סוריקטה יקרה.

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

03/09/2017 | 13:42 | מאת: אביב 22

דואגת לך ואת חסרה לי כאן.. לפני שאודי נסע לכנס היית במצב לא משהו .. ואני יודעת שהמטפל חזר ובכל זאת אשמח לאות חיים ממך .. ואם זה קשה מידי ולא נכון לך אז זה בסדר אני אחכה שיהיה נכון לך .. חיבוק מחזק ומגן

04/09/2017 | 11:02 | מאת: סוריקטה

הי אביב, תודה. כן, ימי שפל (על משמעותיו השונות של השורש). כמו לפני עידן האנליזה. הלכו ההפרדות והעור. מהפצצה האחרונה בעבודה החלטתי לברוח ולא לצאת אל האש כגיבורת-על במבצע הצלה. לא בא לי להכיל עד כדי כך. והפרדתי טכנית. אותי. בת'כלס ובעברית, זה אומר שניצלתי עיתוי מסוים, ובאומץ לקחתי קצת מרחק ואוויר (כמה ימים בהם לא אלך לעבודה, למרות שמתחשק לי לעזוב הכל). מנצלת את הזמן לביקור אצל רופאים ובדיקות, אכילה נורמלית ומנוחה. בילוי חסר לי. אני חיה לגמרי, ומרשה לי לעצמי להיות חלשה הפעם. וזה סוג של חוזקה, את יודעת. מצחיק, אנשים רואים אותי ברחוב וחושבים שאני שחיינית או רקדנית או יוגיסטית. הלוואי. שלך, סוריקטה

04/09/2017 | 14:44 | מאת: אביב 22

תודה שכתבת לי כאן ...כן הרגשתי אותך ,יודעת שלא פשוט .. ואוף העבודה הזו מאחלת לך שתמצאי מקום טוב ונכון לך כי מגיע לך ..מגיע לך שפע של דברים טובים . וכן את בהחלט חיה ואני שמחה שאת שומרת עלייך .. מחבקת ❤💙❤💙❤💙

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית