פורום הרזיה ללא דיאטה

שלום ללאה ובלה,חשבתי לעשות עכשיו דיאטה אחרונה חודשיים בערך להוריד איזה 10 קילו ואז להתחיל לשיטה שלכן מה אתן אומרות?זה בסדר?(התחלתי אתמול וכבר ירדו לי 400 גרם) ועוד שאלה-זה נכון שדיאטות יכולות לגרום להפרעות בלוטת הטריס????????(קראתי כאן בפורום) מחכה לתגובה תודה

שלום מישהי בספק. אני רוצה להעיר משהו חשוב. אתחיל בדוגמא. נגיד שיש לך ילד שאת במערכת יחסים איומה אתו כי הוא תלמיד גרוע, מתחצף ולא לומד. נגיד שאת מענישה אותו, רבה וכועסת במטרה לשנות את התנהגותו אך כל זה משיג את ההפך. נגיד שהגעת למסקנה בדרך כלשהי שטעית ושאם את רוצה לשנות את התנהגותו של הילד שלך עליך לשנות גישה וליצור אתו דיאלוג אוהב, מכבד ומעצים כי את חושבת שהגישה הזאת הגיונית ואולי תיצור משהו חדש, ועכשי את אומרת אני רוצה עוד קצת לריב, להעניש ולהעליב אותו כדי שישתנה ורק אחרי זה אשנה את הגישה כלפיו.... נראה לך הגיוני??? הגישה של הרזיה ללא דיאטה עובדת על מערכות יחסים. שלך עם הגוף שלך, שלך עם האכל ,ושלך עם עצמך. אם את השתכנעת שדיאטה זה דבר רע שלעולם לא יביא אותך להרזיה אלא להפך, מה בידיוק הטעם לעשות עוד דיאטה ? אם את מבינה שדיאטה מייצרת נזק פיזי ונפשי שלא מיצר הרזיה למה את רוצה לעשות עוד פעם דיאטה? ואיך בידיוק תעשי את הגישה? עד כמה באמת הבנת אותה (רמז אם היית באמת מפנימה את העקרונות שלה היית מבינה כמה חסר היגיון הצעד שאת מעלה פה). בכל אופן זו דעתי . בלי קשר אאחל לך המון הצלחה בכל אשר תחליטי. סוף שבוע נעים וחג שמח בלה

בוקר טוב לך . ספק לעולם עולה בנו כשיש ניגוד בין מה שאו מאמינים בו לבין מה שאנו רוצים להאמין בו. בכל פעם שמשהו חש ספק בנוגע למשהו, זה רק מפני שבתוכו חיה ובועטת אמונה מנוגדת. לעניננו, האמונה שבתוכך מניעה אותך לשלוט בגופך ובתזונתך באמצעות מערכת חוקים וצווים שהזנת במשך שנים. והיום, כשאת נחשפת לרעיון שאומר לגמרי אחרת, הספק חייב לעלות. השאלה היא לא אם הספק יעלה או לא (כי במצב כזה הוא תמיד יעלה), השאלה היא כיצד את בוחרת להתמודד עם הספק הזה. וכאן האפשרות שאת שוקלת לבחירה היא האפשרות הטבעית למי שחושש משינוי (שגם זה נורמלי, אגב). את בוחרת להמשיך עם אותו דבר, בוחרת באזור הנוחות שלך. מכאן, לא ייצמח שום דבר חדש. מה יקרה אחרי שתרדי 10 ק"ג, שישנה את המצב באופן בו תרגישי נוח לשנות את גישתך לגופך, לעצמך, לאוכל? איזו מחשבה מנחה אותך ומנהלת את התוכנית הזו? זה מזכיר לי קצת את "אני ארד ואח"כ אשמור" – מן אשליה מתוקה כזו שהפעם זה יעבוד, מן אשליה שמתנפצת לנו בפרצוף, בטווח זה או אחר. כל בחירה שלך היא זכותך החופשית ומתוך כך היא לגיטימית. מה שאני מציעה זה לבחון את ההשלכות. לכל בחירה שלנו יש השלכות לטווח הקצר ולטווח הארוך, חלקן חיוביות וחלקן הרבה פחות. המטאפורה שעולה בדמיוני כרגע, נוכח הפוסט שלך היא אדם היושב גבעה, לא נוחה במיוחד עם נוף לא משהו בכלל ומתצפת אל נקודה אחרת במרחב, ואשר אליה הוא שואף להגיע ...אבל לא היום. זו ההחלטה היחידה שיש לה כח ברגע זה, גם אם יספר לעצמו שמחר יבחר אחרת, אולי כן ואולי לא, ולכן אין זה רלוונטי מה יהיה מחר. וכרגע כשהוא על הגבעה (בהלך הרוח הדיאטטי) הוא מבקש יותר נוחות ומתחיל, רק להיום, לסדר לו מקום לינה, בונה לו אוהל. עכשיו זו כבר לא סתם גבעה, זו גבעה עם אוהל, כבר קשה יותר לעזוב. ובכל פעם שאת בוחרת לעשות דיאטה את כבר תוקעת עוד ועוד יתדות לאוהל, מייצבת, מחזקת, מוסיפה פרגולה ומפנה מקום לבישולים ולפנאי. בקטן בקטן, את מסדרת לך את אזור הנוחות שלך. ואז..... כבר הרבה הרבה יותר קשה לעזוב את אותה גבעה. גם אם תשבי כל היום ותגלי שהגבעה עצמה אינה נוחה והנוף ממנה משעמם עד מוות. וזה מה שאת עושה להלך הרוח הדיאטטי שמטפח בסיכומו של דבר את ההשמנה שלך, את מעמיקה, מזינה ומשדרגת אותו. וכשתהיי 10 ק"ג פחות בזיעת אפיים, יש סיכוי רב שהפחד שלך לשחרר יהיה גדול יותר. כך שאני מציעה לא להתנבא לגבי המחר. כל מה שיש לך הוא רק את היום. לדבר על מחר, זוהי טקטיקה חביבה אך משלה להרגיע את עצמנו. אז אם להיות יותר פרקטית, שאלי את עצמך, מה יהיה לי מחר, ואין לי היום, שיאפשר לי אחרת? אם תמצאי שמדובר במשהו שאכן אינו באפשרותך היום, הכירי בו ופעלי לייצרו. אל תשאירי את זה בידי הגורל. וזכרי, כל מה שאת אומרת שתעשי בעתיד אינו רלוונטי לפעולתך כעת. ומה שאת עושה כעת זה לשבצר את הבית שאותו את אומרת שאת רוצה לעזוב כי השכונה ממש לא טובה לך. מה שאת עושה, ללא משים, זה ליצור לעצמך עוד סיבות למה לא לעזוב. אז אם את רוצה להישאר זוהי דרך מוצלחת במיוחד. אם לא, אני מציעה לבחון את הדברים בעיניים מפוכחות. שינוי מתחיל לרקום עור וגידים ברגע שבו אנו מפסיקים לדבר על מחר ועושים היום. ובנוגע לבלוטת התירואיד (תריס) – זוהי בלוטה המפרישה הורמונים האחראים, בין השאר, על חילוף החומרים בגוף האנושי. כל דיאטה יכולה להשפיע עליה אך לא לפגוע בה באופן כרוני ובלתי הפיך. למעט מקרים בהם נעשה שימוש בעזרים דיאטטיים המכילים את הורמוני התירואיד (התכשירים המתיימרים להעלות את חילוף החומרים). כיוון שבמקרה זה יש הכנסת הורמונים ממקור חיצוני, הבלוטה מקבלת משוב שלילי לייצור ועם הזמן עלולה להתנוון כך שעם הפסקת האספקה החיצונית, יכולת הבלוטה לתפקד פוחת וההשלכות ברורות. בברכת יום מעורר מחשבה והשראה שלך לאה פינטו

תודה רבה אל התשובות בלה ולאה אתן כל כך עוזרות

שלום רב השאלה שלי כזאת:יש לי תת פעילות בלוטת התריס אני שותה אלטרוקסין 100,אני מאוד רוצה לרזות האם אני לא אצליח לעולם לרדת במשקל בגלל הבלוטה הזאת? יש לציין שההפרעה בבלוטה התחילה לפני י 3 שנים בטח בגלל הדיאטות שעשיתי ומאז אני השמנתי ולא יכולה לרזות?אבל אני זוכרת את הדיאטה הראשונה שנמשכה כ 5 חודשים הורדתי 11 קילו שקלתי 51-איזה כיף!היום אני שוקלת 69 קילו גובה 168 האם בגלל הבלוטה אני לא מרזה??? בבקשה תעזרו לי קראתי כאן שיש אפשרות לדבר ב סקייף,אבל אם זה לא נוח(תמיד יש מישהו בבית) לי וגם להגיע רחוק(אני מצפון)מה עוד אפשרויות(למשל להתכתב או משהו?) אנא עזרו לי ותגידו לי אם זה בגלל הבלוטה ואין לי מה לקוות

לנה היקרה שלום רב, ברוכה הבאה לפורום הרזיה ללא דיאטה. בלוטת התריס אחראית על פעולות רבות אולם אין בכוחה למנוע ממך לרדת במשקל. מה שכן יכול לעשות זאת זה האמנות שלך בנוגע לכוחה של הבלוטה על חייך. ברגע שתאמני שבגלל בעיה בבלוטה את לא יכולה לרזות זה אכן יקרה. יש מורכבות במצב שאת מתארת - את מרוצה מעצמך כשאת במשקל מאד נמוך לגובה שלך - 51 , יתכן שמשקל זה לא אפשרי עבור גופך וכדי לשמר עליו את צריכה להיות כל הזמן בדיאטה חריפה. הישארות זמן רב בדיאטה כזאת גורמת לנזקים קשים במערכת יחסים שיש לך עם גופך ועם אכל ומיצרת מערך אמונות בעיתי, זה כשלעצמו עלול ליצור מעגל קטלני של - חוסר שביעות רצון ממה שיש - דיאטה- פגיעה קשה באיכות חיים ויצירת מערך אמונות מוטעה - תחושה רעה- אכילת יתר- עליה במשקל - שוב דיאטה.לנה זה בכלל לא בגלל הבלוטה ובהחלט יש לך למה לקוות זה עניין של בחירות שאת עושה - מקווה שתבחרי נכון. שיהיה לך סוף שבוע מקסים . בלה

תודה על תשובה, האם אפשר טיפה להרחיב על הטיפולים שאתן מבצעות-איך זה מתבצע?האם יש תוצאות בדרך כלל? תודה

לנה שלום רב, מטרת הטיפול שלנו הוא ליצור שינוי באיכות חיים.הגדרת איכות חיים היא אישית אבל לכולם ברור שאם אני חווה שלווה, נינוחות, תחושה של גאווה עצמית ושקט פנימי, איכות החיים שלי תיהיי גבוהה, ואם אני חווה פחד,כיווץ, חוסר שקט ,ומבקרת את עצמי כל הזמן, איכות החיים שלי תהייה נמוכה. הדרך בה אחווה את מציאות חיי לא קשורה במשקל שלי אלא בדרך בה אני מפרשת את המציאות הזאת. כל עוד מנהלות אותי אמונות המקדשות ביקורת, פחדים וחששות ,לא יהיה לי טוב, בלי קשר לכמה אני שוקלת. לכן, מתרכז הטיפול שלנו בעבודה על בדיקתה אמנות ותפיסות המנהלות אותנו ויצירת שינוי במקומות אלו. יש הרבה שיטות ליצירת שינוי זה ועשרות כילים טיפוליים. השיטה והכלי מותאמים כאמור באופן אישי. בקשר להצלחה - זה כמו כל דבר תלוי בעקר במטופל. אדם המוכן להשקיע, להיות גמיש ופתוח, סבלן לתהליך ולחכות קצת עם התוצאה המיידית - ירידה במשקל- יצליח מאד , מי שלעומת זאת רואה בתהליך עוד דיאטה וממשיך להיות מנוהל על יד תפיסת עולם זאת מן הסתם יתאייש בדרך ועלול אף לגרום נזק לעצמו. הוא עלול למצוא את עצמו כבר לא מסוגל לעשות דיאטה ,אבל אם לא למד את הדרך החדשה הוא עלול להישאר תקוע באמצע. אני לפעמים נותנת לתהליך דוגמא של החלפת שילטון בין דיקטטורה לדמוקרטיה. עמים המשנים שלטון דיקטטורי עוברים שלב של אנרכיה - זהו שלב מפחיד בו החוקים הישנים כבר לא תופסים והחדשים עוד לא הופנמו , למרות שהשלב מפחיד הוא חשוב ליצירת שינוי עומק. אם נשארים מספיק זמן בלי לגרום לנזקים בלתי הפיכים בשלב זה תיבנה הדמוקרטיה, הנחשבת צורת שלטון טובה יותר. הבעיה היא שיש לא מעט אנשים שנבהלים מהאנרכיה וחוזרים לדיקטטורה בלי לתת לעצמם את ההזדמנות לבנות דמוקרטיה ולהנות מהפירות שהיא מעניקה. כך גם בטיפול, אנשים שנבהלים משחרור מכבלי הדיאטה ולא מספיקים לחוש את החופש וההרזיה בלי דיאטה עלולים לחזור בחזרה לדיאטה בלי שנהנו באמת מהפירות של הגישה. מקווה שקיבלת תשובה לשאלתך . שיהיה לך חג שמח. בלה

שלום לכולם. גם אני בעניין... שום דיאטה לא הועילה ולא החזיקה מעמד יותר משלושה ימים. בעיני זה סוג של שיחרור, ברגע שהפסקתי לחשוב על "ממחר מתחילים בדיאטה..." אני לא כלואה יותר , מותר לי.....ובגלל זה אין לי מה לרוץ לאוכל, הוא לא בורח לי לשום מקום. מה שמדהים בפורום הזה שהתשובות שמקבלים כאן כל כך מפורטות, תומכות, מלאות ומעודדות, נראה שמנהלות הפורום (בלה ולאה) נותנות את מלוא תשומת הלב לכל שאלה. כל הכבוד !!

אני ממש קוראת פה כל יום ושואבת כוח! אני מיישמת וזה הולך נפלא. אני כבר מרגישה נהדר - פתאום אני מרגישה את הרעב כשאני רעבה. ואיןיותר כיף מלאכל כשבאמת באמת רעבים ולא סתם.! לא כמו קודם - שהבטן עבדה נונסטופ ועדיין חיפשתי נשנושים. בלה ולאה, אמרתי ואני אומרת שוב - שיניתן לי את החיים. אני מרגישה פתאום טוב ולא נפוחה. תודה!!

אני לא יודעת איך לרזות-לא נראה לי שאני אוכלת הרבה,אוכלת רגיל!אבל אני לא מצליחה להוריד 8 ק"ג שנשארו לי לאחר לידה,מה אני אעשה?איך להוריד?

ערב נפלא מלי ראשית, בואי נעשה סדר: מתי ילדת ? (ובהזדמנות זו מזל טוב) תגדירי לי "אוכלת רבה" או "לא אוכלת הרבה" - בעיקר שימי דגש על מה זה "הרבה", ע"פ אלו פרמטרים את מודדת ומכמתת את האכילה שלך. אינני יודעת אם את בעודף משקל או לא. 8 ק"ג שנותרו לאחר הלידה לא אומרים לי הרבה. ובכל מקרה, אאם תרחיבי מעט, אני מניחה שאוכל לתת לך כיוון. שלך לאה פינטו

תודה ילדתי לפני 3 שנים!אוכלת רגיל כזה-כש בא לי לאכול אוכלת!אני נראת מלאה ממש 68 קילו גובה 168-אבל מרגישה מעל המשקל וזה מפריע לי מאוד:( מחכה לתשובה ועוד שאלונת:האם מחירים של הטיפולים הם סבירים וכל אחד יכול להרשות לעצמו?

שלום רב. אז על פי שיטה זו כיצד מתמודדים עם בולמוס אכילה של כפעם בשבוע ? לאחר בולמוס כזה מגעיל בלתי נשלט שהורס כל תכנית אכילה . אולי פשוט לשכוח מזה ולהמשיך למחרת כרגיל... תודה לתשובה כי למרות השיטה המעולה עדיין יכולות להיות התקפות אכילה לא פתורות ? בתודה

בוקר טוב שיר כשאת לוקחת מגישה שלמה רק פיסה קטנה וקוראת לזה שיטה, זה אכן נחמד אך שום דבר בעצם לא השתנה. גישת ההרזיה ללא דיאטה הינה תפישת עולם ולא עוד שיטה. זה אומר שזו צורת הסתכלות והתייחסות ולא עוד כלי התנהגותי מעולם הדיאטה. מדובר במדיום אחר בו פועלת תודעתנו. ולכן שאלתי הראשונה היא מה את מוצאת כ"כ מעולה ב"שיטה"? כיצד הבנת אותה בעצם? גישת ההרזיה ללא דיאטה עובדת על גורמי ההתנהגות המשמינה ולא על ההתנהגות עצמה. כל עוד הפוקוס הוא על התנהגות שלך גרידא, את חיה במדיום דיאטטי שרואה באכילה ובהשמנה עצמן את הבעיה. אחת החוויות המרגשות עבור כל מי שחווה את התהליך היא העלמות הבולמוסים באופן טבעי. האם חשבת פעם, מה מוביל לבולמוס? האם יכול להיות של"תוכנית האכילה" שאת כופה על עצמך יש קשר לענין? שיר יקרה, את מנוהלת ממקום מאוד דיאטטי ומנסה להבין באמצעותו את הראש הלא-דיאטטי. האמת היא שזה לא כ"כ אפשרי. מה דעתך לנסות להתייחס לאכילה שלך כאל פשוט אכילה מבלי לתייג אותה ומבלי לשפוט אותה לחיוב או לשלילה. במקום זאת, לחוות אותה וללמוד באמצעותה את צרכייך. בתהליך הרזיה ללא דיאטה אנו מקבלים את התגובות שלנו כחלק ממי שאנו מביאים כרגע ומשתמשים בחומר הזה שלא על מנת לשפוט ולהלקות את עצמנו (מניחה שעשית זאת שנים, ובמה זה הועיל לך?) אלא על מנת להכיר ולהתיידד עם עצמנו. ההתנהלות החיצונית משקפת את עולמך הפנימי. ויש בכוחה לאפשר לך ללמוד המון, אם תוותרי על השיפוטיות. מה שאת עושה כרגע הוא נסיון להימנע ממשהו שאת בעצמך יוצרת. במקום לכעוס על עצמך (ולהיגעל, כדברייך), נסי קצת חמלה ורגישות כלפי עצמך. גישת ההרזיה ללא דיאטה תובעת הכלה לצורך הבנה ולמידה משמעותית. מה שאת מנסה לעשות כעת הוא לטפל בסימפטום ואני מציעה לך להניח לסימפטום עצמו וללכת אל המקור. מנסיוני ותפישתי המקצועית, הדחף לאכילה בלתי מרוסנת מגיעה ממקום של ריסון-יתר, ממקום של הגבלה תודעתית. שחררי עצמך ממקום של חסך והגבלה (התוכנית הזו שעליה את מדברת) ותראי שאין מקום לפיצוי יתר. וזהו תהליך של שינוי הסתכלות ותפישה, שינוי צורת חשיבה ולא שינוי התנהגותי. זכרי, שינוי התנהגותי מהותי הוא פועל יוצא של שינוי תפישתי-תודעתי. אינני מקלה ראש ומודעת לעובדה שזהו החלק המאתגר בתהליך, אך זוהי משמעותה של שינוי גישה. מאחלת לך יום נפלא שלך לאה פינטו

אני מבינה, צריכה ללמוד ולהפנים. ואני אאעשה זאת תודה תודה על התמיכה.

