אילוזיות: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

ציפויי חרסינה (למינייט): חיוך הוליוודי מושלם

השיניים מוכתמות ואינן מסודרות בקשת יפה? החיוך נבוך - וחושף שיניים פגומות? יש פתרון מצוין: ציפוי חרסינה לשיניים - מענה אסתטי מושלם המודעות ההולכת וגדלה לתחום האסתטיקה (בכלל) ולתחום אסתטיקת הפה (בפרט) גורמת לכך שרבים מבקשים לשפר את מראה החיוך שלהם ולתקן פגמים קטנים - מבלי לבצע כתרים על גבי השיניים. הטיפול האסתטי הפופולרי ביותר למטרה זו הוא ציפוי חרסינה (למינייט), המעניק לשיניים ולחיוך מראה מושלם.מהו ציפוי למינייט?ציפויי חרסינה (laminates) הם ציפויים דקים מאוד, אשר עשויים מחרסינה בעלת שקיפות גבוהה - המודבקים על גבי השיניים הקיימות, במטרה לשפר משמעותית את המראה האסתטי של הפה. ציפויי החרסינה מודבקים בעזרת דבקים חזקים מאוד, בטכניקת צריבת אמייל השן, מה שמקנה להם חוזק ועמידות לאורך זמן. ציפויי חרסינה מודבקים על גבי השיניים הקיימות. צילום: thinkstock למי מיועדים ציפויי למינייט?הציפוי...
ללמוד עוד על אילוזיות
ספורט והרזייה: לאן אתם רצים?-תמונה

ממהרים לצאת לריצה, כדי לשרוף קלוריות? רגע לפני, תעשו לעצמכם...

מאת: איתי...
27/06/2017
ניפוץ מיתוס: צלחת קטנה לא תעזור לכם לאכול פחות-תמונה

רעבים? מחקר חדש שבדק כיצד רעב משפיע על התפיסה היחסית של...

מאת: מערכת zap...
02/08/2018
סוד חיטוב הגוף: מחויבות והתמסרות-תמונה

רוצים להשיג גוף חטוב? הקושי הגדול אינו טמון דווקא באימונים...

מאת: ד"ר איתי...
10/05/2018
העייפות הבלתי נסבלת של הקיום-תמונה

במשך שנים התעלם הממסד הרפואי ממטופלים שהתלוננו על תשישות...

מאת: מערכת zap...
12/12/2002
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לאילוזיות?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

אילוזיות: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום רב, פעם הראשונה שאני פונה למערכת, פניתי לכל גורם אפשרי על מנת לעזור לאחי שהוא הלום קרב ממלחמת לבנון השנייה, אחי שירת בזמן המלחמה בגדוד גולני, ומאז שהשתחרר מהצבא החיים שלו שלנו בגיהינום, מדובר בבחור מבריק שהמלחמה הרסה לו את החיים , במלחמה איבד חברים שהיו אחים, הוא בן 34 לא בנה בית , אין לו אישה ואפילו אין לו חברה, גר אצל ההורים, ואת התסכול של המלחמה מוציא על ידי אלכוהול, לא מדבר אם איש, אין לו חברים של אז, מעביר את זמנו באלכוהול ובבכי על איבוד חבריו במלחמה, אנו המשפחה הקרובה חיים איתו במלחמה יום יומית, אנחנו לאט לאט מאבדים אותו, מבקשת ופונה אליהם כמוצא האחרון להציל אותו מהמלחמה הזו. ניתן ליצור איתי קשר בכל יום ובכל שעה.. כולי תקווה ואופטימיות שממכם תבוא הישועה. חן אחות שהיה במלחמה יום יומית כבר 11 שנה .

חן יקרה, מה שאת מתארת מאפיין משפחות רבות של הלומי-קרב, שנפגעות ומרחיבות את מעגל הפגיעה. הקושי גדול ביותר, ולפעמים גם בלתי-נסבל. אני מבין את הרצון שלך לעזור לאחיך, ולצפות שמישהו מבחוץ, 'מערכת', יעזור בכך. לצערי, אגף-השיקום, האחראי על הסיוע לכל החיילים שנפגעו במהלך שירותם, אינו מסייע להלומי-קרב. תהליך ההכרה של אגף השיקום בהלומי-קרב ארוך ומתיש וגם משפיל, והוא מזיק להלומי-הקרב במקום לסייע להם. גם האמונה שהלם-קרב הוא מחלה הניתנת לטיפול היא אשליה המפריעה לתהליך השיקום. הטראומה אינה מחלה אלא פגיעה קשה, כמו קטיעת יד או רגל, שאי-אפשר לרפא אותה אך אפשר להשתקם, ללמוד לחיות עם הפגיעה ולפתח כישורים חדשים. הדרך היעילה ביותר לשיקום הלומי-קרב היא תמיכה של הסביבה הקרובה, בני-הזוג, המשפחה, החברים הקרובים, הקהילה. לפעמים, לאחר שחולפות שנים מזמן הפגיעה, לא קל להתחיל בתהליך כזה, משום שכפי שתיארת המשפחה כולה כבר נפגעה. יש בישראל עמותות המציעות להלומי-קרב לפגוש נפגעים נוספים ולהתנסות יחד בפעילות משקמת, בפעילות גופנית, בחיק-הטבע או בעבודה יצירתית. כדאי לפנות לעמותות אלו ולבדוק אם יוכלו לצרף את אחיך. אני מקווה ששאר חברי הפורום שלנו ישתפו אותך בניסיונם. בהצלחה, ושבת שלום, ד"ר דרור גרין

