פורום פסיכולוגיה קלינית

הי לקוראים, מה אכפת לי, אספר לעולם - לאבא שלי, איש מבוגר, יש אוסף של מחלות אוטואימוניות ניווניות. והוא גם מזדקן. הוא איש שבז לתלות. נורא. גם בז לטיפול שלי. ובכלל למקצוע של אנשי הנפש. חלפו שנים עד שהסכים לוותר ולקבל טיפול רפואי כלשהו, הוא מסרב להשתמש באמצעי עזר שיקטינו את ההסתברות לקריסות פתאומיות בלתי הפיכות. והוא גדוש במנגנוני הגנה של אינטלקטואליזיצה ורציונליזציה. יאללה. זה מה הוא. ובכל זאת, אתמול גיליתי שאת התרופות שהוא מקבל הוא אוגר בכמויות בשילוב תכניות כימיות נוספות, כדי להשתמש בהן לסיום חייו בבוא העת. לא, אנ'לא מתערבת. ועדיין, נפלו פניי. אני יודעת שאלו כוונותיו לא מהיום, אבל אתמול ממש ראיתי את המצבור. אני מנסה לדבר איתו על המוות שלו, על האובדן, ושארגיש (גם) עצובה, למשל. והוא,כרגיל, קיר שמבטל. הוא גם יודע שאני כועסת (בצדק) על התרחשויות עבר שנתנו את הפוש הבסיסי להרס. ואתמול אחרי התגלית הוא תמה מדוע נפלו פניי. באמת מדוע? מה אומר, דקות לפני כן הוא דיבר על הרעיון לערוך עבורי איזו מסיבת יומולדת עתידית (זה לא משהו שקורה בעולמנו). אז, הנה, חשבתי לי, הוא 'נתן' את המתנה שלו כבר. מאגר המוות הזה שהוא מחזיק. וגם כך אין יותר מידי סיבות לחגוג, המון הרס ובזבוז, יום שהייתי רוצה למחוק מהלוח. אז נפלו פניי. וזהו. וזה אינו הדבר היחיד. קשה לי גם לסחוב את האופי העכשווי בבית בו אני עובדת. וכל המסביב עם הלוגיסטיקות. יותר מידי. מחכה למטפל. סוריקטה

יקרה לעכשיו רק לשבת לידייך לתת לך יד ולחבק .... קשה עד מאוד ובעיקר עצוב אין לי מילים ובכל זאת רוצה שתדעי קראתי חושבת עלייך איתך בלב

... אבל השארתי מהרגע ההוא. חלק כזה ממני. עשיתי המון עבודה בעצמי ואני בסדר. ממתינה למטפל, נפרדנו בטוב, לא מציקה לו בחופש. ייקח ת'זמן. ליל מנוחה, סוריקטה

יקרה מה שלומך ???? הפיזי הרגשי ... וזה נפלא שאת מצליחה לבד וזה בסדר גם להגיד מתגעגעת וקשה . גם וגם שלם ... סוריקטה העצמאית ... מחבקת לסופש טוב שקט ושלו ..

לא נעים לי שאני באה רק כשקשה לי אבל ככה יוצא... מקווה שאף אחד לא כועס... זקוקה לכם... הסיבה? כלום... אין סיבה... המטפלת שלי יצאה לחופשה של חודש. לפני זה התווכחנו והכל התנפץ למליוני רסיסים וגם אני... מחפשת שמישהו ישב לידי ויקשיב בחום... לא רוצה שיעור... ניסיתי למצוא אוזן קשבת בעולם הזה ומצאתי רק שיעורי מוסר... התייאשתי... ובאתי לכאן... תעזרו לי להחזיק את כל הרסיסים שאספתי יחד?.. באהבה ובעדינות... בלי להכאיב... נגמר לי הכוח לכאוב...מרגישה כל כך לבד... שלכם,חלום בדמעות

ולמה שנכנס אהובה... התגעגעתי אלייך יקרה כלום לא התנפץ ונשבר הכל בסדר את בסדר המטפלת בסדר ... חודש חופש !!!!!!! זה טבעי והגיוני להשבר איתך מחבקת אותך בהמון המון אהבה ... ותמשיכי לבוא ולהיות כאן איתנו ...

אפחד לא כועס (אני לא כועסת בכל אופן). וטוב, בעיניי, שאת יכולה להרשות לעצמך לכתוב ולהיות כאן רק מתי שבא ולא 'כי את חייבת'. יש לנו נטייה ממש לפני פרידות ויציאות לחופשות לייצר מצבים של התקלויות. ליצור מצב כזה שהדבר שיישאר איתנו בחופש הוא הזעם. יותר קל להרגיש כעס מגעגוע ועצב, כנראה. יותר 'ממלא' עוצמתי (כביכול). תוכן של מוות שמרגיש כאילו יותר 'חי' (הפכים, כן), כאילו רק כך יכול להתקיים קשר בהיעדר. וגם אולי יש משהו מפחיד בשקט. לומדים הרבה בטיפול, אולי את זקוקה לנו שנזכיר לך, שלך, סוריקטה

רוצה לפתוח דף חדש. תיכף שנה חדשה. לסגור או להפסיק עם כל מה שהיה עד עכשו. עם העבודה סיימתי ותיכף אצטרך לחפש חדשה, אחרת, שונה מכל מה שעשיתי. רוצה להפרד מאיזה תחביב של מספר שנים אחורה שפעם גרם לי להנאה מרובה והיום פחות. היום לפעמים כבר אין לי כוח או חשק בשבילו. וגם הטיפול. רוצה לפתוח דף חדש, נקי, לבד. לזרוק את כל הישן ולנסות למצוא חדש.

הי ת סופית, וואלה, לא חשבתי על כך שתיכף מתחילה שנה... בכל מקרה, מה שהיה עדיין עימנו, תמיד יישאר חלק מאיתנו. פחות מאמינה שאפשר באמת לזרוק את הישן. קל וחומר את *כל* הישן, גם כשנפרדים יש זכרונות, רק אולי פחות חיים אותם. סוריקטה

כששלחתי הכל אתמול, לא ממש עצרתי לחשוב או לעצור... התוקפנות הזאת שבי מפחידה אותי. לא רואה ממטר בכעס...אלו דברים כל כך חדשים אצלי ומפחידים להחריד!!!!!! ראייה חד צדדית כזו, ככה היה כשהייתי מדוכאת, ראיית השחור בלבד, אבל תוקפנות כלפיי עצמי בעיקר, אני לא חושבת שאני שם, עכשיו הכל משתנה וזה מפחיד כל כך!!!! אבל השחור והלבן משהו שמלווה ולא מרפה ממני.....וזה עצוב וחבל! והורס כל חלקה טובה שבי. קראתי את דבריי והרגשתי תוקפנות נוראית. אוףףף (הזכיר לי מישהי שהייתה פה בפורום וכל הזמן תקפה מטפלים :( (((( ) מצטערת שאני כזו התקפית ובמצב קרבי...למה אי אפשר פשוט לנוח? למה לא יכולתי לסבול שטוב לי? מצטערת שמאכזבת ואולי אתה ואתם חושבים שאני ממש לא בסדר, תוקפנית ורעה... מובן, סליחה אודי..מצטערת כל כך, ובמיוחד המטפלת שלי שבזכותה הרבה דברים טובים קורים..ואולי באמת יש צד אחר שהיא פשוט עסוקה וכן משתדלת בשבילי :( מה שצריך להשתנות זאת הראייה החד צדדית שלי..היריות שלי בלי מחשבה. סליחה כלם. סליחה במיוחד לך אודי...וכשכתבת שהילדה עוד זקוקה לטיפול, כנראה שכן, טיפול רציני!!!!! אבל היא פוחדת נורא!!!! ולא ממש מצליח.....אבל כבר שנים אני בטיפול..האם לכל החיים? זה מייאש כל כך. תודה שאתה פה, שבכלל עונה עוד... וסליחה שהצפתי ללא מחשבה :( מיכל

אני יודעת שהיא לא כועסת עליי בגלל מה שסיפרתי. היא כועסת כי אני מתעלמת. אבל אני לא יכולה אחרת.

כך הבנתי מהתשובה של אודי. אז לא. מצטערת.

פשוט התנודות הקיצוניות. שחור, לבן, וכאלה, את כבר מכירה. הם ביחד שם הטוב והרע. זה לצד זה, פחות או-או. לא חידשתי, נו... סוריקטה

מיכל יקרה .... מי אמר שזה כוונת המשורר.. אולי אודי רצה להזכיר לך את הטוב בתוך הכאוס שהיית בו ???? ... אולי הוא דווקא רצה שתילחמי על הטוב שלך .. ומי אמר שלמשורר האמת שנכונה לך ...יודעת אין אמת אחת .. ועכשיו מיכל מה נכון לך ??? מה את רוצה לעשות עם העץ השמח ..

בוקר טוב נשים ואנשים יקרים. רציתי להציע מסלול נוסף אם קשה בשיחות. אפשר לשלב גם רפלקסולוגיה למשל, אפשרי הרבה פעמים דרך קופות החולים. מנסיון אישי קצר עושה טוב, מגיע לנפש, נוגע במקומות הכואבים ובלי הרבה מילים. לי הרפלקסולוגיה עושה בעיקר טוב ולכן אני משתפת.

הי ת סופית, רעיון מעולה. אצרף גם את כיוון השיאצו (שלי באופן אישי מתאים) וסוגים שונים של פעילויות גופניות. מה שמתאים לכל אחד. ורצוי שיהיו קצת גם כאלה אפילו בעצימות גבוהה. בהתאם למצב הבריאותי. אולי גם תרגילי גמישות (שוב, לי זה מתאים, לא בטוח שלאחרים גם). סוריקטה (בכושר גופני שנחשב טוב מאד)

האם מי שמאובחן עם נוירוזה נרקיסיסטית יכול לחוש אמפתיה ? אני לא מדבר על היכולת לזהות כוונות במצבים מסויימים (כי את זה אפשר ללמוד), ספציפית מדבר על "תחושה של אמפתיה" לפי ההגדרה המילונית...כלומר האם מי שמאובחן עם נוירוזה נרקיסיסטית יכול "להרגיש" אמפתיה ?

משו כמו- אני לא מבינה מה תקוע אצלך...(: לפעמים היא אומרת לי אולי את לא צריכה טיפול ? - אחרי שאני משדרת שלא מתאים לי כרגע לשנות או לעבוד על משו בחיים שלי.

ואולי היא אומרת את זה כדי שתחשבי על זה לא כאמת ...כי אם שאלה למחשבה ... מה תקוע אצלך ולמה חשוב לך הטיפול ... וגם אני שואלת .והתדובות אצלך יקרה ואת כבר אמיצה לשמוע אותם ,תקשיבי לך ...

אודי.... ראית שכתבתי?

שלום אודי וכולן.. המון עבר עלי. כשיהיו לי יותר אנרגיות, אשב ואכתוב. נעמה, התרגשתי לקרוא אותך. אביב - מצטערת שהדאגתי אותך. אודי - .......... נטע.

וואוו נטע .... איזה כייף שבאת התגעגעתי ובאמת דאגתי ...בפעם האחרונה שהיית כאן היית במצב מאוד שבור ...מקווה שאת יותר טוב אשמח שתיכתבי כשיהיה נכון לך .. אתך אביב

וואי, אנשים חוזרים. הפורום מתנהג, בעיניי, קצת כמו עוף החול. איזה קטעים. היו בטוב כולם. וברוכה השבה, נטע. סוריקטה

אכן סוריקטה עוף חול מחוזק יותר אולי בריא יותר 😊

לא רגועה. אפשר שתשלח רוגע? שלח לי שקט... סליחה סליחה על הצפה של מילים. טובעת ומבולבלת.בעולם לא מובן של כעס...(עדיין יש טוב, יש.)מה קורה איתי? .......סליחה :(

הי אודי, כתבתי כאן בעבר על כך שסיפרתי שעברתי פגיעה למישהי שאני מכירה ומאז התעלמתי ממנה מרוב מבוכה. היא מצידה כעסה ונפגעה ממני, עד שיום אחד צעקה עליי בקול שיש לי בעיות באינטימיות ועם אנשים ושאני אדם לא נחמד, ושאני אדם אטום. ואני אחכ ברחתי לבכות בשירותים. לפני כמה זמן פניתי אליה בכתב (באריכות ובעדינות) וכתבתי שלא התכוונתי לפגוע ושחוויתי לא טוב את השיחה שהייתה בינינו. כתבתי גם שהיא נחשבת חברה עבורי ורמזתי שאשמח שנהיה כאלו. אבל בפועל לא הייתי מסוגלת לחזור לדבר איתה. נפגעתי עמוקות וגם מאוד נבהלתי מכך שצעקה עליי, ובגללה אולי יש אנשים שיודעים שעברתי פגיעה ושאני זקוקה לטיפול. אודי, אני מתביישת בכך שאני בטיפול. אני כל כך מפחדת ממנה. מתביישת גם. שהיא יודעת שאני פגומה, ושעכשיו יש עוד אנשים שיודעים כי הם שמעו אותה מדברת, וגם כי פנו אליה וסיפרה למה רבנו. איזה בושות. ואני ממשיכה להתעלם ממנה יום אחרי יום, והיא ממני. ואני לא רואה פתרון באופק. כי אני כל כך כל כך פוחדת לדבר איתה. ואני מרגישה כזאת ילדה קטנה למולה.

