פורום הפרעות אכילה

הפורום נועד לתת מענה ראשוני למי שמוצא עצמו עסוק וטרוד במחשבות על משקל, מראה, דימוי גוף, אוכל וקלוריות. מחשבות מסוג זה עלולות להשפיע על מצב הרוח, התפקוד וה-well-being. יש מצבים בהם אנו מאבדים את השליטה על מחשבות מסוג זה, והן הופכות לשלוט בנו, מה שעלול לעורר מצוקה, אי-שקט, דיכאון, פחד, אשמה, אובססיביות והרבה סבל.

אנו מאמינות כי התייחסות לשאלות אלה מההיבט התזונתי והרגשי באופן משולב יכולה לאפשר הכוונה ותמיכה ראשונית במצוקה, ומכאן להקל עליה.

ראוי להדגיש כי הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול.

קרן בלומנטל-יניר, מטפלת באמנות, ועדי מילר - דיאטנית קלינית.
180 הודעות
168 תשובות מומחה

מנהלי פורום הפרעות אכילה

20/01/2012 | 12:20 | מאת: אנורקסיה

שלום! לאחרונה התחלתי לטפל באנורקסיה, ולפני שבועיים התחלתי לקחת 0.25 מ"ג ריספרדל שעלה לאחר שבוע ל- 0.5 מ"ג. נאמר לי כי המינון לא אמור לעלות על 1 מ"ג. נאמר לי שזה אמור "לסדר לי את המחשבה" ולתקן לי את החשיבה המעוותת שיש לי. נאמר לי ש"כעבור חודש נראה אם יהיה לך קל יותר לשתף פעולה עם הטיפול ולעלות במשקל". לא נמסרו לי מי-יודע-מה יותר פרטים לגבי ההשפעה של זה ומה שנמסר נשמע לי מעורפל למדי ולא מספק. אני חושבת שלא הבחנתי בהשפעה מסוימת של זה עלי עדיין. בעקבות אלו אני רוצה לשאול - איך זה אמור להשפיע עלי? אפשר תיאור מדויק? מה זה אמור לעשות בסופו של דבר? איך זה צריך לעזור לי? לא נעים לקחת תרופה ללא שמץ של מושג מה ההשפעה שלה עלי...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, ראשית, אני מסכימה עם כך שקשה ליטול תרופה שלא מבינים את מטרותיה והשפעותיה.. ולכן, מציעה לך להתייעץ עם מי שרשם לך את התרופה, לשאול את כל שאלותייך ולהבין. זה יסייע בהצלחת הטיפול. שנית, טיפול תרופתי שכזה בדר"כ מסייע בהפחתת החשיבה הטורדנית והנוקשה המאפיינת הפרעות אכילה, וכן בהפחתת החרדות השונות הקשורות באוכל, משקל ודימוי גוף. כנראה בגלל זה נאמר לך שבהמשך "יהיה לך יותר קל לשת"פ..". כמו שציינת, לטיפול תרופתי לוקח זמן עד שהשפעתו ניכרת, ולפעמים הדבר דורש את מציאת המינון המתאים. בהחלט נכון לחכות כ3-4 שבועות עד לקבלת ההשפעה הרצויה (ולכן עלייך להיות סבלנית ולחכות). אני מקווה שהבנתי נכון ושבמקביל לטיפול התרופתי, את מטופלת גם בטיפול תזונתי ורגשי- כי הטיפול התרופתי בהקשר הזה הינו טיפול תומך לתהליך (כמו סוג של דחיפה מאחור למישהו שמטפס על הר גבוה..). בהצלחה, קרן בלומנטל-יניר, מטפלת באמנות.

10/01/2012 | 12:38 | מאת: a.r

שלום, אילו תוספי תזונה או חומרים טבעיים עשויים לגרום להגברת תאבון. מדובר באשה בת 92 עם חוסר תיאבון ותת תזונה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום תוספי תזונה יובילו להגברת תאבון רק במידה ואכן יש חוסר בוויטמינים ומינרלים מסוימים. כך לדוגמה במקרים בהם קיים חוסר בברזל תוספת של ברזל משפרת באופן משמעותי את התיאבון. ראשית אני ממליצה על ביצוע בדיקות דם (בדגש על אבץ וברזל הידועים שבמצבי חוסר מובילים לחוסר תאבון ובהתאם לחסרים שיתקבלו (במידה ויתקבלו כמובן) יש להתייעץ עם דיאטנית או רופא משפחה לגבי תוספים. כמו כן חשוב לי לציין שפעמים רבות מצב תזונתי ירדו / תת תזונה מובילים לחוסר תאבון וכך למעשה רק מנציחים את התת תזונה... לכן חושב להתייעץ עם דיאטנית לגבי העשרת התפריט ע"י מזונות בעלי ערך תזונתי גבוה וצפיפות קלורית (כמו טחינה, אגוזים, ביצה וכו') ובמקרה הצורף אף להשתמש במשקאות העשרה (כמו אינשור פלוס, סופר שייק ועוד). בהצלחה עדי

04/01/2012 | 00:32 | מאת: הילית

יתכן ואני בטיפול ממש אינטנסיבי עושה מה שאומרים לי אך מנגד מבלי שאני שמה לב( באמת) אני עושה ויוזמת בולמוסים רצחניים ומקיאה? כאילו אני בולמית כפייתית? ואז אני בצני שניה אחרי ההקאה במנטרה של ? לא הקאתי אני מצויינת אני ממשיכה לעבוד אני אפילו יתחיל בשגרה חדשה?. יש ימים שזה אפילו ?מתניע? אותי להתקדם.. שזה הכי מוזר ולא הגיוני.. ולא אני לא בהכחשה. אני נמצאת בטיפול שנתיים. אני בת 18. מה זה? אני כל הזמן מבטיחה ומבטיחה למטפלים ובעיקר לעצמי. ושוב.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום הילית אולי יותר מכל דבר אחר, הפרעת אכילה היא הפרעה של החשיבה. כמובן שהתוצאות של חשיבה זו נותנות את אותותיהן בגוף, אבל ההתנהלות המייסרת שהפרעת האכילה מכתיבה מתחילה מרודנות של מחשבות אנורקטיות ובולמיות. עם הזמן ניתן ללמוד איך להתווכח עם המחשבות המפתות האלו וכמובן איך להתנגד לרודנות שלהן, אבל כדי לעשות זאת צריך ללמוד קודם כל לזהות אותן. אני ממליצה לך בחום לשתף את המטפלים שלך במצבך וביחד ללמוד איך הפרעת האכילה מפתה אותך ומפילה אותך בפח למרות הרצון להחלים. בהצלחה רבה עדי מילר דיאטנית קלינית

01/01/2012 | 19:43 | מאת: אלי

ערב טוב, ברצוני לברר האם קיימת אפשרות לסבסוד טיפול בבולימיה? מדובר בחברתי, בת 23 מאזור מרכז במצב כלכלי קשה, שסובלת מבולימיה כבר מזה 7 שנים. עלות הטיפול כרגע היא זו שמונעת ממנה להתחיל את הטיפול, לאחר שכבר הודתה בכך שהיא סובלת מבולימיה וחייבת עזרה. לאחר בירור בקופ"ח "לאומית" (שהיא הרלוונטית עבורה) מתברר שאין כל כך סבסוד לאנשים עם ביטוח בסיסי בלבד. אשמח לדעת לאן ניתן לפנות בנושא והאם אפשרי בכלל. תודה מראש!

שלום אלי, בכל קופת חולים אמורים להינתן שירותים של תזונאיות וגם של טיפול רגשי (פסיכולוגי/אמנות). יכול להיות שישנה השתתפות עצמית בסיסית (תלוי בקופה ובשירות) ושיש מספר מקסימאלי של טיפולים (שמשתנה בהתאם לביטוח הספציפי), והמספר הזה אינו מספק, אבל זו בהחלט התחלה. חשוב שכחברתך פונה לקופה לצורך תיאום תורים- תבקש להיפגש עם אנשי מקצוע המתמחים בהפרעות אכילה. בהצלחה, קרן בלומנטל-יניר, מטפלת באמנות.

