פורום הפרעות אכילה - תמיכה

דינדין יקרה, אני פונה אלייך כי אני מזדהה עם מה שעברת. אני בחורה משכילה, שהתחילה עם הפרעות אכילה בגיל 22-23, היום אני בת 26.5 ומשום מה שחשבתי שנפטרתי מזה בדיוק כמוך.. זה חוזר אליי במצבים הכי קשים ומוריד אותי יותר למטה. בשבועיים האחרונים הקאתי כבר 4 פעמים לאחר שכמעט 10 חודשים לא הקאתי..והייתי מאושרת. אבל עכשיו אני עוברת תקופה לא קלה עם חבר פצוע, הרבה לבד... ופוחדת לקרב אליי אנשים. וזה חוזר ואני לא רוצה את זה יותר.. אני מנסה להלחם אבל לפעמים אי אפשר... חיסלתי עכשיו 7 פרלינים לאחר שהכנתי ארוחת ערב... והרגשתי כ"כ רע שישר רצתי להקיא... איך פונים לעזרה בלי להחשף ? אני מרגישה שהעור שלי נראה רע.. ושהצבע של השיניים הקדמיות מתחיל להיות בהיר ובהיר יותר ופתאום זה מפחיד... אני פוחדת שזה יפגע בי ביכולת להכנס להיריון ... ואני מרגישה שאני לא יודעת איך להתמודד ומצד שני לא רוצה לספר לאף אחד.. פוחדת ממה יחשבו ושלא ידעו איך להתמודד איתי. אני יודעת שאני יכולה לנצח את זה כי עובדה שהצלחתי בעבר.. אני כותבת לך כי אני צריכה כלים חדשים להתמודדות... שלך לין

מתוקה אני בת 35 וכמו שכתבתי לאחרות זה לא עובר לבד! אין ברירה אלה לגשת לטיפול וכמה שיותר מהר, אני הזנחתי עד גיל כזה וזה רק מחמיר. אל תתביישי כי אין לך על מה ואל תפחדי, שימי את עצמך במקום הראשון!!! שעכשיו את מטפלת בעצמך בלי התחשבות והתחשבנות לאף אחד כי כמו שהבנת לא ניתן לצאת מזה עם הזמן זה לא עובר סתם ככה לבד. אני מתחילה טיפול במכון אגם בת"א ויש כל מיני מכונים שדווקא כן עוזרים, אולי בתל השומר, תחפשי משהוא קרוב לבית. ובבקשה לא להזניח ניתן לפתור את זה. למה לך לסבול? זה לא מגיע לך!!!. אני מאמינה שעם רצון רב לצאת מזה זה יעבור עם עזרה ממטפלים, אין ברירה. בהצלחה

כמה פעמים בשבוע את צריכה ללכת לשם?

ב"ה כל הקטע הוא שאת לא רוצה להיחשף ואת תעשי הכל כדי לא להיחשף. אז מתי כן תרצי להיחשף? אף פעם לא יהיה זמן מתאים רגע מתאים אין דבר כזה אם את רוצה באמת לצאת מזה תצטרכי מסגרת והדרך להשיג מסגרת היא לקפוץ למים עם כל הבושה ולשחות בהם פעם אחת ולתמיד כי זה השביל והזרם שיוביל אותך לריפוי. כל עוד את קולעת את עצמך בארבעה קירות אפורים ואסלה וכל מה שהיה לפני שהוביל אותך לאסלה לא יובילו אותך לשום פתרון. את זה את מכירה עכשיו הגיע הזמן להכיר משהו אחר לא אמרתי שזה קל ומליון אחוז שזה מפחיד קיימת רשימת תירוצים כביכול ארוכה מאוד של מצב "אין בחירה" אז מה תעשי תמשיכי לא לבחור? יש לך באמת את כל הסיבות שבעולם אבל יש סיבה אחת שרק את צריכה להחליט אם היא קיימת או לא ורק עליה להילחם סיבה שרק את יכולה להגדיר אף אחד אחר לא יוכל לעשות זאת במקומך ככה זה... מה יכולה להיות הסיבה? אפשרות לצמוח?... אפשרות לחיות חיים טובים יותר? ללמוד משהו? לעסוק במשהו? ליצור משהו חדש? לעזור לאחר לעזור לעצמך? לגלות את עצמך? כל סיבה שהיא אמורה להיות הבסיס שלך להתמודדות תצטרכי לגלות מהי נקודת השיא שלה שמול כל הסיבות ל"למה לא לקבל עזרה או לרצות לצאת מזה" היא תהיה מספיק חזקה להביס את כולן לא ביום אחד זה תהליך ונראה לי שכבר התחלת אותו... על כל פנים קיימת שאלה אחת מה מספיק חזק בתוכך בחיים שלך שהוא מספיק כדי להביס את המצב שאת חיה בו נכון להיום אם זה לא קיים שאלי שאלה כמו מה יכול להיות מספיק חזק כדי לצאת מזה ונסי לחשוב על משהו שאת תוכלי ליישם ולא על משהו שיתווסף לכאורה לרשימת הכשלונות הדמיונית שיצרת לעצמך כי באמת בלתי אפשרי להשיג משהו ממנה. הראף שלה כל כך גבוה לכן תצטרכי לחשוב על מצב ביניים שהוא אך ורק בגדר "אני יכולה ומסוגלת באמת"... אני מקווה שזה יגרום לך לחשוב בכיוון של יישום אינסופ לפחדים ומתישהו תצטרכי לפתוח את הדלת.... חיבוק המון אהבה :-)

רוצה לשאול אותך איך הפסקת בפעם הראשונה.. ולהגיד לך שאת תוכלי לצאת מזה שוב בקלות לפי מה שאת מתארת בהצלחה נשמה.

shlom lekoolan!!!!!! ma kore tami ANI Neenet bedrom amerika....en afraat acila... tov li....kef li meacelet lekoolan aclama meira ve arbe osher love osher24!!!!!!

איזה כיףף לךךךךך תעשי חיים!

ב"ה איזה כייף לשמוע הודעה כזאת תכייפי :-) נשיבוק

מדרום אמריקה ... סחתיין , התרשמתי . שמחה שאת נהנית מותק , שמחה יותר לקרוא ממך שאין הפרעת אכילה , פשוט לפעמים ששוברים את השגרה, ודווקא פורצים מסגרות בחיים שלנו אז יש שיפור אדיר בהפרעות . אז כמו שאמרתי פשוט אל תחשבי על זה , תחיי את חייך שם , תטיילי ותכייפי ( גם בשבילי ובשבילנו ...) ותשמרי על עצמך . נשיקות אחות , אגב אני בסדר גמור - תודה על ההתעיינות . ספרי לנו איך הטיול עובר לך בהמשך אם תוכלי . אוהבת אותך תמי

שלום לכולן , אני בת 32 ומזה כמה שנים משתמשת במשלשל בשם בקוניס.... ניסיתי הרבה מאוד פעמים להפסיק להשתמש במשלשל זה אך ללא הצלחה ... אני שוקלת 55 ק"ג ורני בגובה של 1.65 אף פעם לא הייתי שמנה והאמת תמיד הייתי מאוד רזה והשימוש במשלשל אינו הגיע מהצורך לרזות אלה מבעיה אמיתית שנוצרה לי עקב אי יציאות סדירות בשירותי הצבאי ... (שירתתי בתנאי שטח קשים ...) ובעצם מאז השתבש לי כל תהליך העיכול ... רציתי לדעת עד כמה זה מסוכן ...ומה הנזק שעלול להגרם מזה ... האם זה כמו להקיא ? יש לציין כי אני אוכלת די מסודר ... ואפילו משתדלת לאכול בריא .. האם גם לי יש הפרעות אכילה ??? תודה מראש על תשובתכן ....

היי אורחת, אז כך אני לא חושבת שיש לך הפרעת אכילה לפי מה שכתבת.. בכל מקרה אני הייתי מתייעצת עם רופא גסטרולוג שיעשה לך סוג של "גמילה" בכל מקרה יש לבדוק את הנושא לעומק... אגב את יכולה לתבוע את הצבא בגלל תנאי שטח קשים ולקבל נכות על התמכרות למשלשלים.. בכל מקרה המשלשלים יכולים לגרום לך שהמעיים שלך היו נכים בגלל שאין לך את הפריסטטיקה... ודפנות המעי שלך כל הזמן מגורים ואת לא מקבלת את הויטמינים החייוניים עבורך! לכן פני לרופא גסטרולוג והוא ייעץ לך מה הטיפול הכי טוב עבור ההתמכרות הנ"ל... ואל תפסיקי הפתאומיות אין לדעת מה יש לך ואת יכולה לגרום לעצמך חסיממת מעיים וזה יכול להתפוצץ! לכן פני עוד היום או ביום ראשון עבור רופא. בהצלחה:-) אם יש לך סוגייה לגבי מה שאמרתי על ההפרעת האכילה את יכולה לשתף אותנו בכל אופן לא נראה לי כי יש לך אבל אין לדעת על האדם עצמו... בשל אי התעסקותך כל היום באוכל לכן לא נראה לי כי יש לך הפרעת אכילה.. למרות שאת יכולה לתבוע גם את זה את הצבא על כך שגרם לך להיות במבצ הנ"ל.. שלך דניאלה

נשמע שאת די דואגת לעצמך ואין לך בעיה של ה"א אני במקומך הייתי חושבת לדרוש תשובות מהצבא הזה על הבעיות שהוא עשה לך למה לא ממשיכים לעזור למי שכבר יצא מהצבא ועדיין הנזקים מאופי התפקיד שלו עדיין קיימים? יש לי 2 אחיות שנפגעו מהצבא והצבא לא הכיר בחלק שלו ממחלתן באף אחד מהמקרים ובחזרה אלייך נשמה נראה שאת צריכה להיוועץ באיש מקצוע בנוגע לתלות במשלשלים ואת ודעת תמיד יש את השיטות הרגילות לבעיית העצירות כמו למשל; ירקות (במיוחד עגבניות) נס קפה.. אם את שואלת אותי אז גם לשבת ליד תנור חימום.. שזיפים מיובשים..ברנפלקס.. וכיוב" בהצלחה.

ב"ה על פניו לא נשמע שיש לך הפרעת אכילה אבל תנאי השטח הקשים הכניסו אותך לחרדה תמידית ונשאר לך טראומה מזה כל מה שאת צריכה לעשות הוא להפסיק את המשלשלים ולתת לגוף לחזור לעצמו כי הוא היה יודע איך אם לא הית מתערבת לו עם משלשלים זה נורא טבעי שלא יהיו לך יציאות בשטח כשאת חושבת לעצמך כמה זה סורייליסטי לא חושבים שיש מקום ליציאות בתנאי שטח על כל פנים לחלק מאיתנו אז מה שהית צריכה לעשות אז תעשי היום ברור שיקח הרבה זמן עד שהגוף יחזור לעצמו ותצטרכי לקבל שיהיו הרבה ימים עם יציאות לא סדירות או לא יציאות בכלל אבל הוא יגיע למצב שהוא יוכל בלי זה במקביל תלכי למומחה גסטרו כי לכי תדעי אם זה לא עשה נזק..... לשאלתך פרופר ברור שמשלשלים יכולים לקרוע את הרירית של המעיים. ליצור כיבים אולקוס וכו את יכולה לאבד מעיים משימוש רע במשלשל. זה לא כתוב על האריזה... הרבה בהצלחה וגשי להבדק! המון אהבה וחיבוק

הי, בת 19 אני נמצאת במשרד עם בנות ממש רזות ונראות טוב, לידם אני מרגישה מלאה ותחושה לא נעימה שגורמת לי לרצות להיות כמוהם, אחרי כמעט כל ארוחה אני הולכת להקיא, אני גם מאוד דכאונית. מה אפשר לעשות?

לטפל בזה כמה שיותר מהר, דרך תל השומר, קופת חולים, מכון אגם ועוד.. שלא תגיעי לגיל מבוגר כמו שאני הגעתי לאחר הזנחה וזה רק מחמיר!!! תקראי את התשובות של הילה שמתמצאת מאוד בנושא (תכתבי בחיפוש את המילה בולימיה, חוות דעת של מנהלות הפורום ותקראי קצת על המחלה הארורה הזו). אל תחכי עם זה תטפלי כבר ממחר. בהצלחה...

אני צריכה להזכיר לך שלהקיא זה דבר לא טבעי לא מקובל ומזיק ביותר? (עזבי שגמאני עושה את זה) אבל זה ידוע כל זה.. אני לא שואלת אף אחד לדעתי יותר בריא לך לרצות להיות רזה כמו שאת תראי רזה ולא כמוהן התחרות צריכה להיות עם עצמך.. עזבי אותן.. קנאה היא דבר מכשיל לעומת זאת תחרות בייחוד שהיא עם עצמך היא דבר בריא ומועיל כל יום תנסי להיות יותר טובה ממה שהיית אתמול לצורך העניין אם את רוצה לרזות אז תאכלי פחות ותוציאי יותר אנרגיה.. בקיצור ולעניין הכי חשוב שתסתכלי על עצמך ועל איך את רוצה להראות! את בחיים לא תראי כמוהן גם אם תהיי רזה את תהיי רזה כמוך! ולא כמוהן אז די! תתעסקי בעצמך ותחשבי מה את צריכה לעשות כדי לגרום לעצמך להיות מאושרת יותר ושיהיה לך יותר טוב עם עצמך תחזירי כל הזמן את הראייה אלייך כי את יכולה להעביר חיים שלמים בלהסתכל על מה יש לאחרים בלי לשים לב שאת אף אחד מהדברים האלה עוד לא השגת לעצמך.. ואז יום אחד תתעוררי.. - אופס מאוחר מדי! בכוונה למנוע את זה כדאי שתתחילי לשים לב יותר לעצמך ולרצונות שלך! המון בהצלחה מולאן

ב"ה אמות המידה משתנות אבל נכון להיום תמיד מישהי רזה תמצא חן יותר. אין לזה הסבר הגיוני רק שלא תמיד זה מרחיק לכת ומאבד מהפרופרציות כפי שזה קרה לי לאחרות ותתפלאי גם לך! ואת חייבת טיפול!!!! את מספרת את זה כאילו שהכל בסדר אצלך שלרגע חשבתי "רגע היא בסדר?" אם את שואלת היכן מטפלים יש הרבה מרכזים תלוי היכן את נמצאת אם את רוצה המלצות פשוט כתבי על קרבת מקום ו קופ"ח שאת נמצאת בסביבתה אני לא יודעת אם הטיפול הוא שוס גדול אבל המסגרת חשובה מהטיפול עצמו ואולי הגורם המכריע בהחלמה כמו כן נראה לי שלא יזיק טיפול תרופתי בהנחה שאת דכאונית אגב... על סמך מה את קובעת שאת דכאונית? מה הסימפטומים שיש לך ?... איך בכלל התחילה לך הפרעת אכילה? מתי? מתי התחלת להקיא? אשמח שתגיבי כדי אוכל לכוון אותך..... המון אהבה חיבוק ענקי

הי, אני מב"ש, ואני חיילת, הייתי מטופלת אצל הקב"ן והוא קבע שאני אכן סובלת ממצוקה נפשית בינויות והפנו אותי לטיפול תרופתי נגד חרדות ודיכאון(רסיטל).הטיפול אצלו לא כולכך עוזר זה פעם לחודש... מתי זה התחיל? שהרגשתי נחותה ליד אנשים אחרים שאני נמצאת לידים, ושאבא שלי היה אמר לי על כמות האוכל שאני אוכלת לפני בערך 5 שנים. זה היה לי בתקופות לפעמים לא הרגשתי צורך בכלל והשלמתי עם עצמי, והיו לי שבועות שאחרי כל ארוחה הייתי הולכת להקיא, כנראה שלא רציתי לחשוב שזאת בעיה , ועכשיו זה כמעט אחרי כל ארוחת צהריים שאני לא ארגיש אשמה שאכלתי.כולם מסביבי מדברים על דיאטות וכדומה, ואמרתי לעצמי שזאת הדרך הכי טובה לא לעלות במשקל. עכשיו אני מבינה שזאת כן בעיה שאני צריכה לפתור אותה. הבעיה היא שאני נמצאת במסגרת צבאית ואני לאיכולה ללכת לטיפול.. ואם אני אדבר על הבעיה הזאת יוציאו אותי מהצבא.

שלום לכם זו לא פרסומת , אני אישית שייכת לקבוצות תמיכה זו כבר כמעט 15 שנים, הגעתי לאו איי ב 1993 עם עודף משקל של 50-60 קג בשיא הייאוש ותחושה שדי אין לי כח למלחמות משקל יותר. אני סובלת מהשמנה מגיל ינקות. ניסיתי את כל האופציות למעט ניתוחים. וכאן בחדרים מצאתי את מה שהיה חסר לי תמיכה של אנשים עם אותה הבעייה , קבוצת התמיכה היא על בסיס 12 הצעדים , לא ארחיב רק אומר שירדתי 50 קג ואני שומרת עליהם כ 15 שנים וזה נס . אבל גם למדתי דרך 12 הצעדים ועדיין לומדת לטפל בנפש . זו תכנית ב 3 רבדים נפשי רוחני ופיזי. או איי זו עמותה התומכת בעצמה, אף אחד לא מרוויח כאן כך שהעניין עולה רק מהשנה 15 ש"ח לפגישה . אני יודעת שיש הרבה תכניות אבל אתה לא יכול ללכת ולשלם כל כך יקר כל החיים. אני יודעת שאני חייבת לטפל בעצמי כל חיי. לשמור תכנית אוכל , לטפל בצד הריגשי . הוכח מדעית כי אכילת יתר כפייתית - התמכרות לאוכל כמו התמכרות לסמים . לכן אני ממליצה תנסו אין מה להפסיד , יש פגישות בכל רחבי הארץ. אכלנים כפיתיים - או אי- ישראל רמת רגן המשרד שלנו.

ב"ה יש לי חברה שנמצאת שם. היא טוענת שזה מאוד עוזר לה אבל היא לא בולמית היא באמת יותר נוטה לסוג "אכלנית כפייתית" אני לא מסכימה ובטוחה שזה נכון לכל שכבות הפרעות האכילה אולי אני טועה. נראה לי שזה מתאים לסוג מסויים אני למדה מעברי שלא תמיד ערבוב של הפרעות בקבוצה אחת היא טובה יותר מזה היא גם הרבה פעמים יכולה לדרדר אבל לא פוסלת שזה יכול לעזור להרבה אנשים שהם לא מסוג "אנורקסיה" ו/ או "אנורקסיה בולימיה" אשמח לשמוע אם יש מקרים של אנורקסיה שהצליחו ו/או בולימיה?.... אם את מכירה כאלה לכתוב בקצרה מספר משפטים על מצבם זה יכול להועיל.... אני שמחה שאת במצב טוב יותר היום זה יופי לשמוע..... כל הכבוד והרבה הרבה הערכה בהצלחה המון אהבה

הי,רציתי לספר לך שאני הייתי בולמית מספר שנים. הלכתי לפסכיטר וקיבלתי תרופה בשם פרוזק והבולמיה נפסה אני לא מתעסקת בכך. אני לא בולמית כבר 12 שנים.אני יודעת שברגע שאפסיק לקחת את הפרוזק הכל יחזור. תפני לרופא משפחה אם את לא רוצה ללכת לפסיכיטטר ספרי לא את בעייתך, הרופא יוכל לרשום לך פרוזק כדי!!!!!

שלום לכולם לאחר שנים של טיפולים פסיכולגים שלא ממש הועלו חשבתי לנסות קבוצת תמיכה בנושא. אשמח לדעת על קבוצה כזאת אם משהו יודע... תודה ובהצלחה לכולנו.

אבקש לקבל כל הודעה או חומר שיכול לסייע להגמל מאכילה כפייתית

איל מצטרפים? תודה

איכן יש פגישות באזור המרכז?

איכן יש פגישות באזור המרכז?

,ufkh cceav khf,uc kh t, v,prhy vhunh ak vshhyt? tbh thav c, 56 ha kh gus; 30 ehkuתוכליבבקשה עד שאני יגיע לקבוצת תמיכה ליכתוב לי תפריט יומי של דיטת או אי? תודה אם תוכלי לישלוח ישירות לאיימל שלי

בבקשה תשלחו לי הודעה אני צריכה עזרה!!!! [email protected]

ב"ה אני לא כ"כ במיטבי אולי אצליח בהמשך היום לענות אם לא אני מאחלת לכם סופשבוע נפלא אגיב בהמשך... והמון תודה על התפילות והברכות תודה תודה תודה נשיבוק

כל כך דאגתי לך.. נכנסתי עכשיו לבדוק מה קורה וראיתי את ההודעה שלך.. אני כל כך שמחה בשבילך המון בריאות:] **חמודה**

הילונת, תתחזקי כי אחרי ניתוח מאוד קשה! שכבי במיטה שתי מרק ותה קינמון- וקראי ספר טוב והכי חשוב תנוחי! דניאלה

איזה כיף! שיהיה לך סופשבוע מהנה ותנוחי הרבה הכי כיף לנוח ....

אם אפשר אני רוצה גם תשובה מדינדין, (בנוסף להילה או רק דינדין מה שתירצו) כי קראתי עכשיו את מה שכתבה ומכיוון שאני גם ניסיתי לחזור בתשובה וכל הזמן עוזבת את הדת בגלל המצבי רוח וייאוש כאילו ה' עזב אותי, אני מבינה שהיא מאותו המקום. תודה רבה

אני אישית חושבת שדווקא המחלה מוכיחה את הקיום של ה' ואת העובדה שהוא איתך. אני רואה במחלה הזו ניסיון. ה' כמו בודק את האמונה שלי נוכח כל הקשיים, בדיוק כמו עם אברהם ועם איוב. הרי זו לא חוכמה להאמין בה' כשהכל קל ויפה. נסי להאמין בו גם כשאין לך חשק לקום מהמיטה או עם הראש באסלה. אנחנו גם יודעים מסיפורי התנ"ך שה' לעולם לא שם אדם במבחן שעלול לשבור אותו. זו לא המטרה שלו. כלומר, המחלה הזו, לא משנה כמה היא קשה, לא תשבור אותך. אחותי שחזרה בתשובה אמרה לי שיש לי מזל כי "ה' בוחן רק את הצדיקים ביותר", והוא תמיד מתגמל אותם על אמונתם. אני באמת מאמינה שכמה שקשה לי עכשיו, זהו רק מבחן שבסופו אני אצא חזקה יותר.

אמרת דברים באמת מעניינים ואפשר לראות היגיון אבל רב החולים לא חושבים על זה ולא יחזרו בתשובה עד יום מותם.. אז מה? הם סתם יחלו?

ב"ה היזהרי מהדת ! ושוב להזכיר אלוקים לא קשור בדת ושלא תתבלבלי לאף חיה אין בעלות על השם מי שם בעלות על השם רחוק ממנו מרחק גלקסיה ויותר השם נמצא בשביל כולם אני רק לא בטוחה שאנחנו נמצאים בשבילו... ואת לא יודעת כמה שזה עצוב ונורא חומר למחשבה....

