פורום פסיכולוגיה קלינית

http://www.j-c.co.il/mentalnet/

ראו : http://www.mentalnet.org.il/ לקרא בתשומת לה יתרה

שהאתר הרישמי של "האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה" שאתם הפנתם אליו נמצא תחת מימון (SPONSORED BY) של חברת התרופות הידועה JANSSEN CILAG חברת התרופות הנ"ל משווקת בארץ הרבה תרופות וסמים פסיכיאטרים ובמיוחד היקרים שבהם כגון ריספרידל ועוד רבים אחרים.

לא ביקרתי פה כבר הרבה זמן , ואני רואה שהשמות כבר לא כל כך מוכרים לי. אז למי שמכיר ולמי שלא, לכל המשתתפים ,לצוות המומחים ולכאלה שניכנסים ורק קוראים : שתהיה לכם השנה הכי טובה שיכולה להיות שכל אחד ואחד יזכה להגשים מחלומו הפרטי שמסביבכם תרחף לה האהבה והכי חשוב - בריאות פיסית ונפשית לכולם.

שולחת לך בחזרה איחולים לשנה נהדרת אני רואה שבעלך שב בשלום מהמילואים ודברים חזרו פחות או יותר לשגרה?! שנה טובה

הפורום הזה נועד שתגידו אם כדאי ללכת לייעוץ אמיתי או לא, או מה ?? למה אתם פה בכלל אם אתם לא עוזרים ? רק בשביל לתת הוראות ? תעזרו לי :((

אפרת מה הבעיה חמודה אולי אני יוכל לעזור?? כאן בפורום אם תשאלי שאלה אז תקבלי תשובה כזו הפסיכולוג יאמר לך שאת צריכה טיפול פסיכולוגי הפסיכיאטר יאמר לך לשקול טיפול תרופתי או איפוא הרופא שלך צר לי לאכזב אותך אך כך הם פני הדברים כל אחד והתחת שלו חג שמח חמודה!!

אני מנחשת שהם לא יוכלו לעזור לי... אבל את\ה? ג'יזס אל תצחיק\י אותי חומד, אוקיי ?

לדויד שלום רב !! השאלה הבאה הינה עניינית לחלוטין ונטולת מניעים זרים מעבר לסיפוק סקרנותי בעניין מהות הפורום בו אני משתתף . 1. האם אתה משתמש בטקסטים שלנו, בהבעת רגשותנו,דעותנו וסיפורנו האישי כחומר גלם לעבודת הדוקטורט שלך ? 2 . באם התשובה לשאלה שלי הינה חיובית , אני חש עלבון בשל העובדה שהפכתה אותי ואחרים לנשואי מחקר בעבודת התזה מבלי שקיבלת את רשותנו. 3 . כמו כן , במידה ואתה מנצל את הבמה הזו לסיפוק צרכיך האישיים\מקצועיים ועורך מחקר ללא ידיעת הפונים לפורום אתה עובר בעצם על עקרונות האתיקה של אמנת הלסינקי בכל הנוגע לניסוים בבני אדם. 4 . אנא אל תמחוק הודעה זו. 5. אני מתנצל מראש באם הנחתי הנהחה מוטעת. העובדה שבימים האחרונים אתה חוזר ומפרסם את כללי השתתפות בפורום ומוחק הודעות מסוימות מעורר בי חשדנות וסקרנות. 6. אנא ענה בכנות, חלק מאיתנו נפגעו מספיק על ידי ממסד ואין אנו מעוניינים לשמש כשפני נסיונות בעבודת דוקטורת ללא ידיעתנו. 7. במידה ואכן אתה עורך מחקר נרטיבי בהתבסס על הטקסקטים שלנו קבל נא את רשותי . הדבר מפריע לי רק מההבט שנקטת בצעד זה ללא רשותי (באם אכן נקטת בצעד זה). מעבר לכך נא נקוט בכללי זהירות בכל הנוגע להמנעות מפגיעה בצנעת הפרט אחרת מישהו עלול לתבוע אותך וחבל. 8 . שוב באם השקעתך בפורום הינה לחלוטין נטולת אינטרסים אישיים כמתואר, קבל נא את התנצלותי הכנה קבל עם ועדה ושהשם יברך אותך על תרומתך הנאה לרווחתם הרגשית והנפשית של הפונים לאתר מבורך זה. בברכת חג שמח וגמר חתימה טובה הקטור

התכוונתי לדרור גרין הקטור

היי הקטור אם היית משתתף קבוע גם בכתיבה היית יודע ש"דויד" שמו בישראל דרור הבנתי מה שכתבת לדרור - אבל בכותרת פנית לכל המשתתפים, ואם כך מה בקשתך ממני? לדעתי אין טעם להעלות את הנקודה של צנעת הפרט כי ברגע שכתבת מה שהוא (ויהיה אישי ככל שיהה) הוא מרוח בכל רחבי האינטרנט ואין לך טענה יותר של צנעת הפרט. סתם לסקרנות, במה אתה נפגע אם דרור אני או כל אחד אחר נשכר מהכתיבה בפורום אם במחקר כתוב ואם בחקר הנפש של כל אחד לעצמו?

תודה על ההתיחסות אבל אין צורך לגדף. אין לי עניין לפגוע באיש גם לא בדויד גרין על כן התנצלתי מראש באם ההנחה שלי תתבהר כמוטעת ביסודה. בבכנות מאחל לך החלמה מהירה בברכה חג שמח הקטור

רוצה להתעלם לרגע מאווירה הכועסת והכואבת שיש כאן. פשוט לאחל לכולם שנה טובה. שנה ללא כעסים וכאבים. ללא חרדות ופחדים. שנה שמלאה בהבראה... שלכם נויה.

אני מצטרפת לאיחולייך. עדי

זה בכלל לא קשור!!! אתה רואה למה אני שונאת "אנשי מקצוע" ??? אתם ישר מסיקים מסקנות כאילו אתם יודעים הכל ! ונחש מה ? אתם לא!

נווו כבר תענווו :(((((( אוףףףף אתכם! אתם אמורים לעזור!!!!

