בריא או לא?

תודה רבה על התשובה,אז גם לא נכון מצידי לשכנע את בתי בת שנתיים לאכול מרק כאשר היא דורשת בבכי שוקולד ובמבה? או שבגיל הזה הם עדיין לא ידעים באמת מה בא להם ואני כן עושה נכון? תודה רבה.

קריסטינה יקרה. נכון או לא נכון, ימים יגידו. כל מה שאני יכולה לעשות זה להביע את עמדתי האישית כאם וכאשת מקצוע. אני לא כאן, חלילה, כדי לשפוט את אימהותך ומקווה שגם את לא תעשי זאת. אז ראשית, הבנת טוב מאוד. אנו לא יוצרים דרמות סביב אוכל. כולנו רוצים את המיטב עבור ילדנו ובודאי כשזה נוגע לבריאותם. ואת, ודאי אינך שונה. הבעיה הטמונה בסיטואציות מעין זו שאת מתארת היא ביחסים שאת מפתחת עם בתך סביב האוכל וביחסים שאת מלמדת אותה לבנות עם האוכל. אט אט, בלי להרגיש, את עלולה להפוך את השוקולד והבמבה לפסגת שאיפותיה. כל חסך יוצר כמיהה, כל חסך יוצר אובססיה. כולנו למדנו לתת כל מיני תפקידים לאוכל, יצרנו עבורו כל מיני הקשרים. כשאת מונעת ממנה מה שהכי בא לה? מה את חושבת שזה גורם לה להרגיש כלפי מזונות אחרים שאת מציעה? אילו תפקידים את חושבת שהיא תיתן לשוקולד ולבמבה בחייה, כילדה גדולה יותר, כמתגברת או כבוגרת? היתה לי מתאמנת שגדלה בבית מאוד "בריא", בו ממתקים היו מוגבלים עד אסורים. מרד הנעורים שלה התבטא בהשמנה שליוותה אותה עד שנות ה- 30 לחייה. תפקידנו כהורים הוא להציע מגוון ולאפשר לילדים לבחור. לא לקחת את החופש הטבעי הזה. לא לעשות ענין מאוכל. הם יגדלו להיות אנשים שבוחרים מתוך חופש ושפע ולא מתוך חסך וכורח. תמיד ניתן לשוחח איתם על סגולותיו של מזון כזה או אחר (בהתאם לגילם, כמובן) ועדיין להשאיר בידהם את חופש לבחור. יש בזה גם מן ההעצמה. הם לוקחים אט אט אחריות ומתוך מקום שלם ולא מתוך אשמה. אל תתני לשוקולד ולבמבה להטריד אותך, היא איננה חיה רק על זה, אני בטוחה. בזמן שאני כותבת לך, אני נזכרת שלפני כ- 3 שנים כשבני היה בן 4, ישבנו לארוחה משפחתית במסעדה משובחת. כל אחד הזמין את מבוקשו וכשהגענו אל הילדון הוא ביקש מהמלצרית...סוכריות גומי. המלצרית החביבה התנצלה על שאין ביכולתה לספק לו את מבוקשו אך הוא התעקש. המלצותינו לא הועילו וכל שנותר הוא לחצות את הכביש אל הפיצוציה הקרובה ולארגן את מנת הגורמה הזו שהוגשה ברוב הדר... ובצלחת. אנו נזכרים בחיוך, כיוון שמדובר בילד בן 6 שהכי אוהב בעולם דגים ופירות אך אוכל מה-כ-ל, והרבה פחות סוכריות גומי. ככה זה כשלא עושים ענין מאוכל, הכל מותר והכל נכון במידה בה זה מהנה ומספק אותנו. וילדים, להבדיל ממבוגרים, ממצים הנאה מכמויות קטנות יחסית, בגלל התקשורת הבריאה שלהם עם גופם. אז, גם אם נדמה לכם לפעמים שהיא יכולה לאכול כל היום שוקולד ובמבה, אל תסיקי מזה לעתיד. זו יכולה להיות תקופה וזה עובר, רק לא לעשות מזה ענין. גם לך ודאי יש תקופות בהן את נהנית יותר ממזון מסוים ובתקופה אחרת סר חינו בעינייך גדלי אותה בשמחה, אל תתני לה להזיל דמעות בגלל...אוכל. זוהי המלצתי החמה שמוגשת לך בתוספת המלצה נוספת - טפלי ביחסייך שלך עם מזון ואז יהיה לך קל להעביר לה מסרים בריאים וחיוביים באופן שלם, בוטח וטבעי. ערב נעים שלך לאה פינטו