שלום אודי וכולם מנדיי כתבה משהו וזה עורר אותי לכתוב, לתהות, לקבל תשובות, לשתף ועוד נ.ב- נכתב במקור כתגובה למנדיי. כותבת 'בנפרד' כדי לקבל מענה גם מאודי ואחרים. מה שאני כותבת, זו גם אחת הסיבות שלא כתבתי כאן הרבה זמן. בנוגע לקשר הטיפולי. בעיקר להתמסרות של המטופל לקשר והתפיסה והחוויה שלו אותו. כותבת בכאב עצום. מרגישה כמו אחת שנולדה דתייה, ופתאום הבינה שכל מה שלימדו וחינכו אותה, הזהות שפיתחה, דרך החיים הממשית אותה היא חיה, חלק גדול ממי שהיא זה פשוט שקר אחד גדול. תרמית. הצגה הונאה עצמית (וחיצונית) שבר אבל התפכחות גם אני הייתי/נמצאת בטיפול (כרגע, בהרהורים על עזיבה.. / לצד בחינה עצמית לגבי ההתמקמות שלי בטיפול והמטרות והצרכים שלי בתוכו) נכנסתי לשם (גם) כדי לחוות קשר קרוב. נפלתי (הפלתי את עצמי) בקסמה של המטפלת וחשבתי שהיא מינימום אלוהים. שהיא מבינה אותי, מחבבת (לא מאמינה באהבה בטיפול), מרגישה וחווה את הקשר בדומה לי. אהבתי את התלות בה. היא גם אהבה את זה. אהבה את הצרכים הנרקיסיסטיים שמילאתי עבורה. את האידיאליזציה האינפנטילית שלי כלפיה, את ההערכה. את ההשקעה וההתמסרות שלי לטיפול (אני לא 'עושה לה טובה', אבל בכל זאת.. איזה מטפל לא מרגיש טוב שהמטופל מושקע, עובד, נוכח וכו' בטיפול. הגיוני ולגיטימי) ובעיקר לקשר הטיפולי. חשבתי שיש איתי מישהי שהולכת איתי (כמו ייצוג פנימי כזה) גם כשאני לא בחדר הטיפול. שיש בינינו באמת באמת קשר. (עכשיו יגידו שיצאתי מאשליית "חווית ההכלה האידיאלית".. תסכול אופטימלי, קנאה, צרות עין של המטופל למטפל, שחזור...ועוד כל מיני מושגים, שחלקם בין היתר, יכולים להיות מתאימים למטופל, אבל גם חלק מהגנות של המטפל עצמו לשנאה המתעוררת בו מול המטופל, כאשר כבר נוצר קשר ומתגלים בו עוד חלקים מעבר להערצה עיוורת למטפלים... ועוד דברים שכל מטפל מכיר. לא ארחיב. מניחה שאודי מכיר ויודע) רק מה ואני מאשימה את עצמי בלבד על כל מה שאני כותבת. נכון. כמעט כל מה שמרכיב קשר יש בטיפול, אבל הקטע הוא שבקשר טיפולי זה מזויף, פיקטיבי, אשלייתי, מורכב מהשלכות והעברות. חד צדדי (הרי המטפל לעולם לא יביא את עצמו מדי.. וזה אכן לא אפשרי מקצועית) לא שמרתי על עצמי. נכנסתי בעיוורון מוחלט וקיבלתי כאפה. מכה. חזקה ביותר. מרגישה לאחר תאונה רגשית. כן. המטפל/ת היא לא רק שלך. חושב/ת עלייך בשעה הטיפולית ועוד קצת לפני ואחרי. מדי פעם, אולי בין לבין (וגם זה, כחלק מחשיבה על החומרים והרגשות שהתעוררו ועלו בטיפול, על מנת לסייע לך מקצועית. היא לא חושבת עלייך!! מקווה שההבדל מובן. או אם את בשלב הטיפול של ההתחלה שאת בהערצה למטפל/ת אז זה אולי) ולכן, אני לעולם לא מתמסרת יותר לקשר טיפולי. בדיעבד, למרות ההישגים ההתפתחותיים והשינויים שעברתי ,אני חושבת שאם הייתי מכניסה קצת מציאות חיצונית לטיפול, עוגמת הנפש, הכמיהה האבודה, האבל הצורב וכו' לא היו מנת חלקי. לפחות לא בעוצמות שאותן אני חווה כבר מעל חודשיים.. המטפלת היא מטפלת. אשת מקצוע. זו עבודה שלה. כך היא אמורה לעבוד. היא עשתה הכול בסדר (ומה שלא כחלק מהאנושיות שלה, היא גם לקחה עליהם בעלות ותיקנה). כועסת על עצמי. מאוכזבת. הכנסתי את עצמי למרחב יותר מדי לא מציאותי והלכתי אתו כך לאורך שנתיים. מתלבטת אם להמשיך בטיפול כדי לא להיקשר שוב מדי. המטפלת אומרת שזה עוד דרך להימנע מקשרים ולחוות את המגבלות שלהם, המורכבות והכאב, כמו גם את הטוב שיש להם להציע. מתנצלת. אני חולקת על כך. לא מאמינה ומקבלת כשזה 'קשר טיפולי'. אם זה היה קשר חברתי/זוגי/מול קולגות וכו' זו אכן הייתה הימנעות/בריחה/חלק מדפוס לא אדפטיבי שכדאי לבחון/להתעמת מול זה. מול אמיתות כואבות שקשה לפגוש בקשרים. לסיכום, אחרי כל החפירות... (גם לא ממש קוהרנטי. מקווה אודי, שתבין מה שאני כותבת) תשמרו על עצמכם בטיפול. גם לטיפולים יש כישלונות/תופעות לוואי שליליות (בעיקר לדינמי). הטיפול הוא חשוב, חיוני, מקדם, מסקרן וכו' אבל לא ליפול בפח של "הקשר הטיפולי". יש הבדל בין לחוות קשר עם בן אדם- מטפל, לבחון דינמיקות, לחבב מטפל, להעריך, להכיר טובה ,לבין אשליה כוזבת שאתם בקשר סימביוטי אתו, שאתם כל עולמו והוא ממש לא אמור להיות כל עולמכם. גם מטפלים הם בני אדם. מורכבים (לעיתים יותר ממה שנדמה לכם) יש להם גם אינטרסים. וכשמטפל לא מודע לצרכים שלו מול המטופל, זה בכלל נורא. ומעל הכול (מנדיי) המטפל הוא איש מקצוע. איש מקצוע (וכחלק מזה הקשר הוא לא שיווני). לא מעבר. אם לא תשלמו- לא יהיה. כלום. אם לא תתחנפו/תרצו את המטפל/תהיו בתוך קשר שהחלקים הפחות נעימים שלכם מהדהדים חזק- לא תקבלו אהדה מספקת (בליבו). אם לא יתמזל מזלכם- לא נכנסתם לו עמוק לשום נשמה. נכנסתם אכן עמוק לעצמי המקצועי שלו. לא מעבר.

את פשוט הבאת לידי ביטוי חי ואמיתי את מה שהתכוונתי לכתוב. אני מרגישה שבכל ההליך מטופל/מטפל בשורש יש הונאה נפשית עצומה! אפילו יותר מכך, איזה ניצול של החולשה של המטופל, בזמן הכי קשה שלו, בנקודה הכי נמוכה שלו, כשהוא כל כך צריך מישהו להישען עליו, לתת לו יד כדי לצאת מהבוץ, אזי קל למכור לו אילוזיות שהם כמו צ'קים בלי כסוי, ועד שהוא יתעורר הוא יאכל אותם

מזדהה עם כל מילה ומילה שאמרת ... זו הסיבה שכתבתי כבר מזמן שאני לעולם לא אתן לעצמי להיקשר רגשית /,מטפלת/פסיכיאטר.. נשרפתי כמו שיפוד על מדורה וכבר היה מאוחר מידי ... ובהמשך פשוט סרבתי להכנס עמוק לתוך קשר ששוב יקח אותי לאותו מקום.. את מהממת אוהבת אותך כמה טוב שנכנסת וכתבת..כמו מדם ליבי.. תודה לך יקרה ומוערכת חטולית

היי מנדיי אני גם מזדהה ומתחברת מאוד באופן מלא לדברים שכתבת! בכל ההודעות בנושא. הם נכונים ומדויקים. ישירים ומציבים מראה. הבעיה היא שאצל המטפלים, יש ים הגנות והסברים להתגונן מול זה. יתחילו להסביר ולתרץ כמה שהרגרסיה לתלות טובה וכמה זה מאפשר תיקון והזנת צרכים חסרים מהילדות המוקדמת וכו' שבלי זה לא יתאפשר טיפול... בסדר... את זה שאנשים החמירו את הסימפטומים שלהם, אושפזו במהלך הטיפול הם לא יספרו וגם אם כן, במקום להאשים את השיטה הם יפנו למטופל, לאישיות, לנסיבות חיים, לחרדה/טראומה שקרתה ולא או כן נחוותה שחייבת להשתחזר בטיפול...ועוד לא חסרים הסברים רבים ומגוונים... לא מתאים משהו- את בורחת מהכאב. ביקשת משהו בסוף טיפול אחרי שאמרו לך שנגמרה השעה- את מואשמת בחמדנות כלפי המטפל האומלל שלוקח אלפי שקלים בחודש...(ובאמת באמת מאמינה שגם הכסף הזה מגיע להם. ברב המקרים ותלוי כמה... בטח לא מעל 450..) ששם לך גבול של זמן כדי שלא ישנא אותך... תודה רבה באמת.. יחסים טיפוליים מרגישים לי כמו זנות ממוסדת יודעת שזה נשמע כמו איזה פיחות, הקטנה של טיפול וחשיבתו. לא וכן. כן -עדיין מאמינה שניתן להיעזר בטיפול ולהרוויח מכל הטוב שיש לו להציע גם בלי רגרסיות, התלות המוחלטת וכו'. לא שזה קשר טיפולי- כמו זה שאני הייתי בו. שנטו משמש לצורך המטפל. ולטווח ארוך גורם נזק, לא מועיל. כמה כמה חבל שלא ידעתי לפני... ובקשר למי שכתבה על כך שחלק מהאותנטיות בטיפול זה היכולת של המטפל להרגיש מכלול רגשות, להראות חלקים שלו, לומר למטופל דברים קשים/מעמתים.. כולל (בצורה מבוקרת) מה מרגיש כלפיו לעיתים.. קשה לי לתאר עד כמה זה מבהיל שזה קורה בקשר חד צדדי. שהאפשרות לעבד את הדברים, היא רק מהצד של המטופל שנשאר באפילה מול החלקים של המטפל שהושלכו ונוצר מה שנוצר באינטראקציה מסוימת...(ואני לא מתכוונת לכשלים אמפתיים. זה אנושי)

תודה חטוליתוש יקרה אכן כך. חבל שצריך לעבור את הסבל הזה כדי להגיע למסקנה הזאת. נכון. צריך לשמור על עצמנו. בכל קשר ובפרט בקשר טיפולי. אבל בניגוד לקשר הטיפולי, בקשר הדדי שחשוב לי, אני מוכנה/רוצה לספוג ולהתמודד עם מורכבות הקשר, להשקיע, לכאוב את המגבלות שלו, לתקן, לתת מעצמי, לפנטז. להרגיש קשר. מאחלת לך ולכולם קשרים מטיבים ועמוקים בעולם האמיתי של החיים! לילה טוב

וואו! משפט אחד שמכיל כה הרבה!!! יחסים טיפוליים מרגישים לי כמו זנות ממוסדת - את המשפט הזה צריכים לכתוב באותיות גדולות ממש! עוצמתי במלא מובן המילה. ו... אני אנסה עוד דרכים כדי לנסות לסדוק את השריון, אפילו של אודי, לא יתכן להיות עוורים מקצועיים לכל מה שקורה, זה מין שטיפה עצמית שמעוורת ולא נותנת לראות מעבר

מציעה רק להוסיף פסיק לאחר המילים "שטיפה עצמית"... ייתכן שהמשפט שיתקבל הוא: "מה שקורה הוא..שטיפה עצמית, שמעוורת ולא נותנת לראות מעבר" כלומר: השטיפה העצמית מסייעת לעוורון ולראיה מאוד חד ממדית וקטגורית של 'או-או'

הי לכולם כאן, יכולת הקליטה שלי כעת נמוכה ובכל אופן - ההשוואה של הטיפולים הפסיכולוגיים לזנות מוכרת לי. זה עצוב, בעיניי, משום שאיכשהו יש כאן לדעתי התייחסות למטפל כאל מריונטה, וזה מתקשר לי קצת לצדדים נרקיסיטיים הרסניים. על פי רוב,להבנתי, זו תפיסה מועצמת ומקובעת אצל מי שהתפוצצו אצלם טיפולים בשלב הקנאה. שלב שלא פשוט לעבור אותו. הקנאה בין החלק הצומח למדכא עליהם דיברתי בעבר. סוריקטה

טלאור הי, קראתי את דברייך ואם אני ממשיכה את ההסתגלות דרך הפריזמה הזו , ייתכן שנגלה שלמעשה כל קשר!!!שלנו בהווה ,מבוסס על הקשרים הראשוניים שלנו עם הדמויות הראשוניות שלנ ו(שהן בדכ" אמא ואבא) כולל העברות , העברות נגד וכו'.. בכל מקרה צר לי על הכאב שחווית... איתך, במבי

הי טלאור, העניין הוא שהעברות והשלכות יש בכל קשר, לא רק בטיפול. בטיפול (בסוג מסויים של טיפול) מתבוננים בזה ומנסים להבין את זה. זה מגיע בשלבים מאוחרים ובשלים של הטיפול (בגישות מסויימות), בד"כ כלל לאחר תקופה של מתן מענה לצרכים הרגשיים ורק בהמשך נסיונות להבינם יותר לעומק. ביחד. לא אכנס לזה כאן, אבל אני משער שהחוויה שלך בטיפול קשורה לאופן בו למדת מהם קשרים. זה שיחזור. וטיפול זה אחד המקומות והאמצעים היחידים שמאפשרים לזהות ולהתיר זאת. בעבודה קשה ומכאיבה, אגב. אם יש חריגות או מעשים לא אתיים - זה חמור מאוד, ואני מקווה שאלו חריגים שאינם מייצגים את הכלל. אודי

היי לכולם... אכן אשליה... אשליית הטיפול. כמה כואב וכמה נכון. והיכן מצויה האמת בכל הזיוף והשקר? לצערי חוששת שיש אמת בדבריהן של טלאור ומנדיי. וכן, זה לא פשוט להכיר בכך, אבל ללא צל של ספק ישנו איזשהו עיוות שרצוי היה שיתוקן. גם אני בטיפול, יש לציין אצל מטפל מקסים, חביב ואמפתי, שמקרין הרבה דאגה ואכפתיות. אך אינני יכולה שלא להבין שהאכפתיות מן הסתם היא חלקית ואינני יכולה שלא לתהות עד כמה באמת אכפת לו, הרי זהו קשר מלאכותי שניקנה בדבר. ואם לא אשלם כל האכפתיות שלו תעלם כלא הייתה. מצטערת על הביטוי, אך זה חש כמו זנות רגשית, משלמים תמורת רגש ואכפתיות, וכן... זה מרגיש נורא וכל שנותר היא תחושה של מירמה וזיוף. ואני מבינה שפסיכולוגים מתפרנסים מכך, ואין לי בעיה לשלם עבור כל שירות שאני מקבלת. אבל כאן זה שונה... האם אני משלמת תמורת הדאגה והאכפתיות??? האם אני משלמת לו שיחבב אותי? וזה ברור שהרבה יותר קל להאשים את המטופל... ולאמר שמתרחשים תהליכי העברה... אבל יש משהו במקצוע הזה שמושך אליו המון טינה מצד מטופלים רבים ואולי הגיע הזמן לתהות למה? האין החומה שהמטפל מציב מסביבו, האין הגבולות והחד צדדיות לא משרתים את הצד שכנגד, האין אלו הן שיוצרים את הטינה. ומה כבר יקרה אם הגבולות ירוככו ואם היחסים יהיו יותר שיוויוניים. לדוגמא, כשאני הולכת למטפלת האלטרנטיבית שלי, שאני מספרת לה את סודותיי הכי כמוסים ואני משתפת אותה הרבה יותר מאשר את הפסיכולוג, היא גם מספרת על עצמה, מה רע בזה, זה רק גורם לי לחוש נוח יותר ולהיפתח יותר והיא עדיין נותרת המטפלת שלי, זה לא הופך אותה לחברה שלי. ואני ממש לא חוצה שום גבולות. אני מניחה שדברים לא הולכים להשתנות, אבל בכדי שיש לפסיכולוגים המון מתחרים , כדוגמת: מאמנים, מטפלי גוף נםש, מטפלים הוליסטיים וכו'. לדעתי, אם לא יהיה שינוי הפסיכולוגיה בסוף תפשוט את הרגל. הנוקשות שיש בטיפול הפסיכולוגי פשוט תפיל את המקצוע הזה. ואולי טוב שכך. ואם כל הכבוד לפרויד, לטעמי, כבר ממש עבר זמנו. אני לא מתכוונת לפגוע, אני רוצה להאמין שיש עדיין קומץ מטפלים, ואני מדגישה את המילה קומץ, שבאמת אכפת להם ממטופליהם ולא רק מהשכר המתקבל מהם.