אפרת שלום אם את שונאת אותי למה את רוצה שאענה בברכת שנה טובה עמי

שלום, הנני בת 28 בחודש התשיעי להריוני ושאלתי קשורה לביתי בת ה-5 . מספר פעמים במהלך משחק של רופא וחולה עם ילדה אחרת בגן (תמיד אותה ילדה) מתרחשת הפשטה של בגדים. לפי הגננת ביתי מפשיטה את הילדה השניה, בכל אופן לא היא זו שמתפשטת. בפעם הראשונה שזה קרה התיחסתי לנושא בבדיחות הדעת ביני ובין בעלי, אך לביתי ערכתי שיחה קצרה בנושא פרטיות וצנעת הפרט, אך נושא זה חזר ונשנה עד שבפעם האחרונה מאוד כעסתי ואף נקטתי באיום לנקוט בעונש. האמא של הילדה השניה התקשרה אלי היסטרית וציינה שאת ביתה היא לוקחת לטיפול אצל פסיכולוג התפתחותי. ביתי לאחרונה שואלת שאלות הקשורות להתפתחות גופנית האם גם לה יהיה חזה גדול לכשתגדל וכד' והיא מתעניינת בגופי, אני מנסה לענות לשאלותיה בצורה עניינית ולהתחמק מנושא זה. חששותי קשורות לשאלות הבאות, האם התנהגות זו בגן מראה על בעית התפתחות כלשהיא? האם עלי לבחון מצב של התעללות מינית? ובכלל כיצד להגיב? תודה מראש

הגר, אנחנו יצורים מיניים כמעט מיום היוולדנו. יש מקום להבהיר לה שאם מישהו זר נוגע במקומות אינטימים בגופה, המקום לספר על כך הוא הבית!!!!!!!!! זה המקום להסביר לה שלא הולכים עם אנשים זרים, וכו'. חשוב גם להסביר לה שלא מפשיטים ולא מתפשטים במקום ציבורי. עדי

דימוי הגוף הוא עניין שמעסיק ילדים, והגננת אמורה לענות על הצורך הזה, במסגרת תכנית ההוראה בגן. תקופת הריון, שבה הגוף שלך משתנה, ובו זמנית יש איום/תעלומה/ציפיה של ילדתך כלפי התינוק החדש - מצריך הכנה ספציפית לילדתך. הוועצות עם פסיכולוג/ית נראית מאד לעניין. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לידידי הותיקים, טלי,ג'קי גירל,noname ,דוגי,נטעלי,אביב,אורית,אור,וגם למרקיז.......(ומי ששכחתי) קפצתי רק לדקה, לאחל לכם שנה טובה , כתבתי לכם מכתב פרידה לפני שבועיים בערך, אך אינני בטוחה אם הוא קיים עדיין בין דפי בפורום..בכל אופן שתהיה לכם שנה טובה,שמחה, מוצלחת,חזקה,מאושרת,ממצה,מתוקה וטעימה,והכי הכי חשוב שקטה ובריאה. שלכם yael

שתהיה גם לך שנה מקסימה, נהדרת ומקסימה... אוהבת הכי בעולם, אני.

בהקשר לשאלה הקודמת שהפניתי אליך, דרור גרין, תודה על התשובה ורציתי לספר לך קצת יותר על אותו קשר עם הבחור ולשמוע את דעתך המקצועית החשובה לי מאוד. יצאתי עם בחור 6 חודשים והיה בינינו קשר טוב מאוד, אך אני מגדירה זאת כקשר שמלכתחילה נועד לכשלון, נקטתי בעמדה זו מאחר ומראש ידעתי שאין לנו סיכוי להמשיך ולהישאר ולחיות כזוג ובטח לא חשבתי על אותה חתונה מפוארת שהיא חלומה של כל בחורה (וגם שלי, ביום מן הימים גם אני אתחתן!) . הקשר נועד לכשלון כנראה , היום כך אני חושבת, מאחר וקשריי עם הוריי כנראה לא הכי טובים והם לא היו מוכנים לקבלו וגם אני היום כבר לא מוכנה לקבלו חזרה כשהיום אני מבינה בדיעבד שהקשר הזה אולי סימל איזןשהי בעיה מן העבר הרחוק שלי, אולי בעיה בקשר זוגי שהיה לי עם בחור ועתה הדברים כאילו חוזרים אלי בפלשבקים (דבר שקשה לי איתו). מעוניינת לשמוע את דעתך המקצועית, ורציתי לדעת גם האם קשר שקיים במציאות יכול להיות למעשה רק "במחשבה" של אחד מבני הזוג, כלומר רק אחד הצדדים יחשיבו לקשר והשני יהיה מנותק ריגשית ואולי גם פיזית?האם אותו קשר הוא למעשה "חלום" ואינו קיים במציאות?

שרית יקרה, כדי לקבל תשובה על שאלותיך, כדאי שתמשיכי אותן ב'עץ' שבו פתחת, ואם את פותחת עץ חדש כדאי שתצייני בכותרת למי מופנית השאלה. את תשובתי תוכלי לראות למטה, במקום שבו שאלת את שאלתך. ובנוגע להמשך בנוגע ל'חלום' ול'מציאות'. מה שאנחנו מכנים בשם 'מציאות' הוא תמיד פירוש שלנו למציאות זו. שני אנשים הנמצאים משני צידיו של שולחן, שאין ספק בקיומי, יתארו אותו באופן שונה. כשהדברים נוגעים בקשר בינאישי הדברים מורכבים בהרבה, והפירושים של כל אחד מן הצדדים לקשר זה שונים מאוד זה מזה. לעתים, לאחר שנים רבות של חיי נישואין או זוגיות, שני הצדדים מפתחים שפה משותפת, המתארת את המציאות שלהם באופן דומה. לעולם זה לא יהיה פירוש זהה לחלוטין. כן. קשר יכול להיות רק ב'מחשבה' של אחד מבני הזוג, וכדי להפוך אותו להדדי מומלץ לשוחח על כך, להבהיר זה לזו את הכוונות ואת ההבנות, ולשוב ולשוחח על כך גם בעתיד. דברים שנראים מכאן, לעולם אינם נראים באותו אופן גם משם. בברכה, דרור גרין

אני מאחל שנה טובה לכל יועצי ומשתתפי הפורום. אני יוצא לחופשה לשלושה שבועות, אשמח לחזור ולייעץ בפורום אחרי סוכות. להתראות אורן

שיהיה בכיף. יוסי אברהם

שיהיה בכיף. יוסי אברהם

שנה טובה, אורן, וחופשה נעימה, דרור

גם לך.... שנה נהדרת! טלי פרידמן

ד"ר אבני שלום. בעיקבות משבר גירושים פתאומי לפני שלושה חודשים, נקלעתי למשבר קשה, המלווה בדיכאון, חרדות, הפרעות שינה, חוסר תיאבון, ירידה משמעותית במשקל, חוסר און ועוד תופעות המוכרות כדיכאון, בעצת פסיכיאטר התחלתי לפני ימים אחדים לבלוע סרוקסט. ברצוני לדעת האם התרופה תוכל לסייע לי לחזור למסלול חיים תקין, עבודה, סקס ועוד. כיום אני נוטל רבע כדור האם חצי כדור יעשה את העבודה (הומלץ לי כדור). האם הכדור פוגע בזיקפה? האם יתכן שהכדור גורם לי חוסר ריכוז? היכן ניתן למצוא ולקרוא חומר בעיברית על הכדור והשפעותיו? כמה זמן מיום נטילת התרופה יש השפעה חיובית? האם יש כדור אחר נגד דיכאון ללא תופעות לוואי בתחום הסקס?