היום היה לי יום מדהים מבחינת התהליך,המקרר שלי כבר נראה אחרת לגמרי, יש תבשילים טעימים, גבינות משובחות,לחמים טעימים,עוגות שוקולדים וכל מה שלא חלמתי אי פעם להכניס לפה,עד עכשיו חשתי מין דחף להספיק לאכול הכל ולא יכולתי לחכות מרעב לרעב,פתאום היום חשתי רוגע ובטחון כזה שעוד לא חשתי עד כה,כל פעם שעלתה בי מחשבה על אוכל מסוים פשוט אמרתי כמו מנטרה-האוכל הנפלא הזה לא בורח לשום מקום- הוא תמיד כאן לרשותי פתאום נרגעתי נורא ועברו שעות רבות עד האכילה הבאה,נהניתי מספרים שאני אוהבת ,מהילדים שלי ואפילו פתאום מסתם בטלה שפעם הייתי מנסה לברוח ממנה,איזה כיף שחרור אמיתי, ממולץ בחום לומר לעצמנו שאכן האוכל לא בורח לשום מקום הוא ימשיך ללוות אותנו לשארית חיינו ונוכל להנות ממנו כשנבחר ואם כבר רעבים אז כדאי לבחור בדבר המשובח ביותר כזה שבאמת נהנים ממנו,ואז באמת לא צריך הרבה,זה הולך ונהיה טוב יותר מיום ליום, אכן חבל להרים ידים כמו תמיד הסבלנות וההתמדה משתלמות,גם אם בדרך יש הרבה טעויות,ככה לומדים הכי טוב שאפשר, תודה לבלה ולאה הנהדרות שחשפו אותנו לגישה המעצימה הזו ולכל הגולשים שכל אחד מהם תרם דרך כל שאלה,לתובנה נוספת. שבוע נפלא, אוהבת ,גילה

גילה המקסימה את מהווה השראה לכולנו. מביאה את עצמך עד הסוף עם הטוב ומתקדם אך גם עם התוקע והעוצר. איזה יופי !!! תודה מקרב לב ותמשיכי בדרך וגם לעדכן אותנו. בלה

לבלה ולאה שלום! בזמן האחרון אני אוכלת יותר מידיי- יותר ממה שהייתי רגילה ויותר ממה שהגוף שלי דורש ואני מרגישה את זה בתחושות לא נעימות של כבדות, הרגשת נפיחות ועוד הרגשות דומות... אני יודעת בוודאות שהאכילה שלי היא בדרך כלל לא באה מרעב פיזי אבל אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות! איזה עצה אתן יכולות לתת לי על מנת שהאכילה שלי באמת תבוא מרעב אמיתי ולא סתם מבוססת על המצב רוח שלי... אני מאמינה שאני פונה לאוכל כי אני מוצאת בו איזהו נחמה אבל אני רוצה להפסיק עם זה כי זה רק גורם לי להרגיש יותר רע אחר כך... מה אני יכולה לעשות אם אין באפשרותי לפנות כרגע לטיפול מקצועי??? אני ממש כבר מיואשת ורוצה עזרה!!!

לימור היקרה. כדי שנוכל לעזור לך לעזור לעצמך עליך לעשות קצת יותר סדר בחוויה שאת מביאה. כשיש סדר הכל נראה יותר ברור בהיר ונינוח. אם הבנתי נכון את בתקופה בה את אוכלת לא על פי הצרכים של הגוף אלא מסיבות אחרות. את מודעת לזה ואף יודעת איזה רגשות מובילים אותך לאכילה. ברור לך שזו לא הדרך להתמודד עם הרגשות האלה אבל את עושה את זה בכל זאת ולא מצליחה לעשות משהו אחר. האם הבנתי נכון עד כאן. אם אכן הבנתי אותך נכון אני מעבירה את הכדור למגרש שלך ושואלת - איזה סוג של עזרה את צריכה כדי להתמודד בצורה יותר יעילה עם הרגשות שלך? מה יאפשר לך להתמודד איתם לא בעזרת אכילה. באיזה רגשות בידיוק מדובר? מתי הם מגיעים ? האם בעבר ידעת להתמודד עם רגשות בצורה יעילה יותר מאשר אכילה? איך את יודעת שיש לך את הרגשות האלו?איך הם נחווים בגוף? האם יש משהו שאת יכולה לעשות על מנת לשנות את התחושות הפיזיות שלך (לדוגמא להגיד לעצמך משפטים מעצימים, לנשום , לדמיין משהו חיובי או אולי משהו אחר). זה על קצה המזלג עני לי על השאלות ונוכל להמשיך הלאה. הכי חשוב לא להרים ידיים - תראי מה כותבת גילה.

תודה בלה על תגובתך... בגדול הבנת נכון את שהתכוונתי אבל למרות שאני מודעת לכל אני לא מצליחה לעצור את הדחף הזה לאכול, כאילו זה משהו שאני לא מצליחה להלחם בו... הרגשות שבדרך כלל מובילים אותי לזה זה שעמום, או כשאני מיואשת ממשהו, אולי אם יש לי יותר זמן פנוי בבית... כל אלה גורמים לי לרוץ למקרר ולזלול... האמת שגם בעבר לא כל כך ידעתי איך להתמודד עם זה וכנראה שבגלל זה גם עכשיו אני לא יודעת... כל יום אני מנסה להגיד לעצמי שהיום אני לא יפנה לאוכל אבל אז באותה נקודת משבר ביום- אני כאילו "נכנעת" ופונה לאוכל. קראתי את מה שגילה כתבה וכל כך הייתי רוצה להגיע למקום הזה ובאמת להרגיש כך... אך איך אני יכולה באמת לשנות את ההתנהלות שלי?? גילה- אני אשמח אם גם את תשתפי איך הגעת למקום שאת נמצאת בו היום, איזה שלבים עברת ובעזרת מה? אני מבינה שזה בסך הכל תפיסה בחשיבה אבל למה שאני אומרת לעצמי שהיום יהיה שונה, זה לא קורה?!

אני בן 24 שוקל 108 קילו וגובהי 190 ס"מ הייתי ילד נורא רזה עד לגיל 17 והייתי מיתעמל בנבחרת נוער בעקבות בעיות רפואיות הפסקתי להתאמן ושוב והתחלתי להשמין ופתאום אני רוצה נורא לרדת במישקל ביחוד באיזור הבטן והשוקיים אני מיתעמל במשך שנה כבר וירדתי 5 קילו הייתי במישקל 103 קילו ושוב עליתי ל108 קילו עכשו אני מיתעמל כבר שנה רצוף 3 פעמים בשבוע במכון כושר למשך שעה אני עושה במהלך השעה אימון ארובי,כפיפות בטן , תרגילי חזה , הליכה קצת ,ואופנים .כול פעם משלב משהו אחר . מבחינת תזונה אני אוכל ארוחת בוקר כך סנביץ עם גבינה לבנה או קומפלקס עם יגורוט דל שומן קערה .ותה עם 3-4 עוגיות או פרוסת עוגה פעם בשבוע וארוחת צהריים אוכל ארוחת מלאה כשל 5-6 כפיות של פסטה או אורז ,או תפו"ח אדמה קוסקוס ובתוספת עם זה אני אני אוכל 2 עופות לפעמים עם תופ"א תוספת אני אוהב שתיה ואני שותה ממותקת מאוד ולא אוכל כימעט ירקות אני אוכל הרבה חומוס גם ולחם גם בצהריים ואני אוכל עם בארוחת ביינים סנביץ או פרי או קומפלקס עם מעדן 0אחוז שומן וארוחת ערב לפעמים ירקות חתוכים אם שתיה מוגזת אם סנביץ פסטרמה1.5 אחוז או פעם גבינה 5 אחוז אני בבקשה צריך עזרה כיצד עלי לרדת במישקל באופן מתון ונכון כדי שלא אעלה במישקל חזרה ?? ביחוד לרדת במיהרה באיזור הבטן ושוקיים ?? מה עלי לאוכל ?? ומה לא .? האם מיסגרת האימון נכונה לי ?? ואיך אפשר לרדת במישקל ולשמר את זה לאורך זמן.? ויש לי חילוף חומרים מהיר אני הולך לשרותיים בין3-4 פעמים ביום

שלום, רציתי לדעת מה ההבדלים בין ניתוח שאיבת שומן (לצורך העניין מאזור הבטן) לעומת מתיחת בטן. מה עדיף?? האם בניתוח שאיבת השומן התוצאות טובות יותר?? האם זה מצריך דיאטה בנוסף לכך?? היכן אוכל לקבל תשובות לשאלותיי? תודה מראש

שלום מיכל, איני רופא בתחום, אך לפי מיטב ידיעתי ברגע שיש הצטברות גדולה של שומן יש צורך בשאיבה ולא מספיקה רק מתיחה.. נוסף על כך חייבים להקפיד על תזונה נכונה כדי לא לחזור למצב הקודם הייתי ממליץ לך כחומר למחשבה וכדי לעשות לך קצת סדר בראש, להיכנס לקרוא קצת על ההבדלים באתר פרופורציה. (ההסברים מאוד ברורים ויש תשובות לכל שאלותייך). מצ"ב קישור לעמוד הרלוונטי: http://www.proportzia.co.il/?CategoryID=189&ArticleID=169

תודה רבה אבי קראתי והשכלתי כמו שאומרים:) אפילו התייעצתי בנושא בפורום שבאתר

בום שישי האחרון נגשתי למרפאת התאומים בר"ג ע"מ לבדוק ולבצע שאיבת שומן נתקלתי בחוסר כבוד, זילזול ובחבורה של שקרנים שבראשה עומדת אחות שהיא כנראה חלק מבעלי המקום ושמה גילי , ראו הוזהרתם.

קניתי כדורים של רז קל ואני לא יודעת איך להישתמש בהם? ואיזה דיאטה עושים עם זה. אין הוראות בכלל מה אני יעשה?

שלום הילה עם כל הרצון הטוב לתת לך מענה, אנו לא הכתובת. הגעת לפורום הרזיה ללא דיאטה. פני לחברה שממנה רכשת את המוצר. בהצלחה שלך לאה פינטו

אני קוראת פה כבר כמה ימים ולמען האמת, די המומה. אני כבר 3 ימים בתחושה של "איך לא חשבתי על זה קודם?? איך??" זה הרי הכי טבעי בעולם. כנראה ששנים של חפירות של דיאטנים ותזונאיות למינהם, בעיתונים ובטלוויזיה משפיעות. אני בת 31. תמיד ידעתי שאני לא הטיפוס לדיאטות, ואפילו לא עשיתי אותן. מצד שני, במיוחד אחרי 2 הלידות, קשה לי להתאפק מבחינת הכמויות והאכילה הרגשית. התחלתי לבצע את מה שאתן כותבות ולהפתעתי, בינתיים זה עובד. אני אוכלת רק בשעת רעב פיזי, וכבר לא "בגלל שעכשיו בוקר", "בגלל שאני עם חברים/משפחה ואוכלים" ובעיקר לא "בגלל שבא לי". סיפרתי על הרעיון לאמא שלי והיא התלהבה גם כן. רציתי להודות לכן על התשובות האינטליגניות והסבלנות האינסופית שראיתי פה בפורום, גם כלפי אלו שלא מבינים את הרעיון ועדיין שואלים שאלות מתחום הדיאטות. אתן מקסימות! תודה ויום טוב, עדי.

בוקר טוב אמא עדי וברוכה הבאה לפורום רב תודות לך על המילים החמות והפרגון הנעים. שמחה שהגעת ושאת כאן. שמחה על האפשרות החדשה שפתחת לעצמך והעונג כולו שלנו. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

אני לא מבינה משהו - אם אפסיק לאכול בשניה שארגיש שאני כבר לא רעבה - אני בעצם אפסיק לאכול אחרי שניים שלושה ביסים. הרי הרעב הפיזי (כשהבטן ממש מקרקרת) נפסק כעבור כמה דקות של אכילה. אחר כך ממשיכים לאכול סתם כי זה כיף/טעים וכו'. ברור לי שזה כל הרעיון, אבל אני עדיין לא מבינה - אם אפסיק לאכול אחרי כמה דקות - אהיה רעבה שוב תוך שעה! ואז שוב אצטרך לאכול?? חלק מהעניין בלאכול ארוחה טובה ומשביעה הוא גם לא להזדקק לאוכל כמה שעות טובות אח"כ, לא? אשמח לתשובתכן. תודה.

עדי יקרה בהודעתך עולות מספר הנחות יסוד (פרדיגמות) שיש לתת עליהן את הדעת. הנחת יסוד ראשונה: "אני אמורה להפסיק לאכול בשניה בה אינני מרגישה יותר את קרקורי הבטן" ראשית אומר שמטרת האכילה היא לא רק השקטת סיגנל הרעב אלא גם הנאה וסיפוק. שנית, יש משהו מאוד מלחיץ בתפישה שמשתמשת במילים כמו "להפסיק על השניה" - יש כאן צורך בדריכות שמסיטה את תשומת ליבך מההנאה. הנחת יסוד שניה : "הביטוי לרעב הם קרקורי בטן" האמנם? לרעב דרגות שונות ולדרגות השונות ביטויים שונים. בהחלט יתכן שקרקורי הבטן יפסקו אך עדיין לא הגעת למצב של אי-רעב. במצב כזה בהחלט יתכן שתחושי רעבה שוב תוך שעה וזאת כיון שסיימת את האכילה במצב של רעב, אמנם ברמה נמוכה אך עדיין רעב. הנחת יסוד שלישית: "אם אכלתי, אני לא אמורה לחוש רעב לאחר שעה" וכי למה? חזרי להנת היסוד הקודמת ותביני שזה הדבר הכי טבעי ונורמלי שיכול לקרות לך. מעבר לזה, אין מדובר במספר כזה או אחר של ביסים אלא בתכולה האנרגטית והתזונתית של המזון שאכלת, ביחס למה שנדרש לגופך ברגע נתון. נניח שאת חשה רעב וגופך, לצורך הדוגמא בלבד, זקוק ל- 300 קק"ל, ואת בחרת להזין אותו ב- 150 קק"ל בלבד. ברור שהוא יחזור לסגנל לך בהקדם האפשרי. מה לא בסדר עם זה? זה בדיוק היופי, שאינך צריכה לחשב, רק להרגיש, לתת לגיטימציה להרגשתך וללמוד לתרגם אותה נכון. וזה כבר ענין תהליכי. מה שלימדו אותך בעולם הדיאטה זה שאסור לך להרגיש רעב מצד אחד ושעלייך לצמצם את מנין ארוחותייך ככל האפשר, ליצור פער מלאכותי בין הארוחות. מה שגישת הרזיה באה ללמד אותך, הוא להשאיר לגוף שלך את החשבונות ולחיות את חייך בנועם. זוהי לא עבודתך לקבוע מה נכון ומה לא נכון, כמה ומתי צריך. זוהי הטריטוריה של הביולוגיה והפיזיולוגיה שלך. כל שנדרש ממך הוא ללמוד לעבוד עימה בהרמוניה. ואגב, הנחת יסוד נוספת שעולה היא: "האכילה הופכת מכנית ומפספסים את מרכיב הכיף" טעות ענקית. בתהליך של הרזיה ללא דיאטה, אנו לומדים סוף סוף להנות באמת מאוכל ולומדים להיות נוכחים בחווית האכילה עצמה. מה שאת עושה כרגע זה להתמקד ולהתעסק במספר הביסים שאת אוכלת. חבל. מקווה שנענית ואם לא, המשיכי לשאול, אתייחס בשמחה יום נפלא שלך לאה פינטו

עדי שלום רב, ברוכה הבאה לפורום. הרשי לי להאיר לך משהו חשוב. המח שלנו הוא מכשיר מופלא עם תכונות מדהימות אבל קשה לו לעכל רעיונות חדשים הסותרים את הקימים. לכן, כשהוא פוגש רעיון חדש ולא מוכר הוא בודק מה הוא מכיר כבר מהרעיון הזה ומנסה להתאים אותו לתבניות ברורות ומוכרות לו תוך השמטה ועיוות של אנפורמציה , דבר המאפשר שקט פנימי. בגדול זה מנגנון חיובי המאפשר לנו לשרוד בעולם מלא אנפורמציה וסתירות ,הבעיה היא שלפעמים העיוות הוא כל כך גדול שאת מאבדת את כל הרעיון לגמרה.כשעושים תהליך מורכב כמו הרזיה ללא דיאטה לבד, רק בעזרת האנפורמציה מהפורום, מסתכנים בלימוד מוטעה של רעיון (היית לומדת נהיגה דרך פורום? ). ולשאלתך - בוודאי שלא מפסיקים לאכל אחרי ביס ראשון, מפסיקים לאכל רק אחרי סיפוק מלא של הרעב. גם שובע כמו רעב הוא תהליך הדרגתי ונבנה והקשבה מלאה לתחושות השובע של הגוף חיוניות לא פחות מהרגשת הרעב. אפשר ללמודמתינוק - כשהוא רעב הוא בוכה וכועס ודבר היחיד שירגיע אותו זה אוכל, הוא מתנפל על האכל ברעבתנות רבה ואכל מתוך חיבור מלא לחווית האכילה ,כל גופו משתתף בתענוג הזה והוא יונק ברעבתנות גדולה . האם זה נראה לך הגיוני להפסיק לו אחרי שני שלוקים ? בוודאי שלא. כשמאכילים תינוק נותנתים למעגל הטבעי של האכילה להיות מושלם -הוא יונק פחות ופחות ברעבתנות יותר ויותר לאט מתענג על החוויה ,יקח עוד שלוק ,יסוגור עיניים ואז עוד אחד ואחרי זה ילך לישון מתוך שלווה מלאה ,נסי להכריח אותו לאכל בנקודה הזאת....(אך הזכרת לי נשכחות...). עדי, תלמדי מתינוקות הם רזים טבעי קלאסיים. אותם לא מענינות קלוריות ומילה צריך או חייב עוד לא מנהלת אותם. כולנו נולדנו רזים טבעי מבפנים . אפשר לחזור לשם אם רק נאהב את עצמנו מספיק - כמו שתינוק אוהב את עצמו לפני שקילקלו לו. מקווה שהערתי/הארתי נקודות חשובות. המון הצלחה בהמשך. בלה

במקרה לגמרי הגעתי אל הפורום הזה, ולא יכולתי להפסיק לקרוא. פתאום התחלתי לחשוב לעצמי - רגע, בכל השנים על גבי שנים שאני עושה דיאטות, לא רזיתי ולו גרם. לעומת זאת, בתקופות מסויימות בחיי, בהן מסיבות כאלה ואחרות לא יכולתי או שלא רציתי לעשות דיאטה - רזיתי בצורה משמעותית. בעייני הדבר החשוב ביותר בכל השיטה הזו, אם אני מבינה אותה נכון, היא התפיסה של "מים גנובים ימתקו" ובלשון העם: אם זה אסור - נרצה עוד ועוד. מה שמותר - הרבה פחות מפתה ואטרקטיבי.. ומכאן שברגע שמחליטים לא לעשות דיאטה, מתחילים לרזות כבמטה קסם..מניסיוני האישי - דיאטות בהכרח מובילות לזלילות וזלילות מובילות לעוד דיאטה.. מעגל שאי אפשר לצאת ממנו. שאלתי - איפה אני יכולה לקרוא קצת על השיטה הזו מלבד הפורום?