קוראת אותך כמעט בנשימה עצורה , מבינה אותך על מה את מדברת ...נכון שאת הטיפולים הקודמים שלי עשיתי במרכז לנפגעות תקיפב מינית ואונס ושם לא נזקקתי לתשלום אך תחושת האשליה שכן אכפת למטפלת/ ות שטיפלו בי היתה חלקית לפי הרגשתי .... וכן נפגעתי ....ולקח לי המון זמן להבין שחייתי באשליה אבל לא מכולן ... המטפלת היתה אמפטית בצורה נהדרת ....מבינה תומכת מתעניינת ....וכשהגיע הדקה לסיום כאלו שכלום לא נאמר כלום לא היה שם בטיפול...מבינה שצריך גבול ...אבל לא בתחושה של ...זהו עד כאן..עכשיו את יכולה ללכת הביתה ..תם זמנך...מעליב אחרי שחוויתי את האכזבות שלי הבטחתי לעצמי ש...לא עוד....אין יותר כניסה בטיפול לשום אדם להכנס רגשית לתוך הכאב שלי היום התקשרו אלי מהמכון הפסיכולוגי להכין ט.17 ולהודיע להם...אוטוטו גם אני הולכת שוב בפעם הרביעית לקבל טיפול נפשי ואחרי כל מה שנכתב כאן בפורום על ידי כולן ...הבנתי שוב לתוך מה אני צפויה להכנס... אקח את הזמן הזה לעשות חושבים אייך ...כמה...ולמה..אני יכולה ..צריכה..לתת למטפלת להכנס שוב לתוך הרגשות שלי... לא רוצה לחשוב ששוב אני הולכת לחוות הונאה רגשית מקווה שהפעם יהיה אחרת המון תודה לך שיראל ולכל מי שכתבה בנושא הזה ביומיים האחרונים על הנשוא הכאוב ... הלוואי שאוכל לספר פן יותר קל ויותר נעים על מי שתהיה או יהיה המטפלת/ל הבא ועם התקווה הזו אני מסיימת חטולית

את יודעת שיראל, יש מצב שאין קשר בין התשלום לחיבה של המטפל כלפייך. יש מצב שמטפל לא בהכרח יצליח לעזור טוב יותר למי שהוא אוהב יותר. המוני משפטים של פרויד הייתי מצטטת פה. בייחוד בהקשר לדברים שנאמרו כאן לאחרונה פרויד התחיל משהו שממנו התפצלו כיוונים שהלכו איתו או מהתנגדות לו או מחומרים שויתר עליהם. ועוד. אבל איכשהו זה התחיל בו. הוא האבא. משרלטנים למינהם (והתחום פרוץ) הייתי בורחת. יהיר לי מידי. דווקא, להרגשתי, יש התפתחות של טיפולי עומק מתחת או מעל לפני השטח. סוריקטה

אני דואגת לך, את צריכה תמיכה, את צריכה עזרה, קחי את מה שאנחנו אומרות בערבון מוגבל, היינו כבדהו וחשדהו! את תהיי חזקה, אל תברחי מהטיפול, אם את צריכה אותו, ולא תקבלי זה יכול לעשות לך נזק, אבל תבואי מוכנה נפשית, אני מבינה שאת במצב נפשי לא קל, (אני פשוט חייבת להמשיך לעבוד כאן ולכן כותבת במהירות אבל לא רוצה שתנזקי) אבל את מספיק חזקה כדי לדעת לקבל את מה שאת צריכה, ולשמור על עצמך, ברגע שאת מודעת לדברים, ברגע שאת מבינה שאת בטיפול, ולא במסע רגשי עם המטפלת זה כבר יעזור לך, תשתדלי לברור את המוץ מהתבן, לקבל את מה שטוב לך, ולא לפתח תלות רגשית. לא רוצה שתנזקי בגלל מה שאנו כותבות כאן, ברגע שאת מודעת שאת בעצם בטיפול, שזה כמו ללכת לרופא, שהרגשות הן רק כלי טיפולי, אז תנסי לשמור על עצמך מבינה את ההרגשה הנוראית שתיק, הפעמון מצלצל וזהו, כאילו כל מה שהיה, התרומם המסך וההצגה נגמרה, אבל כאשר את מודעת למה שקורה, את יכולה יותר לשמוע על עצמך. נהיה בקשר.

הי שיראל, לא אתווכח עם חוויתך (שעצוב לי מאוד לקרוא אותה). אבחר להתייחס לנקודה אחת מדברייך: פרויד היה - ועדיין - אדם חכם וגמיש, מענטש אמיתי למטופליו, שכמעט 100 שנים למותו עדיין מתייחסים אל דבריו במלוא הרצינות. יחד עם זאת - עם היותו הבסיס להרבה מאוד דברים (לא רק בטיפול, גם בתרבות בכלל) - הפסיכולוגיה התקדמה הרבה מאוד מאז ימיו של פרויד ואנחנו היום במקום אחר לגמרי. אודי

