פורום הרזיה ללא דיאטה

אני עברתי על ההודעות בפורום והייתי שמחה לדעת יותר על התוכנית הזאת ואיך אנשים מצליחים לרדת כל כך הרבה רק משינוי בחשיבה, איך אפשר לעשות את זה?!... אני אשמח לעזרה וייעוץ... תודה רבה

ערב טוב לך מותק מציאות חיים היא תוצר של התנהגות כרונית. להיות רזה או להיות שמן אינן מציאויות שנולדות מהתנהגויות חד פעמיות. כך שאל תטעי, ההתנהגות משתנה ומקצה לקצה, יש לציין. הענין הוא שאנו לא מתמקדים בשלנות את ההתנהגות כמו שאנו מתמקדים בלשנות את מה שיוצר אותה. ההתנהגות עצמה היא תוצר של משהו. תוצר של צורת חשיבה, תוצר של מערך אמונות המנהלות אותנו. האמונות שלנו הן כמו החוטים השקופים שבאמצעותם מניעים מריונטה. עכשיו תארי לך מריונטה שמנסה להתנגד או לפעול בניגוד למתווה החוטים השקופים. היופי בתהליך שבו אנו עובדים עם המקור (ולא עם הסימפטום), הוא שכל מה שניסינו להשיג בכח בעבר, נהיה הרבה יותר קל ופשוט. ההתנהגות שלנו משתנה באופן טבעי בדיוק כפי שההרזיה הופכת לתוצאה טבעית. האתגר בתהליך הוא העבודה עם עולם החשיבה שלנו. איך לעשות את זה? בעבודה תהליכית ומובנית, בעבודה תהליכית בעלת רבדים מגוונים. בתהליך שכזה ישנה למידה חדשה והתנסויות שונות מכל מה שהכרת עד כה, ישנו תהליך של פיתוח מיומנויות במגוון זירות. מקווה שהבהרתי ומאחלת לך ערב מקסים שלך לאה פינטו

קודם כל שלום למנהלות הפורום ותודה על התשובות מפורטות והאינפורמטיביות. ועכשיו לשאלה: אני מצליחה לדעת ולהצביע על הזמנים בהם אני "רעבה" באופן רגשי ופסיכולוגי (כשלחוץ, כשמשעמם וכו'), לבין הפעמים שהגוף באמת מאותת על רעב אמיתי. הבעיה היא מה אני עושה כשהרעב הוא רגשי, איך אני מתמודדת איתו. כלומר, למרות שאני יודעת שזו סתם אכילה שלא נועדה להשביע, אני עדיין רוצה מאוד לאכול, ואוכלת ברוב הפעמים. מה אתן מציעות לי לעשות בשלב הזה? איך להתגבר על הרצון החזק הזה? תודה מראש

היי שלי אינני יכולה לתת רשימת טיפים להתמודדות כיוון שכל דבר שאציע יהיה חלקי ביותר, מעין פיסת בד מיריעה שלמה. ואת התהליך הזה לא רצוי לבנות טלאים טלאים. מה שכן, אתן לך כיוון. כרגע את נלחמת בעצמך, מנסה בכח להביא התנהגות שתהיה בהלימה עם "מה שצריך" , והוא, לא לאכול כשלא רעבים. (תפישה שאפילו רזים אינם מחזיקים בה בכזו קשיחות) האם התאווה שלך לאותו מזון, אינה הולכת ומתגברת ככל שאת אוסרת על עצמך את האכילה? ומה שאת מבקשת עכשיו זו עזרה בלהפעיל כח (כח רצון). ככה זה כשאנו במלחמה, תמיד נדרש עוד ועוד כח. וכח כפי שכתבתי כאן לא פעם אינו חלק מהמשחק. כל עוד את עובדת עם כח (ולא עם מח), את מתעלמת מההתנגדויות בתוכך ומגבירה את כוחן. המלחמה שלך באכילה (רגשית או לא) מלמדת אותי שאת הראש הדיאטטי עדיין לא שיחררת. הוא מנהל אותך. ולדעתי על השלב הזה, יש לעבוד. במקום להתמקד במה שאת יכולה לתת לעצמך, את מתמקדת במה שאת צריכה למנוע מעצמך. ובדרך זו, פותחת שער לרגשות לא נעימים נוספים על אלו שהיו שם קודם. שלי, במקום סתם להגיד לעצמך "טוב, עכשיו זה רגשי, אני לא צריכה לאכול", מה דעתך, לברר עם עצמך למה את זקוקה רגשית. מה הרגשות הללו מספרים לך? לאן הם מכוונים ורוצים להסב את תשומת לבך?" תהליך הרזיה ללא דיאטה אינו מתמקד בלצמצם אכילה. זוהי רק תופעת לוואי. תהליך הרזיה ללא דיאטה מתמקד בקשר שלך עם עצמך וזה כולל גם את גופך אך לא רק איתו. ותזכרי, במקום שבו את מפעילה כח, את עובדת נגד. אנו רוצים לעבוד עם. שלי יקרה, כל הכבוד על ההתנסויות. אני יודעת שזה לא פשוט ומזכירה לך שהפורום נועד לתת כיוון ולחשוף גישה שונה, ולא לנהל תהליכים. אני מאחלת לך המשך התנסויות מלמדות וממנפות. לאה פינטו

אני בת 15, גובה 1.65 ושוקלת 55 משקלי תקין?

כן

שלום לאה יקרה, בשרשור הקודם ביקשת שארשום לך מה זה לדעתי מודעות עצמית אכן רשמתי אבל לא החזרת לי תשובה,ולאחר מכן גם את הבקשה וגם את התשובה נעלמו!

פשוט נמאס לי מדיאטות, כבר שנה אני במעגל האינסופי הזה ואני יודעת שאם אני לא אסיים איתו עכשיו זה יימשך לכל החיים... כל היום להתעסק בכמה אוכל היום, מה אעשה בשביל לשרוף את הקלוריות האלה וכדומה... אני רוצה שאוכל יהיה פשוט דבר נורמלי בשבילי (כמו שכתבתן במספר תגובות: ללכת לשירותים). אני רוצה להפסיק לספור קלוריות אבל אני פשוט לא מצליחה, אני אובססית. בזמן האחרון ניסיתי לשלב את השיטה שלכם אם אוכל בריא אבל הבעיה שאני לא יודעת איך להרגיש תיאבון! אני פשוט לא מרגישה אותו!מאז שאני תינוקת אני שמנמנה כך שגם אז לא הייתה לי את היכולת הזו. יצא שבזמן האחרון אכלתי נורא מעט (קערת סלט, לחם קל + פרוסת פסטרמה דלת שומן+ ירקות) וזהו!! אין לי בעיה עם זה אבל הבנתי שבסוף אני אעלה את כל המשקל בחזרה. האם זה באמת נכון? האם מישהו הצליח להוריד משקל בשיטה שלכם? כיצד ניתן להבחין בתיאבון אמיתי? בבקשה תענו לי... אני בת 13 גובה 1.61 ומשקל 57

ואל תגידו לי לדבר עם ההורים רק בגלל שאני עוד לא בת 18! אני רוצה לפתור את זה בעצמי ואני בחיים לא אדבר איתם על זה...

מתוקה, אינך מבינה מבינה מה גופך צריך כדי להיות "שבע ומרוצה" כך שתפסיקי לחפש כל היום מזון נוסף, שטויות, ממתקים, פיתויים וכו'... את צריכה להבין את העיקרון: היום שלך מתחיל בארוחת בוקר! ארוחת בוקר גרועה או דילוג על ארוחת בוקר, מתחילה יום גרוע! לכן, את זקוקה לארוחת בוקר המכילה את כל מה שהגוף שלך זקוק לו כל בוקר ולא על בסיס פחמימות (סוכרים), שזה מה שגורם לרעב התמידי במשך היום לעוד ועוד סוכרים ופחמימות וכך מתמכרים להם... זה ענין של הבנה בסיסית, שינוי אורח חיים, פעילות פיסית מתונה ויעילה ולאו דווקא ספירת קלוריות, שתיית הרבה מים (לא קולה, משקאות תוססים ומיצים תעשייתיים...) לפחות 2 ליטר ביום! (ביחוד כעת, בקיץ). הגוף זקוק לחלבון (אבני הבנין של הגוף), שומנים ופחממות ובנוסף ויטמינים ומינרלים (מלחים שונים). כשנכנסים לתהליכי דיאטה הגוף יוצא מאיזון ולכן הדיאטות אינן מצליחות. תתחילי את הבוקר של בארוחת בוקר חלבונית (עם מעט פחמימות) לדוגמא: גביע קוטג' 3% + סלט ירקות עם כפית שמן זית ומיץ לימון (או כף טחינה)! לא! לא דגני בוקר מלאי סוכרים שאת קונה בסופר... במשך היום, הימנעי עד כמה שניתן מממתקים, שתית משקאות מוגזים למיניהם ממותקים (כולל הדיאט), איכלי פחממות מורכבות (קמח מלא/ אורז מלא, קינואה, כוסמת, וכו') הוציאי מהתפריט היומי שלך קמח וסוכר לבן, הרבי באכילת ירקות, פירות (2-3 ביום- לא יותר מדי יש בהם בנוסף לויטמינים המון סוכר...), חלבונים (טונה, גבינות ויוגורטים עד 3% שומן), בשר רזה, דגים ועוף. וכך תתחילי תהליך בריא! אני בטוחה שאם תודיעי להורים שאת מעוניינת להבין ולדעת יותר על תזונה טובה (לא דיאטה) הם ממש לא יתנגדו!!! לכן, אל תעשי דיאטה שני את אורח חייך!!! בהצלחה Nיכל [email protected]

היי לך ילדה. כינית את עצמך "ילדה"....למה? את כנראה מכירה בעובדה שעל אף היותך בת 13, את עדיין ילדה. גיל ההתבגרות הוא גיל שבו השאיפה לעצמאות, בהיבטים שונים של החיים, היא חזקה. הצורך להוכיח שאת יכולה לבד, לצד התסכול בהעדר כישורים שטרם התפתחו יוצר לעיתים פער בלתי נסבל. תראי ילדונת, מימדייך כפי שתוארו בפוסט שלך נורמליים לגמרי ואינם מעידים על עודף משקל ובודאי שלא על השמנה. את רק בת 13 ויתכן שעוד תגבהי כך שהגוף שלך עדיין בתהליך של שינוי וגיבוש המבנה הסופי שלו. אגב, תהליך הגדילה של בנות שונה משל בנים ואחד ההבדלים הוא שבנים צומחים קודם לאורך ואח"כ לרוחב ואצל בנות זה הפוך. הדינמיקה הזו של התעגלות טרם צמיחה אורכית, יוצרת אצל בנות רבות תחושה של השמנה. אך זוהי רק תחושה. ע"פ מדדים אוביקטיביים את במצב מצוין. אני רוצה להציע לך לא להפריע לגוף שלך בתהליך הבריא שלו. מה שכן מטריד זה ההתעסקות שלך באוכל במקום בהנאות החיים אז כדי לא להתעסק באוכל, התחילי למצוא לך עיסוקים אמיתיים. חברות, תחביבים, חוגים, פעילויות. העשירי את עולמך ודעי שכשגופך יהיה רעב את כבר תדעי. בדיוק כפי שאת יודעת שאת צריכה לשרותים. אל תסתכלי על מה שהרזות אוכלות, שימי לב לאורח החיים ולמוקדי ההתעסקות. ובנוגע לעצמאות....? מה אני אגיד לך, אני יודעת שזה שלב של התפתחות וכמו כולנו גם את צריכה לעבור אותו. רק אספר לך שבגרות ובשלות אמיתית הינה השלב בו אנו מקיימים בחיים שלנו מה שנקרא: תלות הדדית. זה שלב שבו אנו מכירים את עצמנו מספיק ובוטחים בעצמנו מספיק, כך שאנו יכולים לסמוך ולבטוח גם באחרים. וזוהי מהותם של יחסים בחיים. מאחלת לך יום נפלא שלך לאה פינטו

אולי הגיע הזמן שתשתפי אותם ?אולי אם אמא תבין איך את עלולה להזיק לעצמך בגיל כל כך צעיר בגלל מחסור בתזונה תקינה לאורך זמן היא תשתף איתך פעולה? ניסית לדבר איתה? איך את יודעת שאין עם מי לדבר ומה היא חושבת על כל מה שעובר עלייך? בכל מקרה אין לך אפשרות לעשות הרבה בצורה איכותית ויעילה ללא ההורים לכן אולי כדאי שתנסי? מקסימום תצליחי!!!

שלום לאה ובלה.אני חושבת שהבנתי את ההיגיון שעומד מאחורי כל זה-לאכול פחות אבל מה שבאמת אוהבים ומה שבריא לגוף שלנו ז"א לשלב בין השתיים-כמו בילדות,והעיקר והכי חשוב לא לחשוב על דיאטה ולא להישקל-פשוט לשכוח מזה ולנסות להתחיל חיים חדשים,לחיות לאכול,להתעמל וכ"ד ובנוסף לכ זה להקשיב לגוף ולא לאכול סתם ולאהוב את עצמינו כמו שאנחנו-האם אני בדרך הנכונה???

שלום לאורחת וברוכה הבאה אפרוט את סיכומך להבנת הגישה ואסביר: "לאכול פחות" - זוהי אינה מטרה ובודאי שאינה הנחיה, לא ממני אלייך ומקווה שלא ממך לעצמך. קביעה שכזו תציב בפנייך אתגרים דיאטטיים מיותרים. אם תנסי להגדיר לעצמך את ה"פחות" זה יכול להיות מעניין. האכילה שלנו, ברובד האיכותי וברובד הכמותי, היא פועל יוצא של שינוי ההתייחסות שלנו לגוף שלנו (מכזה שצריך לנהל אותו, לכזה שאנו סומכים על הניהול העצמי שלו). תזונה מושלמת היא זו המותאמת לצורכי הגוף שלנו - איכותית וכמותית. צמצום האכילה הוא בהחלט אחת מתופעות הלוואי אך אינו מטרה. תתמקדי בהפחתת כמויות ותמצאי עצמך שוב בדיאטה. "מה שבאמת אוהבים" - לזה הייתי מוסיפה, "ברגע נתון". כשאנו מפתחים את היכולת להיות קשובים לצרכים שלנו, הדברים שאנו "אוהבים" עשויים להשתנות מאוד מעת לעת. בתהליך כזה, כשהמיקוד הוא בכאן ועכשיו, לא מעטים מפתיעים את עצמם בבחירותהם. זוהי תולדה של התייחסות חדשה ושונה למזון - כשהכל מותר והכל רלוונטי, בכל מקום ובכל עת. אין מזונות שהם "אהובים". יש מזונות שנכונים ורצויים עכשיו וכאלה שיהיו מחר. "לאכול מה שבריא לגוף שלנו" - מי מחליט? אם את קובעת זאת מלכתחילה, את שוב נמצאת במקום שמכתיב מראש מה מותר ומה אסור. את שוב במקום שמתייג מזון. האכילה שלך היא שכלתנית ולא אינטואטיבית. ככל שאנו מתחזקים ומפתחים את הקשר שלנו לתחושות הפיזיות שלנו, המזונות שאנו בוחרים הופכים להיות המזונות המזינים והבריאים לנו ביותר. "לשלב בין השניים" - אם אני מבינה נכון מהם השניים, אני חוששת שאת יוצרת שעטנז. הרזיה ללא דיאטה מתווה דרך מאוד ברורה - מחזירים את מנדט ההובלה לגוף. נקודה. כמובן שבתהליך מסוג זה איננו פועלים אך ורק ברובד הפיזי אלא גם במילויי תאי הואקום הרבים אליהם נשאב אקט האכילה תוך עבודה על ההקשרים הקוגניטיביים שיצרנו במהלך חיינו. שימי לב, לציטוט הבא. "והכי חשוב לא לחשוב על דיאטה" - אכן, שחרור כבלי החשיבה הדיאטטית היא עבודה משמעותית וקריטית להצלחת התהליך. ושימי לב כמה פעמים בשניים-שלושה משפטים שכתבת, בלי לשים לב נכנסת לבור הזה. בהמשך לציטוט הקודם, אני רוצה לחזק ולהדגיש, זיהוי דפוסי החשיבה הדיאטטיים אינו פשוט, כיוון שמדובר בדפוסי חשיבה שההזדהות שלך איתם רבה. כאן נדרש פיתוח מיומנות המודעות העצמית. התהליך אינו אומר: "תפסיקו עם תפריטים, תפסיקו להישקל, תקשיבו לגוף ובזה נגמר הסיפור". שינוי חשיבה אינו שינוי התנהגות. שינוי צורת התייחסות וחשיבה הוא העבודה המשמעותית ביותר בתהליך הזה. "ילדות" - כן, ממש לשם הייתי רוצה לעזור לך לחזור. למקום בו, לאוכל לא היתה משמעות מעבר למה שהוא באמת. למקום בו היינו נאמנים לגופנו יותר מלכל קוד חברתי אחר. במקום בו נתנו מקום לרגשות שלנו בלי לסתום אותם עם משהו. "לחיות, לאכול, להתעמל" - האם את שוב כופה על עצמך צורת התנהגות שלא בטוח שתהיה עמידה בכל תנאי ותטלטל את יציבותך ושליטתך העצמית? "לא לאכול סתם" - אנחנו אף פעם לא אוכלים סתם. תמיד יש סיבה. וכל עוד תתכחשי לעובדה הזו, את ממשיכה להתעלם מצרכייך הפיזיים, הרגשיים, המנטליים. וזה משאיר אותך באותה נקודה בה את מתייחסת לעצמך באופן לא מכבד. לאהוב את עצמך, משמעו, לא לבקר ולשפוט את עצמך אלא לראות את עצמך כאדם שמותר לו להיות בכל נקודה לצורך למידה והתפתחות. לאהוב את עצמך משמעו להיות חברה טובה וקשובה לעצמך. ואת, עצמך, אנך רק הגוף שלך אלא גם עולם החשיבה ועולם הרגש שלך. אורחת יקרה, מעריכה עד מאוד את הרצון שלך להבין ונסיון שלך לגבש דרך ושמחה על שבחרת להביא זאת בפורום. נתתי לך כמה נקודות הסתכלות שמיועדות להרחיב ולהעמיק את הראיה שלך. המשיכי לנסות. עצם החשיפה והמיקוד המחשבתי שלך, יעזור לך אט אט. לילה טוב שלך לאה פינטו

