נגישות
נגישות

פורום ייעוץ פסיכולוגי ללסביות ולטראנסג'נדרים

45 הודעות
33 תשובות מומחה

מנהל פורום ייעוץ פסיכולוגי ללסביות ולטראנסג'נדרים

21/05/2019 | 14:13 | מאת: פלורנס

נמצאת בקשר זוגי עם בת זוגתי מעל שנה ולצערי מה שמטריד אותי בעיקר שבשימוש בכל מיני אביזרי מין אני לא מרגישה ולא נהנית ולכן אני מבקשת מבת זוגתי שתכניס את כל היד שלה ורק אז אני מגיע לגירוי וסיפוק. אני מרגישה ממש פתוחה ומאוד רטובה מהנוזל ומחדירה של אביזרי מין אין שום הרגשה של חיכוך. בעיה שניה שבת זוגתי בשלב מסוים מתעייפת ומפסיקה מלגרות אותי וזה מאוד מתסכל ומייאש. אף פעם לא ניסיתי איבר מין גברי כך שאין לי מושג אם יש הבדל או משמעות לזה. מבקשת את עזרתך/הצעתך. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך פלורנס, מגיעה לך התנצלותי על עיכוב במענה התשובה, בגלל בעיות במחשבי. ועתה לעצם העניין. התרשמתי, ששאלתך שנכתבה בפתיחות ובכנות, הגם שמדובר במשהו מאד אישי ואינטימי. מיניות נעשית בזוג ולכן חשוב, כי אם ישנה בעיה כלשהי היא תדובר ותובהר בין בני הזוג בפתיחות וכנות. השיחה המשותפת על הקושי, התסכול או כל דבר שמתעורר ודורש שיפור חייבת להיעשות במשותף ותוך הקשבה הדדית וכבוד הדדי. לא ברור לי אם שיתפת את בת זוגך בתסכול שאת חשה. אם לא עשית זאת עליך לעשות זאת במהרה, שכן אם אין הדבר נעשה, התחושה של האכזבה הולכת ומועצמת וצוברת תחושות שליליות שרק מחבלות בזוגיות. אך, אין זה הכל. יש גם להקשיב זו לזו למענה המובע לדברים. יש מקום להבין אם בת זוגך חשה קושי להשלים את הגרוי הנדרש לך ומדוע. חייב להיות שיתוף פעולה משני הצדדים ואם אכן יש פער ביכולתכן לספק זו את זו ומתעורר קושי, כפי שאת מציינת, יהא גם עליך להתחשב בקושי שלה ולחפש דרך שתאפשר לכן להגיע לשביעות רצון באופן שמתאים לשני הצדדים. כלומר, בקצרה ובסיכום: מה שיכול לפתור את הבעיה זה רק פתיחות בדיבור כן ביניכן וניסיון משותף למצוא פתרון ראוי לשתיכן. זכרי, מיניות טובה ולאורך זמן היא פרי קשר טוב, רגישות וכבוד הדדי. בהצלחה ובברכה, ד"ר דליה גלבוע שיהיה בהצלחה

אני ואשתי נשואות וחיות בעיר פריפריה. (כבר 10 שנים יחד) וההומופוביה בעיר קשה. אין לנו אפשרות לעבור לתא בגלל המצב הכלכלי. אנחנו סופגות כאן הומופוביה במקומות בירוקרטיים שונים שאנו צריכות להגיע כבנות זוג .כגון בנק. קופת חולים. יש מקומות שלא נותנים לנו להרשם כזוג נשואות. רק בגלל שאנו זוג נשים. ואני אציין שהתחתנו בחול ואנחנו רשומות נשואות בת.ז מעבר לכך. הבידוד החברתי קשה פה. איך מתמודדים?.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לירית, אני ממש מתנצלת על העיכוב בתשובתי אליך. אני מאד מעריכה אותך על כך ששאלת שאלה כה חשובה וסבוכה בחיי החברה הישראלית כיום. עצוב לדעת, שלמרות ההתקדמות וההתפתחות בארצנו, עדיין יש אזורים של אפליה לגבי אוכלוסיות שונות מהמקובל והרגיל. אין לכך, כמובן כל הצדקה ובאמת מדובר בבעיה חברתית ולמעשה, פסיכו- חברתית , היות שהאפליה מקורה בפחד ואפילו חרדה מן השונה והאחר. עוד יותר מצער שגם המערכות נותנות השירותים , כפי שציינתם (בנקים קופות חולים וכיו"ב) נגועות בנגע זה של דחיית השונה, במקום לסייע ולעזור בפתרון בעיות שמתעוררות. דווקא אוכלוסיות אלה זקוקות לסיוע מיוחד או לפחות ליחס תומך ועוזר. מנסיוני רב השנים, בהכירי אנשים מקהילת הלהט"בים, רבים מהם עוזבים מקומות מגורים הרחוקים ממרכז הארץ. בדיוק כפי שציינת ומאותן הסיבות. רבים רבים עוברים למרכז. שם הם זוכים לקבלה ותחושת שוויון. גם המערכות במרכז מאורגנות יותר לסייע לאנשים אלה, הזכאים לכל יחס חיובי כלכל אדם אחר. אני מבינה, לירית שאתם ובת זוגך נתקלת בקשיים,מיותרים ולא צודקים. עולה השאלה: איך לשנות זאת ואיך להגיע לקבלת יחס חיובי הן מהחיים מסביבכן והן מן המערכות. כמובן, שהתשובה היא ברורה: באמצעות שינוי עמדות של הקהילה שבתוכה אתן חיות. אך זהו תהליך ארוך וניתן לקצרו על ידי התערבויות של הנהגת הקהילה ודמויות מקובלות ומוערכות בה. לכן, הייתי מציעה לכן לא לוותר ולא להתבייש ולפנות בלי היסוס לראשי הקהילה, אם זה לראש עיר או מועצה ואם לגורמי חינוך ורווחה במקום. חשוב להביא את הבעיה בפניו ולרתום אותו ואת האחרים לחשוב יחד איך להביא שינוי בשני מישורים מכריעים: שינוי עמדות הקהילה על ידי הסברה, הרצאות, שיחות ודיונים בנושא שיוויון וקבלת השונה וכיו"ב. ובמקביל, להביא את הגורמים הנ"ל להתערב בהתעורר קיפוח והעדר שירות ראוי,- לטובתכם, כפי שאכן מגיע לכן ולאחרים במצבכן. לפנייה כזו נדרש כמובן, ביטחון ועמדה אסרטיבית -העומדת בנחישות ותקיפות על דרישותיה- מצידכן. אין זה קל ואין זה פשוט. אולי יכול לעזור אם מספר אנשים במצבכן יתארגנו ותתכננו כיצד לפנות ולעורר את השינוי. בנסוף, חשוב ביותר גם לפנות לראשי הקהילה /האגודה הלהט"בית ולבקש עזרה בארגון הפניות שלכם לראשי הקהילה. קשה לי לראות שינוי כלשהו, מבלי שיעשה תהליך כזה. אשמח לשמוע מכן מה אתן יכולות ומתכננות לעשות. מקווה שבהמשך אוכל גם לעזור לכן אם תמשיכו בתהליך. אני מאמינה שעם אמונה פנימית שאכן, אין מקום ליחס שאתן מקבלות ולחוסר הפרגון והתמיכה, -תמצאו את הדרך להביא לשינוי כלשהו. בהצלחה רבה, ד"ר דליה גלבוע

01/10/2018 | 18:51 | מאת: לירית

אני ובת זוגי יחד 10 שנים. יש לנו בעיות בתקשורת בנינו. היא הבית שלי והחיים שלי .ואני רואה את עצמי מזדקנת איתה. אבל יש הרבה נושאים שאני לא ממש יכולה לדבר איתה כי זה יוצר מריבות. ...לא ידעתי איפה עוד אני יכולה לדבר על זה אבל זה ממש כואב לי. ....העניין הוא שאני מרגישה שלפעמים היא לא רואה אותי בזוגיות. הרבה פעמים היא מדברת על עצמה "לא יהיה מי שיעזור לה בואי נגיד בהרבה תחומים שלי אין. לא יודעת איך להסביר את זה. אבל לפעמים היא מתנהגת כאילו היא "נשואה לעצמה. "כאילו .היא חושבת שאני והיא ככ אותו דבר בכל תחום ואז אוטומטית אומרת שעם הנושא הזה יהיה לנו בעיה ועם זה" ..אני אנסה יותר לחדד. שתינו מגיעות מרקע נפשי. שתינו מגיעות מבתים הרוסים. אני כרגע לא עובדת תקופה ארוכה. אין לשתינו רישיון. אז יש הרבה תחומים שהיא מדברת כאילו כאילו היא נשואה לעצמה. מרוב שהיא חושבת שאני בול אותו דבר כמוה. (וכנראה גם לא הולכת להשתנות ). אם אני מנסה לדבר איתה על זה. ישר זה יוצר ריב. וישר היא מתקרבנת על עצמה. אי אפשר להגיד לה מה אני באמת מרגישה. ..אני רוצה לפתור את זה. אני רוצה לדבר איתה ולהגיד לה שזה שאין לי דברים בחיים כמו שלהרבה אנשים יש זה לא אומר שזה מאוחר מדי. וזה לא אומר שאני לא אשתנה. זה ככ כואב לי. ....כי אני רוצה שבינינו הכל יהיה טוב. היא חשובה לי והיא העולם שלי. מה עליי לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב לירית, דבריך מאד נוגעים ללב. מאד התרשמתי מן הכנות והכאב שהבעת. אין ספק, שהזוגיות מאד חשובה לך, אלא שאינך חשה בעלת ערך שווה לבת זוגך, או שהיא נותנת לך הרגשה כזו ואת כנראה סופגת זאת וחשה רע מכך. הרעיון , שהעלית, לדבר עימה בכנות על הדברים הוא רעיון מבורך. מה גם שהתרשמתי שאת מוכנה ופתוחה לשינוי. אפשר להתמקד בכך בשיחה פתוחה וכנה בין שתיכן מה הייתן רוצות לשפר בהתנהלות של כל אחת מכן, כדי להרגיש טוב יותר יחד. אם תרגישי שאין אפשרות לקיים שיחה כזו באופן חיובי וזה מביא למריבות ואפילו לפיצוץ, חלילה, כדאי לפנות לאיש מקצוע מתחום הטיפול הזוגי . אם זה לא אפשרי, קחי על עצמך את התפקיד והיוזמה לקיים שיחה כזו. יחד עם כך, אם בת הזוג שלך בשום אופן אינה פתוחה להאזנה לכאבך ואת חוששת לאבד אותה (כפי שציינת היא יקרה לך מכל),לא תהא לך ברירה , אלא לבדוק עם עצמך, מדוע היא חשה שאינך מסייעת לה ומה ניתן לעשות לגבי זה. כך שהשינוי יכול להתחיל עם עצמך, לא מתוך חוסר ערך, חלילה, אלא מתוך אמונה בעצמך והבנה, שתוכלי להתפתח ולהשתנות בדברים שגורמים לבת זוגך להרגיש שאינך שווה לה, שאינך עוזרת לה, עליה כל העול וכיו"ב וכתוצאה היא מרגישה לבד. אני מאמינה, למרות שאיני מכירה אותך, שעם הרגישות שיש בך והרצון העז להמשיך ולשמור על הקשר הזוגי ואף לשפרו- תצליחי בכך. אני באמת מאחלת לך הצלחה בדרך לשיפור ההבנה והשיוויון הזוגי עם בת זוגך שכה יקרה ללבך. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

12/09/2018 | 17:27 | מאת: אנונימית

אני בת 30. לסבית ..נשואה לבת זוג .אנחנו יחד מזה עשור .היא הבית שלי והכל בשבילי... לאחרונה התחלנו להשתמש בצעצועי מין כגון סטראפון .מצד אחד זה מאוד מגוון לנו את יחסי המין.מצד שני.אני סובלת מכאבים בכל החדרה של הדילדו .וכן אנחנו משתמשות בנוזל סיכוך.אני חייבת לציין כי אנחנו קונות מדי פעם דילדואים חדשים.הדילדו האחרון שקנינו .הקוטר שלנו הןא 4.2 .אורך החדירה 18 סמ.האם הכאבים אצלי בגלל גןדל הצעצוע איכשהו?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב לך, ברורה לי דאגתך וטוב שאת מנסה לברר מהו מקור הכאב ואי הנוחות שאת מתארת. עליך לגשת לרופא נשים בכדי לבדוק הדבר ולברר מה מתאים לך. זאת מכיוון, שהתשובה אינה בתחום הפסיכוחברתי אלא הרפואי- גופני. מאחלת לך בריאות והצלחה, וכמובן, שנה טובה וגמר חתימה טובה, מד"ר דליה גלבוע

14/09/2018 | 12:12 | מאת: אנונימית

כבר בקרתי אצל גניקולוגית. היא עשתה לי בדיקה וגינלית ואמרה שהכל תקין.

19/07/2018 | 11:44 | מאת: עמית

שלום רב מקווה שלמרות שזה לא בדיוק הפורום המתאים אוכל לקבל מענה... ותודה מראש! ילד בן 12 וחצי אשר ישן בסופי שבוע ובחופשות (מספר ימים עד שבועיים ברצף) במיטה זוגית עם אביו, לבקשת הילד(!!) ההורים גרושים, הקשר עם האב קרוב מאוד, (לפעמים כמעט סימביוטי), ומעבר לשינה המשותפת יש לא מעט מגע אוהב- חיבוקים, הישענות על אבא בזמן צפייה בטלוויזיה, ליטופים מצד האב על ראש הילד תוך כדי ישיבה משותפת על הספה וכו'. לא ברור לי האם עם האם (עימה הוא חי במשך השבוע) יש אותה אינטנסיביות פיזית, אך וודאי שאין שינה משותפת. בשנה האחרונה לאב קשר זוגי משמעותי, אשר רק החריף את תגובתו החרדה של הבן סביב שינוי בהסדרי הלינה. האב, בשל קשיים רגשיים וייסורי מצפון מול הבן אינו מבצע כל שינוי. אין חשש למעורבות של אספקטים מיניים לדעתי. שאלתי היא האם מעבר להשלכות על התפתחות רגשית וכו' (אשר אין לי ספק לגביהן, אך הן רלוונטיות לפורום אחר), עשויות להיות לשינה המשותפת, ולריבוי היחסי של מגע בין אב לבן השלכות על התפתחותו המינית ואף על עיצוב הזהות המינית של הילד בעתיד? תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אכן השאלה אינה קשורה לפורום הספציפי של טרנסג'דרים , שבו אני עונה לשאלות הפונים, אך בכל זאת אענה על השאלה. זאת ללא קשר לכך שמן השאלה אין זה ברור מה הקשר של הפונה לילד. כן ברור שהינו מודאג מאד מן ההשלכות האפשריות להתפתחותו התקינה ובריאותו הנפשית של הילד, העומד לפני התבגרות וגיבוש זהותו, אך האם מדובר בהורה או מקורב אחר לילד ? אין זה ברור. למעשה זה גם אינו משנה לגבי הבעיה שהועלתה ולכן אני בכל זאת עונה, בהתייחסות כללית למקרה שבו לא נעשתה הפרדה בשינה בין הילד להורה או לשניהם. אין ספק, שהחשיבות של שינה בנפרד מן ההורה היא בעלת חשיבות רבה, החל מראשית החיים. היא מאפשרת נפרדות מותאמת לצורך התפתחות אישית כאדם נפרד, עם המיוחדות שלו לישות עצמאית וומגובשת. השינה לבד ,יש לה חשיבות נוספת רבת משמעות בגיל המוקדם.: היכולת של הילד להרגיע את עצמו ולהתמודד לבד עם רגשותיו, וחששותיו בעת הגדעלה וההתרחקות מן הצמידות לאם במהלך היום. אפשר עוד לפרט רבות על חשיבות השינה הנפרדת בגיל הרך, ועוד יותר מזה בגיל מבוגר יותר. לשאלתך, כן, יכולות להתעורר רגשות מעורבים של אשמה וחשש על תפיסת המקום של ההורה הנעדר מן השינה המשותפת,עם אחד ההורים, על החשיבות והקשר ההדוק מידי,שנוצר באמצעותה, שבהחלט עלול לפתח תחושות מעורבות של שביעות רצון על היותו רצוי ומועדף אך גם פחד וחרדה מן המשמעות של הדבר. בקיצור, הדבר עלול ליצור בליל של התלבטויות, חרדות ואף קושי לגבש זהות עצמאית ונפרדת. כמובן, שככל שמתקדמים בגיל יש גם חשש מבעיות בזהות המינית , כך שמכל אספקט הדבר בעייתי, ויוצר פתח לקשיים בהתפתחות תקינה. הצעתי היא לפנות להדרכת הורים בידי איש מקצוע בתחום הנפשי. הדבר חיוני ונדרש בדחיפות לאור הגיל המתקדם של הילד, שכאמור הינו על סף ההתבגרות. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