אתה יודע מה, אודי, אני ממש לא מבינה! ולא רק שאני לא מבינה, אלא שאיזה חוש צדק שבי ממש מתקומם! אם הבנתי אותך נכון, אז פשוט אני מרגישה שנעשה כאן איזה עוול גדול עד למאד. חייב להיות שאני לא מבינה משהו, כי אחרת אנשים נורמטיביים לא היו מסכימים לזה. אנסה להסביר מה כל כך מקומם אותי. קראתי פעם ספר של מהפנט, הוא כתב על דרכי היפנוט שכמובן אתה מכיר בין היתר כתב (הספר לא לידי אז רק אצטט מהזכרון ) שהמהפנט מנסה להפעיל קשרים על המהופנט, ויעשה זה את זה גם בהפעלת קשרים מיניים, הכיצד, כאשר הוא מבקש מהמהופנט להרגע, הוא יזכיר גם מקומות אירוטיים בגוף של המהופנט, ודבר זה יצור קשר מיני במהופנט וכך הוא יוכל להשתלט עליו טוב יותר. עד כאן עכשיו למטפל רגיל טיפול זה קריירה אחד מורה אחר עורך דין אחת מזכירה אחד מטפל הוא עובד בשביל כסף הוא לא מפילנטרופ הוא לא עובד בחינם ברגע שלמטופל אין כסף לשלם, הוא לא יטפל בו. החיים של המטופל הם לא החיים של המטפל, הוא שומר מרחק (כדי לשמור על השפיות) הוא שומע המון דברים, הוא מקבל כל מטופל לזמן קצוב, וכאשר הזמן נגמר, זהו, נגמר, הבא בתור נכנס. עם כל הכבוד עבור המטפל, המטופל הוא קליינט, אכפת לו ממנו, אב זה משהו מקצועי, כל מה שנעשה כאן זה משהו מקצועי. ועכשיו אתה בא לומר לי שהקשר של מעבר עם המטפל הוא חלק מהטיפול זאת אומרת שיש כאן הונאה, זאת אומרת שהמטפל נותן למטופל הרגשה שהיא מעבר למקצועית, הרגשה היא נכנסת לו עמוק לתוך הרגש, לתוך הנשמה, כאשר בעצם הטיפול שהוא מקבל הוא טיפול מקצועי, יש כאן ערבוב של עבודה, של מקצועיות עם רגיש, וואו! נאבדות לי המילים כדי להסביר כמה נורא הדבר הזה. אדם נמצא במצוקה, אדם קשה לו, הוא מגיע לקבל עזרה, הוא משווע לעזרה, הוא זקוק למישהו קרוב למישהו שיחזיק אותו שלא יפול, והמטפל 'משחק' אותה אותו בן אדם, כאשר בעצם זה חד צדדי, כי המטיפל לא ישנה את החיים שלו כדי לעזור למטופל, המטפל לא מקדיש יותר מאשר שעת הטיפול הזו עבור המטופל, בעוד שהמטופל מקב את זה, שבעצם בצד הרגשי הוא מקבל מהמטפל מה שהוא בעצם לא מקבל. זו נשמעת לי הונאת המאה, זה נשמע לי משהו נורא ואיום! הייתי ממש רוצה שתסביר לי שאבין, זה מקומם זה, זה גורם לי לרצות לצרוח למטופלים שלא יתנו שיובילו אותם למקום בתוך העמדת פנים שהיא לא אמיתית, היא מקצועית, היא לא רגשית, המטיפל לא ממש אוהב אותך, הוא ישן טוב בלילה למרות הצרות שלך, היא לא מתפלל עליך כל היום, הצער התהומי שלך לא משנה את קצב חייו, את אחת מיני רבים, את לא בת יחידה, הוא נותן לך כל מה שהוא יכול במסגרת המצומצמת של הטיפול תפסיקי לשלם יפסיק הטיפול, זה לא יותר מאשר טיפול

שלום סנדי - אמרת כמה משפטים שאני נוטה פחות להסכים איתם: יש מטופלים שמטפלים בחרו בהם (מטופלים שהוכיחו אמינות לאורך ונראה שיש בהם תקווה, במקביל לדלותם) שכן יטופלו בהנחה גדולה. במקרה שלי - בשנות הטיפול הראשונות שלי הייתי הומלסית. ולקחנו הימור. ובכן, יש, כנראה משמעות לכסף כרכיב השקעתי (גם נפשי) מצד המטופל והיחס שלו למה שהוא מקבל. שנאמר, כסף הוא לעולם לא רק כסף. ייתכן מאד שהמטפל יאהב ועוד איך את המטופל. חלק מהקטע של האהבה היא גם להיות מחוברים לשנאה שבך. לעתים המטפל (למשל) יכעס ובאותו רגע הוא, כנראה, פחות מרגיש אהבה. לעתים ישים גבול וכד'. קשר הוא משהו שאמור להיבנות לאורך זמן. עם זאת, סביר שהמטפל ינסה להימנע מיצירת סימביוטי שעובד בשירות דחף המוות. בחלקנו יש משאלה לקשר כזה. ואנחנו ממלכדים לשם. (ולכולם - בעיניי - זה מה שאיכשהו קרה כאן, לצערי, והתרחש אצלי בראש מאז תהליך של מחיקה). אז יש קשר עם הדמות המטפלת. ויש אנשים נפרדים. כנראה שלא טוב להזדהות להיות עוצמתית מידי. לכל הצדדים. לעתים המטפל ימלא מקום (חלקי אמנם) של דמות הורית. באיזשהו שלב, לאחר התמדה, ייתכן שאיכשהו ייתאזן המשקל מול זה הכבד של הדמות המשמעותית שהרסה לנו. לא, ממש לא כל הזמן אמפטיה והכלה. לפחות לפי המעט שאני מכירה. גם העניין של הסופרלטיבים - אולי אנחנו מצפים לחיות על זה, אבל אולי זה קצת לא נכון. גם כאן, יש, כנראה עניין של מידה, וגם אולי צריך לבחון עד כמה המטופל, שמשווע להם, מסוגל להחזיק אותם. לעתים יש לנו נטייה להרוס או למחוק. עניין מורכב. בשלבים מסויימים כן תהא אמפטיה (שתחווה ככזו, ואולי גם לא). בשלבים מתקדמים תיתכן מראה (שיש סיכוי שיברחו ממנה, יהדפו אותה). הם קשים ומדאיגים הן למטופל והן למטפל. כלומר, לפחות כפי שאני מכירה אישית מהטיפול שלי - אין שקר. ונהדר שאין, אחרת, מניחה שלא היה נוצר קשר של אמון. וכן ייתכן שחדר כושר באיזה שלב, כשאחר כך הכוונה לצאת מהמעגל החוצה. אמשיך בדרכי, סוריקטה