הספר דיאטה ללא דיאטה, הספר לא עוד דיאטה של סוזי אורבך, האתר של גנין רות , האתר של קרול מונטר OVERCOMING OVEREATING , הספר של פול מקננה - אני יכול לגרום לך לרזות, האתר של לינדה צימרנסקי hugs האתר של אכילה אנטואטיבית של שתי דיאטניות העובדות על פי הגישה. מקווה שזה מספיק.

היי, קראתי קצת בפורום ואני מנסה לשאוב כח להתמודד עם המאבק היום יומי. עם התירוצים הבלתי פוסקים. עם האהבה לאוכל - כן אני מודא. אני קמה בבוקר וחושבת מה אני אוכל לא רק לארוחת בוקר גם לצהרים וכו'... ככה אני גם הולכת לישון במחשבה מה אכין מה אוכל ומה יהיה.. זה לא שאין לי מה לעשות מלבד לחשוב על אוכל יש לי ילדים,בעל ,בית ועבודה. מה לעשות איך להתמודד עם עצמי? תודה

רונית היקרה, לאה ובלה יכולות לתת לך תשובות יותר מפורטות ומקצועיות ואני בטוחה שהן גם תעשינה את זה אבל רציתי לספר לך קצת על הניסיון שלי. אני מכירה כל כך טוב את התחושה. את הניהול. איך שהיו נפתחות לי העיניים הייתי פוצחת בתוכניות מפורטות. תוכניות מלחמה. תפריט דל קלוריות ושומן, מסודר אך מאוזן לתפארת שיביא אותי בסוף היום לסיפוק ובעוד מספר חודשרים למשקל המיוחל ולאושר אינסופי. הייתי בטוחה שאני יודעת מה "צריך" לאכול. הרי אני בוגרת אינסוף דיאטות ומאמרים של מה צריך ומה עוזר ו"טריקים" כאלו ואחרים. אבל אז היגיעה המציאות. ובצהריים כבר הייתי עושה תוכניות איך לקזז את הסטיות הבלתי נמנעות מהתוכנית הגדולה. ובמשך היום, כל היום היו ספירות של קלוריות/נקודות והשיפוט אינסופי - בדרך כלל שיפוט שלילי. זה לא משהו שלא בסדר איתך. את לא אשמה. אחד החלקים המדהימים בשיטה שמוצגת בפורום הזה היא החופש. היום אחרי שפרשתי מעולם הדיאטות כל זה נעלם מחיי. קשה להאמין אבל אין לי מושג מה אני אוכל מחר. מי יודע מה יבוא לי מחר? יש ימים שאני מתעוררת רעבה ואוכלת ארוחת בוקר, ויש ימים שלא. לפעמים אני חייבת בשר בארוחות צהריים ולפעמים דווקא אורז. אם הכל מותר, אז לא צריך להשקיע בזה כל כך הרבה מחשבה עד שזה נהיה רלוונטי ממש . ויש עוד הפתעות. היום מצאתי בארוך קופסת עוגיות שקניתי לפני שבועיים. קשה לי לתאר עד כמה זה מהפכני הדבר הזה. עד שהיכרתי את השיטה הזאת, קופסת עוגיות כזאת היתה שוכנת בתוך הראש שלי מהרגע שעלה על דעתי לקנות אותה, דרך כל ההתלבטויות אם כדאי או לא ועד שנראה הפרור האחרון שבה. בדרך כלל תוך יום. השקט העמוק שמגיע עם השיטה הזאת הוא מופלא. לי לפחות הוא גלש גם לתחומי חיים אחרים. אני ממליצה לך בחום לנסות להוציא את עצמך לחופשי.

ערב טוב לך המזדהה לשעבר מבקשת להודות לך מקרב לב על השיתוף. תרומתך רבה ונסיונך מעורר השראה. איננו מכירות אך מקריאת הפוסט שלך, אני מתרשמת ממך כאדם בעל רוח נתינה. מתרגשת מחוויותייך הנפלאות, שאותן יכול להבין רק מי שחי את החוויה המשחררת והמשוחררת הזו. תודה על שמצאת לנכון לקחת חלק מאחלת לך המשך דרך צלחה ייש כח שלך לאה פינטו

ערב טוב רונית יקרה אוכל נועד בראש ובראשונה להזנתנו, לרווחתנו הפיזית. על מנת שנצרוך אותו באופן קבוע, הוא מיועד להיות מהנה עבורנו. תארי לך שלא היינו נהנים מאוכל? מה היה קורה למין האנושי? עונג הוא כח פנימי מניע חזק מאוד בקרב יצורים חיים (לא רק בני אדם) וכל נסיון שלנו לדכא אותו יגרור התנגדות שתתבטא בפיצוי-יתר. נדמה שאת מתנצלת משהו, על כך שאת אוהבת אוכל וזה לכשלעצמו משקף אמונה שאוכל הוא סוג של אויב. רונית, ההתעסקות האובססיבית באוכל, כפי שאת מתארת, יכולה להיות תוצר של הגבלה תודעתית ו/או בריחה מהתמודדות כלשהי בחייך. בתהליך המוצע ע"י גישת ההרזיה ללא דיאטה איננו לומדים כיצד לגייס כוחות להתמודדות עם המאבק אלא לומדים כיצד לא לייצר אותו מלכתחילה. בשלב ראשון אני מציעה לך לקרוא קצת יותר בפורום. ככל שתחשפי את עצמך יותר ויותר לגישה באמצעות השאלות והתשובות שחלקן חוזרות על עצמן מזויות שונות, יהיה לך קל יותר להבין את הגישה ואולי גם את עצמך. זה באמת עצוב לחשוב שמכל הדברים בעולם, המוח מתמקד רוב הזמן באחד הדברים שאמורים להיות לנו טבעיים כמו אויר לנשימה. זו אכן לא איכות חיים ואני שמחה שהגעת לפורום שיכול לפתוח עבורך אפשרות חדשה. על כל שאלה שתעלה, נשמח לענות במקצועיות ובהרחבה. ובינתיים, הרפי, שחררי לפחות את הצורך לפתור את הענין היום. באיכפתיות רבה שלך לאה פינטו מה שאת מתארת הוא אינו

אני רוצה לקנות את צמח ההודיה, אך חוששת שהוא לא באמת יעבוד ואני סתם יפסיד כסף. מישהו השתמש בו פעם ויכול להגיד לי שהוא באמת ירד במשקל הרבה בזכותו ובזמן קצר?? בתודה מראש

קניתי את צמח ההודיה והקפדתי מאוד על השימוש , שטויות חבל על הכסף לא עוזר בכלל.

היי! רציתי לעדכן שאני ממשיכה לרזות בשיטה שלכן. נזכרתי היום כמה שטויות אכלתי בפסח וכמה אני לא עושה חשבון לכמות השוקולדים שאני כל כך אוהבת וממשיכה לרזות. זה קטע כזה מוזר שכל חיי הסתובבתי סביב המשקל והדיאטות ובזכות פורום אחד ומיוחד ללא שום טיפול או שיחות פתרתי את הבעיה שהייתה לי, עכשיו אני באמת אוכלת רק מה שאני אוהבת (כמובן שרב הזמן יוצא לי לאכול בריא כי ככה אני אוהבת אבל לא מוותרת לעצמי על מאכלים אהובים שהם כביכול פחות מזינים). בהקשבה מוחלטת לגוף כמעט ללא אכילה ריגשית. אני מאוד שמחה שהכרתי אתכן, תודה שוב. מור

תודה לך על הפירגון

תודה על השיתוף מור כיף גדול לקרוא את חוייותייך that's the spirit בהנאה רבה שלך לאה פינטו

את יכולה בבקשה לפרט? אני חדשה בפורום ולא יודעת במה מדובר. תודה מראש.

רציתי לשתף בנוגע למשהו שאני מתלבטת לגביו ,ככל שאני יותר בתהליך אני מגלה שקשה לי לוותר על האמונה בנוגע לאוכל מותר ואסור מה שאני מתחברת אליו יותר זה אוכל מומלץ יותר ומומלץ פחות,כלומר לא לוותר על האמונה לגמרי אלא יותר למתן או לאזן אותה,וזה מתחבר מאד עם עובדת היותי אדם מאמין ודתי כשם שישנם מצוות שאני לא חייבת לקיים בעצם כלום אבל כדאי מאד ומומלץ שאני כן יקיים משום שלאחר הביצוע ארגיש שאכן הטבתי עם עצמי וארגיש מחוברת יותר למהות שלי,ולכן אם לא קיימתי או פיספסתי כמובן שלא אלקה את אצמי,אלא אשתדל יותר להבא להטיב עם עצמי ,הרי בבסיס מונחת ההבנה שאני בן אדם ולא רובוט, כן, אני זקוקה לאיזו סמכות חיצונית שתדריך אותי לגבי הרצוי,מין הוראות יצרן שמבין טוב יותר ממני בדיוק כמו במצוות מה יהיה מומלץ יוצר עבורי לא מותר או אסור אלא כדאי ומומלץ ופחות מומלץ, ורק מי שאומר נעשה ונשמע כלומר קודם עושה ורק אחר כך מבין מתוך חווית העשייה שהטיב עם עצמו,כך גם לי יותר מתאים לא לוותר על האמונה לגמרי מתוך אמונה שהיא אכן משרתת אותי,גם ההתיחחסות של הדת הולמת את הגישה שציינצי בדבר אחריותו של האדם להטיב עם עצמו בכל מה שקשור לאכילת מזונות מועילים והרמבם שהיה רופא גוף ונפש מרחיב את הדיבור בדבר המזונות המועילים ואלו שפחות מועילים, בלה ולאה יקרות הייתי שמחה אם תחוו את דעתכן בעניין,באהבה,גילה

בוקר טוב גילה. ראשית דבר, כל עוד את מודעת לעובדה שזוהי בחירתך, שזוהי אמונה שאת בוחרת באופן חופשי ולוקחת את האחריות המלאה על השלכותיה של בחירה זו, דרך החוויות שהיא מקנה לך, אשרייך. אמונה איננה דבר מולד אלא נרכש, נלמד. זוהי זכותך המולדת לבחור את אמונותייך, באשר הן. גישת ההרזיה ללא דיאטה מובילה באופן טבעי ולא מלאכותי-חוקתי למקום של בחירות מועילות, כפי שאת קוראת לזה.והדבר מתממש מתוקף ההכרה בחופש בחירה מלא. ובעצם, אינני מבינה כ"כ את המושג "מזונות מועילים", מועילים למה? לי יש תחושה שמה שעליו את מדברת הוא יותר סוג של מסגרת שליטה. בוקר אור ושבוע נפלא שלך לאה פינטו

ואם באמת יש כאן עניין של מסגרת שליטה מה כל כך רע בכך אם אני בוחרת בזה ומרגישה נוח לחיות כך כדרך חיים,אני מכירה כאלו שחיים כך ולא חשים מוגבלים מאחר וזה לא חייב להיות עינוי אם מנקודת מבטי זו דרך חיים נהדרת ואני לא מרגישה בה החמצה או סבל?ואני מדברת על אורח חיים כרוני הרי ברור שארשה לעצמי פה ושם גם דברים אחרים בלי תחושת אשמה זה כמו שנמצאים ילדים בחופש הגדול,לפעמים זה דוקא מרגיש מאד טוב ונכון לחזור למסגרת מסודרת לפי מה שהבנתי גם המוח שלנו אוהב סדר.

שלום, אני חדשה בפורום, ורציתי לדעת איך הגישה של "הרזיה ללא דיאטה" מתייחסת לנושא של נשים בהריון וכן נשים אחרי הריון, הרי לפי מה שהבנתי עד כה מדובר בין השאר בזיהוי של מנגנון הרעב , וכשמדובר בנשים בהריון יש עובר שיש להתחשב בו.. ואילו כשמדובר בנשים אחרי לידה, יש את עניין של הנקה..

בוקר טוב א ראי כמה מדהים, הגוף יודע ליצור הריון, הוא גם יודע ליצור חלב- אם ולהפריש אותו בדיוק מתי שצריך. אז מה דעתך, יש מצב שהוא גם יודע לתמוך בהריון הזה ובעובר שהוא עצמו הביא להיווצרותו? לכבד את הגוף, משמעו לכבד את הפיזיולוגיה האנושית המופלאה אשר מקיימת אלפי תהליכים מדי יום ללא ידיעתך וללא התערבותך, מווסתת ומפקחת, מאזנת, מייצרת, סופגת ומפרישה. ובעצם מאפשרת את קיומך. הגוף, עושה הכל לבד ובצורה מושלמת. כשהוא זקוק לעזרתך הוא מודיע. הריון והנקה מעלים את הצרכים הביולוגיים של הגוף ואלה מתבטאים בין השאר בהפעלת מנגנון הרעב-שובע. מנגנון הרעב מופעל בהתאם לצורכי הגוף לאנרגיה ולרכיבי תזונה, אלה הם צרכים שמשתנים כל הזמן ולכן אין דרך מושלמת להזין את הגוף, מלבד הדרך שבה אנו נותנים לו להוביל. מהפוסט שלך, אפשר להתרשם שההריון הוא משהו שמתרחש מחוץ לגוף או שמנגנון הרעב אינו מתחשב בו. איך זה יכול להיות? הרי מספיק שתעלי את צורכי הגוף לאנרגיה באמצעות פעילות גופנית על מנת שתחושי צורך גובר במזון...אז הריון לא? הנקה לא? מבחינת הגוף, אם תטילי עליו את התפקיד המפוקפק לבחור בין השניים, העובר יהיה חשוב יותר מהאם עצמה. כמי שבאה מעולם בריאות הציבור, אני יודעת לאמר לך שככל שהדבר קשור בתזונה, הדאגה היא יותר לאם מאשר לעובר. כיוון שהגוף מפנה את משאביו לגדילת והתפתחות דור ההמשך, גם אם זה על יבוא על חשבון הגוף המארח (האם). בהמשכיות תלויה קייומו של המין האנושי. לסיכום אומר שצרכיו הביולוגיים של הגוף לאנרגיה ולרכיבי תזונה לוקחים בחשבון את כל התהליכים הביולוגיים המתרחשים בו, כולל הריון והנקה (ושלא נדע, גם מחלה). והדרך של הגוף לסגנל לך זאת היא באמצעות מנגנון הרעב-שובע. והמנגנון הזה הוא מדויק ואמין מכל נוסחא סטטיסטית שבשרות אנשי מקצוע. מאחלת לך יום נפלא שלך לאה פינטו

האם זה נכון שמי שאוהב את גופו ידרוש פחות אוכל? כלומר כשאדם מרוצה ממראה גופו, ביטחונו עולה והוא לא ירצה להרוס את גופו באוכל גא'נק פוד בכמויות גדולות ויידע להפסיק בזמן בגלל הערכתו כלפי עצמו וכלפי גופו. ואילו שמרגישים שמנים ולא אוהבים להסתכל במראה על גופם מפתחים ייאוש וזילזול כלפי גופם והאוכל מהווה פיצוי כאילו הם אומרים גם ככה אני שמן והגוף די דוחה אז אני לא שווה ממילא ואז האוכל מהווה פיצוי?

בטח שזה נכון. זה בדיוק ככה !!! תאהבי את עצמך איך שאת ותראי איך שהגוף שלך יודה לך...

בוקר טוב מי בשיח עם אדם שאת מכבדת, כיצד תנהגי? בשיח עם אדם שבו את מזלזלת, איך תנהגי? אין מדובר רק באוכל ובהשמנה, אלא בהשלכות רבות ליחס העצמי הזה. כשאת מכבדת ואוהבת אדם כלשהו, את מקשיבה לו, את איכפתית, את דואגת לנוחותו ולרווחתו ויותר מהכל את מקבלת אותו ללא תנאי ושיפוטיות. כשאת רוצה לעזור לו, את באה ממקום שמכיר במי שהוא ומה שהוא וכ"ו. כשאת מזלזלת במישהו ......? אדם שמכבד ואוהב את עצמו יהיה ער לצרכיו ולרצונותיו וידאג לספק אותם. כפי שכתבתי אין הדבר קשור רק באוכל או בנוחות הגוף, זה יתבטא גם בזוגיות, בקריירה, במרחב מחיה אולי. בעיני, אחד הסממנים הבולטים לאהבה עצמית היא העדר התלונה. אנשים שאוהבים ומכבדים את עצמם מוותרים על המקום של התלונה והקיטור לטובת השגת מה שראוי בעינהם. את המשוואה שניסית ליצור, אלטש קצת, ברשותך: אדם שאוהב את עצמו או לפחות מכבד את עצמו, יהיה קשוב לעצמו (לצרכיו הרגשיים, המנטליים, הפיזיים והחברתיים). וככל שילמד להקשיב לעצמו, יהיה מודע לצרכיו האמתיים. כך שמה שבעבר פרשת כצורך במזון, יובן עתה אחרת. זה לא שאם אני אוהב את הגוף שלי אז הוא יגמול לי ויצמצם את צרכיו. הגוף לעולם לא יצמצם את צרכיו, אלה הם צורכי המחיה והקיום שלו. ההחלטה לאהוב ולכבד את עצמך היא ירית פתיחה חשובה, אך זכרי שגם זה תהליך. תהליך של שינוי תפישת העצמי שלך. בהצלחה רבה ויום מלא אהבה שלך לאה פינטו

אחרי שראיתי שעליתי במשקל 5 קילו בחודש (כשאני מיישמת את הגישה..) הבנתי שכנראה לא הבנתי ב-א-מ-ת את הגישה. לכן החלטתי לאכול ר-ק כשאני מרגישה את הרעב ב-ב-ט-ן, ולהפסיק י-ש-ר כשהוא עובר. מקווה שהפעם אני אצליח,(לא יודעת למה, אבל להרגיש את הרעב אני מרגישה, את השובע לא.. כך שאני אוכלת ואוכלת ואני לא מרגישה לא את השובע ולא את הסוף..) להתקשר ללאה אני מתביישת, אז נשאר לי רק לנסות לעשות את זה בעצמי ועם העזרה שלך ושלהן באתר. נ.ב אני אודה לך מאוד אם תסביר לי איך לזהות את השובע.. אני מיואשת.. תודה.