יולי שלום למה אם הרופא אומר 1 אתה לוקח חצי ומעדיף רופא אלמוני מאינטרנט ? \ בעקרו של דבר - יתכן שפיסכותפריה להתמודד עם הגירושין תועיל יותר מכל מקום יתכן והתרופה תעוזר בממוצע זמן מלא לחזרה לעצמך כשלושה חודשים יש איטיים יותר ויש מהירים - מל מקום זה מחייב מעקב להערכה האם הטפול מצליח /י ש תופעות לואי אין בכרח בעיות זיפקה אם יש ניתן לנסות כדוירם אחירם בהצלחה עמי

אני נשואה לבעלי כ-שש שנים ויש לנו ילדה. לשנינו זה הקשר הרציני הראשון. במשפחה של בעלי האמא היא שולטת והיא אומרת את המילה הראשונה ואחרונה ולפני שהוא הכיר אותי הוא היה ממש "משועבד" לה. בעקבות התחזקות הקשר בנינו ובאופן טבעי הוא התחיל להבין שיש לו את הזכות והיכולת להחליט בשביל עצמו. אמא שלו שנאה אותי (כנראה בשל כך) מהיום הראשון שהודענו לה שאנחנו מתחתנים ועשתה הכל עד הדקות האחרונות שלפני החופה כדי להכשיל את כל הרעיון. ניסיתי לשבת איתה ולדבר איתה בצורה יפה, להעביר לה את המסר שבעצם נוספה לה עוד בת ולא נלקח ממנה בנה, ניסיתי להראות לה שאני אשמח לקבל אותה בתור אמא שניה או בתור חברה ושתכיר אותי יותר כאדם ולא כמתחרה, ניסיתי לא פעם אחת. אבל היא התגלתה כאשה קשה מאד ואכזרית מאד. במשך כל שנות נישואינו היא תמיד שמה לנו מכשולים, תמיד היו לה טענות על מה שאנחנו עושים ואיך, על זה שאני בקשר יותר טוב עם ההורים שלי (מן הסתם) ואיתה פחות, והיו לה כל מיני האשמות קשות כמו שאני מסיטה את הילדה שלי נגדם (דבר שהוא ממש לא נכון, פשוט הילדה מרגישה לבד שהם קרים ומנוכרים גם אליה). במשך שנות נישואינו, ניסינו לשמור איתם על "אש נמוכה" או "פרופיל נמוך" לא רצינו להכנס לעימותים. (האבא שלו הולך עם האמא) אבל אחרי הטענות שלהם האחרונות, הגענו למסקנה שלא משנה מה נעשה או לא נעשה אם נהיה איתם בקשר נסבול. (האשמות, השפלות, חדירה לפרטיות, עימותים, ופשרות). ושאין שום סיבה שלא נתחיל לחיות בשקט, בלי מתחים. מכוון שאני אדם מאד רגיש ואכפתי ועדיין לא השלמתי מצפונית עם ההחלטה של בעלי, אשמח עם תאירו מניסיונכם על המצב שבו הבן רוצה לנתק כל קשר עם הוריו. האם זה אפשרי מבחינה פסיכולוגית ? האם הוא לא יפגע מכך בהמשך? האם הניתוק בלהט הייצרים לא יגרום לו לתגובה מאוחרת שלילית? האם אפשר להסתדר עם העובדה שיש הורים במרחק חמישים מטר אבל מבחינתינו הם לא קיימים? איך מתמודדים עם זה אנחנו והילדה?

שלום רב, ענייני החותנת הם רווי תלאות לאורך ההסטוריה של רבים. במילים אחרות: פתרון שגרתי כנראה אינו מספיק, כי אחרת הבעיות היו נעלמות. וכוונתי לכך שמשהו אחד, ויהיה דרסטי באשר יהיה, כנראה ולא יניב מנוחה גם לכם. הצעתי, על כן, תפעלו בכמה ערוצים, ובמקביל, כדי להעצים את יכולת ההשפעה שלכם על המציאות המשפחתית. מנסיוני עם כמה וכמה זוגות - זה עבד. הנה כמה אפשרויות: 1. שינוי מקום מגורים שלכם, כך שהמרחק יעשה את שלו, 2. התנתקות מתצלות כספית/ביביסיטר/סיוע בהכנת אירוח, וכו', 3. שיחה עם אחים/יות שלו, ובקשת מעורבותם בהפניית תשומת לב אימו לכך שהיא צריכה להשתנות, 4. פנייה למטפל/ת משפחתית, תוך הבאת העובדה לידיעת הוריו, כך שיהיו בתמונה שמשהו קשה עובר עליכם, ואתם בתהליך שינוי, 5. לדבר שוב פעם, אבל לאחר הכנה באמצעות חברים טובים או איש/ת מקצוע (ללא ידיעתם). לא הייתי ממליץ על נתק בין בעלך ובין הוריו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם ד"ר יוסי אברהם

ד"ר יוסי אברהם הנכבד שלום, תודה על תשובתך המהירה והמקצועית. כתגובה ברצוני להוסיף כי 1. מקום המגורים שלנו קרוב גם להורי שעוזרים לנו מאד והם נהדרים. 2. ההורים של בעלי עומדים על כך שלא לתת לנו כלום כי לדבריהם "לא מגיע לנו", לא כספית, לא נפשית ולא פיזית, אז ככה שהניתוק כבר קיים. 3. אחותו היחידה של בעלי היא מפלצת כמו אמא שלה בעלת בעיות נפשיות ואיפולסיבית קיצונית, אין מה לדבר איתה והיא הראשונה שמבסוטית ממערכת היחסים ה"צולעת" שלנו עם הוריה (היא לא מתביישת להגיד את זה לכל מי שמוכן לשמוע). 4, לגבי ייעוץ, אז הלכתי לכמה פגישות אבל מכוון שהנושא מסובך וגם גלש לנושאים אחרים, הבנתי שזה ייקח המון פגישות שאין לי אליהן זמן כסף ועצבים, כי עם כל העולם אני מסתדרת ויש לי אלף חברים בכל מקום ואפס שונאים ודווקא עם ההורים של בעלי אני נמצאת במבוי סתום. אני מרגישה ויודעת שאני בסדר כלפיהם והם רעים כלפי, הם מודים בזה בעצמם, אבל מצפים ממני להבליג גם אחרי שהם פוגעים בי במתכוון. חשוב לציין כי בעלי הוא זה שמעודד ניתוק קשר איתם, דווקא אני מצפונית לא שקטה עם זה, אבל אני לא רוצה שבגללם אני יריב עם בעלי ושיהיה בבית מתח מיותר. אם ישאלו אותי בכנות, אני אומר שהם כבר מזמן לא אוהבים את הבן שלהם ואותי הם שונאים.

