פורום הפרעות אכילה - תמיכה

אני יודעת שאם אני ישתה אני לא ישמין, אני יודעת שאם אני לא ישתה אני ימות. למה עם כל הידיעה הזאת אני עדיין לא מסוגלת למלאות את עצמי במים? איזה מפגרת מקיאה מים??? אני מתה מצמא וכמו מפגרת, אני אומרת לעצמי, אל תשתי כי עוד רגע תישקלי ותראי שעלית במשקל.?!?!? אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף. איך זה מסתדר הידיעה שאני על סף עילפון והידיעה שמים לא משמינים עדיין לא מספיקים לי כדי שאני יפתח את הפה ויתחיל לשתות?? הרי אני יודעת, אז מה הבעיה שלי? מה יעזור לי לצאת מזה? (ואני רק בשלב לפתוח את הפה לשתיה?! מי מדבר בכלל על אוכל??)

ב"ה זה מה שאת מאחלת להן???.... אין לי מה לומר אני חושבת שאת יודעת מה את צריכה לעשות את פךשוט צראיכה לעשות ולהניח לכל התנאים שעונים על הנוסחא "למה לא לעשות" תמיד יהיה תירוץ לא לעשות הבנות שלך צריכות אמא עשי לעצמך טובה תתעוררי!!!! חיבוק ענקי :-)

אוף... בזמן האחרון הדימוי העצמי שלי בריצפה. לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה, ואם כבר אני מסתכלת אז אני רק יורדת על עצמי אני לא מרגישה צורך להשקיע בסידור השיער או בלבוש כי אני מרגישה שגם ככה אני מכוערת ולא משנה מה אני יעשה. אני כל הזמן מסתכלת על בנות ובודקת מי יותר יפה ממני. תמיד יוצא שכולן יותר יפות ממני ואני הכי מכוערת. גם בתאטרון זה קורה לי.. אני מקנאה בכל הבנות..בשבילי כולן יותר יפות ורזות ממני והבטן הזאת אוף... קניתי חולצה חדשה אבל הדבר היחיד ששמעתי מהמשפחה שלי זה : "היא עושה לך בטן". אז יכול להיות באמת שהיא עושה לי בטן.. הבעיה היא- איך לא שמתי לב לזה בחנות? כשמדדתי את זה.. ניסיתי לראות את הבטן.. באמת ניסיתי.. הסתובבתי מכל הכיוונים, עמדתי פרופיל..כלום. לא הצלחתי לראות זה לא אמור להיות ההפך? כשרק אני רואה ואף אחד אחר לא? בכל מקרה, עכשיו חזרתי לראות את הבטן. אחים שלי לא תורמים. ניסית פעם לשבת בחדר כשמסביבך 3 אחים שאומרים לך 20 דק' רצוף: את מכוערת? לא כדאי לך לנסות. זה מה שקרה לי היום. לא הפסיקו. גם אין לי מה לענות להם. אני גם לא מצליחה. אבל בסדר הם מגוונים את זה בכמה משפטים: 1. "את מכוערת" 2. "איזה מכוערת את" 3. "תסתכלי על עצמך תראי איך את נראית". 4. "וואי את כזאת מכוערת" 5. את כזאת מכוערת אלוהים ישמור" והיום אחי התאום גם שינה את זה ל: "מי הילדה הכי מכוערת בבית? את מי אני הכי שונא בבית? " וכו' וכו'.. ואחי השני עונה לו על השאלות. תגידיי אי אפשר להשים איזה מחסום כזה במוח? או באוזניים? או בלב או בנפש? למה אי אפשר שזה פשוט ייכנס מאוזן אחת וייצא מהשניה? לא כי פשוט נמאס לי להתעסק בזה אין לי כוח לשטויות האלה יותר ובכל זאת זה ממש מעסיק אותי ולאאאאאא מרפה. די נמאס לי נמאס לי נמאס לי פשוט נמאס אגב.. מה שלומך? חח אני אוהבת אותךךךךךךךךךךךךךךךךך

מה נדפק עם העולם הזה? אני בשוק בני כמה הם האחים האלה? ולמה את מקשיבה להם? הם אומרים לך מכוערת? תגידי להם "תודה ואתם יותר"! זהו מה את שמה עליהם תצחקי מזה תגידי להם שהכל מקנאה ושאת מבינה אותם אבל שיחפשו מישהו אחר להוציא את התסכול שלהם עליו ... ולגבי הבטו מה עם קצת כפיפות בטן למרות שנראה לי שזה די בראש שלך אבל בכל זאת אם את מרגישה שיש על מה לעבוד תעשי כל יום 100 כפיפות נגיד וזהו 10 דק' חימום לפני ואת מסודרת...

ב"ה אני בטוחה שביום שתפסיקי להתייחס לטמטום שלהם הם יפסיקו להעיר לך תנסי ותראי.. זה תמיד עבד זה תמיד עובד וימשיך לעבוד ככה זה ברגע שאת מראה להם שזה פוגע בך זה מושך עוד ועוד טריגרים מבחינתם להמשיך ולהעיר לך ..גם האנשים הזרים שביניהם ... ככה זה נשיקות אהובה :-)

אני יתחיל דיאטה!!. וזהו זה!!! נמאס לי מהשומןן הזה כבררררררררררררר

הי זוכרים אותי פה?הילה מאמי את נעלמת.. אני מקווה שאת בסדר.נמעס לי הילה, אני במצב לא טוב אניממש חלמתי אתמול שאני מבריאה אני לא יודעת כבר מה לעשות ,אין לי התנגדות להיות מטופלת אך אין לי אפשרות כרגע אני צריכה תמיכה אוליי,אני תמיד בחורה שאוהבת לעזור ולא להעזר,אך אם לא אעזר עכשיו ,איך אוכל לעזור בעתיד?אני כלכך רוצה הילה,אני רוצה !אני לא אגיד לך שאני מקיאה כל דבר אך,אני ממש מקנחת בבולמוסים נוראיים לפעמים אני גומרת 8 חבילןת של שוקולד(כמובן על קיבה מלאה)ומי כמוך יודעת כמה זה משבש ,משבש לי את היום את התוכניות,כאילו מישהו כולא אותי בבית אני מרגישה נשלטת יותר מדי,אני אל אתן לזה לנצח,אני במילחמה יומיומית! אני גם רוקדת כפי שאת יודעת יש לי כמה דברים חדשים לספר לך גם חיוביים טוב לא לפורום הזה דברי איתי ותגידי לי שייש תקווה כי זה ממש אבל ממש סמים המתוק הארור הזה...

ב"ה אני מניחה שזאת האות צר לי לשמוע שזה המצב אני כבר אתקשר אלייך ונדבר עד אז אני לא חושבת שזה משנה או יעזור אם תמשיכי לדחות את הטיפול אני חושבת שזה שאת לא בטיפול רק מעודד אותך להמשיך ליפול אולי אני טועה אבל בד"כ כשאין מסגרת ברורה זה מה שקורה ממשיכים עם מה שמוכר ..עם ההתמכרות ..עם ההרגל ...עם מה שמוכר ונוח ואת זה צריך לעצור הדרך לעצור היא ללכת לטיפול כלשהו.... הרבה זמן..תרגול וסבלנות נדבר יפה המון אהבה :-)

http://bidur.msn.co.il/msnEntertainment/Celebs/Worldwide/200802/2008022015904.htm מפחיד עד טרוף מי היה מאמין שחלקנו היינו נראות ככה או נראות כך עכשיו... ואל תאמרו שזו לא ה"א דניאלה

איזה דוחההההה אני באמת מקווה שזה פוטושופ או תמונה לא מוצלחת כי היא היתה יפהפייה חזרתי אתמול בלילה מאמי..לכמה ימים איפה את לומדת בתל אביב?

אני לומדת במכללה בת"א 20 דקות הליכה מעזריאלי אני עכשיו בחופשת סמסטר אבל אני באה רק למבחנים... כפרעליך אני מתגעעגת! דניאלה

שלחתי לך מייל ממזמו ואל היה לי זמן בסופ"ש לקפוץ נראה מתי אוכל לקפוץ לדרום בכל מקרה מה קורה עם העזיבה שלך? כבר אמרתי לך שאם את עוזבת אני מצפה לראותך! מתגעגעת אוהבת דניאלה

עזבתי לפני שכתבת את זה ואני בדרום עד יומשני

אני בדרום סופ"ש הבא... אם בא לך נשוחח על זה.. אוהבת דניאלה

עשיתי עשיתי עשיתי את זה!! ביום חמישי.. ואי זה היה שיעור כזה קשה ועצוב אז ככה: בהתחלה הבימאית עשתה לנו דבר כזה על עצב.. עצמנו עיניים והיא אמרה לנו כל מיני דברים.. בקיצור זה היה ממש מבפנים.. אח"כ כל בת היתה צריכה להציג את הקטע שהיא הכינה, קטע שבעצם היא חשופה בו ואז בסוף אנחנו היינו צריכים לתת משוב ולהגיד אם המישהי בעצם באמת נחשפה.. ובאמת שהיה קשה לכולם, והיו כמה שבכו.. היינו צריכים לשבור את כל המסכות שיש לנו, להיות חשופים לגמרי- ותודי שזה קשה. אצל חלק מהבנות ראיתי צדדים שלא הכרתי אף פעם.. חלק בנות שנראות חזקות פתאום גיליתי שהן שבריריות נורא.. ואז אני עשייתי את הקטע שלי.. וכאילו דיברתי לאחי.. וכמה שפחדתי שאני לא אצליח לבכות- על המשפט הראשון כבר צצו דמעות בעיניים- ואז ניסיתי להעלים את זה ולהשתיק את הבכי- כי זה האינסטינקט שלי בגלל שאני אף פעם לא בוכה ליד אנשים אבל אז נזכרתי שזה תרגיל של חשיפה, ונתתי לבכי לצאת.. ודיברתי כאילו לאחי ובכיתי המון כמו שלא בכיתי כבר הרבה זמן.. או כמו שלא בכיתי בחיים. ובסוף הקטע נתתי לבנות לשאול שאלות או להגיב...מישהי שאלה אותי למה אני לא אומרת לו על זה כלום אמרתי לה שאני לא יודעת איך הוא יגיב אני מפחדת מזה.. והבמאית שלי אמרה שממש נחשפתי ועוד בתחילת השנה כשדיברתי עליי ועל האחים שלי אמרתי שאנחנו ממש קרובים..אחים טובים כאלה בקיצור, בשיעור הזה היה הרבה בכי. אבל היתה הרבה הקלה! הבמאית שלי אמרה לי לכתוב לו מכתב.. אין מצב. אני מכירה את אחי, הוא לא יתייחס לזה בכלל. כשחזרתי באותו ערב הביתה אז ישבנו ביחד ללמוד והוא עוד פעם התחיל עם ה: "איזה מכוערת את תראי איך את נראית". שחוזר על עצמו כל הזמן אז אמרתי לו: די עם זה, זה פוגע בי ואז הוא התחיל לצחוק ומאותו קטע וכל השישישבת הוא נהיה אליי יותר מגעיל ממה שהוא בד"כ במשך היום.. והיה קטע שעוד פעם הוא דיבר אליי ככה ולא עניתי לו ואז הוא אמר: זה פוגע בך?? עשיתי לו "כן" עם הראש אז הוא אמר: אוי אוי אוי.. בואי נבכה איך אני אמורה להגיד לו על זה משהו???? ומה שמעצבן זה שאחרי שכבר התרגלתי לכל המשפטים האלה שלו... אחרי שבתאטרון עשיתי את הקטע שלי, אני מתעצבנת עכשיו מכל משפט שהוא אומר לי וזה מעצבן אותי שאני מתעצבנת! חחח כי לפני התרגיל בתאטרון הייתי כבר מורגלת לזה וכבר שמתי לעצמי מסננת.. עכשיו שוב המילים שלו פוגעות בי כל הזמן! בקטע שעשיתי בתאטרון אמרתי: "הגעתי למצב שכבר התרגלתי לזה..אבל זה לא אמור להיות ככה! זה לא אמור להיות ככה". אבל עדיף להיות מורגלת לזה מאשר להיפגע מזה כל פעם מחדש.. היו בנות שנראה שנורא התעצבנו על מה שאמרתי בקטע..אבל לי זה היה נראה נכון! אמרתי כאילו לאחי: "אני לא מבינה למה אתה עושה את זה? אתה רוצה להוכיח שאתה יותר מוצלח ממני? אני יודעת את זה! אתה הרבה יותר מוצלח ממני! אתה לא מבין כמה אני מקנאה בך.. אתה לא צריך להוכיח לי את זה.. אתה לא צריך להיות איתי בתחרות כי אתה מראש מנצח ואני יודעת את זה.. אני גם לא מתחרה ראוייה בשבילך". לדעתי זה נכון..הן בכל אופן לא הסכימו עם זה כנראה.. טוב, הילונת אני מקווה שעברו עלייך בטוב השישבת ושנהנת מיום האהבה אוהבת אותך עד אין סוףףףףףףףףף!! **חמודה**

ב"ה מה לא באמת? למה לא לכתוב לו מכתב? כאילו מה? הוא ימות מזה? מה יקרה? אני יודעת רק דבר אחד שגם אם תגובתו תהיה להעיף את המכתב לפח אני בטוחה שכמה מן השורות יחרטו לו במוח לפני שהוא יעשה את זה ויש סיכוי שזה אכן יעשה לו משהו לא שהוא פתאום ישנה את התנהגותו אבל לדעתי יש סיכוי שהוא פתאום יתחיל לחשוב על מוצא פיו. מה כבר יש לך להפסיד? אין! אין מה להפסיד ויש אולי להרוויח משהו מאוד מהותי בשבילך וזה לומר מה שאת חושבת - להיות ולהחשב ראויה לומר את זה על אחת כמה וכמה אם יש לזה מטרה נעלה. וגם אם יהיו צעקות או קללות תמיד השתיקה והעיניים החודרות אחרי מילים פוצעות היא בלבד יודעת לעשות את העבודה. נסי ותיראי יחד עם זאת אם את לא מוכנה זה לגמרי בסדר נשיקות

אני רוצה לשמוע ממישהי שהחלימה או בתהליך מתקדם. אני עומדת לפני אישפוז בתל השומר, כיום ניזונה מתפריט של 100 קלוריות ביום, אני רוצה להתחיל להעלותו בהדרגתיות מכיוון שכשאגיע לשם אני יודעת שהתפריט יכלול למעלה מ1000 קלוריות. מישהי יכולה להרגיע אותי או לספר לי מנסיון אישי שאם עכשיו אתחיל בהדרגה נאמר כל יומיים אוסיף 50 קלוריות אני לא אעלה בשבועיים 3-4 קילוגרמים??? אני מפוחדת למוות מזה, אני מבקשת שמישהי תגיד לי מה יקרה ובאיזה קצב כשאתחיל לאכול יותר. כמובן שלא לאכול שטויות, פשוט להכניס קצת מעבר לברוקולי בתפריט, חלבונים מעט פחמימות מורכבות (קטניות זה טוב?). בבקשה בבקשה אל תתעלמו ותענו לי מהר , בבקשה

מפוחדת, רופא סיני המליץ בזמנו אמר לשים טיפת מלח בתוך כוס מים- אמרו כי זה מעלה את התאבון ובכל מקרה עליה במקל תהיה כי את הרגלת את הגוף שלך לאכול 100 קלוריות ולהישאר באותו משקל לכן - עליה במשקל תהיה עד שהמטבוליזם שלך יוכל לעשות לחזור לפעילותו הרגילה. אין לי איך להמליץ לך על איך ומה לאכול כדי שלא תעלי 3-4 ק"ג בשבועיים כי לי אחרי חצי שנה עליתי פחות מ5 קילו וזה אחרי שאכלתי כמוך לא עלה התפיט שלי מ100 קלוריות ליום אפילו פחות ועליתי רק 5 ק"ג והמטבוליזם שלי תפקד כרגיל ז"א שהאכילה שלי חזרה של אדם נורמלי לחלוטן ללא ה"א... ואכלתי טוב כמו אדם רגיל לכן התחילי שינוי גישה אם את אומרת כי תעלי 5 ק"ג בשבועיים זה יקרה אם תבואי בגישה כי את באה להחלים זה אל יקרה מבמחשבה הזאת שלך דניאלה

תודה דניאלה ו.. תשובה מהמומחים או ממישהי אחרת בהחלמה?

ב"ה הקטע הוא שהפחד לעלות במשקל לפני אשפוז מתעצם כי יש ציפייה סמויה לרצות לרזות "עוד טיפה לפני ש.." לכן כל מה שאומר לך מיותר כי זה לא יעבוד לצערי אני זוכרת שגם אני היתי לפני אשפוז במצב רע מבחינת משקל ורציתי לרזות עוד יותר לפני "העלייה הגדולה" אכן רזיתי וככל שעליתי רק רציתי לקבור את עצמי עד שנגמלתי וזאת עד היום עבודה יומיומית - "גמילה מהתמכרות" דאז די שנאתי את העלייה והיה לי מאוד קשה להתמודד איתה לא הרגשתי שזה עזר לי אשפוז? טיפול? שום דבר... באופן מפתיע ולא צפוי כן מצאתי מזור מחוץ לכתלי המחלקה ולא בשיטות הקונבנציונליות מאז שאני זוכרת את תהליך ההחלמה שלי רק שיטה שנקראת "קינסיולוגיה מח אחד" עזרה לי עד לידי מצב שנגמלתי מכל סימפטום של הפרעות אכילה ההתמודדות היא קשה ולגבי "שיטות" זה די אינדבדואלי על כל אחד עובד משהו אחר אני די טוענת שחיבור לאמונה באמת מחזק אמונה בשם ומי שלא מאמין בעזרה שלו זה די אבוד. אבל עד לאמונה ועד לרצון להיות במצב שאת רוצה - באמת רוצה! את צריכה להחליט בתוכך ולהביע כוונה שזה אכן מה שאת רוצה - להחלים! ואין שום סיבה או תירוץ שלא תצליחי עם כל הקושי והקשיים שעוד יתלוו לתהליך שיכול לקחת שנים ואולי כל החיים. את לא יכולה ולא תוכלי להביע שתי כוונות סותרות כמו "רוצה לעלות ולהישאר הכי רזה" זה וויתור שתצטרכי לקבל על עצמך אם את רוצה החלמה - לוותר על הרזון!! לא אמרתי שזה פשוט ולא אמרתי שמשלד את צריכה להפוך להיות "פרה" אבל להפוך להיות נעימת הליכות עם כל מה שזה אומר, נראה לי כמשימה נהדרת ואפשרית להגשמה וליישום! כן צריך להתחיל מאיפשהו וזה לדעתי הצעד הראשון - להחליט על הוויתור הכואב נכון נכון אני לא מתמחה אבל על בשרי עברתי מספיק כדי לומר משהו בעניין, דניאלה צודקת מהמקום שלה וכל מה שהיא כותבת קדוש בעיני מעצם זה שהיא חווה את זה בדיוק כמו שאת חווה את זה ובדיוק כפי שאני בעקיפין חווה את זה כל אחד עם דיעה משלו והיא די צודקת אין מומחים בסרט הנורא הזה גם אני היתי מאושפזת בתה"ש וזה דווקא אשפוז מבחינתי עשה רע מאוד אני לא יודעת מה לגבי אנשים אחרים ואני לא רוצה לומר לך שבגלל שלי היה שם רע גם לך יהיה אני די רוצה לקוות שהם יצליחו לעזור לך לעזור לעצמך... אם את רוצה את מוזמנת לכתוב, לשתף ..לשאול אני מוכנה לספר לך מה שכן הכל כבר די חשוף פה בפורום אני פשוט ממליצה לך לקרוא חיבוק חזק והמון אהבה

יווווווווווווו את מתארת בדיוק מה שאני מרגישה: "רק שייקח עוד קצת זמן עד שיקבלו אותי, שאני ארד עוד, שהנקודת התחלה תהיה נמוכה ואז העליה תהיה סבירה יותר", איזה מדהים לדעת שחשבתי שרק אני מרגישה כך אך זו הרגשה משותפת. הייתי רוצה לדעת הרבה כמו למה לא היה לך טוב שם , ואיך בסופו של דבר החלמת, אני מחפשת כל דרך אחרת שתעזור בכדי להמנע מהאישפוז, יש לי תמיכה כלכלית מלאה מההורים בנושא, רק לא להתאשפז שם, האם ניתן לדבר איתך? טלפונית או במייל??? בבקשה זה ממש חשוב לי אני מרגישה שאת יודעת בדיוק מה אני עוברת (למרות שאני בכלל לא מגדירה את עצמי כאנורקטית- הרופאים כן, אבל כל פעם אני מגלה שאני מתאימה בול לכל הסימפטומים).