תודה על התשובה האמת שקראתי אותה 3 פעמים כדי להבין עד הסוף!רק עוד שאלה אם אפשר:מה קשר בין מודעות עצמית לאכילה?אני חושבת על זה וקשה לי למצוא קשר בין השניים כי נראה לי אני מודעת לעצמי ולרגשותי,לגבי הגוף -אצלי הוא לא כל כך יפה (אולי לו אני לא מודעת?!?!?..... כי זה מאוד קשה להיות מודעת לו) וזה מה שגורם לי לחשוב על....כל מה שאני חושבת! אבל את הכותרת שרשמת בתשובה לשאלתי-אהבתי:-)))

לאה אני ילדה בת 12 עוד חמשה חודשיים אמא שלי אומרת לי שאני שמנה וגם אבא שלי אומר שבסוף אף שמלה לא תעלה אליי כול הזמן אני אומרת לעצמי אני יעשה דיאטה ואני פשוט לא מצליחה כול פעם אני נופלת מהתחלה לעוגות שוקולדים ועודד אים תוכלי לעזור לי אני פה 0544802763

כתבתי לך גם במייל צור איתי קשר דחוף.... יש לי שאלה אני עם רדוקטיל זה הרבה לאכול 700 קלוריות ליום אני לא מרזה אולי קילו אחד מאז שאני לוקחת את הכדורים יש לציין שכבר 3 שבועות שאני לוקחת.נראה לי שלא ארזה בחיים. גם יש לי קטע כזה שאני חוזרת הבייתה אוכלת יוגורט עם גרנולה ומיד אחרי שאני מסיימת לאכול זאת אני עדיין מחפשת להכניס משהו לאכול אז אוכלת קרקרים עם גבינה ואחר כך גם קורנפלקס עם חלב ורק אז אני נרגעת.למה?

רוטיל את בחרת בדרך הדיאטה ושאלותיך צריכות להיות מופנות לפורום כזה. פני לפורום של דר לוי או תזונה קלינית.

קודם כל תודה לכן על התגובות שבשירשור הקודם...נתתן לי חומר רב למחשבה. יש לי שאלה קטנה ואני אשמח לשמוע לדעתכן שוב... כולנו בתוך תוכנו יודעים טוב מאוד שאוכל הוא לא הבעיה שלנו. אני אישית יודעת שחלק גדול מהבעיה שלי היא הריקנות שיש לי בחיים (אני מניחה שזוהי בעיה של לא מעט אנשים...). כמו שכתבתי בשירשור הקודם, אני בחורה קצת קיצונית,וקשה לי להגיע למצב של איזון ביומיום...ישנם ימים שאני בקושי מספיקה לנשום.ואז בימים שיש לי זמן בשפע (סופי שבוע, כמובן) אני פשוט מרגישה את כל הרגשות של השבוע צפים, וכמו כן, את הריקנות שבוערת בתוכי. אני לא כל כך יודעת איך למלא את החיים שלי בדברים טובים, שלא יהרסו לי את הגוף ושלא יהיו קשורים באוכל, כי אם חושבים על זה לעומק אוכל הוא לא באמת עיסוק מעניין (אני מאמינה שהאיסורים שאנו עושים הם המעניינים- וזה יכול להתבטא בכל תחום בחיים, לנו נוח לבחור באוכל). יש לי שאיפה (ואפילו חלום) להגיע למצב של יום חופש, או אפילו חצי יום שבו אני פשוט אהנה מהחוסר מעש ולא אחפש באובססיביות מעיקה איך לטשטש את הריקנות שאני מרגישה בפנים. איך אתם ממלאים את חייכם? מה באמת מספק אתכם? אני אשמח לשמוע תגובות כי אני קצת אבודה... תודה ולילה טוב

שלום לך אני (אני? את? ) גם זה משמעותי.. שימי לב מה את עושה - מצד אחד את מדברת על הקשיים שלך תוך מתן תיוגים עצמיים, מצד שיני את נותנת כח גדול מידי לכל מיני דברים כמו הריקנות בחייך כאלו שזו מן בחירה משמים ולא יצירה שלך , מצד שלישי את כמהה למשהו שנראה בהחלט בר השגה (וכי מה מונע ממך להגשים את השאיפה/החלום שלך?). ובקשר לשאלות שלך התשובה הטובה ביותר תיהיה להחזיר את השאלות אליך. איך את ממלאה את החיים? מה באמת יספק אותך? מה יאפשר לך למצוא את עצמך? שימי לב כמו בשירשור הקודם את מפנה את השאלות אלינו החוצה כאלו שמשהו בעולם הזה יודע יותר טוב ממך איך לרפא את חייך. אני היקרה הריק שאת מדברת עליו הוא אכן תופעה אנושית נפוצה ויש לו תשובות רבות. כולן עד האחרונה שבהן יבואו ממסע פנימה ולא מהסתכלות החוצה. מסע כזה מומלץ לעבור לא לבד אלא בקבוצה או עם מדריך מקצועי ומיומן וזה בהחלט לא חייב להיות דווקא טיפול פסיכולוגי ויכול להיות הרבה אופציות אחרות. ושוב אפנה אותך אל עצמך - אל תפחדי מהריק הזה אל תברחי ממנו לאכל, לעשייה רבה לתיוגים עצמיים - תישארי אתו ותלמדי ממנו - הוא יכול ללמד אותך רבות. יום נעים ופורה שיהיה לך וגם רגוע ומאוזן. בלה

תודה רבה לך על התגובה הכל כך במקום... את צודקת. יש לי נטיה רבה לחפש את כל התשובות בחוץ...מאלף ואחת סיבות. רצוי שאני אתחיל לסמוך על עצמי ולהבין שאני חיה עם עצמי בסופו של דבר, ואת הדין והחשבון, אני צריכה לתת לי. תודה שחידדת את זה...שוב, הייתי צריכה לשמוע את זה מבחוץ. אני מקווה שגם זה לאט לאט יתאזן, שאני אאזן את זה ואת כל ההוויה שלי. יום נעים ושוב תודה

אני בת חמישים וארבע גובה 1.55 מ מישקלי 56 ק"ג אני מיבנה בינוני .מה המישקל שאני צריכה להיות תודה

משקלך תקין. למה את שואלת?

שלום רב, אני בת 29.5 שנה וחצי לאחר לידה גובהיי 1.65 ומשקלי נכון להיום 56.5 ואחוזי שומן 26 הבעיה היא שפיזור השומן בגופי מתרכז באיזור המותן והבטן, בנוסף שנים אני סובלת מבעיות של עצירות מתמשכת ( לעיתים אפילו שבוע שבועיים). לאחרונה התחלתי ללכת לחדר כושר 3-4 פעמים בשבוע לאימון משולב של אירובי+אימוני כוח אין ספק ששהרגשה טובה לאחר אימון אך אנני רואה תוצאות "הפסקתי את הדיאטה" והתחלתי לאכול יותר נכון והכוונה התחלתי לאכול יותר מארוחה אחת ביום לפני כן ובאופן כללי אני לא אוכלת בגלל "רגש" אני אוכלת כשאני רעבה ולעיתים אני מכחירה את עצמי כמו אחרי אימון או לפני אימון אני פשוט לא רעבה ברוב שעות היום ויכולה לחיות על סלט ירקות + תוספת של טונה/עוף וזהו אני לא אוכלת לחם לבן ואני מבשלת עם מעט מאוד שמן לא אוכלת חטיפים בדר"כ כמובן שמדיי פעם אני אוכלת גלידה אן שוקולד אך זה בטעם לא בכמויות ולא כל יום מה אני לא עושה בסדר? מדוע אני לא יורדת במשקל?

נראה לי מאוד ברור למה את לא יורדת? אבל אני לא מומחית. אני חושבת שהגוף שלך בלחץ נוראי ממך. את בקושי אוכלת ומבחינתו הוא במצב חירום. ומה עושים במצב חירום - אוגרים. גם אי אכילה נובעת לעיתים מבעיות של רגש ... המטרה להיות מאוזן. לא לאכול יותר ממה שהגוף צריך אבל בהחלט לט פחות ממה שהוא צריך.

ועוד דבר את במשקל נורמאלי לחלוטין.

מדובר על גישת הנון דיאט המיושמת בשיטות שונות. מציעה שקראי בפורום יש המון אנפורמציה ואם יהיו שאלות אנחנו פה. בברכה בלה

ב-19.2.08 כתבתי לכם שירדתי כמעט 10 קילוגרמים לאחר שלושה חודשים בזכות השיטה. רציתי לעדכן אתכם שלאחר כל החודשים האלו, אני עדיין שומרת ביציבות על משקלי (52) וראשי נקי ממספרים של קלוריות / נקודות או חישובים אחרים. אני נהיינת מהיום יום. האוכל איננו עיקר חיי כי יש לי חיים. להבדיל מכל הדיאטות הקודמות שבהן הייתי מרעיבה את עצמי וחווה את עקרון היו יו הפעם לאורך זמן ארוך משקלי נשאר יציב ללא מאמץ ועוגמת נפש. תודה - נאוה

היי נאוה ספרי עוד קצת על התהליך שעברת. האם עברת אותו לבד?

נתחיל בכך שאני לומדת אימון אישי. הלמידה עצמה הביאה אותי לתהליכים נפשיים עמוקים ורצון לשנות דברים אצלי בחיים. האכילה הינה רק סימפטום לנפש שלנו. אנחנו הולכים אל המקרר כדי להשלים חסך נפשי איזשהו חסך מופשט שלעיתים אין אנו מודעים לו אפילו. ובוחרים במזון המוחשי שיסתום את החסכים האלו. אז השינוי התפיסתי - מחשבתי התחיל שם. במקביל הרגשתי פאטתית מעצם העבודה שאני מרזה , נראיית טוב לשבוע שבועיים ושוב עולה במשקל ואותם אנשים שלפני שבועיים אמרו לי : וואוו איך רזית" רואים אותי שוב בגירסה עבה יותר. ולכן החלטתי לעזוב את כל הדיאטות ולהיות מודעת לגוף שלי לכבד אותו לא לחסוך ממנו וגם לא למלא אותו כאילו היה פח זבל. ובאמת אני לא מבינה איך זה קרה. אחרי יותר מ-25 שנות דיאטה הגוף שלי התחיל לקבל סוכר ולא סוכרזית ולחם רגיל ולא דיאט וחלב 3% - התפטרתי מכל מה שמזכיר דיאטה והתחלתי להרזות. והמשקל פשוט ירד ממני- נפל. אני חייבת לומר שיחד עם זאת הכמויות קטנו כי אכלתי מתוך מודעות ותחושת מלאות . עם הזמן ידעתי להרגיש את הגוף ולדעת מתי אני לא צריכה יותר מזון. זה דומה לנהיגה ברכב עם הילוכים בהתחלה אנו ערים ובודקים מתי מעבירים הילוך ועם הזמן , האימון המיומנות והכרת המכונית התהליך הופך לפעולה אוטומטית שלא חושבים עליה. יש כאלה שמרחמים עלי שאני מספרת שאכלתי 2 קוביות שוקולד ומחזירים לי בתגובה שזה לא מזיז להם ומה זה שווה. אז זהו ששתי הקוביות מספקות אותי כאילו אכלתי חבילה שלמה. הפרספקטיבה משתנה ואני לא אוכלת עד למצב שהאוכל מטייל לי בוושט. החיים בעולם דיקטטורי שבהם את מקבלת תפריט מכניסים אותך ללופ שאין לך שליטה על חייך. זה רק לכאורה אך מישהו אחר אומר לך מה לאכול , כמה לאכול ומתי. האם אלו הם החיים שאנו רוצים שיחליטו עלינו? הרי כולנו פה יודעים ובקיאים בכל הדיאטות שהומצאו עלי אדמות. אך אנו לא בקיאים ומכירים את הגוף שלנו שזהו הדבר הבסיסי והראשוני ולא לשכוח גם את הנפש.לכן לחיות בחופש שאת זו המחליטה על גופך ונפשך לצד חיטוט עצמי ופתירת בעיות בחייך שמביאות אותך לאכילה הם הנוסחה המנצחת. דרך אגב כבר כבר למעלה משישה חודשים שלא חוויתי בולמוס- כי הכל קיים בשבילי. אשמח לספר ולענות לכל שאלה להתראות בינתיים נאוה

מקסים. את התהליך עברת אצל לאה?

