פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
הי, שמתי לעצמי מקלות בגלגלים ו'חטפתי מכות' וכעת במצב לא מתאושש. הלכתי לטפל בתינוקי. לעבודה. בתחושת הומלסית חסרת מקום. אפילו הפגנתית. ואיפושהו גם מזל שאני שקופה. לא רואים כמה אני סוחבת. לא רואים כמה אני בוכה. ובס"ה (זה בהקשר לתקלה שלא פירטתי בינתיים כאן) רציתי לומר שגם אני אישה. ויש לי גוף של אישה. ואני אפילו עדינה. על אף שצוחקים עליי עם הקטע המוכר מ'לול', נדמה לי, עם משה איש כסית 'אני אישה', כי יש לי שרירים ככה בטבעי. סוריקטה החלשה והמטפל בחופש, וכנראה שאצליח איכשהו לתקן.
אוהבת ומחבקת בתקווה שכבר מתאושש קצת איך אני תמיד אומרת --גל 😍 למרות שנשמע עכור במיוחד . שמחה שנתת לעצמך מקום קצת פחות שקוף ...חיבוק
הי אביב, שיתפתי מישהי נורמלית בסיפור וזה עזר. ואנ'לא חושבת שאני גיבורה. תודה יקירתי. עכשיו אני סתם עייפה כי יום העבודה היה מאד ארוך ותובעני. עוד כמה שבועות ויהיה שוב החדר המיוחד. שלך, סוריקטה
הי שמחה עד מאוד ... ואת כן גיבורה כי זה לא קל לשתף מישהו .. זה לא קל להעזר במישהו ... וזה לא קל להחזיק ללא מטפל הרבה זמן .. אז כן את גיבורה מבלי לדבר על כל מה שעברת בחיים שאם לא היית גיבורה ...אז מה זה ... ו...אני אוהבת אותך ....
שמחה לשמוע! ואהבתי לראות את הכינוי החדר המיוחד(: מה שלומך יקרה?
בא לי למחוק את כותרת ההודעה שלך... אולי נמחק ביחד ? עם דלי וצבעים את כל הביקורת והשיפוטיות... ראיתי אותך בעיני רוחי סוריקטה עדינה עם שרירים חזקים.. ממש בא לי שתעשי סלפי ותשלחי לפורום.. לפחות אוכל לחבק אותך ברחוב כשאפגוש אותך. אני כותבת דרך האייפון וממש התחשק לי לשלוח אימוג'י ולא יודעת איך ..:( כולנו טועים / בכולנו יש את יצר החיים והמוות.. אז שמת מקלות הגלגלים... אבל גם שלחת הודעה ... חיבוק ושולחת לך לב אדום .. איך שולחים באייפון ?
במבוש לפחות אצלי פשוט רגיל כמו ששולחים הודעה .. ומסכימה עם כל מילה שלך
הי במבי, מה שנאמר לא נמחק. זוכרת שהבאתי לכאן סרטון של אפליקציית ה UNDO שלא באמת קיימת? בכל אופן, עדיין באמת חושבת שאני ממש גרועה. ובוודאי שולחת לך סלפי. קיבלת? ;-) כשאני חושבת על זה - מבחוץ ייתכן מאד שאין לשער. כאן יודעים על הפנים. מעט יותר, אולי. וכבר כתבתי לך פעם שלקחתי את החידה שהעברת לאודי בטלפתיה ויש לי ניחוש מתאים. כבר מזמן. לא יודעת אם נכון, אבל כאילו לחשת גם לי. אשרייך. שלך, סוריקטה
יואו...תחשבתי סוריקטה איך היית עונה למישהי פה בפורום שכותבת כזו כותרת? ואז תעני לעצמך כאילו זו מישהי אחרת...טוב שדברת עם מישהי. זה תמיד עוזר 🤗 המקום של שיפוטיות נו...את יודעת מה היית אומרת. ואני קראתי כל מה שאת כותבת גם אם ארוך..יש בך חכמה ענקית!!!
סוריקטה היקרה, ברור שאת אישה. הכי אישה שיש :) את גם אישה מאוד חכמה לדעתי. הלביאה שצירפת לי אז....לביאה את בעצמך!!!
חזרתי לקרוא את הודעתי - ואומר אפילו עוד יותר - אני ממש גרועה. חסר מישהו שישמור עליי. אני כנראה לא עושה את זה מספיק טוב. במיוחד בזמן האחרון. את המילה עצוב הייתי קוטלת עכשיו, לצערי. עצוב שאני קוטלת את המילה עצוב. אבל היא לא מספיקה לי עכשיו. מה נפלט לי בלי פילטרים: 'אמא, עזרי לי. אנא, אנ'לא יכולה כל כך הרבה לבד'... סוריקטה
הי יקרה, לא יודעת אם תראי אבל מרגישה שרוצה שתדעי שקראתי אותך. כבר אמרתי לך בעבר אבל אומר לך שוב, אני שמחה לראות שאת מצליחה להביא כאן גם את הצד הזה. מקווה שעם הימים שעברו באה הקלה ואת כבר לא מרגישה ממש ממש גרועה. חיבוק חם ואוהב, אם מתאים ❤ חנה
הי סוריקטה, כשהייתי ילד היינו שמים מקלות של ארטיק בגלגלי האופניים. זה עשה רעש של טוסטוס והרגשנו מה-זה גדולים... אבל המקלות היו קטנים. אודי
מרגישה שאותי היא משחררת, אצבע אחרי אצבע ממני מסירה. ולפעמים אני לא בטוחה שיכולה כבר לבד ללכת. מרגישה שעדיין צריכה את התמיכה!!! עכשו יש תקופה טובה. אפילו היה יום שהיה בו רק טוב וזה היה כל כך מפתיע, כל כך לא מוכר! אבל כל כך פוחדת שהנפילה עוד תגיע ולא תהיה תמיכה!
הי ת סופית, חשבתי לי לרגע - מדוע אנו צריכים להיות רק במצב של נפילה כדי להיתמך. מדוע אי אפשר בתפיסתנו (שורש ת.פ.ס, זה יפה...) גם להיות בריא ולתפקד וגם לקבל תמיכה? הרי גם אנשים בריאים ועצמאיים ברמה גבוהה נעזרים, נזקקים. סוריקטה
בהחלט.... כמו שתמיד אומרות .. עצמאי זה לא בהכרח לבד זה דווקא יחד ..
היי..התלות מוכרת..הפחד. דברי עליו איתה. במיוחד הפחד שכשטוב תבוא הנפילה אחריי...
הי תו .. מה שעולה לי שאני קוראת אותך ... זה מה את מרגישה מול השיחרור הזה ?? מעבר לרעשי הפחד והבהלה... את מצליחה להרגיש אותה גם שלא אוחזת...שם טבועה בתוכך..מרגישה את הדרך יחד ... מחשבות....
הי ת', לא רק שאין רע בתמיכה, אלא שאין רע גם בירידות מדי פעם. רק עלייה גורמת להגיע לגבהים שאין בהם חמצן... אודי
שמחתי לראות אותך חוזר.. הרגיש ארוך. מה שלומך? אני שמתי לב לשינוי, לא יודעת מתי קרה. בפלאפון- עכשיו רשומה ליד כל הודעה מי כתב אותה בלי להצטרך לפתוח אותה וזה ממש נוח לי.
נכון, גם אני שמתי לב והשינוי שימח את לבי. טוב לראותך, סוריקטה
מקסימה שאת❤
שלום חברות וחברים, שמח על החזרה של הפורום לפעילות, ונחזור גם לשגרתנו המבורכת של מנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי
אודי, רוצה לומר לך שההודעה הזו שלך כל כך מרגיעה.. כשאתה אומר "נחזור לשגרתנו המבורכת"..."שמרו על עצמכם" ובכלל כל ההודעה הזו כשהיא בשלישי בלילה ,כמו גם ההודעה "הרגילה" בחמישי בלילה. הם נוסכים בי רוגע..סוג של ריצפה.. משהו כזה שבאמת אומר :" באמת הכל בסדר..הכל רגיל.. שום דרמה,שום קטסטרופה לא מתרחשת כרגע... תודה לך אודי.. אני אוהבת אתך. שלך-במבי. נ.ב מחר כשאפגש עם אמא צביה אקריא לה את ההודעה שכתבתי (זו עם השיר של ויניקוט ) ואת תגובתך : "היא נוסעת, היא לא מתה, את לא מתה והאנליזה לא מתה. זה רק פחד מוות." מעניין אותי מה היא תגיב לתגובתך... וחוצמזה אני מתה לדעת אם אתה מכיר את אמא צביה... ממש ממש בא לי לתת לך רמזים לגבי אמא צביה ..מתה לדעת אם אתה מכיר אותה... וגם לשמוע ממך מה אתה אומר עליה.. אני עכשיו מתרכזת "ומעבירה "לך בטלפתיה את שמה של אמא צביה... זה הגיע אליך ? אתה יודע עכשיו מי זו ? אודי... ?
תודה. מקסימות!!!!! כל כך מרגישה אתכן איתי.