08/06/2018 | 19:41 | מאת: ביסקסואל

היי דוקטור, מודה לך מראש ומצטער על האורך. אני בן 23, ביסקסואל בזוגיות עם אישה בגילי. בסוף תקופת התיכון אובחנתי ב-OCD שאופיין אז בעיקר בחרדה שמא אני לא ביסקסואל(סוג של HOCD), אבל גלש אז כמו עכשיו גם לתחום המגדרי ולעוד פחדים שקשורים למיניות(פדופיליה וכו), כשכל פעם טריגר מסוים מציף פחד אחר. לפני כשנה הפסקתי ליטול כדורים ובחודשיים האחרונים נכנסתי שוב לתקופה רעה, כל הפחדים שהיו אז הציפו אותי שוב בו זמנית וכבר הגעתי למצב שאני כל כך משכנע את עצמי שאני כבר לא יודע מה מציאות ומה פחד, ואני מפקפק באבחנת ה-ocd. אף פעם לא הייתי גברי במיוחד, ובבית הספר עד שלב מסוים הייתי נתון להצקות עקב חוסר הביטחון והרגישות שלי(או שמא "נשיות"?). אציין שתמיד נהניתי מתכונות הגוף שלי וממין (עם עצמי או עם פרטנרים/ות) כגבר. מעולם לא הייתה לי בעיה עם איבר המין שלי, וכמו אצל בנים אחרים המחשבה על לאבד אותו תמיד עוררה בי חלחלה. כמו כן אין לי בעיה גם עם שיער הפנים/גוף שלי, אני אף מגדל זקן. אם כי התפתחתי די מוקדם ובגיל מאוד צעיר גם השעירות הניכרת הייתה בסיס להצקות מצד אלה שעוד לא צמח להם שיער פנים, והעניין הוסיף לי לחוסר הביטחון. לאורך כל השנים היו לי חברים טובים שלא הרגשתי שונה מהם מגדרית, ובכללי עד שעלתה החרדה כל העניין המגדרי בכלל לא היווה מטרד. אני מוכרח לציין שתמיד היו לי תכונות "נשיות" ו"גבריות" גם יחד, ואולי אף פעם לא ראיתי את עצמי עונה חד משמעית לתפקיד חברתי מסוים. הגבריות המוחצנת והשברירית תמיד נראתה לי מעט פתטית, מצד שני אף פעם לא הרגשתי אישה, או למשל צורך להתלבש כאישה. אני גם די חובב אופנה אלטרנטיבית וגם בתחום הזה אף פעם לא מצאתי את עצמי במחלקות הנשים, זה פשוט לא משך אותי. תמיד הייתי טיפוס מודע ורגיש שהוא אני. פשוט אני. גם רוב המודלים וה"גיבורים" שלי לאורך השנים היו גברים. לעומת כל הבסיס הדי מוצק הזה עומדת החרדה האובססיבית הנוכחית(שייתכן שתתחלף בעוד כמה ימים באחד מהפחדים האחרים). כאמור, בחודשיים האחרונים אני שוב במצב חרדתי אובססיבי, כשכל פעם במרווח של ימים או אפילו שעות צפה חרדה אחרת. החרדה המגדרית הספיקה בחודשיים האלה לצוץ ולדעוך כמה פעמים. הטריגר של הסאגה הנוכחית היה אתמול, כשצרכתי קנאביס. בשלב מסוים של הערב אחרי כמה שעות השפעה כל תנועה שעשיתי נראתה לי "נשית" וכל פעולה שלי התלוותה לאימג' של אישה בראש שלי. התחלתי להיכנס לחרדה עצומה שמא הקנאביס בעצם גורם לי "להרגיש את טבעי האמיתי" ואני בעצם "חווה את האמת" ועד עכשיו "ניסיתי להדחיק". זה לא עוזב אותי ואני מרגיש שאני משתגע. אני גם מנסה לדבר לעצמי בלשון נקבה בשביל אולי להוכיח לעצמי משהו, אבל זה לא עוזר וזה רק מכניס אותי ליותר חרדה. אני מפחד שכל חיי הם שקר ושאני מדחיק הכל. זה נורא על אחת כמה וכמה כשאני בזוגיות. הפחד והאובססיה מחסלים לי את כל הרגש והליבידו. אני מנותק וכבר לא יודע מה אמיתי. עקב שוטטות רשת כבר יצא לי לקרוא משפטים כמו "אם אתם בכלל חושבים על זה אתם כנראה טרנסג'נדרים" או "גברים סיסג'נדרים לא חושבים על המגדר שלהם". הכל מציף אותי וכלום לא ברור יותר! ניסיתי לפני מספר שעות ללכת לישון קצת וישנתי רע מאוד וכל פעם כשהייתי קרוב להירדמות שוב עלה האימג' שלי כאישה ומילא אותי באימה(כי אני יודע שבשינה צפים תכנים מהתת מודע, אז אולי כך אני מרגיש באמת?) האם זה באמת רק OCD או שמדובר פה בפחד מבוסס? חזרתי גם לתלוש שיער(טריכוטילומאניה), דבר שלא קרה כבר המון זמן. כבר צרכתי קנאביס (בתקופות יציבות) בעבר וזה לא קרה לי מעולם! האם אני מדחיק?? אני כבר לא יודע כלום יותר! אני כל כך מפחד, בבקשה עזרה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, כתבת בצורה מאד ברורה ומפורטת את תחושותיך וזה בהחלט ראוי להערכה. בעקבות כך, אף הסתקרנתי לדעת מה מקצועך ובמה אתה עובד או אולי אתה לומד. אם יתאים לך תעדכן אותי בכך בהמשך. מכל מקום אתייחס לדברים הרגשיים והמחשבתיים שהעלית אשר מאד מטרידים אותך כיום. על פניו, מן הדברים שכתבת אודות תחושותיך המיניות וזהותך אין מקום לסברה שאתה טרנסג'נדר. ראשית, מכיוון שלא חשבת שהינך בת בילדותך ולא חשת שגופך אינו הולם את זהותך או את מי שאתה כילד. להפך, חשת נוח עם גופך. כמו כן, לא התעניינת בלבוש של בנות, לא ניסית להתלבש כמותן , התחברת עם בנים כחברים טובים וקיימת קשר מיני עם בנות, לרבות הקשר הקיים בזוגיות הנוכחית ועוד ועוד. גם אם לא חשת עצמך כבעל גבריות מוחצנת, בלשונך, והיו בך מה, שאתה כינית, תכונות נשיות, אין לכך קשר עם זהות מגדרית השונה במקרה שלך מהזהות של גבר, כפי שנולדת. זהות היא בכללה מנעד מאד מורכב וכולל בתוכו הרבה גוונים של גבריות ונשיות ובכל אחד מאיתנו קיימים שתי הזהויות במינונים שונים ועדיין אין בכך להעיד על הרצון לשנות את המין , כלל וכלל. אם כן, מה מפריע לך ומה קרה שהדברים הוחרפו לאחרונה, עד כדי כך שאתה מבולבל וזקוק לעזרה עקב הפחדים והדאגות סביב זהותך, המציפים אותך? לדבריך, עוד בתיכון אובחנת כסובל מ-OCD שסבב סביב תכנים של זהות מגדרית ומיניות. כיום, אתה חווה חזרתיות של אותה החרדה עצמה. כן ציינת שהפסקת לקחת תרופות לפני שנה. חבל, כי כנראה שהתרופות הקלו עליך לתפקד ולהרגיש טוב יותר ומשוחרר מחרדות בעוצמות שאתה מתאר כיום. אני מאד ממליצה לך ליצור קשר עם הרופא שנתן לך את התרופות בזמנו ולשוב אליו לצורך בדיקה והערכה. יתכן שיש צורך שתשוב לקחת את התרופות שיסייעו לך להשתחרר מן האובססיה המטרידה "שהתלבשה" על הנושא המגדרי. אני מאמינה שהתוכן שהאובססיה עוסקת בו לא הופיע אצלך במקרה וקשור לדברים מסוימים בעברך, אך אין לייחס זאת כלל, לעניין היותך טרנסג'נדר. באמצעות בירור הדבר בטיפול פסיכותרפויטי, אפשר בהחלט להבין זאת , בשילוב תרופתי המסייע להחלשת או העלמות ה-OCD ולהקלה משמעותית במתח ובחרדה , כך שאיכות החיים משתפרת וחוזרת לרמה המאפשרת רגיעה וחייים תקינים. על כן, אני ממליצה בפניך בכל ליבי שתפנה לעזרה רפואית ופסיכולוגית. באשר לקנביס . בעצמך הבחנת שהמשבר האחרון החל בעקבות לקיחת הקנביס. יש המגיבים מאד רע לחומרים מסוג זה, ולעיתים עד לכדי חוסר תיפקוד וסבל של חרדות ומתחים. לכן סביר יהא שלא תתקרב לחומרים מסוג זה, שכן הרווח שאת מקבל מן החומר הזה אינו שווה את כל הבלבול ואי השקט שהוא מעורר בך. לכן אני ממליצה לך שלא לגעת בו. לסיכום, אני מאחלת לך הצלחה ומאמינה שבעצמך תבין, עם הטיפולים והעזרה , שאינך טרנסג'נדר, אלא סובל מאובססיות ואולי גם כפיות (קומפולסיות מסוימות) סביב נושאי הזהות המינית ואף שלא תתפתה ללקיחת קנביס. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

שלום ד"ר דליה בני בן ה19 הודיע לי ולאביו על רצונו לעבור שינוי מגדר מיני הוא לטענתו חש שהוא בעצם בת הוא ציין שמגיל 8 חש כך מעולם לא שיחק עם בובות או לבש שמלות וכד' בני נמצא ברצף האוטיסטי בתפקוד גבוה החל הליכים באיכילוב הם מבקשים מימנו מכתב פסיכולוג לכהתחלת הורמונים כנראה. אנא תאמרי לי כיצד ניתן לדעת אם זה נכון מבחינתו ומי יוכל לעזור לו וגם לנו תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני מבינה את התלבטויותיכם כהורים אשר מצד אחד רוצים לשמור על בנם ולא לקבע דברים שאולי הם בני חלוף ( זאת על רקע העובדה שמעולם לא ראיתם אצלו כל התנהגות המעידה על תחושתו כבת) ומצד שני רוצים את הכי טוב עבורו וללכת עם נטיית ליבו, כפי שהוא מבטאה כיום. אי לכך, אכן רצוי שתפנו לאיש מקצוע העוסק בתחום הזהות המגדרית ושינוי המין. היות שציינתם שבנכם הינו על הרצף האוטיסטי חשוב מאד שיהא זה גם אדם המכיר אוכלוסיה זו על כל המורכבות שבה ולא רק אנשים המתמצאים בנושא הזהות המגדרית. שילוב זה נראה לי הכרחי, גם אם ישנם רק מעטים כאלה בארץ. אשמח לסייע בידיכם למציאת פסיכולוג מומחה בשני התחומים גם יחד. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

05/05/2017 | 22:12 | מאת: ענת

דליה שלום, אני בת 41 נשואה לגבר + ילדים ועוד אחד בדרך. במהלך חיי הייתי בקשרים מיניים עם גברים ובשנות טרום צבא וה20 המוקדמות היו לי קשרים עם נשים. דאז הקשרים המיניים עם נשים לא היו מספקים. התאהבויות בנשים תמיד היו מידיי פעם. לפני כעשור התחתנתי עם גבר וחשבתי שבחרתי נכון עבורי. הנישואין לא טובים, מאכזבים רגשית ומינית. עם השנים בתחילה עוד רציתי לשכב איתו אך נדחיתי הרבה וכיום המצב שונה. לפני כשלוש שנים במסגרת עבודה הכרתי אשה שהתאהבתי בנ והיו בינינו יחסי עבודה היררכיים ומאוד אינטימיים (מעצם התפקידים - שתינו ממקצוע טיפולי ונוצרו בינינו גם יחסים פסיאודו-טיפוליים, להבנתי כמנגנון הגנה מפני ההתאהבות הזו והשלכותיה). התאהבתי באשה זו בעוצמות שלא הכרתי בעבר ונמשכתי אליה. לקח לי הרבה זמן להבין בדיוק מה קורה לי, דיברתי על זה ביחסים איתה, הבנתי וטישטשתי עבור עצמי, נתתי כל מיני הסברים אחרים, גם היא נתנה לכך הסברים אחרים, אך כן חשפתי רגשותיי כלפיה מתוך רצון לבדוק אם אפשר לממש קשר זה (והייתי מאוד רצינית בנוגע לכך כולל מחשבות על פירוק הנישואים וחיים משותפים איתה). היא מטעמיה סירבה לי אך רמזה לי שהרגשות הדדיים. מאז אני גם חושבת עליה הרבה וגם משהו אצלי נפתח - נשים מעניינות אותי רגשית ובפנטזיות המיניות שלי, כאשר אני פוגשת במקרה לסבית אני מתרגשת ממנה מאוד אפילו אם היא לא לגמרי טעמי. במקביל התרגשויות דומות לגבי גברים הפסיקו לחלוטין. גברים לא מעניינים אותי יותר באופן רומנטי וגם בעלי שאותו אני אוהבת לא מעניין אותי יותר בצורה זו. אני תוהה האם אני לסבית האם עוד דברים יכולים להשתנות אצלי. זה כבר שנתיים שלוש שאני מתעסקת בנושא זה ורק הולכת ומתחזקת אצלי המשיכה לנשים. לא בדקתי אותה מעשית בתוך קשר, היות ואינני מסוגלת לבגידה בבעלי. אך אינטראקיות אקראיות יומיויות עם נשים יותר ויותר מדליקות אותי ברמה רגשית ואולי גם פיזית. הנושא נפתח עם בעלי שהגיב בצורה קשה ואני כביכול חזרתי בי. כבר זמן מה אין בינינו כלל יחסי מין, ואני גם כבר לא רוצה בהם, וחיי המין שלי מסתכמים בסיפוק עצמי ופעמים רבות תוך פנטזיה על נשים או צפייה בפורנו לסבי. כמעט אף פעם בעבר לא פינטזתי על גברים וכיום הגוף הגברי לא מסתדר לי יותר בסיטואציה המינית איכשהו. בעבר קיימתי בעיקר ילסים מיניים רבים ומספקים מאוד פיזית עם גברים אך לא כל כך יחסים רומנטיים או מספקים רגשית. אז אני לסבית? זה סופי? :) חיי מצד אחד במשבר קשה (הנישואין גידול הילדים והילד שבדרך, מחשבות על איך להיפרד ואיך להתפרנס מה שבקושי מצליחה גם כיום) ומצד שני יש לי תחושת שלמות פנימית טובה ורצון גובר לממש את תשוקותיי לקשר עם אשה וקושי מתעצם להישאר במצב הנוכחי. וגם פחד גדול מהזעזועים של פירוק משפחה והתגובות הקשות כועסות ומפחידות של בעלי. איך אפשר להמשיך מפה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ענת, אין ספק שיש בך פתיחות לנשים ולגברים כאחד ואף משיכה /נטייה מינית לשניהם. העובדה שזה מוכר לך מאז ומתמיד מעידה על כך שאין לך רק העדפה ומשיכה למין אחד בלבד. כנראה, שבשנים האחרונות, כשחיי הנישואים הורעו והאכזבה מבן זוגך הגברי גברה, - עלתה והתחזקה בך המשיכה הרגשית והגופנית לנשים. כיום , את מוצאת בהן , או יותר נכון באישה מסוימת, מענה לחלקים רגשיים שלא סופקו במסגרת הזוגיות עם בעלך ומכיוון שאצל רוב הנשים החלק הרגשי מקושר ומתחבר למיניות הרבה יותר מאשר אצל גברים, -את מוצאת עצמך נמשכת גם מינית לאותה אישה אשר עונה על צרכיך הרגשיים ואף לנשים אחרות. במקרה שלא היתה לך מחויבות רגשית ואחריות לילדים ולמערך המשפחתי, בוודאי היית הולכת אחר נטיית הלב ובוחרת להתחבר עם מי שעונה יותר על צרכייך, במיוחד הרגשיים וגם בכלל. ואולם, הבינותי , שאין זה המצב וכיום את קשורה באחריות כאם לילדים ולמערכת שבה את חיה ואשר בה הקמת משפחה, ואין זה פשוט רק ללכת אחר נטיית הלב, מבלי לנסות ולברר לפני כן אם מוצו כל האפשרויות לשיפור הקשר הזוגי (הרגשי והחברי) בכלל והמיניות עם בן זוגך בפרט. אין לך ברירה, לאור מצבך כאם ובעלת משפחה, אלא לנסות לאחות את הקרעים עם בן זוגך, בין שבעזרת אנשי מקצוע או בין שבלעדיהם. יש אפשרות של שינוי רגשי ביניכם שיחזירך שוב לתחושות החיוביות שחשת כלפי בעלך. אם לא, לפחות תדעי שהיית אחראית וניסית למנוע את הקרע. כפי, שאת מדגישה בדבריך הקרע אינו רצוי לך, מה גם שצפויה לך לידה בקרוב ואף הבינותי שאינך לגמרי עצמאית מבחינה כלכלית. כמובן, שאם הניסיון לשיפור המצב ביניכם לא יעלה יפה, תצטרכי לחשוב כיצד את מצליחה לעשות שינוי מהותי במצבך המשפחתי והחברתי על מנת לחוש יותר מרוצה ושלמה עם עצמך. אני מקווה שתצליחי להגיע בעתיד לזוגיות שתגרום לך אושר ושביעות רצון מחייך בין שבדרך הקשר עם בעלך ובין שבקשר עם בת זוג. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

09/05/2017 | 20:00 | מאת: ענת

דליה תודה על תשובתך שמרגישה לי מאוד מתאימה ונכונה לי. אני כבר נעזרת באנשי מקצוע, האחד בטיפול פרטני שלי שמעודד אותי למצוא את דרכי וייתכן ועם אשה, אך כנראה לא ממש כעת נוכח המצב. כמו כן אנו בטיפול זוגי כבר למעלה משנה, אני מתקדמת אך הוא נשאר 'תקוע' מבחינת תהליכים פסיכולוגיים. התסכול הגדול שלי והעוצמות הרגשיות והדחפיות החזקות שלי דיי מטלטלים אותי וקשה לי מאוד להחזיק במצב זה. כבר היינו על סף משבר רציני שבמאמצים רבים נרגע במידה רבה, אך אני דיי מיואשת מחוסר ההתקדמות ביחסים בינינו. החברות אולי מתבססת אך הזוגיות הרומנטית ומינית מבחינתי מאוד רחוקה ממה שאני צריכה ורוצה וגם לא ממש מתקדמת לשם. ואני לא רואה עצמי מסוגלת לוותר כל חיי על תשוקה רומנטית ומיניות. איפה נמתח הגבול בין לחכות ולקוות שיקרה משהו ללהתייאש ולהחליט על המשך אחר?

08/02/2017 | 18:46 | מאת: אא

ושכחתי לומר דבר חשוב שלא היה לי את האנרגיות ומשאבים לרצות זוגיות כשהייתי צעירה כי גם התביישתי בבית וכו' וגם הראש שלי היה טרוד ותמיד חשבתי לעצמי מי ירצה אותי ולמה זה טוב קשר הרי יש בסוף פרידה. וכשהייתי יוצאת ומנסה אז הם לא מעניינים אותי אינטלקטואלית.