30/12/2011 | 14:52 | מאת: מתמודדת

שלום,אני חייבת לדעת מתי מומלץ בהתמודדת עם בולמיה להתחיל לטפל בנזקי שיניים? הלבנה,ניקוי של ציפוי אימייל ו\או לתקן מה שלא יהיה..? אני בת 18 והמצב שלי לא ממש טוב.. אני מוכנה לעשות הכל רק שהנזקים לא ילכו ויחמירו... האסתטיקה חשובה לי ממש!! [בולמית כבר 3 שנים..] נמצאת במעקב במרפאה פרטית להפרעות אכילה וסובלת מבולמוסים והקאות.. יש ימים שאני יכולה להקיא 40 פעמים ביום בכוונה- כלומר יוזמת הקאות גם אם אני שבעה לאחר ארוחת ערב\צהריים.ויש ימים שיכולים לעבור סבירים כ1800 קלוריות+ ספורט. אני חסרת איזון מוחלטת.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טיפול בנזק הנגרם לשיניים כתוצאה מהקאות בדרך כלל אינו מומלץ כול עוד קיימות אפיזודות של הקאות מרובות. אך כמובן שיש להתייעץ על כך עם רופא השיניים. אני חייבת להוסיף שבמצבים בהם הפרעת אכילה סוערת טיפול מעקבי אינו מספיק ולכן הייתי ממליצה לך לשקול ביחד עם המטפלים שלך מעבר לטיפול אינטנסיבי יותר. בהצלחה רבה עדי מילר דיאטנית קלינית

27/12/2011 | 21:49 | מאת: אילנה

שלום, יש לי שתי בנות, הבכורה בת 3.3 שנים והקטנה בת 1.6 שנה. הבעיה שלי היא עם הקטנה, מאז נכנסה למעון, הפסיקה לאכול ועשתה רגרסיה מאוד קיצונית, ואני מפחדת שיש לה הפרעת אכילה. מיום לידתה הייתה איתי בבית, והנקתי אותה עד גיל 1.2 שנה. במקביל היא אכלה תפריט משפחה, ולמרות שהייתה עדיין ללא שיניים אכלה אפילו בשר ועוף, ממש הכל, וגם מאוד אהבה לאכול, אפילו הייתה בוכה עם מישהו אכל לידה והיא לא קיבלה. בגיל 1.3 שמתי אותה במעון שאני מכירה, כי הבכורה הייתה שם. מדובר במעון מצוין, שגם חמשת אחייני גדלו בו. האוכל שם באמת מצויין, אכלתי בעצמי. אבל הקטנה מסרבת לאכול, בתחילה היא לא הסכימה לאכול רק בגן, ומבלי לשים לב, הפסיקה לאכול גם בבית. בתחילה כולם אמרו לנו שזה טבעי, קשיי הסתגלות, ובאמת לא לחצנו עליה, המשכנו להציע לה דברים, אבל היא מסובבת את הפנים, ואם מנסים לתת לה לטעום, היא צורחת כאילו נותנים לה אוכל מקולקל. לאט לאט ככל שהחודשים עוברים (כבר 4 חודשים), ניסינו לשלול בעיות רפואיות, עד כה ברוך ה' לא נמצאו. במקביל הושבנו אותה בשולחן איתנו ולא בכיסא אוכל, אנחנו מורחים לה מאכלים על השפתיים רק כדי שתטעם, גם הבכורה מנסה לשדל אותה. אבל הכל נענה בסירוב. היא לא מעלה במשקל בכלל, ואמנם היא בינתיים נראית בריאה, אבל התזונה שלה מתרכזת ביוגורטים וסימילאק. לאחרונה הסכימה לאכול גם פרינוק (והשבוע הצלחתי להגניב שם כפית טחינה גולמית), כמובן שממתקים תמיד נענים בשמחה, אך אני לא נותנת (באמת). במאמצים נוספים היא מוכנה לאכול לאחרונה גם לחם או פסטרמה (לא ביחד). בגן היא היחידה שלא מוכנה לאכול ובסופו של דבר מקבלת לחם עם שוקולד (וזאת כל ארוחת הצהריים שלה), גם שם מאוד מתוסכלים. אני מאוד מתוסכלת וחסרת אונים, הייתה לי תינוקת שמאוד אהבה לאכול ונהנתה מכך, ומרגע שנכנסה לגן עשתה רגרסיה לאכילה של תינוק בן חצי שנה. את הגן בדקתי בכמה ביקורות פתע, והבעיה לא שם. אני מאוד חוששת, מה גם שיש עבר של אנורקסיה ובולימיה במשפחה. האם אני מגזימה? אם לא אשמח לדעת לאן לפנות? או מה לעשות? תודה רבה מראש..

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אילנה נושא האכלת ילדים מעורר פעמים רבות דילמות ובעיות לא פשוטות, וטוב שאת מזהה את הבעיות ומחפשת תשובות. פעמים רבות לשאלות יש פתרונות טכניים סביב דפוסי האכלה (למשל, הנחיות לגבי המזונות שמכינים, האופן בו מעשירים את התפריט בהדרגה, האופן בו מתבצעת הארוחה המשפחתית), ועל כך אכן רצוי לקבל הדרכה ע"י דיאטנית המתמחה בתזונת ילדים. אך מדבריך נראה שהשאלות שאת מעלה מבטאות קושי או דילמה רחבה יותר לכן חשוב לשקול גם ייעוץ או חשיבה משותפת מהזווית הזו. באופן כללי חשוב לי לומר ש הניסיון מעיד שככל שהורים ו/או מטפלים נכנסים יותר למאבקי כוח ולוויכוחים על כמות האוכל ואופן האכילה, המצב נוטה להסלים. כדי להבין מה היא העמדה ההורית שתזין את תהליך ההבראה, מומלץ להיעזר בצוות הטיפולי. על כן, אני ממליצה בחום לפנות למכון להתפתחות הילד דרך קופת החולים אליה אתם שייכים. בהצלחה רבה עדי מילר דיאטנית קלינית

27/12/2011 | 11:51 | מאת: ענת

שלום רב, בני כמעט בן 12. כתינוק וכילד קטן (עד גיל 4 בערך) אכל נפלא! בהדרגה החל לצמצם את מספר המאכלים שהוא אוהב ואף מוכן לטעום. כיום מספר המאכלים מצומצם מאוד ובשנה האחרונה, דוקא כמתבגר שאמור להיות לו לתאבון, חל צמצום גם בתאבון שלו. הוא יכול להעביר שעות בלי לאכול וזה לא מטריד אותו וגם אל מול אוכל הוא אוכל מעט ושבע. אנחנו מאוד חרדים מההשלכות של זה על הגדילה שלו (כרגע הוא נמוך יחסית לגילו ורזה). נראה שהתזונה הבעייתית יוצרת אצלו גם כאבי ראש תכופים. אציין שמדובר בילד חכם, בעל חיי חברה פעילים. אנחנו צריכים עזרה גם מבחינת הגישה שלנו מולו בעניין זה וגם מרגישים שזקוקים בהקדם לעזרה מקצועית ונשמח להכוונה בעניין. בברכה, ענת

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ענת, לעיתים קרובות חל צמצום במגוון המאכלים שילדים אוכלים, ועם ההתבגרות- המגוון חוזר לגדול. מתי זה קורה- זה כבר תלוי בילד/ה. הגיל של בנך אכן משמעותי מבחינת התפתחות ולכן חשוב לנסות להבין את מקור הבעיה ולטפל בה. אני תוהה אם ישנו קשר בין גילו, כפי שציינת, תחילת גיל ההתבגרות, לשינויים הגופניים המתחוללים בו בתקופה הזו ולאופן בו הוא מתייחס לשינויים אלה (מקבל אותם/ נבהל וחרד מהם וכד'). מציעה לכם לפנות לייעוץ תזונתי כדי לנסות לשפר את התזונה שלו (בין השאר אולי באמצעות תוספי מזון) וגם לייעוץ בתחום הרגשי כדי לבדוק את מקור הצמצום. בהצלחה, קרן בלומנטל-יניר, מטפלת באמנות.

