חינוך מיוחד

שלום יש לי ילד חמוד בן 3 , התפתחות תקינה הליכה זחילה, בדיקות הריון כולל מי שפיר תקינים. בגיל שנה וחצי שמתי לב שהילד לא מדבר ועשיתי השוואות עם אחותו שההתפתחות שלה מעל למצופה היא כבר בת 6 .פניתי לטיפת חלב ולהתפתחות הילד במסגרת מכבי השלום בת"א. לרוע מזלי עמדה מולנו רופאה שלילית שטענה שיש לנו בעיה עם הולדת בנים לעולם לא התמקדה בבעיה של הילד ואיך אפשר לעזור. הזלזול כלפינו היה כל כך פוגע וההתייחסות לילד כאל חפץ פגע בי קשות וחוץ מלצאת החוצה ולהבין שסוף העולם הגיע לא נשארו לי המון תקוות. אני בתחום הרפואה כבר 14 שנה אני רנטגנאית במקצועי רואה וראיתי הרבה מקרים קשים וגם סיפורים עם סוף טוב. כאן לא היתה לי שום הרגשה טובה וחבל. בסוף המשכתי בדרכי טיפלתי בילד אצל קלינאי תקשורת ומרפאה בעיסוק במשך שנה. כמובן שראיתי תוצאות.בגן היתה לו סייעת צמודה. והיום הוא נמצא בגני מרחב "לימן" חינוך מיוחד בכיתה של איחור שפתי / עיכוב התפתחותי. מלבד שהוא לא מדבר חוץ ממילים בודדות הוא מראה כל דבר שהוא רוצה, מבקש מוביל אותי אל היעד הרצוי מבין מה אני רוצה ממנו ,יש קשר עין, עונה לשמו חוזר מהגן כל יום עם משהו חדש שנלמד עומד מול הטלויזיה ורוקד לצלילי השירים. אבל התפתחות השפה עדיין נשארה עם מילים בודדות הוא כל כך רוצה לדבר ולא יוצאות לו המילים רק הברות. מאוד היתי רוצה להתייעץ עם רופא התפתחותי שאפשר לדבר איתו ולהבין מה קורה עם הילד ולאן פנינו מועדות , אבל לצערי אינני מכירה. שאלתי היא האם הילד ידבר פעם? אני מבינה שאיחור שפתי נמצא על סקלת האוטיזם? ואם אפשר לקבל איזשהו מכון טוב ורופא שאפשר להתייעץ איתם. אודה לכם מאוד.

היי,  חידשתי טיפול בציפרלקס לפני חודש, תחילה ב5 מג לאחר מכן 10 ולפני שבוע הפסיכיאטר העלה לי את המינון ל15 מג. לפני יומיים התחילו להתגבר אצלי מחשבות טורדניות לא רצוניות ממש פולשניות על אובדנות ופחד מלאבד שליטה, קראתי שבתחילת הטיפול אלו שסובלים מדיכאון תופעה זו עלולה להתרחש ולעבור כשהכדור ישפיע. בינתיים הרופא נתן לי ואבן להרגעה 3 פעמים ביום חצי כדור. שמעת על מקרים כאלה? מה יכולה להיות הסיבה לכך? איני אובדנית ואף פעם לא הייתי. אני סובלת מocd וסובלת מפחד מפני חוסר שליטה, איכשהו המחשבות שלי הגיעו למחשבות קיצוניות שממש גורמות לי לחרדה שיתממשו . האם זה יעבור? מה אני יכולה לעשות?

זה הרי רשום בדף של התרופה שנכתב בידי מומחים, ואכן זה אמור לעבור לאחר כמה שבועות. תמיד או כמעט תמיד יש עם ציפרלקס קודם הרעה ואחר כך הטבה, צריך סבלנות עד שהכדור משפיע, ואם הוא לא משפיע לטובה לאחר 6 שבועות לפנות לפסיכיאטר להחליף לכדור אחר

מה עליי לעשות כעת? מצב זה מרגיש מסוכן. קיבלתי ואבן חצי כדור 3 פעמים ביום אך מעבר ללהרגיע את הגוף מעט הוא לא עושה יותר מידי, המחשבות רצות בראש בלי שליטה...

צריך בימים אלו שהמחשבות רצות, כמה שיותר למתן אותם, שיהיו יותר רגועים. זה מצריך כוחות גדולים מאוד, אבל יש לך את הכוח לעשות את זה. תחשוב על זה שעוד כמה ימים זה כבר יעבור ולא יהיו לך כאלו מחשבות שנובעות מהסבל שלך. כך תוכל להתמודד בימים קשים אלו, עד שיעברו ויהיו ימים יותר קלים בעזרת ה׳.

כל כך רציתי להתחיל ללמוד ויש לי ממש הזדמנות אחרונה בהחלט להירשם ללימודי חינוך מיוחד רחוק מהבית. השאלה אם לאור המצב הכל כך קשה שאני נמצאת בו- התחושת ניתוק מהמציאות והמחשבות האובדניות עם החשש מאובדן שליטה שנלווה אליהן נכון לי להתחיל. חשבתי על זה כהיסח דעת לכל המצב, השאלה אם זה לא עלול להיות מסוכן, מלחיץ, אולי לא תהיה לי תמיכה צמודה שם....מבולבלת... השאלה אם במצבי- במצב של הניתוק, של האפתיה, של האדישות ושל המחשבות הלא רצוניות נכון לי ובטוח לי ללמוד. ואני מדגישה את הבטוח כי אני כל הזמן מרגישה צורך בהשגחה צמודה בגלל החרדות והפחד מאובדן שליטה. מצד אחד אני חושבת שזה יכול להסיח את דעתי מצד שני, כפי שכבר שוחחנו הלחץ עלול אולי לגרום לי לקריסה..מצד שלישי במקרה הזה הלחץ הוא טוב כי הוא סובב סביב לימודים .השאלה אם לקחת את "הסיכון" ולהמתין עד שהכדור ישפיע אם בכלל, כלומר לשרוד את השבועיים שלושה האלה או שלא לקחת את הסיכון הזה.

בכללי צריך לראות איך תרגישי בימים הקרובים, ולבנתיים עד שאת לא בטוח מרגישה טוב ולא בטוח שהכדור עוזר לא להיות בלחץ סביב לימודים, אלא יותר לנוח או לטייל או כל דבר אחר שעושה לך טוב. אחרי שתדעי איך משפיע עליך ואיך את מרגישה תמשיכי עם הלימודים. בכל מקרה כבר עבר די הרבה זמן מה1 לספטמבר שאז מתחילים הלימודים, אז אולי כדאי שתחכי עוד קצת. כך אני חושב, וכך גם אני עשיתי עם הלימודים.

מדובר בלימודי תואר ראשון בחינוך מיוחד שממש מתחיל בימים אלו שרציתי להתחיל. לגבי המחשבות הטורדניות מרגישה כבר כמה ימים שאני לא שולטת במחשבות האובדניות והמפחידות האלה, אני מרגישה שזה קורה לי- כמו אחת שעברה טראומה ומרגישה שהיא בתוך האירוע. ממש באירוע של אובדנות. אני לא מסוגלת לישון בחדר ומתרחקת מחלונות ואפילו סוגרת אותם מהפחד. אני כרגע לא יכולה בלי כדור הרגעה כי ללא כדור אני לא רגועה, קופצנית, באי שקט. וגם כשאני עם הכדור ומרגישה רגועה אני לא באמת רגועה מבפנים. אני מרגישה מנותקת מעצמי . אני מרגישה שאני לא באמת נחוברת ולא באמת מרגישה. בעצם בעקבות התקף הניתוק, התפרצות הניתוק חזרתי לציפרלקס אני מרגישה אפתית ואדישה.הגיוני שכבר מעל לחודש אני ככה ואיך שינוי? יכול להיות שהדחף של הפגיעה העצמית (ששוב שאני לא שולטת עליו) נובע מכך שהגוף והנפש רוצים להרגיש כאב כדי להרגיש. ומפחיד אותי שזה הכדור גורם לי לכך כי לפני שלקחתי את הכדור , לא הרגשתי כך. הרגשתי חרדה אבל הרגשתי! פתאום כל מה שנחשב למסוכן לא מעורר בי פחד וזה מה שמפחיד אותי, ומפחיד אותי שהכדור ימשיך לחזק את האדישות הניתוק והאפתיה.

לצערי איני דוקטור בשביל לענות לך על זה במדויק. כדאי לחכות למענה של ד״ר חרמון. בכל מקרה, זה נראה שאת צריכה להחליף תרופה. אפתיות ואדישות זה בהחלט אחת מהתופעות לוואי של ציפרלקס שלא בהכרח עובר עם הזמן.

אני טופלתי בציפרלקס במינון של 10 מג מ2013 עד לפני חצי שנה שהפסקתי והגבתי טוב לכדור. הפסקתי כי הרגשתי שאני יכולה גם ללא הכדור. רציתי לעבור לטיפול טבעי ולא כימי. חידשתי טיפול בציפרלקס לפני חודש רק עקב התפרצות הניתוק, תחילה ב5 מג לאחר מכן 10 ולפני שבוע הפסיכיאטר העלה לי את המינון ל15 מג. לפני מספר ימים , סמוך להעלות מינון הציפרלקס ל15 התחילו להתגבר אצלי מחשבות טורדניות לא רצוניות ממש פולשניות על אובדנות ופחד מלאבד שליטה, קראתי שבתחילת הטיפול אלו שסובלים מדיכאון תופעה זו עלולה להתרחש ולעבור כשהכדור ישפיע. בינתיים הרופא נתן לי ואבן להרגעה 3 פעמים ביום חצי כדור במשך עשרה ימים. ביום שישי אמורה לסיים עם הוואבן וחוששת ממה יהיה. שמעת על מקרים כאלה? מה יכולה להיות הסיבה לכך? איני אובדנית ואף פעם לא הייתי. אני סובלת מocd וסובלת מפחד מפני חוסר שליטה, איכשהו המחשבות שלי הגיעו למחשבות קיצוניות שממש גורמות לי לחרדה שיתממשו . האם זה יעבור? מה אני יכולה לעשות? מרגישה שאין לי עם מי לדבר, עוברת מפסיכיאטר לפסיכיאטר והם לא רואים לנכון לשלוח אותי למסגרת אשפוזית. חשבתי על מסגרת של אשפוז יום אך גם זה משהו שהפסיכיאטר האחרון שראיתי לא המליץ. הוא אמר לי שאלו תופעות שאמורות לחלוף תוך מספר שבועות ושעליי להיות במעקב פסיכיאטרי צמוד בקהילה ולשלב טיפול שיחתי. אך בינתיים אני סובלת כל יום ומרגישה שמשהו רע עומד לקרות לי בכל רגע. רק הואבן איכשהו עוד "מציל אותי" כי אני ישנה איתו. חשוב לי לציין שהניתוק התחיל לי לפני שחזרתי לכדור ובוא החמיר לי והמחשבות האובדניות הלא רצוניות התחילו עם הטיפול התרופתי.