התחלתי לכתוב כאן ואז שצף של מילים יצאו ...העתקתי לטיפול לא לכאן .. זה עוד אחת מהדלתות האלה של הפלאשבקים של הגוף... אודי אפשר שתהייה איתנו ....

ילדה עטופה בצל שכחה, הכל רגוע שליו בגוף האישה. הן תשמור בתוכה סודותיה, תגן עליה בגודל מידותיה. זיכרון קצר מוציא שכחה ישנה, הבזק של דקה והילדה רעדה. אך אישה נבונה תשמור צעדיה, הילדה נרדמה ואיתה סודותיה....

ראיתי כתבה עצובה מאוד על גננת בגן פרטי, שחייה נהרסו בגלל עלילת שווא של התעללות, הסייעת והורה עורך דין במקצועו שהעלילו וכל ההורים והתקשורת עשו רעש גדול והוציאו את הילדים מהגן, אחרי שנה!!! שנה!!! היא יצאה זכאית לגמריי מכל אשמה. ומי שהעליל עליה? כלום! המשיך בחייו, הגננת ניסתה לשקם, לפתוח שוב, אף אחד לא נרשם...הלכו חיים שלמים של אדם בגלל אשמת שווא :( הייתי מתאבדת אם היה קורה לי כזה דבר! זה נורא!! כל פעם שאומרים גננת אני מצטמררת מזה...ואלה שמתעללות באמת זה נורא!!!!!!!!! עושות לכלנו גם שם רע!!! לא פלא שרוצים לשים מצלמות בגנים, הלכה הספונטניות בגן, האמת, נהפוך לרובוט, מפחד בגלל מצלמות. למה אדם אשם כל עוד לא הוכח אחרת? החוק הוא הפוך!! הורסים חיים שלמים של אנשים בגלל עלילות שווא.....ואתה יודע מה? בגלל אנשים שמתעללים וכל הפרסום הופך כל גננת למתעללת סדרתית, מוציאות לכלם שם רע! כמעט שנה שאני מוציאה כעסים על המון דברים...השינוי הזה כבר מפחיד..אודי, למה אני כזו עצבנית? כועסת על הרבה עוולות...העולם הזה מכעיס אותי פתאום!!! ועכשיו אליי, למה כל השנים הרגשתי שאני אשמה???? אם קורה משהו זאת אני..לקחת על עצמי אשמה...רוצה להוריד אשמה ופחד..ואז מגיע כעס ואשמה על אחרים...בכל נושא שבעולם. הסבר ? אפשר?

הפעם,אני לא יכולה לבוא לפגישה השבוע, שוב אי סדירות...זה כבר מחרפן. אני בסדר ובטוב כמו שכתבתי לכם, אבל יודע מה? מעצבן נורא! מעצבן שאם אני לא יכולה הפגישה נדחית לשבוע אחרי כי היא יכולה בשעה מסויימת ביום מסויים, מעצבן שאין לה גמישות בשעות. לא נפגשים במועד אז זהו! אין! אין פגישה במועד אחר, כי היא יכולה רק בשתי פעמים ספציפיות, יום ושעה ספציפים. אסור לי לשתף בטוב? אם אני בטוב לא נמצא זמן אלטרנטיבי? אם אני בטוב אז היא לא תתאמץ למצוא זמן? אם אני בטוב אז לא משנה? לא אכפת כבר למטפל שמטופל רוצה לשתף בטוב? לא מבינה...... אודי, כשמטופל בטוב, היית רוצה לשמוע על זה בפגישה? או שעדיף שיספר רק מה לא טוב ואז יקבל אמפתיה, כי אם אתה בטוב אין הזדהות, אין אמפתיה, אין אכפתיות... אוף זאת הרגשה של פולניה מצויה, חייבת לייצר דרמה, רע, לראות רע כדי שיהיה יחס אוהד...כי אם אני בטוב יש קנאה, יש צרות עיין, לא מפרגנים לך ברצינות, מקנאים בך, בחופש הגדול כלם מקנאים, במשך השנה שאתה עובד קשה לא מעריכים מי יודע מה...מעט המעריכים, יודעים לבקש, לטעון טענות. אוף והיא, אם רע לי והייתי אומרת שאני צריכה דחוף, היא הייתה מוצאת זמן" אם טוב, אז מיכל יכולה לחכות "(כמעט כתבתי את שמי האמיתי) אוףףףףףף, אחרים בטוח יותר דחוף לה לראות.... לא יודעת מה יש לי. מה אני רוצה, מרגישה כמו לפני פרידה ממנה, שנפגשות מעט ומתרחקות כדי שנוכל להפרד, מעין הכנה לפרידה...האם היא עושה לי הכנה לפרידה? הרי בתחילת החופש רצינו פעמיים בשבוע, ציפיתי ליותר וקבלתי פחות! טוב, אני אשמה דחיתי פגישה השבוע בלית ברירה....האם הפסיכו' מצפים שנהיה בטוב ונספר זאת ואז הם ילכו? אנחנו נשחרר??? לא מסוגלת לשחרר :( לא יודעת מה יש לי היום...

החופשה הכי ארוכה שהוא לקח בשש השנים שאני אצלו. 3 שבועות. זה מפחיד. אני יודעת שגעגוע זה לא רע. אבל פחד?מה עושים איתו?

שם וצורה וצבע וצליל ... מתיידדים איתו .... ועושים פעולות עד כמה שאפשר לבדוק רשת בטחון ...מעבר לכאן ..תראו יחד מה תעשי כשיהיה קשה ... ממליצה על חפץ מעבר, זה עוזר והעיקר רוני מנסיון אנחנו שורדות הכל הרבה יותר טוב ממה שאנחנו חושבות.... אתך בלב

אפשר גם לסמוך על עצמך...רצוי אפילו, הנה תראי כאן איזו דרך יפה עשית ועושה, מספרת על הרגשות שלך! נפתחת כמו פרח. את יכולה!!! והוא יחזור!

הי רוני, את יודעת להגדיר בעיני עצמך את אופי החרדה? (בדומה למה שאביב כתבה)? אני, למשל, מרגישה עכשיו שחסר לי כיול. אני מצליחה לבד, כבר למדתי (אבל כנראה שיש לי נטייה לשים לעצמי יותר מקלות בגלגלים בתקופות שלכאורה לא שומרים עליי). ואודי - היום יש ת'פטנט של כוסות חד פעמיות ששמים על השרשרת של האופניים. וואחד אפקט של טוסטוס. סוריקטה

ואלו רגעים בהם אני רוצה להיעלם בגלל החלקים התוקפניים שבי (גם מתוך תחושה שאיני ראויה לטיפול בכלל) ובגלל כמה מילים שהוצאתי החוצה ובמקום שאינו הטיפול ויכול לדלוף. אני בכל אופן, לגמרי עומדת מאחורי המילים שאמרתי. לילה טוב, סוריקטה

רגעים כאלה ...את יודעת המטפל בחופש המון זמן זה קשה בטרוף גם למנוסות ביותר . בנוסף העוגן של כאן גם הוא קצת לא היה . אודי היה בחופש ואחר כך שבוע תקלות וזה לא מוסיף לבריאות .. ו..אני מבינה שקשה לך עם החלקים התוקפניםאבל את יודעת לכולנו כאלה .. וזה בסדר לפעמים גם מותר לכעוס ... מניחה שזה שוב המקום הזה שהכעס על כל היבטיו מנהל אותנו...הרבה מחשבות יש לי בעניין אבל אני צריכה להתגבש איתם .. אז חיבוק ענק להיום וגם למחר שחופש כאן .... ואנחנו כאן לא נעלמנו..

חיבוק ענק! מצטערת שבקושי כתבתי, אני גם אחרי טיפול רפואי שיגביל אותי קצת לכמה ימים. (כן עובדת כרגיל). ותיקנתי קצת היום והייתי גאה בעצמי. שלך, סוריקטה

אני פה... לא אבדתי.

איזו מותק את! תודה! סוריקטה

רוצה להיות איתך למרות שאין לי מילים לומר לך.. כל המילים נגמרו לי בעץ השמח של אתמול .. מחוסלת מאז.. איתך-במבי

הי הופ. במבי אהובה, זה בסדר. אנחנו זו לצד זו. סוריקטה

הי אודי, אבדתם לי - כי הייתה כאן תנועה סוערת ועמוסה מידי עבורי. אני רואה את האנשים, אך לא הצלחתי לעקוב מספיק, להרגשתי. ובוודאי שאני יודעת שהתוקפנות היא חלק מאנושיותנו. מי אם לא אני מזכירה זאת תדיר כאן. אבל היה לה ביטוי לא טוב מול מי שלא טוב שזה יהיה מוחצן מולו. היות שאנחנו לא מושלמים, יש גם הרבה רגעים אחרים מול אותן דמויות בדיוק שהם רכים, ואולי ייצרו איזון. אולי. סוריקטה

בגישה הטיפולית שלה(היא עוס קלינית, לא פסיכולוגית), היא לא מוכנה לתת יד לטיפול/ פגישה לא יעילה. בתקופה האחרונה (כבר כמה חודשים טובים)אני במצב די סטטי. לא ככ מדברת, לא ממש משתפת. מדי פעם מצליחה קצת יותר לדבר אבל גם כשמדברת מרגישה שהרוב נשאר בתוכי. גם בטיפולים הקודמים שלי לא הרביתי לשתף. לפעמים כתבתי וזה הקל עליי. בטיפול הנוכחי אני יכולה לבכות הרבה. אני חושבת שהגעתי למצב שאני יודעת מה מפריע לי בדיוק ושזו נקודה תקועה אצלי אבל מנגד מרגישה חסרת כוח לעשות עם זה משו. וזו התקיעות שבה אני נמצאת כבר תקופה ארוכה. היא מבחינתה כל עוד אומר לה שהשתיקה יעילה או מקדמת אותי במשהו היא תהיה איתי בה. אני כמובן לא יכולה להגיד את זה כי לא מרגישה שזה טוב עבורי. כשחושבת אם להמשיך או לא את הטיפול, אז ברור לי שרוצה אותו. בפועל אני יושבת וכלום לא זז. היא אומרת לי שהתקדמתי ושיכול להיות שעכשיו צריכה משו אחר . אני פשוט מוצאת את עצמי יושבת מולה בחודשים האחרונים בדממה. ולא מרגישה צורך/רצון/כוח לפתוח את הפה ולדבר. בפגישה האחרונה היא הציעה שאבדוק טיפול תרופתי אבל אני לא חושבת שזה פתרון טוב. ניסיתי בעבר ולא עזר לי. לא יודעת אם בצעד שאולי יקרה יש בריחה או ויתור או יותר השלמה עם המצב והמציאות.. קבענו פגישה לשלישי הקרוב שכנראה תהיה האחרונה. היא בהתחלה הציעה כמה פגישות פרידה, אני מרגישה שזה מיותר כי להעביר את הזמן בשתיקה 3 פגישות לא יעשה לי טוב. מרגישה מבולבלת ועולות לי מחשבות שאם אני מסיימת את הטיפול והחיים שלי הם לא כמו שאני רוצה אותם כרגע, אז מה זה בעצם אומר עליי? זה אומר שזהו? שאין לי עתיד אחר? שאין סיכוי? וזה מפחיד אותי ואני לא רוצה לחשוב ככה על החיים שלי בהמשך. מקווה שיותר מובן. כתבתי לה מייל ארוך בסופ"ש שנראה לי הסביר לה והבהיר לה יותר את התמונה. היא ענתה לי ואני המשכתי. מאמינה שנדבר על זה בשלישי. לא יודעת אם זו באמת תהיה הפגישה האחרונה שלנו

הי חנה יקרה, כמה דברים: 1. גם המטפלת שלי היא עוסית קלינית. וגם הקודמת הייתה. לא יודעת, מרגיש לי פחות שמרני \ מחייב מפסיכולוג. אבל כמובן שחשוב שתהא עם הכשרה מתאימה ושיהיה קשר טוב. 2. שתיקה בעיניי היא סוג של דיבור בטיפול. לדעתי שווה לברר מה מקורה לפחות בשביל לוודא שלא תשתחזר עם מטפלת הבאה. 3. וואו את יכולה לבכות בטיפול. בעיניי זה הישג וגם מעיד על סוג של שחרור מולה. כרגע, אני לא אתן לעצמי לבכות בטיפול ולמולה. 4. אני כמובן לא מבינה וגם לא מכירה אותך, אבל לדעתי פגישת פרידה אחת היא לא ממש מספיקה. גם אם זה נראה חסר חשיבות או סתמי, לנפש מגיעה הדרגתיות בפרידה ופגישת פרידה אחת מרגישה לי סוג של חתך. 5. יש לך עתיד ויש לך סיכוי. לפחות לדעתי מהכתיבה שאת מביאה כאן. צריך הרבה סבלנות וזמן וגם השלמה שלא הכל יהיה בסוף מושלם. יקרה, אני ממש מקווה שיסתדר לך על הצד הטוב ביותר ושהתקופה הזו תעבור לך בקלות יחסית ותצמיח אותך למעלה.