שלום,אני עובדת בסוכנות דוגמנות-לא דוגמנית!12 שעות כל יום אני רואה בחורות רזות-פעם זה לא היה מפריע לי אבל לאחרונה כעליתי במשקל התחלתי לשפוט את גופי ובטחון העצמי ירד משמעותית?אז איך מחזירים את הבטחון הזה של הילדות ואת הראש שלא חושב על אלה שמסביב ואת השמחת חיים? שאלה שניה כללית:מהי היא הירדה במשקל החודשית שנחשבת לבריאה? תודה

בוקר טוב למתענינת "התחלתי לשפוט את גופי ובטחון העצמי ירד משמעותית" - בודדתי עבורך את האמירה הזו. שימי לב, התשובה בגוף השאלה. בטחון עצמי נבנה מבפנים ולא מבחוץ. אינך חדשה בסביבת העבודה שלך ובכל זאת, החוויה שאת מתארת היא חדשה. מה השתנה? ללא ספק השיח הפנימי שלך. הוא זה שבכוחו לדכא אותך או לרומם אותך. ברגע שאת מתחילה להתנכר לעצמך, אל תתפלאי שאת מאבדת את הכוחות שבונים אותך ושתומכים בך, מבפנים. אז במקום לשפוט את עצמך, מה דעתך לחזור ולהתחבר עם עצמך? מימדי גופך אינם אלא שיקוף של היחס ומידת תשומת הלב שאת מפנה לצרכייך. אינני חושבת שמגיע לגוף שלך כזה יחס עבור נסיונו לגרום לך להסב תשומת לב. אני הייתי מברכת אותו על כך. חבר טוב, הגוף שלך. ומה את עושה? כועסת...עליו? האמת היא שאין מקום לכעס, רק להסתכלות מפוכחת על המצב. אתם פרטנרים, עוזרים זו לזה וזה לזו. רדי מהשיפוטיות ונסי קצת תשומת לב וחברות. בתהליך הרזיה ללא דיאטה איננו מדברים במושגים של ירידה במשקל אלא משתמשים במושג "הרזיה". הרעיון הוא לעזור לגוף לצמצם את מסת השומן ולא את המסה הכללית שלו שמורכבת מהרבה הרבה הרבה דברים אחרים. לכן אנו מודדים אותה בהיקפים ולא במאזני שקילה (ובנוגע להיקפים, רצוי ע"פ בגדים ולא סרטי מדידה) מהי הרזיה בריאה? הרזיה שהיא בקצב הנכון לגוף שלך. תהליך הרזיה הוא תהליך מטאבולי המתרחש לצד מאות אלפי תהליכים אחרים. רק הגוף יודע לשמור על האיזון הנכון ולכן רק הוא קובע את הקצב. מנסיון, אני יכולה לספר לך, שכשאנו נרתמים לגוף הוא נרתם די בקלות אלינו. יום נפלא ומלא שמחת חיים שלך לאה פינטו

זה בשבילי החלק הכי קשה. קבלה של הגוף שלי כמו שהוא, קבלה של עצמי כמו שאני... מאיפה להתחיל?

שלום, רציתי לדעת... ניסיתי ליישם את השיטה אבל לא הצלחתי, משום מה אכלתי ה-מ-ו-ן ולא הרגשתי שובע, אני מבינה פחות או יותר את העקרון אבל אני מרגישה כאילו שאין גבול לכמה שאני מסוגלת לאכול... אז איך להקשיב טוב יותר לגוף??? אגב, אין מצב שזו סתם תחושת צמא כי אני שותה המון. שנית, מה קורה בעבודה למשל??? הרי אני חייבת להביא לי אוכל מהבית ואז אני כביכול שוב מתעסקת עם האוכל- מה לאכול?מתי לאכול? אם לגמור הכל או לא??? וכ"ו... דבר שלישי, השתמשתי תקופה די מושכת בכדורים משלשלים מה שפגם בחילוף חומרים...איך אפשר לתקן את המצב אם בכלל??? דבר רביעי ואחרון, כמה ק"ג ניתן להשיל בשיטה הזו??? כי (וסליחה שאני סקפטית) ה-BMI שלי נורמלי ותקין אבל אני עליתי כמה ק"ג המהלך ההריון ...ואני רוצה לחזור למצב ההתחלתי שלי אני מקווה לקבל תשובה

שיר היקרה. לפני שאענה לך ברצוני לשאול אותך מספר שאלות. 1 את אומרת שאת מבינה פחות או יותר את העקרון ואני סקרנית לדעת על סמך מה קבעת את הקביעה הזאת? מניסיוני לוקח זמן עד שהמטופלים שלי באמת מבינים ומפנימים את העקרון של השיטה המדוברת. 2 כדי ללמוד לקרוא ספרים - צריך ראשית להכיר אותיות אחרי זה מילים אחרי זה משפטים פשוטים ורק אחרי זה ספרים מורכבים. על אותו משקל כדי לאכל על פי השיטה חשוב ביותר ליצור תשתית מחשבתית נכונה אחרי שפינינו את הישנה . לתרגל אותה ורק אז לצפות לתוצאות. איך את מצפה לתוצאות אם לא עשית את מה שצריך? 3 כשאת אומרת שאת יכולה לאכל המון - איך את יודעת? ומה בעצם מאותת לך גופך? 4 אם הbmi שלך תקין מדוע את רוצה לרדת במשקל? שיר ,השיטה מדברת על מערכת יחסים בינך לבין גופך. ממה שכתבת אפשר לראות שהיא לא פשוטה. שימוש במשלשלים לדוגמא מזיק ביותר לגוף ויוצר שינויים מבניים לא פשוטים. הסקפטיות שלך גם היא מראה שאת לא באמת סומכת על הפרטנר הטוב ביותר שלך (גופך). ועכשיו לשאלתך - לגופנו יש את כל המשאבים להיות בריא מאוזן ורזה ואף לתקן את הנזקים הגדולים שגרמנו לו, כל מה שעליך לעשות זה לאפשר לו את התנאים המתאימים. על ידי יצרת מערכת יחסים אוהבת, מטפחת ומעצימה בינך לבין גופך ניתן לרפא ולאזן הרבה בעיות .כך לפחות טוענת רפואת הגוף נפש.על מנת להשיג שינוי מסוג זה צריך אומץ נכונות ורצון אמיתי ליצור שינוי. מקווה שנענית ואם לא יותר מאשמח להעיר/להאיר . בברכה, בלה

קודם כל-תודה רבה על התגובה, לא ציפיתי לתשובה מהירה כל כך... לגבי השיטה, ציינתי שהבנתי פחות או יותר, לא שהפנמתי, ומן הסתם כמו כל שינוי אני צופה שזה לא יקרה כל כך בקלות ובטח לא מהר, אבל אני מאוד רוצה לנסות בתקווה שבאמת זו הדרך... איפה ניתן לקרוא ולהרחיב את הידע לגבי השיטה??? 2. לא ענית לי לגבי אוכל בעבודה??? כי הרי חייבים לתכנן את זה... אבל א-י-ך??? 3. המשקל שלי תקין כרגע אבל אני מעוניינת לחזור לגזרה שלפני ההריון וכן, המשקל בזמנו היה נמוך ממה שאמור להיות... ושוב תודה רבה!!! אני חושבת (בטוחה יותר נכון) שהגישה של "תן אהבה וקבל אהבה" נכונה... לגבי כל דבר ולא רק לגבי הגוף... מקווה שזה באמת יצליח!

יש ספר ישן נושן שמסביר את השיטה לא רק לראש,אלא גם לגוף. כולנו נכנסנו לאטרף של דיאטות,ירידה-עליה במשקל ודיבורים על אוכל ועל רעב וכדומה. מזה זמן רב אני מנסה שוב לרדת את ה"5 קילו האחרונים" וככל שאני חושבת על דיאטה, אני נהיית רעבה יותר. בלה ולאה צודקות. אבל- אבל.... תדברי לגוף שלך ותשכנעי אותו שאת אוהבת אותו,תשכנעי את הראש שלך,ןלא יעזור כלום. בספר, הכותבת ממליצה (וזה בשיא גינס של קיצורים...) לחלק את האוכל היומי לאורך כל היום, ועל מנת להפנים את השיטה, להתחיל עם 20 ארוחות קטנטנות ליום.ארוחות ציפור. כאשר את יודעת שעוד חצי שעה מותר לך לאכול שוב,ומה שאת רוצה. באמת ,כולל עוגות ופיצוחים וגלידות ו ה כ ל . אם את מתארחת , למשל, את תקבלי את פרוסת העוגה שלך,ותאכלי רק חצי.את יכולה להמשיך לדבר, או לשתות בינתיים מים או דיאט משהו ואחרי חצי שעה להמשיך לאכול. אבל-רצוי שמבחינה פסיכולוגית, תשאירי כמה פירורים על הצלחת כל פעם. זה,ורק זה, ישדר לך עם הזמן שאת לא חייבת לסיים את הכל, כי תמיד יש עוד,תמיד מותר לך הכל הכל. זה לוקח כמובן זמן להפנים את השיטה, אבל זה עובד בגדול. אני ניסיתי לפני כמה שנים, ואחרי כמה שעות ממש לא היה לי חשק לאכול. כי החשק (לא הרעב) בא מהראש המדוכא-עצבני-מבואס או כל דבר מהסוג הזה. אפשר גם לשלב 3 ארוחות "גדולות" ביום, אם זהו סדר היום שלך,וביניהן כמה שיותר נישנושים קטנים.כמו למשל, 2 קובית שוקולד,פרי יבש,קרקר או 2 ועוד ועוד. כל אחד לפי טעמו. בקיצור, כך אפשר לעזור לנו להקשיב לגוף.

בלה ולאה, אני מבינה שעל פי גישתכן יש לאכול רק כשרעבים, ולא לכפות על הגוף אכילה לפי שעות שרירותיות וכיו"ב. השאלה שלי היא מה עושים כשבל זאת אנחנו צריכים להתאים את עצמינו ללוחות זמנים - כמו למשל שעת הפסקת צהרייים קבועה בעבודה, ארוע או ארוחה משפחתית? הבעייתיות היא בשני כיוונים: 1. מה קורה כשרעבים שעה לפני תחילת הארוחה / הפסקה? האם להישאר רעבים ולהמתין לשעה הייעודה? 2. מה קורה כשמגיעים לארוחה כזו לא רעבים? האם יושבים עם עוד אנשים לייד השולחן ולא נוגעים באוכל? או שאוכלים למרות שלא רעבים?

תמיד נאמר לאכול כשרעבים, ואני אישית יכולה יום אחד לזלול המון כי אני רעבה ויום אחר פשוט לא לגעת באוכל, כי אני בכלל לא רעבה, וזה נשמע מצב אידיאלי להקשיב לגוף שלך ולאכול כשרוצים. אבל תמיד תמיד אומרים לאמץ סדר יום קבוע ובריא, לאכול בארוחות מסודורות כו יום באותו זמן וכ'ו. מה הפתרון לסוגיה?

ערב טוב מורן אינני יודעת מדוע השתמשת בפרשנות "זוללת" ולא פשוט בעובדה: "אוכלת" - וזה דוקא מענין. השאלה יקירתי היא על מי את סומכת יותר? למי את בוחרת לתת את הסמכות לנהל את האכילה שלך? ל"כל אלה שאומרים" או לגוף המופלא שלך? אני באופן אישי מעדיפה את האופציה השניה. כדיאטנית קלינית מקצועית, אני יכולה לאמר לך שלך יש את הכלי האמין והמדויק ביותר לדעת. לדיאטניות יש נוסחאות סטטיסטיות והרבה ספרים - שם, הכל מאוד מאוד מאוד כללי ולא רלוונטי לרגע נתון בו את יכולה לחוות את גופך. אני בחרתי להוריד מעצמי את כאב הראש של לחשב, לסדר, לתכנן וכ"ו ולהחזיר את המנדט לגוף שלי. הרי למה הוא נולד עם כ"כ הרבה מערכות מצוינות של ויסות, למה אני צריכה לעבוד ולהזיע במקומו. אני בחרתי להיות ראש קטן, הוא יסגנל, אני בשמחה אענה, פשוט סומכת עליו בעיניים עצומות. מה את תעדיפי, זה בהחלט בידייך ואך ורק שם. לתפישתי, אכילה מושלמת היא כזו המנווטת ע"י סיגנלי הגוף. לשיטתך, כל התפריטים הדיאטטיים הם נורא "בריאים ונכונים" כי הם מסודרים בלו"ז קבוע. אז למה הם לא כ"כ עובדים עבור למעלה מ- 95% מציבור המרזים? איך יכול להיות שגופנו, אשר צרכיו משתנים, מיום ליום, מעונה לעונה, מתחילת החודש לאמצע החודש ולסיומו (מתייחס לנשים), מימים פעילים גופנית לימים של מנוחה - ידרוש כל יום אותו דבר, באותה כמות ובאותו לו"ז? הגוף האנושי אינו מערכת קפואה הוא מערכת מאוד מאוד דינמית. כך שמה שאת מתארת מוכר לי ומקובל עלי ברמה הביולוגית-אנושית יותר מאשר הרעיון של לסנכרן את האכילה שלנו ע"פ תאוריה מאוד "הגיונית" אך חסרת אחיזה במימוש היומיומי שלה. אז יקירה, הדרך שבה תתמודדי עם הסוגיה הזו נתונה לבחירתך. מאחלת לך שבת נהדרת שלך לאה פינטו.

ערב טוב טל יש בכל מה שכתבת 2 הנחות יסוד בולטות ומקשות: 1. הנחת היסוד הראשונה שלך היא שיש להתמקד בעשיה, בהתנהגות התזונתית. הלך רוח שכזה מנחה אותך להגיע לתכלס, לחפש פתרונות התנהגותיים מידיים ובעצם לכתוב דיאטה חדשה, ספר חוקים חדש. 2. הנחת יסוד שניה שלך היא שאוכלים רק כשרעבים. ( זוהי אינה הגישה שלי) הנחת יסוד כזו, אכן מעוררת שאלות כגון אלה שהעלת. הנחת יסוד כזו היא קשיחה, נוקשה ואינה עומדת במבחן המציאות, בדיוק כמו כל דיאטה. אי לכך, אני מתרשמת שהגישה אינה ברורה דיה ומנסיוני לוקח זמן ואימון להבינה לעומקה. ובכל זאת אנסה להסביר כיצד אני רואה את הדברים. לגישתי, מערכת היחסים שלנו עם הגוף שלנו, האופן בו אנו תופשים, מבינים ומתייחסים אליו הוא הדבר העומד בבסיס הגישה ובבסיס תהליך השינוי. כמו גם, תפישת והבנת ההתנהגות שלנו, תפקידו של העולם הרגשי שלנו וההקשרים הקוגנטיביים שלנו בנוגע למזון. את עסוקה בלנהל את האכילה שלך (בהתנהגות שלך) ואינני שופטת זאת, ההיפך, אני מבקשת לשקף זאת על מנת לאפשר לך סוג של למידה. והעיסוק בלנהל את האכילה הוא תוצר של גישת הדיאטה. ואם משם את מגיעה, כמו רבים, זה אך טבעי שזוהי זוית המבט וההתייחסות שתביאי בשלב זה. השאלות הללו מאוד מזכירות שאלות כמו: "איך שומרים על הדיאטה בארועים / בחופשה / בחו"ל?", לא? לשיטתי, ההתנהגות, כמו גם התוצאה הסופית (הרזיה או השמנה) היא תוצר טבעי של שינוי ההתייחסויות שפרטתי לעיל. כלומר, אינך אמורה לנהל את ההתנהגות שלך, היא נגזרת ושיקוף מלא של החשיבה שלך. שני את החשיבה, תשתנה ההתנהגות. שינוי חשיבה יכול להתממש רק במרחב של למידה ומיקוד בעולם הפנימי ולא בעולם החיצוני. שינוי חשיבה יכול להתממש מפלטפורמה של מודעות עצמית גבוהה (שגם אותה אנו לומדים לפתח תוך כדי תהליך) מי שעובר את התהליך הזה, אינו מחפש את התשובות בחוץ, כיוון שהוא לומד לסמוך על עצמו, על הבחירות וההחלטות שלך. הוא לומד להרגיש מה נכון לו ביותר ברגע נתון. כי יהיו רגעים כאלה ויהיו רגעים אחרים. בתהליך הרזיה ללא דיאטה, אנו יוצרים שיתוף פעולה עם גופנו וגם עם עולמנו הרגשי, לומדים לחיות עם עצמנו בהרמוניה. ולחיות בהרמוניה משמעו בראש ובראשונה תקשורת טובה, רתימה הדדית, כבוד וגמישות. אז איך תרגישי אם תרעיבי את עצמך עוד שעה או שעתיים? ממקום שמבין את משמעות סיגנלי הגוף וממקום שמכבד את הפרטנר שלך. מה הדבר שתרגישי שהכי נכון לך כשאת יושבת בחברה סביב שולחן וגופך אינו מסגנל רעב? התשובה לשאלה זו צריכה לבוא ממקום מאוד כן. מבחינתי, אני יכולה בזמנים שונים, לבחור בכל אחת מהאופציות שהצעת ועדיין אהיה מאוד נאמנה לעצמי. השאלה איננה מה את עושה, אלא כיצד את מתווכת זאת עם עצמך קדימה, הלאה. זוהי המשמעות האמיתית של הרזיה ללא דיאטה. כפי שכתבתי בעבר, אחזור ואדגיש, הלך הרוח שמלווה את האכילה הוא הבעיתי ברובם המכריע של המקרים ולא האכילה עצמה. הריבים הפנימיים, המאבקים שלך עם עצמך הם גורמי ההשמנה הכי קלוריים שיש. טל יקרה, מציעה לך לקרוא בפורום יותר אחורה ויותר לעומק, על מנת לאפשר לעצמך להפנים ולהבין שגישת ההרזיה ללא דיאטה אינה גישה המתמקדת בשינוי התנהגותי. ובכל מקרה, מקווה שתשובתי מאירה את הסוגיה הזו עבורך. בברכת שבת שלום שלך לאה פינטו

אני מבינה שהשאלות שלי היו מבחינתך סוג של בקשה ל"מרשם" שאמור להכתיב לי איך להתנהג... איך את ממליצה להתחיל את תהליך שינוי החשיבה הזה בעצמי?