אני בת 35 ויש לי בולימיה. ניסיתי טיפול אבל לא התמדתי, קשה לי עם התמדה בכל דבר. עכשיו הופניתי דרך קופת חולים למכון אגם להפרעות אכילה. ואני מתלבטת אם זהוא הטיפול המתאים כי בנוסף לבולימיה אני סובלת גם מחוסר חשק לעשות דברים, לא נהנית כמעט מכלום, לא מצליחה ליצור זוגיות נורמאלית, התפרצויות זעם, מצבי רוח משתנים, קשה לי לעבוד כמו שצריך ועוד כל מיני בעיות ריגשיות. האם טיפול בבולימיה במכון כזה הוא מענה גם לשאר הבעיות או שבגלל הבולימיה יש לי את כל ההפרעות האחרות. כי אני מכירה בולימיות שהתחתנו ולא מוזנחות בלבוש. תודה

ב"ה ההפרעה שלך היא ההפרעה שלך וכמו הפרעות אכילה רבות תמיד יש עוד הפרעה אישיותית כלשהי שלא קשורה באופן ישיר להפרעות אכילה הפרעה אישיותית יכולה לגרום להפרעת אכילה לדכאון ולהתנהגיויות השונות תקראי לזה חוסר איזון הפרעה במערכת אני טוענת תמיד שזה קשור בקשר לקוי מלידה עם אמא בפרט אני תמיד טוענת שמשהו בהתייחסות האם יוצר את ההפרעה עוד כשהיא מקבלת לתוכה הפריה. אם תשימי לב אין אחת בפורום הזה שלא ציינה קשר הזוי עם אמא שלה חוץ ממני כי על זה אני עוד לא מוכנה לדבר ואולי פעם שלחתי רמזים על מכוני הכושר השתלוויתי אליה כדי להתבונן בה מרעיבה את עצמה ואלוהים כמה שלדית היא היתה.... מה זה משנה האמא הזאת איזה שלא תהיה כבר לא רלוונטית מה שרלוונטית היא "האמא" שנשארה בפנים אם האמא שנשארה בפנים היא אמא מזינה? חומלת? אוהבת? אז שלא אצחיק אף אחת "אמא בפנים" לעולם לא יכולה להיות אוהבת ומזינה ומכילה באופן טבעי אם לא היתה לה אמא אמיתית שמעניקה לה את אותה אהבה עליה אני מדברת ולכן כל אחת מכן ואליך בפרט כרגע צריכה ללמד את עצמה להיות אותה אמא לילדה שנשארה ולא גדלה כי לא הרגישה שאהבו אותה את האמא הזאת תצטרכי לבנות מצידי בדמיון אני עושה הרבה עבודה עם דמיון. היא פועלת עלי הכי חזק. אני אפילו לא צריכה מטפל - מדריך בשביל זה. לראות בדמיון אותך ילדה ואותך אמא לילדה עוטפת את הילדה הזאת באהבה. סוג של תיקון שאף פסיכולוג לא יכול לו והחלק המדהים שרק הסרט שתבני לך בראש הוא זה שיכול להציל במקצת את המצב ככל שאת סוחבת איתך הפרעת אכילה שנים כך היא מתעצמת וכך נוספות לה הרבה הפרעות אחרות ואני תמיד חושבת שבעצם לא קיימת הפרעת אכילה. קיים דכאון קיומי ועם הדכאון הזה צריך ללמוד לחיות. דכאון של מי שסובלת מבולימיה שונה מדכאון של מישהי שסובלת מאנורקסיה הכימיה במוח מתעוותת בצורה שונה אבל שתיהן גורמות לאסון אנורקסיה גורמת לכהות רגשית בולמיה גורמת לסערות רגשיות והתפרצויות זעם וכשיש לך את שתיהן זה בערך שמע ישראל בסיבוב הופעות מתקדם אלוהים לא זונח אותך את זונחת אותו כתבת משהו על הדת ויש לי הרבה מה להגיד לך על הדת וכמה היא באמת רחוקה מהאמונה האמיתית שלה את כ"כ כמהה ובצדק! הדת מזוייפת האמונה לא החיצוניות מזוייפת גם כן הפנים לעולם לא! את הפנים את יכולה להשיג רק באמונה אמונה היא תוצר של אמון אהבת השם היא תוצר של ידיעה מוחלטת בו קיימים דברים בדת כביכול שהשם ביקש אותנו לנהוג על פיהם והם פשוטים ונכונים ונועדו סך הכל לשמור עלינו באהבה ומה קורה כשאנחנו רחוקים מהחוקים ומהמידות?..אנחנו פשוט הולכים לאיבוד אף אחד שם למעלה ושם לידך מלפניך ומאחוריך לא אמר לך שאסור לך לחיות כי הדת הרבה פעמים משתמעת לי כמו סירוס אנושי ולא אהבה נגזרת של אהבה היא א- ה' ב- ה' כשאת נמצאת במקום של אהבה את נמאת במקום של ריק מוחלט שבו רק קול אלוקי יכול להחליט במקומך וזה כל כך חזק ונדיר שלא תרגישי מאויימת להיות בתחרות איתו כי תרגישי סוף סוף אהובה אבל רק מתי שתפסיקי להלחם עם השם השם לא ברא זבל אנחנו בראנו זבל השם לא נמצא היכן שדיש השחטה ואז שואלים מדוע הוא לא נמאצ כשיש השחטה להציל אותנו ממנה? והתשובה לכך שכדי להציל אותנו מפני השחטה אנחנו חייבים להביע כוונה שאנחנו לא משתפים בשום דרך פעולה עימה ואז קורה נס השם תולש אותך ממקום השחטה ונותן לך כל מה שאת צריכה כדי לרפא את עצמך וזה כ"כ טוב שאת יכולה להבהל לחטוף פיק ברכיים ולברוח לנישה המוכרת והמסריחה שהית רגילה לחיות בה אבל זה לא קשור בו זה קשור ברוח שלך ובנשמה שלך ובנפש שלך אם אין איחוד בינם גם הגוף לא מאוזן אם אין איחוד בינם כל כוחות סיתרא אחרא באים לרעתך כי את נותנת להם מקום הם מתעתעים בך כדי שתפלי ולא תאמיני ומבחן הקדושה הכי קשה הוא להבין שזה תעתוע ושאת מעבר לתעתוע שם תראי את כוחו של השם ותתברכי אמן! אין לי מושג מאיפה זה בא ..... תהני לך... המון בהצלחה והמון אהבה את מוזמנת לדבר איתי בעוד כמה ימים שארגיש טוב.... נשיבוק

א. יש לי לאחרונה כאבים בחזה וקוצר נשימה, אני צריכה להתאמץ בשביל להכניס אוויר לריאות. אתמול ממש הרגשתי את זה ולפעמים זה קורה לי גם בלילה. עשיתי בדיקת א,ק,ג ותוצאות הבדיקה תקינות. מה זה יכול להיות, ומה עושים במצב כזה? ב. האם ניתן לגלות מה הבעיה בבדיקות דם?

בלי קוצר נשימה רק כאבים חדים דוקרים ומוזרים בחזה.. זה היה די מפחיד ובערב דודה שלי אמרה שהצבע הלבן בעיינים שלי מוזר.. הייתי שמחה לדעת מה כל זה

היי ענאל, א. פני לרופא קרדיולוג והוא יכוון אותך לעוד בדיקות כמו א.ק.ג של 24 שעות! וזה כמובן יכול להיות מצב של סטרס כמובן אם את מקיאה זה גם יכול להיות מזה כי את מפעילה את הסרעפת שמתחת ללב ואולי יש קשר מסויים! ב. אין סיכוי לדעת מה הבעיה שלך בבדיקת דם! דניאלה

טוב, ההורים שלי כבר משפצים כחודשיים,מנקים מדי יום ועדיין יש לי הרגשה של מחסור באוויר. תודה,

ב"ה אתה צריך לפנות לאף אוזן גרון זה גם יכול להיות התפתחות שלא נדע של דלקת ריאות אני מקווה ששלומך טוב יותר כי השארת את ההודעה לפני שבוע היה לך חום? הרבה בריאות והמון אהבה

מתעלייך!!

הפעם האחרונה שכתבתי כאן הייתה לפני שנים. כבר לא מרגישה כל כך שייכת. לא מתחברת להודעות שבפורום. לא מזדהה עם שאר הבנות. אבל זה לא בגלל שהבראתי. אני פשוט לא מתייחסת למחלה יותר. היא איתי כל כך הרבה שנים כך שאני כבר לא רואה בה מחלה, מיטרד. היא חלק ממני. אני כבר לא מנסה להילחם. לא מנסה להבין. כמעט 10 שנים עברו בהן נלחמתי ושאלתי שאלות. כמעט 10 שנים עברו בהן מצאתי תשובות והובסתי כל יום מחדש. כבר לא אכפת לי. אם אני צמה, אני צמה. אם אני מקיאה, אני מקיאה. אין לי כוח יותר לחשוב או לנסות. בינתיים טוב לי כך.

כמוך.. אבל אני אף פעם לא הייתי בטיפול ואת כן.. אני לא מבינה למה הטיפול לא הצליח? מה את חושבת שמנע ממך להפסיק עם זה ולהמשיך בחיים? מה תוקע אותך באותו מקום?

כנראה שאני עדיין לא מוכנה לוותר. אני עדיין לא יודעת להתמודד עם החיים בלי המחלה.

ב"ה מחר אני עוברת הכנות לניתוח שאעבור ביום שלישי אחה"צ בהרדמה מלאה אין לי מושג איך אצא מהניתוח הזה ...כולי תקווה שזה יעבור בשלום עדיין אני לא חושבת שיש סיבה לדאגה לכן מראש אני מתנצלת שלא אוכל לכתוב ו/או לענות בשבוע הקרוב... אז עמכם הסליחה תעשו לעצמכם שבוע טוב ותשמרו עליכם מכל משמר... ולתשובות מורכבות יותר תיאלצו טיפה לחכות מקווה לחזור שבוע הבא ממש ממש אני מניחה שדין דין כבר תשים לב ותצטרף לכתיבה... בכל אופן המון המון אהבה הילהביאן א

ורפואה שלמה! אל תדאגי, הניתוח יעבור בשלום! המון הצלחה והרבה הרבה בריאות!!! אוהבת המון **חמודה**

בהצלחה!! את חזקה מאוד, אני בטוחה שתצאי מזה בקלות!! מחזיקה לך אצבעות ומתפללת עליך.... שלך תמיד.

ואישה מהמממממתתתתתת בהצלחה נשמה אני אקרא תהילים היום בשבילך שהניתוח יעבור בשלום בעז"ה אני מקווה שיהיה קליל בלי סבל מיותר חולעלייך מדהימה שלי! נשיבוקי!

המון הצלחה בניתוח ותודה רבה על עבודת הקודש שאת עושה.

ב"ה :-)

הילה שלום אני לא יודעת אם את זוכרת אותי, יש לי בת בת 26 כיום, שסבלה במשך שנים מבולימיה. כתבתי לך לא פעם כאשר הרגשתי נואשת במיוחד, ובגלל הסימפתיה והתמיכה שלך רציתי לשתף אותך במצב החדש שלה, שמאוד מעודד. היא היתה במשך 3 שנים בטיפול פסיכולוגי שלא ראינו שו תוצאות ממנו, ובפעם האחרונה שכתבתי לך היא היתה שמנה, מדוכאת, לובשת את אותם הבגדים כל הזמן, מוזנחת ולא מאושרת. והעיקר.... גרה במקרר בהתקפים.\אולי מזל? אולי תוצאות הטיפול? אבל דוקא זוגיות ארוכה שנגמרה, מעבר לעיר אחרת ומציאת עבודה מאוד מספקת, הפכו את הקערה על פיה. היא ירדה במשקל, נראית מעולה, למרות החוסר באהבה היא פורחת, וגם חזקה יותר ומתמודדת עם ה"מפלצת" בגבורה. נכון להיום היא קונה ומתלבשת נפלא, אוכלת כל יום בעבודה עם כל העובדים בצהרים, ושוב לא מתבישת לאכול ליד אנשים. ובערב כשהיא חוזרת היא אוכלת ארוחת ערב, לא גדולה ולא קטנה. גם כשהיא מגיעה לסופי שבוע הביתה היא נהנית מהאוכל, אוכלת במידה והעיקר אין יותר התקפי בולמוס, ולאחריהם צום. היא לא אוהבת ספורט ולא מוכנה לחזור ולהתעמל שוב, אבל בכל זאת שומרת על גזרה נאה. אני לא יודעת מה גרם לשינוי האדיר, אבל אני מאושרת מאוד, כבר חשבתי שאין לנו תקוה ולעולם לא נצא מהמצב הזה. כולי תקוה שאכן הגענו למצב של החלמה, ואני מקוה שאף פעם זה לא יחזור. רציתי לשתף אותך במצב, ולחזור בי מדברי האחרונים כאשר נואשתי לחלוטין, אבל כנראה שיש בכל זאת אלוהים והוא עזר לנו למצוא שוב את האור. המצב הזה נמשך כבר כ-5 חדשים, את חושבת שזה סימן שבאמת זה נגמר?? שוב, תודה על דברייך המעודדים בזמן משבר,

ב"ה האמת שאני לא יודעת אם זה סימן להחלמה אבל אלוהים יש הוא אתכם אני שמחה שהיא בהטבה אני רק מקווה שהיא לא מקיאה...יכול להיות? אני לא רוצה לבאס או להרוס שמחות אבל זאת אפשרות או שבאמת יש הפוגה והיא משמחת!!!! וכנראה שהטיפול עובד אני מאחלת לכולכם ולה בפרט שזה ימשיך כך אני שמחה שהיא לא הולכת להתעמל כי בעיני זה מפיל וטוב שהיא מתרחקת מזה על כל פנים שווה לשים עין בעיקר אחרי ארוחות... אני מאוד אשמח שתשמרי על קשר איתי ותעדכני מה קורה שימחת אותי וכולי תקווה שהיא רק תמשיך ותתחזק ב"ה אמן ושזו לא אזעקת שווא בהסוואה אחרת המון בהצלחה המון אהבה חיזוקים וחיבוקים ....

הייתי בתאטרון..ו.. כל אחת סיפרה על אמא שלי, וגם אני סיפרתי ואז היה קטע שהבמאית אמרה לי להגיד את המשפט: אני לא מקבלת מחמאות מאמא שלי ועוד משהו שאני לא זוכרת מה ועברתי ילדה ילדה והסתכלתי לכולם בעיניים ואמרתי את זה עד שהגעתי לבמאית.. ואז היא נתנה לי נשיקה וחיבוק חזקקקקקקקק שכל כך הייתי צריכה איזה חמודה:] ילדה אחת בכתה אחרי הקטע הזה הבנות אמרו שראו שהרגשתי, שזה באמת יצא ממני.. היה כיף. לא בכיתי בסוף למרות שכככככממממממעטט וכן. אבל בסוף לא. ליללהה טובבב אוהבת **חמודה**

ב"ה איזה יופי בעיני זה פשוט נפלא שיש לך את זה חיבוק ענקי ומותר לך לבכות

למה מתים מדום לב? בגלל הקאות או בגלל משקל נמוך? יש השלכות של האנורקסיה ברובד הגופני לכלל החולות או רק לאלה שסובלות גם מההקאות?

ב"ה ומאחר והגוף בשלב מסויים מתחיל ליזון מהשרירים ... שריר הלב נשאר לסוף והוא מביא איתו דום לב כי בלי השריר של הלב, הלב לא מוגן ולא יכול להתקיים ההקאות גורמות לחסר רציני במלחים ובשאר מינרלים וחומרים חיוניים לגוף זה משבש את כל רמות האדרנלין והסרטונין במוח. זה מיד משפיע על ההיפותלימוס שאחראי על בין השאר על תפקוד של גזע המוח שגם הוא נפגע והכל בסיכומו של עניין מתחבר אם המוח והלב נפגעים הגוף כבר לא שווה... אלה שסובלות רק מאנורקסיה סובלות מחסר משמעותי במגנזיום שאחראי בין השאר על המטבוליזם ...ולא די בתוסף כי גם הוא בספק יספג ללא מזון ואם יש חסר כזה המזון לא נספג ואז הן לא יכולות להנצל גם הן בסיכומו של עניין ניזונות מהשריר עד גבול מסוים והגבול הוא דום לב או שבץ מוחי... שתי המחלות לא בריאות..שתיהן גורמות למוות באותה מידה מזעזע אבל זה מה שקורה :-(

יש סימנים לפני שזה אמור לקרות? יש איזשהוא קו אדום שאני אמורה לזהות לפני שאני ימות?

שלום יש לי חברה שסבלה בעבר מה"א ובעזרת טיפול שקיבלה בצבא הצליחה להתגבר על המצב. בחודשים האחרונים זה חזר שוב, פחות בגלל רצון לרזות (כי היא רזה בטירוף, בצורה ממש מזעזעת) ויותר בגלל שהיא רוצה להעלם. היא עברה משבר כלשהו שהשפיע עליה בצורה לא פרופורציונלית. עכשיו היא בקושי אוכלת, עסוקה בעולם הפנימי שלה ועושה בכלל טובה שהיא מדברת עם סובביה. העיניים שלה נפוחות כל הזמן מבכי ואולי גם מחוסר שינה. היא חלשה מאוד וכמעט לא מתפקדת. היא גם סובלת מכל מיני כאבים אותם היא מסרבת לבדוק. אני דואגת לה ורוצה לדחוף אותה לקבלת טיפול. מה יתאים לה? יש סיכוי שהיא תצא מזה בלי טיפול? (הבי אם אי שלה קצת נמוך מ-16)

ב"ה צר לי לכתוב לך את זה אבל זאת האמת רצון להיעלם תמיד מנצח אלא אם כן ורק את יכולה לדעת יש בה גם רצון סמוי לרצות לחיות..???..... אם יש בה רצון סמוי לחיות היא יכולה לנצח גם את המצב ההזוי שבו היא נמצאת כרגע אם היא חסרה בו זאת בעיה שגם טיפול לא יעזור לה ואני מאוד מקווה שהיא לא נמצאת בשלב הזה מה שכן את יכולה לעשות מהצד בתנאי שזה לא פוגע בך להיות שם עבורה ... להקשיב... לא לוותר על הקשר .. ואולי מאידך להעמיד גבולות ולתת לה להבין שלא הכל מובן מאליו ואת לא מובנת מאליו בקשר שלך איתה ושאת לא מוכנה שהיא תיכלה לך מול העיניים ...לפעמים איום שכזה מעורר לתחיה אם כי בספק רב... הכי חשוב לנשים כאלה להרגיש אהבה לתת להן לדעת ולהבין שהן חשובות וכמה שפחות לתת להן להתרחק לדבר על טיפול ירחיק אותה לבד היא לא תוכל לצאת מזה אני גם לא כ"כ בטוחה שהיא לא נמצאת עכשיו במצב של אשפוז אקוטי ממשי שהיא חייבת בו להצלת חייה רק היא יכולה להחליט ואת יכולה לרמוז לה ולהיות קשה עימה בלנסות להסביר לה מה היא מעוללת לעצמה ולסובביה ואם את חושבת שהיא יודעת תתפלאי לשמוע שבמצב הזה כל החושים מתכהים ולא מרגישים כלום ולכן חשוב שאנחנו נעורר אותם מה היא תבחר לעשות עם זה - זה כבר שלה.. אני מאוד מקווה שהיא תזכה לראות את האהבה שלך אליה ושזה ישפיע על ההתעוררת שלה לקבל טיפול כי היא שווה את זה כי היא ראויה לזה ולא מפני שצריך או כי את ביקשת... ספרי לי עליה קצת יותר אם את רוצה במייל את חופשייה לעשות כן [email protected] המון אהבה

שאני כותבת הודעה ארוכה וחשובה והיא נמחקת לי אני מתחילה לחשוב שמישהו מנסה לסתום לי את הפה. יכול להיות? שעדיף שהן לא נשלחו???! בראשונה בטח היו הרבה טריגרים ובשניה דיברתי על אמא שלי ועל מה שמעצבן אותי בה... אולי זה מה'? הילונת?

ב"ה אבל אם כן למה את חושבת כך? כי דיברת שטויות ? כי לא הית נאמנה לאמת.<....? כי מה בישלת לך שם למעלה?! סתם השערות הן לא בהכרח נכונות אני פשוט נוטה להתעצבן על המחשב ועל הריסטרט הדפוק שלו שמחק לי הכל המלצה שלי פשוט תעשי כל הזמן קופי ואז זה לא יקרה בגלל שזה קרה לי כבר כמה פעמים אז היום אני עושה קופי והכל נשאר לי בזכרון אם אני חושבת שמה שאני כותבת לא ראוי להקרא אני פשוט עוצרת לפני שאני שולחת קוראת שוב ובוררת מחדש את המילים שלי לגבי עניין "הרופאה"... זה ברור לי לגמרי בלי להשתחצן שאני רופאה לכל דבר עם כל מה שאני עברתי והתנסיתי בו אני לא חושבת שיש משהו ברפואה שאני לא מכירה, אלא אם כן את רוצה להפתיע אותי אני לא יודעת אם לשמחתי או לצערי אבל שיהיה...שויין העיקר שלפעמים זה עוזר לאחרים להבין ... המון אהבה יקירה נסי לשחזר את מה שכתבת חיבוק ענקי

טוב! אז מה שהיה רשום שם זה שיצאתי מוצ"ש ומאוד נהניתי וסתם בתמונות שלנו בפורום היה נראה לי שיצאתי מפחיד וחברה שלי ואחותי היו כשהסתכלתי במחשב על תמונה מהמעדון וממש באתי להסתיר עם הידיים את התמונה שלא יראו ויגידו שאני נראית נורא אבל הם דווקא אמרו שהתמונה יפה.. ויש לי תמונות שמחקתי מהמחשב כי אני נראית שם כמו גוויה לדעתי ואחותי אמרה שהתמונות האלה יפות וזה נראה לי חולני בטירוף ואני באמת היחידה ששפויה פה מה קורה. אני הרי בכלל לא דומה לעצמי האיברים שלי בפנים גדלו העיניים שלי שקועות והסנטר לא קשור למצח כל אחד בפני עצמו והממצח מצח - רצח נהיה ענק.. הילה זה לא נראה לך טיפשי שאני זו שרואה שאני נראית ככה זה אמור להיות ההפך! אני מודעת לעצמי! אני אפילו לא מעיזה לחייך בתמונות כי זה יוצא נורא ופעם היה לי חיוך מהמם מבאס.. ומה שרשמתי על אמא שלי זה שהיא תמיד משתתקת שאני מדברת איתה על מהש מפריע לי אצלה היא פשוט שונאת ביקורת וזה מעצבן כאילו תעני כבר תגידי משהו אבל בלבקר אחרים היא אלופה.. והיא ביקשה ממני שוב לעשות בדיקות ובהתחלה הסכמתי ואז התחרטתי ואז לפני יומיים אחי הגדול היה פה.. שלומי זה שניסיתי לשדך לך חח והוא אומר לי "שמעתי מאימא שאת מקלה ראש בעניין הבדקות משהו כזה ושכדאי שתעשי ואני אמרתי בסדר וזה היה אמור להיות היום אבל כל זה לא משנה קרה מאז דבר הרבה יותר משמעותי אתמול בלילה רבתי צרחות עם אבא שלי! פעם ראשונה שהעזתי לענות לו והילונת אם היית שם את היית גאה בי! אמרתי לו כמעט הכל ולא פחדתי! אני כל החיים פחדתי ממנו מוות! היתי מקנאה באלה שרבים בצעקות עם ההורים שלהם כי אצלי זה תמיד היה שהוא צועק ואני שותקת ואחר כך חוזרת ונזכרת במילים שלו כל הזמן.. אז אחותי ואמא שלי ניסו להשתיק ושנינו צעקנו ולא היה אכפת לי שכל השכנים ישמעו ומה שעיצבן אותי זה שהן ניסו להשתיק אותי כמו תמיד בבית שלי משתיקים את מי שצודק כי על אבא שלי אפחד לא ממש מסוגל. ואז כבר יצאו לי דמעות ובזמן הצעקות ממש לא הייתי בכיוון ואז אמא שלי באה לחדר וניסתה להרגיע אותי ולפני זה אבא שלי אמר שאני יעוף מהבית אז אמרתי שבכיף ואז אמא שלי בחדר אמרה ל "מה פתאום את לא נוסעת" (פעם שעברה שנסעתי חזרתי 17 קילו פחות ועוד רזיתי לפני כך שהשינוי היה ממש דראמטי ונראה לי שמזה היא מפחדת) ולא ממש היייתי בטוחה אם אסע או לא עד שהיום בבוקר (לא עבדתי בלי קשר) אמא שלי אמרה לי לבקש סליחה ושהוא אמר ש"אני צריכה לבקש סליחה ולנשק לו את הרגליי" דוחה שכמוהו והיא הסכימה איתו כי "זה אבא ואין מה לעשות" אז כבר אתמול הסברתי לה שאני לא רואה אותו כאבא הרי אני בכלל לא מדברת איתו ביומיום נראה לי שאני שונאת אותו יום שלישי בארוע היה כזה קטע בסוף שכולם התחבקו והוא בא לחבק אותי בהיסח הדעת ואני כזה זזתי משם במהירות והתחבקתי עם חברה קרובת משפחה כזו.. ואז כזה ישר הרגשתי רע וחשבתי לעצמי שאני זבל של ילדה בכל מקרה בגלל היחסים הלא קרובים שלנו אני יכולה להבין מדוע הוא מרגיש שהוא ממן מישהי שהיא לא קשורה אליו .. וזה בטח מעצבן.. אבל היו כמה דברים שגרמו לי להיות כזו ולרובם הוא קשור בכל אופן היום כשהבנתי שאמא שלי איתו בעניין והוא די חושב עדיין על מה שהיה אמא שלי שאלה אותי "מה את מתכוונת לעשות" ואמרתי לה סתם כזה "ליסוע לאילת" והיא כבר לא התנגדה כמו אתמול.. אז ישר הודעתי לזו שאני עובדת איתה .. היא היתה בשוק וביקשה שאני אשאר איתה לפחות שבועיים אז הסכמתי ואמרתי שאשתדל ונראה אם לא יהיו בעיות כנראה שזה מה שיהיה כל היום חשבתי על זה ומאוד פחדתי אבל עכשיו קצת פחות.. אז אולי אני באמת אסע לאילת ואיך אני אחזור משם הפעם אין לי מושג אבל כדאי שתדעי שאני די לוקחת את עצמי בידיים החלטתי להפסיק להקיא ויש לי שליטה על זה כבר עשיתי את זה בעבר בקלות יחסית וכבר יומיים וחצי וזה לא עולה לי אפילו בראש די אני לא יכולה לסבול ותר את האשמה שבזה! זה פשוט הזוי לעשות דבר כזה. וגם אם האכילה שלי לא תהיה בריאה וגם אם אשמין את הדבר הזה אני לא אשוב לעשות בעז"ה כשהפסקתי פעם שעברה לכמה חודשים עליתיבמשקל אז אני מקווה שזה לא יקרה הפעם וגם אם כן שטויות העיקר שאני יהיה רגועה לפחות מבחינה אחת.. יהיה טוב יפה שלי אני חזקה עברתי הרבה זה קטן עלי ואני אקבל כל דבר שיקרה בעז"ה אם אשאר פה אז סבבה כי די נח לי ואם לא אני אחזור לאילת וגם שם אני אסתדר הכל יהיה בסדר אני יודעת שכן! אוהבתותך ואם אסע אז אני אתגעגע אלייך ובכל מקרה יש לנו כמה ימים ;-)

יש קשר בין אנורקסיה(BMI15) לבין כאבים בחזה באמצע בדיוק בין הצלעות? אני מרגישה כאילו מישהו יושב עלי. חבר שלי טוען שהכל מצטמק ולא נישאר לי מקום לנשום... הילה?מה זה?ללכת לבי"ח? לחכות שיעבור?

