציקות מאוד אבל לא מסוכנות כבר 15 שנים. בשנים האחרונות יצא שחמתי סובלת מכל מיני בעיות בריאותיות. היא טיפוס מעצבן ומרגיזה את כולם. כל הזמן היא מתלוננת. בגלל זה אני מרגישה שאם אני אגיד לבעלי כל פעם אני לא מרגישה טוב , אני אהיה כמו אמא שלו. נוצר מצב של ריחוק. אני לא משתפת אותו בהרגשות שלי. אני גם רואה את עצמי באור לא טוב - אני נזכרת בה כל הזמן וזה נותן לי הרגשה רעה. אני לא נותנת לעצמי ליגיטימציה להרגיש לא טוב וגם לא נותנת שיעזרו לי. אני לא יכולה לשלוט בזה. אני ממש רחוקה מבעלי בגלל זה. נתקלת בדבר כזה? אני אפילו נרתעת מלהכין לעצמי כוס תה כי כשהיא נוחתת עלינו שישי שבת - היא מכינה לעצמה 20 פעם כוסות קפה או תה וזה יצר בי גם איזשהו גועל. מופרע לגמרי? תודה.

שיר שלום אכן ראיתי כעת שדילגתי בטעות על הודעתך הקודמת, והנה אני עונה עכשיו. מה שאת מתארת הוא שתיים או שלוש תופעות שאמנם מתקשרות באופן כלשהו, אבל בהחלט יכולות לקבל מענה בלתי תלוי. ראשית, חשוב שתקבלי מענה לבעיותיך הרפואיות, עם או בלי קשר לאסוציאציות שזה מעורר בך. המענה אינו רק הטיפול הרפואי הטוב ביותר אלא גם תמיכה שאת זכאית לקבל מהאנשים הקרובים לך. הסיפור השני הוא יחסיך עם בעלך שנפגעים בצורה כזו או אחרת, בגלל חמותך או בגלל סיבות אחרות. העניין השלישי הוא כמובן יחסיך עם חמותך והאופן שהם משפיעים עליך. כמו שציינתי, יש קשר מסויים בין שלושת הדברים, אבל בקשר הזה יש גם משהו מטעה. למשל, לטעון שאת מתרחקת מבעלך רק בגלל חמותך זה קצת התחמקות מלראות את המציאות המלאה. משהו כנראה חוסם את יחסיכם ומה שקורה עם אימו מגביר את החסימה, אחרת היית מסוגלת לדבר איתו. כנ"ל לגבי מיחושיך. יתכן שהם מציקים לך או פוגעים בדימויך העצמי בלי קשר לחמותך והאסוציאציה שלה מגבירה את המצוקה. לא, זה לא מופרע, אלא זה מטריד ופוגע באיכות חייך. אם אינך מסוגלת בשלב זה לפתור את הדברים ע"י שיחה פתוחה עם בעלך ואפילו עם חמותך אני מציע שתפני לייעוץ מקצועי כדי לקבל הנחיה. את אומרת שאת סובלת 15 שנה מבעיות רפואיות, בהחלט הגיע הזמן לקבל את המוגבלות שנכפתה עליך ולסדר את העניינים ברמת המערכת המשפחתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, האם תוכל להצביע על הקשר בין או.סי.די להפרעת אישיות גבולית? אני מחפשת מטפל המבצע היפנוזה בירושלים האם תוכל להמליץ לי? תודה

מילי שלום שתי האבחנות יכולות לדור זו עם זו אבל אינן בהכרח קשורות זו לזו. שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי, צייני מה הבעיה והאם את מעוניינת בפסיכולוג או רופא ואשלח אליך שם מתאים בירושלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אמא שלי שונאת אותי, זה בטוח.. כבר חמש שנים שהיא סופרת לאחור איך היא תעיף אותי מהבית כשאהיה בת 18, בגיל 18 היא החלה ל"צמצם" את הדברים שלי, והשאירה לי מיטה, נפתחת מתחת למיטה של אחותי בת ה7, אין לי פינה לעצמי בשביל ללמוד אני צריכה ללמוד במטבח, שהשולחן בו בלתי אפשר ללמידה. כשהתגיסיתי לצבא, שולבתי ביחידה לוחמת, אמא שלי שמחה אושר לא שפוי, וכשפחדתי מהמצב והכל היא צרחה עליי למה ויתרתי על הלחימה. מה שעוד אני פוחדת מהחושך אחרי שלפני שנה לערך עברתי הטרדה מינית, שלמזלי הספקתי לעצור בזמן. אח"כ, כשכבר לא יכולתי יותר, אמא שלי לא הסכימה לממן לי טיפול פסיכולוגי, אז חייתי עם הכאב.. בצבא בקשתי סיוע נפשי והפסיכאטר אחרי מפגש אחד הציע לשחרר אותי על פרופיל נפשי. היום הלב שלי גמור, והחיים שלי על סף התמוטטות, לא השתחררתי כי אני מכירה את עצמי, ואני שפויה שבס"הכ צריכה עזרה, ואחרי הכל באים אליי בטענות, למה אני לא עומדת בסטנדרטים של החברה. אולי פשוט כדאי שאמות... כי אין ברירה אחרת, רק כך אני ארצה את כולם.

שרון שלום אם אני מבין נכון אז את עדיין משרת בצבא. את מתארת סידרה של מצבים קשים שמשפיעים על מצבך הנפשי ואין ספק שכדאי שתפני לייעוץ מקצועי. צר לי לשמוע שהפסיכיאטר הצבאי הסתפק בהצעה לשחרר אותך ולא הפנה אותך לטיפול אצל קב"ן. תפקידם של קציני בריאות הנפש הוא בין היתר להעניק טיפול נפשי מקצועי לחיילים הזקוקים לכך. אני מציע שלא תתיאשי ותנסי לקבל טיפול הולם. זה מגיע לך. נסי להתקשר לקצינת פניות הציבור של צה"ל והסבירי את בעייתך, טלפון 5699000 - 03 כמו כן תוכלי לשלוח מייל לנציב קבילות חיילים [email protected] במידה ולא הבנתי נכון וכבר סיימת צבא חשוב למצוא מסגרת טיפולית אחרת. אני חושש שבאמצעות האינטרנט לא ניתן לתת לך תמיכה והכוונה מספיקה. את צריכה למצוא מסגרת טיפולית מסודרת כדי לעבד ולהתמודד עם הדברים שעברת. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שבת שלום... תודה על התיחסותך, הבנת נכון, אני עדיין חיילת ואני לא מתכוונת לתת להם לנצח אותי פה, זה הכלי היחידי שלי לחיים נורמלים. האם לדעתך ישנה עילה, לפנות לקבילות החיילים? האם זה לא יכול לבוא לרעתי? אתה מבין באיזה מצב אני נמצאת, אני מגיעה לקב"ן, ואני לא מקבלת את העזרה כי אני לא נפתחת, אני מפחדת שכל מה שאגיד יבוא לרעתי, לכן אני לא יכולה לדבר עם אף אחד. אין לי כסף למיימון פסיכולוגי. האם יש מוצא אחר? שרון

לד"ר אורן שלום רב! אצל סבתי התגלה כבר לפני שנתיים מיאלופיברוזיס, דודתי (בתה) אינה יודעת על מחלתה, הסיבה שהחליטו לא לספר לה היא מכיוון שדודתי סובלת כל חייה מחרדות קשות ממוות של הוריה, היא מעולם לא טופלה אצל פסיכולוג, ואנו חוששים שאם יוודע לה הדבר היא תקבל את זה מאוד קשה ותכנס להתקפי חרדה עוד יותר קשים. בלי שתדע מכלום היא כל הזמן אומרת לסבתי שהיא פוחדת שיקרה לה (לאמא)משהו ושהיא תשאר לבדה בעולם,(היא בת 35 ואיננה נשואה). אני סטודנטית לפסיכולוגיה, ולפי מה שלמדתי עד כה עדיף בד"כ לאדם לדעת ולהכין את עצמו לגרוע ביותר, אבל אצל דודתי עלולה להיווצר תגובה לא מסתגלת ולכן משפחתי לא יודעת כיצד לפעול בנושא. מה לדעת עלינו לעשות ?

הלנה שלום הסתרת המחלה עלולה להגביר את חרדתה של דודתך בטווח ארוך. חרדה מוזנת מתחושות של אי וודאות וגם אדם שאינו רגיש מאוד עשוי להרגיש שמשהו לא בסדר, גם אם הגדרת הבעיה עצמה אינה ברורה לו. לא כל שכן אדם רגיש. חשוב שתשבו עם דודתך ותסבירו לה את המצב לאשורו ואל תתנו לה להישאר במצב של אי הידיעה שכן הוא בהחלט עלול לעורר תחושות קשות אצלה כאשר תדע את האמת ותבין שבמשך זמן רב לא היתה מודעת למחלת אימה. במידה והיא סובלת מחרדות רצוי לנסות ולהפנות אותה לטיפול מתאים. ישנם כיום טיפולי יעילים לחרדה הן בתחום הפסיכולוגי והן בתחום התרופתי וכדאי לספר לה על כך ולעזור לה להגיע לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום, אני לא מרגישה בחומרת המצב כמו שהערתה בהודעה שלך, האמת היא שאני לא רציתי להיות בררנית עוד יותר והייתי קצת לחוצה בזמן בעת שניסחתי את ההודעה, אז שפכתי את כל מה שיש לי במוח, אבל דבריך הפחידו אותי קצת, זה אומר שאני באמת צריכה טיפול פסיכולוגי. אההה, שכחתי להוסיף גם שהחלום הזה לא קורה בעת שינה, אלא שאני חושבת ומדמיינת לעצמי דברים ומצבים מסוימים ובונה מעין סיפורים שחוזרת לפעמים ומוצאת להם השלמות כשחוזרת למצב הזה שוב. כעת אולי תוכל לענות על שאר השאלות, הייתי רוצה לדעת מה לגבי ההימשכות לגברים מבוגרים ביותר, בעת שמתעסקת איתם ומתיחסים אליי טוב, האם יכול להיות שיש לי מעין אידיאה במוח של הגבר האידיאלי ומצאתי בהם קצת מזה אז קרה לי משקרה? אני יודעת שאני מכבידה עליך, אבל מזמן הייתי רוצה להתיעץ עם פסיכולוג. אני נמנעת מלפנות לפסיכולוג כי קודם כל הוריי מאמינים שביכולתו של האדם לעבור את הצרות בכח הרצון שלו, בנוסף לזה הם לא אותם אנשים משכילים שמאמינים בטיפול ובייעוץ פסיכולוגי וקשה להם להאמין שאני נזקקת לטיפול. כי זה לא נתקלו בזה מעולם. יתר על כך אני כל כך מרגישה מבוכה כשמדברת למישהו על דברים כאלה אולי כי אני מותחת ביקורת על עצמי. *הודעתי הקודמת מיום -18/4 בברכה נילי

נילי שלום ייעוץ באינטרנט מוגבל כמובן להודעה עצמה. תשובותי ניזונות במידע ובסגנון הדברים שאת מוסרת וכמובן שאין להסיק על חומרת או אי חומרת המצב ע"פ ייעוץ מסוג כזה. במידה ואת מוטרדת רצוי לפנות לייעוץ מקצועי אישי שיתבסס על היכרות פנים מול פנים מעמיקה. ההודעות כאן הן מתן קצה חוט והכוונה ראשונית. לצערי אינני יודע לענות על שאלתך בנושא הגברים. אין תשובה סטנדרטית לעניין והוא תלוי כמובן בסיפור האישי שלך. הפניה לטיפול פסיכולוגי קוראת בנקודה מסויימת בה אדם מחליט שהוא זקוק לעזרה חיצונית. כנראה שכיום את עדיין מנסה לפתור את הדברים בעצמך וזה בסדר גמור. סביר להניח שאם וכאשר תקבלי החלטה לפנות לייעוץ המבוכה או דעתם של הוריך לא יהיו המכשול בפני קבלת העזרה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה אני סובלת מדיכאון וכנראה כתוצאה מזה אני נגררת: כל מי שמדבר על סמים גורם לי להיגרר אחריו(להשתמש)! אני מעשנת קבוע ביגלל שנגררתי! רציתי לברוח מהבית!!!! אני שותה! -מה אני עושה אני מאד אוהבת לעשות שטויות (בשבילי הם כמו הרפתקאות שמוציאות אותי מהעצב ומהדיכאון למשהו יותר טוב)!!? -אני לוקחת פארפנן סרוקסט ואפקסור מה קורה עם משתכרים או שותים קצת?