אמי בת ה 79 החלה לסבול, לפני כחודש, מהקאות ובחילות קשות ומאז היא כמעט לא אוכלת כלום ושותה מעט מים. במהלך החודש היא אושפזה באיכילוב פעמיים ועברה כמה וכמה בדיקות אשר שללו כל סיבה כירורגית, או נגיפית. ברצוני לציין כי הבעיה פרצה יום-יומיים לאחר שהיא הפסיקה ליטול סימבלטה, כמו גם עוד כמה תרופות, בעצה משותפת של הפסיכו-גריאטר והרופא המטפל : על מנת להאיט את ההיתדרדרות הקוגניטיבית שלה. הרופאים במרפאה הכירורגית באיכילוב אמרו לי כי המעט שהם יכולים להמליץ עליו הוא לבקש סי.טי ראש, ואני רוצה לשאול: האם ייתכן כי מדובר בכלל במשהו פסיכו-סומאטי אשר נגרם כתוצאה מהפסקתה של התרופה נוגדת הדיכאון ??? אודה לך מאוד על עצתך, מכיוון שהמצב ממש מייאש ותשובות אין...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רוני, מראש אתנצל על כך שתשובתי תהיה כנראה לא מספקת.. כי למעשה, מציעה לך לחזור ולפנות לפסיכו-גריאטר לבירור ההשפעות האפשריות של הפסקת הטיפול התרופתי שאמך נטלה, ולרופא המשפחה כדי לבדוק איך ניתן לתמוך בה תזונתית מול הסימפטומים האלה (אולי אפשר לבדוק איתו אם חושב שנכון לקבל הפנייה לדיאטנית?). במקביל, כמו שנדמה שאתם כבר עושים- המשיכו את הבירור הנוירולוגי/ כירורגי. באופן כללי יותר- במקרים מסוימים בחילות והקאות יכולות להיות גם על רקע פסיכוסומאטי, אבל אינני מכירה את המקרה הספציפי, ולכן חשוב שמי שמכיר אותה ואת ההסיטוריה הרפואית/ נפשית שלה ייתן על כך את הדעת. בריאות שלמה ובהצלחה, קרן בלומנטל-יניר, מטפלת באמנות.

22/12/2011 | 14:34 | מאת: שני

היי, רציתי לדעת אם מישהי/מישהו שמע על המקום החדש שנפתח בהרצליה להפרעות אכילה "מטריקס רילואוד". שמעתי שהוא שונה ממאכזי טיפול אחרים, מאוד סולידי, פרטי ועם תוכנית טיפולית ייחודית. שמעתם על זה? הייתי שמחה לקבל חוות דעת.

שלום שני, ישנן מסגרות טיפול שונות שעליהן לא נוכל להמליץ ברשת. לכל אחד ואחת מתאימה מסגרת אחרת, העונה על צרכים אחרים. חשוב שהטיפול בהפרעות אכילה יהיה רב מערכתי ויכלול טיפול תזונתי, רגשי ותרופתי בעת הצורך- ויותאם באופן ספציפי לצרכיו ולרצונותיו של האדם המסוים. בהצלחה, קרן, מטפלת באמנות.

20/12/2011 | 15:35 | מאת: אני

אני קוראת קבוע את התשובות שלכן, ומעריכה אתכן. אני רוצה לשאול על נושא שלא קשור לפורום, ומבקשת שתענו. ראיתי פעם ברחוב את הדבר הבא: אישה בערך בת חמישים הלכה ברחוב. ניגש אליה גבר זר וליטף לה את החזה. היא בעטה לו בביצים והלכה. לדעתכן, היא נהגה נכון כשבעטה לו בביצים?. אם זה היה קורה לכן, הייתן בועטות לו בביצים?.

שלום, כפי שציינת, פורום זה אינו עוסק בשאלותיך.. ובכל זאת- איננו יכולים לדעת באמת את טיב היחסים בין השניים שראית ברחוב.. ועם זאת, כל אחד ואחת, אישה וגבר, צריכים לדעת לשמור על עצמן/ם ולא לאפשר הסגת גבול אישי בהיעדר הסכמה. ישנן דרכים שונות לעשות זאת ורצוי שמסיגי גבול כאלה יתנו על כך את הדין. קרן, מטפלת באמנות.

16/12/2011 | 11:07 | מאת: לירון

שלום לכולם אני סטודנטית במרכז האונברסיטאי באריאל, ובמסגרת שאלת המחקר שלי אני צריכה להעביר שאלונים לחולים בהפרעת האכילה אנורקסיה ובולמיה אני בולמית לשעבר, הייתי 12 שנים במחלה, ולפני כשנתיים וחצי הייתי מאושפזת בתל השומר. פניתי לד"ר גור בבקשה להגיע למחלקה ולהעביר שאלונים אך לצערי נענתי בשלילה בגלל ועדת הלניסקי. אני ממש אשמח אם תהיה לי היענות מכאן, יש כבר 20 בנות שנענו לי דרך קבוצה סודית בפייסבוק, ואני צריכה עוד 40 בערך. אני ממש רוצה לנסות ולסייע, וזו הדרך שלי מכיוון שבגלל שאני חולה לשעבר לא נותנים לי להתעסק בזה בצורה אחרת. אני אשמח לקבל כל עזרה וגם לעזור למי שיש שאלות או סתם רוצה אוזן קשבת בברכה לירון

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לירון, ראיתי שאינך מקבלת תגובות להודעתך/בקשתך. מצאתי לנכון להאיר שלחלק גדול מאלה הסובלים מהפרעות אכילה- לא נוח להתמודד עם תכנים מסוג זה. לאחרים- זוהי דרך להתמודד באופן עקיף. בכל מקרה- חשוב שמי שמתעסק בכך, אם מן הצד החוקר ואם בנחקר, יעשה זאת ממקום "בריא" שלא 'ינוצל לרעה' על ידי הפרעת האכילה (המשך עיסוק בתכנים של המחלה באופן שמקשה על שחרורה..). בהצלחה, קרן, מטפלת באמנות.

13/12/2011 | 20:18 | מאת: רינת

לפני כשנה וחצי התחלתי דיאטה וירדתי 60 קילו ארוחה אחת ליום של 2 פרוסות לחם והגעתי למשקל של 48 בגובה 1.58 הפנו אותי לדיאטנית כי הוגדרתי כאנורקסית , אני ביקשתי עזרה ובפגישה השניה היא נתנה לי תפריט לאחר שהייתי חיה על כוס או 2 של נס קפה ו2 פרוסות לחם של 6 הארוחות רשמתי פה את התפריט ארוחת 7.30 2 לחם לבן+ כף גדושה של טחינה/חומוס/גבינה קוטג 5% + ירק וכוס מים ארוחת 9.30 2 לחם לבן+ כף שטוחה של טחינה/חומוס/גבינה קוטג 5% + ירק + פרי+ כוס חלב+ כוס מים ארוחת 12.30 6 כפות פתיתים/ אורז/ מקרוני/ קוסקוס+ 3 קציצות בגודל פלאפל/ 1 שניצל/ 2 שוקי עוף/ 1 ירך עוף+ קערית ירקות+ כוס מים ארוחת 15.30 כוס ברנפלקס חד פעמית של 30 גרם בערך+ כוס חלב+ כוס מים+ פרי ארוחת 18.30 2 פרוסות לחם לבן+ ביצה קשה/ קופסת טונה קטנה אישית משמן סחוטה היטב+ כף שטוחה של מיונז/ חומוס/טחינה+ 2 ירקות ומים ארוחת 21.30 כוס ברנפלקס כ30 גר'+ גביע יוגורט 3%+ כוס מים אחרי שבוע שאני מתמידה בדיוק בתפריט ובשעות האכילה עליתי 5 קילו מקודם חזרתי ממנה והיא אומרת שזה נורמלי ורוב הסיכוים שכל המשקל שעליתי הוא נוזלים שהגוף היה צריך שאלתי היא האם כל שבוע העלה כזאת כמות של קילוגרמים או שזה בגלל שהגוף לא רגיל וזה יתאזן ושבוע הבא הגוף לא יעלה בכלל, מה את חושבת שכך אני יעלה כל שבוע? התפריט נשאר אותו תפריט לבנתיים שבוע ימים לא יצאתי בקיבה לאחר כל כמות האוכל שקיבלתי בתפריט ורק ביומיים האחרונים היו לי פעמיים ביום יציאות אשמח באם תענו לשאלתי רינת