רוני ריגשת באמת...איזה כייף שאת מרגישה את זה . חיבוק אם נכון לך
אודי, אני מתגעגעת אליך... המוני המונים של זמן הפורום השתגע ועצר מלכת. טוב לשמוע אותך.. טוב לקבל ממך סימן חיים.. מה איתי ? שואלת את עצמי אם אני ברת טיפול ? מעולם לא אובחנתי. גם אמא צביה לא הסכימה מעולם לומר לי את האבחנה המקצועית שלה עלי. כששאלתי אותה באיזו אבחנה היא מאבחנת אותי, איכשהו תמיד ענתה משהו כמו שהיא לא עסוקה בזה..לא מסתכלת באופן של אבחנות וכו'.. אני כן חושבת שאני בורדרליין.. באיזשהו אופן.. אולי לא בורדרלין, אבל משהו פגוע בבסיס.. ממש ממש ביסודות.. קראתי את הספר עצמי כוזב ועצמי אמיתי של וויניקוט ואני חושבת שוויניקוט היה ממקם אותי בשלב שעדיין לא גובשה האישיות ..המצב של אי אינטגרציה.. (קבוצה שלישית לפי ויניקוט) קראתי גם שפרויד אמר על אנשים כאלו (כמוני ? ) שהם לא ברי טיפול. שפסיכואנליזה קלאסית לא תעזור להם. וויניקוט כן מנסה ואומר שהם ברי טיפול.. ע"י אנליזה קצת שונה..שאולי יותר מנסה להיות מותאמת לצרכים היחודיים של המטופלים...(??) קראתי גם שיר שכתב וויניקוט: אמא למטה בוכה בוכה בוכה כך ידעתי אותה פעם בעודי שוכב בחיקה כמו עכשיו על עץ מת למדתי לגרום לה לחייך לבלום את דמעותיה לשחרר את אשמתה לרפא את המוות הפנימי שבה להחיות אותה,אלו היו חיי וכי הוטל עלי להפריח אותם קוצים ? להצמיח עלים לעץ המת הזה ? בייסורי ? כבול לקורת עץ שאין לה חפץ בי לשנאת המסמר האכזרית לכוח משיכה עריץ וקשה לב- איך תצמא נפשי אלי,אלי,למה שבקתני ? אני הוא המת אני המת אני מת אני . ד"ו ויניקוט , "העץ". כשקראתי את שירו של ויניקוט תהיתי ..ואולי ויניקוט טען שניתן לטפל באנשים עם הפרעות קשות היות וגם הוא היה עם לב שבור ,פגוע בשלב הראשוני ..? אולי כתב שניתן לטפל בהם, למעשה כמו התחנן שניתן יהיה לטפל בו ? בויניקוט ? כמובן שאלתי ואמרתי לאמא את כל מה שאני שואלת אותך... וכרגיל.... אמא צביה הקשיבה ולא אמרה דבר.... אודי.. אני ברת טיפול ? אני רוצה לסיים איתה לפני שהיא נוסעת... (פעם ראשונה באמצע אוגוסט בערך לשבוע ופעם שנייה בתחילת ספטמבר ל.. אפילו לא זוכרת ) אני רוצה לשכוח אותה... :((( במבי.
הי במבי, היא נוסעת, היא לא מתה, את לא מתה והאנליזה לא מתה. זה רק פחד מוות. וגם אני התגעגעתי. אודי
הי במבי, אצטרף להצעה של אודי שזו התגובה שלך לחופש. זה לא נראה ככה 'מי-שאינו-בר-טיפול', או בניסוח אחר, מי שלא ינסו להשקיע בו כי חבל על הזמן והתוצאות הצפויות אינן מרחיקות לכת. וגם, מה אומר, ייתכן שיש מישהו כזה שרוב המטפלים יאמרו לאו, אבל מטפל אחד, שיסתבר בדיעבד שאינו יהיר, וכן מודע למגבלותיו וכוחותיו וגמישותו, כן יצליח. ויש גם נסים רפואיים. בואי לא נהרוג טוטאלית את התקווה. הייתי נותנת לך דוגמאות, אבל את יודעת, אפילו באנשים האלה שהיו שמים אותם תחת כותרת כזאת מעליבה, כן מטפלים באיזו דרך, כל עוד ניתן למצוא בהם חלק שמשתף פעולה. רוצה מישהי שאינה בת טיפול? הרי לך - אמא שלי... וגם החבר שלה. שניים שהם אחד. ואת יודעת, גם אני פה. אני פה, ושומעת את דברייך ונעצבת. נעצבת, כי עליי, היום, לאחר המון שנות טיפול שכן עשה איזו עבודה, אפשר גם לדבר באופן כזה. גם הנקודה בה אני נמצאת היום רחוקה מנקודות הפתיחה של הרבה פונים חדשים. אבל אם נעשה השוואה ביחס לעצמי - פעם לא תקשרתי בכלל ולא תפקדתי בכלל. והיום, ייתכן שהיום אני תקועה. אבל גם שימור זה משהו. אהבתי שאודי כתב לך ששמונה שנים באנליזה זה וואחד בת טיפול. וסורי אם איני מדייקת בניסוח. אפילו קינאתי. במבי - בחיית - אנליזה זה האמ-אמא של הטיפולים (משהו כזה היה בניסוח של אודי, לא?). ותראי, השתמשנו במילה אמא. גם לי לא ניתנה מעולם אבחנה רשמית (וממילא אני חושבת שכל אדם כל כך שונה, ומה זו ההכללה הזאת, ואני נוטה לומר זאת גם על מושג 'דיכאון' שהוא בכלל נורא מכליל) אבל כן, אני מניחה שבתחילת הדרך אפשר היה להצמיד לי את אחת הכותרות של ההפרעות הקשות וכמה מהן ביחד. ותראי, אני גם חושבת שאצל כל אדם יש חלקים בשלים יותר ויש כאלה שנותרו ברמה עוברית אפילו. היום, לאחר שנות טיפול, חושבת שכן אוכל לראות איזהו אדם עם אישיות בשלה יותר ומי פחות. ורואים (אני מבחינה, לפחות) הבדלים בין קבוצות גיל שונות וגם בין גברים ונשים. ממש קשה לי להאמין שתצליחי לשכוח אותה לחלוטין. את יודעת שמנה שנים מהחיים. דווקא נראה שיש יותר סיכוי להישאר באובססיה לדמות. וכמו שהתגעגעת לאודי, מקווה שתוכלי להרגיש כך גם כלפיה, מעבר לכעס. המון מילים, מי יקרא, יאללה, בוקר אור, סוריקטה
אבל אז כתבת שאתה לא יכול לפתוח והבנתי שאתה פה....הטלטלה של הפורום...הטלטלה שהיא לא הייתה, אחר כך אני....אי סדירות במפגשים.... שיצאתי לחופשה נעימה (וכן, הייתה נעימה וטובה כל כך) כמעט מתנצלת שנהנתי....אוף למה? למה צריך להתנצל שטוב לי? רוצה אהבה בטוב, ברע, בהכל....פשוט לקבל הכל......לא רוצה שתקנאו בי, שתגידו איזה כייף לך....לא מבינה אותי כבר.......התרגלתי שלא טוב לי ופתאום הכל מתחבר ואני מרגישה אהובה, .מה שתמיד רציתי להרגיש שאפשר לאהוב אותי ופתאום זה ......מפחיד, מלחיץ........ואודי, תודה על ההודעות שאתה פה...פוחדת שאתה רחוק...שתתרחק יותר.....שכולם יתרחקו מפה בגלל הבעיות הטכניות האלה........ו.........לא יודעת מה קורה לי....אני רגשנית נורא, נדחה לי משהו ונפגשנו מוקדם מהצפוי כי ביקשתי וכל הפגישה דברתי כמה טוב לי וכמה אני שמחה, לא נתתי לה להשחיל מילה.....ואני מרגישה אהובה סוף סוף.....ואני כנראה פוחדת מזה......התרגלתי שמשהו בסיסי אצלי כואב ויכאב תמיד ופתאום..כל עצמותיי שמחות, נהנות מהטוב, מברכת על הטוב ומודה לאל על מה שיש........(אפילו שמצב בריאותי הפיזי שוב ככה ככה, זה לא מעניין אותי, מצבי הנפשי הרבה יותר חשוב עבורי, תמיד היה כך) גם תמיד היה קיצוני, כשטוב הכל טוב כשרע הכל רע...ועכשיו טוב מאוד אפילו, ופוחדת מהטוב הזה.......לא יודעת איזו מוזרה אני..יחלתי לכך כבר מזמן מזמן......אולי פוחדת מהלא מוכר הזה, להרגיש שכן, אוהבים אותי, שאני ראויה שיאהב, שאני יכולה להעריך אותי, שיש מה לאהוב........מרגישה צורך לבקש סליחה שכותבת על הטוב הזה...כאילו זה לא אני ולא מגיע לי.....למרות שהמטפלת אומרת שמגיע....כאילו מניה דפרסיה, אבל ממש לא, יודעת שיש גם רע......אבל מותר להיות שמחה נכון? כאילו משהו בתוכי אומר שלא יכול להיות, לשנות פאזה.....מוזרה שכמותי..... נ.ב. יודעת שיש הרבה הודעות אבל חשוב לי לכתוב ולקרוא תגובה. תודה, מיכל.
מיכלי את בסדר וזה נפלא שטוב לך האמת לא מאמינה ברע בלי טוב כמו בטוב בלי רע ... כמו שחור עם לבן חושך ואור ...וזה נפלא בעיני השילוב הזה של שניהם ההתמזגות הלא ברורה הזו.. וכותבת לך וחושבת על הוריי עד כמה היה בהם טוב ועד כמה רע .. וכייף לקרוא שטוב לך היה יותר כייף לראות שזה בסדר שאת לא מפחדת שטוב לך .. ושוב מיכל את בסדר ..וגם כאן יהיה בסדר ... תיראי נצא לחופש עכשיו וביום רביעי הדברים יחזרו לעצמם .