מרי שלום זה אכן נשמע כמו בעיה חמורה ביותר שעלולה להביא אותך לתהומות עמוקים. השאלה הפשוטה הינה האם יש לך כוח לעשות משהו כנגד זה. אני מציע שתפני לגורם מקצועי שמתמחה בהתמכרויות, גם את לא מרגישה מכורה לסמים או אלכוהול. כיוון הטיפול במקרה שאת מתארת דומה לגמילה. לגבי הערבובים בין כדורים, סמים ואלכוהול, זה נשמע רע, אבל אני לא מייעץ בנושא תרופות, כך שכדאי שתתיעצי בפורום המטפל בנושאים הללו. כל טוב ושמרי על עצמך ד"ר אורן קפלן

אני לא יודעת למה.. למה לפעמים אני מרגישה כל כך רע ריקנות איומה, חוסר יכולת להנות , אי נוחות עם עצמי , עם הנוכחות שלי בעולם עם האוייר שאני נושמת. מאידך יש רגעים שאני מסוגלת להנות מכל דבר קטן, מפרח מקסים מהעננים שמטיילים, שיר יכול לגרום לי לבכות ואני כל כך נהנית לשתות מילקשייק. מאידך משום מקום היום יכול להתחיל נפלא והכל משתנה ואני מרגישה שזה מגיע מבפנים וזו תעלומה, ששנים אני מנסה לגלות. מי אני ומה מתחולל שם בכלל בתוכי ובנשמתי. דיכאון? אולי...אנחנו יכולים לתאר את התחושות שלנו אבל אף אחד לא ממש יכול לגרום למישהו אחר להרגיש מה שהוא מרגיש למרות שאפשר לדמיין.. תמיד נפער לו חור עצום, הכל מתמלא ובבת אחת מתרוקן ונשאר ריק. זה אפילו לא שעון חול.. מה אני מתארת? יש גם כמה תוויות שהדבקתי לעצמי אבל זה לא מתאר באמת את מה שאני מרגישה. מישהו עם כוחות נסתרים? טל

טל שלום הדברים שלך נשמעים כמו שיר ואת מתארת עליות ומורדות למכביר. נשמע שאת נמצאת במסע כלשהו, רק לא כל כך ברור לאן. את יודעת לאן? את שואלת אותי משהו מסויים? בברכה ד"ר אורן קפלן

את צריכה לדעת לקבל את זה - גם את הטוב בחיים: את התקוות, האהבות, ההצלחות וגם את הרע בחיים: את האכזבות, הבושות, הצער(ובארץ שלנו זה לא חסר) כי הכל זה חלק מהמכלול של החיים שלנו(מקווה שזה לא נשמע פילוסופי ופלצני מדי). גם אני חש כך לעתים. אני יכול להיות במצב רוח מרומם ומלא בטחון עצמי וגם יכול להימצא במרה שחורה וזה בסדר. זה מעיד על כך שאנו אנושיים.

בתי בת חמש, ילדה מאוד חכמה ומפותחת שכלית. אבל היא עדיין שותה בבקבוק, אומנם רק בבית ולא בחוץ או בגן אבל שותה מבקבוק. גם בלילה היא לא הולכת לישון בלי בקבוק מים. העניין מטריד אותי. איך ניתן לגמול אותה מהבקבוק למרות שלפי דעתי היא עדיין לא מוכנה להיפרד ממנו? יש לציין שבגיל שלוש היא זרקה את המוצץ ולא שבה אליו. כמו כן היא כל הזמן מבקשת שאני אבוא איתה לשרותים כי היא מפחדת ללכת לבד. זה קורה גם ביום ולא רק בלילה. מה עובר על הבת שלי? האם זה נורמלי או שיש מקום לטיפול?

לאם שלום גם הבקבוק וגם נושא השירותים האם נושאים נפוצים בגיל 5. עם זאת, השאלה האם את מרגישה שמשהו עובר על הבת שלך וזאת לא בהכרח רק בגלל התופעות הללו, אלא בגלל משהו רגשי שהיא מעבירה אליך בין השורות. אם את חוששת שמשהו לא בסדר אינני רואה סיבה להימנע מייעוץ. את יכולה לקבוע אפילו פגישה אחת עם פסיכולוג/ית הגן שלה (במידה והיא בגן חובה עירוני) או גורם מקצועי אחר המתמחה בגיל הזה, לתאר את המצב ולשמוע עיצה. אין סיבה שתהיי את בלחץ וחוסר וודאות. מצד שני לא הייתי רץ לטפל בילדה כל כך מהר. ייעוץ להורים הוא פתרון עדיף במקרה זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אוהבת ונוהגת לפלרטט עם גבר נשוי. בעת שאנו נפגשים - אנו צוחקים, מצחיקים אחד את השני ולאחרונה אף מחמיאים אחד לשני. זה פשוט ממלא את ליבי ונפשי, חשבתי לתומי, אולי הוא משלים את החסר שיש לי בבית. עייפתי מ"לחנך" את בעלי, כי חבל על בריאותי להוציא לשווא אנרגיה - כי ניסיתי כבר את ה כ ל - ושום דבר לא עוזר. האם זה בריא, האם זה לא יכול להביא נזק בעתיד? מה שמעניין אותי לדעת , האם הצד השני שמגיב לחיוב לפלירטוט מצידי ומשתף פעולה - מראה שגם אני ממלאה את החסר עבורו, האם חושק בי באותו מידה כי עובדה הוא משתף פעולה יוצא מן הכלל,? - מהמפלרטטת עם הקבוע.

שלום דווקא הדבר שמעניין אותך מכל הוא הדבר האחרון שעליו אני באמת יכול להגיב: קשה לדעת מה הסיבה שהצד השני מגיב להתנהגותך, בהחלט סביר שהוא מוצא בך עניין, אבל את זה את בוודאי יודעת. האם זה יכול להביא לנזק? אני מתאר לעצמי שאת מודעת למה שאת עושה ולוקחת בחשבון את המשמעויות הנלוות. נשמע שעיקר העניין הוא לא בהכרח הגבר שאיתו את מפלרטטת, אלא החיים השגרתיים עם בעלך ובכלל. אפשר להבין שהרומן (או המיני-רומן בינתיים) ממלא אותך כפי שאת כותבת, והוא תמונת הראי שמשקפת את השחיקה שאת חווה עם בעלך. אם ניסית איתו ה כ ל ושום דבר לא עוזר, שווה אולי לעמוד מול עצמך ולשאול בצורה רצינית מה את בדיוק רוצה: מעצמך קודם כל, מבעלך וכמובן מהגבר הנשוי שאת פוגשת. בברכה ד"ר אורן קפלן

תחילה, תודה על התייחסותך למכתבי. והריני להשיב לשאלותיך: מבעלי - אינני רוצה כבר מאומה, רציתי בעבר ואני יכולה להישאר עם הרצון עד 120. אין לי שום ציפיות ממנו, השלמתי עם אופיו, עם יתרונותיו וחסרונותיו ואיתו אחייה כל חיי, יש לנו משפחה נהדרת, נוחיות כלכלית והשחיקה הרקיע שחקים. מהגבר - אני מקבלת חום ותשומת לב שאת זה אינני מקבלת בבית ולא קיבלתי מעולם מבעלי, כי הוא טוען שזה אופיו למרות שאוהב אותי מאד מאד. כמובן, אני מציבה לעצמי גבולות ומקווה מאד שחלילה לא אסחף בעתיד (כי באמת לא הייתי רוצה להרוס נישואי לא שלי ולא שלו), בתוך תוכי אני צמאה ומורעבת רק להזדמנות כדי לפגשו. הייתי יותר מאושרת אם היה יוצא לי לפגשו לעיתים קרובות יותר.אם אני מבינה נכון מדבריך, שזה לא אסון וטרגדיה איך שאני נוהגת למרות שלא הגדרת זאת במילים מפורשות.

אחי בן 40 וסובל לאחרונה מהפרעות חשיבה ( מנהל שיחה עם עצמו כשהוא חושב שמישהו -שכן- איתו כל הזמן . לפעמים השיחה כביכול מלווה באיומים וגידופים ולעיתים מחמאות יש לציין שמישהו חיצוני אינו יכול לשמוע . ( הוא בוהה לנקודה אחת ובמחשבות מדבר עם עצמו) . בהתחלה איכשהו היה משתכנע שזה רק במחשבות אבל עכשיו פחות מאמין. ב-16 שנים האחרונות היה משתמש בשני כדורים בשם מרוניל ורידזין. לפני כשבועיים בהמלצת רופא התחיל לקחת שני כדורים אחרים בשם רספירודל ודקינט. האם התופעה הזו ( הפרעות חשיבה ) יכולה להיות כתוצאה של שימוש ממושך בכדורי מרוניל ורידזין ? הוא לא מצליח לישון בכלל ( לא לילה ילא יום )ולעיתים נכנס לפחד וקשה לו להשתחרר מהמחשבות / שיחות אלו . תעזור לנו בבקשה בנושא .

ראובן שלום אנא פנה לייעוץ אצל הרופא המטפל. הפורום הזה עוסק בפסיכולוגיה בלבד ולצערי איני יכול לענות על שאלות הקשורות לטיפול תרופתי. אחיך צריך להיות ללא ספק במעקב רפואי וחשוב שתקבלו מידע אמין ואחיד מגורם מקצועי אחד שעליו אתם סומכים ומכיר את אחיך לאורך זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

פורום פסיכיאטריה סגור; האם ידוע לכם אם ניתן לאשפז באשפוז כפוי בחורה בת 30, חולת אנורקסיה במצב מתקדם? תודה!

שושי שלום אני מציע שתתקשרי למרפאה לטיפול בהפרעות אכילה בתל השומר ותתיעצי איתם. אין תשובות של כן ולא. בעיקרון יש נטייה להימנע מאישפוז כפוי באופן כללי ורצוי להגיע לאישפוז בהסכמה במידת הצורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

טוב אז ככה אני בת 16 אושפזתי בכפייה ואם היא מעל גיל 18 היא רשאית לא לאתאשפז,וגם אף אחד אינו יכול לאשפז אותה מבלי רצונה...

ד"ר אורן שלום, תודה רבה על התיחסותך להודעתי בנושא " שמרנות" מיום 14/2. קשה לי לידעך כי לא השתכנעתי בהצעתך על התמיכה והעזרה בעניין של הזוגיות, גם כן קשה לי להמשיך בחלומות האלה שבאים על חשבון הלימודים והמצוות! איך ניתן להתעלם מכל זה ולהמשיך את החלום בלי לבזבז זמן ? והאם זה הגיוני ומקובל שאני לפעמים מדברת לעצמי כמו פרנואים כשחושבת/חולמת, יעני בקול גבוה ובסתר?! והאם זה אומר שאני צריכה לשתף מישהו בידיעה על כל העניינים האלה ? בפני האנשים ובני משפחתי המקורבים ביותר אני נראת חכמה ומשכילה ובעלת חוש הומור גם יש לי כשרונות טובים לעסוק בהצגות ובדיבוב, אבל אם רואים אותי לרגע במצב הזה מדברת לעצמי היו מתפלאים לזה וחושבים "שהשתגעתי"! יש עוד שאלה מעניינת ומשגעת אותי, למה אני חושבת ונמשכת דווקא למבוגרים ממני בהרבה ולאלה שגילם כפול משלי? למה שאחלום על לילה אחת עם רופא המשפחה שלי שגילו כפול מגילי או אפילו על אהבת האופטימטריסט שהוא מעדה ומדת אחרים....?! למרות שלא גילו בפניי יחס מסוג אחר, אלא שהרגשתי את הימשכותם אליי דרך העיניים שלהם יתכן שזה היה בולט יותר אצל השני כי התיחסותו אליי היתה שונה משאר הקליינטים , כך אני... תמיד ההרגשות שלי מכבידות עלי ומשאירות אותי בדלמות ומתחילה להתעסק בכל מיני שלאלות על אירועים שאין להן כל בסיס של אמת וכך מתחיל מסע החלומות והפגישות במרחבים דמיוניים אצלי... האם עדיף לי כשאני מרגישה בזה לכתוב במפורש את כל משאני מרגישה וחולמת עליו? אני בד"כ כותבת. רוצה לחזור לרגע לעניין של האופטמטריסט, כבר שנה וחצי אני מטופלת אצלו בעדשות מגע בגלל מחלה בקרנית(קרטקונוס) אולי הוא נזכר באשתו שלעבר כשהוא מתעסק איתי כי אמר פעם:" אשתי שלעבר היה לה קרטקונוס", באותו זמן הסתכל אליי בעיניים של מבודד ומאוהב ומתיסר. ובעת שהיה עושה נסיון עם העדשות בעיניי, בגלל האלרגיה היו דמעות ואדמימות וגירויים, אמרו לי קודם שאני יפה עם דמעות! היה מסתכל אליי כמו מובהל ובתמימות ושקט, יכול להות שנמשך, אבל האם לדעתך התאהב... וכן אני התאהבתי? עד עתה אני לא יכולה להחליט אם זו סתם משיכה או באמת אהבה... אפילו הייתי לפעמים אומרת לעצמי שאהבה לא מבדילה בי גיל ודת ולאום. מה דעתך על כל זה? בתודה נילי

נילי שלום מהודעתך נשמע שקורים לך דברים מאוד מבלבלים ושאת לא יודעת כיצד להתמודד ולהכיל את הרגשות העזים שתוקפים אותך, בעירות ובשינה. אני כנראה לא אדע לענות על שאלותיך והיה יכול להיות טוב אם היית מוצאת גורם כלשהו שאינו וירטואלי, שבכל זאת היית יכולה להתייעץ עימו לספר לו את אשר על ליבך. אינני יודע אם את יכולה לפנות לייעוץ אצל פסיכולוגית או עובדת סוציאלית בסביבה שבה את נמצאת. בכל מקרה, העוצמות שבהן את מוצפת ומוטרדת חזקות והיה כדאי להיעזר בגורם מקצועי אובייקטיבי שיוכל לעזור לך לחקור את המציאות שבה את חיה כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נמצאת במצב כזה שכלום לא הולך לי, ממש כלום אני נורא פסימית לגבי העתיד ואין לי מושג מה לעשות יותר, אז מה לעשות ?