456

789

אוף. היי. קוראים לי קיי, ואני בת 34 (רק בת 34!!) עד כיתה ד' היה מבנה הגוף שלי פחות או יותר ממוצע. לא שמנה לא רזה. בשלב זה, קיבלתי אסטמה קשה ומאז הכל השתנה. עליתי במשקל והייתי שמנמנה למרבית חיי. עד לבגרות עברתי כמה משברים קשים (ואני מספרת כי אני מחפשת את הבסיס העמוק למאיפה לעזאזל התחילה הבעיה הזו ואיך מטפלים בזה) אימי הגרושה גידלה אותי לבדה ונכנסה לדכאונות כבדים, נאלצתי מגיל 11 להתבגר בשניה אחת ולהפוך להיות אמא של אמא שלי... מעבר לטראומה שזה יצר בי, זה גם גרם לריחוק מצידי, שעד היום אני לא מצליחה "לתקן". בגיל 13 נאנסתי ע"י אדם שהכרתי. גם זו לא היתה חוייה נפלאה, אבל היום, בדיעבד, נראה לי שבכלל לא התייחסתי לזה. בגיל 27 התחילו לי הפרעות חרדה קשות. עד שבית החולים הבין שזה הפרעות חרדה ולא כל מיני בעיות גאסטרו כמו שהם כל הזמן אמרו לי, לקח זמן. הייתי מבלה 3 פעמים בשבוע משך חודשיים בחדר מיון עם בחילות קשות, דפיקות לב, פחד שאני עומדת להתעלף, ואולי אף למות, כאבי בטן, מה לא. אחרי כמה פעמים שהעמיסו עליי עירויים ומאלוקס וכל מיני חולרות אחרות, ביקשתי לשוחח עם פסיכיאטר המחלקה. אמרתי לו שאני בטוחה ב מאת האחוזים שלא מדובר בבעיות פיסיות. יש לי תחושה שיש לי איזושהי בעיה נפשית. אז הוא שאל אותי אם אני שומעת קולות או חושבת שאני רוצה למות, ונתן לי וואליום, ומרשם לתרופה נוגדת חרדות. מאז הייתי בטיפולים עם כדורים ובלי כדורים, ואפשר להגיד שמצבי הוטב בהרבה, אבל עדיין יש לי התקפים שבאים משום מקום (לפחות כך נדמה לי). על כל פנים, היום אני בת 34 אחרי נישואים כושלים ולגמריי לא מאושרים, עם אדם שאין לי עימו שפה משותפת, יש לנו 4 ילדים מהממים(!!!) שאותם אני אוהבת כ"כ, אבל אני כ"כ שמנה היום, שאין לי כח יותר מאשר לעשות את הדברים הבסיסיים למענם - להכין אוכל, להחליף טיטולים, בגדים, שיער, לקחת לגן ופה ושם בפרצי מרץ שנמשכים אולי 3 שניות, אני משחקת איתם ומדגדגת אותם... לפני בערך 3 שנים החלו בעיות במפרקים. זה התחיל במפרק אחת האצבעות, והיום חלקם ממש מוגדלים , והשאר כ"כ כואבים שאני לא שורדת בלי לקחת כדורים. הברכיים שלי גמורות, כאילו כולי מתפרקת לגמריי. אולי עכשיו זה יהיה זמן טוב להגיד שאני עדיין בת 34, לא עברו שנתיים מאז תחילת הסיפור. בריאותי רעועה, ואני נואשת אין לי ביטוח רפואי כי חזרתי מחו"ל אחרי שהייה של 7 שנים שם אז אני ב"המתן" ועד אז, בגלל הלם קליטה וחוסר עבודה וחוסר רכב, והילדים ישנים על הרצפה כי מזרני האויר מאבדים את האויר כל הזמן, אנחנו ישנים על מזרן אויר, ומי שמבין לליבי יודע לבטח, כמה קשה לישון על מזרן כזה כשאתה שמן וכאוב. אני כ"כ כ"כ יודעת שהגוף משדר אותות מצוקה, הוא "מעיר" לך שתדע שמשהו לא תקין ואני מכל מיני סיבות - תלויות ובלתי תלויות לא עשיתי דבר. השומן שעוטף אותי, עוטף גם את נשמתי הנחנקת. אין לי חשק לכלום. מצידי להשאר במיטה או בספה ולבהות לחלל האויר... טוב. נמאס לי אבל אני זקוקה לעזרה ולא יודעת איך להתחיל, אני לא מסוגלת ליישם את ה"כבוד" עליו מדובר. אני מבינה היטב את הכל אבל בין הכח לבין הפועל, יש נתק. אני לא מצליחה לעשות כלום. ובמקום לרדת או להשאר באותו המשקל, אני רק עולה במשקל...בכל שעה של היום אני חושבת על להרעיב את עצמי, כל הזמן אני מחפשת פתרונות ואין לי אוזן פנימית שיודעת להאזין לגופי, או שפשוט האוזן כבר לא שומעת כי גם היא סתומה מרוב שומן.... הצילו??? אני רוצה להיות רזה ובריאה, ובעיקר, אני רוצה להשתולל עם הילדים שלי. תודה לכל מי שקרא.

קארן שלום רב. תודה ששיתפת אותנו בסיפורך המופלא. מלא בעוצמה פנימית ורוח נחושה. לא יכולתי שלא להעריך את האומץ שלך ואת הרצון שלך להתגבר על הקשיים למרות כל מה שקורה לך. כיצד נוכל לעזור לך? בברכה בלה

ואכן יש לי כ"כ הרבה דברים בהם אני זקוקה לעזרה, אבל לענייניו אנו- אני כל היום מסתובבת בתחושה שאני חייבת לעשות משהו וחייבת להוריד ומהר (יש לי יומולדת ביום שבת הבא) ובמקום לסתום את הלוע הזו, אני מוצאת עצמי כל היום חושבת על אוכל וכל היום אוכלת. העובדה שאני גם תקועה בבית עם 4 ילדים מגיל 5 ומטה וכל היום עסוקה בענייני אוכל, גם לא מוסיפה לי. השיניים שלי הרוסות, ומפאת חוסר כסף אני לא יכולה לטפל בהן. ואני משוועת לאיזה סלט טוב(!!!) אז סוף סוף קניתי מכשיר לסחיטת מיצים (חשבתי לי, אולי אני לא יכולה לאכול פירות קשים וירקות קשים, אבל אני יכולה להכין מיצים מהם ואז לפחות להרוויח ערך תזונתי גבוה, לא?) אבל לא נשאר כסף לירקות ופירות הפעם... (אנחנו חיים על קצבה מטעם משרד הקליטה, והסכום לא מספיק אפילו לשכר הדירה. אז אני אמתין לפירות והירקות... הבעיה שלי היא שאני פשוט לא מצליחה "לקלוט" מהגוף שלי, מה הוא רוצה או צריך כדי לעזור לו (ולי כמובן) להחלים. אני בטוחה ש99 אחוזים ממצבי הפיסי והנפשי מתחיל בתזונה המאוד לקויה שלי, אבל מעבר לכך, אני לא מצליחה להוציא את הראש שלי מהמוד הזה של דיאטה או עונש או איך שלא תקראו לזה. וככל שאני חושבת איך לעצור את הרכבת הזו, כך אני ממלאה עצמי בכל הרעלים הללו שהמח כאילו אוהב והנשמה כאילו מתמלאה מהם אבל בשטח, רק הבטן מתנפחת והמכנס לא נסגר... איך אני נכנסת למחזור REM ויוצאת מכל הסיוט הזה? למה פיתחתי כזו תלות באוכל? ואני יודעת לקרוא את הרמזים שהגוף נותן לי, על כל המצוקות, אבל כאילו שם נגמרת הדרך. אין לי היכולת לדעת מה לעשות כדי לפתור את הבעיות, או איך להבין מה הגוף שלי באמת רוצה. אני מקווה שהסברתי את עצמי טוב יותר. כי הרי כרגע, בלי בריאות אני לא אוכל לתפקד, אז למרות שלא יזיק לי מזרן רגיל במקום מזרן אויר, ואני אשמח אם לילדים יהיו צעצועים ולא רק טלויזיה, אם לא תהיה להם אמא בריאה, שום דבר לא יחליף את זה. תודה רבה ושבת שלום

המפרסמים אותם שלא בדקו המוצר, הם חסרי אחריות. יש מוקד טלפוני , אין יועצים, אין עם מי לדבר . הם חוזרים אך ורק למי שמשאיר הודעה שמעוניין לרכוש. כל יתר הפניות לא נענות. מי אתם רוקח פורטה?? מדוע לא מונעים מהם להוליך שולל את הגולשים ברשת?

אולי לא שמת לב אבל את הגעת לפורום שבו לא מדברים על דיאטה. אבל כדי לעזור לך להבין ואולי למנוע ממך עוגמת נפש נוספת אומר לך שרכשת את רוקח פורטה כדי לתעתע ולרמות את הרעב הפיזי של גופך. הרעב הפיזי שממנו את רוצה לברוח ולהתעלם הוא ידידך הטוב ביותר. אל תאשימי את רוקח פורטה, זו את שביקשת לרמות ולתעתע וזה בדיוק מה שקיבלת. תקראי בפורום ואולי תגלי למה הרעב הוא ידידך הטוב ביותר ולמה לא כדאי לתעתע בגופך.

רוקח, אני ושתיים מחברותי נפלנו בפח, תשתו מים זו התגובה היחידה שמקבלים מהם, חוץ מכאבי בטן בגלל האבקה הזו לא ירדנו גרם אחד.

הדיאטה של רוקח הוכיחה את עצמה מבחינתי- ירדתי 7 קילו ללא מאמץ אבל באמת חשוב לשתות עם התכשיר הרבה מאוד מים!

אני דווקא ירדתי 9 ק"ג בתקופה קצרה מאוד אולי לא עשית זאת לפי ההוראות

תודה ועוד פעם תודה על הקול השפוי, על הסבלנות האינסופית, על ההתעקשות ועל ה"מסיונריות" המבורכת :) כל פעם אני נתקלת בהודעות שלך בפורומים ובהודעות, וכל פעם זה מחמם לי את הלב. למרות שאני בתוך גישת הנון-דיאט כבר מעל שנה, אני יודעת עד כמה קשה להפסיק לחשוב דיאטה ולהיות אלים כלפי עצמך, וכמה זה מעודד לשמוע שוב ושוב (ושוב) שזה לא נכון לנו, שמה שיביא אותנו למקום שאנחנו רוצים היא דווקא הדרך המכבדת את הגוף ולא נלחמת בו. ואם אתה עוזר לי - המשוכנעת - אני רק יכולה לתאר לעצמי עד כמה חשובה פתיחת הדלת הזאת למי שעוד לא שם.

שכולם מדברים עליו פה?

את מוזמנת ליצור קשר הטלפונים והפרטים שלנו מופעים בתמונות הקלקה על התמונה תכניס אותך למקום של פרטים. בברכה בלה

ואז זה מעביר אותי כביכול לשלוח לכן אימייל..

ישנם רמות רעב שונות וצריך ללמוד אותם ע"י הקשבה,בדיוק כמו שאת יודעת מתי חם לך,מתי קר לך,מתי נעים לך.בעקרון היכולת לדעת מה הגוף רוצה נעשית על ידי התחברות לתחושה בקיבה-כשהקיבה ריקה היא שולחת תחושות רעב שגם הם משתנות-יש רעב חזק ,יש רעב בינוני,יש רעב קל,יש מצב של פלאטו-את לא רעבה אבל לא שבעה-ששם אדם רזה לרוב נמצא,וכך גם עם תחושת השובע יש שבע,שבע ומלא,מפוצץ,בחילה רצון להקיא... בגלל שהגישה מחפשת תקשורת עם הגוף ולא עם התפריט שתלויי על המקרר יש צורך ללמוד להכיר את תחושת הרעב שובע האישית של הגוף שלך ברמותיה השונות ולתת מענה הולם. מקווה שעזרתי!

לאה ובלה היקרות, אני כבר די הרבה זמן "מסתובבת" פה, ואני מרגישה כל כך מחוברת. העניין הוא שהגישה והתפיסה שלכן מאוד נכונה לי, אבל אני לר מרגישה שאני מצליחה ליישם בצורה בריאה את האורח הזה שאני רוצה לסגל (ישנם ימים שהמודעות הופכת לאובססיביות שמעיקה עליי). ניסיתי להבין מה באמת מונע ממני מליישם את הדברים והתובנות שאתם פורשות לנגד עינינו, והבנתי שהמקום ממנו אתן באות הוא מקום של אהבה וקבלה, שהרי כולנו נסכים שבשביל כזה שינוי וכזאת ראיה חייבים, ולו מעט, אהבה עצמית. ישנם תקופות שהאהבה שעצמית שלי שואפת לאפס, כך שפתאום הכל יורד לטימיון, הכל משתבש ואני (בחורה קיצונית שכמוני) לוקחת דברים קשה ומבחינתי זה להתחיל הכל מהתחלה. כל זה מתקשר לכל החיים שלי, ולא רק להרגלי האכילה הלא טובים שיש לי- אני מאוד אוהבת לרקוד (אהבת חיי) אבל בתקופות שאני לא אוהבת את עצמי (בד"כ בגלל האכילה שלי) אני פשוט מענישה את עצמי ואני לא הולכת לרקוד. זה חולני, זה לא נכון, אבל זאת אני כרגע, ואת זה אני רוצה לשנות. אני רוצה לאהוב את עצמי ושהשינוי שלי והראיה החדשה, והבונוס של ההרזיה (חשוב לא פחות), יגיעו ממקום של אהבה ונתינה עצמית. בבקשה, אם יש לכן איזשהי עצה לתת לי בקשר לאיפה להתחיל, איך להעניק לעצמי, איך לכבד את הגוף שלי ולתת לו את מה שהוא צריך (זאת אומנות בשבילי), ובכך לדעת שאני בדרך הנכונה, דרך שעושה לי טוב ושאני באמת שלמה איתה. תודה רבה

שלום לך . איזה עולם פנימי עשיר ומרתק יש לך!!! איך את מתבטאת בצורה כל כך מודעת ועמוקה!!! איך הכל ברור ונהיר לך לגבי עצמך!!! אז איך זה שאת לא מפרגנת לך את מה שצריך? האם את באמת צריכה את העצה שלנו בקשר לאפה להתחיל?. האם חוכמתך הרבה לא לוחשת לך את התשובה כל הזמן? ומדוע את לא מקשיבה ופונה אלינו לתשובות? אני יותר מאשמח ללוות אותך ואני בטוחה שגם לאה ויש בטח עוד מדריכים רבים אחרים היכולים לעשות את העבודה ,כל מה שעליך לעשות זה רק לבחור. אז תבחרי נכון. המון הצלחה , בלה

תודה על המחמאות..תודה שאת רואה אותי. אני מניחה שבתוך תוכי אני יודעת שיש לי את כל התשובות,אבל אני אף פעם לא מספיק בטוחה בעצמי שהן בטוחות עבורי (סליחה על הכלליות). בסופו של דבר, החיים הם מה שאנחנו עושים מהם, ורובנו הגדול באמת יודעים את זה, אך משום מה אנחנו לא ממשים את המתנה הגדולה הזאת שניתנה לנו (שמשום מה אנחנו מקבלים אותה כמובנת מאליו)- את מתנת החירות והחופש. אני מבינה את כל זה. כפי ששמת לב אני בחורה של חשיבה יותר ממעשים, ופה קבור הכלב:)... העשיה צריכה להיעשות בהרמוניה עם החשיבה, אצלי זה ממש לא ככה. המחשבה גוברת על המעשה, וכך אני מתנהלת (בחורה מסובכת), וזה תוקע אותי, אני מרגישה שאני לא מתקדמת אף פעם. אני מקווה שככל שאני אנסה ולא אתייאש אני אתגבר על הכל... אני מקווה מספיק טוב, לא? לילה טוב ושוב תודה

ההמלצה האישית שלי היא ללכת לטיפול פסיכולוגי, ולהתמודד עם הבעיה,להבין שהאוכל הוא רק סימפטומם למשהו עמוק יותר. יש מטפלים דרך קופת חולים במחירים סבירים בהחלט ומטפלים מצוינים-מניסיון. שבת שלום

זאת אומרת שעליי להקשיב לגוף ולאכול מתי שהגוף מרגיש רעב פיזי, אבל מצד שני גם לא לתת לגוף לבחור את המזון שהוא רוצה לאכול מכיוון שיש גם הגבלות של אוכל בריא על פי תפריט מוגדר מראש. איך זה מתיישב כם הגישה שלכן?

