דכאון יום שישי טקסט מתוקןןן
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
איזה יום שישי שחור שוב הגילוי שאני יודע אותו שאיין לי ממי לקבל חיבוק חם-רק מחשב להתעסק איתו לשרוף את הזמן שוב מחפש חברים בצ'אטים למרות שאני יודע שזה חסר סיכוי שאני חוזר ביום חמישי אני מריח ריח של חופש אבל שאני מתעורר בבוקר ...חסר לי חבר'ה... (חוזר מהעבודה) אבל הבעייה שגם שמה זה לא ממש .......משהו תומך..... כמו שאני רוצה אלוהים אני פקעת עצבים הצילו.... קמתי בבוקר ב11 אבל המיטה ריקה ואיין מי שילטף לי את המצח שהוא חם וקודח מחום אני מתכווץ במיטה עם השמיכה הקרה חסרת הסדין ...כי זה מעצבן אותי הוא כל הזמן בורח אז השארתי ככה אני חושב על העבודה-אז זה משמעות חיי?.. להבריג ברגים?..אתמול ירד לי מברג על האצבע גמר לי על אחד הציפורניים האצבע כואבת לי שמתי פלסטר אני לא מתלהב יותר מהידידה החדשה שלי משעמם לי גם איתה אני מסתובב סחור סחור היא סיפרה לי שהיא אושפזה בעבר בגלל שלקחה יותר מדיי טריפים והתחילה לראות ולדמיין דברים אני לא יודע אייך להתייחס לזה אני מחבב אותה אבל עולם הסמים רחוק ממני....תמיד לא אהבתי משתמשים...הם נראו לי לא מוסריים בא לי על מישהי אחרת פתאום אני מרגיש גיבור גדול..... הבעייה שיש שם מישהי אחרת רק לה יש חבר.... והיא ממש בובת ברבי ואני לא יכול עכשיו להתרחק מ"חברה" שלי.... היא ממילא כל הזמן יושבת לידי בהפסקות ולא יהיה לי נעים פתאום לקום ללכת...ולנסות אפילו לדבר עם מישהי אחרת איזה באסה הייתי היום בעיר בבוקר בקניון עם החונך שלי הלכנו לחפש לחברה שלו מתנה ליוםהולדת כל כך הרבה אנשים כל כך הרבה ריקנות אני עומד בצד ורואה את כל היפים והיפות הללו כולם מחפשים/ות דברים למלאות בהם את הריקנות האין סופית... רוצים לעשות משהו כל הזמן אני מאוד עצבני הערב איין לי עם מי לדבר פשוט המחשב לא עונה ואבא שלי לא מרגיש את ההר געש של המתח והעצבים שיש בתוכי אני מת ליחס חם כבר ....ממישהו...הצילו ואני פוחד פוחד פוחד לא יודע ממש ממה כל פעם ממשהו אחר ...מעתיד קרוב לא ידוע מעתיד רחוק מלא סכנות..... אני לפעמים שוכב במיטה ואני מרגיש קודח...פשוט חולה..חולה: אני לא יכול בלי אמא לא יכול אני צריך את אמא שלי צריך עכשיו לא יכול לחיות בלעדיה יותר אני שבור לא מסוגל להמשיך ככה בקור הזה לא יכול להיות שזה קרה לא יכול להיות שזה קרה לא יכול להיות אני לבד אלוהים אני לבד אני לבד בעולם צריך להתמודד לא יכול איזה פחד רק המחשב מציל אותי מהלבד רק איתו אני פורש כנפיים ועף למחוזות רחוקים בחוץ כבר אף אחד לא מכיר אותי רק אנשים ששחכו ממני הם כבר אנשים גדולים יפים ויפות מחר צריך לתלות כביסה איין לי כוח אוף.....אוף...ידיי עייפות עיניי כואבות אני לפעמים מרגיש גוסס מחכה רק לאורנה בנאי שתציל אותי כמה נחת היא עושה לי בתוכנית שלה לא יכול יותר לשמוע עוד מוזיקה כואב הראש-משעמם ריק --- ראיתי בנות (כל כך יפות) קונות שמני גוף... רק זה מעניין אותן החיצוניות וכמה אני פצצתית כל מה שמעניין אותם זה הגוף אני מביט בכולם והם רצים ורצים אני עומד באמצע ההמולה ורואה את כולם רק צוחקים ונהנים אני מת לצעוק להם: סוף העולם בדרך, בקרוב לא תחייכו ואז אני אקח גיטרה ואנגן לי מצוק גבוה ויהיה לי כייף תמותו כולם אני שונא אותכם זה מה שרציתי לצעוק לכולם.... מחר עוד יום מנוחה אבל מתסכל ומשעמם ואז יום שבוע עבודה חדש-עוד תסכול -עוד עייפות-עוד כאבים בכל הגוף-עוד אני צריך חום ואהבה עכשיו אחרת אשתגע מי יתנני יד....?
היי ילד, אני מציעה שנדבר בצ'אט תגיד לי מתי ואיפה. אני אהיה שם.. ספיר
אני הרבה בצ'אט www.tapuz.co.il בחדר חדרה והסביבה אולי היום ב12 בלילה אולי... מודה לך על העזרה מי את?.. את פסיכולוגית? תודה!
היי ילד ,, מקווה שאתה מרגיש יותר מעודד ומלא במצברים יותר חיובים כעת. "לימור היתה מצויינת כרגיל כמו כל התוכנית שלה ושל ארז שמעון. מאחלת לך שבת נעימה והמון מחשבות חיוביות ,,, ויוי.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