שרונה שלום הודעתך כללית מאוד וקשה לכוון אותך על פיה. אם תוסיפי מספר פרטים על עצמך, מה את מנסה לעשות ומה לא הולך לך, בת כמה את ובמה עוסקת וכדומה, אוכל אולי לנסות ולכוון אותך יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום. האם ראית את ההתכתבות של יעקב בפורום תמיכה הדדית? לאחר התכתבות כאן הוא עשה כעצתך ופנה גם לפורום התמיכה ההדדית. הודעתו מהיום בבוקר (בשעה 05:00) מדאיגה מאד(כתב מכתבים וצוואה). האם יש דרך לעזור לו ולהגיע אליו (גם פיזית) לפני שיהיה מאוחר מדי?

מודאגת שלום פניתי כעת וקראתי את סדרת ההודעות. אני מודאג כמוך, אבל לצערי איננו יכולים לעשות דבר למעט לכתוב ליעקב ולנסות לעזור לו בצורה וירטואלית. אין כל אפשרות לאתר אותו באמצעות הודעותיו, וגם אם היה ניתן אני לא בטוח שזה היה מועיל או נכון עבורו. האינטרנט מטבעו הוא אנונימי ולכן פעמים רבות אנשים פונים באמצעותו. במידה ויעקב יחליט לפנות באופן לא אנונימי לגורם טיפולי הוא יוכל לקבל עזרה. כל שנשאר לעשות הוא להמתין ולראות האם ימשיך להתכתב עם הפורום ולקוות שיהיה לו את הכוח לפנות לקבל עזרה. תודה על ההודעה ועל האכפתיות. אורן

שלום דוקטור! אני בחורה בת 26, למעלה מחצי שנה סובלת מרותקת לביתי בשל מחלת "היאפים"- "העייפות המתמשכת" , לצערי נאלצתי לעזוב את לימודי עבודתי וחיי החברה, לאחר טיפול אצל הומאופט/רופא קונבנציונלי חל שיפור ניכר במצבי, אך במקביל החלו להופיע כאבים באיזור שלפוחית השתן, איזור המפשעה אשר מתבטא מתבטא בממצאים פיזים ממש כגון הופעת גידים מתוחים, כאבים באיזור הגב התחתון, מעין דלקתיות מסוימת , שריפה בשעת הנשימה ועיקצוצים בידים וברגליים, רופאי העלה את הנקודה של כאבים פסיכוסומטים, ונתן לי טיפול האם לדעתך אכן יכולים אלו להיות כאבים פסיכוסו' , האם לדעתך מעבר לטיפול תרופתי יש צורך בסוג מסוים של בעיה זו בטיפול פסיכולוגי? האם כאבים אלו יכולים לחזור לאחר שמביאים את הגוף לאיזון? אשמח לשמוע את דעתך בנושא? אשמח לקבל המלצה על סוג של פסיכולוגים המטפלים בנושא בברכה.

רותם שלום ראשית, אין ספק שאת צריכה להיות במעקב רפואי כיוון שגם אם ישנם מרכיבים פסיכולוגיים בבעייתך, הרי שהיא קודם כל בעיה רפואית. הנושא של כאבים "פסיכוסומטיים" הינו נושא בר מחלוקת. אין הסכמה על כך שגורמים פסיכולוגים מביאים ויוצרים את הבעיה הרפואית או הכאב. עם זאת, יש הסכמה נרחבת שמצבי לחץ (סטרס) וגורמים פסיכולוגיים שונים עלולים להאיץ או לעורר בעיות רפואיות שהיו כבר קיימות ברקע. יתכן שתוכלי להיעזר בהיפנוזה. זוהי אחת השיטות היעילות יותר להתמודדות עם כאב באמצעות כלים פסיכולוגיים. ישנם פסיכולוגים ורופאים שעוסקים בתחום, ואת מוזמנת לקרוא מאמר שכתבתי בנושא (כולל חלק על הטיפול בכאב): http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה, לפי הבנתי אתה מטפל גם במקרים כאלו, אשמח לדעת היכן להשיג אותך בתודה מראש.

אימי הינה פסיכולוגית במקצועה והנני ביתה בת ה21. אמי מאוד רותה שאני אלך לטיפול פסיכולוגי כי היא חושבת כי אינני מאושרת וכי רע לי בחיי ואני מאוד מבולבלת.אני מתנגדת ללכת לטיפול כזה כי אני מאוד מאוד מאושרת בחיי, טוב לי בכל התחומים, אני שלמה עם עצמי, נהנית מכל יום שעובר ויודעת מה אני רוצה מעצמי. ניסיתי להסביר לה זאת אך מכיוון שאני מתכננת לסוע לטיול למזרח ולא ישר להתחיל בלימודים אקדמאים , היא רואה זאת כפסול וכאיבוד מוצא. אינני מעוניינת ללכת לטיפול כי איננה מרגישה זקוקה לו. השאלה היא מה אני יכולה לעשות?

עינת, אם את מרגישה שטוב לך ושאת מאושרת, אז אל תפני לטיפול. סביר להניח, שאימך רואה את הדברים מזווית אחרת, אבל היא ואת שני בני-אדם שונים. מפריע לה, שלא בחרת ללכת בתלם "כמו כולם?" והרי היום זה מאוד נפוץ שצעירים יוצאים לטיול ארוך, לפני שהם נכנסים לשגרה ה"נורמלית"... היא הסבירה לך, מה בדיוק מפריע לה? מה נראה לה לא הסדר? הרה.

HERA כתב/ה: > > עינת, > > אם את מרגישה שטוב לך ושאת מאושרת, אז אל תפני לטיפול. > סביר להניח, שאימך רואה את הדברים מזווית אחרת, אבל היא ואת שני > בני-אדם שונים. > מפריע לה, שלא בחרת ללכת בתלם "כמו כולם?" והרי היום זה מאוד נפוץ > שצעירים יוצאים לטיול ארוך, לפני שהם נכנסים לשגרה ה"נורמלית"... > היא הסבירה לך, מה בדיוק מפריע לה? מה נראה לה לא הסדר? > > הרה.

עינת שלום התשובה מאוד ברורה. אם אינך מרגישה צורך בטיפול פסיכולוגי אל תפני. הפניה לטיפול אישי מתוך דחיפה של אדם אחר, הורה, בן זוג, חבר וכדומה, ללא צורך פנימי של הפונה עצמו, הינה בד"כ בזבוז מוחלט של זמן ומשאבים. ה"מנוע" של הטיפול הפסיכולוגי הוא הצורך או המצוקה שעולה. ללא מטרה ברורה לטיפול, הוא לא יכול להיות יעיל. סביר להניח שיש בינך לבין אמך חילוקי דעות על האופן בו את צריכה לנהוג כעת, הן לגבי הנסיעה, הן לגבי הלימודים, וכמובן לגבי הטיפול. יתכן מאוד שישנם גורמים נוספים, מדוברים ואשר אינם מדוברים, מודעים ואשר אינם מודעים, המצויים ביניכן. במידה ואינך רוצה להיכנס עימה לעימות בנושא אציע לכן פשרה שאמורה לפתור את הקונפליקט, לפחות לבינתיים. פנו שתיכן ביחד לייעוץ פסיכולוגי משפחתי. מדובר על תהליך קצר שבו תוכלנה להתמודד עם הקונפליקט ביניכן ולהבין יותר טוב אחת את השניה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי שונאת את החיים, את העולם, אין לי מה לחפש כאן . רק רוצה למות, למות בשקט, להגיע לרגיעה לא להרגיש כלום!!! שונאת הכל, אנשים במיוחד, כלבים, חתולים או בקיצור הכל, ממש הכל! מה אני יכולה לעשות? רק לקבור את עצמי אני יכולה. חושבת לסיים את החיים רק לא יודעת איך!!!!!!!!!!!! עוד חושבת מה לעשות? אני מאובחנת ע"י פסיכיאטר שטען שאני בדיכאון קל ואני לוקחת כדורים(סרוקסט) כבר חודש בערך, ושאני צריכה לעשות שלום עם עצמי, עם הסביבה, ומבחינה אינטימית. אני בטיפול ע"י עו"ס כבר חודש וחצי בערך ויש לי התקפי חרדה שהיו נורא קשים וקטלנים בהתחלה. מה שניראה לי שזה החמיר את המצב. יכול להיות?????????..ומה אני יכולה לעשות כדי לצאת מזה אם אפשר בכלל? ואם כן איך אדע שזה לא יחזור יותר בחיים? כי אני סובלת ממש כל החיים רק סבל ועצבות, לא ראיתי ולא הרגשתי רגע אחד של אושר לא יודעת מה זה !!!!!!!!!!!! ועדיין חושבת למות! תודה.

היי עדי תתעודדי קצת, יש גם הרבה דברים טובים בחיים, קל מאוד לברוח לייאוש ולדיכאון. תסתכלי קצת סביבך ותפתחי את העיניים, תראי שיש גם דברים טובים. אני מניח שאת בסה"כ בת 26, אז מאיפה כל הפסימיות. מקווה לשמוע ממך בעתיד על שיפור במצב. להתראות

כאשר אני בדיכאון אני "אוספת " את עצמי ויוצאת לסרט או לבית קפה לבדי. לפעמים אני מוצאת אדם נחמד לשוחח איתו וזה מרים לי קצת את המצב רוח.

עדי שלום הודעתך באמת עמוסה מאוד מבחינה רגשית וניכר שאת עוברת תקופה קשה. עם זאת, את מספרת שאת בטיפול הן בשיחות והן בתרופות, ובמקרים הללו לוקח חודש עד חודשיים כדי שמשהו יתחיל לזוז ולהשתנות. אני מציע שתנסי להגביר את תדירות הפגישות עם העו"ס בתקופה הנוכחית כדי להיעזר יותר בטיפול. לפעמים כניסה לטיפול מגבירה את העוצמות הרגשיות וזה עלול להחוות כהרעה. עם זאת, זו עליה קלה לצורך ירידה, וסביר להניח שתוכלי לחוש בשיפור בהקדם. החזיקי מעמד ותני לעצמך את הזמן לחזור לאט לאט לאיכות חיים טובה יותר. בינתיים נסי להיעזר בסביבה הקרובה, בני משפחה וחברים, כמו גם בגורמי חוץ כמו פורומים לתמיכה הדדית באינטרנט, קווי טלפון למצוקה כמו ער"ן וכדומה, עד שהמצב ישתפר, בתקווה שבתקופה הקרובה. בברכה ד"ר אורן קפלן

גם אני נו מה יעזור?

יש לי חברה שפשוט ח-ו-ל-ה על משהו כבר שנתיים,אבל אין לה אומץ לגשת אליו. אני חושבת שיש לו פרצוף של ילד קטןולא של גבר בן 25, ולכן אני לא חושבת שהוא כזה חתיך כמו שהיא מתארת אותו. היתה לו חברה וכל פעם שהם היו ביחד חברה שלי היתה אומרת שהם מתאימים ושהם צריכים להיות ביחד. בהתחלה הבחור היה מאוד נחמד אל חברה שלי, אך לאחר שגילה שהיא מאוהבת בו הוא התעלם ממנה והתנהג אליה באכזריות, אבל היא לא הפסיקה לאהוב אותי. חברה שלי מאוד יפה ויש הרבה בחורים שהציעו לה לצאת אבל היא סרבה לכולם. אני לא רוצה שהיא תישאר רווקה לנצח בגללו. אני מאוד רוצה לעזור לה ולכן אני רוצה להבין מה היא מוצאת באותו בחור וכיצד לגרום לה להפסיק לאהוב אותו.

תמר שלום נפלאות דרכי האהבה ובאמת קשה לי לענות מה חברתך מוצאת בבחור. יתכן מאוד שמשיכתה אליו כבר אינה קשורה כלל אליו אישית אלא למשהו שהוא מייצג עבורה, ולכן קשה לה להיגמל. אני חושש שלא תוכלי לעשות את העבודה בשבילה. תוכלי לשוחח איתה ולהיות לה כתף, אבל היא זאת שצריכה לקחת את העניינים לידיים ולקדם את חייה למקום אחר. מאחר והבחור הגיב בצורה שלילית מאוד סביר שלא מדובר במישהו שבאמת כדאי להשיג. תוכלי לשאול אותה מדוע היא נמשכת לאדם שהתנהג אליה בצורה כזו. לפעמים המשיכה אל הרוע היא תגובה לא מודעת למקומות ויחסים בין אישיים אחרים בחיים. במצבים כאלה טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור כדי לשנות את הדפוס הבעייתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בת 25, ולכל הזמן אני חוששת ש"שעון החול אוזל". כדי להבהיר את הבעיה אספר קצת על עצמי. אני טכנאית מכונות, הייתי קצינה בצבא, יש לי תואר ראשון במדעי החברה והרוח אני מסיימת תואר שני בפילוסופיה ובקרוב יוצאת לחו"ל לתואר שני נוסף במנהל עסקים- אני כל הזמן עסוקה ב"להשיג" דברים בחיי כי אני מרגישה שעוד שניה כל החיים שלי יגמרו. אני חייבת להדגיש כי אין לי שום פחד מהמוות, להיפך. לפני כמה שנים איבדתי שני חברים בפיגוע (הם היו בני 14 ו-18) ומאז מצד אחד הבנתי כי לא משנה מה נעשה בסופו של דבר כולנו נמות (ידעתי את זה גם קודם אבל אז אני הבנתי את זה ולא רק ידעתי את זה) ומצד שני פתאום התחיל המירוץ. יותר מאשר אני רוצה להשיג דברים אני מודעת לסופיות החיים ולחוסר המשמעות של כל מה שעשיתי בחיים אם בסופו של דבר אני אמות. המחשבות האלה ממש ממש ממש מבלבלות אותי ומקשות עלי. מה לעשות?