כמעט בכל פגישה אני בוכה, גם אצל המטפלת הקודמת זה היה כך... ולגבי שתיקה- אני כבר לא בטוחה אם השתיקה אומרת משו וברור לי שזה גם הולך להיות אצל מטפלת אחרת. גם אמרתי לה את זה והיא גם חושבת כך. גם אני מרגישה טיפול קצת שונה לעומת הפסיכולוגית ייתכן באמת בגלל שהיא עוסית. לפעמים יש יתרונות לפעמים פחות. לגבי הפרידה- על פניו ברור לי שפגישה אחת לא מספיקה, גם היא הציעה כמה. אבל אין לי כוח לשבת ולשתוק עוד פגישות ולכן אמרתי לה. רוב הסיכויים שלא ניפרד מחר אבל מי יודע וגם לא הכנתי לה או קניתי לה משו ותודה יקרה!

היי חנה יקרה! חבל שלא הולך, אבל גם אי אפשר בכח...זה צריך בהחלט לבוא ממך, ומובן שסתם להמשיך בלי להפתח, חבל על הזמן ועל הכסף. מקווה שתוכלי למצוא מקום שבו תהיה פתיחות גדולה יותר. איתך, בהצלחה, מיכל

אבל לא חושבת שבטיפול אחר משו יהיה שונה. לפחות לא כרגע

חנה בהמשך למה שכתבתי לך למטה ... את יודעת בשתיקה יש תוקפנות ,יש כאב עצום ,יש פחד ,יש רצון שיראו אותנו מבפנים מבלי שנדבר ... בשתיקה יש המון המון רבדים ..מה היית רוצה שיקרה בשתיקה שם כשאתם שתיכן יחד בחדר ... האם היית רוצה שגם היא תשתוק ,שהיא תדבר ...האם היית רוצה לצייר בזמן הזה של השתיקה לכתוב ...לשמוע שיר יחד ..כזה שמילותיו ידברו אותך ... בשתיקה יש המון המון רבדים ..ומנגד השתיקה שלנו מכניסה את המטפל לחוסר אונים לחוסר יכולת הכלה.. ומאוד חשוב איפה זה פוגש אותה בתוקפנות או בכאב והפחד .... ככה או ככה חושבת ששווה לדבר על השתיקה הזו כמו שכתבתי לרוני לתת צבע נשימה מנגינה צורה לשתיקה אז יותר קל לדבר אותה ...בהצלחה יקרה ומסכימה איתה מאוד מאוד צמחת ...חיבוק

אז אני יכולה לשתוק הרבה מדי. גם פגישה שלמה מבחינתי... לפעמים בא לי שתדבר לפעמים בא לי שלא (: אני בעצמי לא תמיד יודעת מה אני רוצה ומה השתיקה אומרת לי. כרגע אולי היא משקפת איזה שהוא חוסר כוח/רצון להרפות ותודה רבה יקרה!

תודה אודי יקר... ואני רציתי שתכתוב את דעתך אך מנה ברור לי שלא תעשה זאת(:

תודה יקירותיי! אשתדל לעדכן אחרי הפגישה

הי סוריקטה, את באמת חושבת שאני כיפיית? הממ מוזרה שאת :) כי מעולם לא הגדירו אותי ככה בעצם אני המוזרה. ואת, את חכמה ולביאה ואת בסדר... אז אפשר שנפתח דיון קצר על בגדים? כי אנחנו , כאילו, נשים? ושמתי לב מהעבודה שנשים ממש אוהבות לדבר על בגדים שתדעי, שגם אני מתלבשת נשי. אצלי זה חצאיות שהם תמיד אותה גזרה וסגנון, חולצות חלקות, ונעלי ספורט (שעל זה מישהי מהעבודה העירה לי ואמרה שלא מתאים) ואותה מישהי גם אמרה לי שאני צריכה לעשות מהפך, ולהתחיל לגוון, וגם ללבוש שמלות, ובאופן כללי לשפר ולשדרג את עצמי. כי, כאילו, חבל... ת'כלס חבל, אהה?

הי מיקה, נו, כן, אני מוזרה... :-) מהפך לא בא ביום אחד ולא מעשה קסם. ואני גם מאמינה שדי בקטנה בסך הכל. מי שבטיפול יודע, לא? :-) אני פחות בעד הוראות הפעלה כי מישהו אחר רוצה. ושוב - להיות את. לזהות מי את. מקווה לשוב לכאן בקרוב, פשוט כי אני בדרך לעבודה עכשיו... שלך, סוריקטה

אודי :((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((( הלב שלי עומד להתפוצץ מכאב. אתה שומע ? רואה איך הוא מתכווץ מכאב והופך לסגול ? נראה לי שאמות עוד מעט. הלב שלי לא מצליח.. ראית ? כל כולה עניתי למיכל על ההודעה עם הזיכרונות של העץ השמח עם הכפכפים ההולנדיים של נעמה .. ובלי התראה,כך פתאום בבת אחת.. הרגשתי שאני עומדת למות מכאב.. כך הלב פתאום מפסיק לפעום ? כך בבת אחת ללא התראה ? מה אבא שלי הרגיש בשנייה שחטף דום לב ? איך שהשפתיים שלו הפכו לשחורות בתוך דקה/שתיים.. הכל כל כך בפתאומיות.. איזה עץ מסוגל עכשיו לרקוד ? הכפכפים הפוכים עכשיו ונראים כמצבה.. צבען לבן אפרפר וכתובות אותיות שחורות אותיות פורחות באויר לא מצליחות להתחבר למילה, למשפט, לפשר,למשמעות.. אודי... מה זה מוות ? אודי, אל תהרוג אותי על כניסה למקום פרטי שלך.. מתיישהו..שיתפת אותנו על מות אביך... איך אתה מתמודד ? גם אתה משתגע ? גם אתה נמצא בסתם ..ממש סתם באיזה עץ שרוקד בשלווה ופתאום משום מקום כאב מטורף מפלח את לבך ? כאב שאתה מרגיש שאי אפשר לשאת ? מעבר ליכולת ? איך אתה מתמודד עם הכאב אודי ? ואני אפילו לא קשורה בכלל לאבא שלי אז אני אפילו לא מבינה מה קורה לי, מה קורה איתי ... ????? עולם הזוי.. אני מרגישה כמו במבי גוסס על האספלט הקר.. כמו פעם כשכתבתי לך בנובמבר 2009.. במבי גוסס על האספלט הקר ואין לו כוח אפילו לגרש את הזבובים שעטים עליו, מרגישים שהוא נגמר..

שבוע טוב, מקווה שאני שואל בפורום הנכון, שאלה קצת מוזרה. אני בן 32, נשוי, ונראה צעיר מאוד לגילי, לעתים אף שואלים אותי אם אני מעל גיל 18. הנושא הזה גורם לי מאוד לחוסר ביטחון ואני כל הזמן מרגיש שאני צריך להסביר ולהוכיח את עצמי יותר מאחרים בעקבות זה. מה עוד שאני סובל מחרדה חברתית (היום ברמה יחסית קלה כבר אחרי טיפולים בעבר), מה שעלול לעתים להתפרש קצת כילדותי (למשל הסמקה). אני אשמח להמלצות לאיך ניתן להתמודד עם הבעיה. תודה רבה.

זה המשפט שאני בדרך כלל שומע, ש"בעתיד" זה יהפוך ליתרון. אבל מה עם ההווה? איך מתמודדים עם זה כרגע כשזה נחשב לחיסרון? שוב תודה על העזרה.

את יודעת במבי קראתי אותך שם למטה .... גם אני מוצאת את עצמי לעיתים קרובות חושבת איפה הילה , נטע , סנופקין ....ומעבר לדאגה עולה בי גם כעס שהן בחרו להעלם להן ולא להשאיר איזה הודעה שתסביר ...מה שמעיר את הדפוסים הדפוקים שלנו ישר לחשוב שחורות .. אני דווקא חשבתי על הילה הבוקר וחשבתי לי שהיא בטח סיימה את הלימודים ..ואולי גם את הספר ומעניין מה עם המשפט מול אבא שלה ...היא צמחה ועשתה המון דברים ועוד קודם לשידרוג נכנסה לכאן פחות...אז אוףף מותר ...לא ועם כבר נוגעים בדפוסים דפוקים אני חושבת שכשאנחנו מביטים בטיפול צריכים לראות מה כן עשינו ולא מה עוד נותר לעשות כי וואלה הגינה שלנו מלאה בעשבים שוטים מהסוג החזק ביותר ... מסכימה עם סוריקטה שיש דברים שכנראה ישארו כי זה הגרעין שנפגע אבל המון המון דברים גמישים וניתנים לטיפול ... וכן בצורת הטיפול של האנליזה הרבה יותר קשה פרידות וחופשים כי זה כמו ארבע או חמישה שבועות אצלי - ארבע חמישה מפגשים ..וכן המוות של אבא עוד יותר חידד את חרדת הנטישה ואת החסר ...ואיתם את החרדות והקושי ... תוסיפי לזה את ה"העלמות הפתאומית" של אודי ושל כולנו כאן ...ונו..את לא חושבת שאת דורשת מעצמך קצת יותר מידי .... מה היית אומרת לי עם הייתי אומרת שזהו אני לא ברת טיפול ורוצה לעזוב ... אתך שבוע חדש וטוב יותר

את יודעת ? ראיתי את עץ התודות והשמחה שפתחת ..רציתי לכתוב אבל לא הצלחתי... בשבוע שעבר ממש רבתי עם אמא צביה על הנסיעה שלה... די השתגעתי.. גם אמא צביה אמרה לי פתאום שזו פעם ראשונה שהיא נוסעת אחרי שאבא שלי נפטר.. אחרי שהיא אמרה את זה הרגשתי גל של כאב שאי אפשר בכלל לתאר... אנחנו נפגשות ארבע פעמים בשבוע, וזה הפך למשהו כל כך רגיל.. המון פעמים אני מגיעה אליה בפיג'מה.. אם היית אומרת לי שאת לא ברת טיפול לא הייתי מקבלת את זה בגלל שאת מאוד מאוד מחויבת.. אפילו פה בפורום את מאוד מאוד מחויבת... את אדם מקסים אביב.. מתה לדעת מה את לומדת... שלך-במבי.

אני מחוייבת את הולכת לטיפול 4 פעמים בשבוע במשך שנים ...זה לא האמא של המחוייבות !!!!!! וכאן בפורוםאת לא מחוייבת .. לדעתי את מוציאה דרך אמא צבייה כעס על המוות של אבא .על פרידות על נטישה .. כן ויש בך המון פחד ..פחד קיומי מהלבד .אולי כי כולנו גם סומכות כאן שהמטפלת בחופש אודי כאן ופתאום גילינו השנה שהכשלים הטכנים כאן מונעים לפעמים כניסה ...אבל צריך לזכור שבסוף דברים מתייצבים ונרגעים ....(אודי אחד המשפטים המופנמים 😊) ובקשר לעץ זה מה שיפה בו ...תכתבי אפילו מיליה אני כאן .. את לא חייבת וזה בסדר גם אם לא אבל לפעמים מילה אחת עושה את ההבדל ....אתך

חשבתי אם אפשר לפתוח עץ כזה של נעמה..עץ שמח? להתחיל אותו דווקא בתחילת שבוע, אולי בימי ראשון? אני כבר התחלתי, הרבה דברים קורים, פחות פוחדת לאבד את הטוב, פעם פחדתי שאם אני אשמח אז בטח אני אשלם על זה במשהו רע, כי לא מגיע לי לשמוח. היום חושבת שמגיע לי לשמוח בלי להתנצל, טוב לי עם בעלי בזמן האחרון, הדברים החלו להסתדר... טוב לי עם עצמי, פחות שונאת יותר מקבלת ואוהבת. ולמרות שקרו שני דברים שקשורים לבריאות שלי ושל ילדי, אני בסדר, הכל מטופל ומאמינה שיהיה טוב. אם זה בסדר, אז קוראת לעוד בנות לנסות לכתוב על השבוע שחלף ולפתוח בטוב. ואם תוכל להוסיף אודי, דבר טוב משלך גם יופי :) שבוע טוב ושנראה את הטוב! מיכל

נו אז מה את אומרת תפתחי אחד כזה כל שבוע .....אני אשמח ויש לנו גם סמילים :):) אבל מציעה כזה שאודי יענה עליו בחמישי אם ירצה או כלל לא כדי לא לסגור אותו ככה כל השבוע הוא ישאר מזמין ...

קודם כל סליחה ענקית ...לא הייתי צריכה להתערב בעניין העץ ואודי... זה העץ שלך ואני יודעת עד כמה חשוב לך התגובה של אודי ...אז קבלי את התנצלותי הכנה . ולשבוע .... קשה לי לכתוב כאן לגבי השבוע כי זה מרגיש חשוף אבל אני אנסה ... השבוע היה כאן המון יחד שחימם את הלב . הצלחתי להגיע למפגש משפחתי ספונטני שהיה מאוד נעים. התחלתי לחשוב מה אני עושה הלאה בלימודים וזה מרגש שאני חושבת גבוה . מצאתי שירים חדשים והיו עוד מליוני רגעי אושר.... תודה לך על האפשרות שיהיה יום מבורך....

