פורום פסיכולוגיה קלינית

נכון שעזבתי. התרחקתי. המשכתי ללמוד במקום. אחר. מגיעה לי סביבה נקיה וחיובית ומפרגנת. להתרחק משם אכן התגובה השפויה והמתבקשת. אבל עדיין בזכרון משהו נשאר לי מהחוויה הרגשית הרגשתי כל פעם שבאופן ערמומי היא עקצה וביקרה אותי וניסתה לערער לי את הבטחון שזה משאיר משקע. זה קרה יותר מפעם אחת והסיתה נגדי אנשים נוספים אז ממש חשתי תחת מסע הכפשה והתנכלות. אני מרגישה שנשאר לי מן משקע בזכרון בלא עוזב מהחוויות השליליות. כאילו הזכרון הרגשי גורם לכך שהעבר ממשיך ללוות אותי בהווה. ההרגשה הרעה לא נשכחת ואני בעיקר מזהה בי משקעי תוקפנות וכעס ולא קיבלו ביטוי בזמן אמת. לא מספיק התעמתתי, התנגדתי, הגנתי על עצמי מולה. אני מרגישה כאילו אני סוחבת איזה כעס על שהרשתי לה לדבר כמו שהיא דיברה, בפוגענות, במגעילות, בחוצפה.. לא העמדתי אותה מספיק במקום. יש בי איזה כעס גדול. עליה. על עצמי. על הכל. על העובדה שכאשר פוגעים בי תחושות הפגיעה ממשיכות גם אם בהווה הגורם הפוגע כבר לא נמצא בחיי בכלל. איך משנים את זה? אני מאד רוצה ליצור משקעים חיוביים בתוכי. ,שמחה טהורה ואמיתית ולבבית. רוצה שבתוך הנפש שלי יתבססו חוויות שאני רצויה אהובה בטוחה ראויה שווה מוערכת. ושאדם כמוה לעולם לא יצליח לגרום לי לחוש דחויה או מבוקרת ולא אשמה. אני רוצה להיות חסינה להשפעות שליליות מאנשים שליליים. אין באמת מצליחים לפתח חוסן שכזה עמוק מבפנים? אני ממש רוצה. להרגיש טוב עם עצמי. לשמוח. להיות בטוחה בי. למשוך אנשים חיוביים לחיי ולשמוח איתם במקום להרהר שוב ושוב במשקעים שליליים מאנשים שלילים אשמח לכל טיפ ועצה איך באמת אפשר לטהר את הנפש מזכרונות שמפריעים לחיות 100% בשמחה של ההווה. תודה :)

מברכת אותך בשבת טובה,רכה, נעימה ומלטפת.. אתה יודע אודי ? מרגיש לי עכשיו נעים בלב.. הייתי קודם אצל אמא צביה ונעים לי בלב.. מרגיש לי עטוף בלב.. אני אוהבת מאוד מאוד את אמא צביה, וגם אותך, וגם את המקום הזה, ומרגיש לי עכשיו אהבה ורוך לכל היקום.. שלך-במבי.

הי אודי, אני לא קראתי את הספר הזה, ובטח עכשיו אשבור לסוריקטה את כל ההילה סביבו. אבל אולי אני קצת קצת הענק הכי לא גנדרן בעולם. קודם כל, כי אני בכלל לא גנדרנית. ממש בושה למין הנשי. איזה מין אישה אני בכלל? אבל, יש בי באמת משהו ענקי. ענקי ומפחיד ומאיים. בא לי לצעוק עכשיו על כולם, במיוחד על הקולגה שצעקה שעברתי פגיעה ויש לי בעיות וביישה אותי מול כולם. בא לי להיות ענקית ממש ולצרוח עלייה עד שהיא תבכה כמו שאני בכיתי. אודי, אני רוצה שיכאב לה. בעצם, לא. אני רק רוצה שנחזיר את הזמן אחורה לפני שסיפרתי לה ולפני שרבנו ולפני שהתעלמתי ושיהיה הכל בסדר בנינו ונהיה בנות כאלה שמדברות רגיל ולא מכאיבות אחת לשנייה. ואני ימשיך להיות הכי לא ענק והכי לא גנדרן בעולם הזה כולו. והיא תמשיך להיות ענק גנדרן מאוד ומאיים מאוד אבל לא כלפיי ואנחנו נהיה בסדר וזהו. ועכשיו אנחנו לא בסדר, והיא יודעת שנפגעתי ושיש לי בעיות ואם היא תספר לבנות אחרות ואז הן כולן ידברו עליי וירכלו עליי אני אתבזה נורא ואתבייש . אני כל הזמן מתביישת ומפחדת.

אוי מיקה יקרה....כואב לי לקרוא שהיא צעקה וביישה אותך מול כלם. ממש נורא!!!! אבל בהמשך כתבת שאחרים ירכלו..אז לא ממש הבנתי אם רכלו או שזה פחד שלך?? בכל מקרה זה ממש מפחיד ומאיים מבינה אותך! אני בוכה יחד איתך. ספרת סוד ובתמורה קבלת גילוי בפומבי..בטחת בה והיא בגדה בך רק כי התעלמת ממנה?? לא מובן...

המצב כל כך רע!!! ואני צריכה לתת תשובה. מרגישה שיש לי בעיה רצינית עם המטפלת וכבר לא יודעת ואולי לא סומכת עליה שתוכל לעזור לי. כתבתן לי לא מזמן שיש גם אפוור ואולי עוד צבעים, אבל כשלי שחור הוא צובע את הכל חזק מאוד ולא רואה כלום חוץ משחור! עכשו מאוד קשה ולא רואה שום פתרון באופק. כל החיצים וכל הדרכים מובילים רק למקום אחד. לצערי, אודי עד שתגיד איזה משהו חכם ומשמעותי אצטרך להחליט לבד איך אני מתמודדת....

שוב היאוש הזה שעוטף אותי. שוב בבית ללא עבודה.(התפטרתי...) שוב כועסת על המטפלת שבמקום להיות איתי מטיפה לי מוסר! לאחרונה שמתי לב שאני "מחפשת" אותה. עשינו שיחה "יחסינו לאן" ואז היא "הטיפה". כבר לא יודעת אם כדאי לי להמשיך איתה. נוצר בי איזה אנטי. המון שנים איתה וכבר לא יודעת אם יכולה לעזור לי, להיות איתי . יאוש! יאוש! יאוש! מכרסם עמוק! נ מ א ס ל י!!!!

תודה על המקום הזה שמאפשר להתלבט, להבין ,לא להבין ,להיות ,לא להיות פשוט מאפשר תודה על עשייה תודה על בוקר ועל פעילות הבוקר תודה על יום עמוס תודה על מחשבה תודה על הקשבה תודה על למידה תודה על מטפלת וטיפול תודה על חברה שלא מרפה תודה על שמחה בלב תודה על היש תודה על ספרים תודה על המוזיקה תודה לאבע ובעלי החיים תודה לכל מה שמשאיר אותי שפוייה ועוזר לי לתפקד 0

תודה לך, אביב, על נחישות והתמדה. ברור שתודה לטבע ובעלי החיים - גם ממני. תודה לגשם. תודה על מנוחה. נחת ורוגע. תודה על תינוקות וילדים מאושרים ובריאים שמקיפים אותי. תודה שמצאתי ויצרתי סביבה חדשה, שמורכבת מאנשים שונים מהמקומות האפלים אליהם יש בי חלקים הרסניים שנמשכים. תודה על צמיחה. תודה על התחדשות. תודה על הפגת עכבות. סוריקטה

תודה על הניתוק שמאפשרת לי יחסית לתפקד תודה על הניתוק שהוא שומר עלי מלהרגיש את הכאב הבלתי נסבלת תודה על הניתוק שומרת עליי לזכור תודה אביב יקרה על עץ התודות

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה שאני מנסה לכתוב תודות תודה שאני יודעת שיש גם טוב בעולם תודה שאני לא נופלת למקום קרבני גם בתוך המלנכוליה שאני נמצאת בה תודה על מקלחת וקפה של בוקר תודה על יום עמוס נוסף שמחכה לי תודה שאני סוחבת את הימים האלה למרות הכאב תודה שאני ממשיכה לנסות תודה שאני לא מאבדת תקווה תודה על הטבע המוזיקה מטפלת ושאר גורמים שמלווים אותי תודה אודי על היותך תודה לכם שאתם כאן שתהייה שבת שקטה ושלווה

סליחה בנות שגררתי אותכן לשיח שבני ובן אודי...אין לי מילים באמת .. שנייה אחרי ששלחתי הבנתי מה עשיתי אז מקווה שתבינו אודי יקר באמת באמת סליחה . השיח הוא בניינו ואנחנו בהחלט לא צריכים מתווכים . לא יודעת מה להגיד ... חוץ מאשר אני יודעת שתבינו אותי ... בימים אלו אני יותר ויותר שם מכאן וזה משפיע על הכל . תודה לכם על היותכם בחיי גם אם וירטואלים למדי ..

מה קורה, אביב יקרה שלנו? איזה חרדות אדירות משכו אותך לתהום? לא גררת אף אחד, להרגשתי... כולנו כאן ואנחנו בוחרים בחופשיות אם להצטרף או לאו, להזמין עצמנו ולהשתתף, וגם אחרת. לפעמים מתאים, לפעמים מרגיש מדייק, ולפעמים אופס, כשל. זה בסדר, מחבקת המון, סוריקטה

איזה קטע ... ראיתי הרגע את ההודעה הזו.. כבר הגבתי להודעה שכתבת למטה.. אם לא מתאים לך ,את כמובן יכולה שלא לקרוא את מה שהגבתי... יום מבורך לך אביב :) במבי.

ברור שהמילים שלכן יקרות לי לכן ביקשתי את עזרתכן ...אפילו מאוד מאוד הם עוגן ענקי . זה שהרגשתי לא נוח זה רק כי ביקשתי מילים על המילים של אודי ... כאילו אודי יכול להסביר את עצמו .ואני כמו ילד קטן ביקשתי שתתערבו ... מקווה שיותר מובן מרגישה סלט ירקות בראש ...