שלום רינת אני שמחה לשמוע שפנית לעזרה, עלי לציין שחשוב שהטיפול בהפרעת אכילה יכלול לצד הטיפול התזונתי (הניתן ע"י דיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה) גם טיפול רגשי אשר מטרתו לתת מענה למצוקה הרגשית שהובילה לפיתוח דפוסי אכילה לא יעילים ולהתמודד עם הקשיים שהציתו את הבעיה הזו מלכתחילה. העליה במשקל נובעת ככול הנראה משילוב של הגדלת כמות הקלורית לאחר תקופה של הרעבה ועצירות. מומלץ שתפני את השאלות והחשש שאת מעלה לגבי קצב העליה במשקל בקול ובאופן ישיר בתוך הטיפול. בהצלחה רבה עדי מילר דיאטנית קלינית

13/12/2011 | 19:21 | מאת: מישהי

שלום, יש לי הפרעת אכילה (תת-משקל, בולימיה) ולפני מספר ימים ניתן לי חצי מיליגרם ריספרדל ביום. הפסיכיאטר אמר שהכדור אמור להשפיע על דרך החשיבה (אמרתי לו שיש מקומות שהייתי רוצה להרזות). קראתי על התרופה הזו ונכנסתי קצת ללחץ -היה כתוב אאל"ט שהיא מגבירה את התיאבון וגורמת לעלייה במשקל. האם כמות של חצי מיליגרם - מיליגרם ביום עלולה לגרום לעלייה במשקל? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, רספרידל היא אכן תרופה המסייעת בהתמודדות מול החשיבה המאפיינת את הפרעת האכילה (למשל- תפישת גוף מעוותת, חרדות בעוצמות גבוהות). תופעת הלוואי איננה השמנה אלא ל-ע-י-ת-י-ם הגברה של התיאבון. מציעה לך להתייעץ עם מי שרשם לך את התרופה, ולזכור, שמטרת הטיפול היא לאפשר לך את העלייה במשקל שאת כנראה צריכה לעשות.. להפחית את החשיבה והחרדה הכרוכים באכילה ובעלייה במשקל.. בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות

15/12/2011 | 19:06 | מאת: מישהי

09/12/2011 | 20:11 | מאת: אלמונית

היי,אני בת 20 ואני סובלת מהפרעת אכילה חמורה..אני מודעת להפרעה הזו למרות שלא נבדקתי או הלכתי למטפלים מומחים וכאלה.. לפני שנה שקלתי 64 קילו ולקחתי את עצמי בידיים ועשיתי דיאטה והמון ספורט בחד"כ..תוך חצי שנה הורדתי 10 קילו ועד לפני חודשיים עליתי 2 קילו והיום אני על 56.אני יודעת שהמשקל לא קובע אלא מבנה הגוף,אני עושה כמעט כל יום כפיפות בטן ומנסה לאכל 3 אכולות מצומצמות ביום כדי לא לחזור למשקל ולהשמין כמו שהיתי אז,אף פעם לא חשבתי על להקיא ואני גם לא יעשה זאת אבל אני סובלת מההפרעה הזאת שזה כבר מפריע לי להתעסק בדברים ביום יום..מה לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה
09/12/2011 | 20:12 | מאת: אלמונית

אני חייבת לציין שהקיבה שלי גם הצטמקה ואני לא יכולה לאכל בכמויות שאכלתי אז..

מצטרפת לדבריה של עדי, ורוצה להוסיף: מניסיוני, דיאטה (שיכולה להיות לפעמים רצויה ומבורכת) שמאבדים עליה שליטה והופכת למעשה להיות "הפרעת אכילה", לא מאפשרת עצירה במשקל מסוים, ו"משכנעת" שרק אם נרד "עוד קצת" הכל יהיה בסדר.. ולכן, חשוב לקבל עזרה- הן כדי להגיע למשקל רצוי (שהוא לא בהכרח זה שהיינו בו קודם), והן כדי להבין את המניעים הרגשיים שבגינם אנו מתפתים לחשוב ש"רק עוד קצת ויהיה בסדר".. בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות.

שלום אני שמחה לשמוע שאת מודעת לבעיה ומתחילה להכיר במחירה. במצב זה מומלץ להתחיל בטיפול שמשלב ייעוץ תזונתי וטיפול רגשי, כדי שניתן יהיה לטפל במקור הרגשי ולפתח מיומנויות התמודדות יעילות יותר עם המצוקה הרגשית, ובמקביל לפתח דפוסים של אכילה נכונה ומאוזנת יותר. בהצלחה רבה עדי מילר דיאטנית קלינית

22/11/2011 | 03:23 | מאת: שי

מצטער אם זה לא המקום אבל אני כבר לא יודע איפה לחפש. אני מחפש פסיכולוגית (מסויימת שראיתי כתבה עלייה בטלוויזיה אבל אני לא זוכר את שמה) שמטפלת בהפרעות אכילה שונות. לא בבולימיה או באנורקסיה, אלא במצבים שאנשים לא אוכלים כמעט שומדבר מפאת בעיה פסיכולוגית. אנשים שלא טעים להם כלום. אנשים שלא אוכלים שומדבר אם הוא לא בצבע מסויים או אנשים שלא אוכלים כלום בלי לחתוך הכל לקוביות קטנות. אל כאלו הפרעות אכילה אני מדבר. אם מישהו מכיר את המטפלת שאני מחפש אני יותר מאודה לו כי כבר תקופה ארוכה שאני מחפש ללא כל תוצאה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שי צר לי אך איני מצליחה להבין על איזה פסיכולוגית את מדבר. חשוב לי לציין שכול טיפול רגשי בשילוב עם טיפול תזונתי הניתן ע"י צוות המתמחה בהפרעות אכילה עשוי לסייע לבעיה שתיארת. בהצלחה רבה עדי מילר דיאטנית קלינית

20/12/2011 | 19:41 | מאת: מבינה אותך..

לדעתי יש לך סוג של אוץסיץדי שקשור בצורך בשליטה חזקה על כל מה שקשור באוכל, הטיפול המתאים הוא קוגנטיבי התנהגותי שקרוי גם CBT. מאד מומלץ גם התייעצות חד פעמית לפחות עם פסכיאטר שמבין בהפעות חרדה ואוכל במיחד אם את בקושי מצליחה לאכול ויורדת במשקל זה מסוכן וחובה לפנות במהרה לטיפול וייעוץ רופא כאמור. היי חזקה ותצליחי..