ב"ה אותות של הלב לא להזניח! עשי את זה בהקדם או שתלכי למוקד שירות של קופ"ח או מיון בלי שום קשר תקשיבי לבטן אם מרגיש לך דחוף לכי עכשיו אם לא לכי מחר אבל תלכי !!! ועדכני מהנ קורה איתך אכלת היום?... חיבוק חזק

להיות רופאה חחחחחח

היום בלימודי תאטרון..התחלקנו להפקות. שזה מקסים ונפלא וגם קצת קשה כי זה מעכשיו ועד עוד חצי שנה הולכים לעבוד על הפקה שתעלה בסוף השנה... ואני נבחרתי להיות עם במאית ממש נחמדה ומקסימה הבעיה היא - שהיא אמרה שנצטרך המון להיפתח רגשית, שהגבול בינה לבין פסיכודרמה ממש ממש דק אבל היא לא מתכוונת לעבור אותו בכל מקרה, נצטרך להיפתח רגשית ואני לא יכולה..בקושי בפורום כאן נפתחתי וזה לקח הרבה זמן..אז למרות שאנחנו קבוצה קטנה ושומדבר לא יוצא החוצה..אני שומרת תמיד הכל לעצמי, אף אחד לא יודע על החיים שלי, אני שונה בפנים ושונה מבחוץ.. אני לא יודעת מה לעשות.. ועכשיו , היא נתנה לנו לשיעור הבא להכין קטע שנקרא- "אמא שלי". להכין מה בראש שלנו. דווקא על הנושא הזה?? וניסיתי לתרגל עם עצמי..לספר..ודמעות התחילו לרדת לי מהעיינים.. אני לא יכולה לעשות את זה! אני לא מתכוונת לבכות אבל אני לא יכולה אני לא יכולה לעשות את זה..אני לא יודעת מה לעשות אני לא הולכת לשקר ולהגיד שהקשר שלי עם אמא שלי פשוט מושלם אני יגיד את האמת.. אבל אני לא יודעת איך..בלי לבכות כי בחיים לא דיברתי על זה חוץ מכאן, שזה ווירטואלי.. אני לא יכולה לעשות את זה , אני לא יכולה..לא יכולה

ב"ה לא יכולת לבקש משהו יותר טוב מזה אני בעד! קשה קשה אבל אפשרי וזה ממש במקום בדיוק בשבילך!!! ממש אפילו סוג של טיפול נשיקות :-)

האם הטיפול נעשה דרך קופת החולים?

ב"ה בעיקרון אפשרי

האם בפורום הזה מדברים גם על סוג הפרעת האכילה הזה? http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3093083,00.html

ב"ה רק לשם ידע כללי זה לא כזה שונה מכל הפרעת אכילה אחרת אולי הסימפטום כביכול שונה אבל במהות עמוק עמוק בסיבות אין כל שוני ...

ב"ה :-)

היי,מאז שאני זוכרת עצמי,תמיד הייתי ילדה שמנמנה שסובלת מעודף משקל,אהבתי לאכול אני מודה. מגיל 14 פצחתי בדיאטות,ואכן ירדתי במשקל. לפני כשנה עשיתי דיאטה בה נטלתי כדורים מדכאי תיאבון,בשילוב עם משלשלים,ללא ספורט,והצלחתי להשיל כ-15 ק"ג. אח"כ נכנסתי להריון לא צפוי ועליתי 23 ק"ג,כשאני נושאת עליי היום 10 ק"ג מיותרים,ילדתי לפני כ-3 חודשים. מייד לאחר הלידה,הדבר הראשון שחשבתי עליו היה להשיג מרשם לכדורים ומהר. ההנקה לא כל כך הצליחה לי וויתרתי דיי מהר,וזאת כנראה מהסיבה שידעתי שאוכל ליטול את הכדורים. אני עולה על המשקל לפחות פעמיים ביום. יש ימים שאני לא אוכלת שום דבר כמעט,אך יש ימים שאם כבר שברתי את הדיאטה,אז אני מתחרעת על כל העולם. לרגע חשבתי,אולי באמת אני זקוקה לטיפול ויש לי הפרעת אכילה. בימים שאני מרגישה שאכלתי שטויות אני מייד לוקחת משלשלים,למרות שאני לא מרזה מהם,ומודעת להשלכות. אין לי מושג אפילו למה אני כותבת כאן האמת,כנראה כדי להוכיח לעצמי שאכן יש לי בעיה,ושאני לא אתכחש אליה. את כל התאוריות אני יודעת,רק קשה לי ליישם. ממש עכשיו היה לי בולמוס נוראי,ואני מרגישה נורא עם זה,אני לא אחת שמקיאה,אף פעם לא ניסיתי גם,וגם לא נראה לי שאנסה,אבל זה מתסכל אותי שאני לא מצליחה לרדת גרם. האם גם אני סובלת מהפרעת אכילה?

ב"ה הרי ברור שזו הפרעת אכילה וגם לי אין הרבה לחדש חוץ מלהאיץ בך ולשלוח אותך לטיפול במיידי!!! אם כבר להוציא הון על משלשלים ומדכאי תאבון אני חושבת שהגיע הזמן הוציא אותו על טיפול אם ציפית לתגובה אחרת צר לי את בבעיה ואני חושבת שאת חייבת טיפול בהקדם.. עדכני אותנו מה החלטת המון בהצלחה חיבוק ענקי אל תפחדי אזרי אומץ זה הרגע לטפל באמת!

"האדם נולד לעשות כל מה שמוחו מדמיין שאם לא כך היה, לא היה אלוהים נותן לנו את הדמיון והשכל בו עלינו להישתמש כדי לשחרר את רוחנו מכלא הבשר בו הוא מגבל".... ההיתמודדות היא בהחלט קשה וארוכה....רק שהפעם לשם שינוי...בתחושה שלי אני באמת מאמינה שהכל עוד יהיה בסדר....נכון שיש עליות ויש ירידות...יש ימים ויש ימים, כמו שאפי שלי תמיד אומרת... מה שחשוב זה לא להעביר, להחביא...לא לשמור הכל עמוק בפנים...בסופו של דבר הכל חוזר כפול במידה ולא סגרת מעגל....במידה ולא הגעת להשלמה עם מצב כזה או אחר.... בתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי עם חיוך שלא נימחק לי מהשפתיים אחרי תקופה לא קלה שעברה עלי....הסיבה היא שיש תקווה והמחשבות על העתיד הלא נודע מרגשות אותי.... אני לא נישאבת אל העבר....כמובן שאני גם לא מתעלמת ממנו אבל אני יכולה להגיד שאכן הגעתי אל סוג של השלמה כלשהי...הבנה מסויימת..... העבר והעתיד מתנגשים לי יחד.......ואני ואפי החלטנו להגשים חלום.... חלום שיהפוך למציאות קיימת בעזרת השם.... להמריא אל האופק הרחוק יחד.... להתבונן על הנוף העוצר נשימה....להתבונן כל אחת בעיניים של השנייה ולהרגיש..... להרגיש את החיבור בשעת הצניחה.....חיבור שיחבר ביני לבין עצמי ויחזק אותי.... יחזק את אפי...יחזק אותנו ואת המאבק המתמיד שלנו במחלה... מפחיד אבל מרגש....מרגש להיות שם במרומים עם אפי ולהגשים את חלומנו יחד.... מחכה כבר לרגע הזה.... להרגיש את הניתוק מהקרקע....להרגיש את האויר זורם דרכי....אבל הכי מרגש יהיה בסיום ההרפתקאה.... ברגע בו אני אשוב לחבק אותה ויחד ניתמודד כל אחת בשביל עצמה.... כל אחת עבור עצמה ובדרך הזו גם כל אחת תוכל לחזק את השנייה....להילחם לחוד אבל בעיקר ביחד.....

ב"ה את יודעת את האמת את רק צריכה להמתין בסבלנות ובאורח רוח ליכולת היישום שלך ולקבל תמיד שיש שלב שבו תוכלי לעשות ושלב שלא ותצטרכי להתמודד עם האיפוק על אחת כמה וכמה כשהמצב מכניע אותך ואת מרגישה רע... הפכי את הרע הזה לטוב בכוונה אח"כ כל אלה יהפכו להיות מציאות נפלאה... בהצלחה אהובה :-)

לא כלכך נעים לי להיתקשר ולהטריד מישהו אם בכלל אין טעם. אני אשמח לדעת יותר פרטים ליפני שאני מיתקשרת אליו, אני לא בטוחה......

ב"ה או שאת רוצה להשאיר לי טלפון למייל ואבקש ממנו להסביר לך אני אמרתי לו שמישהי מהפורום אמורה להתקשר והוא מבין את הרגישות של העניין בכל אופן אני יכולה לבקש שיתקשר אליך משום שזו לא הטרדה על כל פנים זה מייל שלי [email protected] כתבי לי למייל ואפרט לך יותר תוכלי גם להשאיר לי טלפון שלך ... חיבוק מחכה לשמוע ממך :-)

צודקת.... אותו פסיכיאטר אכן היה לא רגיש כלל וכלל ובנוסף באותה פגישה טראומתית הוא התנהג בחוסר רגישות טוטאלית ומזעזעת! הוא דיבר עם תנועות ידיים מאיימות שהרתיעו אותי עד לכדי דמעות ממש... הוא נתן לי דוגמאות על בחורות עם הפרעת אכילה "כביכול" ללא שום קשר או "דימיון" אליי.... כאשר בעצם זה ברור ושקוף שזה לא היה המצב ובעצם היה רק עוד ניסיון נוסף מצדו להשפיל ולהכליל אותי בנוגע אל מה/ איך שהוא עצמו "רואה כביכול בראשו ובאמונותיו הבוריות" (וסילחי לי על הבוטות...) מה זו הפרעת אכילה ומה "חייב" או "צריך" לעשות..... בכדי לשמור על עצמו ועל שם "המרפאה שלו" ..... זה לא שאני לא מבינה....אני לא חושבת שזה היה מוצדק ואני גם לא חושבת שזה היה כול כך מחייב וקריטי באותו זמן ושלב של הטיפול שלי..... הוא לא נבהל... מצבי היה יציב והוא היה מודע לכך.... בנוסף אמרתי ועידכנתי אותו כי מצבי משתפר, שיתפתי פעולה בנוגע להכול,הגעתי פעמיים בשבוע לטיפול,הייתי במעקב אצל דיאטנית, מעקב אצל רופא משפחה... הכל!!! (אני רק רוצה לציין שאף אחד מהגורמים שטיפלו בי היו מומחים או בכלל התעסקו/ נגעו בהפרעת אכילה בכלל....) אני הייתי זו שפנתה אליו! אני היא זו שכן רוצה לחיות, אני היא זו שכן רוצה להרגיש שלמה עם עצמי... שרוצה להילחם, להמשיך...לחיות ולא רק לשרוד כמו שלמדתי לעשות עד היום... העניין לא היה באמת רק המשקל הארור הזה... אני פשוט יודעת, מכירה את עצמי ואת מגרעותיי ואני יודעת שעבורי כול "הטקס הזה של העלייה על המשקל" רק יחמיר את מצבי... מפני שעצם העובדה שאני בכלל עולה על המשקל רק גורמת לי לחזור אחורה ולהישאב שוב אל אותו עולם אפור ומנוכר .... נאיבי?... ילדותי?... אולי.... אבל כזו אני.... כיום אינני לבד, עומדת מאחורי בחורה מדהימה שנלחמת אף היא בעצמה בהפרעת האכילה שלה ויחד אנו תומכות אחת בשנייה אל אותו הכיוון של ההחלמה, הבריאות...עבורי ועבור שתינו ... נכון, המלחמה היא אכן יום יומית... אני לא אשקר... יש רגעי שבירה, יש נפילות... אבל אני יודעת שאני אכאב, אסבול, אתמודד ואעבור זואת איכשהו....צעד אחר צעד... אך לעולם לא אתייאש... קשה לי להבין אותך ובעצם אינני מבינה אותך בכלל... עם כל הכבוד אליך ואל הפורום - כל אדם הוא אינדיבדואל ומה שלאוו- דווקא עשה לך טוב, או עזר לך, לא בהכרך נכון, טוב או אפשרי בכלל עבורי... אני מודעת ויודעת שבשלב מסויים אצטרך להתמודד עם המשקל/ המספר...ואני אכן אעשה זואת, אך אעשה זואת בזמן שלי... ללא לחץ,ללא "איומיים" וללא הצבת אולטימטום... מה ניראה לו? לאותו פסיכאטר אנטיפט שניתנה לו סמכות "לנהל מרפאה לבריאות הנפש"?...מי נתן לו בכלל את הזכות להגיב/ להתנהג/ לדבר אליי בכלל בצורה שכזו?... מי נתן לו בכלל את הסמכות והרישיון לגרום לי להרגיש האדם הכי נחות עלי אדמות, הכי קטן והכי חסרת חשיבות שהרגשתי אי פעם בחיי... איך הוא יכל פשוט לתת לי להרים ידיים?... ושוב, אני רק רוצה לציין שמשקלי היה יציב, בעלייה ובשום פנים ואופן לא הייתי בסכנה ממשית!! אני אדם בעל הבנה רבה אל הנושא, בעלת הרבה רגישות כלפי האנשים שסבבי וכלפי המטפלים אשר טיפלו בי במרפאה הנ"ל... אני בטוחה במיליון אחוז שאם הם היו מנסים ולו במעט...להבין גם אותי...רק במעט...ולתת לי מעט זמן...אני הייתי נשקלת בעצמי...בזמן שלי... ללא הלחץ הזה שהופעל עליי ובמיוחד בעקבות חוסר האכפתיות וההתחשבות שבאה מצדם ובמיוחד ממנהל המרפאה... אותה עו"ס שטיפלה בי וידעה כי מצבי רע מאוד לאחר אותה הפגישה והשיחה הנוקבת עם מנהל המרפאה... היא פשוט "הרימה ידיים"... לא היה לה מה לומר... בגדול? היא פשוט החליטה לוותר ולהמשיך הלאה... באותו היום חזרתי הביתה שבורה... למזלי, אני לא מרימה ידיים כ"כ מהר ואני כן רוצה להחלים!!! אני כן רוצה לנסות!! לנסות ובעיקר להצליח!!! לצערי במקום מגורי אשר בדרום אין שום אופציה אחרת מלבד המרפאה הארורה הזו... מתסכל אותי שרק בשל העובדה שאני חסרת אמצעים כלכליים אין לי אף אפשרות או אלטרנטיבה אחרת לקבל טיפול... ובעצם, לא לי ולא לעוד המון בחורות כמוני שמתגוררות כאן... זה מתסכל...זה כואב...והדבר שחורה לי יותר מכל זו העובדה שפשוט ויתרו עלי... למרות הרצון העז שלי להחלים... הם אפילו לא רצו לנסות, אפילו לא רצו להגיע אל אף פשרה אחרת ..."ראש בקיר" רק שבמצב הקיים המושג "ראש בקיר" נבע אך ורק מהצד שלהם, של האנשים האמורים כביכול לעזור לי ולתמוך בי בתהליך ההחלמה שלי... אינני חושבת שהמשקל הוא זה שקובע ובמיוחד כשהמצב הפיזי שלי היה טוב ואף הלך והישתפר... זה לא היה נכון עבורי להשקל, לא בשלב זה, לא עם הגב ולא בכלל... לא משנה...אני חושבת שכבר הסברתי את עמדתי בנוגע לעניין עוד קודם לכן... הכעס העיקרי שלי, התסכול הגדול שיש בי הוא כלפי הממסד הזה "מרפאה לבריאות הנפש", "מוסד רווחה"...כן, בטח... סלחי לי על הציניות...אך אותם מוסדות הם אלו שגורמים לבחורה כמוני ולעוד מיליוני בחורות כמוני פשוט להרים ידיים... היום זו אני, למזלי השם שמר עלי ולא נשברתי... למזלי כיום אינני לגמרי לבד... ואני לא יכולה שלא לתהות מה היה קורה אילו זו לא הייתי אני וזה הייתה בחורה אחרת... בחורה ללא כוחות נפשיים או כביכול "המזל וההשגחה" שניתנו לי בחסד... אז אולי אותה בחורה?.... לא משנה.... הייתי מעדיפה לא לחשוב על כך בכלל... אני רק מקווה ומתפללת שלא יקרה מצב בו עוד בחורות "יפלו בין הכיסאות" כמו שקרה לי... ובכול אופן תודה.... שולחת המון חיזוקים ....אופק

ב"ה אז ככה את צודקת צודקת צודקת אני בכלל לא מנסה לייפות ולהוסיף לאף פסיכיאטר בשוק למען האמת הם האחרונים שעזרו לי יש אפילו פסיכאטרית אחת שאמרה לי במילים האלה "מי את חושבת שפסיכי?...אנחנו! הפסיכיאטרים! מי את חושבת שמתאבד הכי הרבה? אנחנו הפסיכאטרים! בהתחלה אנחנו רוצים לעזור לעצמנו אח"כ יש לנו את כל הכלים להרוג את עצמנו!" תשובה של פסיכיאטרית בכירה ביותר לשאלה "האם פעם רצית להאתבד...?" ובהמשך ענתה..."אם מישהו ינקה לי את התחת כשאהיה זקנה אני אתאבד. אני יודעת איך..." אז מה את מצפה מפסיכיאטר?! אני חשבתי על המשקל בגלל שאני יודעת כמה קשה לקבל עזרה במוסדות השונים אז חשבתי לעצמי בטעות למדי להציע לך להבליג חלילה לא ניסיתי לחשוב שהוא התייחס אליך אחרת וכשאני חושבת על זה לכי תדעי באמת מה היתה כוונתו... אולי גם אני תמימה לחשוב שיש להם כוונה לעזור אולי... אולי את באמת צודקת ..אולי זה באמת כיסוי תחת האמת שגם אני נתקלתי באותו יחס מפסיכיאטרית בכירה מאוד במהלך האשפוז שלי ואמרתי בדיוק את מה שאת כותבת לי עכשיו והיא הזיקה לי רק חשבתי לתומי שזה לא יכול לקרות לכל אחד אני כ"כ אנטי ממסד אבל מה לעשות כולם מחפשים ורוצים את ישעותו של הממסד אם הית קוראת בהתחלה הית יודעת שהתורה היחידה עליה אני סומכת בהפרעות אכילה היא "קינסיולוגיה מח אחד" אך לצערי לא לכל אדם שמטפל בשיטה היתי שולחת אליו משום שלא כל מי שמבין בשיטה וקרא ולמד יודע אותה באמת ולכן זה יכול הרבה פעמים לאחר התנסות להחוות כלא יותר ולא פחות מאשר "בולשיט" אני בכלל לא מתאמצת להסביר משום שבמקום מגורייך אין עצה לדבר מה אני מציעה בכל זאת... מאחר והממסד כפי שטענת ואני נוטה להאמין לך משום שאני יודעת שהם יכולים להיות נוולות לא ממש לטובתך... לצערי הרב צר לי לשמוע שאחרי הנסיון שהיה באזור שלכם לא ממש זז משהו בעניין אני חושבת שאת תגיעי לפתרון לבד את תדעי מה לעשות כדי להתגבר על זה. ולמה אני עונה לך כך? משום שאני לא היתי שונה ממך ולצורך הענין לא שונה בכלל מכל מה שכתבת יש לך חברה נהדרת ומקסימה ואתן יכולות לעזור אחת לשנייה אתן יכולות! באותה מידה אתן יכולות להרוס אחת את השנייה אבל תמיד תזכרו שכמו כך ההפך קורה באורח פלאי עם הבנה וזיהוי מקדים לך יש הרגלים לה יש הרגלים הרגלים דומים הכל מתערבב כשזה נהיה רגיש או שיוצאים מזה או שתובעים בזה אחד הכוחות הגדולים שלי זיהיתי ברגע שעזרתי לאחר היתי סחוטה "מתה" גמורה במצוקה הכי גדולה שלי קמתי ועזרתי למישהו אחר אותו מישהו "התעורר לו לתחייה" רק מזה שלי היה אכפת -עזרתי לו- נתתי לו להרגיש שהוא עולם שלם החיוך שלו- המתנה שהוא קיבל נתנו לי כוחות לא עברה שנייה והרגשתי היתה טובה יותר ולמה אני בעצם מציעה לך את זה שלכאורה זה לא קשור לשום דבר ובטח לא למה שרצית שזה לגיטימי שמישהו יעזור לך באמת - מטפל טוב - טיפול טוב ואם מישהו היה יודע שאולי לא קיים דבר כזה אני סותרת את כל מה שכתבתי פה בפורום ובכוונה דווקא משום שאת אנדווידואלית באמת עובדה כל מה שאת מספרת לא עבד... היו ימים שכתבתי על התנהגות שהיא בגדר "עובד/ לא עובד" והיום את יודעת לזהות מה לא עובד ואת יודעת שללכת למרפאה הזאת זה לא עובד נהדר! את לא הולכת לשם אבל את תעזרי לאנשים אחרים כי זה יתן לך כוח או שאני טועה אבל אני מרגישה את זה.... תבקשי עזרה באמת באמת באמת בתוכך..תזעקי לה והיא תגיע!!! ולאט לאט לאט לאט לאט לאט יגיעו לך תשובות ובדיאבד את תביני הכל.... היתי רוצה ללוות אותך אבל מפאת המורכבות המאוד גדולה של העניין וגם לא נראה לי שבכלל נגעת בזה בהודעה הקודמת מלבד הכעס המאוד גדול שהיה לך שלא חלקתי עליו ... את יודעת מאחורי מסך וכתיבה הכל יכול להשתמע לאלף כוונות. יש בזה טוב. יש בזה רע לכן אני רוצה להכיר יותר וכתבי לי למייל או לשם תמיכה פה בפורום אם את רוצה עוד תגובות הפורום הזה נועד גם "לשטויות" כמו שמולאן וחמודה בחרו לקרוא לזה וכל אחד פה יכול לתמוך ברגעים קשים יש דברים שאני רוצה לספר לך אבל אני לא רוצה לעשות את זה בפורום אם תרצי כתבי לי למייל [email protected] חיבוק ענקי והמון אהבה סליחה סליחה סליחה

הייתי צריכה לשמוע את הסליחה הזו כדי לא לחשוב שאני היא החולת נפש היחידה כאן בסיפור ושבעצם אותו הפסיכיאטר יצא הכי "בסדר".... לעולם לא פניתי לטיפול לפני-כן ועד שבאמת החלטתי שמגיע לי להתקדם, לשאוף קצת ליותר ולא לשקוע בעצמי... לצערי הרב אלו היו התוצאות... מה ציפיתי ממנו?...למען האמת אינני יודעת... אולי מתוך נאיביות מסויימת ציפיתי להבנה..תמיכה כלשהי מאדם אובייקטיבי... חשבתי שאולי כך אני יוכל להבין קצת יותר את עצמי ואת המניעים שלי בנוגע לדברים שאני חושבת או עושה.... כיסוי תחת?... זה בטוח..... לפחות ככה הרגשתי כשהוא סיפר לי בתור "דוגמא" על מישהי עם הפרעות אכילה שטופלה במרפאה ללא הצלחה והמרפאה "שלו" נאלצה "לספוג" את התוצאות.... פשוט לא היו לו את הכוחות להיתמודד שוב עם הנושא....לנסות ולתמוך שוב.... הפחד מוצדק....אני יכולה להבין ולהסכים עם הפחד והחשש שהוא הרגיש...אבל אותי לימדו תמיד לתמוך.... לא להרים ידיים....במיוחד כשאתה "מנהל מרפאה לבריאות הנפש".... אבל זה בדיוק מה שהוא עשה...פשוט ויתר עליי והרים ידיים... רק כדי "לשמור" על עצמו ועל המרפאה אותה הוא מנהל....אכן "כיסוי תחת"...מגוחך...מתסכל...הכל.. כמו שציינתי כל אדם הוא אינדיבדואל....ואני מניחה שהשוני ביני לבין אותה בחורה עליה הוא סיפר לי הוא שאני באמת רציתי... באמת רוצה לחיות!! לא סתם לשרוד את החיים הללו אלה לחיות אותם באמת.... הוא היה מודע לכך...ואף שיבח אותי בהתחלה.... אבל בסופו של עניין...הוא פשוט לא רצה להעמיד את המרפאה שלו שוב במצב הזה...שוב במצב בו הם עלולים לטעות ולהאלץ להודות בטעויות שלהם... מובן אך לא הגיוני לגביי..... עצוב לי שהממסד שאמור כביכול לעזור לי ולתמוך בי בעצם "זרק אותי לכלבים"...ונתן לי להתמודד לבד ללא שום עזרה ודעה אובייקטיבית מאדם מקצועי... עצוב ומתסכל אף יותר הידיעה שבאמת אין לכך אף פיתרון באזור מגוריי.... שאני אמורה להצליח איכשהו לבד בכוחות עצמי.... מגוחך....מתסכל.... ובעיקר עצוב....פשוט עצוב.... זה הכל.... תודה אופק.

סתם שתדעי שאני סוגדת לך, ראיתי שכתבת ל"מישהי" על מה שעבר עליך והצעת לה לשחק את המשחק של ב"ה שזה נשמע ממש טוב, אבל עם כל הדלקת הזאת בעיניים אני לא מצליחה להבין איך יכולת לכתוב כאן ולענות לבנות? זה כ"כ קשה להסתכל על המסך כשהעיניים מדולקות! כל הכבוד על ההקרבה שלך, אוהבת, דביבונת.

ב"ה עשי לי טובה ממוש אל תסגדי לי אני מקווה שמה שכתבתי לך עזר... אני בכל אופן אימצתי לעצמי את "משחק ברוך השם ש..." אפילו תליתי תזכורת על הדלת של הבית כדי לא לשכוח את זה. זה ממש עזר לי באותו יום אני פשוט חושבת שזה משחק שמחבר לחיים ולמתנות שלהם כי אם לא עושים אותו גם אותו יום יכל להראות שונה לגמרי/ במילים אחרות ברור לכולם שזה היה חרא אני כבר היתי עם טיפול כשכתבתי לכן אז היה לי קל יותר לראות לא כתבתי באותו יום שהעיניים שלי יצאו מחוריהן חחח נשיקות אהובה כתבי לי בהצלחה

ב"ה כתבי לי נשיקות

היי הילונת, מה קורה איתי .. אני לומדת, עובדת עדין מסתובבת בין בדיקות ורופאים לדעת מה יש לי- הרופא שלי איבד תקווה אין לו איך לעזור לי אמר לי בהחמרה חזרי אליי ועוד פעם נתן לך בית מרקחת שתגיעי לרגיעה.. אין להם הרבה מה לומר לי חוץ "זו מחלה אוטו אמונית אין לנו הסבר ואין לנו לדעת ממה זה ויתרה מכך הם לא יודעים לקרוא למחלה בשמה הכי מבאס.. ככה הכל מצויין מרגישה טוב בנפשי וחלקית בגופי אין דבר שישבור אותי עכשיו! נשיקות דניאלה

ב"ה שולחת לך רפואה שלמה חיבוק ענקי והמון המון אהבה שמרי עלייך!!!