שלום, אני מאוד רוצה להתחיל ללמוד, חשבתי בהתחלה "מזכירות רפואית",אבל עכשיו אני לא בטוחה כי אני שונאת בתי חולים. אני סובלת מחרדות מאוד קשות, והייתי אצל מספר פסיכולוגים ופסיכיאטרים..... נתנו לי טיפול תרופתי והפסקתי על דעת עצמי. לא רציתי להיות מסוממת ומכורה ל"רסיטל" העדפתי להפסיק. גם שלקחתי אותו לא הרגשתי שינוי כלל. אני מרגישה שאני יוצאת מאיזון, אני מאוד רוצה ללמוד אבל לא מסוגלת לעזוב את הבית של אמא. אני רק חושבת על זה אני מתחילה להקיא והגוף שלי רועד ויש לי דופק גבוה וחרדה איומה!!!!! אני לא יודעת איך להתגבר על זה? מה לעשות? החרדות כל הזמן בגוף שלי, וגם להורים שלי יש חרדות. אני לא יודעת איך אני יכולה ללמוד ולהיות סטודנטית במצב הזה? כל חיי הייתי בכיתות חינוך מיוחד ללא בגרות צבא סיימתי אבל בקושי תפקדתי כי הייתי הרבה אצל קבן... אני סובלת מאוד... מה אפשר לעשות?

שלום רב, בני בן הארבע נולד בשבוע 27- 900 גרם. הרקע ללידה היה היריון תאומים, שאחד מהם נפטר ברחם. כאשר התגלה שהתאום נפטר החלו לנטר את דופק העובר החי. לאחר מספר ימי מוניטור בבית החולים בהם נצפו שוב ושוב ירידות דופק אצל העובר, הוא יולד בקיסרי חירום בשבוע 27 ואז גם נודע שהייתה היפרדות שיליה ברחם. עקב כך שהיינו מאוד מוטרדים מההחלטה לילד בשבוע כה מוקדם הוסבר לנו שהוא אינו מקבל מספיק חמצן למח ולכן אין ברירה אחרת. הילד גדל והתפתח יפה מבחינה מוטורית, אך מבחינה קוגניטיבית מלווה אותו איחור התפתחותי עד היום. כיום נמצא בגן שפתי (חינוך מיוחד) ועל אף עבודה מאומצת איתו יש לו בין השאר קשיים בהבנה. אינו מאובחן על הספקטרום. שאלתי היא האם יש סיכוי שטיפול בתא לחץ יוכל לעזור לו? גם במידה והמערכת הציבורית לא תאפשר לו לקבל טיפולים בתא לחץ, חשוב לנו לדעת האם זה יכול לסייע לו. תודה רבה

ד"ר מלמד, תודה רבה על תגובתך. חוץ ממה שנאמר לנו סמוך ללידה (שהעובר לא מקבל מספיק חמצן ולכן יש לילד בניתוח חירום, והשערה היא כי ייתכן זה נמשך יותר מימים ספורים, שכן אחיו התאום נפטר בהערכה כשבועיים לפני לידת החירום כתוצאה מהיפרדות השיליה) הנושא הזה לא נבדק ככל הידוע לנו. כן נאמר לנו בפגיה שלא נצפו דימומים במח מספר ימים לאחר הלידה. האם זה נחשב מיפוי מוח? האם כדאי לנו לבקש שיעשו לו היום מיפוי מוח? אני מניחה שמבחינת המערכת הרפואית, זה ילד בריא. אין לו שיתוק מוחין או בעיה חמורה אחרת. הרופאה ההתפתחותית אינה מתרגשת מעיכוב התפתחותי של שנה- שנה וחצי לדבריה. מערכת החינוך מתמודדת עמו במסגרת החינוך המיוחד וגם מבחינתם הוא לא חריג בנוף. אז למעשה, חוץ מלנו ההורים, שרוצים לספק לו את התנאים האופטימליים לממש את הפוטנציאל שלו- לאף אחד אחר לא אכפת. נשמח מאוד לקבל ייעוץ, אפילו בפרטי- מהי הדרך הטובה ביותר לעזור לו. ידוע לנו שיש ברחבי העולם גם מרפאות פרטיות שמספקות טיפול זה, ואף נהיה מוכנים לעשות את המאמץ הדרוש כדי לאפשר לו טיפול שכזה, אולם חשוב לנו לדעת עד כמה זה ריאלי שזה יסייע לו. תודה רבה על המענה, שירה