הי מיכל, מעניין, אני כלל לא הרגשתי שאודי מתרחק. גם לא טלטלה. קיבלתי את מה שקרה, כזה. וכל מה שנותר הוא להמתין שיסתדר. לא'דעת. גם לא מרגישה שהמטפל שלי התרחק עכשיו בחופש שלו. ואת השאר, בנושא החשוב לך, יוסיף אודי ומילותיו החכמות. שלך, סוריקטה
הי שוב, מיכל, נזכרתי פתאום שלפני כמה זמן נכחתי במסיבת יומולדת של פעוטה (אותו שורש כמו בכותרת) והייתה שמחה גדולה ועוגה והכל ובבת אחת תאונת נר ועבור הילדה ה-כ-ל השתבש וכל החגיגה הלכה פייפן. שחור לבן. לדעתי, רואים המון את התופעה הזו אצל ילדים. משהו מאד שמח שהופך להיות מוגזם מידי ונגמר באיזה משהו שמשבש כך שהזיכרון הוא רק של הרע, ולא של הטוב שקדם לו, או השלם. אני מבחינה בזה גם במה שקשור לפרידות. ונזכרתי בהקשר הזה שאנחנו עושים בין טוב ורע, החרדה מההיפוך הזה, המחיר שייגבה. אולי ייתן רעיון או כיוון למחשבה נוספת. סוריקטה (היום היה לי יום פנוי ורווי הודעות כאן)
חחחחח עכשיו יותר ברור הנוכחות שלך המוגברת לאורך היום . האמת קצת דאגתי .. חופש זה טוב .. חיבוק
הי מיכל, זה קצת כמו שילד מרגיש שכל מה שקורה מסבי בזה בגללו... מותר לך להנות וטוב שנהניית. היו קצת קשיים טכניים (מה לעשות וזה קורה מדי פעם בכל מכשיר שהוא וגם ביחסים...) אך הדברים שבים ומתייצבים, והרי זה מה שחשוב. אודי
בהקשר לתפיסה (כנראה ילדית) - שיש לנו שליטה (גם) בנוכחות הזולת מולנו. או, בפרט, בנוכחות שלך כאן. אז אנחנו כאן - גם כי אנחנו רוצים וגם כי אתה. אני מקווה. סוריקטה
את יודעת ..קראתי אותך וחשבתי לי .. שגם כאן וגם בטיפול , תמיד אנחנו יכולות ללכת זה רק כי אנחנו רוצים אף אחד לא מחייב אנחנו לא חייבות לאף אחד חוץ מעצמינו את היותיינו כאן ... וגם אודי והמטפלים שלנו ככה תמיד יכולים לסיים את השהות יחד ..וזה בסדר וזה מהותו של קשר בריא תמיד יש את היכולת לבחור וללכת ...אפילו משהו מתקן ותמיד זה מתוך רצון של היות יחד .. ועכשיו עולה לי בראש המילים של השיר של יהודה עמיחי שאודי אפילו מצטט ... "אנשים משתמשים זה בזה כמרפא לכאבם. אחד את השני שמים על הפצעים הקיימים שלהם, על העין, על הערווה על הפה ועל היד הפתוחה. תופסים זה את זה ולא רוצים להניח" י. עמיחי, מילים שאני מרבה עד מאוד להרהר בהם בזמן האחרון בעיקר מהמקום המקצועי שלי שיהיה שבוע קסום ..
מה שלומך ? היית בפגישה ...אל תישארי לבד אנחנו כאן....
תודה על ההתעניינות. בינתיים ממשיכה ללכת אליה.. נראה לי שהיא הצליחה להבין יותר את המקום שלי כרגע בטיפול. הכוונה- פחות מקום של לשנות את המצב הקיים אלא יותר לקבל אותו כרגע. מה שלומך יקירה?
הי יקרה ...לקבל זה טוב וגם קצת מטרות קטנות קטנות לשנות , אפשר יחד ? מה דעתך ...
הכלב האהוב שלי ....לברדור יפיפה 15 שנים זיקנה טובה ... געגועים .. בוקר ואיזה כייף שאתם כאן . ואודי סליחה ..
היה לך כלב... כלב... אוי אביב, אחד הדברים שהכי כמעט בלתי אפשריים עבורי מבחינת כאב הוא פרידה מכלב. כלב שהוא ממש חלק ממך. משהו שם לא מצליח להתאושש, ולו בגלל אותו רגע של חוסר אונים, של הבום הזה שאיננו כל יכולים. כאב עצום. הלב נקרע, איתך, סוריקטה
כלב ויש לי חתול .. ותמיד גם שהייתי קטנה היו אלו בעלי החיים שעטפו אותי הם הטבע והשירים ....חייבת להם את חיי
אוי, עצוב וכואב...........זכרי רגעים יפים שחווית איתו יחד, איתך.
תודה מיכלי ברור ... אני מחייכת וחושבת על אודי והגעגוע .. כן געגוע
אודי מנצלשת כאן ... שאתה פשוט מרגש ברמות שאני לא יכולה לתאר אפילו ... וואוו כמה שאתה מחוייב לנו כמה שאתה כאן ...זה משאיר בלי מילים .. זכינו כולנו בך ...תודה על היותך
אוי.... עצוב!!!
תודה
האמת שהכי רציתי ועדין בחלקים מסוימים לברוח מכאן והפעם במקום זה כותבת .. לא רק מכאן רוצה לברוח מהטיפול מעצמי מהכל ... ובמקום זה פשוט ...חיה על אוטומט כמו רובוט .. פעם ראשונה שמבינה כל כך טוב את מהות הניתוק ההבנה שלא מרגישה כלום לא עצב לא כאב לא כלום בימים אלו .... מורכב , הכל ... אז בא לי להעלם .. ובא לי גם ... ולא יודעת מה אני רוצה והם ..הם מרגישים הכל .. יחי הניתוק כבר אמרנו !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
חיבוק יקרה! נשמע כואב ועצוב....
תודה יקרה ...
הי אודי, רציתי לשתף בהתקדמות הטיפול שלי. קודם כל אודי, שתדע, שהמטפלת אומרת שיש לנו רצף יפה ואני מתמידה בטיפול. גם סך הכל יש בינינו קשר טוב ואני מרגישה מאוד בנוח איתה. ואני חושבת שגם היא איתי. היא אמרה לי פעם שאין לה משהו חכם להגיד לי חוץ מזה שאני משעשעת אותה מאוד. לא יודעת, אולי היא חושבת שאני סוג של קרקס. האמת שאני באמת קרקס, והחיים שלי היא קצת הצגה. המטפלת שאלה בטיפול אם יש לי, המממ...נטיות הפוכות? היא כמובן אמרה מילה אחרת שאסרתי עליה להגיד שוב וגם איימתי עליה ועשיתי לה פרצוף מפחיד. אני מפחדת אודי, באמת. אני בפחד מטורף. זה באמת כמו להיות בקרקס שיש בו אריה לא מאולף. אולי אני האריה? או שאני סתם בנאדם נחמד שהאריה יכול לטרוף? מלא אנשים יכולים לטרוף אותי עכשיו. אם הם יגלו שאולי אני באמת הצגה. ומצד שני, מתחשק לי קצת להיות אריה וקצת, הממ..לטעום... כך או כך, אני מרגישה בכלוב. ואני מרגישה חנוקה עם עצמי ועם המחשבות שלי. עד שאני לא יודעת מי אני כבר...
יקירתי, הלוואי שתפנימי שאת יכולה להיות כל מה שלבך חפץ ולתת דרור וחופש לעצמך...פשוט להיות, בלי לחפש כל הזמן, מרגישה מהודעתך את החנק הזה... זה מתיש. הלוואי שתשחררי....
הי מיקה, כבוד על הרצף וההתמדה! וגם אני מרגישה מכאן שיש בך משהו בדחני, נדמה לי שאני יכולה להבין. זוכרת את דברייך מהקוסם מארץ עוץ. מה אמת, מה אגדה, מה זיוף? אולי שאלות מורכבות לפעמים. לביאה עבורך: https://www.youtube.com/watch?v=l22XTZUfO2U שלך, סוריקטה
מיקה... אל תהרגי אותי ..אבל כשקראתי את הודעתך נקרעתי מצחוק.. וחוצמזה רוצה לומר לך שקרל יונג מדבר על השלם שבכל אדם שמורכב מאנימה ואנימוס (החלק הגברי והחלק הנשי) לא יודעת אם התכוונת לזה.. בכל אופן יונג מדבר על כך שיש בנו גם וגם .. הוא גם מדבר על ה"צל" שבנו..החלקים שמוסתרים מאיתנו ואולי אנחנו מזהים חלקים אלו דרך הזולת שמשקף עבורנו חלקים אלו... ואולי זה מה שאני מבינה מיונג והוא בכלל התכוון לדברים אחרים... ? ומה זה משנה... מדמה אותך כאריה שואג על המטפלת שרואה אותך כמשעשעת שואגת שאגה כזו " אאאאהההה .... קרקס.....אההההה....משעשעת......אהההה אטרוףףףף אותךךךךךך ...... :) במבי.
הי מיקה, האריה בקרקס הוא מאולף. בג'ונגל הוא פראי ויכול להיות מי שהוא באמת. שם הוא לא בכלוב. אז מה עדיף? כך או אחרת - שמח על ההתקדמות, עם ההומור ומעבר לו... אודי
סופרת מילים במקום כדורים ומחפשת מילים במקום חתכים מחפשת מילים שיחזיקו את כל החלקים ביחד במקום אסוף. מחפשת קרקע יציבה לא כואבת שאפשר לעמוד עליה כולי בלי ליפול ממנה ולכאוב ולרצות לטבוע בה קרקע כזאת לא טובענית. לא כואבת. רכה,לא מסוכנת. מחפשת תיקרה,שבעדינות שומרת שאני לא אטפס מעלי. ואשתגע שם. כי אחר כך נופלים. מחפשת אותי. בלי חלקים בלי לברוח. בלי קצוות לחתןך או לבלוע מחפשת אותי הבריאה. ולא מוצאת. --
חיבוק
יקרה את שם איתם רוני הבריאה זאת שאוספת מילים במקוםלהרוס.. מקווה שהבוקר יותר קל ויותר טוב ... שמחה שכתבת כאן ובכל זאת מניסיון יקרה בימים כאלה פני לעזרה חיצונית ...הכי נכון להעזר במטפל ... ותמשיכי לבוא ולכתוב ...איתך הכי מבינה בעולם באמת
אני דווקא מוצאת בכך שאת כותבת, מקום הרבה יותר טוב מהחנק שאת לא כותבת, או כותבת ממש מילים ספורות.....תוצאי,במילים! יש מי שמקשיב!!
?
הי חביבה, אם הודעתך מופיעה, סימן שהמערכת חזרה לפעולה תקינה (לפחות בינתיים). שלך, וכתבתי לך עוד למטה, סוריקטה
את יודעת ? אני באמת לא בטוחה שאני ברת טיפול..אני 8 שנים בטיפול, מתוכם אולי 7 באנליזה ( כאשר חלק מהשנים 5 פעמים בשבוע וחלק 4 ) כן מרגישה שינויים שחלו וחלים בי אבל בבסיס יש עדיין משהו שאני אפילו לא יכולה לשים עליו את האצבע...משהו...משהו... לא יודעת... מרגיש לי שאני לא ברת טיפול... וזהו לעכשיו... את יודעת סוריקטה ? אני שואלת את עצמי לא מעט מה קורה עם הילה.... היא היתה במצב לא פשוט.. עד כמה שאני זוכרת.. עניין הילדים שלה שוב עלה בעוצמות חזקות בתקופה האחרונה שכתבה פה.. לפעמים אני מוטרדת.... מקווה מאוד שהיא בחיים.. שלא התאבדה.... במבי.