ד"ר יוסי אברהם הנכבד שלום, תודה על תשובתך המהירה והמקצועית. כתגובה ברצוני להוסיף כי 1. מקום המגורים שלנו קרוב גם להורי שעוזרים לנו מאד והם נהדרים. 2. ההורים של בעלי עומדים על כך שלא לתת לנו כלום כי לדבריהם "לא מגיע לנו", לא כספית, לא נפשית ולא פיזית, אז ככה שהניתוק כבר קיים. 3. אחותו היחידה של בעלי היא מפלצת כמו אמא שלה בעלת בעיות נפשיות ואיפולסיבית קיצונית, אין מה לדבר איתה והיא הראשונה שמבסוטית ממערכת היחסים ה"צולעת" שלנו עם הוריה (היא לא מתביישת להגיד את זה לכל מי שמוכן לשמוע). 4, לגבי ייעוץ, אז הלכתי לכמה פגישות אבל מכוון שהנושא מסובך וגם גלש לנושאים אחרים, הבנתי שזה ייקח המון פגישות שאין לי אליהן זמן כסף ועצבים, כי עם כל העולם אני מסתדרת ויש לי אלף חברים בכל מקום ואפס שונאים ודווקא עם ההורים של בעלי אני נמצאת במבוי סתום. אני מרגישה ויודעת שאני בסדר כלפיהם והם רעים כלפי, הם מודים בזה בעצמם, אבל מצפים ממני להבליג גם אחרי שהם פוגעים בי במתכוון. חשוב לציין כי בעלי הוא זה שמעודד ניתוק קשר איתם, דווקא אני מצפונית לא שקטה עם זה, אבל אני לא רוצה שבגללם אני יריב עם בעלי ושיהיה בבית מתח מיותר. אם ישאלו אותי בכנות, אני אומר שהם כבר מזמן לא אוהבים את הבן שלהם ואותי הם שונאים.

רציתי לדעת האם ניתן לטפל בבחורה תוך "שימוש" בקשר הנוכחי שלה עם בחור? ובמידה וכן מה התפקיד הפסיכולוגי של החבר בכל זה? האם הוא ממלא את תפקיד האב, חסך האב מן הילדות?

שרית יקרה, השאלה שלך רחבה וכללית, ואין לה תשובה מספקת. המלים 'טיפול נפשי' מייצגות מאות גישות שונות, שכל אחת מהן מתייחסת באופנים רבים למצבים נפשיים שבעטיים פונה המטופל לטיפול. במהלך הטיפול ניתן לעשות "שימוש" בכל מה שמספר המטופל, בהתאם לגישה הטיפולית. כאשר מדובר בקשר עם בחור, ה'שימוש' איננו בבחור עצמו, אלא במה שהבחורה מספרת על הקשר שלה איתו. האם הוא ממלא תפקיד של אב בחיי הבחורה? אולי כן ואולי לא. לכל קשר בחיי כל אחד מאתנו יש משמעויות ותפקידים רבים, ועל המטפל לנסות לזהות את המשמעות הייחודית של הקשר בחיי המטופל המסוים שלו. בברכה, דרור גרין

בהקשר לשאלה הקודמת שהפניתי אליך, דרור גרין, תודה על התשובה ורציתי לספר לך קצת יותר על אותו קשר עם הבחור ולשמוע את דעתך המקצועית החשובה לי מאוד. יצאתי עם בחור 6 חודשים והיה בינינו קשר טוב מאוד, אך אני מגדירה זאת כקשר שמלכתחילה נועד לכשלון נקטתי בעמדה זו מאחר ומראש ידעתי שאין לנו סיכוי להמשיך ולהישאר ולחיות כזוג ובטח ולא חשבתי על אותה חתונה מפוארת שהיא חלומה של כל בחורה (וגם שלי, ביום מן הימים גם אני אתחתן!). הקשר נועד לכשלון כנראה ,היום כך אני חושבת,מאחר וקשריי עם הוריי כנראה לא הכי טובים והם לא היו מוכנים לקבלו וגם אני היום כבר לא מוכנה לקבלו חזרה כשהיום אני מבינה בדיעבד שהקשר הזה אולי סימל איזושהי בעיה מן העבר הרחוק שלי, אולי בעיה בקשר זוגי שהיה לי עם בחור ועתה הדברים כאילו חוזרים אלי בפלשבקים (דבר שמאוד קשה לי איתו) . מעוניינת לשמוע את דעתך המקצועית!

שרית יקרה, אני שמח שעברת לכתוב בגוף ראשון. מנוסח השאלה נראה שיש לך כבר דעה מוצקה על המערכת הנפשית שלך. זה, כמובן, מעיד על בגרות ויכולת התבוננות עצמית, אך לעתים יכולה להתלוות לזה גם הכשלה עצמית. את מספרת, שהקשר עם הבחור נועד מראש לכישלון. האמנם? הצהרה מסוג זה היא אוטוסוגסטיה, או נבואה שמגשימה את עצמה. אם ידעת שהקשר נועד לכישלון, מדוע המשכת אותו במשך שישה חודשים, ומדוע בכלל התחלת אותו? האם רק בדיעבד הבנת שהקשר סימל בעיה מן העבר הרחוק, או שמא 'השתמשת' בו כדי 'לטפל' בבעיות מן העבר הרחוק, למרות שידעת שהקשר עצמו נועד לכישלון? את מצהירה על בעיות בקשר בעבר, אותן את ממשיכה בבעיות בקשר בהווה, וכן על בעיות בקשר עם הוריך. יתכן ודווקא המודעות העצמית הגבוהה שלך, והנטייה לטיפול עצמי, הן הסיבה להכשלה העצמית החוזרת שלך. אני אכן ממליץ לך לפנות לעזרה מקצועית, שתסייע לך להתגבר על תבנית זו של הכשלה עצמית. בברכת שנה טובה, דרור גרין

כן... יש לי הרבה "פנטזיות"... אבל זה לא כמו ששוכבים במיטה ומפנטזים... זה בצורה מ-מ-ש כרונית... זה כל הזמן... כל הזמן אני מדמיינת... אוף.. זה נורא קשה לי להסביר :( אבל גם אני בן אדם מאוד אובססיבי... ואם אני אובססיבית לגבי מישהו, אז הוא חלק נכבד מה"פנטזיות" איך שאתם מכנים את זה... אוף קשה להסביר :( אני מצטערת שאני פותחת הודעות חדשות כל הזמן, אני לא מצליחה להגיב משום מה...

תענו לי!! :(( אוף.. זה דחוף :(( אני משתגעת...

תעזרו לי כבר :((((( אוףףףף!! למה אני מצפה... בני אדם.... כבר סיימתי לצפות לטוב מהם...

שלום, הייתי מעוניינת להעביר לך אי-מייל בנושא החרדות שלי. אני סובלת מחרדות קשות, במיוחד אחת ספציפית אני נפשתי עד היום עם שני פסיכולוגיות. השניה הנוכחית אני חשה כי אינה מסוגלת לסייע לי. בנוסך נטלתי בעבר סרוקסט מס' קצר של חודשים. הטיפול שאני מטופלת בו כיום הינו פסיכואנליטי. אני לא יודעת כיצד להתמודד עם החרדה הזו ולא נראה כאילו מישהו אחר כן. האם אוכל לפרט לגבי אותן חרדות ולקבל ממך עצה או הפנייה לגורם שיוכל לעזור לי? תודה מיטל

מיטל את מוזמנת לכתוב. עם זאת, את נמצאת בטיפול ואני חושב שהדרך הנכונה להתמודד עם השאלות הללו היא בתוך הטיפול. גם את השאלה, האם הטיפול הזה מתאים או לא. בכל מקרה, אני יוצא לחופשה לשלושה שבועות כך שהזמן קצר. אם תכתבי מייד אנסה לענות. בברכה ד"ר אורן קפלן (תוכלי לשלוח מייל ע"י הקלקה על שמי)