16/01/2017 | 20:22 | מאת: אא

שלום, הציעו לי לשאול כאן בפורום. יש לי בעיה שרוב חיי לא הזיז לי הנושא של זוגיות ולא רציתי בכך. הייתי עולם ומלואו ולא הרגשתי בדידות. ברור שככל שהגיל עולה אז מרגישים את הבדידות ורוצים בן זוג. יש לציין שגדלתי בבית קשה של זוגיות והליכי גירושין של 20 שנה בין הוריי שנגמרו רק בחלוקת רכוש. מעבר לזה לא גדלתי בבית נורמאלי ונראה שזה חלק נכבד מ החוסר רצון ולחץ לחפש בן זוג. אישית כנראה הייתי מאוד מושכת תמיד היו לי הרבה מחזרים אבל שוב לא כל כך חיפשתי רק אחרי צבאשבו הייתי בבסיס רק של גברים השתנתה הדעה שלי לגבי בחורים אבל אז יצאתי לעולם הגדול. כל מי שהתחיל איתי זה ברחוב או כשהייתי יוצאת ואני מודה שיש לי ביטחון עצמי נמוךאני לא אוהבת את עצמי ואת המראה שלי לא מחוברת למיניות שלי זה התחיל מזה שהייתי מאוד רזה בתת משקקל ושידרו לי ששזה לא נערי נשי וכן שטוחת חזה לגמריי מה שהוריד לי את הביטחון כי שוב כל חיי אני עוברת ביקורת על הגוף מה שגרם למודעות יתר לפרפקציוניזם וגרם לי לסבל רב לא מסוגלת שיגעו בי כל מגע קל מקפיץ אותי אני גם הייתי ביישנית. מצד שני, תמיד בחורים התחילו איתי דווקא בגלל הגוף שנחשב יפה בעיניהם אני זוכרת שבגילאי 16-15 בכלל היו אומרים לי שאני יכולה להיות דוגמנית וגם מוכרים בחנות בגדים אמרו את זה לאמא ובעצם יש פה דיסוננס בין מה שאומרים לי מצד אחד ומצד שני. משום מה חבר ישר נתפס אצלי בנעוריי כמין או כל הקטע של הביישנות בגלל החזה מנע ממני יצירת קשר. מעבר לזה ששום בחור לא נראה לי ברמה האישית או במשיכה המינית. בגילאי ה-20 שלי כבר רציתי חבר אבל למטרת חתונה ושוב הייתי בררנית יוצאת שתי יציאות וזהו כי אני לא רואה בהם כאופציה הבעיה היותר גדולה היא שאני מוטרדת מינית הערות מלל ברחוב הערות סקסיטיות וכל דייט ראשון שלי ישר מתחיל בהתנפלות עליי. אפילו היום בגילי נפגשתי עם גבר מהעבר שלי לא היה ברור שזה דייט וישר במפגש עוד לא התיישבתי ניסה לנשק אותי בשפתיים וזזתי והעיר לי על החזה שהוא קטן.. איכשהו חתכתי את המפגש כי נלחצתי ולא אהבתי את הסיטואציה. אני לא מבינה למה בחורים לא עדינים איתי בעצם לא זכיתי אף פעם ליחס אוהב תמיד מרגישה שרוצים את הגוף שלי ואח"כ אני לא מעניינת. תמיד מרגישה שיוותרו עליי ושלא אמצא זוגיות טובה לכן גם נמנעתי מקשרים הן בפן הרגשי כי קשה לי עם פרידה והן בפן הגופני שמאוד קשה לי עם ההתנהגות הזו. אפילו מעליב אותי שהיו אומרים לי שני סקסית ובכלל כל נושא החיצוניות. אני גם לא נהנית בחברתם של הבחורים בדייט כלומר, לא היה לי דייט שאני נהנית או מתרשמת מהבחור וגם זה מתסכל אותי. כך נוצר מצב של הימנעות. כיום ואפילו בגילאי ה-320 שלי אין את הכח בעצמי לחפש זוגיות באתרי הכרויות וכו' אז בכלל אין סיכוי שאמצא ואגב אני גם לא מאמינה בזה וןמאוד מפחדת להיפגש עם זר כי שוב המעגל הזה שיגעו בי מלחיץ אותי. ברצוני לציין שאני סולידית מתלבשת בד"כ גינס וחולצה לא חשופה או משהו ותמיד משכתי תשומת לב אבהל אני לא שולטת ביחס המגעיל שלהם. מה אפשר לעשות? לא כתבתי, אבל משיטוט בפורומים הבנתי שהרבה ילדות נערות מאוננות רוצות לקיים יחסים ואני כל חיי רגועה ושוב אם מישהו כבר נוגע בי בתחילת דייט אני מרגישה גועל אליו כי לא מושך אותי ואז ישר חותכת כי מה יהיה במפגש הבא. התחלתי לחשוב שאני א- מינית. הייתכן?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב לך, ראשית, עלי להתנצל בפניך שכה התעכבה תגובתי - עקב חופשה. סליחה. שנית, לא ברור לי גילך, כי בכותרת כתבת שהינך בת 42 ובתוך הדברים כתבת כי :"כיום ואפילו בגילאי ה- 320 שלי"...כנראה עקב טעות הקלדה. מכל מקום, אנני בטוחה לגבי גילך ובכל זאת אתייחס לדבריך ולשאלתך שכה היטבת לתאר. אני מבינה שאת בחורה מתפקדת, למרות שלא התייחסת לכך , וכי הבעייה העיקרית שעימה את מתמודדת קשורה לדימוי העצמי הגופני שלך-בהקשר המיני. לפי דבריך, הינך בעלת חזה שטוח ובעקבות כך חשת מאז ומתמיד לא בטוחה בגופך כאשה. יחד עם כך, את מתארת כי הינך מושכת גברים ומנסים להתחיל אתך וליצור עימך קשר ואפילו מיני, עד כדי כך שאת מרגישה שגברים רוצים אך ורק את גופך. מכאן, שיש בתוכך סתירה פנימית, או קונפליקט, בקשר למי את באמת: האישה הבישנית שאינה בטוחה שהיא מושכת ואינה מעניינת או זו שמשבחים את המראה שלה כבר מגיל צעיר ומוצאים שראוי לה שתהיה אפילו דוגמנית. כלומר, יש פער ברור בין המראה וההופעה החיצונית לבין התחושה הפנימית שלך כלפי הגוף, מה שנקרא הדימוי הגופני שלך. הדימוי הגופני הוא חלק מהדימוי העצמי ואף מרכיב משמעותי בו. יש לזכור, שהדימוי העצמי , שהדימוי הגופני הינו חלק ממנו כמו גם מרכיבים אחרים בו, מתפתח במהלך ילדותנו. הגורם העיקרי המשפיע על התפתחותו קשור לדמויות ההורים ודמויות משמעותיות אחרות בחיינו המוקדמים. נראה, שדווקא בקטע כה משמעותי זה -לא זכית לקבל עידוד, הערכה ותמיכה מהוריך. אולי מכיוון שהיו מאד עסוקים בקשר הלא מוצלח שביניהם. בנוסף, נראה גם שעצרת עצמך מלדמות להם ולהתקשר לדמות אבהית -גברית מאיזה חשש שלא לחזור על הקשר הגרוע שהוריך חוו ביניהם. יוצא איפה, שגם מנעת מעצמך להתחבר לבני זוג ואפילו לא לצורך הכרות וחברות רגילה וטבעית ובוודאי שלא לגבי מיניות ומגע גופני קרוב. כך או כך, נשארת עצורה ביותר לגבי בני זוג וקרבה גופנית אליהם. יתר על כך, לצורך חיזוק ההתבצרות אפילו חיפשת פגמים בבני הזוג, כדי שבוודאות לא תתחברי אליהם או חלילה תתקרבי אליהם גם גופנית. אפשר שזה גם מה שאת משדרת לסביבה והיוצאים עימך קולטים את ההסתייגות מקשר ועל כן אינם משקיעים בחיזור והתקשרות ומתחילים עימך מיד במגע גופני . ואין זה פלא, שהרי את אשה מושכת באופן חיצוני , כפי שאת מעידה על עצמך. אנני מאמינה, שאת אדם לא מיני באופן מולד, למרות שיש אנשים יותר מיניים ובעלי דחפים ויצרים חזקים ויש כאלה שהינם פחות יצריים. זה דבר באמת מולד, אך לא בזה מדובר אצלך: אלא בחלק הפסיכולגי, של הדימוי העצמי- גופני הנמוך ובחלק המונע ועוצר את עצמך (וכנראה, באופן לא מודע) מהתקשרות והתקרבות לגברים. יש רק דרך אחת להתמודד עם כך, אם אכן את באמת רוצה שינוי- להגיע לטיפול פסיכותרפויתי בידי איש מקצוע מהימן כמו פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני. אני מאחלת לך הצלחה רבה, בברכה, ד"ר דליה גלבוע

08/02/2017 | 18:40 | מאת: אא

אני מודה לך על התשובה. לגבי דימוי עצמי, מאז שהייתי קטנה אמרו לי שיש לי חוסר ביטחון עצמי ולא הבנתי מה זה. אבל זה בא מהבית היום אני יודעת את זה זה לא רק היחס בין ההורים יש עוד דברים. לגבי דימוי גופני אני יודעת שהוא נמוך וגם החברה שידרה לי שגופי לא בסדר. אבל מה שמוזר לי... זה שיש בנות מאוננות או רוצות לשכב ואף פעם לא היה לי את הקטע הזה. להפך אני תמיד נמנעת ממגע ושוב אנחנו מדברים על דייטים ראשונים. משום מה שניסיתי לברר אצל חברותיי הכל היה באיטיות ובעדינות. למשל הייתה לי חברה שבגיל 19-20 היה לה חבר בן 30 ושנה הוא חיכה לה והיא הייתה ישנה אצלו ויש עוד כאלו.. אצלי מהרגע הראשון ישר מנסים לגעת במהלך הדייט הראשון וללא קשר למידת הקרבה או שכל ההתקרבות חיזור איך שלא תקראי לזה מאוד סקססיטית. הדייט האחרון שהיה לי , דווקא לאחרונה רק התיישבנו וניסה לנשק. את הבחורים אני לא מכירה מהכירות מוקדמת. כלומר זה לא משהו שנרקם מחברות בבי"ס לימודים צבא.. אלא מיציאות ואני לא יצאתי הרבה וגם ברחוב היו תמיד הערות בוטות או ניסיון להתחיל לא בצורה נעימה. זה מה שאטם אותי לגמרי מלנסות לא ברור לי מה הם רוצים? זה לא נכון שאני לא משדרת רצון לקשר עם בחור שאני יוצאת איתו. זה פשוט לא הגיוני שעל ההתחלה ככה מתייחסים אליי. כל פעם שניסיתי אחרי ששכחתי מאיך הם מתייחסים אליי זה אותו סיפור אז הפסקתי לצאת כי זה לא נעים לי . נהיה גם הלופ של הבתולה ויש כאלו שהרגישו את זה והתאדו וזה היה בגילאי 25 שלי..אגב היה עליי לחץ מאוד גדול בזמנו זה היה בסדר להיות בתולה בצבא וכל חברותיי היו כך אבל כבר בבסיס שבו שירתתי היו שאלות דווקא אליי בנושא מצד החיילים. אני מודה לך ומסכימה אם מה שכתבת אבל לא מבינה למה מתייחסים אליי כך גברים זה חייב להיות משהו שאני משדרת ואולי זה מהחוסר ביטחון כפי שכתבת אז הם מנסים? מרשים לעצמם? אבל זה מעליב. וכנראה שיש לי את החוסר בלתת אמון על ההתחלה כי הריי ש את הקטע שלא מבינים אם מתחילים מתוך רצון לקשר או שזה אחד שמחפש סטוץ ומתחיל איתי בגלל המראה. את חושבת שזה מצריך טיפול מיני אצל סקסולוג או פסיכולוג? תודה רבה.

20/05/2016 | 12:11 | מאת: ורד

שלום רב , אני בת 21 , אני ליסבית שגאה ו אוהבת עצמי בדיוק כמו שאני , יש לי אמא כל כך נפלאה יודעת לאהוב יודעת לתמוך , מספקת לנו הכל , אבל היא משלוש שנים לא יכולה לקבל את שה שאני ליסבית , אני היום מאוהבת בביורה כל כך מקסימה , היא אהבת חיי , מרגישה שאני כל הזמן רוצה להיות איתה מוכנה חעשות הכל בשבילה , אמא שלי לא קבלה ו לא מקבלת , כל הזמן מבקשת לסיים הקשר הזה , ו היא גם מעמידה אותי במצב כל כך קשה , היא רוצה שאני אבחר בינה לבין הבת זוג שלי , אמרה לי שבמידה ו לא עצרתי הקשר היא תעשה משהו בעצמה , אני בדילימה אני לא יודעת להתנהג , אני מבקשת עזרה , אני באמת לא יודעת אך להתנהג , מצד אחת אני כל כך רוצה את הבחורה הזאת שאני ממש אוהבת ו מצד שני יש אמא שלי.. שהיא אפילו לא רוצה לדבר בנושא הזה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב ורד, הבעיה שאת מעלה מאד מוכרת וכואבת: קשה להורים לקבל את הנטייה או ההעדפה המינית של ילדיהם. יש הורים המשלימים עם כך בלית ברירה. אמנם בתחילה זו השלמה מאד חלקית ואפילו מלאכותית , שמקורה בחשש לאבד את ילדם ועם הזמן מתחילים להבין, כי למעשה זה אינו משנה מאומה והבת - או הבן- נשארת בתם עם אותו קשר רגשי כתמיד. אולם לא כולם מגיבים באותו אופן ולא כולם עוברים אותו תהליך, שבסופו של דבר מאפשר להמשיך לאהוב, לכבד ולחיות בקשר חיובי,גם בהמשך החיים. יש הורים שמאד קשה להם לקבל את המצב החדש, שאליו נחשפו על ידי ילדם. זה יכול להגיע, במקרים קיצוניים, למצב שבו הילד נזרק מן הבית, פשוטו כמשמעו, או שהוא זוכה ליחס מאד משפיל המלווה בהרבה כעס ואי קבלה מצד ההורים, למרות שהבת/ הבן ממשיכה לחיות בבית. יתכנו לכך הרבה סיבות, כגון: חשש ממה יגידו המכרים, השכנים ובני המשפחה המורחבת, תחושת כישלון ואשמה של ההורה על כי לא גידל "בת נורמטיבית" ועוד. על פי רוב, במקרים שהקשר הבסיסי טוב בין הבת להורה, קיים סיכוי שהדברים ביניהם יסתדרו, גם אם לאחר תקופה לא קלה, של "השוק הראשוני". אני מקווה שזה המקרה שלכם, מכיוון שיש לך ולאמך קשר בסיסי חיובי. יחד עם כך, כרגע נראה שאמך אינה מסוגלת להתמודד עם הידיעה שאת לסבית וקשורה רגשית לחברה שכה מוצאת חן בעיניך. יש צורך לחפש דרך לעזור לכך שהתהליך של קבלתך כמות שאת ,יהא מוקדם ככל האפשר. ניתן להיעזר לשם כך, בקבוצות תמיכה להורים שילדיהם לסביות או הומוסקסואלים או להגיע לטיפול פסיכותרפויטי- או יעוץ מקצועי- פרטני, שהילד והוריו יקחו בו חלק. אגב, בדבריך לא הוזכר קיומו של אבי המשפחה. אם קיים ברקע אב, כדאי להיעזר בו במידה שאינו כה מתנגד כמו האם. למעשה, מדובר בתהליך של שינוי עמדות של ההורה וכידוע, אין זה תהליך פשוט אצל רוב בני האדם. הבשורה הטובה היא, שהדבר ניתן להיעשות ובהחלט קורה. אולם, אחרי השקעה כלשהי. שימי לב, שהבעיה אינה רק קבלת החברה שלך על ידי אמך, כפי שעשוי להשתמע מדבריך , אלא יותר חשש מן הרעיון שהנך לסבית. יתכן, שתצטרכי לדבר עמה על הנושא במפורש, ממש לפתוח את הסוגיה מבלי ללכת סחור סחור. מאד חשוב להדגיש, כי ההעדפה המינית אין לה ולא כלום עם מהות הקשר עם ההורה וכן כי זהו מצב נפשי, רגשי קבוע שלא ניתן לשינוי ויש לקבלו כעובדה קבועה ומוגמרת. אני מקווה שבסופו של דבר תצליחי לשכנע את אמך להקשיב לך ולקבלך כמות שאת. שיהיה בצלחה, ד"ר דליה גלבוע

17/01/2017 | 18:54 | מאת: יעל

סליחה על ההתערבות. אבל אם אמא שלא לא תקבל את הבחורה הזו הרי שלא תוכל לקבל כל בחורה ואת תשארי אומללה כל חייך. את אדם בוגר בת 21 לא קטינה את יכולה לעזוב את הבית לגור בשכירות ולנהל את חייך כרצונך בלי ליידע את אמא. שנית, אני מבינה את הקושי של ההורים כי בשבילם זה גזר דין שלא תתחתני ולא יהיו נכדים אבל כיום כפי שהינך יודעת זה לא כך בכלל גם לסביות מביאות ילדים לעולם ואם הבושה היא חברתית להורייך את יכולה להסביר לה מעין הסכם שלא תתחבקי עם מישהי ליד אורחים וכאלו .. צר לי שזה מצבך אבל את חייבת לעמוד על שלך לטובתך והיא זו שצריכה להשלים עם המצב גם אם לא תרצה לראות אותך יותר.

שאלתי היא כזוף בלי כוונות לפגוע באף אחד, איפה אני אמור לחפש טרנסג'נדרים שלא מתמרמרים כל הזמן, שמוכנים לראות את חצי הכוס מלאה? אני מחפש לי בן\בת זוג בקהילה טרנסג'נדרית כי בעצמי שייך אליה.וכל מה שאני מוצא זה אנשים שעיסוק העיקרי שלהם ביום יום זה להתמרמר. אם זה בפגישות בגן מאיר ואם זה מישהו מאתר הכרויות. אני מקבל רושם שאין נושא אחר לשיחה חוץ משינוי מין. זה מאוד מכביד עליי. כי אני מאמין שבן אדם זה לא רק מה יש לו בין הרגליים ומה אין לו, בן אדם זה לא רק נתונים פיזיים אלא גם מרכיבים רבים אחרים שלא שייכים למצב פיזי. וזה אני אומר לפי איך שאני מכיר את עצמי. אז איך ? איך ואיפה אני אמור לחפש לי זוגיות? כמובן אני יכול גם בלי.לא מתים מזה. אבל כולם מסביב טוענים שכל אחד חייב זוגיות. איזו עצה\ המלצה תוכלי לתת לי בתודה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מייק, מאד נהניתי משאלתך המורה על גישה בוגרת ובריאות נפשית. ואסביר מדוע.גישתך מורה על חשיבה חיובית עם עמדה אופטימית כלפי החיים והתייחסות רחבה לאדם. כאשר גישתו של האדם היא הפוכה מכך, דהיינו ראית הדברים הקורים לאדם באופן שלילי, פסימיות, התמרמרות וכעס כלפי העולם ותחושת היותו קורבן- אזי מדובר באדם דיכאוני, שבריאותו הנפשית אינה טובה ואיכות חייו גרועה. כאשר המחשבה הינה בעיקרה רק סביב נושא אחד ובעיקר קורנקרטי מאד (למשל: מראה הפנים או שינוי המין או באיזה מין פונים אליך אנשים ועוד), אין אנרגיה חופשית להתפתחות אישית או אפילו לזוגיות וחיים חברתיים. לצערי, ישנם לא מעט אנשים וביניהם גם טרנסג'נדרים, שעוצרים את חייהם ואינם ממשיכים לגדול ולהתפתח (כמו למשל: לעבוד, ללמוד, להרחיב את המעגל החברתי וכיו"ב)"עד אשר" יקרה אותו שינוי שבו הם ממוקדים. חבל מאד שזה קורה מכיוון שאלה אותם אנשים שאינם רוכשים השכלה, מקצוע או התנסות תעסוקתית וחברתית, ואזי כשמגיע השינוי המיוחל הם מרוצים לזמן מה , אך בסופו של דבר עומדים בפני שוקת שבורה ואינם יודעים איך יתארגנו בחייהם כבוגרים עצמאיים. על כן, כל כך חשוב אם אתה מתמודד עם בעיה משמעותית בחיים (ולהיות טרנסג'נדר זו באמת בעיה משמעותית ביותר), לדאוג שלא להתמקד רק בבעיה של השינוי, אלא במקביל להמשיך את החיים ולהתפתח. בשום מקרה אין לעצור את החיים "עד אשר" יתרחש שינוי זה או אחר. אחד הדברים שנתקלים בהם הוא שהאדם חש עלבון וכעס ומתמרמר על שפונים אליו במין הלא נכון. בדרך כלל זה בוודאי מכיוון שאינו נראה כפי שהוא מרגיש במגדר שלו ובזהות שלו. חשוב לעבוד עם אנשים אלה על מה שנקרא " העצמה אישית", כלומר להעצים את כוחו הנפשי להתמודד עם הפנייה אליו, מתוך ביטחון ומבלי שיתמוטט בכל פעם שהפנייה לא תהלום את תחושתו הפנימית. זו בהחלט שאלה של בטחון עצמי במי שאתה, באמת הפנימית שלך. אני סבורה שאנשים טרנסג'נדרים הם אנשים מאד אמיצים הנלחמים על האמת שלהם. לא פעם הם אינם מעריכים את האומץ שלהם ומתוך תחושה של הערכה עצמית נמוכה הם עסוקים בפגיעות ומגיבים בכעס, בהתמרמרות ואפילו בתוקפנות. וחבל.. המסגרות העובדות עמם צריכים לחזק/ להעצים אותם שלא להישבר מתגובה כזו ולחוות את הכוחות שיש בהם במקום את הפגיעות, הרגישות והשבריריות. וכאמור, לדעתי האישית, יש בהם הרבה כחות, הרבה אומץ ודבקות במטרה ואין סיבה שיגדילו את הקרע בינם לבין סביבתם. להפך, מתוך גישה בונה וחיובית ניתן להגיע להרבה יותר קבלה ואהדה של הסביבה. אני מקווה שזה מבהיר מדוע כה שמחתי על דבריך ועל גישתך. אני מאמינה שתמצא בכוחותיך ובראייה הבריאה שלך גם זוגיות ותמשיך להתפתח כאדם. אגב, אין הכרח להתחבר דווקא למסגרת של אנשים דומים, דהיינו לטרנסג'נדרים אחרים, הגם שהתמיכה שניתן לקבל בה היא משמעותית וחיובית מאד. בעיקר לאנשים שסביבתם הטבעית אינה מקבלת אותם והם עדיין בתחילת הדרך, מבלי להבין מה בדיוק קורה עימם. ישנם טרנסג'נדרים רבים שחיים במסגרות רגילות ומתחברים עם בני אדם ללא קשר להיותם מקהילת הלהטב"ים דווקא. כך שכל האפשרויות והצירופים קיימים ועליך למצוא מה הכי נכון עבורך בשלב זה של חייך. מייק, אני מאחלת לך הרבה הצלחה ואשמח לסייע לך ככל שאוכל. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