בלימודים הקודמים שלי נפלה עליי שם איזה מישהי רעה שפשוט נטפלה אליי. כל הזמן ניסתה להוריד לי את הבטחון. תקפה בהערות עוקצניות את תחושת השייכות שלי. ייחסה לי מניעים שליליים וציירה את עצמה כטובה לעומתי. האשימה אותי שאני רוצה להעתיק ממנה עיצובים. ריכלה עלי מאחורי הגב וצחקה עליי בפנים. הייתה לה שפה כזאת ערמומית ומיניפולטיבית שהיא עושה משהו ומכחישה בו זמנית . למשל יכלה לומר 'לא שאני מאיימת אבל..." ואז להגיד משהו מאיים. או הייתה מדברת כאילו בעקיפין 'אני לא אוהבת אנשים שמחמיאים הרבה' והיה ברור לי שהיא מתכוונת אליי כי זה נאמר ישר אחרי שהחמאתי למישהי והיא שמעה. בהזדמנות אחרת שמעתי בנות מדברות על משהו בעיצוב ושאלתי אותן על זה מסקרנות אז היא פתאום קפצה ואמרה לי 'את לא חייבת לדעת הכל' וכאילו ניסתה להגביל אותי ולתקוף את תחושת השייכות שלי. זה הרגיש עויין ונוראי. היא גם עשתה את זה עם חיוך על הפנים כאילו היא נהנית לערער לי את הבטחון. הייתה יכולה לשקר בלי להנעיד עפעף וניכר שיש לה אישיות נרקיסיסטית מנופחת כזאת כי היא כל הזמן דיברה על עצמה במן סופרלטיביים עצמיים , שזה לכשעצמו היה גרוטסקי. בקיצור טיפוס ממש בלתי נסבל . פעם אחת היא שאלה ממני חפץ וביקשתי ממנה בלשון הבהרה 'רק תקפידי להחזיר לי אחכ' אז היא ענתה לי במן ארסיות מורדת 'אני לא צריכה שיגידו לי להחזיר. אני מחזירה תמיד' . והרגשתי מותקפת. כאילו מה הבעיה שלה? במקום להשיב 'בטח, תודה' . היא ערערה לי את הבטחון כל הזמן. וכשנכנסתי לכיתה נהגה שלא לברך אותי לשלום במן אופן מופגן... כאילו היה לה איזה משהו נגדי והיה לה חשוב גם שאחוש בזה. סיפרו לי עליה שבמחזור קודם היא נטפלה כך למישהו אחר גם.. לא מבינה בכלל מאיפה זה נובע ואיך מתמודדים עם אישיות נוראית ככ? אני אישית בחרתי להמשיך את לימודי ההמשך שלי במוסד אחר רק בשביל לא להתקל בה ובחברותיה שם שוב (בנות אחרות שהיא נהגה להסית נגדי). זה היה מכוער. אנשים יכולים להיות ככ חסרי רגישות ואיומים. בחיים שלי לא התנהגתי בצורה ככ דוחה כלפי מישהו אחר. מרגישה שממש היה לי חוסר מזל מבחינה חברתית שם. חוויתי הרבה דחיה ועויינות וזה לא היה הוגן ולא מגיע לי בכלל. אהבתי להסתכל מה אחרים עושים כדי לקבל השראה וחשק. הם פירשו את זה כחתירה להעתקה. וזה בכלל לא נכון. הכפישו אותי סתם. במקום לקבל יחס של אהבה ותמיכה אישור ושייכות נאלצתי לסבול את היחס הגועל נפש הזה. יש אנשים בעולם הזה שמאד לא רגישים לזולת מלבד עצמם והאינטרסים הצרים של עצמם. זה גועלי.

מימה, ההיא מהלימודים, עם האישיות המעפנה לדברייך, עכשיו לא בחייך. נסי לחשוב מה הוביל אותך להימשך ולהזמין אותה למחשבותייך ביתר שאת כעת? סוריקטה

לב פצוע שלא יודע שהוא פצוע ואז בטיפול הוא מגלה. חווה תלות ופורצת זעקת שבר . ננטש. נכנס לסרט. מגלה על עצמו שהוא פצוע.שמאז ומעולם היה פצוע. והוא לא ידע. אפילו שהקיא ופצע את עורו הוא עדיין לא הבין שיש בו רגש פצוע. הוא לא קישר ולא הבין מה המקור. ופתאום אחרי הזעקה שפרצה הוא קישר בין הדברים. הוא הבין שבעצם מאחורי הגוף שאת עצמו פוצע היה רגש פצוע. פצע רגשי שהרבה יותר כואב לחוות מכל שריטה או מכה.

הי אביב, מסכימה שמפצעים רגשיים כאלה קשה להתמודד, פעמים רבות יותר מפציעה פיזית, שגם גלויה לעין. עם זאת, לעתים פציעה פיזית קשורה גם לאירוע רגשי. מורכב. גמני גיליתי את ההיסטוריה רק אחרי שנים של טיפול. הייתי שם עמוק. מצב מדאיג. חמלתי שלוחה יקירתי. עוטפת, סוריקטה

וואלה, איכשהו היה נדמה לי שגם אביב כתבה משהו דומה על כאב נפשי. לכן גם עלה הרעיון של השיר המצורף בהמשך. ברור שהמילים גם עבורך, מימה. סוריקטה

שלי ולמימה יש הרבה מאוד במשותף ... מימה עצוב וכואב ...אתך

מימה יקרה מסכימה איתך שכאב רגשי הוא הכי קשה להתמודד איתו הלוואי שיהיה לנו האומץ ורצון להתחבר אליו... הלוואי נוכל לסכים להתחבר..הלוואי..

מקדישה לך, מימה, ולכולם את השיר הנוגע הזה: 'לא תמיד אפשר להראות סימן או פצע בתור הוכחה' (והייתי מוסיפה גם שבסדר גם כשבן בוכה ולא רק ילדה). https://youtu.be/OWzbclVgdWQ סוריקטה

... פתחתי את הפורום בבוקר, והוא מזכיר לי שבכלל היום יום שלישי... כמה טוב שכך מחלוקים ימי הפעילות כאן. אני כזאת מבולבלת... הי כולם ואודי אהוב, אתמול התחדשתי במשהו. לכבוד יומולדת. מצטרפת לזה חוויית הקנייה והכל. הייתי כל כך חברותית ומתקשרת ומעורבת ואכפתית. כשפרשתי משם, הייתי נרגשת והופיעו תופעות שאני קוראת להן חרדתיות. לא התמצאתי אפילו במקומות הכי מוכרים (אובדן אוריינטציה, אולי) אבד לי התיאבון לגמרי. לולא הייתי אומרת זאת למישהו, אף אחד לא היה יודע. הגעתי הביתה במקום להמשיך במשימותיי, גם לא התבוננתי כאן בפורום, והלכתי לנוח. אני מניחה שיש לי ציפייה גדולה מאנשים לקראת יום ההולדת, שיתגמלו אותי באיזה אופן על שנים רבות ועל השקעה. גם כלכלית. אני כבר רואה שמה שקורה בשטח אינו תואם את הפנטזיות שלי, ויש פה מקום לאכזבה ועלבון. ככה זה (גם) בימי הולדת. אנסה להתכייל. דרשית שלום לכם. מקווה להתפקס ולהתחיל עוד יום. נשתמע, סוריקטה

הי כולם, מעדכנת שנחתי והתפקסתי. הידד לטיפול שבזכותו אני מצליחה להתאושש אחרי פרק זמן קצר יחסית. בעבר החוויה הייתה נשארת איתי לשנה וחצי או לתמיד. תיקון - אודי. מאמצת, כמובן. נשיקות, יחי נובמבר, סוריקטה

סוריקטה יקרה סליחה שאני מתקשה להבין אותך מה שאולי הצלחתי להבין זה תחושה שהלכת לאיבוד? חוסר נוכחות? אנשים לא שמים לב? אלו תחושות קשות ונראה לי שלמדנו לחיות איתם.. לפעמים כתיבה מאפשרת נוכחות.. (אם בכלל לא הבנתי אותך תתעלמי ממה שכתבתי) רק שתדעי שאני שמחה שאת כאן

אם אשתמש במילותייך - תחושה שהלכתי לאיבוד. תודה יפה שלי, סוריקטה

ענית לי למטה ואני יודעת שבטוב אני כבר יודעת שכל מה שאתה כותב בא ממקום טוב , אכפתי דואג והכי חשוב מקצועי . אבל אני לא מצליחה להבין וזה יוצר בהלה מאוד גדולה ..לפני שזה הופך לחרדה אתה מוכן להסביר לי שוב מה הכוונה במילים האלה .. "תבדקי איך וכמה את יכולה להגיע לכאן שלמה יותר. המקום מאפשר את זה. ואנחנו מאוד נשמח לקראתך." הראש העקום שלי מתרגם את זה לכעס ,להנה כתבת אז אודי אומר לך את האמת תבואי שלמה כי ככה כמו שאת באה את לא ממש שייכת לכאן,לא ממש רצוייה .. אוףףף אודי החלק שמבין דברים לא מצליח לחשוב מעל הרעש העצום שיש לי בראש ובלב מאתמול ... סוריקטה ,במבי אם בא לכם אני אשמח אתם תמיד מצליחות לתרגם לי את אודי כשהראש שלי עיסה דביקה .. ואודי יקר אני זוכרת ,זוכרת מעבר לעיסה הזאת שבראש , שאתה כולך טוב .. יודעת שאתה כאן עבורי כל כך מעבר לכל הגיון בריא . אז סליחה שאני ככה אני באמת מעריכה את כל מה שאתה עושה כאן .

אביב יקרה, בהתחלה דווקא בלי תרגום (כתבת אותו בעצמך) - אני יכולה להבין לגמרי את הכיוון של התפיסה של המקום הכועס שדורש ממך להגיע רק שלמה, וכמפורקת את לא רצויה. קשה לשכנע כשהקול נשמע בפנים כל כל חד משמעי, אבל יופי שאת יודעת לשים סייג, ובמיוחד כאשר המחשבה לכאורה נורא ברורה וחד צירית. אני שמעתי גם המון חמלה ורוך והכוונה למצוא בעצמך בתוכך בדרכך, שכך, באחריות שאת מגלה שאת מצליחה לקחת, עשוי להיות הכי מרגיע ומספק עבורך. שלך, סוריקטה

קראתי את התכתובת שלכם, ומעניין... אני "שמעתי" משהו שונה לחלוטין... אני שמעתי את אודי אומר לך : "אביב מתוקה, אנחנו כבר מכירים את הפיצולים,את חלקי האישיות שאת מביאה לפה.. המקום פה בטוח ומוגן ,והיות ואני מכיר אותך כבר איכשהו, וגם מכיר קצת את הכוחות שבך ואת המוטיבציה שלך לגדילה ושינוי, אני מציע לך שימוש נוסף ומאתגר יותר במקום הזה.. אני מציע שתנסי להביא לפה גם אותך ,אביב, על השלם שבך , עד כמה שאת יכולה... ואני ,אודי ,מציע לך לנסות להביא אותך גם על השלם שבך ,לא ממקום הגנתי-מנותק, אלא ממקום של חוויית השלם שבך !!!! ואני-אודי, וגם הקבוצה פה תומכים בך ונותנים לך יד בניסיון הזה..." זה מה שאני שמעתי בהודעה של אודי אלייך... איתך, במבי.

קוראת אותכן מרגישה את העטיפה שעטפתן אותי . זה מרגש עד דמעות .. כן סוריקטה מרגישה שצמחתי מאוד והתגובה שלי הרבה יותר בוגרת ואחראית . אודי מאוד מאוד מובנה כדמות טובה וזה עוזר מאוד .. ובכל זאת לבוא שלמה מפחיד לא בטוח מרגיש לא אני בכלל . אני לא יודעת איך להיות שלמה.. ושוב מתנצלת שמגיבה לכן יחד ושלא ממש מוצאת מילים רק שתדעו המילים שלכן הוא עוגן נפלא לי שמחזק את הטוב של אודי והמקום כאן .

