אלימות נגד נשים – ממה היא נובעת וכיצד להתמודד עימה?

"המוטיבציות להתנהגות אלימה בזוגיות הן מגוונות", אומר ד"ר יאיר אפטר, עובד סוציאלי קליני, מנהל אבא במרכז נעמ"ת לאבות, מרצה באוניברסיטת בר אילן ומחבר הספר "גברים מדברים אלימות". "העברה בין דורית היא אחת מהן וגברים רבים מסבירים זאת: 'זה מה שראיתי בבית שלי. אבא שלי נהג ככה בבית'.

"אלימות היא שפה לפתרון מצבי קונפליקט או מצבים לא רצויים. היא יכולה לנבוע מתוך צורך לנהל את האחר ולשלוט בפעולות שלו. היא יכולה להיות קשורה לבעיית ויסות רגשי – למשל אם בת הזוג קיללה או עשתה מעשה שהכעיס עד כדי כך שבן הזוג מוצף רגשית, לא מצליח לנהל את הכעס שלו ומתפרץ.

"התנהגות אלימה יכולה להגיע גם מתוך מקום של דימוי עצמי נמוך: אם בן הזוג מרגיש חסר ערך ונעשית פעולה או נאמרת אמירה שפוגעת ישירות בערכו העצמי, הוא עלול להגיב באופן פוגעני.

"אלימות יכולה להיות קשורה גם לפוסט טראומה כי לפוסט טראומטיים יש בעיה בוויסות הרגשי, הם מתקשים להתמודד עם טריגרים מציפים כמו רעשים למשל. זה יכול להיות רעש ברחוב, או רעש שעושים הילדים. פוסט טראומטיים קנאיים מאד לשקט שלהם, זה אפילו קצת כמו אוטיזם, וכשהגירויים נחווים בהתאמה הסובייקטיבית כחזקים מדי, יש צורך לקטוע אותם באופן מיידי ואם בת הזוג היא זו ש'מרעישה' – היא זו שתיפגע.

"גם עמדות פטריאכליות, לפיהן נשים צריכות לנהוג בדרך מסוימת ולעשות פעולות מסוימות, יכולות להוביל לאלימות כאשר בת הזוג לא עומדת בציפיות. האלימות תהיה כדי לחנך אותה, ויש, כמובן, אלימות כהגנה עצמית".

ד"ר אפטר מציין כי ישנם מקרים של אלימות הדדית בקרב בני זוג שלא יודעים לנהל את הקונפליקט. "הם מתבצרים בעמדות שלהם ונוטים להסלים קונפליקטים עד כדי מצב של צעקות הדדיות ואפילו אלימות הדדית. המוטיבציה כאן היא ההתבצרות בעמדה והצורך להוכיח אותה עד כדי שימוש באלימות".

שליטה – מרכיב עיקרי בדינמיקה של אלימות

"מרכיב השליטה הוא מרכיב מאד מרכזי בהבנה של דינמיקה אלימה בקרב אנשים שמתקשים לקבל מציאות לא רצויה ונוטים להפעיל מנגנוני שליטה לא מווסתים על מנת להשיג שליטה על הסיטואציה", מסביר ד"ר אפטר. "לכן, באלימות, קיים גם המרכיב האובססיבי של מעקב תכוף וחזרתיות על אמירות פוגעניות, הטרדות והשפלה ולפעמים גם הפעלת טרור כדי שבת הזוג תעשה מה שנדרש ממנה על ידי בן זוגה, כי 'מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח'. כדי לגרום לה לעשות כדבריו, נעשה שימוש במרכיב הפחד כדי שהפחד יניע אותה לעשות כרצונו".

סיטואציות מסוכנות

"ישנן סיטואציות שמגבירות את הסיכון לאלימות", מסביר ד"ר אפטר. "ראשית, הקושי בניהול קונפליקט. יש דרך של ריחוק רגשי - התמודדות בשתיקה, וישנו המקום בו בכל קונפליקט אובדת השליטה. גם זוגיות שהיא מאד סימביוטית שבה ה'לחוד' מאיים על ה'ביחד' היא בעלת פוטנציאל נפיץ".

ד"ר אפטר מוסיף כי פוטנציאל של זוגיות אלימה טמון גם בקרב זוגות שגדלו בבתים מלאי אלימות, לעתים מדובר בשניהם. "זוגות כאלה הולכים למציאות המוכרת להם: 'הוא מקנא? זה בסדר, כי ככה נראה קשר'. השפה הזו יכולה להוות גורם להתפתחות של קשר אלים. הרבה פעמים שואלים למה היא לא עוזבת אותו וזו התשובה – היא גדלה בבית אלים. אז נכון שזה כואב ומפחיד, אבל זה לא נראה לה לא-נורמלי".