אור שלום מרגע שאנחנו נולדים אנחנו הולכים למות. זו עובדת חיים קשה לעיכול ורובנו מצליחים להדחיק אותה רוב הזמן. לעיתים אירוע קשה שמפגיש עם המוות בצורה חזקה משנה את תפיסתנו על החיים והמוות, ובהחלט יתכן שהושפעת מאוד מהאירוע בו איבדת את חבריך. עם זאת, תחושת המרוץ וההישגיות אינה קשורה רק לתחושה שהזמן אוזל ויתכן שתכונה זו היתה בך עוד קודם ורק חוזקה עקב האירועים. השאלה מה את רוצה לעשות. את נמצאת בגיל שבו עוסקים להגדרת העצמי הבוגר וחיפוש אחר מקצוע והישגים. יש לך כנראה יכולת טובה להגיע להישגים, ונותרת השאלה למה באמת את רוצה להגיע והאם הדרך שבחרת מתאימה לך. בסרטים המצויירים רואים לפעמים דמות רצה ומגיעה לצוק וממשיכה לרוץ באויר עד אותה נקודה שבה היא קולטת שאין קרקע מתחת, ואז מגיעה הצניחה. בסרט מצוייר זה נראה מצחיק, אבל בחיים זה ממש לא מצחיק. כל עוד את רצה על קרקע בטוחה, זה טוב מאוד ויקדם אותך. אבל אולי את מרגישה לפעמים שאת רצה באויר ועוד מעט תבוא הנפילה. אם אכן יש לך התלבטויות יתכן שכדאי לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לברר עם עצמך כמה עניינים. בהצלחה בכל מקרה בדרכך ד"ר אורן קפלן

האם סרוקסט גורם להשמנה? ואם כן מה אפשר לעשות? אינני רוצה להליף את הכדור. הוא עושה לי טוב.

ריבי שלום אנא פני לרופא המטפל בך. הוא יידע בוודאי לענות על השאלה. כמו כן תוכלי לנסות לפנות לפורומים של פסיכיאטרים העונים בנושאי תרופות. הפורום הזה עוסק רק בנושאים פסיכולוגיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם קיים טיפול בהיפנוט למטרת הרזיה? אם קיים = האת אתה עושה את זה?

בני שלום קיים טיפול בהיפנוזה למטרת הרזיה, אבל כמו רוב הטיפולים להרזיה יעילותו אינה גבוהה. נושא ההרזיה קשה לטיפול באופן כללי. בניגוד להרגלים אחרים כמו למשל עישון שאותם אפשר להפסיק לגמרי, הרי את האכילה צריך לא להפסיק אלא למתן. מאחר ואכילה ושובע הם גורמים ראשוניים מאוד בנפש האדם עוד מהיותו תינוק, הרי שזה מסוג ההרגלים שקשה מאוד לשנות. הטיפול בהיפנוזה והטיפול הפסיכולוגי בכלל יוכלו לעזור לאדם עם מוטיבציה רבה להצלחה המגובה גם בתוכנית דיאטתית מתאימה ופעילות גופנית. ללא התנאים הללו לא הייתי מציע לאף אחד טיפול. המחשבה על היפנוזה מגיעה בד"כ מתוך המיתוסים על היפנוזה של מעין תרופת קסם. המיתוס הזה שגוי ולכן לא הייתי מנסה לפתח אשליות בכיוון הזה. אם ברצונך עזרה פסיכולוגית בהרזיה זה אפשרי, אבל עליך להתכונן לעבודה ומאמצים קשים עד להצלחה, ושינוי של ממש באורח החיים התזונתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מאז שההורים שלי התגרשו כשהייתי בתיכון ועד היום (6 שנים אחרי) , שבמהלך השנה האחרונה גם נפטר אבי, אין לי טעם לחיים ... כל דבר בחיים נראה לי חסר משמעות, איבדתי כל ערך לכסף, אני מסתובבת בחנויות צעצועים (למרות גילי) וקונה לעצמי כל מיני שטויות, פשוט לא אכפת לי כמה כסף יש לי בחשבון , אני קונה כל מה שאני רוצה באותו רגע. הכל נראה ליחסר ערך, ניסיתי ללמוד הרבה דברים אבל אני תמיד מפסיקה באמצע או לומדת אבל לא ניגשת לבחינות , קשה לי גם להתרכז , ואין לי כח לכלום. במצבים שאני נתקלת בדברים שמפריעים לי, כמו למשל נהגים אחרים בכביש או מכונית שנוסעת לפניי, או לקוח שאני חייבת לענות לו במסגרת העבודה ומפריע למהלך העבודה אני פשוט חוטפת כאלה עצבים אני מחזיקה את עצמי , מכווצת את כף היד מתחילה לקלל בשקט כמו משוגעת , אין לי סבלנות לכלום. וכשאני רוצה משהו ולא מקבלת אותו, אני מחפשת איך להזיק לאחרים בכוונה ואיך לספק את ההרגשה הטובה שלי. נמאס לי כבר מהחיים האלו , החיים שלי חסרי טעם , הסיבה היחידה שאני ממשיכה לעבוד בגללה , זה 3 הכלבים והחתול שלי , שאמא שלי לא מוכנה לממן בשום אופן. אם הם לא היו קיימים חס וחלילה, אני פשוט הייתי מתפטרת , מנתקת קשרים עם כולם ומסתגרת בבית הלוואי והייתי יכולה למות בשקט אבל גם את זה אני לא יכולה לעשות .

שלום לך הזעם שלך חזק ואי אפשר להתעלם ממנו, החל מהכותרת שנתת להודעתך ועד לתוכן עצמו. השאלה האם יש לך את הכוח לנסות ולשנות את המצב. הדכדוך המתמשך והכעס העצום שאת מפנה כלפי הסביבה מכלים אותך מבפנים, והשאלה איך ניתן לגייס כוח לשנות זאת. כל מה שאני יכול להציע לך במסגרת הפורום הזה הוא לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולנסות דרכו להבין מה קורה לך ואיך משנים. לצערי, אני חושב שיהיה לך לא קל לפנות לייעוץ כזה, ואולי אף יותר קשה להישאר בו לאורך זמן. אבל אם תנסי ותצליחי אולי זה יוביל אותך לנתיב אחר מזה שבו את מהלכת כבר מספר שנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מנסיוני הייתי מציעה טיפול תרופתי. העולם שנראה לי איום ונורא בלי יכולת להנות מכלום השתנה בעזרת טיפול תרופתי נוגד דיכאון. תלכי לפסיכיאטר בקופת חולים ותראי איך העולם יראה ורוד. כמובן שאם בא לך את יכולה במקביל ללכת ליעוץ. אבל הטיפול התרופתי מהיר ותוך 10 ימים כבר יש שיפור במצב הרוח. זה ממש מדהים! אל תתיאשי. את תראי שזה היה שווה תרגישי טוב!

הוריי התגרשו מזמן - כשהייתי בן 11, אבי נפטר לאחר מחלה ארורה וקשה כשהייתי בן 17 ובכל זאת שרדתי ואני סטודנט למחשבים היום בן 23. כך שיש תקווה.

שלום אני בחורה בת 26,שאינה ידעת ליצור אינטימיות. אני מוקפת ידידים ידידות,יודעת לפתח קשרים,להכיר אנשים במהירות,ובדר"כ בצורה מרשימה.הבעיה נוצרת בהמשך,אנימרגישה שלאורך כל המסגרות שהייתי בהם נוצרו חברויות כאלה ואחרות,ויש לי קשרים מכל תקופה,אך מעולם לא היתה לי חברה טובה אחת כזו שברור שאת בשבילה והיא בשבילך,היו וישנן כאלו שיהיו שם בשבילי,אך בדר"כ הם משמעותיים לי יותר מאשר אני בשבילם. אותו כנ"ל לגבי בנים,היו לי 2 חברים,למרות שהיו אפשרויות להרבה יותר,ועם שניהםלא הרגשתי אינטימיות. אינטימיות זו התחושה הזו של שייכות,חיבה גדולה,עניין רב,ואצלי,אני מרגישה שאיפשהו זה מתפספס. בעבר הייתי בטוחה שזה בגלל שאני מדברת יותר מדיי,או תלותית מדיי,או...או...הדברים הללו נכונים,אך אני רואה סביבי אנשים רבים שיכולים להראות משעממים,מעייפים,נודניקים,תלותיים ובכל זאת אהודים מאוד ובעלי חברויות עמוקות לאורך שנים. האינטימיות זו בעיה אחת,יש עוד מספר בעיות,למשל,העובדה שאני חסרת ביטחון ולעיתים מפגש עם הורים של חבר או חברים שלו מלחיצים אותי מאוד,שלא לדבר על כך שדחיתי מחזרים רבים שנחשבו בעיניי מדהימים כל כך,שחששתי ממה שיקרה בפגישה-שהם יגלו שהעובדה שאני נראית בטוחה כל כך בעצמי,חייכנית משוחררת אינה נכונה,וכעבור מספר שעות הם יבינו שאני סתם אחת...ברור לי שאם בעייתי יצירת האינטימיות תיפתר,גם ארגיש חזקה יותר לטפל בפטפטנות שלי,ולעיתים בתלותיות שלי. הדבר גורם לי להחמצות רבות,וגם חברות נשית עמוקה חסרה לי-שוב,יש לי חברות רבות,עם האחת אני מטיילת ועם הנייה מרכלת ועם השלישית מספרת סודות כמוסים,אך אין אחת שאנחנו ביחד,מכל המובנים,למשל אם אני הולכת לבדיקה חשובה,מבחן חשוב לא בהכרח תהיה מי שתדע את הפרטים ותתקשר לשאול לשלומי. הייתי אצל פסיכולוגית למשך פגישות אחדות,היא אמרה שאינטימיות,קשר חברתי נוצר בבית,וכשדיברנו על ההורים שלי,התברר שאני אוהבת אותם מאוד(משוגעת עליהם)אבל לא זוכרת שאי פעם שיתפתי את אימי בחוויות שונות בהתבגרות שלי וכן כיום,הוריי הם אנשים מבוגרים שמרנים,רוב השיחות שלנו הם ברמה של מה אכלתי איך בעבודה ומתי אני מגיעה,שיחות שלצערי משעממות ואני מגיעה להוריי כי אני באמת דואגת ואוהבת אותם אך כפי שהגדירה זאת הפסיכולוגית ההיא,קיימת מערכת יחסים של דאגה לצרכים הבסיסיים ודאגה רבה,הוריי ידועים ברב חבריי כאנשים מאוד חמים וטוטאליים,אך מאידך,מעולם לא חלקתי עימם סיפורים מהווי בית הספר ,חברויות וכ... העניין הוא שאני כיום מאוד מודעת לסיבות של הבעיה שלי וכןיודעת להגדירה ,אין לי אפשרות לממן טיפול פסיכולוגי פרטי,ומאחר ואני עובדת במוסד ציבורי,אני ממאנת להיות מטופלת במגזר הציבורי. שאלית היא כיצד אפשר לפתור בעיה כזו?והאם יש טיפול קצר מועדבטווח של פגישות בודדות שיכול להעניק לי כלים לטפל בעצמי? מתנצלת על אורך המכתב,היה חשוב לי להבהיר את סדר גודל הבעיה. תודה מיקה. הייתי בטי

מיקה שלום אינטימיות ומערכות יחסים הם, כמו שאמרת, נושא שנוצר עם הזמן. אין ספק שהדבר קשור גם להיסטוריה האישית שלך, אולם לא בהכרח ליחסים הספציפיים שאת חווה היום עם הוריך, זה לא עובד בצורה כל כך ישירה ובהירה. אינני יודע לענות לך האם טיפול קצר מועד יעזור. בעיקרון אפשר לנסות ובהחלט יתכן שזה יוכל לקדם את העניינים אבל קשה לי לנבא מראש עד כמה. זה די תלוי בך ובמקורות הבעיה. אוסיף בכל זאת עוד דבר אחד. אני מבין את הבעיה הכספית, אבל השאלה האם גם פה אין שחזור של בעית האינטימיות, כלומר, חוסר נכונות להיכנס לתהליך פסיכולוגי ארוך יותר שכרוך בין היתר בחשיפה ואינטימיות. אני לא אומר שזה כך, אלא מעלה שאלה בנוגע לכך. בכל מקרה, אם את לא יכולה למממן טיפול פרטי ולא מוכנה לפנות לשירות הציבורי האפשרויות באמת מצטמצמות ואולי כדאי לנסות טיפול קצר מועד. אני מעריך שאפשר לנסות ולהגדיר תקופה של כחודשיים לעבודה ולראות לאן זה מוביל אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

מודה לך מקרב לב על תשובתך מהשעה 11:18. אני מבטיח שזו הפעם האחרונה שאטריד אותך בשאלה: אתח הבנות סובלת מחרדות קשות. היתכן שיש קשר בין הפרעתה והבעיה שלי (למרות שלי אין התקפי פניקה)? א. בשל חינוך ב. בשל תורשה מודה לך מקרב לב. דור

דור שלום אינך מטריד כלל. יש מרכיבים תורשתיים וסביבתיים להתנהגות ומחשבות כפייתיות, ובכל זאת, אין הכרח שיש קשר בין הבעיה שלך לבעיה של הבת. אני מציע שתפנה את הילדה לייעוץ אצל פסיכולוג המתמחה בטיפול בגילה ותקבל חוות דעת יותר מדוייקת על מקורות הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר. אני בן 40 וסובל הרבה מחרדות למצב בריאותי. אבי נפטר לפני 8 שנים מדום לב ומאז אני חושש שזה יתקוף גם אותי. אני אדם בריא ופעיל וחרדות אלה פוגעות בי. אני מבקש לדעת באם טיפול בהפנוזה יעזור לי ולמי לפנות בנושא זה. תודה נ.ח.