הי אודי, אני רוצה לשתף ולכתוב כאן שבתור ילדה הייתי מאוד מוזנחת. תמיד בנות היו צוחקת עליי על הבגדים והלבוש. לא הייתי מסתרקת יפה אף פעם. הייתי עלובה ומוזנחת. אני חושבת שגם היום יש בי צד מאוד מוזנח ומרושל. וגם היום בנות מהעבודה אומרות לי לפעמים שאולי כדאי שאני אתלבש אחרת , יותר אופנתי ויותר יפה. אני בכלל לא מרגישה קשורה לכל שיחות הבנות שלהם על לקים ובגדים ואיפור ובכלל לא מצליחה להשתלב. לפעמים אני תוהה אם הן צוחקות עליי? עד כמה הן מחבבות אותי באמת אפילו שאני ככה? כרגע אני ובעלי במעבר דירה, לדירה יותר חדישה ויפה והחלטתי לקנות ריהוט חדש ולהשקיע כדי שיהיה לי חדר יפה וארון יפה ואני אהיה מאין אישה שכזו עם מראה וחדר כזה של נשים. ואני גם אקנה לי ארון חדש ואמלא אותו בבגדים יפים :)) עד שהוקלגה ההיא שאמרה שאנחנו לא חברות ממש תרצה לדבר איתי על לקים , למרות שאני לא מבינה בזה כלום.

אהבתי אודי אדיר ממש הצלחת לגרום לי לצחוק לרגע

גם אני לא מבינה בלקים וכאלה ואת האמת אפילו לא אוהבת את השיחות הקטנות האלה את יודעת אישית שתי המטפלות שלי גם לא זקוקות ללקים ואיפור כדי להיות אשה . להיות אשה זה הרבה יותר מלקים איפור וכאלה .. ואת בסדר יקרה גם בלי לקים....

את יודעת מיקה, גם בי, אני מניחה, יש צדדים מוזנחים, כגלעד למה שהיה בעבר. היום איני מוזנחת ככל שאני תופסת. אבל גם לא גנדרנית ומקושטת. לא מאופרת ולא לקים ולא ציפורניים. בגדים חלקים בלי נצנצים ודוגמאות. גם אין לי פינת איפור עם נורות מסביב. זה לא הקטע שלי וזה לא אני. אבל התוך, פנים, מיקה. הפנים העשוי, במוח הקטן הזה ובלב, שעובד כל כך בטיפול שווה יותר מזהב ויהלומים וכל ההתפנפנות החיצונית. לא רק אני כזאת. אפשר להיות לגמרי אישה גם ככה. ואולי לא כדאי לנסות להיות בכוח מי שאת לא. אגב, עוד כמה חודשים פורים. אפשר להתחיל לחשוב. ואגב הספר הזה שרשמתי בכותרת - ספר מעצבן בעיניי. עלק נדיב הענק הזה, אבל הוא הקריב את כל מה שהיה לו ולא שמר על עצמו. אז בהחלט כן לשמור על עצמנו. היגיינה ותזונה וכושר ובריאות הגוף והפה והנפש. תתחדשו על הדירה. מעבר מרגש! שיהא זה מרחב עם אוויר מרענן. סוריקטה

כבר כתבתי לך לא פעם שגם אני לא מתחברת לכל ה"ענייני נשים" ובכל זאת יש לי חברות שאוהבות לקים ופנים והחלקות לשיער :) אז מה? כלם חייבות להיות אותו הדבר? אני לובשת מה שנח. ואת יודעת מה? גם היום אחרי הורדה רצינית במשקל אני לא מאלה שקונות ונהנות מקניות של בגדים...אני נהנת יותר מטיולים בטבע וארוחה טובה או סרט מאשר בגד לארון. ואין לי לק או צפורניים ארוכות;) הבל הבלים..העיקר שתהיי שלמה עם עצמך. היי מי שתהיי ויאהבו אותך בכל מקרה!!!! מניסיון ופחד דומה שממש השתנה לטובה! חיבוק מתאים. ואהבתי את התשובה של אודי...הצחיק אותי.

שלחתי פוסט ביקורתי עם האמת שלי מהבטן ולא מופיע...

תוהה עם זה בגלל הנימה או התוכן. אם הייתי כותבת בצורה יותר ניטרלית ונקיה את התוכן (למשל הביקורת שלי על איך פסיכולוגית לחצה עליי לצאת לעבוד תוך התעלמות מהקול האישי שלי שם) ולנסח בלי לתקוף ולהשמיץ ... היה מתקבל?

לקחתי קורסים שמטרגרים ברמה שאני שם יותר מכאן ... הכל מתעורר ריח ,זכרונות ,תחושות של הגוף ... ובעיקר עצב עמוק על חוסר נראות של המערכת ... מה שטוב בזה שאת מה שצף אפשר להביא לטיפול ולעבוד על זה .. אתגר ...אני אוהבת אתגרים .. 😊

יום פשוט נוראי אודי אפשר יד אולי יעזור להתקרקע אני כל כך אנחנו וכל כך שם ..

אביבוש, כמה עוצמה שיש בך!!!!! גם לי היה פעם קורס כזה..וואו כמה שזה הציף והיא הייתה שם עבורי, אז גם בטיפול וגם כאן, אנחנו פה עבורך ובשבילך.

היה בסדר ונחמד שבוע ימים בדיוק שבוע. והיום הכל התפוצץ לי בפנים. מרגישה שמלכוד מאוד גדול סוגר עלי. לא בטוחה שרוצה להמשיך בעבודה. האנשים שם בלתי נסבלים!!! מתייחסים בצורה מחפירה!!! לא מוכנה שיתייחסו אלי כך!!! כניראה שאפרוש בקרוב. המלכוד הוא עבודה אחרת. באיזה עבודה אחרת אוכל לעבוד. איזה עבודה אמצא?! אין לי כיוון. אין לי מושג. אין לי שום רעיון!!!! על הפנים!!!!

הי אוווף, גמני מזכירה שיש אמצע וצבעים אחרים זולת שחור ולבן; שיש שלל מצבים בין מחנק לנשיפה רבת תנופה. סוריקטה

היי, אני בתקופה שאחרי צבא לקראת לימודים גבוהים. אני מוצאת את עצמי מהרהרת הרבה בימים שאני פחות עסוקה מה המטרה שלי בחיים? למה אני עושה דברים? אותן מחשבות עולות לי גם כשאני צריכה לעשות דברים שקשה לי להתמיד בדברים שאני לא אוהבת וכו...וכלל שאני עסוקה פחות המחשבות מתגברות. יש לי תחושה לאחרונה שהאנרגיות שלי מתבזבזות על ״לשרוד״ את היום יום, על מצב רוח טוב ופעולות שגרתיות במקום להוציא אותם על דברים שיקדמו אותי. לאחרונה חברה טובה אמרה לי שהיא חושבת שהמחשבות שלי מראות על דכדוך וכדאי לי לקבל טיפול השאלה שלי אם אני במקום נורמאלי של חיפוש עצמי וכו או שבאמת עלי לגשת לטיפול

לאיזה סוג של איש מקצוע לדעתך אני צריכה לפנות?

אודי יקר וכלם... לא נפגשות השבוע..לא מפריע לי במיוחד, אין שום דבר על הפרק ובכל זאת עולות מחשבות. אולי אשאר כדי להנות מהטיפול סתם ככה???...בלי לנסות להבין לעומק, סתם כי טוב לי איתה? לתחזוקה :) הרעיון השבוע הזה ( שבמילא יצא לא להפגש )הוא קצת גם לבדוק אולי, מה קורה, האם היא חסרה לי השבוע?, כי היו תקופות שממש הייתה חסרה והייתי חייבת שיחה וכו'..עכשיו לא. אבל הנה עצם זה שאני חושבת וכותבת..נו, טוב. שבע וחצי שנים זה המון זמן ואצטרך להתרגל גם ללבד...חשוב לי שאתה ואתם כאן כי אף אחד אחר לא יודע שאני בטיפול וגם לא יודעים על הלבטים ולא ידעו כשנפרד...כך שלא יהיה גורם חיצוני להעזר בו בפרידה... היא בקשה שבתור התחלה ננסה לראות איך אני בלי לתקשר בין הפגישות, לפעמים אני כותבת לה דברים שטוב לי או שנזכרתי במשהו או שמשהו קורה..ואז מדברים בפגישה כמובן..זה נשאר לפגישה אבל אני עוד כותבת לעיתים...פעם זה היה רק בשביל לבכות לה ולתחזוקה, הכתיבה השתנתה וגם התדירות......הרעיון שלה הוא טוב כמובן. אז בלי לתקשר איתה מתקשרת פה :) חפרתי מספיק, שיהיה שבוע מבורך וטוב.

הי מיכל יקרה, אצטרף למילותיו של אודי ואומר גם אני, שגם בעיניי, את עושה עבודה נפלאה. סומכת עליך. סוריקטה

מיכל יקרה מאמינה שתגיעי להחלטה נכונה לגבי המשך טיפול יחד עם המטפלת..

תודה, מחמם את ליבי התמיכה שלכן :) התלבטות לגבי המשך זה ממש לא פשוט אחרי זמן ממש ארוך...ובכלל עוד היו פעמים של שתיים ושלוש פגישות בשבוע..ההתחלה איתה הייתה אינטנסיבית מאוד! מיילים, התכתבויות ארוכות ופגישות ארוכות ומרובות.. היום פגישה בשבוע וגם זה לפעמים נדחה..בנוסף כיום אין כמעט קשר בין הפגישות ואם יש זאת רק ידיעה על משהו שקשה לי לדחות..אבל זה מחכה לפגישה תמיד. כמו שהבנתן, לא מחליטה :(

וואו...תודה :) את מקסימה!!!

תודה שקמתי תודה לאמא אדמה תודה על הטבע הנפלא תודה על בעלי החיים תודה לציוץ הציפורים תודה על יום חדש תודה על עוד שעת שינה תודה על היש תודה על מי שאני על כל המורכבות תודה על לימודים שמשאירים אותי חיה תודה על מחשבות נכונות וטובות תודה על אוטובוסים תודה על היש הגשמי תודה על תקווה ואמונה בדרך תודה על מטפלת וטיפול תודה על המקום הזה ....

תודה על ציוץ הציפורים תודה על בעלי החיים תודה לגשם שבא בקטנה אמנם אבל בא תודה לאוטובוסים שלוקחים אותי לאן שצריך תודה על כל הצרכיים הקיומיים שלי שמתמלאים תודה שאני לא שמחה לאיד ובכל זאת שאני גם לא עצובה שרע למי שעושה לי רע. תודה שאני עושה כל מאמץ להרגיש באמת תודה שגם שאני לא מרגישה אני יודעת איך צריך להגיב ככה שחוץ ממני אף אחד לא סובל מזה תודה על יכולות מדהימות של תימרון ויצירתיות קיומית תודה על מנגנון ההכחשה וההדחקה אם כל הקושי הם מאפשרים לי לשרוד תודה שאני לא מתייאשת מכלום תודה שאני מחזיקה בתקווה תודה שיש ירידה יש בי חלקים שמעלים חזרה תודה על כל חלקיי בסהכ אני שלם לא רע בכלל תודה על הגוף שלי תודה שאני מכריחה את עצמי ללמוד לדאוג לו אמנם ממש עדין לא מספיק ובכל זאת התחלה תודה שאני מעיזה לכתוב את זה שאני מנסה לדאוג לגוף ולא מחביאה מהחלקים האחרים שלי תודה שאני מנסה לא להבהל מהחלקים שלי ומנסה לאפשר להם יותר מקום תודה על הפעמים שהחלק הקשה שבי יוצא אני מבינה שזאת השלכה -כמה עצוב תודה על מי שסביבי שעוזר לי לחיות תודה על לימודים תודה על פרנסה תודה על הזמן תודה על געגועים למי שכבר לא מלווה אותי אבל מלווה אותי כל הזמן מבפנים תודה על תהליך אמיץ שעשיתי ואני עדין עושה תודה על מחשבות של כמה ולאן ועד מתי תודה שאני חושבת על גיל זקנה ויודעת שיהיה בסדר היקום אוהב אותי וידאג לי תודה אבל שאני זוכרת שגם לי יש חלק בדאגה לעצמי תודה לכם שאתם כאן תודה על המקום הזה שמאפשר לי להיות אני על כל צבעיי . חיבוק ענק ליום נפלא ממליצה להצטרף זה עושה כל כך טוב בלב .. ת- יקרה את כותבת שאוףףף אז בואי תנסי לצבוע את העולם בצבעים אחרים גם ...

תודה שאני לא מוותרת תודה שיש לי חברה כמוך תודה שיכלתי להביע את תסכולי מול האחראית שלי באופן ברור וברוגע תודה שהלכתי להתאמן היום תודה שיש לי עבודה תודה שאני מרגישה בטוחים בבית תודה על שבת תודה

ינשופי אוהבת את רוח ההודייה . את הרוח שמביאה איתה בטחון ויש .... אוהבת אותך מאוד מאוד

היא הודיעה שלא תוכל להפגש איתי 3 פעמים בשבוע. צריכה ללמוד לדחות סיפוקים. תמיד איך שהוא במוצ"ש פתאום מתחשק לי להפגש ביום ראשון. אבל כשמגיע יום ראשון ואני עסוקה, אני מברכת על כך שלא נפגשות. לפעמים הפגישה תקועה לי ומפריעה לעשות דברים אחרים, נחוצים יותר. אז כניראה שזה איזה שהוא מלכוד של שבת שצריכה ללמוד להתמודד איתו.

אודי , אתה יודע אני מתגעגעת אלייך למקום הזה . ולא כי עכשיו חופש ממש לא !!!! זה כבר הרבה זמן ..לא מעכשיו מרגישה שאני כאן אבל האמת שאני לא . זה רק הצל שלי כאן !!! כאילו ,שלי למי שאני ..אין כאן באמת מקום , יודעת שזה שלי ורק שלי ... מרשה לעצמי בחזות הוירטואלי והלא מוכרת , להשליך כאן את כל מה שאני לא מסוגלת להכיל, את השגעון , את השונות , המוזרות ,הקולות בקיצור שופכת כאן את הטרוף את מה שנראה לי עצמי כמו מדע בדיוני . מביאה לכאן ,כאב שאני לא יכולה להכיל וזקוקה כל כך שמישהו אחר יכאב אותו במקומי. כי כאן לרגע או שניים יכולה להניח את מה שביום יום דוחקת כדי לתפקד .. מאוד לא הוגן עבורכם ומבינה עד מאוד כשלא יכולים להכיל את מה שאני מביאה. סליחה שאני כל כך אנוכית ,אבל זה מה שנותן לי כוח לשרוד . ואז , אז ברגעים כאלה שזה מרגיש ששפכתי כאן יותר מידי, אני רק רוצה לברוח מכאן להעלם , בטוחה שלא אחסר לאיש (יודעת שזה לא נכון אך זו ההרגשה איך אמרנו בורות וחסכים ) ונאבקת ונשארת וכך כבר תקופה מאוד ארוכה , שוב ושוב ... מלחמה אין סופית בן ההיגיון לרגש ...וככל, שאני רוצה לאפשר לרגש להיות המאבק הרבה יותר קשה ...וההרס העצמי כבר בגודל מפלצת ואני אוחזת בו בחזקה שלא יצא מפחדת מאיבוד שליטה , וכל סיבוב שאני מצליחה לאחוז הוא גדל עוד ועוד כמו הדרקון אף אחד ... ומנסה לאזן אותו בתודות , ביש ,שיש בעולם הזה שעוטף אותי ולרוב גם מצליחה .אבל, האמת שבפנים אני אדם עצוב , כואב דכאוני, שלא מבין מה הוא עושה כאן בחיים האלה. והכי הכי רוצה שזה כבר יגמר ... ואז שאני כותבת ככה , מתוך מצוקה ענקית מתגלים גם הצדדים שלא מוותרים שנאבקים עוד ועוד כי מי אנחנו שנוותר ..ודוחקת פנימה רגשות כואבים ומחייכת ובאה וכותבת לאחרים ומנסה להיות חלק , להרגיש חלק מכאן ושוב שופכת את מה שלא יכולה להכיל ושוב רוצה לברוח מכאן להעלם .... וכל כך צריכה אתכם להרגיש כאן ושייכת לא לדעת!!!!! להרגיש שלמישהו בעולם הזה אכפת ממני באמת ,עם כל הטרוף והשיגעון שהוא אני . כל כך צריכה להרגיש, שיש מקום בעולם הזה, שיכול להכיל את הכאב הזה שאני מביאה איתי ולא רק המטפלת שזה התפקיד שלקחה על עצמה . (יודעת שרובינו כאן במקום הזה ואני לא היחידה ) אני מתמודדת עם כל כך הרבה חזיתות בו זמנית בתקופה האחרונה ....ויחד עם זה מנסה לאפשר מקום לחלקים שמחזיקים ברגשות הקשים להיות .... מתגעגעת אליכם , למקום הזה ....לעצמי שמרגיש חלק מכאן.....

"בואי תני לי יד ונלך אל תשאלי אותי לאן אל תשאלי אותי על אושר אולי גם הוא יבוא, כשהוא יבוא ירד עלינו כמו גשם בואי נתחבק ונלך אל תשאלי אותי מתי אל תשאלי אותי על בית אל תבקשי ממני זמן זמן לא מחכה, לא עוצר, לא נשאר...נשאר" אביב ממי שלנו, הייתי רוצה להאמין שכן נכחו כאן חלקים מחלקים שלך. בואי נסמוך על אודי שמחשבותיו בריאות, בבחירות שלו לפרסם. לאזניי, אולי כן, את נשמעת מאופקת, ולא נותנת לעצמך התבטאות חופשית. אולי פוחדת מהחלקים התוקפניים (למי אין...). ומה שאת מספרת בכלל, מעורר גם אצלי הזדהות רבה. אפשר להחכים וללמוד מזה. רשמתי ממש לא מזמן את הערכתי העצומה למאבק שלך להיות כאן. לתפוס מקום ראוי. אביב יקרה, אין את נראית משוגעת בעיניי, ולא מוזרה, או מאד אחרת, או מטורפת. בכל אחד יש חלקים 'שונים'. מידתיות היא גם עניין. בשלם - את נראית לי אדם ממש ככולנו. ואיך אני אומרת לתינוקי אחרי שאני מרימה ומחבקת אותו כשהוא נכשל - הכל בסדר, אני כאן. לידך. איתך, סוריקטה

תודה יקרה ...באמת תודה על מילים נוגעות ...

אביב יקרה שוב לא מצליחה לעקוב אחרי כל מה שכתבת... קוראת ומייד שוכחת... סליחה.. אבל כן רוצה לאומר לך שאני מאוד רוצה להיות שם בשבילך... רוצה להקשיב ולעזור להכיל את הכאב.. את יקרה לי מאוד, ינשוף

אוהבת אותך 🙅🙅🙅❤💙💚

את הכי רצויה כאן שבעולם!!!!! בכלנו יש חלקים אך הם באים לידי ביטוי בצורות שונות. יש לך מקום פה ואת כלל לא שונה, מוזרה וכו' בעיניי. יש בי הרבה חמלה כלפייך, אהבה וחיבוק אוהב. עברת משהו קשה, איך לא יהיה לך קשה? את כל כך עובדת על להיות בסדר/נורמלית/שייכת..אל תתאמצי כל כך, את בסדר! מה שעברת זה לא בסדר! זה מה שפירק אותך לחלקים..פעם אמרתי למטפלת שאני מרגישה כמו המפתי דמפתי על החומה, לא לפה ולא לשם, לא ממש "משוגעת| בהגדרה אבל גם לא ממש נורמלית..ועוד אמרתי שאני לפעמים נופלת מהחומה וכל הממלכה צריכה לחבר אותי מחדש (מכירה את השיר באנגלית?) ככה הרגשתי. ולכן גם הכינוי שלי פה אינו שלם. אבל היום אני הרבה יותר שלמה והרבה חלקים הובהרו לי והתחברו להם יחדיו...מכירה את היפנים שמחברים חלקים מכל מה שנשבר ועושים מזה אומנות יפה? אז ככה...איתך, מיכל.

הבוקר נעשו לי כמה חיבורים דברים שאני מבינה שהם תגובה ברורה רק למי שנפגעה שוב מבינה בשכל שאבא פגע בי אבל לא מרגישה לזה כלום . אפילו על מישהו זר שנפגע מרגישה כאב . ואני על עצמי לא מרגישה כלום פשוט כלום . זה משפיע על דברים שעוברת היום אירועים שלי של הילדים ואני לא מרגישה כלום .. אודי זה כל כך כואב להבין שאני כמו רובוט בלי רגשות .... חלקים אחרים שלי מרגישים כאב עבורי ואני לא מסוגלת להתחבר .... מרגישה שעובדת כל כך קשה ובקושי מתקדמת ...מתסכל

אודי הי, החזאים אומרים שבשבת יירד גשם... גם אתה אוהב אודי להריח את האדמה הסדוקה מיובש שסופגת את הגשם ? את העננים האפורים ששטים בשמים ומשנים את צורתם וגונם ? להיכנס הביתה,להצמיד את האף לשמשת החלון ו"לצייר"עם האצבעות על השמשה.. גם אתה מחכה לגשם ? ... ואולי הגשם ישטוף גם את מה שהתרחש השנה ? ואולי כזה אבא שלי שוב יהיה כאילו לא קרה לו כלום..?? אמא שלי כל כך בוכה.. ואני כל כך ,כל כך קשורה לאמא שלי.. קשה לי לראות אותה ככה.. הלב שלי נקרע.. ממש נקרע... אני ממש יכולה לשמוע את קול הלב שלי כמו מנוע חורק, חורק ,חורק, מרגיש שאולי גם הלב שלי יידום כך בבת אחת.. כמו הלב של אבא שלי... ???? איך זה קורה שרגע אחד בן אדם פעיל,הולך ברחוב "ועושה סידורים" הולך לבנק,מטלפן לזה,פוגש את ההוא, אוכל, שותה, מדבר, ורגע אחרי זה נמצא עמוק בתוך האדמה ומצבת אבן מעליו.. ואתה אפילו לא מספיק להתכונן..לשים אפוד מגן על הלב.. כך, מהרגע להרגע.. איך זה קורה אודי ??? אתה חושב אודי שעמוק באדמה איפה שאבא שלי נמצא האדמה יבשה וסדוקה ? גשם מחלחל לשם ? אבא שלי גם מריח את ריח האדמה שסופגת את הגשם ? אבא שלי נרטב ? קר לו שם אודי ??? אודי... אני יודעת שאני מדברת וחושבת שטויות... אבל השטויות האלו שואלות אותי את כל השאלות האלו ואין לי תשובות ... אודי.... רוצה לברך אותך בשבת טובה,נעימה ורכה, האמת היא אודי,לא תאמין.. אבל מה שבאמת בא לי זה להיות בשבת אצלך בגילון, שנצא ונריח את האדמה שסופגת את הגשם, תראה לי את כל בעלי החיים ..כולל החשופיות וכל בעלי החיים שיש לך בגו'נגל שלך בגילון (כולל חזירי היער) ואני לא אפזר מלח על החשופיות... מברכת אותך בשבת טובה,רכה ומלטפת.. שלך-במבי.

במבי אהובה, גמני עובדת בגינון וממש מחכה לגשם. ביום בו נולדתי, אז, מזמן, כך מספרים, ירד היורה. אני חושבת שאת אוהבת את אבא, במבי. שלך, סוריקטה

קצת מיציתי את החיים שלי ככה... (לא במובן של לפגוע בעצמי) נעלבת, מסתגרת, בוכה והרבה בדידות. מעגל שכזה שקשה לי לצאת ממנו לפעמים. והיום כמה שעות אחרי הטיפול ראיתי את המטפלת יושבת באיזה מקום עם הבן שלה לאכול. בדיוק אחרי הפגישה שסיפרתי לה שמרגישה התעלמות וחוסר יחס מאמא שלי... ואז עולות המחשבות של רצון לאמא אחרת, משפ' אחרת. מישו שיאהב אותי וידאג לי(ולא מתכוונת רק לבן זוג)

מזל טוב ליום ההולדת הרבה ברכות ואיחולים מי ייתן ותדעי שלום עם עצמך ושלווה מאחלת לך הרבה הרבה דברים טובים מהסוג הטוב ביותר שאפשר 💜💛💙🎂🎁🎈💜💛💚

תודה איש יקר

תודה!

מצטרפת. מזל טוב! רק עכשיו שמתי לב. סליחה יקירתי.

מבקרת פה כשמצליחה...

הי אודי, בזמן האחרון, אני חושבת, אני עושה המון רעש בעבודה אני מדברת בטלפון בקול רם, ואני מדברת עם אנשים ויוזמת שיחות. אני פשוט מדברת המון , באופן שנון מתלהב שכזה ורועש. אני קצת עושה לעצמי כאב ראש מאוד גדול אני לא בטוחה שאני אוהבת את זה בכלל, את החלק הרועש שבי, שצועק לאנשים כל הזמן באוזן. יש לי בחילה ממני. אני לא יודעת מי אני בכלל.

הי כולם, בצרוף ברכת סופשבוע רגוע ומנוחה, כיף לי לספר שעל אף עייפות מעבודה, יש הקלה עצומה בגלי החום שלי, במצב הרוח, התיאבון והשינה. נשיקות וחיבוקים לכולם, סוריקטה

גלי החום האלה אימת הגיל...זה מתקרב בצעדי ענק . לא פלא שיש תחושת זעם .. שמחה שהכדורים עוזרים חיבוק העתקתי מלמטה למקרה שלא ראית ....

תודה

הי אביב, בדיעבד, ולגבי עצמי, זאת לא כזאת אימה. הכדור הראשון השבית את כל האש תוך שלוש שעות, ומאז שקט למדי. טוב שמצאנו משהו שעוזר. וטוב שאני מסכימה להיעזר ברמה העמוקה ומאפשרת זאת לתרופה. והזמן, כנראה שהוא צועד לו בקצב הקבוע שלו, ואלה אנחנו שתופסים אותו כך או אחרת. שלך, סוריקטה

הי אודי והי מימה, מימה יקרה (וכבר אמרתי - שאני נוטה, להבנתי, להזדהות המון עם מילותייך) הזכרת את חוויית ההישארות מאחור. אולי הייתי מכנה זאת, עכבה לגדול. אודי, רשמת למימה: "זו חוויית מפתח שלך, החוויה שאין איש מבחוץ שיכול לתת מענה למה שחסר. וזה מאוד קשה להרגיש שנשארת מאחור בעוד כל העולם ממשיך לנוע ולהתקדם. אני תוהה האם יש קשר בין הדברים?" אז, אודי, וגם מימה, אני מחפשת את הקשר בין הדברים אצלי. והייתי אומרת ש - כאילו יש איזה מקום (לא מודע, אך נראה לי שכבר מוכר לי) שבאופן עיקש רוצה להיות עוד את החודשיים האלה בבטן, בטן לא רעילה, ולא לצאת פג, להיוולד מחדש לאותה אמא, אבל בריאה, ושרק היא תמלא אותו חסר. וכאילו האחריות היא עליי ויש לי שליטה בזה. ואז, רק אז, אוכל לגדול ולהיות חופשיה. הסיכוי לזה הוא אפס מוחלט. ועכשיו צריך להתפשר על מה שיש. סוריקטה

הי אודי, אהבתי מאד שכתבת שזו משמעותו של תיקון. מדהים, בעיניי, שאתה מוצא מילה אחת מאגדת. תודה. סוריקטה

אודי תודה על התגובה למטה ומנסה להבין . מנסה לכתוב לך לא דיסוציאטיבי . גם ההודעות הקודמות ניסיתי ללא הצלחה יתרה . לא יודעת אם לא הגבת לי כי זה היה דיסוציאטיבי מידי או שהשארת את המקום לי ולשירה בכל מקרה מנסה לשאול שוב . מנסה כאן שוב ... בפגישה הצד הקשה התוקפני שלי הגיע ויצאו לי קולות אחרים מהפה. קולות שנשמעו כמו גבר אתה אומר שזאת תגובה של חרדה . היו רגעים שהיו צדדים מפוחדים דכאוניים שלי ואז היא אמרה לי שאני צריכה לגדול בחלקים האלה... איך מגדלים חלק ממך כשאתה כבר גדול ... אודי זה קשה לכתוב את זה ככה זה עושה סלט ירקות בראש ... אבל אני באמת מנסה להבין .ולא יודעת ואודי יודעת שאומרת לך את זה כל הזמן אבל האמת אתה לא מפסיק להדהים ולרגש ... אודי תודה על היותך אתה פשוט מתנה ,מה שאתה עושה כאן זאת שליחות שכולה טוב וחסד . שיהיה לך סופש מדהים מלא בטוב ושמחה .

הי אביב, ... אומר ש - כן, זה קורה שלומדים להכיר בחלקים התוקפניים, ולומדים לא להדוף אותם טוטאלית. ואכן דרך ארוכה ולאט לאט. אני, אישית, חושבת, לפחות בינתיים, וכבר נדמה לי שכתבתי כאן - שיש חלקים שיישארו מפותחים פחות, ויש כאלה שיותר. בכל אחד איזון שונה. החלקים התוקפניים יכולים עם הזמן לא לעשות כזאת רוח ולהשתלט על הכל. אולי כי הם יוגדרו טוב יותר כחלקים ונדע את מקומם היחסי. אני חושבת, כרגע, שהייתי מגדירה גדילה, כשינוי ביחסיות ובאיזון בין החלקים השונים שמרכיבים אותך. שלך, סוריקטה

נולדנו באותו יום :-)

הי חמודה, אותו תאריך עברי? ואת גם בגיל דומה (אם אפשר להבין כאן מתיאוריי...)? חביב שיש גם לך יומולדת. איזה יופי! הלועזי אצלי בנובמבר (יומיים לפני במבי, וכמו ילדה-אישה שכתבה כאן פעם). בכל אופן, לכבוד היום שכולו שלך - אני כל כך שמחה לראותך כאן. איחוליי לימים רבים של תחושת עטיפה ורוך. שלך באהבה, סוריקטה

❤❤❤

אוףףףף!!!!! קשה בעבודה החדשה, הבוסית מגעילה!!! כבר הודעתי שדי לי. הציעו לי להשאר שם בתפקיד אחר, הסכמתי לנסות. אז ביום ראשון אתחיל תפקיד חדש. בנתיים מחפשת בכל הכח משהו אחר, וכל הזמן איך שהוא חוזרת לתחום המוכר שממנו רציתי כל כך להתנתק. אוףףףף!!! נראה איך יהיה ביום ראשון וכמה אחזיק במעמד בתפקיד החדש. לא פשוטים החיים האלה!!!!

... ויש גם פינות בריאות. ואמצע. הי ת', כולי תקווה שייקל לך. סוריקטה

תודה שקמתי תודה על זריחה מדהימה תודה על מי שמלווה אותי תודה על מי שאני תודה על עוד שנה מאתגרת במידה מבחינה אקדמאית תודה שאני לא שמחה לאיד אבל גם בהחלט לא עצובה תודה שאני מצליחה לתפקד בתוך כל מה שעוברת המון המוני דברים תודה על מפגש שהיה הבוקר שהבנתי עוד משהו עלי על שיפוטיות תודה שאני בודקת את עצמי ויודעת לאמר תודה וסליחה תודה שאני מתחילה להבין את התבנית של "אני אשמה" שאני פועלת ממנו תודה שיש טיפול לקחת אליו את הדברים תודה על הרגלים אחרים שאני מאמצת תודה שלומדת לשמור על עצמי תודה על יום חדש שמחכה לי של למידה אין סופית תודה שגם אחרים סביבי רואים מה גורם לי להרגיש חיה תודה על שיחת טלפון אתמול שהחזירה למסלול תודה שיש לי היום כלים להעזר באחר תודה שיש במי להעזר תודה על אופטימיות הבוקר למרות ובעיקר בגלל הכאב האין סופי תודה שאני לומדת לחיות איתו תודה שאני מבינה שאני די נאחזת בו ולא מאפשרת לו כמו גל לחלוף וגורמת לו להיות אין סופי תודה שאני מבינה שהכאב הוא רק סיפטום לכל המוגלה שהנפש לא יכולה להכיל תודה על יכולת לכתוב תודה על מקום שמרחיב את הלב שאני נמצאת בו תודה על המקום הזה תודה עליכם כולכם

זה עוד אחד מהימים האלה שממש לא בא לי ....אבל יודעת כמה כוח זה נותן לי למשך היום ...כדאי לכן לנסות תודה שקמתי תודה שאני כותבת תודות תודה שהיום קצת פחות אקסטרים תודה על יום מיוחד היום תודה על הבנה תודה על כל מה שאני עוברת שמצמיח עוד קצת תודה על אוכל תודה על הגוף שלי תודה שמנסה להבין את הכאב לשהות בו ולתת לו ללכת תודה על דרכים אחרות לעשות זאת כמו דמיון ומדיטציה תודה ששמתי לב שקצת בכי משחרר כאב של הגוף .זה לא אומר שמאפשרת אבל זה רק להיום תודה על עבודה ופרנסה תודה שמצליחה להיות וללוות אחרים ולשמור על עצמי תודה שחושבת על המשך הדרך תודה שלא מוותרת על עצמי לגמרי למרות שזה ממש קשה תודה על כל הצרכים הגשמיים שישלי שעוזרים לחיות תודה שאני לא זקוקה להרבה ונעים לי ככה תודה על מי שאני אני לא גרועה כל כך תודה שאני יכולה לראות את הטוב שבי כמו את הרע שבי תודה על אנשים שמלווים אותי תודה על המקום הזה שמאפשר שבת שלום עם הרבה שלווה וטוב

כתבתי כתבתי כתבתי. מחקתי. לפחות יש מרחב שאפשר להתעצבן.. תודה על המקום אודי. למרות שחסכתי מכאן את במילים בסוף. לא בא לי לירוק לבאר שלך.

אז...מהבוקר של הפגישה אני חזרתי להתלבט :( וואו איך קשה...חשבתי שהחלטתי להפרד וזהו ואגיד את זה...אך לא פשוט הדבר!!! לא תארתי לעצמי שהתלבטות זה דבר כל כך קשה, מעולם לא הייתה לי התלבטות של ממש, כלומר תמיד ידעתי במה אני רוצה לעסוק, מה אני רוצה ללמוד, איפה לעבוד, להתחתן ידעתי כמעט מיד (אהבה ממבט ראשון) כשחושבים על זה, פשוט היה לי מזל :) וואו..ופתאום מחזיקה בהתלבטות, עוד דבר חדש שלומדים כנראה בטיפול. אז מבחינתה זה בסדר להחזיק בהתלבטות... יוצא שלא נפגש עכשיו שבועיים כי שבוע הבא אני לא יכולה, אז היא אמרה שזה תרגול טוב ואראה איך אני מרגישה בלי לצור איתה קשר..ובכלל היא אמרה שאנסה שלא לצור קשר בין הפגישות ונתחיל מזה, היא צודקת כי עדיין יש רגעים שיצרתי קשר, אפילו שהוא היה חיובי רק לידע אותה...כי אני כבר לא מיידעת ברע ממזמן. והקקראתי לה הכל מפה!! כל מה שכתבתי וענו לי (תודה לבמבי היקרה, שבזכותה למדתי להקריא מפה דברים :) ) אמשיך לדווח, בינתיים הפגישה רק עוד שבועיים...זמן ארוך להתלבטויות :) תודה לכלם ולך אודי שמכיר אותי כל כך טוב..חייכת :) וואחד סבבים..

אני זוכרת שבטיפול אצל הפסיכולוגית הבעתי משאלה שאלך ללמוד קורס באוניברסיטה והייתי רוצה שהיא תלווה אותי ותחזיק לי את היד לפני שאכנס לקמפוס. היא ישבה מולי ושתקה והיה לה מן מבט כזה שמשדר לי שהמשאלה/בקשה שלי ממש לא במקום. היא שתקה. ואני בתגובה לחוסר ההענות התכנסתי לתוך עצמי. הרגשתי כאילו משהו היה לא בסדר במה שאמרתי אבל לא הבנתי מה. רק הרגשתי שמשאירים אותי לבד. לגמרי לבד עם עצמי ועם הרגשה של אכזבה. שום דבר מזה לא היה מדובר בעצם. היא אשת מקצוע לא?? אז למה המטומטמת הזאת לא פתחת את הפה והתייחסה אליי??? למה לא השיבה משהו בסגנון 'את יודעת מה אני שומעת בכמיהה שתארת עכשיו? שאת קצת מייחלת לליווי תוך כמו של אמא לילדה קטנה שמחזיקה לה את היד ותתן לה בטחון לפני שהיא עושה את צעדיה העצמאיים בעולם. אולי זאת כמיהה שהנשארה כי בילדותך היה לך חסר דמות מבוגר שיהיה שם ויתן בטחון?' פשוט להסביר את זה. לא לשתוק! לא לגרום לי להתכנס. לא לשחזר לי שוב ושוב ושוב אינספור אכזבות בקשר. הפסיכולוגית הזאת הייתה פשוט מטומטמת וחסרת כשרון ברמות רשלניות. זאת רק דוגמא אחת. היו מיליון. נקודות שהיא פספסה אותי. הזדמנויות שהיה אפשר להציע התייחסות תומכת/מחזיקה/מבינה/מכילה/ מסבירה/... ולא קיבלתי כלום ממנה חוץ מחווית חוסר פשר אחד גדול ל'אכזריותה', לאינוסי התסכולים הכפויים, לכל מה שעבר עלי שם רגשית. היא השאירה אותי לבד לחלוטין .

אודי תודה .... כל כך מרגש כל פעם מחדש וממש אין על מה להתנצל ... אתה כל כך מחוייב לאנשים שאתה לא מכיר ולא חייב להם כלום ... אין אנשים כמוך אני כבר חושבת שאתה לא אמיתי ... 😊

מתקבלת :) תודה אודי על ההודעה הזו...בהחלט מחכה לך.

אוי אודי, ... עם זאת, העלית הודעות בקצב כל-כך גבוה (אפילו עד כדי מידי מרגש עבורי) שזה מפעים. ככה לא נעים לי, שכדי להתבטא, אני צריכה להטריח אותך כאן. אבל זה שומר ונותן המון הגנה. אז כל-כך תודה. (וכבר כתבתי הודעה כזאת, מניחה שהיא עוד תופיע כאן). שלך, סוריקטה

היא אמרה לנערה הדיכאונית שתקועה בעבר שהיא רוצה לעזור לה לגדול ואז היא לא תשאר בעבר .. גם המטפלת הקודמת דיברה איתי על לגדל אותם את הקטנים .. אודי מה זה אומר לגדול ... אני כבר גדולה איך אני יכולה לגדל את החלקים . זה כל כך לא מובן לי כלום .. מן הסתם אני אדבר איתה על זה ...אבל בבקשה תיתן לי קצת אור להבין את הנפש המוזרה שלי ... חופש נעים ..

אביב יקרה, נדמה כאילו המילים שלך הן אלה שלי והסיטואציה כל כך דומה. גם אני לא מבינה כשהוא אומר לי לנחם חלק כזה או אחר או לאפשר להם לגדול. נראה לי מלאכותי, לדבר לעצמך, להרגיע מישהו בך, את עצמך. התחושה היא שהם משדרים אלי אבל אני לא יכולה לשדר אליהם. תקשורת חד כיוונית. שלך שירה

שירה מתוקה . אני דווקא כן מצליחה להקשיב להם. להיות שם עבורם לא תמיד זה עוזר לרוב הם זקוקים למבוגר האחראי . אבל לא מצליחה להבין איך אני אמורה לגדל אותם

היום הרגשתי שחייזרים השתלטו לי על המוח ודיברו במקומי ..החלקים האלה הקשים שחוסמים כשהיא מתקרבת לאש.. מרגישה שביימתי פגישה של מדע בדיוני .. אודי זה מרגיש כמו הצגה אחת גדולה מבינה שלא וזה כל כך מפחיד ... אפשר שתהייה איתי בפחד הזה בחוסר הבנה מי ומה אני היום ... גם אם ברור לי שזאת התקדמות אני לא מצליחה להעביר את זה פנימה ..

... אני מאד נהנית מכך שהודעות עולות ויש שיח בין המשתתפים. תודה באמת מהלב, סוריקטה

ההרגשה שלי היא שכל העולם מתקדם ואני נשארת מאחור. בזמן שאני סבוכה עם עצמי וזכרונות עבר רגשיים פוגעניים 'יורים לי את עצמם בראש' אני רואה אנשים סביבי עוברים דירות, מקימים משפחות, פותחים עסקים... אנשים שהכרתי בנקודת פתיחה אחת עם הזמן מתקדמים לנקודה אחרת. ואני? באותו מקום קפוא מבפנים. עמוק בתוכי סוחבת את אותה זעקה שהשתחזרה בטיפול הפסיכולוגי לפני 9 שנים - זעקה וכמיהה איומה שהיא תבוא לקראתי ותעזור לי. זעקה אל האקס שיבוא אליי ויחבק. זעקה לקולגות שיתמכו וירצו בשבילי. זעקה לעולם שיכלול אותי. שיעודד אותי. שיסביר לי איך עושים דברים כאן. שיאפשר לי להשען עליו ולנוח ויכיל אותי בכל מצבי הצבירה האפשריים. שאוכל לחוש את עצמי בחיקו אנושית ושייכת -בעלת זהות חיובית ועם תחושת משמעות ויכולת פעולה. שיברא לי מוטיבציה וחשק. שיסלול לי כיוון ודרך להתפתח לאורה. שיחזיק לי את היד תוך כדי שאני צועדת וילחש באוזני לאורך הדרך בטון מרגיע 'אני אוהב אותך ואני מאמין בך' . והמישהו הזה , אביט בעיניו/ה ואראה שם מבט חם וכנה. מבט שמשכנע אותי שזה אכן נכון. שאני רצויה ונאהבת. אני שייכת. שזכיתי לחיק תומך להתפתח באורו. להתעטף בו בעת מסעותיי בעולם. אחוש מוגנת ובטוחה. יש לי מקום. יש לי דרך. לפעמים מרגישה שאיבדתי אפילו את כושר הזעקה. זעקה שחבל מלכתחילה שצריך היה להגיע למצב לזעוק. קולה של כמיהה קרועה. לפעמים מרגישה שהשתרר שקט של ויתור. השתרר שקט של כניעה להעדר. אבל אל לטעות בו- זה לא שקט מנחם של הרפיה גואלת. זאת השלמה עם אימת הריק והשענות לתוך הכלום. הכח לרצות ולקוות שהעולם יבוא לקראתך אזל. יותר מדי פעמים הוכיחו לך את ההיפך. העולם כבר לא יבוא לקראתי. רק אני יכולה לבוא לקראתי. אני לבד. נפש נטולת גפיים. ללא גוף שישא אותי מנקודה אחת לאחרת. ומרוב בדידות אין חשק לשום דבר. איש לא יכיל את הכאב הזה. איש לא יחבוש וירפא. איש כבר לא יגיע ולא יעשה את זה בשבילי. שנים של תקוות שווא הובילו למסקנה המאכזבת: החיצוני לא ירפא את הפנימי. העולם ממשיך בדרכו ואינו משאיר פצועים מאחור. אנשים עסוקים. הם חיים את חייהם. יש כאלה שיעקפו אותך בנימוס בזמן שאת שרועה פצועה על הארץ. אחרים אכזריים יותר ידרכו על גופת נפשך ללא היסוס בדרכם לחתור קדימה. העולם בדרכו ממשיך ואת נשארת מאחור. נזכרת ברגע ההוא שזעקת לחיבוק. רגע שבו הרצון שלך היה ככ חד וברור לעצמך. חיבוק שלא הגיע. לא מהאדם שרצית ולא בנקודת הזמן בה רצית. העולם לא נענה לך. בני האדם לא נענו לך. אבל רצית. היה בך רצון. והוא היה חד ושלך. הרגשת את עצמך שם במלוא הבהירות. ללא כל ערפול. חד וברור מתוך מעמקייך- הזעקה הזאת - זאת היית את. היית זעקה. וכיום? כיום את זעקה לשעבר שנכנעה אל תוך השקט. שקעה אל מחוזות ההעדר. למדת בדרך הכואבת שאין איש מבחוץ שיתן לך את מה שחסר לך מבפנים.

מימה יקרה כל כך שמחה שבאת שכתבת ... אני מאמינה בך וכבר אמרתי לך את זה בעבר יש בך הרבה יותר ממה שאת מרשה שיראו ... נגעת בי כל כך בכתיבה הזו בצעקה הזו יותר משתוכלי לתאר מחזיקה עבורך תקווה שהימים האלו יגיעו אבל אין לנו ברירה צריך לעבוד קשה עבורם ...