יואו נעמה... הרבה עבר מאז שנפרדת מאיתנו. הזכרת לי נשכחות, כמה טוב יש לי לספר לעץ השמח שלך :) איך עודדת את כלנו תמיד!! כל יום רביעי פתחת עץ שמח, רצית שנמשיך אותך אך אף אחת לא יכלה להתחייב...רק את!!! אז לזכר ימים עברו: תקופה טובה עוברת עליי. החופש הגדול עושה לי טוב ולמשפחה. כבר לא חותמת במ. או מי ;) שלמה, מוכנה להקרא מיכל! פחות שחור לבן, יותר חיים צבעוניים, מקבלת שבטוב יש רע וברע טוב...גם אם קצת מסנוור לפעמים. נעמה החכמה!! איך את? עדיין בטיפול או שעזבת? עדיין שיחות עם עצמך? מקווה שיחות טובות! בטח סיימת מזמן ללמוד או אפילו עוד לומדת לימודי המשך בשביל הכייף? טוב לשמוע ממך ושאת במקום טוב!! תודה ששתפת! הרבה עזבו, במיוחד שהפורום השתדרג והשתנה והיו בעיות טכניות זה שיבש... מקווה שיחזרו לפחות שנדע משהו. שמחתי לקרוא אותך! שתמשיכי להיות אופטימית, אולי עוד ננסה לפתוח עצים שמחים עם כפכפים הולנדיים, יואו מעניין במבי אם ראית? ראית?במבי, כל הדימויים שלך לעץ זוכרת? מיכל, השלמה! והשמחה בחלקי לעת עתה.

מיכל, נעמה וכולכן.. כן.. אני זוכרת.. העץ חייך,פרש זרועות ,רקד מצד לצד ועגילי העלים שלאוזניו נעו ,זעו , כפכפיו ,כפכפים הולנדיים לרגליו, צבעוניים , מקישים פופ ,פופ ,פפ ,פפ.. וחיוך רחב ,עיניו בורקות,זוהרות,שמחות.. צבען ירוק.. וכשהתבונן למעלה השתקף מעט כחול בירוק .. יצר צבע חדש..כמו מבטיח.. משהו מזוהר הרקיע.. כן .. זוכרת.. וואוו,.. תוך כדי כתיבה וזיכרון הרגשתי שאני עוד מעט וחוטפת דום לב.. כמו אבא שלי.. אפסיק כאן.. מתנצלת שלא הצליח.. נעמה חיבוק לשובך ולכל מקום בו תהיי גם לך מיכל מקסימה.. לא מצליחה לכתוב פה ,אפילו לא אות.

דווקא כתבת המון מילים ואותיות .. משמחות ונעימות בוקר טוב ❤

במבי יקרה שלי! זכרונות זה דבר טוב לא? עצוב לי שכך את מרגישה עכשיו...וחבל שהטוב שלי מקלקל לאחרות... במקום...לא יודעת מה חשבתי לעצמי..אולי זה מדגיש את הרע של האחר? צר לי שכך את מרגישה בלב הרגיש והמיוחד שלך.

במבי אהובה, אני מדמה לי את העץ השמח באבל, כאוב, הגעגועים והבלבול שהוא בוכה מזינים את השורשים ונכנסים פנימה עמוק. ומדמה אותו, יחד עם האבל הבלתי נמנע הזה, גם עדיין איתן, ויציב. עצוב ומיואש, ולרגע שם לב לציפור שיושבת על אחד הענפים שלו, שמח בה, שמחה שעוד קהה ביחס לעצב, אבל שגם היא לאט לאט מחלחלת. ליבי איתך, יקירתי, קשה לאבד אבא, אולי אפילו במיוחד כשהוא לא כזה קרוב והלב לא יודע מה להרגיש. מקווה שלאט לאט תוכלי ליהנות גם מהציפורים הקטנות, ולא להרגיש רק את האבל המחניק. אוהבת, נעמה.

מיכל, את חמודה :) ואת נשמעת לגמרי שלמה... ומתחשק לי גם לכתוב, שחופשת הקיץ היא תמיד תקופה טובה לגננות ;-) (אבל בסדר, זה כבר סתם מתוך "מירמור" שלי, כעובדת שאין לה ממש ימי חופש...)

מיקה יקרה! זה בסדר, רגילה שכלם מקנאים בנו.;) אני גם חושבת שהחופש ארוך במיוחד לילדים ואם היו משכילים לעשות היו עושים כמו בחו"ל ששם אותו זמן חופש רק שבמסגרות הלימודים יש קייטנות מהמדינה כמו קייטנת החופש הגדול שבארץ שלנו לא ממש משכילים לעשות ויותר ימי חופש להורים ...אם מנחם אותך אז אנחנו לוקחות את העבודה שלנו הבייתה כל השנה....מכינים בבית, ומכינים בעבודה בזמן החופש במשך שבועיים לפחות מנקים ומסדרים( אין גמדים)מתקשרים הורים, אסיפות הורים, מסיבות.יש השתלמויות וימי הערכות שעליהם לא משלמים שעות נוספות. תמיד היו על חשבוננו..אנחנו מוציאות כספים מעצמנו על הילדים כי אף פעם הכסף של העירייה לא מספיק. כמו שבעלי אומר על עצמו מעולם לא הבאתי עט לעבודה...אנחנו מביאות המון דברים.. משכורות נמוכות. והלוואי שיכולתי לקחת חופש באמצע השנה כשלי מתאים!!אסור לנו גם לטוס לחו"ל אפילו אם יש לי ימים חופשיים כמו סוף שבוע למשל...פוחדים שלא נחזור ;) רוצה לטוס לחו"ל בחצי מחיר ממה שאני משלמת בקיץ!!! ועם כל עם ישראל בדוחק בשרה תעופה. משכורת נמוכה וחופשות יקרות..אין במה לקנא והחופש תמיד עם הילדים הפרטיים פלוס ילדים של אחרים כי אין להם מסגרת ו"תעשי טובה ליום אחד..." מספיק דברים?? חחח אבל כן, חופש טוב לכל אחד ולא תמיד היה לי טוב בחופש..סליחה שהוצאתי את כל העצבים..נמאס לשמוע על החופשים שלנו...שהמדינה תזיז את עצמה ושתתן לילדים קייטנות כמו בחו"ל מסובסדות! ומורה שרוצה לעבוד שיעבוד.ושימי העבודה של ההורים יגדלו! אני בעד....כל מה שכתבתי לא מופנה אלייך יקירתי. אלא באופן כללי תמיד הדשא של השכן ירוק יותר וזה לא בהכרח. ועכשיו ברשותך אפנה שוב לטוב שעוטף אותי.

מיכלי לא יכולה לא להידחף כל כך יפה לך החיוך והשמחה והלב שמלא בטוב שרק ימשיך ככה .. וזה בסדר גם נפילות ועצירות ....זה נקרא איזון כשזה יחד

איזון. מילה שמתחילת הטיפול מלווה אותי..שנים. המתנה הראדונה שהבאתי לה היו מלחיות. מלח ופלפל וכתבתי לה שנדע את המינון והאיזון המתאים. משהו כזה

מיכל, כיף לשמוע על השלמות הרבה יותר הזו! וכיף לראות אותה... אני עדיין בטיפול, אבל פחות אינטנסיבי, ופחות כי אני חייבת ויותר כי יש לו מה לתת לי. השאלה שלך על שיחות עם עצמי הפתיעה אותי לרגע, כי גרמת לי להבין שהן פחות נוכחות. אני מתלבטת עם עצמי, תוהה, אבל יש פחות תחושה של שני צדדים שונים, שני צדדים שהאחד יכול לטרוף את השני. אולי זו האינטגרציה, ששני הצדדים אומרים "אני", "אני כועסת על הבן אדם הזה, אני לא מרגישה בנוח עם הכעס הזה, אבל אני עומדת מאחוריו" או "אני לא מרוצה מעצמי, אבל אני יודעת שזה מה שיש". תודה על השאלה הזו, היה מעניין לחשוב אותה. :) ואני ממשיכה ללמוד, וכנראה אמשיך ואמשיך ואמשיך. אוניברסיטה היא מקום שנעים להיות בו, לחשוב עם אנשים חכמים ומרגשים וליצור מחשבות משל עצמי. לא יודעת מה יהיה איתי הלאה, כי עולם האקדמיה די מגעיל ורווי פוליטיקות שאין לי פניות נפשית אליהן, אבל גם קצת כיף פה. נחכה ונראה לאן אתגלגל... את נהדרת, מיכל. וריגשת אותי בטירוף עם העץ השמח שפתחת מקווה שתמשיכי לא להתנצל כשאת שמחה (וגם לא כשאת עצובה, גם על זה אין מה להתנצל). נעמה.

הביקור מולדת של נעמה ..הזכיר לי עד כמה חסר לי עץ כזה כאן .. פעם מזמן במקומות אחרים הייתי נוטעת אחד כזה כל שבוע והיינו מוסיפים עליו ענפים עוד ועוד במשך השבוע ...כבר מזמן לא עשיתי את זה . בהתחלה כי לא רציתי שיחברו אותי אביב של כאן אליו משם .. אחר כך מודה במידה מסוימת שכחתי להיות שם בהודיה מלאה על היש כזו שגם באין רואה את הטוב .... אז.... תודה על אמא אדמה ופרייה ותודה על כאב שמצמיח תודה על היכולת (לפחות בניסיון) להיות בעצב תודה על שירים ומוזיקה תודה על בעלי החיים תודה שזכיתי בחבר על ארבע כל כך הרבה שנים תודה על בית ומשפחה תודה על משפחה מורחבת שמלמדת אותי על קשרים ואנשים תודה שקמתי הבוקר תודה שיש איפה לכתוב תודה על אנשים טובים שבדרך תודה על הדרך גם על הבורות והקוצים תודה על היכולת לצאת מהבורות ולרפא את הקוצים תודה על פרידות ותודה על קשרים תודה על האור כמו תודה על החושך תודה על פרנסה תודה על צמיחה ולמידה תודה על היכולת ללמוד להכיר את עצמי תודה על הגוף שלי תודה על היכולת ללמוד לטפל בגוף הזה תודה על מטפלת נפלאה ועל קשרים אחרים תודה עלייך אודי על נתינה כל כך ענקית תודה על כל מי שכאן , קבוצה מיוחדת כל כך תודה שיש לי מימה להכין אוכל תודה על היכולת להכין את האוכל - פיזי תודה על היום הזה .... וזאת אני אז לא יכולה לא לסיים בשיר של זמרת מדהימה שמתרככת עם השנים ונעשית בעיני עוד יותר משובחת ...והשיר בעיני מדהים על החיים על השמחה כמו על העצב על היחד כמו על הלבד ...על עונות השנה , חיים מוות ...גלגל... מומלץ לעצום את העיניים ולהתמכר להרגשה העוטפת מהקול והצלילים ....טוב אני משוחדת לא כולם חייבים לאהוב ... https://www.youtube.com/watch?v=c4vLUvpzn2c אוהבת אותכם המון ...

אהבתי ;) המון תודות...איזה יופי! תודה על החיים. הנושא של לרצות להעלם נעלם בינתיים בתקופה זו של חיי...בלי התחייבות😀 כמובן תודה לאודי על המקום והתמיכה!

תודה שקמתי תודה שהיה לי איפה לישון תודה על עבודה תודה שצריך לנקות את הבית זה אומר שיש לי בית תודה על מטפלת וטיפול ודרך תודה על השמש והשמים והציפורים תודה על האויר שאני נושמת תודה על עיניים שרואות תודה על אזניים ששומעות תודה על הגוף הזה שסובל אותי תודה שאני חיה תודה על החיים האלה סהכ יפים תודה על משפחה וזוגיות תודה על הטבע והמוזיקה תודה על בגדים שלגופי תודה על כסף בארנקי תודה על המקום הזה על האפשרות להוסיף ענפים לעץ הזה ... תודה על היכולת להיות בהודייה לעולם הזה יום נפלאאאאא

תודה שנושמת תודה שקמתי תודה על גוף שמזכיר שזקוק לטיפול תודה על אויר שנושמת תודה על מים זורמים בברז תודה על אוכל תודה על בית תודה על משפחה שאיתי תודה על יחד תודה על הלבד תודה על העצב והכאב שמצמיחים ומרפאים תודה על מי שאני ומה שאני תודה על לימודים ועניין תודה על עבודה ופרנסה תודה על המקום הזה ותודה אודי שאתה מאפשר כל כך

אתמול החלטתי לא לכתוב בו להיות באמת בחופש מכאן .. מהבוקר מגרדת רצפה מתכננת לכתוב כאן כדי לאזן ולא הצלחתי אז עכשיו... תודה על היום שעומד להגמר תודה על יד תומכת שקיבלתי תודה שאפשרתי לעצמי להיות בכאוס תודה שהכאוס לא בלע אותי היום תודה שאני מבינה גם אם עדין לא מסוגלת להיות בעצב את חשיבותו תודה על הסרט הכל בראש שהצלחתי הפעם לראות ולא להתנתק תודה על תובנות וחיבורים משם גם עם כואב תודה על תוכניות לעתיד תודה על האפשרות לכתוב כאן תודה אודי שאתה מאפשר כל כך תודה על מי שחוזר תודה על מי שאני כן תודה על עצמי על כל חלקי ...לומדת להכיר אז נעים מאוד ...