אני בת 16 ו-7 חודשים. שוקלת 65 קילו. לאחר שב-28.4.08 שקלתי 59 קילו במשקל היעד , והייתי אוכלת רק שאני רעבה ומפסיקה כשאני שבעה באופן טבעי.. אפילו בלי לחשוב על זה.. לא יודעת איך הגעתי תוך חודש למצב הגרוע הזה היום..

אני אנסה לעזור לך כמיטב יכולתי והבנתי , אם זה לא יהיה מספיק טוב אנא ממך צרי קשר עם לאה. אני בטוח שהיא תשמח לעזור לך , אחרי הכל אני גולש בפורום ולא איש מקצוע. לגבי תחושת השובע: הצלחת להבין שכאשר מדברים על רעב אז מדובר ברעב פיזי בבטן, נכון? יפה, עכשיו תראי: תחושת הרעב הפיזי בבטן היא הדרך של גופך לומר לך שהוא זקוק לרכיבי מזון, זה האיתות, ה"אזעקה" שהוא מפעיל כדי לסגנל לך שהוא זקוק לאוכל.ככל שחולף הזמן ולא אכלת ,תחושת הרעב תלך ותגבר. עד כאן תחושת הרעב. איך תדעי שגופך קיבל מספיק? איך תדעי שהוא שבע? פשוט וקל! הרעב,האיתות, ה"אזעקה" שגרמה לך להבין שגופך זקוק למזון תיפסק! ברגע שתחושת הרעב נעלמה והתחלפה בתחושת רוגע, ברגע שאותה "אזעקה", איתות פסק לחלוטין, זה בדיוק הזמן להפסיק לאכול.גופך יפסיק לדרוש ברגע שהכנסת את כמות רכיבי המזון הדרושה לו.תעשי נסיון על עצמך: תאכלי לאט ושימי לב איך עוצמתה של תחושת הרעב הולכת ופוחתת תוך כדי אכילה, עד שתגיעי לנקודה שבה תחושת הרעב הפיזי פסקה לחלוטין. הגוף שלך עשה את זה מאוד פשוט עבורך:אם יש "איתות" -אוכלים. נפסק האיתות-מפסיקים לאכול. אבל כמו שלאה ובלה מסבירות כל הזמן, מנגנון רעב ושובע הוא רק חלק מהדרך, יש תהליך למידה מורכב יותר שנועד לעבוד על רבדים שונים ולזה נדרש איש מקצוע מיומן. נסי להתגבר על תחושת הבושה וצרי קשר עם לאה. אחרי הכל אין לך במה להתבייש, להיפך, תהי גאה בעצמך שאת מוכנה ללמוד ולהתנסות. בהצלחה ושבת שלום!

לבלה או לאה, יוצא לי לקרוא אצלכם בפורום והדברים שנאמרים כאן דווקא מדברים אליי ומנסה לסגל לי חשיבה שונה... אני לא יודעת אם הבנתי נכון אבל לפי מה שאתן אומרות הגוף יודע מה הוא צריך, שאלתי היא מה קורה כשאני מרגישה שאכלתי יותר מידיי- הבנתי שברגע שאני אחכה לאות רעב הבא שום דבר לא יקרה והגוף ינצל את מה שיש לו... אך במידה וזה מה שקורה הדבר לא יוביל להרזיה אלא פשוט לשמירה על המשקל לא?! (גם אם הרזיה היא רק מטרה משנית) ושאלה נוספת היא מבחינת סוג האוכל- כשאני בוחרת מה לאכול הבנתי שלא כדאי להגביל את עצמי ולתת לי חופש בחירה- אבל האם כדאי לי לבחור אוכל מסויים לאו דווקא מבחינת הקלורוית שהוא מכיל אלא יותר מבחינת דברים שהם יותר מזינים ובריאיים?

שלום דניאלה טוב שהגעת ותודה עלנוכחותך בפורום תהליך הרזיה ללא דיאטה מתחיל בלקיחת אחריות. ואחריות משמעותה היכולת לתת לעצמך דין וחשבון בנוגע למה שעובד ומה שלא עובד בשבילך. כל עוד תדבקי במה שלא מוכיח את עצמו כמקדם ומאפשר, אין זה משנה כמה "הגיון" יהיה בזה. עלייך להבין שמשהו כאן לא עובד בכל זאת. אם כך, נסי לענות לעצמך על שאלה פשוטה: כמה פעמים בחייך ניסית לכפות על עצמך את המאכלים הנכונים, אלה שהם מזינים יותר ובריאים יותר (ובינינו, אם אפשר גם דיאטטיים יותר)? אם זה עובד בשבילך, נפלא, יש לך דרך. אם לא, עצרי. עצרי לערער על הדברים ולבחון אותם. עכשיו, הסבירי לי מדוע שגופך לא ירזה, במצב שתארת? זהו בדיוק הראש השמן שחושב שמכל מלאות ומכל ארוחה נקודתית משמינים, לא? לא הבנת נכון את שכתבתי לגילה, מציעה לך לקרוא שוב. יום נפלא שלך לאה פינטו

לאה שלום, תודה על התגובה... רציתי להגיד שבדרך כלל אני כן משתדלת לאכול אוכל שהוא נחשב "לדיאטטי" ומכיל פחות קלוריות ממאכלים אחרים, לרוב אני לא מרגישה צורך לאכול דברים שהם יותר עתירי קלוריות אולי כי התרגלתי ומצאתי לי תחליף לכל דבר. אבל לפעמים יש מצבים שאני מרגישה שאני אוכלת יותר מידיי (גם אם זה דברים לא הכי משמינים- אני פשוט אוכלת יותר) וזה גורם לי להרגיש ההפך- אני מרגישה שבגלל שאכלתי יותר מידיי אז בזמן הקרוב אני אוכל יותר, שלהבדיל ממצב אחר שבו לא הייתי מרגישה שהאבסתי על עצמי יותר מידיי- לא הייתי אוכלת עוד אחר כך... איך אני יכולה למנוע את המחשבה הזו, כי הרי מן הסתם שאם אכלתי יותר אני לא אמורה להרגיש רעב (ואני באמת לא מרגישה) אבל יש תחושה אחרת שגורמת לי לרצות לאכול עוד...

בלה שלום, כשענית לשאלתי, אמרת לי לדמיין שיש לי חדר עם כל האוכל שאני הכי אוהבת, הוא רק שלי, ורק לי יש מפתח אליו, ואני יכולה להיכנס מתי שאני רוצה. חשבתי להפוך את התרגיל למציאות, אך אני בכל זאת חוששת לקנות כל כך הרבה אוכל טעים כי אני יודעת שאני אוכל את זה בפרק זמן קצר. אם האוכל יהיה מול העיניים, הרצון לאכול אותו יתעורר. אני מבינה שזה לא טוב שאני לא סומכת על עצמי ועל הפרטנר האהוב שלי (גופי), אך חוששת בכל זאת. כדאי להעמיד את התרגיל במבחן המציאות?

שלום לך. מי שהציע את התרגיל הזה של חדר מלא אכל הייתה קרול מונטר מפתחת הגישה של הרזיה ללא דיאטה. לפי שיטתה זה אחד התנאים הראשונים להבראה מאכילת יתר והשמנה והיא מדברת הרבה על החובה לעשות זאת. לדבריה זה עובד נהדר ואחרי זמן קצר של אכילת יתר יש איזון מלא של אכילה וירידה במשקל הפעם בלי פחד ומאבק. אז את צודקת זה שאת חוששת מראה שאת לא ממש סומכת עד הסוף. כל עוד תתני לחשש הזה להחליט עבורך לא תוכלי באמת להנות מהגישה. לחשוש זה בסדר אבל אם לא תתגברי פשוט לא תלמדי לשחות/לנהוג או כל דבר אחר. אז קדימה לקפוץ למים ותדווחי לנו איך היה. בברכה בלה

אם הכלב שלי אוכל אוכל שלנו, זה לא צריך להיות נורא כי לפי השיטה הרעב הבא שלו יאחר לבוא, אז למה הוא בכל זאת השמין? עושה רושם שהרעב הבא שלו לא מאחר לבוא והוא אוכל גם את האוכל שלו.. האם יש לכלבים אכילה רגשית? ואיך השמנה שלו מתיישבת עם הגישה?

סימן קריאה יקר, ערב טוב אתחיל ואומר שאינני וטרינרית או מומחית לפסיכולוגיה של בעלי חיים, אך יש נקודה שהייתי שמחה להעלות. לפני מספר שנים קראתי מאמר שפורסם בארה"ב ודיווח על כך שלמעלה מ- 10 או 15 אחוז מחיות המחמד (המבויתות) שמנות. הממצא הזה קיבל התייחסות רצינית דווקא, כיוון שהוא משקף משהו שקורה בעולם המודרני שבו אנו חיים, עולם בו תופעת ההשמנה הולכת ומתגברת, הולכת ומתפשטת אפילו לבע"ח. ולהלן ההסבר: עבור בע"ח בטבע המזון זמין כל העת. כלב הוא בע"ח טורף שעם כל הכבוד ל"במבה" שהוא מקבל, אוכל אמיתי זה הקטע שלו. כיוון שבע"ח מבויתים תלויים בבעליהם בכל הקשור להזנתם, המזון אינו זמין באופן חופשי ומהווה הזדמנות פז לאכילה, ללא קשר לרעב. האין זה מה שקורה לאדם בדיאטה, לאדם שמגביל את האכילה שלו ויוצר חוסר זמינות מלאכותי של מזון בחייו? אין מצב שתמצא בטבע זאב (משפחת הכלבים), אריה או ג'ירפה שמנים, בשל היכולת שלהם להשיג מזון בעצמם. מכיר את התמונה של אריה רובץ מתחת לעץ כשלצידו גוות זברה או אילה? שים לב שהיא אף פעם לא מחוסלת לחלוטין. ("בבחינת, נהיה רעבים מאוחר יותר, נשיג עוד זברה") עכשיו, תוסיף לעובדת הזמינות המוגבלת של המזון, ירידה דרסטית ברמת הפעילות הטבעית שלהם...קיבלת כלב של שנות האלפיים. אני חייבת לספר לך סיפור אישי, קצת מצחיק וקצת עצוב כשהייתי צעירה מאוד ירדתי עם הכלב שלי לטיול בוקר, באותה עת ירדה שכנה נוספת עם הכלב שלה. וזו התמונה: אני רזה עם כלב רזה והיא שמנה עם כלב שמן (אגב, הכלבים היו פחות או יותר אותו אותו סוג) במהלך הטיול היא שאלה אותי איך זה יכול להיות שהכלב שלי רזה ושלה שמן? מה הוא אוכל? עניתי שהוא אוכל מה שאנחנו אוכלים. היא השיבה "כן, גם שלי" והמשיכה לשאלה הבאה: "כמה פעמים ביום הוא אוכל?" עניתי: "כמה שאנחנו אוכלים" והיא הינהנה בהתלהבות שגם שלה..... בע"ח כמו הילדים שלנו, להבדיל אלפי הבדלות כמובן, יכולים לשקף לנו לא מעט על עצמנו. ואגב, אכילה רגשית אינה מתייחסת רק למצבים רגשיים כמו שעמום, תסכול, לחץ וכדומה. אכילה כזו היא גם, ובעיקר, תוצר של תודעת חסר. ישנו סלוגן אמריקאי שאומר: "כשאתה שמן אל תתפלא שגם ילדיך וגם חית המחמד שלך" - אין זה נועד להאשים אלא רק לשקף. אז תנו ליות לחיות...ולרזות? לילה טוב שלך לאה פינטו

תודה רבת על ההתייחסות, אך אני לא בטוח שהבנת את שאלתי.(למרות שלאחר שקראתי בשנית אפשר היה לחשוב שאני מתבדח אני רציני לגמרי). הייתי מצפה, שיאכל פחות מהאוכל שלו, כי לאחר שנתתי לו מנת אוכל הגונה, לכאורה אין סיכוי שירגיש רעב אחרי שעה, כי הרי לא משנה מה אכל, הגוף שלו משתמש במזון שקיבל. מקווה שכעת אני מובן יותר.

שלום , בנסיון להבין את השיטה המוצגת כאן התעוררהאצלי שאלה: המצב הרצוי הוא לאכול רק כאשר הגוף שלך מאותת לך על סמני רעב אמיתיים ולא רעב לצורך השקטת תסכול, שעמום וכו. בהנחה שאני אוכלת כאשר אני באמת רעבה, לאחר מספר שעות בהן לא אכלתי כי לא הייתי רעבה, עולה אצלי השאלה מה לאכול. הראש הדיאטתי אומר לאכול לי אוכל בריא, דל קלוריות וכו, הראש החופשי מחישוקי הדיאטה יכול למשוך אותי לאכילת קפה ועגה, מנת גלידה או צלחת פירות. מהי הגישה שלכן לסוגיית סוג האוכל ואיכותו, כאשר אתה באמת רעב? אילנה

ערב טוב אילנה המצב הרצוי הוא לחיות בהרמוניה עם עצמנו. כשאנו מדברים על חופש בחירה מלא, על הזכות לעשות בחירה אותנטית בכל רגע שעומד בפני עצמו, איננו מייצרים הלך רוח ושיח של הגבלה. משפטים שלתוכם תכניסי את המילה "רק" הופכים לכללי אצבע בעיתיים, כמו בכל דיאטה. אילנה, המטרה היא ליצור שינוי מהותי ואם המטרה היא להפוך לאנשים רזים מבפנים החוצה, איך זה מתיישב עם חוקיות גורפת שכזו. מה תעשי כשתבקרי חברה שמציעה לך עוגה מופלאה שזה עתה הכינה? בהנחה שאינך רעבה. (אגב, כשאנו רעבים באמת, הדבר האחרון עליו נפנטז יהיה עוגה ואין זה משהו שאנו מתכננים אותו, זה משהו טבעי שקורה כשנותנים לו לקרות) אז אמרנו שאינך רעבה ועדיין העוגה הזו היא סופר-אטרקטיבית, מ-ה א-ת ע-ו-ש-ה? נמנעת או מתענגת? משאירה לך בשלב זה לענות על השאלה ואשמח להתייחס במשך. בנוגע לשאלתך, אדגיש ואומר שאחד הדברים הנרכשים תוך כדי תהליך (ואני מדגישה תהליך, תהליך של למידה שהוא תוצר של חוויה מתמשכת וחוזרת), הוא האמון שלנו בגופנו ובעצמנו. שאלתך מבהירה לי כי אינך סומכת על עצמך ו/או על גופך והאמת היא שזה נורמלי, לאחר כ"כ הרבה שנים בהן לא שאלת את עצמך "מה אני הכי רוצה? מה יהיה לי הכי טעים עכשיו?" במקום זה התעסקת במה שצריך ובמה ש"נכון", במה שדיאטטי ובמה ש"בריא". זוהי בעצם שאלה חדשה וחשובה ביותר. בהתחלה יהיה הרבה מקום למזונות מהם נמנעת לאורך השנים ובהמשך ככל שתאמיני לעצמך באמת שמזון זמין בחייך בכל עת ובכל מקום, האטרקטיביות שלו תפחת והבחירות ישתנו באופן טבעי. אך יש כאן עוד רבדים שקשורים בהבנת הגוף שלך, בהבנת תבנית החשיבה שלך, בהבנה הבסיסית של מה זה לשחרר את הלך הרוח הדיאטטי ועוד וכל אחד מהרבדים הללו הוא שלב תהליכי בפני עצמו. ערב נעים שלך לאה פינטו

לאה שלום רב, אני כל כך מודה לך על התשובה המפורטת והנוגעת באופן מדוייק בסימני השאלה שהעלתי. מאז שגיליתי את חוכמת האתר שלכן, אני מנסה להתרחק מהשפה המגבילה הבאה עם פרדיגמת הדיאטה ומשתדלת יותר ויותר להקשיב ולגופי ולשאול את עצמי כאשר אני רעבה, כמו שכתבת, מה אני הכי רוצה? מה יהיה לי הכי טעים עכשיו?" ממש כמו שכתבת, אני לא בוחלת במזונות שנחשבו אסורים בעיני לא מזמן. בבית קפה אני בוחרת לאכול עוגת גבינה מפתה ולא כריך דיאטטי...יחד עם זאת אני מרגישה תחושת מלאות נעימה שעות ארוכות לאחר כל ארוחה, בידיעה כפולה שקודם כל קיבלתי מה שרציתי ושנית- האוכל יהיה זמין מתי שאחליט לאכול. ביחס לשאלתך - אני רואה את עצמי ממש מתלקקת מעונג באוכלי את העוגה שחברתי אפתה, ואני מקוה שרגשי האשם שאיפיינו אכילה כזו בעבר יתחלפו בשמחת ההנאה. מכל הרבדים שציינת הייתי שמחה להבין את מה זה עבורי לשחרר את הלך הרוח הדיאטטי. האם תוכלי לקרב אותי להבנה באמצעות שאלות מנחות? שוב, תודה על ההתייחסות לשאלתי, כל טוב, אילנה

ישבתי יום שלם וקראתי אחורה שאלות ותשובות. הופתעתי מאוד ואפילו התרגשתי מהמחשבה החדשה, אבל אני לא יודעת כיצד להתחיל ליישם. אני בת 39, 160 ס"מ, שוקלת כיום 70 ק"ג לאחר דיאטות רבות בהן ירדתי ובעיקר אחריהן עליתי. חשוב לציין שאני במצב מנופאוזה מזה שנתיים, לוקחת הורמונים. אני במצב נואש שכן אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה, אני נגעלת מאיך שאני נראית, וכמובן מאוד עצובה, מדוכאת ועצבנית בגלל הנ"ל. כיצד מיישמים את הרעיון הנהדר הזה שאתן מציגות? HELP

שלום ליאן וברוכה הבאה לפורום הרזיה לא דיאטה שמחה על שהגעת ומאמינה שיש בכוחה של גישה זו לסייע לך להשיג את שאיפתך הלגיטימית, כפי שסייעה לרבים אחרים. כיוון שמדובר בגישה שהיא צורת חשיבה ותפישה קוגנטיבית שונה ממה שהורגלת בה, היישום אינו ענין של עוד טכניקה. על מנת להצליח יש לעשות דרך של למידה מחדש. את יכולה לפעול בשלב זה באחד משני מישורים או שניהם יחד: 1. להמשיך ללמוד את הגישה ע"פ המוצג בפורום, להתנסות ולהעלות שאלות 2. לקחת לך ליווי מקצועי שיוביל אותך בדרך חדשה לפיתוח מיומנויות חדשות ברמת החשיבה וברמת העשייה, באמצעות כלים חדשים לחלוטין. תהליך הרזיה ללא דיאטה הוא תהליך של שינוי. וככזה הוא טומן בחובו שלבים ורבדים רבים ושונים, המשתנים מאדם לאדם. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

קראתי את תשובותייך הרבות, ויש לי שאלה נוספת. מה קורה אם אני ממש מרגישה רעב יותר מידי פעמים ביום (אולי בגלל ההורמונים שאני לוקחת?) איך אדע לזהות אם זהו רעב פיזי או רעב נפשי? כי כשאני אומרת שאני רעבה - אני באמת רעבה, עם סימני קרקורי בטן וכדומה.