הי במבי, עדיין לא בטוח שאני נוטה להסכים עם האמירה הגורפת שאינך (כאדם שלם) בת טיפול. ייתכן שיש חלקים נוקשים ולא גמישים. ובכל זאת - אנחנו מבוגרות, כמה כבר ניתן לשנות, ואנחנו נשארים אנחנו, את יודעת. מנסה להבין את ההקשר שעשית בעיתוי הנוכחי למחשבות על הילה, סיפורה הטראגי וחרדותייך. בינתיים, שלך, סוריקטה
שבוע טוב לכולם, לצערי עדיין אין לי גישה להודעות החדשות ולכן איני יכול להעלות או להגיב להן (או בכלל לקרוא אותן)... מקווה שהבעיה תטופל היום. אודי
הי אודי, לפחות קיימת עבורך האפשרות להודיע לנו. לכתוב ולפרסם. ואנחנו עוד כאן. סוריקטה
להוריד כאן את הכל. וזה נתקע אי שם וחסם אותי,נשארתי רדופה. כשתבוא,תשחרר קצת. טוב?
הי רוני, ואולי מה שקרה כאן מזכיר שיש חלופות בעולם (גם אם לא הדבר עצמו). הנתפשר? יש טיפול, וגם כשהוא בחופש (וגם כשלא), אולי לא כדאי, היום, כמבוגרים, להיצמד אך ורק לאובייקט אחד באופן בלעדי. ואני, בדיוק מי שניסתה להיצמד לדבר הזה שקוראים לו אמא, ורק, והכל כדי שתבריא, זה המקום שלי. והנה, אפילו בטיפול הייתי ועודני (שזו דמות אחרת, שהייתה צריכה לעבוד מאד קשה כדי לתת משקל גם מעצמה). סוריקטה
אין לי כל כך מה לומר כרגע ובכל זאת רוצה להיות פה.. מברכת אותך אודי , מברכת גם את כולכם בשבת טובה ונעימה... וסוריקטה ואביב, קראתי את תגובותיכן להודעתי למטה.. אין לי כרגע משהו חכם / לא חכם לומר... אבל רוצה לומר לכן שלקחתי את תגובותיכן אלי פנימה.. כמובן גם את תגובתך אודי... כרגע אני קצת מבולבלת.. אמא צביה תצא לחופש גם באוגוסט למספר ימים ומיד אחר כך ל ????? זמן בספטמבר.. אמרתי לה שאני רוצה שנסיים. 8 שנים של אנליזה. נמאס לי. נראה לי שאני לא ברת טיפול. וזהו.
הי במבוש, האמת שחלף זמן, וכבר איני זוכרת מה רשמתי לך בשבוע שעבר. אבדוק, בכל אופן. החופשים האלה - וואלה איך הם מריצים מחשבות מסוג - איני-בת-טיפול וריצה לקיצון של חיתוך טוטאלי ואפילו מוות. רק חלק מהזמן את בטיפול באנליזה, לא? אפשר לחזור לכורסא. זה מה שאנחנו עשינו, כשהבחנו שאני משתמשת בשכיבה על הספה למעבר מהיר וחד למקומות אפלים מאד, שמתבטאים בתגובות משובשות גם בעולם בחוץ ובתפקוד. מידי. גם אנחנו בחופש, וזה עושה לי (בין השאר) גם להרגיש חשופה. מדוע עולות המחשבות לא ניתן לטפל? אני מניחה שתמיד יש חלק שניתן לטפל בו, אולי אפילו בכל גיל, וייתכנו מצבים של חלקים מאד תקועים. מה היית רוצה שיזוז ואינו מתקדם? למה היית מצפה? מחשבות, באהבה אליך, סוריקטה (יאיי, אודי הצליח להעלות הודעות)
במבוש סתם יושבת לידיך בלי מילים ...אם זה בסדר ..
הי במבי, 8 שנים באנליזה זה אמ-אמא-של ברת טיפול ;-) ואני משער שאת מגיבה לחופשות. ובוודאי לא עוזרת גם ההיעדרות הכפויה שלי מכאן. את בסדר. אודי
הרגשה מוזרה יש לי...אין לי דרך להגדיר כרגע..משהו שקשור לגעגועים וקשר אולי...משהו ש..עדיף לעצום עיניים ולהרגיש עוד קצת מהמקום המופלא שהייתי בו.
את יודעת, מיכל, נדמה לי שאני עדיין לא במקומות האלה (למשל, ביקור באזורים רחוקים מופלאים), מחשש של הצפה (ובסבירות גבוהה תהיה כזאת, וגם זה אמור להיות בסדר). וטוב שנגמר, אחרת, אחרת איך נגדיר מהו טוב, איך נבדיל בין טוב ורע אם לא יהיה סוף ומידה. אצלי הם עדיין מעורבבים לפעמים. שלך, סוריקטה
אצלי הפוך.או רע מאוד או טוב מאוד........והפעם טוב מפחיד! תקראי בהודעה שכתבתי. והלוואי שתוכלי לשחרר ולצאת למקומות נפלאים (כמו בספר של דוקטור סוס :) )
הי מיכל, אחד הספרים האהובים עליי. אחד החכמים והחזקים. אפילו רכשתי אותו לעצמי. דימיון אינסופי מול מציאות מוגבלת. אליפות. סוריקטה
הי, במקרה קראתי במקום אחר, פתוח, מסוכן ופרוץ להרגשתי ולא ממש פעיל, (אודי, מניחה שאולי אינך יודע על מה מדובר, אבל זה לא ממש משנה, מקווה שהקוראות תבנּה); איני רוצה לכתוב שם - אז אכתוב כאן: רובנו או כולנו מרגישות לעתים באופן אפילו בלתי-ניתן-לערעור שקופות, דחויות, נטושות, נזרקות, מועפות לעזאזל, לא רצויות, סמרטוטים, פחי זבל, ביוב ועוד תיאורים מלבבים. מרגישות כך, לרבות בפורום הזה (וכאן הייתי נוטה לומר שיש סיכוי גבוה שמדובר בהשלכה ובהרגשה פנימית מוכרת שמשתחזרת). אני, למשל, הרגשתי כך עם איזו פרידה שהייתה לי היום (היכנשהו בעולם, והרגשתי שחסר לי הטיפול כדי לדבר על זה). בתמצית - הייתי רוצה להזמין ולהחזיר גם את מי שחוששות. הפורום של כולם, ולכן, אולי לאו דווקא אני צריכה להזמין, אלא אולי הכי חשוב שיהיה זה אודי (רק מדברת בקולך, אודי, ואני בטוחה למדי שתאמר שיש מקום, וחברות, נסו להאמין, ונסו לדבר ישירות עם אודי). ואני, אני אנסה לדבר את קולו של המטפל שלי בהיעדרו. 'אחשוב עליך'. סוריקטה
סוריקטה אני חושבת שיודעת על מה את מדברת מצטערת אם טועה... ואם כן אז זאת לא הרגשה נטושה -מניחה שראית שיח שלי עם אחרת .. מדובר בדברים אחרים ... והמקום ההוא אולי נראה נטוש פרוץ וכו.. אבל הוא הבית שלנו .. ושם לא רק אני גם אחרות מרגישות את היחד ולא זקוקות להרבה מילים כדי להבין אחת את השנייה.. את חמודה אמיתית עם לב מקסים שמבקש לקרוא לאחרות...ריגשת
וסוריקטה . הבנתי וטעיתי מבינה אותך יותר .. חשבתי שאת מדברת על הודעה אחרת ....אוהבת , את צודקת במליון אחוז .
הי אביב, (וגם אודי היקר מאד), פתחתי את הודעתי בראש עץ זה כי ראיתי שמישהי (שאיני יודעת מיהי) דיברה על כך שהיא מרגישה שאין לה מקום כאן. זה אולי מבהיר יותר. ניסיתי להזמין דיבור ישיר. ואפשר גם לספר אם כועסים או נעלבים, אני חושבת. אולי זה קצת מבהיר. אני יודעת ששם מרגיש לכמה בנות, ובפרט את, בית וביחד-של-פעם וגעגועים לחיבור שהיה. סוריקטה
כנראה שבכל זאת צדקתי בתגובה הראשונה 😊בדקתי תאריכים ... אבל ניכנסתי עכשיו בגללך יקרה . רק להגיד לך שקראתי אותך גם למטה גם כאן בן השורות .. על הקושי להיות בלעדיו עכשיו ..וכן זה טוב להעזר בנוכחות הפנימית שלנו מהם ... וגם אפשר להעזר במי שכן נמצא ...כמונו למשל . אתך יקרה חושבת עלייך המון .. מחבקת
הי אביב, כן, אני אומרת לעצמי בלב, ואפילו בקול (מולי) 'כמה אתה חסר לי' (רופא הנפש). אין לי כל כך למי לומר זאת. אולי רק כאן. אבל אני גם אומרת לעצמי שחסרים לי חבר/חברה (ברמת הידידות). רואה זאת כמשהו טוב מעולם הנזקקות. מחפשת, אף אם בדרכיי המשונות. 💗 סוריקטה
אנחנו כאן עד שיחזור . בקשר לאותה אחת ... מסכימה אתך על הכינות והישירות אבל במקרה הזה זה לא קשור לאודי או למשהו שעשה או לא זה קשור למיגדר ... וכן לא רק אני הרבה מאיתנו חסרות את הבית ההוא ...געגועים . מציעה לך כדי להבין אם בא לך ללכת ארבע חמש שנים קודם ..זה פשוט היה אחר שונה מכל מקום אחר . ואולי כל מקום הוא שונה גם כאן יש את הייחוד של המקום הזה ...
הי סוריקטה וכולן, אני כמובן מזמין, אם כי אני רואה שיש כאן כתיבה רבה מאוד, כך שכנראה ההזמנה מורגשת גם בטרם כתבתיה... אודי
קצת מפחיד הרבה פחות מפעם אבל כל טלטלה כזאת מרסקת את המקום עוד קצת ..לא ממש התאוששנו ...ושוב.. גם ככה הספינה שלי בטלטלות לא ברורות אז זה לא כייף.. אודי תודה על המחוייבות והאכפתיות .. מרגש באמת שתהייה שבת טובה ונעימה לכולם...