15/11/2011 | 08:40 | מאת: r

זה קורה לי כל שנה ושוב זה קורה - אני לא מצליחה לאכול מספיק. אני חייה בפחדים מטורפים מאוכל וסחרחורות~התעלפויות תמידיות. אני יודעת שזה יעבור עוד שבוע-שבועיים. זה ככה כל שנה. אבל בנתיים כל כך קשה לי... במשך השנה אני שומרת על משקל יציב יחסית שכמעט נוגע במשקל המינימום, אבל שוב, ירדתי :( לא ברור למה אני עושה את זה. עד שחזר לי המחזור, אחרי כמעט 5 שנים בלי כלום. למה אני לא מתעלה על עצמי ומתחילה לאכול נורמלי? אני שונאת את כל העצמות האלה שיוצאות החוצה. אני שונאת לאכזב את כולם מסביבי. אני רוצה להיות נורמלית! דיברתי עם המטפל שלי על זה אבל אני לא חושבת שהוא מבין. קבעתי תור לדיטאנית ומשם אני אבקש הפנייה לדיטאנית עם התמחות בה"א. אבל די! עד מתי אני יכולה להתקע עם ההפרעה חסרת הכל בסיס הזו? אני רק רוצה להיראות, רק להראות, נורמלית...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מדבריך אני מבינה שאת מתמודדת עם הפרעת אכילה כבר מספר שנים. כמו כן אני מבינה שבעבר הטיפול היה רחב ואינטנסיבי יותר והיום הטיפול יותר מצומצמם. לחזרה של הסימפטומים כול פעם מחדש יכולות להיות 2 אפשרויות: או שהטיפול נקטע מוקדם מדי, והבעיה לא טופלה עד השורש, או שזה כבר היה מאחורייך אבל בתקופה הנוכחית, סביב לחצים כאלו או אחרים, יש משבר ונסיגה. בשני המקרים, התשובה היא חזרה לטיפול של צוות רב מקצועי המתמחה בהפרעת אכילה. בהצלחה רבה ואל ייאוש עדי מילר דיאטנית קלינית

13/11/2011 | 22:54 | מאת: איילת

קודם כל אני לא בטוחה שהגעתי למקום הנכון , אבל אם זה כך תפנו אותי למקום המתאים . הסיפור הוא כזה : בני בן ה 16, כבר שנים אוכל כמות מאכלים שאפשר לספור ביד אחת , אני חשבתי כל הזמן שזה פסיכולוגי , הוא עבר טיפול לא רק בגלל הסיבה הזאת , אבל זה לא עזר, בזמן האחרון לו עצמו כנראה זה מפריע מיותר לציין שגם לי, אבל זרמתי איתו כי חששתי ללחוץ יותר מדי (אני יודעת הייתי צריכה לטפל בזה מזמן). היום הוא אומר לי " אמא את יודעת אולי יש לי רגישות יתר בפה" , האם יש דבר כזה ואם כן מה עושים ? איך מטפלים בזה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום איילת בספרות המקצועית התופעה שאת מתארת מכונה SENSORY FOOD AVERSION כפי ששמה מרמז, היא קשורה לרגישות חושית של הוושט, אך גם לרגישות חושית בתחומים אחרים (כמו לדוגמא - רגישות למגע שיכולה להתבטא ברגישות של הילד לתוויות מזון, במגע עם חול ו/או דשא ועוד...). לאור הבררנות באכילה חשוב ביותר לוודא שבנך נמצא במשקל תקין ושאינו סובל מחסרים תזונתיים המאפיינים את תופעה זו. הטיפול המומלץ במקרה זה כולל טיפול של צוות רב מקצועי הכולל טיפול נפשי, תזונתי לצד ריפוי בעיסוק. יש לציין שככול שבנך ירצה בשינוי כך תוצאות הטיפול יהיו טובות יותר ולכן, מומלץ לנצל את חלון ההזדמנויות שנפתח כרגע לאור העובדה שבנך מתחיל לבטא קושי עם הבררנות באכילה שלו. בהצלחה רבה, עדי מילר דיאטנית קלינית

19/11/2011 | 20:09 | מאת: איילת

30/10/2011 | 19:29 | מאת: אנאל

שלום: אני כ4 שנים סובלת מהפרעות אכילה בזמן האחרון אני ניזונה רק ממתוק ואם אני אוכלת אוכל רגיל אני מרגישה רע ובחילה עד שאני מקיאה ואז הרגיעה. האם אני בסכנה או פשוט פסיכית?

ברור שלאכילה לא מאוזנת יש השלכות בריאותיות. אי היכולת לאכול באופן מסודר, מגוון, בהתאם לתחושות רעב ושובע גורמת לעיתים קרובות, מעבר לסכנה הבריאותית, גם לטורדנות מחשבתית, פוגעת בספונטאניות, ביכולת התפקוד וגם ביכולת לנהל קשרים חברתיים (ועוד ועוד..). ואת לא "פסיכית", אבל כנראה, כפי שציינת בעצמך, כן סובלת מהפרעת אכילה.. אי לכך, מציעה לך לגשת לייעוץ (תזונתי ורגשי) וזאת על מנת למצוא את הדרך להיחלץ מהמבוי הסתום הזה, למצוא דרך להירגע באופן אמיתי, ולא מיידי, רגעי וחולה, כפי שההקאה 'כביכול' מספקת.. בהצלחה, קרן, מטפלת באמנות.

22/10/2011 | 17:06 | מאת: דנה

הי עדי, כתבתי לך פה לא מזמן, על כך שכבר חודשיים אני בדיאטת הרעבה (אוכלת ארוחה אחת ביום)... בהתחלה בארוחה הזו, הייתי אוכלת מה שאני רוצה- זה היה יכול להיות פלאפל, ציפס, ועוד הרבה דברים משמינים.... לאט לאט צימצמתי את האפשרויות והיום אני אוכלת רק אורז לבן שאני מכינה- בלי שמן, ירקות מבולשים במים בלבד וסלט ירקות עם לימון ולחם קל... אני אוכלת כל ארוחה משהו כמו 500-800 קלוריות...תלוי. התחלתי בשבוע האחרון לעשות ספורט...אני רצה 3 פעמים בשבוע 5 ק"מ, עושה המון כפיפות בטן ורצה בחדר שלי(חולני אני יודעת). אני רוצה להמשיך להוריד את כמות הקלוריות...אבל אני מפחדת שאני לא אוכל לעשות ספורט יותר... אני בהתחלה של תת משקל, אבל אני נשבעת לך שהבטן שלי ענקית, התחת שלי גדול...ובכל פעם אחרי שאני אוכלת אני מרגישה שאני משמינה ושהכל מתרחב... אני כבר לא רוצה לאכול יותר!!! אני לא יודעת מה לעשות!!! אני חייבת לרדת עוד במשקל... הריצות שאני עושה יעזרו לי לרדת? אני יודעת שיש לי הפרעת אכילה ולא אכפת לי!! אני חייבת לרדת עוד ועוד!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דנה פעמים רבות הפרעת אכילה מתחילה מדיאטה קיצונית שיוצאת משליטה. במקום להגיע למקום בריא ונוח שבו יורדים במשקלים מגיעים למקום קיצוני של עיסוק נוקשה ומוגזם ורצון עז להמשיך לרדת במשקל למרות המשקל הירוד. כול עוד הפרעת אכילה בתמונה לא תגיעי למשקל בו תרגישי נוח וטוב עם משקלך... אין באמת יעד או מטרה כי תמיד "אפשר" עוד... מדבריך נשמע שבאופן אופיני להפרעת האכילה את נשאבת לפיתוי שלרדת במשקל גם שאין לכך הצדקה אוביקטיבית (לאור העובדה שציינת שהינך בתת משקל) ובדרכים כמובן לא יעילות ואף מסוכנות !!! אני מציעה לך לפנות לאיש מקצוע מתחום הפרעות האכילה לפגישת ייעוץ ואבחון. פגישה כזו תעזור לך למצוא מקום טיפולי שיוכל להביא אותך למצב בו את מרגישה יותר טוב... בהצלחה רבה עדי

17/10/2011 | 15:33 | מאת: מיכל

שלום, אני בת 20 ובערך בגיל 18 התחלתי לעבור חוויה קשה מאד שנמשכה כשנה. מאז אני יש פעמים שאני אוכלת יותר מדי ואח"כ מקיאה את כל האוכל (ע"י אצבע בפה). התדירות אינה קבועה, אפשר שכמה ימים לא אקיא בכלל או שאקיא כמה פעמים ביום.. התחלתי לפני מס' חודשים טיפול פסיכולוגי ועכשיו אני מאד משתדלת להיגמל מההקאות. אבל כשקשה לי אני לא מצליחה להתגבר. הפסיכולוגית הציעה לי לקחת pramin כי זה מונע בחילות אבל אני פוחדת להיקלע למצב בו אוכל יותר מדי ולא אצליח להקיא את זה ואז יהיה לי עוד יותר קשה אז אשמח לדעת מה בדיוק הפעולה של התרופה.. חוצמזה, אם יש לכן עצות איך ניתן להגימל מזה אני אשמח לשמוע. תודה רבה, מיכל.