הי סנדיי, העובדה שמטפל מקבל כסף עבור עבודתו, לא מבטלת את האכפתיות שלו כלפי המטופל. גם אני מקבלת תשלום בעבור עבודתי ועדיין אכפת לי שהיא תתבצע טוב. אני לא מאמינה שמטפלים לא חושבים אף פעם על המטופלים שלהם, בדיוק כמו שגם אני חושבת לפעמים על העבודה שלי שאני בבית. אבל ברור שיש גבול והם לא שוקעים במחשבות אינסופיות על המטופלים שלהם מחוץ לשעות העבודה. אני לא חושבת שיש אדם בעולם שיכול להכיל בנאדם אחר באופן שאת כותבת כאן. גם אני כאימא לא חושבת כל הזמן על הילדים לי. ואני גם חושבת שמטפל טוב לא מעמיד פנים עם המטופל שלו. הוא מביע התרגשות מתי שהוא חש כך באמת, וקרבה מתי שחש כך באמת. וגם כעס ותסכול, מתי שחש כך כלפי המטופל. וזה המהות של הקשר - האותנטיות. התשלום הוא עבור הזמן של המטפל , עבור ההקשבה המקצועית שלו, עבור היכולת המקצועית שלו לפרש ולבאר, עבור המקום שהוא נותן למטופל להכיר את נפשו. חיבה, אהבה ואכפתיות - לא קונים אותם בכסף. וכמו שאם המטפלת שלי תודיע לי פתאום שהיא מעלה את תעריף הפגישה ל- 1000 ש"ח, אני אקום ואעזוב כי זה לא בתקציב שלי. כך גם המטפל זכותו לקום וללכת אם הוא לא מקבל תשלום, או לחילופין לדרוש מראש תשלום על עבודתו. לכל אחד, גם למטפל וגם למטופל,יש את הגבולות שלו - והקשר ביניהם מתקיים בגבולות הללו. ועוד משהו חשוב, המטפל לא אמור לשנות את חייו בשביל המטופל, המטופל הוא האחראי הבלעדי לחייו . אני כן מסכימה איתך שמדובר בהרבה כסף, וטיפול פסיכולוגי צריך להיות נגיש יותר לעם.

היי.. קשה להסביר. כמו שאודי כתב לך שהראיה שלך מאוד חד מימדית וצרה.... אין משהו שאפשר להשוות אותו לטיפול, כתבו לך ממש יפה! מיקה, התגעגעתי כתבת נפלא! וסוריקטה יואו ..התגעגעתי לתשובות שלך המעמיקות האלו. אוכל לדבר בשם עצמי...פעם חשבתי די דומה למחשבותייך, שלמטפלת לא אכפת, היא חיה את חייה, אני רק עבודה בשבילה וכו' לאט לאט נבנה איזושהו אמון בנינו..והבנה שלי שאפשר לאהוב אותי. שהיא אוהבת אותי! שאני לא סתם עוד מיני רבים...אלא כמו שאם יכולה לאהוב הרבה ילדים כך מטפל... המקצוע שלי קצת דומה. אני גננת, אוהבת את העבודה מאוד ואת הילדים. לוקחת איתי את הילדים בליבי! דואגת לשלומם וחושבת עליהם גם כשאינם בגן! איזו עזרה ניתן לתת להם, כיצד לקדמם, איך היחסים עם ההורים שלהם וכו' זה תפקיד עם אחריות,!!!! כך גם מטפל! תפקיד עם אחריות , לא רק בשעה היעודה! קרה כמה מקרים שהיא אפילו התקשרה לברר איך אני...קרו מקרים של ליווי כשהייתי זקוקה בנייד ובווטסאפ! ודאגה, אמיתית וכנה! אולי אם תחשבי על גננת או מורה אכפתי זה קצת דומה...פעם מורים היו עושים ביקורי בית אפילו....והעבודה בשבילי היא לא סתם עבודה אלא עוסקת בדיני נפשות! כך גם פסיכולוג! מקווה שתביני יותר. ואגב, יש לי תלמידים שאני זוכרת היטב עד היום ואפילו בקשר עם כמה מהם ומתעניינת כיצד גדלו והתפתחו. כל כך שמחתי לשמוע על תלמיד שמצליח באוניברסיטה או בצבא. ואפילו יש כבר כאלו שמקימים משפחות. ממש הרגשה של אושר ואהבה לכל מי שלמד בגני. מקווה שהובהר לך יותר.

לא הסכמתי עם הדוגמאות שהבאת. כולנו עובדים, חלקינו מתמסרים יותר וחלקנו פחות, אבל לפחות אנחנו לא נותנים אשליה. לדוגמא, הפקיד בבנק לא נותן לך אשליה שהוא פועל לסגור את המינוס שלך. העובד סוציאלי לא נותן לך הרגשה שהוא זה שיקנה לך דירה לבסוף. המורה משתנה בכל שנה מורה אחרת ואת יודעת שהיא לא מבטיחה להיות המשען שלך כל החיים. העזרה שנותנים לך לא יוצרת לך את האשליה של משהו שהם לא ממש נותנים. אודי אומר שאני לא מבינה מה זה טיפול. מסכימה אתו, שכן מה שלא נראה, זה משהו שמקומם אותי עד הסוף. ליצור איזה מין אילוזיה לקשר שלא באמת קיים, אני רואה בזה זיוף. אני רואה לכל רגש - קשר, אפיון מסוים ואני לא חושבת שראוי לקחת רגע של לחבב, לסמוך, דאגה, ולבלבל את זה עם משהו שלא מאפיין אותם, לא בחיים הרגילים, זה לא נכון, זה כמו לתת הרגשה שהכסף של מונופול הוא כסף, תתן לאדם חסר כספים חבילות של מונופול כדי לתת לו להרגיש מה זה להיות בעל אמצעים.