שלום אני מאובחנת כאנורקטית בתת משקל מזה מספר חודשים, לאחר נסיונות טיפול במסגרת קופ"ח באופן דו שבועי שלא צלחו הופנתי לתל השומר שם הומלץ על אישפוז ואני ממתינה למקום, לציין כי אני 2 קילו מתחת למשקל המינימלי לא משהו אסטרונומי , אבל ניזנונה מתפריט של 100 קלוריות ביום, אני מנסה להמנע מהאישפוז אינני בחורה צעירה מאוד(26) ושקלתי לקבל טיפל אצל פסיכולוג המתמחה בהפרעות אכילה ואולי כך אוכל להבריא ללא אישפוז (כמובן במקביל לדיאטנית. האם מישהו יכול להמליץ על פסיכולוג כזה ? עדיף באזור חיפה והצפון אך אפשרי גם לא.. תודה

ב"ה לדעתי שתי אפשרויות אם את מרגישה שאת הולכת לפסיכולוג כי את רוצה מרחב להמשיך לרזות אז עדיף אשפוז כי שם לא יאפשרו לך את זה...פסיכולוג ודיאטנית -כן! כי במרחב הפתוח יש מסגרת טיפולית שעשויה לעזור אבל את עיקר עבודת השוטרות את תצטרכי לעשות ואז נשאלת השאלה האם תוכלי לעמוד במבחן השוטרות ולמנוע בעדך לרזות? אם כן, לכי על זה. על כל פנים, לצערי אני לא מכירה כתובת מהאזור הזה - אנסה לברר לך. איך שלא יהיה תה"ש היא כתובת ידועה בעניין ההתמחות בנושא ואולי במקום אשפוז אפשר ללכת לשם לטיפול פתוח ניסית לשאול אותם את זה? אני מציעה לך לברר כי יש דבר כזה שנקרא אשפוז יום ואולי עדיף בשלב ראשוני חשוב לדעת שפסיכולוג שמתמחה בהפרעות אכילה לא בהכרח מבין בהפרעות אכילה, אלא אם כן הוא חווה זאת על בשרו ( זו דעתי) מה שכן המבנה הטיפולי נכון לגבי כמעט כל טיפול פסיכולוגי שבנוי על שיחות ו/ או על טיפול קוגנטיבי התנהגותי במקביל אין יותר מידי חידושים והמצאות התורה היא היא אותה תורה חשוב שהאדם שאליו את הולכת ייה נעים/ה אמפטי/ת ומביע/ה נכונות לעזור,לשאול ומעל הכל באמת להבין ולעזור לך לעזור לעצמך כאשר הפוקוס בפועל הוא על "את מאפשרת לאחרים לעזור לך לעזור לעצמך!" ולא "אני נותנת את עצמי שיצילו אותי" אני מאחלת לך המון בהצלחה מתנצלת על העיכוב בתשובה אם תרצי לשאול עוד שאלות לכתוב... את יותר ממוזמנת אפילו תוך כדי תהליך חיבוק חזק המון אהבה

חיפשתי וחיפשתי אפשר לומר בפינצטה מי ראוי לטפל בי.... לקח פול זמן.... ניראה לי שמצאתי :) ברוך השם.... ביום א יש לי פגישה... מקווה שתהיה כימיה ביננו... אני אופטימית.... מקווה שכול החיפוש הזה לא היה חינם..... באופן יחסי מצבי דיי טוב פיזית, נפשית עדיין רע לי... מקווה שהפסיכולוג שמצאתי יעזור לי לשנות גם את כול המועקה התמידית שנמצאת בתוכי.. ואולי להכיר טוב יותר את עצמי.... המון חיזוקים לכולן אופק

ב"ה איך היה? מקווה שמעולה ספרי אם בא לך ... נשיקות אהובה המון בהצלחה :-)

יש לך דרך שכמעט כל פעם גורמת לי להרגיש יותר טוב ... זה רק מוכיח איזה עוצמה יש למילים כנראה . יש לנו נטייה להתעסק רוב הזמן מסתבר בדברים מן העבר או במה יקרה בעתיד , במקום לחיות את העכשיו העכשווי של הההווה ולהנות ממנו כמה שרק ניתן . אולי אני עדיין לומדת בעצמי איך לדעת לא לחטט בפצעים של העבר , לגרום להם לדמן לתוך ההווה שלא ישאירו צלקות לעתיד . אולי באמת עדיף לי לתת לזמן לעשות את שלו , ולנסות כמה שיותר לא לחשוב על זה יותר מדיי כי אין להחזיר את מה שהיה לצערנו . לפחות לומדים מטעויות . גם בדרך הקשה כמו אצלי לרוב ... נשיקות בובה , תודה לך על הניסיון להתמודד ועל החיזוקים . אגב המון אהבה ליום האהבה שכבר נגמר אבל שיהיה . תמי

שכחתי להוסיף .... יש לי תור לקרדיולוג סופסוף . שבוע הבא אני אדע יותר כנראה ... אמרתי לך שבסוף אני אקבע את התור !

ב"ה שכל "יום אהבה" יהיה אמיתי ומתמשך על פני כל הימים באהבה כנראה שזו משימה לאנשים בדרגה גבוהה ממש או משימה לכל החיים..מה את אומרת? אז מה קורה איתך יפה?... נשיקות וחיבוק ענקי

את לא מבינה כמה אני לחוצה מיום חמישי..אני מפחדת שאני לא יצליח לבכות! ישבתי בבית וחשבתי על זה.. ואז החלטתי לנסות לעשות את זה כמו שאני יעשה את זה ביום חמישי. ואז התחלתי לדבר, דמיינתי שאחי ממש שם..והכל יצא, כל מה שתמיד רציתי להגיד לו וממש בכיתי, והמשכתי לבכות ולדבר ביחד.. יצא לי פשוט פרץ אדיר של בכי.. ואז, אחרי שנרגעתי ניסיתי לכתוב את זה כי הבמאית אמרה שנכתוב את זה ונדע בע"פ אבל כשניסיתי לכתוב את זה לא הצלחתי.. כלום לא בא לי לראש וזה יצא כאילו המצאתי אז ביקשתי מהבמאית שלי לא לכתוב את הקטע שלי והיא הסכימה. ואח"כ שוב ניסיתי לעשות "חזרה".. גם בפעם הזאת בכייתי אבל בפעם הזו לקח לי יותר זמן למצוא מילים וגם לבכי לקח זמן להגיע ואני מפחדת שזה מה שיקרה בתאטרון..שהבכי לא יגיע ושאני לא ימצא מילים! בגלל זה אני לא רגועה עם העניין הזה.. מה אם אני לא יצליח לבכות?? בקשר לידיד, הוא ממש עצבן אותי אמרתי לו : אני לא מדברת איתך על הנושא הזה יותר!!! אבל כל פעם מחדש הוא מביא אותי לדבר על זה... כי מעצבן אותי שהוא מדבר עלייך בלי להכיר אותך אבל אני לא ידבר על זה יותר.. מה בקשר לאמא שלי? אני צודקת או טועה? הקאות לא יכולות לגרום לנשירת שיער?? אוהבת המון!! **חמודה**

ב"ה "יום חמישי" - נראה שהכל עבר מצויין שוב, אני שמחה שכך ... ובקשר לידיד הסירי דאגה מליבך... הוא לא באמת יודע או מבין בין השורות מה שאת או אני יכולות להבין בקשר לקשר..... נשיקות וחיבוק חזק המון אהבה יפה

אני לא אוכלת כלום ולא שותה כלום כבר הרבה מאוד זמן, עכשיו לאור העובדה שכמעט התעלפתי, החלטתי להתחיל לשתות משקאות בלי קלוריות (דיאט ומים) עכשיו, בראש שלי אני יודעת שזה לא משמין אבל על המשקל אני רואה קילו יותר(!!!!!!!!) מה אני יעשה? אני יעלה כל הזמן במשקל רק כי אני שותה? או שזה זמני? האם אפשר להישאר באותו המשקל גם אם שותים? אני לא מנסה לעודד הפרעת אכילה אני רק באמת רוצה לשתות ומפחדת כ"כ! בבקשה תגידו לי שלא יקרה לי כלום אם אני ישתה כי אם כן אני יפסיק וימות--- הילה-- עוד לא תפסתי אומץ להיתקשר אליך... אבל הכנסתי את המספר שלך לנייד שלי אז זאת כבר התקדמות מבחינתי... ד"א מאיזה אזור את בארץ? אוהבת את כולכם..

דבי- הכל מהראש! ממים את לא משמינה ואת זה שעל המשקל את רואה שאת "השמנת קילו" זה בגלל ששתית ורק שתדעי שגופנו כ72% מים ומשקל העור שלנו הוא כ5 קילו לכן אל תמצאי תרוצים! המלצה שלי היא שתחשבי מה את באמת רוצה רוצה להתייבש לחטוף דום לב ולמות - תראי כמה הרבה אנשים יסבלו מזה ויהיה להם קשה, אמא אבא משפחה! ועוד דבר לא אני זו שצרכה לתת לך דוגמא על חיי אבל המליץ לך לפני כל טיפול אישפוז או השד יודע מה הפסיכיאטרים מוכרים לך פני לקורס של מודעות עצמית קבלי את עצמך כפי שאת , ניתן גם לקחת קורס בקינסולוגיה או לפנות למטפל בקינסולוגיה(הילה בטח יכולה להמליץ לך על מטפל מצויין) כי ביניינו את לא צרכה אדם שידחוף לך זונדה לפה ,אינפוזה ואלוהים יודע מה עוד עושים באישפוזים - אני שמעתי מחברה טובה שלי שהיא הייתה שם כמו אדם מטומטם עושה שם בובות מצמר גפן ומקלות ארטיק לכן המליץ לך לפני פניה לפסיכיאטר שירשות שאת משוגעת(כי ה"א מבחינתם זו מחלת נפש ואת כזאת וזה מה יש מבחינתם- ומבחינת השקפת עולמי זה חוסר בביטחון עצמי, חוסר במודעות עצמית, הבסה עצמית, שנאה עצמית בעיקר, וכמובן לראות כמה האנחנו יכולות לגרום לגוף שלנו סבל עד לפני ההתמוטטות(שבסופה זה דום לב- מוות)) עוד דבר אני היום כבר אחרי זה כ3 שנים אני רואה כמה שטות זו הייתה הה"א כי לפני שנתיים מצאו לי מחלה שאין לה מרפא והיום אני מסובבת סביבה ותאמיני לי זה קשה כי מבחינתי ה"א ניתן לתקן ע"י המון טיפולים ואילו המחלה שלי אין לה מרפא ותאמיני לי זה לא הולך ונעשה טוב במצב סטרס ויותר וזה זה שאומרים לך שאין תרופה למחלה אז זהב מדכא עוד יותר! ובנוסף את מבינה כמה החיים קצרים צרכים להנות מהם כמה שיותר תחשבי כאילו זה היום האחרון שלך על פני האדמה איך תרצי שהיום ההז יהיה בההסבה עצמית, הרעבה, כל היום לחשוב על האוכל או שפשוט תהני מהיום ותפיקי את המירב ממנו?? כי היום סיפרו לי בשורה לא הכי משמחת (לא קשור על משהו עליי) ואני פשוט משנה גישה לחיים כי אם אני אמשיך לחיות בסרט כי אפילו שאין תרופה למחלה אני אשרוי בדיכאון רב ואילו אם אדע כי אני יכולה להנות מן המצב שכרגע ולהנות מן האנשים שעכשיו איתי ואני אל יודעת מה יהיה מחר לכן אנסה להנות ממה שיש לי מחר ולא מה שיהיה לי אח"כ כי פשוט יקירה את לא יודעת מה יהיה מחר אפילו תחצי כביש ומשוג אחד יעבור באור אדום וידרוס אותך ואז למעלה תביני מה עשית עם החיים שלך - וזה להיות כל הזמן במחלה הדפוקה הזאת במקום לחיות להנות לחיות את ההווה!! מקווה שיכולתי לשפר את הרגשתך דניאלה

ב"ה לעשות חישובים משתיה...?! ברור שאת חולה לגמרי כי לא נראה לי שיש מילה שיכולה להסית אותך מקו מחשבה מעוות למדי מה אני כבר יכולה לומר?... שתינו יודעות שאת בסכנה שתינו יודעות שזה לא בריא ועם כל הידיעות מה את מחליטה לעשות עם זה א. לשאול אם זה משמין?!... ב. לקחת את עצמך בידיים ולשאול מה אני באמת יכולה לעשות כדי להפסיק לספור את צעדת המוות שלי? אז אם הולכים על ב' יש הרבה שאת יכולה לעשות את רק צריכה להחליט שאת עושה מה יש להציע מבחינת מזור? אני אומרת שכל רגע שתחליטי שאת רוצה עזרה באמת אבל באמת באמת היא תגיע רגע לא לפני שתרצי בה באמת.... אל תחשבי... די לחשוב! חשבת מספיק וזה לא נראה לי טוב תני את המחשבות שלך לאחרים שאולי יעזרו לך למצוא את שרביט הקסם להחלמה שלך... מה את אומרת?.... אגב... אני מת"א מרכז ... המון אהבה חיזוקים וחיבוק חזק

מצטערת שנעלמתי אם מישהו חיפש אותי אבל כמו שביאן כבר אמרה פשוט עברתי הרבה דברים טובים ברוך השם..שפשוט גזלו את רוב זמני מקווה שאוכל להיכנס פה ושם או מי שתרצה לפנות אליי אישית אשמח לעזור נשיקות ביאן - מחכה לך ולכולכן/ם נשיקות ויום מקסים "מי ייתן ותזכו רק לטוב בריאות ואושר אמן" דינדין

יווווווו ברוכה השבה!! ת'געגנו...

אני עוזבת ואת מה זה תצטערי על כל היחס הזה או יותר נכון החוסר יחס וגם את דביבו וזהו!

אני במצב כ"כ קשה בחיי שזה ממש, אבל ממש לא אישי אליך חמודה שלי. אני חייבת עזרה דחוף ולכן אני מנסה לראות אם יתאפשר לי לפגוש את הילה. אל תיפגעי נשמה, אבל אני לא בקטע של מיילים והתכתבויות. סליחה מהממת.

זה קרה גם לי.. אני מקווה שתיהיי בסדר בעז"ה

אני אנסה להרחיב בערב או מחר כי חזרתי עכשיו מלימודים ויש לי עבודה ואת חייבת לי הסברים על זה שאת עוד מעט עוזבת?!?!!? אוהבת דניאלה

למרכז..

יש מצב שניפגש או לא?

ב"ה לא כ"כ הבנתי את רצף ההודעות חשבתי שאת עונה למולאן על כל פנים כן את צריכה את המייל שלי? אז הנה לך [email protected] 0545254199 וטלפון נשיקות

ב"ה להשת' :-)

מולאן שלחתי לך מייל ולא תכננתי שום דבר עם הילה או דבי! הילונת אני אנסה לכתוב לך מייל בזמן הקרוב - אני פשוט עסוקה- לימודים עבודה מבחנים של סוף סמסטר אני עובדת כמו חמורה והלימודים קשים- צרות של עשירים+צרות דפוקות של החיים ולכולם!!! חייכו לחיים הם יחזירו לכן חיוך! דניאלה

שמחייכת לחיים אבל הו וול.. וזה היה בצחוק.. כל תאוריית הקונספירציה ולא ידעתי שאת לומדת.. בהצלחה נשמה ושלחתי גם..

ב"ה נשיקות חיבוק ענקי ורפואה שלמה.... אוהבת אותך :-)

אפשרי שאני יפגש איתך או לא?

כי נראה לי שדביבו התכוונה להילה.. ולגבי אומץ יש לי בשפע בשבילך ואני כבר הצעתי שניפגש כשתהיי קרובה לכאן ודי מזמן אם יורשה לי.. לא מבינה אותך בזמן האחרון מה את במחזור? דוגרי ככה אני מתנהגת כשאני במחזור.. בעיקר בכמה ימים לפני..

רציתי להתעייץ איתך ולהבין כמה דברים. אני לא רוצה עזרה!! לא כרגע לפחות. אני מבינה שישנה אצלי בעיה, אני לא יודעת אם זה נקרא ממש הפרעת אכילה אבל אולי אובססיה לנושא אז ככה, אני בת 23 ורציתי לשאול אותך האם ייתכן שבן אדם יסבול מהסיפטומים של 3 הה"א יחד?? רציתי להגיד לך שאני קוראת פה הרבה זמן ואני כל הזמן מתפעלת ממך הילה את בן אדם כל כך אצילי שזה בלתי נתפס מגיעה לך כל הערכה שבעולם על הנתינה האינסופית והתמיכה האינטנסיבית , במיוחד לאור העובדה שאת עצמך חווית את זה, אני תמיד תוהה ביני לבין עצמי איך זה לא שואב אותך, איך את מצליחה לעמוד איתנה ולתמוך ולעזור מבלי שהסיפורים, השאלות וההתייעצויות יהוו טריגר עבורך. כנראה שרק שרואים וחווים על הבשר את הצד המכוער של הה"א מבינים כמה זה לא שווה.. אז תודה ענקית!! שייש לי למי לפנות, שאת עוזרת לכל מי שצריך.. 3>

ב"ה היום הכל יכול להיות יכול להיות מצב שבו שלוש הפרעות יכולות להתמזג.... קצת מבולימיה קצת מאנורקסיה קצת מצמחונות ואוכל בריא קצת מאכילה כפייתית קצת חתכים קצת נסיונות אובדניים והרי יש לך הפרעת אכילה והרבה מעבר איך קוראים לה? בינינו , מה זה משנה איך קוראים לזה, יש לך הפרעה ובה את צריכה לטפל אם את מחפשת הגיון, אין-לא תמצאי הפרעת אכילה לא שייכת להגיון איך אני לא נופלת? "רק מי שיצא מזה מבין שזה לא שווה"... אני לא תמיד בטוחה שאפשר להבין אם זה שווה או לא כדי להבין אם זה שווה או לא חייבים לנטרל את כל החושים ולהתמקד בשכלתנות נטו כי רק אז יש סוג של הגיון שאומר שזה לא שווה את זה. אם תפתחי את עצמך לעוד קולות תמיד יהיה וויכוח שיתן לך את כל ההוכחות שבעולם למה את צריכה את זה ולמה כדאי לך להישאר שם. שאלת אותי איך זה שאני פה ואני לא נופלת זה בדיוק העניין בגל זה אני לא נופלת אסור לי ליפול בגלל שאני פה. זה הדיל שעשיתי עם עצמי אני פה כי אני עדיין בסכנת נפילה ואם אעזוב סביר להניח שלא תחלוף חצי שנה ואהיה מאושפזת על אנורקסיה חריפה. כי זה הגיוני? לא! ממש לא! זה בדיוק הקטע ..אל תחפשי הגיון אבל אני לא נופלת כי הפורום הזה מחייב אותי למה שהתחייבתי לעזור לכם ...לעזור לעצמי אולי זה נשמע דפוק אני בונה על זה שאחרי שבע שנים של נקיון כבר לא אזדקק לשום דבר כדי להאמין שלא אפול יותר לצרה בינתיים עברו 4 שנים. זה לא מעט, הדרך עוד ארוכה זה עובד זה שומר אותי מפני נפילה כי כשאני כותבת ומסבירה לכן למה זה לא טוב אני משכנעת אתכם למה זה אסון אני מזכירה לעצמי דרך זה את האסון שעברתי זה היה כ"כ רע שלא בא לי לחזור לשם. הפורום לא נותן לי לחזור לשם ולך עד שתרצי בטיפול תביני שהדרך הזאת ארוכה ויכול לקרות בה הכל אפילו שיש סיפורי הצלחה אנחנו לא אותם אנשים ולעולם לא נהיה אותם אנשים מה שהיה לא יחזור להיות ותמיד תצטרכי לקבל את השינוי השינוי תמיד חקוק באי ידיעה וממיטב ידעתי אף אחד לא סוגד לה אף אחד לא אוהב לא לדעת מה יהיה איתו... אבל אם את חיה יש לזה סיבה. אל תשאלי למה - מיותר אני לא יודעת עלייך כלום אם את רוצה לכתוב לי ושננסה ביחד לראות מה אפשר לעשות אז בבקשה ממך תעשי את זה.... נשיקות חיבוק ענקי

"עוד פארודיה על השיר רוצה בנות . את השיר שר צחי מזבנג (השמן): "רוצה מנות".. אוכל המון אוכל קבבים, לאפות בלי חשבון וגם סלמי ואפלה ומלון. ולא אכפת לי לא לצאת עם בחורות כי מה שבא לי להזמין זה עוד מנות בתיאבון! מזמין עוגה עם גלידת קינמון זולל הכל עד הפירור האחרון ושוב הבטן מתחילה אצלי לרעוד אני צועק למלצרית תביאי עוד פתאום קולט בצד יושבת לה מיכל אני מגיע ושואל "מה לא חבל?" עוד נשארו לך בצלחת לחמניות צריך לגמור אותן מהר כשהן טריות Ready for take away Are you hungry? אוי איזה קטע נקרע לי המכנס אני חושב אני צריך פה אמבולנס התיאבון שלי אין סופי מה לעשות כך אורי פינק(\אלוהים) צייר(\ברא) אותי. נו מה קורה לפיצה כמה זמן? אמרו ייקח שלושים דקות, לא לעניין. אנ'לא הולך משם שוב להזמין טוב בנתיים אנשנש לי קצת חמין פתאום מגיע שוב התיאבון אני מציץ בחיפזון על השעון אני הולך לקחת כמה פרגיות עד ארוחת הערב יש כמה דקות אוכל פסטרמה שניצל עם לימון אני נראה כמו אישה בהריון. ולא אכפת לי שאני ענקי כי לאכול זה מה שמרגש אותי"

ב"ה סורי זה היה חזק ממני

זה סתם מצחיק.. וכן גם דוחה הרבה דברים דוחים הם מצחיקים למה פליצה זה לא דוחה? וזה מצחיק! חיחיחי חולעלייך!