סימני האזהרה

"כשבעקבות פעולה או התנהגות של בת הזוג נוצרות התפרצויות של כעסים בעוצמה גבוהה עד כדי התקפי זעם, כשרמת התלות גבוהה מדי – כאשר כל דבר שבת הזוג עושה או אומרת יכול להשפיע על בן הזוג, גורר טענה ועובר דרך מסננת של 'מה הוא חושב על זה', זו תלות מסוכנת, שלרוב גם כוללת שאלה לאישה כמו 'לאן נסעת?', 'למה נפגשת עם חברות' וכיו"ב.

"הרצון לא רק להיות מעורב בכל תחום בחייה של האישה אלא גם לשלוט בו הוא נפיץ – 'אני לא רוצה שתיסעי להורים שלך כי הם דיברו אלי לא יפה ולא כיבדו אותי', 'אני לא אוהב את החברה שלך', 'אני רוצה שהסלולרי שלך יהיה פתוח כדי שאוכל להיכנס אליו'. יש כאן בלבול בין אמון לחרדה. בן הזוג רוצה לא רק לדעת מה היא עושה אלא גם לקבל החלטות לגבי מעשיה של בת זוגו".

ד"ר אפטר מוסיף כי כשטריגרים חיצוניים מקפיצים לכל כיוון וגורמים לקשת רגשית רחבה מאד של תגובות בעלות עוצמה גבוהה כמו כעס לא מווסת, התקפי זעם, בכי, מחשבות אובדניות ודיכאון למשל, הדבר מעיד על חוסר יציבות רגשית שיכולה להיות מסוכנת.

מתי פונים ולאן?

"במידה ומדובר בסכנת חיים, יש להתקשר למשטרה או למוקד החירום למניעת אלימות במספר 118. אישה שמרגישה שהיא נמצאת במערכת יחסים מתעללת יכולה לפנות למרכז נעמת למשפחה (*9201) או לאחד מהמרכזים למניעת אלימות במשפחה המופעלים על ידי מרכז הרווחה בכל רשות מקומית". ד"ר אפטר מדגיש כי במידה ויש רצון לפרידה יש להיעזר בייעוץ מקצועי כדי שהסיטואציה לא תסלים ותהפוך למסוכנת.

כיצד לגרום לו לטפל בעצמו

"בגדול, חשוב לא להאשים, לא גבר ולא אישה. הטיפול לא יכול לבוא ממקום של האשמה. האשמות, בזיונות והשפלות לא יתרמו למוטיבציה לטיפול", מדגיש ד"ר אפטר. "כן חשוב לדבר על המחיר שהגבר משלם בגלל התנהגותו האלימה, כמה הדבר משפיע על הילדים וכמה חשוב שהם לא יגדלו בבית עם אלימות או ילמדו בעצמם לנהוג כך.

"חשוב לחפש מקורות שיניעו מוטיבציה לפעולה. צריך לזהות אינטרסים ולעזור לגבר להבין את האינטרס שלו בקבלת עזרה", מבהיר ד"ר אפטר. "ישנם טיפולים אפקטיביים, אבל חשוב לומר כי כל שינוי נפשי הוא לא קל וזה מצריך מוכנות ורצון להיעזר ובעיקר מחויבות, עקביות והתמדה. שלושת המרכיבים האלה מקדמים את הפרוגנוזה לשינוי התנהגותי בסופו של דבר".

גבר שרוצה לטפל בעצמו יכול לפנות לקו לגברים במעגל האלימות במשפחה, שמספק ייעוץ ראשוני ומעניק הכוונה להמשך טיפול (מספרו 1800-39-39-04). אפשר גם לפנות למרכזים למניעה ולטיפול באלימות במשפחה המופעלים על ידי משרד הרווחה והביטחון החברתי בכל רשות מקומית.

ד"ר אפטר מציין כי ישנן גם נשים הנוהגות באלימות פיזית ורגשית, אמנם לא באותם אחוזים אבל מאותן הסיבות שצוינו ובאותם האופנים, ומסכם: "אף אחד מאיתנו לא באמת רוצה לחיות במערכת יחסים אלימה, לא הפוגע ולא הנפגע. אולם, לפעמים אנחנו חסרי אונים בתוך סיטואציות אנושיות ולכן חשוב מאד לפנות ולקבל עזרה".