ערב טוב או לילה טוב, גליה חשוב להדגיש ולציין כי גישת ההרזיה ללא דיאטה מתייחסת לגוף כאל מערכת בריאה הפועלת בהרמוניה פנימית מלאה. וכל עוד המערכת מתפקדת באופן אופטימלי, אין מקום להתערבותנו המושכלת. גישת ההרזיה ללא דיאטה אינה מיועדת לטיפול בהפרעות מטבוליות. זהו בדיוק מקומה של הרפואה, לתת מענה לשיבושים בתקינותן של מערכות הגוף השונות. אני מבקשת לעשות הפרדה בין המצב המטבולי הנתון לבין ההשמנה. במסגרת עבודתי, יצא לי לאמן בתהליך הרזיה ללא דיאטה גם בעלי הפרעות מטבוליות מעין אלה שציינת וגם סוכרתיים. מבחינתי, לכבד את הגוף שלנו, משמעו לכבד גם את צרכיו המיוחדים, כך שבמקרים אלה, נעשה שילוב עם הטיפול הרפואי וההנחיות הקליניות. הרמות הא-נורמליות של מטבוליטים שונים בדם, זוהי חלק מדרכו של הגוף לאותת על מצוקה, על צורך בעזרה. וכשהגוף זקוק לעזרה אנו נרתמים. הרתמי אליו, הוא יירתם אלייך. גופנו זקוק למעט חומר ולהרבה תשומת לב. בדיוק כמו הילדים שלנו. יכולה לספר לך על מתאמנת ספציפית עם סכרת הריונית שתוך כדי למידה והקשבה לעצמה ולגופה, הגיעה לאיזון מושלם של רמות הסוכר שלה לאורך כל ההריון ורזתה בצורה מדהימה. ההנחיות שקיבלה לוו בתפריט אותו מצאה מעיק, פחות ברמת ההגבלות, ויותר ברמת הכמויות (שכבר לא חשה בנחיצותן) ולו"ז הארוחות. היא יצרה שילוב נפלא, בריא ונוח שנולד מעצם ההתחשבות בגופה. כשאני קוראת את הפוסט שלך שוב, נדמה לי שיש כאן איזושהיא פרדיגמה הטוענת לכך שהגוף ירצה מה שלא נכון לו ולא טוב לו. אני לא הייתי מקבלת זאת כעובדה ומשאירה מקום לספק. בתהליך הרזיה ללא דיאטה, אנו לומדים את אותותיו של הגוף, הם אינם טריוויאליים. בדיוק, אגב, כפי שההנחיות התזונתיות הניתנות לבעלי הפרעות מטבוליות אינן חד משמעיות ואינן ברות-תוקף לכל אחד ואחת ככל שמתקדמים בתהליך וחוזרים לאכילה טבעית ומושלמת (בהתאם לצורכי הגוף), בחירות המזון שלנו הופכות להיות יותר ויותר מזינות ובריאות. גוף האדם דורש גם שומן וגם סוכר, אך לא כפי שאת נוטה לחשוב כרגע. הבריאות לא נולדה בעולם מדעי התזונה, מקור החוכמה הוא בגוף האדם. מה שאני רוצה לאמר זה שלטעמי, יש ללמוד לעשות את האבחנה בין מה שבא מגופך לבין מה שבא מתודעתך. לדעתי, קיימת אי הבנה בנדון, לפחות כרגע. גליה יקרה, מקווה שקיבלת תשובה מספקת. ובכל מקרה, את מוזמנת להמשיך ולשאול, להמשיך ולקרוא בפורום על מנת להבין את הגישה לעומקה. ליל מנוחה שלך לאה פינטו

שאלתי היא כיצד הייתם מגדירים תיאבון ומה ההבדל בינו לבין רעב פיזי,האם יש להתיחס לתאבון כאל איתות מהגוף לאכול או רק לתחושה הבאה מהקיבה ?לי נראה שתאבון הוא התמריץ הרגשי לאכילה כלומר לומר לנו לדאוג למזון לפני שהרעב יגיע ,האם לשיטתכם כשחשופים ומותר את כל סוגי המזונות התאבון פוחת באופן אוטומטי כי הגוף לומד לסמוך עלינו שנזין אותו בשעת רעב אמיתית ככל שאנו יותר ויותר נענים לרעב הפיזי? האם הבנתי נכון? תודה מראש על תשובתכן,סיון

למה את מתכוונת כשאת אומרת תאבון לא מספיק ברור לי.

שלום בלה ולאה, שאלתי היא האם השיטה מתאימה גם לכאלה שסובלים מטריגליצירידים וכולסטרול, האם מותר לי לאכול כל מאכל? בהתחשב בהקשבה לגוף שלי? כיצד ניתן לקבל הנחיה אישית מעבר לתשובתכם בפורום זה?

גליה. כשאת מכבדת מישהו ורוצה שיהיה לו טוב את בוחרת עבורו את הבחירות הנכונות ביותר. כשיש בעיה בריאותית יש לשלב את הגישה של כבוד כלפי הגוף הנכונה תמיד עם גישה הלוקחת אחריות בוגרת כלפיו. כשיש מצב של מחלה כמו שומנים בדם כולסטרול סכרת או מחלת כליות חשוב ביותר לשלב בין גישה חיצונית - שכן נותנת הוראות למה מותר ומה אסור לגישה של דיאלוג וכבוד עם הגוף.זה ריקוד טנגו עדין ואומנותי שיש להתאמן על הביצוע שלו. בברכה בלה

אני בת 28 שוקלת קרוב ל-100 קילו ואני מיואשת כפי שלא הייתי מעולם, אני בחורה יפה והמשקל תמיד עמד בעוכריי ואני מוכנה לשינוי... הגישה הזאת - הרזיה ללא דיאטה -נשמעת כל כך פשוטה ועם זאת מאוד מסובכת, לא הצלחתי להבין איך מממשים אותה...ואשמח לדעת איך! קצת עליי: אחרי מלא דיאטות, ירידות של עשרות קילוגרמים והעלתם חזרה בתוספת, אני באיזשהו שלב הפסקתי לאכול וכיום אוכלת מעט מאוד אלא אם כן אני בהתקף רעב=באמת רעבה ואז אוכלת ללא הכרה... בחיים שלי לא חשבתי שאגיע למשקל שכזה, בעיקר שאני אמורה בכלל לשקול 58 קילו- כ-40 קילו פחות ואני רק עולה עולה... ב-5 חודשים האחרונים עליתי 10 קילו...והרופאים כבר לא יודעים מה לעשות איתי...כיוון שאין מה להוריד לי בתזונה- כי אני מרגישה אשמה לאכול אז בקושי אוכלת אלא אם כן אני בהתקף... הם טוענים שהגוף שלי אוגר שומן...שאני צריכה לעשות 4 שעות ספורט ביום ולקחת כדורים (שממש לא בא לי לחיות על כימיקלים). ספורט מאוד קשה לי לעשות, או למעשה להתחיל לעשות, למרות שאני מודעת לכך שזו דרך שאני חייבת לדבוק בה גם בשביל הנשמה שלי. ניתוחים קוסמטיים כגון מתיחת בטן, שאיבת שומן וכו' עלו על הפרק ולמעשה היום דחיתי פגישת ייעוץ לניתוח כזה אחרי שקיבלתי מייל ממישהו שעושה את השיטה ומאושר על כך...והפנה אותי לפורום... אשמח לכל עזרה שהיא או עצה ולפירוט השיטה/הגישה תודה, לילך

לילך המקסימה, ברוכה הבאה לפורום הרזיה ללא דיאטה. תודה ששתפת אותנו בקונפליקט הלא פשוט בו את נמצאת. נראה שבאמת קשה לך ואת מוצאת את עצמך במצב בו לכאורה אין שום מוצא. אנסה להסביר לך בקצרה . גישת הרזיה ללא דיאטה רואה את בעיית עודף המשקל כביטוי למערכת יחסים שיש לך עם גופך, עם רגשותיך, עם האכל . מערכת יחסים זאת נבנית הרבה פעמים כתהליך למידה מגיל צעיר ומשלבת בתוכה אספקטים רבים - ביולגיים, משפחתיים, תרבותיים, רגשיים . אספקטים אלו יוצרים דפוס חשיבה הגורם לך לבחירת הדרך בה תלכי. התוצאות של הבחירות שלנו מתבטאות במשקל ואיכות חיים שאנחנו חווים. את מתארת מצב בו בחרת ללכת על פי גישה מסוימת והגעת למבוי סתום. הליכה חוזרת באותה הדרך תביא אותך שוב ושוב לאותה התוצאה , לכן חשוב להתחיל לשאול שמה טעית והשתמשת במפה הלא נכונה. מפת הדיאטה בה משתמשים כולם ,מניחה הנחות יסוד מסוימות . למשל היא רואה בגוף משהו לא חכם במיוחד שלא יודע לווסת את עצמו וצריך להחליט עבורו מה כמה ומתי עליו לאכל. גישה זו מתעלמת מהגוף וכופה עליו כללים חיצוניים . הגוף - כפרטנר חשוב וחכם ביותר במסע הזה מגיב בנתק . כשזה קורה את מאבדת את המדריך החכם ביותר והחשוב ביותר שאכן יכול להביא אותך אל היעד . כשאת הולכת על פי הגישה של דיאטה את בוחרת במלחמה ולא בהדברות , בנסיון לשלוט ולא באמונה, בשנאה וכעס המביאה שנאה וכעס נוספים ולא באהבה וכבוד הדדי. בגישת הרזיה ללא דיאטה לעומת זאת רואים את הגוף כמדריך היחיד שיכול לאפשר לך לרזות לתמיד , מכבדים אותו, סומכים עליו , אוהבים ונותנים לו להוביל. מתוך אמונה וראיה זאת החלטות תיהינה אחרות לחלוטין, מערכת יחסים תיהיה אחרת ומן הסתם גם התוצאות. לילך הגישה שאנחנו מציגות היא פשוטה כרעיון אך מורכבת למדי לישום. אנשים שהסכימו להפסיק לראות את הגוף שלהם כאויב והפסיקו לפחד ממנו , חווים תוצאות בכל הרמות שלהם ובעקר חווים שיפור גדול באיכות החיים. גם המשקל יורד בסופו של דבר אם כי לא מיד והוא שיקוף של מערכת יחסים חדשה ששורת בינם לבין גופם. את אמרת שאת בשלה לשינוי - זו אמירה חשובה ביותר - תבדקי עם עצמך עד כמה את מוכנה לקחת אחריות על האמירה הזאת. השינוי שאת צריכה כדי לאמץ את הגישה הוא שינוי עומק ,בהחלט לא פשוט אבל יכול להשפיע לחלוטין על המשך הדרך של חייך. לילך, את בחורה צעירה וזה שבחרת עד עכשיו בחירות שלא עשו לך טוב לא אומר שמאוחר מידי לבחור אחרת ,זו אומנם קלשאה אבל בכל זאת - כל החיים לפניך. מאחלת לך המון הצלחה בהמשך ומקווה שתבחרי בחירות נכונות עבורך. אם יש לך שאלות נוספות נשמח לענות, לתמוך , לעודד.

בלה שלום, קודם כל תודה על התשובה :) אז איך מתחילים?

אנא עיזרו לי אני אוכלת ירקות פירות וקרקרים למדתי לאהוב את זה ובאמת שנוח לי כך אך יש לי בעיה אחת איך אני מעמידה לעצמי גבולות????????? אם פתחתי פריכיות של פת אורז (חבילה של חמש) חייבת לאכול את כל החמש לא מסתפקת באחת או שניים..או אם סיימתי לאכול עכשיו סלט אחרי חצי שעה יכולה להמשיך לנשנש ירקות בלי סוף ככה שקורה שאני כל היום לועסת ירקות מבלי לתת מנוחה לפה או לקיבה אז עוד שאלה חשובה האם מזה שכל היום אני מנשנשת ירקות אני לא ארזה? חייב לעשות מסודר בוקר צהריים וערב ארוחות? ואיך אתמודד עם לשים גבולות להסתפק בקרקר 1 או 2 ולא שיחמוד את כל השקית...עצבנית על עצמי מאוד וראשי כל היום חושב וסביב נושא האוכל איך אתגבר ואעשה סוויץ בראש פשוט לזרום עם הדיאטה מבלי לחשוב כל היום מה אכלתי?

רוטל , את שואלת שאלה של דיאטה בפורום של הרזיה ללא דיאטה. לפי תפיסתנו עצם העמדת הגבולות גורמת לצורך לנישנוש בלתי פוסק ואי ירידה במשקל. על פי תפיסתנו אם תרשי לעצמך לאכל הכל תחווי חופש נינוחות ותרזי בלי מלחמה. יש שתי אפשרויות או שתפני לפורום של דיאטה שם תקבלי טיפים להעמדת גבולות לעצמך או שתקראי את התשובות בפורום ותביני במה מדובר ואז כבל לא תרצי להעמיד גבולות לעצמך. בברכה בלה

ב 3 השנים האחרונות, צברתי 5-6 ק"ג.בעבר עשיתי דיאטות "מסודרות"(שומרי משקל וסדנאות וכד')ושמרתי על משקל תקין הרבה שנים.העודפים שלי עומדים בד"כ על 4-5 ק"ג מה שנראה קל מאוד ,אבל זה לא קל בכלל.היום גם כשאני שומרת באוכל ומצפה לירידה איפשהו, אני לא רואה כלום וזה עוד יותר מייאש אותי. יש לציין שאני בת 45 ומתחילה גם להרגיש שינויים הורמונלים למרות שעוד לא עשיתי בדיקות. אני קוראת תגובות חיוביות ביותר בפורום הזה. איך אני מגיעה לשיטה?

שלום רב לך. על פי תפיסתי אדם שעושה דיאטה (גם אם היא מסודרת) כופה על גופו תכתיבים חיצוניים בלי לכבד אותו ואת הצרכים המיוחדים שלו המשתנים עם השנים. . כשלא מכבדים את הגוף הוא מגיב בניתוק וחוסר שיתוף פעולה (האם אפשר להאשים אותו על כך?). אם את רוצה לרתום אותו לתהליך של הרזיה עליך לשנות את הגישה אליו - מגישה כוחנית המכריחה אותו לשקול כמה שאת רוצה לגישה אוהבת ומכבדת של דיאלוג הדדי. אם תאמצי את הגישה האחרת ממילא לא ישנה לך כמה בידיוק הוא שוקל , לא תכעסי עליו על קילוגרמים "מיותרים" אלא תלמדי להודות לו על המופלאות שבו ,על כך שהוא בריא ומתפקד ומאפשר לך חיים עשירים ומלאים.זה כשלעצמו עשוי לגרום לירידה במשקל אם תשני את המיקוד שלך. עצתי הכנה - הפסיקי להישקל זה כל כך מיותר, הרי אנשים רזים לא נשקלים בכלל וזה לגמרה לא מעניין אותם. בברכה בלה אגמון

שלום לאה ובלה. יש נקודה שעדיין לא מספיק ברורה לי. מה בדיוק לעשות כדי לדעת מה הגוף באמת "רוצה" ? האם זה רק לפיתחושות או שיש עוד דרכים לדעת? איזה סיגנלים הגוף מעביר לנו?

שלום לך. אשאל אותך שאלה בתיקוה שזה יבהיר לך. איך שואלים תינוק? איך את יודעת שתינוקך רעב?

האם תוכלי לחדד את התשובה? לפעמים בא לי לאכל ואני לא יודעת מה בדיוק. איך לתקשר טוב יותר עם הגוף?

שוב אני בת 10 גובה 45 ומשקל 40 רציתי לדעת אם זה בסדר שאני ככה! ורציתי שתרשמו לי מה כדי לי לאכול קודם כל אני שונאת בשר ודגים! ומותר לי (כפי שאבא שלי אומר) לאכול חטיף 1 בשבוע!

שוב רציתי שגם תגידו לי מה כדי לי לעשות בספורט ביומיום יש לי שני שעורי ספורט בבית ספר ו2 פעמים בשבוע יש לי חוג ספורט אומנותי!

מתוקה, דברי עם הוריך הם יעזרו לך

נכנסתי לכאן בעקבות תגובה שנכתבה לי, תודה לכותב. אני בת 15 סובלת מהפרעות אכילה קרוב לשנתיים. החלטתי לאכול רגיל. השאלה שלי היא האם אפילו כשאני אוכלת בריא עד שאני שבעה והערך הקלורי נמוך פחות מ1000 אני פוגעת בעצמי בגדילה/בגוף? (אני לא אוכלת נמוך בכוונה, זה מה שיוצא.) הרי אדם רגיל אוכל עד שהוא שבע, בלי לספור קלוריות. (התפריט שלי הוא כזה: בבקר ב10 כריך של לחם/לחמניה/פיתה + גבינה/קוטג'/טונה/חביתה + ירקות לפעמים מעדן ביניים ב1:תפוח או כל פרי אחר בצהרים ב4 שניצל עוף או תירס/ספגטי/אורז/כריך/פסטרמה/תפו"א וביצה וכו' + סלט/חומוס ועוד ביניים:לפעמים מנשנשת עוגיה או משהו בערב ב7:קורנפלקס וחלב או מעדן לפעמים פה ושם מתוקים, גלידות או עוגיות וכו') תודה מראש.

שלום לך. הפרעת אכילה היא מחלה מורכבת , מסוכנת מאד ודורשת טיפול רציני ומקוצעי. אף איש מקצוע המכבד את עצמו ואת השואל אותו לא יענה לך בפורום לשאלה ששאלת. אני מקווה שאת בטיפול . במידה וכן עליך לשאול את כל השאלות את המטפלים שלך, במידה ולא עליך להגיע לטיפול כמה שיותר מהר. בברכה בלה

יש לי אולי בעיה עם אוכל, אבל עכשיו אני מקפידה לאכול בריא ומסודר. אני לא מטופלת, אני מסתירה את זה, ההורים לא יודעים. תודה בכל אופן.

אני בת 37,שנה ו3חודשים לאחר הלידה הרביעית.אחרי הלידה הגוף שלי השתנה לגמרי,אולי גם בגלל הגיל,כבר לא כל כך פשוט להוריד את מה שצברתי.אני 160 ושוקלת 63 קילו.המשקל התמידי שלי היה 58 קילו,פתאום יש לי בטן נפוחה ,התמלאתי בידיים ,דבר שאף פעם לא קרה. אני לא בעד דיאטות מהירות,תמיד שמרתי על משקל תקין ועכשיו כאילו מרגישה שאני תקועה. אם יש באפשרותכם לעזור לי,אשמח מאוד. אגב,אני לא אוכלת הרבה.דברי מתיקה החלפתי לאנרגי אחד בשעה 4,אוכלת הרבה ירקות,שותה מים,קפה עם סוכרזית,ולא מבינה למה אני עדיין באותו המקום.

לי היקרה. אין לי תשובות לשאלות המאד חשובות שאת שואלת.רק את בחוכמתך הרבה הטמונה בגוף ובנפש שלך תוכלי להגיע לתשובות אלו. דרוש אומץ כדי להתבונן פנימה ולחפש את התשובות בתוכך ולתת לעצמך ליצור שינוי פנימי הנכון והמדויק ביותר. מאחלת לך שתפרגני לעצמך את התהליך הנכון. בברכה בלה

אני שוקלת 82 י אני רוצה לאוריד 20 קילו אך לעשות זות

הרבה ספורט כל הזמן תיהיה בפעילות ותשתי הרבה מים בכלל תנסי לא לשתות מוגז ותאכלי מה שבא לך אבל במידה תנסי להוריד קצת מהאוכל שבצלחת, הצעה ממני בבוקר שאת כמה לפני שאת מצחצחת שינים תשתי 4 כוסות מים את תראי את השינוי. בהצלחה ומקווה שעזרתי.

אני יודעת שזו הדרך הנכונה אך נתקלת בבעיה קלה: אני יודעת שאני לא רעבה, אך בכל זאת רואה דברים מפתים מול העיניים ואוכלת. (ללא צורך של הגוף). פשוט אוכלת עם הראש והעיניים למרות שהגוף שלי לא מבקש את זה. אגב, הוא גם לא מבקש משהו אלר, כל הצרכים מכוסים. סתם "עיניים גדולות". ולמה אני בכל זאת אוכלת את זה? כי אני לא רוצה להיות מוגבלת ולהרגיד "אסור". איך אפשר להתגבר?

קראתי את שכתבת והזדהתי, החלטתי לספר לך את סיפורי. גם אני בת 38, אמא ל - 3 ילדים, עובדת במשרה ניהולית בארגון גדול. גם אני מתמודדת עם ימים מטורפים בהם רוצים להספיק הכל וגם אני שקלתי 100 ק"ג. ביום שראיתי את המספר 100 על המשקל, הבנתי שאני רוצה שינוי אמיתי. שאלתי את עצמי, למה חשוב לי שבגדי הבלט של הילדה יהיו מכובסים ומוכנים לחוג ולא אכפת לי לאכול העמידה 3 בורקסים? למה חשוב לי להציג תוכנית תקצבית במשרד ולעבוד שעות נוספות כדי להספיק ולא חשוב שדחיתי את התור למספרה כבר כמה פעמים? והבנתי ששמתי את עצמי במקום האחרון בסדר העדיפויות וזה כלל גם את נושא האוכל וההתפשרויות האין סופיות בנושא. התחלתי בקטן, צמצמתי כמויות, הפסקתי לזלול בערב, הפסקתי לאכול במשרד עוגיות,רוגלך וופלים, לקחתי למשרד ירקות חתוכים וכריך. לא שתיתי שתיה קלה ומוגזת לאט, לאט התחלתי להרגיש בשינוי, לא וויתרתי גם כשהיה קשה ומתסכל. פינקתי את עצמי במיניקור, בתספורת בחולצה חדשה , הרגשתי טוב ונראתי טוב, קבלתי מחמאות שעודדו אותי להמשיך. היום אני שוקלת 71 ק"ג לובשת מידה 38 ומהווה השראה לבנות נוספות המשרד אני ממשיכה לשמור על אורח חיים בריא, אוכלת מהכל, אבל מעט עם הרבה מודעות ותשומת לב. רקפת, אל תתייאשי, תתחילי, הרבה הצלחה מחזיקב לך אצבעות.

אוריין תודה על השיתוף. את מראה פה מהתנסות ראשונית על החלטה מודעת להפסיק לנסוע באותה דרך שלא מובילה אותך לשום מקום ולצאת במחלף הקרוב. לך זה קרה כי ראית את המספר 100 יש כאלה שזה קורה להם כי ראו או קראו משהו מעורר השראה , חלו במחלה או ראו את עצמם בתמונה.זו חווית הגורמת לשינויי עומק שינוי ברמת ההויה שלנו - את בהוויה שלך קלטת שמה שאת עושה הוא מוטעה ובחרת לשנות כיוון. כל הכבוד ותודה על השיתוף המדהים. בברכה בלה

תודה בלה, תודה אוריין, אוריין קודם כל תודה רבה על העידוד, רציתי לשאול אותך תוך כמה זמן הצלחת להשיל מעצמך 30 ק"ג? והאם כל מה שעשית לכאורה הוא רק תזונה מאוזנת וויתור על הזלילות? האמת, שלי יש רצון וכבר ירדתי כ-7 ק"ג בפרק זמן של חודשיים ואכלתי טוב, אולם כשיש כ"כ הרבה עודפים קשה מאוד להתעודד מ-2 ק"ג פחות (או ליתר דיוק חצי קילו פעם בשבוע). מה חיזק אותך והחזיק אותך בעיקר במאבק ההמושך שלך? האם עסקת גם בספורט באותה תקופה ובכלל? ולך בלה שאלה מקצועית: האם את מאמינה כי אחת כמוני יכולה לעשות את השינוי גם ללא קבוצת תמיכה ? האם את ממליצה להתעקש על קבוצת תמיכה או שאת בעד ליווי דיאטתנית?

גרנולה משמין? אפשר להשמין מזה? יש לי בעייה האמת היא שהרבה יותר קל לי לא לאכול בכלל מאשר לאכול כי ברגע שאני מתחילה לטעום ממשהו איני מרפה ממנו עד שהקופסה נגמרת איך אוכל לשלוט בזה לקחת קצת וזהו. פשוט הרקש כל הזמן חושב הנה אקח עוד קצת ואז פה מתחילה להיסחף..

מה שתאמיני הוא שיקרה. מה פתאום גרנולה משמין??????????.

שלום בלה, אני מיישמת את הגישה כבר כשבוע וחצי. אני מרגישה טוב מאד בגוף, ואנשים אומרים לי שרזיתי.. מצד שני - המשקל נותר בעינו. אני יודעת שעדיף לא להשקל - אבל, איך זה יתכן?? לפי המראה אני ממש פחות נפוחה, וגם לפי הבגדים התחושה היא קלילה יותר ונעימה יותר. מתי תתרחש ירידה במשקל?

היי אמא עדי - הנה דוגמא לאיך את נשמעת. הייתי ביחסים איומים עם בני הבכור - כעסתי עליו ורבנו כל הזמן כי הוא מביא ציונים גרועים ,מתחצף ולא לומד מספיק לטעמי. מה לא עשיתי ,הענשתי,איימתי, צעקתי - כלום לא עזר, ציוניו נשארו גרועים והוא נשאר חצוף מאי פעם. קרה לי משהו והבנתי שטעיתי - כבר שבוע וחצי אני מכבדת את בני , קשובה לו, מנסה להבין את מצוקותיו, להיות אמפטית תומכת ומבינה. אני מרגישה נפלא אתו ,הוא הפסיק להתחצף השיח בינינו הפך לנעים, גם בעלי ואחותי אמרו שמשהו טוב קורה ביננו . אבל אתמול הוא חזר עם נכשל נוסף במבחן - מתי ישתנו ציוניו? עדי מה שחשוב זה לא הציונים זו מערכת היחסים בינכם - על אותו משקל מה שחשוב זה לא הקלוגרמים זו איכות החיים שלך הבאה לידי ביטוי בתחושה של חופש, שלווה, נינוחת ,המתחרשת כאשר את משנה את המיקוד ממשקל למשהו אחר. י את מסכימה עם הגישה והיא נראית לך הגיונית, את יישמת אותה חלקית וכבר יש לך תחושה טובה בהרבה אבל הראש הדיאטתי רוצה את המספרים. בכל אופן בגישה הזאת השינוי במשקל בא לידי ביטוי מאוחר יותר וזאת בגלל העובדה שגוף שלא חווה דיאטה מתפטר משומן ביתר קלות בעוד שגוף בדיאטה מאבד תחילה מאסת שריר המראה ירידה גדולה במשקל. כך שאני מציע לך לשנות את המיקוד, לא להישקל ולהנות מגופך. אחרי הכל מה שחשוב זה המראה והתחושה הפנימית ולא המספרים על הצג נכון????? בברכה, בלה

זה מעודד לדעת שלא שורפים רקמות חשובות של שריר אלא את השומן. תודה!

שלום בלה/לאה, קראתי בעניין רב את הפורום שלכם ורוצה להגיד, שבניגוד לכל פורומי הדיאטות, סוף סוף הרגשתי שיש מה לקרוא ויש ממה להשכיל. אנסה בקיצור, אני בת 38 אמא ל-3 עובדת בהייטק בלחץ נוראי והמון שעות יחד עם הצורך להשקיע בילדים, בקיצור מעט מאוד זמן לעצמי (אם בגלל), סובלת מעודף משקל של כ-30 ק"ג, ש"נערם" עם השנים, הצבא, הלידות, תקופות הלחץ, שום דיאטה לא הצליחה ליותר מידי זמן וב-3 שנים האחרונות נוספה גם בעיית ברכיים קשה כתוצאה מנפילה, הסחוס שלי הרוס וסובלת מכאבים ומאי יכולת לעסוק בספורט. המשקל, כמובן מאוד מפריע. אנא, אודה אם תייעצי לי איך מתחילים, ניסיתי לאמץ את הגישה שלכם שנראית טובה וטבעית, אך, במשקלי 100 ק"ג קשה לחשוב על לאכול מתי שרעבים ובכל זאת לרשת. תודה, אשמח על ייעוצך במסגרת הפורום וכן, מעוניינת אפילו להגיע אלייך באופן פרטי לייעוץ. תודה, רקפת

רקפת המקסימה. בתחושה שלי מרוץ החיים שלך בו את עובדת, מטפלת ,מסדרת ,ועושה שכחת מישהי חשובה בדרך, הבעיה היא שאותה דמות חשובה המיוצגת דרך הגוף שלך היא חיונית ביותר להמשך המירוץ שלך. ברמזים עבים יותר ויותר מאותת לך הגוף שלך על המצוקה שלו ומנסה לומר לך שאם תמשיכי לשכוח אותו תוך כדי הריצה לא תוכלי להמשיך לרוץ את כל המרחק . רקפת, עודף המשקל שלך הוא סימפטום למערכת היחסים שלך עם עצמך ועם גופך, מערכת המשקפת את הבחירות שעשית בחיים ואת הדרך בה את מחלקת את המשאבים של זמן ואנרגיה שיש לך . בתוך מערכת בו הגוף הוא מובן מאליו ולא מקדישים לו תשומת לב , זמן ואנרגיה הוא הולך לאיבוד. במערכת כזאת האכל הופך להיות לפעמים המפלט היחיד למתח לחץ,וחרדה הנובעים מחיים מלאי עשיה, אתגרים ,ואנרגיה כמו שתיארת . לשאלתך מה עושים אענה בשאלה בחזרה - מה את חושבת שיכול לעזור לך ליצור שינוי? יעוץ בפורום יוכל לתת כיוון כללי ביותר ואם זה מה שאת רוצה תבדקי עם עצמך איזה סוג של יעוץ את צריכה. ליווי אישי יאפשר התבוננות הרבה יותר מעמיקה ואישית אך כרוך בהשקעת משאבים . רקפת, יאוש לא יקדם אותך לשום מקום, מה שיעזור לך זה התבוננות רגועה ,עוצמתית ובוגרת על מצבך ושינוי במערכת הבחירות שאת עושה. מקווה שתבחרי את הבחירה הטובה לך ביותר , בלה

אנחנוזוג בני הגיל השלישי,אני מבשלת פעם,או פעמיים בשבוע,את המזון הנותר אני אורזת במנות קטנות ,כדי שלא להפשיר את כל המנה,ואז מוציאהבכל פעם את הכמות הנחוצה.אני משלימה זאת עם תוספת אחת טריה. השאלה: האם עדיף לשמור את מה שנשאר במקרר,או עדיף להקפיא.