נשמה שלי (חחח מושפעת ממיכאלה) יש לך מייל עצבנייייייייי

את נפגשת עם בנות מהפורום?

ב"ה תלוי בבנות לא כל אחת רוצה להפגש וזה מובן בעקרון כן ואני לא גובה על זה תשלום חלק מהבנות היו מאושפזות ...היו פעמים שהלכתי אליהן לבקר ולתמוך.

הלכת לבקר אותן בבי"ח?? אין אין אין אין איןןןןןןןןןןןןן עלייךך!! את פשוט מהמממת! אני חושבת שזה שאת מופיעה כאן בתור בנאדם זה סתם תחפושת את בכלל מלאך!!

יש מצב שאני יפגוש אותך לשיחה?

אתמול הייתי אצל הידיד שלי..זה שסיפרתי לו על הה"א.. הייתי אצלו מאחרי בי"ס עד הלילה.. ומשום מה החלטתי לא לאכול.. לא יודעת למה! וכל פעם הוא הציע ולא רצייתי ואפילו שהייתי רעבה לא אמרתי כלום ובאתי הביתה וחשבתי אם לאכול או לא והחלטתי שלא ויצא שלא אכלתי כל היום. והכי מוזר- הרגשתי כ"כ טוב עם עצמי. כאילו..עמדתי במשימה כלשהי. כאילו הוכחתי לעצמי שאני מסוגלת. באמת הוכחתי. אבל אני לא יודעת למה..למה החלטתי.. אני בכלל לא בדיאטה ואז גם עלו לי מחשבות על להתחיל דיאטה שוב, להוכיח לעצמי שאפשר לנסות.. אמרתי לעצמי שאם באמת רוצים להרעיב את עצמך אז אפשר צריך כוח רצון אבל אני לא יודעת למה החלטתי דווקא ליד הידיד.. מה?.. להוכיח לו? אוף לא יודעת ואז חשבתי לא לאכול גם היום, להמשיך ככה ולראות כמה אני מסוגלת וכמה אני יכולה למשוך את זה, ולהראות לעצמי שה אפשרי. ובסוף כן אכלתי אם הייתי בדיאטה זה היה מאוד מאכזב אותי זה בגלל הידיד? אני לא יודעת.. ושאלתי את עצמי- למה?? מי ניסיתי להשיג בזה? אגב, כתבתי לך הודעה למטה, ראית?? אוהבת **חמודה**

ב"ה זאת הסיבה היחידה שלא אכלת בהתחשב בתגובה שסיפרת אז שהוא אמר שלא רואים עלייך אז רצית להראות לו פשוט מאוד לא? אני טועה? אגב... יקירה שלי פנו אליך מהרווחה? לא שמעתי מהם כלום ואני מאוד מקווה שהמצב אצלך עם אמא לא מחמיר נשיקות יפה שלי

אני חושבת ש..כן. זו יכולה להיות הסיבה.. אבל אני לא זועקת הצילו. בטח לא אליו. מה הוא כבר יכול לעשות? ומה זה אומר? שאסור לי לספר על זה לאנשים? אני גם ככה לא אחת שמספרת הוא היחיד שסיפרתי לו, וגם הוא לא כ"כ מבין עם אמא שלי?... יש קצת הפוגה בשבועיים האחרונים עם ההקאות שלה היא מעצבנת אותי מיום ליום אני מבינה כמה שיש לנו חרא קשר וכמה שאני לא מעניינת אותה היא דיברה עם אחי שעה, הוא סיפר לה דברים על חברה שלו, והיא היתה מאד מרוצה שסופסוף הוא מספר לה ומדבר איתה. אח"כ רציתי להתייעץ איתה, אמרתי לה שאני לא יודעת מה לעשות כי קבעתי עבודה אבל יש לי מלא שיעורים להגשה ואין לי זמן אז היא התחילה לצעוק עליי ואמרה שהיא ממש לא אשמה שקבעתי עבודה אמרתי לה שלא אמרתי שהיא אשמה ולמה היא כזאת תוקפנית? אז היא ענתה בתוקפנות שיש לי בעיה שאני קובעת עבודה אז שאלתי אותה: למה את כזאת תוקפנית אליי? בסה"כ רציתי להתייעץ איתך. ואז כבר לא דיברתי, שתקתי. למה אני לא יכולה להתייעץ איתה? למה רק אליי היא מדברת ככה? למה אני היחידה שלא מעניינת אותה? אז עד עכשיו אמרתי זה לא אכפת לי היחס שלה. ועכשיו אני ימשיך עם הגישה הזאת. לא צריכה אותה!

היי שלחתי לך למייל שרשמת לדביבונת - זה המייל הישן שלך כפי שציפיתי אני רשמתי את מה שאני חושבת- אחרי הרבה זמן אנחנו מכירות שלך דניאלה

מה הדראמטיות הזו? לא הבנתי גם פה וגם במייל כלום.. "אחרי הרבה זמן אנחנו מכירות.." "חשבתי שרצית" על מה את מדברת מאמי לא הבנתי כלום את נשמעת כאילו נפגעת ממשהו..

ב"ה בבקשה ספרי לי אם את רוצה כתבי לי למייל נשיקות מאמוש

שלום רב הילה! אני מודה לך מאוד על תשובתך הכנה והקוטלת לגביי מעשי חסריי האחריות. אני יודעת שבתור אמא לילדים יש השלכות גדולות להפרעה שלי בעתידם, את בהחלט עוררת אותי יותר לגבי הנחישות להחלים!! והתשובה היא כן, אני רוצה להחלים. לבנתיים קניתי ספר שיעזור לי לטיפול עצמי של הפרעת אכילה ,ואני גם אקבע תור במרפאה לרופא או מטפל מתמחה...לבנתיים את חושבת שהספר יספיק? האמת שכבר לא הקאתי מאז שהתחלתי לקרוא, אני גם קודם לא הייתי נתקפת באכילה עצומה. מספיק היה לי בסנוויץ ושתי עוגיות כדי להקיא,,, כך שאני לא כל כך פוחדת מהתקפי אכילה כמו מהרצון להקיא ולהתרוקן גם מארוחה קטנה. כך שבנתיים אני לא מקיאה...אני מחכה בסבלנות שהאוכל ייתעכל ולא יציק לי. אז מה את אומרת שאני בדרך הנכונה , או לא?

ב"ה ואם לא תהיי תמיד "ידאגו" לסמן לך שאת הולכת בדרך רעה כבר הבנת את זה לבד... איזה ספר את קוראת ? אני מכירה ספר תרגולי שהוא ממש טוב יש לו כריכה כתומה כזאת..? לא זוכרת את השם אני רק יודעת שהוא טוב איך שלא יהיה שיר יקירה את תצטרכי טיפול את כרגע בשליטה וזה נפלא אבל תמיד יכול לחזור רגע אמת שבו תרגישי את הרצון להיטהר ואז מה עשית בזה? איך שלא יהיה ללכת לטיפול במקביל זה רעיון מעולה אנישמחה שאת לוקחת את עצמך בידיים ישר כוח וספרי מה קורה איתך גם כשלא טוב המון אהבה :-)

הילה היקרה! תודה על העידוד והתמיכה, אני באמת מקווה שלא אמעד בדרכי החדשה... ואני יודעת שגם אם כן מתישהו זה גם חלק מלהבריא. הספר שאני קוראת נקרא התמודדות עם בולמיה , מאת ברברה פרנש ,אחות מוסמכת מבריטניה בעלת ניסיון אישי ומקצועי, היא מגישה דיווח ברור ומעודד , המבהיר מהי בולמיה, ואיך אפשר לטפל בה. אני מקווה שזה מתאים לי, כי כפי שהסברתי לך הבעייה שלי לא כל כך קשורה להתקפיי אכילה כמו הצורך להיטהרות. אני יותר רוצה להקיא גם אחרי ארוחה קטנה, אין לי הילולות זלילה . אבל מצאתי שם עיצות להיסח דעת בזמן שהאוכל מתעכל. בניית דימוי עצמי, שינוי קו המחשבה, שינוי התנהגות בחיי יום יום, כמו למשל: להיות שנונה וישירה עם אנשים, לא להצטדק בכל דבר, לסרב לבקשת טובה אם אנני יכולה לעמוד בה...כדי שלא יהיו לי חרדות ורגשות אשם...רב הדברים האלה גורמים לנו להתנחם באוכל ולרצות להיפטר ממנו. להסתכל על העולם ולמצוא בו דברים יפיםומענינים שיגרמו לי להיות מבצב רוח טוב ומרומם. וגם לדעת שיש המון נזקים לגוף מהמחלה הזאת!! אני מקווהשלבנתיים זה יחזק אותי. הילה, איך אפשר להתגבר על הרצון להקיא? זה לא כתוב. הכוונה באופן פיזי ורגשי.

הילה, האם יש איי פעם סיכוי לצאת מהאנורקסיה ולהחלים "על אמת"? לפי כל המאמרים שקראתי,שיחות עם בנות,הודעות וכו'... זה נראה שתמיד המחלה נמצאת, לפעמים פסיבית ולפעמים אקטיבית אבל לא עוזבת לרגע. האם זה נכון? האם יש הבדל מאיזה סוג אנורקסיה מחלימים(זמן המחלה, המשקל?) אני חסרת מוטיבציה לצאת מזה כי א. נח לי כרגע עם המצב ו ב. לא נראה לי שאפשר באמת להשתחרר מזה...

ב"ה אבל תחשבי איזה איכות חיים נפלאה יכולה להיות לך כשזה רק יהיה ברקע ולא במרכז? קיים מצב כזה ואפשר להגיע אליו עם עבודה קשה והרבה עבודה אני מקבלת את זה שזה נוח לא יודעת אם נוח אבל כן מצב מוכר שאת אינך מפחדת ממנו לכאורה את הרי לא יודעת מה יהיה ומי תהיי כשתהיי ללא הפרעות אכילה וזה לעניות דעתי מפחיד אותך הרבה יותר מי תהיי ללא הפרעה זה לא מצב שאפשר לצפות מראש את פשוט חייבת לנסות להגיע למקום שבו תעניקי לעצך זכות לדעת מי את ללא הפרעת אכילה ושם תהיה נקודת הכוח שלך כי באורח פלאי את לא תתאכזבי מי שתהיה שם היא מדהימה אבל היא מאוד מאוכזבת ואז אשאל אותך ממה את מאוכזבת.? הרי תמיד אומרים שמה שהיה היה ועכשיו כל עכשיו הוא נקודת רגע חדשה עניין של בחירה ולשאלתך בהחלט אפשר לנוח מזה ארוכות חיבוק ענקי את מוזמנת לכתוב המון אהבה :-)

היי הילה! סיפרתי לך שאני מקיאה מגיל 18 עד לפני חודש כשהחלטתי להפסיק סופית כשהסבירו לי שזה משמין (בשיחה שדיברנו) היום הייתי באגם אצל הפסיכיאטרית סיפרתי לה שאני קצת בדיכאון קל וסיפרתי לה על הבולימיה וכך אמרתי לה: שעשיתי זאת אחת לשבוע בערך, לפעמים הייתי אוכלת בערך 3 פרוסות עוגה, 3 עוגיות וגלידה למשל והייתי מקיאה, בעיקר מתוק ולא הייתי מקיאה אוכל בריא כגון: אורז, ספגטי, בשר וכו', סיפרתי לה שלא היו לי סימנים בגוף של בולימיה כמו: סימנים בידיים, פגיעה בשיניים וכו' אבל בכל זאת זה מלא שנים ומה היא אומרת לי בסוף: את אולי בדיכאון אבל אין לך בולימיה, בולימיה זה התקפות רעב היכולות להכיל כמויות אוכל בלתי הגיוניות שכוללות גם קניית אוכל רב על מנת להקיא, זה יותר לעיתים תכופות, זה בלתי נשלט מבחינת אכילת המוצרים כגון, מתוק, מלוח, לא מבושל ולפעמים גם לא אכיל וגם סיפרתי לה שעקב שיחה אחת שאמרו לי שזה משמין לא הייתי מפסיקה אם הייתי באמת בולימית חסרת שליטה בקיצור היא אומרת לי בסוף זו אולי הפרעת אכילה אבל לא בולימיה. מה דעתך?

ב"ה לבולימיה יש כמה דרגות אחת הדרגות היא הסוג שגם אני היתי בה וזה מה שאת מתארת פחות או יותר זה סוג של בולימיה אבל הצורך להטהר גדול יותר מאשר הצורך לבלוס - יש מצב כזה ולכן זה כאילו לא נחשב לבולימיה זה אפילו נחשב ליותר אנורקסיה במיוחד אם את מרזה מזה ממש תכלס את כן תוציאי את הכסף כדי להטהר אמנם לא באותו מינון אבל כן יהיה בזבוז! אז אפשר לומר שזו הפרעת אכילה ברמה הכי מדוייקת אוקי ו-?! מה שכן היא הכי קרובה לדפוסים של בולימיה נכון להיום לעניות דעתי לא קיימת הפרעת אכילה כגון אנורקסיה בולמיה אכילה כפייתית התמכרות לצמחונות ולאוכל בריא אלא שילוב של הרבה סימפטומים יחדיו ואז ע"פ מה שכתוב בספרים לא ממש תמצאי התאמה ולמה? כי חוסר האיזון גדול יותר ולכן זה יכול להביא את האדם למקום רע ממש ולערבוב של סוגי מצב שונים בלתי מאוזנים אגב... המצב שאת מתארת בהחלט יכול להוביל אותך לבולימיה ממשית כמו שהיא תארה ויכול לקרות מצב שהכימיה בגוף תדרוש את זה ממך כמו התמכרות לסם ללא שליטה או בקרה ואז סביר להניח שבאמת תהיי בולימית לכל דבר... אם את שואלת אותי אני לא חושבת שהיא מבינה בהפרעות אכילה ע"פ תשובתה לך התשובה שלה מאוד שטחית מה גם שאינה מדוייקת על כל פנים איך שלא יהיה..מה היא מציעה לעשות? שזה נראה לי חשוב יותר... אני מציעה לך ללכת לטיפול באופן פרטי למישהו שיהיה הכי קרוב להבין גם אם זה עולה כסף אני עשיתי את זה ולא מצטערת על זה היא דיברה איתך על תרופות? מאי ... מה היא מציעה כי יש בעיה.. חיבוק המון אהבה :-)

לגבי תרופות בינתיים לא לקחת כי קודם כל אני כבר לא מקיאה (אודות לך) דבר שני אני בדיכאון כל חורף וזה עובר איכשהוא,היום למשל יש יום יפה אז קמתי בחשק אני רק רואה שמש אז נהיה לי טוב. אני מתעבת חורף זה עושה לי רע! (למרות שאמרתי לה שאני רוצה את הכדור "רמוטיב" שהוא על בסיס צימחי והיא אמרה בינתיים לא לקחת), בנוסף אני חייבת למצוא עבודה, כל התיסבוכים האילו קוראים לי רק שאני לא עובדת, אני לא נמצאת במסגרת ואז אני לא מוצאת את עצמי. אבל זה כבר סיבוך בפני עצמו כי אני לא אוהבת את המקצוע שלי וזו בעיה שאדם לא עושה מה שהוא אוהב, לגבי המשך טיפול הם יודיעו לי, זו וועדה שבודקת התאמה. אולי בגלל שאצלי זוהי בולימיה בדרגה קלה יותר קל לי לצאת ממנה, ודרך אגב גם התזונאית אמרה בפירוש שההקאות משמינות ומשבשות את החילוף חומרים ומכיוון שאני פועלת עם ההיגיון, אז מה הטעם להקיא? זה סתם מיותר אז אני לא אחזור על זה, אני בטוחה כי עד היום עשיתי זאת רק בגלל שחשבתי שאני יכולה להינות מזלילת מתוקים וגם להרזות ואם זה לא כך אז מה הקטע שהרבה עושות את זה אם זה לא מרזה?

ב"ה אענה לך בהמשך... נשיקות

מתי סיימתי לכתוב כאן ולמה... בכל אופן אני כאן המון ומגיבה רק לעיתים רחוקות---- המייל בסיומת CO IL מחכה כבררררררר

חח את יודעת מה נזכרתי? שעבדתי עלייך עם הכלב שלי שמת חחחחחחח

לא הגיע--- אולי תכתבי לי מה שלך ואני יכתוב לך?

ב"ה כבר שכחתי ממנו ודי בשוק שעבר רק שבוע פשוט לא יאומן איך שלא יהיה זה נכון מה שאמרת הרבה פעמים מצבים של זלילה בלתי נשלטת מעוררים את הרצון והידיעה "אני חייבת טיפול" שתנסה לברר בOA ברמת גן יש לי כמה חברות טובות שנמצאות שם ונראה לי היום יותר ויותר שקורה שם משהו טוב ושונה ממה שהיה בעבר אז שווה לנסות העלות היא סימלית ודווקא בגלל שזה בקבוצה זה פחות מאיים משום שהיא לא חייבת לדבר אם היא לא רוצה שרק תקשיב זה בעיני משאיר הרבה חופש להתמודדות מאשר מישהו שכל הזמן שואל אותך שאלות ללא הפסק מה קורה איתך?! אז זה שלב ראשון אח"כ עדכני אותי ואני בסדר גמור אז את יכולה לכתוב גם למייל אם זהו רצונך... חיבוק ענקי המון אהבה וכל הכבוד לך

נכנסתי לאתר האינטרנט שלהם http://www.oa-israel.org/ אני קצת בספק לגבי מידת ההתאמה של המסגרת הזו אליה. כפי שאני מכירה אותה היא לא תסכים להיות חלק מקב' שמגדירה את עצמה כ"אכלני יתר אנונימיים" - היא לא מגיעה ל-200 קלוריות ליום..."הנפילות" שלה לכיוון האכילה המוגברת הן נדירות יחסית ומסתיימות אחרי יום - יומיים.