פותחת כאן עץ לינשוף שלנו , שביקשה שנהייה איתה בזמן הנסיעה שלה רחוק אל מחוזות ילדותה .. ינשופי אהובה מקווה שתצליחי להיכנס ולראות ולהעזר ביד המושטת והחיבוק שלנו אלייך .. וכמו שאודי כתב לך אנחנו כאן מחכים לשובך שלמה ובריאה ....עוגן איתן ויציב אתך אהובה מחבקת את כולך ...שימרי עלייך

ינשוף אמיצה ! איתך בנסיעה, יד ביד.. איתך ,במבי.

איתך ינשוף...יהיה בסדר. נסי להנות.

הממ..ייתכן שפיספסתי את ההודעה הרלוונטית, אבל ינשוף, מאחלת לך הצלחה , חוזק ויציבות..

מצטרפת.. נסיעה טובה יקרה ושובי בשלום!

אודי , מאחלת גם לך סוף שבוע רגוע ונעים.. מנסה שוב להכניס גם אימוג'י.. מעניין אם אצליח.. 💜💐 יש!!!!!!!! 🙌🙌🙌

הגבתי לאביב ששאלה בשלומי גם כתגובה לשאלתך כלפי ואיך אני לקראת הנסיעה. לפני הנסיעה בשבוע הבא אני זקוקים למילים שאפשר לאחז בהם שיתנו עוגן ושנרגיש פחות לבד.. אפשר?

הי ינשוף, מקווה שהעיתוי לנסיעה טוב לך. שכן הצלחת להתכונן. אילו הייתי שמה אותי שם - זה הכי מפחיד. לעשות את הדברים של היומיום, אבל לא בבית. להתרחק. מקווה שתהיי מוקפת בנפשות תומכות איכשהו. מחכה לשמוע חוויות. מאחלת לך שתהא זו הפתעה נעימה שאפילו תחושי שתרצי להעצימה, ושאם תהא הצפה, תוכלי להגבר עליה, ויהיה לאן להיאסף בזרועות פתוחות. אנחנו כאן פורשים ידיים ומחבקים. סוריקטה

אין לנו כלב יותר הכלב שלנו מת ואנחנו עצובים מאוד ... אפשר להיות כאן קצת ...אפשר יד . הרבה רעש בראש ...בנוגע למוות .. ואמא .....והאין , מתקשה עד מאוד להחזיק והעצוב הוא שפתאום מבינה את מהות הפיצול ....אני רובוט שלא מרגיש כלום והחלקים שלי מרגישים הכל במקומי .. נמאס ,עצוב , מורכב כל כך

אודי, בדיוק כתבתי לסוריקטה. ואני רוצה לכתוב גם עכשיו ובנפרד, שאני בכלל לא אמורה להיות אריה. אני לביאה! אמנם בלי הרבה אומץ ובלי הרבה נשיות. אבל עדיין לביאה. אודי, אתה חושב שיש איזשהו סיכוי שמישהי תוכל לאהוב אותי? אבל לאהוב באמת? ולחשוב שאני יפה? ונשית? לא יודעת, אולי אני צריכה להתלבש יותר יפה? אוף, הלוואי...

הי מיקה, מכירה את הספר 'לביאת'? http://www.leviat.co.il/ כתבה אותו בחורה בעלת השכלה בתואר מגדר והנושא בנשמתה. ובאשר לבגדים - אני בעד להתלבש כמו מי שאת. כמו מי שאת מרגישה באותו יום ונוח לך עם זה, מרגישה לא מזויפת. בהנחה שאת מצליחה לזהות. לאחרונה נטיתי להיפרד מבגדי עבר עם זכרונות של פעם, הגם שהם במצב טוב, עלו ת'כסף שלהם, וגם מתאימים עדיין לאופנה. מתלבשת פשוט. לא גנדרני, לא נוצץ, כן בגדים של נשים. כמעט תמיד צבעים חלקים (אבל צבעים, כן) בלי קשקושים, דוגמאות, הדפסים, עיטורים או תכשיטים או איפור. לא טועים בי. אני נראית אישה. לשפת הגוף והעיניים יש תפקיד, כידוע. שלך, את כייפית, סוריקטה

היי לאודי ולכולן, עלו בי מחשבות של סיכומים ביני לבין עצמי, ונזכרתי בתקופה שלי כאן. אז קפצתי לבקר, להסתכל קצת סביב, והחלטתי גם לומר שלום ועוד כמה מילים למי שזוכר. שמחתי לקראת השמות המוכרים, געגוע שנעשה נעים במיוחד כשקראתי וראיתי תזוזות, ניצנים חדשים, מקומות אחרים. יש פה תנועה, לפחות כזו שרואים במרווחים גדולים, וזה מרגש. וגם כל מיני שמות שהתגעגעתי ולא מצאתי, דפדפתי קצת אחורה אבל נראה שהן אינן כאן, או כאן מבעד למסך. שולחת לכולכן, מי שכאן ומי שלא, את אהבתי, געגועיי וסקרנותי לשלומכן. ואולי לא מתאים, בתור מי שרק קופצת לרגע אחרי זמן רב אי שם בחוץ לארץ של האינטרנט, אבל כמעט ומתפרצת בי השאלה הכנה "מה שלומכן?", ובא לי להזמין את כל מי שכאן לשבת ליד העץ השמח ולספר את הטוב ואת הכואב, להתעדכן קצת. ומניחה את זה כאן בעיקר כמשאלה, שמובן לי אם לא תתממש, ובכל זאת נותרת כהזמנה. התגעגעתי. ורציתי לספר שאני בטוב, ובאמת. קראתי אחורה דברים שכתבתי, כחלק מפרץ הנוסטלגיה הזה, והכאב שעטף אותי כל כך היה לי מוכר וידוע ובכל זאת רחוק ואחר. והבנתי שיש בי ידיעה היום שאני כבר לא אכאב ככה, או לפחות לא בעבר-הווה-עתיד הקרובים. שאני מכירה את העומקים, אבל נבנו יסודות טובים מספיק, והבור שצריך להיחפר כדי לבנות את הבניין פחות או יותר נסגר בבטחה בקורות ביטחון ובקומות שונות. ועדיין רעידות אדמה ורוחות חזקות יטלטלו, כי זה הבניין שאני, אבל הוא כבר לא מתפרק, ואני לא חוששת שיתפרק. ונעים, נעים לי לחיות. וגם מפחיד, אבל או שהפחד השתנה או שהתיידדתי איתו, כי הוא חלק ממה ששומר על החיים ולא מסוכני המוות. מפחיד שאמות, ולא מפחיד אז אני רוצה שאמות. לא יודעת איך להתנסח כך שלא יהיה מתקתק מדי, איזו פיסת תקווה תלושה וחסרת רגישות באמצע ים כאב. כי לא מתקתק לי, פשוט אחר, ויציב יותר, ושלם יותר, יחד עם המרירות והחמיצות שגם באים. מכירים את הטעם אוממי? משהו שעושה שיהיה להכל יותר טעם? אז כזה. משאירה את זה כאן גם כי רציתי לשתף, גם כי הייתי גאה ורציתי לחלוק את התחושה הזרה-משונה הזו, וגם כי הייתה בי תקווה שיהיה לכם נעים לשמוע. הפורום הזה היה לי מקום משמעותי בתקופה משמעותית (משמעותית דווקא על חוסר המשמעות שבה), ורציתי להודות לכן ולך אודי, מאוד ומעומק הלב. על המקום, ההקשבה, העובדה שהיום אני יכולה להרגיש בנוח לחזור רגע ולומר שלום, בלי להתבייש יותר מדי (טוב, רק קצת), ובלי להיכנס ליותר מדי סרטים. זה אומר מבחינתי משהו על הביטחון העמוק שנוצר, לצד הערעור שהיה כל כך קל להרגיש מעל לפני השטח. ושוב, לא רוצה נאום מתקתק ומנותק, היה לי גם קשה, היו התמודדויות כואבות שהזירה הזו זימנה שהתרחשו בעיקר בתוכי ופחות הרגשתי בנוח לתקשר. אבל לקחתי גם מהן דברים, וגם אם הייתי מוותרת על חלקן הן חלק ממני ולימדו אותי על עצמי. ואודי, רציתי לכתוב לך באופן אישי תודה. אני חושבת שנתת לי דברים בכל מיני רבדים, כאלה שלא הייתי מודעת אליהם (אבל וודאי חילחלו). קראתי אחורה את התגובות שלך אליי, וקראתי אותן אחרת, נחשפו בפניי עוד רבדים שאני לא יודעת אם הייתי ערה להם בזמנו. אני חושבת שמתוך העומק של המצוקה והצורך הפרטים מטשטשים, ואיכשהו המוקד נעשה עצם זה שנתת ומה נתת קצת אובד. לא לחלוטין כמובן, אבל אולי מי שנורא רעב שם לב פחות לכל הטעמים. ועכשיו הרגשתי את העושר שפיספסתי, שאולי היה גם תובנות ומחשבות, אבל בעיקר איזו נוכחות שהצלחת לייצר. ומצחיק שמרוב הצמא למילים וחיפוש מענה לאיזו שאלה שבוערת אולי פספסתי את זה שעיקר מה שהיה מזין ומצמיח זה שפשוט היית. נכחת, הבאת מעולמך, באופן די מדהים הצלחת להגיב בשתיקה מקבלת במדיום שדורש מילים (לשלוח שיר שימלא את החלל, להעביר מבט בשתי מילים). וכנראה שלא באמת פספסתי, אלא קלטתי בערוץ עמוק יותר, שמאפשר השפעה מבפנים. אז תודה, המון תודה, וכזו כנה ואמיתית. זהו, מחשבות שהרגשתי שאני רוצה לחלוק אתכם, לקפוץ ולהגיד שלום ולהשאיר את הדברים שחשתי ששייכים לכאן. בהמון אהבה, נעמה.

וואוו נעמה ... מרגשת כל כך חסרה אותך כאן ושמחה כל כך שהתרוממת מכאן ועפת לפסגות ... העץ החיובי שלך מזכיר את העצים ששתלת כאן שהם עדין כאן איתנו בלב...כן זה מדהים איך זרעים שאנשים זורעים נשארים איתנו לאורך זמן ..גם בהעדרו .. אז תודה שקפצת לביקור ...ושיהיה הרבה טוב , ותמיד תבואי כשתרגישי צורך / רצון בלי בושה יש לך כאן חתיכת מקום .....

תודה יקירתי, שולחת לך אהבה ומקווה שתוכלי להעניק לעצמך ולשמוח בעצמך כמו שאת עושה לאחרים.

הי נעמה, נעמה המאד חכמה. כבר אז היית גדולה, מקומות שאני אולי לא אכיר. וצמחת עוד, יפה שאת. תזוזות... המממ... לא הייתי אומרת שאצלי ניתן לראות תזוזות. שנים מרגישה שאני מנסה לתחזק את הקיים, ההישג מפעם, ועכשיו עם הגיל, זה כבר פחות קל ומרגיש יוצא משליטה. מפחיד אולי שמרגיש שיש, כי אז מפחיד לאבד, גם למות. מכירה את הטעם אוממי. כי רציתי להגיד שמכירה :-) עניין של עוצמות, כנראה. בדרך כלל ייתכן שייראה אחרת כשמתסכלים מרחוק, פרספקטיבה. בעקבות הודעתך גם אני דיפדפתי לאחור. היה שונה. אנ'לא בטוחה שהייתי מזהה את עצמי. אולי לפעמים כן. אבל זה ככה גם מיום ליום. פתאום חשבתי שאין כאן לאחרונה דמות שמתנהגת 'טרולית' ואין כאן דמות השעיר לעזאזל האפיינית. ודברים כנראה מחלחלים אפילו בפגישות בהן הדיסוציאטיביות מככבת עוד ועוד. כתבתי זאת לאביב נדמה לי לא מזמן. זה עובד, אבל, כנראה רק כששומרים על רצף אפילו טכני. הזמן עובר, וזה משהו שלי עדיין לפעמים מאד קשה לתפוס. זמן. אודי אלוף התמצות - אין - הוא כזה חכם. בוקר, אהבה גדולה אלייך, סוריקטה

סוריקטה אהובה, את יודעת, כשאני אומרת תזוזות אני לא בהכרח מתכוונת לתנועה שועטת קדימה, שינויים ותהפוכות אין קץ. אני מתכוונת גם לתנועה היומיומית הקבועה, לשינויים הבלתי נמנעים בשגרה, התנועה שמאפשרת ללכת ברחוב בלי להיתקע בפח אלא לעקוף אותו. השימור שלך את עצמך הוא תנועה, גם אם מתערער קצת לאחרונה. ובהודעה למעלה פתאום התנועה היומיומית הזו, שכוללת גם את החלקים התוקפניים שיוצאים החוצה, פתאום היא ערערה יותר מדי. ואז באת וכתבת, בניסיון לעבור את הפח הזה, ואני מקווה שגם אם מעדת על איזו לבנה כבר תחזרי להמשיך ולצעוד. מאמינה בך, סוריקטה. יש בך המון כוחות, של רגישות ושל חוכמה, והמון כוחות שהיו ועודם נגדך אבל לא רק הם מה שקיים. המון אהבה יקירתי, שולחת כירבולים, נעמה.