24/12/2015 | 15:07 | מאת: ליאן

אני בת 17 ואני מעוניינת להתחיל את התהליך לשינוי מיןף ואני לא יודעת מה לעשות, אמרו לי שצריך חתימה של ההורים אבל הם גרושים ואני חושב שתהיה בעיה להביא את שניהם לחתום, מחכה לתשובה! :)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב ליאן, צדקת. על פי נהלי משרד הבריאות ניתן לפנות לוועדה המאשרת ניתוחים לשינוי מין, המתקיימת במרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר,-רק החל מגיל 18 ואז ודאי אין צורך באישור ההורים. הבעיה היא שידוע, כי עדיף לקחת הורמונים בגיל ההתבגרות, על מנת לאפשר לגוף להתפתח ולהתעצב לפי מראה הגוף שאליו רוצה האדם להשתייך והמתאים לזהותו. במקרים כאלה, יש מקום לפנות למומחה בתחום האנדוקרינולוגיה, לצורך קבלת הורמונים. זאת, רק לאחר שהאדם נבדק על ידי פסיכולוג קליני או פסיכיאטר ונמצא כי הינו אכן טרנסקסואל/טרנסג'נדר ואין כל סיבה שלא יחל בלקיחת הורמונים אשר כאמור, יכולים להועיל לו. במקרה כזה יתכן שיספיק אישור הורה אחד בלבד לצורך התייעצות עם אנדוקרינולוג באופן ישיר או באמצעות רופא המשפחה. שיהיה בהצלחה. מכל מקום, אם זה אינו מתאפשר- גיל 18 אינו רחוק ממך ותוכל להגשים פנייתך לוועדה בהגיעך לגיל הבגרות(18). בברכה, ד"ר דליה גלבוע

31/10/2015 | 13:04 | מאת: קרן

דליה שלום. יצא לי כבר לרשום פה בפורום אני כבר אוטוטו בת 30. כבר מעל 4 שנים עם הבן זוג בדרך למיסוד. סובלת מocd! חשוב לציין את זה כל תקופה אני נתקפת במחשבות טורדניוצ לכבי נטיה מינית. חשוב לציין שבעברי הייתי סקרנית והייתי מתנסה רק ברמת קרבה חזקה עד לנשיקה או רצון להיות עם חברה קרובה כאילו היא כלל עולמי אל מעבר מחברה רגילה אף פעם לא קיימתי יחסי מין. מה שכיום זה ממש לא מושך אותי. אבל היה ריגוש כלשהו מבנות בתקופת הבגרות והמקום בו חיפשתי את עצמי. מה שגם תמיד נמשכתי מינית לגברים ויצאתי עם בנים. יש לי בן זוג שאני מחכה ליום שנתחתן. אני לא רואה את עצמי עם נשים כיום. זה משהו שהיה בעבר. ולא באמת היה אבל שוב אני בהתקף של מחשבות טורדניות שכל פעם הן פורצות בצורה קשה יותר. שאולי כדאי לי לשחרר ולקבל את זה שאולי יש או היה לי משהו לנשים. או שאולי אני רוצה להיות עם אישה. וזה ממש לא כך. אני בטיפול cbt ומה שכן ההתקדמות היא שאני מצליחה להבין מתי היא האמת ומתי אלה המחשבות. כאילו המחשבות מנסות אותי בכל צורה כאילו איזה שטן מנסה לבחון אותי עד כמה אני מסוגלת לספוג. מרב המחשבות אני מוטרדת ואין לי כח. ואני כבר מפחדת שלא ארגיש שום דבר שאהיה מנותקת כבר לא יודעת איפה לקבור את עצמי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב קרן. אני זוכרת היטב את ההתכתבויות הקודמות עימך. גם אז נראה היה לי, שאין מדובר במשיכה מינית לבנות מצידך. אולי היתה בעבר סקרנות מינית או רגשות חמים כלפי בנות ולא יותר מכך. זה גם מתאים שיקרה בתקופת גיבוש הזהות המינית והאישית בכללה,דהיינו, בתקופת ההתבגרות. נראה שזה דבר שהטריד אותך ובלבל אותך, אך זה לא אומר שהינך לסבית, כפי שאת בתקופות מסוימות חוששת. התוספת של ה-OCD מביאה אותך להיתקע במחשבה ולטעות ולחשוב שמדובר בלסביות, אך זה לא נראה המצב שאת מתארת. לכן, אני מציעה לך להמשיך בטיפול הפסיכותרפויטי, שכפי הנראה מועיל לך. בסופו של דבר בעזרת הטיפול את אמורה לשלוט יותר במחשבותיך ולחיות באופן יותר רגוע ושלם עם עצמך. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

19/09/2015 | 11:34 | מאת: קרן

שלום ד"ר דליה ושנה טובה אשמח לקבל מענה כלשהו לגביי מה שארשום פה. אני קרובה לגיל 30 כבר.( מי היה מאמין). אם להיות כנה למרות שקשה לי לדבר על זה. אדבר מזה שאני זוכרת את עצמי כמעט לאורך חיי הייתי קרובה מאד לאבא, לאמא הרבה פחות, אצל אבא היה יותר נוח להיות כי אמא קצת יותר קשה ולא היינו מסתדרות כלל. לאורך השנים הרגשתי כמו טום בוי, מצד אחד, מצד אחר הרגשתי מאד את הנשיות שלי, בתקופת התיכון במיוחד הייתי מפתחת אהבת נפש אפשר לקרוא לזה עם חברות מסויימות שהן היו כלל עולמי, הייתי איפשהו מחפשת את עצמי, הייתי אפילו מנסה להכיר בנות באתרים למטרת קשר נפדי כלשהו שכנראה היה ומאד חסר מול אמא. הייתי מסתובבת עם הומואים ולסביות והייתי כזו מאד ליברלית שזורמת עם הזרם של כולם, לא הייתה לי דעה משל עצמי בכלל זה בתקופת גיל 18-24 כזה, שבתקופה הזו גם עברתי דיכאון של שנתיים קשות מאד ואף ניסיון התאבדות עקב מחשבות טורדניות על מוות שאז לא אובחנו כאוסידי, והיום אני כן מאובחנת. חשוב לציין שגברים תמיד היו בסביבתי, הייתי יוצאת לדייטים, נדלקת ונמשכת לגברים, אבל אצל בנות הייתי מוצאת אמפתיה להשלים משהו שחסר. היום אני במקום אחר לגמריי, יש לי בן זוג כבר 4 שנים ואני מאוה בת ואוהבת אותו וטוב לנו יחד, אנחנו חיים יחד כבר כמה שנים ודברים על מיסוד הזוגיות. אני רושמת פה כי אולי תוכלי אישהו לסייע לי. כשהייתי בעברי מתנשקת לפעמים עם בנות כשחיפשתי את עצמי זה לא הגעיל אותי ואף היה לי טוב אפשר לומר, יצא מצב שבחורה אחת לסבית שלא הייתה עוזבת אותי הגעתי איתה למצב שהיא עשתה לי נעים למטה(סליחה על הישירות), מפה הבנתי שזו לא אני וזה אף דחה אותי! אבל עדיין הייתי יכולה להתחבר ברמה נפשית עמוקה לחברות שלי אני מדברת עד גיל 24 בערך. אני אישה לכל דבר, לא מרגישה לסבית או טרנסית סטרייטית עם בעיה כלשהי שמלווה אותי שנים שקשה להסביר את זה לאדם אחר לפעמים. הליך ההתפתחות שלי בתור נערה היה יחסית מאד מהיר, כבר בגיל 9 קיבלתי מחזור לצורך העניין. אני מרגישה מאד נשית ומאד מתחברת לנשיות שלי, מקיימת יחסי מין תקינים עם בן הזוג., אבל ישנם פעמים במיוחד שהתקף האוסידי שלי פורץ שהוא קשור בנטיה מינית בין היתר. שמשהו בי בגופי בתחושה שלי שמתלווה עם השנים, מין חוסר הזדהות מלא כאישה. כלומר יכול להיות משהו כזה שאולי לא חווית זהות מלאה מול אמא לא עם אבא אז איכשהו התהפכו מעט היוצרות? שלפעמים משהו איזה חלק קטן ככ מרגיש משהו כגברי? אשמח למענה:) תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב קרן, את מתארת עבר עם הרבה התלבטויות וחיפושי דרך.ניתן לומר שעברת את תקופת ההתבגרות שלך עם הרבה אי ביטחון בזהותך המינית. לכן, גם חיפשת התנסויות שונות עם בנות, מתוך כוונה למצוא מה הכי נכון לך, לפי זהותך שלך. אך, אפשר לומר קרן, שלא הלכת לאיבוד בחיפוש שלך, שכן בבסיס ידעת שאת בת ואישה בהמשך.אין ספק שהיום את בטוחה בזה ומרוצה מקשר זוגי עם גבר, שכפי הנראה מלווה בהרבה אהבה וחום. יחד עם כך, בהחלט ניתן להבין מאיפה באה שאלתך על העבר. התשובה לכך אינה מסובכת, במיוחד אם תזכרי שגיל ההתבגרות, שכיום התארך ונמשך עד אמצע שנות העשרים, הוא בדיוק הגיל שבו אנו מגבשים את זהותנו בכללותה. הזהות שלנו מורכבת מהרבה גורמים, שכן יש לנו זהות גברית או נשית (וכיום מדברים על עוד אפשרויות של צירופים בין השניים), זהות הורית, זהות כבן או בת זוג, זהות מקצועית, זהות לאומית ועוד ועוד. בגיל ההתבגרות מתבצע הגיבוש של המכלול של המרכיבים למה שאנחנו נהיה בבגרותנו.מאד עוזר לנו לגבש את הזהות כאשר הקשר המשפחתי הוא טוב, ברור ולא מבלבל והקשר עם כל אחד מן ההורים גם כן מאפשר הזדהות וקרבה רגשית. ברור שלא תמיד זה כך ולעיתים דמויות הוריות מסוימות מקשות על הזדהות עימן. בדרך כלל, זה בא מתוך הקשיים של אותו הורה עם זהותו שלו ובכלל עם עצמו. נראה, שזה גם היקשה עליך בתקופת ההתבגרות והקשר הבלתי מספק עם אמא יצר אי ביטחון בעצמך כבת וכאישה צעירה, עד כדי כך שחיפשת את דרכך מתוך התנסויות שונות. יחד עם כך, בסופו של דבר עברת את התהליך והינך אישה לכל דבר, כך שהחלק הזה, שהוא כל-כך חשוב בחיינו, תקין בהחלט אצלך. הצטערתי לדעת שיש לך בעיות של OCD שעולות ומפריעות לך לבריאות תקינה ותפקוד טוב.אך אני מאד מקווה שאת מטופלת עקב כך, אצל מומחים בעלי ניסיון בתחום. עדיף לטפל בבעיה זו בשלב מוקדם ככל שניתן בחיים ובהחלט יש היום שיטות טיפול מאד יעילות, לעיתים בשילוב עם טיפול תרופתי. יש לזכור שבמקרים של OCD חשוב מאד הטיפול הפסיכולוגי והמשולב עם תרופות. טיפול תרופתי לבדו אינו מספיק יעיל. אנא, פני לטיפול משולב ביחידת בריאות נפש הקרובה אליך. בחהלט מגיע לך טיפול שיקל על חייך. אני מאחלת לך כל טוב וגמר חתימה טובה מד"ר דליה גלבוע

22/09/2015 | 08:21 | מאת: קרן

מה שנורא מציק לי ועד היום מדי פעם שזה קופץ לי לראש ואני נתקעת במחשבה. שאם בעבר התנסיתי וזה היה מסקרן ומושך אפילו פחות מבחינה מינית. אז זה אומר שאני כן לסבית או עם משיכה לנשים. ואז אני אומרת אבל את בזוגיות עם גבר וטוב לך ואת רוצה להתמסד זה כאילו מלחמה עם כצמי להניח למחשבות. ביום יום אני לא מחפשת או רוצה להיות עם נשים. אך כשהמחשבות מתחילות שה לא נגמר. חשוב לציין שאני בטיפולcbt. הכוונה היא עם בילדות ובהיותי נערה הייתי מחפשת את עצמי ורואה את עצמי נמשכת ברמה רגשית או משיכה כלשהי יכול להיות כי זה היה עקב בעיות ורצון להשלים משהו? יכול להיות שבנות מתנסות מסתקרנות ובסוף נמצאות עם גבר?

18/08/2015 | 16:20 | מאת: אנונימי...

אז ככה... אני לא עושה שום דבר שבנות עושות רק פעם אחת סתם גזרתי את השערות ברגליים... לא הבנתי מה אני עושה... סתם בקיצור. חוץ מזה אני רגיל, אני ממש ממש לא רוצה להיות הומו.. קשה לי לחשוב על זה בכלל. אני לא רוצה להיות במקום הזה, לא רוצה לדבר כמו הומו, לראות כמו הומו, חלמתי על בית ועל משפחה. כל השנים האלה הייתי מאוהב בבנות ופתאום בכיתה ט' הכל התהפך.... פתאום אני גומר על בנים... תמיד מבנות תמיד גמרתי על הרגליים שלהן.. כן חח.. טוב. בקיצור אני תמיד אהבתי בנות לא התנשקתי בחיים ותמיד ירדו לי על החיים. מכיתה א' מושפל עד היום שהיום זה ממש קצת. גם בנות יורדות עלי ואומרות שאני מכוער דפוק ועוד... קשה לי בחיים האלה.. אבל היום בסדר. מה אני יעשה? אני מבולבל..

לקריאה נוספת והעמקה
18/08/2015 | 16:24 | מאת: אנונומי..

ולידיעה תמיד הייתי שקט, מופנם, לבד, גם בגן וגם אגב התחילו הבעיות ותמיד רציתי להיות לבד גם עד היום. ותמיד אהבתי משחקים של בנים. חוץ מכדורגל שבחיים לא מתחבר.

שלום רב, בגלל בעיות באתר התעכבה תשובתי ואני מתנצלת. באשר למצב שתארת, אכן זה מאד מבולבל. יחד עם כך, ברור שאין מדובר בבעיה בזהות המינית, מכיוון שאינך מציין כלל שאתה חש כבת. גם אם אינך מאוהבי הכדורגל, אין לכך משמעות בהקשר לזהות מכיוון שהרבה בנים אינם מתעניינים בכדורגל ויתכן גם להיפך: ישנן בנות בכל מובן ועניין והן אוהדות כדורגל. מכל מקום, מה שתארת זה באמת משיכה מינית לבנים וכנראה שנכנסת לחרדה ובלבול סביב השאלה, שאתה עצמך מעלה, האם אתה הומוסקסואל. יתכן שכן.אך זה בהחלט מבלבל שבעבר נמשכת לבנות. אנני בטוחה שכך היה באמת, כי הקטע הזה בדברים שכתבת אינם לגמרי ברורים לי. כדאי לך להתייעץ בעניין זה עם מומחה שעונה גם בפורום הזה בנושא שממנו אתה חושש (הומוסקסואליזם).שם העונה לשאלות בתחום זה הוא: ד"ר גידי רובינשטיין ובוודאי תוכל להתייעץ עימו. באשר לכך שכתבת בגילוי לב, שבטחונך העצמי מאד נמוך ותמיד קבלת הערות שליליות מבנות על מראך, הייתי מייעצת לך להגיע לטיפול שיסייע לך להתמודד עם הרגשה של הערכה עצמית נמוכה,- ממש לא רצוי שתמשיך לחיות עימה בעתיד. אפשר לפנות לטיפול של פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני במסגרת שירותי בריאות הנפש או במסגרת פרטית. אתה אדם צעיר שכל עתידך לפניך ואין סיבה שתגדל עם תחושות כה שליליות כלפי עצמך. תוכל גם להעזר בטיפול בקשר לשאלתך ותהייתך, האם הינך הומוסקסואל. בהצלחה ובברכה, מד"ר דליה גלבוע

20/06/2015 | 19:24 | מאת: אור

הי דליה. יצא לי לכתוב פה מס פעמים יש לי חבר קרוב ל4 שנים. זוגיות שכבר דרכה למיסוד וחתונה בקרוב. בעבר הרחוק בנעורי והתבגרותי תמיד היו סביבי גברים מבחינה מינית תמיד נמשכתי לגברים. מבחינה רגשית היתי נמשכת לנשים. או לחברה טובה ברמה חזקה מאד כאילו היא כל עולמי. יש לציין שבעבר עברתי הטרדות מיניות וכמעט אונס. היו לי חברים הומואים ולסביות שהייתי בסביבתן. היתי יוצאת למקומות כאלה גם מתוך השפעה שלהם ויצא לי מדי פעם להתנשק עם בחורה. זה לא הגעיל אותי אך גם לא היה ברמה של המשכיות. הסתקרנתי וניסיתי למצוא את עצמי. בגיל 25 הכרתי את הבן זוג הנוכחי ואנחנו קרוב ל4 שנים יחד. אני לא חושבת ביום יום על בנות. לא מעניין אותי. הסקס מעולה. אובחנתי בעבר עם ocd ובמצבים מעורערים או חסרי איזון אני נתקפת במחשבות שמא אולי אני לסבית. למרות שבתוכי אני יודעת שלא באמת. פשוט כל הזכרונות של העבר צפים לי עד כדי כך שאני חיה את העבר שהוא כיום לא כך. מנסה להשתחרר ממה שהיה. אשמח למענה

21/06/2015 | 13:08 | מאת: ...

אשמח למענה דליה

03/05/2015 | 22:49 | מאת: מבולבלת

בת 34, ללא נסיון זוגי או מיני עם גבר. אובחנתי כבעלת משיכה לנשים (רומנטית). אני מרגישה- אולי- לעיתים- בלבול בזהות המינית, או אולי- משיכה לשני המינים. אני יודעת שרב הנשים מקימות משפחות עם גברים. נשאלתי האם הייתי רוצה בן זוג, ואיני יודעת. יותר מכך, אין לי יכולת לכך. אני שוקלת טיפול פסיכולוגי- גברים נרתעים ממני ואני מהם. איני יודעת להיכן ממשיכים מפה- האם לחיות את חיי לבד, או לנסות להתגבר על הפחד ולנסות להכיר גבר. זה לא הצליח עד כה, איני מאמינה שיצליח מפה. אני בעודף משקל של 10 קילו, יש גברים שמרחמים עלי אולי גם בגלל זה ואולי בגלל הנתק שלי מהעולם הרגיל. לעיתים אני מרגישה מיואשת ממצב זה. אודה מאוד לעיצה מעבר ל"טיפול פסיכולוגי" שהרי טיפול לא בטוח שיוציא אותי מתחושת הייאוש.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב לך, מדבריך ניתן להבין שעברת אבחון, אך לא ברור באיזה אבחון מדובר. כפי שאת מתארת את עצמך, בחלק הקצר שכתבת על עצמך, אינך מעונינת באמת בקשר עם גברים ואינך נמשכת אליהם או אולי נרתעת מהם עקב פחד כלשהו מגברים. יחד עם כך, את כן נמשכת לנשים או אולי לשני המינים. אם הבנתי נכון, שאלתך היא: האם תצליחי להתגבר על פחד שיש לך מגברים או לחיות לבד. האם שקלת גם אפשרות של קשר עם נשים? האם היתה לך חברה או דמות נשית קרובה בעבר? האם גם נשים נרתעות ממך? כפי שאת רואה, יש לי הרבה שאלות וכנראה שללא תשובה עליהן קשה יהיה לשער או לצפות מה עדיף בשבילך. יש אנשים שעבורם טוב יותר לחיות לבד או לפחות הם חושבים ומרגישים כך, בטרם ניסו להתמודד עם השאלה מדוע זה כך. כאשר מנסים, באמצעות טיפול נפשי למשל, לנסות לברר זאת, זו התחלה של שינוי או לפחות התחלה לכיוון של שינוי. אי לכך, כדאי בהחלט ללכת לטיפול או יעוץ נפשי/פסיכולוגי. אגב, המשקל העודף יכול גם כן להיות מתוך צורך לא מודע להגנה מפני קשר קרוב. כך, שיתכן שהמראה שמביא לכך ש"גברים מרחמים עליך" או שיש לך "נתק מן העולם הרגיל"(כפי שציינת) איננו מקרי והוא משרת את הצורך שלך להיות לבד. מאד יתכן, שכאשר תתגברי על הפחד מקשר עם אדם כלשהו-גבר או אישה-, תוכלי גם לרדת במשקל ותאפשרי לסביבה לקבל אותך ולהתקרב אליך. לסיכום, את בלי ספק זקוקה לטיפול וזו העצה הכי טובה שניתן להציע לך. כך תוכלי לברר לעצמך מה מרתיע אותך, מה מתאים לך ואיך עדיף לך לחיות מבחינת הקשרים החברתיים ו/ או האינטימים. בהצלחה, ד"ר דליה גלבוע

06/05/2015 | 15:07 | מאת: עדיין מבולבלת

שלום ד"ר. אני נמשכת לגברים- אולם לא הצלחתי "לממש" זאת או ליצור קשר זוגי עם גבר. היו לי קשרים רגשיים עם חברות- אך זה מעולם לא הוגדר כקשר זוגי על ידי שני הצדדים. אובחנתי על ידי פסיכיאטרית- באופן נכון לחלוטין- שאני נמשכת רומנטית לנשים, וחשה, אולי, לעיתים, בלבול בזהות המינית. מבחינתי, אני מסתדרת טוב עם נשים, אך מעולם לא היה לי קשר זוגי רשמי עם אישה. קיוויתי שאוכל להכיר גבר, אולם לא הצלחתי. קראתי שאנשים שיש להם נטייה להתבודד חוו דחייה על ידי הוריהם, איני יודעת אם זה נכון, או אם ישנו קשר בין הדברים, אך זה אכן מה שקרה. בזעם, ניתקתי איתם קשר שאיני מעוניינת לחדש. דווקא ניתוק הקשר הוא זה שאיפשר לי להוריד במשקלי, שהרי אם לא אדאג לבריאותי- מי יעשה זאת? כעת אני בעודף משקל שהולך ופוחת (כ-6 קילו). איני בטוחה שטיפול פסיכולוגי יאפשר לי ליצור קשר עם גבר, שזה המצב היותר "נורמאלי".

31/01/2015 | 13:25 | מאת: אמיר

שלום ד"ר גלבוע אני בן 41 נשוי + , באושר רב. מאז שאני ילד תמיד רציתי ללבוש בגדי נשים ובשלב מסוים אף גרבתי גרביונים של אימי. בשלב מסוים היא גילתה זאת ומאז חדלתי לחלוטין. כל השנים קינאתי באשתי ולחצתי עליה ללבוש לבנים סקסיים כאילו כדי ליהנות ולחוש דרכה. לפני כחודש ניצלתי את "הקור" כדי לבקש מאשתי טייץ. לאחר שגרבתי אותם הרגשתי כמו ציפור ששחררו אותה מהכלוב. משם הדרך הייתה קצרה מאוד לבקש גרביונים. לתדהמתי מצאתי אישה תומכת ומדהימה. סיפרתי לה הכל. את כל החלומות שלי. את התקופה הזו שחששתי לספר לה. בכינו יחד. אפילו הכרזנו על יום הולדת חדשה שבה נולדתי מחדש. היא החלה לקנות לי לבנים ואף להעביר לי משלה. המין ביננו הפך להיות חלומי. אני אפילו מדבר אליה לפעמים בלשון נקבה. במהלך היום אני דואג ללבוש פרטי לבוש נשיים (תחתונים, גרביונים, בגדי גוף, חזייה וכו - אני מרגיש שלם לחלוטין ולא עושה זאת על מנת לאונן) ומקבל ממנה ים של פרגון וחיזוקים. אני ממש לא נמשך לגברים. אני אוהב אותה מאוד ונמשך אליה מאוד. אנחנו נשואים המון שנים והורים לילדים נפלאים. עם זאת. אני מוצא את עצמי כל היום בפורומים מחפש מה אני ? אני לא רוצה לחזור לאחור, טוב לי עם מה שמצאתי בתוכי. אשתי אומרת שזה ממש לא משנה. אבל אני כן מחפש תשובה. האם יש קבוצה של אנשים כמוני שיכולים לתמוך? אודה לעזרתך

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב אמיר, ראשית מאד שמחתי לדעת שאתה מאושר בנשואיך והראיה, שרעייתך קבלה גם את שאיפותיך הכמוסות בהרבה הבנה וכבוד.תא משפחתי מוצק הוא בסיס לאושר ולחיים בעלי איכות ואשריך שזכית לכך, בלא עין רעה, וזאת ללא קשר לכל עניין הזהות אלא כשני בני אדם שקשרו גורלם יחד בהרבה אהבה, חברות ושיתוף. אתה מתעניין בשאלה מי אתה והיש אנשים כמוך. ובכן, ניתן בהחלט לומר שאכן (כפי שכבר שיערת)אינך הומוסקסואל, שכן אינך נמשך לגברים ואתה מתפקד מינית ללא קשיים ואפילו בהצלחה עם בת זוגך. שנית, בוודאי שיש עוד אנשים כמוך, הגם שהם מעטים. ככל שידוע לי, אנשים כמוך אינם מעוניינים להזדהות ואינם מתאגדים לקהילות או לאגודות כלשהן, להפך, הם שומרים על פרטיותם ומכיוון שהם גם חיים באורח חיים רגיל לחלוטין ואף עם בני זוג, על פי רוב, - השמירה על הפרטיות במיוחד חשובה להם, גם כדי לשמור על המסגרת הטבעית של חיים ובכלל כך על בני זוגם. אם חשוב לך לדעת מהי ההגדרה שלך, עליך לשוב ולזכור, שזהות מינית היא רצף ארוך אשר בשני קצוותיו: קיימים גבר ואישה, אך לאורך כל הרצף יש אין ספור גוונים וגווני-גוונים של התחושה הפסיכולוגית של מינו של האדם , כלומר המגדר שלו. ברור שבמקרה שלך, אתה גבר אמנם, אך עם מרכיבים אחדים של הזהות הנשית, שביטויים הוא בהנאה ובתחושת השלמות בעת שאתה לובש בגדי נשים. לעניות דעתי, אין הכרח שתהא עסוק בשאלה שהעלית ובחיפוש תשובות לתהייתך אודות עצמך. להפיף, קבל עצמך כמו שאתה, עם הגוון המיוחד של זהותך המינית ותהנה מן הזוגיות היפה שבנית. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

06/02/2015 | 13:29 | מאת: אמיר

תודה מכל הלב על התשובה דר גלבוע. עם זאת בשלושת השבועות האחרונים אני מתקרב יותר ויותר לקצה הנשי של המנעד. גם יחסי המין (הנפלאים שלנו) הפכו להיות מבחינתי פאסיביים לחלוטין. האם קיים מונח טראנסג'נדר לסבית ? שוב, אני בר מזל. האהבה והכבוד ההדדי שאני ואשתי רוחשים אחד לשני (לשניה) מנצחים באמת הכל. אבל כנראה שבגילי, לדעת לאיזה מגדר אני משוייך - גם זה סוג של נחמה.

26/01/2015 | 17:39 | מאת: ארגמן

תמיד הייתי סטרייט לאחרונה התחלתי לאונן על תמונות של אברי מין גבריים מידי יום האם גבר בן 59 יכול לשנות העדפה מינית ? אם כן, היכן ניתן למצוא מישהו שיוביל אותי בעדינות בשבילים החדשים הללו ? אני קצת חושש :-(

28/12/2014 | 00:33 | מאת: סנדרה

שלום, אני בת 26, נמשכת רק לגברים אך הרגש שלי מופנה לנשים ( לא בטוחה שזה בכלל רגש רומנטי) ..גבר מבחינה ריגשית לא יכול למלא אותי כמו אישה.., קיים אצלי פיצול רציני מאוד... האם לדעתך הרגש לגברים יכול להשתנות? אני רוצה להיות בקשר זוגי אך בגלל שאין לי רגש עוצמתי אליהם זה לא יכול לקרות., יש לציין שעברתי כמה הטרדות מיניות ויש לי חרדה מסוימת מהם, אין אמון בהם ואף מרגישה נחותה מולם,,,האם זה דבר שיכול להשתנות או שהפיצול התקבע? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום סנדרה, אם הינך נמשכת לגברים מבחינה מינית, כנראה שאינך לסבית. אולם, כפי הנראה החוויות הקשות שעברת עם גברים, כפי שציינת, מקשות עליך ליצור תחושת אמון כלפיהם, בעוד שעם נשים הינך מרגישה חופשיה ונינוחה וכתוצאה נעים לך בחברתן ואת מחפשת גם להימצא בקשר עימן. האם ניסית לעבד את התחושות של החרדה שיש לך כלפי גברים? יתכן שזה בר-שינוי, על ידי שיחות עם מטפל, פסיכותרפויט, שיכול לעזור לך להתמודד עם הקושי הרגשי הזה. כדאי לך לחשוב על האפשרות הזו. מכל מקום, לא נראה שהינך לסבית, כל זמן שהנטיה המינית שלך אינה כלפיהן. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

13/11/2014 | 12:41 | מאת: קרנית

אישה שנמשכת ברמה נפשית מנטלית לנשים אך ללא צורך רצון או יחסים מיניים אינטימיים זה אומר שהיא לסבית או לא?

03/11/2015 | 01:50 | מאת: ד"ר אילן בירן

עצתי המלומדת שלא תתעסקי בשאלות עיוניות ובהגדרות מיניות אלא תעשי ותתעלסי בכל הדרכים הטובות לך ועם כל מי שבא/ה לך. בהצלחה!

21/09/2014 | 15:14 | מאת: א

איך מתחילים להסביר משהו כה מסובך. אם מתחילים מהסוף, קוראים לזה התמוטטות עצבים. אם הולכים להתחלה, קוראים לזה הקונפליקט הכי נורא שיכול להיות לאדם. אין משהו בחיים האלו שלא מפחיד אותי או מלחיץ אותי. רק בגלל שאני לא יודעת בתור מי אני אמורה לעשות ולחוות אותם. כל החיים שלי אני ביישנית, מתרחקת מאנשים כדי שהשקרים שלי יהיו קלים לספר. אף פעם לא היו לי חבאי נפש אמיתיים ולא זוגיות. זה מביש ומביך כי אני כבר בת 28. המחשבה של לדבר על זה בקול רם, או אולי לעשות ניתוח מבעית אותי. אבל בפנים מה שאני הכי רוצה זה להיות בלי חזה ולא ליקנות חזייה. אני שונאת לקבל מחזור. אני שונאת שזה לא בסדר שאני עם שיער קצר ולובשת טישרט. אני לא מסוגלת לעבוד כי אני לא מסוגלת לשקר יותר, ולהרגיש מוזרה כי אני לא כמו כולם. הרי התנהלות עם אנשים מבוססת קודם כל על מגדר. גם התייחסות בראיון עבודה. בגלל זה אני גם לא לומדת. אני 6 שנים בבית לרוב ויוצאת מעט מאוד. כמובן שזה כרוך בלחץ וחרדה. כל החיים שלי זה שמור בבטן עד שזה נשמע בדיוני. אני לא מסוגלת עוד להעביר אצ החיים שלי ככה, זה עושה אוצי חולה, עצובה, ובודדה. בקרוב מאוד אני אצטרך לידאוג למשפחה מבחינה כלכלית ואינני מסוגלת לכך. אחרי ההתמוטטות חשבתי שאוכל לדבר על זה עם םסיכולוג אבל לא הצלחתי. אני לא יודעת מה לעשות. אולי תוכלו לעזור לי.

11/12/2014 | 19:27 | מאת: רגיל

בעית המגדר וההגדרה העצמית דרכה היא עניין חשוב אבל לא חזות הכל ולא כולם שופטים לפיו. יותר מזה המציאות מראה שבקשר אישי אנשים זה מורכבות רבת גוונים. העיקר הוא לקבל את עצמך על המבנה שלך. הקשיים האחרים יכולים להיות כקשים שעומדים בפני עצמם לחץ חרדה חברתית וכו כמו קושי שאינו קשור למגדריות אלא קו אופי מסוים. ישנם אנשים עם הגדרות מגדריות מורכבות שכן מתפקדים אפילו מוחצנים ומפורסמים. נראה שצריך לעשות הפרדה בין הקשים השונים. ויותר מכל להכנס לחוויה ומעורבות הניסיון מקנה כלים ומעבר לשינוי דרך התנס

07/09/2014 | 10:44 | מאת: אליעזר

שלום וברכה. אני נמשך כמעט רק לנשים, אבל יש בי רצון חזק מאוד וממש צורך להיות אשה. כל הפנטזיות שלי הם שאני אשה לסבית, וזה ממש חזק אצלי כאמור, ואף משפיע על התפקוד היום יומי שלי. האם זו תופעה מוכרת? האם יש גברים שעושים שינוי מין והם נמשכים לנשים? אגב אני נשוי אך ללא קשר גופני עם אשתי, מסיבות שונות. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אליעזר, התופעה שאתה מתאר אינה נדירה ומוכרת בהחלט. לא ברור לי מדבריך האם אתה חש עצמך במהותך, בנפשך, כאישה לכל דבר והאם אתה מממש זאת בדרך כלשהי, מאחר שדיברת רק על רצון וצורך להיות אישה. אם אכן תמיד חשת עצמך כאישה ושאפת לעבור למין השני ולהפוך לאישה, הרי שמדובר בטרנסג'נדר ויש מקום לממש זאת, אם זה מתאים לך. אני נוטה להאמין שכך הוא המצב, אך אני אינני בטוחה ללא הבהרתך. מכל מקום, מאד יתכן שהזהות היא נשית, אך ההעדפה היא לנשים ולא לגברים, כלומר שמדובר בלסביות, כפי שחשבת, אצל אישה טרנסג'נדרית. יש לזכור שמה שקובע את הזהות היא התחושה המגדרית או נקרא לכך הזהות המינית, בעוד שההעדפה יכולה להיות לגבר או לאישה. מוכרות לי מספר נשים כאלה, שממשות עצמן כפי שהן חשות את זהותן וכן את העדפתן/נטייתן המינית. אני מקווה שתימצא דרך להיות שלם עם עצמך ומרוצה מחייך. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

08/08/2014 | 22:21 | מאת: לילך

שלום רב בן שלי בן 7 אומר שרוצה להיות בת, מגיל קטן שיחק עם בנות בגן, ביקש לקנות בובות. אומר שמשחקי בנים זה משעמם. קשה לו חברתי, יש חרדה שיפגעו בו. השאלה אם יש אבחון איזה שהוא כדי להבין זהות מינית שלו ואיך אני יכולה לעזור לו שלא ירגיש בודד?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב לילך, תיארת באופן תמציתי אך ברור את ההתנהגות של בנך בן השבע, שיש בה הרבה סממנים האופייניים לבנים החשים עצמם כבנות ושואפים להיות כך. לשאלתך: היש אבחון המאפשר לדעת אן להבין את זהותו המינית,-ניתן לענות באופן מאד ברור, כי ההתנהגות וההתעניינות של הילד בגיל זה בהחלט מאפשרים לדעת מהי זהותו המגדרית , בשלב זה של חייו.ואולם בנוסף, יש לדעת, כי יתכן ועל פניו מדובר בבעיה בזהות המינית בתקופת הילדות בלבד. במקרים כאלה, יש לשים לב, אם נלווה לכך גם רצון להפוך לבת (שזאת את מציינת כי אכן קיים אצלו)ואם מובעת אי שביעות רצון מגופו ואפילו התכחשות למבנה האנטומי שלו. בגיל שבע, מסוגל כבר הילד לבטא עצמו לא רק דרך התנהגותו, אלא גם באמצעות שיחה ומלל.חשוב לדעת שגם במקרים שהדברים יותר ברורים ונמשכים בשנים מאוחרות יותר של הילדות, עדיין רק חלק קטן מן הילדים, שמגלים התנהגויות כאלה, יהפכו לטרנס-סקסואלים/ טרנסג'נדרים. לכן עדיין, לא ברור איך דברים יתפתחו. מה שמאד חשוב הוא שההורים לא ידחו את הילד בגלל התנהגויותיו אלה ויעניקו לו תחושת אהבה והערכה ויקבלוהו כמות שהוא. אחרת, עלולה להתפתח בעיה יותר קשה בהתפתחות אישיותו, בטחונו העצמי וכדו'. העובדה שבנכם פתוח כלפיכם ומשתף אתכם ברגשותיו, בהחלט עשויה לסייע להמשך קשר תקין וטבעי בינו לביניכם. לעומת זאת, דחייה, עקב התנהגותו, למשל, עשויה לגרום לו להיות סגור והגנתי כלפיכם ובהמשך כלפי דמויות אחרות בעולמו. וזה ממש חבל... האם לא עדיף לגדל ילד שמח, מאושר, בעל בטחון עצמי וחברותי ללא קשר למינו או לנטייתו המינית– בכל מקרה? שאלה נוספת שהעלית קשורה לתגובת הסביבה אליו. זו בעיה לא פשוטה, שהרי אין לנו שליטה מלאה על מה שקורה עימו בחברת הילדים ומסגרות הלימודיות. יחד עם כך, בכל זאת ניתןנים הדברים להשפעה ולשליטה, אם ייעשה טיפול נכון ומושכל מצידכם, כדמויות מגינות, מקבלות ותומכות. לדוגמא, הדבר מאד תלוי בתגותכם כלפי תוקפנות הילדים לבנכם. ככל שתתמכו בו ואף תשתפו את המורה והיועצת של בית הספר,ייקל עליו להתמודד עם התגובות השליליות בחברה. על כן, אני מציעה לשתף את המורה ושאר דמויות משמעותיות בבית הספר ולגייס אותן לחנך את הילדים לקבל את האחר והשונה באופן אוהד ושיוויוני. כמו כן, אני בהחלט מייעצת לכם לפנות לפסיכולוג לילדים לשם התייעצות שתהא מותאמת לכם, לאור הפרטים שמקורם בהכרות אישית אתכם כמשפחה. בטוחתני, שתפיקו מכך תועלת ותוכלו להיעזר ולהבין גם כיצד להתנהג כשעולות בפניכם שאלות, ספציפיות במהלך החיים היומיומיים. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

02/09/2014 | 23:47 | מאת: א'

גם אני מתמודדת עם בעיה דומה, אשמח לשוחח עמך.

03/09/2014 | 00:19 | מאת: לילך

את יכולה לכתוב לי למייל elis101080@walla.com

31/07/2014 | 22:34 | מאת: מעניינת

יש לי בן זוג שלוש שנים ואיתו זה חתונה וילדים מאד אוהבת אותו והוא בשבילי תמיד הייתי נקשרת ברמה נפשית ועמוקה לחברות טובות/נשים בעיקר לפני עשור.. לא שכבתי אף פעם עם אישה וזה גם לא מגרה אותי.. יכול להיות שמבחינת רגש חסר של דמוצ אם בילדות. זה הרצון או מילוי החוסר? ועל מה זה יכול להצביע? אני סובלת מאוסידי וחושבת שאולי יש לי משו לנשים או שמא לסבית. למרות שאני יודעת וחיה כלא

28/07/2014 | 15:38 | מאת: קארן

דליה שלום לך ומה שלומך? כתבתי בפורום זה מס פעמים ומאד הרגיעה אותי ההיענות שלך אבל זה שם ושוב חוזר ואני דיי משתגעת כבר יש פסיכולוג מומחה בocd וכל גווניו שאת יכולה להמליץ לי בבקשה? אשמח אם זה יהיה דרך קופת חולים מכבי באזור חולון תל אביב ונס ציונה ממש אשמח למענה יום מקסים

10/06/2014 | 05:51 | מאת: משה

שלום דליה אני מרגיש שאני אישה כל חיי . אני רוצה לשנות את המין שלי לאישה אבל הפחד הזה ללכת ולספר ולומר זאת הורג אותי אני בן 30 אני מנסה להדחיק את זה אבל זה תמיד חוזר כל פעם יותר חזק הגעתי למצב שיש לי מועקה אני מרגיש כמו בכלא רואה נשים ומקנה מאוד שאני לא יכול להיות ככה מאוד קשה לי לנהל חיים רגילים מאוד קשה לי עם הגוף שאני רואה במראה כל יום לא יודע מה לעשות איך לצאת החוצה מהכלא שאני נימצא בו בבקשה רוצה עזרה מימך תודה .

שלום רב, אני מתארת לעצמי שאתה במצוקה מאד קשה ומורכבת, אם למרות כל ההרגשות הקשות שלך כלפי גופך ורגשותיך כלפי עצמך, אינך מצליח להתקדם לכיוון שאליו אתה רוצה להגיע.לדאבונך, כפי שאתה עצמך מעיד, הדבר מעיב על חייך ברמה יומיומית. אך מצד שני, אתה חושש מפני האפשרות של גילוי הדבר כלפי חוץ ויציאה מן הארון. ברור שזה לא הגיוני להמשיך לחיות כך. עדיף לברר לעצמך מהן האפשרויות שלך לחיים יותר טובים, שבהם תהיה שלם עם עצמך. לשם כך, אין לך ברירה , אלא לעשות מעשה ולפתוח את הדברים כלפי העולם. יתכן, שזה מאד קשה עבורך בגלל לחץ חברתי, והנורמות שקיימות בסביבתך, כמו גם פחד מביקורת, מדחייה חברתית וכיו"ב.תוכל אולי להתמודד עם קשיים אלה בעזרת תמיכה חברתית של אנשים עם בעיות דומות או של אנשי מקצוע שתמצאים בתחום והינם בעלי ניסיון בעזרה בתחום הזהות המינית. אי לכך, אני מאד ממליצה לך לפנות למקורות אלה, לצורך קבלת עזרה ותמיכה במהלך האמיץ, שעליך לקחת, אם אכן חשוב לך לחיות בשלום עם עצמך. תוכל לפנות לאגודה של הטרנג'נדרים שמקום מושבם בבגן מאיר בתל אביב, או לוועדה לשינוי מין, במרכז הרפואי ע"ש שיבא, טל.: 03-5302278 בימי רביעי. אני מאחלת לך להצליח לאגור כוחות כדי לפנות לאחד הגורמים הללו, על מנת להתקדם בתהליך, שנראה שאליו אתה מייחל. בהצלחה, ד"ר דליה גלבוע

18/05/2014 | 05:15 | מאת: עדי

יש לי בת זוג 7 חודשים ,אני בנאדם מיני מאוד ולאחרונה אני לא מרגישה חרמנות או צורך למגע. כאילו נעלמו לי חשוב לציין שאני אוהבת אותה ונמשכת אלייה מאוד.

שהוצאת אותי מהרשימה של המנותחות של חודש מאי את שיודעת כמה ומה עברתי בחיי וכמה סבל עובר עליי כול יום שאני חיה עם איבר מין שאני לא רוצה ולא יכולה לחיות איתו את לא יכולה להבין אותי ולא תביני אותי בחיים התפקיד שלך זה לקבוע אים הבן אדם אכן טראנסג'נדר או טראנסג'נדרית אבל את בחיים לא תביני את המצוקה שלי ואת המצוקה של הקהילה השלמה שלנו כי השארת אותי ואותנו תלויים באוויר אין לי ככבר דמעות ניגמרו לי הדמעות ואני מרגישה ממוטטת בלי שום חשק וטעם לחיות ככה אכזבת אותי מאוד

17/04/2014 | 18:49 | מאת: רונית

-1-האם כל אדם שחש דיספוריה מינית בהכרח משנה מין? -2-האם ההחלטה לשנות מין פשוטה (אצל האדם לא הסביבה)יותר לפני גיל ההתבגרות מאשר אחרי גיל ההתבגרות? -3- האם יש קשר בין נטייה מינית לשינוי מין כלומר מרבית משנה מין גם נמשכים לאותו המין שהם נולדו אך מעדיפים לשנותו? *אם כן -איך אפשר להסביר זאת? בתודה תודה רבה מראש והמשך חג שמח:)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אשתדל לענות על כל שאלותיך בעקבות נסיוני וידיעותי בתחום. 1. לא כל אדם שחש דיספוריה מינית משנה מינו. יש שיסתפקו בהתאמת המראה החיצוני בלבד ולא ירצו ביצירת שינויים בלתי הפיכים, כמו ניתוחים מסוימים. 2. השאלה היא: מה הכוונה ב"החלטה פשוטה". כיום ידוע שאם מתחילים בשינוי על ידי לקיחת הורמונים בגיל מוקדם, הגוף מקבל עיצוב של המין שאליו שואפים לעבור , בצורה טובה יותר (האם הכוונה שלך בהחלטה פשוטה מתייחסת לענין התוצאה?). זו הסיבה שכיום ממליצים על לקיחת הורמונים למי שאובחן כטרנסקסואל עוד טרם ההתבגרות. ליתר דיוק, הצעיר מקבל הורמונים העוצרים את ההתפתחות המינית הלא רצויה, אולם את ההורמונים שמעצבים את הגוף בהתאם לרצוי ( גבריים או נשיים) נותנים מאוחר יותר. 3.אין בהכרח קשר בין הנטיה המינית של האדם לזהותו המינית,כך שיכול להיות שאדם שינה מינו מזכר לנקבה והינו נמשך לנשים ולא לגברים. כך, האשה ששינתה מינה תהא לסבית ומושא אהבתה ותשוקתה תהא אשה ולא גבר. יחד עם כך, ברור שהרוב נמשך למין הנגדי, בדיוק כפי שהדבר מתרחש אצל רוב האנשים באוכלוסיה. 4. ההסבר לתופעה של הלסביות, למשל אצל טרנסג'נדרים/ טרנס-סקסואלים מאד ברורה: נשים שנולדו כנשים יכולות להיות בעלות העדפה/ נטיה מינית כלפי נשים אחרות וכך גם טרנסקסואליות, שהרי, אין לכך קשר לזהות המינית. בשני המקרים היא הזהות הינה נשית לכל דבר ועניין. בברכה, ד"ר דליה גלובע

21/04/2014 | 22:11 | מאת: רונית

כוונתי בשאלה ה-2 שאנשים בעלי דיספוריה מינית ברור להם שהם לא רוצים להתפתח למין אליו נולדו, לפעמים יותר מאשר להתפתח למין השני(לפני גיל ההתבגרות) אבל מה קורה אחרי שמתפתחים שלא מתוך בחירה ומסיימים בגיל 18 את ההתפתחות, האם עכשיו(אחרי גיל ההתבגרות) ההחלטה לעבור שינוי מין יותר פשוטה? או שמתרגלים?או שחוששים יותר ? -ברור לי שטיפול מוקדם לפני גיל ההתבגרות יביא לתוצאות הטובות ביותר, זה גם מאפשר מרווח זמן נוסף שהרי בתור התחלה דוחים את ההתפתחות המינית ואחר כך אפשרי לבחור או להתפתח לאישה או לגבר.

11/04/2014 | 12:21 | מאת: רונית

שלום מניסיונך המקצועי, האם אנשים שמשנים את מגדרם בהוספה והורדה של הורמונים משנים את נטייתם המינית ? אפילו לטווח קצר?

שלום רב, הנטייה המינית אינה תלויה ברמת ההורמונים. רמת ההורמונים מסוג מסוים יכולה להשפיע על מידת או עוצמת התשוקה, אך לא על ההעדפה או הנטייה המינית. גם באשר לזהות המינית, רמת ההורמונים אינה יוצרת את הזהות המגדרית ומטרת לקיחת ההורמונים הינה רק לאפשר לאדם לחוש הן בגופו ןהן בהרגשתו את המין שאליו הוא רוצה לעבור. הכוונה גם לעיצוב המראה הגופני וגם לתחושות האופיניות למין שעימו הוא מזדהה. כך למשל, אנשים מדווחים, כי הם חשים עצמם רגישים יותר לאחר לקיחת הורמונים נשיים או פעילים ונמרצים יותר אחרי לקיחת הורמונים גבריים. כלומר, לשאלתך- יש לדעת, כי הנטייה המינית אינה מושפעת מרמת ההורמונים שמקבל הטרנסג'נדר/ הטרנססקסואל במהלך השינוי שהינו עובר לקראת המעבר למין שהינו חש בתוכו. בברכת חג שמח, ד"ר דליה גלבוע

28/03/2014 | 21:15 | מאת: אנונימית.

היי, אני בת 18 ואני לא ממש אוהבת להגיד את מה שאני הולכת להגיד עכשיו. אני שונאת את המילה לסבית. אני אפילו לא מסוגלת להגיד שאני אוהבת בנות... אני מרגישה חולה.. אני יודעת שזה נשמע מוגזם אבל זה הורג אותי מבפנים... אני לא מצליחה להנות מיחסים אינטימיים עם גברים, אפילו ם הוא ידיד ממש טוב שלי שבאמת דואג לי ובאמת אכפת לו.. אפילו מנשיקה עם מישהו אני לא נהנית, ברגע שזה מתחיל אני רק מחכה שזה יגמר ועוברים לי בראש דברים כמו: "וואי איך מתאים לי עכשיו לישון" או סופרת את כמות הפילים שיש לאמא שלי בבית.... זה נשמע מצחיק אבל זה פשוט מדכא... לעומת כל זה - נשיקה עם מישהי - גם כזאת שאהבתי וגם כאלה שלא היה לי אליהן יותר מידי רגש... פשוט היו חלום, נשיקה אחת ניצחה את כל מה שהיה לי עם כל הבנים שהייתי איתם - ביחד. אני יוצאתלדייטים עם בנים, אני מגיעה איתם למצבים אינטימיים ואני אפילו נכנסת למערכות יחסים שלא מרגישות לי נכונות. הכל רק בשביל להוכיח לעצמי שאני לא "שגיאה מערכתית"... אמא שלי, אח שלי וחברות שלי יודעות על זה... הכחשתי את הרגשות האלה חמש שנים עד שהעזתי לדבר על זה וכבר שנה שאני מדברת על איתם.. ונמאס לי להכחיש.. אבל עוד יותר נמאס לי להרגיש ככה... התאהבתי במישהי שפגעה אותי כל כך, ואם לא היא הייתי נשאר "בארון" עוד הרבה שנים.. היא הקדימה את המאוחר שהרבה זמן ובסוף מה שנשאר לי מזה זה רק תסכול... אני לא רוצה להיות לסבית. אני לא רוצה להיות כזאת. אני מרגישה דוחה. ואני מרגישה רע. אבל כשאני רואה נגיד בטלויזיה זוג בנות שמתנשקות, או שכשאני את אחת החברות הטובות שלי עם חברה שלה ביחד.. ואני רואה את האהבה.. אני פשוט מקנאה.. אני לא יודעת מה לעשות וסביר להניח שלאנשים אין תשובה חוץ מ"תמודדי עם המציאות ותפסיקי להכחיש את עצמך" אבל זה קל לדבר וקשה לעשות... אם למישהו יש רעיון יותר מלשבת בבית ולחכות שהזמן יעבור הוא מוזמן להציע...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני מסכימה עמך, כי לשבת בבית ולחכות שהזמן יעבור - אננו פיתרון. גם סתם לומר "תתמודדי עם המציאות ותפסיקי להכחיש את עצמך", אינו מועיל. בלי ספק, הזמן עובר התסכולים מתרבים ומפריעים להתפתחות האישית ובניית עתיד, דווקא בגילים שזה החשוב ביותר עבור ארם צעיר. אי לכך, אני ממליצה לך לברר לעצמך מה מונע בעדך להגשים את מאווייך ולחיות כפי שטוב לך. כפי שאת מתארת את מצבך עתה, את באמצע הדרך בין להודות שהינך לסבית ולחיות בהחאם, לבין ההכחשה והימנעות מלהכיר בכך. מדבריך מסתמנת האפשרות,כי אינך רוצה להרגיש עצמך כלסבית, בעיקר משום שנפגעת ביותר מקשר עם חברה שאהבת. הא זכרי, כי תחושות פגיעות ותסכול קיימות בין בני אדם ללא כל קשר לנטייתן או העדפתן המינית. לעומת זאת, אצל כולם ובכל מיני צירופים אפשריים של גברים ונשים יש גם עומק רגשי ונאמנות עם אהבה ותמיכה. כך שהכל קיים ועניין הבגידה והאכזבה אינם בלעדיים לנשים באהבתן נשים אחרות. על כן, כדאי לך להתנסות בהתאם לנטייתך ולרצונך בקשרים נוספים ולא להימנע לנצח מקשר נשי רק בעקבות הנסיון שהיה לך. אם את רוצה לברר לעצמך מדוע מקרה יחיד של פגיעה הביא אותך לתחושת אכזבה כה קשה, עד שהגעת להחלטה כה קשה שהביאה אותך ליאוש (כך בכל אופן את נשמעת מדבריך). כדאי לך לפנות לקבלת התייעצות עם איש מקצוע. ניתן להאמין שאפשר להיעזר בקשר לקושי שתיארת ואולי אפילו לצאת חזקה ומאושרת יותר. אל נא תוותרי ונסי להילחם על חייך שלך ובכלל זה על האושר שלך. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

23/03/2014 | 07:30 | מאת: אמא

בוקר טוב, הייתי שמחה לקבל הפניה היכן ביכולתי להתייעץ עם איש מקצוע בנוגע לבתי. היא בת 9, וכבר שנים מצהירה שהיא בן, ולא בת. הייתי רוצה לדעת איך לתמוך בה בצורה הנכונה ביותר, כך שתדע שאנחנו תמיד פה בשבילה, לא משנה מהן הבחירות שלה בהקשר זה. יש לי חשש (בעקבות נסיונות לא טובים) לפנות לפסיכולוג/פסיכיאטר שלא קיבלתי עליו המלצות קודם לכן, ואני רוצה מישהו/מישהי שמתמחים בתחום. אודה לכל מידע.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, גישתכם מאד נכונה וחיובית. חשוב לקבל יעוץ והדרכה מאנשי מקצוע מנוסים המתמצאים בתחום של טרסג'נדרים בילדים. אני רוצה גם לציין שמנסיוני בתחום, כל הטרנס'גנדרים שזכו למשפחה חמה ומקבלת, -גדלו להיות אנשים חיוביים, שהתפתחותם לא נפגעה כלל מהגדרתם המגדרית את עצמם. לצערי, גם ההפך הוא הנכון ואותם שנדחו על ידי בני משפחותיהם חוו תקופות מאד קשות ומאמללות בחייהם. אמנם אנני יכולה להמליץ מעל "דפי הפורום" על אנשי מקצוע מסוימים, אך בטוחתני שתימצא הדרך לעזור לכם. בברכה ובהצלחה, ד"ר דליה גלבוע

20/03/2014 | 23:49 | מאת: אלמוני

שלום ד"ר גלבוע, אני בחור דתי בן 22, נמשך מינית לגברים, אך לא לנשים. מעבר להתמודדות הקשה מנשוא עם עובדת היותי הומוסקסואל דתי (ובארון), עלתה בי מחשבה מדאיגה ביותר בחודשים האחרונים, לאחר שצפיתי בסרטונים באינטרנט על סיפור חייהם של טרנסג'נדרים ישראלים: התחלתי לחשוש שמא יש לי בעיה רצינית בז-ה-ו-ת המינית שלי. שמתי לב פתאום שאני רחוק מלהוות דוגמה טובה לדמות הגברית. תמיד הייתי אדם עדין ורגיש. תמיד נמשכתי אל דברים חריגים ולא-נורמאלים, כאלה שהפכו אותי לאדם יוצא-דופן באישיותו. אני לא מתעניין בדברים רבים המזוהים עם גבריות (כמו למשל כדורגל, ציד, האבקות וכו'), אך מנגד מתקיימים אצלי כל מיני סטריאוטיפים חברתיים המאפיינים לרוב נשים. הדבר הכי משמעותי שמטריד אותי זה העובדה שאני אוהב לדמיין את עצמי בפנטזיות מיניות הומוסקסואליות, שבהן אני הצד ה"מקבל" ולא הצד ה"נותן". חשוב לי לציין, שאני לא מרגיש כמו אישה, ולא מוכן ללבוש בגדי נשים או להראות כמו אישה. אני גם לא מדבר כמו אישה, בניגוד להרבה הומואים שהעניין בולט אצלם. אני רוצה להיות גבר. אני בהחלט אוהב שפונים אלי בלשון זכר, ושמתייחסים אלי כאל גבר, אבל בפועל אני פשוט לא מרגיש מספיק גבר בעיני העולם. אני חש שאני לא מפגין מספיק את הגבריות שלי גם במעגל המשפחתי, ואף ספגתי ממנה כמה הערות מיניות פוגעניות מאד שנחרטו בזכרוני. השתחררתי לא מזמן מהצבא, והתחלתי סוף סוף לחשוב ברצינות על המשך החיים שלי. הדכאון שלי הולך וגובר, אך חרדה ובושה גדולה מונעות ממני להפגש עם פסיכולוג. ככל שעובר הזמן, אני מרגיש החלשות באמונתי הדתית, הדכאון שלי הולך ומעמיק, והחששות שלי בתחום הנטייה והזהות המינית הולכים ומקצינים. איני מוצא מנוחה נפשית. אני טרוד ללא הפסקה במחשבה שאולי בעצם נועדתי להיות אישה. אני אפילו מתכוון לבצע בקרוב בדיקת פוריות לזרע, פשוט בגלל החשש שמא יש לי בעיה ביולוגית כלשהי בגוף. קשה לי מאד עם המיניות שלי. לא רק שהנטייה המינית מעיקה על חיי, עכשיו גם נוספה לי בעיה בזהות המינית. אני זקוק לעזרתך בהתלבטות באשר לזהות שלי. האם אני אמור לשקול ניתוח לשינוי מין, או שזה כלל לא רלוונטי למקרה האישי שלי? האם אני מגזים מדי בחששות שלי? האם לדעתך אני יכול לחיות בשלום עם הזהות הגברית שלי??

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, הבינותי מן הדברים שכתבת, כי אתה מוטרד שמא יש לך בעיה רצינית בזהות המינית ואפילו עלה בך החשש, שמא הינך טרנסג'נדר שצריך לשקול ניתוח לשינוי מינו. ובכן, למען האמת הלכת מאד רחוק עם החששות והפחדים בענין המיניות שלך. אין ספק שאינך טרנסג'נ'ר/ טרנסקסואל ובזהותך הינך גבר, שרוצה ואוהב להיות גבר, - כפי שבעצמך ציינת באופן מפורש. אלא שהבעיה שלך הינה בכך, שכנראה שאתה סבור, כי יש הגדרה מאד ברורה לגבריות או זהות גברית. האמת שקיים אמנם סטריאוטיפ של "גבר- גבר" או מאצ'ו בלשון העממית המדוברת, אלא שאין זה דבר המאפיין בהכרח את כל הגברים. חשוב שתדע, שכל נושא הזהות המינית הוא מגוון מאד עשיר ומורכב עם כמעט אין סוף גווני גוונים על הרצף : גבר - אישה. וכשם שיש "גבריות מצ'ויאסטית"(אם נקרא לסטראוטיפ הזה כך), יש גם גבריות אחרת, עם גוונים נשיים. ואכן, זה בהחלט סוג של גבריות, ובוודאי שלא של טרנסג'נדר. עליך לדעת זאת ואולי זה יעזור לך לקבל את עצמך כפי שאתה.נראה שלגבי הנטייה או ההעדפה המינית אתה מודע להיות הומוסקסואל ומקבל זאת, גם אם טרם יצאת מן הארון. באותה מידה אפשר שתקבל עצמך כגבר עם תכונות או התנהגויות יותר נשיות. כאמור, אין זה אומר שאתה אישה בזהותך. יתכן שבמהלך הקשרים שעיצבו את זהותך,הזדהית גם עם תכונות או מאפיינים נשיים. למעשה, בכל גבריות יש גם אלמנטים או איפיונים נשיים ולהיפך, גם בנשיות יש מרכיבים גבריים, הכמות והאיפיונים שונים מאדם לאדם. בוודאי, שגם אתה מכיר גברים ונשים כאלה, אשר למרות האיפיונים או הקווים של המין השני, -חייהם רגילים והם מקבלים עצמם ומרוצים בהחלט. אי לכך, אוכל בהחלט להשיב לשאלותיך באופן מאד ברור: אין כלל מקום -ואף שמץ של מקום -לשקול ניתוח לשינוי מין, שכן אינך טרנססקסואל וחששותך מוגזמים . כן, אתה בהחלט יכול לחיות בשלום עם עצמך ועם הזהות הגברית שלך, כפי שהיא מעוצבת בך. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

12/03/2014 | 00:21 | מאת: אני בוב, לא בובה!

אני בחורה בת 25 וכבר שנים שאני מרגישה כמו גבר ולא כמו אישה אבל את המראה החיצוני אני משאירה נשי ככל האפשר כפי שמצופה ממני בחברה. אבל המחשבות על שינוי מין כל כך טורדניות מצד אחד ומרתקות אותי מצד שני עד כדי כך שנשרתי מלימודי מכללה ומכל התקדמות מקצועית. אני מרגישה כאילו אני לא מסוגלת לממש את הפוטנציאל שבי כל עוד אני אישה... ואני חושבת שאני כבר זקוקה לעזרה מקצועית כדי לדעת מי אני ומה אני רוצה, האם יש פסיכולוגית שמתמחה בטרנסגנדרים באיזור נתניה? תודה ושבוע טוב.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, לפי דבריך ניתן להבין שאכן המחשבות על שינוי מין מאד רציניות ומטרידות אותך ואף משפיעות על דברים מאד רציניים כמו לימודים ולמעשה, בניית עתידך. אי לכך, מן הראוי באמת לברר את הדברים ולהבין, לעצמך, היכן את עומדת בקשר לזהותך המינית ויפה שעה אחת קודם.קשה לי להמליץ על מומחים בתחום, מאחר שמעטים הם אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש והטיפול הפסיכולוגי/פסיכיאטרי, העוסקים בכך. מכיוון שהזכרת את אזור נתניה, אני ממליצה בפניך לפנות להתייעצות למרפאה לבריאות הנפש של משרד הבריאות בנתניה. ידוע לי, כי יש להם ניסיון בבעיות של שינוי מין. אם לא תצליחי להיעזר בהם, תוכלי לפנות לוועדה לשינוי מין במחלקה לכירורגיה פלסטית שבמרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר ולו רק לשם בירור ראשוני בנושא. בברכת חג פורים שמח, ד"ר דליה גלבוע

15/03/2014 | 23:13 | מאת: אני בוב, לא בובה!

כוללת פסיכיאטרים שימליצו (או לא ימליצו) לי לעבור שינוי מין? כי בתכלס, שנים שאני בודקת את נושא הניתוחים ואפשר לומר שאני לא מרוצה מהתוצאות. תמיד ישנה בעיה לנתח חזה גדול והחזה לרוב לא יוצא פרופורציונאלי. זה בנוסף לגובה שלי... אני נמוכה מאוד (1.48) ואני חוששת שהתוצאה הסופית תהיה מגוכחת. אני רוצה להיות גבר נורמלי, לא מושא לצחוק. אני שוברת את הראש כבר שנים... ואני עדיין לא יודעת אם כדאי לי לנתח עם הנתונים שיש לי. אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר... במידה ושממליצים לי לא לנתח, במיוחד עם הנתונים העלובים שלי, יש פסיכיאטרים שיכולים לעזור לי להתמודד ולקבל את עצמי בתור אישה? זה אפשרי?

26/02/2014 | 02:42 | מאת: מאי

אני וחברה שלי נפרדנו אחרי חמש שנים אגב היא סטרייטית .. אייך שנפרדנו היא הייתה בקשר עם מישהו מהעבודה שלה ..הבנתי שלא היה שם כלום אני כל התקופה הזאת קרסתי נשברתי והיא הייתה בסדר גמור וטענה שהיא לט אוהבת כבר והיא רוצה חיים נורמטיבים אחרי חודש היא קיבלה בום טוענתשהיא אוהבת אותי ושהיא לא עיכלה ורק עכשיו היא מבינה ..מה זה הגיוני?? אולי הוא לא מעוניין בה אז היא חזרה בגלל זה?? אייך אפשר להדלק על מישהו ובשניות להגיד שזה כלום אין כלום ..ובכלל אייך אפשר אחרי חודש להבין ולעכל דבריפ זה מוזר לי ... אני במבוי סתום היא אהבת חיי אבל לא מתאים לי לצאת אפס לא בכל מחיר וגם אמרתי לה שאנחנו לא נחזור כי אני מעכשיו יחייה בפחד שעוד מעט היא שוב תתהפך ותחפש להתחתן וחיים נורמטיבים מה לעשות?? היא אוהבת ?? מה הקטע עם הבחור הזה??תעזרו לי פליזזז

גם את הפנייה שלך(כמו את קודמתה) לא ראיתי במועד הופעתה, משום מה. יתכן וזה קשור לשינוי באתר שנערך לאחרונה. מכל מקום, קבל את התנצלותי על האיחור בתשובה. מדבריך,לא ברור לי אם אתה גבר או אשה. מחד הרי הפורום מתייחס ללסביות מאידך, אתה -או את- מציין שהיית קשור לבחורה "סטרייטית". אם הינה סטרייטית ניתן להבין שאתה גבר... מכל מקום, לא ברור. בכל מקרה, ללא קשר למינך, הינך מציין שהבחורה הינה אהבת חייך במשך שנים לא מעטות (חמש שנים) והחשש הוא שקיימת חוסר סימטריה בין רגשותיך ורצינותך כלפיה, לרגשותיה כלפיך ומחויבותה אליך. יתכן שאתה צודק והפרידה שלכם נבעה מאותה חוסר סימטריה ואין מקום להמשיך ולחיות באשליות מצדך כלפיה.יחד עם כך, מאחר שהייתם בקשר עמוק חמש שנים, יש מקום לתת לקשר הזדמנות נוספת על מנת לבחון מחדש את רגשותיה של החברה כלפיך ומידת מחויבותה אליך. זה נכון בכל מקרה , כאשר מדובר בבני זוג, ללא קשר למינם של הנוגעים בדבר. לכן , אני חשה כי נכון וראוי לענות לך, בין שהינך גבר ובין שהינך אישה. רגשות, כגון אהבה, וערכים כמו נאמנות, כנות ומחויבות, אינם קשורים במין או מגדר, אלא משותפים לכל המין האנושי. יחד עם כך,אשמח קלבל ממך מידע האם אתה, הפונה, הינך בחור או בחורה,כלומר זכר או נקבה. בברכת חג פורים שמח, ד"ר דליה גלבוע

26/02/2014 | 00:30 | מאת: אלמוני

דר שלום, אני חש בלבול שהולך ומחמיר בין משיכה לנשים או גברים. נמשכתי תמיד וגם היום אני המשך מבחינה מינית ורגשית לנשים, אבל אני לא יכול להתעלם מזה שגם לגברים אני חווה משיכה מינית, וזהו. רק מינית, לא רגשית בגלל, אני תופס אותם כאחים, גבר לגבר. או שלפחות ככה אני גורם לעצמי להאמין. אני באמת מבולבל מאד, כשרק התחלתי לאונן בגיל צעיר יותר נמשכתי מאד לנשים ולא חשבתי על גברים באופן כזה כלל. אבל עם הגיל החשש הלך והעמיק. כשאוננתי על גברים מיד לאחר מכן מצאתי את עצמי נגעל מזה ובאופן טבעי מתנהג יותר כמו גבר גבר כמו מן מנוגן כזה שעובד. אני לא רואה את עצמי בכלל מנהל חיים עם גבר או זוגיות, אלא רק עם אישה. מה את אומרת? האם זהו רק בלבול חולף? או שמא אני דו? או אולי אפילו גיי? תודה על העזרה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, ראיתי באיחור את השאלה שלך, שלמעשה מופנית לד"ר רובינשטיין ואכן היא הופיע בפורום שלו ואף זכתה לתגובה ממנו. מאחר שהפנייה שלך הינה לאישה, חשבתי שאולי בכל זאת התכוונת גם לקבל את נקודת המבט שלי. אני מסכימה עם תשובתו של ד"ר רובינשטיין שכנראה שהינך בי- סקסואל, עם חשש ואי נוחות (ואולי גם ממש חרדה)לגבי האפשרות, שתיקלט על ידי החברה וגם למעשה על ידי עצמך כהומוסקסאול. עם כך, בדבריך יש תמיכה לעובדה שהינך יכול לקיים קשר עם נשים ואף נמשך אליהן מגיל צעיר. האמת היא שגם עתה, יש לומר, הינך צעיר ויתכן שהחלק של קשר רגשי גם כן יכול להתפתח יותר עם נשים ותוכל בעתיד לבנות זוגיות חיובית עם אשה. אני מאחלת לך יציאה מן הההתלבטויות והבלבול, אך אם עדיין תרגיש שהדברים מאד לינם מתבהרים עבורך, יהא עליך לפנות לאיש מקצוע בתחום הנפשי, כדי שתוכל לדבר על הדברים בחופשיות ולהבין יותר את זהותך המגדרית בכלל. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

08/02/2014 | 16:19 | מאת: קארו

שלום ד"ר ישנה אפשרות לשלוח לך הודעה במייל כי פה משום מה זה לא מאפשר לי?

שלום רב קארן, אנסה לברר מה הקושי שבו נתקלת במשלוח השאלה בפורום. זאת מאחר שהאתר נועד לשאלות המעסיקות קהל רחב והתשובות חשובות עבורו. רק אם לא אצליח לברר את הבעיה, אצור עימך קשר דרך המייל שצירפת לשמך. נקווה לטוב ואשמח לעזור לך ככל שאוכל. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

שלום קארן, מהנהלת האתר נמסר לי, כי תוקנה התקלה שלא איפשרה לך לשלוח הודעתך אלי. אשמח לקבל ממך כל שאלה. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

01/01/2014 | 12:08 | מאת: יעלי

אני בת 36 , לסבית ובתולה עדיין, הנושא הזה מאוד מפריע לי, גם מבחינה מינית אני לא מצליחה להגיע למצב של חדירה בלי שכואב לי. (אציין שאני נמצאת בזוגיות כמה שנים) כרגע יש לי בעיה של הפרשות עם ריח לא נעים וזה כבר תקופה ואני לא מצליחה לטפל, כשהייתי אצל רופאים של קופח הם לא יכלו לבצע בדיקה גניקולוגית ונתנו לי איזשהי משחה שלא עזרה. אני מאוד רוצה להיפתר מהבתוליות שלי זה מפריע לי מכל הבחינות אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה יש לי איזשהו מחסום. חשבתי ללכת לרופאה שהיא גם יועצת מינית אולי. אשמח על יעוצך. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך יעלי, הבעיה שתיארת מוכרת אצל נשים, ללא קשר לזהותן המגדרית או לנטייתן/ העדפתן המינית. זוהי בעיה או הפרעה שנקראת "ביאה מכאיבה" או בלועזית Dyspareunia . מדובר בכאב אצל נשים במהלך קיום המגע המיני וכפי הנראה גם אצל גברים היא קיימת. לעיתים אפשר לייחס את הכאב למצב פתולוגי מקומי בנרתיק (כמו שיכול להיות גם במקרה של וגיניזמוס). אך יש מקרים רבים שבהם קיימת הבעיה ללא סיבה מקומית/גופנית הניתנת לזיהוי וכנראה שגורמים רגשיים הם הסיבה לכאב. מאחר שאת מתארת מצב שבו מעולם לא קיימת יחסי מין ממשיים ולדבריך עדיין הינך בתולה, סביר להניח שאין מדובר בבעיה מקומית, גופנית, אלא בבעיה שמקורה נפשי. ניתן לשער שבגלל חרדה מחדירה, נוצרת עווית של הנרתיק, כך שכל חדירה אינה אפשרית או שהיא מכאיבה. כך נוצרת הימנעות ממגע מיני ומחדירה בכלל, כולל בעת בדיקה גניקולוגית. האמת, יש לומר, הבעיה ניתנת לפתרון באמצעות טיפול פסיכולוגי פסיכו דינמי, המשלב גם שיטת טיפול התנהגותי- קוגניטיבי. חשוב מאד להגיע לטיפול לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש המתמחה בתחום, לצורך פתרון הבעיה או ההפרעה. אחרת , באמת יש סכנה בריאותית, במיוחד אם לא ניתן להיבדק על ידי רופא/ת נשים, שלא לדבר על הקשיים שזה יוצר בקשר אינטימי ובכלל... אל נא תזניחי את האפשרות לפיתרון, מה גם שהשנים עוברות ואת כבר בת 36 . ככל שתופעת החרדה וההתנהגויות הנובעות ממנה נמשכות, ההתנהגות ההימנעותית מחדירה ומקשר מיני מתגברת והחרדה הולכת וגדלה. כך גוברות ההגבלות המקשות על איכות החיים ועל הבריאות. אגב, זה אופיין של חרדות בכלל. אם הן ממושכות הן הולכות ומתגבשות, מתרחבות לאזורי חיים שונים והקושי להיפטר עם חלוף הזמן - הולך וקטן. אני מקווה שתפני לטיפול נפשי- התנהגותי ממוקד ותיעזרי בבעייתך במהירות. גם פנייה לרופאה יועצת מינית יכולה להועיל, הגם שעדיף לשלב את טיפול הרפואי בטיפול פסיכולוגי, על מנת להעמיק את ההבנה אודות מקורות הבעיה/ ההפרעה והרחבת האפשרויות לפתרונה. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