ב"ה אולי אלמד מזה משהו....

נשתבשה עלייך דעתך?

ב"ה יש מישהי שאמרה לחמודה שהפורום הזה מאוד כוחני אז רציתי לשמוע אולי יש משהו שאני באמת יכולה להתחשב וללמוד ממנו אני לא רואה את זה כדבר רע וגם אם נניח שיאמרו אני לא בטוחה שבהכל אפשר להתחשב... סתם מעניין אותי... ודווקא לאנשים מאוד קל להגיד מה רע אז שווה לשמוע לא?

אבל אני אעשה את זה מחר כבר כי אני פשוט גמורה מעייפות , ואני צריכה עוד לעשות כמה דברים כמו להוריד איפור למשל בעיניים הדומעות מעייפות שלי ... אז ... מחר בערב , לפני כל הבלאגן אני אמצא זמן איכשהו ... זאת לא ביקורת אבל זה כן משהו שאני רוצה שתחשבי עליו , המוח שלי עכשיו כבר לא מעבד כמו שצריך אז אני לא רוצה סתם לרשום . נשיקות , לילה הכי טוב שיכול להיות . והמון אהבה מותק ץמי

כמו שאמרתי , זאת לא ביקורת , אבל אלו כמה נקודות שאני רוצה לעורר אצלך מלכתחילה בעצם כתיבת הודעה מסוג זה . אז ככה , את מצהירה על עצמך כאדם תמים ונאיבי לפעמים , ואולי זה המקום שלי , שלנו כאן בפורום להסב את תשומת לבך שהודעות כאלה נותנות פתח לכ-ל מי שרוצה להגיב בין אם זה רלבנטי או לא , ובין אם זה צודק או לא . את באמת חושבת שאנשים לא מנצלים את המקום הזה ?! הריי צרות עין , קנאה , סתם קטנוניות של אנשים לא חסר ... יש בשפע , וככל שמשהו הוא יותר מוצלח כך הוא מושך אליו יותר תשומת לב של אנשים . כך גם הפורום החביב שלנו . אז למה לך להפוך להיות שק חבטות של אנשים שסתם צופים מן הצד לצורך העניין , ואפילו משתתפים בפורום אבל בעצם מנצלים את זה למטרות של זילזול , העברה לפורום "מתחרה" , ביקורת בלי הרציונאל שמאוחרי זה וכו' ... באמת שלא חסר . אני מבינה שלאור הימים האחרונים את מרגישה קצת מעורערת כנראה מבחינת המקום שתפסת לעצמך בפורום , וזה סבבה כי את אנושית וזה קורה לפעמים , אבל בשיא הרצינות עכשיו את צריכה אותי ,או כל אדם אחר כאן שישקף לך את מה שהולך פה בפורום ?! את לא רואה הריי איך זה משפיע על אנשים ??? תראי בעצמך - הפורום מדבר בעד עצמו ... העזרה , התמיכה , המענה, הגיוון של האנשים, הכול פשוט מדבר בעד עצמו . ואת - כחלק שותף ופעיל לכל זה צריכה לדעת את זה . אם את עדיין מעורערת בביטחונך לגבי תיפקודך או ניהולך זה משהו שאת עצמך צריכה לחשוב למה .... כי למען האמת - הכול סבבה . וזה לא רק כי אני כאן כבר המון זמן כמשתתפת פעילה וראיתי מה זה חולל אצל אנשים , ואיזה אסימונים ירדו לאנשים בעקבות זאת , אלא כי אני פשוט מסתכלת על העובדות בשטח. אל תתני לכל פיפס קטן מהסביבה לפרק אותך לחתיכות , את עושה עבודה טובה אז תדעי לזהות כשזה מגיע לזה ואל תרדי על עצמך או תחפשי אחרים שיעשו את זה בשבילך בכוח . תאמיני לי שכמו שאמרת - רוע וצרות עין ולב לא חסר , גם חוסר טאקט לצורך העניין, אז אנשים ינדבו עצמם מרצונם החופשי בכדיי להפנות ביקורת דורסנית כזאת או אחרת . את צריכה להישאר איתנה בכל מצב גם אם אחרים אומרים לך אחרת ... מה כן בכל זאת ...? את ורק את צריכה להיות שיקוף המצב ... אם יש משהו שאת לא שלמה עם עצמך לגבי הפורום , את היא זאת שצריכה לתת משוב על עצמה ולא לחפש את זה מהסביבה . וגם לא לחפש השוואות כי אין מקום להשוואות . לכל פורום יש את הייחוד שלו , ותאמיני לי שהפורום הזה מיוחד במינו ובגלל הוא גם קרוב לליבי . ובנימה אישית על הפורום והתפקוד שלו , אני חושבת שעצם ההישארות שלי כאן כל הזמן הזה , אומרת הכול . אם הייתי מרגישה אחרת הייתי כבר עפה מכאן . ובכל זאת משהו תמיד נותן לי הרגשה של בית שני כאן , למרות הוירטואליות , אני מרגישה שכאן מכירים אותי הכי טוב וכאן טוב לי . אז אהובה שלנו , די עם השטויות . תתחילי להבחין מתי את עושה את תפקידך כראוי ומבצעת עבודה טובה :) חוץ מזה בנימה אישית בלי קשר - אני אוהבת אותך . נשיקות בינתיים ו...סופ"ש מצויין תמי

שלום ליפני כמה ימים עשיתי בדיקות דם וכמובן כמו תמיד אחרי כמה חודשים שאני לא לוקחת ברזל אין לי פשוט כלום אבל כלום.שאלתי את הרופאה שלי למה דווקה זה כל הזמן קורה לי והיא אמרה לי שהתזונה שלי לא בריאה אז ככה אני יודעת שאני לא אוכלת מושלם ופעם גם הרופאה צעקה עלי אבל עכשיו ניראה לי שהיא היתייאשה ממני בכל מיקרה רציתי לדעת אם זה בגדר הפרעות אכילה או שאני סתם צריכה ללמוד איך לאכול הבעיה שלי היא שאני לא באמת רעבה או שאם אני רעבה אני אוכלת ממש המון עד שאני מיתפוצצת כל הזמן אנשים בבית מעירים לי על איך שאני אוכלת אני מאוד אוהבת מתוקים אבל זה לא בה בתוספת לאוכל אני פשוט יכולה לאכול 10 טופים ביום וזה יספק אותי או לחילופין חבילת שוקולד או כל דבר שקשור לסוכר וקופאין אבל לא בכמיות שיכולות להשביע אלא רק ליגרום לך להרגיש בחילה בכל אופן אני כל הזמן מנסה להקפיד על התזונה שלי ואני לא ממש יודעת איך כי למרות שאני ממש רוצה לשנות אני לא באמת מצליחה להביא את עצמי למקום שבוא אני יעשה את השינוי והסיבה שאני כבר חשבתי לישאול אותכם היא בגלל שהבדיקות האחרונות שלי היו כלכך גרועות שאני מרגישה ממש מיואשת אני מרגישה שהגוף שלי ממש מיתפרק אין לי כוח לכלום לא לעשות משהו וגם לא ללמוד ומאוד חשוב לי להצליח בלימודים אבל כשאני מרגישה ככה קשה לי להיתרכז בלימודים ואצלי אם אני יודעת שממילא אני לא אקבל את הציון שאני רוצה אני כבר מעדיפה לוותר ולא ללמוד בכלל טוב בטח לא לא ממש יהיה לכם מושג מה לענות לי אבל בכל זאת עשה לי טוב קצת לרשום את זה......

ב"ה לי עד היום יש בעית ברזל אבל גם רופאה נהדרת שלא צועקת וגם מסבירה מדוע אחרי זמן רב שאין לי הפרעות אכילה אני סובלת מזה וזאת היתה התשובה... "מאחר ושנים סבלת מהפרעות אכילה קורים כמה דברים 1. מאגרי ברזל בד"כ הכי פגיעים ולא תמיד מתאזנים 2. ההמוגלובין יכול להיות כביכול מצויין אבל אם היפריטין (המאגרים) נמוך מאוד זה אומר שאין באמת ספיגת ברזל 3. זה יכול לעשות נזק בלתי הפיך של שאר המערכות בגוף ולכן גם אם התזונה טובה או לא פשוט לקחת כדורי ברזל על בסיס קבוע עם הפסקות ובדיקת מעכב גם אני עשיתי כמה נסיונות להפסיק עם כדורי הברזל וכל הזמן המצב חזר לאותו ביש אז אני פשוט לא מתווכחת את לא יכולה לצפות שאם התנהגות אכזרית לגוף הגוף שלך יהיה מרוצה אז עכשיו כשאת יודעת שזה המצב וזה מצב לא פשוט אבל גם יחסית הרע במיעוטו אני חושבת שהגיע הזמן לקחת לידיים את העניינים ברצינות רבה יותר ולעשות רק מה שאת יודעת שאת יכולה לעשות ולא מה שאת הית רוצה ויודעת שאת לא מסוגלת לעשות בשלב זה כי אחרת זה יתסכל. זו התנהגות של יחסיות וההתנהגות הזאת הכי טובה הכי שפויה והיא גם מעידה על הכוונה שלך לקבל את המציאות ולהפסיק להתווכח עימה. קורה דבר נפלא כשאת מפסיקה להתכווח עם המציאות שלך את פשוט הופכת להשתלב בה והרבה דברים אט אט שהציקו לך הופכים להיות שלובים ושלווים יותר בתוכך... אני מציעה לעשות משחק "ברוך השם.." ברוך השם הוא משחק שאומר לשבת ליד השולחן ובמקום לחפש מה רע לי מה טוב היה ברע שהיה לי ולומר על זה "ברוך השם..בכוונה מלאה.." המשחק הזה מאלץ אותך לראות את החיובי שבכל דבר גם אם הוא נורא אני מאמינה שתמיד קורה בנורא נס.... לא יודעת להסביר את זה אבל התרגול של זה פוקח עיניים ואז רואים את הדברים באור אחר.... אתן לך דוגמא מהיום ההזוי שהיה לי אתמול אני עם דלקת עיניים חריפה וזה מדבק וזה משבית ומבאס שרואים אותך עם מוגלה בעיניים אבל זה ניחא שויין כשהלכתי ללימודים חשבתי לעצמי איך אחזיק מעמד 5 שעות כשהעיניים שלי עוד שניה יוצאות מהחורים ובאורח פלא ברוך השם החזקתי מעמד ואפילו עבר בקלות יחסית. היה נחמד. היתה אוירה נחמדה בכיתה .צחוקים ושטויות .הכל היה בסדר אני חושבת לעצמי שאני חייבת לראות רופא...ויש לי עבודה שאני לא יכולה לבטל כי אני מטפלת בילדים וההורים מחוץ לעיר... מה עושים?... אסור לך לגעת בילדים את חייבת לדאוג להם ו...מה עושים? היתי צריכה לקחת את אחת הבנות לחוג ואת השניה לחברה ואת הגדולצ'יק לקחת לאבא שלו וכשיצאתי מהמכללה אמרתי לעצמי איך אני עוברתאת היום הזה כשאני בקושי רואה ועוד לא מצאתי רופא ללכת אליו. גם שכחתי אתהפלפון ולא ידעתי מפרים בע"פ כי פעם ידענו אותם אבל מאז המצאת הפלפון החוש הזה אבד לנו וברוך השם הגעתי והילדים התארגנו בביס מהר מכפי שבד"כ. השגתי את הטלפון של ההורים מההנהלה נסענו הביתה ובאופן מפתיע האב הגיע ולקח את הבת לחברה ולי נשאר לקחת את הבת השניה לחוג שהיה ממש בקרבת הבית כך שהכל הסתדר ברוך השם והוא הבטיח לי שיחזור מהר ואוכל ללכת לרופא אח"כ קרה אסון בבית ..היה שיטפון והתחלתי לסחוט את כל המים ואני צריכה עוד שניה להספיק לקחת את הילדה מהחוג וללכת לרופא כמובן לא לפני שהאמא תגיע והאמא נתקעה בירושלים והגיע מאוחר ואני פספסתי את התור לרופא אז מנחמד הפך לשחור חזרתי הביתה ב 7 וחצי בערב סחוטה בוכה למרות שהכל יחסית עבר בשלום אבל דאגתי שאם לא אראה רופא במיידי המצב רע ובמקרה ברוך השם היה רופא שכמעט עמד ללכת וקיבל אותי בשעה 8 בערב תיק תק ממש השגתי מונית הלוך ומונית חזור בלי לחכות וקיבלתי תרופה וברוך השם חשבתי שאני אתפרק כי זה היה יותר מידי .. חשבתי שהעינים שלי עוד שניה יוצאות מהחורים והשם דאג לי לרופא חזרתי הביתה והחבר הטוב שלי חיכה לי עם מוסיקה נפלאה... ואמרתי ברוך השם איך ביום הכי לא מסתדר הכל הסתדר...גם כשבכיתי מרב כאב בסוף אז מה אני משגעת לך את השכל עם אתמול?... כי אני מנסה לומר לך שבכל המצב הזה שתארת את בחיים ומי שזוכה לעוד יום בחיים עם הפרעות אכילה בעיני זוכה לרחמים גדולים מהשם כדי להעניק לו כל פעם הזדמנות לתקן את עצמו ברוך השם שאת יודעת מה המצב שלך ואת יודעת שאת יכולה לפתור אותו! את יכולה וזה לא מובן מאליו ... אז "ברוך השם ש...." ברוך השם שאני עכשיו בבית כי אחרת הית צריכה לחכות ליום ראשון ואני יכולה לענות לך נשיקות אהובה חיבוק ענקי הכל יסתדר והמון אהבה עדכני אותנו

להילה שלום אז ככה אני חייבת לציין שלמרות שלא ענית לי היצלחת לעלות חיוך על פניי כי באמת ביניינו היה לך יום איך להגיד"חרא" אבל בהשוואה אלי אני באמת מרגישה שאני סתם מיללת תודה בכל אופן

שמעת על "שחף" איך זה שם? מומלץ?

ב"ה יש שם מישהי בשם ד"ר מוריה גולן היא מאוד קשה אבל אני לא יודעת אם זה עובד אחרת אם היה מישהו שהוא לא קשה כטיפוס. אחרי הכל במחלה הזאת צריך הרבה גבולות לגבי אמפטיות אני גם לא יודעת אם היא מומחית אבל אני יודעת שהיא עזרה להרבה מאוד בנות אז שווה לנסות הכי טוב להפגש ולשמוע על "חי" כמו שאומרים ... ספרי קצת יותר אולי יש עוד אפשרויות המון אהבה :-)

הילה, יש קשר בין אנורקסיה לכאבים בעצמות בצלעות? לא קיבלתי שום מכה וכואב לי כמו פצעיים כחולים כשאני נוגעת בעצמות, למה זה? (BMI 15.3)

עם באמת אכפת לך מעצמך לכי לבדוק את עצמך!...אל תזניחי הBMI שלך נמוך את נימצאת בסיכון.....בבקשה אל תזניחי.... שולחת לך המון המון חיזוקים .....

ב"ה אני קמווה שאין לך דלקת כלשהי בכל אופן אין זמן לדיבורים לכי להבדק בדחיפות ועדכני מה יצא מזה... את לא יכולה לצפות שאת הורסת את חייך ויהיה לך טוב מכל זה יש לך סימנים אל תזניחי את זה כי זה יכול להיות גרוע יותר מהר... לכי לרופא!

מה יהיה? כבר היית בדרך החוצה לא? אני אוהבת אותך ורוצה שתתחילי לדאוג לעצמך תחשבי על הילדה שלך היא צריכה אמא חזקה!

אני בחורה בת 23 אשר גרה בדרום הארץ.... את מחלת האנורקסיה הכרתי לצערי בגיל 14 ובאותה תקופה לא הייתי מודעת להפרעות אכילה ולעובדה שזו אכן מחלה....מחלה קטלנית... ליפני כ5 חודשים החלטתי שזהו... אין לי כוחות פיזים ונפשיים יותר להיתמודד לבד .... החלטתי לגשת לרופא המישפחה כדי לקבל טיפול ומיכיוון שאין לי אמצעים כלכליים לטיפול באופן פרטי, הפנה אותי רופא המשפחה אל המרכז לבריאות הנפש היחיד שקיים כאן באזור(אשר שם הם אינם מיתמחים בהפרעות אכילה )..... בכול זאת הסכמתי...ידעתי שמצבי הולך ונהיה יותר ויותר גרוע ושאהמחלה לא תעזוב אותי אם אני לא יעזוב אותה קודם... אבל בלי עזרה לא יכולתי (הבנתי שלא הייתה לי ברירה אחרת) .. ניכנסתי אל הפסיכיאטר של המרפאה (הוא גם המנהל...) והוא הפנה אותי אל עובדת סוציאלית כדי שתדאג לי לטיפול פסיכותרפי וכביכול לכל שאר הדברים כמו מעקב דיאטנית, רופא וכל מה שנדרש ... מלחתחילה לא נוצרה ביננו כימיה אבל רציתי כל כך להמשיך ולנסות לפחות ..... לא לוותר רק בגלל שהם לא מומחים אל הנושא וכן לתת סיכוי לטיפול, ידעתי שלבד אני לא יכולה ושזו האפשרות היחידה שיש לי כדי להיעזר ולא להיות לבד עם המחלה.... שלושה חודשים הייתי בטיפול אצל העובדת הסוציאלית .... טיפול שהיתלווה עם דיאטנית ורופא מישפחה .... שלושה חודשים שהרגשתי שיש לי עם מי לדבר למרות שלא אהבתי אותה כל כך ולא הרגשתי חיבור אליה ....אבל בכל זאת הכל לא נישאר אצלי בפנים... באיזה שהוא אופן היתמודדתי וחל שינוי במצבי, אומנם אולי השינוי לא היה ניכר לאנשים חיצוניים אבל בכל זאת אני חשתי שיש שינוי כלשהו וקצת התקדמות ושיפור..... באחת הפגישות אמרה לי העובדת סוציאלית שהפסיכיאטר רוצה אותי לשיחה לא הבנתי למה ...הגעתי בבוקר, זומנתי לפגישה בשעה 8, הפסיכיאטר אשר קבע איתי את הפגישה הופיע ב9 וחצי.... ניכנסתי, ישבתי...ואז הוא התחיל לדבר... הוא אמר לי שלמרות שאני בטיפול אני אהיה חייבת להישקל פעמיים בשבוע או יותר כדי שהוא יראה אם מצבי מחמיר או לא.... הסברתי לו שעם אני עולה על המישקל מצבי יחמיר יותר ויותר בגלל שאם אני אראה את המספר אני רק ארצה לרדת עיניין פסיכולוגי כזה...יש לציין שגם עליתי במשקל והתחלתי לאכול לאט לאט..בנוסף הייתי ממופיעה לטיפול ומשתפת פעולה...מצבי היה יותר טוב ועניין השקילה היה חסר טעם ואפילו מסוכן עבורי... הסברתי לו כמה וכמה פעמים שאני מעדיפה לא להישקל בתדירות כזו ....שזה לא עושה לי טוב ושאין בכך תועלת נכון לעכשיו...הפסיכיאטר כל כך עיצבן אותי ואמר לי במילים הללו בדיוק: "אל תידאגי, אם תישקלי האנורקסיה עדיין תהיה שם,היא לא תעלם ,אם את מפחדת כל כך לאבד אותה..אל תדאגי היא עדיין תהיה שם" נעלבתי מהפסיכאטר האנטיפט הזה...פסיכאטר עם סמכות...כביכול מנהל מרפאה... איך זה יכול להיות שהוא לא מבין את הראש של בחורה כמוני עם הפרעות אכילה....ואפילו גם לא מנסה להבין....לא הצלחתי להבין את ההתעקשות הזו כשאני מסבירה לו שזה רק יכול לדרדר אותי... אז בשביל מה?...למה הוא מתעקש לערער את מצבי שהיה יחסית די טוב ואפילו במגמת שיפור באותה התקופה?...... הוא הוסיף ואמר לי: "הייתה ישיבת צוות ואף אחד אינו מוכן לקחת עליך אחריות ואם את לא תהיי מוכנה לחוקים של המקום,אין לך מקום אצלנו" הבן זונה הציב לי אולטימטום.... הרגשתי כל כך חרא עם המצב....נתן לי עד יום שלישי הבא לתת לו תשובה....זאת אומרת הוא נתן לי שבוע להחליט אם אני מוכנה להישקל פעמיים בשבוע כמו איזה שק תפוחי אדמה או לא ואם אני לא אהיה מוכנה להישקל אני לא אוכל לקבל טיפול... חזרתי הבית שבורה במטרה למות.. לחתוך, להכאיב, להרעיב... העיקר שאני לא אהיה קיימת יותר ...במחשבה שלי זה היה רק להעלם מהחיים הקשים והנוקשים האלו...לא יכלתי לוותר לעצמי והתקשרתי אל העובדת הסוציאלית שטיפלה בי, הסברתי לה את המצב...ציפיתי באיזה שהוא אופן לתמיכה ....הבנה.... היא זימנה אותי לפגישה ואמרה לי שגם היא אינה מוכנה לקחת עלי אחריות ושהפסיכאטר קובע מי לדעתו צריך להישאר ולהנות מהטיפול ושכרגע אינני זכאית יותר...... בכיתי....היא לא ידעה איך להיתמודד איתי ...ובסופו של דבר היא פשוט נתנה לי ללכת שבורה...היא ידעה שרצוני ומטרתי היה לשים קץ לחיי ולמות.....לא נראה לי שזה עניין אותה כל כך....הגעתי הביתה ....במטרה לשים קץ לחיי... שנאתי את עצמי על שאינני יכולה לעלות על המישקל הארור הזה שהרס את חיי שוב ושוב ורודף אותי כבר כל כך הרבה זמן.... הרגשתי כל כך חסרת חשיבות ....מהמרכז לבריאות הנפש או מהעובדת הסוציאלית לא שמעתי יותר...אפילו טלפון לא קיבלתי מאז... במזל לא גרמתי לעצמי נזק ממשי חוץ מהחזרה אל המחלה הארורה הזו שהורסת את חיי שוב ושוב ....רק בגלל שאינני עשירה ובעלת אמצעים איש אינו מוכן לטפל בבחורה כמוני ....מצב אירוני....אירוני ומגוחך.... כיום מצבי גרוע בלשון המעטה... שיערי נושר, ציפורני נישברות, העצמות כואבות ואני לבד לבד עם המחלה..... סגורה בבית לבד...מנותקת מהעולם האכזר והנוקשה .... מנותקת בתחושה מעיקה שאולי זה גם ישאר כך לתמיד.... אין לי למי לפנות....אין אף אחד שמוכן לטפל בי.... מצב אבסורד....מגוחך.....מתסכל.... תודה בכל אופן על ההקשבה...הייתי צריכה לפרוק קצת... אופק..

נתחיל בזה שטוב שהגעת לפורום וטוב שרשמת ואני שמחה מאוד שעשית את זה . הסיפור שלך קשה , וכואב וממש ראיתי בדמיוני את כל הדברים שתיארת . המערכת , הממסד , לפעמים אטום וקר ונוקשה מאוד ... ומקרים חריגים , או מיוחדים נופלים לרוב בין הכסאות כמו במקרה שלך . אבל בזכות הרצון העז שלך לחיות בכל זאת , למרות כל הקשיים את הצלחת להמשיך לשרוד אמונם בדרך-לא דרך ( שמחייבת טיפול ומסגרת שתאפשר החלמה בריאה) אבל בכל זאת החשוב הוא שלא נטלת את חייך לידייך למרות כל הטריגרים מהסביבה וכל ההרגשה מזופטת מהחוויה הלא נעימה הזאת . מה הלאה ? קודם כל אני בטוחה שהילה-ביאן או דינדין המקסימות , מנהלות הפורום , יוכלו להפנות אותך אולי למסגרת אלטרנטיבית , או לבחון את האפשרויות העומדות בפנייך. יש אפשרויות אז אל תתייאשי !! נכון את לא בעלת אמצעיחם והטיפול והבירוקרטיה יותר מסובכות בשל כך כי אין אפשרות לפרטי שעולה הון תועפות אבל יש אלטרנטיבות מסובסדות או מסגרות שיתאימו לך בוודאות ... לכל אחת יש כזאת . שנית , הישארי כאן , ספרי לנו מה עובר עלייך ברמת היומיום ומה עבר עלייך בכל התקופות של המחלה . דברים שאת רוצה לחלוק,לשתף,לפרוק מהלב... לספר במה זה מתבטא והכי חשוב איך מרגישה ומתמודדת עם זה . כל אחד סוחב שק אז אל תחששי לחשוף עצמך ... אנשים כאן מבינים ותומכים . שוב קחי את הזמן מה שאת רוצה לספר לנו - כל דבר אל תחששי ... את לא לבד . באמת שלא ... מלבד זאת אני שולחת לך חיזוקים ענקיים והמון אהבה , עצם זה שאת רוצה לעזור לעצמך זה כבר צעד חשוב ביותר ואני גאה בך על הצעד הזה שהוא מלכתחילה לא קל בכלל ... תני לעצמך קרדיט גם על זה . ותמשיכי להאבק על עצמך כמו שאמרתי . זה הכי הכי חשוב - את . נשיקות בינתיים יקרה , תמי

תודה אני רוצה להאמין שיש אלטרנטיבה נוספת... הלוואי ואת צודקת... למרות שלי קצת קשה להאמין בכך כי באזור שאני חייה בו אין עוד אופציות לבחורות כמוני... חסרות אמצעים... חוץ מאותו מקום שאליו אינני מוכנה לחזור בשום אופן.... אני כן רוצה להחלים... כן רוצה להאמין שיש עוד אלטרנטיבות.... נמאס לי....

