פורום פסיכולוגיה קלינית

בתי בת השנה כשמים אותה בעגלה באופן ישיר מושכת את החגורות של העגלה כך שהרצועה שבין הרגליים נמתחת למעלה כך היא מאוננת רציתי לדעת איך מפסיקים את זה והאם זה נורמלי בגילה ואיך עלי להתנהג כשהיא עושה את זה תודה מראש

אני רואה שזה השעה ביום שהיא הכי כואבת הנפש הזאת אחרי שבלילה היא נחה(אם היא מצליחה לא לחלום חלומות מפחידים. השבוע היא לא הצליחה) היא קמה והעולם מתחיל לנגוע בא. בכל העצבים החשופים. וזה אולי כמו להצטרך להיוולד כל יום מחדש ולהתחיל לחיותגם אם לא רוצים. זה מפחיד וכואב והיא רק מקווה שהיום לא ידברו איתה וגם לא לידה בדיבורים שנוגעים. והיא מתכווצת כל היום ורוצה להיעלם גם מהעולם הזה וגם מעצמה והיא מנסה להיזהר ולא לשמוע ולא לראות . ולהתעטף ולהיעלם ושהעולם לא יראה אותה ולא ישמע ואולי לא יזכור ובגלל זה הבוקר הוא כל כך מפחיד. והיום הוא בלתי נסבל ואם היא מצליחה לא לברוח באמצע היום אז היא בורחת בלילה. כל כך בורחת... ולא מצליחה לדחות אותו. את היום הבא שמתחיל כל כך כואב והכי מפחיד שיש....

אני מעוניין לקבל טיפים/עצה ראשונית איך לשפר את הקליטה והזכרון כי מתי שאני מתחיל עבודה חדשה אני מתקשה לזכור מה שמסבירים עליה כמו מה לעשות בתפקיד וכו' וגם בכללי למשל שיחות טלפון אני זוכר בסוף רק חלק ממה שדיברו איתי . מה גורם לזכרון שלי להיות ככה ?

מדוע פרויד במשך חייו ובמשך מחקרו זנח בהדרגה את ההיפנוזה ולא שילב אותה בשיטות ובטיפולים המאוחרים שלו?

אותות(בעוד שבוע וחצי) נוסעים לחו"ל לבית של ההורים באותו שבוע המטפלת גם לוקחת חופש ויש פחד גדול להיות לבד.. מבקשת בבקשה שתעזרו לי ולתת עוגן לאחז בו.. אנסה לכתוב ולשתף כאן כדי לקבל תמיכה.. אבל יש פחד אימה..

ינשופי אהובה אני איתך כאן ובכלל אוהבת יודעת כמה זה קשה ומפחיד ... מחבקת את כולכם ... 🐻🐻🐶🐶🐻🐻

יש לי שאלה .. האם ניתקלת במצב שאחרי כל כך הרבה שנות טיפול יהיו עוד חלקים חדשים ולא מוכרים ,מן תחושה של חלקים ראשוניים ביותר ... יושבת בכמה פגישות אחרונות ופתאום חווה שיתוק פיזי ופחד ברמה של בעטה .היא אומרת שרואים את הפחד על הפנים ... ונראה כאילו המטפלת הולכת ומישהו אחר מגיע במקומה ,לא התחושה הרגילה שאני הולכת .. מנסה להבין עם עצמי מה זה ולא מבינה ....האם זה יכול להיות עוד דרך של החלקים הנרקסיסטים לחבל בתהליך .. אודי עייפתי ,יודעת שכתבתי את זה המון פעמים אבל באמת עייפתי להיות אני . עייפתי מלהבין . עייפתי מהמורכבות מהניתוקים . זה מן רגע כזה שכל כך הייתי רוצה להיות אחרת רגילה לא פגועה כל כך .. פנטזיה ... חשבתי היום שאני לא יודעת איך זה לחיות בלי ניתוקים זה בטח יהיה כל כך מוזר אם אגיע לשם ...

אודי ברוך הבא ..מקווה שהיה טוב ומיטיב , חזרת ישר לתוך הכאוס שהמדינה הזו יודעת לייצר ...וזה כל כך עצוב ומרוקן חשבתי רבות על המושג געגוע השבוע , הלכתי לבדוק גם במילון ... חשבתי לי שזה רגש שיש בו המון אנוכיות ..כי הרי הגעגוע הוא למה שהקשר עם אותו אדם נתן לנו ... וככל שהשנים חולפות גם הגעגוע חולף או מתחלף לאדם אחר לקשר אחר שנגמר. מה זה אומר עלינו כבני אדם ...זה כאילו הגעגוע זה רק החיסרון של הקשר ומה שהוא הביא איתו ... היו אנשים בחיי שחשבתי שהיה שם קשר שהיו מאוד משמעותיים לי וכבר אין שם געגוע ישנם זיכרונות גם זה לעיתים רחוקות קשרים ישנים ..בניהם קשרי דם לאנשים שנפטרו .... בשנים הראשונות הם היו שם מאוד והיה כאב והיה חום שהציף בזיכרון ואז ...מעגלים אחרים נוספו והם הפכו יותר ויותר מעגלים חיצוניים עד שמצאתי את עצמי חושבת על זה שאין בי געגוע אין בי כלום כמו ריק מלא כשאני נזכרת באנשים האלה ..אין כבר תמונה או חוויה או זיכרון שמציף בחום וממלא...ואולי אולי בכלל לא היה שם קשר ..אולי אני פשוט לא יודעת ולא מבינה ...ואולי מה שמרגיש כמו געגוע זאת רק האחזות ... מחשבות בעקבות הפרידה שלי מאותה אישה מופלאה ... כתבת לינשוף שאתה בטוח תתגעגע ואז חשבתי ,זה כולה שבוע זה קשר וירטואלי, כן עם כל המחויבות שלך ..זה ברור (למרות שכלום לא ברור באמת )שהקשר התקיים חזרה...אז איפה המקום של הגעגוע כאן ... ואולי געגוע זה לא תלוי זמן או מקום ..כי אם תלויי זיכרון שמקשר בין שני אנשים..ואז האם כשאני רואה חשופית ונזכרת בבמבי, וחושבת עלייה , או שומעת שיר שפעם נתת לי ונזכרת ביד המושטת שלך ... זה געגוע ככה או ככה אודי יקר...טוב שבאת הביתה... וביצוע נדיר שמצאתי ופרט לי על המייתרים ... https://www.youtube.com/watch?v=Q_OCE3x37kk