אני מאוד מודאגת מבתי בת הארבע. היא ילדה מקסימה, חכמה ונבונה אבל נראה לי שיש לה בעיה נפשית. למשל אם נותנים לה בקבוק שתיה או כוס, היא לא תשתה עד שלא ננגב לה את זה. בצלחת הכל צריך להיות מסודר (אסור לערבב אוכל) ואם יש חתיכות קטנות בקוסקוס אז אין סיכוי שהיא תאכל. כמו כן היא צריכה שילוו אותה לשרותים לא רק כשיש חושך אלא גם כשיש אור. היא תוקפנית כלפינו וקוראת לנו מטומטמים (ןאני לא יודעת אם לכעוס עליה או לנסות להבין מה עובר עליה). חשוב לציין שהיא התחילה גן טרום חובה חדש והל חדש לה ובאמת התופעה החמירה לאחרונה אבל זה היה גם לפני כן. בבקשה עיזרו לי לעזור לה...

טלי יקרה, לא נראה לי שבתך חולת נפש. לתופעות שתיארת יכולים להיות הסברים רבים, ולא כדאי למהר ולהסיק מסקנות. יתכן שמשהו מטריד אותה, ואם את מרגישה שאינך מצליחה להבין מה קורה לה, כדאי אולי להתייעץ באיש מקצוע. בברכה, דרור גרין

טלי המון אנשים מבוגרים ובריאים ל אאוהבים שהאוכל שלהם מעורבב או עם רוטב או נוגע אחד שני או כל מיני שטויות שלא נשמעות לאדם אחר הגיוניות במיוחד ואם תחפשי טוב אולי תשימי לב שגם לך יש נטי הקטנה כזאת המון אנשים מבריקים את הסכום שלהם לפני שהם מתחילים לאכול וכו ואם יצא לך למלצר בטוח ראית את זה אין בזה מחלה לעניות דעתי נסו לעזור לה לקבל את האוכל שלה כמו שהיא אוהבת כדי שזה לא יחמיר ואני מקוה שהכל יסתדר שיום אחד זה יצחיק אותך בהצלחה ורמז קטן אחי שהו אאחד האנשים היות רחכמים מוצלחים ומצליחים שיש כל זמן שגר עם ההורים היה לו כלי אוכל מיוחדים משלו שהוא נהג להחביא אחרי כל ארוחה ושטיפה ורק לו היה מותר לאכול מהם הוא עורך דין מצליח הוא חולה ? אני לא חושבת

טלי שלום מה שאת מתארת אינו מעיד על מחלת נפש. הוא בהחלט מעיד על מידת הדאגה שיש לך בנושא. את מציינת מספר נושאים שאולי קשורים ואולי לא. בררנות באוכל אופיינית להרבה ילדים ולפעמים בצורה קיצונית. פעמים רבות זה משתנה ומתמתן עם הזמן. גם נושא הפחד בדרך לשירותים בגיל 4 הוא נפוץ מאוד. ולגבי היחסים ביניכם כולל התוקפנות והשפה בה היא נוקטת הוא נושא שבהחלט רצוי להבין ולהעמיק בו. אגב, גם נושאי האוכל והפחדים שווים בירור, אבל קודם כל הייתי נזהר מסטיגמות כמו מחלת נפש. הייתי מציע שתיפני עם בעלך לייעוץ להורים אצל פסיכולוג. אין צורך לקחת את הילדה איתכם, בוודאי לא לפגישה הראשונה. אחרי שתחשבו יחדיו במה דברים אמורים ניתן יהיה לטפל בדברים, ובדיוק כמו שאת כותבת, לעזור לכם לעזור לה, ואולי גם לעזור לכם לעזור לכם. פעמים רבות מדובר באינטראקציה וצריך להבין מה מעורר את הדברים. בהחלט יתכן שמצב לחץ כמו התחלה של גן מגביר תופעות שכבר נצפו קודם לכן. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

דיווח רצוני על תופעות לוואי עקב טיפול תרופתי Reactions Voluntary Reporting of Adverse Drug (הערה: הפרטים של המדווח והחולה ישארו חסויים) (Note: Identities of Reporter and Patient will remain confidential) פרטי החולה Details of Patient שם:)אותיות ראשונות ) Name (Initials) _________________________________________________ זכר נקבה משקל (ק"ג) גובה (ס"מ) גיל עדה (קבוצה אתנית) M F Weight (kg) Height(cm) Age Ethnic Group ______ פרטי המדווח: Details of Reporter: שם: Name: _______________________________________ מקצוע ותואר: Qualification and Title: _______________________________________ כתובת: Address: _______________________________________ טלפון מס': _______________________________________ Telephone No: Details of Suspect Drug שם מסחריBrand Name םס' אצווהBatch No. צורת מינוןDosage form חוזקStrength מינון יומיDaily dose דרך מתןRoute תאריך התחלהDate started תאריר סיוםDate stopped המחלה שעבורה ניתנה התרופה: __________ Disease for which the drug was prescribed: רקע קליני של החולה: (מחלות אחרות, רגישות, משקאות חריפים, עישון, תיפקוד לקוי של אברים/מערכות) Clinical Background of Patient:(e.g.: other diseases, allergies, alcohol use, smoking, impaired organ/system function) תרופות אחרות שניטלו בשלשת החודשים Other drugs used in the last 3 months האחרונים לרבות טיפול עצמי: including self-medication: פרטים על תופעת הלוואי: Details of the Adverse Reaction: תאור תופעת הלוואיDescription of the reaction: : תאריך הופעת התופעה: Date of onset of the reaction: _______________________________________________ משך זמן התופעה: ___________________________________ Duration of the reaction: האם הופסק השימוש בתרופה? כן לא Was the use of the suspect drug stopped? Yes No אם כן , ציין התוצאה: If yes, specify outcome: שיפור מוחלט שיפור חלקי אין שיפור אחר (פרט) Definite improvement Partial Improvement No improvement Other(detail)_________ האם חודש השימוש בתרופה החשודה? If yes, specify outcome: הישנות הסימנים הסימנים לא חזרו אחר (פרט) Recurrence ________________________________ Other (detail) No recurrence הטיפול בתופעת הלוואי Treatment of the Adverse Reaction ___________________________________________________________________________ ??????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????תוצאות הטיפול:?? Outcome of treatment: החלים טרם החלים/ה מוות – תאריך פטירה: ___________________________ Recovered not yet recovered Fatal - Date of death: _____________________ חתימת המדווח/ת: ________________________________________________ Signature of Reporter: תאריך: ________________ Date:_________________ הערה: ניתן לצרף עמודים נוספים במקרה הצורך. Note: Additional pages may be added if necessary. נא לשלוח: לפקס 6725820-02 או [email protected] משרד הבריאות/אגף הרוקחות