לקריאה נוספת והעמקה
17/10/2011 | 19:18 | מאת: מיכה וייס

מיכל שלום, במידה ואת חשה שיש צורך ביותר מהטיפול הפרטני בבעייה, את יכולה לפנות למרכז להפרעות אכילה בתל-השומר, ולבקש להצטרף גם לקבוצה לסובלות מבולימיה. הקבוצה, אותה אני מנחה, עובדת בשיטה טיפולית שנקראת DBT ומטרתה ללמד כילים להתמודדות עם הדחף לבלמס, ועם הדחף לרוקן. בנוסף לקבוצה אנו מציעים מעקב דיאטני. מיכה וייס, פסיכולוג ראשי, המרכז להפרעות אכילה תל-השומר.

17/10/2011 | 21:54 | מאת: מיכל

מיכה שלום, תודה רבה.. הבעיה היא שההורים שלי לא יודעים על זה ככה שאני חושבת שזה קצת בעייתי שזה ייצא לפועל. (זה בתשלום?) יש לי שאלה שאולי תוכל לענות לי עליה: בערך חודשיים אני מנסה להיגמל ובאמת יש שיפור ב"ה, יש סיכוי שאתגבר על זה לבד או שחייב דרך נוספת שתתמקד בבעיה הזאת? תודה.

17/10/2011 | 19:58 | מאת: יעל

איך את מצליחה להקיא???? אני כבר שבועיים מנסה ולא מצליחה!!! אני מוצאת את עצמי מלא זמן בשירותים, כבר כולי מים, דמעות ועצבים... וכלום לא יוצא... אני כל כך עייפה מהמלחמה שמתרחשת בתוכי, צד שרוצה לאכול, צד ששונא לאכול, צד שרעב כל כך וצד שסובל כל כך... צד שאומר אסור וצד שאומר מותר... אם אני רק אצליח להקיא, אולי יהיה לי קצת שקט...

17/10/2011 | 22:05 | מאת: מיכל

אני כ"כ מבינה אותך... אבל אני יכולה להגיד לך שזה גם מתסכל מאד להקיא. יש לי בקשה אלייך, במשך שנתיים הקאתי בלי שאף אחד ידע ורק עכשיו אני מבינה שעומדת מאחורי זה טראומה שעברתי שגרמה לי בכלל להתחיל עם. לרוב הפרעות האכילה יש גורם אחר שיכול לא להיות קשור אליהן בכלל.. עכשיו אני מכורה להקאות אז למרות שהטראומה בטיפול קשה לי מאד להפסיק. אני מתחננת אלייך שתהיי יותר חכמה ממני ותבדקי עכשיו אם יש משהו מאחורי זה ואם כן אז מהו.. והכי חושב- תשתפי אדם קרוב אלייך שאת אוהבת וסומכת עליו. זה ייקל עלייך. אולי זה אפילו טוב שאת לא מצליחה להקיא, זה ידרבן אותך לטפל בזה כי זה באמת יותר קשה להרגיש את התסכול בלי שום הקלה אח"כ.. מבינה כ"כ..

לצערי, בדר"כ ההקאות אינן מביאות באמת להקלה, אלא ממסחות על המצוקה האמיתית. נכון לפעמים ההקאה מייצרת הקלה רגעית, אבל זו אשליה של הקלה מה"דבר האמיתי", וכך, במקום להתמודד עם חזית אחת (המצוקה האמיתית)- את עלולה למצוא את עצמך מתמודדת עם עוד חזית (הסימפטום/ההקאה), מה שמחליש, מתסכל ומכאיב עוד יותר.. נשמע שמתנהלת בתוכך מלחמה מתישה, וככל שהיא תימשך, הסיכוי שלך להצליח לשמוע את הקול ש-ל-ך בתוכה הולך וקטן.. במקרים כאלה חשוב לא להישאר לבד במלחמה, ולכן מציעה לך לפנות לקבל עזרה רגשית, ולהחזיר לעצמך את עצמך.. בהצלחה, קרן, מטפלת באמנות.

הגמילה מההקאות, כמו גם מסימפטומים אחרים של הפרעות אכילה הינה בדר"כ הדרגתית וממושכת. אני מאלה שסוברים ש"לא נכון" לקחת מהאדם את הסימפטום בטרם יש בידיו את הכוח והכלים החלופיים (והבריאים יותר כמובן) להתמודדות, ולכן התהליך אורך זמן. ברור שיש לעשות צעדים 'קונקרטיים' ביחס למיגור הסימפטום, אבל חשוב לא פחות לעשות בד בבד תהליך רגשי, כזה שיאפשר שקט נפשי אמיתי.. אני שמחה לשמוע שאת בטיפול, ומקווה שהפסיכולוגית עימה את נפגשת מכירה ומתמחה בעבודה עם הפרעות אכילה. הטיפול התרופתי המתאים, שיכול לסייע בתהליך כזה, קשור בדר"כ לדבר שעומד 'מתחת' להפרעת האכילה (טיפול נוגד דיכאון/חרדה/אובססיות וכד'). בהצלחה בהתמודדות, אני יודעת שהיא דורשת הרבה כוחות.. קרן, מטפלת באמנות.

18/10/2011 | 01:22 | מאת: מיכל

תודה קרן. אני לוקחת כדורים נגד דיכאון (ציפרלקס). הפסיכולוגית שלי מתמחה בתחום שעומד אצלי 'מתחת' להקאות אז אני מניחה שהיא לא מתמחה גם בהפרעות אכילה. אני חוששת שאם לא אגמל מזה בצורה נכונה זה תמיד יהיה שם ברקע ותמיד ארגיש שיש בי מלחמה כזאת. אני לא רוצה שזה יהיה ככה אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות.. במשפחה שלי לא יודעים על זה וגם ברור לי שזה לא יהיה נכון שהם ידעו על זה. (זה ישבור אותם ואותי). שוב תודה.

נכדתי בה אני מטפלת בת 9 חודשים מסרבת בתוקף לאכול את ארוחת הצהריים. ארוחת פרות וסימילק משמחים אותה מאוד.מה עושים? משחקים הסחת הדעת וטריקים למינהם רק מחמירים את המצב. תודה על תשובתכם ויקי

יישר כוח על תשומת הלב והרצון לסייע לנכדתך.. חשוב לברר מה הסיבה העומדת תחת הסירוב שלה לאכול מוצקים (זה יכול להיות כל מיני דברים כמו רגישות תחושתית המביאה להימנעות/ מבנה פיזיולוגי של המערכות הקשורות לאכילה/ סוגיות רגשיות של שליטה וכד'). במכונים להתפתחות הילד יש צוות רב מקצועי שיכול לבחון את המקור ולטפל בהתאם. קלינאית תקשורת או מרפאה בעיסוק יכולה לסייע בכך. מציעה לך לפנות לקופה"ח שלכם לבירור התהליך. בהצלחה, קרן, מטפלת באמנות.

02/10/2011 | 11:44 | מאת: טליה

שלום , הבן שלי בן 4 ויש לו בעיה לקבל אוכל אחר מספגטי או תפוחי אדמה . אם נעשה משהו אחר בריא יותר כמו אורז , עוף ירקות הוא יכול להישאר רעב ולא להתקרב לצלחת . מה לעשות ? הוא לא מוכן אפילו לנסות לטעום טעמים חדשים . אני מנסה כל הזמן לשבת איו יחד לאכול לשמש לו כדוגמא אך זה לא עוזר כלל .