היי אילנה, עניתי לך בטעות בשרשור אחר, אז הנה שוב. מנסיוני אין בעיה להקפיא מזון ואפילו עדיף אם לא מתכוונים לאכול אותו ביומיים שלושה לאחר הבישול. אני נוהגת להקפיא מזון מבושל וכמוך מחלקת אותו למנות כדי שלא אצטרך להפשיר ולהקפיא שוב. אני חושבת שהוא נשמר מבחינת הערכים התזונתיים ובוודאי שאינו מתקלקל. שיהיה לך סוף שבוע מדהים

בלה ולאה שלום. מזה כשבועיים שאני קורא את השאלות והתשובות כאן בפורום ואני ממש נפעם מהגישה המוצעת כאן לגבי האופן בו אנו רואים את עצמנו, לגבי האופן בו אנו קשובים לגופנו, ולגבי האופן בו היחס כלפי האכילה משתנה. אני מנסה ליישם את הגישה הזו, ולדעתי די מצליח בה, אם כי לא עליתי על המשקל מאז החלטתי לשנות את הגישה. המון תודה על התשובות המפורטות, על האיכפתיות ועל הידע הרב שאתן חולקות עמנו! כל שינוי גישה אורך זמן ומצריך ידע, ומכיוון שאני עדיין בתחילת הדרך, יש לי לא מעט ספקות ושאלות. למשל, אם אני קשוב לגוף ולא לראש, ואני אוכל רק כשאני רעב, אז כשאני רעב אני רוצה לאכול אוכל אמיתי ולא גלידה/שוקולד/סוכריות ... כשאני כבר שבע הראש רוצה את הגלידה, אבל הגוף מאותת שהוא שבע ולכן אני נמנע. אם כך מתי עלי להקשיב לראש (אם בכלל) ולא לגוף?

כל האבחנה של אוכל טוב לעומת אוכל רע היא ראש דיאטטי (אם הבנתי נכון את הרעיון). ולכן, אתה אמור לאכל את הגלידה כשאתה רעב רעב פיזי לגלידה. אתה לא אמור לדחוף לו "אוכל אמיתי" כשהוא מאותת לגלידה, רק בגלל ההנחה שגלידה היא רעה. זה בניגוד לכל הגישה..

כוונתי הייתה שכאשר אני רעב, קוביית שוקולד/ארטיק/סוכריה לא יגרמו לרעב להעלם. הגוף ברגעי הרעב לא מבקש את הגלידה, אני רוצה לאכול אוכל יותר משביע. הרצון לגלידה מגיע אח"כ כאשר אני כבר לא רעב...

היי. יש לי שאלה בנוגע להרזיה ללא דיאטה. כפי שקראתי כמה פעמים בפורום צריך לצאת מכל המחשבות על הדיאטה שכובלות אותנו ולא נותנות לנו להרזות אחת ולתמיד. אני מיישמת את "השיטה" (אני יודעת כי שיטה זוהי לא המילה הנכונה אך לא מצאתי מילה אחרת.. ) כבר כמה שבועות ואני מוצאת את עצמי לא אוכלת כמו בעבר, מסתפקת בארוחה אחת גדולה ביום ואולי עוד משהו קטן בבוקר ובערב, ואיני מרגישה רעב כלל וכלל. יש לי רק שאלה אחת בנוגע לאוכל. תמיד כשאני רעבה וחושבת מה מתחשק לי אני תמיד חושבת על דברים שלפי הראש הדיאטתי משמינים מידי. השאלה שלי האם כאשר אני אוכלת את מה שמתחשק לי באמת למרות שהוא לא דל קלוריות זה לא יגרום לי להעלות במשקל או לשמור עליו במקום לרדת?

עינת עליך לשאול את הגוף שלך מה מתחשק לו ולא את הראש. אני יודעת שזה מבלבל אבל חשוב ללמוד נכון. הגוף יבקש רק מה שטוב לו הראש עלול לבקש גם דברים מזיקים ומשמינים. אםת תאכלי על פי מה שהגוף מבקש תרדי בלי בעיה אם תאכלי על פי מה שהראש מבקש קשה לדעת מה תיהיינה התוצאות. את בטח שואלת עכשיו אז איך יודעים להבדיל בין מה שהגוף מבקש למה שהראש מבקש זו שאלה חשובה מאד. את המיומנות הזאת צריכים ללמוד לתרגל ולהתאמן עליה זו מיומנות בסיסית בלעדיה לא תוכלי להמשיך להתקדם, בדיוק כמו נשימה בלימודי השחיה.

בוי'נה,הפורום הזה ממש שינה לי את החיים-עוד לא התחלתי לרזות-אבל אני אוכלת הכל ולא משמינהההההההההההההההההההההההההההההההה! תודההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!

איזה יופיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!

אז ככה, אני סבורה שמה שאכתוב כאן נכתב כאן בעבר כבר כמה וכמה פעמים ואני לא אחדש שום דבר.. האמת שאני 10 דקות בפורום הזה פחות או יותר אבל זה נראה לי כאילו לא סתם נכנסתי אליו (וסתם שיעמם לי ללמוד למתמטיקה ואיכשהו הגעתי לכאן.) אני בת 18 וחצי אוטוטו מתגייסת, ומאז ומתמיד הייתי מלאה.. אני חייה חיים טובים,מלאה באנשים שאני אוהבת ושאוהבים אותי ולעולם לא נתתי לאף אחד להרגיש שקשה לי עם עודף המשקל. כשהייתי בת 15 וחצי בערך הצטרפתי לקבוצת תמיכה,ירדתי 12 קילו והתחושה הזאת,של להיות רזה בפעם הראשונה בחיי הכניסה אותי לאופוריה שלעולם לא אהיה שמנה יותר. הרגשתי טוב עם עצמי ועם כולם ואתם יודעות..תחושה עילאית כזו שלא ניתן להסבירה במילים מדוייקות. היה לי כיף.. וכמובן,העלתי את כל ה12 קילו ואף יותר..הגעתי למשקל הקדום+4 קילו יותר. עברו 3+ שנים מאז ואני מרגישה שזה פשוט הרס אותי.. מצד אחד קבוצת התמיכה נתנה לי עוד המון מעבר,ביטחון עצמי וכל המשתמע מכך,הרבה ערך מוס, נגזר מהיותי חלק מהקבוצה הזו וזה באמת עשה לי טוב. אבל עכשיו..כמה שנים אחרי..קשה לי,בעיקר בגלל שהבאתי את עצמי למצבים של בולימיה והרעבות עצמיות ורק בגלל שהייתי פעם רזה.. אני מרגישה שאני יותר מידי נחשפת אבל זה רק בגלל שאני לא יודעת איך להתמודד. וקראתי פה כמה וכמה תגובות של לאה ובלה ואני נורא מזדהה אבל מרגישה שאני יודעת כבר הכל אבל לא מצליחה ליישם. ממש בא לי להיות רזה..אבל קשה לי עם דיאטות מאז הקבוצת תמיכה.. אשמח נורא לתגובה שאולי תשנה בי משהו.. תודה והמשך שבוע מקסים:)

שי לי המקסימה. ראשית גם אם סיפורך דומה לאחרים את עדיין יחידה ומיוחדת וכך אתיחס אליך. את עושה רושם של אדם חכם בוגר ומדהים וכל זה למרות שאת רק בת 18 . לצערי לא באשמתך דנת את עצמך למאסר בגיל צעיר ביותר ואם לא תדאגי לצאת ממנו תבלי הרבה שנים מחייך בכלא המחשבתי של הדיאטות. זהו כלא אכזרי ביותר המחזיק אותך מכורה לאשליה בידיוק כמו שמתמכרים להימורים נלכדים ברשת זאת. אשליית הרזון אותה השגת בעזרת דיאטה נתנה לך תחושה טובה אבל זו הייתה אשליה - בידיוק כמו מהמר מתחיל שזוכה פעם ראשונה מרגיש בעל מזל ושלו התמכרות להימורים וכל הסבל הכרוך בה לא יקרה, כך גם את כמו רבים אחרים נכנסת לכלא הדיאטות נהנית תקופה קצרה מהתוצאה אבל ראית שכדי לשמור על הפנטזיה עליך להמשיך להיות בכלא הזה מה שגורם לסבל גדול. הפרעות באכילה המתפתחות תוך כדי הישארות בכלא הדיאטות הם המחיר שמשלמים על האשליה. שי לי היקרה זה לא מאוחר מידי אם תסכימי עכשיו לוותר על האשליה תוכלי לצאת מהכלא ,ללמוד איך להיות רזה אמתית מבפנים ולהישאר עם זה לתמיד. מקווה שתפרגני לעצמך תהליך נכון ומקצועי. המון הצלחה בהמשך הדרך ומקווה שתחליטי לצאת לחופש מהכלא. בברכה בלה

איך שהתחלתי לקרוא את התגובה שלך התמלאתי בדמעות.. אני לא מצליחה לחשוב מספיק צלול כדי לכתוב לך.. כל הזמן אומרים לי כמה אני נשמעת בוגרת ומבינה ומודעת לדברים שבדרך כלל אנשים לא מודעים לזה אבל נמאס לי,נמאס לי להיות מודעת להכל יותר מכולם ולאכול את עצמי. אני יודעת ומודעת לכך שאני בתוך סוג של כלא, ואני יודעת שאני צריכה להשתחרר ממנו..רק לא יודעת איך. איך עושים את זה???

אני בוחנת כרגע את הדרך הזו, קוראת תגובות ושאלות, ובאמת מאמינה שיש כאן שיטה פורצת דרך. אני באמת חושבת שהדרך לרדת במשקל היא להפסיק להתעסק באוכל. תמיד חשבתי ככה אבל נשביתי בקסמן של ההבטחות והדיאטות (כמובן שללא הצלחה, אחרת לא הייתי כאן..) אבל רציתי לשאול: אתם יכולים לספר גם על תוצאות במובן של הפחתה במשקל? אני קוראת כאן המון תגובות על עד כמה הדרך הזו טובה להרגשה ולבריאות הנפש ואני מסכימה בפה מלא (יכול להיות שזה הדבר הכי חשוב), אך הייתי רוצה לשמוע מאנשים שזה גם הוביל אותם בסופו של דבר לרדת במשקל... אשמח לתגובות מנסיון/סיפורים אישיים. תודה לכולם.

מה שמעניין הוא שככל שאת פחות ממוקדת בתוצאות את משיגה יותר גם מבחינת הירידה, אני יכולה לומר מנסיון שלפחות בחודש הראשון תוך כדי התנסות הייתי על אותו משקל לפעמים ירדתי 2- ק"ג אך מהר העלתי אותם בחזרה וכך הם עלו וירדו עד שלמדתי להקשיב באמת לגופי ולרגשותי,ועד ששיניתי באמת את תשתית החשיבה, ורק כשהשתחררתי מהמיקוד של כמה אני ירד אז באמת החלה ההרזיה האמיתית את צריכה המון סבלנות לעצמך בתהליך של הלמידה וכאשר באמת הפנמת ידע וחוויה נכונים ומאפשרים, תחווי הרזיה יציבה ללא עליות וירידות אני יכולה לספר שבחודש חודשיים הבאים של התהליך שלי ירדתי כ3 -4 ק"ג ויש לי תחושה שהפעם זה באמת זה וגם אם אני עולה קילו או 2 יש לי את הביטחון שהם יורדים מהר כי אני קשובה לגוף והוא יודע לאזן את עצמו מצויין ,את צריכה להגיע למצב בו את סומכת על גופך שתמיד ידע לאזן את עצמו ומכאן לא תלחצי מכל עלייה שהיא או מאכילה מוגזמת שמתרחשת לעיתים,זכרי הסוד הוא אהבה לעצמך, סבלנות והתמדה וחוסר שיפוטיות מכל סוג שהוא הן לגבי אכילתך והן לגבי גופך,שינוי אמיתי מניסיוני מתרחש רק כשאת מקבלת את עצמך ב-100% לא פחות מזה,אני זוכרת שנהגתי ועדיין אני נוהגת ללטף את ביטני באהבה זו שתמיד ביקרתי ולא אהבתי פשוט אהבה ללא תנאי -ותראי ניפלאות. בהצלחה ובאהבה ,גילה

מירב, כבר יותר מתשעה חודשים שאני לומד ומיישם את הגישה. השלתי 12 קילוגרם עד עכשיו וההרזיה נמשכת. זו הרגשה נפלאה להיות משוחרר ממחשבות על אוכל ומשקל, בכל תשעת החודשים נשקלתי רק פעמיים. מעולם לא אכלתי כל כך מגוון כמו היום, אין אוכל שאני נמנע מלאכול כי ברור לי היום שאין אוכל שישמין או ירזה אותי. עשיתי בדיקות דם כלליות אחרי יותר משנה שלא נבדקתי. התוצאות מצויינות ומראות שיפור לעומת בדיקות קודמות שבהם נמנעתי מאכילה של הרבה מאוד סוגי אוכל. הכולסטרול ירד, הברזל עלה, וויטמין B-12 עלה וכך גם בשאר הפרמטרים. זה פשוט עושה טוב בלב ובגוף לראות את השיפור הזה. אני חייב לציין שבכל התקופה של תשעת החודשים האחרונים(מאז התחלתי ביישום הגישה) לא עסקתי בפעילות גופנית אפילו לא יום אחד וזה לא היה מכוון בכלל. כל חיי עסקתי בספורט בצורה מאוד אינטנסיבית כולל נבחרות ותחרויות ותמיד חשבתי שספורט הוא המפתח להרזיה, לא חשבתי שניתן לרזות ללא ספורט ולמעשה הייתי בטוח שספורט הוא תנאי חד משמעי להרזיה. אני שמח מאוד שלא עסקתי בספורט בכל התקופה הזו כי זו ההוכחה הטובה ביותר שהרזיה לא קשורה לפעילות גופנית והיא לא תנאי. זה פשוט הוכיח לי מעל לכל ספק שהגוף שלנו רק זקוק שנהיה קשובים לו, שהרזיה היא תהליך טבעי ואין מקום לשאוף ל"מאזן קלוריות שלילי" כמו שחשבתי. אני ממליץ לך לעשות צעדים קטנים , בלי להציב לעצמך משקל יעד כזה או אחר, בלי להלחיץ את עצמך. להבין שזו הדרך הנכונה ולצאת לדרך. תלמדי להכיר את גופך, איך הוא מגיב ומה הוא מנסה לומר לך. את תטעי בדרך לפעמים אבל אם תהי קשובה וסבלנית את תתגברי ותגיעי לאן שתרצי. זה תהליך, מסע עם הרבה גילויים וחוויות ואת לא תצטערי שיצאת אליו. בהצלחה!

עהזרה עזרה עזרה.........בבקשה לגבי השיטההפאלפוןשלי 0505896491

בלה ולאה הנפלאות, שלום. אני עובדת לפי הרעיונות שבפורום ומאד שמחה. כבר שבוע שאני מקשיבה לגופי, אוכלת כשאני מזהה רעב פיזי, מקשיבה לגופי. זה עובד מעל ומעבר לציפיות. אני בכלל לא בראש דיאטטי משום שגם לפני כן לא הייתי עושה דיאטות (פשוט הייתי אוכלת בלי שליטה גם בלי רעב פיזי). השאלה שלי היא כזו: מה לעשות עם ה"התניה" שיש לי מילדות "לסיים מהצלחת"? יש לי כאילו קול פנימי שדואג שאסיים מהצלחת (אני זוכרת שאמא שלי הייתה אומרת את זה). קשה לי להשתחרר מזה. תנו לי עצה מה לעשות.