אביב יקרה אין לי הרבה מילים אבל שמחה שאת כאן והתגעגעתי לנוכחות שלך כאן בשבוע אחרונה💗

הי אביב, רק לומר שקראתי בינתיים. ממתינה לאפשרות להצליח לכתוב דרך המחשב (שאז אני רואה לפניי את כל פרטי ההודעה אליה אני מגיבה) וגם, הייתי רוצה ראשית לראות את תגובתו של אודי. כמו גם לשאלה שנשאלה למטה עם ההיתקלות בעמוד, שהעלתה בי מחשבות, ועדיין גם שם ממתינה לתגובות אחרות לפניי. אז ד"ש בינתיים, אחלה נושא. סוריקטה

ברוך השב

איך את בימים אלו , דאגתי לך .....

אודי הי, נכנסתי עכשיו קצת בחשש... חשבתי שאולי עדיין לא חזרת...(???) חשבתי שאולי.... לא יודעת.... לך תדע בעולם שלנו... רגע נמצאים ורגע אחר.... המשפחה מחלמיש.. אמיר פיי גוטמן.... חסרות דוגמאות ??? אבא שלי..... לך תדע עם הקיום שלנו פה... הרגע אנחנו פה וברגע אחר... (???) נכנסתי עכשיו ואולי אפילו הופתעתי.... שמחתי..עדיין קצת מופתעת ושמחה... חזרת !!!!!!!!!!!!!!!!! :))))))))))) כייףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף שמחה מאוד !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ברוך שובך אודי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! :)))) שלך-במבי.

כן אודי חזר ...וכן כלום לא מובן מאליו ובכל זאת .. ואת יודעת יקרה את חזרת!!!!!!!!!!!!!!!! פעם ראשונה מזה הרבה הרבה זמן שזאת את .. הדאגה שלך ... הקשר שאת מביאה לכאן , אל אודי הכתיבה הציורית עם כל סימני הפיסוק למנהם .. ברוכה השוו(ב)ה .....התגעגעתי אלייך ואל הרוח שאת מביאה איתך

במבי אהובה, יש אסונות, וטרגדיות והפתעות נוראיות. סיפורים ממש קורעי לב היו השבוע. וגם.... אנחנו לא כל יכולים. אבל הנה - את חזרת, גם אודי וגם אני אפילו התעוררתי בבוקר :-) ועוד רבים מאיתנו. אח, הסקרנות הזאת שמשאירה אותנו בחיים. את חמודה, ואני אוהבת את קולות הצהלה שלך :-) סוריקטה (שוב באג טכני ולא ניתן כרגע לשלוח הודעות דרך המחשב)

הי כולם, חשבתי פתאום על שני רעיונות - האחד - האם אנחנו מרגישים שבגלל הזעם שלנו מישהו אחר נפגע / מת / נוטש? והשני, שגם קשור לראשון - האם אנו מרגישים שאנחנו בעצם שולטים בנוכחות של האחר איתנו. זה בהמשך לדבריי בבוקר באחת מהודעותיי כאן. סוריקטה

שלום, איזה עצות יש למי שמחפש תחביבים להירגע? רק לא בחברת אנשים. תודה.

הי שיינו, ברוך/ברוכה הבא/ה. ...זה כל כך תלוי במי שאת/ה. בעיתוי. ביכולת הרגעית. מה שירגיע את האחד, יכול לחרפן את האחר. ומה שמרגיע אותך ברגע מסוים, יכול לעצבן גם אותך ברגע אחר. רציתי לצחוק ולומר - יאללה קלונקס. ברור שזה לא תחביב :-) דברים שאפשר לבד (ואני לא מקורית) - האזנה למוזיקה, נגינה, יצירה, צילום, משחקי מחשב, צפייה בסרט, קריאה, יוגה, מדיטציה, ספורט כלשהו, טיול רגלי, עבודות גינון, ליטוף בעלי חיים, ועוד ועוד... שאלה טובה לפעמים איך מנקזים אגרסיות... סוריקטה

רעיונות מעולים תודה :) אני מחפש בעיקר דברים לעושת לבד לחלוטין בלי לפגוש אנשים. למשל בבית.

בעיקר ספורט אבל הבעיה למשל שריצה אין מקום שאני יכול לעשות בלי אנשים, לכן לא עשיתי הליכות/ריצות ארוכות עד עכשיו. אני לא אוהב לפגוש אנשים בכלל ואני רוצה להירגע לבד. אני מחפש הרגלים מועילים - למשל תחביב שיתרום להרזייה, לרוגע וכו.. ולא סתם שמורחים את הזמן - כמו שש-בש למשל. אולי אתחיל יוגה בבית? הייתי רוצה משקולות אבל זה יקר

הי אודי יקר, ברוך השב. שרק יהיה שבוע קל ככל הניתן, שלך, שלכם, סוריקטה

שבוע הכי קל שאפשר , אמן !!!!!! ברוכה הבאה , שימחת אותי עם ההודעה הזו שחיכתה כאן ...טוב כל כך שיש אותך

שוחחתי המון עם המטפלת על הספקות לגבי העבר.. הזכרונות.. וכן... אני רוב הזמן לא מאמינה אני לא מסוגלת להאמין ואני שואלת את עצמי שאולי אני באמת לא שפויה והכל בראש אני יודעת שהבאתי את זה לכאן בעבר אבל אני לא מוצאת מנוח אני גורמת לעצמי סבל רב . אני מרגישה שאני נמצאת בין 2 עולמות.. עולם של אמת עולם של שקר עולם של להאמין עולם שלא. שנים של סבל רב של ספקות אין יוצאים מהמקום הזה? אולי אשאר בו לנצח?? מתוסכלת וכואבת מאוד.

