חינוך מיוחד: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

מדברים על אוטיזם

לקראת יום המודעות לאוטיזם, המצוין מדי שנה ב-2 לאפריל - כל התשובות לכל השאלות על אוטיזם: הגורמים לתופעה, הסימנים האופייניים, הטיפול המתאים וכל הכרוך בחיים עם אוטיזם אוטיזם הוא הפרעה נוירו-התפתחותית המתבטאת בשני תחומים עיקריים. התחום הראשון הוא הפרעת תקשורת עם הסביבה והתחום השני הוא התנהגות חזרתית או תחום עניין צר/מצומצם. השם המקצועי של ההפרעה, ASD - Autism Spectrum Disorder, מתייחס לרמות השונות של ההפרעה, מבחינת הרמה הקוגניטיבית, הרמה השפתית, יכולת הביטוי התקשורתי והצורך בעזרה מקצועית. כל ילד המאובחן ב-ASD ממוקם על הרצף האוטיסטי, על פי האופן הספציפי בו מתבטאת ההפרעה אצלו. בעבר היה נהוג לחלק את הרצף האוטיסטי להפרעות שונות, כאשר בקצה אחד של הרצף - PDD (הפרעות התפתחות נרחבות - Pervasive Developmental Disorder); ובקצה השני - תסמונת אספרגר. כיום, כבר לא משתמשים באבחנות מסוג זה, אלא רק במיקומים שונים על הרצף האוטיסטי. כך, למשל: מה שהוגדר בעבר...

סיבות אפשריות ומצבים דומים לחינוך מיוחד

שיטת aba - תמונת המחשה
שיטת aba לקראת יום המודעות לאוטיזם, המצוין מדי שנה ב-2 לאפריל - כל התשובות לכל השאלות על אוטיזם:...
ללמוד עוד על חינוך מיוחד
מדברים על אוטיזם-תמונה

לקראת יום המודעות לאוטיזם, המצוין מדי שנה ב-2 לאפריל - כל...

מאת: ד"ר אלה...
02/04/2019
קורנברוט פרידה-תמונה

קלינאית תקשורת, מנהלת פורום הפרעות בתקשורת

מאת:
04/01/2002
אוטיזם: תרומת האחים להתפתחות-תמונה

יותר טוב מהחינוך המיוחד? מחקר ישראלי חדש מצא כי ילדים...

מאת: מערכת zap...
01/08/2013
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לחינוך מיוחד?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

חינוך מיוחד: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום יש לי ילד חמוד בן 3 , התפתחות תקינה הליכה זחילה, בדיקות הריון כולל מי שפיר תקינים. בגיל שנה וחצי שמתי לב שהילד לא מדבר ועשיתי השוואות עם אחותו שההתפתחות שלה מעל למצופה היא כבר בת 6 .פניתי לטיפת חלב ולהתפתחות הילד במסגרת מכבי השלום בת"א. לרוע מזלי עמדה מולנו רופאה שלילית שטענה שיש לנו בעיה עם הולדת בנים לעולם לא התמקדה בבעיה של הילד ואיך אפשר לעזור. הזלזול כלפינו היה כל כך פוגע וההתייחסות לילד כאל חפץ פגע בי קשות וחוץ מלצאת החוצה ולהבין שסוף העולם הגיע לא נשארו לי המון תקוות. אני בתחום הרפואה כבר 14 שנה אני רנטגנאית במקצועי רואה וראיתי הרבה מקרים קשים וגם סיפורים עם סוף טוב. כאן לא היתה לי שום הרגשה טובה וחבל. בסוף המשכתי בדרכי טיפלתי בילד אצל קלינאי תקשורת ומרפאה בעיסוק במשך שנה. כמובן שראיתי תוצאות.בגן היתה לו סייעת צמודה. והיום הוא נמצא בגני מרחב "לימן" חינוך מיוחד בכיתה של איחור שפתי / עיכוב התפתחותי. מלבד שהוא לא מדבר חוץ ממילים בודדות הוא מראה כל דבר שהוא רוצה, מבקש מוביל אותי אל היעד הרצוי מבין מה אני רוצה ממנו ,יש קשר עין, עונה לשמו חוזר מהגן כל יום עם משהו חדש שנלמד עומד מול הטלויזיה ורוקד לצלילי השירים. אבל התפתחות השפה עדיין נשארה עם מילים בודדות הוא כל כך רוצה לדבר ולא יוצאות לו המילים רק הברות. מאוד היתי רוצה להתייעץ עם רופא התפתחותי שאפשר לדבר איתו ולהבין מה קורה עם הילד ולאן פנינו מועדות , אבל לצערי אינני מכירה. שאלתי היא האם הילד ידבר פעם? אני מבינה שאיחור שפתי נמצא על סקלת האוטיזם? ואם אפשר לקבל איזשהו מכון טוב ורופא שאפשר להתייעץ איתם. אודה לכם מאוד.