אני מרגישה שאני עוברת הכל יחד איתה, כאילו אני בעצמי "חולה". היא לא עוזרת לי לעזור לה ומשאירה אותי חסרת אונים. עכשיו היא התחילה גם להקיא, צמה במשך ימים רצופים ושוברת את הצום עם התקפי בליסה מחרידים. אני באמת לא מצליחה להבין למה היא עושה את זה לעצמה. איזה סיפוק ניתן לשאוב מאכילה כזו מטורפת. בינתיים היא דחתה את הטיפול. כאילו היא מנסה להרוויח עוד זמן....הלוואי שיוכלתי להכריח אותה, לתפוס אותה בשערות ולגרור אותה לשם בלי יותר מידי הסברים. אני באמת כבר לא מבינה אותה. אני מנסה לעשות את המקסימום - אבל זה כמו לשים פול גז בניוטרל. זה מתסכל...וכואב לי לדעת שהיא בטוחה שאני נגדה...שאני מנסה להרחיק אותה מאותו אושר הזוי......... הילה - את מלאכית - תודה על הכל.

ב"ה לערב סמכות כלשהי? על כל פנים כתבי לי בעמוד הנוכחי - מתקדם קשה לי לעקוב אחר התגובות אני חושבת שהיא חייבת התערבות .אולי התערבות של הורים ..מוסד כלשהו וכו איך שלא יהיה זה החיים שלי ואם היא לא מוכנהלקחת אחריות עליהם זה שלה את לא יכולה לחיות את חייה במקומה על כל פנים אם את מרגישה שזה גומר אותך אולי שווה להניח לה ואולי אפילו לנתק קשר אני יודעת שזה דרסטי ועל פניו לא הוגן כלפיה אבל אולי היא תבין שאם היא פוגעת באחרים זה יגרום לה לעשות שינוי איך שלא יהיה תצטרכי להיות מאוד חזקה אם את באמת רוצה להתמודד עם זה וללוות אותה בכל התהליך ההזוי הזה עד שהיא תגיע לטיפול.... המון אהבה יקירה עדכני אותי... :-)

ב"ה למעשה דין דין החליפה אותי במצב משבר שלי ולכן היא מנהלת לכל דבר כי מה שהיא עשתה למעני באותו רגע ארור לא אשכח לה לעולם ובאותו רגע הפורום הזה התברך שבעתיים. וכשהתברכה בבן קסום היא בקשה ממני לחזור וזה גם התאים לי באורח פלאי אחרי שחשבתי שלא אחזור לפה לעולם. ועכשיו כשיש לה פנאי היא נכנסת ועונה כשזה מתאים לה אבל בעקרון תפקיד הניהול חל עלי כי ככה זה יצא מפאת העומס האישי שלה בעיני היא עדיין מנהלת ולכן היא יכולה להכנס מתי שהיא רוצה ולכן התמונה שלה וכל מה שהיא עשתה נשאר וקדוש בעיני קודש קודשים וגם לא ימחק. זאת היתה דרישה שלי מול המערכת כשחזרתי כי היא באמת משהו מיוחד אבל אם את רוצה שהיא תכנס ספציפית לענות להודעות שלך אני אעדכן אותה שתשים לב ותענה לא רשמנו הודעה שאני חוזרת לתפקידי המלא כמו בהתחלה כי מבחינת שתינו היא עדיין חלק מהפורום הזה שווה בשווה והיא יכולה להכנס ולכתוב מתי שהיא רוצה. יש לי הצעה אסמס לה והיא תכתוב אוקי? אני מקווה שהיא תוכל ובכלל אם יש לבנות רצון שדידין תענה ולא אני פשוט רשמו את ההודעה לדינדוש על כל פני אידע אותה.... קחו בחשבון שהיא עסוקה יותר מתמיד אחרי הכל היא אמא ואני לא בטוחה שהיא נגישה כמוני אבל אבל אבל המסר יעבור ואבקש זאת ממנה סיכמנו? נשיבוק

ב"ה בלגאנים אישיים וכו היא אמרה שהיא תכנס ותכתוב כשתוכל לדעתי כבר בימים הקרובים נשיקות

אני מבינה שזה יכול להיות מסוכן, עד לא מזמן לא הייתי מודעת אפילו לזה... ומצד שני, כשיש לי אוכל בבטן ואני לא רוצה שהוא יהיה שם, אז שיקול הדעת משתנה.... אז מה עושים? תודה.

ב"ה בהתחלה זה קשה אחרי זמן של מודעות ותרגול זה משתנה את פחות מרשה לעצמך להקיא ואז לאט לאט את מתחילה להבין מה החשיבות של אכילה נכונה ומה החשיבות של אכילה על פי תפריט לאורך זמן.... אני בטוחה שאם תתרגלי תצליחי המון אהבה את מוזמנת לשתף :-)

מרחמת עליה אולי כי היא חיה עם אבא שלי אמרתי שלפי מה שאת אומרת אני לא צריכה לכבד אותם בכל מחיר.. אפע"פ שלפי התורה אני כן.. ואני נפרדת מהם עד כדי כך שאני לא מרגישה אליהם שום דבר שקושר אותי אליהם מלבד דיירים נוספים בבית שדורשים ממני כל הזמן ולא מבינים שאני לא חייבת להם כלום כי לא קיבלתי מהם כלום אני חושבת שככה אני מרגישה או שפשוט הייתי צריכה יותר מדי.. וממלא במשפחה עם 7 אחים נוספים כנראה שאין כל כך אפשרות ל"יחס מיוחד"... בימים אלה אני כבר מרגישה שאני שונאת אותה היא כל היום מרחרחת סביבי מחביאה ממני אוכל אבל כשאני פתאום אוכלת פחות מתחילה לדחוף תאף שלה לצלחת שלי ולהתחיל להגיד שהיא "מפחדת" כן אני מודעת לזה שהתגובות הקיצוניות שלה חופפות להתנהגות האכילה הקיצונית שלי אבל עדיין למה שלא פשוט תנסי לעזור.. בדרך זה שתפסיקי לעצבן אותי כל כך ולהיותכזאת פאסיביתת ועצלניתת היא עקרת בית והיא לא עושה כלום חוץ מלבשל הכל היא מצפה ממנו וכל היום היא מסביב לאבא שלי עושה כל מה שהוא מבקש ולפעמים עושה עוד לפני.. אה וזה והתפילות שלה שהן גם נורא חשובות הם למעשה הכי חשובות וכשאת רואה אותה מתפללת את מבינה עד כמה היא כן חזקה ואקטיבית וחרוצה כשהיא רוצה אבל תגידי לי האם בעשותה כך היא לא פשוט דואגת לעצמה?! בשביל מי התפילות האלה אם לא אך ורק בשביל עצמה?! אפילו היא לא מבינה את זה... גם אבא שלי נורא מתעצבן על הפנאטיות וההשקעה שלה בדבר הזה יותר מהכל ופעם לא הייתי מבינה מה זה מפריע לואבל היום אני כן כי זה כואב לראות כמה אנרגיות היא משקיעה בזה וכמה היא כן חדורת מוטיבציה כשזה נוגע למשהו שבאת אכפת לה ממנו - מעצמה אני לא יושבת עם ההורים שלי.. לאחרונה מאז הריב גם לא אוכלת איתם.. בגלל אבא שלי לפני זה הייתי אוכלת איתם כמעט כל יום אבל גם הייתי שקטה מאוד והייתי אוכלת בנימוס יחסי ומסתכלת על אבא שלי ונדהמת.. כאילו אני הבולמית פה אני הולכת להקיא בסוף ואתה זה שאוכל כמו שור מורעב(מקור המילה בולמיה ביוונית משהו כזה..). הוא לועס תעצמות של העוף ואומר שזה בריא.. תוקע גרעפסיים חבל לך על הזמן לגבי כל מה שהיא ראתה בעיני אפשר להסביר את זה במילה אחת.. "הכחשה" כמו שמישהי פעם אמרה "הורים ימתחו כל הזמן את גבולות הנורמאלי כדי להוכיח לעצמם שהכל בסדר" נראה לי שכל הזמן הזה היא רצתה להאמין לי.. אגב על הסיגריות היא כבר יודעת כבר נמאס לי להכחיש ואמרתי שזה בקטנה בעקבות יציאתו של אחיי מהארון.. (חח מהארון של הלא מעשנים) האמת שנראה לי שהן כן כי אמא שלי תמיד נחשבה גם בעייננו לאדםפ טוב חלש ודואג ולפי מה שאת מתארת את אמא שלך היא היתה רעה.. וגם מרוכזת בעצמה (בדיאטות שלה) ואמא שלי אף פעם לא היתה מרוכזת בעצמה נראה שאין לה בכלל עולם פנימי וכל מהותה זה לרצות את אבי ולדאוג לילדים. אני נהייתי חסרת סבלנות ברמות להורים שלי אני קולטת על הפנים של אמא שלי שהיא מפפחדת להיכנס אלי לחדר (ואני שונאת שהיא נכנסת כי היא מחטטת בלי סוף אפילו רק עם העיינים) ואבא שלי בכלל לא נכנס אלא אם כן זה מקרה חירום.. ועדיין טוב לי פה הרבה יותר משגרתי לבד.. אוהבתותך יקירתי שלי מהממת ושמחה שחזרת!!

ב"ה הפרדה פירושה לתת לעצמך מרחב להכיר את עצמך לתת לעצמך מרחב להכיר מי הדמות האימהית והאבהית בתוכך התורה אומרת לכבד תגדירי מה זה לכבד.? מי אמר שקיימת רק דרך אחת לכבד אדם? מי שחייבים להיות בקשר כדי לכבד מבחינתי אם את חושבת שאת מכבדת ואת לא מפסיקה לקלל אותם בראש אז זה בכלל לא משנה אם את מכבדת או לא אבל זה הרעש שקיים אצלך בראש אז איך בדיוק את חושבת שאת מכבדת? לכבד פירושו להיות במרחק או בקרבה אבל רק בתנאי שהרעש בראש הופך לברכת שלום שלא משנה מה היא עשתה לך והיא עשתה לך ושלא משנה מה הוא עשה לך והוא עשה לך שאת מברכת את שניהם שיזכו לרחמים מאת השם כל מה שכתבתי לא נועד לזרוע מלח על הפצעים ולשים פרוז'קטור על אור השטנים אלא רק לציין עובדה להאיר אותך למודעות לדעת היכן מקור הבעיה אבל זה שאת מזהה מה מקור הבעיה לא אומר שאת צריכה לקלל אותם על זה כי הם באמת מסכנים אם כך בחרו לחיות את אורחות חייהם. וכן כתבתי שנקודת הכוח היא שלנו - שלך! ברגע שאת מפרידה את עצמך קיימת נקודת כוח של יצירה והשפעה שאינך מסוגלת לה כשאת בחממה שיצרה מלכתחילה את הפרעת האכילה שלך לכן אל תצפי שתוכלי להיות חזקה בתנאים שכאלה ואם תהיי טובה לעצמך פירושו לכבד אותך לכבד אותם כי אם את לא מכבד את עצמך לעולם לא תוכלי לכבד את מולידיך קחי בחשבון שיש הרבה מאוד צדדים לראות את הפאנל הזה ולכולם יש חלק בו החלק שאת יכולה להשפיע עליו כאמור הוא רק על ההתנהגות שלך ואם נחזור למקום של לכבד... אז כבדי את עצמך אל תחשיטי את עצמך כי אם תמשיכי לעשות כן כך תתרחקי מהיכולת שלך לכבד באמת. וכמו שאמרתי לפני שלוש שנים אני מאמינה בך ואני יודעת שתגיעי לזה אני גם יודעת שזה תהליך ואני יודעת שהרבה מאוד מהדברים שאני כותבת או מסבירה יהיו מובנים באור אחר ממרחק את בעצמך עשית כמה נסיונות כאלה להתבונן אל כתיבתך ממבט לאחור וראית כמה שינויים חלו בך.... וזה נפלא! קחי בחשבון שזו עוד נפילה עוד צעד וגם כשאת לוקחת כמה צעדים אחורה תמיד תזכרי שהם עתידים להקפיץ אותך קדימה מחוזקת יותר.... המון אהבה יקירה :-)

לא רק שנולדתי קטנה.. הייתי חודש שלם בפגייה כי לא ידעתי למצוץ, לא אכלתי ובגלל זה ירדתי במשקל! חחחחחחודש שלם השאירו אותי בפגייה בגלל תת משקל! אמאלה מזה זה מתחיל מגיל 0?!!? חחחחחח איזה קטע..

ב"ה מתחיל לפני... חח

לפני שלושה חודשים הייתי אצל דיאטנית ואמרתי לה שאני סובלת מבולימיה הרבה שנים, ואמרתי לה שאני מתחילה לטפל אצל פסיכולוגית בקופת חוליםהיא אמרה לי שבמקביל לטיפולים קודם כל שאני אעשה דחוף בדיקת דם של ברזל וקבוצת ה-B. כמובן שעשיתי כבר למחרת ובאמת יצאו לי ערכים מאוד נמוכים של הבי 12 ובמיוחד של ברזל, חזרתי אליה והיא רשמה לי כדורי ברזל והסבירה לי שההתקפות רעב באות הרבה פעמים בגלל חוסר ברזל שגורם לחוסר חמצן למוח.. משהוא כזה האמת שאני לא זוכרת בדיוק את ההשלכה של חוסר ויטמינים ובנוסף היא אמרה לי לשתות הרבה מים, בקיצור מאז הכדורים הברזל עלה והפסקתי להקיא! פתאום אחרי פרוסת עוגה או 2 קוביות שוקולד לא בא לי יותר נגמרו לי ההתקפות רעב (יכולתי בעבר לחסל עוגה שלמה והיום ממששששש לאאאאא!) ועם כל המים בכמויות לא רק שאני לא משמינה (היא הסבירה לי שפה ושם לאכול שטויות זה לא משמין זה הכל תלוי בכמות!). אני אפילו רזיתי במיוחד לאור העובדה שההקאות משמינות בסופו של דבר. תלכו לעשות בדיקת דם הרבה הפרעות נפשיות נובעות מחסרים תזונתיים.

הרבה חסרים תזונתיים נובעים מהפרעות נפשיות. מה הגילוי העצום?

חמודה אני הובחנתי כאנמית מגיל מוקדם ולעולם לא טיפלתי בזה, איך תסבירי את העובדה שלא בא לי לזלול עוגה שלמה מאז הטיפול, חוץ מזה אני לא אתווכח עם אשת מקצוע שהיא הדיאטנית שלי, את רוצה להגיד שאנשים עם הפרעות שאוכלים רגיל סובלים מחסרים? כל התזונה שלנו בדור הזה היא זבל אחד גדול גם מה שנראה בריא הוא לא ממש בריא, לי יש אנמיה כי אני לא אוכלת בשר ולא בגלל שאני בולימית במיוחד כי הייתי מקיאה פעם בשבועיים בערך.

שאני עם הפרעות אכילה כבר 8 שנים ובבדיקות דם הכל יצא תקין ואפילו מצויין.. ו8 אינטנסיביות כן? נבדקתי בתקופה שהיתי מקיאה כל יום

ב"ה בדיקות שעושים בבית חולים אמינות יותר...

הבנתי מהודעותיך שהחלמת מבולימיה, אם בא לך תרשמי כיצד, איפה טופלת, כמה זמן הטיפול וכו' ויותר חשוב היום שאת אחרי המחלה את עדיין אובססיבית למשקל גופך ולמראה החיצוני? בזמן משבר את בורחת לאוכל, אם העלית קילו שניים עולמך חרב עליך, פשוט מעניין אותי מה קורה אחרי שנרפאים אם בכלל. תודה

היי שרונה שבת שלום, אז כך נרפאתי מה"א לא הייתי מגדירה מה שיש לי בולמיה כי אף פעם לא היו לי בולמוסים יותר משל 50 קלוריות הכי הרבה כי סה"כ אם בכלל הייתי אוכל 150 קלוריות ליום כמובן כמה שפחות שומנים או פחממות. בכל מקרה לקחתי את עצמי בידיים זה היה תהליך ארוך שמישהו היה חייב למות(בן דוד שמת מבולמיה) לקחתי את עצמי ביידים התחלתי לקרוא על מודעות עצמית, על ביטחון עצמי, על החיים ללא צל המחלה, כמובן היה לי מצב של אימות ביני לבין אימי (היא חולה והיא נתנה לי אולטימטום אם אני לא מוציאה הכל החוצה היא מפסיקה לקחת תרופות - 3 ימים לא התרופות היא מתה!) בכל מקרה זה עבודה עם השלמה עם המציאות ללא בריחה השלמה בסוף ההשלמה!. מה שבסוף גורם לי לא לרצות להיות בתוך המערבולת הזאת היא המחלה הקיימת- יש לי מחלה פתולוגית לא נפשית!(כן עברתי ממחלה אחת לאחרת) בכל מקרה המחלה הנוכחית יש סיכוי גבוההה מן החולים מפתחים את המחלת הסרטן הקטלני ביותר (מעיים) לכן אצלי זה עבר תהליך ארוך מייגע ואת האמת יש ניצוץ של ה"א כי למשל כל ריב קטן אני מנסה להתנחם במשהו פעם זה היה להקיא לבלוס לעניש את עצמי היום אני מקבלת את המציאות כפי שהיא ויש חיים מאחורי המחלה ויותר מזה אני רוצה ילדים, אני רוצה ללמוד(אני סטודנטית), אני רוצה לראות הכי חשוב את הילדה שלי גדלה להכיר אותה לקחת אותה ביום הראשון לגן, לביה"ס, מחזור ראשון, תיכון, תואר, וכמובן חתונה ללוות אותה תחתונה ולא שבסוף היא תצטרך לעשות את זה לבד- כי ילדה צרכה את האמא שלה אף אחד לא יכול לקחת את התפקיד של אמא! זה מה שנתן לי את הפוש לא לרצות במחלה! היום יש טיפולים שאני עושה לא קשור לה"א אלה למחלה טיפולים אלטרנטיבים שבואי נגיד זה יותר טוב מפסיכולוג וטיפול בבית חולים - אישפוז! פשוט שינוי מחשבה! פשוט שינוי תפיסת חיים אם תרצי אני אשמח לשוחח איתך על זה מתי שתרצי ואם תרצי להחלים מן המחלה [email protected] שלך באהבה דניאלה

לשאלתך - אני אשמנתי יותר מ20 קילו מהתת משקל שהיה לי בגלל תרופות בגלל מחלתי! ולשאלתך השני- כן אני הייתי בדיכאון תקופה ארוכה בגלל המשקל אבל קיבלתי את זה וזה היה בתקופה ההיא לטובתי וניתן לשנות תפיסת חיים (לא הדחקה\ הכחשה) ואז באמת מגיעים לעמק השווה ונרפאים מן המחלה ואם את תדחיקי או תכחישי סיכוי גבוה שזה יבוא בגלים שתרצי להקיא או לצום או שיום אחר תאכלי רגיל ביותר ולא תחשבי על היצר בלהקיא! דניאלה

חחחחח סתם הצחיק אותי לראות שרונה ודניאלה.. איי.. אני וההומור שלי

יפה לך לשים לב..