נ.ח. שלום בעיקרון היפנוזה מתאימה לטיפול בחרדות ויכולה להשתלב היטב בטיפול הפסיכולוגי בנושא זה. ניתן לפנות לפסיכולוגים מורשים להיפנוט. אשמח להפנות אותך למטפל מתאים באזור מגוריך ואת הרשימה המלאה תוכל לראות באתר האגודה הישראלית להיפנוזה. אני מסיים בימים אלו כתיבה על מאמר בנושא ואני מאמין שאוריד אותו לאינטרנט בימים הקרובים. אני אוסיף קישור כאן בפורום למאמר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר. אני מודה לך על תשובתך ואשמח לקבל פרטים לגבי מטפלים מתאימים בהיפנוזה באיזור רחובות. תודה וחג שמח נ.ח. ד"ר אורן קפלן כתב/ה: > > נ.ח. שלום > בעיקרון היפנוזה מתאימה לטיפול בחרדות ויכולה להשתלב היטב בטיפול > הפסיכולוגי בנושא זה. ניתן לפנות לפסיכולוגים מורשים להיפנוט. > אשמח להפנות אותך למטפל מתאים באזור מגוריך ואת הרשימה המלאה תוכל > לראות באתר האגודה הישראלית להיפנוזה. > אני מסיים בימים אלו כתיבה על מאמר בנושא ואני מאמין שאוריד אותו > לאינטרנט בימים הקרובים. אני אוסיף קישור כאן בפורום למאמר. > בברכה > ד"ר אורן קפלן >

שלום, לפני כשלוש שנים, לאחר תקופה ארוכה של דכאון וחוסר יכולת לתפקד אובחנתי בדיכאון קליני. התחלתי בטיפול בפרוזאק ובפסיכוטרפיה. לפני כשנתיים וחצי עברתי למטפלת אחרת ואני עכשיו במהלך פסיכואנאליזה. טיפול קשה ובזמנים טובים יותר אף חשבתי כי הוא מועיל ביותר. לפני כשנתיים, כשמצבי נראה טוב יותר הפסקתי את הפרוזאק. למרות התקופה הקשה של ההפסקה יכלתי להחזיק מעמד עד ששוב תקף אותי השחור הזה, שוב מחשבות אובדניות וחוסר יכולת לתפקד. חצי שנה לאחר הפסקת הפרוזאק חזרתי לתרופה. שבועיים אחר כך (ביום הולדתי) ניסיתי להתאבד עם חבילת כדורי קסאנקס שהפסיכיאטר נתן לי לתקופת ההסתגלות, תפשו אותי ולקחו אותי לבית החולים (מחלקה פנימית, לא דובר על אשפוז פסיכיאטרי, הייתי באשפוז בית במשך שבועיים. ) כל זה קרה לפני כשנה וחצי. המשכתי מאז את הפרוזאק ואת האנאליזה (3 פעמים בשבוע) אני לא יכולה לאומר שהכל היה נפלא אבל הנפילות הטוטאליות פסקו והיו נפילות במצב הרוח ודכאונות קצרי טווח, חוצמזה מצב רוח ירוד כל הזמן. בזמן האחרון החלו שוב התקפים, שוב מחשבות על התאבדות, שוב שחור מסביב וערך עצמי כל כך נמוך שאני לא מסוגלת לחשוב ששום דבר שאני עושה (אני בן אדם יוצר) הוא בעל חשיבות. אני עייפה, הפסיכיאטר שלי שולח אותי לעשות בדיקות לליתיום, האנליטיקאית שלי מנסה לעזור אך אני מרגישה שאני לא יכולה לקבל את העזרה שלה. לחברים שלי (אלה שעוד יש לי אנרגיות להיות אתם בקשר) נמאס מהנ]ילות התכופות שלי ואני תשושה מזה. אנשים לא מבינים וגם שאני אומרת להם שזו מחלה (דיכאון קליני ודיסטמיה-דיכאון כרוני) הם עדיין מסתכלים עלי כאילו זה בידיים שלי ואני לא מסוגלת להתמודד אתם אני לא מסוגלת להתמודד עם כלום יותר. לפי חומר הקריאה שהשגתי (גם בנט) טיפול אנאליטי אינו עוזר במצבי ולמרות שאני מאמינה גדולה של סוג הטיפול וכל טיפול אחר נראה לי שטחי אני מתחילה לחשוב שאולי בגלל שאני בטיפול כל כך מעמיק שפותח כל כך הרבה פצעים מהעבר אני לא מצליחה לצאת מהמצב. אני לא מאמינה גדולה בטיפול הקוגניטיבי (יש בי ציניות מסויימת לסוג הטיפול שיכול להיות נובעת מדעות קדומות אך קיימת על כל מקרה) אני קצת אבודה ולא ממש יודעת מה השאלה, מה אני אמורה לעשות בין המטפלים השונים שלי שרוצם רק טוב אך משום מה לא מצליחים להוציא אותי מהמצב הבלתי אפשרי הזה. תודה

מ. שלום את מתארת מצב שבו את עטופה במטפלים מסורים וטובים שמנסים לעזור. במצב הזה קשה לי לראות כיצד אני יכול לעזור ממקום שבו אני ממש לא מכיר אותך. אני מבין את היאוש שבו המטפלים המוכרים לך לא תמיד עוזרים, אבל זה הנתיב היחידי שנראה לי סביר לעזרה. כמובן שתמיד חשוב להיעזר גם בסביבה הקרובה ואולי להשתלב בפורומים לעזרה הדדית באינטרנט, אחד מהם פועל גם באתר הזה. אני מציע שתחזרי עם השאלות וההתלבטויות לטיפול האינטנסיבי בו את נמצאת. זו בוודאי תקופת שפל, וכמו שקרה גם בעבר, תצאי ממנה עם הזמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור! אני בשנות ה-50, נשוי עם ילדים, מהנדס מצליח מאד. אני עושה דברים וחושב בצורה שונה ממה שנהוג. זה מפריע לי קצת, אבל הבעיה היא שמשפחתי טוענת שאי-אפשר לחיות איתי. האמת שאני לא מסוגל לעשות אחרת. חייב לבדוק את כולם, מה עושים, מה יש להם בתיק, בודק שעון מים כי אשתי מבזבזת מים, קורא ניירות לא לי, עומד ליד העוזרת פן תזרוק שמרטוטים לשירותים העלולים להיסתם, וכו'. חייב לדעת מה חושבים, מה מתכננים, איפה היו, וכו'. רק לי גישה לחשבונות בנק כי צריך שיהיה מנהיג אחד בבית (אם ידעו כמה כסף יש בבנק, אז יבזבזו) קשה לי שלא יחשבו כמוני, לא יעשו לפי הראש שלי, כי אני מרגיש שרק אני צודק. איפה להניח דברים, אם אשתי תקנה תחתונים ואיזה, מה יוכלו פועלי השיפוצים, איפה יקנו, מה יקנו, מה ילבשו, איזה עוזרת, וכו'. לא מסוגל לתת לאשתי או לאחרים להחליט. הם עושים שטויות, לא מבינם כמוני. אני שונא להוציא כסף. אף פעם אין לי אוברדרפט ויהי מה. אני עסק ללא הרף בסיבובים בחנויות, משוה מחירים, קונה ממבצעים (לפעמים אפילו חפצים לא שימושיים), לא מוכן לבזבז כסף על יציאות, ופינוקים. הולך המון פעמים לחנויות עד שאני קונה משהו, לפעמים לוקח חודשים או שנה שנתיים עד לביצוע. כך אני בטוח שלא אטעה. אני חש קנאה עזה גם לגבי ידידות / ים של אשתי והילדים. אני מקנא באישתי מבחינת הילדים. לא סובל שהיא תצטרף כשאני יוצא עם הילדים. שיתרכזו רק בי, והיא לא תשפיע עליהם. אני מפחד שמשפחתי תושפע מאחרים. קשה לי לסבול את יחסיה של אשתי עם אחיה. פעולות כפיתיות: פרט ל-2 חלונות אני לא מרשה לבני משפחתי שיפתחו חלונות, כדי שלא ייכנס הפיח (ביתנו בצומת) אף לא ל-10 דקות. אם אני תופס אותם אני ממש משתולל. הלא, איפה ילך הפיח?; רוחץ היטב ולעיתים קרובות ידיים; מגעיל אותי לאכול במסעדות או בבתים אחרים (יותר נוח לי צלוי באש שהורגת חיידקים); אוכל רק על מפה; משתמש רק בסבון מסוג מסויים, בספוג כלים מסויים, כי אחרים לא מתנקים לעולם; לא סובל תיק על השולחן כי נגע ברצפה; בודק היטב אם נעלתי דלתות, וכו'; לגבי האוטו יש לי הרבה מנהגים: להחנות אותו בצורה שמגינה עליו; בודק כמה פעמים ובכמה צורות אם הנעילה האוטומטית פעלה; בודק גלגלים כל פעם; לא שם משקפיים מגינים משמש כדי שלא יחשבו שהאוטו נטוש וייגנב; לא סובל לשטוף אותו בפנים או בחוץ עם כל חומר כדי שלא יתקלקל המעטה; אני גולש למסלול נסיעה אחר מחשש שישתפשפו הגלגלים בשפת המדרכה (פעם זה קרה לי); קודם הולך למוסך לדבר, אח"כ רק לוקח אותו ולמוסך שמאפשר לי להיות נוכח בזמן התיקון; אם לא יוצא לי לבצע אחת הפעולות האלה, המחשבה על כך אינה מרפה ממני. למשל, אם בתי בת ה-30 נסעה באוטו שלי, אני חייבת לרדת מהבית כדי לבדוק שאכן נעלה את הדלת, למרות שהיא כועסת שאיני סומך עליה. מונע זריקת דברים, אפילו אם אין שימוש בהם והם חלודים או מקולקלים; טוב לי שהם בבית; קשה לי לסבול שהבת שלי בביתה זורקת חפצים, לכן בודק לה בזבל ולפעמים לוקח משם דברים; כוסס צפורניים; כל הזמן סופר (1, 2, 3, 4 בדר"כ פינות), דופק על השולחן בקצב מסויים חוזר שוב ושוב על אותם הסיפורים, כדי ללמד מוסר השכל. אומרים עליי בצחוק "לדרור קצת רעיונות אבל מקובעים היטב". מעצבן אותי שאומרים לי שיש לי "אידאות פיקס". קשה לי להתחיל משהו, אך משכבר התחלתי לא יכול לעצור. אני לפעמים יוצא מהכלים, וצועק, פוגע קשות. אבל אני צודק להתעצבן. אך לאלימות פיזית הגעתי רק מספר פעמים. למרות שלדעתי אני צודק באיך שאני חושב ופועל, אני מסתכל מסביב ומתחיל לחשוב שאולי אחרים יותר מאושרים. זה רק תימצות, אין מקום להרחבה. יכול להיות שיש לי בעיה פסיכיאטרית? יש שם למחלה / הפרעה הזו? אני בינתיים חושש ללכת לפסיכיאטר, האם לדעתך זה חשוב והאם תרופות עשויות לעזור לי? רופא המשפחה אמר שזו מחלה ושאלך לפסיכיאטר. גם רופא עיניים שהוא ידיד ונכנס אצלנו אמר שאיסוף החפצים זו מחלה שהוא בעצמו סובל ממנה. רב תודות

שלום לך מהנדס -לדעתי יש לך ocd=תסמונת טורדנית כפייתית,מחלה שבהחלט ניתנת לטיפול בתרופות כמו פריזמה או פרוזאק זה מעביר ומשכיח את רוב התופעות שציינת כי הם באמת לא נורמאליות ובשלב מסויים הם יפריעו לך יותר ויותר ביום יום ולא תוכל להיפטר מהם כי פשוט תתרגל וגם הראש יתרגל שאם לא תפעל ככה משהו יקרה או לא יודע מה.....זאת תופעה שכבר דיי נדירה תלך לפסיכיאטר והוא ישר יידע על מה אתה מדבר, אל תתעלם רופא המשפחה שלך צודק. אל תחשוש ללכת זה רק יעזור לך. נ.ב.-אם ראית את ''הכי טוב שיש''-גק ניקולסון מתמודד שם עם דברים דומים

דור, עושה רושם שמדובר ב - OCD... זו תופעה מוכרת וידועה שאפשר לטפל בה באחוזי הצלחה גדולים. אבל בשביל לקבל תשובה מדוייקת כדאי שתפנה לאיבחון מקצועי. תפנה לפסיכיאטר (יש תרופות מצויינות, שעושות עבודה טובה) ומקביל לטיפול פסיכולוגי. זו הפרעה שגורמת סבל רב לסובייקט ולסביבתו - כפי שאתה מתאר - ואם אפשר לטפל בזה, אז עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. בהצלחה, הרה.