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טליה חשוב להבחין בין אכילה בררנית על רקע התנהגותי לבין אכילה סלקטיבית על רקע תחושתי. במרבית המקרים כאשר מדובר בבעיה תחושתית נראה כי מעבר לטעם קימת גם רתיעה ממרקמים מסוימים, טמפרטורת האוכל, הריח ואפילו הרעש הנלווים לאכילת המזון. אבחון הסיבות המובילות לאכילה סלקטיבית או בררנית חשובה מהבחינה הטיפולית ועל כן אני ממליצה לך לפנות לאבחון מקצועי ע"י צוות אכילה הכולל דיאטנית קלינית, פסיכולוגית ילדים, קלינאית תקשורות ורופאת ילדים. כול סיבה מגיבה לשיטת התערבות שונה ועל כן ראשית יש לאבחן את מקור הבעיה. הכתובת המתאימה לבדיקה מעמיקה של הנושא הוא המכון להתפתחות הילד והתינוק. מידע יותר מדויק לגבי הפניה למכונים אלו ניתן למצוא באתר האינטרנט של משרד הבריאות או בקופות החולים. בהצלחה רבה עדי מילר דיאטנית קלינית

18/09/2011 | 21:28 | מאת: שושי

היי. רציתי לדעת. קבעתי תור דרך הקופה לדיאטנית. ביקשתי דיאטנית שמתמחה בבעיות אכילה ואמרו לי שהיא כן. עשיתי על השם שלה גוגל וכתוב שהיא דיאטנית בלבד. זה בסדר? כל דיאטנית מטפלת גם בבעיות אכילה? ואם לא מה לעשות כדי לקבל הפניה לדיאטנית מתאימה.... תודה :)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שושי בעיות אכילה הינו מושג רחב שכולל בתוכו מגוון רחב של נושאים תזונתיים... וכמובן שכול דיאטנית מתמחה בנושא אחר. במידה ואת מתכוונת להפרעות אכילה אני אכן ממליצה לפנות לדיאטנית שמתמחה בתחום. כיום, בכול קופ"ח יש דיאטניות שמתמחות בהפרעות אכילה. אני ממליצה לך להגיע לפגישה שנקבע לך ובמידה והדיאטנית לא תצליח לתת לך מענה מתאים אני בטוחה שהיא תוכל להפנות אותך לדיאטנית מתאימה. בהצלחה רבה עדי מילר דיאטנית קלינית

15/09/2011 | 21:48 | מאת: מרב

הי עדי, יש לי שאלה, בשלושה שבועות האחרונים עשיתי דיאטת הרעבה וירדתי 3 קילו. מאחר לי המחזור, ובחיים לא איחר לי... זה בגלל זה? ואם כן מה לעשות? תודה רבה

16/09/2011 | 23:52 | מאת: מרב

בוודאות זה לא מהריון.. זה אמור לחזור לבד בסופו של דבר?

שלום מרב איחור ו/או העדר ווסת עקב דיאטת הרעבה מתרחש בגלל ירידה בהרומון האסטרוגן בגוף (לאור הפרשה נמוכה בבלוטת יותרת המוח). יש לציין שלעיתים הפסקת הווסת מגיעה עוד לפני הירידה במשקל או הגעה למצב של תת משקל. מיותר לציין שמלבד ווסת לא סדירה יש עוד לא מעט השלכות מזיקות לגוף ולנפש לדיאטת הרעבה. הבושרה המשמחת שלאחר חזרה לאכילה מאוזנת ותקינה המצב הפיף!!! כלומר הווסת חוזרת. ממליצה בחום בשלב ראשוני לפנות לדיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה לשם קבלת עזרה בחזרה לתפריט מאוזן העונה לדרישות גופך. בהצלחה רבה, עדי מילר דיאטנית קלינית

שלום ,אני בת 17 ואני רגילה להישקל עשרות פעמים ביום אפילו יותר על מנת לדעת את המשקל שלי בכל רגע נתון [כמובן שזה חלק מסימפטום ההפרעת האכילה שלי] אני מודעת אלייה וכן גם המטפלים שלי מודעים אלייה. זה הרגל של כמה שנים טובות מאוד! כמעט 4 שנים.. אני יודעת שהמשקל במשך היום משתנה,אני יודעת שזה לא מדד מדוייק בכלל ובכל זאת אני עושה את זה. בכל זאת אני יעשה את כל מה שצריך כדי שבלילה וביום המשקל יהיה כפי שאני רוצה שיהיה. והכל יילך לפי התכנון שלי. רציתי לדעת האם בנוסף להפרעת האכילה שלי קיימת גם הפרעה טורדנית כפייתית לפי מה שתיארתי לך? תיארתי ממש בקצרה. אבל זה משהו שהוא חרדתי אצלי מבחינת המשקל. פעם אחת הוא נשבר לי ולא עברו חמש דקות ורצתי מיד לקנות חדש. והיה 10 בלילה.. חיפשתי בכל העיר מקום פתוח כדי לקנות.. זה היה בגיל 15 וחצי.. [ זה רק מתאר לך כמה שאני לא יכולה לעבור יום מבלי לדעת כמה אני שוקלת ] אשמח לדעת מה את חושבת. תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

מאי, לעיתים קרובות נלוות להפרעות אכילה גם הפרעות כפייתיות מסוגים שונים. השקילות המרובות שאת מתארת והרצון לשקול "כפי שאת רוצה שיהיה" הם כנראה ביטוי לצורך בשליטה, שבא לידי ביטוי דרך עיסוק באוכל ומשקל. נדמה לי שזה קצת כמו להסתובב עם אזיקים ברגליים, להיות כבולה מאוד- מה שבוודאי פוגע בתפקוד היומיומי שלך, ביכולת להיות ספונטאנית ובחופש שלך.. לפעמים טיפול תרופתי יכול להקל על הסימפטומים האלה, בשילוב כמובן עם טיפולים אחרים (תזונתיים ורגשיים). מציעה לך להתייעץ על האפשרות הזו עם מטפלייך. אני מאמינה שמגיעה לך האפשרות לחיות חיים משוחררים יותר.. בהצלחה, קרן, מטפלת באמנות.

09/09/2011 | 10:37 | מאת: לילי

שלום אני בת 33 אמא לשלושה ילדים גובהי 1.55 היום אני שוקלת 35 ק' אני נמצאת במתח נפשי בעיות זוגיות, מריבה הכי קטנה עם בן זוגי גורמת לי לחוסר תיאבון ושאנחנו משלמים זה עובר לי ואז אני מנסה להשמין ושוב יש איזה מריבה שהורסת לי את הכל. יש לציין שאני לא אוהבת את עצמי ככה רזה ואני מאוד רוצה להשמין שהכל בסדר אני אוכלת יפה לא יותר מידי אבל בסדר. מצבנו כרגע ממש לא טוב ואני פוחד שאני ירזה יותר. אני מאוד עייפה, אין לי מצב רוח, אין לי חשק לעשות כלום מצידי להיות כל היום לבד במיטה ושיעזבו אותי בשקט, אין לי סבלנות לילדי וזה שובר אותי. מבקשת את עזרתך, מה עלי לעשות? האם יש כדור או משהו שיכול לעזור לי רגשית או שפשוט יהיה לי חשק לאכול. תודה 

09/09/2011 | 10:54 | מאת: לילי

יש לציין שתמיד הייתי רזה המשקל הכי גבוה היה 42 אולי בגיל 17 , מתקופת הצבא אני שוקלת 40 וולא מצליחה לעלות, עכשיו זה המשקל הנמוך ביותר שהגעתי אליו הכל משבר מוריד ממני קילוגרמים בקלות. תודה 

ברגע שענייינים רגשיים משפיעים על אכילה או אי אכילה, באופן כל כך קיצוני, צריכה להידלק נורה אדומה.. לפעמים אנחנו ?מדברים? דרך הגוף, דברים שצריכים להיאמר בדרך אחרת לגמרי- ישירה וכנה. את היכולת הזו חשוב ללמוד.. איני יכולה להמליץ על טיפול תרופתי, זה בסמכותו של פסיכיאטר, אבל בהחלט יתכן שטיפול תרופתי יוכל לסייע להקל קצת את עומס הרגשות שעומד בבסיסו של הקושי שלך.. בדרך כלל, מומלץ לשלב בין טיפול תרופתי, תזונתי ורגשי, כדי שהמצוקה תקבל מענה משולב ואופטימאלי.. בהצלחה, קרן, מטפלת באמנות.