הי מימה יקרה, אני יכולה להבין אותך. גם אני, להרגשתי, ולא רק, כנראה, נשארתי מאחור במובנים רבים. עם זאת, היות שהלכתי לטיפול והתמדתי - כן התקדמתי, אבל בקצב איטי, ולמקום שהתאפשר לי. המטפל שלי רואה זאת כנס רפואי. אני נמצאת בין המון אנשים די נטולי עכבות, קרי, מעטות וקצרות, לראייתי - ואפשר לומר - דוהרים קדימה ובעלי הישגים חיצוניים רבים במיוחד. המטפל שלי הוא כזה בענק. הוא אמר לי שכך חינכו אותו וזה הבית בו הוא גדל. ואני, אני מרגישה שמכל מגע עם העולם אני זקוקה להתאוששות ארוכה (היום בכלל מצליחה להתאושש, פעם, גם זה לא ממש - וזה איכשהו, להבנתי, דומה לתיאורך). אז, כנראה, שכל אחד מגיע למקום כזה שמתאפשר לו. ויש מי שהיה לו מזל ויש מי שפחות. ויש מי שנשאר עם בורות עמוקים ובכל זאת חי. ולפעמים קצת פחות מרוכז בכעס וקנאה. אנחנו. שלך, סוריקטה

סליחה אם הרגשתם ששמתי אתכם במלכוד... אני פשוט רוצה שיהיו איתי בהחלטה, כל חיי החליטו בשבילי, נכון שאני כבר אדם מבוגר ומחליטה בשביל עצמי אבל אני מאוד נוטה להקשיב לאחרים ולא ללכת עם הלב שלי., זה השתנה בתקופת הטיפול, פתאום בטיפול לא מחליטים עבורי, אני מחליטה. קשה לי להשאר באוויר הרבה זמן, קשה לי להתלבט, אני לא כל כך רגילה לכל זה...ובטיפול אני העליתי הרבה פעמים את המילה פרידה ושנצטרך להפרד...גם כשהיה לי קשה ורציתי לחתוך את הטיפול, הגעתי! לא ברחתי מהטיפול, פעם אחת נפרדתי ממנה אחרי שנתיים ראשונות וזה היה בלית ברירה...אחר כך הרגשתי שאי אפשר וחזרתי, פעם אחרת ממש התלבטתי וכמעט נפרדנו היא כבר חשבה שבפגישה מסוימת נפרדות ובסוף ביקשתי להשאר..כך שהאמביוולנטיות בנושא הזה ממש מלווה אותי. הפעם מנסה להחליט איך לבצע פרידה, כי החלטתי שאין צורך לחפור יותר לעומק כרגע, זה לא מפריע לי בחיי היום יום ולכן לא רוצה להכנס לרגרסיה, לא מתאים לי, להישאר בשביל תחזוקה זה קצת מאולץ וחבל על הכסף והמאמץ. אז בשורה התחתונה החלטתי שנפרד, איך ומה יקרה? אין לי מושג...לא בורחת ולא אומרת להתראות מיד כמו שרציתי, גם פה תדרש עבודה ואפילו קשה לדעתי (מבחינתי להפרד בפגישה הקרובה יותר קל לי) החלטתי שכן אלך על תהליך ונבדוק הכל, אולי אציע פגישת "איך הולך לבד" אחרי כמה חודשים? אולי אציע פגישת תחזוקה? לא יודעת אולי נפרד לגמריי...לא יודעת פרידה סופית מלחיצה אותי...אפילו שהיא אומרת שדלתה פתוחה תמיד. אודי, מה קורה בד"כ? אנשים נפרדים ואינך שומע מהם יותר לעולם? פתאום נורא חשוב לי קשר....קרה לי עם חברה שחידשתי קשרים ישנים ועוד חברה אחרת קרובה מאוד שספרתי לה מה עברתי ואז התנתקתי ממנה כלומר דחיתי ודחיתי פגישות איתה (בושה, פחד וכו') עד שהחלטתי לחדש קשר ואני שמחה שאנחנו בקשר. פתאום יש לי קשרים עם חברות כמעט כמו שיחלתי לעצמי....לכן קשרים פתאום חשובים לי (פעם הייתי מתנתקת ויותר אין לי קשר עם אנשים מהעבר) ועכשיו בטיפול זה לא כמו בחיים, נפרדים כאילו היא נוסעת למקום רחוק בלי מחשב או נייד :( או להבדיל אלף אלפי הבדלות: מוות.... אז מה קורה בטיפול כשנפרדים? אפשר להחליט על פגישה עתידית? אפשר לשמור על קשר ולומר חג שמח? שנה טובה? כל כך מבלבל וקשה אבל רוצה להחליט, עצם ההחלטה שהיא שלי זה כבר נותן משהו...

וואוו.. לא פשוט מה שאת עוברת עם עצמך .. ההתלבטות הזו... האמביוולנטיות... רוצה לשתף אותך ולומר לך שקראתי את ההודעות השונות שכתבת בתקופה האחרונה.. את השאלות והחרדה הגדולה לגבי רגרסיה והצורך בכך, לגבי המטפלת שלך ,האם קיבלה הכשרה לכך ועוד... האם אפשר להתאושש מהרגרסיה ולהמשיך ולתפקד במציאות החיצונית ועוד... כל כך מבינה אותך... אולי אפילו אין לך מושג עד כמה... אני יודעת מה זה כניסה לרגרסיה... זה מרגיש כזה שאתה ממש ממש לא רוצה להיכנס למקום ההוא ויחד עם זה משהו שאתה אפילו לא יודע מה זה מושך אותך פנימה ומושך עוד ועוד פנימה... איתך בכל החלטה שתחליטי, במבי.

תודה במבי יקרה! מרגישה שאת ממש יכולה להבין...(ולא מאלה שאומרים "מבינה אותך" בלי כוונה אמיתית.) בהחלט זה נובע מכל מה שכתבת..אך ההבדל הפעם הוא די גדול, הפעם המניע אחר, לא מבריחה של פחד, אלא ממקום יותר שקול, אני קוראת לו "אמיתי" יותר. והפעם בשונה מתמיד היא מאמינה שיש לי כוחות גם בלעדיי הפגישות, אני פועלת מחוץ לפגישות הרבה...עשיתי שינויים רבים, גם בתחום העבודה לקחתי על עצמי משהו (לא אפרט) גם בתחום החברתי, זוכרת שאמרתי שאין לי חברות? כלומר אמיתיות שאפשר להתקרב..אז מצאתי חברה קרובה שתמיד הייתה והתרחקתי ממנה וחזרנו שוב, שרק היא יודעת מה עברתי....גם בעלי כבר יודע הרבה יותר, גם חידשתי קשר ישן עם מישהיא ממש מקסימה...הרעיון בטיפול היה שיהיו לי עוד מקומות חוץ ממנה..ופתאום יש לי!!! זה עצום בשבילי, לקשור קשר בלי לפחד לאבדו!!!! אז איתה קצת יותר פוחדת לאבד :) אבל זה שונה... והלא נודע..יישאר שם בינתיים כי הוא לא מפריע לי יותר בחלומות וביום יום. אין צורך ממשי ברגרסיה לשפר את איכות חיי, איכות חיי משופרת :) יותר ממה שחשבתי. אבל שוב, מלחיץ, מפחיד, מה יהיה ואיך....אדבר איתה על הכל כמובן. וכמובן שיהיו עוד סבבים כמו שאודי כתב :) אבל אתגבר, וארצה להשאר פה לפחות לעבור את הכל, הדבר היחיד שממש קשה הוא שאיש לא יודע על הטיפול (גם לא החברות הללו) ואז גם לא יודעים על פרידה ממנו...לכן ארצה שלפחות כאן אוכל לכתוב. תודה יקירתי ששתפת.

הי כולם, ... אז לא כל כך ישנתי בלילה, קצת בגלל הקרבה, אולי טיפה מוגזמת, למען אחרים, אבל המטרה טובה, אני מקווה. בכל אופן, היום חל התאריך העברי של יום ההולדת שלי, ואני מחליפה קידומת. באיזה מקום, מזל שאני כבר פה. שלכם, סוריקטה

וואו!!!!!!!!! סוריקטה יקרה!!! מזל טוב!, החלפת קידומת זה לא פשוט...אותי זה מלווה תמיד במחשבות. התאריך העברי הוא החשוב :) שמחה שאת אומרת שמזל שאת כבר פה!! איזה כייף לשמוע! מה את מאחלת לעצמך? אני מאחלת לך הרבה בריאות קודם כל! שתראי ותרגישי אהובה ורצויה!!! ושיש לך מקום, מכובד מאוד אפילו !!! שתראי את כל התכונות הטובות והמדהימות שיש לך! וכל הכבוד על הדאגה לאחר! ראיית האחר! זה לא מובן מאליו! (רק אל תבטלי את עצמך על חשבון האחר, טוב? שמרי על עצמך, זה חשוב! גם לאדם האחר אגב כשאת שומרת על עצמך) הרבה מזל טוב :) אוהבת אותך וקוראת כל מילה שלך בשקיקה! סוריקטה החכמה! איזו עבודה נהדרת את עושה :) ממש!! איזו דרך! עכשיו תורי לומר לך זאת ;) מיכל

סוריקיטה יקרה יום הולדת שמח מאחלת לך שנה מלאה בכל טוב שנה של צמיחה שנה של אהבה עצמי שנה של בריאות הנפש ובריאות הגוף שנה של קבלת עצמי תודה על נוכחות שלך כאן שהוא מאוד משמעותית עבורי

מזל טוב ליום הולדתך.. ועוד עם שינוי קידומת... ...כן...החיים לא פשוטים... ימי הולדת הם ימים לא פשוטים... ובטח ובטח כשמשנים קידומת... אולי גם בגלל זה השתרשה הנורמה החברתית לחגוג לבעל יום ההולדת...?? אולי גם בכדי לעמעם את הכאב.. חשבון הנפש.. כל הרגשות המורכבים שעולים לקראת ובימי הולדת... ? סוריקטה.. ? את נולדת בגבול של מאזניים /עקרב ? אני ממש ממש עקרבית... גם יום הולדתי מתקרב.. מעדיפה לא לחשוב על זה עכשיו.... אז מה את מאחלת לך ביום הולדתך סוריקטה ? אולי השנה תעשי את רשימת איחולים פה ,מה שנכון ומתאים לך ואנחנו נענה אמן.. ? מאחלת לך טוב ועוד טוב ועוד טוב בכל המישורים ומעגלי חייך... שלך, במבי.

שבוע טוב ומזל טוב לא יודעת מה לאחל לך הרבה טוב מהסוג הנכון כזה שמועיל ולא מזיק . שמה שאת מאחלת לעצמך יתגשם לטובה ... בא לי להכין לך מסיבה כזו עם מוזיקה וזר על הראש ומלא מלא קישוטים שמחים ..ומתנות הרי מתנות כי כל כך מגיע לך 🎈🎂🎁🎁🎁🍨🍰🍭🐶🐰🐹🐤🐥🐭🎈 וכולנו נבוא וגם החיות שאת כל כך אוהבת .. אוהבת אותך המון המון 💟💜💛💞 בבקשה תעשי משהו שיהיה לך נחמד היום ....וכן אני יודעת כמה היום הזה לא פשוט אבל הוא יום הנצחון שלך , גיבורה ....

יום הולדת שמח סוריקטה אהובה 🎊🎁🎈💝 שהעשור החדש יהיה טוב אלייך ושתהיי טובה לעצמך כי את כל כך ראויה. מאחלת לך בריאות טובה והרבה רגעים של אור ואהבה. שלך שירה

הי אנשים טובים ויקרים, אני נוהגת לציין לי את התאריך העברי, כי בתאריך הזה אני יותר איתי, בשקט שלי. את האיחולים הרשמיים ה'רועשים' אני מקבלת בלועזי. פיצול שכזה, אולי. ובמבי - עקרבית אסלי. שמחתי שהייתם איתי. אנצור ואשמור את מילותיכם המקסימות. נשיקות, סוריקטה

לעבור את הזקנה בכבוד. בינתיים, לפחות הגוף שלי, חזק וגמיש ובריא ובכושר. סוריקטה

סוריקטה מקסימה ! אמן ואמן !!! שלך, במבי.

מזל טוב יקרה! מאחלת לך שהשנה הקרובה והשנים הבאות יהיו טובות, שמחות ובריאות. אוהבת חנה❤ ואגב, גם אני מציינת וחוגגת בתאריך העברי(:

תודה שאני כותבת תודות כאן למרות הקולות שאומרים לנדוד מכאן תודה שאני מזהה את קולות ההרס תודה שאני מצליחה להקיש תודה על בוקר חדש ליום חדש לשבוע חדש וגם די חודש חדש תודה על דברים נפלאים שמתוכננים לי היום תודה שאני מאמינה ו יודעת שהטוב היום ינצח תודה שעדיןמאמינה בגלגלי הצדק תודה על ספה נוחה תודה על יצירתיות תודה על לימודים ועבודה תודה על תהליך תודה על כל מי שאיתי תודה על מי ומה שאני תודה על יכולת נתינה תודה על ניתוקים ושאר ירקות תודה על מים בברז תודה על תרגול בוקר תודה על המקום הזה שמאפשר

תודה שאני עובדת למרות החרדות ומצוקה בפנים תודה שיש פסיכיאטור שמבין ואכפט תודה שאני לא מוותרת תודה שמרגישים בטוחים בבית תודה שלפעמים יש שקט בפנים תודה שאני הולכת לטיפול למרות ההתנגדות תודה שיש לי ספקות לגבי האם זה הסיוטים אמיתיים כי זה שומר עליי כאשר זה קשה מדי לקבל תודה על המקום הזה שאפשר לשתף ולהרגיש פחות לבד

תודה שיש לי אותך ואיך אומרים אצליינו תמשיכי לבוא 💜💛💚

תודה שקמתי למרות שהייתי שמחה להמשיך לישון תודה על יום שמחכה לי נשתדל להוציא ממנו את הטוב תודה על בעלי החיים תודה על הטבע תודה על הזכות לראות את הלילה הולך והולדתו של יום חדש תודה על קפה של בוקר תודה על נתינה וקבלה תודה על יום אתמול גם עם הייתה ירידה היא לצורך עלייה תודה שאני מרגישה את היקום מחייך אלי תודה על קשיים תודה על געגועים תודה על מי שמלווה אותי תודה על הגוף שלי זסוחב את הקושי תודה על כאב שמעיר אותי ומזכיר לי שאני עוד לא מתה תודה על הבנה של מי אני תודה שאני לומדת להכיר את עצמי תודה על שמחה בלב תודה על חיוכים וצחוק תודה על בכי וכאב תודה על מי שאני תודה על מורכבות תודה על הזכות להכיר את הפנימיות שלי תודה על כל מה שיש לי מבחינה גשמית שעוזר לי לחיות תודה על המקום הזה שמאפשר תודה על כולכם שנותנים לי כאן מקום להיות תהיו טובים לעצמכם ולאחרים ושיהיה לכם בעיקר טוב 💜💛💚

... בשבוע הבא השעה בה כתבת את הודעתך המוקדמת הבוקר - תהיה ארבע וחצי... אלליי... כתבת תודות למקום שאנחנו מאפשרים. הייתי מחזירה את התודה ממך לעצמך. תודה על כך שנלחמת על המקום המשמעותי שלך פה, לאו דווקא בהקשר למי שאנחנו. תודה *לך*. ואוסיף תודה קטנה משלי - תודה לעמותה שמסייעת לי להציל בעלי חיים במצוקה. חיבוק, סוריקטה

הדבר היחידי שיבאס אותי בשינוי השעון זה שאני פחות יהיה שם ברגעים, שהלילה נפרד ומפציע יום חדש .... אבל בכנות אתחיל את היום באור ולא בחושך. יש תקופות שהיום שלי מסתיים אחרי חצות ומתחיל בחמש בבוקר . יש לזה ייתרון אחד השינה חזקה וטובה ואי אפשר להאשים את החלומות במעט שעות שינה 😀 בקשר לתודה אז תודה לך על התוספת . מאוד מאמינה בשילוב של הדברים . בקשר יש שילוב כלים שמעשיר אחד את השני ומאפשר לכל אחד את מקומו .... אבל בהחלט צמחתי ואני לוקחת היום מקום יותר בביטחון ולא ממקום חלש .דבר שנראה גם במרחב האמיתי אני הרבה פחות "ליצן החצר " ובאותו הקשר חשבתי עלייך הבוקר על המקום שאת מרבה לדבר עליו .ואני מתחילה להיות מודעת אליו וזה המקום המתגונן שמרגיש אשם כשדברים קורים . צמיחה התפתחות ....טיפול חיבוק... איך העבודה ??

... העבודה מאד קשה. הכדורים בעיקר הפיגו לי את גלי החום שסבלתי מהם בתדירות גבוהה מאד, והנמיכו את רמת הזעם, וגם החזירו את התיאבון, כך שאני מקבלת את הדברים פחות בסבל, אולי. תודה, וחיבוק, סוריקטה

גלי החום האלה אימת הגיל...זה מתקרב בצעדי ענק . לא פלא שיש תחושת זעם .. שמחה שהכדורים עוזרים חיבוק

כל כך מתוקה בהצלת בעלי החיים ...

מחר שבוע חדש ועבודה חדשה, לא פשוטה פיזית. רחוקה שנות אור מכל מה שעשיתי עד היום, אבל לפחות עבודה/ תעסוקה גם פחות שעות לבד עם עצמי וגם משתכרים ממנה. לא יודעת כמה זמן אחזיק שם מעמד אבל לפחות יש למה לקום בבוקר... ולא להיות חברה בחברת עצמי.

וואו, בהצלחה רבה!!!! בהחלט טוב להיות עם אנשים! ושיש למה לקום בבוקר!

הי, בהצלחה בעבודה החדשה! פתיחת שנה מבורכת, שלך, סוריקטה

עבודה היא מתנה כי קשה לנו לבד עם עצמינו עבודה עוזרת לי להתקרקע ולהיות נוכחת מאחלת לך שתחזקקי מעמד ושלא תוותרי למרות הקשיים כי זה מועיל לבריאות הנפש

הי ת ' שיהיה קל וטוב והעיקר באמת בהצלחה ..

איפה את ? את חסרה.. במבי.

אתמול שאלתי עלייך ממקום קצת מצוקתי.. הרגשתי שאני דואגת לך... כשקראתי עכשיו את הודעתי אלייך היא הרגישה לי קרה ואולי אפילו מנותקת רגשית.. מרגישה אלייך חום וקירבה וגם דואגת.. איתך, במבי.

הי. תודה!! שמחתי מאוד מההודעות שלך. אני בסדר בסך הכל. לאט לאט.

שלום בן שלי ובת זוגו בסביבות 30 נפרדו לא מזמן אחרי מעל 7 שנים יש להם שני ילדים בן שלי הוא בחור משכיל עם תארים , מאוד מנומס מדבר יפה לא מרים יד לפעמים שמתצעצבן רק מרים קול. בת זוגו מטופלת הרבה שנים אצל פיסכולוגית לפני פרידה היא היתה אצלה והפיסכולוגית אמרה לה כדי שתוציאי את הבן זוג שלך מהבית ותפרקי את הזוגיות ומיד אחרי זה קרה. רציתי לדעת האם הפיסכולוגית רשאית לעשות דבר כזה בלי להכיר ולשמוע את הצד השני? האם אנחנו יכולים לתבוע אותה? היא פשוט הרסה בטיפול אחד משפחה עם ילדים בני שנתיים אחרי כמה שנים של אושר ונחת במקום להרגיע. אשמח מאוד לתשובה. תודה רבה ושבוע נהדר.

הי, אין אני יודעת מה קרה שם, ובכל אופן, ייתכן שהושמעה דיעה או המלצה, ייתכן שכך התפרשו הדברים, זו אינה הוראת הפעלה, או כוח-על. תמיד אפשר לבחור גם לא להסכים (וגם כן). אפשר גם לשנות דיעה. אפשר ליישם חלקית ולאו דווקא מייד. ההחלטה בידי המבצע, בעיניי. אז יש לי קצת נטייה לשים סייג למשפט 'הפסיכולוגית גרמה'. סוריקטה

בואי ... את חסרה כאן.

תודה אביב!! לאט לאט. ההודעה שלך שימחה אותי

שלום רב, האם מותר לפסיכולוג/ית להקליט את הטיפול עם/בלי ידיעת המטופל? זה מעוגן איפשהו?

הי חברים שלי, עכשיו, אני כן מרגישה אהבה גדולה וגעגועים. אם כי, לא ברור לי תמיד ספציפית למי או למה. באמת מעניין שאת ההודעה שפתחתי ביום חמישי כתבתי במעין מצב אדיש לכאורה, והרגש היה חסר לי מאד. ואז ראיתי את עצמי יוצאת דופן. אבל, אודי, וכולם, זה היה רגע מסוים, ויש גם מצבים אחרים. אודי יקר מאד - אני כן מרגישה 'בפנים' בפורום, ואני יודעת שיש לי כאן חלק, עטופה על ידי הבנות, והקבוצה חשובה לי מאד, ונראה לי גם, שאני גם דמות דומיננטית למדי פה. אבל יש רגעים אחרים. מנותקים אולי. ואולי גם 'סתם' עייפות. בחיים בחוץ, אני ככל הנראה אדם מאד עוזר ומעניק. בדרך כלל לא נכנסת למצבי מריבה עם אנשים ולא צועקת או מתנפלת או מקללת. מדברת בגובה העיניים עם אנשים בשכבות שונות של האוכלוסייה ובקבוצות גיל שונות. בדרך כלל, אני לא ממש מגלה שאני מתבוננת בשכבות העמוקות של אנשים (פה אתם יודעים), וההתבוננות הזאת לא מתרחשת כל הזמן, אני מניחה. תודה בנות יפות שלי – קראתי כל מילה, ויש גם תיעוד כאן, ואוכל לחזור ולקרוא. חיבוק למי שאני רואה בינתיים את תגובה בעץ – אביבונת, במבוש, מיכלי, שירה שירונת, חנה הלבבית, מיקה מיקוש, ודוקטור אודי גם. 💗 לכותבות במחשב, אזכיר שאפשר להעתיק רגשונים מכאן: https://emojipedia.org/ סוריקטה

💜💛💓💔💕💖❤💙💗💘💝💞💗💚💛💜

אם רצית שאודי יכתוב לך משו ואני הגבתי לך..

לא כל כך הבנתי על מה את מבקשת סליחה ... ? גם את הגבת וגם אודי הגיב.. והכל בסדר גמור.. :)) מברכת אותך ביום רך ונעים.. :) במבי.