http://www.health.gov.il/units/pharmacy/docs/dina.doc

nxt :מאת 16:55 :שעה 12/09/2001 :תאריך תרגמתי את המאמר והוא מופיע בגוף ההודעה ובקובץ וורד להורדה Wayne Martin הוא מטפל שרשם את המכתב הבא באנגלית עבור מטופליו שפנו אליו במצוקתם לאחר מתקפת הטרור האיומה בארה"ב. לאחר שחלק את המכתב עם עמיתיו למקצוע בפורום, הוא החליט בהמלצתם להפיץ אותו וקורא לכל מי שרוצה להעביר את המסר זה הלאה. בחרתי לתרגם אותו גם לעברית שיהיה לכולנו יותר קל . לא תמיד התרגום זהה לחלוטין אבל זו הכוונה וזו המשמעות של הדברים. מטופלים יקר אנו נמצאים בתקופה מלחיצה מאד. מן הסתם שמתם לב כיצד זה משפיע לכם על החיים . ייתכן וחוויתם אפילו אובדן יקרים בפיגועים האלה ואם כן אני מצטער מאד. מכיוון שזו טראומה בממדי ענק, זה השפיע עליכם בדיוק כפי שזה גם השפיע על הסובבים אתכם. במצב לחץ שכזה קל לשכוח את הצרכים הבסיסים שלנו. מכיוון שהמיומנות שלי היא לעזור לאנשים שמושפעים מלחץ, ברצוני להציג לכם עשר דברים פשוטים שכל אחד מאתנו יכול לעשות במצב הלחץ הזה : 1. זכרו לשתות מספיק מים ולאכול ארוחות בריאות באופן סדיר. 2. שמרו על איזושהי פעילות גופנית במהלך סדר היום שלכם. 3. שימו לב לזמן שאתם מקציבים לצפייה בשידורי האסון ואל תסחפו . תכננו כמה זמן אתם צריכים כדי לצפות בטלויזיה, להאזין או לקרוא חדשות על האסון , ושלבו הפסקה בין לבין, אולי הפסקה המשלבת פעילות גופנית מסויימת. 4. תנשמו עמוק. נשימות עמוקות ושיטות הרפייה הן דרכים יקרות ערך כדי לחסן את עצמכם מגורמי הלחץ שמסביב בעיקר כעת. 5. צפו לעבור איזשהו תהליך של אבל טבעי בעקבות הטרגדיה הזו. סביר להניח שתחושו זעם, עצב עמוק, חשש לביטחונכם ואולי אפילו תחושת אשמה על זה שזה לא קרה לכם ("אשמת הניצול"). הזכירו לעצמכם שמדובר בתהליך טבעי שיעבור אם רק תתנו לזה להתרחש בדרך טבעית. אל תנסו להתכחש לרגשות כאלה או לסלק אותם בכוח. 6. כדאי לרשום את מחשבותיכם העמוקות ורגשותיכם בנוגע לאירועים הטראומטיים בכתב . אם תעשו זאת בשמך 15 עד 20 דקות לפחות זה יאפשר לרגשותיכם להירגע ויקל על תהליך ההחלמה. 7. אם אתם נוהגים עשו זאת בזהירות מרובה מתמיד. ייתכן שהנהגים האחרים לא ממש שמים לב לכביש מכיוון שהם נתונים לסערת רגשות הנובעת מפחד או אובדן. 8. התפללו ! התפללו למען אותם אלה שחייהם התהפכו על פיהם, עבור כוחות ההצלה שמגיבים לטראומה ועבור המנהיגים שצריכים בשעות קשות אלה לקבל החלטות חכמות. התפללו גם עבור עצמכם שבריאותכם הגופנית, הנפשית והרוחנית תהיינה איתנות בזמנים קשים אלה. (זהו צורך לגיטימי) 9. הטרוריסטים רוצים לשתק להפחיד עד מוות את המדינה, את העולם ובעצם כל אחד מאתנו. המשיכו בחייכם ובעבודה בלי להיתקע בגלל הטרגדיה. פעלו כנגד אותן מטרות של הטרוריסטים על ידי כך שתמשיכו בחיי היום יום שלכם והראו להם שאותנו לא ישברו. 10. שימו לב לדרכים בהן הגוף שלכם מאותת על החרדות והמתחים. חפשו דרכים להקל על עצמכם. אל תהססו לפנות לעזרה בכל שעה. מישהו תמיד יכול לעזור לכם. חושב עליכם ומתפלל בשבילכם