ב"ה ממה שאני מבינה ההתמודדות היא לתמיד "לצאת מזה" אם קיים דבר כזה? רק באופן חלקי וזה בעיני מה שהופך ל "יצאתי מזה" כי כשאת מקבלת את החלקיות ואת מבינה שיש בעיה שהיא חלק ממך את למדה להתמודד איתה בחיים ..בחיים ממש!! לא בשושו לא בכאילו לא בנדמה לי..היא חלק מהחיים שלך וזהו! את מכניסה אותה לחיים ומנסה כל הזמן לשמור על איזון מרגע לרגע משעה לשעה לטווחים קצרים בלבד. ככה זה ככה יוצאים מזה לאט לאט "זבנג וגמרנו" לא קיים בתהליך הזה וגם כשאת חושבת שיצאת מזה תמיד יש משו שצף על פני השטח וקורא לך מרחוק או מקרוב :" בואי בואי ..נראה אותך...בואי תאכלי אותי ונראה מי את! רגעים שיכולים להטריף אותך אבל עדיין את לא תשתוללי כי את רוצה להיות רזה אלא מפני שמשהו מהמעמקים שלך זועק ושהפעם יש לו דרכים אחרות לזעוק את עצמו לרגע תחשבי שאולי זאת ההפרעה ..אולי באמת? אולי זאת הדרך שלך להתמודד עם החיים ואם יש ציר וגלגל סביבו תמיד תחשבי כמה מזל יש כאשר ההפרעה נמצאת בעל הגלגל ולא על הציר שמניע אותו כי אם הית הציר סביר להניח שהמחלה היתה מכניעה אותך כשאת יוצאת מזה המחלה עוברת להיות הגלגל אז פעם הוא למעלה פעם למטה אבל הוא לא הציר ואם הוא לא הציר אז ניצלת!!!!! וזאת בדיוק העבודה שאת צריכה לעשות בעיני לחשוב ולשאוף לגלגל תני לציר להיות חזק זה כבר תלוי בך! וכן ... זה אפשרי אבל לא קל... בהצלחה והמון אהבה

אני לא יודעת מה לעשות. אני תלמידת תיכון בכתה י'. לאחרונה יש לי הרבה מאוד מבחנים. הלימודים מאוד חשובים לי ואני לא רוצה לצום, משום שכך אני לא יכולה להתרכז בלמידה. לאחרונה עליתי מאוד במשקל, יחסית. מצד אחד אני רוצה לרזות ולרדת במשקל, לא משנה מה יקרה. אני לא יכולה לראות את עצמי ככה יותר, אני לא יכולה לראות אחרים מסתכלים עליי כשאני ככה. מצד שני אני דואגת ללימודים, לעתיד, ולמצבי הבריאותי. מבקשת עזרה והתייעצות, ענבר.

ענבר יקרה, אל תעשי שטויות! לא להקיא לא לצום! הכיתב י' אני הייתי במצב גרוע ואת האמת הציונים שלי ירדות אני הייתי במצב גרוע אפילו ללא רוח חיים הייתי חייה אבל לא מרגישה חייה! בכל מקרה אם את רוצה להרזות יש המון סוגי דיאטות שמרכיבים לך את כל אבות הזמון וגם אפשר לרזות לכן פני לדיאטנית קלינית שתתן לך תפריט מאוזן אבל המלצה שלי אל תעשי שם דיאטות הזמן המבחנים כי אם תעשי שטויות תחשבי שהייתי יכולה לקבל 10 נקודות יותר בבגרות! ויותר מזה אני יכולה לומר לך כי אוכל= דלק לחיים! שלך דניאלה

ב"ה יש הבדל בין דיאטה לבין תפריט שהוא לאורך זמן דיאטה מרגישה תמיד רעב תפריט לאורך זמן מרגיש "אני יכולה לעמוד בזה..איזה כיף..מה אוכלים עכשיו? למה אני באמת רעבה?" ככה מרגישה תבנית החשיבה של תפריט שהוא לאורך זמן כי את לא מרגישה רעב ברגע שאת מביאה את עצמך להרגיש מהו רעב של עונש זה רעב שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בו והוא מביא עימו יסורים רבים. אכזבות רבות. ובעיקר הוא לא יעיל! מה את אומרת? אולי תלכי לבקש תפריט לאורך זמן.? אבל אבל גדול אם את מרגישה שארת הולכת לבקש תפריט ע"מ לקצץ ממנו בכוונה סימן שיש בעיה רצינית עוד יותר ופה אני מרגישה מחוייבת לומר שאת חייבת טיפול מקצועי... עדכני מה קורה המון אהבה

בני בן שנתיים וכמעט והפסיק לאכול. זהו ילד שעד לפני כחצי שנה אכל הכל. לאחרונה הוא כמעט ולא אוכל וכשכן מדובר בדברים ספציפיים בלבד. אני יודעת שבגיל הזה הם נהיים יותר בררניים ואוכלים פחות אבל מדובר במשהו מעבר -לדוגמא -הוא אוכל קוסקוס ( יבש בלי כלום) אבל לא בתפזורת, רק כשזה דבוק בגושים. לא מוכן לאכול כלום "רטוב" או "דביק" אולי להוציא מן הכלל גבינה לבנה וקוטג' שכן אוכל אבל שוב, רק לבד. הוא לא מסכים שיהיו כמה סוגים של אוכל על הצלחת אם הם נוגעים אחד בשני (חייבים מרווח ביניהם). אם יש משהו כזה הוא נכנס לקריזות וזורק את הצלחת... הרבה פעמים רואים שהוא רעב ומעוניין לאכול משהו אבל קצת נוגע בזה, נגעל ואין כבר על מה לדבר.הוא גם לא מוכן לאכול אוכל שאינו שלם או קצת "פגום" (דוגמאת חצי בננה או עוגיה שבורה). יש בשתי המשפחות היסטוריה של OCD וגם של הפרעות קשב וריכוז, לא יודעת אם זה קשור. כמובן שכל הדברים האלו באים לידי ביטוי בדברים אחרים אבל באכול זה בזחלט הכי קיצוני וגם הכי מדאיג. שוב - זה ילד שהיה מחסל קבבים ו!

ב"ה נא לא להכנס להסטריה! על כל פנים אם עברתם לגור במקום אחר? שינוי דרמתי אחר.? יש ילד חדש? כל שינוי יכול לגרום לשינוי במצב הנפשי וגם בזיקה שלו ולהמנעות שלו מהמזונות השונים. לדעתי מה שתארת הוא מצב שבו הילד אוהב מרקם גבשושי = מוצק= בטוח דביק= אי נוחות ההשוואות שאני עושה הן ברמה הסמלית סביר להניח שהוא ילד בררני מאוד וגם יגדל להיות כזה לגבי או סי די בד"כ הפרעה כזו יוצאת מכלל שליטה כאשר מופעל לחץ חיצוני ומעין תחושה "זכוכית מגדלת" של הסובבים אותי כלפי ושאיני טוב מספיק אז אפתח אובססיה מסוג קפדני זה או אחר. אני מרגישה שלאור הגנטיקה במשפחה שלך יש לחץ אצלך אבל דעי שהרבה מהגנטיקה הזאת משתנה כל הזמן ע"י היחס והפוקוס שאת נותנת לה ודווקא במקר הזה אני חושבת שמיותר לעשות עניין ההתנהגות שלו באוכל מעידה גם על התפתחות התפיסה הצורנית שלו וזה שלב מעבר למה שציינת שאלתי בהתחלה שאלות שאני רוצה שתעני עליהן ו... האם יש שינויים במשקל? מצב רוח?.. אם חוץ מהעניין הסימפטומטי הכל בסדר היתי מניחה לזה...... ככל שתקריני לחץ כלפיו ככל שתקריני את הפחדים שלך אליו כך תעצימי ותחשפי את הגנטיקה שגלומה בו כמו שהיא מתפרצת באותה מידה היא יכולה להשאר שקטה. חבויה עדכני אותי ותרגיעי המון אהבה

ביתי בת ארבע ומעולם לא היתה אכלנית. את השנה היא התחילה לראשונה בגן עיריה ונשארת בצהרון. המטפלת מודיעה לי כל הזמן שהיא ממש לא אוכלת טוב וכמו שאני מכירה אותה היא בטח לוקחת מספר מצומצם של כפיות מהתוספת ובזה מסתיימת ארוחת הצהריים שלה. אני מנסה להשלים לה את התזונה בארוחת הערב עם סוג של בשר, תוספת (אורז/פתיתים/ספגטי) וירקות. בבשר היא כמעט לעולם אינה נוגעת (הבשר היחיד שהיא מוכנה לאכול הוא שניצל (לא קנוי)), מהתוספת היא אוכלת (אם כי לא הרבה) ומהירקות היא אוכלת לעיתים רחוקות ומעט. עלי לציין שהמאכלים שלעולם אין בעיה לגרום לה לאכול הם צ'יריוס עם חלב, אגסים, פירות הדר ולחם עם טחינה. בעלי לפעמים נכנס איתה לעימותים סביב נושא האוכל ולמרות שאני אומרת לו שהוא לא משיג בזה כלום אלא רק גורם לה ל"אנטי" הוא לא מסכים איתי. אנו אובדי עצות. אנחנו מרגישים שתזונתה לקויה ולא יודעים איך לשנות זאת.

תגידו, אם לאחרונה אני מקיאה כשאני אוכלת משהו ומתחרטת שאכלתי אותו, אבל אין לי בולמוסים ענקיים, זה נחשב הפרעת אכילה? זה צריך להדאיג אותי?

בהחלט זו תחילתה של הפרעה, כי אדם רגיל שאוכל משהו שהתחרט עליו, לא ירוץ להקיא, מקסימום יהיה לו בחילות. כשפונים להקאה, גם ללא הבולמוסים, זה בהחלט מעיד על בעיה שמצריכה טיפול כמה שיותר מהר!!!! במיוחד אם זה התחיל רק לאחרונה. צאי מזה כמה שיותר מוקדם!!!!!!

כמובן! זה נקרא ה"א וכן יש מקום לדאגה יש המון בנות עם ה"א שמקיאות חסה שזה 10 קלוריות ל100 גרם! שלך דניאלה

ב"ה לדעת שאת יכולה לחטוף התקף לב או שבץ מוחי בזמן של אטרף זלילה הטהרות בעיני הופך את זה למדאיג ביותר.... את שואלת בתמהון..... את באמת חושבת שזה לא מסוכן?.... עדכני אותי אם תרצי המלצה לטיפול.... המון אהבה ויופי על הצעד הראשון!

שלום רב! אני חולה בבולמיה כבר 8 שנים. אני נשואה ואם לילדים, אני בת 32 ואני חושבת שיש לי הפרעת אכילה כבר מגיל 15. מאז לא הסתדרתי טוב עם האוכל. אני זוכרת שהיו כל מיני שיטות להיפטר ממנו ולפני 8 שנים עליתי על דרך המלך הארורה וכך הגעתי למעגל ההקאות הסוחט והמתיש הזה. אף פעם לא הייתי שמנה, תמיד עודף המשקל היה עד 5 קג,לא יותר. אך לא הסתדרתי ולא אהבתי את גופי. ניסיתי כל מיני דיאטות שמלוות עם כדורים שמדכאים תיאבון והם קצת עזרו לי בהתקפות האכילה, וכשגיליתי שאפשר לאכול הכל ולהקיא הייתי מאושרת, אך זאת הייתה אשליה!! אמנם אני היום מאוד מאוד רזה אך לא נראית יפה, רזה דההויה כזאת, לא זורחת, לא קורנת אושר, סתם רזה, ועצבנית, ומותשת מחוסר האינרגיות שהמחלה הזאת הותירה אותי, כל הזמן לברוח לשירותים לאחר האוכל, לפחד מארוחות חג משפחתיות כי צריך לאכול ואי אפשר לברוח מיד לשירותים כי ישימו לב,,, ובמלון לאחר האוכל צריך למצוא תירוצים לכולם איך לעלות לחדר.... ובמסעדות צריך לבדוק את השירותים כי זה מגעיל להקיא במקום לא נקי..... כאילו מה שאני עושה זה נקי,,,,, ורוצה להרוג את מי שמתקשר אליי לפני ההקאה ומודיע לי שעוד 2 דקות הוא אצלי,,, אני מתחמקת כמעט מהכל .ההפרעת אכילה הזאת מנהלת לי את החיים.... אין לי כח לכלום. מה אני עושה?? אני באמת רוצה לחיות בלעדיה!! אז למה ? למה לא מגיע לי אושר? למה אלוהים נתן לי גוף ונפש בריאים ואני משחיטה אותם??

ב"ה זאת השאלה ואם לשתיהן ענית כן את בצרה מאחר ולשתיהן ענית כן אז ברור שאת בצרה כי זה כל הקטע זה תמיד כן לשתיהן עד ש... את הטיפול שלי התחלתי בגיל 19 כשלמעשה סבלתי הרבה שנים לפני בהתחלה היו לי מאבקים עם המשקל היתי חייבת לעלות במשקל וכשעליתי היתי חייבת לרדת במשקל וכשירדתי חוזר חלילה. בגיל 26 לקראת 27....שימי לב אני עדיין באותו טיפול מבינה אחרי 8 שנים שהטיפול האמיתי הוא הרגע שהפסיכולוג שלי אמר לי "הילהביאן אם את לא עולה במשקל אני מפסיק לטפל בך אם את לא הולכת לקבוצת תמיכה אני מפסיק לטפל בך אם את לא לוקחת תרופות אני מפסיק לטפל בך אם את לא חוזרת לרקוד אני מפסיק לטפל בך.." היתי צריכה לחתום על זה כי אם לא היתי חותמת ו או מיישמת לא היה טיפול ואז גם הבנתי שהטיפול עבד. היה לי קשה לחשוב שהוא יפסיק לטפל בי היה לי קשה לחשוב שלא תהיה לי מסגרת להשמר בה ותתפלאי הוא פשוט עזר לי ההבנה חלחלה בי רק מתי שהוא רצה לקחת את זה ממני והוא התכוון לזה כי מצבי היה מסוכן... זה הגיע למצב שהוא היה נכנס לסרטים אם לא היתי עונה עד כדי כך שהוא חשב ששמתי יד בנפשי.... והנה היום ... מטורפת יותר מתמיד אבל מה?.... חיה את החיים ומבינה שהכל עוזר הרעיון הוא לבחור שאת מעיזה ללכת על כל הקופה כי יש לך יותר מידי מה להפסיד ואני מודיעה לך שרגע ההתעוררות הוא מכאיב מידי ואם תפסידי לא תסלחי לעצמך לכן כל רגע שאת יכולה להרשותלעצמך את הרשות לילדייך נצלי אותו לטיפול בעצמך... זהו את אמא!!! אין הנחות! אם אמא שלך דפקה לך את החיים זה לא אומר שאת הולכת לדפוק את החיים של ילדייך הם יגדלו להיות אותו דבר וזה יותר גרוע זה תמיד יותר גרוע אצל הילדים... קחי את עצמך בידיים המון אהבה חיבוק ענקי

למה אי אפשר להחלים מבולמיה לבד? האם לא ניתן להתגבר על ההתמכרות הזאת לבד??

ממש לא! אי אפשר לבד וזו לא בושה לטפל בבעיה, דרך הטיפול את תגלי על עצמך דברים שלא ידעת, זה לפעמים פותח פצעים ישנים כמו הקשר עם ההורים וכו' אבל זה חובה לכל אחד. מה הטעם בחיים עם הם גורמים לך לסבל? בבקשה תיגשי לטיפול, יש לך דרך הקופת חולים בחינם או בתשלום סימלי או באופן פרטי. בכל מקרה אל תזניחי זה רק ידרדר אותך לתהום. בהצלחה

אני יודעת שרק עם עזרה מקצועית ניתן להחלים, אבל בכל זאת אני לא מבינה איך שיחות פותרות התקפי אכילה שמובילים ל.....? האם ייתכן שאצטרך גם כדורים?

ניתן! אפשרי! אני לדוגמא יצאתי מזה! הכל בא מכוח רצון וכמובן מודעות עצמית! הכל בא ממך מה שאת רוצה את יכולה להילחם לדוגמא מחלת הסרטן! ניתן להבריא ניתן לנצח רק מכוח רצון כמה כימוטרפיה שתתני כל עוד הגוף דוחה את המערכת החיסונית אין הצלחה שלך דניאלה

דניאלה צודקת, רק כח רצון! ובעזרת מטפלים מקבלים הנחיות איך לשקם את עצמך. תשאלי את עצמך למה את מוכנה לכזה סבל, אכפת לך מעצמך? לי נראה שרק ברגע שתביני שיש לך בעיה מאוד רצינית ושאת חולה! תילכי לטיפול. אף אחד לא ידחוף לך כדורים בכח ואם את נגד אולי יש תחליפים הומאופתים, העיקר שתיקחי את עצמך בידיים.

איזה יפה ירושלים כשהיא מושלגת אתם לא מאמינים!! גן סאקר בכלל מהמם והחצרות שליד הבית שלי..הכל לבן:] איזה שלג יפה זה!! מדהיםםםם

בירושליים איפה את לומדת?

מכירה? זה בתלפיות מזרח.. מתי גרת פה?? ולמה עברת???? איןן עוווווד עיירר כזאתתת בעולםם! חחח למרות שיש עליה מלא דיעות קדומות.. זה מצחיק, יצאתי שנה שעברה לגדנ"ע ומישהי מהדרום אמרה לי: מה ?? את גרה בירושלים?? אוייש מסכנה.. בטח החרדים עושים לכם מלא בלאגן עם ההפגנות נגד מצעד הגאווה.. ומלא ערבים יש שם.. ואיך אתם לא מפחדים מפיגועים?? חחחחח זה מממזהה לא ככה! גם עכשיו יורד שלג הוא כזה מדהים:] ואני לא לומדתת מחר!! חחח לילה:)

בירושליים איפה את לומדת?

אמא של קארין באומן בת 22 חולה באנורקסיה בולמיה אני נמצאת במצוקה קשה ביותר עם קארין אין לי מושג כבר אייך לעזור לה אני עיפה נפשית מאד .היא לא מפסיקה למרמר לי את החיים אוכלת ומקיאה כל היום היא אחרי אישפוזים חוזרים ונישנים מעיפים ארוכי טווח אך חוזרת על אותם הרגלים אין בידי יותר כלים ומצב הכלכלי מדרדר מיום ליום מי יודע מה לעשות?מי מכיר דרך לעזרה?מס הנייד שלי הוא 0542413338

כל כך עצוב לשמוע ואף לקרוא על כך בעיתונות.. ההתדרדרות חייבת להיפסק. לא ייאמן איך כדור השלג התגלגל והתחיל בסה"כ מדרישה הזויה ובלתי נכונה של אנשים החושבים שיודעים מהי אופנה - להוריד כמה קילו. אולי טיפול פסיכולוגי יכול לעזור? אינני בעל מקצוע אך אשמח לנסות לעזור בכל אשר יידרש.

שלום רב... אני יודע ושמתי לב שכאשר רשמת את הבעיה שלך עם קארין עבר כבר יותר משנה וכמעט וחצי ועקב הכתבות שראיתי בימים הימים האחרונים וזה נגע לליבי. ראיתי גם את מספר הפלאפון שלך שרשמת אך לא היה נעים לי ליצור עימך קשר. אמא שלי כרגע נמצאת באותו מצב כמו שלך והייתי מעוניין לדבר/ להתייעץ/לשתף אותך באימייל שלך או של קארין כי אני מבין לליבה ומה שהיא עוברת. בבקשה ממך תיצרי עימי קשר באי מייל [email protected]

אני מאושפזת ביחידה לה"א בהדסה עין כרם.. יש פה כמה בנות שהגיעו בגלל צו של בית משפט. לפי הבנתי את יכולה להוציא אפוטרופוסות על ביתך וככה את יכולה להחליט שהיא מתאשפז ולא עוזבת את האשפוז עד שהיא מחלימה. בכל אופן עכשיו מתפנות 2 מיטות במחלקה וזה הזמן לגשת ולברר בקשר לאשפוז כי אחרי זה ההמתנה נורא ארוכה. אני מקווה שיהיה לה את הכוח להתאשפז ולהשאר עד סוף הטיפול.