הכי מובן מאליו ... קשה עד מאוד להאמין לסיפורים האלה ..כי הם קשים ובילתי ניתנים להבנה ולעיכול ...אבל אם את משקרת אז גם אני ועוד אלפי נשים שנפגעו ... אף אחת מאיתנו לא משקרת לצערי הרב.. אף אחת לא רוצה להמציא לעצמה עולם כזה עולם אכזר כזה עדיף לדמיין חיים של נסיכה בבית מושלם עם הורים טובים שאוהבים ...הדחקה , הסתרה , אידליזציה ... הגוף לא משקר וגם לא הלב...אוהבת אותך מליון

סליחה אודי.. רציתי לאומר לך שהתגעגנו ושמחים שחזרת...

תודה לכם על תגובתכם.. זה קצת הרגיע את הנפש

שלום רב, מהו ההסבר הפסיכולוגי לזה שפוגעים בעצמנו בעזרת אותו הדבר שהכאיב לנו מלכתחילה? דוגמא:קיבלתי מכה מעמוד ברחוב,והכאבתי לעצמי שוב ושוב עם אותו העמוד בגלל המכה. ברור לי שזה עונש עצמי ,אבל למה עם אותו הדבר שכאב מלכתחילה הכאבתי לעצמי שוב? תודה זה יכול להיות כל דבר ,זוהי רק דוגמא

שלא זז ולא משתנה שלא נוספות הודעו חדשות. פורום עצוב אבל עם הרבה תקווה, פורום שמקבלים בו מענה מהר יחסית. פורום שאפשר לשתף שעוד מישהו יקרא והדברים לא ישארו לבד במחברת, במגירה. עצוב לי שהפורום בחופשה קצרה. אפילו שיודעת שזה תיכף נגמר, עוד כמה ימים.

ועכשיו הוא פתוח..... אבל את יודעת עם השנים גיליתי שגם כשהוא סגור הוא פתוח ... ובתוך השקט הזה שכאילו לא זז.. יש המון המון תנועה , שלנו קדימה .. וזה כל כך מופלא להביט בזה . שבוע טוב ..

הי ת סופית, את יודעת, היה איזה יום באמצע שבוע שעבר, כשאודי היה בחופש, שחשבתי לכתוב ברגע האמת ששאני מרגישה את החסר, ורציתי 'רק-את-אודי', מה שאני מרגישה על פני השטח ממש ממש מעט. זה התרחש אחרי שבסופשבוע שעבר נפלתי כמו ששנים לא, ואני גם יודעת למה, וזה תוקן (אני תיקנתי לי בפנים), הכל בסדר עכשיו. והכל בעולם בחוץ. יש עוד הרבה מעבר למה שקורה בפינה הזו - הפורום - שאולי כניסה אליו היא גם כניסה למעין מצב תודעתי אחר. אבל מה שנחרט בזכרוני בעיקר עכשיו, הוא ההקלה שבשקט הזמני כאן בפורום. וגם יש לי חופש בטיפול, וגם פה יש קול של הקלה. אפילו כלכלית. וכן, צצות דאגות, קשורות למוות (כמו שבמבי כתבה), ועוד כל מיני מילים שאני יכולה לפזר. הפורום פה (גם) כי אודי רוצה, כי אנחנו רוצים. שלך, סוריקטה

אני בת 23, בגיל 14 היה לי התקף פסיכוטי. הוריי אשפזו אותי בבית חולים פסכיאטרי. באשפוז של 4 חודשים בעיקר קשרו אותי למיטה, ובעיקר אכלתי הרבה אוכל, גם את האוכל שהכינו שם, וגם את כל המאכלי שההורים שלי היו מביאים לי, עליתי כל יום קילו, הגעתי לשם במשקל 55 קג, יצאתי משם במשקל 72 קג. כמעט 20 קג. הייתי מטופלת בהמון סוגים של כדורים. זו היתה תקופה נוראית. גדלתי משפחה שנאבקה להרוויח, בצפיצות בבית קטן, משפחה אלימה. למרות זאת עד גיל 14 הייתי תלמידה מצטיינת, בחורה חכמה, מוכשרת, עם כמה חברות. אחרי ששיחררו אותי, ניסיתי להבין מה בעצם קרה. לא היה לי ביטחון כל כך, הייתי בשוק. המזל שלי שהייתי תלמידה טובה מאוד, לא היו לי חברות. אף אחד לא רצה לקבל אותי לעבודה עד שעשיתי קורס חינמי דרך משרד התמת. ואז קיבלו אוי לעבודה. עבדתי ב2 מקומות חודשיים וחצי, בכל מקום, שזה היה שיא בשבילי. אחר כך עבדתי מגיל 22 שנה שלמה במקום מאוד נחשב וזה היה גם תחושת ניצחון. אני צריכה לחפש עבודה ואין לי כוח להתמודד. שמתי שעון מעורר הלכתי לישון בזמן אבל אני מתעוררת ומרגישה חשק חזק לישון. למרות שישנתי 7 או 8 שעות. כל כך נוח לישון, זה קל יותר מאשר ללכת לעבודה. אני מחפשת פתרון לזה ולא מצליחה למצוא. מה אני עושה עם זה? לדעתי כסף זה הפתרון, אם היה לי את הכסף להקים חנות עם מוצרים משלי בתחום ההנעלה לדוגמה שזה תחום שאני אוהבת, הייתי קמה בשמחה ליום של עשייה שאני אוהבת. אולי זה דיכאון? לא יודעת מה זה. זה פשוט תחושה כזאת שכופה עליי להתבטל ולא לעשות כלום. כובד כזה שלא מאפשר לי להיות קלילה ולפעול. ולעשות ולעבוד גם אם חם נורא בקיץ או קר נורא בחורף וגם אם החלם שלי להיות עשירה נראה כרגע רחוק וקשה להגשימו. וגם אם בעבודה לא חסר חרא של בני אדם וגם השכורת לא גבוהה. והנסיעה נורא ארוכה. ואין לי אנשים שאני אוהבת שאוהבים אותי ומשמחים אותי.