הנה אני במערומיי. גדולי הציירים הוסיפו צלליות, צבעו את הבשר החשוף ונתנו לשדינו הזקופים לקרוץ בחינניות מבעד לזוויות ערוותינו. אני בוחנת קפלים וקווים בגופי, זה שהולך עימי יום יום לקניות בסופר, לעבודה ולבארים אפלים, זה שלעיתים משדר אותות מצוקה של עייפות קיומית ומבקש בכל פה, לשון ולוע שאשכיב אותו לישון, פרקדן על אפיסות כוחותיו. אותו גוף, זה שמלווה אותי כל חיי, מתעורר לעיתים, במצב עירנות הוא עשוי גם לגרום לי אושר עילאי. וכשהוא כאן, האושר עילאי הזה, אני פשוט יודעת שאלוהיי הדברים הקטנים מסתתר באותם ימים בואגינה שלי. אנושיות זה שם המשחק. בשביל אורגזמה אמיתית צריך לעבוד קשה, מאד קשה. זה בכלל לא כמו בסרטים הכחולים שראינו בהיחבא כשהיינו תיכוניסטים. גיל שש עשרה, אני מתעדת ביומן החיים האישי שלי. סמיקות הפנים העידה יותר מכל, שהסרט הספציפי הזה אינו נושא חן בעיניי. מי בכלל התעמק בשם שלו, אבל הוא הורכב מקטעים של כחמש עשרה דקות כל אחד. היא תמיד חיכתה לו בביתה עם חלוק, שכמו אותם מתערטלים בפארקים ציבוריים החליק מעליה ונפל ברכות על הרצפה הנקייה למשעי, רק שלא הייתה שם רומנטיקה והוצאת 'שלגי' לא יכלה לספר רומנים למשרתות אובססיביות על אבירים בלמבורגיני. ראית סרט אחד ראית את כולם ואני מבטיחה גם צל"ש פרטי לכל מי ששרד עד סוף הסרט והגיע עד לקרדיטים. באותם סרטים יש כוס ויש זין ואותו זין (לרוב עצום ממדים) נכנס ויוצא, לפרקים אפילו מהחור האחורי. איזה יופי של מיומנות, איזה יופי של הדמיה לבוכנות עתירות טכנולוגיה. היא תמיד צורחת בהנאה ומוצצת בתאווה, הוא תמיד מושך לה בשיער וגומר לה בפה או על הפרצוף. לי סיפרו שסקס זה עונג צרוף, אבל אחרי הסרט ההוא, ששוב לא זוכרת מה היה שמו אבל לא אטעה רבות אם אהמר על משהו כמו "כלים לוהטים" או "דפוק וגמור", זה נראה יותר כמו דיקור סיני רק בלי הפחתת השומנים. והלו, בימאי יקר, תסביר לי, איך זה שכל הגיבורות שלך, כולן ללא יוצא מן הכלל, גומרות בחדירה. מניאקיות! זה לא סוד שרק שכ 25 אחוז מהנשים מגיעות לאורגזמה בחדירה. שאר הנשים, מתברר, רק חולמות על כך ומסוגלות להגיע לאורגזמה רק באמצעות גירוי חיצוני, ישיר בדגדגן. כן, תתפלאו, הכי נורמלי שיש. לגברים קל יותר להגיע לאורגזמה במשגל מאשר נשים עקב השוני בעיצוב האנטומי של אברי-המין. אברי המין של האישה בנויים כך, שמרכזי הרגישות העיקריים הם בדגדגן ובשליש החיצוני של הנרתיק ואילו האיזור הפנימי של הנרתיק לא כל-כך רגיש לגירוי. (אם כי עדיין קיימים הבדלים קטנים בין אישה לאישה). מכאן - בזמן המגע המיני, הגבר מקבל גירוי ישיר לאורך הפין והאשה מקבלת גירוי לשליש החיצוני של הנרתיק וגירוי עקיף בדגדגן. נשים מגיעות לאורגזמה בעיקר מגירוי חיצוני (קרי, אוראלי או אוננות) ואותה אורגזמה באוננות מהווה כבר מחצית מהדרך אל האורגזמה המיוחלת. אם גם באוננות אישה אינה מגיעה לאורגזמה או שאינה מאוננת בכלל, אז תהליך הלמידה שלה ארוך יותר והיא צריכה להשקיע בללמוד קודם את גופה ורק אחר כך את בן זוגה. ראשית צריכים ללמוד להכיר בשוני בין גברים ונשים וללמוד להתחשב האחד בשניה. רוב הנשים מתאימות את עצמן לקצב המהיר יותר של הגברים ונותנות יותר חשיבות לצרכים של גברים ומוותרות על שלהן זה בולט במיוחד ביחסי מין. במהלך העמקת ההיכרות עם בן הזוג והמשיכה אליו ובתוספת הרצון להיות יחד עם בן הזוג יבואו לידי ביטוי בעיקר במגע הגופני שלפני החדירה. זוהי נתינה וקבלה של מגע גופני בכל חלקי הגוף תוך התרכזות בהנאה ובתענוג, כאשר תשומת הלב מוקדשת האחד לשניה. חשוב להיות רפויה ומשוחררת, כל היתר זה כבר משחק ילדים, כמעט כמו קלאס או גומי, רק שהסיפוק אחר, שונה, טוב יותר. ברם אווירה של מתח, פחד מאכזבה, תסכול ומאמץ מיותר לקראת אורגזמה הם אותם גורמים, שמונעים מנשים להגיע לאורגזמה גם בחדירה. המאמץ להגיע לאורגזמה בחדירה, מוציאה את הכיף מהפעילות המינית וגם פוגעת בחשק שלהן. התרכזות בהנאה, בכיף ובקלילות, גיוון תנוחות וגירוי ישיר לדגדגן תוך כדי המשגל יכולים לחולל ניסים ונפלאות במהלך המשגל ואז, אוי אז, מי שלא חוותה אורגזמה בחדירה לעולם לא תבין את השלוליות שמכתימות את סדיני המשי, את החיוך הדבילי ואת הזיעה הקרה שמחלחלת במורד עמוד השדרה. אוף, שתבוא כבר האורגזמה המזדיינת הזו ותנקוש על דלתי. בעצם, שתנקוש על דגדגני ותטלטל את גופי, אני כבר אדאג לשלוח את הסדינים המוכתמים למכבסה וחיוך מתפנק ילווה אותי בעת ההחלפה למצעים חדשים. ועד העונג הבא תודה מראש. ספר מומלץ: "לעצמך" -לוני ברבך גארפילד, הוצאת זמורה/ביתן. 09-09-2001

שאלה זו מופנת לאנשים הסובלים מחרדה (מטופלים או לא בתרופות הרגעה). האם מישהו סובל מהתופעות המפורטות מטה (כולם או רובם) בנוסף לתחושות חרדה: 1. כאבי פרקים ושרירים מוכללים ,בעיקר בשעות הבקר לאחר קימה השינה. 2 . סחרחורות 3. מעי רגיז (שלשלוים ו\או עצירות לחלופין מלווים בכאבי בטן). 4 . הפרעות שינה. 5. הפרעות ראיה (קושי למקד ראיה\טשטוש) שלא ממקור אורגני מאובחן. 6. קשיים בהטלת שתן. 7. כאבי ראש . 8 . קשיי ריכוז 9 . פגיעה בזיכרון לטווח קצר. 10. תחושת עייפות ותשישות פרופורציונאלית למאמץ המושקע. מודגש שהעייפות אינה חולפת לאחר מנוחה סבירה. 11. ירידה במצב רוח. האם מישהו סובל ממכלול הסמפטומים המתוארים ( בשילוב עם חרדה ) ונאמר לו שמקור הבעיה הוא פסיכוגני? במידה והתשובה היא חיובית , האם התופעות האלה הופיעו לאחר פגיעה צווארית, טראומה נפשית (אבל פרידה,גירושין ) ,לחץ נפשי מתמשך ו\ או לאחר מחלה וויראלית ?? האם בטרם הופעת הסמפטומים נהגתם לצרוך ,כמויות גדולות של קפה, קולה וסוכר וכן הרבתם בעישון? האם אתם מכורים לעבודה עם נטיה לפרפקציוניזם? האם התופעות האלה מתגברות בעקבות מצבי מתח ו\ או מאמצים פיזיים ונפשיים? אני מדגיש ש אני מתיחס למכלול הסמפטומים או לרובם. במידה ומישהו סובל תופעות אלה ( מהן גם אני סובל) אשמח להתחלק בנסיוני להתמודד עמן. הערה: ראיתי מקום להביא את הנושא הנ"ל לפורום על אף העובדה שמדובר במכלול של סמפטומים פיזיים בעיקרם ומהותם היות והתופעה המתוארת משיקה לתחום הפסיכיאטריה לפי מומחים מסוימים ולפי אחרים לו). בברכה הקטור

אכן כן זה מדהים

לאור שלום! דע לך שמיליוני אנשים בעולם סובלים מהסמפטומים האלה (בדוק). היות ואני מעוניין מחד, לסייע לאנשים שסובלים מסמפטומים אלה לשפר את מצבם אך מאידך, אני לא רופא וגם מעוניין לעמוד בכללי הפורום לא ארחיב בנושא בשלב זה. הייתי מציע לך שתערוך בדיקות דם מקיפות ותבדק על ידי רופא פנימי ראומטולוג המתמחה בטיפול בפיברומיאלגיה. אחרי שתקבל את התוצאות נדבר. ושאלה ליועצי הפורום : האם המצב המתואר יכול להיות מוסבר על ידי מחסור במינראלים מסוימים ברמה הנדרשת? בברכה הקטור

אם נגיד חיים בתוך שני עולמות, כלומר אחד האמיתי, והשני- בדיוני... וזה בצורה ממש, אבל ממש כרונית... זה נחשב כהפרעה נפשית? אפשרת(שם בדוי)

*אפשרת-אפרת

העולם הזה... ...הבדיוני... תספרי עליו עוד... מה יש שם?