כמו כולם, גם אני שבעתי מרב דיאטות, אני בת 56 ודי נמאס לי, לפעמים פוקדים אותי "אטרפים" של זלילה ללא שליטה, אני בולסת מכל הבא ליד , מוכר לא? עולה ויורדת במשקל כ- 20 עד 30 ק"ג. נראה שניסיתי הכל. אין צורך לפרט. הפעם נתקלתי בפרסומת לDAIT FOR LIFE, הנמכר ברשת סופר פארם, האם הטבליות האלה ממולצות? עד עכשו הדיאטות שלי היו באכילה בלבד ללא אמצעי עזר של כדור וטבליות. אך בגלל גילי "המופלג" ואין ספור של דיאטות הירידה שלי היא איטית כ 1 ק"ג לחודש בממוצע , גם כאשר אני צועדת יומיום כשעה. אני רוצה להעזר ב"גלגלי עזר" , האם אתם ממליצים על הטבליות הנ"ל?

שלום עידו ראשית, ברוכה הבאה לפורום הרזיה ללא דיאטה (לא פור לייף ולא שום דבר דומה לזה). יקירה, את משתפת אותנו בנסיונך הלא מוצלח עם דיאטות (משהו שכולנו מכירים היטב) ועדיין בודקת אפשרות לדיאטה (עוד גימיק תעשייתי-מסחרי). את בטוחה שנמאס לך מדיאטות? אם לא, אז המשיכי לנסות עוד ועוד גלגלי "עזר" שלעניות דעתי, בטווח הרחוק, רק תומכים ומזינים את ההשמנה, הן מנטלית-קוגניטיבית והן פיזית. ואם באמת נמאס לך, מציעה לך לבחון את האפשרות של גישת ההרזיה ללא דיאטה. את זה - לא ניסית! והמלצתי לך היא להתחיל דווקא מהפורום הזה, קראי, שאלי, נסי להבין....אני מאמינה שיש כאן משהו מרענן ושפוי עבורך. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

כן נכון את בהחלט צודקת, רק שאני עדיין לא מסוגלת להיות בתפיסה של הרגלי אכילה. בגלל גילי 56 וכאמור בגלל כל הדיאטות שעשיתי בעבר,הירידה שלי בקושי ניכרת.כל הדיאטות כולן היו מוצלחות, בעלייה אני מאשימה את עצמי בלבד.היום הירידה שלי איטית מאוד מאוד. עשיתי בדיקה b.m.r.(נראה לי שזה שמה) והתוצאה הייתה 1030 אם אני לא עוסקת בספורט. נו זה כמעט צום. אני בקבוצה של דיאט קלאב ובאמת התורה שם היא לא צום אלא הרגלי אכילה ותזונה נכונה, לי זה לא מספיק,לא עכשו, כאשר אגיע למשקל הרצוי אהיה מוכנה לכל הרגלי אכילה שיציאו לי,עד אז אני צריכה תוצואת. אני צריכה לראות תוצאות לא חשוב לי אם מדובר בגרמים בלבד לשבוע, אבל אני צריכה לראות ירידה כדי לקבל מוטיבציה, והיום אני נשברת מהר מאוד כאשר אין לי תוצאות.וכך הגלגל מתגלגל.אני מודה לך מאוד עידו

אבל כשימאס באמת תדעי אפה לחפש תשובות.

הכלבה שלי מקבלת את האוכל הכי יקר שקיים בשוק. אוכל יבש, כזה שמגיע בכופתיות. הרבה פעמים קורה, שכשאני נותנת לה אוכל, היא באה, מרחרחת, והולכת. יכולים לעבור ימים ויותר מבלי שהיא תאכל. הווטרינר, אגב, אומר שכלבים יכולים גם לחיות עשרה ימים בלי לאכול אם לא בא להם, כך הם הורגלו בטבע. אבל - אם אני מערבבת את האוכל הרגיל שלה עם משהו ריחני במיוחד, שהוא לא האוכל הרגיל (נקניק/גבינה עם ריח חזק ואפילו עגבניה שהיא אוהבת במיוחד), היא תמיד תאכל את התוספת האהובה, והרבה פעמים גם תמשיך לאכול את האוכל היבש. ברור לי שזה קשור איכשהו לכך שהיא חושבת שהאוכל המיוחד ייגמר וכדאי לה לאכול אותו מהר. אז למה היא ממשיכה לאכול גם את האוכל הרגיל שלה (זה שלפני כן לא הסכימה לגעת בו)? ולכל התוהים, אני פשוט חושבת שכדי "לנקות" מעל עצמנו את כל הפרדיגמות הישנות, כדאי לפעמים ללמוד מכאלה שקצת יותר מחוברים לטבע מאיתנו...

אין לי תשובה, אבל אני חייבת לציין שאהבתי מאוד! גם אני מנסה לפעמים להבין דברים דרך טבע שכזה

אני רואה אותו הדבר על הכלב שלי. ולמרות שאני בעד ללמוד כל מני דברים מכלבים אני חושבת שהרגלי אכילה זה לא אחד מהם. כלבים מבוייתים אינם שולטים בזמינות של האוכל שלהם. הם תלויים בנו לגמרי בטיב, בכמות ובתדירות של האוכל שמסופק להם. לעובדה הזאת יש מן הסתם השפעה לא מעטה על צורת האכילה שלהם. למשל, כמו שתארת, הפחד שאוכל טעים שנתת לה עכשיו לא יהיה זמין יותר לעולם ולכן כדאי מאוד לחסל את כולו. אולי בכל זאת אפשר ללמוד מזה משהו על עצמינו. אולי כשאנחנו מגבילים את עצמינו וגורמים לעצמינו לחשבו שמשהו יהיה לא זמין, אנחנו גם אוכלים ממנו יותר?

בלה שלום, נדמה לי שגיליתי מה האוכל ממלא אצלי... נדרש די הרבה אומץ לומר זאת בגלוי (אבל כאן אני אנונימית אז זה בסדר..) אני ממש צריכה שכל הזמן יאהבו אותי, גם חברים ומשפחה וגם בן זוג, לא רק בפאן המיני, אלא אני צריכה שמשהו יאהב אותי, ויזכיר לי כל הזמן כמה שאני..... (יפה, חכמה, חמודה ומוכשרת...). זה לא שאני סובלת/ סבלתי מחסך מיוחד אבל נראה לי שזה מה שהגוף שלי מבקש, ולא ממש אוכל. עכשיו, אחרי שאולי הגעתי לפתרון. האם תוכלי לעזור לי ביישום? חברים ומשפחה- קצת קשה לי ללכת ולהצהיר: "חבר'ה, נראה לי שגיליתי על עצמי משהו- תראו לי אהבה" כי אני רוצה שזה יבוא ממקום אמיתי. בן זוג- לא מוצאת... נראה לי שהדרישות שלי גבוהות מידי וקשה לי להוריד אותן. התוכלי לטכס לי עצה?

אנונימית יקרה. ראשית כל הכבוד על האומץ והפתיחות. זה ניפלא שגילית משהו כל כך חשוב ומהותי לגבי עצמך ומודעות זה החלק הראשון של כל שינוי . אחרי המודעות יש צורך בליקחת אחריות ויצירת שינוי אחרת שום מודעות לא תעזור לי. לדוגמא אני יכולה להיות מודעת לכך שהבית שלי מבולגן כי אני לא מסדרת אותו עד שלא אקח אחריות ואקצה זמן לסדר שום דבר מהותי לא ישתנה.עכשיו אחרי שהבנת וגילית שזו הבעיה אצלך (איך הגעת למסקנה הזאת בכלל??) אני שואלת אותך איזה פתרונות יש לך לדעתך ? רמז - זה לא קשור באחרים , הם לא יוכלו לספק לך את האהבה שאת מדברת עליה.

אני קוראת את ההסברים שלכן והן נשמעים בהחלט סבירים והגיוניים בכל מה שקשור לאוכל. הצורך באוכל כי הגוף דורש. אבל מה לגבי הצורך בנשנוש. הרי הצורך בנשנוש לא קשור לאוכל בעצם. אנחנו יושבים בערב מול הטלוויזיה ומנשנשים לא בגלל רעב אלא בגלל צורך פנימי כלשהו (אני מניחה שבעיקר שעמום). כאן הגישה של "ללכת עם מה שהגוף דורש" נחסמת, כי הדרישה איננה פיסית אלא פסיכולוגית. מה דעתכן?

אני חושבת שענית לעצמך... בדרך כלל הבעיה היא לזהות את מה שהגוף מנסה להגיד, אם את יודעת שזה מתוך שיעמום, תנסי לעשות משהו מעניין יותר...

וכאן הגישה של הרזיה ללא דיטאה נותנת לך הרבה אפשרויות לפיתרון של אכילה לא מתוך רעב.פיתרונות שממש עוזרים. בברכה בלה

מזה כשבוע וחצי אני משתמש בגלולות הרזייה של "דוקטור טבעון בשם "טבע קל" בינתיים 1.5 ק"ג הורדתי .......לצערי התשוקה למין ירדה לי פלאים וכן הופיעה בעיית זיקפה שלא הכרתי בעבר....מאכזב נורא...בד"ר טבעון אומרים שהבעייה לא מוכרת...האים מישהו שמע משהו בנושא כאוב זה ??????

היי דודו, ראיתי את ההודעה שלך בפורום וגם אני בשיטה שלהם כבר מעל חודש וגם אני ירדתי, לגבי חשק למין... אצלי זה לא נפגע ואני מוכרח לציין שדווקא מכיוון שאני יורד אשתי יותר נמשכת אלי :)

אני קוראת בפורום כבר הרבה זמן וקראתי את תגובותיכן האחרונות בנוגע לכך שצריך לעקור את המחשבה על "להשתחרר ממגבלות הדיאטה" אך איני בטוחה שהבנתי כיצד ניתן לעקור לגמרי את המחשבה מהראש? האם תוכלו לעזור לי להבין ובכך לעזור לי לשנות אחת ולתמיד את אורח החיים שלי? תודה.

בוקר טוב דנה את מעלה כאן את הנקודה הקריטית בכל התהליך הזה. לשנות אמונות באופן יזום הוא תהליך מאתגר ביותר. אנו נוטים להיות כל-כך מזוהים עם האמונות שלנו עד שאיננו מבחינים בהם, כיוון שהן תמיד "ברורות מאליהן" הן תמיד "אמת". אין שיטה או נוסחא שאם תבצעי אותה זה יקרה. מדובר כאן בתהליך מורכב רב-רבדים שלא עובד בזבנג וגמרנו. אין מדובר בעקירה כמו עקירת שורש אצל רופא שיניים. הלוואי וזה היה כך. אם זה היה כ"כ מכני ופשוט, מליוני אנשים בעולם היו יוצרים שינויים בחייהם מדי יום. אך זה לא המצב על אף רצונם. כמו כן, לרוב מדובר במגוון פרדיגמות שהן אמונות בנוגע לעצמך, אמונות בנוגע לגופך, אמונות בנוגע למזון. על מנת ליצור שינוי עלייך להיות בתהליך של למידה את עצמך, לפתח יכולת גבוהה של מודעות עצמית (מנסיוני, רבים לא מבינים את המושג ואם מבינים אז לא ממש יודעים ליישמו), להבין את מערכת ההפעלה שלך, להיות נוכחת בעולמך הפנימי. ללמוד לעבוד נכון עם החלק החושב שלך וללמוד לנהל את החשיבה שלך, להבדיל ממה שקורה היום בו החשיבה האוטומטית שלך מנהלת אותך. זה תהליך שדורש התנסות ויש בו לא מעט טעייה ומשברונים. כל נסיון לשינוי יוצר אצלנו התנגדות, מעצם הפער בין המצוי לרצוי. חלק מתהליך ההרזיה ללא דיאטה הוא ללמוד כיצד לעבוד עם ההתנגדויות שלנו באופן ממנף. אמונה (פרדיגמה) מתחילה תמיד ברעיון בו אנו מתחילים להשתעשע (דגש חזק על המילה "להשתעשע"). ככל שאנו חוזרים במחשבתנו על הרעיון הזה, המח שלנו מתחיל לקבל אותו כאפשרות ומתחיל להוכיח אותו. זה בדיוק מה שקרה לנו עם ההשמנה, לא? רבים יכולים להסתכל אחורה לתקופה בה החלו בדיאטה ולאמר לעצמם "וואלה, לא הייתי שמנה בכלל", אבל שם הם התחילה המחשבה "אני שמנה". בהתחלה זו היתה רק מחשבה אחת קטנה שעם הזמן חזרה על עצמה. המח שלנו מתחיל לתפוש זאת כאמת ומכאן מתחיל שלב ההוכחות שמתבטא בסיכומו של דבר בעולמנו החיצוני. כך נוצרת מציאות חיים, מרעיון שהופך לאמונה, מאמונה שהופכת למציאות. דנה, שינוי פרדיגמות הוא נושא גדול ותהליך מורכב. זה החלק המשמעותי ביותר, בעיניי, בתהליך של הרזיה ללא דיאטה ובכל תהליך שינוי, בכלל לא משנה באיזה תחום חיים מדובר. עצם ההבנה שלך ש"פה קבור הכלב" היא חשובה וזו כבר התחלה מצוינת. אינני יכולה לתת לך נוסחא או טיפ, זוהי דרך שיש לעשות ובדרך הזו נחשפים דברים שונים שתובעים דיון עם עצמנו, נחישות רבה לשינוי ופתיחות גדולה. ממליצה לך בחום להעזר במלווה מקצועי. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

אם אגיד לעצמי דברים שאני לא באמת מאמינה בהם, הרי שאני משקרת לעצמי.... האם יש להתחיל בשקרים עצמיים קטנים?

אני קניתי דרך מוקדנית קמוסות לדיאטא .בזמן מחירה של קמוסות בסכום לא קטן הבטיחה המוקדנית לתת לי ארוחה זוגית במיסעדה בחינם .כשקיבלתי את המישלוח לא שלחו לי את השוברים לארוחה .....מה הייתם עושים ? מיתקשרים ! נכון.... אבל מה קורא אחרי מיספר ניסיונות היתקשרות למוקדנית קישרי לקוחות,שלא עונים או סוף סוף עונים ואומרים רק רגע ובסוף מיתנתקת השיחה. אני היחלתתי לבטל את העיסקה דרך קישרי הזמנות .פיתעום כל המוקדניות היתעוררו לחיים,כי יש ביטול עיסקה ... אז מי מיתקשרת מנהלת מחירות בשם(...)ומנסה לשכנע אותי כי זה טעות אנוש ואני אפצה אותך ...(היא לא אמרה במה)ואני כבר שולחת לך את השוברים . אני אומר לה סליחה אבל אני לא מעוניין וכי לי יש את הזכות לבטל עיסקה תוך 14 יום.תני לי בבקשה את מס' הפקס לביטול ואת הכתובת למישלוח החבילה. ומה אומרת המנהלת(ציתות)אני לא נותנת לך כלום את מס' פקס חפס ב-144 ,ואני לא מבטלת את העיסקה ודבר איתי בעוד 14 יום . אם אתם לא מאמינים יש גם הקלטה. או תנסו ותיראו !!!

לאה שלום, אני בטוחה שזו הדרך, ויודעת זאת בכל ליבי , רק שקשה לי ליישם... אם אני נמצאת במצב ש"בא לי לאכול" (זה לא רעב פיזי, זאת אומרת שאני לא באמת צריכה לאכול אבל אני רוצה לאכול בכל זאת) אני מתרכזת בעצמי, שואלת את גופי מה מבוקשו, מנסה להציף את הרגשות, לתת להן במה ומענה הולם, אבל "סתם בא לי" פשוט סתם כי אני רואה את האוכל ומתחשק לי לאכול אותו, בלי סיבות וחפירות עצמיות... ובמצב כזה, אם אני לא אוכלת הרי שאני מרגישה מוגבלת, במשטר כלשהו, כאילו אני בדיאטה. (למרות שאני יודעת שאני לא רעבה באמת). אם אוכל במצבים האלה, הרי שאני אוכלת בלי להיות רעבה וזה מאבד את המטרה.., אם אני לא אוכל ארגיש כאילו מוגבלת...

בוקר טוב למנסה את כל-כך צודקת. כל-כך קל להפוך את מנגנון הרעב-שובע לעוד כלי דיאטטי. ואין פלא שברגע שזה קורה, את שוב מוצאת את עצמך מתקשה מאוד, כמו בדיאטה. אחד השלבים החשובים ביותר בתהליך הרזיה ללא דיאטה הוא שחרור הראש הדיאטטי, זהו גם אחד השלבים המאתגרים ביותר. בלעדיו, כל השימוש במנגנון רעב-שובע, אינו אלא עוד דיאטה. פשוט במקום לספור קלוריות, את משתמשת במנגנון הזה. נכון, שזה כבר צעד חכם יותר, אך כפי שאת יכולה להבין, בפירוש לא מספיק. את עושה בו שימוש מתוך חשיבה דיאטטית ולכן יהיה לך קשה מאוד להפיק ממנו את המיטב שאומר לא רק הרזיה, אלא שקט פנימי ואיכות חיים. החשיבה הדיאטטית מנחה אותך להגביל. זוהי מטרתו הראשונה של כל מדיאט (=אדם בדיאטה), וזה בעוכריו. בואי נתבונן במה שקורה אצלך, על מנת להבין כיצד הראש הדיאטטי הזה מחשק אותך. יש בך צד אחד, הלך הרוח הדיאטטי שמקבל החלטה להגביל, לצמצם אכילה, לרסן ולשלוט. הפרדיגמות (אמונות) המלוות והמלבות אותו הן : "אני לא רעבה אז אסור לי, אני אשמין, כדאי להימנע, צריכה לשלוט בדחף, לא לאכול, לא לאכול" (סליחה על הדרמטיות אך אני בטוחה שאני לא רחוקה מהמציאות בהרבה). הקולות הללו מעוררים בך התנגדות, תחושות אישקט שולכות ומתגברות ככל שאת מטיפה לעצמך "אסור לי לאכול". ואז את מוצאת את עצמך חצי שעה, שעה, שעתיים...מנהלת עם עצמך שיחה ומאבק סביב...מה? הסוף ידוע לשתינו, את תשבי לאכול כמו גדולה והרבה יותר. זה הבור שעלייך להבחין בו, הכניסה לשיח הפנימי הזה. כשאנו מחליטים "אין דיאטה יותר" אנו מחליטים "אין יותר מקום לשום מאבק פנימי סביב אוכל". המאבק התמים הזה שמתחיל בקטן הוא עקב אכילס שלך ושל רבים. המאבק הזה מכיל הרבה יותר "קלוריות" מכל מזון שבא לך עליו. אינני בטוחה, עד כמה את מבינה את המשמעות של המשפט הזה ואת נכונותו. זאת ידעו לאמר לך מי שחוו את התהליך צעד צעד אל חייהם הרזים. זוהי אחת התובנות החשובות והמרגשות. ההשמנה שלך לא נוצרה כי סימנת אותה כמטרה . לא קמת בבוקר ואמרת לעצמך "אני רוצה להשמין, כדאי שאוכל הרבה הרבה אוכל". ההשמנה שלך היא תוצאה של הלך רוח והתנהלות. כך גם צריכה להיות ההרזיה והאכילה, תופעת לוואי, מטרה משנית ולא עיקרית. רק אז יהיה קל לרזות בדיוק כפי שקל להשמין. בתהליך הזה יש מגוון רחב של רבדים. לנסות לצמצם ולגמד אותו למנגנון רעב-שובע, זה עוול. אם כן, החופש התודעתי לאכול הוא מטרה, ה-מטרה. זה ודאי מעורר בך חשש ומחשבות כמו "אם אתן לעצמי חופש טוטאלי, לא אפסיק לאכול, אשמין כמו שלא השמנתי מימיי". מובן וטבעי שתחשבי כך, הרי אלו בדיוק המחשבות שגורמות לך לחפש חוקים וכללים להגביל. ולצערנו מביאים אותך לתוצאה הפוכה מזו שציפית לה, בטווח הארוך. אז אם מתעורר אצלך חוסר בטחון ואפילו פחד, הרשי לי להרגיע אותך. אם התהליך שלך ייבנה נכון מתוך מרחב אמיתי של חופש, תתחילי להיות פיקית, בררנית. ברגע שתדעי שמזון זמין לך תמיד והמזון אינו הדבר המשמין, לא תחווי את החשש הסמוי של "נגמר, לא יהיה, חד-פעמי" וכ"ו. תבחרי באמת. ואז מנגנון הרעב-שוע יהיה כלי נפלא לשרותך. דמייני מצב בו אני מכניסה אותך לחדר מלא מלא מלא באוכל, כל המאכלים שאת הכי אוהבת בעולם, ומכולם יש הרבה. אני אומרת לך שהחדר הזה שלך, תמיד בשבילך, רק לך את המפתח ואני דואגת למלא את אותו כל העת. את יכולה להיכנס מתי שבא לך, כמה שבא לך ולצרוך ממנו הכל. שני דברים נוספים שאומר לך, הם: 1. העונג שלך הוא המטרה (לא השמנה ולא הרזיה, הם מחוץ למשחק לגמרי) 2. בחדר הזה אין מה לעשות פרט לאכול. נסי לדמיין זאת ולחוות זאת, שעה אחר שעה, יום אחר יום. ושימי לב לתחושות ולכמיהות שלך. למרות שאני ממשיכה את הכתיבה, עצרי , אל תוותרי על התרגיל הזה. אין לי ספק שככל שאת מרשה לעצמך, ככל שהמזון זמין בחייך ללא תנאי, אאטרקטיביות שלו הולכת ופוחתת. כרגע אינך מנוהלת ממקום של חופש ותודעת שפע אלא ההיפך ולכן אינך בוחרת באמת, את מנוהלת ממקום שבלית-ברירה (ובצדק) נכנע למאבק הפנימי, מתקומם כנגד החסך. ה"פטנט" הוא ללמוד לא ליצור את המאבק הזה. מקווה שהצלחתי להאיר לך נקודה סופר קריטית ומודה לך על שאיפשרת לי להעלותה בפורום. מאחלת לך יום מלא חופש ושקט. שלך לאה פינטו

לאה בוקר טוב, תודה רבה!!! את פוקחת לי עיניים לעולם חדש של אופנות חשיבה' אני מרגישה aהגעתי אל ארץ הטובה... מה שנותר זה להפרד מהפרדיגמות הכובלות, המייצרות השמנה (כמה זה ברור לי עכשיו...) ולפתוח דלת לעולם מלא אפשרויות של אוכל טעים, משביע ומענג.אני מרגישה שיש לי כיוון וסיכוי לצאת מהנדנדה האינן סופית והבלתי נשלטת של השמנה - הרזיה. האתר שלכן נותן השראה וכח לעשות את השינוי, אילנה

אני מסכימה לגמרה עם לאה. מניסיון שהולך ומצטבר אצלי עם מטופלים רבים השלב החשוב והמפחיד ביותר הוא הויתור על התפיסה הדיאטתית. הבעיה הגדולה היא שזה הרבה יותר מורכב משזה נראה. אדם עשוי להסכים תוך שניה לוותר על רעיון הדיאטה אבל מה שהוא לא מודע לו שישנה תשתית מחשבתית רחבה ועמוקה מאד בתוך המח שלו התומכת ברעיון הדיאטה וחשוב לייבש את השורש שלה. כמו צמחים מזיקים בגינה - לא מספיק רק לקטוף אותם אם לא נוציא את השורש הם יצמחו שוב תוך זמן קצר. ההרגלים המחשבתיים האלו התומכים בדיאטה משפעים על התנהלות רחבה אצל בני אדם וגורמים להם להיות מונעים מתוך פחד וחוסר אימון גדול כלפי הגוף.מתוך מקום כזה בו אני תמיד אראה את הגוף שלי כאויב שהמשפט כבדהו וחשדהו נכון עבורו לעולם לא תיוצר מערכת יחסים של כבדו הדדי החיונית לתהליך של הרזיה ללא דיאטה. לכן כל כך חשוב לעשות את התהליך הזה לא לבד - כדי שמישהו אחר ישים לב שסטינו מהדרך ויחשב לנו את המסלול מחדש. אני שמחה מאד שאת מוצאת את הדרך והיעד אליו היא מביאה נכונה, אני מקווה בשבילך שלא תרימי ידיים אם לא הגעת מהר כמו שחשבת, התהליך אינו פשוט. בברכה והמון הצלחה בדרך - בלה

בלה שלום, אני מודעת לכך שהדרך ארוכה ומלאת חתחתים. ברור לי שלא די בהחלטה לוותר על "ראש של דיאטה" ואז זה פשוט יקרה... במכתבי הקודם הבעתי את שמחת הגילוי של הגישה שלכן, שמתיישבת אצלי כל כך טוב עם הרצון לקבל את עצמי ולאהוב את מה שיש, ומאידך- לאור הנסיונות הכושלים הרבים של 'הלוך ושוב', לרדת ולעלות במשקל. אני כבר יכולה לציין בשמחה שיש אצלי איזו שהיא רגיעה סביב האוכל, מן תחושת שחרור נעימה. עד שאגיע לתמיכה שתעזור לי לעשות עבודת עומק אני מוצאת את עצמי שואבת תמיכה מהאתר וזאת לזכותכן! אילנה

לאה יקרה, בקשר למה שענית למטה לנולי על ההגיון החדש שאת מכוונת איליו, האם יהיה זה נכון לומר שעל פי הגישה החיבור לרעב הוא היותר משמעותי כיוון שהגוף מנצל את האספקה עד תומה גם אם היא עודפת עד שיאותת על רעב נוסף, אם כך האם אפשר תמיד לאכול מעבר לצורך ומהי החשיבות של ההקשבה למידה שהגוף זקוק כרגע,מעבר לתחושת חוסר הנוחות ,אם אני לא מוטרדת באופן סדיר מהכמויות הנאכלות, כיון שלפי ההגיון החדש שאימצתי ,הן לא תגרומנה לי להשמין כל עוד אני ממשיכה להקשיב לאיתות הרעב הבא?זה לפי דעתי מה שנולי ניסתה לשאול וגם אני תוך כדי התנסות שואלת,האם מצב כרוני כזה לא מביא להרזיה אלא לכל היותר לשמירה על המצב? באהבה,גילה

בוקר טוב גילה יקרה ההקשבה שלנו לגוף באה ממקום שמכבד את הנוחות והרווחה שלנו. זוהי הקשבה לגוף שלנו, זוהי הקשבה לשיח הפנימי שלנו, ערנות לעולם הרגש שלנו. להקשיב לעצמנו זה להיות במקום שאיכפת לנו מעצמנו. לא ממקום שרוצה להקשות על עצמנו. ברמה הפיזיולוגית-ביולוגית, הבנתך נכונה. ויש בזה את הכח להוביל להרזיה. כיוון שמה שאת אומרת הוא שאת "דוחפת" 1.5-2 ארוחות יחד. זה הרי ממילא מזון שבשלב כזה או אחר תצרכי. אך אני מוטרדת מההתייחסות המכנית הזו לעצמנו ולגופנו. זה שוב להיות במקום שקובע כללי-אצבע בנוגע ל"תעשה ולא-תעשה". אני חשה אי נוחות כשהמטרה הראשונית היא הרזיה. נכון, זה נשמע אולי מוזר לשמוע זאת ממני, כדיאטנית שמנהלת פורום של הרזיה, אך זו האמת שלי. הרזיה היא תוצאה טבעית של צורת התייחסות ולכן המטרה הראשונית צריכה להיות צורת ההתייחסות שלנו. גילה, אני רוצה להפנות אותך לשרשור שלי עם "המנסה" מודעה או שתיים מעלייך. יום נפלא ותודה על השאלה שלך לאה פינטו

שלום רב ! אני חדשה בפורום הזה ולפני שהגעתי לפה הייתי "מטיילת" ושואלת שאלות בפורום הרזיה והשמנה בשיטת ד"ר לוי. עקב כך שאלמוני הגיב בפורום של שיטת ד"ר לוי ופירסם את הפורום הזה הרזיה ללא דיאטה החלטתי לבוא "ולטייל" גם פה. אני בת 13 וחצי שוקלת בערך 80 1.65 מטר. אני בערך כחצי שנה בדיאטה רצינית מהחודש ה-11 עד חודש זה. מחודש 11 עד חודש 2 עשיתי הליכות יום יום ומאז החודש ה-2 הפסקתי וחזרתי ב-1.5 החודש הזה לעשות הליכות יומיומיות וברוך ה' עד עכשיו כארבע פעמים בשבוע הליכה של 60 דקות . אני ממש ממש רוצה לרדת אך אני ממש לא רואה על עצמי תוצאות למרות שבודדים שממש אפשר לספור באצבעות באים אלי פעם בא ואומרים שרזיתי אך אני חושבת שממש לא . אני באמת רוצה לרדת ואין דבר שיותר ישמח אותי מאשר לרדת אפילו קילו אחד !!! מה עליייי לעשות בבקשה בבקשה אני כבר מיואשת אז אם אפשר תשובה מלאה ומפורטת . ממש תודה !!

ברוכה הבאה לפורום הרזיה ללא דיאטה כחדשה בפורום, אני מציעה לך לקרוא, לקרוא ולקרוא על מנת להבין לאן הגעת. ככל שתקראי, יעלו שאלות, אותן את מוזמנת להעלות בפנינו ואנו נשמח לענות, להסביר, להאיר. אך ראשית קראי ונסי להבין את הראש, כי הוא שונה לחלוטין מהמקום שממנו הגעת. יום פורה ומוצלח שלך לאה פינטו

היי, לסבתא שלי יש שטות כזאת שאומרת שאם שותים כף של חומץ תפוחים בבוקר ובערב זה שורף את השומנים... האם זה נכון? יש בכלל דבר ששורף שומנים? תודה מראש,

שלום לאלמונית לא, זה לא נכון. אין שום רכיב בחומץ תפוחים שיש ביכולתו לעקוף את מנגנוני הגוף ולפעול על רקמת השומן בצורה כזו. אם היה....סביר שלא היתה השמנה וכולם סביבך היו רזים, לא? ברשותך אבהיר את הענין הזה שנקרא "שריפת שומן", המינוח המקצועי הוא חימצון. על מנת לייצר אנרגיה לצרכים תפקודיים, גופינו בנוי לחמצן מולקולות של חומצות שומן ומולקולות של סוכרים (פחמימות) על מנת להפיק ATP (הגוף שלןנו לא מכיר את המושג "קלוריות" הוא מכיר ATP) הוא בוחר את המקור (שומנים או סוכרים) ואת הכמות ע"פ צרכיו. תהליכי החימצון מתקיימים במעגלים ביוכימיים שונים ומורכבים, בכל תא ותא מתאי גופנו. מה שאת שואלת הוא האם ישנו מוצר/רכיב שיוצר ספציפיות גבוהה לשומן על-פני פחמימות לצורכי יצירת אנרגיה. ואני עונה לך, לא. מה שקובע את התהליכים הללו הם צרכיו האנרגטיים של הגוף. יום נפלא שלך לאה פינטו

ע"פ הרפואה הסינית הכבד "אוהב" טעם חמוץ ,יש מצבים ברפואה הסינית שממליצים על שתית מים מהולים בחומץ תפוחים (לשחרור חסימות אנרגטיות בכבד) דבר שמרגיע את הגוף בן השאר. לשרוף שומן זה לא יעשה כפי שנאמר ,אבל אולי ירגיע , נסי ותראי מה יכול להיות במיוחד אם בא לך על חמוץ.

האים חומץ תפוחים יעיל לדיאטה?

ראיתי את גובתך ורציתי לחלוק עלייך בקשר לחומץ תפוחים זה כן עוזר בדוק לי זה גרם לחילוף חומרים מהיר (3 פעמים ביום) וירדתי קרוב ל38 קילו בחודשיים ובלי ספורט ועדיין אכלתי כמו תמיד פשוט שבשלב מסויים זה גרם לי לאכול פחות כלומר אם הייתי אוכלת צלחת שלמה אחרי 3 שבועות עים החומץ זה גרם לי לאכול חצי צלחת

שלום, רציתי לברר אם הטבליות הנ"ל של חומץ התפוחים אינן נוגדות באיזו שהיא צורה את תרופות המרשם? מדובר בתרופות נגד סוכרת, לחץ דם,כולסטרול וכן פלאוויקס לאחר צינתור טיפולי. תודה

בוקר טוב לך לאחר קריאת תגובותייך,הבנתי שחשוב מאוד תפקיד המלווה בתהליך לכן פונה אני אליך לקבל יותר פרטים ,כמו:האם ישנם מפגשים קבוצתיים,פרטניים,עלות(אם אפשר)מספריי טלפון וכו' שבוע נהדר

בוקר טוב טליה ולכל המבקשים פרטים ספציפיים בנוגע לליווי בתהליך. הפורום נועד לחשוף את הגישה ולהוות במה להבנתה (ככל הניתן במסגרת מוגבלותו הטבעית). כל מה שנוגע לפרטים טכניים ו/או אישיים, תוכלי לפנות באמצעות פרטי ההתקשרות, כפי שמופיעים בהקלקה כפולה על התמונות (בפורום אתר דוקטורס. הבנתי שדרך וואלה ישנה בעיה כרגע). אשמח לשוחח איתך לספק ולהרחיב כל מידע חסר. בברכה לאה פינטו

אני נהנת מהאוכל רק כשאני אוכלת אותו לבד, בבית, והכי טוב בבית שלי. אם תציעו לי עוגת שוקולד חמה עם כדור גלידה, משהו שאני אוהבת מאוד, לא אתנגד לאכול אותו במסעדה, אך אצליח להנות ממנו הרבה יותר בבית. ולחילופין, ממתקים "פחות איכותיים" שלא הייתי נוגעת בהם אם היו מציעים לי אותם באירוח, אוכל לאכול בכמות גדולה ולהנות, בבית שלי... חשבתי על קשר מחשבתי או רגשי בין הבית לאוכל אבל לא מצאתי כזה מישהו נתקל בתופעה דומה? אשמח מאוד לשמוע רעיונות להסברים...

שלום לך לא מצאת קשר? בואי נתנסה במספר רעיונות. את מחביאה את היחסים שלך עם אוכל. ביתך הוא מבצרך. שם, בבית, אף אחד לא יראה, אף אחד לא יחשוב עלייך...,אף אחד לא יגיד.... נראה שאת היחסים שלך עם אוכל יש להסתיר מעין הציבור. זה הדבר הראשון שאני מציעה לך להתייחס אליו תוך שאת שואלת את עצמך (וממתינה בסבלנות לתשובות שיעלו מתוכך, ומתוך רצון טוב לשמוע הכל ולקבל את מה שעולה ללא פחד וללא שיפוטיות): "מה יקרה לי אם אביא את התנהגות האכילה הביתית שלי לחברת אנשים?" שאלי בפתיחות ושימי לב לכל מה שעולה. או לחלופין "מה יש לי בבית שאין לי בחוץ, שמזמין את ההתנהלות הזו?" (אפשר גם להיפך: "מה יש בחוץ שמונע ממני לחוות אכילה?") דבר נוסף, אין להתעלם מהעובדה שבחברה, בחוץ, את יוצרת חסך והגבלה שמתבטאים בריבאונד כשאת לבד. אי זמינותו של המזון מעצם ההגבלה שכפת על עצמך (מסיבות שדורשות בדיקה) יוצרת אצלך כמיהת יתר. אין לי ספק שאינך נהנית מהמזון בבית כפי שאת נהנית מאיזשהו חופש. את מגבילה את האכילה שלך למקום ולכן את חיה בהגבלה, בדיאטה סמויה. את מגבילה מקום, אחרים מגבילים פריטי מזון או לוח זמנים וכ"ו. הכל מתנקז לדבר אחד, הגבלה שיוצרת איבוד שליטה. יקירה, מערכת היחסים שלך עם אוכל היא ענין חשוב בתהליך שלך, אם ברצונך להשיג מטרה פיזית וליצור שינוי מהותי במימדייך. מקווה שהתגובה הזו תורמת לך ומזמינה אותך להמשך השיח, אך ראשית הסבי תשומת לב לשאלות שהפניתי אלייך. מאחלת לך יום מעניין ושמח שלך לאה פינטו

קודם כל תודה רבה על התשובה המהירה והמפורטת.. איכשהו מחוץ לבית, האוכל גם פחות מעניין אותי, וגם פחות פחות "עושה לי את זה", למה לדעתך האכילה לא מהנה בחוץ כמו בבית? האם לדעתך זו מגננה שהגוף שלי עושה בתת מודע כדי שאני לא אוכל?