שלום,קוראים לי מעיין רודין ואני לומדת במגמת תקשורת בבית ספר טשרניחובסקי בנתניה. במגמה אנו מצלמים סרטים דקומנטריים על דמויות בעלות סיפור מעניין וייחודי- סרטים אלו מהווים את ציון הבגרות שלנו. אני וקבוצתי התעניינו בסיפורך האישי המרגש ומעורר השראה. אשמח אם תשתפי פעולה ותיצרי קשר. [email protected]

מקובל עליי הדברים שאמרת . יכול להיות מאוד שהם מסתירים ממני דברים לא נעימים , או שהם עצמם מדחיקים או רוצים להדחיק דברים מסויימים ולכן שמעתי רק טוב ... אבל יכול להיות שהכול באמת התנהל סבבה .... אני לא ממש מתארת את אמא שלי כאחת שיש לה קשר להרס עצמי או להפרעת אכילה שלי אבל אולי זה באמת עניין של זמן , ומוכנות לעבד ולעכל דברים מסויימים וסוג של הפנמה והטמעה של דברים אחרים כדיי באמת להבחין בזה . אבל אולי יש סיכוי ולו הקטן ביותר שהיא יוצאת בסדר מכול הסיפור ? אגב אני נושמת סבבה :) אני לא מעשנת אקטיבית . רק פסיבית כי כולם מסביבי מעשנים לצערי , עישנתי תקופה בזמן הטיפש עשרה גם כחלק מההרס העצמי המטומטם למדיי שלי , אבל כבר הרבה זמן שלא ... זה לא מושך איתי . אולי התכוונת למה שרשמתי כאן על הזיצים שיש לי האיזור החזה -ריאות ולב , זה יותר קשור לתסחיף ריאה , אבל לא ממש נראה כי אם זה היה זה סביר להניח שכבר מזמן הייתי מתה ... אם זה אכן משהו רפואי יגלו את זה , למרות שלרפואה המודרנית אין פתרונות ומענה לכל בעיה וכאב לצערי ... שאלתי אותך בהודעתי הקודמת לגבי הקשר בין "המקרה" שרשמתי לבין הרס עצמי או החמרה של הה"א או של הרס עצמי .אותו דבר . האמת שהתלבטתי אם לרשום את זה מלכתחילה אבל אמרתי לעצמי שנחפשתי כאן כמו שלא נחשפתי מעודי , אז אם כבר אז עד הסוף עם ההיחשפות ... אני פשוט מעריכה את דעתך האישית והמקצועית אז חשבתי לשאול אותך לגבי זה . הילה אני לא ממש יודעת מה לחשוב , אני רק יודעת שזה לא ממש יוצא לי מהראש . אני משחזרת את זה כל פעם וזה לא מרגיש לי נכון ... אז את הגלגל אי אפשר להחזיר אחורה אבל אולי את תוכלי להגיד לי מה את חושבת - יש קשר ? אני סתם מדמיינת ? אולי זאת אני אשמה שלא ממש הייתי אסרטיבית או שנקלעתי למצב שכזה ... אולי אני סתם מכניסה לעצמי סרטים לראש , והכול בסדר ואין לי מה להרגיש לא בסדר . אבל עם זאת אני לא מצליחה להשתחרר מההרגשה שמשהו שם לא התנהל כשורה . מה דעתך על המקרה בכלליות ? אני אשמח לכל הכוונה , לכל דעה והסתכלות שיש לך להציע לי כי למען האמת את מה שאני חשפתי כאן לא ממש שיתפתי אף אחד . את פרטי המקרה עם כל מה שקרה , את ההרגשה שלי לא שיתפתי אנשים . אז מה שתגידי אני אקח לתשומת ליבי . תודה בכל מקרה על הכול . גם על ההודעה הראשונה שהציעה מבט קצת שונה על המניעים והקשר לה"א . רואים לצערי או לשמחתי שיש לך ניסיון בתחום . נשיקות אהובה שלי , תרגישי טוב אני צריכה אותך חזקה . תמי

זה היה אמור להישלח כהודעת תגובה אבל משום מה שלחתי את זה כהודעה חדשה ... בכל מקרה מקווה שהובן . מי שיש לו מה להוסיף מוזמן . תמי

חחחחח ברור שלהילה.. מה הבעיות הרפואיות שלך? אולי תגידי לי? כי בטח אני אגיע לאותו מקום ביום מין הימים שהגוף שלי יחליט שנגמר לו הכח הממ.. יש למה לחכות?! חחח סתם סתם!! הומור שחור חח סתם!!

ב"ה על התקרית בעיני זה אונס לכל דבר, אמנם שונה מבחינה פסיכולוגית. אף מסובך יותר ותמיד מסובך יותר כאשר קיים ספק שאת הנחת לזה לקרות אבל באמת. עצם העובדה שאת הית שם בהסכמה כביכול כאשר האחריות למעשה נופלת על אותו ידיד אבל גם עליך כאחד. הבאת את עצמך למצב שבו את נשלטת = קרבן במצב הזה של נשלטות את בוחרת מראש להיות מנוצלת גם אם לא ממש התכוונת לזה מבחינתי אם לא שמרת על עצמך והית במצב של "נשלטות" את חייבת לקחת אחריות שמה שיכול לקרות הוא גם סיטואציה מסוג זה. הוא לא כיבד אותך. הוא השתמש בך.בקודש קודשים שלך הוא היה צריך להקשיב לך אך העדיף שלא. כשהזין עומד אין להם הקשבה ולא בהכרח מדובר ברוע אלא שכן היתי אומרת שאולי די היה בצינורית קטטר כדי לחבר בין מה שקורה שם למטה למה שיושב למעלה ולמנוע מהם לעשות דברים שהם לא תמיד מתכוונים להם. אם יש לך קשר אל הידיד או איזשהו חיבור איתו אני כן היתי קוראת אותו לשיחה אפילו שעבר זמן. תכלס הוא פגע בפרטיות שלך ואין שום סיבה שלא תבררי את זה איתו או תעמידי אותו על מקומו ולפי מה שתארת אם להתבסס לנתונים בלבד הית באפיסת כוחות להתנגד.... יצרת לעצמך מצב ששלטו בך וזה זכרון שמאוד קשה לעכל ולקבל הרגע שבו את מאבדת שליטה ואין לך כוח להתנגד אני חושבת שמעבר למה שקרה זה מה שקשה לך הרעיון שמישהו עשה בך מה שנוח לו...מה שנראה לו וכו' לדעתי הגדרתי את זה די מדוייק אם לענות לשאלה אם זה אונס או לא? ברור שלא אבל ברור שכן כי גם אז על הגבר לדעת שלא מתעסקים עם אישה במצב הזה גבר שנוהג באיפוק תרם לשני דברים א. מנע ממך להרגיש אנוסה. ב. כיבד את עצמו והעריך את עצמו נעלה בכך שהוא בחר לא לסכן לא אותו ולא אותך. מעבר לכך הוא שירת דוגמא כיצד נוהגים במצב הזה כשאישה עושה שטויות ואת עשית שטות! אבל מה.? תהרגי את עצמך בשביל זה?... היה! מת!!! אבל מה... להבא.. להבא להבא את לא תתני לזה לקרות כי זה פגע בך וזה גרם לך להרגיש זבל שלא תרצי לחזור על זה שוב יש חוויות כאלה שמצליחות ללמד אותנו באחת יש חוויות אחרת שנדרשות לנו חוויות נוספות כדי להזהר מסכנה ולא די באחת. זו דעתי... לגבי כל מה שכתבתי כל שנותר הוא רק לחשוב על זה להרהר ... היכן זה פוגש אותך בחייך ולדעת שאם אמא רואה מהצד ונותנת חופש לבת שלה לדרדר את עצמה בעיני לפחות היא לא אם גם האמא שרואה מהצד ופוחדת פחד מוות להתערב בהתנהגות של הבת צריכה להבין שהיא חייבת להתערב וכמו שכבר בעבר כתבתי לשבור קירות ודלתות כדי להציל את בתה זה שהיא מרגישה נחמדה ומכילה כשנוח לה לא הופך אותה לאמא באמת.... אני יודעת שהמילים שלי כואבות כך לפחות אני רואה את האם מהצד שהיא מקסימה ויפה להפליא, שלי לפחות אך משהו בה בפנים זועק עד השמים מרב שהכיעור הזה בלתי נתפס..... איך היא מעיזה... איך הם מעיזים ?... קחי את זה תגדלי מזה... ותשמרי על עצמך מחוויות שכאלה מיותר.... לפעמים את זורקת את עצמך למצבים של סוטול וסיגריות זה מוביל למצבים האלה קחי על זה אחריות זה מה שיוצר את המצבים האלה ונותןלהם חממה לקרות ואז כשאת מתעוררת כואב לך ... נו ברור!

תודה על העזרה ואת נותנות לכולנו כיוון למחשבה ומנסה לעזור. כל אחת צריכה לגשת לטיפול כבר אתמול, אסור להזניח ויש מספיק עזרה בחוץ, אני מחר באגם בפגישה. סיפור החיים שלך הוא מורכב אני קוראת עליך ואני בהלם כל פעם מחדש, בבקשה תשמרי את האנרגיות לטיפול בעצמך, אם כל הכבוד והכוונה הטובה לעזור לנו לשמוע צרות של אחרים כל היום זה ממש מתיש ומתסכל. תעני רק שבאמת יש לך חשק וכח נפשי לדעתי. בכל אופן תודה רבה לך מעומק הלב, יהיה לי מחר מה להגיד להם בפגישה, ושוב תודה והרבה בריאות ואושר.

ב"ה אני מנצלת את הימים שאני עוד בבית לרגע פשוט הרגשתי מותשת ואת צודקת אני חושבת שלכל טיפול צריך לגשת עם כוח לדעת שאת היא זו שמכוונת ולא הם שמכוונים אותך לפי מה שלמדו ולא לפי מה שאת באמת ורק למקומות שיכולים לעזור לך כי רק את יודעת מה באמת האמת ולכן עם כל הכבוד לתשאול השגרתי יש דברים שמיותר להתייחס אליהם לכן תני להם כל מה שצריך ושאת יודעת לזהות כרלוונטי לטיפול שלך כדי לתת להם לעזור לך לעזור לעצמך ושלא הם יהפכו בטעות "האביר על הסוס הלבן" רק את המושיעה של עצמך ושם צריך להיות הפוקוס גם כשאת הולכת לטיפול וגם אם הם מאוד אמפטיים אליך ואת מרגישה פתאום בידיים שלהם את חייבת להבין שאת היא נקודת הכוח ואל תתני אף לא לרגע אחד את הכוח שלך בידיים שלהם תתני להם רק לכוון אותך אחרת יהיו לך הרבה ציפיות ומן הסתם תתאכזבי כי הם לא יוכלו לפתור לך את הבעיה רק את בלבד תביני שהמסגרת הזאת נועדה להזכיר לך להעמיד לעצמך גבולות ולטפל בעצמך באמת זה הדבר היחידי שאני יכולה לומר על המסגרת הטיפולית שהיתי בה ושאני נמצאת בה כיום זה מזכיר לי לא ליפול זה מזכיר לי לקחת אחריות וזאת חייבת להיות המטרה של כל מי שלוקה בהפרעה זו או אחרת נתתי הסבר די מפורט על מה הכי חשוב לשים את הדגש בטיפול בהצלחה אשתדל מחר לראות מה כתבת... חיבוק ענקי

ב"ה :-)

אוכל באופן כפייתי!,ובריא מבחינה פיזית.הייתי רוצה לדעת באם יש טיפול בתחומך לבעייה?

ב"ה כדי "לטפל" לא מספיק שתכתוב לי מה הגובה שלך ומה המשקל שלך כי חוץ מלהבין שיש לך אכילה כפייתית אני לא יודעת עליך כלום ומאיפה לך לדעת שאכילה כפייתית היא הבעיה שלך ולא הסימפטום? זה נשמע שאתה הוא שמנצ'ק ובכן מי זה שמנצ'יק? "שמנצ'יק" זה כינוי חיצוני אבל לא הצלחתי להבין מי אתה דרך הכינוי הזה וגם דרך המשפט שכתבת אני בן 30 ואוו איזה הישג... אני שוקל 177 ואני מטר 80 וואלה.. איזה הישג... סליחה על הציניות אבל מי אתה? או שאתה לא רוצה או פוחד לדעת או פוחד לדעת שמי שאתה חושב שאתה הוא לא בעצם אתה אלא הפחד שלך בלבד! כדי לטפל באכילה כפייתית אתה צריך ללמוד לזהות מה קורה לך לפני שאתה ניגש לחסל סיר שלם שאין לך שום רעב אמיתי לתכולה שלו אלא כעס? זעם? תחושת כישלון וסירוס עצמי? מה?.... אני זקוקה לפרטים ממשיים כדי לנסות לעזור לך לדעת מעבר.... מה גרם לך ליפול לשם? האם זה מולד? מסתובב במשפחה? האם אתה זוכר שתמיד היו לך בעיות עם אוכל ודימוי עצמי נמוך? מה קורה בבית? איזה הערות אתה מקבל תמיד? למי אתה קשור יותר לאב ? לאם? כמה ילדים אתם? אתה בן יחיד? היכן אתה ממוקם? בכור? סנדוויץ כלשהו? בן זקונים? האם יש משהו שאתה מזהה כשורש לכל הבעיה...? בכל אופן אלה הן שאלות שחייבים לחשוב עליהן ולראות איזו תשובה אתה מקבל עליהן משום שהתשובה תוביל לפתרון או לחלק ממנו האם קרה משהו שהשפיע עלייך באופן חריג ואתה יודע לזהות שזה גרם לך ליפול לאכילה כפייתית? מקום של חסר רגשי רב יכול הרבה פעמים ליצור הפרעה כזו כדי להלחם בהפרעה כזאת אתה חייב להביא את עצמך לחיים ולעשות אותך בחיים הכי מקובל והכי שלם עם עצמו ע"י התנהגות בונה ולא הרסנית ע"י תרגול ממושך... מה אתה עושה בחיים או שאתה שבוי בבית רק אוכל? כל עוד תמשיך לתת פוקוס על כמה "אתה לא" כביכול... לא תצא מזה בקיצור זה מורכב וכדי לנהל עימך דיאלוג פורה חשוב שתשתף פעולה מעבר... אם זאת לא הכתובת מבחינתך ע"פ ההתייחסות שלי אני לא פוסלת שבמרכז OA תמצא מזור לבעייתך.... שווה לנסות וגם במקביל הפורום הזה נועד להתבוננות שנעשית במקביל לטיפול ומי שלא נמצא בטיפול אני תמיד אומרת קודם כל טיפול ואחכ להבנות נוספות יש לך מקלדת ואתה יכול לשתף אותי בהתמודדות שלך ומה שיש לי לומר אתה כבר יכול להתרשם ממה שאני כותבת כתבתי ואכתוב לשם שאלתך אכילה כפייתית במהות אינה שונה מכל הפרעה אחרת ולכן גם אם קיים שוני קטנטן עדיין יש הרבה הבנה וידיעה שיכולה לעזור לך איך להתכוון למקום הנכון ביותר לקבל את הטיפול הטוב ביותר אני שוחה בהפרעות אכילה מסוג אנורקסיה ובולימיה ו משולבת "אנא מיה" כי היתי כל אחת מהן כשהיתי מאופשפזת לצורך שיקום היו איתי במחלקה שניים שסבלו מהפרעת אכילה כפייתית לא ראיתי שוני גדול השוני שכן ראיתי שם כפל כפליים מופנמים מהאנורקסיות עם אנורקסית נחשבת לשיא המופנמות אז אכלן/ית כפייתית שברו שיא לידה ואז נשאלת השאלה שלא שאלתי מדוע ההסתרה מדוע אתם לא מדברים מי סתם לכם את הפה לעזעאל.? ראה בעצמך לא כתבת לי כלום אם הית צריך לעזור למישהו והית קורא את ההודעה שהשארת אתה חושב שע"פ הנתונים שנתת היתי מצליח לעזור לו? אני בספק... תחשוב על זה הרעיון הוא שהגיע הזמן לדבר!!!! חיבוק המון אהבה

ב"ה ואולי לא כתוב בשום מקום אז הנה המקום לכתוב.... כמו שאני מכירה הפרעות אכילה מהכרות צפופה למדי: אמא. (אנורקסיה לשעבר ונכון להיום הפרעת אכילה כלשהי) אני (אנורקסיה ובולימיה לשעבר) ושתי אחיותי כנ"ל בת דודה-עדיין חולה (אנורקסיה) בן דוד-עדיין חולה קשה מאוד (אנורקסיה) ודודה (בולימיה לשעבר) בקיצור משפחה שלמה ששחתה בהפרעות אכילה אז... א. כולנו יודעים שזה גנטי במובן כלשהו ב. שמתי לב שאצל כולם זה התחיל ממשהו אחר...ולא רק אצלי פירוט בהמשך... ג. לכולם קשר הזוי עם אם ולרוב נוטים לעשות השלכות על האב כשהאם היא הגורם הראשי לבעיה ד. לכולם יש בעיה עם קשר וקיום יחסי מין ה. לכולם יש נטייה מולדת לדיכאון ואובססיה מסוג זה או אחר שמתפתחים להפרעות נוספות (משתנה) ו. כולם ללא יוצא מן הכלל למדו דפוסי התמכרות מהבית ואמצו אותם לעצמם גורמים אפשריים: דיכאון קיומי כביכול שנוצר לכאורה ללא סיבה או טראומה ילדות שכיחה ועל אחת כמה וכמה אם יש סיבה שקשורה ללא יוצא מן הכלל בתפקוד ההורים יחדיו ולחוד עם כל השק שכל אחד מהם מביא להווייה המשפחתית. ילדים קולטים את התדרים השליליים ומפנימים אותם מיד מבלי לדעת בכלל שזה מה שקורה להם! התפתחות רגשית לקויה עד גיל 10 מסיבות שונות התעללות מינית שנעשית באופן ישיר ולא ישיר ע"י רמזים ולחץ מיני או אקט ממשי טראומה בגיל שנה עד גיל שנה ו/או גיל 3-4 לפני לידתו של הלוקה בהפרעות אכילה האם נכנסת להריון בד"כ שלא מרצון ולעיתים אף כתוצאה מאונס מדומה רק על מנת לרצות את בן זוגה (זה קורה לנשים רבות - זה לא נקרא אונס אבל בעיני זה לא שונה ההבדל היחידי שהיא כביכול מסכימה לזה אבל לא באמת רוצה בזה) כשהיא נקלטת להריון היא מזינה את עצמה באופן לקוי וכשהילוד בא לעולם הימנעות מהנקה או הנקה לקויה או הפסקה טראומטית מידי של הנקה והחלפה למזונות אחרים מהר מידי ללא תהליך הדרגתי של שינוי חשוב לשאול כל אם שיש לה בת חולה בה"א מה היה בחודשי ההריון שלה תופתעו לגלות שתמיד קרה משהו רע! קורה מצב שאחד מההורים רוצה לפינלה בן במקרה שבאה לעולם בת אחרי כמה בנות ואז זה יוצר תסביכים רבים באישיות בד"כ אותן בנות רוצות להיות בן וגם זה מצטרף לחבילה המוח שהוא למעשה התוכנה הקיומית שלנו ניזון מכל אלה והוא מתפתח עד גיל 10 בצורה הכי משמעויתי שרק ניתן לדמיין והרבה מעבר למה שאנחנו טרם יודעים אם קורה מצב של פיצול במבנה החווייתי שמשדר כל הזמן על תדר שלילי בשנים הקריטיות המוח לא מסוגל לנהל את עצמו בצורה הטבעית ולהגיע למצב של ניצול פוטנצייאל מירבי אם יש מצב אינטינסיבי של חוויות שליליות מידי בגילאים אלה הכימיה במוח מיד יוצאת מאיזון וגורמת לנזק הנזק הזה אח"כ מתפתח להיות הפרעת אכילה פגיעה עצמית מחלה נפשית איבוד שפיות התמכרות לסמים ו או אלכוהול ושלא נדע מה עוד.... לכן אם לא זכינו לשנים ראשונות תקינות נדפקנו וכאן כל אחד נדפק אחרת מי שעיקר הדפיקה אצל האם סביר להניח שיהיו הפרעות אכילה לא בהכרח אני יודעת שתכעסו עלי ומה אכפת לי אבל אני מכירה בעובדה של גלגולים וחיים אחרים... ותרצו או לא אבל כמעט כל הדור הזה הוא גלגול של השואה בוורייאציה זו או אחרת ולכן רבים מאלה שסובלים מהפרעות אכילה הם אכן גלגול של שואה. אין מקום לוויכוח כי סביר להניח שאף אחד לא יסכים איתי אז מיותר בכלל לדבר על זה. לא אחת שמעתי מבנות שהן חושבת שהן גלגול של השואה ובאורח מפתיע לכולן יש הפרעות אכילה מסוג משולב "אנורקסיה בולימיה" אני מניחה שכל הפרעה איכלה אחרת מצטרפת לזה... על כל פנים בין כל מה שכתבתי החלק העיקרי הוא התפתחות המוח וכאן אני מדגישה הפרעה אישיותית כלשהי נוצרת בגלל שהכימיה לא מצליחה לתפקד באופן מאוזן כי יש כל הזמן טריגרים חיצוניים שמחבלים לה בתפקוד הטבעי ראו שווה ערך להקאות הגוף לא זקוק להקאות וכשבנות מאלצות עצמן להקיא הן מכבלות בכימיה ובסדר הטבעי של הגוף כך שהגוף מקבל מסר כפול הוא רגיל להקיא מתי שיש הרעלה מסויימת וההקאה באה להתנקות ממנה אבל בבולימיה הגוף מקבל שדר אחד "אנטי אוכל" אנטי הכלה" ובמילים אחרות ההרעלה הגוף מפרש מחדש הוא האוכל כל פעם שנכנס אוכל הוא מזהה את זה כהרעלה ולוקח הרבה מאוד זמן לשנות את הכימיה שההתמכרות הזאת בראה. לכן כך קרה במוח חלק מהדברים ניתן לשנות לאורך זמן חלק אחר בלתי אפשרי ומן הסתם חומרת הבעיה משתנה מאחד לאחד תלוי כמה זמן מה קרה שם באמת מה קרה במיטה מה קרה שם?.... תחשבו על זה..... רק תהיו בטוחים שזה לא תמיד "כי עושים ילדים" זה כבר לא קורה נדיר "שעושים ילדים" אנשים לא מבינים בכלל מה זה "לעשות ילדים" ומהו הרגע הכי קריטי של הקיום וכמה זה משפיע על דור המשך כל המילים שלנו ... המחשבות שלנו... ההתנהגות שלנו.... המעשים שלנו.... העברים שלנו... הכל נמצא איתנו עכשיו מי שלא מודע מי שלא עושה עבודה עם עצמו במילים אחרות פשוט אכל אותה! הגיע זמן להתעורר אגב מה שכתבתי הוא בנוסף לכל שטיפת המוח שממילא סוררת על שלטי החוצות, הפרסומות, הדוגמניות והגועל והטמטום שעדיין ממשיכים בכוח להריץ בשביל עוד כסף