למההה? למה זה ככה?? אני לאאאא מבינה!!!!! מכיתה ח' אני שומרת בבטן על כל העניין של ההפרעה, עוברת את הכל לבד, בוכה לבד, מתעצבנת לבד, רעבה לבד, מנסה להקיא לבד, מתמודדת לבדדדד!! ועכשיו, בכיתה י"א סופסוףף אני מספפרת למישוו ושומדבררררר! שום עזרה, שום הקלה, שום התמודדות פשוט כלום!! בדיוק הפוך!!! הוא בא אליי אתמול, הידיד הזה, ואז אכלתי במבה שהיתה בתוך צלחת, שמתי את זה לשנינו והוא לא רצה אז אכלתי לבד, ואח"כ הוא הסתכל בצלחת וראה שכמעט הכל נגמר ואמר לי: וואי טחנת! אז אמרתי לו כזה בצחוק: אל תגיד לי טחנת! ואז הוא אמר: אה וואי נכון..שכחתי שיש לך..זה.. ממממממממממממהה הקשררר?!?! זה היה בצחוקק!!!! מזה שכחתי שיש לך זה?? כאילו אני חולה שאסור לדבר ליידה!! ואח"כ אכלתי וצחקתי איתו שנראה לי שהאוכל מקולקל.. אחרי כמה דקות אמרתי לו: וואי באמת נראה לי אני יקיא אחרי זה ואז הוא הסתכל עליי במבט כזה מוזר ואמר לי: יש לזה 2 משמעויות, או שתקיאי כי זה מקולקל או ש..תקיאי. אווווווווףףףףףףףףףףףףףףף למה סיפרתי לו על זה למה?!?!?! אח"כ כבר התפדחתי לאכול ליידו כי לא רציתי שיחשוב שאני איזו פרה! והרגשתי ככה! וגם היום, לא זוכרת עם מי זה היה, התביישתי לאכול או שחברה שלי באה אליי בתאטרון ואמרה לי: תסתובבי רגע, נהייתה לך כרס! ואז התחילה לצחוק בד"כ אני כבר לא לוקחת כ"כ קשה דברים כאלה אבל היום זה פשוט היה מעצבןןןןן היה עדיף שלא הייתיי מספרת לו וזהו! באמת הכי טוב להתמודד לבד לא מספיק שאני פותחת את הלב אחרי זה עוד מתייחסים אליי כמו מצורעת בשביל מה? כזאת מטומטמת, מה היה לי דחוף לספר לו?? אוףףףף דייי לא מדברת על זה יותר בחייםםםם ולא מתעסקתת בזה יותררררר נמאס לי ממנה נמאס ליי שתעזוב אותי כבר ההפרעה הזאת אני יעזוב אותה! זהוווווו לא מדברת על זה יותרר לא חושבתת על זההה- כלללללללללום!!! ביי ביי הפרעת אכילה! אאאאאאאאאאאא

ב"ה אז תבכי אני שומעת את הבכי שלך הוא יוצא מתישהו? אני מאוד מקווה אחרת יהיה לך דלקת בעיניים כמו לי אז כדאי לבכות לפעמים... טוב שסיפרת יש לזה גם צדדים חיוביים כי זה אומר שעשית משהו לידיד הזה ונראה לי שהוא כן מתחיל לשים לב אולי לא רגיש מספיק אבל בהחלט רואה אני מצטערת שאת לא זוכה לטיפול שאני רק מאחלת לך לקבל ואולי תגיע מתנה ותקבלי... דיברת עם אלוהים לאחרונה?... אז הגיע הזמן שתבקשי מהביג בוס עזרה ואני מבטיחה לך שהיא תגיע ואני מוסיפה או ואבוי לך אם תגידי לי שהיא לא הגיעה כי אין מצב שמבקשים מהביג בוס בכוונה מלאה והעזרה לא מגיעה!!!! פשוט אין מצב! אבל אז קורה דבר הפכפכך פתאום אין חשק לבקש ואז מה זה אומר? שאת רוצה להמשיך להרגיש חרא עוד קצת ואח"כ תבקשי?... לפעמים אנחנו נהנים להיות בחרא .. טוב "נהנתנות" זאת לא בדיוק המילה אבל רגילות. נוחות ופחד לאבד ..כן אז הגיע זמן לוותר על זה ולתת לביג בוס שם למעלה לעזור... רק את יכולה לבקש... אני כבר ביקשתי בשבילך... עכשיו תורך!!! חיבוק ענקי אהובה שלי

חבר'ה נטשתי אתכם 4 ימים והפורום נטרף עוד יותר מהרגיל ! אני לא יודעת אם אני ההזויה שקלטתי את זה או אתם שלא קלטתם מה הולך פה ... אנשים שולחים הודעות ציניות באורך הגלות בלי שאני אבין לשם מה , ומה הכוונה לכתוב מאחורי זה , ויותר הזוי שאתם מחזירים הודעות כאילו זה סבבה , והכול אחלה. הילה-ביאן נפגעה והוציאה את כל הקיטור שלה על מולאן , סיימה בנימה אישית מרגשת - בקיצור - הצלחתם לבלבל אותי ובסה"כ ניסיתי לעקוב אחרי ההודעות שלא הייתי כאן :) אז שמחה שכולם חיים לפחות . בואו ננסה לשמור על המצב הקיים ... ( ?) אגב הודעת המיאוס של מולאן נשמעה ממש רע , ואולי זאת רק הוצאת קיטור מצידה אבל אני לוקחת איומים כאלה ברצינות לאור הניסיון שיש לי בנושא , אישי ושל חברים ומכרים . בכל מקרה חברי פורום יקרים שלי - למרות הסלידה שלי מלקקנים בכלליות , אבל ההבנה של הצורך הבסיסי האנושי בזה ( הנה מתחילה הפסיכולוגית שבי לדבר ..) אני אוהבת את כולכם , ואם יש בעיות למישהו אם זה - הוא מוזמן להודיע לי על זה אישית כאן או במייל - אני כבר אפתור את הבעיה .... ו... תהיו חזקים כמובן . זה לא קל אבל יש לכם את הפורום בין היתר כדיי להתמך ... זאת ככה הודעת סיכום על הימים האחרונים והמשוגעים ומה שרץ כאן בפורום . אז בנימה אופטימית זו אסגור את ההודעה . אתם מוזמנים להסביר , לבאר ולהגיב מי שרוצה .... נשיקות לכל , לילה מצויין, תמי

כמובן ששכחתי לרשום את זה בהודעה קודמת אבל לא שכחתי לגמרי ... אז מכיוון שאני אדם מאוד אחראי ורציני - פיספסתי את התור שהיה לי לרופאה בקופ"ח להמשך מעקב על הכאב בחזה , לאחר שתוצאות המעבדה הגיעו .... למה ? כי היה לי חיובים מראש ועבודה ואין לי זמן לנשום בערך ככה שהבריאות שלי ברוב טיפשותי נדחתה למקום אחד לפני אחרון לפני שינה .... קופ"ח נסגרה ,אני חישבתי לא נכון את הזמן שלי ולא הספקתי להגיע . יום שבת , יום אחרי שהייתי אמורה להיות אצל הרופאה , הייתי עם חברים , והרגשתי עוד פעם לא טוב ... למחרת דיברתי עם הרופאה שלי שחזרה אליי , היא לא ממש שמחה לשמוע על המקרה הנוסף . והביאה לי הפנייה לקרדיולוג . עכשיו אני צריכה רק לאסוף את הטפסים מהקופה , ולקבוע תור . ... יופי . מתי ? אין לי מושג . אפשר ביום שבת . היום היחידי שיש לי זמן וגם בקושי . אולי אני אספיק בשישי לאסוף את ההפנייה ואז לנסות לקבוע משהו. חוץ מזה שביום שני יש לי אולטראסאונד לכתף ויגלו אולי מה פשר הכאבים שהולכים ובאים בעצם הבריח ובאיזור הכתף והשכם . בכל מקרה - אין לי כוח וזמן לרופאים , למישהו יש תרופת קסם להעלים את הכול ? דווקא עלה לי משהו בראש אבל לאור הנטיות האובדניות של רוב חברי הפורום , עוד אנשים עלולים לקחת את דבריי ברצינות יתרה . אז קרדיולוג , ואורטופד ו... נקווה שעד אז חברים שלי לא יצטרכו לשאת הספד כפי שהם אמרו לי ביום שבת אחרי שלא הסכמתי ללכת למיון ליום התעללות נוסף . מה יהיה הסוף ? אני יודעת ... אל תענו לי . יהיה טוב ח'ברה . תמי

אוח תמוש.. לגבי קרדיולוג - יש לי ניסיון מר בזה אבל לא המשיך -פני לקרדיולוג בהקדם- ליפני עבודה ואפיל לפני שינה... כי זה לא צחוק! לגבי הכאבים באזור בכתף העצם הבריח והשכם.. אז כך תבררי אצל מטפלי הרפואה המשלימה, אני יודעת ויש לי ניסיון בזה לכן בדקי מה זה... וכמובן את יכולה לקבוע לך תור אצל מטפל פרטי אשר מקבל ביום שישי ליפני כניסת שבת לכן זאת אני מציעה לך. ובנוסףףףףףףףףףףףףף תעשי כבר את האולטראסאונד ובדקי מה יש לך. לגבי השינויים זה תקופות, תקופות יש פה שינויים ותקופות יבשות.. בקטנות לא השתנה שום דבר.. תעדכני דניאלה

ב"ה פשוט ככה!!! הביג בוס בפעולה בחיים שלי לא דיברתי איתו כמו שידברתי איתו בשבועות האחרונים ווואלה? שיחק אותה הגבר... פשוט תרופה... תתחילי לדבר איתו!!!!! ולבקש !!! כן כן לבקש שיעזור לך!!!! והוא יעזור לך !!!! אני קרפדא בצנצנת אם לא!!!! אני אוהבת אותך מאמי ולא שחררתי שום קיטור... זה כלום !!! חחח נשיקות ותגיעי לבדיקות תעשי שיהיה לך זמן ותפסיקי לזלזל בעצמך!!!! חיבוק ענקי

אויש, התגעגעתי אלייך איך את נוטשת את הפורום לארבעה ימים? את יוצרת בי געגועים עזים להודעותייך!! הפורום נטרף? אממ.. וואלה לא שמתי לב חחחח הייתי עסוקה בטירוף של עצמי אם לא שמת לב קצת נדפק לי השכל ביומיים האחרונים, אבל בסדר, ככה הכי טוב! שיגרה יכולה להההרוגגג שמחה שניסית לעקוב אחרי הודעות! הצלחת?? חחח לפני מלא זמן הייתה כאן מריבה בפורום..אממ.. לא זוכרת של מי..נראה לי של אנשים שכבר לא נמצאים כאן בקקייצוורר- לא הבנתי מאיפה המריבה התחילה! וחלק מההודעות היו למטה וחלק למעלה.. את יודעת כמה זמן לקח לי להבין מה קרה??? חחחחח אבל בסוף, ברוב חוכמתי הצלחתי להבין.. וווומהה איתךך? חוץץ ממה שכתבת על הבדיקות, שאני מאחלת לך המון הצלחה איתן ומזה אין לך זמן? תפני לזה זמן הבריאות שלך חשובה מותתקק!. אל תלכי בשבת, זה יום מנוחה:] חחח טוב אני צריכה לעוף לי לישון אם את זוכרת אני עוד תלמידת בי"ס! אז עפתי לי אוהבת אותך המון! **חמודה**

גם אני התגעגעתי אלייך מותק :) אני משתדלת לפנות זמן , אבל לרוב אני כ"כ סחוטה ו...אין לי גם זמן לפנות ככה שאני לא ממש מספיקה לענות . עכשיו למשל זה על חשבון חזרה לאנשים שחיפשו אותי השבוע האחרון , טלביזיה(לא שיש לי זמן לצערי ) ,הספר שאני כבר שבוע לא קראתי בו ( זה מלאאאא זמן בשביל תולעת ספרים שמפנה זמן על חשבון שינה בשביל ספר ממש יקר לליבה ), אפילו להכנס לפיג'מה לא נכנסתי , שלא נדבר על ההברזות שאני דופקת והכי הכי שינה ... קרוב לוודאי שאם אני אשכב לי על הספה תוך רבע שעה תראי אותי ישנה . אני פשוט סחוטה ...אני צריכה יותר שעות ביום -כבר אמרתי את זה היום למישהו .בגלל זה אני לא הולכת לרופאים , לבדיקות למעקבים , מסננת אנשים כי אני ישנה בלילה ואנשים רגילים גם להתקשר ב3 בבוקר , מבריזה על ימין ועל שמאל ומחכה לסופ"ש :) שגרה יכולה באמת להרוג משיעמום לפעמים ומי כמוני מבין אבל מכאן ועד לטירוף שחגג פה זה משהו אחר . אולי זאת באמת תקופה כמו שדניאלה אמרה . לפחות אני מקווה שזה ככה ... אגב אני משערת שאת יודעת כבר אבל בכל זאת - גם אם אותו יום לא יצא לי לענות את מוזמנית תמיד להשאיר הודעה או סתם לשלוח לי משהו כל דבר פה או במייל . אני מבטיחה לחזור ולשים אותך לפני שינה ( ו..בדיקות ) :) אז ... אם יש לך משהו ליידע או לשתף - כל דבר את יותר ממוזמנת . מקווה שהולך טוב בבי"ס ( איך הלך במבחן ? ובתיאטרון ?) ו... שהידיד החדש לא מערער אותך מבחינת ההפרעה .כי זה יכול לקרות ... שתפי אותנו , אני כאן ואני מבטיחה לחזור אלייך . בינתיים מיליון נשיקות , המון המון אהבה מותק טריליוני חיזוקים . ו...כן אני אלך לבדיקות ... מתישהו אני אפנה זמן מבטיחה :) תמי

והייתי במצבי רוח קשים יותר. זה בסך הכל מצב רוח רע והילה לא הוציאה עלי כלום חחח לפעמים קשה להבין אותה.. את יודעת איך זה עם גאונים.. בהצלחה בבדיקות.

בכל אופן מקווה שהכול בסדר , או מסתדר איתך לאט לאט ... לכולנו יש תקופות , אני מניחה שגם זאת תעבור אז תהיי חזקה בינתיים ותמשיכי לשתף בטירוף - תרתי משמע . נשיקות יפה שלי , תודה על ההתעניינות והביאור . לילה מצויין שיהיה לך . תמי

נמאס לי מהחיים נמאס לי מהחיים נמאס לי מהחיים נמאס לי לחיות נמאס לי להיות שמנה נמאס לי להיות פרה נמאס לי להיות כאן נמאס לי לדבר נמאס לי לחייך נמאס לי לחיות נמאס לי להיות שמנה נמאס לחי להשמין נמאס לי להרגיש שמנה נמאס לי לחשוב על אוכל נמאס לי להיות מופרעת אכילה נמאס לי לשכנע את עצמי להיות בסדר נמאס לי להרגיש דפוקה מהיסוד נמאס לי לדעת שאני באמת דפוקה מהיסוד שהמחלה הזו בחיים לא תעזוב אותי רק אם משהו ענקי יקרה הייתי מתה להתאשפז עכשיו! לנוח מהחיים האלה ולצאת משם בריאה אבל אין מצב פדיחותתתתתתתתת שכולם ידעו שאני בולמיתתתתתתתתתתת מסריחהההה חסרת שליטה בעעעעעעע נמאססס לי נמאס לי נמאס נמאס נמאס נמאס למה נולדתי למה אני כזו דפוקה למה אני לא עושה כלום מהמטלות שלי למה החדר שלי כזה מבולגן ואני מעדיפה להסתכל עליו מאשר להזיז תתחת השמן שלי כדי לסדר אותו אני שונאת את עצמי אני בן אדם נורא הלוואי שאני אמות ביסורים נמאס לי למה אלוהים הביא עלי תמחלה הזו מה הקטע אם אתה לא רוצה שאני יחיה תהרוג אותי למה לשחק משחקים מה הקטע כבר מה למה למה למה אני - לא - רוצה - לחיות אבל גם אם אני יתאבד אני עדיין יהיה קיימת אני רוצה מנוחה נמאס לי כבר אוףףףףףףףף שמישהו ידע כבר הכל ויעזור ליייי ויחזיק אותי אני יעזור לעצמי בחיםםםםםםםםםםםם נמאס לי כבררררררררררררררר אוף כבר אוף כבר אוף כבר מה קרה לי????????????????????? אני ללא מבינה את עצמי מה אני אעשה? אף אחד לא חייב להגב גם את הילה אני פשוט רוצה שמישהו אפילו אם זה זרים ידע מה אני מרגישה!!! כי לאפ'חד אין מושג איכככככככככסססססססס אני שונאת את עצמי ודווקא רזיתי קצת אבל אני מרגישה עוד יותר שמנה ובא לי לחתוך כבר אני לא יודעת מה לעשותתתת

תגידי מה קרה לך? זאת לא מולאני שלי- מולאני שלי לא שמעתי אותה כך מדברת כבר 3 שנים!!! מה קרה? מאמי ביניינו את לא שמנה וגם לא פרה! ואגב- אני קוראת לזה הפרעה ולא מחלה! מולאני גם החדר שלי בבלאגן בימים שאני כמעט ולא נמצאת בבית ואם אני חוזרת אז אני חוזרת לישון בדר"כ! לכן צאי מהבסה תני חיוך הכל לטובה:-) ועוד דבר לגבי החתכים לא דיברנו על זה שאמריקן לייזר ירווח עלינו הון אם תמשיכ כך אמרו בכל מקרה שאנחנו נפנה לשם יחד ונקבל אותי הנחה כי עם הכמות החתכים שיש לנו אז אנחנו חייבות לעשות את הניתוח הקוסמטי הזה לפני החתונה שלי!- את הבטחת ואני יכוהל למצוא פה את ההודעה ומה שמבטיחים מקיימים- כמו נינה! אוהבת דניאלה

כמה הצחקת אותי עם ההודעה שלך ושימחת אותי.. וזה מעודד מה שאמרת על החדר שלך חח ואמריקן ליזר יפגשו אותי רק בקטע של הסרת שיער אלתדאגי. ואי אין לך מושג כמה כיף לי לדבר איתך את השריד האחרון מהתקופה של אז.. את נותת לי הרגשה טובה כזו.. כיף לי שנשארת! מתעלייך.

ב"ה כן כן השאלה אם זה נמאס מספיק כדי שתעשי את המקסימום שלך לנסות מהרגע הזה .. מעכשיו להשתלט על העניינים ולקבל בשלב ראשוני שההפרעה הזו קיימת בחייך וזהו!!! תקבלי את זה הקבלה שלך היא זו שתביא לך את השליטה עליה תעיפי אותה למאחורי הקלעים האמיני לי זה מספיק טוב שהיא שם גם אם זה מציק עדיין זה לא יציק כמו עכשיו כשהיא במרכז במת העניינים פשוט תקבלי את זה ובאורח פלא זה יהיה הריפוי שלך אני אוהבת אותך :-)

אני מקבלת את זה שהיא קימת אבל איך אני יכולה לקבל את זה שהיא תישאר לעוד הרבה זמן? אני לא יכולה לעבור תהליך של ריפוי אני רוצה להפסיק וזהו חייבת להיות דרך להפסיק וזהו! ואני עוד אמצא אותה את פתרון הקסם ואז אני אחלק לכולם.

קראתי את מה שכתבת והרגשתי כאילו את כותבת מתוכי מהראש שלי אנחנו הפכנו למטורפות ביגלל האוכל הארור הזה . שמרעיל לי ולך את החיים שאמורים להיות יפים . השמש זורחת אבל לא בשבילנו.ולמה כי אנחנו זבל המיץ של הזבל דייייייייי נמאס לי מכל החרא הזה. הצילו

קראתי את מה שכתבת והרגשתי כאילו את כותבת מתוכי מהראש שלי אנחנו הפכנו למטורפות ביגלל האוכל הארור הזה . שמרעיל לי ולך את החיים שאמורים להיות יפים . השמש זורחת אבל לא בשבילנו.ולמה כי אנחנו זבל המיץ של הזבל דייייייייי נמאס לי מכל החרא הזה. הצילו

אני סובלת מהפרעות אכילה מזה שנה וחצי. בחצי שנה האחרונה[יותר אפילו] התחלתי להשתמש במשלשלים. עם הזמן הגדלתי את הכמויות,ונכון לעכשיו אני לוקחת כל יום כ-15 כדורים. קראתי מאמרים באינטרנט ולפי הכאבים שאני מרגישה,יש לי תסמונת המעי הרגיז. האם זה נוצר כתוצאה מהמשלשים,או שיש לזה את אותם סימפתומים? בנוסף,אשמח אם תרחיבי לי על הנזקים שגורמים המשלשלים,והאם הנזק שגרמתי הוא הפיך או בלתי הפיך?

אני הייתי משתמשת בהמון משלשלים וחוקן גם כן המשלשלים - לקסעדין וכד' הם חומר כימי והנזקים גדולים גם לכבד וגם למערכת עיקול שהתרגלה ליציאות רק עם משלשלים ניתן להריל אותה שוב וזה לוקח זמן.. יש צורך לטפל בבעיה עצמה שהיא הפרעת האכילה והרצון להוציא את האוכל= הרע בכל מחיר!! המון כוח ובריאות דינדין

ב"ה חור במעיים.. יש הרבה זוועות כתוצאה מזה אבל זה באמת חשוב לך לדעת? את תפסיקי ?... תעשי מה שדין דין אמרה לך זה הכי נכון... בהצלחה וחיבוק ענקי את מוזמנת להמשיך לכתוב...

היי, המלצה שלי פני לרופא גסטרו כי זה מורכב מאוד! והסימפטומים שיש לך יכולות לנבוע מהמון סוגים של מחלות מעיים שלא אפרט כדי לא להלחיץ לכן פני לרופא גסטרו שיפנה אותך לבדיקות הנדרשות לכן גם פני עליו בקשר לכמות הלקסעידין שאת לוקחת שיפנה אותך לטיפול עבור ?"גמילה" שלך דניאלה

פשוט אין לי דברים מעניינים לכתוב עליהם. פעם בכמה זמן יוצא לי לכתוב משהו אבל אז אני פשוט לא שולחת אותו. דניאלה מה קורה איתך? ביאן- תודה על הכל. את הכי מקסימה בעולם!!!! זה עשה לי כ"כ טוב לדבר איתך. הם עדיין לא התקשרו אליי מאגם. מוזר לא? וחשבתי על מה שאמרת לי עם הביטוח לאומי. זה באמת יכול לעזור לי. לא נעים לי לשאול, ואם לא בא לך אז פשוט תגידי, נראה לך תרצי לבוא איתי? חוץ מזה היום אבא שלי סיפר לי שלפני שבוע וחצי באה אליי הביתה קצינת תש ודיברה עם ההורים שלי. אין לי מושג ממש מה הם דיברו אבל זה בטח לא משהו שיועיל לי איכשהו. היא גם שאלה את ההורים שלי אם אני חולה והם אמרו שלא. כאילו מה הם דפוקים????? אני יודעת שאבא שלי בטוח שאני מקיאה כי יש לי קיבה קטנה שלא מסוגלת להכיל אוכל אבל היא לא חושבת שאם התאשפזתי על הפרעות אכילה כנראה שיש לי איזשהי הפרעת אכילה. לא משנה זה בטח לא מעניין אז שיהיה לכולם שבוע טוב ומהנה!!!!!

ב"ה רק תשתדלי לתאם את זה איתי מראש ונלך... חיבוק ענקי אהובה ....