אז אני קוראת בפורם הזה כבר 6 חודשים כל יום מחדש אני מנסה ולא תמיד מצילחה אבל העיקר שאני מנסה .אז ככה קראתי כאן באחת התשובות של בלב לא פעם אחת שאם אכלנו יותר מידי זה לא סוף העולם העיקר שבפעם הבאה שנואכל זה יהיה כאשר הגוף אותת לנו שהוא רעב. האם זה ההיגיון הפשוט של השיטה.האם בכל פעם שנתתי לגופי כמות שהוא לא היה זקוק לה,זה יהיה בסדר כל עוד אכלתי את הארוחה רק אחרי שהוא סימל לי. אם כן אז זה ממש מבלבל אותי. כי מצד אחד אם נתתי לגוף שלי יותר מידי הוא יאגור את המיותר לשומן,אבל כאן בלה מציגה עמדה אחרת. יכול להיות שלא הבנתי ופשוט מצאתי לי פירצה קטנה בכדי לא להרגיש אשמה בכל פעם שאכלתי יותר מידי. אני מאוד רוצה להבין את ההגיון ןלא לאמץ שיטות שנוחות כדי להקל על התהליך. תודה נולי.

בוקר טוב נולי אכן כל הכבוד לך על הנסיון החוזר, עצם ההתנסות היא צעידה, עצם ההתנסות מאפשרת לך למידה ועצם השאלה שאת מעלה מוכיחה זאת. אז בואי ננסה ללמוד משהו על צורת החשיבה שמנחה אותך (מהמעט שאת מביאה בפוסט זה). כל מה שאכתוב נועד לסייע לך לראות באופן ברור את הבור אליו את נופלת מבלי שתבחיני שהוא בור בכלל. נולי, את מגמדת גישה שלמה לשיטה פשטנית ומכאן הקושי, לא רק בהבנה אלא גם בביצוע. בתהליך הרזיה ללא דיאטה אנו בונים תשתית קוגנטיבית חדשה. ההתנהלות מול הגוף והמזון היא פועל יוצא, טבעי וקל של תשתית החשיבה שלך וכאן צריכה להתקיים העבודה המשמעותית. כל עוד תתמקדי בהתנהגות האכילה שלך, תפספסי את הענין עצמו. כשאני מדברת על תבנית חשיבה, אני מדברת על מערכת הנעה והפעלה. וזוהי/זהו בעצם ה"הגיון". הגיון אינו דבר אוניברסלי אלא אישי. ההגיון שלך נובע מצורת החשיבה שלך, כלומר האופן בו את מזהה ומעבדת נתונים ומידע. ההגיון הזה שלך מאפשר לך להבין דברים. כשבני אדם שונים מבינים את אותו דבר בצורה שונה, זה רק בגלל שלכל אחד יש את ה"הגיון" שלו. כל עוד תנסי להבין את גישת ההרזיה ללא דיאטה דרך ההגיון הדיאטטי, תרגישי מבולבלת, כי דברים לא מתיישבים במסלול ההגיון/חשיבה הזה. לכן, אנו בונים בתהליך הזה "הגיון" חדש, שיהווה תשתית להבנה חדשה ולביצוע ברמה אחרת לגמרי. אז בואי נתבונן בדברים באמצעות הפוסט שלך. ההגיון שלך (צורת התפיש והחשיבה שלך) עובד כך: כל אכילה שהיא מעבר לנקודת הסיפוק של הגוף, בהכרח תגרום לאגירה ולהשמנה. מכאן, הגיוני שכל אכילה שהיא קצת יותר מדי תגרום לנו להשמין ולכן בזה יש להילחם ומזה יש להמנע בחרוף נפש (סלחי לי על הדרמטיות, אם כי במקרים רבים, אינה רחוקה מהמציאות). אופס, אנו שוב במלחמה עם עצמנו ועם הגוף שלנו. ולמלחמה הזו קוראים "דיאטה". ההגיון שלי ושל גישת ההרזיה ללא דיאטה אומר אחרת לגמרי: השמנה היא תוצר של חשיבה שמנה כרונית אשר מובילה לאכילת יתר כרונית. ועכשיו אני אסביר את הרציונל ואת הבסיס המדעי. כשאנו מזינים את גופנו ברכיבים ובאנרגיה הם יהיו הראשונים לשימושו. למה שיאגור אותם? הוא ישתמש בהם. תחשבי על זה כמי שהלכה לקניות בסופרמרקט ועשתה קניה גדולה של מוצרי חלב שממלאים את המקרר עכשיו. נכון, המקרר מפוצץ, אך האם בהכרח האוכל ייזרק? לא. הפעם הבאה שתלכי לעשות שוב קניות תהיה לאחר שתשתמשי בכל מה שקנית. אלא אם כן, הרגלי הקניה שלך לקויים. מה שלחלוטין לא נכון לאמר על הפיזיולוגיה של הגוף שלנו. הגוף שלנו אינו מאותת לנו לצריכה נוספת עד שהוא מסיים להשתמש בכל מה שסיפקנו. מדובר ברכיבים שזמינים לו במערכת הדם. תחושת המלאות בקיבה אינה מעידה על השמנה ולא קשורה אליה. היא רק מסמלת לנו שלגוף יש מספיק על מה לעבוד ואין צורך כרגע ביותר (כפי שבסופרמרקט את מעבירה מוצרים מהעגלה למסוע. כשהמסוע מלא, אינך מוסיפה עוד, את ממתינה. כאן כמובן יש גם הבדל שלא ארחיב בו כרגע). כשאנו אוכלים "יותר מדי" (וזאת אנו יכולים לדעת רק באמצעות החוויה הפיזית של אי-נוחות במידה נמוכה או גבוהה), לגוף יש אספקה לאורך זמן. יקח לו הרבה יותר לחוות חסר אנרגטי-תזונתי ולכן יקח לו הרבה יותר זמן לאותת לנו לרעב. גורמי ההשמנה אינם המזון עצמו, הוא רק האמצעי, אלא רגשות האשם (בגלל ה"הגיון" הזה ובגלל החינוך הדיאטטי להגדיר את עצמנו כ"בסדר/לא בסדר" באמצעות התנהגות האכילה שלנו) והשיחות הללו עם המזון. המאבקים הפנימיים הללו הם המקור להשמנה ולא הקלוריות שבצ'יפס. כדי להיות רזה באמת עלייך להבין כי כל צורת ה"הגיון" שלך צריכה להשתנות. זה לא קל לבד כיוון שיש כאן לא מעט רבדים שאינך בהכרח מודעת להם. ובכל זאת מקווה שתגובתי האירה משהו. אני מזמינה אותך להמשך שרשור במידת הצורך. יום נפלא שלך לאה פינטו

שלום. שמי לילך ואני בת 18. אני 1.70 מטר ושוקלת נכון להיום 92 ק"ג. כל חיי התעסקתי במקשלי והייתי עושה דיאטות. בכל דיאטה הייתי מורידה 10 קילו, נשברת ועולה בחזרה כמעט כפול! כעת משקלי עומד על 92 ק"ג ואפילו קשה לי להסתכל על זה מרוב שזה הרבה. אני בימים אלה מסיימת את כיתה י"ב ואני מיועדת להתגייס בפברואר והחלטתי שהפעם אני עושה שינוי באורח החיים שלי ומקווה שעד הגיוס אחזור למידותי הישנות. את המשפט הזה כצפוי אני אומרת בערך כבר חודשיים אבל קשה לי ליישם. רוב היום אני נמצאת עם חברותי (הרזות מאוד) כשהבילוי המרכזי הרבה פעמים קשור לאכילה. קשה לי מאוד לסרב לזה, וכל שבוע מחדש אני מוצאת את עצמי אומרת "נו טוב נתחיל ממחר". כמו כן אני מנסה להגיד לעצמי לעשות פעילות גופנית אבל כשמגיע הרגע אני נהיית עייפה וכמובן שדוחה את זה ליום שלמחרת, וכן הלאה. בנוסף, גורם מלחיץ ומפריע זוהי אמא שלי, שבחודשים האחרונים לא מפסיקה להזכיר לי שהשמנתי ושאני צריכה "לקחת את עצמי בידיים". היות ולי ולאימי אין קשר חזק במיוחד אני לא מסוגלת לשתף אותה במה שאני חווה ועד כמה אני מיואשת. אני צריכה דחיפה רצינית שתגרום לי להתחיל לעשות את השינוי באורח החיים שלי אחת ולתמיד. החלום שלי מאז ומתמיד היה ללבוש שמלות ומכנסיים קצרים ויותר מכל הייתי שמחה להגשים אותו כמה שיותר מהר!

לילך היקרה. אם תמשיכי לעשות את מה שעשית עד עכשיו - תגיעי בידיוק לאותו מקום. אני רק משקפת לך את מה שתיארת פה. אמרת שכל החיים שלך את בדיאטות , שכל הזמן את מבטיחה לעצמך הבטחות שאת לא עומדת בהן שיש לך חלום ואת לא מצליחה להגשים אותו - ומה את עושה עם כל זה? שוב ושוב מנסה משהו שראית שלא הצליח.למה נדמדה לך שהשפעם זה יהיה שונה??? לילך - דיאטות לא עובדות - את לא נכשלת מה שנכשל זה התפיסה הרואה בדיאטה פתרון למצב של עודף משקל, אם תסכימי לרגע לראות את המציאות בצורה אחרת - תיתגלה לפניך אפשרות חדשה שלא היית מודעת אליה. הבעיה היא שאת שבויה בפרדיגמה - תפיסה - של דיאטה וכל עוד לא תעיזי להשתחרר ממנה לגמרה תמשיכי להיות שבויה במציאות שהיא יוצרת- זו בחירה שלך. מקווה שתבחרי אחרת. בברכה בלה

תודה על התגובה אבל מי מהמטפלים יכול לשלב את הטיפול הנכון...? דרך איפה אני יכולה להתחבר למטפל הנכון? האם יש פסיכולוגיות שמטפלות גם בתזונה? או דיאטניות שמתעסקות גם בפן הנפשי?

תנסי דרך קופת חולים יכול להיות שאכילה אינטנסיבית כזו נחשבת לאחת מההפרעות האכילה הקיימות (אכילה כפייתית) ודרך קופת חולים מטפלים בשילוב כל המטפלים: תזונאית, פסיכולוגית ופסיכיאטר.

אני בדיכאון מההשמנה וזה ממש נורא

ומה את עושה עם זה???

שלום, אני לא יודעת עד כמה תוכלו לעזור לי אבל אני כל כך מיואשת שאני לא יודעת מה לעשות! שמי ליאת ואני סטודנטית בת 23 בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי אוכלת פשוט בלי הפסקה!! יש לי גם היסטוריה של הפרעות אכילה אבל כל פעם שזה היה ככה- שהייתי אוכלת יותר מידיי הייתי מתאפסת על עצמי וחוזרת לאכול נורמלי... הבעיה היא שאני צריכה כרגע ללמוד ובדרך כלל שאני לומדת (אחד המצבים אבל לא רק..) אני כל הזמן מרגישה צורך לאכול וככה אני לא מצליחה לחזור לעצמי! מה אתן ממליצות לי לעשות במצב שאני אוכלת ואוכלת ורק רוצה להמשיך?! איך אני יכולה לעצור את הדחף העצום הזה שלא עוזב אותי לאכול כל הזמן??? המצב הזה רק מכניס אותי לדיכאון ואני לא מצליחה לעשות עם עצמי כלום! אין לי כוחות ללכת ללמוד ואין לי כוחות לכלום! כרגע אני לא מטופלת על ידי איש מקצוע אבל במידה ואני אחליט לעשות זאת למי הייתן ממליצות לי לפנות דיאטנית? פסיכולוג? פסכיאטר? מקווה שתוכלו לעזור- תודה ליאת

ליאת היקרה. בהחלט הייתי ממליצה על טיפול ולדעתי הכי כדאי להיות מטופלת אצל איש מקצוע המשלב שני נושאים בהתמחות שלו - טיפול תזונתי עם טיפול נפשי ביחד . איש מקצוע כזה יוכל לאפשר לך טיפול בבעיה הרגשית נפשית שלך המתבטאת בתזונתך. מאחלת לך המון הצלחה ואל תזניחי את הבעיה. טיפול נכון ומקצועי יתפור לך אותה לגמרה. בברכה, בלה

רציתי לשתף בגילוי מעניין שגיליתי על עצמי, בשבוע שעבר יצאתי עם בעלי והוא אמר שבא לו לאכול משהו פיקנטי והציע לי להצטרף לאכילה במסעדה סינית,ואני עם כל ההסטוריה הדיאטטית שלי נטיתי לסרב כי זה לא משהו שאני רגילה אליו,ואז אמרתי הרי אני כבר בתהליך אחר ,בוא נלך על הנאה נטו,עד שאנחנו כבר משאירים את הילדים ויוצאים ביחד,אכלתי ונהניתי ואפילו הגזמתי לדעתי אבל לא דאגתי, ולמחרת ניסיתי להקשיב לגוף ולתדהמתי במשך -12 שעות,ביום שלמחרת, לאחר הלילה הוא לא ביקש דבר והרעב התעורר רק בשעות הערב המאוחרות שלמחרת. הגעתי למסקנה מתלהבת שזהו זה מצאתי דרך לא עוד פחד מאוכל ומאכילה במסעדות ,קבלתי בטחון שהגוף יודע להסתדר גם עם מצבים כאלו ןאם באמת מקשיבים לו הוא מאזן את עצמו, זהו גילוי אדיר יש לי חופש מלא להנות כשאני בוחרת ואני לא צריכה להטרד בשל כך רק להמשיך להקשיב לגוף הקשבה כנה ואמיתית והוא ראוי לאמון ,-אפשר לסמוך עליו-תאמינו לי. סוף שבוע נהדר, אוהבת ,גילה

ככה בידיוק הם חיים - איזה כיף נכון!!!

שלום, אני יספר קצת רקע על עצמי ואחר כך יסביר מה הבעיה שלי, שמי לירון אני בת 21, גובה 1.74 ושוקלת 85 קילו. כרגע אני חיילת משוחררת ואני מנסה להתחיל לחיות את החיים... לפני 4 שנים עברתי משבר מאוד גדול שכלל בתוכו גם הפרעת אכילה, ירדתי מ89 ק"ג ל63 ק"ג בפחות מחצי שנה, קיבלתי טיפול אצל פסיכיאטרית במשך כ3 חודשים ואחר כך עברתי לטיפול אצל פסיכולוגית, מאז אותה תקופה המשקל שלי בנדנדה מטורפת! כשסימתי את התיכון כבר שקלתי 75 קילו, ובמהלך הצבא שוב חזרו הסימטומים של הפרת האכילה וירדתי שוב אל מתחת ל68 ק"ג. לפני 4 חודשים עברתי ניתוח ברגל, ובמהלך ההחלמה הייתי מרותקת למיטה במשך חודש שלם, בתקופה הזאת הייתי די מדוכאת בגלל בעיות בצבא וחוסר המעש ומצאתי את הנחמה באוכל. הייתי אוכלת כל היום מהכל ולא זזתי, וככה העלתי שוב את המשקל ל85 קילו!!! ועכשיו אני מתוסכלת מאוד ולא מוצאת את עצמי, החיים שלי בכללותם כרגעכ הם בבלגן אחד גדול יש בי המון חששות ופחדים לגבי ההמשך, מה יהיה איתי, אם אני יסתדר בחיים, מה אני רוצה ללמוד ואיך אני ישיג כסף ללימודים. בקיצור אני פשוט לא יודעת מה לעשות אני נואשת לגמרי!! אני מסתכלת על המשקל שאני רוצה להגיע אליו שהו 68 ק"ג ורואה 17 ק"ג שצריך להשיל ואין לי מושג איך אני יעשה את זה!!! בבקשה תעזרו לי!! בבקשה!!!

לירון המקסימה. למרות שאת בחורה מאד צעירה כבר עברת בחיים שלך הרבה התנסויות לא פשוטות. נראה כאלו כרגע החיים קצת גדולים עליך ואת מרגישה תקועה וחסרת אונים. אני רוצה להרגיע אותך ולהגיד לך שזה טבעי להרגיש ככה במיוחד במצב בו את מוצאת את עצמך - במעבר החיים הכי קשה (אחרי צבא) כשלא ברור לך בכלל הכיוון שלך בחיים. זה טבעי גם שאת כל הפחדים וחוסר ודאות את תמקדי במשקל ובאכילה . הבעיה היא שבמקום שזה יעזור לך זה גורם לך להרגיש יותר ויותר תקועה. כמה שיותר תתני מקום לחלקים המיואשים והמפחודים שלך כך הם יותר ויותר יגדלו , יתפסו פיקוד ויציירו לך את מציאות החיים שלך בצבעים שחורים ומפחידים. לכן, חשוב מאד להתחיל לראות את המציאות בעינים קצת יותר ראליות גם אם זה קשה לך. לא ברור לי האם את עדיין בטיפול ועד כמה הוא הועיל לך אבל במצב שאת מתארת תמיכה של איש מקצוע מיומן אמפטי ומבין יכולה לעזור לך מאד לבנות את החלק הבוגר והבריא שלך שאת כל כך צריכה עכשיו. את מבקשת עזרה ואני יותר מאשמח להושיט לך אותה אבל חשוב מאד שתמקדי את הבקשה שלך ותבדקי איזה סוג של עזרה את מבקשת מאתנו?

תיארת בצורה מאוד טובה את מה שאני מרגישה עכשיו אני בהחלט מריגשה שהחיים גדולים עליי ואני לא יוכל להתמודד איתם!! כרגע אני לא בטיפול הוא נגמר כשהגעתי לגיל 18 וסיימתי את התיכון, אני מאוד רוצה לקבל עזרה מאיש מקצוע אבל אני לא יודעת למי לפנות!!! יש לי בעיה עם הגוף שלי והמשקל שלי היום מונע ממני לעשות הרבה דברים כמו לצאת לבלות וכדומה, אבל אני לא מצליחה למצוא בעצמי את הכוחות לעשות עם זה משהו (משמע דיאטה..)!!! האמת שאני צריכה עזרה בכל המישורים בחיים שכן יש לי הרבה דברים לא פתורים. אבל כרגע אני מחפשת את העזרה להוריד את המשקל העודף שיש לי כדי שלפחות אני יוכל להרגיש טוב עם עצמי....

היי לירון, אני מקווה שאת קוראת את התגובה למרות שעברו כמה ימים. צעדתי בנעליים די דומות לשלך. מגיל 16 בערך סבלתי מבולימיה שהסובבים אותי גילו אותה רק כאשר עברתי תאונת דרכים בתקופת הצבא (עפתי מאופנוע)כמוך, הייתי מרותקת למיטה 3 חודשים עד שחזרתי ללכת ואכלתי בשביל משפחה שלמה. קשה לחזור לחיים אחרי שהם נעצרו לגמרי, בעיקר שאת בדיוק במעבר הזה בין צבא לאזרחות שגם מעלה לבטים וחששות וזה הכי לגיטימי בעולם. את לא באמת צריכה לקבל את ההחלטות עכשיו את יכולה להתחיל צעד צעד, אני זיהיתי את הדבר שהכי הפריע לי באותה וזה היה העליה במשקל אז ריכזתי את מירב האנרגיה שלי בלאכול בריא ולא לחזור להרגלים רעים (תפני לרופאת המשפחה שלך, שלי עזרה לי והפנתה אותי גם לדיאטנית וגם לפסיכולוגית), את לא חייבת להתחיל ללמוד עכשיו, תמצאי עבודה תפתחי בינתיים את הקישורים הבין האישיים שלך, תחסכי כסף ואז תתחילי ללמוד, אני התחלתי ללמוד רק בגיל 25 בלי שום עזרה מהוריי, אפשר לנסות לקבל מלגות, להבריז קצת משיעורים בשביל לעבוד :) והכי חשוב תשארי אופטימית. היום אני כבר בת 29, במשקל תקין אחרי תואר ועושה עכשיו תואר נוסף. הדברים מסתדרים וכמו שפו הדוב הסביר פעם איך הולכים אז זה די פשוט קודם רגל ימין ואח"כ שמאל ואת תראי שבעוד כמה שנים מהיום את תסתכלי אחורה ולא תאמיני שאת הצלחת לעשות את כל זה. רק צעד צעד וכשהמחשבות יוצרות עומס של יותר מדי דברים והיאוש משתלט תזכרי את פו הדוב צעד צעד, בהצלחה

קיבלתי בתודה את ההסבר על הגישה המדוברת ,קל להבין אותה אך מאוד קשה ליישם אותה. מה עושים למשל בשעות הערב כאשר אני קשוב לגופי וכל מה שאני שומע זה רעב בלתי פוסק עד כדי כאבים?

בא לי לרוץ אליך עם הסירים עכשיו. אבי יקר, למה נועד סיגנל הרעב אם לא על מנת לכוון אותנו לאכילה? זהו בדיוק תפקידו. הגוף שלך צועק "feed me feed me" ואתה, מה אתה עושה? מתעלם ממנו במפגין? מאדיר את הסטרס? איך זה אמור להיגמר אם לא באכילה? הגוף אוהב להרגיש נוח, כשהוא מרגיש נוח, כמו תינוק רגוע, הוא שקט. מצבי רעב בדיוק כמו מצבי מלאות ופיטום הם מצבי אי נוחות שמטרתם לעורר את תשומת הלב שלנו למלא את הצרכים הנדרשים. תאר לך שאתה מרגיש שבא לך פיפי ומחליט "לא! השלפוחית הזאת לא תגיד לי מה לעשות" מה יקרה אז? האם זה נשמע נכון? האם זה נשמע חכם? ומה אתה חושב שיקרה בסוף? אבי הרשה ל להתייחס לאמירה שלך "קיבלתי בתודה את ההסבר על הגישה המדוברת ,קל להבין אותה אך מאוד קשה ליישם אותה". אבי, אני יודעת שלא הבנת את הגישה ולכן הקושי ברור. אתה מרגיש שאתה מבין אותה כיוון שהאופן בו אנו, בני האדם, מבינים דברים חדשים הוא מעצם החיבור שלהם למשהו שאנו מכירים. ומה שאתה מכיר זה : "כדי לרזות צריך לצמצם ולהגביל, יש לרסן דחפים וכ"ו" ולכן מה שאתה מנסה לעשות זה להשתמש בכלי כזה או אחר של הגישה ולהלביש אותו על מה שאתה יודע ומכיר. אבל האמת היא שמדובר במשהו שונה לחלוטין שלמענו תצטרך ללמוד לפתח מסלולי חשיבה חדשים. וזה התהליך האמיתי שנדרש כאן. בגישה זו, אחד השינויים המשמעותיים הוא המעבר מתודעת חסר לתודעת שפע. כי הרי מה שמשמין אותנו הוא לא הקרואסון אלא המאבק הפנימי שיצרנו סביבו, הוא זה שבסיכומו של דבר יגרור אותנו לאכילת יתר. מה שאתה מנסה לעשות כאן זה למנוע מעצמך לאכול וזה שורש הרע ואחד הגורמים המהותיים בהשמנה. אבי, ממליצה לך בחום לקחת ליווי. מדובר בגישה מדהימה ובדרך נהדרת שתוביל אותך אל מטרתך ויותר מכך. יקירי, מקווה שהארתי ולו במעט את הדרך. מאחלת לך ערב נינוח ושלו שלך לאה פינטו

לפני כשבוע נחשפתי באחד האתרים לדיאטה חדשה -8 הדייאטות המתקדמות בעולם עם 7 פטנטים עולמיים באישור מכון התקנים הישראלי ומשרד הבריאות רציתי להתייעץ איתכן לגבי מהותה אשמח לקבל תשובה . האתר המדובר : www.israelilabs.com תודה והמשך יום טוב

בוקר טוב אנבל אשמח לענות על כל שאלה ספציפית שתעלי אך לא באופן כללי על מוצר כזה או אחר. את יכולה להעלות את התהיות שלך בנדון ואתייחס מתוך חוות דעתי המקצועית. יום נפלא שלך לאה פינטו

שלום, בת 53 בלי מחזור עם בעיית תירואיד מטופלת בפרופיל תאוציל. בשנתיים האחרונות שמנתי כ-10 ק''ג (גובה 163 משקל 67) עובדת 10 שעות במשרד. ללא פעילות גופנית. אנא עזרתך. יום טוב.

שלום דליה, איזו עזרה את צריכה?

אין לי למי לפנות, אין לי מאיפה לקבל עזרה. המשפחה שלי מפורקת! חוץ מהחברות שלי שהם חסרות נסיון כמוני אין לי אף אחד וללכת לרופא זו לא אופציה בשבילי :[ אני יודעת שלקחת את הכדורים האלו בתירות נמוכה לתקופת זמן מוגבלת יעזרו לי. ויעשו לי טוב לביטחון העצמי, להרגשה האישית שלי! אבל משו גורם לי להסס שאני מחזיקה את הקופסא, משו גורם לי לחשוב שאם אני יפתח אותה יקרה משו בלתי הפיך. למה זה?! :( יש לך תשובה בשבילי?!.

מיתר היקרה\ אני רוצה להבין- למה את רוצה לקחת את הכדורים האלה? מה לדעתך זה יתן לך? איך זה יגרום לך לרזות? איפה שמעת שזה מרזה? כדיאטנית עם המון שנים של ניסיון אוכל להסביר לך מה קורה כשלוקחים כדורים כאלה. כדורים משלשלים גורמים ליצאה של מים לתוך המעי מה שגורם ליצאה שילשולית. זה גורם לירידה במשקל אבל לא בשומן אלא רק בנוזלים היות ורוב גופנו בנוי מנוזלים, מה שאומר שהירידה הזאת היא זמנית לגמרה. מה שקורה בהמשך הוא שגופך מתרגל לכך שיש לו הרבה מים במעי ותוכלי להתפנות אך ורק בעזרת הכדורים, עם הזמן כמות הכדורים תלך ותעלה כי הגוף מפתח תלות.פעם טיפלתי באשה שלקחה כל יום 40 כדורים משלשלים !!! וכמובן שהייתה בעודף משקל גדול ובבעיה ענקית. מיתר, אני שומעת את המצוקה שלך את זה שאת מרגישה לבד ושאין לך למי לפנות ושלא באמת רואים כמה את מבולבלת אני שומעת ומבינה אבל מציע לך לא למהר כל כך להגיע למסקנה שאין לך למי לפנות. נסי בכל זאת אולי יועצת בבית ספר, אולי מורה, אולי דודה אולי בכל זאת אמא . העקר אל תעשי שטויות.

בלה אני באמת מיואשת ולא יודעת מה לעשות אני כל יום לפני השינה מחזיקה את הקופסא הזאת בידיים מתה להתחיל עם זה אבל יש משו בתוכי שגורם לי לזרוק אותה בחזרה למגירה. על המורות של בבצפר אני לא סומכת הן עוד יכולות להגיד שיש לי נתיעות להתאבדות או משו כזה , חולות . אמא ?! אני לא מכירה כ"כ את המושג הזה.. אמא שלי לא מספקת לי את הדמות הזאת בחיים. וכל בן אדם אחר שהצגת כדי שאני יפנה אליו לעזרה חשבתי על זה כבר קודם ומשום שלא היה לי לאן ללכת חיפשתי את מקור התשובה והתמיכה פה !!! אם היה לי למי לפנות אני לא חושבת שהייתי מגיעה לפורום הזה. \:

האם תוכל לשתף בתהליך שעברת? איך התחלת? משברים? תובנות? מקווה שתסכים, תודה מראש

הכל התחיל ביום חמישי בלילה, 30 באוגוסט 2007. אישתי ישבה ליד שולחן המחשב וגלשה באחד האתרים באינטרנט. היא קראה לי לחדר וביקשה ממני לקרוא קטע מתוך העמוד שהיה פתוח. היא לא אמרה לי במה מדובר כי חששה שאולי אני אגיב בזילזול או אסרב לקרוא. קראתי את הדו-שיח בין ורד ללאה פינטו(אמצע עמוד 47 בפורום 21/08/2007). ברגע שסיימתי לקרוא אני ידעתי בוודאות מוחלטת שמצאתי את האמת, מצאתי את התנ"ך של ההרזיה. זה היה ברור כמו השמש, פרוש לפני בלי שום צל של ספק. הייתי המום ומאושר, סוף סוף הסתיים המרדף האין סופי אחרי המשקל והאוכל. עד לאותו רגע סבלתי מעודף משקל של 15-17 קילוגרם. אכלתי רק מוצרים דלי שומן, רובם למעשה נטולי שומן לחלוטין. לא אכלתי גאנק פוד אבל גם לא עסקתי בספורט לפחות חצי שנה. מרבית חיי עסקתי בספורט בצורה מאוד אינטנסיבית, סוגי ספורט שונים כולל תחרויות ונבחרות. למרות הספורט האינטנסיבי תמיד הייתי בעל משקל עודף. זה לא מנע ממני להגיע להישגים מצויינים אבל ללא ספק הקשה עלי את המלאכה. הייתי בטוח עד לאותו גילוי שאני יודע את כל מה שיש לדעת לגבי הרזיה ותזונה. למחרת הגילוי היה יום שישי ואיתו גם הקידוש וארוחת הערב. באותה ארוחה אישתי הכינה מנת דגים "חריימה" טריפוליטאית . זו מנה שיש בה דגים עם רוטב אדום וחריף ואוכלים אותה עם הרבה חלה, הרבה מאוד, לפחות עד לאותו גילוי. אחרי ארוחה כזו אני בדרך כלל שרוע על הספה בלי יכולת לזוז. מאושר אבל סובל. זו היתה הפעם הראשונה בחיי שסיימתי ארוחת ליל שבת ולא הרגשתי מפוצץ. לא רק שלא הרגשתי מפוצץ , גם יכולתי לצאת לריצה ארוכה בלי קושי, כאילו לא אכלתי דבר. בדרך כלל הייתי מסיים שתי מנות דג ואת כל הרוטב בצלחת כמו "ילד טוב ירושלים" עם חלה של שבת. בארוחה הזו לא רק שלא סיימתי את הרוטב ואפילו לא קרוב לכך, אלא גם לא סיימתי מנת דג אחת אפילו! התברר לי לתדהמתי שהגוף שלי זקוק למעט מאוד, כל כך מעט שזה התחיל להתבטא בחיסכון משמעותי בצריכת האוכל שלנו. החשבון בסופר קוצץ ביותר מחמישים אחוז! זו הרגשה קסומה לדעת מה הגוף שלך רוצה ולהיות מסוגל לספק לו את זה. כיף לי לדעת שאני מבין את הגוף שלי, נותן לו את הטוב ביותר. מתוך הרגל, היו לא מעט פעמים שלא זיהיתי את נקודת השובע. פשוט אכלתי כמו רובוט בלי לשים לב לסיגנלים של הגוף וכמובן שאכלתי מעבר לצרכים של הגוף. היו גם פעמים שאכלתי גם כשלא הייתי רעב פיזית , משיעמום,לחץ. ככל שצברתי יותר נסיון והבנה, המצבים האלו התמעטו עד לכמעט אפס. המשקל המיותר יורד בלי קושי, בקלילות ממש. אני אוכל כל סוג אוכל שאני אוהב, לא נמנע מכלום. אפשר לומר שהמצב החדש יוצר אצלי "צרות של עשירים" כי יש לי פתאום מבחר אין סופי של אוכל מה שלא היה קיים אף פעם מבחינתי. את קולטת? לאכול ציפס,גלידה,סנדוויץ עם גבינה צהובה ומיונז, פיצה,פלאפל,עוגה וכל זה בלי רגשות אשם ובלי להשמין? לא רק שאני לא משמין, ברור לי שאני מרזה כי נתתי לגוף רק את מה שהוא צריך. ובגלל שיש לי עדיין עודף משקל אז אני יודע שהגוף שלי ימשיך להיפטר מהשומן המיותר ולא משנה איזה סוג אוכל אני מכניס לגוף. החופש מקבלת ההחלטות בכל הנוגע למשקל הוא בלתי נתפס, פשוט שחרור. הגוף שלנו כלכך משוכלל, כל כך חכם ומה יותר פשוט מלתת לו את ההובלה, לתת לו לחשב. אני אוכל מכל טוב, נהנה ומרזה, מה יכול להיות יותר טוב מזה? אני עושה זאת לבד אבל אני יודע שליווי אישי של איש/ת מקצוע הוא ממש קריטי לרוב האנשים להצלחת התהליך. אם את עדיין רוצה לעשות זאת לבד אני ממליץ לך לבחון כל תחושת רעב בנפרד. הכוונה היא שבכל פעם שאת חשה רעב,ריגשי או פיזי, את תשתדלי לתת לו את המענה ההולם ביותר. בלי לחץ, בלי "חייבים". נסי לחוש את הסיגנל של הגוף,איכלי לאט ועשי הפסקות כדי לבחון את התחושות. לרעב הריגשי כדאי שתיתני מענה הולם אבל לא בצורת אוכל כמובן. אפשר ורצוי לאכול בכל שעה שבה הגוף שולח סיגנל שהוא רעב, התעלמות ממנו רק תגרום נזק וסבל. כבדי את הגוף, תלמדי אותו מכל כיוון כי יש לנו גוף אחד ומיוחד והוא הפרטנר הטוב ביותר שיש לנו. הגילוי הזה גרם לי לרצות לשנות, לא רק את הגישה שלי אלא את גישתם של כל מי שאני יצליח לפגוש בדרך. אני מאוד מתקומם היום לשמוע דיאטנים ורופאים מדברים על קלוריות ותפריטים. אני עושה כמיטב יכולתי לחשוף אנשים לגישה הזו, לאמת. בכל פורום אפשרי אני מגיב בנושא ומנסה לגרום לאנשים לחשוב לרגע שאולי הדרך להרזיה לא חייבת לעבור בגיהנום, אולי יש דרך אחרת. לפעמים התגובות חיוביות, אנשים מעוניינים להקשיב ומגיעים לפורום כדי ללמוד. לפעמים אני מעצבן את הדיאטנים שמנהלים את הפורום ואז הם מוחקים את תגובותי או חוסמים אותי לחלוטין. במקרים כאלו אני מניח שהסיבה שזה קרה היא שהצלחתי לערער את בטחונם העצמי או שהם לא מסוגלים להתמודד איתי. ככל שיחלוף הזמן ותיישמי את הגישה בהצלחה הצורך להישקל ולדעת את המשקל הנוכחי שלך ילך ויפחת, יהי חשוב לך להרגיש טוב עם עצמך ופחות יעניינו אותך המספרים שבמשקל. הבגדים ידברו בעד עצמם, את תרזי במקומות בגוף שמעולם לא הרזית בהם קודם. זה יהיה כמו קסם, חוויות חדשות,עולם חדש ואת לא תירצי שזה יגמר. יכול להיות מאוד שבתחילת הדרך את תתקשי ביישום הגישה, אל תרימי ידיים. אם את יכולה לקבל ליווי אישי, מצויין. אם לא, קחי את הזמן,תשאלי שאלות,תקראי בפורום כמה שיותר. אני חוזר לפורום לא פעם על מנת ללמוד, הרבה פעמים קורה שאני מבין טוב יותר כשאני קורה את אותה התשובה אבל בזמנים שונים במהלך התהליך. התובנות מגיעות בכל מיני כיוונים וצורות. עמוד 47 בפורום הוא נקודת הפתיחה הטובה ביותר שאני יכול להמליץ עליה, אל תפספסי. תשאלי בפורום כל מה שאת לא מבינה, לאה ובלה ישמחו לעזור לך. המון הצלחה שתהיה לך.

תודה רבה על הפירוט וההשקעה

שלום רב לך (מה שמך בכלל???). אני מודה לך מקרב לב על שאתה מאמין בשיטה ומשקיע כל כך הרבה אנרגיה בקידום שלה. אני מאד שמחה על החוויה שלך ועל הצלחה שלך. זה מעולה לדעת שזה עובד עבורך ומה שמרשים אותי ביותר זה היכולת שלך ליצור שינוי עומק - שינוי ברמת ההויה שלך רק מקריאת תשובה אחת מעוררת השראה. זה מראה עלך המון כאדם. ישר כח. בלה

מוזר שאת עונה לה ככה על השאלה שלה מפניי שהיא בקונפליקט עם עצמה והיא לא יודעת אם הכדור הינו מזיק ולכן היא מתייעצת.והשאלה היא באמת עד כמה כדאי לה לקחת את הכדור הזה ולשם כך היא צריכה לדעת את השלכותיו. וזהו הקונפליקט הבלתי ידוע מבחינתה. ולכן היא מתייעצת עם מומחית.

אני לא רוצה לדבר על אנשים אחרים כשאני עונה לך. נתתי תשובה שבעיני היא אחראית מקצועית ואני עומדת מאחוריה. הבעיה היא לא בכדור ובמה שזה יעשה אלא במקומות אחרים לגמרה. בברכה, בלה