אבל את הזויה , ואני הזויה ובעצם רוב האנשים כאן ובכלל בחיי הם סוג של הזויים ... תראי אני מסכימה עם הרבה דברים שאמרת אבל ניסיתי לחשוב על זה במובן האישי שרלבנטי לגביי ... קודם כל אני מבינה את מה שאת אומרת עם הקשר עם האמא אבל אולי אני מקרה חריג כי אצלי הבעיה מתחילה ונגמרת באבא . העבר שלי עם אבא שלי דיי ארוך ומורכב ואת שמעת חלק מהסיפור כך שיש לך כבר סוג של מושג כללי לגבי זה ... אמא שלי ... נהפוכו , היא הבן אדם הכי הכי אוהב וקשוב שיש לי בחיים שלי . בגלל האופי שלי , והאדם ש"הפכתי" להיות בין אם מרצון , בחירה או מכורח הנסיבות קיבלתי עליי את התפקיד של האבן התומכת שצריכה להכיל את בעיות כל העולם ... עד שזה מתפוצץ לה בפרצוף כמובן וזה מגיע להרס עצמי . כך גם עם הה"א . בביטוייה השונים . אומנם אמא שלי לא ממש מודעת למה שקורה איתי , אבל זה לא חלילה מאטימות , זה כי אני פשוט בחרתי להסתיר , או פשוט להראות צדדים אחרים אצלי וכמובן בזמנו גם דיי שיחקתי אותה מבחוץ ולבשתי עליי מסכות רוב הזמן . אבל היא הרגישה שקורה איתי משהו . אולי היא לא קישרה את זה להפרעה ... אבל בהחלט קישרה את זה לפריקת כל עול , לחוסר אחריות על עצמי ברמות שזה כבר מסוכן ואני עד היום לא אשכח את שיחת "תמי את אחת הילדות האחראיות שאני מכירה , וזה לא רק כי את הבת שלי , ואת משתנה לי מקצה לקצה , קורה איתך משהו ואני מרגישה את זה ... את מדרדרת את עצמך ..." וכו' ... זה כמובן רק נתן לי דחיפה יותר גדולה אל עבר ההרס העצמי והבור העמוק כי שוב פעם הייתי צריכה לעמוד בציפיות של כולם ולהיות חזקה וכו' ... או שזה רק פרשנות שלי . מה שמאוד הגיוני גם כן ולווא דווקא סותר . בכל מקרה עוד משהו שהעלת זה את עניין ההיריון ומה שקורה בו . אז לפי כל הסיפורים שרצים כל פעם , ההיריון היה מתכונן , אני כבת אחרי 2 בנים הייתי דיי מיוחלת להיות כזאת ( בת ולא בן ...) אמא שלי מאוד רצתה בת . ההיריון היה תקין .אמא שלי לא עישנה בזמן ההיריון . לא היו בעיות כלשהן , ואפילו יילדו אותי ביום שקבעו מראש בהתחלה . דיי קל למען האמת . לידה טבעית לחלוטין . אז גם כאן אני אולי חריגה . עוד משהו שעד עכשיו לא חשבתי עליו אבל אם כבר העלית את זה בהקשר מסויים אז חשבתי לשאול אותך אם לדעתך יש רלבנטיות להחמרה בהפרעה או בהרס עצמי . כעיקרון היה מצב מסויים שמישהו שהכרתי ערב אחד דיי "ניצל" מצב מסויים שהייתי בערפול חושים אחרי ערב מרובה שתייה לפני שנתיים , ולמרות שאמרתי לו לא , הוא הלך עם זה עד הסוף .... זה לא היה אונס . לא ממש התנגדתי ומשכתי אותו מעליי אבל עד היום מקונן בי הספק הזה אם מה שקרה שם נבע מרצון טהור , או ניצול מסויים של המצב .... אני כן זוכרת שאמרתי לו שאני לא רוצה , והוא איכשהו מצא דרך להמשיך עם שלו למרות זאת ... אני משכנעת את עצמי עד היום שפשוט השתכנעתי באיזשהו שלב בדרך , וזה היה הדדי לחלוטין אבל בכל זאת ... אני לא יודעת להסביר את ההרגשה כ"כ . בכל מקרה אם צץ לך בראש "סם אונס" אז לא ממש נראה לי , אי אפשר באמת לדעת אבל לא נראה לי שזה המקרה .... לא ממש היה צריך כי שנינו היינו דיי גמורים וכל האווירה מסביב גם דיי תרמה להכול . רק מה - אני ממש זוכרת שהפסקתי אותו . ובגלל זה , זה עדיין מפריע לי עד היום ואני חושבת על השיח והמצב שהיה שם אז . מה את אומרת היללי ? אגב לגבי התמכרויות , אובססיביות , קשר לא בריא בין הורים , אופי פרפקציוניסטי , תלות מוגברת בפידבקים מהסביבה וכו' - לגמרי נכון לגביי ... לי אין הפרעות אכילה במשפחה , חוץ מאולי הפרעות דימוי גוף כאלה ואחרות שלרוב החברה כיום יש אותה אבל זה לא ברמה של הפרעה .... אבל חברות יש מלא ... בדרך כזאת או אחרת אני מוקפת או הייתי מוקפת בבנות ש"התנסו" או "מתנסות" בזה . אמממ אז את הרוב את כבר מכירה . כי את מכירה אותי ואת הרקע שלי , נטייה מולדת לדיכאונות ואובדנות יש לי , ההפרעה שלי היא קודם כל הרס עצמי ואז ההפרעת אכילה שמתבטאת דרכה .... אבל ברוך השם ( אני נושם ...) הכול בסדר טפו טפו טפו , מלח מים שום בצל עיניים . אז שימשיך להיות ככה , ושבדיקות האחרות שלי ( הלב החלש והריאות השבריריות שלי שלא מתפקדות כראוי בחודשים האחרונים ) יצאו בסדר . נשיקות לילה מצויין שיהיה לך . תחלימי מהר מהדלקת סימפונות שלך .... תנוחי הרבה !!! תשתי , ותקחי את התרופות שלך . איזה פולנייה אני אה ? :) מקווה שההתאוששות בבית למרות הכול תעבור יותר בטוב מהבי"ח . העיקר שאת בסדר אהובה שלי . זה מה שחשוב . שמרי עלייך ... ואני אעשה לך ולעצמי ולכולם טובה ואקבע את התור לקרדיולוג שבוע הבא אני אראה מתי יש להם תור שאני אוכל לבוא אליו . חיבוק חם חם בינתיים , תמי

לגבי מה שרשמת שיש בעית זוגיות וקיום יחסי מין, אצלי ה"בעיה" היא שאני חולה על סקס ולא תמיד שולטת כלומר מתפתת מהר לפיתויים ויש לי הרבה, הלוואי שתגידי לי שזה חלק מהמחלה ועם הטיפול אוכל לשלוט על היצר הזה. כי את יודעת שמי שמתקרב לדת מבין שזה לא הכי מומלץ מחוץ לנישואים. אז זו באמת בעיה שקשורה למחלה או שסתם אני חמה רב הזמן (סליחה על הבוטות). ודרך אגב אני חולה על זה שאת מתיחסת אלינו בהרבה סבלנות, איכפתיות ואהבה, את בחורה מאוד מאוד מאוד מיוחדת וחכמה. וסתם שתדעי לא הקאתי מאז שדיברנו, פתאום זה נראה לי מה זה חולני לעשות את זה! אבל זה חלק מהחוסר יציבות שלי...

ואומץ וגאונות ואת חזקה ואת מעוררת והתנופה במילים שלך יכולה להעיף אותנו לגלקסיה אחרת.. חבל שאת לא יוצאת לקהל יותר רחב האינטואיציות שלך הורסות אותי!.. למרות שההודעה לא היתה מכוונת ישירות אלי מה שאמרת על בעיה עם האם והשלכה על האב אני הייתי בשוק אני כל החיים חשבתי שהבעיה עם אבא שלי ותמיד שנאתי אותו על הכל והאשמתי אותו על הכל את אמא שלי אהבתי כשהייתי ילדה ולא היתה לי בעיה איתה היא היתה מפלה אותי לטובה בתגובה לכך שאבא שלי היה מפלה אותי אז לרעה אני זוכרת שמאוד הזדהיתי עם הסיפור המקראי של יעקב אני חושבת.. שהיה גם כזה אז לא מזמן.. א זוכרת מתי כמה חודשים אולי.. שמתי לב שיש לי בעיה גם עם האמא... עכשיו לגבי ההשלכה זה קצת בעייתי לי כי הבעיה עם האם לא כל כך נוראית בטח לא כמו הבעיה עם האב מצד שני זה מצחיק כי הרבה פעמים הריבים שלנו התחילו בעקיפין בגללה או שהיא היתה עושה יותר גרוע בניסיונה להשתיק את שנינו ולא מבינה אפילו שהייתי מנסה להסביר לה שזה עושה רק יותר גרוע .. לגבי לידה.. יש לי 7 אחים שנהייה בריאים משפחה גדולה... ואמא שלי אומרת שהלידה שלי היתה הכי קשה.. וגם אחרי הלידה היא נשארה איתי הרבה בבית חולים וגם כתינוקת היו בעיות.. בקיצור "בעייתית מלידה".. חח ודבר נוסף שרציתי להגיד ולא כתוב בכל הספרות על הפרעות אכילה לפחות זו שאני נחשפתי אליה.. זה שאלה שמדברות על בעיות עם האב הן בולמיות ובעיות עם האם קשורות לאנורקסיות.. וזה מעניין שאף פעם לא שמעתי מישהו אומר על זה משהו היה לי פעם בלוג והייתי מדברת עם הרבה בנות וזה תמיד היה ככה וזה היה ממש מוגדר ככה בעיות עם האב- בולמיות וההפך איזה קשר יכול להיות לזה?

ב"ה זה כאילו שגרמתי לכן לחשוב שאין לאבא חלק מי זה "אבא"בכלל... ברור שיש לו חלק. ברור שהוא חולה נפש. כוחני. שטלתן. אימבולסיבי. מוטרף. גם אצל האנורקסית וגם אצל הבולימית...מולאן זה שונה הן רק פחות מודעות ולמה? כי הבולימיות מודעות יותר. מתעסקות עם רגשות יותר בשונה מהאנורקסיה ולמי שיש את שתיהן....שמע ישראל... תמיד קל לבת בפרט להזדהות עם האמא עד כדי כך שהאם תגרום לה לסמביוזה רגשית איתה מיום היוולדה. תמיד יש את הילדה האחת שנמצאת קשורה לאם יותר מהאחרות ואני לא מקנאה בה. תראו בעצמכן כמה קשה לכן לעזוב את הבית...למה אתן חושבות? רק בגלל אמא והזדהות איתה...הרי תחשבו מה זה בית אם לא מיכל?...הכלה?...הזנה?.... ברור שיהיה קשה לעזוב אם קיימת ציפייה שהבית הזה כמה שהוא מעוות הוא זה שיכיל אותנו ואנחנו לא מבינות שהתשובה לא קיימת בבית הזה. כל החיים האמא היקרה תעשה הכל כדי להיות מסכנה. קורבנית. מניפולטיבית. אדישה. כשמתחת לכל זה מסתתר השטן בתהתגלמותו ואתן לא רואות..איך יתכן????? היא מזהה שהאב גם ככה לא יציב והיא לא רוצה להרגיש אשמה אז היא מנצלת בהסוואה את החלק "הפורץ הגברי" שממילא קיים באבא הזה כדי לגרום לו להיראות יותר רשע ממה שהוא וזה לא שהוא לא רשע אל תטעו. הוא רשע זה נכון!!!! אבל היא פועלת בצורה כ"כ מחושבת עד כדי כך שהבת הלוקה בה"א אכילה לא מזהה שיש בעיה עם האם ואני מודיעה לכן חד משמעית שיש! תראו ותקראו טוב טוב מה קורה פה בפורום וכמה הסתרות יש וכמה גילויי אמת יש פה שאני בשוק מעצמי איך עוד לא שמתי לב... לוקח הרבה זמן לראות את זה...להכיר בזה כי האהבה המדומת שקיימת לאם מצילה אתכן מפני האמת הקשה והיא קשה מאוד מנשוא אני לא מאשימה אותה אני בטוחה שיש לה סיבות משל עצמה עדיין אני לא מקבלת שזה הפתרון להרוס את חייהם של ילדיה מבלי לדעת שזה מה שהיא לעזעזאל עושה! אני "הגאונית" כביכול קלטה את זה רק השנה..איך? איך למען השם?! שנאתי את אבא שלי ואני שונאת אותו עד היום ...וזה שלו למען האמת אני לא שונאת לא אותו ולא אותה כי היום בעיני הם פשוט יצורים מסכנים ואז גיליתי ממקום של מרחק כמה שטן היא היתה (אבל אני לא שונאת אותה) ובעצם כמה היא עשתה הכל כדי להסיט אותי מלהכיר באמת מיהו אבא שלי. היא ראתה אותי מקיאה פעם אחת והיא לא עשתה כלום היא ראתה את אחותי מקיאה והיא לא עשתה כלום..איך?... בגלל שהוא פגע בה (והוא פגע בה) היא השתמשה בי באחיותי ובעיקר בי כי אני ריחמתי עליה הגנתי עליה כדי לפגוע בו ובקטנותי אכלתי את זה יפה מאוד.. בקטנותי עלק.... מולידתי אינה גיבורה היום היום היא אפס גם הוא אפס... כי הם הרסו במו ידיהם משפחה שלמה אני מספרת עליכם דרך המשפחה שלי ואיזה יופי (בציניות כמובן) למצוא שהסיפור שלי אינו שונה כ"כ עם הבדלים קטנטנים מהסיפורים שלכם ואיך איך אני רק השנה קלטתי שמי שכיבלה במשפחה היתה אימי? אבא שלי בכלל לא היה בבית.... יותר מזה הוא תמיד בא לבלגאן והצטרף לבלגאן וליבה אותו אבל אני לא בטוחה שהוא זה שיצר אותו. מי שתמיד התחיל את הבלגאן בדיעבד היתה אימי הארורה זה נורא שאני כותבת מילים כאלה זה נורא אבל זה נכון וזה קורה אצל כל אחת מכן ואתן בכלל לא יודעת את זה כי ההסתרה של האם כ"כ מעוררת רחמים שאי אפשר לראות את זה! היא פשוט מסכנה ואתן מסכנות עוד יותר האב ממילא חלש מי שאמורה להיות חזקה היא האם ולא הפוך! על כל פנים יש מצווה שאומרת "כבד את אביך ואת אימך" וזה יכול לקרות רק במצב אחד אך ורק כאשר ההורים מכבדים את ילדיהם ויודעים שילדיהם הם אך ורק לפיקדון ולשמירה מי שמתעלל בילדו ... יש תשלום כבד מאוד ואני לא מקנאה באותם אנשים שהתעללו בילדיהם גם אם יש הורים שקוראים את זה והמעעם מתהפכים להם כי אני ישירה ובוטה שבא להעיף לי סטירה ואיזה מזל שאני מאחורי מסך אבל מה לעשות עם כל הכאב שכל אחד יחשוב טוב טוב על כל אותן הסתרות שהוא עושה מול הילדים שלו ושלא יגידו לי שהם לא יכולים לעשות מאום כדי לשפר את המצב.... עכשיו לגבי כל אחת מכן מולאן אני חושבת שעניתי לך דרך מה שכתבתי תמי אני חושבת שיהיה לך מאוד קשה לראות שיש בעיה עם האם בנוסף לבעיה שממילא קיימת עם אבא.... ואני לא מנסה להוכיח את עצמי אני פשוט מסוגלת היום לראות מבעד לכאב מה שאני לא בטוחה שאתן מסוגלות כרגע ואני גם לא בטוחה שזה לא לטובה לפעמים לא לראות זה שומר עלינו וצריך את זה אני לא רומזת שאת לא רואה אני חושבת שאת רדר שרואה וקולט הרבה מאוד אבל יש לך קושי להתמודד עם דברים מסויימים שבעיני טרם זמנם אז קבלי את זה כך... חוץ מזה ההודעות שאני משאירה מעבר לתוקפנות שלי ולכוחניות שלי היתי רוצה שכל אחד יקח את זה למקום הפרטי שלו בלבד כי אני כותבת הרבה פעמים מהכאב שלי אבל מאוד נאמנה ודבוקה לאמת למרות שלכאורה השתלטתי על המלל..קיימים הרבה רמזים שכל אחד יכול להתעורר מהם בקצב שלו בלבד! ולקחת את זה אך ורק למקום שהוא מתחבר אליו על אף שזה כאילו סותר את מה שכתבתי אני יודעת שבסיכומו של עניין כל אחד יבין מה שהוא צריך להבין אז אני לא דואגת למאי.. אני כתבתי את ההודעה הראשונה למעשה בשבילך כי דיברנו בטלפון וזה עורר כל מיני דברים שאמרתי לעצמי "למה שלא תכתבי על זה..." עד היום לא כתבתי ככה ואני די מרסנת את עצמי כי אלוהים ישמור למה אני מסוגלת וזה לא תמיד טוב..האמינו לי אבל עם האנשים שיש פה היום אני מרגישה שאני יכולה לעשות את זה והתייחסתן לזה די באיפוק..תודה! לגבי המין צורך גדול במין הוא גם סוג של התמכרות ולמעשה צורך -רעב ליצירה להתממשות להתגשמות וזה מאוד טבעי שהצורך הזה מוגשם דרך מין על אחת כמה וכמה שברמת הקיום את בעצם מרגישה מסורסת במילים עדינות ושעי טובה לשתינו פשוט תעזבי את הדת!!! נראה לי שמחשבות על בדת רק מכניסות אותך ללחץ וכם גך יש לך מספיק עבודה לעשות אז תעשי לשתינו טובה פשוט תניחי לזה! באופן טבעי לא קיים צורך מיני כזה שלא ניתן לשלוט בו אצל נשים בפרט כשקורה מצב שאת לא מסוגלת לשלוט בזה ואת מקיימת הרבה יחסי מין כל האנרגיה שלך נחלשת ואין לך כוח לכלום. במקום להיטען את מתרוקנת ולא מבינה למה זה אותו דבר כמו לשתות הרבה אלכוהול הרבה אנשים חושבים "שהרבה מין" זה בריאות אז זהו שלא כי אם את עושה מין כל יום יותר משלוש פעמים ביום את משיגה את ההיפך הגמור ואם את מתקרבת להישג הזה...עדיין זה מחליש ואם את חושבת על זה כל הזמן זה מחליש באותה מידה ברור שזה חלק מהפרעת אכילה אם כי חלק נדיר. גם לרצות הרבה מין זה סוג של הפרעה נשיקות והמון אהבה וכולם