מי יקרה, באמת המון זמן אל שמענו ממך... אגב- אל תשפטי אף אחד בלומר שזה אל מעניין אף אחד זה ממש לא נכון!!! אני לא יודעת אבל חשבתי שיצאת מהצבא... בכל מקרה אני מאחלת לך כל טוב ואם תרצי תדעי שיש לך אנשים... שדואגים לך וחושבים עליך אפילו שאת לא פה.. אוהבת דניאלה

קראתי הודעות שינות מאוד שלי עכשיו ואת התשובה שלך עליהן.. ורציתי להגיד לך תודה! כל כך תודה איזו מדהימה את התשובות שלך היחס שלך אני מרגישה שבא לי לבכות כי אני לא יודעת מה לעשות עם כל הרגש הזה שהציף אותי ואני לא יודעת גם איך לכתוב את מה שאני מרגישה את כל כך עזרת לי! את כל כך היה לך אכפת כל כך דאגת וכל כך היית מסורה! עכשיו אני מבינה שכל האהבה שלי אלייך האובססיבית הזו! עכשיו אני מבינה אותה זה באמת היה מדהים איך שהייתי מכורה אלייך כמה אושר נתת לי להרגיש בתוך הים הזה השחור משחור שהייתי בו אני זוכרת איך הייתי מחכה לתגובות שלך איך הם היו משמחות אותי איך היה לי למה לחכות ואיך היה לי דבר מעניין להתעסק בו ואיך היה לי כיף לקרוא את כל ההודעות הארוכות והרציניות שלך כמה רצינות השקעת אפילו שזה היה תשובות לבעיות מגוכחות שהצגתי ואפילו שהכל היה שטויות והייתי מוציאה הכל מפרופורציות ועסוקה כל כך בעצמי ובסבל שלי כאילו שאני האדם הכי מסכן בעולם וזה בטח היה לא קל להתחרבש בכל הרפש הזה ולענות תשובות רציניות אפילו שידעת שבסופו של דבר הכל שטויות ואני בכלל לא מדברת על מה שבאמת מפריע לי וציפיתי ממך לתת תשובות בעוד ששנינו מתעסקות במה שעל פני השטח כי מה שמתחת לפני השטח לא עלה על פני השטח ואני העדפתי להתעסק ולברבר עוד ועוד על הסימפטומים ולא על מה שבאמת מפריע לי. מאיפה כל הסבלנות הזו מדהימה שלי?! אנ רוצה גם לבקש סליחה על זה שהייתי כל כך קרציה (ואולי עדיין) וכל כך בכיינית ושבזבזבתי זמן כל כך יקר שלך ודרשתי ממך כל כך הרבה נראה לי שסחטתי אותך רגשית לא פעם ואת תמיד ענית על הכל אפילו שההודעות חזרו על עצמן וההתעקשות שלי להתעסק בטפל עדיין היתה עמוקה כל כך ומושרשת.. בימים ההם הילה הפורום הזה היה כל מה שהיה לי אני לא אגיד שזה מה שהשאיר אותי בחיים כי אני בשום אופ]ן לא הייתי מסיימת אותם זה היה ברור לי תמיד אבל עצם העובדה שהיית שם בשבילי.. את ודניאלוש ולינוי והשאר הפך אותם ליותר נסבלים ונתן לי משהו והיה מישהו שהיה אכפת לו והיה לי עם מי לדבר.. כמו שתמיד אמרתי אני בחיים לא אשכח אותך ואת מה שעשית בשבילי וכמה שניסית לעזור לי אפילו שלך בעצמך לא היה קל ועברת דברים והתמודדיות עם עצמך ועם החיים שלך.. אני אוהבת אותך וכאן היייתי מאוד רוצה סרגל כלים שאוכל לכתוב את המילים האלה - אני אוהבת אותך! בענק! מאמי שלי מדהימה שלי אדם יקר ומיוחד כל כך אולי זה מגוחך ואין ממש סיכוי שזה יקרה אם אי פעם אי פעם בחיים אני אוכל לעשות משהו בשבילך! כל דבר מהממת שלי מהדבר הכי קטן ועד לדבר הכי גדול להחזיר לך חלק ממה שהשקעת בי לתרום לך באיזשהי צורה בבקשה ממך אם יש או יהיה משהו כזה אני כל כך אשמח לעשות זאת אני ממש מבואסת שאנחנו רחוקות ואין לי הזדמנות לעשות משהו אמיתי בשבילך ולראות את עצמי מחזירה לך קצת.. אני כל כך אוהבת אותך יקרה שלי אמרתי לך אם הייתי גבר הייתי מתחתנת איתך! הייתי רוצה לקשור אותך לחיים שלי באיזשהי דרך.. מה שבטוח בדרך הרוחנית קשרתי אותך כבר מזמן.. כן יפתי את קשורה! ואני בחיים לא אשחרר אותך ממני ולא אתן לזכרונות שלי ממך ולהכרת התודה שלי אלייך להעלם או להישכח. אני מאחלת לך שכל הטוב שאת עושה בשביל אנשים יחזור אלייך ושהאהבה שלי תחלחל לתוכך ותהפוך לאהבה שלך את עצמך ואת החיים. הלוואי שתהיי תמיד מאושרת ויקרו לך דברים טובים ותהיי שמחה תמיד ושכל יום יהיה מהנה וממצה ושתמצאי מישהו שיהיה שווה אותך וידע להעריך את המעלות האיסופיות שלך ותהיי מאושרת איתו ויהיו לך ילדים טובים ומקסימים כמוך שיעשו אותך מאושרת ושתגשימי בחיים את כל מה שאת מאחלת לעצמך הייתי מפרטת אם היה לי מושג מה .. מגיע לך שיהיה לך הכי טוב בעולם את נדירה ומיוחדת ואני אסירת תודה לך על הכל המילים כאן לא מספיקות אני מקווה שאת מבינה ויודעת מה את בשבילי ובשביל כל אדם שזוכה להכיר אותך ושאת חלק מהחיים שלו.. תודה נסיכה שלי תודה על הכל!!!

ב"ה לפעמים אני חושבת לעצמי.... לעזעאל עם הפורום הזה. אני לא חושבת יש מישהו שבאמת מבין מה אני עושה פה אבל באמת באמת מעטים מידי יודעים לעזעאל עם הבעיה הזאת. לפעמים נמאס לי שאני פה. לעזעזאל עם הכל!!! עם החדשות! עם אנשים שלא מסוגלים לקבל אותך כמו שאתה בלי מסכה שקרית זו או אחרת ....פשוט נמאס מהליקוק!!! קשה לי עם הנושא הזה. קשה לי אבל זו בחירה שלי ואני עומדת מאחוריה עם כל הקיטורים עם כל הכאבים ועם ידיעה עמוקה שזהו כעת תפקידי. מקומי. קשה לי להתמודד עם הצרה הזאת. אבל אני יודעת משהו שאותו עלי להעביר. קשה לי עם הכאב של כל אחת מכן אולי זה נשמע מטורף כאילו "מה אכפת לה?!" קשה לי שזה לא נעלם.... קשה לי שאני לא יודעת מה עושים כדי שהעולם הזה יתעורר כבר מתוך הרבה מאוד אשליות בהרבה מאוד מישורים ותחומים מלבד ה"א וזה אולי ישמע יומרה או יוהרה או מה שזה לא יהיה אף אחד לא מבין את הכוונה האמיתית שלי.... לכולם ובעיקר לאלה שלא מבינים כלום חושבים שאני "ביג בוס" שחושב לעצמו אף אחד לא מבין חוץ מכן את הרצון האמיתי שלי שיהיה לכולם טוב עם עצמם אולי לך אולי לעוד כמה בודדות אני לא יודעת אבל לאחרונה הכל היה מאוד קשה גם "חמודה" התפרקה ובעיני מה שהתפרק באמת הוא לדעת שאפילו ברווחה זה לא ממש מעניין. פשוט גועל קיומי מדיני שבא לי להקיא! גם "גיטרה" התפרקה לי מול הפרצוף שרציתי למות יחד איתה וכל השבוע הזה הרגשתי חרא להעמיד גבולות ולגרום לכמה אנשים להתעורר וזה עבד. עשיתי את הדבר הנכון אבל הרגשתי חרא חרא לרא הרגשתי אשמה למרות שאני יודעת וידעתי גם לגבייך שמה שאני עושה הוא הדבר הנכון גם כשלכאורה לא יסכימו אותי..."מיהי בכלל?!..." תמיד ידעתי שזה מה שחושבים עלי ושנאתי את זה. שנאתי להיות שונה. אני שונאת להיות שונה אבל ביום שאני אתחיל לאהוב את זה גם ארגיש את הברכה שיש בזה. שונה עם כל התמימות שבי. אלוהים כמה תמימות... אני יודעת רק דבר אחד שאם יש כוח עליון הוא זה שעובר דרכי כשאני פה אין לי הסבר אחר לאכפתיות שבי יש אנשים שבאמת לא מבינים את זה זה אולי בעיה שלהם אבל גם שלי אם חרא בלב זה מה שמרגיש ואליך נסיכה קדושה של אלוהים... אני מצטערת על הימים השחורים שעברו עלייך אני מצטערת שכך את מרגישה ולא יודעת אחרת כרגע. כתבת לי שכתבת אז שטויות. בעיני זה היה כמו שזה להקשיב לך ולתת לך להרגיש שאכפת ממך....מי בכלל בורר את המילים שלך וקובע אם הן שטויות או לא?! רק השופט שבתוכנו אבל גם לשטויות כביכול יש תפקיד יש כ"כ הרבה שלבים של מודעות והשלב הכי קשה הוא להכיר באמת להביט בה ולא לברוח..... זה החלק הכי קשה כמה אני שונאת את הרגע שלא נותרה מסכה בארון לשים כדי להסתיר את הכיעור והאומללות הקיומית שכל אחד ואחד מאיתנו לא באמת מוכן לשים על השולחן לקבל שזה כך ולהתחיל אט אט בצעדים של התפכחות ושינוי. זה מפחיד להיות אתה כי רב האנשים לא יקבלו את זה לכמה כאלה יש אומץ? אין הרבה לך יש יש עוד כמה פה שיש להם אומץ כזה... אני באמת אוהבת אותך והמתנה הכי גדולה שתוכלי לתת לי היא שלא משנה מה תבטיחי לעצמך שאת עושה הכל כדי להמשיך לנסות לשמור ולאהוב את עצמך כדי לאשר את עצמי זה תפקידי אף אחד לא יוכל לעשות זאת במקומי וכל אחד אחר כנ"ל את חשובה לי אל תזרקי לעזעאל את ההשגים שלך אם את רוצה שאכתוב לך אני כאן... זכיתי להרבה אנשים שהקשיבו לי גם כשדיברתי שטויות הם המורים שלי

אני רוצה להצטרף למה שמולאן כתבה.. אז.. כשאמרת לי שפנית לרווחה, אני כל כך כעסתי עלייך, לא רציתי להכנס יותר לפורום הזה, חשבתי לעצמי שאת כל כך אנוכית ולא אכפת לך בכלל מה אני מרגישה ואז קראתי הודעות ישנות בפורום [ידעתי שאני בפורום הזה מדצמבר 2005??] וראיתי באמת כמה אכפתית את היית, כמה תשומת לב הענקת לי, ובתכלס- אני באמת דיברתי שטויות, ברמות שקראתי את ההודעות שלי ואמרתי לעצמי: כמה שטויות אני כותבת?? ובכל זאת היה לך סבלנות אליי, ולא נמאס לך כל פעם מחדש לענות לי על ההודעות למרות שכל פעם היית אומרת לי ללכת לטיפול.. גם אני רוצה להגיד לך המון המון תודה כי יחס כזה לא הייתי מוצאת בשום מקום, ורק כשקראתי את ההודעות הישנות האלה הבנתי, ואמרתי לעצמי: "את לא צריכה לכעוס עליה, היא נתנה מעצמה המון, היא לא עושה את זה מתוך רוע, היא תמיד הייתה שם בשבילך, זה לא פייר שתתני לה את היחס הזה". וזה נכון, ורציתי לבכות אחרי שראיתי את ההודעות האלו, כי את הענקת לי כ"כ הרבה ואני בשניה אחת של כעס מחקתי את הכל והתייחסתי אלייך כ"כ בזלזול וזה הכי לא מגיע לך בעולם. כל מה שהרגשתי זה צער ורציתי שתסלחי לי על זה..אני באמת רציתי לבכות אז, חוץ מתודה אני גם רוצה לבקש ממך סליחה כי לא מגיע לך יחס כזה מזלזל אחרי שאת כ"כ נותנת מעצמך.. ואותו הידיד, סיפרתי לו על מה שקרה, ויומיים אח"כ באתי אליו ואמרתי לו: "אני כל כך אוהבת אותה! " והוא לא הבין מה יש לי, צחק עליי שאני מזל תאומים ויש לי פיצול אישיות והתעצבנתי עליו, אמרתי לו: "נו מה זה קשור למזל תאומים? היא עשתה בשבילי הכל אתה לא מבין???" והוא לא הבין.. שאל אותי איך יכול להיות שאתמול רצית להרוג אותה והיום בא לך לחבק אותה? לא צריך להסביר לו..מספיק שאני מבינה כמה הענקת לי, וכמה נתת לי..ואולי אני לא מפגינה את זה כ"כ ויוצא לי לקבל את זה כמובן מאליו אני יודעת שמה שאת עושה פה זה לא בא סתם ככה, ואני רוצה להגיד לך המון תודה הילה!! המון המון המון! הסתכלתי בהודעות הישנות וראיתי שכל הזמן דיברתי רק על הבטן, וכמה שמנתי, או איזה בטן והבגד ההוא לא עולה עליי, והמכנס ההוא קטן, ועשתי דיאטה פה, ונשברתי שם.. ובכל זאת הייתה לך כל כך הרבה סבלנות כלפיי אוף הילה אם רק הייתי יכולה להראות לך כמה אני מודה לך וכמה אני מעריכה את מה שנתת לי..ועדיין נותנת. אם את יכולה, תמחקי את ההודעות שלי של שבוע שעבר.. באמת אני אוהבת אותך, מצטערת, ומודה לך על הכל פשוט אוהבת אותך המון!!! ואני לא אומרת את זה לאנשים ככה סתם רק אלה שאני באמת אוהבת **חמודה**

אבל מאז שהתחלנו לדבר במסנ' ובטלפון הבנתי שגם את אנושעית וגם לך קשה ושאפילו רחמנא ליצלן את יכולה ליפול ולהיות בדכאון ועצובה כך שאני מבינה לגמרי ותארתי לעצמי שזה מה שקורה לך לפעמים.. וזה בטח נורא מיאש וסוחט להרגיש ששום דבר לא זז ושעולם כמנהגו נוהג כבר קרה לי שהרגשתי שאני מתקרבת לאמת ורציתי לברוח.. זה היה באמת בלתי נסבל מבחינתי.. ולהיות בלי מסכה זה דבר שנראה לי שאני לאט לאט הולכת לקראתו נשמה שלי זה כל כך מרגש שאת אומרת לי שזו המתנה שלך ממני.. זה מדהים וזה הטוהר של המושג אהבה וזה מדהים אותי וקשה לי להאמין שמישהי שלא ממש מכירה אותי יחסית אומרת לי דבר כזה.. תודה לך יפתי על הכל אני אשמור על עצמי בעז"ה הנה גם היום וגם אתמול לא בלסתי ולא הקאתי!(אבל יום שישי בלילה כן) יהיה טוב! בעז"ה אני אדאג לעצמי אני חייבת

היום אכלנו מוקדם אז לא אכלתי בהתלהבות פתאום אחותי עשה "מה זה לא אכלת כלום.. אז הסברתי שהיה יותר ובאמת היה ואז אבא שלי אומר "מה את דואגת לה יש לה פטנטים". היססתי לרגע ואז אמרתי "כן איזה פטנטים"? אז הוא אמר "עזבי אחר כך אני אגיד לך.." "למה תגיד עכשיו מה הבעיה"? "לא לא.. " שתיקה... אמא שלי בפנטומימה שלה רומזת לי לעצור את זה.. "את חושבת שאנשים פה טיפשים אני מכיר את הפטנטים שלך .. אני יודע הכל יש לי מקורות סודיים"? "אז תגיד כבר מה הקטע" "לא יכול" "אז תשמור תידע שלך לעצמך זה לא מעניין אותי אם אתה לא מתכוון לדבר ברור.." "אני אוכל ומעלה כל שבוע עשר קילו ואת אוכלת מה שבא לך ומרזה.. יש לך שיטות.." "נו אז תעשה את זה גם! זה אחלה פטנטים לא.. קדימה למה שלא תעשה את זה.." "חכי.. אולי למה לא אבל צריך לבדוק עוד כמה זמן עוד איזה שנתיים לא עכשיו ואם זה באמת יהיה טוב גם אני יעשה את זה.." "יופי מצויין". אחותי מעבירה נושא.. ואז.. "בן אדם יכול לחיות רק מירקות וקצת חלב ולשתות מים וזה אחלה.." אני ;"אתה כל הזמן מצהיר שהכי טוב לאכול רק ירקות ואז להרזות אז יאללה תעשה את זה כבר למה רק לדבר..?" ואז הוא אמר משהו על הממתקים שלו שלקחו לו מהם מהחדר.. אז ברחתי חחח כי זה אני..! חח איזה בכיין חח (מה את צוחקת טיפשה !) חח כמו ילד קטן שלקחו לו תשקית יומולדת חחחחח והיום אכלתי צהריים כמו שצריך ולא הקאתי וגם בערב וכיף לי.. אני מרגישה יותר טוב.. סבבבהההה

תראי, לפעמים ההורים כאלה אבל לא אפתח איתך נושא על הורים... בכל מקרה ההורים יודעים אם הם לא מדברים שזה לא אומר שהם לא יודעים! לדוגמא- אמא שלי לפני כשנה יצאה לי ביציאה הכי מוזרה.. אני יודעת בדיוק מה עשית ואני כתמימה אומרת לה את חולמת.. אבל יום למחרת יצאתי ובאמת סיפרתי לה למה כל זה התחיל ולמה אני לא אחזור לזה- כי אי רוצה ילדים- החבר שלי רוצה ילדים וגם אני ואני אל אדפוק את זה... לא כרגע אבל אולי ביום מן הימים אחזור אין לדעת.. ואגב יש לי פיקוח הכי משטרתי בקשר למה שאני מכניסה לפה- ההורים שלי מה אני מכניסה לפה- כיוון שהשמנתי בטרוף בגלל התרופות והחבר מה שאני לא מכניסה יום אחד הייתי על מלפפון וסוכריה כרמל והוא כעס עליי ופחדתי כי זה התפרק כי הוא אמר לי אם אני עושה זאת אין לנו מה לעשות ביחד כי הוא אומר לי שיש לו מספיק דברים על הראש והוא לא צריך לשמור עלי מה"א ואמר שאין לו כוחות להילחם בזה כל עוד אני לא רוצה לצאת מזה...כי ביניינו רק החבר שלי יודע מה באמת אני עושה וכ"ו..ועל כל ההפרעה! אגב הוא כועס כי אני נכנסת לפה כי הוא אומר לי אין לך זכות ליעץ לבנות אחרות כל עוד את לא מיישמת זאת! בולשיט אני מייעצת את מה שאני הייתי עושה בנקודת מחשבה של עכשיו ולא לפני 5 שנים..- לכן אמרתי לך "יצאתי" אגב- סוכריות גומי זו החולשה שלי! טוב- שיהיה לך את השבת הכי נפלאה אוהבת! ועוד דבר! אני בעוד שבועיים אעבור דרך שדרות לכן יש לך ליצור איתי קשר ולא לא תראי אותי! ואם תרצי ליפגש או משהו זה לטיפולך! לאב יו מאמוש דניאלה

יצאת מזה או לא? יא אני בחיים לא הייתי ככה הולכת ומספרת לאמא שלי.. אני תמיד מכחישה עש שתופסים אותי על חם.. ובינתיים אפילו כשזה קרה הצלחתי לתרץ את זה.. מדהים. וכן עכשיו אני די בטוחה שהם יודעים אבל עדיין אני לא חוששת כל כך וזה לא מעסיק אותי ממש כי הם לא יודעים בוודאות וחבר שלך נורא חמוד... איך אפשר להיות עם מישהו כשאת כל כך עסוקה בעצמך אניי לא יודעת אני עם הקריזות שלי לא מסוגלת ליצור קשר אחרי יומיומיםם שאני מכירה מישהו - וגם זה נדיר אני דופקת הכל ותתתחילה להרוס גם אני אוהבת סוכריות גומי אבל לא ממש אוכלת כי זה נורא משמין וכשבא לי לבלוס זה לא עולה לי במחשבה של משהו שאני רוצה כך שלא יוצא לי ממש לאכול כאלה.. אבל סוכריות רגילות חופשי אני מתה על זה... הממ.. אני ארצה שניפגש ברור.. למרות שזה יהיה מוזזררר רצחח תרשמי לי תמס שלך?

ב"ה מולאן לכי עם זה עד הסוף פשוט תתעמתי איתו ותשאלי אותו "למה אתה חושב שיש לי שיטות?" "למה אני זקוקה לשיטות?" אני בטוחה ששאלות מעין אלה יפתחו את התאים המאובקים במוח ... ונשמע שיש לו תאים מעושנים שכאלה... מה את אומרת??... חיבוק ענקי כל הכבוד שדיברת בעיני, זה חתיכת הישג!

להגיד את המילה הזו "מקיאה".. תאים מעושנים זו לשון מאוד עדינה האמת שאני עונה לו ומאז שחזרתי מאילת הרבה יותר אני כבר לא מפחדת ממנו.. נראה לי שקצת ההפך.. במיוחד במה שקשור לאוכל אם אני אומרת לא נגיד "אל תדבר איתי עכשיו שאני אוכלת אתה מעצבן אותי" הוא מזה נלחץ.. חח לא מזמן התעצבנתי עליו ויצאתי עליו בעצבים שהוא תמיד תוקע גרעפסים ענקיים בזמן האוכל וחשבתי שהוא ידלק ויתחיל לצעוק חזרה אבל הוא שתק ומאז הוא מבקש סליחה כשהוא עושה את זה וזה ממש לא מתאים לו

אני שונאת את עצמי כבר איזה ילדה נאכסיתתתתתתתת אחותי עכשיו מתארגנת.. אני ביטלתי את ההגעה שלי כי השמנתי והבגדים באים עלי צמוד וכי יהיו שם מלא אנשים שאני לא ממש חברה שלהם ואן לי כח אליהם ואין לי כח לךאףחד וקר ואני עובדת מחר והתרוצים לא נגמרים אני פשוט עלובה עד שסוף סוף יש לי הזדמנות לעשות משהו לצאת מהבית אני כזו ילדה עלובה ומסכנה אני מרחמת על עצמי למה אין ליתרצון הזה להנות מהחים לצאת.. למה למה? למה זה עונש בשבילי - סוג של משימה היום שמעתי איזו מורה מדברת על כמה שהיא אוהבת לצאת והיא פי 2 מהגיל שלי ואחותי למשל מה זה אוהבת ורק אני שונאת ושמתי לב שחברה שלי אפילךא לא ניסתה לשכנע אותי בדרך כלל היא יושבת לי על הוריד כנראה שכבר התייאשו ממני סופית מה אני יעשה? אין לי תרצון הזה פשוט אין לי אני רוצה שיהיה לי אבל אין לי בטח שאני יהיה מבוגרת אני נורא יצטער על זה שפספסתי את כל הבילויים האלה אבל נכון לעכשיו זה אפילו לא נראה דבר מהנה.. יותר כמו עבודה אני עלובה כבר אמרתי.. אני פשוט עלובה יש מלא בנות במצב גרוע משלי שיש להם חברים וחברות ויוצאות והכל ורק אני בול עץ כל היום רוצה לנוח ולא עושה כלום אז גם אין ממש ממה לנוח .. נמאס לי כבר מהאישיות שלי חוץ מה"הא האלה יש עוד מלא בעיות חבל על הזמן אין פלא שרב הזמן אני מעדיפה לחיות בהכחשה מאשר להתמודד כי אין לי מושג מאיפה להתחיל נמאסת כבר נמאסתת

ב"ה הוא להרגיש שאתה נגמר מבפנים ונראה "פלא" מבחוץ.... המצב שמרגיש הכי נורא הוא שאיש לא מזהה שאתה זועק "הצילו!" המצב הכי נורא שאתה יודע באיזשהו מקום שאיך שאתה לא יתקבל בברכה כי תמיד יש מה להגיד... הדבר הכי נורא שבשום מקום לא באמת אוהבים אותך כמו שאתה..... אז אחרי כל זה... איך אפשר לרצות לצאת מהבית?! יש שלב שכבר נמאס לשים מסכות... שלב נדיר אז במקום החשיבה המקובלת היא.... "אני ארזה וארזה....הבגדים יראו ממש טוב עלי ואז אוכל גם לצאת ואז גם יאמרו לי "וואוו איזה פצצה..." וכל זה באופן מבחיל הופך להיות שאיפת חיים וכשהרגע הזה מושג הוא נעלם תוך שנייה ואז מה נשאר?.... הכיעור... הגועל והתחושה שאיש לא אוהב אותך באמת .... מזדההה?

וזה נכון.. אבל לא לגבי כי אני לא מחכה שיגידו לי את זה כבר שמעתי מספיק או שאני פצצה או שאני רזה מדי הרבה חברות שלי קוראות לי ניצ"ולשית - ניצולת שואה.. ופעמיים יצא לי לשאול אנשים כמה אני צריכה לרדת כדי להראות כמו הדוגמניות בערוץ האופנה כשזה בדיוק היה בטלויזיה ואמרו לי שאני צריכה לעלות.. חח אחרי זה הם הודו שזו הגזמה אבל את יכולה לשער בנפשך כמה זה היה אמור החמיא לי.. כמעט כל יום מעירים לי על רזון שלי גם אנשים שלא יודעים שזה לא טבעי נו ואת חושבת שאני מתייחסת לזה? ממש לא! אני לא נותת לעצמי להאמין לזה ומבהירה לעצמי שהם מגזימים! אבל בניגוד לחשיבה האנורקטית למשל אני לא מאמינה שהם משקרים ואני מאמינה שהם באמת חושבים ככה אבל הם פשוט טועים. לגבי מה שאני חושבת על עצמי אם אני משמינה וזה לא משנה שזה עדיין נקרא רזה אני מרגישה שאני שמנה אתמול למשל ראיתי תמונות שלי במחשב ובפלא' ונראיתי לעצמי ממש רזה אבל היום קמתי בבוקר ונשקלתי וגם עדיין בגדים שהיו גדולים עלי נצמדים אלי אז אני מרגישה נורא שמנה... ואתמול הרגשתי שאני ממש אוהבת תגוף שלי וגם לפני אזה 2 קילו הייתי מספיק רזה לעצמי זה טיפה מסובך בכל מקרה זה אף פעם לא היה ואף פעם לא יהיה בשביל אחרים גם ביום חמישי ידעתי שאף אחד לא ישים לב ששמנתי אבל הרגשתי נורא שמכנס שלפני חודש היה רחב עלי נצמד לי פתאום ואחותי אמרה "כן אני זוכרת שהוא באמת היה יותר גדול עלייך" וזה מה ששבר אותי ובגלל זה לא יצאתי.. אני לא חושבת שאנשים יאהבו אותי יותר אם אני ארזה אני חושבת שאני אוהב את עצמי יותר כמו שקרה עד עכשיו תמיד כשרזיתי אהבתי את הגוף שלי יותר . אבל אני מודעת לזה שזה רק דבר אחד ויש עוד הרבה דברים בחיים שיכולים לעשות אותי מאושרת או אומללה.. אני לא חיה בסרט מתעלייך מאמי שלי.