07/09/2011 | 19:29 | מאת: דנה

שלום. יש לי שאלה קצת מוזרה. נכון נוצרים בגוף שלנו סימני מתיחה/ השמנה? אז בזמן שזה קורה לי אני ממש מרגישה את זה...באותו הרגע בדיוק. כמו זרמים כאלן קטנטנים במקומות שזה קורה. רציתי לדעת אם יש דבר כזה? כי שאלתי את כל החברות שלי וכולן הסתכלו עלי כאילו ברחתי מאיזו מחלקה סגורה...באותו הרגע שזה קורה, אני מעסה את זה או משפדפת את את המקום עד שזה עובר....אני מקווה שהבנתן אותי ולמה שהתכוונתי. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דנה ראשית עלי לציין שסימני מתיחה נוצרים בשכבה הפנימית של העור, מדובר בקרעים שנוצרים עקב חוסר יכולתו של העור להתאים את התחדשותו לקצב גדילת הגוף. כאשר הגוף גדל במהירות העור שאינו מספיק לייצר רקמה חדשה, נמתח ונקרע. כיוון שכפי שציינתי תהליך זה מתרחש בשכבה הפנימית של העור אנו לא מרגישים זאת... אני מניחה שלא סתם בחרת לשאול את שאלה זו בפורום העוסק להפרעות אכילה. סימפטום שכיח ביותר בהפרעות אכילה הינו עיוות בדימוי הגוף. עיוות בדימוי הגוף מתרחש כאשר התפיסה לא תואמת את המציאות, ובדר"כ התפיסה היא זאת שיותר חשובה ומשפיעה לעומת המציאות. דימוי גוף מעוות מוביל להערכה עצמית ירודה, להתעסקות יתר סביב צורה ומשקל ועוד... עדי מילר דיאטנית קלינית

08/09/2011 | 09:21 | מאת: דנה

הי עדי, קודם כל, תודה רבה על התשובה :) אבל..אני נשבעת לך שאני מרגישה בגוף מתי שאני משמינה...כשזה קורה לי, זה תמיד אחרי שאני אוכלת וזה בא והולך למשך כמה שעות.. אני לא יודעת איך להסביר את זה..אבל אני באמת מרגישה את זה פיזית בגוף, ממש באותו הרגע... בקשר לתפיסת דימוי גוף שאמרת (את בעצם התכוונת שאני מרגישה את הדברים האלו כי תפיסת הגוף שלי היא לא נורמלית?)..אני שוקלת 55 והגובה שלי הוא 1.70. אני כרגע בדיאטה..שהיא אכילת ארוחה אחת בלבד ביום, בין השעות 6-7 בערב. מעבר לזה אני לא מכניסה שום דבר לפה מלבד מסטיקים ושתיה. אני מודעת ומבינה את זה שאני רזה..אבל אני רוצה לרדת עוד 2-3 קילוגרמים ואז אני אעצור את זה.. תודה!

06/09/2011 | 22:19 | מאת: אני

שלום.אני בת 22 ובחודש האחרון ירדתי במשקל, בערך ארבעה קילוגרמים..לא עשיתי דיאטה ולא שום דבר..פשוט ירד לי התיאבון..כששמתי לב לזה שירדתי במשקל, בערך לפני שבוע וחצי- שבועיים, אז כאילו פתאום נהייתי מודעת לזה ועכשיו אני מפחדת להשמין בחזרה ואפילו בא לי להמשיך לרזות (אני שוקלת 56 והגובה שלי הוא 1.70) ואני מרעיבה את עצמי..לא אוכלת כלום (רק שותה מים) עד הערב..ובערב אני אוכלת ארוחה אחת...וזהו ככה עד למחרת...בגלל זה אני חלשה כל הזמן ובלי אנרגיות בכלל...אבל אני לא רוצה לאכול..אני יודעת שאני חייבת ובגלל זה אני אוכלת את הארוחה האחת ביום, כדי להצליח לתפקד..הצורך והרצון לאכול מרתיחים אותי ולא בא לי שהם יהיו לי יותר! רק כשהגוף שלי בלי אוכל ואני מרגישה את הרעב בטירוף וכבר עם חולשה מרעב אז אני מרגישה רזה וכשאני אוכלת אני מרגישה שהשמנתי ושאני חייבת להרזות....זה הפרעת אכילה? תודה 

לקריאה נוספת והעמקה
06/09/2011 | 23:19 | מאת: שם בדוי

היי, פעם גם אני הרגשתי כמוך. אני ממש ממליצה לך לפנות לדיאטנית שתעזור לך לבנות תפריט מאוזן ובריא ואף לטיפול כבר בשלב ההתחלתי הזה, וזאת לפני שהרגשות האלה יתחילו לשלוט ולאחוז בך בחוזקה כה רבה. בלי לשים לב הופכים להיות שבויים של המחשבות הללו, החסרות כל טיפת היגיון. לכי כבר עכשיו כשאת יותר חזקה מה"קולות" האלה, ואל תיכנעי להם. זה טוב שאת מודעת לכך שמשהו פה לא בסדר.

להפרעות אכילה ישנם כל מיני הגדרות וקריטריונים, אבל נשמע שזה לא ממש משנה- כי ברור שמשהו לא טוב קורה לך, ואת ערה לזה. ירידה במשקל, חשיבה טורדנית ופגיעה בתפקוד כמו שאת מתארת, הם סימן שאיבדת שליטה על המצב.. יכול להיות מאוד 'קל' להיסחף לתוך המערבולת הזו ולכן חשוב שכבר בשלב הזה תפני לעזרה. בהצלחה, קרן , מטפלת באמנות.

06/09/2011 | 16:32 | מאת: יאושה

היי. קודם כל, מזל טוב על פתיחת הפורום החדש. אני סובלת מאכילה רגשית כבר תקופה ארוכה. ניסיתי כבר הכל כדי להימנע מכך ולהפסיק, אך ללא שום הצלחה או התקדמות ולו המזערית ביותר לשינוי והקלה. הלכתי לטיפולים, שלא הועילו כלל. אני כל-כך מיואשת, ואיני מה ניתן לעשות שלא עשיתי. אני מתחילה לחשוב שהבעיה הולכת להיתקע איתי לנצח, וזה ממש מתחיל להפחיד ולהלחיץ אותי - מה שכמובן מרחיק אותי מפתרון. אולי אני באמת נשמעת דרמטית מדי - כמו שכמה מטפלים כבר הספיקו להגיד לי. יצא לי כמה פעמים לשמוע מהם שמה שאני חווה זה לא נורא כל כך כמו שאני מתייחסת לזה, אבל באמת שאני מאד מתוסכלת ואובדת עצות. זו בעיה שמטרידה אותי עד מאד, ואולי לאחרים זה נראה לא רציני, אך בשבילי זה מטרד חונק ומתיש מכל בחינה. מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

אני מבינה את התסכול שאת חווה, וזה אולי נשמע לאחרים "דרמטי", כפי שאת אומרת, אבל אין וויכוח עם העובדה שככה את חווה את הדברים.. מאחורי אכילה רגשית יש תמיד סוג של 'הגיון' שצריך להבין ולגלות אותו, כדי להצליח לעבוד עליו וגם ולהיפרד ממנו. את התהליך הזה בדר"כ צריך לעשות במסגרת טיפול (שילוב של רגשי ותזונתי גם יחד). כדאי לך למצוא את הדרך שמתאימה לך, ואולי באמצעות סוג אחר של טיפול מזה שהתנסית בו עד היום. בהצלחה! קרן, מטפלת באמנות.

גולשים יקרים אנו שמחים ליידע אתכם על פתיחתו של פורום חדש - פורום הפרעות אכילה. גלישה פוריה צוות האתר