דור שלום קיבלת תגובות נכונות ממשתתפים נוספים בפורום. אתה סובל מתופעה מוכרת וכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי ופסיכיאטרי כדי לפתור אותה. אני מצרף קישור המסביר קצת על התופעה. יש מקורות רבים נוספים באינטרנט. http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm אני מציע שתפנה לייעוץ מקצועי בהקדם ותפחית את הסבל והפגיעה באיכות החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

חבר שלי הציע לי היום נישואין ונעניתי בחיוב. אין שום דבר בעולם שאני רוצה יותר מאשר לחיות את חיי איתו. הבעיה שמעיבה על האושר הזה היא שאין לנו מספיק כסף כדי להתחתן באולם, אפילו לא בחתונה צנועה יחסית. חבר שלי נאבק כבר חודשים במינוס בבנק ולא הצליח לקבל אפילו הלוואה ולאמו אין גרוש לעזור. אמי נפטרה ואבי מסרב לעזור. זה כל כך העציב אותי משום שללא עזרה הברירה האחרונה שנשארה לנו היא להתחתן ברבנות ואז המשמעות היא לוותר על חתונה החלום שלי. אני יודעת שכסף הוא לא הדבר המשמעותי ביותר אלא חיי הנישואין אבל בכל זאת...אני רוצה חתונה כמו כולם. למישהו יש מילת עידוד בשבילי? או אולי רעיון שיכול לעזור?

פרח נדיר שלום מצאת אהבה וחבר לחיים ואין ספק שזה הכי חשוב. מובן שהמועקה הכלכלית מפריעה להתגשמות החלום באופן מלא, אבל בהתבוננות על הדברים המהותיים אין ספק שזה רק סמל ורקע לדבר האמיתי, הקשר הזוגי. אין לי פתרונת פרקטיים כמובן לנושא החתונה באולם. אולי תצטרכו בשלב הזה לחגוג באופן צנוע בבית או אפילו באופן מקורי על חוף הים או במקום רומנטי אחר. תסכמו בינכם שיום אחד כשיהיה לכם יותר כסף, למשל ביום החתונה החמישי שלכם, תעשו את החתונה באולם כמו שתכננתם. כל רב יסכים ברצון להשיא אתכם פעם שניה. תהני מהאהבה שמצאת ואני מקווה שעם הזמן גם החלומות האחרים יוכלו להתגשם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. אני בשנות העשרים הראשונות לחיי וברצוני לדעת האם אני סובלת ממה שנקרא "זרות עצמית". בפעם הראשונה שהרגשתי את התופעה הייתי ילדה קטנה והרגשתי דבר מאד מוזר- עמדתי מול הראי והרגשתי כאילו יש הפרדה גמורה בין הגוף והנפש הרגשתי כאילו אני לא אותו אדם שמסתכל בראי אלא ישות אחרת כאילו לא הכרתי את עצמי. מאז התופעות האלה חוזרות ויכולות להופיע בכל רגע אלא שעל יד הסתת המחשבה אני בורחת מהן אבל אני יודעת שהתחושה שם. האם מדובר בזרות עצמית? התופעה ממש מפחידה אך האם מדובר במחלת נפש שדורשת טיפול? תודה

קרן שלום אני לא מכיר ביטוי מקצוע שנקרא זרות עצמית, אולי זה תרגום של מונח לועזי מוכר. בכל מקרה התופעה שאת מתארת מוכרת, מעין התבוננות על העצמי כאילו מן הצד. תופעה זו לכשעצמה איננה מקור הבעיה והשאלה האם מלבדה יש דברים נוספים בחייך שמטרידים אותך או שאליהם את מקשרת את התופעות שאת מתארת. יש לי הרגשה שמאחורי ההתנהגות עצמה, שהיא בסך הכל התנהגות ולא חייבת להטריד, יש מחשבות ורגשות שמטרידים אותך ובהם כדאי לטפל. יתכן למשל שההתנהגות להתבונן ולחשוב על עצמך מהצד היא דרך שסיגלת לעצמך להגן על עצמך בדרך כלשהי מהמחשבות הלא נעימות. שאלתך בסיום ההודעה כוללת שני מרכיבים שאינם תלויים בהכרח זה בזה, על מחלת נפש וטיפול. לגבי החלק הראשון, אני לא מכיר מחלות של הנפש, הנפש היא מונח תיאורטי שמתאר משהו כוללני שלא ניתן ממש לגעת בו ולדעת איפה הוא נמצא. לכן מטבע הדברים קשה לחשוב עליה כחולה או בריאה. אין ספק שנפשך מוטרדת כעת ממשהו, ולכן לגבי המחצית השניה של המשפט, כן הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

בן 23, בימים האחרונים אני חש פיסית את כל התסמינים של חרדה - "טיקים", זרמים בכפות הידיים וכפות הרגליים, הרגשות חום בגוף מדי פעם, הזעה בכפות הידיים, לעתים רחוקות גם מעין החסרת פעימה, חוסר סבלנות, וחוסר יכולת להתרכז. אני משתדל להירגע ואפילו ממשיך ללכת לאוניברסיטה(אני סטודנט) אך מתקשה מאוד להתרכז. פניתי לרופא המשפחה והוא נתן לי תרופת אלפרליד 0.25 מ"ג לקחת פעם ביום. אך אני שם לב שזה עוזר רק במקצת. אין לי מחשבות רעות רק הרגשת לחץ. אודה לך אם תייעץ לי איך לחזור שוב לעניינים. תודה.

יוסי שלום אני לא בטוח שרופא המשפחה הוא הכתובת המתאימה במקרה זה. תיאורך מזמין שני כיוונים, האחד רפואי, והשני פסיכולוגי בכיוון של התקפי חרדה כפי שציינת. האם סבלת מסימפטומים כאלה בעבר? האם יש גורם לחץ ספציפי אליו את מקשר את התופעות? במידה והם מופיעים בפעם הראשונה רצוי לערוך את הבדיקות הרפואיות המתאימות כדי לשלול בעיה רפואית. כדאי להתיעץ בין היתר עם נוירולוג. מאחר ואתה סטודנט תוכל לפנות לשירותי הייעוץ של המוסד בו אתה לומד. לכל המוסדות האקדמים בארץ יש שירות פסיכולוגי או גורם חליפי אליו מפנים את הסטודנטים. במידה והבעיה היא אכן התקפי חרדה ומצבם חריף כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר ולשקול לקיחת תרופות נוגדות חרדה. רצ"ב תיאור קצר של הטיפולים המקובלים בחרדה. חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 33 איבדתי רצון לחיות , זה אמיתי לגמריי אני מתחנן את מותי . אולי לא תתיחס להודעה ברצינות ,אבל אני באמת חושב לסיים את חיי . כצעד נועז במיוחד אני מנסה לקבל עזרה לפניי מעסה . אני לא מופנם , כך שאני יכול לדבר על הכול . יש לי עבר פסיכיאטרי שכלל אישפוז בגהה , אך אני חושב שלא היה ממש טיפול . מעולם לא קיבלתי תרופות לטיפול ואנני מעוניין בזה , יש לי שאלות כמו ילד שהחל לדבר אבל הבנתי שרק מטפל מקצועי יוכל לעזזור לי . הפחד הגדול שלי שכל הטיפול יהיה רשום בתיק רפואי ! אני בן 33 יש לי סכוי להנות קצת מהחיים ??? אודה לך מראש על היתיחסות כול שהיא נ . ב כול מי שמכיר אותי לא יאמין שאני במשבר נוראי , "חושב על מוות"

יעקב שלום הודעתך מעוררת בי דאגה רבה, ואין ספק שאתה זקוק לעזרה. אני שמח לשמוע שהבנת שאתה זקוק למטפל מקצועי ומוכן לפנות לטיפול. אני מסכים איתך ורוצה לעודד אותך לפנות בהקדם האפשרי לקבלת עזרה. אני מבין את חששך ממה שיהיה כתוב בתיק הרפואי שלך, אבל כיצד אפשר להשוות חשש זה לאובדן חייך? על התיק הרפואי חלה חובת סודיות רפואית ע"פ החוק ולאיש אין זכות להתבונן בו ללא הסכמתך, למעט מטפלך האישי. אנא פנה ביום חמישי אחרי החג לקבלת עזרה מקצועית דחופה. אם אינך מכיר אף גורם התקשר למרכז קופת חולים באזור מגוריך וברר להיכן תוכל לפנות. עד אז תוכל לנסות להיעזר בשירותי חרום טלפונים, כמו למשל ער"ן. 5461111 - 03 . http://www.eran.org שירותי חרום נוספים כתובים בעיתונים. אנא נסה לשוחח עם אדם קרוב ולספר לו על מצבך. חשוב שתוכל לקבל תמיכה בסביבתך הקרובה. ברצוני להדגיש משהו חשוב. במידה ורגע משבר חמור יגיע ותשקול לסיים את חייך באופן מיידי, אנא, קח מונית וסע מייד למיון גהה ובקש עזרה. אין דבר חשוב משמירת החיים, ובמקרה חרום תקבל שם עזרה. שמור על עצמך כל טוב ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפל תודה רבה על היתיחסותך !!! אני כנראה לא אוכל להמשעך עוד , לבקש עזרה ועוד בגהה זה מוות קליני עבורי ! אינני מוכן לעבור תהליך שעברתי בגיל 17 [אישפוז בכפיה ] זה הישאיר צלקת שלא מגלידה ! אני גם יודע שדרך האינטרנט אין טיפול למצבי . בחרתי בדרך קיצונית מדיי , אבל זה עדיף מאשר להעלות דברים ולפתוח פצעים מדממים . במילא חסרוני לא יורגש . לא נישאר לי אלא להודות לך מאוד זה היה ניוסיון לבקש עזרה תודה רבה ! ישראל BDIKA4E

פסיכולוגית אשר טיפלה בי בעבר המליצה לי לעבור טיפול בהיפנוזה אצל ד"ר חנה אלדר מהרצליה. האבחנה היתה שאני סובל מדיכאון אשר גורם ללחץ התעוררות מוקדמת בבוקר. אבקש לדעת האם טיפול כנ"ל מסוכן, האם ד"ר אלדר מוכרת למנהל הפורום והסבר על היפנוזה בכלל.תודה

דור שלום הטיפול בהיפנוזה אינו מסוכן כאשר הוא מבוצע ע"י אדם שהוכשר לכך ומחזיק רשיון משרד הבריאות לטיפול בהיפנוזה. הטיפול בדיכאון ע"י היפנוזה אינו נפוץ, אבל קיים. איני מכיר את ד"ר אלדר. אם תרצה לברר לגביה או לגבי מטפלים מוסמכים אחרים באזור מגוריך תוכל להיכנס לאתר האגודה הישראלית להיפנוזה בו מופיעים כל חברי האגודה וליד אלו שמוסמכים מופיע מספר רשיונם. ניתן לבחור חיתוך לפי אזור מגורים וסוג מקצוע, וכן לקבל מידע נוסף על היפנוזה. http://www.hypno.co.il/members_list.asp בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום ! שאלה קטנה , רציתי לדעת מהי הפעילות התרופתית ולמי מיועד הכדור "קלונקס 0.5 "? תודה מראש

יוני שלום אנא פנה לפורום פסיכיאטריה בנושא תרופות http://doctors.co.il/forums/list.php?f=385 בברכה ד"ר אורן קפלן

כיצד עליי להחזיר את השליטה על החיים שלי. עד כה הייתי תלויה בבעלי כמעט בכל וסמכתי יותר מידי בעתידו ופחות התמקדתי בשלי וזאת כמעט בכל תחום החל בקריירה שלו והתמיכה בו וכלה בנושאים אשיים כמו ציפיות שהוא ישתנה. הייתי מעונינת לעשות קצת שינויים בחיי. כיצד? תודה.

אנונימית שלום כמו כל שינוי באורח חיים ובהרגלים ישנים ומוכרים, רצוי לעשות את השינוי לאט ובשיקול דעת. הנקודה אינה לעשות שינויים רק לצורך השינוי, אלא להביא שינוי שבאמת יהיה לך טוב איתו. חשוב להבין שתלותך בבעלך אינה רק בשליטתו. יש לך חלק שווה בשווה עימו, ופעמים רבות זה משקף תלות הדדית, לפחות במובן של שימור המצב. כמו כל שינוי של איזון, חשוב לראות מה משבצים במקום הדבר שמוחלף. פעמים רבות מומלץ להיעזר בגורם חיצוני שיעזור לך לבחור ולנתב את דרכך החדשה. כדברי השיר "מה שרואים משם לא רואים מכאן". זה יכול להתחיל בחברה טובה או בן משפחה קרוב, וקרוב לוודאי שתוכלי להיעזר בטיפול או ייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ישנו גבר הכפול מגילי ונשוי, כל פעם שרואה אותי אפילו מרחוק, מייד עיני תופסות אותו על חם החייב לגרד לשנייה במפשעה שלו ליד אשכיו. גם כשהוא מדבר איתי לאחר כמה דקות חייב לשנייה לגרד. מה זה צריך להיות???? האם זה מראה שהוא חולה מין, או מתגרה מיופיי-אני אמנם יפה אך די מלאה. האם זה רמז מצידו לגרות אותי כדי לקיים איתי יחסים? וזה כל הזמן קורה. וזה אדם חכם, משכיל ולא סוטה. האם הוא לא מתבייש שאנשים עלולים לראותו כך, וזה קורה ברחוב, האם יש גברים שנגמר להם הבושה, זה גורם לי לאי נוחות מירבית. אני מעולם לא יגרד בפומבי, האם לגברים מותר להתנהג כפי שרוצים ובגסות מבלי להתחשבן באנשים סביבו, בתגובת האנשים, זה הרי לא מנומס, מביך!!!!! אני כשנפגשת איתו מנסה להתעלם, אך בתוך תוכי זה מביך, וזה כל הזמן קורה, מה דעתכם על כך??????? - שני הרוטחת.