נעמה יקרה!!!! כמה טוב לראותך כאן!!! מסכימה עם אודי, זה מזכיר לי מתבגרים שמדברים אליהם ונראה כי הם כלל לא מקשיבים אבל משהו נקלט כך גם אצלך! יואו...כתבתי לך למעלה, דווקא זכרתי אותך בטוב, בעץ השמח! שעודדת אותנו למצוא את הטוב של אותו שבוע נעמה החכמה כל כך! אל תברחי לפני שתקראי תגובות!! מיכל ( כבר לא מי ;) ) 🤗😍השתכללנו

מיכל אהובה, איזו מרגשת את! כמה שהתרגשתי לראות את העץ שפתחת שם, הרגשתי שזה ביטוי כל כך מדהים ומרגש לזיכרון חיובי ונעים אותי, מה שעשה לי נעים בלב. כשכתבתי על תזוזות וחשבתי עלייך, חשבתי על המיכליות שנהייתה לך, ושמחתי מאוד. וכבר אוסיף גם אני לעץ השמח, ואענה לכמה מהשאלות שלך. נשיקות רבות, נעמה.

מרגישה שמציפה פה במין גל כזה של "היי". אבל הנה,בנתיים. ותודה שאתם לוקחים ממני קצת מכל הדבר הזה... לא נרדמת מילה לא נרדמת מילה כותבת כותבת לא נרדמת החלטתי שיהיו מילים ולא מידי כדורים זה יצא המון מילים פחות כדורים מעט מאוד שינה הרבה הרבה- המון פחד .

המילים גם מדברים בשבילינו תודה

טוב שכך...הכיוון הזה חיובי ממש! את נהדרת! יש בך המון כחות! מאמינה בך. מחבקת ומחזקת :)

יקרה את לא מציפה ...ותמשיכי לכתוב זה עדיף מהאין מילים ... כשיש מילים אפשר להיות אתך .. תודה שאת מאפשרת לנו את המקום הזה ... וזה בהחלט עדיף מכדורים ...

כבר לא יודעת מה חושבת ומה מרגישה

אוי יקירה, יכולה לפרט? מה קורה?

זו תצטרך להיות בחירה שלי והיא כמובן לא תחליט עבורי. ומתוך המצב הקיים שנמשך הרבה מאוד זמן כנראה שלכרגע זו ההחלטה נכונה. בעיקר מפחיד, שונה, לא מוכר והרבה תחושות ומחשבות על מה זה בעצם אומר על החיים שלי...

חנה פתאום קפץ לי לראש .... את בוחנת אותה ? רוצה לראות אם היא תשב איתך בביצה הטובענית .... אולי את מבקשת ממנה לחוש יחד איתך את הכאוס והקושי שאת חיה בתוכו ...ואולי זה הפחד לשנות והרצון שיהיו אתך במשבצת הנוחות... מקווה שתיבחרי להאבק על הטיפול , עלייך .... את צומחת נפלא ...

היי אביב יקרה לא חושבת שאני בוחנת אותה... נראה לי שאני נמצאת בנקודה שמצריכה ממני משו שכרגע אני לא יכולה לעשות איתה משו. אנסה אבל לכתוב עוד בהודעה חדשה ..

כתבת שם למטה לפני כל הקילקולים כאן שאת נוסעת ועל החשש שלך .. מצטרפת לשאלה של אודי איך את בימים אלה לפני הנסיעה ומזכירה לך שאנחנו כאן . יש מי שקורא ומגיב וחושב עלייך מאוד מאוד ....חיבוק ענק לכולך

עולים סיוטים חדשים... יוצאים מהפה מילים של מעשים נוראים מייד מנתקת אותם ..מכחישה אותם אבל הם שם מתחת שכבות על גבי שכבות על גבי שכבות של הגנות אני מבינה.. אבל שום דבר לא נקלט.. המילים עוברות עליידי ולא נוגעים. לא מרגישים כלום ספרנו למטפלת שכאשר נסע לשם ניסע במטוס ללא טייס.. רק כך אפשר לנסוע..

יקרה מבינה עד מאוד את הפחד את הזכרונות שצפים כתוצאה מהנסיעה ... יקרה תזכרי שאת הגהנום כבר עברתם היום את חזקה אמיצה אף אחד לא יכול לפגוע בכם היום ...או כמו שאודי אומר זה קולות מהעבר . והעץ הזה כולו מזמין לשמור עלייך ולהיות איתך יחד ... אוהבת אותך מאוד מאוד .. אנחנו כולנו כאן אתך מחבקים באהבה ...

תוכל לכתוב כמה מילים שנוכל לאחז בהם שיתנו עוגן ותחושת ביחד. תודה

אוףף אתך , תיכתבי כמה מילים שנדע מה איתך .. מתגעגעת ........

כאן,קוראת אותך. מתגעגעת אליך אליכן אל אודי ולעצמי...

תודה אביב ותודה גולמי שכתבת...מעדיפה לקרוא לך גולמי..משהו שעוד לא מגובש כזה. מיוחד.מתגעגעת...

יחד זה יותר מקורקע ואמיתי .

פוחדת מכעס .. פוחדת שיכעסו עלי פוחדת שאעשה משהו לא בסדר ויכעסו , לא יכולה לסבול שאנשים כועסים עלי וגם לא לידי ... הפחד הוא ברמות של שיתוק הגוף ברמת חרדה לא נשלטת ... מודעת לזה והכי מנסה בעולם להימנע ממצבים שגורמים לכעס .. זה מתבטא בהמון דרכים ובעיקר בריצוי - מה שהשני רוצה נעשה אין לי רצונות אין לי חלומות וגם לא בטוחה במחשבות שלי ...כמובן שזה בא בליווי של רגשי אשמה ובושה אם במקרה טעיתי ... השבוע בטיפול המטפלת אמרה לי משפט שהשאיר אותי ללא מילים ".. אני לא מכירה כעס כזה , אני מכירה כשכועסים אבל אוהבים , בטח לא מכים ..." גם אני השתמשתי במשפט הזה מול ילדי ... . רק הזכרתי שאני אוהבת גם אם כועסת לפעמים . רק שאני הכרתי גם כעס אחר מעולם לא חשבתי שיש מישהו שלא מכיר את זה לא אמרתי להם שהם היו קטנים . רק השבוע חושבת שהבנתי עד כמה הפחד הזה שיכעסו מנהל את חיי הרגשות האלה הפחד הזה עושה אותי לרוב לא מובנת מבולבלת , לפעמים , בקונפליקטים שעומד טובת האחר מול הפחד שלי . והאחר חשוב לי ואכפת לי ממנו מאוד אני קופצת לאש אוטמת אוזנים עוצמת עיניים וחוצה את קו האש הדמיוני ... והבנתי אולי לראשונה משהו ..שדווקא הניסיון לא להיכנס למקומות האלה גורם לי לעשות /להגיד דברים שמתפרשים אחרת לגמרי ואף פעם אני לא מבינה איך הצליחו להבין אותי כל כך לא נכון .. כנראה - הסוד הוא בישירות , כשאין פחד הדברים נאמרים בישירות בצורה ברורה ... מקווה שעכשיו שמבינה את זה גם אצליח לבוא ולהגיד לשני ...ישירות , ברור כמו אדם נורמלי ... ככה וככה , רק לידיעתך ...בלי הפחד המשתק הזה שיכעס .... אולי אתחיל לסמוך על עצמי ... ועדין לא יודעת איך אחרים יודעים שהם פועלים / מחליטים נכון ... מתי זה בסדר מתי זה לא ? ועכשיו תוך כדי כתיבה חושבת שזה אולי קשור גם להפרדה מהשני ...וגם מבינה בדיוק מאיפה זה בא ...וכל פעם שמבינה עד כמה ההרס הוא עמוק זה כואב כל כך ...

סליחה שאני לא מצליחה להגיב אוהבת, ינשוף

אוי אביבוש...מוכר לי המקום. שלא יכעסו עליי...היום כבר כמה שנים בעצם למדתי ועדיין לומדת שאם כועסים זה לא סוף העולם ואף אחד לא יעזוב אותי כי כעסתי...ולפעמים נדמה לי שכל מה שלא כעסתי כל השנים יוצא יותר מידיי :) מובן. ובמיוחד הלרצות את כלם...

קראתי תודה שראית אותי צריכה זמן לתת לדברים לחלחל ....יום נפלא

הי אביב, אני חושבת, שאלמלא הייתי פוחדת באופן לא הכי בריא מכעס, היו לי היום עוד כמה עשרות או מאות אלפי שקלים. זו האסוציאציה שקפצה לי לראש. אני יודעת לומר שהכעס לעתים יכול להיות קשור לחלוטין לעולם של האחר. קצת למדתי, למשל, לסרב לקנות משהו שמנסים לדחוף לי. יש כאלה שמסתובבים ברחוב ונדבקים אליך ואם את לא קונה מהם את השטויות שלהם את זוכה לקללות וגידופים ויריקות. ובמיוחד יש להם נטייה להידבק אליי אם אני מסתובבת עם תינוק. כאלה שצריך להזמין משטרה. אבל אני כן משלמת עדיין מחיר כבד מאד סביב הנושא הזה. מחשבות משלי לבינתיים, סוריקטה

סוריקטה קראתי אותך ..נותנת למילים לחלחל ובוודאי עוד אכתוב בעניין.... מה שכן חייכתי בנוגע לכסף מעולם לא חשבתי על זה את כל כך צודקת ...בוקר יום ראשון שבוע טוב ויום נפלא מחשבות ......

הי, שמתי לעצמי מקלות בגלגלים ו'חטפתי מכות' וכעת במצב לא מתאושש. הלכתי לטפל בתינוקי. לעבודה. בתחושת הומלסית חסרת מקום. אפילו הפגנתית. ואיפושהו גם מזל שאני שקופה. לא רואים כמה אני סוחבת. לא רואים כמה אני בוכה. ובס"ה (זה בהקשר לתקלה שלא פירטתי בינתיים כאן) רציתי לומר שגם אני אישה. ויש לי גוף של אישה. ואני אפילו עדינה. על אף שצוחקים עליי עם הקטע המוכר מ'לול', נדמה לי, עם משה איש כסית 'אני אישה', כי יש לי שרירים ככה בטבעי. סוריקטה החלשה והמטפל בחופש, וכנראה שאצליח איכשהו לתקן.

אוהבת ומחבקת בתקווה שכבר מתאושש קצת איך אני תמיד אומרת --גל 😍 למרות שנשמע עכור במיוחד . שמחה שנתת לעצמך מקום קצת פחות שקוף ...חיבוק

הי אביב, שיתפתי מישהי נורמלית בסיפור וזה עזר. ואנ'לא חושבת שאני גיבורה. תודה יקירתי. עכשיו אני סתם עייפה כי יום העבודה היה מאד ארוך ותובעני. עוד כמה שבועות ויהיה שוב החדר המיוחד. שלך, סוריקטה

הי שמחה עד מאוד ... ואת כן גיבורה כי זה לא קל לשתף מישהו .. זה לא קל להעזר במישהו ... וזה לא קל להחזיק ללא מטפל הרבה זמן .. אז כן את גיבורה מבלי לדבר על כל מה שעברת בחיים שאם לא היית גיבורה ...אז מה זה ... ו...אני אוהבת אותך ....

שמחה לשמוע! ואהבתי לראות את הכינוי החדר המיוחד(: מה שלומך יקרה?

בא לי למחוק את כותרת ההודעה שלך... אולי נמחק ביחד ? עם דלי וצבעים את כל הביקורת והשיפוטיות... ראיתי אותך בעיני רוחי סוריקטה עדינה עם שרירים חזקים.. ממש בא לי שתעשי סלפי ותשלחי לפורום.. לפחות אוכל לחבק אותך ברחוב כשאפגוש אותך. אני כותבת דרך האייפון וממש התחשק לי לשלוח אימוג'י ולא יודעת איך ..:( כולנו טועים / בכולנו יש את יצר החיים והמוות.. אז שמת מקלות הגלגלים... אבל גם שלחת הודעה ... חיבוק ושולחת לך לב אדום .. איך שולחים באייפון ?

במבוש לפחות אצלי פשוט רגיל כמו ששולחים הודעה .. ומסכימה עם כל מילה שלך

הי במבי, מה שנאמר לא נמחק. זוכרת שהבאתי לכאן סרטון של אפליקציית ה UNDO שלא באמת קיימת? בכל אופן, עדיין באמת חושבת שאני ממש גרועה. ובוודאי שולחת לך סלפי. קיבלת? ;-) כשאני חושבת על זה - מבחוץ ייתכן מאד שאין לשער. כאן יודעים על הפנים. מעט יותר, אולי. וכבר כתבתי לך פעם שלקחתי את החידה שהעברת לאודי בטלפתיה ויש לי ניחוש מתאים. כבר מזמן. לא יודעת אם נכון, אבל כאילו לחשת גם לי. אשרייך. שלך, סוריקטה

יואו...תחשבתי סוריקטה איך היית עונה למישהי פה בפורום שכותבת כזו כותרת? ואז תעני לעצמך כאילו זו מישהי אחרת...טוב שדברת עם מישהי. זה תמיד עוזר 🤗 המקום של שיפוטיות נו...את יודעת מה היית אומרת. ואני קראתי כל מה שאת כותבת גם אם ארוך..יש בך חכמה ענקית!!!

סוריקטה היקרה, ברור שאת אישה. הכי אישה שיש :) את גם אישה מאוד חכמה לדעתי. הלביאה שצירפת לי אז....לביאה את בעצמך!!!

חזרתי לקרוא את הודעתי - ואומר אפילו עוד יותר - אני ממש גרועה. חסר מישהו שישמור עליי. אני כנראה לא עושה את זה מספיק טוב. במיוחד בזמן האחרון. את המילה עצוב הייתי קוטלת עכשיו, לצערי. עצוב שאני קוטלת את המילה עצוב. אבל היא לא מספיקה לי עכשיו. מה נפלט לי בלי פילטרים: 'אמא, עזרי לי. אנא, אנ'לא יכולה כל כך הרבה לבד'... סוריקטה

הי יקרה, לא יודעת אם תראי אבל מרגישה שרוצה שתדעי שקראתי אותך. כבר אמרתי לך בעבר אבל אומר לך שוב, אני שמחה לראות שאת מצליחה להביא כאן גם את הצד הזה. מקווה שעם הימים שעברו באה הקלה ואת כבר לא מרגישה ממש ממש גרועה. חיבוק חם ואוהב, אם מתאים ❤ חנה

מרגישה שאותי היא משחררת, אצבע אחרי אצבע ממני מסירה. ולפעמים אני לא בטוחה שיכולה כבר לבד ללכת. מרגישה שעדיין צריכה את התמיכה!!! עכשו יש תקופה טובה. אפילו היה יום שהיה בו רק טוב וזה היה כל כך מפתיע, כל כך לא מוכר! אבל כל כך פוחדת שהנפילה עוד תגיע ולא תהיה תמיכה!

הי ת סופית, חשבתי לי לרגע - מדוע אנו צריכים להיות רק במצב של נפילה כדי להיתמך. מדוע אי אפשר בתפיסתנו (שורש ת.פ.ס, זה יפה...) גם להיות בריא ולתפקד וגם לקבל תמיכה? הרי גם אנשים בריאים ועצמאיים ברמה גבוהה נעזרים, נזקקים. סוריקטה

בהחלט.... כמו שתמיד אומרות .. עצמאי זה לא בהכרח לבד זה דווקא יחד ..

היי..התלות מוכרת..הפחד. דברי עליו איתה. במיוחד הפחד שכשטוב תבוא הנפילה אחריי...

הי תו .. מה שעולה לי שאני קוראת אותך ... זה מה את מרגישה מול השיחרור הזה ?? מעבר לרעשי הפחד והבהלה... את מצליחה להרגיש אותה גם שלא אוחזת...שם טבועה בתוכך..מרגישה את הדרך יחד ... מחשבות....

שמחתי לראות אותך חוזר.. הרגיש ארוך. מה שלומך? אני שמתי לב לשינוי, לא יודעת מתי קרה. בפלאפון- עכשיו רשומה ליד כל הודעה מי כתב אותה בלי להצטרך לפתוח אותה וזה ממש נוח לי.

נכון, גם אני שמתי לב והשינוי שימח את לבי. טוב לראותך, סוריקטה

מקסימה שאת❤

אודי, רוצה לומר לך שההודעה הזו שלך כל כך מרגיעה.. כשאתה אומר "נחזור לשגרתנו המבורכת"..."שמרו על עצמכם" ובכלל כל ההודעה הזו כשהיא בשלישי בלילה ,כמו גם ההודעה "הרגילה" בחמישי בלילה. הם נוסכים בי רוגע..סוג של ריצפה.. משהו כזה שבאמת אומר :" באמת הכל בסדר..הכל רגיל.. שום דרמה,שום קטסטרופה לא מתרחשת כרגע... תודה לך אודי.. אני אוהבת אתך. שלך-במבי. נ.ב מחר כשאפגש עם אמא צביה אקריא לה את ההודעה שכתבתי (זו עם השיר של ויניקוט ) ואת תגובתך : "היא נוסעת, היא לא מתה, את לא מתה והאנליזה לא מתה. זה רק פחד מוות." מעניין אותי מה היא תגיב לתגובתך... וחוצמזה אני מתה לדעת אם אתה מכיר את אמא צביה... ממש ממש בא לי לתת לך רמזים לגבי אמא צביה ..מתה לדעת אם אתה מכיר אותה... וגם לשמוע ממך מה אתה אומר עליה.. אני עכשיו מתרכזת "ומעבירה "לך בטלפתיה את שמה של אמא צביה... זה הגיע אליך ? אתה יודע עכשיו מי זו ? אודי... ?

תודה. מקסימות!!!!! כל כך מרגישה אתכן איתי.

רוני ריגשת באמת...איזה כייף שאת מרגישה את זה . חיבוק אם נכון לך

אודי, אני מתגעגעת אליך... המוני המונים של זמן הפורום השתגע ועצר מלכת. טוב לשמוע אותך.. טוב לקבל ממך סימן חיים.. מה איתי ? שואלת את עצמי אם אני ברת טיפול ? מעולם לא אובחנתי. גם אמא צביה לא הסכימה מעולם לומר לי את האבחנה המקצועית שלה עלי. כששאלתי אותה באיזו אבחנה היא מאבחנת אותי, איכשהו תמיד ענתה משהו כמו שהיא לא עסוקה בזה..לא מסתכלת באופן של אבחנות וכו'.. אני כן חושבת שאני בורדרליין.. באיזשהו אופן.. אולי לא בורדרלין, אבל משהו פגוע בבסיס.. ממש ממש ביסודות.. קראתי את הספר עצמי כוזב ועצמי אמיתי של וויניקוט ואני חושבת שוויניקוט היה ממקם אותי בשלב שעדיין לא גובשה האישיות ..המצב של אי אינטגרציה.. (קבוצה שלישית לפי ויניקוט) קראתי גם שפרויד אמר על אנשים כאלו (כמוני ? ) שהם לא ברי טיפול. שפסיכואנליזה קלאסית לא תעזור להם. וויניקוט כן מנסה ואומר שהם ברי טיפול.. ע"י אנליזה קצת שונה..שאולי יותר מנסה להיות מותאמת לצרכים היחודיים של המטופלים...(??) קראתי גם שיר שכתב וויניקוט: אמא למטה בוכה בוכה בוכה כך ידעתי אותה פעם בעודי שוכב בחיקה כמו עכשיו על עץ מת למדתי לגרום לה לחייך לבלום את דמעותיה לשחרר את אשמתה לרפא את המוות הפנימי שבה להחיות אותה,אלו היו חיי וכי הוטל עלי להפריח אותם קוצים ? להצמיח עלים לעץ המת הזה ? בייסורי ? כבול לקורת עץ שאין לה חפץ בי לשנאת המסמר האכזרית לכוח משיכה עריץ וקשה לב- איך תצמא נפשי אלי,אלי,למה שבקתני ? אני הוא המת אני המת אני מת אני . ד"ו ויניקוט , "העץ". כשקראתי את שירו של ויניקוט תהיתי ..ואולי ויניקוט טען שניתן לטפל באנשים עם הפרעות קשות היות וגם הוא היה עם לב שבור ,פגוע בשלב הראשוני ..? אולי כתב שניתן לטפל בהם, למעשה כמו התחנן שניתן יהיה לטפל בו ? בויניקוט ? כמובן שאלתי ואמרתי לאמא את כל מה שאני שואלת אותך... וכרגיל.... אמא צביה הקשיבה ולא אמרה דבר.... אודי.. אני ברת טיפול ? אני רוצה לסיים איתה לפני שהיא נוסעת... (פעם ראשונה באמצע אוגוסט בערך לשבוע ופעם שנייה בתחילת ספטמבר ל.. אפילו לא זוכרת ) אני רוצה לשכוח אותה... :((( במבי.

הי במבי, אצטרף להצעה של אודי שזו התגובה שלך לחופש. זה לא נראה ככה 'מי-שאינו-בר-טיפול', או בניסוח אחר, מי שלא ינסו להשקיע בו כי חבל על הזמן והתוצאות הצפויות אינן מרחיקות לכת. וגם, מה אומר, ייתכן שיש מישהו כזה שרוב המטפלים יאמרו לאו, אבל מטפל אחד, שיסתבר בדיעבד שאינו יהיר, וכן מודע למגבלותיו וכוחותיו וגמישותו, כן יצליח. ויש גם נסים רפואיים. בואי לא נהרוג טוטאלית את התקווה. הייתי נותנת לך דוגמאות, אבל את יודעת, אפילו באנשים האלה שהיו שמים אותם תחת כותרת כזאת מעליבה, כן מטפלים באיזו דרך, כל עוד ניתן למצוא בהם חלק שמשתף פעולה. רוצה מישהי שאינה בת טיפול? הרי לך - אמא שלי... וגם החבר שלה. שניים שהם אחד. ואת יודעת, גם אני פה. אני פה, ושומעת את דברייך ונעצבת. נעצבת, כי עליי, היום, לאחר המון שנות טיפול שכן עשה איזו עבודה, אפשר גם לדבר באופן כזה. גם הנקודה בה אני נמצאת היום רחוקה מנקודות הפתיחה של הרבה פונים חדשים. אבל אם נעשה השוואה ביחס לעצמי - פעם לא תקשרתי בכלל ולא תפקדתי בכלל. והיום, ייתכן שהיום אני תקועה. אבל גם שימור זה משהו. אהבתי שאודי כתב לך ששמונה שנים באנליזה זה וואחד בת טיפול. וסורי אם איני מדייקת בניסוח. אפילו קינאתי. במבי - בחיית - אנליזה זה האמ-אמא של הטיפולים (משהו כזה היה בניסוח של אודי, לא?). ותראי, השתמשנו במילה אמא. גם לי לא ניתנה מעולם אבחנה רשמית (וממילא אני חושבת שכל אדם כל כך שונה, ומה זו ההכללה הזאת, ואני נוטה לומר זאת גם על מושג 'דיכאון' שהוא בכלל נורא מכליל) אבל כן, אני מניחה שבתחילת הדרך אפשר היה להצמיד לי את אחת הכותרות של ההפרעות הקשות וכמה מהן ביחד. ותראי, אני גם חושבת שאצל כל אדם יש חלקים בשלים יותר ויש כאלה שנותרו ברמה עוברית אפילו. היום, לאחר שנות טיפול, חושבת שכן אוכל לראות איזהו אדם עם אישיות בשלה יותר ומי פחות. ורואים (אני מבחינה, לפחות) הבדלים בין קבוצות גיל שונות וגם בין גברים ונשים. ממש קשה לי להאמין שתצליחי לשכוח אותה לחלוטין. את יודעת שמנה שנים מהחיים. דווקא נראה שיש יותר סיכוי להישאר באובססיה לדמות. וכמו שהתגעגעת לאודי, מקווה שתוכלי להרגיש כך גם כלפיה, מעבר לכעס. המון מילים, מי יקרא, יאללה, בוקר אור, סוריקטה

אבל אז כתבת שאתה לא יכול לפתוח והבנתי שאתה פה....הטלטלה של הפורום...הטלטלה שהיא לא הייתה, אחר כך אני....אי סדירות במפגשים.... שיצאתי לחופשה נעימה (וכן, הייתה נעימה וטובה כל כך) כמעט מתנצלת שנהנתי....אוף למה? למה צריך להתנצל שטוב לי? רוצה אהבה בטוב, ברע, בהכל....פשוט לקבל הכל......לא רוצה שתקנאו בי, שתגידו איזה כייף לך....לא מבינה אותי כבר.......התרגלתי שלא טוב לי ופתאום הכל מתחבר ואני מרגישה אהובה, .מה שתמיד רציתי להרגיש שאפשר לאהוב אותי ופתאום זה ......מפחיד, מלחיץ........ואודי, תודה על ההודעות שאתה פה...פוחדת שאתה רחוק...שתתרחק יותר.....שכולם יתרחקו מפה בגלל הבעיות הטכניות האלה........ו.........לא יודעת מה קורה לי....אני רגשנית נורא, נדחה לי משהו ונפגשנו מוקדם מהצפוי כי ביקשתי וכל הפגישה דברתי כמה טוב לי וכמה אני שמחה, לא נתתי לה להשחיל מילה.....ואני מרגישה אהובה סוף סוף.....ואני כנראה פוחדת מזה......התרגלתי שמשהו בסיסי אצלי כואב ויכאב תמיד ופתאום..כל עצמותיי שמחות, נהנות מהטוב, מברכת על הטוב ומודה לאל על מה שיש........(אפילו שמצב בריאותי הפיזי שוב ככה ככה, זה לא מעניין אותי, מצבי הנפשי הרבה יותר חשוב עבורי, תמיד היה כך) גם תמיד היה קיצוני, כשטוב הכל טוב כשרע הכל רע...ועכשיו טוב מאוד אפילו, ופוחדת מהטוב הזה.......לא יודעת איזו מוזרה אני..יחלתי לכך כבר מזמן מזמן......אולי פוחדת מהלא מוכר הזה, להרגיש שכן, אוהבים אותי, שאני ראויה שיאהב, שאני יכולה להעריך אותי, שיש מה לאהוב........מרגישה צורך לבקש סליחה שכותבת על הטוב הזה...כאילו זה לא אני ולא מגיע לי.....למרות שהמטפלת אומרת שמגיע....כאילו מניה דפרסיה, אבל ממש לא, יודעת שיש גם רע......אבל מותר להיות שמחה נכון? כאילו משהו בתוכי אומר שלא יכול להיות, לשנות פאזה.....מוזרה שכמותי..... נ.ב. יודעת שיש הרבה הודעות אבל חשוב לי לכתוב ולקרוא תגובה. תודה, מיכל.