הי אביב יקרה, יכולה להזדהות עם שתיארת, ופתאום גם חשבתי לי (בהמשך לדברים שכתבתי לרוני) שאם זהו לא המקום היחיד שאנחנו תלויים בו, אולי החווייה יכולה להיות נוראית פחות. גם אני מתעצבנת שכבר אולי שנה יש פה הסתבכויות טכניות. וזה הפורום הכי רגיש, שבנוי באופן הכי רגיש. אני תוהה אם מישהו חושב לו (אחד הקולות בו) - יאללה שייסגר כבר הפורום הזה ויהיה שקט. בהקבלה ל - נחתוך ת'טיפול, נתאבד וכאלה. סוריקטה
הי שוב, עם כל החלקיות והבאלאגנים - זה כנראה אחד הפורומים הכי זורמים בדוקטורס. סוריקטה
טוב אז יש לי חידושים לדוקטורס .. אודי לא הולך לשום מקום ... וגם אנחנו לא . אנחנו גרעין שהוא די חזק וכבר הרבה פחות פוחד ולא בורח ...תיראי מסביב ... ואודי, אין עליו .. אז כל זמן שאודי לא מוותר כנראה שנישאר הםורום הכי זורם בדוקטורס . אודי תודה !!!!!!!!!!!!!!
שלום, שמי לירון אני בת 24 ונמצאת 9 חודשים בטיפול פסיכולוגי. הסיבה שפניתי לפסיכולוג היא שאני מרגישה תקיעות בחיים, חוסר ביטחון וחרדה כללית. בנוסף ישנם דברים מהעבר שלדעתי השפיעו מאוד על הביטחון ועל החרדות שלי (יחסים עם ההורים בעיקר) המטפל שלי מקסים, מכיל ומקבל ונוצר קשר טיפולי מאוד טוב . הבעיה היא שבנושאים קשים אני לא מצליחה להפתח וישנה מחשבה תמידית שהוא שופט אותי (אף על פי שמעולם הוא לא נתן לי הרגשה כזו, זו פשוט תחושה שמלווה אותי לאורך כל חיי) אני יודעת שזה תוקע את הטיפול ואפילו דיברתי איתו על זה, אבל עדיין, בכל פעם שאני רוצה לפתוח נושא מהעבר שמרגיש לי מביך, או שפשוט קשה לי לדבר עליו אני מייד נחסמת ולא מצליחה לפתוח עד הסוף. אני כל הזמן עוסקת ב״מסביב״ במקום לדבר על הדברים החשובים מתוך מחשבה ששופטים אותי. בנוסף, אני מפחדת לבכות מולו או יותר נכון מתביישת מאוד וזה גם מה שגורם לע לא לפתוח נושאים קשים., אני מאוד רוצה שהטיפול יצליח והייתי רוצה לשמוע גם ממומחה וגם ממטופלים איך מתגברים על הבעיה הזו. תודה, לירון
הי לירוני, בתור מטופלת, מה אומר, תשעה חודשים יכול להיות במובנים מסוימים זמן קצר יחסית. לעתים משתחררים יותר, לעתים פחות, לעתים מצליחים יותר, לעתים פחות. הזמן מדבר, ואז, אז יודעים בדיעבד. איני בטוחה שהאצה מכוונת או דחיקת תהליך בכוח (מידי) ובעיתוי מוקדם (מידי) או בלחץ תמיד עוזרת. את נשמעת ממש בסדר. הייתי אומרת 'קחי ת'זמן' או 'לאט לאט' עם הידיעה שאולי מילים כאלו יכולות להלחיץ. ואת צעירונת. לפחות באופן יחסי לעולם שלי. נסיים ביהיה טוב? סוריקטה
שלום חברות וחברים, בשל בעיה טכנית באתר אין לי אפשרות להגיע להודעות החדשות שממתינות, אז קבלו את התנצלותי בתקווה שמחר השרת יחזור לתפקוד מלא... אודי
אודי תודה....דאגתי לך ..שמחה שזה רק בעיות טכניות .
תודה, אודי, הסברים שכאלה עשויים להפיג חרדות ומחשבות כל מיני שרצות בראש. חבל שכל-כך כל-כל הרבה זמן מסובך כאן טכנית. מקווה שהמקום יישאר מזמין דיו. סוריקטה
שלום לכלם, נסעתי למקום מהמם, נוף מרהיב, ניסיון לשכוח מהכל..... לא תמיד זה עובד, כי לאן שלא ניסע אנחנו איתנו, המטען איתנו....סוחבים הכל גם בנופש..... מוזר. בכוונה לא הייתי זמינה בווטסאפ במשך היום רק בערב התחברתי.. התברר לי ששבוע הבא התפנה לי לפגוש אותה, אז כתבתי לה שחזרתי שהתבטל ואם אפשר לקבוע, קבענו. לא יודעת מה ההרגשה.....האם משנה לה בכלל שחזרתי? להתגעגע אליי זה לא נראה לי אפשרי...אתה כתבת שתתגעגע באמת אודי? למטופלים להתגעגע? לעבודה להתגעגע?? לא תמיד יש חשק לחזור לעבודה....לא יודעת...אולי לפעמים גם אני מתגעגעת לעבודה שלי, אבל אחרת....לדברים הטובים שבה...קשה להאמין שהיא התגעגעה אליי......לא חושבת שחסרתי לה........אבל היא בהחלט חסרה לי...........וגם אתה אודי..לפעמים חסר לי.
הי מיכל, אני חושב שיש משהו נעים ומרגיע בידיעה שהרגישו בחסרוננו והתגעגעו אלינו... וממש חסרתם לי בזמן השיבוש הטכני ואכן התגעגעתי. אודי
בתי בת השנה כשמים אותה בעגלה באופן ישיר מושכת את החגורות של העגלה כך שהרצועה שבין הרגליים נמתחת למעלה כך היא מאוננת רציתי לדעת איך מפסיקים את זה והאם זה נורמלי בגילה ואיך עלי להתנהג כשהיא עושה את זה תודה מראש
אני רואה שזה השעה ביום שהיא הכי כואבת הנפש הזאת אחרי שבלילה היא נחה(אם היא מצליחה לא לחלום חלומות מפחידים. השבוע היא לא הצליחה) היא קמה והעולם מתחיל לנגוע בא. בכל העצבים החשופים. וזה אולי כמו להצטרך להיוולד כל יום מחדש ולהתחיל לחיותגם אם לא רוצים. זה מפחיד וכואב והיא רק מקווה שהיום לא ידברו איתה וגם לא לידה בדיבורים שנוגעים. והיא מתכווצת כל היום ורוצה להיעלם גם מהעולם הזה וגם מעצמה והיא מנסה להיזהר ולא לשמוע ולא לראות . ולהתעטף ולהיעלם ושהעולם לא יראה אותה ולא ישמע ואולי לא יזכור ובגלל זה הבוקר הוא כל כך מפחיד. והיום הוא בלתי נסבל ואם היא מצליחה לא לברוח באמצע היום אז היא בורחת בלילה. כל כך בורחת... ולא מצליחה לדחות אותו. את היום הבא שמתחיל כל כך כואב והכי מפחיד שיש....
אני מעוניין לקבל טיפים/עצה ראשונית איך לשפר את הקליטה והזכרון כי מתי שאני מתחיל עבודה חדשה אני מתקשה לזכור מה שמסבירים עליה כמו מה לעשות בתפקיד וכו' וגם בכללי למשל שיחות טלפון אני זוכר בסוף רק חלק ממה שדיברו איתי . מה גורם לזכרון שלי להיות ככה ?
שלום אבי, יש באתר שלי מאמר בנושא. אפשר לקרוא. כתבתי על כך בהרחבה גם בספר שהזכרתי בהודעתי הקודמת ('היפנוזה') בפרק הרלוונטי. אודי
מדוע פרויד במשך חייו ובמשך מחקרו זנח בהדרגה את ההיפנוזה ולא שילב אותה בשיטות ובטיפולים המאוחרים שלו?
שלום, כתבתי על כך בהרחבה בספרי 'היפנוזה', אם יש רצון להעמיק. בקצרה - פרויד סבר שהיפנוזה מחלישה את ההתנגדות והעדיף לעשות אנליזה להתנגדות ולא להחלישה. זה הטיעון שלו, בנוסף לזה שטען שאינו מהפנט טוב. אודי
אותות(בעוד שבוע וחצי) נוסעים לחו"ל לבית של ההורים באותו שבוע המטפלת גם לוקחת חופש ויש פחד גדול להיות לבד.. מבקשת בבקשה שתעזרו לי ולתת עוגן לאחז בו.. אנסה לכתוב ולשתף כאן כדי לקבל תמיכה.. אבל יש פחד אימה..
ינשופי אהובה אני איתך כאן ובכלל אוהבת יודעת כמה זה קשה ומפחיד ... מחבקת את כולכם ... 🐻🐻🐶🐶🐻🐻
יש לי שאלה .. האם ניתקלת במצב שאחרי כל כך הרבה שנות טיפול יהיו עוד חלקים חדשים ולא מוכרים ,מן תחושה של חלקים ראשוניים ביותר ... יושבת בכמה פגישות אחרונות ופתאום חווה שיתוק פיזי ופחד ברמה של בעטה .היא אומרת שרואים את הפחד על הפנים ... ונראה כאילו המטפלת הולכת ומישהו אחר מגיע במקומה ,לא התחושה הרגילה שאני הולכת .. מנסה להבין עם עצמי מה זה ולא מבינה ....האם זה יכול להיות עוד דרך של החלקים הנרקסיסטים לחבל בתהליך .. אודי עייפתי ,יודעת שכתבתי את זה המון פעמים אבל באמת עייפתי להיות אני . עייפתי מלהבין . עייפתי מהמורכבות מהניתוקים . זה מן רגע כזה שכל כך הייתי רוצה להיות אחרת רגילה לא פגועה כל כך .. פנטזיה ... חשבתי היום שאני לא יודעת איך זה לחיות בלי ניתוקים זה בטח יהיה כל כך מוזר אם אגיע לשם ...
הי אביב, בוודאי. וזה לא תמיד דבר רע לגלות שכבות ורבדים חדשים. חדרים נוספים במבנה הנפשי... אודי
אודי ברוך הבא ..מקווה שהיה טוב ומיטיב , חזרת ישר לתוך הכאוס שהמדינה הזו יודעת לייצר ...וזה כל כך עצוב ומרוקן חשבתי רבות על המושג געגוע השבוע , הלכתי לבדוק גם במילון ... חשבתי לי שזה רגש שיש בו המון אנוכיות ..כי הרי הגעגוע הוא למה שהקשר עם אותו אדם נתן לנו ... וככל שהשנים חולפות גם הגעגוע חולף או מתחלף לאדם אחר לקשר אחר שנגמר. מה זה אומר עלינו כבני אדם ...זה כאילו הגעגוע זה רק החיסרון של הקשר ומה שהוא הביא איתו ... היו אנשים בחיי שחשבתי שהיה שם קשר שהיו מאוד משמעותיים לי וכבר אין שם געגוע ישנם זיכרונות גם זה לעיתים רחוקות קשרים ישנים ..בניהם קשרי דם לאנשים שנפטרו .... בשנים הראשונות הם היו שם מאוד והיה כאב והיה חום שהציף בזיכרון ואז ...מעגלים אחרים נוספו והם הפכו יותר ויותר מעגלים חיצוניים עד שמצאתי את עצמי חושבת על זה שאין בי געגוע אין בי כלום כמו ריק מלא כשאני נזכרת באנשים האלה ..אין כבר תמונה או חוויה או זיכרון שמציף בחום וממלא...ואולי אולי בכלל לא היה שם קשר ..אולי אני פשוט לא יודעת ולא מבינה ...ואולי מה שמרגיש כמו געגוע זאת רק האחזות ... מחשבות בעקבות הפרידה שלי מאותה אישה מופלאה ... כתבת לינשוף שאתה בטוח תתגעגע ואז חשבתי ,זה כולה שבוע זה קשר וירטואלי, כן עם כל המחויבות שלך ..זה ברור (למרות שכלום לא ברור באמת )שהקשר התקיים חזרה...אז איפה המקום של הגעגוע כאן ... ואולי געגוע זה לא תלוי זמן או מקום ..כי אם תלויי זיכרון שמקשר בין שני אנשים..ואז האם כשאני רואה חשופית ונזכרת בבמבי, וחושבת עלייה , או שומעת שיר שפעם נתת לי ונזכרת ביד המושטת שלך ... זה געגוע ככה או ככה אודי יקר...טוב שבאת הביתה... וביצוע נדיר שמצאתי ופרט לי על המייתרים ... https://www.youtube.com/watch?v=Q_OCE3x37kk
אביב יקרה אין לי הרבה מילים אבל שמחה שאת כאן והתגעגעתי לנוכחות שלך כאן בשבוע אחרונה💗
הי אביב, רק לומר שקראתי בינתיים. ממתינה לאפשרות להצליח לכתוב דרך המחשב (שאז אני רואה לפניי את כל פרטי ההודעה אליה אני מגיבה) וגם, הייתי רוצה ראשית לראות את תגובתו של אודי. כמו גם לשאלה שנשאלה למטה עם ההיתקלות בעמוד, שהעלתה בי מחשבות, ועדיין גם שם ממתינה לתגובות אחרות לפניי. אז ד"ש בינתיים, אחלה נושא. סוריקטה
הי אביב, אם מקשיבים לפסנתר של רייכל - זה מרגיש כמו תשובה למה זה געגוע... ואת בטח זוכרת שאני בעד. זה מעיד על היקשרות וקשר. וזה טוב. אודי
ברוך השב
איך את בימים אלו , דאגתי לך .....
אודי הי, נכנסתי עכשיו קצת בחשש... חשבתי שאולי עדיין לא חזרת...(???) חשבתי שאולי.... לא יודעת.... לך תדע בעולם שלנו... רגע נמצאים ורגע אחר.... המשפחה מחלמיש.. אמיר פיי גוטמן.... חסרות דוגמאות ??? אבא שלי..... לך תדע עם הקיום שלנו פה... הרגע אנחנו פה וברגע אחר... (???) נכנסתי עכשיו ואולי אפילו הופתעתי.... שמחתי..עדיין קצת מופתעת ושמחה... חזרת !!!!!!!!!!!!!!!!! :))))))))))) כייףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף שמחה מאוד !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ברוך שובך אודי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! :)))) שלך-במבי.
כן אודי חזר ...וכן כלום לא מובן מאליו ובכל זאת .. ואת יודעת יקרה את חזרת!!!!!!!!!!!!!!!! פעם ראשונה מזה הרבה הרבה זמן שזאת את .. הדאגה שלך ... הקשר שאת מביאה לכאן , אל אודי הכתיבה הציורית עם כל סימני הפיסוק למנהם .. ברוכה השוו(ב)ה .....התגעגעתי אלייך ואל הרוח שאת מביאה איתך
במבי אהובה, יש אסונות, וטרגדיות והפתעות נוראיות. סיפורים ממש קורעי לב היו השבוע. וגם.... אנחנו לא כל יכולים. אבל הנה - את חזרת, גם אודי וגם אני אפילו התעוררתי בבוקר :-) ועוד רבים מאיתנו. אח, הסקרנות הזאת שמשאירה אותנו בחיים. את חמודה, ואני אוהבת את קולות הצהלה שלך :-) סוריקטה (שוב באג טכני ולא ניתן כרגע לשלוח הודעות דרך המחשב)
הי כולם, חשבתי פתאום על שני רעיונות - האחד - האם אנחנו מרגישים שבגלל הזעם שלנו מישהו אחר נפגע / מת / נוטש? והשני, שגם קשור לראשון - האם אנו מרגישים שאנחנו בעצם שולטים בנוכחות של האחר איתנו. זה בהמשך לדבריי בבוקר באחת מהודעותיי כאן. סוריקטה
שלום, איזה עצות יש למי שמחפש תחביבים להירגע? רק לא בחברת אנשים. תודה.
הי שיינו, ברוך/ברוכה הבא/ה. ...זה כל כך תלוי במי שאת/ה. בעיתוי. ביכולת הרגעית. מה שירגיע את האחד, יכול לחרפן את האחר. ומה שמרגיע אותך ברגע מסוים, יכול לעצבן גם אותך ברגע אחר. רציתי לצחוק ולומר - יאללה קלונקס. ברור שזה לא תחביב :-) דברים שאפשר לבד (ואני לא מקורית) - האזנה למוזיקה, נגינה, יצירה, צילום, משחקי מחשב, צפייה בסרט, קריאה, יוגה, מדיטציה, ספורט כלשהו, טיול רגלי, עבודות גינון, ליטוף בעלי חיים, ועוד ועוד... שאלה טובה לפעמים איך מנקזים אגרסיות... סוריקטה
רעיונות מעולים תודה :) אני מחפש בעיקר דברים לעושת לבד לחלוטין בלי לפגוש אנשים. למשל בבית.
בעיקר ספורט אבל הבעיה למשל שריצה אין מקום שאני יכול לעשות בלי אנשים, לכן לא עשיתי הליכות/ריצות ארוכות עד עכשיו. אני לא אוהב לפגוש אנשים בכלל ואני רוצה להירגע לבד. אני מחפש הרגלים מועילים - למשל תחביב שיתרום להרזייה, לרוגע וכו.. ולא סתם שמורחים את הזמן - כמו שש-בש למשל. אולי אתחיל יוגה בבית? הייתי רוצה משקולות אבל זה יקר
הי אודי יקר, ברוך השב. שרק יהיה שבוע קל ככל הניתן, שלך, שלכם, סוריקטה
שבוע הכי קל שאפשר , אמן !!!!!! ברוכה הבאה , שימחת אותי עם ההודעה הזו שחיכתה כאן ...טוב כל כך שיש אותך
שוחחתי המון עם המטפלת על הספקות לגבי העבר.. הזכרונות.. וכן... אני רוב הזמן לא מאמינה אני לא מסוגלת להאמין ואני שואלת את עצמי שאולי אני באמת לא שפויה והכל בראש אני יודעת שהבאתי את זה לכאן בעבר אבל אני לא מוצאת מנוח אני גורמת לעצמי סבל רב . אני מרגישה שאני נמצאת בין 2 עולמות.. עולם של אמת עולם של שקר עולם של להאמין עולם שלא. שנים של סבל רב של ספקות אין יוצאים מהמקום הזה? אולי אשאר בו לנצח?? מתוסכלת וכואבת מאוד.
הכי מובן מאליו ... קשה עד מאוד להאמין לסיפורים האלה ..כי הם קשים ובילתי ניתנים להבנה ולעיכול ...אבל אם את משקרת אז גם אני ועוד אלפי נשים שנפגעו ... אף אחת מאיתנו לא משקרת לצערי הרב.. אף אחת לא רוצה להמציא לעצמה עולם כזה עולם אכזר כזה עדיף לדמיין חיים של נסיכה בבית מושלם עם הורים טובים שאוהבים ...הדחקה , הסתרה , אידליזציה ... הגוף לא משקר וגם לא הלב...אוהבת אותך מליון
סליחה אודי.. רציתי לאומר לך שהתגעגנו ושמחים שחזרת...
הי ינשוף, והרי הספק הזה היה מציאות חיים זמן רב, כך שהמנגנון הנפשי לומד להעזר בו כדי להגן על עצמו (בבחינת: 'זה לא יכול להיות שזה קרה'). חוץ מזה שכנרה שמעת מספיק פעמים ש'מה פתאום, זה בראש שלך'. אז לומדים לפקפק... אודי
תודה לכם על תגובתכם.. זה קצת הרגיע את הנפש
שלום רב, מהו ההסבר הפסיכולוגי לזה שפוגעים בעצמנו בעזרת אותו הדבר שהכאיב לנו מלכתחילה? דוגמא:קיבלתי מכה מעמוד ברחוב,והכאבתי לעצמי שוב ושוב עם אותו העמוד בגלל המכה. ברור לי שזה עונש עצמי ,אבל למה עם אותו הדבר שכאב מלכתחילה הכאבתי לעצמי שוב? תודה זה יכול להיות כל דבר ,זוהי רק דוגמא
שלום אורית, יכולים להיות לזה כל מיני הסברים, וקצת קשה לדבר מבלי להכירך או לדעת במה מדובר. ההסבר שפרויד נתן לתופעות כאלו כבר לפני 100 שנים הוא 'כפיית חזרה', דהיינו - הכפייה לחזור שוב ושוב על ה'שריטות' שלנו. לאקאן, אנליטיקאי נאו-פרוידיאני תאר זאת במושג 'התענגות' המתאר התבוססות בסבל מבלי יכולת להפסיק זאת (כי זה לא מודע). אודי
שלא זז ולא משתנה שלא נוספות הודעו חדשות. פורום עצוב אבל עם הרבה תקווה, פורום שמקבלים בו מענה מהר יחסית. פורום שאפשר לשתף שעוד מישהו יקרא והדברים לא ישארו לבד במחברת, במגירה. עצוב לי שהפורום בחופשה קצרה. אפילו שיודעת שזה תיכף נגמר, עוד כמה ימים.
ועכשיו הוא פתוח..... אבל את יודעת עם השנים גיליתי שגם כשהוא סגור הוא פתוח ... ובתוך השקט הזה שכאילו לא זז.. יש המון המון תנועה , שלנו קדימה .. וזה כל כך מופלא להביט בזה . שבוע טוב ..
הי ת סופית, את יודעת, היה איזה יום באמצע שבוע שעבר, כשאודי היה בחופש, שחשבתי לכתוב ברגע האמת ששאני מרגישה את החסר, ורציתי 'רק-את-אודי', מה שאני מרגישה על פני השטח ממש ממש מעט. זה התרחש אחרי שבסופשבוע שעבר נפלתי כמו ששנים לא, ואני גם יודעת למה, וזה תוקן (אני תיקנתי לי בפנים), הכל בסדר עכשיו. והכל בעולם בחוץ. יש עוד הרבה מעבר למה שקורה בפינה הזו - הפורום - שאולי כניסה אליו היא גם כניסה למעין מצב תודעתי אחר. אבל מה שנחרט בזכרוני בעיקר עכשיו, הוא ההקלה שבשקט הזמני כאן בפורום. וגם יש לי חופש בטיפול, וגם פה יש קול של הקלה. אפילו כלכלית. וכן, צצות דאגות, קשורות למוות (כמו שבמבי כתבה), ועוד כל מיני מילים שאני יכולה לפזר. הפורום פה (גם) כי אודי רוצה, כי אנחנו רוצים. שלך, סוריקטה
אני בת 23, בגיל 14 היה לי התקף פסיכוטי. הוריי אשפזו אותי בבית חולים פסכיאטרי. באשפוז של 4 חודשים בעיקר קשרו אותי למיטה, ובעיקר אכלתי הרבה אוכל, גם את האוכל שהכינו שם, וגם את כל המאכלי שההורים שלי היו מביאים לי, עליתי כל יום קילו, הגעתי לשם במשקל 55 קג, יצאתי משם במשקל 72 קג. כמעט 20 קג. הייתי מטופלת בהמון סוגים של כדורים. זו היתה תקופה נוראית. גדלתי משפחה שנאבקה להרוויח, בצפיצות בבית קטן, משפחה אלימה. למרות זאת עד גיל 14 הייתי תלמידה מצטיינת, בחורה חכמה, מוכשרת, עם כמה חברות. אחרי ששיחררו אותי, ניסיתי להבין מה בעצם קרה. לא היה לי ביטחון כל כך, הייתי בשוק. המזל שלי שהייתי תלמידה טובה מאוד, לא היו לי חברות. אף אחד לא רצה לקבל אותי לעבודה עד שעשיתי קורס חינמי דרך משרד התמת. ואז קיבלו אוי לעבודה. עבדתי ב2 מקומות חודשיים וחצי, בכל מקום, שזה היה שיא בשבילי. אחר כך עבדתי מגיל 22 שנה שלמה במקום מאוד נחשב וזה היה גם תחושת ניצחון. אני צריכה לחפש עבודה ואין לי כוח להתמודד. שמתי שעון מעורר הלכתי לישון בזמן אבל אני מתעוררת ומרגישה חשק חזק לישון. למרות שישנתי 7 או 8 שעות. כל כך נוח לישון, זה קל יותר מאשר ללכת לעבודה. אני מחפשת פתרון לזה ולא מצליחה למצוא. מה אני עושה עם זה? לדעתי כסף זה הפתרון, אם היה לי את הכסף להקים חנות עם מוצרים משלי בתחום ההנעלה לדוגמה שזה תחום שאני אוהבת, הייתי קמה בשמחה ליום של עשייה שאני אוהבת. אולי זה דיכאון? לא יודעת מה זה. זה פשוט תחושה כזאת שכופה עליי להתבטל ולא לעשות כלום. כובד כזה שלא מאפשר לי להיות קלילה ולפעול. ולעשות ולעבוד גם אם חם נורא בקיץ או קר נורא בחורף וגם אם החלם שלי להיות עשירה נראה כרגע רחוק וקשה להגשימו. וגם אם בעבודה לא חסר חרא של בני אדם וגם השכורת לא גבוהה. והנסיעה נורא ארוכה. ואין לי אנשים שאני אוהבת שאוהבים אותי ומשמחים אותי.
שלום לך, זה יכול להיות דיכאון, זה יכול להיות חוסר בכוחות שקשור למצב מחלתי וזה יכול להיות שילוב. אבל זה לא ממש עוזר. אם את חושבת שכסף זה מה שאת צריכה - תחשבי ותחשבי כיצד את מגיעה לסכום שאת זקוקה לו ותתחילי לפעול להשגתו. כשיש מטרה ומשמעות - יש סיבה לקום בבוקר, גם עם דיכאון. אודי
שלום היחסים בטיפול הן בעיקרם לא סימטריים. המטופל חושף הכל בעוד שהמטפל לא חושף. האם במהלך השיח מותר / מקובל לשאול שאלות אישיות את המטפל. למשל מצב משפחתי וכו'?
הי, אפשר לשאול, אם יכולים ומעזים. לא בטוח שייתקבל מענה (תלוי גם מה גישת המטפל). אפשר יהיה גם לדבר על הרגשות שיעלו בך לאור מענה מכל סוג... היום אני יודעת את הפרטים הללו שציינת על המטפל שלי, אבל רק אחרי הרבה שנות טיפול. ייתכן מאד שמבחינה מקצועית לא נכון היה עבורי לדעת קודם. לפי הידוע לי - יש מחשבה מקצועית בגישות השונות מאחורי הנושא הזה. סוריקטה
שלום, כמו שכתבה סוריקטה - מותר הכל. המוקד הוא על המטופל ולכן רוב המטפלים לא יענו על שאלות אישיות אלא יבינו זאת כהתחמקות מהכניסה לתפקיד ה"מטופל". אם אתה 'חייב' - תשאל. מקסימום, לא יענו לך... אודי
אני יודעת שזה לא מתאים לפורום הזה אבל אני מפחדת לסבול מבעיות ולהיכנס לפאניקה או להתחרפן בגלל חוסר שינה כרוני ואינטנסיבי.. אני לא ישנה בגלל גרד שיש לי מתולעים מעיים מגרד לי בלי הפסקה בטירוף וזה מחרפן אותי כי המוח שלי לא נח ולא נרגע אני מרגישה שנישרף לי המוח אני מפחדת להתחרפן מה לעשית.? אני לא יכולה לישון בגלל הגרד שמפריע לי כל יום וכדורי שינה לא יעזרו. טופלתי כבר בתולעים והתולעים פיתחי עמידות לתרופות.
שלום לך, זה באמת יכול להטריף, גם התולעים וגם חוסר השינה. יש לטפל בתולעים למיטב הבנתי, כגורם הראשוני, ורק אז להתפנות לנושא השינה. אודי
אני בטיפול כבר כמה שנים עם מטפל שהצלחתי להתחבר אליו ועזר לי לעשות כמה שינויים בחיים שלי יש לי התמכרות שאני מתמודד איתה כבר שנים וזה מזיק לי , המינון הוא שמזיק, ניסיתי להפחית במינון ולא הצלחתי לתפקד ובקיצור אני לא מוצא את הפתרון בפעם האחרונה שדברתי עם המטפל הוא פשוט אמר לי להפסיק במשך שנה , חשתי שהוא בכלל לא מבין אותי , גם הרגשתי שהוא מבקר אותי והיה מאוד נחוש , וגם לא נתן לי כלים במקביל כדי להתמודד עם הסיטואציה שבה אני אפסיק לגמרי... מאז פשוט לא קבעתי איתו עוד פגישה... ואני מתלבט , מצד אחד בא לי להחליף כי אני מרגיש שאין לו איך לעזור לי בזה וגם נותן לי פקודות שאני לא מוכן נפשית לבצע (ואז מה הטעם להמשיך להיפגש כשאני לא עושה את מה שהוא אומר?) ומצד שני הוא מכיר אותי כבר כמה שנים , וספרתי לו את הסודות הכי מביכים שלא ספרתי לאף אחד ביקום , ולהתחיל דף חדש עם מישהוא אחר זה יהיה לדעתי מסובך ומורכב... מה לעשות ?
