מתוקים

שלום, בשנתיים האחרונות מאד שמנתי,אני לא אוהבת איך שאני נראית ולא מצליחה להרזות. יש לי חולשה למתוקים (שוקולד,עוגות,קרמבו וכו),לא עומדת בפיתוי...כמו כן, כשאני בבאסה/עצבנית אני ישר חייבת לאכול משהו מתוק ואז אני כועסת על עצמי.איך אוכל להתמודד עם הרצון למתוק כל הזמן,ולהיות יותר בשליטה על המזון שנכנס לגופי???

היי, אני כבר יכולה להגיד שהיתה לי בעיה דומה לשלך ובאיזה שהוא מקום תפסתי את עצמי להתמודד עם העניין ביום יום. מה שאני עושה כבר חודשיים זה לרשום במחברת כל מה שאני אוכלת ובאיזה שעה וכן פעילות גופנית. כך אני מרגישה שליטה טובה על מה שאני אוכלת ואפילו המצפון קצת עובד אם אני כותבת במחברת יותר מידי..... דבר נוסף, אני גיליתי שפחמימות מסוימות מספקות אנרגיה טובה יותר מהמתוקים ובעזרתם אין לי צורך במתוקים. למשל, להתחיל את הבוקר עם קרקר או פרוסת לחם קל עם גבינה לבנה או דומה במקום קורנפלקס בחלב שהייתי רגילה ושהיה רק פותח לי את התיאבון יותר. לקפה של אחה"צ החלטתי לצרף מספר שקדים טבעיים לא קלויים במקום משהו מתוק ליד וזה עוזר לי פעמיים גם במקום מתוק וגם מחזק כי לא תמיד אני אוכלת משהו בשרי ביום וכך אני משלימה לי את ה- B ויטמין למינהם. צריך להתרגל לאורח חיים אחר ומותר חטא קטן מידי פעם, דגש מידי פעם ועדיף לעיתים רחוקות. לא תמיד קל אבל צריך לקחת החלטה ולא לוותר ולנסות לעבור את הימים הראשונים בסבלנות ואח"כ זה כבר נכנס לאורח חיים בריא. תוסיפי לך גם מספר פירות ביום, מסתבר שיש להם את המתוק הנחוץ וגם בריא. אז בהצלחה רבה!!!!! שבוע טוב

שלום רותי אין ספק שאת מרגישה סיפוק בדרכך ואני אהיה האחרונה לקלקל לך. את מביאה גישה שמתמקדת במזון ומוכיחה את עצמה ככשלון עבור אנשים רבים מדי. אני מאוד מכבדת את בחירתך בגישה שאת מוצאת נכונה עבורך ורוצה לציין כי תהום מפרידה בין הגישה שאת מביאה לבין גישת ההרזייה ללא דיאטה שהיא דגל הפורום הנוכחי. בגישת ההרזייה ללא דיאטה לא קיימים מושגים כמו "חטאים" או פיתויים", זוהי אינה שפתם של אנשים רזים וגם רישום מזון אינו חלק מהתנהלות חייהם. ע"פ גישת ההרזייה ללא דיאטה איננו מגייסים את רגשות האשם (מצפון) שלנו ככח מניע ולא מתמקדים בשליטה חיצונית אלא בתקשורת טובה עם הצרכים הפיזיים, הרגשיים והמנטליים שלנו. כך שאם אנו רוצים לרזות על מנת להשאר רזים עלינו להתחיל משינוי החשיבה שלנו (ולא שינוי אורח חיינו). אם אנו רוצים להפוך לאנשים רזים עלינו לממש מערכת יחסים אחרת לגמרי עם המזון. הגישה שאת מתארת מתאימה בהחלט לפורומים העוסקים בדיאטה. זהו פורום אחר. מאחלת לך המשך מוצלח בדרכך. יום נעים שלך לאה פינטו

היי קרן שאנ מתמקדים ב"חולשות" שלנו אנו נחלשים. כשאנו מתמקדים ב"עוצמות" שלנו אנו מתעצמים. מן חוק טבע שכזה. מתי נולדה ה"חולשה" הזו שלך, קרן? האם תמיד ראית את עצמת חלשה מול שוקולד? אני בטוחה שלו. לדעתי זה קרה ביום בו נתת לשוקולד את הכח. ביום בו התחלת ליצור קשר בין הגוף שלך לשוקולד. האמת היא שהשוקולד לא אשם בדבר ואולי אפתיע אותך בכך שאומר שאין מזונות משמינים בדיוק כפי שאין מזונות מרזים. ההמ היא תולדה של חוסר קשב לצרכים של הגוף שלך ולצרכים הרגשיים שלך כמו גם לחוסר סיפוקם. אז מה שאני רוצה להציע זה להניח לשוקולד ולתת ל להיות פשוט מי שוא, רק שוקולד. ובמקום זאת, למקד את תשומת הלב שלך בעצבנות שלך ובבאסה ולהתחיל להכיר ברגשות שלך, לקבל אותם, לא לברוח מהם וללמוד לתת לעצמך מענה הולם וראוי. וגם אם תאכלי, תוך כדי למידה, שוקולד. שום דבר לא קרה. קרן, כל עוד תעבירי את האחריות להשמנה שלך אל השוקולד, לא תוכלי לקחת אחריות של ממש על חייך. חשבי על זה ומקווה שתפיקי אתהמיטב. יום נפלא ופורה שלך לאה פינטו