טוב אני לא יודעת כמה ההפרעה שלי נחשבת "הפרעה"..את יודעת.. אבל.. אולי משהו ממה שכתבת כאן כן נכון: יכול להיות שההפרעה אצלי גנטית- אמא שלי בזמן ההריון איתי?.. אמ.. נולדתי כתאומה, לידה שנייה, וכמעט נולדתי בחודש רביעי אבל הרופאים הצליחו להציל את זה ונולדתי בסוף בחודש תשיעי אבל הייתי פגה. במהלך כל ההריון איתי כמו שאת כבר יודעת אמא שלי הייתה מקיאה. הייתי בבי"ח, אמנם לא הרבה כמו אחי התאום, הוא היה שנה וחצי בבית חולים בגלל דלקת ריאות, אבל אני הייתי מצטרפת מדי פעם.. חח התקופה הכי ארוכה שלי שבה הייתי מאושפזת בבי"ח היתה חודש וחצי בערך אבל זה היה בגיל 4 וזה היה כי נדרסתי.. הייתי עם אמא שלי ומשום מה לא החלטתי לחכות שהיא תחצה אותי..החלטתי לחצות לבד.. יחסים עם אמא?.. אפשר להרחיב פה שעה.. היחסים עם אמא שלי הם הכי חרא בעולם.. עכשיו אנחנו מדברות והכל אבל יש לי המווווווון כעס כלפיה שהיא בכלל לא יודעת עליו.. קשה לי להעריך אותה בגלל זה קשה לי איתה בכלל.. והקשר שלנו לא חם ואוהב אני לא מספרת לה כלום על עצמי ואני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שננתי לה נשיקה או חיבוק..אני לא מגזימה אבל מה שאצלי הוא לא נכון- אני לא משליכה את זה על אבא שלי בכלל להפך, עד לא מזמן דווקא הייתי "ילדה של אבא", הייתי מועדפת על ידיו. אני דווקא מודעת שכל מה שאמא שלי עושה- זו אמא שלי! ויש המון דברים שאני כועסת עליהם בדרך שלה.. אם רק היית יודעת.. אבל חוץ מזה.. אני לא חושבת שיש לי נטייה לדיכאון אובססיה או כל דבר כזה.. אולי יש ואני פשוט לא מודעת לזה.. לגבי מין?.. חחח לא כ"כ רלוונטי לגביי ברוך ה' גם לא אונס כלשהו..מפחיד אותי לדבר על זה שאלה- איך עלית על זה פתאום? מאיפה הגילוי? האמת שכל מה שאמרת פה ולפי התגובות זה נשמע הגיוני מאוד.. זה נכון כמעט לכל מופרעת אכילה.. טוב, זהו נראה לי, לא יודעת כמה כל זה רלוונטי או נכון לגביי לא יודעת כמה ההפרעה שלי היא "נכונה" כמו שלכן.. אוהבת **חמודה**

ב"ה אני שמחה כשאתן כותבות ומפרטות מה קורה לכן ומה קרה לכן ושבעצם כולנו למדים שאכן זוהי האמת המרה מה שמדהים שאתן שואלות אבל רק בתגובות שלכם הוכחתן את אמיתות הדבר יש מצב להסתייגויות אחרי הכל מי רוצה לקבל שאמא שלו היא דיקט?! לא אני ובטח שלא אתן אבל מה לעשות יש מצבים קשים ואם דיקט או לא?...לא יודעת מה לגבי הדיקט אבל מה שבטוח שלעשות את עבודתה נאמנה כאם היא לא ממש הצליחה/מצליחה וזה קצת עצוב (קצת הרבה) אז אנחנו גדולות (חלקינו) ומה שחשוב הוא להתחזק פשוט להתחזק כי אנחנו נקודת הכוח חמודה יפה הסיפור שלך עם התאום עצוב מאוד צר לי שזה ככה ולגבי איך גיליתי? זה כאילו שפתאום נפל אסימון זה לא שלא ידעתי את זה אבל משהו פתאום הרגיש לי אחרת פתאום הבנתי פתאום ראיתי תמונה בראש וזאת התמונה שראיתי. יכולתי להתמודד עם הכאב מה שלא יכולתי לפני כן אין לי הסבר מכל מה שכתבתן פשוט הבנתי שזה העניין גם לגבי "אמא" ה"ביג מאמא" של ההווייה שלנו....וכמה מצער לגלות שהיא לא לגמרי מבינה את התפקיד שלה כאם נשיקות

איך את מרגישה? אני מקווה שהחלמת ב"ה. שאלתי את הפסיכיאטרית מה היא כתבה בחוות דעת לגבי כי אמרת לי שבולימיה היא תוצאה של איזושהיא הפרעה והיא טענה שרשמה שאני סובלת מבולימיה וחרדות (היא הסיקה מסקנה שאני עם חרדות זאת משום שהייתי מתקשרת הרבה לאקס שלי, אבל זה נגמר מזמן והיום אני בדיוק ההיפך אז אילו חרדות אני לא יודעת) אבל בגדול היא טענה שההפרעה היא בולימיה. מה את אומרת על זה?

ב"ה על כל פנים מה יש לה להציע לטיפול? אגב התקשרת אלי לפני חצי שעה? פשוט אם את מתקשרת ממספר חסוי אני לא עונה לחסויים אז קחי את זה בחשבון .... אוקי "בולימיה" ו....?! תני לה קצת זמן אבל בהמשך כשהיא תלמד להכיר את כל הפרטים אודותייך חשוב לבקש ממנה חוות דעת אישיותית. אסור לשכוח בולימיה היא רק סימפטום היא לא הבעיה כמה זמן את אצלה בטיפול או שזה מאגם?...ודי חדש? נשיקות חזרי אלי

עצם זה שכתבת עליה שהיא מפגרת, איך בדיוק את משכנעת את מאי לתת לפסיכאטרית זמן להכיר אותה? כבר קיטלגת אותה כפסיחית אז למה כ"כ חשוב "לבקש ממנה חוות דעת אישיות"? ?? קצת בוטה מידי.לא?

קודם כל תודה על התגובה, לא אני התקשרתי אמרת שאת חולה אז אני לא רוצה להפריע, בקשר לפסיכיאטרית, איך היא יכולה להכיר אותי משתי פגישות למרות ששאלה מלא שאלות וסיפרתי לה המון על עצמי ועל מה שעברתי (שקשה לי עם מחוייבות בכל תחום, שאם אני עולה קצת במשקל אז אין לי חשק לעשות כל מיני דברים כמו לקנות בגדים בקיצור אני מושפעת מהמראה החיצוני של בהגזמה ולא בהכרח רק משקל למרות כל המחמאות שאני מקבלת) אבל זה לא דיכאון וגם לא חרדות, אני חושבת שזה דימוי גוף עצמי נמוך, ומשגע אותי שאני לא יודעת מה המקור, הרי איך זה שנשים הרבה יותר מלאות או שנראות רע ממני מתפקדות רגיל בכל תחום. באגם עוד לא הייתי אז נחכה לחוות דעת שלהם, תרשמי אם את רוצה לדבר אני אתקשר. תודה מתוקה על התמיכה, את עושה עבודת קודש, רפואה שלמה ב"ה.

לא ראיתי שנכנסת לניתוח אבל כבר הספקת לחזור אז רק רציתי לומר לך שמקווה שאת מרגישה יותר טוב , שהכול הסתדר ( מסתדר או יסתדר ?) ובכל מקרה שתהייה לך רפואה שלמה כי לצאת מניתוח זה לא קל .... אוהבת אותך ,שמחה שאת בסדר . חיבוק חם לחורף קר . תמי נ.ב. אגב אני בסדר , דיי דוחה את עניין הבדיקות למורת רוחם של ... כולם בעצם , חוץ ממני כמובן . למרות שיש לי זיצים של כאבים באיזור הריאות והלב מדיי פעם ואני מקווה שעוד שבוע שאני אתפנה קצת ( אולי בתקווה ....) אני אוכל לקבוע תור לקרדיולוג מההפנייה שלפני חודש שמחכה אצלי . חוץ מזה הכול פאנן .

ב"ה הניתוח עבר בשלום ההתאוששות היתה מזעזעת ובנוסף לכל "התענוג" כנראה שיש שם חממה של מקרובים שיצאתי לקינוח עם דלקת בסימפונות... אז אני מחכה להתאושש ולדעתי כדאי לך לבדוק אם לא פג תוקפו של אותה הפניה משום שחבל על הבירוקרטיה ושיגועי השכל שלא יקבלו אותך לבדיקה אם ההפניה לא מעודכנת עשי לי טובה אל תזלזלי בבריאות שלך את יודעת ... הכל יכול להעלם בשניות פשוט תדאגי לעצמך ושמרי עלייך טוב טוב המון אהבה ונשיקות

אני לא בטוחה מאיפה הבאת את האבחנה הזו. (גם הפרעה דו קוטבית כוללת בתוכה התקפים של מאניה ודפרסיה.) אני לא זוכרת שאי פעם כתבתי על מצבי רוח משתנים וקיצוניים, או אף אחד מהסימפטומים של המחלה הנ"ל. לאחר בדיקה נוספת אני גם יכולה להגיד שלא מצאתי "חוסר זהות" כאחד מהסימפטומים. אולי פשוט אחרי כל כך הרבה שנים בתוך הפרעת האכילה, קשה לי להפריד בין ה"אני", לבין ה"אני שבתוך המחלה". אני לא בטוחה שההודעה הזו הייתה במקום....

ב"ה היתה לי הרגשה שזה לא היה במקום אבל כן חשוב לי לומר שאין שום קשר בין זה לבין מאניה דיפרסיה וזה לא משהו שקורה בהפרעה דו קוטבית על כל פנים אני חוזרת בי פשוט חשבתי שאם אכן יש מצב שזו ההפרעה יש טיפול תרופתי ממוקד אך ורק בה ואז באורח פלאי זה ממגר את כל הפרעות האחרות כולל הפרעות אכילה אבל אין יותר ממך לדעת אם את שם או לא אז אני ממש מתנצלת זה לא היה מכוונה רעה....ממש ממש לא סליחה חיבוק ענקי

ב"ה הסיבה שחשבתי על זה מפני שמאוד הזדהיתי עם דברים שאת כותבת ובעצם לא כ"כ בעיה להזדהות עם אנשים שאנחנו למעשה כולנו באותה הקלחת אבל בכל זאת משהו היה שונה אני עצמי סובלת מהפרעה דו קוטבית ולכן אמרתי לך מראש שאין שום קשר בינה לבין מאניה דיפרסיה. היא לא קיימת בהפרעה הזאת ההתנהגות שונה לגמרי ומה שיכול להתפס כמאניה הוא פרץ האימפולסיביות שההפרעה מביאה אותך לנהוג ברמה הרגשית ... זה אולי אחד הסימפטומים הכי קרובים אבל מעבר לזה כלום אני לצערי זכיתי לאבחנה הזאת רק לפני שנה וחצי למעשה כולם ידעו על ההפרעה אבל פחדו לספר לי וזה עשה לי רע א. משום שהטיפול התרופתי לא היה נכון. כי לא רצו שאני אדע ב. כעסתי משום שהרגשתי שזכותי לדעת מה קורה איתי ומנעו את זה ממני... אמנם יש סיבה מוצדקת אבל אני כבר לא כועסת ברגע שהטיפול התרופתי שלי הוחלף על בסיס אבחנה מדוייקת חל שיפור שאני בעצמי היתי בשוק ממנו אם תקראי בתחילת הפורום היתי אנטי מספר אחד של תרופות אך לצערי אני צריכה לבלוע אותן ואני עדיין אנטי אבל לפחות הן עוזרות מה שלא יכולתי לומר אז הסיבה שכתבתי לך על זה הוא מפני שהרגשתי דמיון רב בהלך המחשבתי שלי לשלך אבל כאמור רק על סמך מה שאת כותבת כי יותר מזה אני לא יודעת עלייך כלום ולכן סליחה גדולה על היומרנות קשה מאוד לזהות אדם שסובל מהפרעה דו קוטבית וכשזה קרה בלי בושות נתתי לפסיכיאטרית שלי לקרוא את היומן שלי מה שבחיים לא עשיתי בחיים לא!!!! ואז היא באה אלי ואמרה לי "את יכולה לחתום בסוף BPD וחבל שאי אפשר להוציא את זה לסטודנטים מפאת חסיון" ברור שלא הבנתי כלום אבל כלום זה היה ביום שישי היא אמרה "אני אשכפל לך חומר באנגלית" כי אין לי בעיה באנגלית ..היא מצאה גם חומר בעברית וכשקראתי על זה קרו שני דברים אחד כעסתי בטירוף שהיתי מסוגלת באותו רגע לרצוח את הפסיכולוג שלי שניים שמחתי כי סוף סוף לעזעזאל יכולתי להבין מה קורה לי בראש אני לא יכולה לומר שהשמחה היתה עילוי אבל זה עזר לי באמת באמת להבין והמצב באמת השתפר מאז פלאים פחדו לומר לי את זה כל השנים כי חששו שאתאבד או משהו בסגנון כי הפחד הכי גדול שלי היה לחשוב שאני חולת נפש אבל באורח פלאי ההפרעה הזו לא קשורה לנפש אז גם זה ירד לי מהלב את מבינה זה בא מהמקום הזה ואני מתנצלת על הישירות אבל זה באמת הזכיר לי משהו שאולי שווה לבדוק ועדיף לשמוע "לא!!!" מאשר לא לבדוק בעיני זה חוסך הרבה מאוד שלבים מיותרים היום לאחור אני יכולה לומר זאת אם יש לך עם מי לבדוק ושאת כבר בטיפול אולי שווה לשאול זה לא יזיק לאף אחת מאיתנו או לאף אחד מאיתנו לדעת מה האבחנה המדוייקת שלו שלא קשורה בהפרעות אכילה! אני תמיד אומרת שההגדרה לא חשובה אבל ההגדרה בעקיפין חשובה מאוד כי כיודעים לקרוא לילד בשמו יודעים גם איך לטפל על כל פנים המון סליחה לא רציתי לקטלג אותך לשום דבר או לפגוע בך חס וחלילה חס ושלום אלא רק לעזור לא תמיד זה עובד ממש סליחה את נהדרת בעיני ומקסימה

שאת מדהיממממה מדהימה מדהימה במילון ליד המילה מדהימה צריכה להיות תמונה שלך אני שוב קראתי בחיפוש על משהו שרציתי לראות וקראתי התכתבות איתך שששכחתי בכלל ואת כל כך חכמה!!! ואין אני השתגעתי ממך ואני כל כך אוהבת אותך יו אין לך מושג עד כמה את לא מתארת לעצמך ואיך אני שמחה שיום אחדד מצאתי אותך איכשהו בזכות הפורום הזה כאילו איזה מזל יש לי אני מעריצה אותך רק שתדעי את אדם כל כך מיוחד וכל כך יקר וחשוב לא רק לי אני מתכוונת שאת חשובה לעולם ואל תגיבי על זה וקשה אני לא רוצה להיגרר לשיחת קיטצ' נוספת וזה בטח יראה כאילו "יאללה הבנו דברנו על זה כבר" אבל ללללללאאאאאאאא מבחינתי זה דבר שמפתיע כל עם מחדש ומהממם אותי! את את את את את אתתתת מאיפה באת? יו אני חולה עלייייייייךךךךךךךךך מתעלייך תודה לאל שאני מכירה אותך וזהו אוהבתותך שששששש! לא לענות! ביו'ש

ב"ה הרבה תודה זה תמיד מחמם את הלב

את אוהבת את הילה ? :) סתם . זה פשוט דרש את זה .... נשיקות מותק , ועל זה נאמר - אנשים טובים באמצע הדרך . תמי

כואבת לי הבטן ויש לי בחילה. אני כל היום צמאה אבל כבר מפחדת לשתות. בצהריים נשקלתי והייתי 9 קילו יותר מתמיד !!!!!!!!!!!!!!!!!!!! קילו. אחרי שעה וחצי 3 קילו ירדו ובטח עכשיו עוד. אבל איך הצלחתי לשתות כל כך הרבה? כמה אני יכולה להיות צמאה כי אני עדיין צמאה. הפסקתי לכתוב כאן כי רוב הזמן אין לי מחשב ואם יש לי אז אין פרטיות ודי פדיחה להכנס לפורום להפרעות אכילה.... אבל אני נכנסת בסופי שבוע לפעמים וקוראת. לדניאלה- בא לך אולי להתכתב במייל? אני די מתגעגעת אליך. השארתי קישור. וביאני!!!!!! איך אני שמחה שעברת את הניתוח בשלום!!! אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב ושתחלמי מהר.

בכייף מאמי אני שולחת מייל דניאלוש התגעגעתי!

נהיים צמאים יותר.. כמו עם אוכל.. והלוואי עלי להיות צמאה ככה אני בכלל לא שותה גם אם אני הולכת לריצה ;-( באסה

ב"ה ברור "שתעלי במשקל" על כל פנים כבר שכחתי את יצר "ההשקלות בכל מצב" איך את היום? מה קורה באמת? ואיך במרכז שפנית אליו? אגב,, יכול להיות שפשוט התייבשת? או שבאמת הגוף שלך פשוט זעק "מיםםםםםםםםםםםםםםם!" לא תמיד צריך להכנס לסרט אבל בטח לא לצפות שתרגישי טוב כי במצב של התעללות עצמית שום דבר שתעשי לא יגרום לך להרגיש טוב. זה מעניין שזה תמיד מפתיע כשמשהו רע קורה? זה לא ברור שמשהו רע יקרה? כי אם מתעללים בגוף הוא מתעלל בנו. נוסחא פשוטה אני מאוד מקווה שאת מרגישה טוב יותר המון אהבה חיבוק ענקי :-)