שלום היחסים בטיפול הן בעיקרם לא סימטריים. המטופל חושף הכל בעוד שהמטפל לא חושף. האם במהלך השיח מותר / מקובל לשאול שאלות אישיות את המטפל. למשל מצב משפחתי וכו'?

הי, אפשר לשאול, אם יכולים ומעזים. לא בטוח שייתקבל מענה (תלוי גם מה גישת המטפל). אפשר יהיה גם לדבר על הרגשות שיעלו בך לאור מענה מכל סוג... היום אני יודעת את הפרטים הללו שציינת על המטפל שלי, אבל רק אחרי הרבה שנות טיפול. ייתכן מאד שמבחינה מקצועית לא נכון היה עבורי לדעת קודם. לפי הידוע לי - יש מחשבה מקצועית בגישות השונות מאחורי הנושא הזה. סוריקטה

אני יודעת שזה לא מתאים לפורום הזה אבל אני מפחדת לסבול מבעיות ולהיכנס לפאניקה או להתחרפן בגלל חוסר שינה כרוני ואינטנסיבי.. אני לא ישנה בגלל גרד שיש לי מתולעים מעיים מגרד לי בלי הפסקה בטירוף וזה מחרפן אותי כי המוח שלי לא נח ולא נרגע אני מרגישה שנישרף לי המוח אני מפחדת להתחרפן מה לעשית.? אני לא יכולה לישון בגלל הגרד שמפריע לי כל יום וכדורי שינה לא יעזרו. טופלתי כבר בתולעים והתולעים פיתחי עמידות לתרופות.

אני בטיפול כבר כמה שנים עם מטפל שהצלחתי להתחבר אליו ועזר לי לעשות כמה שינויים בחיים שלי יש לי התמכרות שאני מתמודד איתה כבר שנים וזה מזיק לי , המינון הוא שמזיק, ניסיתי להפחית במינון ולא הצלחתי לתפקד ובקיצור אני לא מוצא את הפתרון בפעם האחרונה שדברתי עם המטפל הוא פשוט אמר לי להפסיק במשך שנה , חשתי שהוא בכלל לא מבין אותי , גם הרגשתי שהוא מבקר אותי והיה מאוד נחוש , וגם לא נתן לי כלים במקביל כדי להתמודד עם הסיטואציה שבה אני אפסיק לגמרי... מאז פשוט לא קבעתי איתו עוד פגישה... ואני מתלבט , מצד אחד בא לי להחליף כי אני מרגיש שאין לו איך לעזור לי בזה וגם נותן לי פקודות שאני לא מוכן נפשית לבצע (ואז מה הטעם להמשיך להיפגש כשאני לא עושה את מה שהוא אומר?) ומצד שני הוא מכיר אותי כבר כמה שנים , וספרתי לו את הסודות הכי מביכים שלא ספרתי לאף אחד ביקום , ולהתחיל דף חדש עם מישהוא אחר זה יהיה לדעתי מסובך ומורכב... מה לעשות ?

כתבתי לך אודי הודעה באתר שלך שתעביר לפה...אולי טעות. לא יודעת עכשיו מנסה בנייד....אולי ישלח. בכל אופן לא אתראה חודש שוב עם המטפלת :( הפעם בגללי. נוסעת להנות במקום יפיפה...לשכוח מהכלללל...מקווה שאהנה וגם אתה. נסיעה טובה. ואז כשחוזרת נתקע משהו מהעבודה בדיוק כשהיינו צריכות להפגש ונדחה בעוד שבוע..בקיצור חודש לבד....נקווה לטוב. היא אמרה שרצוי שאוציא כעסים בפגישה. צודקת..בפגישה עמדתי עם הגב אליה והראש לקיר. עד שבסוף הסתכלתי עליה...כעסתי בפגישה בלי להביט...נסיעה טובה וסליחה שכתבתי שם...הייתי חייבת לכתוב לפני שנפרד ממך אודי. נסיעה טובה. מיכל

אודי שתהיה לך נסיעה ומהנה.

ושוב המטפלת פגעה ולא התייחסה לזמן. הגעתי ונתקלתי כמעט פיזית במישהי שיצאה!!! כעסתי מאוד ולא רציתי להשאר שם, במקום לא מכבד! לא יודעת למה נשארתי ושתקתי!!!! כי מה יש לדבר ולספר למי שלא מכבד את הזמן שהיא בעצמה הקצתה לי!!!! ועדיין כועסת!!!

והיא רוצה שאחליט אם אני רוצה להמשיך בטיפול או לא. ואם כן, אמרה שאצטרך לעבוד. היא לא מוכנה לזה שלא אדבר וכד' אז מצד אחד אני רוצה כי רוצה שיהיה לי טוב ומצד שני מרגישה שאולי זה גדול עליי. והיא שאלה אותי היום אם מישו מהמשפ פגע בי. וזו לא פעם ראשונה שהיא או מטפל אחר שואל אותי את זה. (אגב התשובה היא לא למיטב זכרוני )

מרגישה לא טב. רגשית וגם פיזי.

הי במבי, אוי במבי, את מראה פנייך,אולי שונה מבעבר. ואני תוהה ומציעה לחשוב היכן חבוי, אולי, כעס בכל ההרגשות הללו. ממש עוד מעט נאמר שלום של בינתיים. והנה הגחת קצת. וזה יפה. חיבוק, סוריקטה

האמת הפחד הכי גדול שלי עכשיו ..זה שהחלקים הקטנים יהיו במקום תלותי עוד יותר במטפלת ..לא רוצה להיות במקום של תלות מטורפת ... האישה היקרה שעוזבת אותנו היום הייתה סוג של ויסות מול המטפלת...מן ביטחון מול החרדות המטורפות שהמטפלת תלך ...כאילו אם היא תלך כמו הקודמת זו תישאר .... לא יודעת אם אצליח להיות במקום שמצליח להיות בתלות אבל שזו לא תהפוך להרסנית ומרעילה ... הבכי לא מפסיק רוצים לכתוב למטפלת שצריכים אותה וזה באמת המקום הכי מתאים לאחוז בימים אלו ...ומצד שני פוחדת ששוב יהיה שם רצון ליותר מידי שעלול בקלות להפוך לאובססיה חסרת גבולות .. סליחה שמציפה כאן מנסה לאחוז ...מפורקת מבפנים וכל כך בודדה גם אם לא לבד.

אביב יקרה מוכר לי מאוד הזה.. הפחד מתלות והכי האובססיה עם המטפלת.. אני מרגישה שכן אפשרי לחוות תלות "בריאה" בלי האובססיה. אני מאמינה בך ובדרך שאת צועדת בה.. את יחד עם המטפלת תתמודדו מזכירה לך וגם את עצמי שאנחנו לא באותו מקום של אז..אוהבת

ברור תלות זה דבר חיובי בטיפול וחשוב ביותר ...אי אפשר לעשות תהליכים בלי תלות .יחד עם זה הויסות הזה שאני עושה גם בעזרת הפורום וגם בעזרת אותה תמיכה שומר עלי ועל הטיפול . כשהמטפלת הקודמת יצאה לחמישה שבועות חופש אם היא ואודי לא היו הייתי משתגעת. אני חייבת רשת בטחון מוצקה. אני סומכת על המטפלת שלי בעיניים עצומות ועדין מבינה שהיא לא יכולה להיות זמינה כל השבוע 24/7 . החיים שלי מאוד דינמיים ואין בהם רגע דל כדי לתפקד אני חייבת את העוגנים האלה . דווקא התלות הזו באחרים ולא רק באחת מאפשרת לי חופש פעולה ויכולת תפקוד. אוהבת אותך ותודה לך על הכל ...

אחרי מה שנכתב כאן בפעם אחרונה חשבתי לקחת מרחק אבל לא רוצה לוותר על המקום הזה אני באמת משתדלת, כמה שאפשר, לקחת פיקוד על החלקים שבתוכי.. לפעמים אני לא מצליחה.. (מאחלת לך אודי חופש נעימה).

אוהבת אותך כל כך מדהימה שכמוך ... תודה שניכנסת למרות הקושי הכי מבינה בעולם .יקרה אין לך מה להתבייש ואת גם לא צריכה לקחת שליטה עליהם כאילו הם איזה חלקים רעים...יש להם מקום לאט לאט את תלמדי לדבר אותם (הם ידברו דרכך ואתך ) ולא מנותקים זה מזה ...לא כי אין להם מקום כי אתם כולכם אחד שלם ויפה....חיבוק ענק לכולך אוהבת .....😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍

הי ינשוף מתוקה, בושה אינה בהכרח דבר רע. ואנחנו מקבלים אותך בזרועות פתוחות. טוב שאת. וטוב שהופעת. ראיתי שאביב חיפשה אותך והזמינה. מניחה שגם את הבחנת. אביב, גם את לא לבד. שלך, סוריקטה

להצטרף. אז גם כאן...

תהנה בחו"ל... וממש ממש מעריכה על זה שאתה נותן הכנה לזה כאן. 🌸🌸

ומה יהיה שם? כנראה שכלום. אני בכלל לא יודעת אם אני מרגישה שהיא חסרה לי.. נראה לי שאני צריכה את המקום של הטיפול אבל לא יודעת אם אצלה

מחר זה היום ... איך הייתה הפגישה ?? מקווה שבכל זאת דיברת ואמרת

איך את יקרה בימים אלו .. כתבת שם למטה על קושי מהחופש של המטפל ועוד כמה עניינים....אנחנו כאן בנתיים עם את צריכה .. ורציתי להגיד לך שבמרכז סיוע יש גם מלאכים כי אני מניחה שכשדיברתי על הקו חירום שלא עוזר לי זה נשמע אחרת ... אז כן לרוב המתנדבות לא יודעות איך לאכול את מה שאני מביאה ולא מדברת על הפיצול מדברת על הכוח ...אבל בסה"כ פגשתי שם הרבה הרבה אנשים טובים ויקרים . וסוריקיטה חכמה את זוכרת את האי של השפיות ....אז אני יהיה שם מניחה בימים שסגור כאן ..מוזמנת ....חיבוק של כוחות

טו דו בום 💥 חח הי אביב יקרה, לפעמים מרגיש לי מפחיד קצת חופשים מהטיפול, מכאן. היה לי לילה מסויט מבחינה נפשית, והימים הכל כך קיצוניים מבחינת עומס החום והאלרגנים - פשוטים פחות עם השנים. גם העבודה שלי היא עבודה של לפחות 12 שעות בתנועה מתמדת ברצף. לא כיף, אבל חלק מזה הוא סבל 'רגיל' כזה, אולי. יש עוד מחר, סוריקטה

סוריקיטוש ראיתי את שכתבת אצל ינשופי ...אני לא לבד יקרה אבל אני מאוד בודדה . יש נקודה שאף אחד לא יכול להיות בה איתי ואם אף אחד .. הנקודה הזו של הבדידות שצמחה משם הכאב הזה של הלבד של הבדידות שהנפש מתה בו ...זה רגע כזה שבהחלט אני מאוד בודדה גם אם ממש לא לבד

לפחות כך נדמה לי. נקודה של יסורי מוות. כתבתי לך אצל ינשוף, כי רשמת, אז, הזמנה, והודעתך נותרה, לכאורה, יתומה. פשוט לומר שגם אם לא הייתה תגובה חיצונית פיזית, כן הייתה בפנים (ואני מעידה על עצמי). סוריקטה

כבר כתבתי כאן בעבר על אישה יקרה לי כל כך שמלווה אותי ועוזבת את המערכת ... אז הרווחתי עוד כמה חודשים וזהו מחר זו השיחה האחרונה שלנו .. זה קשה וכואב מאוד במיוחד לקטנים היא הייתה מקור תמיכה עבורם . לא נבהלת משינויי הקול מכילה אותי /אותם באהבה אין קץ והכל בהתנדבות . היא הייתה עוגן .. ועכשיו הספינה קצת מתנדנדת ..זוכרת שאני לא לבד זוכרת שזה תהליך ושאני כל המיכלול חזקים יותר. יודעת שהיקום ישלח לי עוגנים אחרים. וכן אודי געגוע...😊 ויחד עם זה מניחה כאן גם את הקושי את העצב .. כבר כמה ימים ללא שינה ... ..מחפשת אחיזה , אודי אפשר יד שתלווה ....

יחד איתך עם הקושי ועם הכאב שולחת לך את אהבתי

סע לשלום ושוב בשלום, נסיעה טובה, אודי, נבטיח לשמור על עצמנו, מצטרפים? סוריקטה

חשבתי עלייך יקרה בדיוק כשקראתי את ההודעה של אודי ..לא פשוט וברור שנשמור על עצמיינו .. ואודי מצטרפת לאיחולים של סוריקטה לנסיעה טובה והכי בהנאה וצבירת כוחות ..

סוריקטה מקסימה, תודה על היוזמה שנטלת על עצמך... מחוסרת כוחות באופן שקשה להעלות אפילו על הדעת.. אודי אדם אהוב ויקר שכמותך... כ"כ מחויב ..כ"כ אחראי...וואוו.. שבוע מראש אתה מכין אותנו.. אדם טוב ונדיב אתה אודי..ועוד הרבה יותר.. מאחלת לך שתהנה, מאחלת לך שתמלא עצמך בטוב ועוד טוב ועוד טוב.... שלך-במבי.

קראתי אותך ...רוצה לאמר לך שרואה אותך .. שולחת ים של כוחות ודליים של מים חיים אולי, אולי יתנו לרגע מזור לנפשך הכואבת ....

מצטרפת. תהנה. תודה על הכל. נשמור כמובן ;)אגב, ניסיתי מהמחשב ולא ניתן לשלוח הודעות...

הי אודי, רציתי רק להגיד שראיתי בעיתון של שבת את הכתבה על ההיפנוזה. ואתה צוטטת שם , ואפילו הייתה תמונה :-) היה נחמד לראות בעיתון פנים שהן קצת מוכרות.

היינו שם שתיינו לא ויתרתי על עצמי וזה היה בסדר לא מלחיץ אני הכי שמחה שככה לא רוצה לבטל את עצמי כי אפגוש בה . הפעם זה היה המגרש הבייתי של שתיינו אולי בגלל זה ההרגשה הייתה נוחה . וההרצאות חלקן היו טובות חלקן פחות ...וזה היה משעשע לשבת שם גם בכובע המטופל וגם בכובע מקצועי .. מאתגר ומלמד צמחתי עוד קצת ..

אוףףף!!!!! כל כך רע שאפילו אין לי חשק לדבר על זה עם אף אחד!!! רוצה לבטל הכל וזה אומר הכל!!!

פעם הייתי כועסת על עצמי כשהייתי מדוכאת וכו'........אולי לא ממש ידעתי לכעוס...אחר כך הכעסים היו עליה ברמות גבוהות לעיתים...............עכשיו כלם מסביבי כבר סובלים אני כועסת על כלם...............כנראה שאנחנו צריכות להפרד כי המצב נהיה רק רע יותר............ולמרות שנפגשנו בראשון ולמרות שנפגשות שוב מחר חפרתי לה המון בווטסאפ.......צריכה להפסיק להוציא עצבים על כלם.........כל מה שלא כעסתי כל החיים שלי יוצא ברמות מטורפות וכאילו אין לי שליטה כבר על זה.......אני רעה :( ואודי.היא ממש רמזה שאני כמו מי שפגע אז אולי זה נכון.....

אודי מה שלומך? אני רוצה להיות כאן קצת לנוח... בלי מילים... אולי כי התגעגעתי...

הי איה, שולחת לך חיוך וחיבה, סוריקטה

ואני כועסת עליה......יודעת שהיא אולי רצתה לעזור..היא כאילו רמזה שאני כמו מי שפגע בי...לא יכולה לפרט. אבל זה כואב לי ולא מסוגלת להגיד כרגע שהיא פגעה בי ברמיזות שלה... אוףףףףףף במיוחד שדברנו על הדימוי שלי....מבאסת :(

הי מיכל, את יודעת, נדמה לי, שלפעמים חלקים שאנחנו פחות אוהבים בנו - הם חלקים שדומים ל(למשל) אלו של מי שפגע בנו. ובכן, כנראה ש... כן, יש בנו חלקים כאלה, ואולי לא פשוט להכיר בהם כ'אנחנו', פחות להדוף אותם, להיות שלמים. ואף על פי כן ולמרות הכל - אנחנו שונים. נפרדים. לא בדיוק כמו. אז את לא כמו מי שפגע, אבל כמו שקורה המון, החלקים הפחות נחמדים הללו נטמעים גם בנו. ולא באשמתנו. מחשבות, מנסות להרגיע. סוריקטה

.