גננת שמראה איכפתיות לבנות בגן, זה משהו אחר, כי באמת אכפת לה, זה לא חלק מהעבודה שלה, היא מחנכת את הילדה, ואכפת לה דברים מסוימים ולכן תתקשר אליה הביתה או משהו אחר, חלק מהיותה גננת אינו לתת לילדה הרגשה שהיא אוהבת אותה כמו אמא שלה, שהיא מעוררת בה רגשות תמירים כאילו והייתה אתה לנצח. גננת זו גננת ואמא זו אמא. אבל בטיפול נפשי, חלק מהטיפול, ואני מדגישה חלק מהטיפול, הוא דווקא בקשרים נפשיים, באילוזיה של המטופל שהמטפל מרגיש אליו מעבר לזה שהוא קליינט שלו, שישנם רגשות, והרגשות הללו הם רק כלי לטיפול, הם לא באמת רגשות כמו שאנו רואים אותם בחיים האמיתיים, אלא ניצול של הרגש כדי לטפל, אולי הניצול הוא לתועלת אבל זה עדיין ניצול. דוגמא קצת קשה, נאמר שיש אשה שמתה לה הבת יחידה שלה, והיא כל עולמה חרב ואז תבא מישהו ותתחזה שהיא בעצם בת שלה וכך תנסה לנחם אותה, היינו שימוש באלמנטיים לא נכונים כדי לפתור מצוקה אמיתית למטופל יש מצוקה שצריכים לטפל בה יוצרים אלמנטיים רגשיים שהם לא אמיתיים כמו שאנו מכירים אותם בחיים המציאותיים, אלא אמוציות שטובות לחדר הטיפול, והמטופל מתרגם אותם לחיים הרגילים שלו, והרגשות הללו יוצרות אצל המטפל כלי שיוכל דרכם לטפל במטופל, אבל על הדרך הוא רומס את כבוד האדם וחרותו, כי זה משפיל לעשות שימוש ברגש שהוא לא אמיתי מצד המטפל, לא, המטפל הוא לא דמות אב, לא, בחיים האמיתיים הוא לא ישמש כדמות אב למטופל, הוא לא ישמש כמאהב למטופל (בתקווה שלא ינצל אותו), הוא לא נמצא כצוק איתן לעזור לו באש ומים, אלו רק אילוזיות, ואין לזה שום קשר למסירות שמראה גננת או מורה לתלמידות שלה

וואו..אני חושבת שנכוות מאוד מטיפול ומטפלים. אני לעומתך לא חושבת שמוכרים לי אשליה! כי גם מטפל הוא אדם עם רגשות וגם הוא מפתח רגשות בטיפול. את כאילו הופכת אותו למנתח רגשות ולא אדם.... למה לגננת אכפת ולמטפל לא?? מי אמר שלא אכפת לו? שאין לו רצון לעזור באמת? לא אשליה? אצלי היא מעולם לא אמרה שהיא תחליף לאמא, חברה וכו' להפך תמיד אמרה שהיא לא תחליף כשאני זו שרציתי תחליף. היא גם אמרה שיכול להיות שהחסך לעולם לא יתמלא והיא יכולה רק להקל ולהיות איתי. יש מטפלים טובים ויש מטפלים לא טובים. כמו בכל מקצוע! את עושה הכללה גסה.

הי סנדיי, דברייך לא מדוייקים בלשון המעטה, לא נכונים בלשון אובייקטיבית, ומסוכנים ומזיקים ברמה הסובייקטיבית. לצערי נאלצתי לא להעלות הודעה שלך, שלא עמדה בכללי הפורום. אני מבקש ממך לגלות אחריות בכתיבתך מכאן והלאה. אפשר לשאול שאלות, וזה חשוב. אני לא חושב שהטפות מוסר צדקניות נגד טיפול נפשי מקומן בפורום שבא לתמוך באנשים שנעזרים בטיפול. ההרגשה היא שזו התנהגות טרולית. נא להתאפס ולכבד את האחרים שכאן. אודי

אודי, ממש דאגתי שתעלה כמה מההודעות ולכן שלחתי לך בפרטי שלא תעלה אותם, כן, ממש חשבתי שהן יכולות להזיק וחשבתי שהן נכתבו שלא במקום הנכון. אז אני ממש ממש מודה לך שלא העלית ודי דאגתי בימים האחרונים שאולי בגלל הנסיעה לא תשים לב להודעה הפרטית, (אם הגיע אליך) ותעלה את ההודעות. אז תודה שלא העלית וכן, אני מבינה בהחלט למה דבריך מכוונים, אם כי לא כל דבר אני מבינה בתוך כל התהיות שכתבתי לך, אבל אולי בהחלט לא רק שלא הצורה, אלא יתכן ויש בהם משהו יותר מדי .... שאני אפילו לא רוצה להאריך.... והם בהחלט לא מתאים לכאן. שוב תודה ו.... בכל אפן היו מסקנות שהוסקו כאן מעשיות חלקן עקב דברי (עם כותבות חדשות שאני בכלל לא מכירה( ןאולי הבהרה יותר חזקה ממך נצרכת שם! ניסיתי לכתוב בעצמי והעלתה את זה, אבל אני חושבת שאולי זה לא מספיק) ואני באמת חוששת מתוצאה לא נכונה ואפילו מזיקה שיכולה לקרות, אז אם תעבור ותנסה לעשות מקצה שיפורים אני מה זה אודה לך. תודה