פניה לפסיכולוג...

אימי הינה פסיכולוגית במקצועה והנני ביתה בת ה21. אמי מאוד רותה שאני אלך לטיפול פסיכולוגי כי היא חושבת כי אינני מאושרת וכי רע לי בחיי ואני מאוד מבולבלת.אני מתנגדת ללכת לטיפול כזה כי אני מאוד מאוד מאושרת בחיי, טוב לי בכל התחומים, אני שלמה עם עצמי, נהנית מכל יום שעובר ויודעת מה אני רוצה מעצמי. ניסיתי להסביר לה זאת אך מכיוון שאני מתכננת לסוע לטיול למזרח ולא ישר להתחיל בלימודים אקדמאים , היא רואה זאת כפסול וכאיבוד מוצא. אינני מעוניינת ללכת לטיפול כי איננה מרגישה זקוקה לו. השאלה היא מה אני יכולה לעשות?

עינת, אם את מרגישה שטוב לך ושאת מאושרת, אז אל תפני לטיפול. סביר להניח, שאימך רואה את הדברים מזווית אחרת, אבל היא ואת שני בני-אדם שונים. מפריע לה, שלא בחרת ללכת בתלם "כמו כולם?" והרי היום זה מאוד נפוץ שצעירים יוצאים לטיול ארוך, לפני שהם נכנסים לשגרה ה"נורמלית"... היא הסבירה לך, מה בדיוק מפריע לה? מה נראה לה לא הסדר? הרה.

HERA כתב/ה: > > עינת, > > אם את מרגישה שטוב לך ושאת מאושרת, אז אל תפני לטיפול. > סביר להניח, שאימך רואה את הדברים מזווית אחרת, אבל היא ואת שני > בני-אדם שונים. > מפריע לה, שלא בחרת ללכת בתלם "כמו כולם?" והרי היום זה מאוד נפוץ > שצעירים יוצאים לטיול ארוך, לפני שהם נכנסים לשגרה ה"נורמלית"... > היא הסבירה לך, מה בדיוק מפריע לה? מה נראה לה לא הסדר? > > הרה.

עינת שלום התשובה מאוד ברורה. אם אינך מרגישה צורך בטיפול פסיכולוגי אל תפני. הפניה לטיפול אישי מתוך דחיפה של אדם אחר, הורה, בן זוג, חבר וכדומה, ללא צורך פנימי של הפונה עצמו, הינה בד"כ בזבוז מוחלט של זמן ומשאבים. ה"מנוע" של הטיפול הפסיכולוגי הוא הצורך או המצוקה שעולה. ללא מטרה ברורה לטיפול, הוא לא יכול להיות יעיל. סביר להניח שיש בינך לבין אמך חילוקי דעות על האופן בו את צריכה לנהוג כעת, הן לגבי הנסיעה, הן לגבי הלימודים, וכמובן לגבי הטיפול. יתכן מאוד שישנם גורמים נוספים, מדוברים ואשר אינם מדוברים, מודעים ואשר אינם מודעים, המצויים ביניכן. במידה ואינך רוצה להיכנס עימה לעימות בנושא אציע לכן פשרה שאמורה לפתור את הקונפליקט, לפחות לבינתיים. פנו שתיכן ביחד לייעוץ פסיכולוגי משפחתי. מדובר על תהליך קצר שבו תוכלנה להתמודד עם הקונפליקט ביניכן ולהבין יותר טוב אחת את השניה. בברכה ד"ר אורן קפלן