עצוב לשמוע...יש משהו שיכול להקל על הסבל? את יודעת שאנחנו כאן, נכון? איתך, מיכל

הי רוני, היכן את עם הסבל והייסורים - במצב פעיל ומתפקד או שבקריסת מערכות? אני מרגישה שאולי צריך לשמור עלייך. ואיך את עכשיו? סוריקטה

לא הצלחתי במחשב לכתוב. מנסה בנייד. תודה על תשובתך. על האמון בי כאמא ובבני כשהרגשתי שאני לא מצליחה..הנה זה כן הצליח, כל כך מנסה לשנות אצלי הרגלים של חרדה וחוסר יכולת לשחרר..בהקשר שונה אך דומה היום היא הזכירה לי שאני החזקה ואבי החלש, היא צודקת... פעם חשבתי שהוא כל יכול..היום זה כבר לא כך....ואני לא חלשה! קושרת הכל יחד יש בי הכח לשנות!!! גם אם יש הרגשת חוסר אונים או לא מסוגלת..מנסה לזכור שאין אמא מושלמת...אסתפק באמא שעושה מאמצים עילאיים לחנך אחרת וטוב ככל האפשר לילדיה..גם אם קשה..תודה לך אודי יקר שאתה מראה לי את הדרך..שאמרת שהוא יכול להיות גאה בי ואני בו!!! כמה טוב לדעת ולחוש זאת. תודה..העבודה לא פשוטה..

היי לכולם. אני מטופלת אצל פסיכולוג מזה כחודשיים, לפני שבוע לא הגעתי לפגישה אצלו ולא הודעתי. בפגישה הנוספת אתמול הפסיכולוג אמר לי שאני צריכה לשלם גם על הפגישה הקודמת על זה שלא הגעתי ולא הודעתי . אשמח מאוד אם מישהו יוכל לענות לי ולהגיד לי האם זה בסדר מצד הפסיכולוג לגבות ממני על פגישה שלא הגעתי ולא הודעתי , כמו כן אני מטופלת אצלו כבר חודשיים ומגיעה לכל פגישה. תודה רבה .

הי, כן, זה לגמרי בסדר, ונשמע לי מאד הגיוני. לפחות כפי שאני מבינה זאת. קל וחומר בשלב כל כך ראשוני (חודשיים) של הטיפול. לי תמיד ברור היה שאשלם על פגישה שאיני מגיעה אליה. בוודאי גם כשלא הודעתי מראש (וגם על זה אפשר לומר הרבה). זה דובר באופן מאד ברור כבר בפגישה הכי ראשונה שלנו (חוזה טיפולי). סוריקטה

ההתלבטות הקשה אם לקחת עבודה שהרבה מקשה. ומה עושים עם הקושי ואיך מתגברים עליו? והאם כדאי לסבול בעבודה, לא כל הזמן, אבל לפעמים לעיתים קרובות. ואם אגיד לא האם אמצא משהו אחר, או שאולי אצלול למין ריק כזה? לפעמים רוצה ריק!!! אוף מתלבטת וצריכה לתת תשובה ביום ראשון.

הי חביבה, קודם כל, יופי שיש דיון בהחלטה בענייני עבודה. עניינים של גדולים. מניחה שכבר נפלה ההחלטה, אם התכוונת ליום א' שחלף. בעיה, בעיה, בהחלטה יש ויתור. והריק - כמוהו כמו ה-כ-ל. ללא ויתור. אך לא מציאותי, כנראה. מוזמנת לעדכן, אם תרצי. סוריקטה

חחחח אמרתי שכן. שאקח את העבודה, אם כי רק ביום ראשון הבנתי לגמרי על מה מדובר. במשך כל הסופש לא הבנתי את הדברים לאשורם. בכח אופן אמרתי שכן והרגשתי כל כך רע!!!! ולאחר שיחה עם המטפלת והרבה עידוד, ביטלתי!!! קבלתי את ברכת הדרך ונגולה אבן!!! וואו צעד מבורך כניראה!!!

שלום, היה לי ראיון אישי עם פסיכולוג במיונים במכון קינן שפי. לצערי אני חושש כי המראיין לא היה מאוד מרוצה וייתכן כי יפסול אותי מהתפקיד שאליו התמיינתי. במהלך הראיון הפסיכולוג שאל אותי שאלה מסוימת אך אמר כי אני לא מפרט את עצמי מספיק ושהוא לא מבין בדיוק מדוע אני רוצה להתקבל לתפקיד. היה נראה כי הוא מרגיש צורך לשמוע עוד ועוד למרות שבהחלט סיפרתי לו בדיוק מדוע אני רוצה לקבל את התפקיד וכמה מוטיבציה יש לי. בנוסף, סיפרתי לו כי בעבר חוויתי OCD ולקחתי פרוזק על מנת לטפל בזה, וכמו כן סיפרתי לו שחוויתי חרם ביסודי, מה שגרם למחשבות אובדניות בגיל 11-12. בסוף הראיון סיפרתי לו שחוויתי לאחרונה אירוע שהיה לי קשה נפשית, ובעקבות זאת חזרו הטיקים שנמשכו עד לא מזמן. בשאר הראיון היה נראה שהוא יחסית מרוצה. האם לדעתכם עניין הבריאות הנפשית שלי השפיע לרעה? כי היו גם פעמים שהתבדחנו והראיון זרם טוב. בנוסף היה נראה שהפסיכולוג מאוד ממוקד במה שאני אומר ומקשיב לי. לבסוף, לפני שיצאתי הפסיכולוג אמר לי בהצלחה במין נימה לא מעודדת.

קשה לי רק בשבוע הבא ניפגש וזה לא שיקרה שם משו מיוחד... כנראה שלא ממש אדבר ויש לי דברים שצריכה להוציא, לדבר ולהחליט...

אם כבר כתבתי או לא. חושבת שכן וקצת חוששת ממה. מקווה שאני בסדר. סופ"ש טוב לכולם

הי רוני מתוקה, וגם כולם, עלה בי רעיון שגם קשור אליי ואולי ידבר לכמה משתתפות אחרות כאן - האם אתן עושות ניטור של (לצורך עניינו כאן) מה שאתן כותבות? אפשר לשמור אצלכן במחשב/טלפון את תכני ההודעות ושעת רישומן. וכן, אני יודעת שאפשר לרשום ואחר כך לא ממש ניתן להתחבר ולקרוא. אבל לפחות אפשר לדעת שהיה משהו, אם רוצים לבדוק... והייתי רוצה לשאול גם האם מישהי מתעדת או רושמת את מה שנכנס לפה (אוכל) ומצד שני מעקב אחרי פעילות. אני מתעסקת בזה עכשיו יותר (ומקווה שלא מוגזם) היות שאני בגיל המעבר וההמלצות הן להקפיד ברמה הדוקה יותר, נראה לי. לא רושמת מה וכמה ומתי אני אוכלת, למשל. אלא יודעת באופן כללי את ההנחיות מהדיאטנית והרופאים. פגישות איתן ובדיקות יכולות להחזיר למסלול ולהגדיל מוטיבציה (אבל כן, צריך דרייב פנימי ושיתוף פעולה) כמו-כן עוקבת אחרי פעילות ושינה. ובוחנת את הפער בין תחושתי לבין הנתונים האוביקטיבים פחות או יותר. סוריקטה

אין מילים בכלל לרעש הזה לערפל הסמיך https://youtu.be/sL6cxOm6wzU רציתי ...תמיד כנראה ... בור כל כך עמוק ומאוד רוצה לאחל לכולם שבת טובה רכה ומחבקת ..

הי אביב, זה חוזר, אבל גם חולף. פחות, או יותר. וישנה משאלה לריסרט, לגוף, לנפש. איך לא... ואני יודעת שאת יודעת, רק מזכירה ש - הגוף לא באמת מתנקה טוטאלית, אבל קל יותר כשמרגישים שלם. לדימיון אין גבול, ואינו קץ בעיניי, וטוב, כנראה, שאיננו נשענים רק עליו, כל הזמן, אלא גם על המציאות. הכואבת. אודי, למשל, וגם המטפל שלי הם גברים, אבל כל אחד מהם יכול למלא גם תפקיד של אמא ('אני כאן, זה בסדר'). מה את אומרת? חיבוק, סוריקטה

היי. ושוב אני עומדת מול החלטה חשובה בחיי. כל כך הרבה שנים ועדיין לא קבוע. אולי יש בי משהו דפוק. חושבת להגיב בחיוב, אבל נזכרת בקושי הבלתי נסבל לעיתים ולא בטוחה שרוצה, לא בטוחה שכדאי לשוב ולסבול. ומצד שני יש איזה נוחות, איזה שקט משהו קבוע לפחות לזמן מסויים. אולי גדלתי קצת ואצליח ומצד שני יש ימים שלא בא לי כלום, שאני ממש צריכה להכריח את עצמי לקום בבוקר ולעשות! אוףףףף!!!! התלבטות קששההה!!!!

איך באמת אפשר להשתחרר מהתלות החזקה במטפל/ת?

לא מסוגלת לתת לו להכשל ובכל זאת שולחת למחנה ארוך...הוא מתקשר בוכה גם..למרות שהוא רצה ללכת ואני הכרחתי קצת אותו ללכת לזה כי חבל שיפסיד אחרי כל העבודה הקשה.....לא מוותרים לו שם על משהו והוא מתקשר בוכה. אני לא מההורים שידברו עם המורים והמדריכים..ממש לא! אני לא מהאמהות המתערבות למורים. אבל אני כן עזרתי לו כמה שיכולתי בשיחה....מסתבר שהוא כן צריך אותי ולא רק אני זקוקה לשיחה בכל ערב....זה קשה כנראה לשנינו. מה עושים כדי לתת לו בטחון שהוא יכול להתמודד???? זה קשה נורא! הוא ילד רגיש (גם אני כזו רגישה)הוא לוקח דברים מאוד ברצינות ואחריות אבל גם נורא רגיש ופגיע מדברים...מה עושים? אוףףף זה קשה לשחרר....ואודי, המודעות היא בכלל לא פתרון...מודעת אבל לא יודעת מה עושים.....זה מכניס אותי לבכי אחרי שיחה כזו איתו. :(

אני לא מוצאת מקום להניח אותי.. רועש לי בכל מקום

הבן שלי התחיל טיפול (מפגשים) עם פסיכולוג. בן 18, מגיב באגרסיביות. בחור קשה ועקשן. לקראת הפגישה החמישית הוא היה במצב רוח קרבי וסירב להגיע לפסיכולוג. הודעתי לפסיכולוג שהילד לא מוכן לשיחה, בגלל שהוא נכשל בטסט באותו יום ולא מוכן לדבר עם אף אחד. זה קרה כ5 שעות לפני המפגש. הסברתי שאין סיכוי לתועלת כלשהי מהפגישה. ביקשתי לדחות ליום אחר. הופתעתי מהתגובה של הפסיכולוג שאמר לי שזה לא מעניין אותו אם נגיע או לא, אנחנו חייבים לשלם לו מחיר מלא גם אם לא נקיים את הפגישה. מצב הילד אינו חשוב. האם הפסיכולוג נוהג כאן בהגינות? הכסף היה מעל לכול. לפי הידוע לי, דחיה אינה זהה לביטול. הפסיכולוג אינו מבדיל ודורש תשלום מלא. האם עלינו לשלם לו כרצונו או שזכותנו לדרוש פגישה במועד אחר? מעבא לזה, האימון שלנו באיש הזה התערער.