שני שלום את נתקלת בתגובה שמכעיסה ומביכה אותך, ולמעשה אם תמשיכי להתעלם לעולם לא תקבלי תשובה וכמובן שההתנהגות הגסה לא תפסק. אם זה אדם מוכר שעימו את יכולה לדבר, את יכולה לומר לו פעם בעדינות ובטקט שיש משהו שאת רוצה לומר, שמאוד מביך אותך לומר, אבל שזה מטריד אותך מזה זמן... ופשוט לומר ישירות ולבקש שימנע מכך בעתיד. כמו כן תוכלי לומר זאת לאדם שלישי שידבר איתו. אציין רק שתגובתך קצת אמביוולנטית וכנראה שאת בכל זאת גם עוסקת בשאלה האם הוא נמשך אליך, ואולי זה נוגע אצלך בשאלה של דימוייך העצמי. יתכן שזה מה שמגביר אצלך את כעסך עליו, כיוון שדרך נגיעתו הלא מכובדת בעצמו הוא פוגע במקום רגיש ואישי גם אצלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התיחסותך למכתבי. דווקא אני קרובה אליו, אתגבר על הבושה ואומר לו חד וחלק בשיא העדינות, על החיים ועל המוות כמו שאומרים, למה שארגיש מבוכה, לא מגיע לי!.

אני לא יודעת כבר מה קורה איתי השתחררתי מהצבא לפני שנה ואני במצב נוראי מבחינתי אני מרגישה משותרת,קשה לי לתפקד אני לא מצליחה לעשות כלום קשה לי לישון וכשאני קמה המועקה בחזה כל כך גדולה שאני רק רוצה לא להרגיש יותר כלום.. מי שאולי זוכר חבר שלי זרק אותי בצורה מאוד מכוערת לפני 5 חודשים אמנם התאוששתי בערך לאחר 3 חודשים(נעלמה המועקה התמידית המציקה) אך לאחרונה זה חזר מסיבה אחרת ואידיוטית לחלוטין.. החלטתי שאני רוצה ליסוע לטייל אך לא ידעתי שאשאר לבד כל כך התרחקתי מאוד מחברות שלי כי חלקן לא יכולות לשאת את הדכאון הזה שלי.. חלקן נסעו בלעדיי ועם חלקן פשוט אין לי כוח לדבר אין לי עם מי אך החלטתי בכל זאת ליסוע אבל כעת שההחלטה נראית ממשית ואני צריכה לעזוב את העבודה נכנסתי פתאום לחרדות הולכות וגוברות אני פשוט מבועתת אני לא מסוגלת ליסוע לבד אני בקושי נושמת מרוב פחד נפגשתי כבר עם אנשים המחפשים שותפים לא רוצה ליסוע איתם(האם זה אומר שאני לא רוצה ליסוע????) מצד שני אני לא מסוגלת להשאר כאן אין לי פה אף אחד אני סובלת לגור בבית אני גם אולי אלמד באוקטובר כך שזה הזמן אבל מה לעזאזל אני אעשה?????????????????????????? כואב לי הראש מרוב מחשבות כולם חושבים שהשתגעתי אני גם מרגיה משוגעת אני מרגישה כלכך רע נראה לי שהטיול הזה הוא רק תירוץ להכנז לדיכאון הלכתי כבר לייעוץ אצל "פסיכולוג" של קופ"ח הוא אידיוט לגמרי הוא רק גרם לי להרגיש עיותר מפגרת....... תעזרו לי בבקשה.............................אני לא מסוגלת יותר

אני שלום את מתארת תקופה קשה מזה זמן ארוך שבה את נמצאת בדכדוך כבד. היציאה לטיול היא בהחלט סוג של התמודדות, אבל נראה שדרך הדברים החיצוניים את לא מצליחה למצוא פתרון. הפניה לפסיכולוג קופת החולים לא עלתה יפה, אבל זה לא אומר שאינך יכולה להיעזר בטיפול. הייתי ממליץ לך לנסות ולפנות שוב לייעוץ פסיכולוגי. אם את נמצאת בדיכאון במובן הפורמלי-רפואי של המילה יתכן שאת זקוקה גם לטיפול בתרופות וכדאי לבדוק זאת עם פסיכיאטר. חבל על כל יום נוסף שאת סובלת במידה וניתן לעזור לך באמצעות טיפול. את מתארת שבאופק ממתינה תקופת לימודים חדשה ולעיתים דלתות חדשות שנפתחות מבטיחות שינוי ושיפור. מדובר על תקופה של חצי שנה עד אז שבה את צריכה להתארגן ולמצוא את עצמך וחייך מחדש. תוכלי להמשיך ולנסות לעשות זאת בכוחות עצמך ולארגן בכל זאת טיול או פעילות חדשה אחרת, או/ו לפנות לייעוץ מקצועי ולנסות לעשות את השינוי מבפנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הנה כמה דברי עידוד: כשהייתי שרוי במצב נפשי של חרדות וחשבתי שכבר אני הולך להשתגע, הד"ר שלי אמר לי שאין דבר כזה להשתגע - אלא זו רק תקופה קשה של משבר וצריך להאמין בעצמי. אחרי הכל, כך הוא אמר לי, ברגע שמישהו חושב שהוא משתגע - זה מעיד שהוא לא משוגע - כי הוא מכיר בכך שהוא מתנהג בצורה לא טבעית ונורמלית כבדרך כלל. לעומת זאת משוגע לרוב לא יהיה מודע למצבו. למרות שאינני רופא, אולי כדאי שתיפני למישהו בעצת ד"ר קפלן.

שלום לך אחי אובחן כסובל מהפרעה זו כבר לפני שנתיים: אני עדיין לא מבינה מה זה, אתה יכול להסביר בבקשה? מה יהיה בעתיד? שאלה אחת דחופה לפתרון: אחי לוקח כל בוקר 2 תרופות דקינט+פריזמה ובערב רספרדל הוא עושה זאת שנתיים בערך וכו. אחי עובד במשמרות וזה לא מסתדר לו עם התרופות אלא רק במשמרת הראשונה. לטענתו במשמרות שניה ושלישית הרספרידל פוגע בתפקודו והוא מפסיק לקח אבל אז אני רואה שזה לא טוב לו. אנא עזור לי (באם אתה פסיכיאטר) איך לקחת ומתי את התרופות במשמרות השונות. אני מעריץ את אחי על מאמציו אבל דיי קשה לו במיוחד בתקופות בהם הוא במשמרת שלישית. אציין שבמשמרות השניה והשלישת הוא הולך לישון ישר אחרי המשמרת וזה לא מסתדר כנראה עם תיזמון התרופות. תודה - אם אפשר להתיחס בפירוט כמה שיותר על מנת שאוכל להבין ןלהסביר לאחי

אינה שלום שאלותיך נוגעות בעיקר לטיפול התרופתי ואני מציע שתפני לפורום פסיכיאטריה הנמצא ברשימת הפורומים בקישור שנמצא בראש עמוד זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

עברתי אחד אחד ולא מצאתי. אתה בטוח שכך קוראים לו? אנא תכוון אותי יותר תודה

שלום רב, אני בת 26 רווקה ויש לי אח נשוי בן 33. בימי שישי אני נפגשת עם אחי אצל אמי, ושמתי לב שהוא מתקיף אותי בכל הזדמנות ובצורה בוטה בעיקר בנושאים הקשורים לעזרה הכספית שאמי מעניקה לי מדי פעם (אני סטודנטית ומרוויחה שכר ממוצע מינוס, אחי מבוסס). בפעם האחרונה מאד נפגעתי מתגובתו. שאלתי היא- כיצד לנהוג? האם לשוחח איתו? להתעלם?

ויקטוריה שלום במידה ואת יכולה ליזום עימו שיחה בנושא זה בהחלט יכול להיות פתרון. יתכן שהוא אינו מודע לכך שהוא מתקיף אותך, או לחליפין יש לו "משהו בבטן" שאינו יכול לומר באופן ישיר באופן כזה הוא מבטא את זה. במידה והיחסים בינכם קרובים מספיק כדאי לנסות ולשוחח, אינני רואה סיבה להתעלם ולהניח את הדברים שמציקים לך בצד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ד"ר . רציתי לשאול האם הפרעת אישיות נרקיסטית או גבולית או סכיזואידית שבא אובחנתי בצבא - היא נכות נפשית לפי תקנות נכות של הביטוח הלאומי ?? ( בכנות אם יורשה לי , השתחררתי מהמילואים בשנת 1994 לאחר מסע של השפלות ותלאות שגם אני לא מאמין לחלק מהמצבים בהם הייתי . אין לי שום נקיפות מצפון על השחרור שלי אז בנסיבות ההן , אך היום כואב לי שאני לא תורם כמו כולם .) תודה על הייעוץ יגאל .

יגאל שלום אינני מתמצא בתקנות הביטוח הלאומי. תצטרך לפנות לגורם מוסמך בעניין, אולי דווקא לעורך דין שעובד עם תביעות מול הביטוח הלאומי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 30 ופרודה מזה כשנה לאחר קשר שנמשך שנתיים, מאז ועד היום יצאתי למס' פגישות בודדות( בליינדטים). בתקופה האחרונה אני חשה שאיבדתי את טעם החיים. אני קמה בבוקר לעבודה, חוזרת בערב הביתה, לעיתים נפגשת עם חברים( היום הפגישות מעטות בגלל המצב, משתדלים לא לצאת לבתי קפה ), אני לא מאמינה שאצליח להכיר בן זוג ושאחזור להיות מאושרת. מעבר לזה אני לא בחורה שמסוגלת לעשות מין מזדמן, אני לא מסוגלת להכנס עם בחור למיטה אחרי פגישה של מס' שעות, אני חייבת רגש. והסקס זה גם משהו מפריע לי כבר שנה שאני בלי סקס וזה גם לא נראה באופק, כי אם לא יהיה לי בן זוג קבוע, לא אעשה זאת. ( ביומיום אני לא מרגישה שזה נחוץ, אך לעיתים אני נזכרת שכבר שנה אני לא ...) חוויתי אהבה, אהבה מאוד גדולה שנגמרה ועכשיו הכל נראה אפור, לא שחור, את התקופה השחורה עברתי. אני בודדה, הוספתי למשקלי תוך מס' חודשים 5 ק"ג, אני עצובה. אך יוצאים מהמצב הזה? אך מסתכלים קדימה בתקווה? אני לא בדיכאון, אוליי זה סוג של דיכאון אבל לא קשה, מצבי היום הרבה יותר טוב ממה שהיה. אין לי מצבי רוח, אני לא בוכה, אני פשוא לא מאושרת אולי זו ההגדרה הנכונה. רציתי לכתוב משהו אחד ויצא לי משהו שני, סלט, אני לא מצליחה להעביר את התחושות שלי. גם אני לא מבינה את עצמי, לא מבינה מה קורה לי. הייתי בטיפול פסיכולוגי בעבר, כרגע אני הולכת רק שאני מרגישה צורך (כל חודשיים בערך) וכל זאת בעיצת הפסיכולוגית שלי. אני מוכרחה לציין שאין לי יותר רגשות לאקס שלי, עם הפרידה השלמתי לחלוטין. הבעיה היא איתי. איבדתי את טעם החיים, אני לא מאושרת... תודה, צליל

צליל שלום נשמע שאת נמצאת בתקופה אפורה מאוד, הדברים נשמעים קודרים ופסימיים. את אומרת שאת לא בדיכאון של ממש, אבל המוסיקה שמתנגנת מדבריך בהחלט דיכאונית, לפחות במובן הקיומי של החיים. השאלה איך מחזירים את החיות לחייך עם או בלי בן זוג. הייתי ממליץ לך ליזום פגישה עם הפסיכולוגית שלך ולחשוב על תדירות פגישות גבוהה יותר. אני לא חושב שאת צריכה להגיע לתחתית כדי להיעזר בטיפול, ומה שאת מתארת משמעותי מספיק כדי לטפל בו באופן יותר אינטנסיבי. ככל שמצבך הרגשי והנפשי יהיה טוב יותר, כך האנרגיות שלך להתמודדות עם קשר כאשר יגיע, וליזום קשרים באופן כללי, יהיו יותר זמינות. אין ספק שבן זוג והקמת משפחה הם ערך ומטרה חשובים. עם זאת, הרבה אנשים החיים בזוגיות מרגישים אובדן של טעם החיים. השאלה האם הבעיה היא באמת בחוץ, כלומר שהאושר יגיע ע"י בן הזוג המתאים, או שנדרשת בדיקה דווקא כלפי פנים. כנראה שזה לא "או" אלא שילוב בין השניים. בכל מקרה, בבן הזוג הפוטנציאלי אינך יכולה לשלוט, אבל הפנים הוא שלך ותוכלי לשנותו אם תרצי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אולי שאלה קצת מוזרה אבל הנושא מטריד אותי. בני בן ה- 9 ילד מאד מפותח ונבון. מאז שאני זוכרת הוא "מתלהב" מגוף נשי, ציצים וכו'. לאחרונה הוא אמר לי שכאשר הוא רואה בטלויזיה או בפרסומת ציצי של אישה או ישבן איבר מינו עומד (הוא כמובן השתמש במילה "בולבול") האם זה נורמאלי בגיל כזה? תודה

שירה שלום גיל ההתבגרות נעשה מוקדם יותר ויותר וילד בן 9 עשוי להיות בוגר מספיק להיות בתחילת גיל ההתבגרות. החשיפה לתכנים מיניים בטלויזיה ובאינטרנט גורמת להתבגרות המינית להגיע מוקדם יותר ויותר. לכן שאלת הנורמליות אינה רלוונטית, אלא כיצד תוכלו לשוחח עימו באופן כנה מצד אחד, אך המציב גבולות לאינטימיות האישית שבמיניות מצד שני. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני סטודנטית בת 21, בתקופה האחרונה אני מרגישה צורך להיות קשורה למישהו, אבל אין בידי לעשות כלום מפני שלפי הנורמות בחורים הם שיוזמים בפעולה הזו. הסיבה להרגשה הזו הוא הצורך ליצור קשר מיני שאי אפשר לקימו לפני נישואין בגלל היותי מחברה שמרנית ודתית וגם לא מקבלת על עצמי חריגה משלל חוקי הדת והחברה. לעתים מסוימים טוב לי להיות לבד ולחשוב על רגעים ויחסים אירוטיים רומנטיים עם אנשים שהיה להם קשר איתי או שחלמתי עליהם( לא אוסיף עוד פרטים מכיון שאתה מודע לכל הנלווה לתופעה הזו), וזה בא לפעמים על חשבון הלימודים לקראת הבחינות, ומתעוררת מהחלום מאוחר מדי, דבר שגורם לי להילחץ ולהישאר עד לשחר לומדת לקראת הבחינות, זה לא טוב לי כי יש לי מחלה בעיניים ועלול להחמיר את המצב. ניסיתי הרבה מאד להתעלם ממחשבות שוא אלה אבל כנראה שההנאה מחלישה את הרצון, כאילו שעובדת על עצמי וכך מפסידה זמן והופכת יותר נאיבית ועצלנית גם מפסידה הזמן של התפילות ומצוות אחרות דבר שגורם לי תיסכול ותחושת אי נוחיות. מה לעשות.......?! ברור שאי אפשר לחפש סתם מישהו ואז יהיה נס ויתגשם החלום, לכן אהיה מודה לך אם תציע לי פתרון לבעיה... בברכה, נילי

נילי שלום השמרנות החברתית מכתיבה בד"כ מה מותר לעשות ומה אסור לעשות. היא איננה יכולה להכתיב על מה מותר לפנטז ולחשוב ועל מה אסור. לפי דבריך נשמע שאת מתייסרת קודם כל בשל המחשבות "האסורות" שלך. רצונך בבן זוג הוא טבעי ולא תוכלי להילחם בחלומותיך. כל עוד את שומרת על גבולות ההתנהגות בהם את מאמינה, אינך פוגעת בכללי המוסר אותם את רוצה לקיים. אם תוכלי להקל על עצמך בכך שמותר וטבעי לחלום, גם אם החלומות אינם מותרים למימוש, אזי תרגישי נוח יותר עם עצמך. לגבי חיפוש בן הזוג, הדבר באמת תלוי בתרבות שממנה את מגיעה וההזדמנויות שעומדות בפניך להיכרות. האם את יכולה להתייעץ בנושא עם חברה טובה או בת משפחה הקרובה אליך? השיתוף עם אדם בו את מאמינה ואשר מכיר אותך מקרוב עשוי לעזור. במידה ולא אני ממליץ לך להיכנס לפורום תמיכה הדדית בקישור הבא, אולי תוכלי לקבל עזרה ממשתתפי הפורום הזה. http://doctors.co.il/forums/list.php?f=360 בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כבת 26 נשואה טרייה, דווקא חיי מספקים את בעלי. לאחרונה, יש לי משום מה משיכה עזה ובלתי נשלטת בגבר הנשוי + כבן 40 הגר לא הרחק מביתי. היכן שיש לו הזדמנות הוא מעיף מבטו לעברי. מאחורי ביתי המשתקף לגינה ציבורית גדולה, הצצתי מהחלון לשמע הרעש שעשו הילדים בגינה, והופתעתי לראות שהאיש נמצא עם כלבו (בכדי שכלבו יעשה את צרכיו ) כרבע שעה ליד ביתי. האיש החליט להתמקד ולעמוד בשדה ראייה נוח דווקא בקו ישיר מול חלון ביתי. מידי פעם מביט לכלבו ומידי פעם מעיף מבט לחלון ביתי. הגינה די גדולה יחסית. הדבר מחמיא לי חשבתי אולי הוא מקווה לראותני?? מדוע בחר דווקא לעמוד סמוך לבניין שבו אני גרה ולהשקיף לעבר חלוני הרי לא חסר מקום בגינה לעמוד עם כלבו. מה יוצא לו מזה, הרי אני לא יוזמת מאומה בנידון... - מהאלמונית. ולציין, שזה קורה בעיקר בשעה מאוחרת בלילה ובשעה קבועה.

עושה רושם שהאיש דלוק עליך, ועורך מעכב אחריך רק בכדי לראותך. היזהרי מהגברים בגיל הזה הם חרמנים, כנראה שאת שווה, והוא אוהב להביט בך בכל דרך שלא תהיה. היזהרי , ואם כל-כך טוב לך עם בעלך מדוע את כותבת שאת מפטזת עליו? נראה דווקא, שאת מינית מאד ולא מסתפקת בבעלך בלבד. כדאי שכבר תלכו לייעוץ כי רק נישאת ומה יהיה בעתיד? בהצלחה, וחישבי על זה היטב - אור.

אלמונית שלום אני מתקשה לענות לשאלת הגבר שמחזר או לא מחזר אחריך מאחר וזו שאלה של עובדות ופירושים. מה שרלוונטי בעיני הוא דווקא השאלה מדוע כעת חיזורו משמעותי עבורך ומה קורה ביחסיך עם בעלך. כנראה שמעין פליטת קולמוס הביאה אותך לכתוב שחייך "מספקים את בעלך" (ולא עם בעלך) ואולי המשפט השגוי מבטא משהו אמיתי שאת חשה מבפנים. אני מאמין שיחסיך עם בעלך באמת מספקים את שניכם, אבל תהליכים נפשיים מורכבים עשויים לקרות דווקא בשלבים הראשונים של הנישואין וכדאי לשים אליהם לב. זה בעיני העניין המרכזי, ולא האדם עם הכלב שהוא רק אינדיקציה למשהו שקורה לך עם עצמך ועם בעלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 21, לפני כמה שנים התאבד מישהו קרוב מאד ממשפחתי. לא הצלחתי מאז להתנתק מרגשות האשמה אך מעבר לכך אני מאמינה כי מה שהוא עשה היה צודק ואפילו אמיץ-רק לאחר שהוא התאבד האמת התגלתה לכולם. הבעיה שלי היא שכאשר קורה משהו רע החיי, בעיקר כאשר אני מרגישה שאני אשמה בכך , בצורה לא מודעת ואפילו בלתי נשלטת אני מרגישה (ולפעמים מעבר לכך) שאני יכולה לפגוע בעצמי. האם יכולת הפגיעה העצמית היא תורשתית? כרגע אני בסדר אבל אני פוחדת מהפעם הבאה שדברים ישתבשו ואני לא יודעת כיצד אני אגיב. הדבר היחיד שמונע בעדי להתאבד הוא הידיעה שאם אני לא אטפל בדברים מסוימים הדברים רק יחמירו. ההרגשה כאשר אני עומדת לפגוע בעצמי ממש מפחידה אותי כי אין לי שליטה עליה. מה לעשות?

קרן, אין לך מה לחשוש- הבעיה שלך מוכרת, וכן- לנטייה להתאבדות יש גם גורמים גנטיים. עצתי לך- פני לייעוץ פסיכיאטרי.

קרן, התאבדות נטו אינה תורשתית! הגורמים יכולים להיות תורשתיים (דכאון לדוגמא). מה גם שהחיים כפי שאת מתארת אותם יכולים לדחוף למצבים אובדניים - תחושת האשמה שאת נושאת, ההצדקה שלך את המעשה. ברגע שאת מצדיקה את ההתאבדות מצד אחד, ו"סוחבת" רגשות אשם מצד שני הרי שהשליטה על המחשבות האובדניות חומקת לך מבין האצבעות. את חוששת שהדברים יחמירו. כתבת שיש לך דברים לטפל בהם - אני מקווה שהתכוונת לעצמך - לטפל ברגשות האשם שלך, ולהתמודד (סוף-סוף, כמו שצריך) עם האובדן. הרה.

קרן שלום התאבדות אינה תורשתית. עצם העובדה שמישהו שקרוב לך התאבד הופכת את ההתאבדות שבד"כ נתפסת כמשהו רחוק ובלתי אפשרי, לאפשרית. כאשר הדבר מלווה ברגשי אשמה זה מגביר את המחשבות על ההתאבדות כדרך התמודדות (או יותר נכון אי התמודדות) עם החיים. אינני יודע אם הייתי בטיפול פסיכולוגי אחרי התאבדות הקרוב שלך, אבל אני ממליץ לך לפנות לטיפול ללא דיחוי. ראשית חשוב שתוכלי לחלוק את המחשבות הקשות עם איש מקצוע ולא פחות חשוב, תוכלי לעשות איבוד כלשהו הן לרגשות האשמה והן לתהליך האבל. לא כדאי להישאר לבד עם התחושות הקשות והמפחידות עליהן את מספרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני בת 22 ורציתי לשאול ממה יכול לנבוע שינוי מצבי רוח קיצוניים? אני חווה המון פעמים לפעמים בתקופות מסויימות או למשך זמן רב שינויי מצבי רוח קיצוניים שזה בא לידי ביטוי במצב רוח ירוד רגע אחרי זה אני צוחקת אחר גך בוכה ושוב פעם בלי מצב רוח וכל הזמן זה נע בין צחוק לבכי ולחוסר מצב רוח מאוד ירוד רציתי לדעת ממה זה יכול להיגרם ומה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה..????

שלום הסיבות הן פחות או יותר אין סופיות. מצב הרוח הוא אוירה רגשית בה אנחנו נמצאים והוא מושפע ממכלול האירועים, המחשבות, הרגשות וכו' שבהם אנו נמצאים, כמו גם ממבנה האישיות, ההרגלים ודפוסי החשיבה. לעיתים מרכיבים ביולוגיים משפיעים על מצב הרוח ואז משתמשים בתרופות פסיכיאטריות מתאימות. במידה ואת סובלת מהתנודות במצב הרוח כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי להבין יותר לעומק את מקור הבעיה והדרך להתמודד איתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב, מתנצל על השאלה אבל היא מאוד חשובה לי. האם אישונים מכווצים בקטר של 1 מ"מ בערך אשר אינם מגיבים כמעט לאור מצביעים על בעיה פסיכוטית או מצב היפנוטי. נשללה בעיה של לחץ תוך עיני ע"י רופא עיניים. ה"בעיה" אצל אשתי. תודה

חיים שלום מאחר ומדובר בשאלה רפואית אנא פנה לפורום פסיכיאטריה. בעיקרון אינני מכיר אינדיקציות כאלה לאבחון מצב פסיכוטי. הדבר בוודאי אינו מצביע על מצב היפנוטי כיוון שבהגדרתו הוא מוגבל לזמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, שמי דנה, אני בת 27, נשואה ליואב. לפני כשלושה חודשים עברתי גרידה עקב מות העובר. הייתי בשבוע ה-11 להריוני. תוצאות המעבדה הצביעו על התפתחות בלתי תקינה של סיסי השיליה. עלינו להמתין כעת שישה חודשים לפני נסיון להרות שוב בגלל החשש שהתאים המסוכנים יחזרו לשגשג ויתפתחו לסרטן בגופי. בנוסף מתברר שהחלמת הרחם מהגרידה קשה. רירית החרם דקה ובמצבה הנוכחי אינה מאפשרת הריון נוסף. אני מודעת לכך שהרפואה כיום נותנת פתרונות רבים, אך הפחד שלא אהיה אמא לעולם (לילד שלנו) מבהילה ובלתי נסבלת. הכאב והפחד מלווים אותי כמעט כל הזמן. אני מבלה זמן רב בגלישה באיטרנט, בחיפוש אחר מידע, קשה לי לדבר עם חברות שהן אמהות או בהריון, קשה לי אפילו לראות אשה הרה בטלויזיה. אני פסימית מאד וקשה לי לאגור כוחות ולקוות. אשמח לקבל חוות דעת. תודה, דנה

דנה שלום עברת אירוע טראומתי לפי כל קריטריון אפשרי, והמצב הרפואי הנוכחי מגביר את עוצמתו. מה שקורה לך כיום מאפיין תגובות פוסט טראומתיות ועלול להפריע לאיכות חייך בעתיד. בעיה חמורה מכך היא העובדה שלחץ הוא גורם משמעותי בבעיה לכניסה להריון. כלומר, כאשר תוכלי להיכנס שוב להריון, עצם הלחץ מכך שיש בעיה בכניסה להריון או בהתפתחות עובר עלולים להפחית את יכולתך להרות. הפחתת הלחץ לכשעצמה היא הדרך לטפל בעניין כיום, ואולי את צריכה ללמוד מספר כלים להרפיה ורגיעה עצמית. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי הממוקד במה שקרה ובפיתוח הכלים האמורים, ראשית כדי לעבד ולהתמודד עם הדבר הקשה שעברת ולהתארגן מחדש לקראת המשך חיי השגרה, ובהמשך לתמיכה בכניסה מחודשת להריון. אל תפחיתי מעוצמת הטראומה שקרתה לך, תני לה מקום וכך תוכלי להתרחק ממנה בצורה יעילה יותר בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן