נגישות
נגישות

פורום הפרעות אכילה

הפורום נועד לתת מענה ראשוני למי שמוצא עצמו עסוק וטרוד במחשבות על משקל, מראה, דימוי גוף, אוכל וקלוריות. מחשבות מסוג זה עלולות להשפיע על מצב הרוח, התפקוד וה-well-being. יש מצבים בהם אנו מאבדים את השליטה על מחשבות מסוג זה, והן הופכות לשלוט בנו, מה שעלול לעורר מצוקה, אי-שקט, דיכאון, פחד, אשמה, אובססיביות והרבה סבל.

אנו מאמינות כי התייחסות לשאלות אלה מההיבט התזונתי והרגשי באופן משולב יכולה לאפשר הכוונה ותמיכה ראשונית במצוקה, ומכאן להקל עליה.

ראוי להדגיש כי הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול.

קרן בלומנטל-יניר, מטפלת באמנות, ועדי מילר - דיאטנית קלינית.
179 הודעות
168 תשובות מומחה

מנהלי פורום הפרעות אכילה

25/12/2015 | 13:03 | מאת: דוד

שלום, הגובה שלי הוא 1.90 והמשקל שלי נע בין 57-60 ק"ג. הגיל שלי הוא 25 והיחס גובה-משקל הזה קיים אצלי עוד מימי חטיבת הביניים. לאורך השנים יצא לי לשאול רופאים שונים ואף דיאטנית איך לעלות במשקל וקיבלתי 2 תשובות, הראשונה הייתה "אל תדאג זה יבוא עם הגיל" והשנייה זו הייתה המלצה לתפריט שיישמתי במשך כמה חודשים, אך ללא כל שינוי במשקל הגוף. ניסיתי על דעת עצמי מספר פעמים להתחיל לעסוק בפעילות גופנית אירובית במטרה לפתח טיפה שרירים בתקווה שזה יפתח לי את התיאבון, בפועל התיאבון נפתח, אך ירדתי ב1-2 ק"ג ודבר זה הבהיל אותי אז מיד הפסקתי ולשמחתי הצלחתי להחזיר את ה1-2 ק"ג שאיבדתי מאוחר יותר. גופנית אני מרגיש מעולה, אבל אני חושב שהתת משקל הזה מוריד לי את הביטחון העצמי ברגע שאני צריך להוריד חולצה במקום ציבורי והייתי שמח לעלות קצת במשקל. כמו כן, אני צמחוני 5 שנים ללא שינוי במשקל. בעבר הייתי אוכל מהכל, אך השינוי בדיאטה לא השפיעה על המשקל לא כלפי מעלה ולא כלפי מטה. אם יש צורך בעוד מידע חיוני, אשמח לשתף. תודה, מקווה שתוכלו למצוא לי פתרון. דוד

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, בגדול- ישנם שני כיווני מחשבה/עבודה אפשריים. האחד- לשוב לייעוץ תזונתי ולקבל תפריט עתיר והמלצה לתוספים שיאפשרו עלייה במשקל. אם תתמיד בו- אין סיבה שלא תעלה (אם הכל תקין מבחינה פיזיולוגית). השני- לעבוד באופן רגשי על הדימוי העצמי ודימוי הגוף, כדי להגביר את תחושת הבטחון שלך, שלא חייבת להיות תלויה במשקל מסוים או במראה גוף כזה או אחר. הכי נכון- לעשות עבודה משולבת.... בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, פסיכותרפיסטית מטפלת באמנות.

24/12/2015 | 20:27 | מאת: מיואשת

שלום...אני בחורה בת 25 שמתמודדת יותר נכון נלחמת במשקל שלי מגיל צעיר מאוד. יש לי עודף משקל של 10-12 ק"ג, שבערך כל שנה וחצי אני מצליחה לרדת חצי אבל חוזרת למשקל ההתחלתי כל שנה מחדש. אני כותבת פה כי אני מרגישה שאני מתחרפנת, אני עסוקה בזה 24 שעות, לא חיה כמו שאני רוצה אפשר להגיד שבתקופות שבהן אני לא מצליחה לרזות אני לא חיה בכלל, מתבודדת מסתגרת וזה חזק ממני בעקבות זה גם נכנסת לדיכאון מה שגורם לי יותר לאבד מוטיבציה לחיות ולרזות ולהרגיש יטוב...אני מרגישה במין כדור מתגלגל שלא עוצר. אני עייפה מדיאטות עייפה מלהיות מוטרדת מדבר כל כך בסיסי, חולמת לעשות את השינוי שנים ונכשלת זה פוגע בדימוי העצמי שלי בביטחון שלי בחיים שלי אני מבזבזת כל אנרגיה על הנושא הזה וזה קשה לי כבר קשה לי להתמודד לבד עם השטות הזאת.....עברתי טיפולים פסיכולוגיים וטיפול בהפרעות אכילה היו תקופות שהתגברתי על זה וחייתי וקיבלתי את עצמי ואפילו רזיתי אבל זה לא יציב ושוב אני חוזרת למחשבות ולשגעונות עם האוכל כמו שהייתי נערה מתבגרת. אני בחורה שמאוד מודעת לעצמי, עברתי הרבה בחיים ואני מאוד חזקה, אין משהו שאני רוצה להשיג ואני לא מצליחה.....חוץ מזה חוץ מלרדת במשקל ולהיות בריאה. אני יודעת הכל על תזונה למדתי הרבה יודעת מה טוב לי ומה לא ועדיין לא מצליחה לעשות את זה.....אשמח לעצה טובה למשהו שיכול לתת לי כיוון...תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, הגלגל החוזרני הזה מאד מתסכל ומייגע.. לצערי- אין לי פתרון קסם להציע.. כדי להצליח באמת- נדרשים כוח, אורך רוח וזמן. מהי הצלחה- רק את יודעת להגדיר לעצמך (ירידה במשקל ושמירה על משקל יציב? הפחתת העיסוק הטורדני במשקל ואוכל? שיפר מצב הרוח? השלמה וקבלה וכו). חשוב לשאול גם שאלה חשובה ובסיסית- מה העיסוק הטורדני במשקל משרת? אם לא היינו מתעסקים בו- לאן היו הולכות המחשבות שלנו..? לפעמים תשובה לשאלה הזו יכול לתת רמז לתחילת ההתמודדות. אל תתייאשי, בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, פסיכותרפיסטית מטפלת באמנות.

07/12/2015 | 19:57 | מאת: נורית נאור

אחי שמן מאד האם ניתוח קיצור קיבה ירפא לו את הסוכרת ? האם יש עוד סיכונים

לקריאה נוספת והעמקה

שלום התשובה היא כן, כיום ידוע שלאחר ניתוח בריאטרי הסוכרת מתרפאת או משתפרת באופן מיידי ללא תלות ישירה בהיקף הירידה במשקל. לגבי שאלתך על הסיכונים... כמו כול ניתוח גם בניתוח בריאטרי יש סיכונים החל מדלקת ריאות ועד מוות במקרים נדירים. בברכה, עדי מילר דיאטנית קלינית

12/10/2015 | 17:44 | מאת: בחורה

אני אכלנית רגשית/כפייתית, מאז ילדות. המשקל שלי נע מעודף משקל של 5 ק"ג עד 13 ק"ג. בתקופות טובות אני מצליחה לאכול קצת פחות. מאז גיל הנעורים סבלתי מאכילת בינג' אולם לתקופות מסוימות. בתקופות אחרות, האכילה הייתה יותר מהרגיל אולם הצלחתי לשמור על 5 ק"ג עודף משקל. ב-9 השנים האחרונות המצב החמיר: תקופות של שנים סבלתי מאכילת בינג' למשך 3-5 פעמים בשבוע, בנוסף לגסטריטיס כרוני, שמצבו משתפר כשאני דואגת לאכול קצת פחות. אני גם מקיאה לפעמים, בממוצע פעם בכמה חודשים. הרופאים טענו שהסיבה היא הגסטריטיס, אולם שמתי לב שההקאות מחמירות כשאני סובלת מבינג' ואז אני מקיאה בממוצע פעם בחודש-חודשיים. כשאני שומרת על אכילה מסודרת, אני עדיין סובלת מגסטריטיס אולם לא מקיאה. האם ההקאות האלו הן בולימיה? אם כן, מהי דרגת החומרה?

לקריאה נוספת והעמקה
11/11/2015 | 10:33 | מאת: דני

הי, קראתי את הדברים שלך ופשוט הרגשתי כאילו כתבת עליי.. לפני שנה וחצי עשיתי שינוי רציני בחיים שלי.. התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית מדהימה בשם מיכל אופיר, היא עובדת במרכז ד"ר טל. זה לא היה פשוט, זה היה חתיכת תהליך, גם אני הייתי מקיאה. אני כן אובחנתי כבולימית, אני לא יודעת בדיוק מה המקרה אצלך, אבל אני ממליצה מאוד בחום ללכת לטיפול ולהבין את ההיבט הרגשי של ההקאות. שיהיה המון בהצלחה

שלום בהחלט נשמע שאת סובלת מהפרעת אכילה, האם מדובר "רק" בבינג או בבולמיה קשה לי לומר כי דרושים פרטים נוספים. בכול מקרה ממליצה בחום לפנות לטיפול לאבחון וטיפול בהפרעה ממנה את סובלת. בהצלחה רבה עדי מילר דיאטנית קלינית

17/09/2015 | 00:33 | מאת: שחר

שלום, אני אחות גדולה (מעליי 2 אחיות גדולות ואח גדול שכולם מתגוררים מחוץ לבית מלבדי) לאחות קטנה, בגירה מעל 20. אחותי בתקופה של השנה וחצי האחרונות החלה בתהליך הרזייה. בתחילה אכלה דיי מאוזן ושילבה ספורט. בהמשך, הגדירה יעדי משקל נמוכים יותר ויותר וצמצמה עד מאוד את התזונה שלה. כיום נמנעת לחלוטין, מה שמאוד מאוד מדאיג אותי, מ: שמן, סוכר, מלח, פחמימות (מלבד אולי מנה 1 של דגנים ומנה 1 של פרי- אולי). אינה אוכלת מוצרים תעשייתיים, כך שאין לה בכלל מקור לנתרן ובמקביל היא שותה המון מים- מעל ל3 ליטר ביום, כדי לסתום את הרעב. בנוסף, היא טוענת שיש לה עצירות ונוטלת סיבים תזונתיים מקופסא, כדורים טבעיים מהסופר פארם לטיפול בעצירות וכן קנתה מגנזיום נוזלי לאחרונה. השתמשה גם בחוקן מספר פעמים. המצב שלה מלווה בדיכאון והסתגרות. מדי פעם היא יוצאת מחדרה ובעיקר חוזרת על הטענה שרוצה לצאת מהבית וזה מה שיטיב עם מצבה. לרוב היא מכחישה שיש לה בעיית אכילה ואומרת בעוקצנות -ימותו הקנאים (על כך שרזתה), כאשר פעם אחת שמעתי ממנה באופן ברור שמודעת לבעיית האכילה שלה. 2 רופאים פסיכיאטריים עשו לה אבחון בפגישה 1 (כל אחד בנפרד) וקבעו כי יש לה הפרעת מאניה-דיפרסיה בעוצמה מתונה. הם התעלמו לחלוטין מהמרכיב של האכילה- כאשר ברור לי שיתכן שיש קשר (ולפעמים לא יודעים מה הביצה ומה התרנגולת). בשורה התחתונה- אני מאוד מודאגת ממצבה ומכך שההורים שלי פאסיביים בטיפול בה. אבי מכחיש ומתקשה להתמודד עם האמת...לעיתים הוא מודה שיש לבתו קשיים נפשיים והיא צריכה טיפול. אימי עייפה מאוד (מהחיים באיזשהו מקום) ומתוסכלת מכך שאחותי מלאת כעס עליה ולא מוכנה להחליף איתה מילה. אני חוששת שמצבה של אחותי ידרדר מאוד ורק אז ההורים שלי יתעוררו. אני כבר לא יודעת מה אני יכולה לעשות עבורה כאחות גדולה? כל האחים מיודעים לכך שיש לה קשיים. אחת האחיות הגדולות קצת לקחה על עצמה יותר לדאוג לה, אבל אני חוששת שהיא לא מבינה את חומרת מצבה של אחותי והיא נותנת לזמן לעשות את שלו- לעשות דברים לא טובים. אני מעוניינת לקבל הפנייה למטפל שיכול להציע הדרכה הורית להוריי/לאימי שמתמחה בטיפול במצב כזה בייחוד שהילד הינו בגיר. זה נורא מתסכל, חוסר אונים. יש לציין שאחותי מבטאת גם תנודתיות ביחס כלפיי, בפעם האחרונה סירבה לשוחח איתי מספר ימים רבים, כיוון שלא יכולתי להסיעה לבית מבית אחותי שמחוץ לעיר מגורינו. אני כל כך מזועזעת מהמצב הנוכחי, בעבר חנכתי מישהי מקסימה שחלתה באנורקסיה, תודה לאל עברה תהליך ארוך מאוד, אבל היא במקום אחר. ופתאום זה קורה לי בתוך הבית והתחושה קשה מאוד. תודה על העזרה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, מהתיאור שלך נשמע שאחותך אכן מתמודדת עם הפרעת אכילה די חמורה. נורא קשה להיות נוכחים לכרסום של המחלה הזו באנשים הקרובים לנו כשהם בהכחשה וחוסר יכולת (שנראית כמו חוסר רצון) לעזור לעצמם. חשוב לציין שאחד הקריטריונים החשובים להחלמה- היא המוטיבציה של האדם להצליח בכך. כל עוד אין שיתוף פעולה- היכולת לעזור תהיה חלקית בלבד (לכן, אגב, גם במחלקות אשפוז של הפרעות אכילה- נדרשים הסכמה ורצון של המטופלים לתהליך). במצבים קיצוניים של דאגה ממשית מהמצב הפיזיולוגי או הנפשי- יש אפשרות להפעיל פסיכיאטר מחוזי/ בית משפט שיחייב התערבות. לפני האופציה האחרונה הזו- חשוב באמת לגייס את הסובבים את אחותך, ואת בני המשפחה שתיארת כדי לנסות לגבש עמדה זהה, כזו שמביעה אמפתיה למצבה ורצון לסייע לה. אולי זו תהיה התחלה... אפשר כמובן גם לפנות לייעוץ/ הדרכת הורים- אבל מן הסתם יש צורך בנכונותם לכך. כשהם יביעו נכונות- חשוב לפנות לאיש מקצוע שמתמחה בהפרעות אכילה (אוכל לעזור במציאת מטפל בהתאם לאזור המגורים שלכם אם תפני אליי טלפונית). בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות ופסיכותרפיסטית.

16/09/2015 | 21:35 | מאת: שרון

שלום, אני סובלת מבולימיה. זוללת ומקיאה בערך 5 פעמים בשבוע. לאחרונה התחלתי להרגיש סחרחורת וקוצר נשימה וגם דפיקות לב מואצות. האם זה קשור לבולימיה? המשקל שלי תקין ואני אפילו נחשבת לקצת שמנמנה. שרון

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שרון בהחלט יש קשר בין הקאות לתופעות שאת מתארת (בלי קשר למצב המשקל). אחד הסיכונים בהקאות הינו שיבוש מאזן האלקטרוליטים בגוף שעשוי להוביל לסחרחורות, פגיעה בלחץ דם, לב וכו'... ממליצה לך לפנות בשלב ראשון לבירור רפואי אצל הרופא המשפחה ובהמשך כמובן לטפל בהפרעת האכילה שלך. בהצלחה רבה עדי מילר דיאטנית קלינית

שלום, אני מקווה שהפורום מתאים לשאלה/בעיה שאציג. בת הזוג שלי, אף פעם לא היתה רזה גם כשהכרתי אותה, וזה בסדר גמור. מאז שהכרתי אותה, כשלוש שנים, היא מעלה במשקל באופן עקבי. אני מתחיל לדאוג לבריאות שלה. במידה וזה ימשך כך, אני חושש שזה כבר יפגע באיכות החיים שלה, ובקשר שלנו. נסיונות לשוחח איתה בעדינות על הנושא, נגמרים בריב ובחוסר הכרה שלה שיש בעיה. היא לא מוכנה להשקל, כי היא לא מאמינה במשקל ובBMI כמדד אמין, מאשימה אותי באימוץ אידיאל הרזון הפגום של תעשיית האופנה, מביאה לי מחקרים מהאינטרנט על אנשים רזים שהם 'שמנים סמויים' ואחוזי השומן שלהם גבוהים כאינדיקציה לכך שמשקל לא רלוונטי לבריאות. ותוך כדי הכל, מסרבת להכיר במה שאני יכול לראות בעין - היא עולה בהתמדה במשקל. היא לא עושה פעילות גופנית פרט לאימון פילאטיס בודד בשבוע. אני לא יודע איך לגשת אליה ואיך לדבר איתה על הנושא. אני מסביר לה שהדאגה שלי היא בריאותית ולא קשורה לאסתטיקה, אני אוהב אותה ונמשך אליה. אבל אני דואג מהעתיד. אשמח לעזרתכם

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, מבינה את דאגתך לבת הזוג, הן במישור הבריאותי (שלה) והן במישור הזוגי (שלכם). זו באמת משימה מסובכת.. אדם שמסרב להכיר בבעיה שיש לו- יהיה מאד קשה לשכנע אותו לפעול כדי לפתור אותה. בכל תחום, ובוודאי בתחום העדין כל כך הזה. נדמה לי שאולי מה שיכול לעזור הוא להמשיך בכיוון של מעשיך עד כה, בדגש העובדה שמה שחשוב לך מאד הוא להצליח לקיים שיח ישיר, כנה ואמיתי עם בת הזוג שלך, ולכן חשוב שתהיה מסוגל לדבר, ושהיא תהיה מסוגלת להקשיב, לכל דבר, כולל בתחום הזה. בנוסף, חשוב לדעת שהשמנה אכן נובעת לעיתים קרובות ממצב נפשי/רגשי (כשנשללות כמובן כל ההיתכנויות הפיזיולוגיות): מתח, חרדה, דיכאון, וגם רגשות פחות דרמטיים מאלה יכולים לגרום לה. יכול להיות שניסיון לדבר על מה שעומד מתחת לעלייה במשקל הוא כיוון שיועיל... בסופו של דבר, רק בת הזוג שלך תוכל להחליט ולהכריע איך ומה היא עושה עם גופה, זה בשליטה שלה. עם זאת, לפעמים צריך לזכור שעלייה במשקל היא בדיוק ההיפך משליטה.... בהצלחה, קרן בלומנטל-יניר, פסיכותרפיסטית מטפלת באמנות.

21/07/2015 | 14:40 | מאת: :)

היי אני בת 20 והתחלתי להקיא לפני משהו כמו שנה בערך, ההורים שלי לא ידעו על זה, כי התביישתי נורא ואני עדיין מתביישת. בעקבות משהו שקרה העזתי לספר להם שאני מקיאה, ואני מרגישה אחרי שסיפרתי להם כמו ילדה קטנה שהם רצים אחריה לכול מקום, אני מאוד מודה על זה אבל גם מרגישה שהחיים הפרטיים שלי כבר לא שלי!! ויש לי מצבי רוח ולחץ ואני מרגישה שאני הולכת להשתגע, אני מתחילה טיפול אצל פסיכולוגית אבל אני מרגישה שאף אחד שלא חווה את זה לא יבין באמת על מה אני מדברת! לכן אני אשמח לדבר עם מי שכן חווה את זה כי אני מרגישה דיי מוזר ובושה מאוד גדולה מה לעשות עם זה ? ואם יש קבוצת תמיכה שאפשר ללכת אליה אני אשמח לעצות תודה:)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, ראשית, טוב שפנית לקבל עזרה. זהו צעד לשוב במערכה. טוב גם ששיתפת את הורייך שיוכלו לסייע לך. מאמינה שבמסגרת הטיפול תצליחי להבין עם עצמך איזה סוג של עזרה את צריכה מהם ואיזו עזרה פחות מתאימה לך. טבעי שהם מודאגים ומנסים בדרכם לעשות מה שנראה בעיניהם נכון. תמצאו יחד את הדרך המתאימה לשני הצדדים. לגבי קבוצות תמיכה- יש כאלה במסגרות טיפול מסוימות (למשל אשפוז יום או במחלקות להפרעות אכילה). מניסיוני, יש בקבוצות הללו גם סיכון להשוואות, תחרותיות וקנאה, שאינם מיטיבות עם המלחמה בהפרעת האכילה. אז צריך לחשוב אם ואיך זה מתאים.. בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות פסיכותרפיסטית.

17/06/2015 | 15:58 | מאת: מיכל

הי...אני בת 42 כל השנים נאבקתי בדיאטות על מנת לרדת במשקל, עליתי וירדתי, מעולם לא נשארתי במשקל שהורדתי תמיד העלתי מייד הכל. לאחר טיפול אצל פסיכולוגית קלינית בכלל בנושא אחר לגמריי התחלתי להבין שיש קשר רגשי גם לאכילה.(אוכלת כשרע) הייתי פעם אצל דיאטנית ואני לא אוהבת מסגרות בכלל רק כשאני קובעת איך ומה לאכול. בשנה האחרונה הורדתי כ25% ממשקל גופי משהו כמו 20 קילו.ללא תמיכה בשומרי משקל או עזרה כל שהיא, יש לציין שהורדתי עם אכילה נכונה ולא דרסטי, אני פוחדת לעלות שוב אבל רוצה עוד לרדת למרות שהגעתי למשקל תקין אבל הכי גבוה בתקין ורוצה עוד לרדת...אבל לא בטוחה כבר כלומר רוצה לשמר על הקיים אך אני יודעת רק להוריד ולא לשמר :( וחוץ מזה מרגישה עדיין שמנה...הפסקתי לרדת בחודשיים אחרונים למרות שהמשכתי בדיאטה רגיל, אני רוצה לרדת עוד, מרגישה שמנה, אני לא אנורקסית לא הייתי ולא אהיה אבל נמאס לי מדיאטות יויו אבל אני רוצה להיות רזה :( עדיין מרגישה שלעולם לא אוכל להרזות ממש...ספורט ואוכל דיאטתי כל החיים זה מייאש אותי...וכך אני נשארת באותו משקל אולי אבל זה מדכא, האם כל חיי אצטרך דיאטה כזו? השבוע התחלתי להוריד פחמימות לגמרי מהתפריט כדי לרדת עוד... האם זה יפגע במשהו? ולא רוצה להיות אנורקסית או להקיא וכו'..רק לרדת ולהראות נורמלי...מרגישה שמנה, האם לחזור לטיפול פסיכולוגי ולדון שוב בסוג האכילה או שמתאים טיפול אחר?מרגישה קצת אבודה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מיכל, מדברייך ברור התסכול העמוק שאת חווה... מלחמה בעודף משקל היא אכן מלחמה ארוכה ויכולה להיות גם מייאשת (אלא שהייאוש לעיתים קרובות מיתרגם לאכילה רגשית וחוזר חלילה, המעגל לא נסגר אלא הופך ללופ אכזרי). הרצון לרדת עוד במשקל מובן, אבל צריך לזכור שלכל אדם וגוף יש משקל נוחות- שכשמגיעים אליו- תזונה נכונה ופעילות גופנית יכולים לאפשר לשמור עליו. כן, זה דורש מודעות והקפדה, ועם זה אין כלכך מה לעשות (עם כמה שזה מתסכל). צריך לזכור שמשקל הנוחות הזה משתנה כאמור מאדם לאדם, ורק במשקל הזה המדדים הפיזיולוגיים והמחשבתיים נשמרים תקינים (ולא מביאים לאוסטאופורוזיס למשל, לאובדן מחזור חודשי וכו כמו גם להיעדר טורדנות ועיסוק אובססיבי במזון ומשקל). לפעמים משקל הנוחות הזה הינו גבוה מזה שהיינו רוצים להיות בו... ואז, נדרשת עבודת השלמה, קבלה ולעיתים בירור רגשי של מה מפריע וחוסם אותנו, שרק מושלך על כמה אנחנו שוקלים או איך אנחנו נראים. את האחרון- נכון לעשות בטיפול רגשי. אם היה לך קשר טיפולי טוב ומסייע בטיפול שהיית בו- נכון יהיה לחזור אליו. רצוי שטיפול כזה ייעשה אצל מומחים בתחום. אם לא מרגיש לך נכון לחזור לטיפול הקודם- תמיד אפשר לנסות משהו אחר, מטפל אחר או סוג טיפול אחר. אל תתייאשי, מגיע לך לחיות חיים שלווים שלא יסכנו את הבריאות הגופנית והנפשית שלך. בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות ופסיכותרפיסטית.

17/06/2015 | 22:18 | מאת: מיכל

תודה על התשובה הכל כך מבינה ומכילה...אכן מתסכל שהמשקל נעצר בנקודה מסויימת וזוהי נקודת הנוחות שלו ואכן קשה להשלים עם זה. אחשוב על כך ואנסה בטיפול. מבנה הגוף שלי מלא ופנים עגולים זה קצת מעציב פתאום, כנראה אני צריכה לעשות עבודת השלמה עם מה שיש...לא רוצה לפגוע בי חלילה...מתסכל אך מובן, תודה

02/06/2015 | 21:25 | מאת: דינה

בתי בת 18 הזמינה באמצעות באינטרנט fit tea להורדת משקל. בילדותה סבלה מעודף משקל ככל הנראה, גם בעקבות אכילה רגשית. בתהליך מסודר של אימון כושר ושינוי תזונתי הצליחה להוריד במשקל ולחטב את גופה. היום אינה סובלת מעודף משקל אך מודאגת ורוצה להוריד מס' קג' נוספים. אבקש לקבל חוות דעת בנוגע לשימוש בתה לדיאטה, ולניקוי הגוף בעיקר לאור העובדה שכיום היא מטופלת בטיפול תרופתי (למשך חצי השנה הקרובה). תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דינה איני מכירה את התה הספציפי שביתך רכשה מקריאה באינטרנט הוא דומה בהרכבו לתה הטיבטי שנמכר בארץ ולכן תשובתי זהה... לשימוש בתה טיבאטי ישנם השלכות והשפעות בדיוק כמו לשימוש במשלשלים. משלשים אינם גורמים לצמצום רקמת השומן. וזאת לאור העובדה שעד שהם מתחילים לעשות את פעולתם, חומרי המזון כבר נכנסו לזרם הדם ונספגו בתאים, כל מה שהם עושים זה להאיץ את תנועתיות המעי .כמובן שאם עולים על המשקל לפני ואחרי ביקור בשירותים, נראה כאילו ירדנו במשקל - אבל כל מה שירד הוא משקל הצואה והנוזלים שנדחקו מהגוף, ולא רקמת שומן שהצטמצמה. בנוסף לכך חשוב לדעת שהגוף מאזן את עצמו ומחזיר לעצמו את הנוזלים החסרים בתוך 48-72 שעות, מה שגורם לנפיחות רבה ולתחושה שכאילו השמנו. מה שבדרך דוחף לקחת עוד כמה כדורים או לשתות עוד כמה כוסות של תה משלשל.... לשימוש במשלשלים או תה למטרות הרזיה יכול לגרום לשלשול דמי, חוסר איזון באלקטרוליטים והתייבשות. לאחר שימוש ממושך יכול להיווצר מצב שבו אי אפשר לצאת באופן טבעי, תהיה עצירות ממושכת, כאבי בטן עזים, בחילה והקאה. שימוש במשלשלים למטרות הרזיה הוא מסוכן ביותר ויכול לגרום לנזק בלתי הפיך למעיים ולבעיות רפואיות חמורות אחרות. מקווה שתעברי את המסר לביתך בברכה עדי מילר דיאטנית קלינית

25/05/2015 | 09:29 | מאת: טלי

שלום, אני מטופלת בציפרלקס 10 מג מעל 5 שנים עקב חרדות סביב מצב הבריאותי (אני בריאה) אבל כל מחלה יכולה להוציא אותי מהאיזון כי אני מיד מתחילה לקרוא על סימפטומים ומוצאת אצלי דברים נוראים,טטפלתי בCBT שמאוד מאוד עזר לי , הייתי פעמיים במצב של חרדות קשות ואף דכאון בעקבותם ובפעם הראושנה זה היה טרם התחלתי טיפול תורפתי בציפקלס ובפעם השניה עם הטיפול ואז לתקופה מוגבלת העלו לי מינון ל-15 ועם הרבה עבודה עצמתי חזרתי לעצמי. לפני כשבועיים שוב הייתה לי נפילה(לאחר 3 שנים) ומיד רצתי לקבל עזרה , העליתי מינון של ציפרקס , לוקחת משהו להרגעה כשאר ממש קשה, הולכת ל -CBT, המצב קצת השתפר (אני שבוע עם הגדלת המינון ב- 15 של ציפרלקס), ישנם עדיין התעררויות בבוקר והתקפי חרדה של דופק וגלי חום בחלק גוף העליות , לאחר שאני קמה זה נעלם בהדרגה, בערב אני מרגישה הרבה יותר טוב אפשר להגיד שחוזרת לעמני לגמרה , אבל תאבון טרם חזר, מכריכה את עצמי לאכול משהו . מתי תאבון אמור לחזור?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, טיפול תרופתי משפיע באופן אינדיבידואלי על מי שלוקח אותו ולמרות שיש תופעות לוואי משותפות- העוצמות, הסוג והמשך- משתנים מאדם לאדם. יתכן והיעדר התיאבון שלך קשור לשינוי במינון התרופתי שעשית, אבל בהחלט יתכן שקשור גם להחמרה בעוצמת החרדה והסימפטומים האחרים שאת חווה במשבר הזה. טוב שאת קשובה לעצמך ושפנית מייד לקבלת עזרה. מקווה שתחזרי להרגיש טוב במהרה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות ופסיכותרפיסטית.

12/05/2015 | 16:40 | מאת: ויקי

שלום! האם דיקור אוזניים יכול לשפר את רמת הלפטין? האם דיקור אוזניים יכול לשכנע את המוח לייצר את שני ההורמונים שמוח מייצר: הורמון אדרנוקורטיקוטרופי הורמון אנטידיאורטי (ADH) תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ויקי מהידע שיש לי דיקור אוזנים לא משפיע על רמת הלפטין בגוף, אך יש לציין שאיני מתעסקת בדיקור. בברכה, עדי מילר דיאטנית קלינית

09/05/2015 | 23:08 | מאת: ויקי

שלום! אני בת 35, בריאה. עשיתי את כל בדיקות דם, כולל הורמונליות. כשאני יורדת במשקל, בלוטת יותרת המוח,היפופיזה מפסיקה להפריש את ההורמינים וכתוצאה מכל כל המחזור החודשי מפסיק לפעול. למה לבנות עם תת משקל יש בעיה כזאת? מה התפקיד של השומן בשלב הצפציפי הזה ולמה המערכת מתחילה לתפקד עם אחוז שומן מסויים? תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ויקי הפסקת ווסת בבנות עם הפרעת אכילה מתרחשת בעקבות מספר סיבות... משקל והרכב גוף ירודים. אינטק תזונתי ירוד – מאזן אנרגיה שלילי. סטרס גופני ונפשי. פעילות גופנית עודפת. יש לציין שישנם מקרים בהפרעות אכילה שהמשקל תקין ועדיין קיימת בעיה בסדירות המחזור וזאת לאור העובדה שלא הכול תלוי במסת השומן אלא גם בהרגלי האכילה. ממליצה לך לבחון ביחד עם דיאטנית כיצד ואת קצב הירידה שלך במקרים בהם את יורדת במשקל וקיים שיבוב במחזור החודשי. בברכה, עדי מילר דיאטנית קלינית

09/01/2015 | 08:46 | מאת: גליה 1212

אני בת 38 ומגיל 12 מתעסקת עם דיאטות עולה ויורדת. לאחרונה מתקשה לחזור לנושא הירידה. כל חיי הרגשתי שאכילה ריגשית מתלווה לבעיה. אני יודעת מה צריך ומתקשה להתמודד עם התזונה והתפריט לאורך זמן. אני מתקשה להתמודד עם רגשות שצפים ביומיום. כעס חשק למתוק לחץ עייפות...... אכילה הרי גזית מתלווה לזה כל הזמן ומאופיינת בחוסר שליטה. אני בערך 15 קילו מעל המשקל הרצוי ומחפשת לא מעט פתרונות. רציתי לפנות לטיפול ריגשי אך העלות של זה מאד גבוהה מחפשת קבוצה באיזור המרכז למרות שאני לא יודעת אם הטיפול יעיל בצורה הזאת. מאד מתוסכלת מהמשקל העודף. ברמה שמעסיק אותי בכל יום. אשמח לקבל ייעוץ.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, כפי שאמרת בעצמך, אכילה רגשית מאופיינת באכילה הקשורה לרגש ולא לרעב. דרכה, נעשה ניסיון לפצות על תחושה לא טובה, להעניש על תחושה אחרת.. לפעמים אוכלים כדי לא להרגיש משהו, לפעמים דווקא האכילה לכשעצמה היא שמביאה להרגיש משהו (סוג של ריגוש שלא מצליחים להשיג באמצעים אחרים). עוד אמרת בעצמך, שאת יודעת מה לעשות ואיך. מה שכנראה חסר הוא עוד ידע על מה שמפעיל אותך לאכילה מהסוג הזה, עיבוד של הידע הזה וגם מה האכילה והמשקל הלא בריאים משרתים (לפעמים, עד כמה שזה אולי נשמע לא הגיוני- יש סוג של רווח משני). אלה הם דברים שעל אדם לברר עם עצמו, ובדרכ קל יותר לעשות זאת בליווי של איש מקצוע מהתחום הרגשי. אם טיפול פרטני יקר- אפשר לפנות לקופות החולים שם מוצע טיפול במחיר מופחת משמעותית. אני מאמינה שאין סיבה שלא תאפשרי לעצמך איכות חיים (ועיסוק יומיומי כפי שאת מתארת לא מאפשר זאת). בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות ופסיכותרפיסטית.

10/01/2015 | 22:01 | מאת: המשך לייעוץ

היי קרן מה אני ספי ציפי אמורה לבקש בקופת חולים. הרי זה לא טיפול פסיכולוגי צריך טיפול שעוסק באכילה ריגשית פרטני. השאלה מה הדבר הנכון שיעזור לי?.

שלום שוב, כל טיפול פסיכולוגי/רגשי אצל איש מקצוע שמבין בהפרעות אכילה יכול להיות לך לעזר. בקשי מהקופה רשימה שמית של המטפלים שנמצאים בהסכם, ותבדקי אם מי מהם מתמחה בעבודה עם הפרעות אכילה. בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות ופסיכותרפיסטית

14/12/2014 | 20:11 | מאת: אנו

הי אשמח אם תוכלו לומר לי אם יש לי הפרעת אכילה משהו ספיציפי, פעם הייתי אוכלת כמויות של אוכל 8 ח' תפוציפס או אוכל מבושל כפול מכולם וכדו' לא תמיד הייתי מקיאה אחרי זה התחלתי לאכול ולהקיא כל פעם אפילו כמה פעמים ביום לאו דווקא אחרי אכילת כמויות מטורפות אפילו אחרי מנה רגילה, עכשיו אני לא אוכלת כלום חוץ מפעמיים שלוש בשבוע עד 200 קלוריות ואז אני מקיאה את זה יש לציין שבינתיים הBMI שלי בסדר אני 66/171 האם זה נקרא הפרעת אכילה מסוימת? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, כן. זו הפרעת אכילה. פחות חשוב מאיזה סוג, אבל זו בטח לא אכילה שניתן להחשיב כנורמלית. אני מניחה שגם הזלילות/התקפי האכילה וגם הצמצום או הצומות (שהם למעשה סוג של גלגל של אותו הדבר) אינם מיטיבים עמך פיזית ונפשית, ולכן חשוב מאד לעצור את הגלגל בהקדם האפשרי. כדאי לפנות לייעוץ אצל מומחים בהקדם כדי להמנע מהחמרה וכדי להשיב את איכות החיים במהרה. בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות.

24/11/2014 | 01:38 | מאת: יוגי

שלום בעניין בולימיה התקבלה החלטה להפסיק הקאות האם ידוע על תופעה של הופעת שלשולים רציניים מדי כמה ימים כתוצאה מכך?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, כל גוף מגיב אחרת.. שלשול ממש לא חייב להיות קשור. יש לבדוק אם השלשולים לא קשורים לשינוי בדרך ההיטהרות (מעבר מהקאות לשימוש במשלשלים). קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות.

אני בת 50 סובלת מזה 15 שנה מדיכאון קשה וממניה דיפרסיה אני מטופלת בוולבטרין לדיכאון ולמיקטל 300מל למניה דפרסיה השאלה שלי אני עקב כל התרופות שוקלת היום 96 קג וזה האם טופומקס יכולה לעזור לי לרדת במשקל כי הבנתי שטופומקס היא טובה גם לטיפול במניה דיפרסיה האם אפשר לקחת טופומקס יחד עם וולבטרין אני הודה לך על תשובתך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, טופמקס היא אכן תרופה הידועה ככזו שגם מדכאת תיאבון, אך על כל טיפול תרופתי יש להיוועץ עם הפסיכיאטר שמלווה אותך. הוא אמור להכיר אותך ואת צרכייך ואת אפשרויות השילוב הנכון בין התרופות השונות. חשוב לציין שהשמנה יכולה אמנם להיות תופעת לוואי של תרופות שונות, אך לא תמיד היא הגורם היחידי, ולכן רצוי לטפל בסימפטום לא רק בהיבט התרופתי. בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות.

08/11/2014 | 09:45 | מאת: עירד

איך להתמודד אב בן 79 אדם נוח וטוב! אבל מאז שאימי נפטרה מספר שנים הבנתי שהוא מכור ליציאות עם מכשיר בידן הוא פיתח תלות הבעיה החמירה עם מספר מקרים של חוסר שליטה בצרכים! אבל למעשה מסתבר שזו תוצאה ולא הבעיה! אלך לסוף הוא בעצם איבד לדעתי את הרפלקס של עשית צרכים בגלל מכשיר הבידן שנותן לו שליטה על התרוקנות. גילתי את זה כאשר היה מאושפז בבית חולים הוא חיפש בידן ולא היה ואז הכל הסתדר יציאה נורמלית שבתחילתה טבעית מעט קשה ואז רגילה. כיוון ששה בבית חולים אז פחד העדר והצורך להתרוקן לפני יציאה מהבית פחת ותוך כמה ימים בלבד הרפלקס חזר! עכשיו חזר הביתה ושוב אותו מעגל. בנוסף הפחד שלו מהעדר התרוקנות מביא אותו לבקש אוכל רך שלמעשה אין צורך בזה יש חו מערכת עכול תקינה שתי יציאות ביום בלי כל עזרים! המעגל של הבידן יושב על הפחד שלו מיציאה כביכול קשה ובעצם מביאה את אובדן הרפלקס עם תזנוה תקינה אורז תפוחי אדמה עוף ירקות הכל תקין. הבידן טוב רק לעזרה בניקוי מים לאחר יציאה אבל זה הפך להתמכרות כפי שציינתי. האם כדאי לנתק את הבידן? מה לעשות זה מעגל סגור כי השימוש בבידן מביא לחוסר שליטה וזה מביא לחץ ושימוש יתר. הוא לא מבין אנטומית את הדברים והוא מתקבע ברעיון שנראה לו נכון וזהו! אסור ו דברי חלב רכים והנה הוא מבקש ומציין שזה מרכך את היציאה. האור היחיד בכל הספור הוא שבאשפוז התגלה שאין בעיה עם תזונה רגילה מוצקה ויציאה רגילה. דווקא תנאי הבית גורמים לכך. מה הדרך לטפל בעניין תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, בהחלט נשמע שאביך פיתח תלות ואף התמכרות. לצערי, לשמוע זאת ממך או פשוט לנתק את המכשיר לא באמת יעזור. ממליצה להציע לאביך לפנות ביחד לדיאטנית בכדי "לפתור" את בעיית העצירות ולערוך שיחה עם הדיאטנית טרם הגעתו בכדי שתבין את התמונה. מניסיון, שהדברים עולים מאיש מקצוע ונאמרים "בטון" מקצועי אך אמפתי יותר קל להבין את הבעיה ולעשות שינוי. בהצלחה עדי מילר דיאטנית קלינית

01/11/2014 | 16:50 | מאת: $

רעב כרוני זה הפרעת אכילה ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, זו שאלה מאד כללית.. רעב כרוני אינו סימפטום רשמי של הפרעת אכילה. לעיתים בפקעת האכילה גורמת להיעדר תחושות של רעב ושובע. לעיתים הסובלים מהא מתארים בור בבטן, רעב שאין לו סוף. זה משתנה... בכל מקרה- אם יש רעב כרוני כדי לנסות ולהבין את מהותו. האם הוא אכן למזון ולמה? האם למשהו אחר.? בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות.

27/10/2014 | 13:51 | מאת: רקדנית

שלום אני בהריון שבוע תשיעי לקראת עשירי ואני כבר שנים סבלתי מהפרעות אכילה (,האמנם לפני ההריון זה היה קצת יותר טוב כי הייתי יותר עסוקה ואני עוסקת בריקוד שזה ממעיט טיפה את הרעב מייד לאחר פעולה )אם כי תמיד היו עליות ומורדות...רוב בדיקות הדם שלי והשתן היו תקינות :מחוץ לכמות יחסית גדולה של תאי האפיתל בבדיקת שתן(22),והלימפוציתים בדם( 18.2) שאר הבדיקות היו טובות .אנני גרה בארץ ולכן הכל פה שונה ולכן עד שאראה את הרופא יקח עוד כמה ימים רציתי לדעת מה זה אומר ומה עליי לעשות בשביל למתן את תחושת הרעב שאין סופית שאני מרגישה.... אני רוצה לציין שגם אם אני מקיאה זה לא לגמרי עד הסוף ,ואכן שותה מייד בהדרגתיות מים עד לליטר,ואוכלת משהו קל בעיקר ירקות וחלבון ושותה וויטמינים שמיועדים להריון, פלוס אומגה 3 .אז מבחינת חסרים בגוף קשה להאמין שחסר לי הרבה... אך מבחינת נזק לגוף אני מודאגת ולא יודעת מה לעשות... אני כבר פניתי לפסיכולוגית פרטית פה והיה לנו פגישה אחת נעימה מאוד,אך אנני מרגישה שזה אכן עלול לסייע לי בשעת בולמוס בבקשה אשמח לעצות

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ראשית בשעה טובה ! שמחתי לשמוע שפנית לפסיכולוגית בעקבות ההיריון אך לצערי זה בהחלט לא מספיק !!! הפרעות אכילה בזמן הריון מחייבות טיפול עקבי וצמוד של דיאטנית ושל רופא נשים (כמובן שיש לעדכן את הרופא במצבך, כיוון שהריון במצב זה נחשב הריון בסיכון והטיפול בהתאם). נשמע שאת חוששת לענות לתחושת הרעב שעולה ומנסה בכול דרך להתגבר עליה מבלי לאכול... מנסיון בולמוסים נגרמים הרבה פעמים בגלל שלא מקשיבים לתחושות הרעב שעולות (אני תמיד אומרת שבכדי להקשיב לשובע ולעצור בולמוס צריך קודם ללמוד להקשיב לרעב), מעבר לכך עליך לדעת שגוף האישה מתוכנן כך שיגן קודם כל על שלמותו שלו, ולכן אם לא יהיו מספיק משאבים לקיים גם את העובר- הוא יפטר ממנו. לכן הפלות הן אירוע שכיח. בנוסף, גם כאשר ההריון מחזיק, קיימת סכנה שהעובר יוולד עם מומים (בגלל אכילה לא מספיקה) כגון היקף ראש קטן, חוסר בשלות, אי הבשלה של הריאות, משקל נמוך, בעיות התפתחותיות וצהבת. גם לאם נשקפים סיכונים כגון רעלת הריון, סכרת הריון, סיבוכים בלידה ולידה מוקדמת. ממליצה בחום לפנות לדיאטנית במהרבה. דיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה תדע לעזור לך לעצור בולמוסים בזמן אמת, לתת מענה נכון לרעב שעולה וכו'... בהצלחה רבה והריון קל עדי מילר דיאטנית קלינית

02/09/2014 | 17:16 | מאת: טובה

שלום רב, האם יכול להיות שביום ה 16-17 למחזור תהיה עליה של לפחות 1-1.5 ק"ג במשקל? כפי שאני יודעת, קיימת עליה בימים שלפני קבלת המחזור, אבל שמתי לב שאני מעלה במשקל גם באמצע החודש. יש לציין כי אני בת 50 ועדיין מקבלת מחזור סדיר.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טובה בהחלט יכול להיות, כשבועיים לאחר הווסת מתרחש הביוץ שגם עשויים להוביל לצבירת נוזלים. במידה ואת אוכלת באופן מסודר ובאופן עקבי כשבועיים לאחר המחזור יש עליה במשקל, סביר להניח שזו הסיבה. בברכה, עדי מילר דיאטנית קלינית

26/08/2014 | 16:48 | מאת: הדס

שלום! אני מחפשת קבוצת תמיכה להורים שמתמודדים עם אנורקסיה של הבת. אשמח שתצרו איתי קשר דרך האימייל. תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, בחלק מהמקומות המטפלים בהפרעות אכילה ניתן גם שירות של קבוצות הדרכה להורים. בחלק מהמקומות השתתפות בקבוצה כזו היא בכלל חובה (ולא רשות). כדאי לברר עם המקום המטפל האם ישנה קבוצה שכזו. יש יתרונות להשתתפות בה היכן שמטופל/ת הבו/בת. במקרים אחרים ניתן לקבל ייעוץ והדרכה באופן פרטני. לגבי מקומות ספציפיים- את מוזמנת ליצור עמי קשר ואנסה לענות. (למען לא תהיינה כאן פרסומות). בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות.

18/08/2014 | 21:18 | מאת: כרמלית

ביתי בת 14 וארבעה חודשים. סובלת מזה כשנה מהפרעת אכילה, אשר הולכת ומחמירה. היינו בטיפול אצל דיטאנית, לא היה חיבור וכעת אנחנו אצל דיאטנית חדשה. יש לציין כי עדיין לא קיבלה מחזור . משקל 35 גובה 152. חשוב לביתי לדעת לאיזה משקל אופטימלי עליה להגיע בסןף התהליך. אודה לתגובה מהירה.

שלום, לעיתים קרובות מה שמעסיק בהפרעות אכילה הוא המשקל, וכמובן ישנה דאגה ממשקל היעד- זה שאמורים להגיע אליו בתהליך ההחלמה. חשוב להבין שמשקל יעד אינו מספר מוחלט אלא נתון משתנה שתלוי בגורמים לא מעטים כמו המשקל של האדם לאורך השנים (מצפים לראות שאדם שומר על עקומות הגדילה שלו), רמת הטורדנות המחשבתית במשקל מסוים ועוד. טווח משקל הוא משהו שבהסתמך על הנתונים האישיים ניתן לשער, והוא משהו לדיון עליו עם הדיאטנית המטפלת (שאגב, אכן חשוב שתהיה כימיה עם כל מטפל כמובן). מציעה בשלב הזה לא להתפתות לעסוק במספרים בלבד, אלא במהות שעומדת מתחת.. ולטפל בשורש הבעיה. בדרך כלל נדרשת גם עבודה רגשית במקביל לתזונתית. בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות.

18/07/2014 | 19:56 | מאת: אמא לילד בן 13 מאוד דואגת

בני בן 13 מאז ומעולם היתה לו בררנות קיצונית וכמויות מאוד קטנות אושפז בתל השומר בהפרעות אכילה ורוב הזמן היה מחובר לזונדה כיוון שברח משם שחררו אותו היום הוא לקראת אשפוז כניראה בכפיה משקלו 32 קילו גובה 1.55 מאז ומעולם הוא כזה אני לא מאמינה שיש סיכוי לשנות לו את הרגלי אכילה (כבר ניסו) הזונדה העלתה אותו אבל כעבור זמן מה היה חוזר למישקלו הנמוך האם יש אנשים שיכולים ככה לחיות או שזה סכנת חיים ואני האם אני צריכה לאשפזו בלי היסוס חשבתי ללכת לרופא מומחה שייתן לי חווד נגדית על מנת לא לאשפז אותו מתוך ההבנה שלי כי לא ניתן לשנות תכונות אלו-מתוך ניסיון- זה לא ילדה שהייתה מלאה ופתאום החליטה לעשות דיאטה ככה הוא נולד תמיד היה כזה היא אפשר לשנות את זה-ניסו בתל השומר- באסף הרופא שנים מה יעשו באישפוז סגור שלא ניסו בבתי חולים אחרים כמה סבל אני יכולה לגרום לו זה כבר סיפור של שלוש שנים בבתי חולים אולי להניח לו ושיגדל יותר יסתדר...אני לא רואה אצלו חולשה גופנית הוא התעלפויות זה מבלבל.

02/07/2014 | 17:14 | מאת: נור

בעלי בן 38 מקבל ברזל בגלל שיש לו אנמיה ההימוגלובין 12.3 הוא מרגיש חולשה מרגיש כאבים בכל הגוף אין חשק לאוכל והמצב הנפשי גרוע כאילו אין חשק לחיים מה אעשה איך לטפל בזה והוא רזה גם ויורד במשקל

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, ראשית חשוב להשלים את הבירור הפיזיולוגי שקשור בברזל. רמות נמוכות בהחלט מביאות לעייפות, חולשה וגם עצבנות וחוסר שקט. (אפשר לבקש לבדוק גם פריטין, שהם מאגרי הברזל). מעבר לכך, יתכן כי מצב הרוח הירוד נובע ממקורות אחרים, ויש לבררם. אפשר להתייעץ עם איש מקצוע (פסיכולוג/ מטפל רגשי) באופן חד פעמי ומשם לראות אם יש צורך בהמשך תהליך. לעיתים טיפול תרופתי קל יכול גם הוא לסייע. בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות.

הבכורה שלי בת רבע לתשע. בשבוע האחרון היא התחילה להיות מאוד מוטרדת מכך שהרגליים שלה נראות לה יותר שמנות מרגלי בנות אחרות בכיתתה. מיותר לציין שהיא במשקל תקין לחלוטין ואינה סובלת מעודף משקל. הגוק הזה הוא חדש, והיום אחיה סיפר כי הוא ראה אותה רצה בהפסקה מתוך רצון להרזות את הרגליים. כמו כן, מוסיפה כי היא סובלת מדי פעם מחרדות, לדוגמת מחשבות על מוות שיכולות לגרום לה לנדודי שינה. אנחנו לא יודעים מה בדיוק לעשות עם הסיפור החדש ומאוד חוששים שזה יתפתח לדימוי עצמי נמוך ואולי להפרעת אכילה. מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, ראשית יפה וחשוב ששמת לב לשינוי ושאת מתייחסת לכך בכובד ראש.. לפעמים, ולא מתוך רוע, אנחנו מוצאים את עצמנו פותרים את העניין בתוציאי את זה מהראש שלך וזהו... לעיתים קרובות עיסוק במראה ובאוכל הינו הסחה מעיסוק בתכנים מאיימים רגשית. המחשבות הללו זמינות ופשוטות (חישוב קקל, עיסוק במשקל/מספרים וכו) וגם יש מה לעשות כדי להשיג את המטרה.. (לצמצם מזון, לעשות ספורט וכו). כפי שציינת גם את בתך מטרידים נושאים עמוקים וכדאי לתת להם מענה (בהחלט שווה להתייעץ עם איש מקצוע אם אתם לא בטוחים איך לעזור לה איתם). במקביל, חשוב לפתח ולטפח אצלה בטחון עצמי- להדגיש במה היא טובה, יודעת, מסוגלת- כדי שהבטחון יישען לא רק על המראה, בלי קשר בכלל לאיך שהיא נראית.. מקווה שכרעיונית ראשוניים זה נותן לך כיוון. בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות.

08/06/2014 | 12:49 | מאת: שני

טוב אז ככה אני בת 17 ואני שוקלת 69 אני בגובה 1.89 מטר ואני מרגישה שאני משמינה מאוד אני הוכלת בלי הפסקה יותר נכון שום ארוחה לא מספיקה לי אני לא יודעת מה לעשות אני אוכלת ארוחה משביעה ואחרי רבע שעה אוכלת שוב בערך כל שעתיים אני אוכלת ארוחה מנשה להפסיק לא מצליחה פוחדת שאני יעלה יותר במשקל ולא יודעת למה זה התפתח אצלי

לקריאה נוספת והעמקה

היי שני ראשית, עלי לציין שמשקלך תקין, השאלה האם אכן קיימת עליה במשקל אובייקטיבית או רק תחושות סובייקטיביות שלך. פעמים רבות אני נתקלת במטופלים שהרעב תוקף אותם בתדירות גבוה, הסיבות לכך רבות ומגוונות החל מהוצאה אנרגטית גבוהה עקב פע"ג, גדילה מואצת וכו' ועד לארוחות לא מאוזנות שלא משביעות לטווח ארוך. ממליצה בחום לגשת לדיאטנית קלינית (בקשי מרופא המשפחה הפנייה) לשם מעקב משקלי והכוונה כיצד עליך לאכול. בהצלחה רבה עדי מילר דיאטנית קלינית

ילד עם סוכרת צריך להיות בהשגחה כל הזמן. סופרים כל פירור שהוא אוכל ומזריקים בהתאם. כמו כן, כשהוא בהיפו, גם באמצע הלחלה, הוא חייב לאכול גם אם אין לו חשק כי הוא חצי ישן. האם יש ידי בתחום? האם יש סכנה להתפתחות של הפרעת אכילה בשל העיסוק המתמיד באוכל? ( מדובר בילד קטן מאוד, גיל 3)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, הסכרת בהחלט מביאה איתה עיסוק מתמיד (לפעמים מרגיש אובססיבי), אבל זוהי מציאות חייו של ילדך. חשוב לומר לו, על אף גילו הצעיר, מהי המחלה שממנה הוא סובל, ואיך מתמודדים ומטפלים בה- ולמה אתם עושים את מה שאתם עושים... זה יעזור לו להבין ולהרגיש קצת שליטה במצב חסר השליטה הזה. כמו כן, כמו תמיד, חשוב לתת מקום להרבה מאד דברים אחרים בחייו- משחקים, חברים, חוגים וכד, בהתאם לגילו, לעניינו ולרצונותיו- כדי שההגדרה העצמית שלו תהיה מורכבת מכל מיני ולא רק מהסכרת. בהצלחה ובריאות טובה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות.

18/05/2014 | 11:28 | מאת: אילי

שלום, לבני בן ה- 12.5 יש אכילה מאוד בררנית מגיל חצי שנה. עם השנים נוספו פריטים בודדים לתפריט. התזונה מורכבת מ: קורנפלקס, מילקי, כריך עם שוקולד, מרק עוף (רק הנוזל), שניצל, אורז, בלינצס , חטיפים , פופקורן, עוגת שוקולד. הנושא של האוכל מהווה חרדה בכל יציאה מהבית והוא כבר מאוד משועמם ממה שהוא אוכל ולא מוכן לנסות דברים חדשים. הוא רזה אבל לא מדי והתפתחות תקינה. מה המסגרת הנכונה לטפל בו ? אני מרגישה שאני חייבת לעזור לו ביחוד שלא יצור לא בעיה חברתית וכמובן בריאותית. תודה

שלום, מתיאורך נשמע שמדובר באכילה בררנית. נכון, כדאי ורצוי לטפל בכך- כדי למנוע השלכות בריאותיות, וכמו שאמרת בעצמך, גם חברתיות. מציעה לך לפנות לדיאטנית שמתעסקת בתחום. בלי קשר, חשוב להבין אם לאכילה הבררנית יש קשר גם לעניינים רגשיים (האם הילד אומר למשל להורים משהו דרך האוכל?), ובמידה וכן- ניתן לפנות להדרכת הורים. בהצלחה, קרן בלומנטל-יניר, מטפלת באמנות.

10/05/2014 | 23:44 | מאת: ירון הבריון

אני סובל מהשמנת יתר שנים, אני בן 26 ושמתי לב שאני מתאים עם האחבון של "התקפי זלילה". מה אפשר לעשות בעניין ? ואיך אני יודע שזה אכן התקפי זלילה ולא סתם אהבת אוכל כמו כל שמן :) תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום התקפי זלילה או בולמוסים הינם התקפי אכילה בלתי נשלטים של כמויות מזון גדולות בטווחי זמן קצרים בדרך כלל ללא שיקול של טעם וריח, אכילה בסתר, אכילה מהירה וללא קשר לרעב פיזיולוגי. דיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה (בדר"כ בשילוב רגשי) תדע לעזור לך להבין את הגורמים להתקפי הזלילה וכמובן שתסייע לך למגר אותם. על כן אני ממליצה בחום בשלב ראשוני לפנות לדיאטנית המתמחה בנושא. בברכה, עדי מילר דיאטנית קלינית

27/04/2014 | 00:00 | מאת: מור

שלום אני מקיאה רק בחגים אילו: שבועות, פסח, ראש השנה במיוחד בפסח. הקאתי השבוע 5 פעמים. בשאר השנה הכל פיקס! בעבר הרחוק זה היה כל שבוע. האם זה עדיין בולימיה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מור איני חושבת שזה משנה האם נחשב לבולמיה או לא יותר חשוב להבין מדוע זה קורה? מה ההשלכות? סכנות? וכו'... *** פר הגדרה לא נחשב לבולמיה אך בהחלט נחשב להפרעת אכילה לא ספצייפית. ממליצה בחום לפנות לדיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה ולברר איתה את הנושא. כמובן שגם בתדירות כזו של הקאות יש לא מעט סכנות בריאותיות מרחיקות לכת. בברכה, עדי מילר דיאטנית קלינית

14/04/2014 | 09:12 | מאת: אלינוי

שבוע שעבר הייתי אצל רופא כדי לעשות בדיקה של גובה ומשקל הוא אמר לי שאני אנורקסית אני בת 16המשקל שלי הוא 42 הגובה שלי הוא 1.67 אני אוכלת מעט יש לי כאבי בטן חזקים, אם אני אוכלת עוד קצת אני מקיאה אם אני אוכלת כמה ביסים אז אני שבעה עד הערב, זה נורמלי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נתוני המשקל שמסרת ותיאור התנהגות האכילה שלך בהחלט לא נורמליים ובעלי השלכות מסוכנות לטווח הארוך... ממליצה לך לפנות בהקדם לאיש מקצוע (דיאטנית / פסיכולוג / פסיכיאטר) מתחום ההפרעות האכילה לצורך אבחון וקבלת טיפול. בהצלחה עדי מילר דיאטנית קלינית

שלום, ברצוני לדעת האם ידוע לכם על קבוצת תמיכה להורים לילדים עם הפרעות אכילה באזור השרון. תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

היי אורנה, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה... נסי לפנות למרפאת הנוטרים אשר מתמחה בהפרעות אכילה (ממוקמים ברעננה). בהצלחה, עדי מילר דיאטנית קלינית

שלום אני בת 31, אנורקסית וסובלת מאל וסת כבר קרוב ל15 שנים. בחודשיים האחרונים החלו אצלי התקפות של גלי חום המלווים בסומק עז בפנים, ולעיתים גם בחזה. הגלים תוקפים אותי בעיקר בשעחת אחהצ וכשאני נכנסת לרכב חם בצהריים. התרופה איקסל שאני נוטלת לדיכאון ולחרדות הגבירה אצלי את ההתקפים-הן תדירות והן משך, אך איני רוצה להפסיקה. בנוסף, בתקופה זו סיימתי כבר שתי חפיסות של גלולות מסוג פמינט ולא קיבלתי מחזור. מה דעתך? האם גלי החום נובעים מבעיה הורמונלית וקשורים להפרעה או לא? האם העניין הפיך? האם עליה במשקל תפתור גם את גלי החום, שאני מאוד סובלת מהם? האם עצם נטילת הגלולות לא דוללת,את האבחנה של גלי חום על רקע מחסור באסטרוגן?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שיר דרושים פרטים רבים אחרים (כמו משקל נוכחי והיסטוריה של משקלים, גובה, אנמנזה, בדיקות דם מקיפות, פע"ג וכו') בכדי לענות על שאלתך על כן אני ממליצה לך להתייעץ עם מטפליך (בתקווה שאת בטיפול) ו/או עם הרופא שנותן לך את המרשם לטיפול התרופתי ולגלולות. בברכה, עדי מילר דיאטנית קלינית

06/01/2014 | 20:29 | מאת: מיתר כץ

שלום, אני בת 17 ובחצי שנה האחרונה נראה אצלי ירידה משמעותית במשקל (שקלתי בעבר 50 כיום 45 שזהו 10% ממשקלי הקודם וגובה שלי 161 סמ). חשוב לציין שזוהי איננה אנורקסיה, הייתי שלמה עם הגוף שלי בעבר. לאחרונה התחילו להציק לי עוברי אורח לגבי הירידה של במשקל ואז נדלקה אצלי הנורה האדומה (לפני כן לא שמתי לב לכך שהרזיתי בצורה חריפה). מאז שמתי לב שהתיאבון שלי ירד כמעט לאפס ואני יכולה להעביר את היום כאשר אני מסתפקת בארוחה אחת בלבד של סנוויץ בבית ספר ואני פשוט לא ארגיש את הצורך לאכול עוד משהו. בנוסף לאחרונה התחילו לי סחרחורות קצרות במהלך היום- אני הולכת ומרגישה כאלו אני פשוט צריכה לשבת כי אני חלשה מידי. חשוב לציין שאני סובלת מחוסר מברזל (אני צימחונית) אך לא נוטלת שום כדורים. רציתי לשאול האם הסימנים שציינתי לעיל מעידים על משהו חמור? צריך לטפל בזה או שהתיאבון פשוט יחזור לי עם הזמן? האם יש קשר לחוסר התיאבון על ירידה במצב רוח? חרדות למיניהן שהתחילו אצלי לאחרונה? אשמח אם תעזרו לי בקרוב, תודה. מיתר.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מיתר ראשית אני מתנצלת על העיכוב במתן התשובה !!! בהחלט שקיים קשר בין ירידה דרסטית במשקל לכול התופעות שציינת. אגב, חוסר בברזל עלול לגרום לחוסר תאבון שמוביל לירידה במשקל כמובן ומקצין את החוסר בברזל... (כדור שלג). ממליצה בחום להתחיל טיפול אצל דיאטנית קלינית ובמקביל לפנות לרופא המשפחה לטיפול בנושא חוסר הברזל. התיאבון לא יופיע סתם ועל כן מומלץ להתחיל טיפול בהקדם. בהצלחה רבה עדי מילר דיאטנית קליניץ

19/12/2013 | 19:05 | מאת: גלעד

שלום אני בן 37 נוטל כדורים להפרעת חרדה שיש לי.אני לוקח סטרליין 200 מ"ג ומירטאזפין 15 מ"ג. בגמילה מזיפרקסה שנטלתי 10 מ"ג לתאבון ,עכשיו אני על 1.25 מ"ג. אין לי הפרעה סכיזו-אקטיב זה ניתן לי רק לתאבון ולשינה. שאני אוכל אני מרגיש נרבוזה בבטן דיי עצבני ואז קורה שאני נסתם מהר וזה מלווה גם בתופעה של בחילה ורצון להקיא.אני חושב שזה קשור להכל לתופעה של החרדות שיש לי ואני אובד עצות.אני נוטל בעבר סרוקסט 60 מ"ג יחד עם הזיפרקסה ולא היו את התופעות האלו. שמתי לב גפ שאני אוכל בבוקר או בלילה זה לא קורה לי כמו שאני רוצה לאכול במהלך היום צהרים ואחה"צ. אשמח לייעוץ ועזרה תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, לתרופות שונות יש תופעות לוואי שונות (שיכולות להשתנות גם מאדם לאדם), חלקן קשור גם בתיאבון. מציעה לך לחזור ולהתייעץ עם מי שנתן לך את הטיפול התרופתי הנוכחי כדי לבדוק אם יש צורך לעשות שינוי. בהצלחה, קרן בלומנטל-יניר, מטפלת באמנות.

12/11/2013 | 03:05 | מאת: שני

שלום רב .אני נמצאת בבעיה גדולה שאיני יודעת אם זה גופני או נפשי היו לי מקרי חנק מאכילה ושתיה ולא פעם אחת...וזה הורס לי תאיכות חייםם שפשווט יש לי פחד לאכול ואני מרזה בקיצוניות ויש לציין שאני בתחילת ההריון לאחרונה אני מרגישה שאפילו גרגיר קטן ואפילו קליפה קטנה נתקעת לי בגרוון ואני מרגישה הרגשת חנק מלאה ומפחידה מאוד וכשאני שותה מיים אני מרגישה יותר גרוע עוד יותר חנק כאיחו הגיעו מיים עד גדותייו ממש קשה אני באמת חייבת עזרה ..אני מודה לכם

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שני, השאלה ששאלת, אם זה גופני או נפשי- היא בהחלט בירור ראשוני שצריך להיעשות. צריך תמיד לשלול גורם פיזי לתופעה שאת מתארת- ולכן כדאי לגשת בהקדם לרופא המשפחה שמכיר אותך ולברר. התיאורים שאת מתארת יכולים גם להישמע כמו סימפטומים של חרדה, ובחרדה- אפשר ורצוי לטפל (יש סוגים שונים של טיפולים- טיפול רגשי, טיפול קוגנטיבי, התנהגותי וכו'). במקרה שלך, סביב ההיריון וההשפעות הנוספות שיש להרזייה- כדאי לעשות זאת מהר. בהצלחה, קרן בלומנטל-יניר, מטפלת באמנות.

02/11/2013 | 22:55 | מאת: אנה

שלום, יש לי חברה בת 18 שמעוררת דאגה בצורה קיצונית... היא תמיד היתה נורא רזה אבל בתקופה האחרונה זה כבר ממש לא נורמלי, היא עושה ספורט בלי סוף, וסיפרה לי גם שהיא מרעיבה את עצמה. תמיד היה לי ברור שיש משהו אבל בחודשים האחרונים זה פשוט מדרדר. אמא שלה מעודדת אותה להפרעות אכילה ולהרעבה, ובאופן כללי אין מה לדבר עם המשפחה שלה. אני שמה לב לסימנים מדאיגים כמו חיוורון נוראי, חוסר ריכוז, מצבי רוח מוזרים, חולשה ניכרת, והיא פשוט נראית רע.. מה גם שהיא מדברת על אוכל בלי סוף.. היא מכינה לעצמה אוכל רק כדי להסתכל עליו ולהריח אותו, ופשוט בעיסוק אובססיבי באוכל כל הזמן. אני קצת אובדת עצות, כי כמו שזה נראה אין עם מי לדבר, אף אחד בסביבתה לא יתמוך בה או יעזור לה, והיא לא נמצאת בשום מסגרת, ואני באמת לא יודעת איך לעזור לה לקבל עזרה וממי... אשמח להכוונה כלשהי כי אני באמת מאוד מאוד מודאגת. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, מצבה של חברתך באמת מעורר דאגה, ואין ספק כי היא זקוקה לעזרה. בהיעדר יכולת לגייס משפחה או מסגרת (בית ספר/ צבא/ מקום עבודה) כל שנותר לך לעשות זה לשקף לה כח-ב-ר-ה את מה שת רואה ואת הדאגה שלך. חשוב במקרים כאלה לא להפוך להיות מטפלים של החברים (וזה קשה..). כמו כן- לא להיכנס לדיבור, בטח שלא למאבקים, על אוכל, ספורט, משקל וכו'. דיבור כזה בדר"כ מלבה את ההתעסקות החולה ולא תורם לה. במקביל- הייתי ממשיכה במקומך לצפות ממנה להתנהגות חברית שהייתה ביניכן טרום כניסתה למצב הקשה הנוכחי. לא לוותר על שיחות, מפגשים, תמיכה וכו/.. וכשהיא מתקשה ב"מילוי תפקידה"- להראות לה שמפרידה ביניכן הפרעת האכילה ולא מאפשרת לה להיות החברה שאת רוצה שתהיה עבורך, ולהיפך.. מקווה שהיא תמצא את הדרך לעזור לעצמה בבוא העת, כשתהיה מוכנה לכך (זה בדר"כ קורה כשהסבל הנגרם כתוצאה מהפרעת האכילה הוא גדול מדיי..). בהצלחה, קרן בלומנטל-יניר, מטפלת באמנות.

20/10/2013 | 14:41 | מאת: לילך

שלום, התחלתי טיפול נגד הפרעת הכילה (אכלנית כפייתית) ע"י פלואוקסטין פריזמה במהלך לפני שבועיים ועדיין לא הרגשתי שיפור שמצב רוח או במחשבות טורדניות אבל זה נורא השפיעה על המיניות שלי. אני יודעת שזאת אחת מהתופעות לווי אבל רציתי לדעת האם יש דרך לנסות שלא ישפיע כל כך על זה. (זה מכפיל ב100 את הזמן שלוקח לי להצליח לגמור אם אני מצליחה בכלל...)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לילך, את צודקת שאכן נכון שלוקח זמן עד שהטיפול התרופתי מתחיל להשפיע באופן המיטבי והגוף מסתגל. לתרופות שונות ישנן תופעות לוואי שונות, ולפעמים גם שוני בין התופעות בין אדם אחד לאחר. כדאי לך לחכות שיעברו 3 שבועות, ואז להתייעץ עם איש המקצוע שהתאים לך את התרופות לבירור הסוגיה. בהצלחה, קרן בלומנטל-יניר, מטפלת באמנות.

19/11/2014 | 15:57 | מאת: לילך

שלום! אני עדיין אותה אישה שכתבה את ההודעה הזאת לפני יותר משנה... ניסיתי עוד תרופות ושום דבר לא עזר לי וכן הכל השפיע על המיניות...אז הפסקתי כבר יותר משנה מנסה להתמודד עם זה לבד. הבעיה היא שזאת עובדה שזה לא עובר... שזה לא משתנה, או שאפילו זה רק מדרדר... אני מתעסקת באוכל כל הזמן. אני חושבת על אוכל כל הזמן. יש לי תגובות פיזיות כאילו אני ממש מכורה לאוכל... אני רועדת, אני מרגישה שאני אשתגע אם לא אוכל משהו ועוד ועוד... עד שאני כמעא לא יכולה לזוז מכאבים בבטן על כמה שאני מפוצצת... ואני עדיין רוצה להמשיך לאכול. העניין הוא שאין מאיפה לקבל עזרה! אני מחכה שנים שיקראו לי מתל השומר אבל זה לא קורה, ואין לי כל הכסף שבעולם בשביל להשקיע בטיפולים יותר מ2000 ש"ח לחודש וגם אולי בכלל לא להרגיש שיפור... מה לעשות????? :(

שלום, נשמע שבאמת קשה ומתסכל להתמודד עם זה לבד. טיפול תרופתי למצב שאת מתארת יכול לסייע רק אם הוא נילווה לטיפולים מתאימים אחרים- תזונתי ורגשי. אני מציעה לך לפנות לקופת החולים אליה את שייכת- יתכן ותופני למרפאה ייעודית המתמחה בהפרעות אכילה, ואם לא- אז לדיאטנית וטיפול נפשי בנפרד. העלות מסובסדת ולא אמורה להיות גבוהה. אין שום סיבה בעולם שתישארי להתמודד עם העול הכבד הזה לבדך, ושום סיבה שהמצב לא ישתפר. מקווה שלא תתייאשי ותמצאי כוחות, בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות.

03/10/2013 | 12:17 | מאת: קרן

האם הפרעה של קשב וריכוז בנוסף להפרעה של דיכאון וחרדה יכולה להפוך גם להפרעת אכילה. אני לא יכולה לראות, לבשל, להריח ובעיקר לאכול, לבסוף אני אוכלת כי צריך. בעיקר אני הולכת כל היום אם תחושה של בחילה ורצון להקיא, שיא האושר שלי הוא שאני מצליחה להקיא. אני חייה רוב היום על כדורים ושתיה ומרבית היום אני עייפה. לעייפות אני לוקחת ריטלין שמחזיק אותי במשך היום, לדיכאון והחרדה אני מקבלת סרוקסט ולוריוון. יש ימים שבהם אני לא מצליחה להרדם אז אני לוקחת כדור שינה מסוג אמביאן. האם לדעתכן אני במסלול לאנרקסיה? האם אני מפתחת הפרעת אכילה?

לקריאה נוספת והעמקה

קרן שלום, הפרעות קשב, דיכאון וחרדה הן בהחלט קרקע די פוריה להתפתחותן של הפרעות אכילה, בעיקר בגלל האשליה (!!) של תחושת השליטה שיכולים לחוות בהפרעת אכילה. (לא תיארת למה את כלכך מאושרת כשאת מקיאה, אבל אני מניחה שזה קשור לתחושת שחרור ופורקן- וגם זה סוג של אשליה..). נשמע מדברייך שכדאי לעשות סדר בדברים.. אם את כבר מטופלת תרופתית ויש רופא שמכיר אותך- התייעצי איתו גם לגבי הסמפטומים האחרים, כדי שהטיפול שאת מקבלת יענה על כל הצרכים.

05/07/2013 | 23:30 | מאת: x

מצטערת על ההודעה השגויה מקודם, המחשב "קפץ" מעצמו. תודה רבה על העידוד, אני שמחה מאוד לדעת שהבעיה כנראה תיעלם יום אחד כי כרגע זה נראה כאילו זה פשוט לא יקרה. מה היית ממליצה לי לקנות כדורים נגד גזים או אנזימי עיכול? כמה זמן ניתן להשתמש בכדורים נגד גזים - האם ניתן גם חודש ומה יקרה אם אשתמש ואפסיק - האם הבעיה תחזור? אני מצטערת שיש לי הרבה שאלות, הייתי מטופלת אצל רופאה המומחית להפרעות אכילה, היא נפטרה לא מזמן ואני לא באמת רואה את עצמי עוברת לדיאטנית עכשיו - כל הנסיונות בעבר כשלו ועד שאני כבר אוכלת, אחרי סבל רב - אני מעדיפה לאכול מה שאני רוצה. האם לדעתך כדאי לי לקבוע תור לגסטרו או להתחיל לנסות לקחת כדורים ואיזה? אני מבינה שפיתרון לוקח זמן אבל אני ממש מתענה... הבעייה אינה סובייקטבית, זו נפיחות בולטת וניכרת לעין שלא רק אני רואה או מרגישה. (עוד אנשים העירו לי על כך.) אני אוכלת באופן רגיל כבר שלוש שנים ומרגישה דיי מיואשת, זה נראה כאילו כל דבר שאוכל ינפח אותי לנצח. מלבד דיאטנית מה היית ממליצה לי לעשות, האם לנסות כדורים ואיזה, האם לקבוע תור לגסטרו? שוב מצטערת שאני שואלת כל כך הרבה וחוזרת על עצמי, אני פשוט מרגישה ממש רע עם כל העניין וממש רוצה כבר לפתור את הבעיה.מחכה לתשובתך, תודה רבה!

שוב שלום... כפי שציינתי בהודעה הקודמת, תרופות נגד גזים יכולות לסייע נקודתית בלבד ואינן מהוות פיתרון ארוך טווח. כמובן שהשימוש שלהם מבחינת כמות ותדירות מוגבל !!! באמצעות פורום זה אין באפשרותי לייעץ לך מה עדיף תרופות נגד גזים או אנזימי עיכול כיוון שעלי לקבל ממך פירוט מדויקת של מה את אוכלת, התהגויות אכילה וכו'... שוב ממליצה לך בחום לפנות לדיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה, מדבריך נראה שהיא מאוד תוכל לסייע לך ולהקל על מצבך. בנוגע לפנייה לגסטרו עלייך להתייעץ על כך עם רופא המשפחה ו/או דיאטנית. מקווה שגם הפעם הצלחתי לעזור עדי מילר דיאטנית קלינית

10/07/2013 | 02:56 | מאת: x

מצטערת שאני מנדנדת, יש לי רק עוד שתי שאלות קטנטנות: 1. במידה וארכוש אחד מן הכדורים אותם ציינתי, כמה זמן לוקח להם להשפיע? אני צריכה את המידע על מנת לדעת אם ישנה השפעה או שלא. 2. אני אוכלת בדרך כלל ביום: וופלת שוקולד (בוקר) המבורגר או צ'יפס או 2 בורקס (צהריים) כמה עוגיות (לא מעבר ל-4) וופלת שוקלד נוספת (MARC OR SNICKERS בדר"כ) או קורנפלקס ועוד וופלת שוקולד או חטיף תפוציפס ויוגורט 3% גביע גדול ) (ערב) בין לבין אני אוכלת 2 פרוסות לחם שחור רגיל או פיתה (קמח לבן), ג'אנק כמו מקדולנדס או פיצה (משולש אחד) בחוץ, גלידה, דברים כאלה. אני חושבת שהתזונה שלי בסדר גמור והנפיחות הייתה אמורה לעבור מזמן - אני אוכלת בצורה נורמלית כבר 3 שלוש שנים, התחלתי בשיטת 2 הביסקוויטים או פרוסת לחם עם גבינה לבנה כל שעתיים-שלוש כמו שהרופאה שלי ייעצה לי בזמנו. לאט לאט הוספתי עוד ועוד, תוך כמה זמן הנפיחות הייתה אמורה להעלם במצב "רגיל"? תודה רבה, מעריכה את עזרתך מאוד

01/07/2013 | 00:52 | מאת: x

שלום רב. אני בחורה בת 29, סובלת מאנורקסיה בתשע השנים האחרונות. בשלוש השנים שעברו אני מחלימה בקצב אישי משל עצמי, אוכלת מה שאני רוצה, כמה שאני רוצה, מתי שאני רוצה. הבעיה העצומה ולא פתורה שלי היא התנפחות לא נורמלית של איזור הבטן ברגע שאני רק שותה או אוכלת אפילו דבר קטן מאוד - כגון כריך או חטיף שוקולד. אני יכולה רק לשתות כוס נס קפה אחת ומיד - אתנפח. הבעיה מציקה לי מאוד ומבדיקה שערכתי גיליתי שכנראה יש לי עיכול איטי במיוחד עקב המחלה. אני יכולה לסבול מעצירויות ממושכות או משלשולים מידיים אחרי כל אוכל חדש או מתוק.חריף מידי שאני מנסה. חשוב לי לציין שהשתמשתי בכמות נכבדת של לקסטיבים במשך השנים האחרונות. שמעתי שישנם תוספי תזונה בשם אנזימי עיכול ותרופה ללא מרשם נגד גזים. האם אתן יכולות בבקשה להסביר לי מה ההבדל מה כדאי לי לנסות כדיי להתחיל להילחם בבעיה באופן מידיי, אני סובלת מאוד ונמנעת מללכת לים ולבריכה, ומללבוש בגדים צמודים בגלל הבעיה הזו. מלבד ייעוץ תזונתאי מה אני עוד יכולה לעשות כדי להקל על עצמי בזמן הקרוב מאוד? האם כדאי לנסות אנזימי עיכול ואם כן אילו? מה לגבי תרופה נגד גזים? האם זה עוזר כנגד התנפחויות בולטות לעין ולא רק הרגשה? מקריאת העלון הבינותי שהתרופה מיועדת להקלת הרגשת נפיחות - הבעיה שלי אינה רק הרגשה, אלא נפיחות מפחידה. תודה רבה, מחכה לתשובה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ראשית, אני שמחה לשמוע שכעת את נמצאת בתקופת החלמה, כול הכבוד ואל ייאוש !!! את מתארת בעיה שכיחה ומאוד מציקה בקרב מחלימים מהפרעות אכילה, הבשורה המשמחת שלאחר תהליך של "תיקון" תזונתי מערכת העיכול משתקמת והבעיה מתמתנת ואפילו נעלמת לגמרי (תלוי בתהליך ההחלמה). תרופות נגד גזים ו/או שימוש באנזימי עיכול יכולות לסייע נקודתית בלבד, כדי לטפל בנפיחות לטווח הארוך צריך ללמוד לאכול נכון - מבחינת כמות, סוג, רעב ושובע וכו'... ממליצה באמצעות דיאטנית אשר מתמחה בהפרעות אכילה. כמו כן, חשוב ביחד עם הדיאטנית לבדוק האם הנפיחות היא יותר אובייקטיבית או סובייקטיבית... כיוון שכידוע חלק מהפרעת האכילה מתבטא בחשיבה מעוותת סביב דימוי גוף. *** כמובן שיש מקום גם לבדוק בעיה פיזיולוגית אשר גורמת לנפיחות ע"י רופא גסטרו (שימוש ארוך טווח בלקסטיבים עשויה לפגוע במערכת העיכול). בהצלחה רבה עדי מילר דיאטנית קלינית

05/07/2013 | 23:21 | מאת: x

19/06/2013 | 00:44 | מאת: sap

לפני קצת יותר מחצי שנה הייתי צמחונית לא לתקופה ארוכה , אבל לא מסיבות אידיאולוגיות אלא מסיבות של רצון להרזיה . בשלב מסויים על לחץ מהמשפחה שדאגו מעניין הברזל וכו' , חזרתי לאכול בשר והרגשתי על זה אשמה , ואז התחילה תקופה נוראית של 3 חודשים בהם הקאתי אחרי כל ארוחה שאכלתי , ולעיתים אחרי כל דבר קטן שנכנס לי לפה .כשניסיתי להפסיק את ההקאות , הייתי מגיעה לימים בהם לא הייתי אוכלת כלום רק כדי שלא תקפוץ לי לראש המחשבה על הקאה . משם כבר די התרגלתי לעניין הימים בלי אוכל , והתחלתי לרדת מהר במשקל . אני בת 17 , 1.61 מטר ושוקלת 56.5 כרגע , שזה כביכול משקל תקין אבל בעיניי זה הרבה יותר מדי גבוה ואני פשוט רוצה להמשיך לרדת במשקל . אני עושה המון ימי צום , אבל לעומת זאת יש ימים שאני נשברת ונכנסת ללופים של התקפי זלילה ואימוני ספורט אינטנסיביים כדי לפצות , וימי צום גם כדי לפצות . אני מרגישה אשמה נוראית אחרי כל ארוחה ובעיקר אחרי התקפי זלילה שכאלה , לא רק בגלל עניין של השמנה או הרזיה אלא בגלל שמבחינתי זה איבוד שליטה מוחלט האם זו הפרעת אכילה לא מוגדרת ? ואיך אני יכולה להפסיק את המעגל הנוראי הזה של צום וזלילה ?

לקריאה נוספת והעמקה

מדברייך בהחלט נראה שמדובר בהפרעת אכילה לא מוגדרת / ספציפית יש לציין שמרבית החולים בהפרעות אכילה מאובחנים כסובלים מהפרעת אכילה לא ספציפית. הגדרה של אכילה וזלילה היא סובייקטיבית לכל אדם. זלילה של אדם אחד, הרגיל לאכול מעט, יכולה להיחשב לאכילה רגילה של אדם אחר. ההבדלים ביניהן הם יותר ברגשות ובמחשבות שהן מעוררות. בעוד שאכילה וזלילה אצל אנשים בלי הפרעות אכילה עוברות על סדר היום ולא מלוות במחשבות ורגשות חזקים הגוררים להענשה עצמית, אצל מי שסובל מהפרעות אכילה הן יכולות לעורר רגשות עזים ולהוביל לבולמוס בלתי נשלט ולאחריו (כפי שאת מתארת) לפיצוי (ע"י צום, ספורט וכו'). הבשורה המשמחת שניתן לשבור את המעגל הנוראי והמתסכל הזה ע"י איזון האכילה, הבנה וזיהוי של המצבים, הרגשות והמחשבות שמובילות אותך להתקפים, מתן כלים חלופיים להתמודדות עם אותם מצבים ועוד... ממליצה לשתף את הוריך ולפנות בהקדם לאיש מקצוע מתחום ההפרעות האכילה לצורך קבלת טיפול. אל ייאוש אפשר גם אחרת בהצלחה עדי מילר דיאטנית קלינית

18/06/2013 | 15:23 | מאת: קרן

הילד שלי היום בן 4 עם הפרעת אכילה. הוא נמצא במסגרת גן, אינו אוכל כלום בגן לא בבוקר ולא בצהריים. יסכים לקבל פרוסה אחת בלי כלום וגם יאכל מעט מאוד ויפורר אותה. אין לו שום ענין למרות שהילדים והחברים שלו מסביב אוכלים. המצב דומה בבית. אולי יאכל כפית ספגטי ו-2-3 קוביות שניצל שהכנתי בבית. קשה לי למצוא פתרון וסדר מסוים של אוכל איתו. הוא היה אצל דיאטנית עוד לפני גיל 3 והמצב לא הועיל ולא חל שיפור. המצב של אי אכילה גורמת לו לחולשה גופנית הוא חש עייף וחלש כל הזמן רק גירויים מסביב בגן גורמים לו לפעילות ולשחק. קשה לו לשבת בריכוז בגן ולהיות קשוב ונינוח. גם כשמגיע הביתה הוא כועס ולא רגוע עם כל ההשלכות מסביב. העניין גורם לו לפתח פער בגן וכן להתרגל שיכול להיות במצב של אוירה נעימה ונינוחה בכלל ובבית בפרט. נא עזרתכם והכוונתכם.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום קרן לא ציינת את משקלו של הילד אך מהתמונה שאת מציירת נראה שבנך סובל מסוג של אכילה בררנית בגבול האנורקסיה (תלוי משקל כמובן). אנורקסיה של הגיל הרך נובעת בעיקר ממאבקי הכוחות בין ההורים לתינוק, כתוצאה מרצונם שיאכל וסירובו לעשות זאת, אך לא רק כמובן!!! באופן כללי חשוב לי לומר ש הניסיון מעיד שככל שהורים ו/או מטפלים נכנסים יותר למאבקי כוח ולוויכוחים על כמות האוכל ואופן האכילה, המצב נוטה להסלים. כדי להבין מה היא העמדה ההורית שתזין את תהליך ההבראה, מומלץ להיעזר בצוות הטיפולי (במקרה כזה טיפול תזונתי בלבד אינו מספיק). על כן, אני ממליצה בחום לפנות למכון להתפתחות הילד דרך קופת החולים אליה אתם שייכים במטרה להגיע לצוות רב תחומית להפרעות אכילה הכולל פסיכיאטרית, דיאטנית, קלינאית תקשורת, רופאי ילדים, מומחים לבעיות גדילה וגסטרו-אנטרולוג. בהצלחה רבה עדי מילר דיאטנית קלינית

05/06/2013 | 17:52 | מאת: אולה

היי בנות, רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי : בגיל 15 עקב תראומה נפשית חזקה נכנסתי לאנורקסיה. אנורקסיה חזקה ביותר , של שנה שלמה. לא הייתי אוכלת כלום... ממש כלום ובנוסף גם הייתי מתאמנת (אתלטיקה קלה) הגעתי למצב שהפיקים של הברכקיים בולטות החוצה כ10 ס"מ .זה היה נורא! הייתי נאלצת לשים קונסילר מתחת לעיניים כדי שלא יראו סימנים שחורים . אנשים חשבו שזה מהאימונים שהייתי עושה : כ 10 קמ ריצה כל יום. אלוהים יודע מאיפה היה לי כוח לכך. כנירא בזכות הגנים הטובים של אימי. לאחר שנה של סבל בגיל 16 הפכתי לבולמית... ואז התחיל הגהנום... הייתי מקיאה לעיתים יותר מ4 פעם ביום, הייתי מפחדת לאכול ואם אכלתי הייתי מחפשת שרותים באזור על מנת להשתחרר מהנאכל. 9שנים!!! 9 שנים הייתי כמו עבדה אצל המחלה הזו! היא שלטה בי, היא קבעה האם אהיה שמחה או מאושרת. אך תמיד ידעתי והייתה לי תקווה שאשתחרר מזה ולד. כי אף טיפול לא הזיז לי. היו אומרים לי דברים שלא האמנתי בהם. זה תסכל אותי. מאוד. למרות שאני אדם מאוד שמח ואף אחד לא ידע על בעיה שלי. הקרובים גם כאשר היו שמים לב לזה חשבו שזה סתם כי אולי אכלתי משהו לא טוב. ואז... לפני שנה וחצי פגשתי בן אדם ..שאני מאוד מאוד אוהבת עכשיו! הוא לא ידע כלום. רק היה שם לב שרצתי לשרותים לאחר אוכל. לפני כחצי שנה הוא התחיל לשאול שאלות. אך לעולם לא שתפתי אותו ,עד שהוא לא תפס אותי. וזה שרף אותי, הוא נכנס לשרותים לאחר שיצאתי וקלט שמשהו לא בסדר. התביישתי מאוד ,התחלתי לבכות ואז שפכתי הכל. הוא לא שפט אותי הוא חיזק אותי ואמר שזה משהו שאני לא זקוקה לו, מה שקרה -הוא פשוט הזדהה איתי, הבין אותי ויחד אם זאת הוא גרם לי להבין שזה נזק עצום לבריאות שלי ולא רק, אלא גם לילדים שלי (אם בכלל אצליח להביא)ברגע שהוא אמר זאת אני כאילו פתחתי עיניים והבטחתי לו שלעולם לא יעשה זאת שוב ויהי מה! וכך קרה, אני פשוט לא עושה זאת יותר, גם אם אני מרגישה שעוד שניה אתפוצץ או שאשמין, אני לא עושה זאת! לא מגיע לגוף שלי סבל כזה -כי הוא יחזיר לי , ולא בטוב,.... לא מגיע לילדים שלי! שיהיה (בעזרת השם 4 :) ) רק עכשיו , לאחר 9 שנים, שלבולמיה כבדה ביותר, אני באמת מבינה שהכל בראש. אנחנו מסוגלים להכל! בנות יקרות! תתארו לעצמכן איך הגוף שלנו סובל, מזלינו שהוא לא יודע לדבר, הוא היה צועק, זועק, עד כמה קשה לו. הכל בראש! אנחנו -לא זקוקים להקאות! הגוף שלנו- זקוק לאוכל! ומלא! ובריא! בלי פחד! חשוב לי לציין שכאשר גוף מקבל את כל הויטמינים גם אם קצת העלתם במשקל, הגוף ידע לאחר זמן מה לסדר את הכל. אנחנו בנו מן הטבע והגוף שלנו המדהים יודע לרפא את עצמו ל100% חזרה, פשוט צריך לתת לו לעושות זאת! ומי שמפחדת להשמין-מציעה להירשם למכון כושר ,עם חוגים ופשוט להתעסק באיזה חוג כל יום! או לגוון חוגים! אני דוגמא חייה, אפשר לצאת מזה ,גם לאחר 9 שנים ואף יותר! ועכשיו אני מאושרת עד אין סוף! ובטוחה בעצמי יותר! והכי חשוב שאני מאמינה בעצמי! ובכן בנות ,מאוד מאמינה! היה לי נעים לשתף אתכם! שיהיה בהצלחה לכולם.

לקריאה נוספת והעמקה
05/06/2013 | 18:18 | מאת: אולה

אני רוצה להוסיף שיש מחקרים רבים שמוכחים כי כל הרגל (ובעיניי זה הרגל) יכול להיפסק לחלוטין לאחר 21 יום כאשר לא עושים אותו. כלומר לאחר 21 יום מרגישים שכבר לא תלויים בזה. לא יודעת, נירא לי נכון.. :)

אולה, תודה על השיתוף, אני בטוחה שמי שסובל מהפרעת אכילה יכול להתנחם בסיפורך.. כמה דברים שחשוב לי לומר בהמשך לכך: הגוף בהחלט מדבר- הוא מדבר בדרכו, את מה שאי אפשר לדבר במילים, במחשבות טורדניות, בכאבים, בחולשה וכד. חשוב לשים לב לדיבור של הגוף וללמוד לדבר את הכל במילים.. לפעמים אדם אהוב יכול לעזור לנו, לפעמים גם להם קשה ולכן חשוב למצוא איש מקצוע שיעזור. לפעמים הקרובים שלנו שאוהבים אותנו מאד בעצמם חסרי אונים מול הפרעת האכילה, ודווקא לא נכון להפיל עליהם את הטיפול בנו.. אנחנו רוצים שהם יישארו קרובים ואהובים שלנו ולא יהפכו מטפלים שלנו.. הדרך להחלמה יכולה להיות קשה וארוכה, אבל בהחלט אפשרית, וככל שהטיפול יהיה מוקדם- יהיה יותר קל.. בהצלחה לכולם, קרן בלומנטל יניר מטפלת באמנות.

30/05/2013 | 18:34 | מאת: סילביה

בתי בת 21 חולה כ 7 שנים בהפרעות אכילה. לאחרונה המצב התדרדר ואנחנו מחפשים מטפל/ת באזור נהריה, קריות, כרמיאל...אשמח לקבל שמות והמלצות. מס טלפון: 050-2930489

שלום, מציעה לך לפנות קודם כל לקופת החולים אליה אתם שייכים, מניחה שיש להם רשימת מטפלים שחלקם בוודאי מומחים בהפרעות אכילה. חשוב שהמטפל/ת יהיה כזה שזו מומחיותו. בהצלחה, קרן בלומנטל-יניר מטפלת באמנות.

22/05/2013 | 21:39 | מאת: אליסיה

במשך החודש וחצי האחרונים הייתי בתת תזונה חריפה (כ300 קלוריות ליום). במהלך הזמן הזה פיתחתי עצירות קשה, ב3 השבועות האחרונים לא הצלחתי להתרוקן ולו פעם אחת ללא חוקן או תערובת המשלוחים הניתנת לפני קולונוסקופיה. כעת אני אוכלת בריא מזה שבוע, המון סיבים תזונתיים ואפילו החזרתי את שמן הזית הנוראי לתפריט. עם זאת... כלום. אני נורא מפחדת לפתח תלות בחוקן, אבל אני לא יכולה להמשיך להסתובב שבועות עם צואה בתוכי...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אליסיה ראשית, חשוב שתביני שקיים קשר ישיר בין אכילה מועטה לבין עצירות, כמו כן קיימות עוד שלל תופעות לוואי (חלקן מאוד מסוכנות) כתוצאה מאכילה מועטה כפי שתיארת. הדאגה שלך מפיתוח תלות בחוקן בהחלט מוצדקת... כפי שציינת פעמים רבות נוצרת תלות לאור העובדה שהמעי נהפך לעצל (דופן המעי נעשת לא פעילה) אבל כמובן שגם איבוד מינרלים וויטמינים חיונים, התייבשות בשל איבוד נוזלים, חולשה, גזים, מעי רגיז, זיהומים צריבות בפי הטבעת, טחורים וסיכון לפיתוח פוליפים נגרמים כתוצאה משימוש ממושך "בעזרים" מלאכותיים לטיפול בעצירות כגון חוקנים, משלשלים, תה טיבאטי ועוד... עקב כך אני ממליצה לך לפנות לדיאטנית לקבלת עזרה בשיקום המעי וביציאות בעזרת תזונה נכונה (וכן זה אפשרי) וכמובן בהרחבת התפריט ובהבנה מדוע הגעת למצב בו את אוכלת רק 300 קלוריות ומסכנת את בריאותך... בהצלחה רבה עדי

אני אצל פסיכיאטרית שנקראית ד"ר ליטביניוק במרפאה שלי מסרבים לתת לי לעבור. והיא מתעללת בי בכל דרך אפשרית, יורדת על איך שאני נראית, קוראת לי טיפשה, מבטיחה לי שאני לא אצליח בחיים ושאין לי טעם לעשות תואר, וצחקה עליי לאחר שבעלי לשעבר שבר לי את הרגל ואמרה שזה מגיע לי, אמרה לי שלא כדאי לי לעשות ילדים לאחר שדיברתי על לחיות עם אהובתי. מאז שאני הולכת אליה מצבי הנפשי התדרדר קשות, לא מחליפים לי אותה לכן אני מזהירה אתכם מראש לא ללכת אליה. כי אחרת יכול להיות שגם אתכם לא יסכימו להעביר.

שלום, ברצוני להבהיר כי איננו ממליצות בפורום הזה על אנשי מקצוע ספציפיים וגם לא מקבלים הכפשות של כאלה. לכל אדם ישנה הזכות לבחור את איש המקצוע אליו הוא/היא פונים. לכל קופ"ח יש הסדרים אחרים הנוגעים למעבר בין אנשי מקצוע, אותם יש לברר מול הגורם המוסמך לכך באופן פרטני. אין ספק כי חשוב שאדם הפונה לטיפול ירגיש בנוח עם איש המקצוע המטפל בו, ואין ספק כי יש שוני בין צרכים של אנשים שונים. לכן, איש מקצוע אחד יתאים לאדם מסוים מאד ולאדם אחר לא. כל אחד צריך להיות ער לצרכים ולרצונות שלו ולפעול בהתאם לכך. חשוב גם להצליח לתקשר את הצרכים והרצונות הללו מול בעל המקצוע אליו מגיעים לקבלת עזרה ולשתף בחוסר שביעות רצון באופן אמיתי וכנה אם קיים קושי. מקווה שתמצאי לעצמך מקום שתרגישי בו נוח- נראית ונשמעת. בהצלחה, קרן בלומנטל-יניר מטפלת באמנות.

22/04/2013 | 11:00 | מאת: זיוה

מתי הפרעת אכילה נחשבת נחשבת כבעיה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום זיוה, להפרעות אכילה ישנם קריטריונים ברורים, אבל חשוב לשים לב לכמה מרכיבים ביניהם- המשקל, רמת הנוקשות סביב האכילה, כמה עסוקים סביב נושא של משקל, קלוריות, גוף ומראה במהלך היום (טורדנות חשיבתית), ההשפעה על מחזור חודשי, השפעה של המצב על התפקוד היומיומי וכד'. ככל שזיהוי הבעיה מוקדם- ניתן לטפל בו יותר בקלות ובפרק זמן קצר יותר. בריאות שלמה, קרן בלומנטל-יניר מטפלת באמנות.

11/04/2013 | 03:00 | מאת: St

הייתה לי תקופה נורא ארוכה שהייתי בטוחה שאני שמנה , התקופה הזאת חוזרת אלי . אני שמה לב לכל קצת שומן בגוף שלי , שאני אוכלת אני מרגישה בהמה מגעילה ולא נשית , שאני רעבה אני מרגישה גאה בעצמי שהצלחתי לא לאכול . בגלל שכבר הייתי בזה אני יודעת שזה טוב לי לשתף אז סיפרתי לחבר שלי אבל אנחנו לא מוצאים פיתרון . אני עוקבת אחרי כל פירור שאני אוכלת באופן אובססיבי ואני אוכלת ביום 350 קלוריות . לא משנה כמה יגידו לי וכמה אני אגיד לעצמי שאני רזה עד שאני לא אראה לפחות 35 על המשקל אני לא יהיה מרוצה מעצמי , זאת תחושת אכזבה עצמית קבועה . אני מעדיפה להתעלף ולהגיע לבית חולים מלאכול השאלה שלי זה אם יש מקום שיעזור לי לעזוב את החשיבה הזאת אחת ולתמיד ? איך אני מעודדת את חבר שלי שמרגיש רע כי הוא חושב שאני סובלת ? וזה אנורקסיה ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, זה בהחלט נשמע לא טוב ואולי כמו הפרעת אכילה.. ויש לי חדשות עצובות- מי שסובל/ת מהפרעת אכילה- גם כשמגיע/ה למשקל שמציב לעצמו כיעד, במקרה שלך 35 ק"ג- לא באמת מצליח להרגיש מרוצה מעצמו.. הפרעת האכילה היא הפרעה תובענית וקשה, ולא משנה לאיזה הישג מגיעים- היא תמיד תרצה עוד ועוד.. חוסר שביעות הרצון הוא עמוק ופנימי ורק מושלך על הגוף. אני מבינה מאד את החבר שלך שדואג לך מאד.. לא רק מי שסובל מהפרעת אכילה סובל- גם הסובבים אותו, אלה שדואגים ואוהבים מישהו ורואים איך הוא מזיק ופוגע בעצמו כל כך.. מכיוון שהמקום הזה כבר מוכר לך- נסי להיזכר מה עזר בזמנו לסייע לעצמך כדי לצאת ממנו, ובאם אין לך את הכוחות לעשות זאת לבד- פני לעזרה.. בהצלחה, קרן בלומנטל-יניר מטפלת באמנות.