13/01/2014 | 17:05 | מאת: יעלי

16/12/2013 | 14:01 | מאת: רוני

ד"ר גלבוע שלום רב, מקווה שכאן זה הפורום המתאים. אני גבר כבן 45 נמצא במערכת יחסים יציבה מזה שנים רבות. מגיל צעיר הרגשתי צורך עז ללבוש בגדי נשים. אני לא מרגיש צורך להיות אשה או לשנות את גופי, לכן לא הייתי בטוח שזה המקום המתאים (אינני רואה עצמי כטרנסג'נדר). בעבר בדרכים שונות מצאתי את הדרך לתת ביטוי מסויים, אך מוגבל מאוד לצורך הזה, תוך הימנעות מחשיפה לקרובים אלי, מפחד תגובת הסביבה כמובן. לדעתי אף אחד (גם לא אשתי) לא יודע על הנטייה הזו. נדמה שבגילאים צעירים היה קשר חזק יחסית לגירוי מיני, שאיכשהו הלך ופחת, אך הצורך עצמו נשאר תמיד ברקע במידה זו או אחרת. אינני יודע מה גורם לכך, אך לדעתי יש קשר בין לחץ נפשי לבין הצורך הזה. כשאני לובש בגדי נשים אני רגוע מאוד, יש הפחתה בכעסים ומרגיש שחרור נפשי. לאחר תקופה ארוכה שבה משום מה לא הרגשתי צורך כזה, הוא חזר שוב בעוצמה חזקה יחסית ומכניס אותי לחוסר שקט והדבר מטריד אותי מאוד. כיום, בניגוד לעבר, אין לי יכולת למצוא את המקום והזמן לכך ובימים האחרונים אני בדילמה קשה בנוגע כיצד להתמודד עם הצורך הזה, האם לחשוף זאת בפני אשתי ואם כן כיצד. קיים כמובן החשש שזה יפגע במערכת היחסים, אך מצד שני אני מרגיש שלא אוכל להדחיק זאת. מהאינטרנט למדתי שלא ניתן להעלים דחפים אלו. מודה לך מאוד על התייחסותך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רוני, ראשית, חשוב להקדים ולומר שאכן אינך טרנסקסואל ואף לא הומוסקסואל מאחר, שכפי שציינת, אינך חש עצמך אישה ואף אין לך כל רצון וצורך לשנות את גופך. בנוסף, לא ציינת שאתה נמשך לגברים ולהיפך, ניתן להבין מדבריך שאת חי בזוגיות עם אישה ויש להניח שהזוגיות כוללת גם יחסים מיניים. לא התייחסת לכך במפורש ולכן אינני יודעת אם היחסים מספקים והאם אתה שבע רצון מהם או שישנה איזו בעיה מסוימת, שאתה מתמודד עימה . כפי שהזכרתי פעמים רבות, הזהות המינית מורכבת מרצף מאד עשיר של גוונים וגווני גוונים ויתכן שבזהותך הגברית, יש גם שמץ של נשיות שמתחבר דווקא למשהו מאד מרגיע, כאילו והיפנמת מרכיב נשי שעושה לך טוב וגורם לך לחוש שלווה. אפשר שמשום כך, אתה חש נוח כאשר אתה "מקרב אליך" את התחושה הנשית באמצעות הביגוד הנשי. אתה בוודאי יודע טוב מכולם מה יכול להיות המקור לכך, הקשור, כך ניתן להניח, לדמות מוקדמת בחייך. כמובן, שאין בידי פרטים על ההסטוריה האישית שלך ואיני יכולה להפליג בהסבר על פי דמיוני בלבד. יחד עם כך, יש עוד מרכיב שדבריך עוררו בי, אך שוב בהעדר הכרות מספקת מתוך אשר כתבת, אינני יודעת בוודאות אם זה מתאים לךולכן אתייחס אליו בהבט הכללי של הדברים. אפשר זה יעזור לך להבין את אשר קורה לך. ישנה הפרעה בזהות המינית שנקראת טרנסווסטיזם פטישיסטי, המתייחסת ללבישת בגדים של המין השני, בעיקר כדי להשיג עוררות מינית. רמזת בדבריך, שהלבוש הנשי אצלך היה קשור לעוררות מינית, אך לא ברור באיזו מידה וכיצד זה השפיע על התנהגותך המינית . הפרעה אחרת אף היא בזהות המינית נקראת טרנסווסטיזם עם תפקיד כפול. היא מתייחסת ללבישת בגדים של בני המין השני בתקופות מסוימות, שאינה מלווה בהתעוררות מינית. בהפרעה זו לבישת הבגדים נעשית כדי להינות מהחוויה הזמנית של השתייכות למין השני, אך ללא שאיפה לשינוי מין קבוע או שינוי הגוף. זה אכן נחשב להפרעה בזהות המינית שאינה מסוג טרנסקסואליזם. השאלה הנשאלת כרגע היא, מה תעשה עם המידע הזה. מראש אמרנו שיש גוונים רבים בזהות המינית ויתכן ויש לך הפרעה כזו או אחרת. אך אני מקווה(שהרי אינני מכירה אותך), שאתה אדם שהגעת לגיל בגרות , עם יכולת לקיים קשרים יציבים ובריאים ולנהל אורח חיים תקין ואף להגשים עצמך כאדם (זאת אני מאחלת לך מעומק הלב). יתכן תרצה לברר לעצמך את מקור הבעיה ואולי אפילו תרצה להתמודד עמה טוב יותר (כולל בהיבט שהעלית בדבר גילוי בעייתך לבת זוגך). אזי אני מייעצת לך לפנות לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש, כגון פסיכולוג או פסיכותרפיסט אחר, לצורך הדבר. אך יתכן גם, שתחליט שאתה יכול להמשיך ולחיות עם הבעיה כפי שהיא. מאד תלוי כמה זה מציק לך ומהי מדת הסבל הנפשי הכרוך בכך. אני מאחלת לך שתגיע להחלטה שתהא נכונה עבורך. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

שלום רוני, ראשית, חשוב להקדים ולומר שאכן אינך טרנסקסואל ואף לא הומוסקסואל מאחר, שכפי שציינת, אינך חש עצמך אישה ואף אין לך כל רצון וצורך לשנות את גופך. בנוסף, לא ציינת שאתה נמשך לגברים ולהיפך, ניתן להבין מדבריך שאת חי בזוגיות עם אישה ויש להניח שהזוגיות כוללת גם יחסים מיניים. לא התייחסת לכך במפורש ולכן אינני יודעת אם היחסים מספקים והאם אתה שבע רצון מהם או שישנה איזו בעיה מסוימת, שאתה מתמודד עימה . כפי שהזכרתי פעמים רבות, הזהות המינית מורכבת מרצף מאד עשיר של גוונים וגווני גוונים ויתכן שבזהותך הגברית, יש גם שמץ של נשיות שמתחבר דווקא למשהו מאד מרגיע, כאילו והיפנמת מרכיב נשי שעושה לך טוב וגורם לך לחוש שלווה. אפשר שמשום כך, אתה חש נוח כאשר אתה "מקרב אליך" את התחושה הנשית באמצעות הביגוד הנשי. אתה בוודאי יודע טוב מכולם מה יכול להיות המקור לכך, הקשור, כך ניתן להניח, לדמות מוקדמת בחייך. כמובן, שאין בידי פרטים על ההסטוריה האישית שלך ואיני יכולה להפליג בהסבר על פי דמיוני בלבד. יחד עם כך, יש עוד מרכיב שדבריך עוררו בי, אך שוב בהעדר הכרות מספקת מתוך אשר כתבת, אינני יודעת בוודאות אם זה מתאים לךולכן אתייחס אליו בהבט הכללי של הדברים. אפשר זה יעזור לך להבין את אשר קורה לך. ישנה הפרעה בזהות המינית שנקראת טרנסווסטיזם פטישיסטי, המתייחסת ללבישת בגדים של המין השני, בעיקר כדי להשיג עוררות מינית. רמזת בדבריך, שהלבוש הנשי אצלך היה קשור לעוררות מינית, אך לא ברור באיזו מידה וכיצד זה השפיע על התנהגותך המינית . הפרעה אחרת אף היא בזהות המינית נקראת טרנסווסטיזם עם תפקיד כפול. היא מתייחסת ללבישת בגדים של בני המין השני בתקופות מסוימות, שאינה מלווה בהתעוררות מינית. בהפרעה זו לבישת הבגדים נעשית כדי להינות מהחוויה הזמנית של השתייכות למין השני, אך ללא שאיפה לשינוי מין קבוע או שינוי הגוף. זה אכן נחשב להפרעה בזהות המינית שאינה מסוג טרנסקסואליזם. השאלה הנשאלת כרגע היא, מה תעשה עם המידע הזה. מראש אמרנו שיש גוונים רבים בזהות המינית ויתכן ויש לך הפרעה כזו או אחרת. אך אני מקווה(שהרי אינני מכירה אותך), שאתה אדם שהגעת לגיל בגרות , עם יכולת לקיים קשרים יציבים ובריאים ולנהל אורח חיים תקין ואף להגשים עצמך כאדם (זאת אני מאחלת לך מעומק הלב). יתכן שתרצה לברר לעצמך את מקור הבעיה ואולי אפילו תרצה להתמודד עמה טוב יותר (כולל בהיבט שהעלית בדבר גילוי בעייתך לבת זוגך). אזי אני מייעצת לך לפנות לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש, כגון פסיכולוג או פסיכותרפיסט אחר, לצורך הדבר. אך יתכן גם, שתחליט שאתה יכול להמשיך ולחיות עם הבעיה כפי שהיא. מאד תלוי כמה זה מציק לך ומהי מדת הסבל הנפשי הכרוך בכך. אני מאחלת לך שתגיע להחלטה שתהא נכונה עבורך. בברכה, ד"ר דליה גלבוע

17/12/2013 | 20:12 | מאת: רוני

ד"ר גלבוע, שלום שוב. ראשית הייתי רוצה להודות לך מאוד על התשובה המפורטת והמושקעת. מהתשובה שנתת אני מבין שיש מכלול הבטים וגורמים נוספים שיש לקחת בחשבון וכי בסופו של דבר פנייה לאיש מקצוע מתאים תהיה הדרך הנכונה לפתרון. בכל זאת, הייתי רוצה להתייחס לכמה נקודות שהעלת כך שאולי תרצי להוסיף משהו, במגבלות הפורום כמובן. אינני נמשך לגברים אלא לנשים ונמצא בזוגיות טובה עם בת זוג מזה שנים רבות. נכון הוא שכיום יחסי המין אינם כפי שהיו בשנות הקשר הראשונות, אך לפחות על פניו זה לא משהו שמאוד מעסיק אותנו. האם את חושבת שזה משפיע על הבעיה שהצגתי? ככל שקראתי באינטרנט על הנושא הבנתי שהחיים אינם שחור ולבן וכי יש מקרים שונים ומגוונים. ניסיתי להבין מה המקור בעברי לתחושות שאני חש אך לא הצלחתי לשים את האצבע על כך. ברור לי שזה משהו שהתחיל בגיל מאוד מוקדם (אולי בגיל 9 או 10). בנוגע לשני הסוגים שהצגת - טרנסווסטיזם פטישיסטי לעומת טרנסווסטיזם עם תפקיד כפול, קשה לי למקם את עצמי. בתחילת הדרך לדעתי היה יותר דומה לסוג הראשון, אבל חשוב לי לציין כי עוררות מינית היתה לי גם בדרכים אחרות שאינן קשורות לבגדים (לפטיש) וזה למעשה היה 'עולם מקביל' ולא חליפי. לדעתי מדובר לא בדיוק באותה חוויה בדיוק. בהמשך הדרך, נאמר בשנים האחרונות, אני חושב שיש פחות את עניין המיני כלשעצמו וכן יש מרכיב מסויים של חוויה זמנית של השתייכות למין השני. במבט לאחור - בעבר סיפוק מיני היא מנטרל, או מרגיע, את הצורך בלבישת בגדי הנשים ואילו כיום הצורך קיים ללא קשר לסיפוק המיני בהחלט יש הנאה מהחוויה עצמה. האם יכול להיות שבאדם אחד קיימות שתי התופעות שציינת ? בנוסף, האם איפיון הקטגוריה בה אני נמצא משפיע על הדרך בה עלי להתמודד עם הבעיה? כיום אני נמצא בנקודה בה אני מרגיש שהבעיה מטרידה (בינתיים לא משהו שמפריע לי ביום יום, או משהו שמיצר סבל נפשי) אך אינה משפיעה על תפקודי הרגיל, אך בהחלט אשקול לפנות לאיש מקצוע בתחום. שוב אני רוצה להודות לך מאוד, גם על האיחולים וכמובן גם על ההסברים והעצות. רוני

10/12/2013 | 14:46 | מאת: כותבת השאלה הקודמת

היי,קיבלתי תגובה ריקה לשאלה הקודמת ששאלתי אותך, בכותרת-מבולבלת. אשמח לקבל תשובה שנית

06/12/2013 | 07:27 | מאת: מיואשת

אני בת 19, תמיד הרגשתי נשית ואהבתי את זה,לא היו לי לעולם שום מחשבות על טרסגנדריות. אני מאוד חרדתית לגבי הרבה נושאים,ולמשל הייתי חרדתית לגבי זה שאני אולי לסבית כשהייתי בת 15, אך הדבר לא נכון. חשוב לציין שאני מאוד אוהבת איפור,שמלות,ודברים שמאפיינים את המין הנשי, אני שואפת להיות כמו שחקניות למשל,לוקחת השראה מהן וכו..אני מאוד אוהבת להרגיש ולהיות נשית. אך ביום בהיר אחד הכנסתי לעצמי שאני אולי טרסגנדרית ומאז אותו יום אני בחרדות מזה כל הזמן. אני מרגישה שאני כבר לא מכירה את עצמי! תמיד הרגשתי אישה ואף פעם לא היו לי מחשבות אפילו על להיות בן,מעולם לא רציתי בזה .אני לא חושבת שגם עכשיו אני באמת רוצה את זה,אבל אני עדיין מפחדת מהסיטואציה שאולי כן?למרות שאני כן חרדתית מאוד בכל תחום בחיים. מה את חושבת?

06/12/2013 | 07:30 | מאת: כותבת השאלה

חשוב לציין שגם באופי שלי אני מאוד עדינה ולא גברית..ואף פעם לא התעניינתי בדברים של בנים אלא רק של בנות

27/11/2013 | 23:26 | מאת: קארן

שלום, החלטתי לכתוב פה כי חשבתי שאולי יוכלו לסייע לי אנסה להסביר הכי טוב כמה שאני רק יכולה בת 28 מזה חיה עם בן זוגי כבר שנתיים וחצי היחסים טובים אבל ללא כל קשר אליו.. אני מרגישה שמשהו בי "דפוק" אני הולכת לשיחות, יש חשש לocd אובססיה במחשבות בעיקר, בעיקר לגבי זה שאני מרגישה שאני לא מאה אחוז נשית כלומר אם רואים אותי אין מצב לחשוב שאני לא נשית אני אוהבת להיות נשית וסקסית עם תחושת ביטחון אבל יש בי משהו שמציק לי.. בתור ילדה תמיד הייתי בת בן כזו.. היו לי קשרים עם חברות מאד עמוקים( ללא סקס) גברים גם תמיד היו קשרים. ודווקא לאחרונה אני מוקפת בחרדה גבוהה יחסית שכאילו משהו בהפנמה שלי כאישה חסר עוד מגיל צעיר ידוע שהיה לי חוסר של רצון בדמות האם כלומר להיות לה מודל לחיקוי, תמיד רציתי להיות כמו אבא, בטיפול שלי הבנתי שיש קושי בפיתרון תסביך אלקטרה. אני יודעת שאני אישה ולעולם לא רציתי להפוך לגבר או דברים כאלה.. אבל משהו בהפנמה הפנימית שלי כאילו לפעמים לא מרגיש לי מספיק אישה... מקווה שתוכלו לענות לי.. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב קארן, אני מניחה שהינך יודעת, כי אינך לסבית ואף לא טרנסקסואלית, היות שאת חשה עצמך כאישה וכך היה תמיד. בנוסף, ציינת שהידידויות העמוקות שהיו לך עם נשים, לא היו בהתייחס למשיכה גופנית/מינית כלפיהן אלא להפך, את חיה עם גבר במשך שנתיים וחצי והקשר ביניכם טוב. לא ציינת קיומן של בעיות בתחום הקשר המיני עימו, כך שהבינותי כי זו לא בעייתך. אם כן, הבעיה הינה יותר בתחום אחר, שאמנם קשור לזהות נשית, אך אינו בתחום הבעיות הנ"ל, אלא יותר בתחום תחושת חסר כלשהי בהיבט הנשי. כפי שידוע לנו היטב, הזהות המינית מורכבת ממגוון זהויות על רצף או מנעד מאד ארוך ורב גווני. מאחר שהינך חשה עצמך כאישה עם ספק מסוים או תחושת חסר, יש מקום לברר מהו החסר הזה ולנסות להתמודד עמו כדי למלאת אותו ולחוש יותר שלמה ומרוצה מעצמך. טוב שהינך בטיפול פסיכותרפויטי, שכן זה יאפשר לך לברר לעצמך פרטים אודות החסר,- אותו חסר שאיפשר, או גרם, להיווצרות קשר חזק עם האב ופחות עם האם. באופן תיאורטי תיתכנה אפשרויות אחדות להיווצרות מצב כזה: דמות אם, המרוחקת מדי רגשית, שאינה משמעותית או להפך: דמות אם מאיימת ומפחידה. כל דבר קיצוני גורם בסופו של דבר לקשיים בהזדהות המלאה עם ההורה, היות שבעצם חשוב המרחק הרגשי הנכון, המאפשר הזדהות והפנמה של דמותו. לפי תיאורך הקצר את עצמך,גדלת כנראה בסביבה שאיפשרה הזדהות עם האם והינך חשה עצמך כאישה ואף נשית, כפי שאת מעידה על עצמך. אך בל נשכח, חלילה , גם את דמותו של האב ,שאף מקומו בעיצוב הזהות הינו משמעותי ביותר. האב צריך גם כן למצוא את מידת הקשר הנכון עם הבת ולאפשר את אותו מרחק הולם מן האם, על ידי כך שאינו חסר משמעות מחד ואינו דומיננטי ומאיים מידי, מאידך. כלומר, אנו מדברים על מגוון של קשרים ומרחקים רגשיים שיוצרים בסופו של דבר את היכולת להזדהות המוקדמת ולגיבוש הזהויות בשלב מאוחר יותר- בתקופת ההתבגרות. מכיוון שתהליך ההזדהות הינו מורכב ומתמשך, יש בכל אחד ואחת מאיתנו גם חלקים או מרכיבים של המין השני- כאמור, במידות שונות. יתכן, שאת חשה גם מרכיבים גבריים מסוימים עקב הקשר ההדוק שלך עם אביך והינך מודאגת או מפוחדת מכך. אפשר שהחשש שלך איננו מוצדק באשר קיום מרכיבים אחדים מן המין השני בזהותנו, הוא בהחלט דבר טבעי ונורמלי, במידה שאינו דומיננטי, ומעיב על הזהות המרכזית. אפשר שהפרשנות שאת נותנת לכך הינה מוגזמת ומכאן דאגתך. אי לכך, כדאי לברר זאת בטיפול הפסיכותרפויטי שלך. אני מאחלת לך הצלחה וחג שמח, מד"ר דליה גלבוע

01/12/2013 | 12:11 | מאת: קארן

ד"ר דליה גלבוע אומנם איני מכירה אותך אישית אבל המון תודה לך על הקריאה וההבנה וההודעה שקיבלתי ממך, ממש התייחסת לזה.. הקול האני הפנימי שלי הוא של אישה ואני כן מרגישה כך אבל לפעמים הייתה תחושב שעד היום מלווה שמשהו בי חסר משהו בי קצת כמו בן יותר ובמיוחד בתקופה האחרונה שאני מאד אובססיבית למחשבות ומנתחת את עצמי על כל פיפס, משהו בהבנה או בהפנמה האישית שלי נתפס כבן. אני יכולה להגיד שקרה לי אחד ל.. שהייתה לי עוררות מינית או כמו מתח כזה באוויר עם אישה אבל מבחינה מנטלית, פיזית ומשיכה גופנית ככלל לא.. זה תקין?

26/06/2014 | 10:26 | מאת: קארן

דליה שלום לך כתבתי לך אומנם לפני דיי הרבה זמן.. אבל לצערי שוב המחשבות והחרדות והבדיקות וזה שאני מנתחת את עצמי עוד פעם חזרו ויותר גרוע, אז סיפרתי לך שיש לי בן זוג תקופה ארוכה והכל בסדר אבל שאני מרגישה שיש בי "פגם".. שבגלל היחס עם הורי בהיותי ילדה ושאובחנתי עם קיבעון-תסביך אלקטרה.. בשבועיים וחצי האחרונים.. בדר"כ כשאני עם הבן זוג ואני רוצה להרגיש בעננים כל שאני איתו ולא תמיד זה קורה פה אני נכנסת לחרדות שאולי אני לא נמשכת אולי אני לסבית? ואז כל החרדות שאולי אני בן? אני מרגישה מאד נשית אבל תמיד משהו בי הרגיש אולי בין הסולם זהות שיש בי משהו בתחושה אולי "גברי" אקרא לזה.. יש לי ocd וכשהמחשבה עולה אני לא מפסיקה לחשוב\לחפור\לנתח את איך שאני נראית, מתחילה לחשוב שהחזה שלי לא נשי? אף פעם לא היה לי דבר כזה.. עד שכבר דיי איבדתי את עצמי, תחושב של נתק מהעצמי.. חשבתי ללכת לפסיכולוג\ית מייעוץ גיי פרנדלי, לברר את העניין אשמח לתגובתך:)

גולשים יקרים, צוות האתר שמח לבשר לכם על פתיחתו של פורום חדש - פורום ייעוץ פסיכולוגי ללסביות ולטראנסג'נדרים. גלישה פורייה, צוות האתר