מיכלי את בסדר וזה נפלא שטוב לך האמת לא מאמינה ברע בלי טוב כמו בטוב בלי רע ... כמו שחור עם לבן חושך ואור ...וזה נפלא בעיני השילוב הזה של שניהם ההתמזגות הלא ברורה הזו.. וכותבת לך וחושבת על הוריי עד כמה היה בהם טוב ועד כמה רע .. וכייף לקרוא שטוב לך היה יותר כייף לראות שזה בסדר שאת לא מפחדת שטוב לך .. ושוב מיכל את בסדר ..וגם כאן יהיה בסדר ... תיראי נצא לחופש עכשיו וביום רביעי הדברים יחזרו לעצמם .

הי מיכל, מעניין, אני כלל לא הרגשתי שאודי מתרחק. גם לא טלטלה. קיבלתי את מה שקרה, כזה. וכל מה שנותר הוא להמתין שיסתדר. לא'דעת. גם לא מרגישה שהמטפל שלי התרחק עכשיו בחופש שלו. ואת השאר, בנושא החשוב לך, יוסיף אודי ומילותיו החכמות. שלך, סוריקטה

הי שוב, מיכל, נזכרתי פתאום שלפני כמה זמן נכחתי במסיבת יומולדת של פעוטה (אותו שורש כמו בכותרת) והייתה שמחה גדולה ועוגה והכל ובבת אחת תאונת נר ועבור הילדה ה-כ-ל השתבש וכל החגיגה הלכה פייפן. שחור לבן. לדעתי, רואים המון את התופעה הזו אצל ילדים. משהו מאד שמח שהופך להיות מוגזם מידי ונגמר באיזה משהו שמשבש כך שהזיכרון הוא רק של הרע, ולא של הטוב שקדם לו, או השלם. אני מבחינה בזה גם במה שקשור לפרידות. ונזכרתי בהקשר הזה שאנחנו עושים בין טוב ורע, החרדה מההיפוך הזה, המחיר שייגבה. אולי ייתן רעיון או כיוון למחשבה נוספת. סוריקטה (היום היה לי יום פנוי ורווי הודעות כאן)

חחחחח עכשיו יותר ברור הנוכחות שלך המוגברת לאורך היום . האמת קצת דאגתי .. חופש זה טוב .. חיבוק

בהקשר לתפיסה (כנראה ילדית) - שיש לנו שליטה (גם) בנוכחות הזולת מולנו. או, בפרט, בנוכחות שלך כאן. אז אנחנו כאן - גם כי אנחנו רוצים וגם כי אתה. אני מקווה. סוריקטה

את יודעת ..קראתי אותך וחשבתי לי .. שגם כאן וגם בטיפול , תמיד אנחנו יכולות ללכת זה רק כי אנחנו רוצים אף אחד לא מחייב אנחנו לא חייבות לאף אחד חוץ מעצמינו את היותיינו כאן ... וגם אודי והמטפלים שלנו ככה תמיד יכולים לסיים את השהות יחד ..וזה בסדר וזה מהותו של קשר בריא תמיד יש את היכולת לבחור וללכת ...אפילו משהו מתקן ותמיד זה מתוך רצון של היות יחד .. ועכשיו עולה לי בראש המילים של השיר של יהודה עמיחי שאודי אפילו מצטט ... "אנשים משתמשים זה בזה כמרפא לכאבם. אחד את השני שמים על הפצעים הקיימים שלהם, על העין, על הערווה על הפה ועל היד הפתוחה. תופסים זה את זה ולא רוצים להניח" י. עמיחי, מילים שאני מרבה עד מאוד להרהר בהם בזמן האחרון בעיקר מהמקום המקצועי שלי שיהיה שבוע קסום ..

מה שלומך ? היית בפגישה ...אל תישארי לבד אנחנו כאן....

תודה על ההתעניינות. בינתיים ממשיכה ללכת אליה.. נראה לי שהיא הצליחה להבין יותר את המקום שלי כרגע בטיפול. הכוונה- פחות מקום של לשנות את המצב הקיים אלא יותר לקבל אותו כרגע. מה שלומך יקירה?

הי יקרה ...לקבל זה טוב וגם קצת מטרות קטנות קטנות לשנות , אפשר יחד ? מה דעתך ...

הכלב האהוב שלי ....לברדור יפיפה 15 שנים זיקנה טובה ... געגועים .. בוקר ואיזה כייף שאתם כאן . ואודי סליחה ..

היה לך כלב... כלב... אוי אביב, אחד הדברים שהכי כמעט בלתי אפשריים עבורי מבחינת כאב הוא פרידה מכלב. כלב שהוא ממש חלק ממך. משהו שם לא מצליח להתאושש, ולו בגלל אותו רגע של חוסר אונים, של הבום הזה שאיננו כל יכולים. כאב עצום. הלב נקרע, איתך, סוריקטה

כלב ויש לי חתול .. ותמיד גם שהייתי קטנה היו אלו בעלי החיים שעטפו אותי הם הטבע והשירים ....חייבת להם את חיי

אוי, עצוב וכואב...........זכרי רגעים יפים שחווית איתו יחד, איתך.

תודה מיכלי ברור ... אני מחייכת וחושבת על אודי והגעגוע .. כן געגוע

אודי מנצלשת כאן ... שאתה פשוט מרגש ברמות שאני לא יכולה לתאר אפילו ... וואוו כמה שאתה מחוייב לנו כמה שאתה כאן ...זה משאיר בלי מילים .. זכינו כולנו בך ...תודה על היותך

אוי.... עצוב!!!

תודה

האמת שהכי רציתי ועדין בחלקים מסוימים לברוח מכאן והפעם במקום זה כותבת .. לא רק מכאן רוצה לברוח מהטיפול מעצמי מהכל ... ובמקום זה פשוט ...חיה על אוטומט כמו רובוט .. פעם ראשונה שמבינה כל כך טוב את מהות הניתוק ההבנה שלא מרגישה כלום לא עצב לא כאב לא כלום בימים אלו .... מורכב , הכל ... אז בא לי להעלם .. ובא לי גם ... ולא יודעת מה אני רוצה והם ..הם מרגישים הכל .. יחי הניתוק כבר אמרנו !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חיבוק יקרה! נשמע כואב ועצוב....

תודה יקרה ...

הי אודי, רציתי לשתף בהתקדמות הטיפול שלי. קודם כל אודי, שתדע, שהמטפלת אומרת שיש לנו רצף יפה ואני מתמידה בטיפול. גם סך הכל יש בינינו קשר טוב ואני מרגישה מאוד בנוח איתה. ואני חושבת שגם היא איתי. היא אמרה לי פעם שאין לה משהו חכם להגיד לי חוץ מזה שאני משעשעת אותה מאוד. לא יודעת, אולי היא חושבת שאני סוג של קרקס. האמת שאני באמת קרקס, והחיים שלי היא קצת הצגה. המטפלת שאלה בטיפול אם יש לי, המממ...נטיות הפוכות? היא כמובן אמרה מילה אחרת שאסרתי עליה להגיד שוב וגם איימתי עליה ועשיתי לה פרצוף מפחיד. אני מפחדת אודי, באמת. אני בפחד מטורף. זה באמת כמו להיות בקרקס שיש בו אריה לא מאולף. אולי אני האריה? או שאני סתם בנאדם נחמד שהאריה יכול לטרוף? מלא אנשים יכולים לטרוף אותי עכשיו. אם הם יגלו שאולי אני באמת הצגה. ומצד שני, מתחשק לי קצת להיות אריה וקצת, הממ..לטעום... כך או כך, אני מרגישה בכלוב. ואני מרגישה חנוקה עם עצמי ועם המחשבות שלי. עד שאני לא יודעת מי אני כבר...

יקירתי, הלוואי שתפנימי שאת יכולה להיות כל מה שלבך חפץ ולתת דרור וחופש לעצמך...פשוט להיות, בלי לחפש כל הזמן, מרגישה מהודעתך את החנק הזה... זה מתיש. הלוואי שתשחררי....

הי מיקה, כבוד על הרצף וההתמדה! וגם אני מרגישה מכאן שיש בך משהו בדחני, נדמה לי שאני יכולה להבין. זוכרת את דברייך מהקוסם מארץ עוץ. מה אמת, מה אגדה, מה זיוף? אולי שאלות מורכבות לפעמים. לביאה עבורך: https://www.youtube.com/watch?v=l22XTZUfO2U שלך, סוריקטה

מיקה... אל תהרגי אותי ..אבל כשקראתי את הודעתך נקרעתי מצחוק.. וחוצמזה רוצה לומר לך שקרל יונג מדבר על השלם שבכל אדם שמורכב מאנימה ואנימוס (החלק הגברי והחלק הנשי) לא יודעת אם התכוונת לזה.. בכל אופן יונג מדבר על כך שיש בנו גם וגם .. הוא גם מדבר על ה"צל" שבנו..החלקים שמוסתרים מאיתנו ואולי אנחנו מזהים חלקים אלו דרך הזולת שמשקף עבורנו חלקים אלו... ואולי זה מה שאני מבינה מיונג והוא בכלל התכוון לדברים אחרים... ? ומה זה משנה... מדמה אותך כאריה שואג על המטפלת שרואה אותך כמשעשעת שואגת שאגה כזו " אאאאהההה .... קרקס.....אההההה....משעשעת......אהההה אטרוףףףף אותךךךךךך ...... :) במבי.

סופרת מילים במקום כדורים ומחפשת מילים במקום חתכים מחפשת מילים שיחזיקו את כל החלקים ביחד במקום אסוף. מחפשת קרקע יציבה לא כואבת שאפשר לעמוד עליה כולי בלי ליפול ממנה ולכאוב ולרצות לטבוע בה קרקע כזאת לא טובענית. לא כואבת. רכה,לא מסוכנת. מחפשת תיקרה,שבעדינות שומרת שאני לא אטפס מעלי. ואשתגע שם. כי אחר כך נופלים. מחפשת אותי. בלי חלקים בלי לברוח. בלי קצוות לחתןך או לבלוע מחפשת אותי הבריאה. ולא מוצאת. --

חיבוק

יקרה את שם איתם רוני הבריאה זאת שאוספת מילים במקוםלהרוס.. מקווה שהבוקר יותר קל ויותר טוב ... שמחה שכתבת כאן ובכל זאת מניסיון יקרה בימים כאלה פני לעזרה חיצונית ...הכי נכון להעזר במטפל ... ותמשיכי לבוא ולכתוב ...איתך הכי מבינה בעולם באמת

אני דווקא מוצאת בכך שאת כותבת, מקום הרבה יותר טוב מהחנק שאת לא כותבת, או כותבת ממש מילים ספורות.....תוצאי,במילים! יש מי שמקשיב!!

?

הי חביבה, אם הודעתך מופיעה, סימן שהמערכת חזרה לפעולה תקינה (לפחות בינתיים). שלך, וכתבתי לך עוד למטה, סוריקטה

את יודעת ? אני באמת לא בטוחה שאני ברת טיפול..אני 8 שנים בטיפול, מתוכם אולי 7 באנליזה ( כאשר חלק מהשנים 5 פעמים בשבוע וחלק 4 ) כן מרגישה שינויים שחלו וחלים בי אבל בבסיס יש עדיין משהו שאני אפילו לא יכולה לשים עליו את האצבע...משהו...משהו... לא יודעת... מרגיש לי שאני לא ברת טיפול... וזהו לעכשיו... את יודעת סוריקטה ? אני שואלת את עצמי לא מעט מה קורה עם הילה.... היא היתה במצב לא פשוט.. עד כמה שאני זוכרת.. עניין הילדים שלה שוב עלה בעוצמות חזקות בתקופה האחרונה שכתבה פה.. לפעמים אני מוטרדת.... מקווה מאוד שהיא בחיים.. שלא התאבדה.... במבי.

הי במבי, עדיין לא בטוח שאני נוטה להסכים עם האמירה הגורפת שאינך (כאדם שלם) בת טיפול. ייתכן שיש חלקים נוקשים ולא גמישים. ובכל זאת - אנחנו מבוגרות, כמה כבר ניתן לשנות, ואנחנו נשארים אנחנו, את יודעת. מנסה להבין את ההקשר שעשית בעיתוי הנוכחי למחשבות על הילה, סיפורה הטראגי וחרדותייך. בינתיים, שלך, סוריקטה