שלום נתן, אני מציע לשוחח אתו על המורכבות שתיארת ועל תחושותייך. יש דרכים להתמודד עם התמכרויות, ברובן מתבססים על שילוב בין הגברת המוטיבציה של המטופל והשגת שליטה בדחף. אם אתה מרגיש שיש בסיס טוב של אמון - שוחח אתו על מה שהרגשת בעקבות ההתערבות שלו וחפשו פתרון מותאם יותר. אודי
כתבתי לך אודי הודעה באתר שלך שתעביר לפה...אולי טעות. לא יודעת עכשיו מנסה בנייד....אולי ישלח. בכל אופן לא אתראה חודש שוב עם המטפלת :( הפעם בגללי. נוסעת להנות במקום יפיפה...לשכוח מהכלללל...מקווה שאהנה וגם אתה. נסיעה טובה. ואז כשחוזרת נתקע משהו מהעבודה בדיוק כשהיינו צריכות להפגש ונדחה בעוד שבוע..בקיצור חודש לבד....נקווה לטוב. היא אמרה שרצוי שאוציא כעסים בפגישה. צודקת..בפגישה עמדתי עם הגב אליה והראש לקיר. עד שבסוף הסתכלתי עליה...כעסתי בפגישה בלי להביט...נסיעה טובה וסליחה שכתבתי שם...הייתי חייבת לכתוב לפני שנפרד ממך אודי. נסיעה טובה. מיכל
הי מיכל, עדיף שלא לערבב... לגבי חופשות - זה נהדר שאת יכולה. וכעסים - בהחלט כדאי לתת להם מלים. שתהי הגם לך נסיעה טובה! אודי
אודי שתהיה לך נסיעה ומהנה.
ושוב המטפלת פגעה ולא התייחסה לזמן. הגעתי ונתקלתי כמעט פיזית במישהי שיצאה!!! כעסתי מאוד ולא רציתי להשאר שם, במקום לא מכבד! לא יודעת למה נשארתי ושתקתי!!!! כי מה יש לדבר ולספר למי שלא מכבד את הזמן שהיא בעצמה הקצתה לי!!!! ועדיין כועסת!!!
והיא רוצה שאחליט אם אני רוצה להמשיך בטיפול או לא. ואם כן, אמרה שאצטרך לעבוד. היא לא מוכנה לזה שלא אדבר וכד' אז מצד אחד אני רוצה כי רוצה שיהיה לי טוב ומצד שני מרגישה שאולי זה גדול עליי. והיא שאלה אותי היום אם מישו מהמשפ פגע בי. וזו לא פעם ראשונה שהיא או מטפל אחר שואל אותי את זה. (אגב התשובה היא לא למיטב זכרוני )
מרגישה לא טב. רגשית וגם פיזי.
הי במבי, אוי במבי, את מראה פנייך,אולי שונה מבעבר. ואני תוהה ומציעה לחשוב היכן חבוי, אולי, כעס בכל ההרגשות הללו. ממש עוד מעט נאמר שלום של בינתיים. והנה הגחת קצת. וזה יפה. חיבוק, סוריקטה
האמת הפחד הכי גדול שלי עכשיו ..זה שהחלקים הקטנים יהיו במקום תלותי עוד יותר במטפלת ..לא רוצה להיות במקום של תלות מטורפת ... האישה היקרה שעוזבת אותנו היום הייתה סוג של ויסות מול המטפלת...מן ביטחון מול החרדות המטורפות שהמטפלת תלך ...כאילו אם היא תלך כמו הקודמת זו תישאר .... לא יודעת אם אצליח להיות במקום שמצליח להיות בתלות אבל שזו לא תהפוך להרסנית ומרעילה ... הבכי לא מפסיק רוצים לכתוב למטפלת שצריכים אותה וזה באמת המקום הכי מתאים לאחוז בימים אלו ...ומצד שני פוחדת ששוב יהיה שם רצון ליותר מידי שעלול בקלות להפוך לאובססיה חסרת גבולות .. סליחה שמציפה כאן מנסה לאחוז ...מפורקת מבפנים וכל כך בודדה גם אם לא לבד.
אביב יקרה מוכר לי מאוד הזה.. הפחד מתלות והכי האובססיה עם המטפלת.. אני מרגישה שכן אפשרי לחוות תלות "בריאה" בלי האובססיה. אני מאמינה בך ובדרך שאת צועדת בה.. את יחד עם המטפלת תתמודדו מזכירה לך וגם את עצמי שאנחנו לא באותו מקום של אז..אוהבת
ברור תלות זה דבר חיובי בטיפול וחשוב ביותר ...אי אפשר לעשות תהליכים בלי תלות .יחד עם זה הויסות הזה שאני עושה גם בעזרת הפורום וגם בעזרת אותה תמיכה שומר עלי ועל הטיפול . כשהמטפלת הקודמת יצאה לחמישה שבועות חופש אם היא ואודי לא היו הייתי משתגעת. אני חייבת רשת בטחון מוצקה. אני סומכת על המטפלת שלי בעיניים עצומות ועדין מבינה שהיא לא יכולה להיות זמינה כל השבוע 24/7 . החיים שלי מאוד דינמיים ואין בהם רגע דל כדי לתפקד אני חייבת את העוגנים האלה . דווקא התלות הזו באחרים ולא רק באחת מאפשרת לי חופש פעולה ויכולת תפקוד. אוהבת אותך ותודה לך על הכל ...
הי אביב, אני משער שזו תגובה לפרידה, אז הצורך מתגבר ועמו גם התלות. זה בסדר, זה לא חייב להיות מרעיל. אודי
אחרי מה שנכתב כאן בפעם אחרונה חשבתי לקחת מרחק אבל לא רוצה לוותר על המקום הזה אני באמת משתדלת, כמה שאפשר, לקחת פיקוד על החלקים שבתוכי.. לפעמים אני לא מצליחה.. (מאחלת לך אודי חופש נעימה).
אוהבת אותך כל כך מדהימה שכמוך ... תודה שניכנסת למרות הקושי הכי מבינה בעולם .יקרה אין לך מה להתבייש ואת גם לא צריכה לקחת שליטה עליהם כאילו הם איזה חלקים רעים...יש להם מקום לאט לאט את תלמדי לדבר אותם (הם ידברו דרכך ואתך ) ולא מנותקים זה מזה ...לא כי אין להם מקום כי אתם כולכם אחד שלם ויפה....חיבוק ענק לכולך אוהבת .....😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍
הי ינשוף מתוקה, בושה אינה בהכרח דבר רע. ואנחנו מקבלים אותך בזרועות פתוחות. טוב שאת. וטוב שהופעת. ראיתי שאביב חיפשה אותך והזמינה. מניחה שגם את הבחנת. אביב, גם את לא לבד. שלך, סוריקטה
הי ינשוף, זה בסדר גם להתבייש, וטוב שלא ויתרת. ו... תודה! תהיה לי אח'לה חופשה, ואתגעגע בטוח. אודי
להצטרף. אז גם כאן...
תהנה בחו"ל... וממש ממש מעריכה על זה שאתה נותן הכנה לזה כאן. 🌸🌸
ומה יהיה שם? כנראה שכלום. אני בכלל לא יודעת אם אני מרגישה שהיא חסרה לי.. נראה לי שאני צריכה את המקום של הטיפול אבל לא יודעת אם אצלה
מחר זה היום ... איך הייתה הפגישה ?? מקווה שבכל זאת דיברת ואמרת
הי חנה, כנו שכתבתי לאביב - פרידות אינן קלות, ואת מגיבה להן. מקווה שתפיקי מהפגישה את המרב שניתן. ושגם תוכלי לדבר את הכעס. אודי
איך את יקרה בימים אלו .. כתבת שם למטה על קושי מהחופש של המטפל ועוד כמה עניינים....אנחנו כאן בנתיים עם את צריכה .. ורציתי להגיד לך שבמרכז סיוע יש גם מלאכים כי אני מניחה שכשדיברתי על הקו חירום שלא עוזר לי זה נשמע אחרת ... אז כן לרוב המתנדבות לא יודעות איך לאכול את מה שאני מביאה ולא מדברת על הפיצול מדברת על הכוח ...אבל בסה"כ פגשתי שם הרבה הרבה אנשים טובים ויקרים . וסוריקיטה חכמה את זוכרת את האי של השפיות ....אז אני יהיה שם מניחה בימים שסגור כאן ..מוזמנת ....חיבוק של כוחות
טו דו בום 💥 חח הי אביב יקרה, לפעמים מרגיש לי מפחיד קצת חופשים מהטיפול, מכאן. היה לי לילה מסויט מבחינה נפשית, והימים הכל כך קיצוניים מבחינת עומס החום והאלרגנים - פשוטים פחות עם השנים. גם העבודה שלי היא עבודה של לפחות 12 שעות בתנועה מתמדת ברצף. לא כיף, אבל חלק מזה הוא סבל 'רגיל' כזה, אולי. יש עוד מחר, סוריקטה
סוריקיטוש ראיתי את שכתבת אצל ינשופי ...אני לא לבד יקרה אבל אני מאוד בודדה . יש נקודה שאף אחד לא יכול להיות בה איתי ואם אף אחד .. הנקודה הזו של הבדידות שצמחה משם הכאב הזה של הלבד של הבדידות שהנפש מתה בו ...זה רגע כזה שבהחלט אני מאוד בודדה גם אם ממש לא לבד
לפחות כך נדמה לי. נקודה של יסורי מוות. כתבתי לך אצל ינשוף, כי רשמת, אז, הזמנה, והודעתך נותרה, לכאורה, יתומה. פשוט לומר שגם אם לא הייתה תגובה חיצונית פיזית, כן הייתה בפנים (ואני מעידה על עצמי). סוריקטה
כבר כתבתי כאן בעבר על אישה יקרה לי כל כך שמלווה אותי ועוזבת את המערכת ... אז הרווחתי עוד כמה חודשים וזהו מחר זו השיחה האחרונה שלנו .. זה קשה וכואב מאוד במיוחד לקטנים היא הייתה מקור תמיכה עבורם . לא נבהלת משינויי הקול מכילה אותי /אותם באהבה אין קץ והכל בהתנדבות . היא הייתה עוגן .. ועכשיו הספינה קצת מתנדנדת ..זוכרת שאני לא לבד זוכרת שזה תהליך ושאני כל המיכלול חזקים יותר. יודעת שהיקום ישלח לי עוגנים אחרים. וכן אודי געגוע...😊 ויחד עם זה מניחה כאן גם את הקושי את העצב .. כבר כמה ימים ללא שינה ... ..מחפשת אחיזה , אודי אפשר יד שתלווה ....
יחד איתך עם הקושי ועם הכאב שולחת לך את אהבתי
הי אביב, בוודאי שאפשר. פרידה אינה דבר כלל, אולי אחד הקשים שיש. אבל יש אנשים שאתם הפרידה יכולה להרגיש נכונה יותר, למרות ניסיון העבר. וכן, יש את הגעגוע המבורך. אודי