ערב טוב, האם מטופל על ידי קלינאית תקשורת גם כעת? מה היא אומרת לכם לגבי תפקודו התקשורתי? הייתי ממליצה בראש ובראשונה לפנות לקלינאית תקשורת טובה. ניתן לקבוע תור לצוות קלינאיות התקשורת במכון שלנו ( מרפאת PDD בראשות ד"ר חגית טולדנו ) להערכה יסודית ובניית תכנית טיפול. בברכה,

הי, אשמח להתייעץ: אני אם ל4 ילדים בתי השלישית ילדה מקסימה ורגישה בת 6 בגן חובה, בכיתת חינוך מיוחד זה שנה שנייה. עקב קשיים שפתיים ורגשיים. ילדה מאוד מוצפת עם הרבה התפרצויות בכי וזעם, נוקשות מחשבתית גדולה. עם הפרעת קשב והיפראקטיביות . מתביישת מאנשים , לא מוכנה ללכת לחברים , במשך חודשים הייתה בוכה בכניסה לגן עקב בעיותיה פסיכולוגית הגן המליצה על אבחון פסיכיאטר שקבע שיש לה הפרעת חרדה. אני גבולית אך עובדת ומתפקדת רגיל ואף הייתי מטופלת באופן פרטי במשך שנים. אבל לא סיפרתי על כך כעת על הפרק לאיזו מסגרת תלך שנה הבאה. הגננת ממליצה על כיתה א רגילה , פסיכיאטרית על כיתה קטנה או סייעת אם תלך ל א רגילה החשש הגדול שלי זה שהבת שלי גבולית גם, והפרעת החרדה שאיבחנה הפסיכיאטרית היא רק סימפטום לקושי גדול יותר של בתי. אני לא יודעת איך לשתף בזה? והאם יש לכך השלכות על המסגרת המתאימה? חוששת שלא אובחנה באופן מתאים אשמח לשמוע דעתך תודה

שלום רב, ביתך מאוד צעירה ולכן אי אפשר לאבחן אותה כהפרעת אישיות גבולית, אבל היא ככל הנראה אכן סובלת מחרדות. אני מציעה לך בחום לדאוג לה לטיפול רגשי ולהדרכת הורים אינטנסיבית עבורך. במידה ותוכלי לעמוד בזה, כיתה רגילה וסייעת יכול להספיק. במידה ואין ביכולתך לעמוד בזה - ולעמוד בזה לאורך זמן, אז אני חושבת שכדאי לשקול לשלוח אותה לכיתה קטנה עם יותר תמיכה וסיוע רגשי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב אני בת 38, סובלת מאי ספיקת כליות חלקית ( קריאטנין בין 1.3 ל.1.4) ויתר לחץ דם. אני מאוזנת מבחינת לחץ הדם ומטופלת בכדורים ( טריטס). אני עובדת כמרפאה בעיסוק בהתפתחות הילד וגם בשני גנים של חינוך מיוחד. על פי ההנחיות החדשות בעניין הקורונה כנראה שאצטרך לשוב אל עבודתי בימים הקרובים. שאלתי היא, לאור מצבי האם מותר לי לשוב לעבוד? או שבכל מקרה אני נחשבת ככקבוצת סיכון ועליי להישאר בבית?