אבל למה אני מרגישה שאני צריכה לשכנע שיש לי ה"א?? והעניין הוא שאני גם לא יודעת איך! ואז אני כבר בעצמי מתבלבלת ולא יודעת מה נכון ומה לא... אתמול הוא אמר לי: "הבעיה שלך, אם יש בעיה, זה ה"א- אבל גם אם באמת יש בעיה כזאת אז בקושי" מה אני אמורה להגיד על זה? מה אני אמורה לחשוב על זה? לי בעצמי לקח הרבה זמן להפנים שיש לי הפרעת אכילה [מי כמוך יודעת] ועכשיו אני אמורה לשכנע אותו בזה? אני כבר משתגעת אני לא יודעת..אולי אין לי ה"א, אולי אלו סתם מחשבות על הנושא וואי אני כבר לא יודעת מה לחשוב הילה תעזרי לי.. הוא אומר לי: "תתנחמי, יש בנות עם הפרעות אכילה במצב יותר גרוע משלך" אני לא רוצה להתנחם בזה, זה לא מנחם אותי!. כי רע לי, אז מה אכפת לי שלאנשים אחרים יותר רע ממה שלי רע? אני רוצה שיהיה לי טוב, לא להתנחם על חשבון אחרים. את יודעת הילה, שנה שעברה היתה לי תקופה ממש מגעילה...נכנסתי בתוך עצמי, נהייתה ילדה סגורה, ועצובה..לא יצאתי לא הייתי עם חברות..כלום. וזו הייתה תקופה ממש ארוכה שעברה רק השנה. והרוב היה בגלל הה"א.. אני לא רוצה שעכשיו זה יחזור שוב את מבינה? אני לא רוצה, אני ממש מפחדת שזה ייקרה. בא לי לבכות..אני לא רוצה שתקופה כזאת תחזור לי אני לא רוצה!! בגלל זה אני לא רוצה להתעסק בזה. אני לא רוצה לפתוח את זה והידיד שלי...אני לא ידבר איתו על זה יותר מזתומרת הרבה שלבים בה"א? את מתכוונת לפני שהופכים לשלד? אז באיזה שלב אני?? בשלב הראשון? אוףףףף הילה זה כל כך עושה לי רע להתעסק בזה.. דפדפתי קצת אחורה בפורום ואז ראיתי הודעה שלי, תראי מה כתבתי: ו"מה אני אמורה לעשות?.. פשוט..כלום? לעזוב? להדחיק? נראה לי רעיון טוב אבל מה יקרה, אם יום אחד אני כן ירצה לפתוח את הפצע? אני מניחה שזה ממש יכאב אני לא רוצה. אני מרגישה שאני מדחיקה את הכל וברגע שאני יוציא את זה..יצא כל כך הרבה כאב.. התפרצות כמו הר געש כואב מדי. לא רוצה ככה. " זה בדיוק מה שקורה לי עכשיו...פשוט בחודשיים האחרונים הדחקתי את ההפרעה שלי עמוק עמוק..כבר שכחתי שהיא שם ועכשיו פתאום, כשפתחתי את הכל וסיפרתי לידיד שלי.. נהיה לי ממש רע עם זה עצוב לי, וכואב לי הילה, יש לך אולי משכך כאבים לסוג הכאב הזה? אני אוהבת אותך, תודה על הכל. אגב, מישהי שלחה לי הודעה למייל, ואמרה שהיא ראתה את ההודעה שלי פה ולא אהבה את הכוחניות של הפורום ושהיא מציעה לי להכנס לאתר שלה..חחחח אני נשארת פה, לבינתיים. אוהבת המון המון, יותר ממה שאת מתארת לעצמך **חמודה**

ב"ה אנשים שאין להם ע"פ הגדרה ה"א לא יודעים מהן ואלה שסובלות מהפרעות אכילה נמשכות לספר לאנשים שהן יודעות מראש שלא יבינו לעולם מה באמת קורה במוח הזה ואז עם תגובה כמו שתיארת שקיבלת מתווסף לתודעה תירוץ כמו למשל: "הוא לא חושב שיש לי הפרעות אכילה... יש כאלה במצב יותר גרוע... אפשר להמשיך עד שהוא יראה.." אני זוכרת את זה יפה היה לי שלב כזה וכשזה היה ניכר אני כמעט בטוחה שאותו אדם התחרט על כך שאמר שזה לא ניכר בי חמודה... זה בדיוק הקטע כך מתנהלת הפרעת אכילה ולגבי הכוחניות שלי את יכולה למסור למנהלת הפורום האחר ממני באופן רשמי שהיא יכולה לקפוץ לי ...ושאני מאחלת לה לקפוץ למקום שרק אהבה שוכנת בו.... אלוהים, כמה רוע יש... חיבוק ענקי המון אהבה שבוע טוב ואל תשכחי דברי עם היועצת! :-)

עד שסופסוף סיפרתי למישהו על זה אני סוחבת את זה מכיתה ח' ואף אחד לא יודע על זה וכשסופסוף החלטתי לספר..הוא מאבחן אותי, בודק עד כמה המצב שלי גרוע זה לא הולך ככה!! זה בדיוק הקטע? כך מתנהלת הפרעת אכילה? אני שמחה לדעת שאני פועלת לפי השלבים הנכונים..סבבה אני בדרך הנכונה, אם ככה זה פועל אז אני לא צריכה לדאוג אה? יופי. ככה זה אמור להתנהל. תודה שהרגעת אותי הילה. טוב, בקיצור, מיציתי את הנושא של ההפרעה, לא בראש שלי להתעסק בזה כרגע, יש לי דברים יותר חשובים על הראש אני מחזירה את זה עמוק לאיפה שזה היה סבבה ? יופי:]. קצת נדפקקקקתיייי היום כמו שאת רואה אבל ככה זה, האנשים הכי חכמים הם הכי מתוסבכים עם עצמם. חוץ מזה שאני גם מזל תאומים וזה בכלל פיייייייצול אישיות!. אז אני הולכת להיפרד יפה יפה מההפרעה, לדחוף אותה עמוק לאנשהו ולסדר לעצמי תבלאגן!. אה כן, ואני אוהבת אותך אל תשכחי את זה כן? יופי. פשוט נפלא. כן, השתגעתי לי, אז..עפתי? כן עפתי ביי. חיים טובים:) **חמודה**

למי שזוכרת אותי......אני נוסעת לחו"ל סוף סוף להגשים חלום...כולי בלחץ ..מלאה פחדים...למרות שאני יודעת שיהיה בסדר ויהיה לי כיף .....אני מרגישה רגשות מעורבים....אני חולה משבוע שעבר....כנראה מהתרגשות...בא לי להקיא...קשה לי לנשום....שמעתי שהמשפחה שלי מדברת עליי שאני חולה...ושזה פסיכולוגי...קצת גרם לי למבוכה...לא יודעת אולי זה האגו של הילדה הקטנה שלא מראה חולשה... שחייבת להיות חזקה...שלא מתרגשת מכלום..ששום דבר לא משפיע לה... .אבל כנראה שהם צודקים.... שבוע הבא זה קורה....אננננננניי בלחץ....מרגישה קצת שמחה...קצת אבן שתקועה בגרון...תחושה של דכאון...פחד כבר לא יודעת להגדיר מה אני מרגישה..... פתאום לא בא לי לנסוע...רק מפחד...ופתאום בא לי ואני מתרגשת.....רוצה לברוח מלהרגיש....לפחות עד הטיסה...... מפחדת מהטיסה....תמיד פחדתי....תמיד היו לי חרדות מכל דבר...מרעש שלא במקום....וכו'..... בקיצור אני אומרת לעצמי שיהיה בסדר.... .ושזה כבר יקרה כי אין לי כח לחכות.......ודי להיות כבדדדהההההה!!!!!!!!!!!! ביי אהובות...תהיו חזקות..............................

את מתרגשת מותק קוראים לזה פרפרים בבטן .... וזה טבעי לגמרי וזה סבבה לחלוטין ומותר לך . אני מתרגשת בשבילך , קחי את זה בקלות יהיה לך כיף ברמות , וחוויה יוצאת דופן ואני בטוחה שאושר שתחזור לכאן , תחזור מישהי אחרת מהטיול . זה טיול מבגר , משנה מפכח ומלמד המון על עצמך . אני לא יודעת אם את הולכת לעשות טרקינג , אבל בחווית הטרק יש משהו מחשל שאין הרבה חוויות כאלה . בכל מקרה כל הטיול הזה , הוא חופש ועצמאות . אז תהני מזה !!! אני מקנאה בך -מודה . אבל אני שמחה גם במה שיש לי כרגע וזה סבבה גם . בכל מקרה נשיקות אהובה שלי ואל תשכחי לקפוץ לביקור כאן או לשלוח לי משהו למייל . המון המון אהבה , תעשי חיים בינתיים כי גם הסידורים לקראת הם חלק לא מבוטל , תמי

אשלח לך למייל....אכנס לאתר כשאהיה בדרום אמריקה ואדווח...חחחחחח.... ביי תודה על התגובה!!!!! אוהבת אושר.........................

איך יכול להיות הדבר? והיום אני ואחותי הקאנו באותו זמן והאבסורד הוא שהיא מחוסר שליטה ואני מבחירה. אם זה לא היה עצוב זה היה קורע מצחוק. היום אימי לקחה אותי לשיחה ואמרה שהיא קבעה לי תור למחר והביאה לי כוס לבדיקת שתן וב8 בבוקר יש לי תור ומחר אני מתחילה ב11 אז אין בעיה מבחינת העבודה והיא ידעה את זה לפני חודש חודשיים אחים שלי ניסו לשכנע אותי לעשות בדיקות ולא הסכמתי היום הסכמתי אני כבר הרבה זמן שמה _ _ _ אחד גדול על כל הכל.. כבר בקושי מסתירה ולא מנסה לגרום אנשים להאמין לי אז פעם שעברה לא עשיתי בדיקות שתן כי ברב כשרוניות נכנסתי לשירותיים עם הקופסא והשתנתי באסלה בטבעיות ורק אחרי זה נזכרתי שהייתי צריכה לעשות את זה בקופסא הילה את חושבת שהבדיקת שתן יכולה להיות משמעותית? שתגיד משהו אחר אני יודעת..? וצריך להיות בצום.. אז אני יכולה לא להיות בצום ואז לשבש את הבדיקה לא...? סתם אני שואלת אני כבר באמת לא אכפת לי שיגלו מה שהם רוצים זה כבר מעניין לי ת_ _ _ אני כמו איזה זומבי כל היום לא אכפת לי מאף אחד ומכלום ורב הזמן אני מוציאה עצבים ומפזרת ארס לכל עבר מתעללת בכל מי שנקרא בדרכ מה יש שגם הם יסבלו קצת ואני אין לי מה להפסיד כי אני מרגישה שאני לא צריכה כלום כך שלא תהיה לי בעיה אם כולם יעזבו ואשאר לבד אני לא מפחדת לאבד אנשים נראה לי שהם כבר איבדו אותי מזמן אני מרגישה כמו אשלייה אופטית של איזה יצור חי כאילו שאני לא פה באמת אני לא מרגישה שאני באמת חייה אני מרגישה כמו צל של משהו לפעמים אני מסתכלת על עצמי ולא מבינה שדאני באמת קיימת שאני אמיתית שאני חייה לפעמים נראה לי שאני בכלל לא סובלת ושסתם אני מזיינת לעצמי תמח כל היום כי אני חייה די טוב הלוואי על הרבה אנשים חיים כמו שלי די עושה מה שבראש שלי .. אבל מצד שני אין לי בכלל חיים אז על מה אני מדברת? יש לי ידיים כל כך מכוערות

מאמי רק רציתי לומר לך כמו בשיר של מייקל ג'קסון את לא לבד אוהבת דניאלה

יהיה טוב אם את יצאת מזה גם לי יש סיכוי טוב לא..?

ב"ה חשבתי שהיתה לך רגיעה משמעותית מהנושא ואני לא יודעת כבר מה לחשוב על זה... כשדיברתי איתך נשמעת כ"כטוב אני לא מבינה איך באחת הרסת את הכל... לגבי הבדיקות קחי אותן בערבון מוגבל כי רק בדיקות שעושים במרפאה להפרעות אכילה הן מראות תוצאות אמיתיות משום שהבדיקות שהם עושים ממוקדות וכן דרכן אפשר לראות הרבה על המצב מאחר ורוב רופאי המשפחה לא מבינים בהפרעות אכילה הם שולחים לבדיקות כלליות והן בד"כ שטחיות כך או כך מה בעצם המטרה? אנחנו יודעות שהמצב לא מזהיר השאלה מה את מתכוונת לעשות עם זה באמת?... אוהבת אותך מאוד נשמה :-)

מה גרם לנפילה.. אין לי מושג אני לא חושבת שהייתי אז בדרך החוצה או בחוץ כמו שחשבתי שאני.. פשוט הייתי שמחה יותר ופרקטית יותר ויותר שלמה עם המצב לא חושבת שהיה לי יותר טוב כאילו מבחינת המחלה ברור ומבחינה בריאותית ברור אבל היה לי קשה יותר מבחינת עצמי ועכשיו לא קשה לי כאילו רק קשה לי שאני לא שולטת בהפרעה הזו אבל חוץ מזה הכל טוב אני פשוט מפחדת את מבינה? כאילו מה יהיה איתי אולי זה שעד עכשיו לא קרה כלום אומר שהגוף שלי מכין לי הפתעה גדולה יותר - עוד משהו את יודעת שיש ל מחזור סדיר? כל חודש פכ"ל.. את מבינה את זה??? את יודעת יצא לי כמה פעמים לחשוב שאולי אם אני יאכל בריא ולא יקיא אז יתחילו הבעיות כמו שקרה לכמה אנשים שהפסיקו לעשן ומזה מתו או שאת עושה דיאטה ועד שאת מתיאשת ומפסיקה אותה את מרזה.. כמו שבזמן ריצה את נושמת רגיל סבבה כזה ואז כשאת עוצרת לנוח פתאום את מתנשמת בכבדות.. את מבינה? לכי תדעי אולי יש מצב אולי עדיף שאני כבר אשאר ככה למרות שלא בא לי בכלל ובא לי לחיות כמו בן אדם נורמאלי אבל זו רק השערה.. לגבי הבדיקות לא עשיתי..

איך יכול להיות. כולם מסביבי עם בעיות קיבה יש לי דודה בדרך לניתוח חברה אחרי ניתוח בגלל בעיות קיבה אחות שהיו לה הרבה זמן בעיות עיכול ואז גילו שזה צליאק. והכי מצחיק? אחות שכבר כמה חודשים מקיאה כל הזמן לא מרצון וללא שום דיאטה או משהו סתם ככה כל יום כמה פעמים ביום וכבר כמה חודשים שאין לאף אחד תשובות ממה זה ועכשיו היא לוקחת איזה 7 כדורים ביום ואני שואלת את עצמי.. איך לעזאזל איך??????? אני מקיאה יומיום כבר כמה שנים בכוונה ואוכלת לפני זה כמויות ענקיותלפחות 3000 קל' כל פעם תוסיפו לזה כמה שנים של הרעבה לפני כן ועוד שנה של אכילה כפייתית לדעתי עם אפיזודות של הרעבה ותקבלו אדם בריא לחלוטין-אני נעים מאוד! כמה 8 שנים שוחקת את גופי ומוחי ובריאה כמו שור אני רצינית אני אפילו לא מתקררת בחורף לא מזמן עשיתי בדיקות שגרתיות והרופא ממש הורשם לטובה מתי האיש השמן עם הסיגר יצא כבר מהמחבוא? (יגאל שילון) זו חייבת להיות מתיחהה ואני נגעלת כל כך מאחותי שמקיאה אתמול צרכתי עליה כל כך כי היא כמעט הקיאה לי בספל ריק שהיה בחדר ובסוף היא רק ירקה ואפילו לא טרחה לשטוף את זה. היום חתכתי.. לא עשיתי את זה אולי 3 שנים וגם אז זו היתה תקופה קצרה והיום כאב לי כל כך חברה שלי קראה לי לבוא אליה אבל לא יכולתי כי הייתי צריכה להקיא.. ואפילו גם לא סיימתי לאכול הייתי עוד רעבה "רעבה עלק" הייתי פשוט מסכנה כל היום לא אכלתיממש רק תפוח וקצת שוקולד שדודה שלי הביאה לי והיה סבבה ב4 וחצי ככה הגעתי הביתה ופתאום בום בלי שאלות ישר למטבח עוד לא הקאתי ואני עוד מסוגלת לאכול אחרי שכבר אכלתי לא מעט - בור ללא תחתית. אני שונאת את עצמי על דברים שאני לא בטוחה שעדיין יש ללי שליטה עליהם כך שלפעמים אני לא ממש מבינה מה יש לי לכעוס על עצמי וככל שאני מאבדת שליטה יותר כך אני יותר רוצה לרדת במשקל אבל לא סתם לרדת במשקל כי את זה אני יכולה גם עם הבולמיה אני רוצה להפסיק לאכול אבל די מהר אני מבינה שזה לא מה שבאמת אני רוצה וזה רק נראה לי כשאני מאבדת שליטה חוץ מזה שבאמת יפה לי ששמנתי הפנים שלי נראות יותר אנושיות.. חבל רק שאי אפשר להשמין רקבפנים כי בגוף לא יפה לי היום אמרו לי שאני מורכבת מעצמות וכל הזמן אומרים לי דברים כאלה ובא לי לבכות מרב שאני רוצה לצרוח שאיך הם לא רואים כמה שאני פררררררררהההההההה ושאני רק נראית רזה בידיים ובפנים ואלי קצת בישבן כי הוא שטוח ואני ישרה מאחורה אבל חוץ מזה יש לי צדדים ויש לי רגלייםםם ואני לא מסוגלת לשלוט בעצמי ואוכלת יותר נכון בולסת בלי סיבה ואחרי זה אנשים עוד מקנאים בי דפוקים כולםאני מקנאה בכל מי שיכול לעבור יום בלי לפחד מאוכל לפחד מעצמו ובתוך השילוב הזה לרדת עמוק למטה עד שאתה לא רואה שום דבר אחר אני פשוט מפחדת מכל דבר שהוא לא מוכר לא פוגשת אנשים חדשים לא יוצאת עם בנים לא חושבת על זה בכלל לא יוצאת עם חברות לא שומרת על קשר עם אפאחד רק עבודה ואוכל זסה מה שיש לי בחיים אפילו את ההורים שלי אני לא מכירה והם כבר לא יודעים מה לעשות איתי טוב די לחפירות רק רציתי להגיד שזה נורא מפגר שאני בריאה ואנשים שאוכלים בריא תמיד נהיים חולים בדיחה שחורה גרועה מתרחשתלי מול העיניים כל יום כמה טיפשי

ב"ה או שזה לא מספיק מה שאת רואה את צריכה שאחרים יגידו לך? ... ? ואם הם יגידו לך זה יעזור?

רק מעצם זה שהתייחסת למה שכתבתי אני מרגישה שאני מבינה מה את אומרת ומצד שני לא מבינה הילה אני לא יעזור לעצמי אני לא יוציא את עצמי מזה ואני גם לא יתן לאפ אחד לעזור לי לא יודעת עד מתי זה ימשך אני בטוחה שכולם כבר יודעים עלי הכל אני ממשיכה להכחיש בלי טעם אם יגידו לי מה?

מאמי כמה באמת זה אירוני... אני לא אפתח פה את הנושא אבל את חסרה לי אוהבת -דניאלה שלחי לי מייל ואני אצור איתך קשר טלפוני ואולי נפגש... [email protected] דברי איתי

לשלוח מיילים מה איתך?

ש... אני אוהבת אותך מותק . את מדהימה ואכפתית , ומצחיקה ויש לך כל כך הרבה קסם אישי שאת מצליחה להעביר אותו אפילו דרך הפורום הוירטואלי אומנם אבל בכל זאת ... כואב לי שאת לא רואה את עצמך כפי שאחרים , כפי שאנחנו רואים אותך . אבל זאת חלק מההפרעה , ומהפרעת הבורדר ליין שלמיטב זיכרוני יש לך גם ( או שאני טועה ותקני אותי בקשה אם כן ) . החיים לפעמים יכולים להיות מאוד אירוניים , ברמות שזה כואב לפעמים . כך שזה מאוד טבעי שהתוצאות של הבדיקות שלך יצאו "מושלם" אבל בתכלס אין גבר כזה מושלם גם לא בבדיקות , ויש הרבה נסתר מגלוי במצב הזה .... אם חופרים לעומק תמיד יצוצו הבעיות האמיתיות , ואת צריכה לדעת לשמור על עצמך מפני כל המצבים הללו , ולא להיקלע גם לשאננות של בדיקות טובות . ההפרעה עדיין עושה את שלה , את הייאוש שלה אנחנו שומעים מבעד למסך, זה גם מתבטא פיזית בשטח וגם אם לא את חייבת תמיד להיות עם יד על הדופק . אוף ילדונת הלוואי והייתי יכולה לעזור לך אבל ידיי קשורות את חייבת להאמין בעצמך שתצאי מזה בתהליך קשה ומייגע אבל תצאי מזה כי זאת האפשרות היחידה ! אסור לך לקבל או להשלים עם מצב או אפשרות אחרת שתוביל אותך למצבים כל כך קשים ומסוכנים שאולי לא תוכלי לצאת משם בכלל .... דברי איתנו , ספרי לנו מה עובר עליך ,מה את מרגישה, מה רץ לך בראש ..., לפעמים יש תקופות לא קלות , לפעמים נופלים וכולנו בני אדם אבל אל ייאוש !!! \יהיה בסדר נשמה יפה , אוהבת אותך מותק חיזוקים ממני תמי

קצת הרבה תודה בכל זאת נחמד מצדך להגיד את כל הדברים האלה

הילה, את יכולה לברר לי בבקשה או אם את יודעת האם אפשרי לבצע ניתוח לבקע בטבור במצב שלי? גובה 1.66 משקל 42.5? זה מציק לי ואני לא יודעת אם יש טעם ללכת לרופא שהוא יגיד שאי אפשר לנתח כי אני קעורה בבטן... אלפי תודות,

ב"ה אני חושבת שהניתוח יכול לחכות לעוד כמה גלגולים טובים ואם אהיה ישירה פשוט למחוק אותו מהלכסיקון המחשבתי שלך. נשמע לי שאת זקוקה וצריכה לטפל בנפש שלך... ואחת הדרכים לעשות זאת היא להבין שיש לך בעיה או שזה "טבעי"? ואם לא אז מיד לגשת ולהתחיל לעשות את הנקיון האמיתי מבפנים צר לי שהתשובה אולי אינה מספקת אבל בהחלט חומר למחשבה המון אהבה ספרי קצת עלייך... :-)

אני יודעת שאני סובלת מאנורקסיה ואני יודעת שאני צריכה טיפול ואני אכן כן בטיפול. רק רציתי לברר, אם לפי מה שאת אומרת באמת אסור לי לעבור ניתוח? אז מה אני יעשה? עד שאני לא יצא מהאנורקסיה אני יסבול מהשבר?

כולי תקווה שהנימה האישית המשתמעת מכותרת ההודעה אינה בגדר עזות מצח... אני פשוט חש חובה נעימה להודות לך על השירות הכל כך טוב שאת מעניקה בפורום: על תשובותייך האדיבות, המהירות והמסייעות ועל ההתייחסות האישית שלך לכל פונה ופונה. כפי שאולי הבחנת הפנייה שלי היא בלשון זכר ("אני חש"), ואכן הנני עלם צעיר כבן 30. אני משער שאת מתפלאת מעט, שכן רוב הפניות הן של בנות בכלל ושל בנות בגיל ההתבגרות בפרט. אז מה מעשיי בפורום זה? טוב, קצת קשה לי "לקרוא לילד בשמו", אז רק אציין שמשקלי 53 ק"ג ושבשבוע האחרון התקיימתי מסלטי ירקות וגבינת סימפוניה 3% בטעם שום שמיר (טעם זיתים יותר טעים, אבל זה 5% ועוד 30 קלוריות תמימות.......) . היום, לשם שינוי, לא יכולתי לעמוד בפיתוי וחיסלתי 3 עוגות משפחתיות שלמות. מה שאומר שהגעתי לפורום הזה ממש לא במקרה... האם ניתן לכתוב לך לדוא"ל? בתשובתך לאחת הפניות צירפת קישור "לשליחת דואר", אבל כשנכנסתי לקישור הגעתי רק לדף הדואר הראשי של יאהו. האם תוכלי לכתוב את כתובת הדוא"ל עצמה? ושוב, כל הכבוד על השירות הנפלא שאת מעניקה בפורום.

ב"ה אני לא יודעת מה איתך אני מניחה שהרבה לחדש לך לא אוכל אבל אוזן קשבת אשמח להיות ומי יודע אולי עוד אפתיע... לצערי זה נשמע כמו מאבק בין אנורקסיה ובולימיה ע"פ מה שאתה מתאר ואתה בהחלט בגיל שיכול לקחת חלק פה יש פה גם בוגרות שהן 27 ו33 ואני מניחה שיש עוד הרבה קוראים פאסיביים שהם בגילאים מבוגרים יותר אז בוא נניח לגיל בצד... כי אני מורה של כל הגילאים אשמח לשמוע עוד פרטים כפי שרצית בהצגת בעייתך אני מקווה שזה יצליח [email protected] אם לא תשאיר לי את שלך ואת הנסיון הראשוני אעשה מאצלי... המון אהבה ערב נעים...