ערב טוב לך אמא עדי וחג שבועות שמח ראשית, שמחה על נוכחותך בפורום ועל החיבור שאת מוצאת לעצמך. ברשותך, טרם אתייחס לשאלה עצמה, מספר נקודות למחשבה: 1. זו אף פעם לא השיטה שעובדת, אלה הם אנחנו שעובדים. וכל שעלינו לבחון הוא היכן קל לנו, נוח ומקדם עבורנו והיכן לא. אז קחי קרדיט מלא על איכות חייך. 2. אני מוצאת שהביטוי "ראש דיאטטי" אינו מובן כהלכה ולכן אני מבקשת להאירו. הרבה אנשים אומרים לי שהם לא בדיאטה רק משום שאינם מחוייבים לתפריט כזה או אחר. אך זה, לא בהכרח נכון. ראש דיאטטי הוא כזה השופט את האכילה שלנו. לא רק זה המכוון אותה ע"פ חוקיות תזונתית מלאכותית. לא ארחיב כרגע, כיוון שזמני קצת קצר, אך חשוב לי להאיר זאת. בנוגע ל"לסיים מהצלחת" - אין זה משנה מתי נולדה ההתניה הזו. מה שמשנה זו העובדה שאת יודעת שהיא מנהלת את האכילה שלך ללא שום קשר לצרכים הפיזיים של הגוף שלך. אז ראשית, כיוון שזוהי תחילתה של דרך, מציעה לך להתמקד במה שעובד בשבילך ולהתמנף אט אט משם. לא להתמקד ב"בעיות". אני מניחה שאין זה גילוי חדשני מבחינתך. קבלי את התופעה הזו, תני לה לגיטימציה, תני לה להיות (הרי גם איתה את חווה הצלחה, לא?) וכשאת מרשה לה להיות, תוכלי להכיר אותה טוב יותר ולאט לאט להגיע לבנות מאפשרות ולמסוגלות חדשה. מצטערת שכאן אני נפרדת, כפי שציינתי, זמני קצר ואשמח להמשיך השרשור הזה בשבוע הבא (יוצאת לחופשה). ועד אז, המשך דרך קסומה שלך לאה פינטו

אני תמיד שמחה לתשובות שנותנות לי חומר למחשבה. חשבתי על התשובה שקיבלתי ממך, לאה, ואני מבינה שצריך לזרום עם הגוף ולא ללכת נגדו. ז"א, לא לבקר ולא לשפוט את ההתנהגות. מה לעשות אם צצות מחשבות שיפוטיות כאלה? אפילו שאני מבינה, קוגניטיבית, שזה מחליש אותי - הן התחילו לצוץ לי ביומיים האחרונים. מחכה לעצה הטובה..עדי.

שלום לאה , שמי גלית ואני בת 14 גובה 1.61 ואני שוקלת 90+ אני חייבת להוריד יותר מ20 קילו ורק ביגלל האוכל אני לא מצליחה פעילות גופנית זאת לא הבעיה שלי אבל הבעיה שתמיד יש לי תחושות רעב ואני תמיד נמצאת לעד המקרר ואיני יודעת מה לעשות , תעזרי לי בבקשה ! תודה מראש .

גלית מתוקה מה לדעתך יעזור לך? כיצד אני יכולה לעזור לך? חשבי, הגדירי. גלית יקרה, לא אהיה כאן השבוע לקרוא תגובתך, אז ברשותך, אני מזמינה את בלה להמשך השרשור איתך. והיי רגועה, יש פתרון לכל אחד, יש דרך לכל אחד, וגם את תגיעי. חג שמח מתוקה לאה

היי גלית, מאד עוזר לקרא ובאמת להבין. ממש לשבת ולקרא עמודים בפורום, ולראות שאלות ותשובות של אנשים אחרים. הרבה פעמים זה עונה לנו על השאלות שלנו. אני ישבתי נפעמת והתחלתי ליישם. חג שמח!

גלית המקסימה.אני יכולה לתאר לעצמי שלא פשוט לך ואת אכן זקוקה לעזרה. משקלך גבוה לגילך ועליך ליצור שינוי פנימי כדי לאפשר ירידה לתמיד. בגלל גילך הוריך חייבים להיות מעורבים לחלוטין בכל תהליך של טיפול בך. לכן עליך לערב אותם ולרתום אותם לתהליך של שינוי אותו את צריכה לעבור. שיהיה לך המון הצלחה. בלה

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני מרגישה תחושה איומה... יש לי התקפי אכילה נוראיים אני מרגישה שאני פשוט קורסת. תחושת גועל עוטפת אותי- גועל מעצמי גועל מההתנהגות שלי... רגשות האשם תוקפים אותי מכל עבר, הביקורת על עצמי לא מפסיקה לנקר לי בראש... אני מנסה לשנות את החשיבה שלי אבל כנראה לא מספיק, אולי אני מתייאשת מהר מידיי אולי כבר אין לי כוחות להלחם... אני מבינה שמה שאני צריכה לעשות זה פשוט לא להלחם- אבל עם כמה שזה נשמע לא הגיוני- גם בשביל לא להלחם אין לי את הכוח... גם כשאני לא נלחמת עם עצמי האכילה לא הופכת לנורמלית בכלל... אני פשוט פונה אל האוכל בכל מצב! נמאס לי... אני כבר מתחילה לאבד כל תקווה- אני רוצה לשנות את המצב הזה ופשוט לא מצליחה! לא יודעת אם פניתי למקום הנכון אבל אני כבר על סף ייאוש...

בוקר טוב ליאת לי מרגיש שהגעת למקום הנכון. ליאת, את מתארת חוויה של חוסר אונים ויאוש. אלו הם רגשות כואבים ולא נעימים. אף אחד לא אוהב לחוות אותם ורובנו הגדול גם עושה כל שאפשר על מנת להימנע מהם. אז ראשית, אני שולחת לך ממקום מושבי את כל האמפטיה שבעולם ורוצה לאמר לך שאני מבינה את הכאב והתסכול שלך. ליאת יקרה, יש כמה דברים שאני רוצה להסביר לך על רגשות, רגשות באופן כללי ללא קשר לטיבם כרגע: 1.רגשות הם תוצר של חשיבה ומעידים על איכות החשיבה. רגשות לא נוצרים יש מאיין. אם אני קוראת את המחשבות שלך כפי שבאות לידי ביטוי בשפה שלך, מה שעולה זה: "אני לא יודעת מה לעשות וגם לא אדע", "אני נוראית, אני אוכלת המון" "אני חסרת שליטה" "אני לא בסדר" "אני מגעילה את עצמי" ואולי גם וסביר להניח "אני בחיים לא אצליח". אם אני מאמצת את המחשבות הללו שלך ומרשה לעצמי לחשוב אותן על עצמי, אני מיד מתמלאת רגשות כואבים, בדיוק כמוך. ככל שתחזרי על החשיבה הזו, כך יתעצמו הרגשות הללו. 2.רגשות הם הכח המניע של בני האדם. הם הבטריות, הם המצבר. כל מה שאת עושה בחייך מונע מכח הרגש. אין זה משנה אם מדובר באכילה, בפנייה לפורום, בהחלטה להתקלח או בהחלטה שלא ללכת לעבודה היום. זכרי, רובוטים מופעלים ע"י בטריות / חשמל (מכניקה), בני אדם מופעלים ע"י רגשות (ביולוגיה). יש לי עוד המון לאמר בענין רגשות אך לעת עתה אסתפק בכך ואמשיך מכאן אלייך. יקירה, האם את מסוגלת לראות את הקשר בין אכילת היתר שלך (שהיא פעולה המונעת ע"י רגשותייך -סעיף 2) לבין עולם החשיבה שלך? כשאנו רוצים ליצור שינוי התנהגותי שבעקבותיו יבוא שינוי במציאות חיינו, עלינו להבין וללמוד את מערכת ההפעלה שלנו ממקום כנה שמקבל את שרשרת התגובה הזו כעובדה, כרגע. (אין זה אומר דבר בנוגע לעתיד). שינוי אמיתי מתחיל מצורת החשיבה שלנו. וכאן חסרים לך: ידע והבנה, כלים ויותר מכל הפרספקטיבה הנכונה שאף היא נבנית בתהליך. כרגע, מתוך חוסר מודעות, את שוקעת בחשיבה האוטומטית השופטת והמבקרת שלך אשר מגמדת אותך ואת יכולותייך. אז ראשית, התעודדי ושימי לב שאין כאן רחוב ללא-מוצא, יש כאן דרך שאת עושה. וככל שתביאי סקרנות לדרך הזו, ככל שתאפשרי לעצמך לקבל את התוואי שלה, כך תאפשרי לעצמך לרכוש יותר ויותר כלים להתמודדות בחיים, ולא רק בהקשר הגופני-פיזי. בתהליך הרזיה ללא דיאטה אנו לא מתמקדים בלנהל את האכילה שלנו, זהו תפקידו של הגוף שלנו. בתהליך הרזיה ללא דיאטה אנו לומדים לנהל את החשיבה שלנו אשר מנהלת את העולם הרגשי שלנו שהוא, לכשלעצמו, מנהל את ההתנהגות שלנו. עכשיו, אין לי כוונה לאמר לך "תפסיקי לחשוב כך" כי זה בדיוק מה שיעצים את המלחמה שיצרת מלכתחילה. כדי שתביני זאת, בואי נתנסה בתרגיל חמוד וידוע. פעלי ע"פ הנחיותיי, בבקשה: אני מבקשת ממך לא לחשוב על מכונית אדומה אני ממש מתחננת לפנייך, אל תחשבי על מכונית אדומה. ליאת, מהו הדבר הראשון שעליו חשבת? מכונית אדומה? או.קי. אני לא אשפוט אותך ולא אכעס עלייך על שלא נענית לבקשתי ומבקשת גם ממך לא לשפוט ולכעוס על עצמך, כיוון שאינך יכולה אחרת. איננו יכולים לשנות את אופן החשיבה שלנו רק ע"י כך שנגיד לעצמנו לא לחשוב כך יותר. אנו צריכים נקודות יחוס ואחיזה חדשות. ואת אלה אנו בונים ורוכשים תוך כדי תהליך של פיתוח מודעות עצמית ולמידה בזירה שאינה קשורה לאוכל ולאכילה. זכרי שהם רק תוצר לוואי. אז ליאת מקסימה, תרשי לעצמך להיות אדם, גלי חמלה לעצמך ופרגני לך תהליך של למידה בין אם תעשי זאת לבד ובין אם תבחרי בליווי. ככל שתאפשרי לעצמך להכיל את רגשותייך, בלי להלחם, תגלי שאת צוברת עוצמה ונותנת אפשרות ליצירתיות שבך לפרוח. תני מקום לרגשות שלך להיות. ליאוש יש תפקיד בחיינו. ול פעם אנו זקוקים גם לו, על מנת לפרוץ קדימה. תני ליאוש להיות, עשי לו ונטילציה מלאה, כתבי אותו בצורה הכי קטנונית שאפשר בלי לנסות בכח להחלץ ממנו. וואוו, כתבתי המון. ליאת, קראי את הפוסט הזה גם 20 פעם אם צריך ואני בטוחה שיש ולו דבר אחד קטן שאת יכולה לקחת. ואם כך, היאוש כבר תרם לך במשהו. מאחלת לך יום מאיר פנים שלך באיכפתיות ובהנאה לאה פינטו

לאה היקרה! אני חייבת להודות לך על תשובתך, ניכר כי באמת אכפת לך ויש בך המון רצון לעזור... באמת הרגשתי שעבר בי משהו הלילה הזה... כמעט שלא נרדמתי- גם כי הרגשתי תחושות לא נעימות פיזית- בגלל ההתקפי אכילה אך עם כמה שהבטן הרגישה מלאה הרגשתי תחושת ריקנות עצומה. הבנתי שלא אלו החיים שאני רוצה, לא רוצה שהדבר היחיד שישאר לי בחיים זה האוכל- כי גם ממנו אני כבר לא נהנת. כל הלילה התרוצצו לי מחשבות בראש- אבל הפעם החלטתי לשנות את הגישה שלי ובאמת החלטתי שאני מפסיקה עם המחשבות השליליות- קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי- היום יהיה שונה! נכנסתי למקלחת, הרגשתי צורך "להתנקות" מכל מה שעבר עליי ובאמת שהרגשתי יותר טוב... אחר כך נכנסתי לפורום וקראתי את תגובתך- והיא רק חיזקה אותי ונתנה לי כוח שזו הדרך לצאת מהמעגל הזה... אני לא יודעת אם הדרך תהיה קלה אבל מה שבטוח אחורה אני לא חוזרת. אני מאמינה בלב שלם שהיום לא יהיה כמו אתמול ומחר יהיה טוב יותר מהיום, כי הפעם אני לא מוותרת! שוב תודה על החיזוקים והנקודות למחשבה- למילים יש כוח שלא ניתן לתאר... הפורום פשוט נפלא..

בלה. קראתי את תשובתך ל "דיאטה אחרונה". אהבתי...אהבתי... אין יותר ברור מזה. חבל לי שהפורום לא היה לפני עשרים שנה, חג שמח.

חג שמח בלה

בלה ולאה היקרות! הגעתי לפורום שלכן ממש במקרה (בזכות no diet man) שמהלל את הפורום שלכן בכל מקום אפשרי בפורומי הדיאטה למינהם. אני קוראת מס' ימים עמודים על גבי עמודים (אני פשוט בחופשת לידה אז יש לי זמן יותר מהרגיל)ואני פשוט נפעמת.... אני מרגישה שירדה לי אבן גדולה מליבי... אני מרגישה חופשיה מכל העול של הדיאטות... בגדול כל העניין של הרזיה ללא דיאטה היה די מיושם אצלי אבל עכשיו קיבלתי גושפנקה רשמית.... ומהיום שגיליתי את זה אני פשוט לא אוכלת סתם..... ירדתי כבר חצי קילו מאז..(בשבוע) גיליתי גם שהאכילה שלי נבעה המון פעמים משעמום.... אני מפרסמת אתכן בכל מקום אפשרי ומעבירה את הקישור לפורום לכל חברותי ומכריי , לא אגיד לכן שעשיתי סוויץ' לגמרי אבל אני ממש מתלהבת ואין לי רגשי אשמה על שום דבר שאני אוכלת, יש לי עוד יעד קטן של חזרה למשקל שלפני ההריון, אבל אני לא מרגישה לחוצה כבר וזה פשוט עובד.... זה לא יאומן..... אמשיך לעדכנכן...תודה על המילים המדהימות שלכן,אפשר ללמוד המון... ישר כח ותודה לכל מי שמשתף מהגיגי ליבו....

שלום רב למתלהבת. ראשית תודה על המילים החמות. שינית המון מזל טוב . ושלישית שתמשיכי להתלהב - מהחיים כי הם כאלה אם נבחר, מהגוף שלך כי הוא מדהים ונתן לך את המתנה היקרה מכל, מעצמך כמו שאת בלי שום קשר למשקל . סוף שבוע נעים וחג שמח.

היי היי לך מתלהבת. פעם מזמן, כשהייתי ירוקה מבחינה מקצועית (ומבחינות רבות אחרות), אמרה לי אשה מאוד מוערכת בחיי ויקרה ללבי (מסוג האנשים שבאים לרגע לתת לך מתנה קטנה וללכת): "יש בך התלהבות והיא כח חיים. לא משנה מה יגידו האחרים, לעולם אל תוותרי על ההתלהבות שלך". הכינוי שבחרת לעצמך, גרם לי להרגיש כאילו פגשתי עוד אחות-תאומה, וההרגשה נפלאה. ורק על זה, אני כבר אוהבת אותך נורא. אז הנה לך תרומתי הקטנה, מהגיגי לבי הפרטי-פרטי. והנה אני מעבירה את זה הלאה, אלייך ואל האחרים. אז יא-מתלהבת אחת, מודה לך מקרב לב על הפרגון ויותר מכל על השיתוף שמביא רוח אופטימית ומחזקת עבור כולנו. חשבתי לאחל לך דרך צלחה אך בעיניי את כבר מצליחה מעצם היותך באוירה הנכונה, אז מה לאחל לך? שתמשיכי להנות מכל צעד וצעד בדרכך הנפלאה. וכמובן, מזל טוב, נחת והנאה רבה מהצאצא/ית החדש/ה. שבת נהדרת שלך לאה פינטו