יתר לחץ דם, גם אם מאוזן, מהווה גורם סיכון. ולכן על פי הנחיית משרד הבריאות מומלץ שתשארי בבית

היי,  חידשתי טיפול בציפרלקס לפני חודש, תחילה ב5 מג לאחר מכן 10 ולפני שבוע הפסיכיאטר העלה לי את המינון ל15 מג. לפני יומיים התחילו להתגבר אצלי מחשבות טורדניות לא רצוניות ממש פולשניות על אובדנות ופחד מלאבד שליטה, קראתי שבתחילת הטיפול אלו שסובלים מדיכאון תופעה זו עלולה להתרחש ולעבור כשהכדור ישפיע. בינתיים הרופא נתן לי ואבן להרגעה 3 פעמים ביום חצי כדור. שמעת על מקרים כאלה? מה יכולה להיות הסיבה לכך? איני אובדנית ואף פעם לא הייתי. אני סובלת מocd וסובלת מפחד מפני חוסר שליטה, איכשהו המחשבות שלי הגיעו למחשבות קיצוניות שממש גורמות לי לחרדה שיתממשו . האם זה יעבור? מה אני יכולה לעשות?

זה הרי רשום בדף של התרופה שנכתב בידי מומחים, ואכן זה אמור לעבור לאחר כמה שבועות. תמיד או כמעט תמיד יש עם ציפרלקס קודם הרעה ואחר כך הטבה, צריך סבלנות עד שהכדור משפיע, ואם הוא לא משפיע לטובה לאחר 6 שבועות לפנות לפסיכיאטר להחליף לכדור אחר

מה עליי לעשות כעת? מצב זה מרגיש מסוכן. קיבלתי ואבן חצי כדור 3 פעמים ביום אך מעבר ללהרגיע את הגוף מעט הוא לא עושה יותר מידי, המחשבות רצות בראש בלי שליטה...

צריך בימים אלו שהמחשבות רצות, כמה שיותר למתן אותם, שיהיו יותר רגועים. זה מצריך כוחות גדולים מאוד, אבל יש לך את הכוח לעשות את זה. תחשוב על זה שעוד כמה ימים זה כבר יעבור ולא יהיו לך כאלו מחשבות שנובעות מהסבל שלך. כך תוכל להתמודד בימים קשים אלו, עד שיעברו ויהיו ימים יותר קלים בעזרת ה׳.

כל כך רציתי להתחיל ללמוד ויש לי ממש הזדמנות אחרונה בהחלט להירשם ללימודי חינוך מיוחד רחוק מהבית. השאלה אם לאור המצב הכל כך קשה שאני נמצאת בו- התחושת ניתוק מהמציאות והמחשבות האובדניות עם החשש מאובדן שליטה שנלווה אליהן נכון לי להתחיל. חשבתי על זה כהיסח דעת לכל המצב, השאלה אם זה לא עלול להיות מסוכן, מלחיץ, אולי לא תהיה לי תמיכה צמודה שם....מבולבלת... השאלה אם במצבי- במצב של הניתוק, של האפתיה, של האדישות ושל המחשבות הלא רצוניות נכון לי ובטוח לי ללמוד. ואני מדגישה את הבטוח כי אני כל הזמן מרגישה צורך בהשגחה צמודה בגלל החרדות והפחד מאובדן שליטה. מצד אחד אני חושבת שזה יכול להסיח את דעתי מצד שני, כפי שכבר שוחחנו הלחץ עלול אולי לגרום לי לקריסה..מצד שלישי במקרה הזה הלחץ הוא טוב כי הוא סובב סביב לימודים .השאלה אם לקחת את "הסיכון" ולהמתין עד שהכדור ישפיע אם בכלל, כלומר לשרוד את השבועיים שלושה האלה או שלא לקחת את הסיכון הזה.

מסכים עם הנכתב.

בכללי צריך לראות איך תרגישי בימים הקרובים, ולבנתיים עד שאת לא בטוח מרגישה טוב ולא בטוח שהכדור עוזר לא להיות בלחץ סביב לימודים, אלא יותר לנוח או לטייל או כל דבר אחר שעושה לך טוב. אחרי שתדעי איך משפיע עליך ואיך את מרגישה תמשיכי עם הלימודים. בכל מקרה כבר עבר די הרבה זמן מה1 לספטמבר שאז מתחילים הלימודים, אז אולי כדאי שתחכי עוד קצת. כך אני חושב, וכך גם אני עשיתי עם הלימודים.