ב"ה אני עונה לך פה כי כבר נהיה בלגאן שלם עם כל ההודעות ברצף... לענייננו.. כמה זמן את כותבת פה? אני חושבת סביב שנה...אולי קצת פחות עד היום היה משהו בכתיבה שלך שאמרתי לעצמי "תני לה להתמודד עם זה אולי עוד יקרה משהו לטובה " והאמת שקרה והיה שיפור כשזה היה תלוי בך ונפתחת וסיפרת פרטים שלא מקובלים עלי כאדם שאת תשארי במקום שמקיאים לך מול הפרצוף ושאח"כ תהפכי לאם שתעשה אותו הדבר לילדיה ואת יכולה לומר "מה היא מקשקשת..?!" אל תשכחי שאני גדולה ממך בעשור ויותר ואני מבינה דברים שבגילך לא הבנתי לא מפני שאת לא אנטלגנטית או חכמה אלא מפני שברמת הזמן וההבנות לא יכולת או יכולה להבין אחרת ..ככה זה גם אני לא הבנתי מה שהיום אני יכולה להבין ולקבל גם אם זה הזוי כמו שאוהבים לומר היום רב הבנות שמקיאות פה הן בטיפול ואם לא הן בסיכומו של עניין ממשיכות והולכות לטיפול את בטיפול? לא!!!! רב הבנות שנמצאות בסכנה פה לא קטינות לכן אני לא יכולה להתערב ואני גם לא בטוחה שלאור ההתמודדות שלהן יש מקום להתערבות כאמור הן בטיפול ואל תהיי בטוחה שלא היתי מתערבת. אמרתי לך... אחרת מבחינתי אין שום טעם לפורום הזה ... גם אני חשבתי שאני טועה כל מי שקרא את זה הסכים איתי שהמצב שלך מצריך התערבות חיצונית כך שמילא רק אני אבל מתווספת אלי חבורה שלמה כולל את שחושבים אחרת גם את חושבת שאת בסכנה אחרת לא הית כותבת וזועקת עד השמים "הצילו!" אני מבינה את הכאב שלך אני מבינה שאולי מעלתי באמון שלך כלפי למען האמת את צודקת ולא צודקת בעת ובעונה אחת אני חושבת שצריך להתערב מהר!!!!! וזו לא שאלה של אמון אני חושבת שאם אני היתי מדברת עם אמא שלך היא לא היתה שוכחת את המילים שלי לעולם עד כדי כך שאני בטוחה שהיא לא היתה מקיאה יום למחרת אבל מאחר ואני לא מתכוונת לעשות את זה אני משאירה את זה למי שכן יכול ומוסמך לעשות את זה... לגבי הטירוף שלי אבוד!!! זה לנצח אני שמחה שאני מטורפת שמזיזה דברים הידעת ? כל הבנות שהתחילו לכתוב כאן לפני שלוש שנים היום נמצאות בשיפור רציני! ועוזרות לאחרות! מבחינתי זה הישג שלי של דין דין ושל כולכם כאחד!!! וזה אומר הכל ! אמרתי לך ... אני שמחה שאת כותבת לי אני שמחה שאת לא נסגרת אני שמחה שאת כותבת באמת מה את מרגישה כולל כעס אני שמחה שאת מרגישה חופשייה לעשות את זה... חבל שלא הלכת לאודישנים... אני מקווה שתצליחי להמשיך בשגרת חייך ואני מאחלת לך שמהיום ואילך היא תהפוך ותהיה טובה יותר מזו שסיפרת עליה עד היום... אני לא מנחיתה עליך פצצה ושולחת אותך לעזעזאל אני מתכוונת ללוות אותך אם תרשי כמובן אני אוהבת אותך ורוצה רק טוב בשבילך... שבת שלום

כתבתי לך הודעה למייל...ראית? בכל אופן, תראי- דיברתי אתמול עם אחותי הגדולה על העניין, סיפרתי לה גם על עניין הפורום. היא אמרה שצריך לדבר עם אבא שלי, ואנחנו נדבר איתו שתינו. פשוט בזמן האחרון לא יצא לי כי למדתי המון [מחזירים לנו על ימי השביתה את יודעת...] דיברתי היום עם היועצת אבל היא לא היה לה זמן היא אמרה שאני יקבע איתה מסודר, אז אני פשוט יקבע איתה השבוע מתי שאני יוכל..היא ממש מקסימה!! מה זאת אומרת : "מתווספת אלי חבורה שלמה כולל את".. איזו חבורה? לכמה אנשים הראית? ומה בדיוק הראית? ומה קורה ? ומה זאת אומרת- כולל את? תראי הילה, זה יפה שאת מנסה לעזור והכל.. אבל אני חושבת שיש לי זכות לפרטיות, וזה לא כל כך נעים לי העובדה שאת מראה את ההודעות שלי לעוד המון אנשים.. ברור שאם אני כותבת בפורום אנשים אחרים יכולים לקרוא..אבל לא סתם כתבתי כאן תחת כינוי..את מבינה? אני ישמח אם לא תראי את ההודעות שלי לחצי עולם.. אמ.. מה שאמרת על טיפול- אני בטוחה שאבא שלי ישלח את אמא שלי לטיפול כמו שאני מכירה אותו.. כמו שדניאלה הציעה לי אני יעשה לו מצפון.. את יכולה להגיד לי מה בדיוק את עושה ומה קורה כרגע? ועוד משהו, אפשר לדעת מה בדיוק היה הסיפור עם אור שהייתה כאן בפורום? תודה, אוהבת המון **חמודה** [לא שהכינוי הזה כבר משנה משהו..]

ב"ה אל תדאגי רק המערכת קראה וברגע שאני אדע יותר אעדכן אותך לגבי שמך ...ציינת אותו לא אחת בפורום אבל זה לא באמת מה שמשנה אני מאוד שמחה שמבינה שיש מקום חשוב מאוד לפעול דעי לך שברגע שיהיה טוב לאימך יהיה טוב לכולכם... אמא שלך זקוקה לעזרה והיא לא מבינה בעקיפין מן הסתם היא משפיעה על כל ילדיה אף אחד לא שולח אף אחד לפרק משפחות וגם לא את המשפחה שלך וכולי תקווה שאת אכן תקבלי את העזרה ושהם לא יהיו אדישים לכך... לגבי "אור" אין לי מושג מה איתה לצערי היא אימה בהתאבדות ואני נלחצתי מיותר לציין שלא תפסו אותה מתה לשמחתי הרבה היא כעסה מאוד אבל אני לפחות יודעת שהיא קיבלה את העזרה המשל על הזאב... או משהו בסגנון אני מספרת את זה די גרוע... כל הזמן אמרה שהזאב בא "הנה הוא כאן...איפה אתם?!!!!!" וכמובן שזאת היתה בדיחה הילדה שזעקה שהזאב עוד שניה מגיע לאכול אותה זעקה וזעקה...על מה? מה סימל הזאב? בהתחלה באו..נגשו להצילה והבינו אט אט ש"הזאב" לא קיים כי לא היה אף זאב טורף בשטח והילדה נראתה פיקס. מכאן לשם יום אחד הזאב הופיע על אמת וכשהיא זעקה לעזרה אף אחד לא האמין ולא בא והיא לא ניצלה...לא היתה ילדה ושום דבר לא נראה שזה אומר במילים אחרות בהתחלה "להתאבד" זו משאלה... מישהי מתריעה "אני רוצה להתאבד" וזה מהצד נופל במדרגות מרב היסטריה ובהלה להגיע בזמן להצילה שלא תשליח יד בנפשה.. היא חיה!!!!..לא נסתה..רק רק רק.. רצתה..טיפה..פחדה... זה היה סימן!!!!! לא היה לה אומץ...אבל היא מאוד רצתה למות או לחיות או לרזות עד מוות שוב ושוב עד שזה קרה וכשזה קרה לא נותר איש שהאמין משום שכל אותן פעמים מקדימות כשלו ונדמו כהזעקת שווא... מי שרוצה להאתבד... או מי שרוצה מאוד לרזות.. או מי שרוצה מאוד להקיא... בסוף תעשה את זה...גם אם זה יקח לה יסורים וזמן ודמיונות שווא וסרטי אימה מוחיים שרק את אולי יכולה לספר לי עליהם ושואלי עוד לא תארתי לעצמי. ואת זה אני מאוד רוצה למנוע ממך למרות שאת כבר שם יחד עם זאת רק את תוכלי להציל את חייך... את עושה פעולות נכונות אני מחזקת אותך הפגשי עם היועצת וספרי לה על הכל .. שאלי אותה מה נראה לה ומה נכון לעשות... את לא לבד... אל תפחדי... המון אהבה .

טוב אז עשיתי בדיקת מיפוי עצמות . הכול היה סבבה , הרגשתי בסדר גמור , הפרופסור הזקן והנחמד שעשה לי את הבדיקה הצליח אפילו להצחיק אותי ממש שאפילו אמא שלי מחוץ לחדר שמעה את הצחוק . התוצאות יצאו בסדר , הוא אמר שאין משהו פתלוגי שהוא רואה בעצמות , אז כנראה שהאולטרסאונד עוד שבועיים רק יוכל להסביר את פשר המצב . מצד אחד הוקל לי שלא היה כלום , מצד שני אני עושה בדיקות ולא מצליחים להבין מאיפה הכאב החד שלא עובר מגיע .... נקווה שהאולטרסאונד יגלה איזה דלקת בגיד ואני אוכל סופסוף לקבל משככי כאבים כמו שצריך .... העיקר שיתנו לי משהו כבר . בכל מקרה - עידכנתי כפי שהבטחתי , אגב לא זהרתי כמו שחשבתי שאני אזהר בגלל החומר הרדיואקטיבי :) למרות שזה היה דיי משעשע אם זה היה קורה . ממממ וחוץ מזה ביאן הופעת לי בחלום אתמול בלילה .... זה היה דיי מוזר , מעניין .... גרסה קצרה של מה שאני זוכרת : הוזמנת לארוחת צהריים אצלינו במשפחה , בזמן הארוחת צהריים כשכולם יושבים לאכול אני הולכת להתקלח , אני מפסידה את הארוחה ואת שולחת לי אס אמ אס לפלאפון שאני ארד לאכול ... אני לא עונה לך או משהו בסגנון , או שאני שולחת הודעה שאני עסוקה או משהו וקיצר משהו הזוי כזה ... אין לי מושג מה הקטע ומאיפה זה הגיע אבל חלמתי עלייך בלי לראות אותך אפילו :) שזה מצחיק כשלעצמו אבל אני בן אדם הזוי אז זה לא כזאת חוכמה . טוב אז אם יש לך פרשנות לחלום , ומאיפה הוא מגיע באמצע החיים אני אשמח לשמוע בכל מקרה אמשיך לעדכן במידה ויתגלה משהו חדש בבדיקות . בינתיים סופ"ש קסום ונשיקות , אם למישהו יש מורפיום הוא מוזמן לחלק לאלו שלא נפל בחלקם לקבל מרשם ... תמי

ב"ה הי נשמה אני שמחה שהכל בסדר.... בכל אופן זו בדיקה הרבה יותר מדוייקת לענייני עצמות פרקים וכו' במיוחד כשכואב לך גיד או שריר יש מצבים שאי אפשר לראות כלום בבדיקות אחרות ובבדיקה הזאת כן אני לא בטוחה שאולטראסאוונד ישנה את התוצאה בכל מקרה אם יש לך קרע עמוק או חיבור לקוי או מה שזה לא יהיה הבדיקה שציינתי יעילה יותר... לגבי החלום... האמת שאין לי מושג אולי אני סוג של תזכורת בשבילך לשמור על עצמך... לרדת לאכול הוא סוג של "לשמור על עצמך" הוא גם יכול להתפס אצלך הרס טוטאלי אני מניחה שאני הזכרתי לך שחשוב שתשמרי על עצמך ולא שתהרסי את עצמך.. אגב את לא צריכה לראות אותי כדי לחלום עלי ובהנחה שאנרגיה הוא דבר אינסופי ולמען האמת זאת לא כ"כ הנחה אבל שויין אז אני ואת יכולות להופיע בתודעה אחת של השנייה גם אם לכאורה לא התראינו שתינו הזויות - זה הולך ביחד... חוץ מזה אין לי פרשנות אחרת.... יש הצעות?...?... מאמוש .. שבת שלום חיבוק ענקי וימבה אהבה

אז איך אני ביליתי את היום שישי שלי אתמול מהבוקר ועד 1 בלילה ? תחילה במרפאת קופ"ח , באתי בבוקר לתור שנקבע על ידי האמא המודאגת שלי בניגוד לרצוני כמובן ... הלכתי בסוף . אני כולי גמורה מעייפות כי יום לפני יצאתי וישנתי רק ארבע שעות בלילה , מה גם שקר לי כל הזמן ( ולא אין לי חום בדקו 3 פעמים ....) ואני עייפה . נכנסתי לרופאה שמכירה אותי מגיל 4 ואת העבר הרפואי שלי ,וסיפרתי לה שיום לפני כן בזמן שעשיתי כל מיני סידורים הרגשתי דקירה חזקה באיזור החזה וחולשה כללית שלוותה בכאב בכתף שמאל ובזרוע שמאל . אני כמובן המשכתי הלאה , ביטלתי רק משהו אחרי זה ובמקום חזרתי הביתה ונתתי לכאב ולחולשה לעבור . היא החליטה לבדוק לי לחץ דם,נשימות,ודופק . לחץ דם שלי היה בשמיים 3 פעמים ... דופק היה בסביבות ה120 ... נשימות מואצות , א.ק.ג היה תקין חוץ מהדופק שקצת הדאיג אותה גם בא.ק.ג . המשכנו בבדיקת שתן לגילוי חלבון - שלילי , בדיקת חמצן בדם ... תקין ... היא הייתה מודאגת ואחרי שאמרה לחזור בראשון בבוקר לבדיקות דם שישלחו למעבדה , חזרה בה ואמרה לי ללכת למיון . טוב אז הלכתי . אחרי שהתחננתי לא ... אבל היא אמרה שיש חשד לתסחיף ריאה . באתי למיון , עדיין עייפה , יותר עיפה למען האמת , קר לי יותר , עכשיו גם רעבה כי כבר צהריים ובמקום ללכת לישון ולאכול הקפה של הבוקר הוא מה שהחזיק אותי על הרגליים . בכל זאת לא תיארתי לעצמי שאני לא אחזור עד אז לאכול משהו בבית ... אמא המודאגת , באה למיון למרות שאמרתי לה שלא תבוא . האמת שהוקל לי קצת... באותו רגע פשוט רציתי לבכות , הרגשתי הבן אדם הכי חסר מזל בחיים . פשוט לא רציתי להיות שם וסבלתי כל רגע . קיבלו אותי , שוב פעם א.ק.ג , שוב פעם חמצן בדם, דופק, ולחץ דם ... טוב קבלי מיטה את צריכה לעשות עוד בדיקות ... יש לך חום שאת רועדת ככה ? לא ,תמיד קר לי , וגם המזגן כאן לא מוסיף ... אה אוקי בואי נבדוק ליתר ביטחון חום . טוב אז אין לך חום .... צריך לעשות בדיקת דם . למה המחט כזאת עבה וארוכה ? אין לכם פרפר ? לא מותק זאת לא מרפאה כאן זה מיון ... את צריכה עירוי . אח ניסה פעמיים לתפוס לי וריד ולא הצליח . אחות 4 פעמים ולא הצליחה , עכשיו זה רופא ואחות מכל צד מנסים כמה פעמים לכל אורך היד והזרוע . לא הצליחו . אני כבר עם כאבי תופת כי הם פשוט לא מצליחים ומכאיבים לי . אני מתחילה לבכות , מתחננת שיעזבו אותי שאני אעשה הכול רק שיתנו לי להרגע ... כמו סרט רע . אמא שלי אומרת להם שיעזבו אותי . הם נותנים לי להרגע . ואני בן אדם שעובר כל החיים שלו בדיקות דם מגיל 4 ... אני בת כבר עוד מעט בת 21 . בחיים שלי לא בכיתי בבדיקה כמו אתמול . הם עזבו אותי , הרופא מתנצל על ההתעללות ... בינתיים מוצאים מחט פרפר לוקחים דם תוך דקה כמו שאמרתי להם שיקרה . והולך להתייעץ עם רופאה בכירה , היא באה לנסות שוב להכניס עירוי , היא מרשה לעצמה פעמיים עושה את זה בעדינות . לא מצליחה . מביאים את האחראי מיון , הוא בא ותוך דקה כבר העירוי בפנים . הבדיקות הגיעו, הלכתי לרנטגן חזה , הכול תקין חוץ מבדיקה אחת הכי חשובה . כרישיתיות יתר בדם . רמה מעל הנורמלי . אם הבדיקה יוצאת שלילית אז זה בוודאות שלילי . אם חיובי זה או שכן או שלא לכן צריך לעשות סי טי עם העירוי ... טוב . אז חיכינו 4 שעות בערך לסי טי . אה וצריך להיות בצום ... אוקי אז אני מתה מצמא , ורעבה , ואני לא יכולה ... טוב עשיתי את הסי טי , חדר קפוא בגלל המכונות . מחדירים לי נוזלים , באמצע הבדיקה מחדירים לי חומר שדי צורב לי בזרוע ומתגלה כיוד לאחר מכן ... צריך לעשות שוב פעם סי טי . משהו לא היה בסדר עם הבדיקה . שוב פעם אותה הפרוצדורה ... לפחות אנשי הסי טי נחמדים ומצחיקים . וגם החום שמוזרם והיה כחלק מהבדיקה באמצע היה דיי נחמד . סיימנו אני חוזרת למחלקה יותר חלשה מתמיד , מרגישה אחרי מסע אלונקות רק מפנטזת על גלון של מים מינרלים , מקלחת חמה וארוכה ופוך לישון ... אפילו האיש שהסיע אותי למעלה לסי טי אמר שאין לי מזל -מי עושה פעמיים סי טי( "וואי כמה קרינה ... " ) כן אני יודעת שזה לא בדיוק היום שלי ... הייתי אמורה להיות בכלל במסעדה באותו רגע , מסיימת ארוחת דגים לכבוד היוםהולדת של סבתא עם כל המשפחה. לפגוש את חברה שלי שחזרה מאוסטרליה ולהיפגש עם כולם ליציאה ענקית ... אבל אני מחכה לתוצאות . הגיעו חלק מהתוצאות של הבדיקה , רופא המיון הראשי אומר שאולי יצטרכו לאשפז אותי . "מה ? למה ? אני לא רוצה ..." - ככה , נראה את התוצאות בהמשך ונחליט מה לעשות ... מחכים ומחכים , התוצאות מגיעות , כל הרופאים מתייעצים , מביאים נפרולוג , הרופא ראשי של המיון מחליט בסוף לשחרר אחרי התייעצות עם הכונן . יש חשד לפגם בעורק ה- משהו משהו ... אין לי מושג . תצטרכי לבוא לבדיקות ביום שני בבוקר במרפאה שלך , לעשות תפקודי כליות ודם . לקבל תוצאות באותו יום . אם זה חריג זה אומר שיש פגיעה בכלייה מהמנה הכפולה של היוד למרות שזה לא סביר כי נתנו לך משהו להגנה על הכליותמ ואת מקבלת עירוי נוזלים עכשיו ואת צריכה לשתות 3-4 ליטר מים ביממה הקרובה ולהמשיך בשתייה מרובה למחרת . לשים לב אם יש עוד משהו חריג . לחזור לכאן אם יש . שעה - רבע לאחת . אני משוחררת הביתה . כל מה שפינטזתי עליו עומד להתגשם . מקלחת חמה - יש . פוך חם -יש . אני שותה רבה . אוכלת טוסט . מרגישה כמו אחרי מסע אלונקות אבל שמחה שזה הסתיים . כואב לי בידיים כל הגוף כואב לי מעייפות . אבל אני ישנה ( עם הפסקות שמופרעות על ידי אמא לשתייה מרובה כי ככה הרופא אמר) אבל עכשיו אני בבית . כמה טוב להיות בבית . וזה בלי לספר על הנהג מונית הכי מצחיק והזוי שעוד תשמעו על מה שהוא עשה לאוטו של חולדאי , שלקח אותי למיון . הזוי ? בהחלט . אז כריש דם , דולפין , לוויתן קטן לא הצליח לעצור אותי הפעם . ולמה זה לא מרגיע אותי ונותן לי הרגשה שמשהו עדיין לא ממש בסדר ... ? נראה לי שברתי את שיא גינס בבדיקות בשבועיים האחרונים . נשיקות לכולם . רק בריאות . תמי

דברי איתי דניאלה

ב"ה ספרי ספרי ... נשיקות המון אהבה

ביתי התחילה טיפול פסיכולוגי, והפסיכולוגית שלה טוענת שגם אנחנו ההורים צריכים פגישה שבועית עמ"נ לקבל הדרכה כיצד לפעול וזה נראה לנו קצת מוזר אנו קיבלנו בעבר ומקבלים היום הדרכה מהרופא (מומחה להפרעות אכילה) ומהדיאטן, וכמובן שברור לנו שמדי פעם צריך להיפגש גם עם הפסיכולוגית אבל האם זה באמת מקובל שבמקביל לטיפול השבועי של הבת, גם אנחנו צריכים הדרכה כל שבוע? יש לציין שהפסיכולוגית עדיין לא מכירה את ביתנו (היא אמרה לה זאת על הפגישה הראשונה) וכמובן שגם לא אותנו האם יש כאן איזשהוא רצון לעשות קופה? או שזה באמת מה שמקובל

ב"ה נשמע לי טוב מאוד יכול מאוד להיות שבהתחלה בלי שום קשר לפסיכולוגית וטיפול שלה מומלץ שתלכו לטיפול קבוצתי דרך תה"ש או נופית גם אתם זקוקים להבין יותר דרך מתמחה וקבוצות תמיכה מאוד עוזרות להבנה יתכן ובהמשך תביני שאת או האב זקוקים להבנה עמוקה יותר ואולי גם טיפול בעצמכם שבעקיפין ישפיע על בתכם לטובה אפשר להוזיל את ההוצאות דרך גופים ממשלתיים כמעט כל קופות החולים מחזיקות מרפאה לטיפול בהפרעות אכילה כולל הדרכת משפחה.. אני לא מכירה את הפסיכולוגית הזאת לי נראה שמה שהיא מציעה נכון יותר בהמשך ולא מיד על ההתחלה חוץ מאולי ביקור שניים להתרשמות ראשונית... בהצלחה עדכני אותי המון אהבה :-) הילהביאן אוריאל

הדיאטה של אמא שלי יצאה משליטה!! אני לא יודעת למה אבל היא כל היום עצבנית והיא כל היום מרעיבה את עצמה ואז מבלמסת ואז מקיאה זה חוזר על עצמו כל יום כל היום היא מקיאה מלא פעמים ואני כבר לא יכולה לראות את זה כל היום היא כועסת עליי ועל אחים שלי מבלי שעשינו כלום וגם אם עשינו משהו אז היא ממש כועסת בהגזמה זה נראה כאילו לאף אחד לא אכפת האחים שלי כל הזמן בעבודה ולא ממש אכפת להם למרות שכולם יודעים שהיא מקיאה וכאילו הכל נופל על הכתפיים שלי אני לא יודעת מה לעשות ואם אני לא יעשה כלום יקרה לה משהו??? אני מפחדת שהמצב הזה יהיה יותר גרוע היא פשוט מבלמסת כל היום ואז יש רצה להקיא אני יודעת שהיא יכולה לדאוג לעצמה אבל היא לא ממש עושה את זה ומה כבר אני יכולה לעשות??? אני גם לא מדברת איתה כי היא לא מדברת עם אף אחד בגלל שהיא כל היום כועסת היא כאילו ברוגז איתנו אני לא יודעת מה עובר עליה תעזרוווו לייייייי

אני מצטערת לשמוע! ובאשר למה שאפשר לעשות - מי יכול לדבר איתה? איפה אביך (היא נשואה?). האם יש לך דודים (אחות או אח שלה) שיכולים לדבר איתה? או אולי חברה קרובה שלה שאת יודעת שהיא בקשר טוב איתה? או ילד מועדף שהיא תשמע לו? האם ניסיתם לדבר איתה, עם ולמרות כל הכעסים שלה? אני מניחה שאת נערה. לדעתי את חייבת לערב מישהו מבוגר, ואפילו את רופא המשפחה שלכם. אינני מכירה את הסיפור שלה/שלכם, אבל מישהו חייב להגיע אליה ולדחוף אותה לקבלת טיפול. לילה טוב.

ב"ה אם יש לך אומץ ...פני לרווחה אני יכולה לעשות את זה במקומך אם את רוצה ... נראה לי שהגיע הזמן כי את בסכנה היא בסכנה וזה לא ממש מזיז לה אבל לך יש חיים!!! וצריך להוציא אותך משם!!! ודעי לך שאני בהחלט שוקלת להתערב מסיבה מאוד פשוטה שאני מרגישה אחריות על כך שאת כותבת פה בפורום ואת בסכנה ואני יכולה להפעיל מערכת שיכולה לעזור זה אולי ישמע לך מפחיד אבל מה יש לך להפסיד? את רק תרוויחי מזה את תקבלי עזרה אמא שלך תקבל עזרה את לא תצטרכי לומר לה כלום שיפחיד אותך להתעמת מולה עם הנושא מישהו אחר ידבר במקומך וזאת תהיה הישועה של שתיכן.....מה את אומרת?.... מקווה שלא נלחצת אני לא הולכת לפעול ללא אישור שלך אבל דעי שאני יכולה לאתר אותך ולשלוח אליך צוות הצלה... נראה לי שזה מקרה שחייב צוות כזה את לא יכולה לבד!!!!! חזרי אלי עם תשובה חיבוק ענקי אהובה

מה אני קשורה?? אמא שלי בסכנה!!! וכולם יודעים על ההקאות האלה! כולם! גם האחיות שלה ואמא שלי וגם אבא שלי וזה כאילו עצוב ואסור לעשות את זה אבל חות מזה לאף אחד לא ממש אכפת! שלשום היא פתאום קמה באמצע האוכל והלכה להקיא אבא שלי שמע אותה ואמר לי: "וואי מסכנה היא הלכה להקיא, תמזגי לה לשתות רגע" נראה לי שאמא שלי לא צריכה מערכת היא צריכה ניעור ואני לא צריכה עזרהה אני רק רוצה שהיא תפסיקק עם זה כי אני לא יכולה לראות וגם לא לשמוע את זה אני לא רוצה מערכת אני לא רוצה צוות הצלה זה מלחיץ אותי ומפחיד אותי היא פשוט צריכה לאכול נכוןן ככה היא לא תקיא אבל הבעיה היא זה שכשהיא עצבנית או עצובה היא מתחילה לאכול מלא אם הייתי יודעת למה היתי מעודדת אותה אבל היא אפילו לא מדברת איתיי!! ולא נראה כאילו היא בכלל רוצה להפסיק להקיא אני פשוט מקווה שהיא תתחיל לאכול נכון ושתפסיק עם המשלשלים שלה אני לא בסכנה אני לא צריכה עזרה הלוואי וזו הייתי אני כי אז מזמן כבר הייתי עוזרת לעצמי במקום לסבול