מדובר בלימודי תואר ראשון בחינוך מיוחד שממש מתחיל בימים אלו שרציתי להתחיל. לגבי המחשבות הטורדניות מרגישה כבר כמה ימים שאני לא שולטת במחשבות האובדניות והמפחידות האלה, אני מרגישה שזה קורה לי- כמו אחת שעברה טראומה ומרגישה שהיא בתוך האירוע. ממש באירוע של אובדנות. אני לא מסוגלת לישון בחדר ומתרחקת מחלונות ואפילו סוגרת אותם מהפחד. אני כרגע לא יכולה בלי כדור הרגעה כי ללא כדור אני לא רגועה, קופצנית, באי שקט. וגם כשאני עם הכדור ומרגישה רגועה אני לא באמת רגועה מבפנים. אני מרגישה מנותקת מעצמי . אני מרגישה שאני לא באמת נחוברת ולא באמת מרגישה. בעצם בעקבות התקף הניתוק, התפרצות הניתוק חזרתי לציפרלקס אני מרגישה אפתית ואדישה.הגיוני שכבר מעל לחודש אני ככה ואיך שינוי? יכול להיות שהדחף של הפגיעה העצמית (ששוב שאני לא שולטת עליו) נובע מכך שהגוף והנפש רוצים להרגיש כאב כדי להרגיש. ומפחיד אותי שזה הכדור גורם לי לכך כי לפני שלקחתי את הכדור , לא הרגשתי כך. הרגשתי חרדה אבל הרגשתי! פתאום כל מה שנחשב למסוכן לא מעורר בי פחד וזה מה שמפחיד אותי, ומפחיד אותי שהכדור ימשיך לחזק את האדישות הניתוק והאפתיה.

לצערי איני דוקטור בשביל לענות לך על זה במדויק. כדאי לחכות למענה של ד״ר חרמון. בכל מקרה, זה נראה שאת צריכה להחליף תרופה. אפתיות ואדישות זה בהחלט אחת מהתופעות לוואי של ציפרלקס שלא בהכרח עובר עם הזמן.

אני טופלתי בציפרלקס במינון של 10 מג מ2013 עד לפני חצי שנה שהפסקתי והגבתי טוב לכדור. הפסקתי כי הרגשתי שאני יכולה גם ללא הכדור. רציתי לעבור לטיפול טבעי ולא כימי. חידשתי טיפול בציפרלקס לפני חודש רק עקב התפרצות הניתוק, תחילה ב5 מג לאחר מכן 10 ולפני שבוע הפסיכיאטר העלה לי את המינון ל15 מג. לפני מספר ימים , סמוך להעלות מינון הציפרלקס ל15 התחילו להתגבר אצלי מחשבות טורדניות לא רצוניות ממש פולשניות על אובדנות ופחד מלאבד שליטה, קראתי שבתחילת הטיפול אלו שסובלים מדיכאון תופעה זו עלולה להתרחש ולעבור כשהכדור ישפיע. בינתיים הרופא נתן לי ואבן להרגעה 3 פעמים ביום חצי כדור במשך עשרה ימים. ביום שישי אמורה לסיים עם הוואבן וחוששת ממה יהיה. שמעת על מקרים כאלה? מה יכולה להיות הסיבה לכך? איני אובדנית ואף פעם לא הייתי. אני סובלת מocd וסובלת מפחד מפני חוסר שליטה, איכשהו המחשבות שלי הגיעו למחשבות קיצוניות שממש גורמות לי לחרדה שיתממשו . האם זה יעבור? מה אני יכולה לעשות? מרגישה שאין לי עם מי לדבר, עוברת מפסיכיאטר לפסיכיאטר והם לא רואים לנכון לשלוח אותי למסגרת אשפוזית. חשבתי על מסגרת של אשפוז יום אך גם זה משהו שהפסיכיאטר האחרון שראיתי לא המליץ. הוא אמר לי שאלו תופעות שאמורות לחלוף תוך מספר שבועות ושעליי להיות במעקב פסיכיאטרי צמוד בקהילה ולשלב טיפול שיחתי. אך בינתיים אני סובלת כל יום ומרגישה שמשהו רע עומד לקרות לי בכל רגע. רק הואבן איכשהו עוד "מציל אותי" כי אני ישנה איתו. חשוב לי לציין שהניתוק התחיל לי לפני שחזרתי לכדור ובוא החמיר לי והמחשבות האובדניות הלא רצוניות התחילו עם הטיפול התרופתי.