אפרת שלום על פי המעט שכתבת קשה באמת לומר משהו עם אחריות. אני מבין שאת מוטרדת ממשהו שקורה לך או למישהו קרוב. זו סיבה מספיק טובה לפנות לייעוץ כדי לשמוע בצורה מעמיקה חוות דעת. אם תנסי לפרט יותר נוכל לנסות ולומר משהו, אבל בשאלות שמציקות מאוד ומעלות אצלך חשש למשהו רציני, לא כדאי להישאר עם ייעוץ וירטואלי. פני לאיש מקצוע בתחום הפסיכולוגי כבר השבוע ולא תישארי לבד עם החששות והשאלות. בברכה ד"ר אורן קפלן

צורח ובועט בעלטה מתעורר אל תוך הלא נודע וחשוך החדר ובחוץ אפילה איזה יום היום מה השעה ולא זכרתי מי אני רק זוכר שהיה לי קשה כשזה ככה מעלי עומד ידיים תפוסות חזק להב על עורק דק כאבים איומים גועשים בתוכי ריח חריף של שיכר באוויר בתערבבו להן שנאה ודמעות ורואה פתאום פנים מטושטשות וצורח ובועט בתוך העלטה התעוררתי פתאום אל הלא נודע כעת אני נזכר והלכתי הרי לישון מאושר והבטחתם שלו יאונה לי כל רע צלצול טלפון העיר אותי מסיוט נורא לוחש בקול חנוק מי אתה "אני האופל הלא נודע" קמתי, שטפתי פנים ובאתי אליכם שתגרשו לי סיוטים

היי, ממה נובעים הסיוטים? בעלי אחיזה במציאות? אם בא לך לפרט... מיטל

עושה מאמצים על מנת להתעלות על עצמי ולכתוב כאן (המייל שלי לא נפתח משום מה). את צודקת. בהחלט. הסברתי את עצמי תהיתי לעצמי היום איך יתכן ואני במצב כזה...ולה יש מושג די טוב,והיא בכל זאת לא הציעה את התמיכה... לדבר איתה על זה זה לא הפיתרון טלי (לפחות לא לדעתי) - כיוון שזה דבר שצריך להעשות מרצון. השאלה היא האם להשלים עם המצב שאני עלולה שוב להקלע למשבר רציני ולא יהיה שם אף אחד? או פשוט שוב לנסות מחדש? דוקא ברגע הזה,יש לי את ההבנה שזה לא זה ואת הפחד משינוי... ולשאלתך-אם הייתה לי אופצייה להתקשר למטפלת,כן הייתי מתקשרת בוודאי אבל לעולם לא הייתי מאלצת אדם לדבר איתי,אפילו אדם שאני משלמת לו,אפילו אם זה חד פעמי. מאוד חשוב לי שזה יבוא מן הצד השני. אבל כן את צודקת, מאוד חשובה לי התמיכה וכרגע יותר מכל. תודה, אני.

ועוד משהו חשוב תודה על הסבלנות האדירה, על החדר הלבבי שאת פותחת לי בליבך כל הזמן שאני נופלת ועל הארת העיניים שתמיד חשוב לך להוסיף כי זה חשוב אני נעלמת לך קצת, כדי להקל עלייך ולא לחצות יותר גבולות למרות שעם כל הכעס,יש לך הבנה עמוקה לקושי ולמצוקה לי, עדיין לא הייתי רוצה להגזים. ואני מקווה שזה לא קרה כבר.

לצערי הרב, כדי להרגע נקטתי באותה דרך כמו אתמול...סיפרתי לך כבר... זה גם מה שסייע לי להתגבר על זה ולכתוב את ההתנצלות הזו למרות החוסר בריכוז שיטה דפוקה אני יודעת, אבל נורא היה חשוב לי להתנצל טלי.

טלי, משהו מעט מוזר (אולי) זו אני הפעם שלא רוצה לעזוב למרות שאולי יש צורך בזה...

במהלך השנה האחרונה חוויתי מס' טראומות (אובדן, בעיות כלכליות חריפות) ולידה של בתי הבכורה. מטבעי הנני אדם ש"לוקח ללב". אך בתקופה האחרונה אני חשה כי אני כורעת תחת הלחצים, אני עצבנית וחסרת שקט ומתפרצת על כל הקרובים לי בהגזמה ובחוסר סבלנות וסובלנות. נראה כי איני מצליחה או איני יודעת לקבל עזרה ממשפחתי וחבריי. הפכתי לאדם ציני וביקורתי ואני בטוחה כי אנשים אינם נהנים להמצא בקרבתי אך נראה כי אין לי שליטה על כך. איני יודעת אם מצב זה הוא מה שנקרא בספרות המקצועית "דכאון" עפ"י ההגדרה, אך ללא ספק- אני מוצאת קושי בהתמודדות היומיומית. תנו לי קצה חוט..

שלום רב, דיכאון שמייצר תחושות של נכאות רוח קשה, אפתיות, ואובדנות - צריך להיות מטופל באופן שמשלב את הפסיכולוגיה הקלינית עם הפסיכיאטריה. דיכאון שיש לו הסטוריה גלית, ואפילו שאינו כה מדרדר ומסכן את האדם - גם כן ראוי לטיפול המשולב הנ"ל, כשהפסיכולוגיה הקלינית או הפסיכותרפיה היא היותר מניבה שיטות טיפול ודרכי סיוע. נראה לי, מקריאת מה ששלחת, שאת מצויה בלחץ מצבי, שנבנה מסדרת ארועי חיים שהתמשכו זה בצמידות לזה. אם כך העניין, יש לגישות של הפסיכולוגיה החברתית, וההתנהגותנית, הרבה מה להציע - בתהליך של סיוע לסביבתך (בן זוג, משפחה, חברים) לעזור לך בהתמודדות, וגם בהעצמת כוחותייך שלך(מיצוי יכולות, שינוי סדרי עדיפות, הפגת לחצים). אם תרצי הפנייה, פני למייל האישי, בציון מיקום מגורייך, עם מעט רקע משפחתי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני עונה לך בתור אחת שעוברים עליה בדיוק דברים כאלה . כיוון שציינת שיש לך בעיות כלכליות קשות אין לך משאבים לפנות ליעוץ או פסיכולוג לכן מה שאני מציעה לך לעשות, כיוון שאת מודעת למצבך ואת כנה כלפי עצמך לגבי רגשותיך, פשוט נסי להרגע. קחי לך בבוקר לאחר שאת קמה 10 דקות בהם תנשמי נשימות עמוקות, תמלאי בהתחלה את הבטן, את החזה, תדמייני שהאויר מתפזר לך בכל הגוף, ותנשפי אותו לאט החוצה כאשר תדמייני שהוא מנקה את כל המתח והדיכאון. תכריחי את עצמך לעשות את זה ותתחילי את היום בהרגשה הרבה יותר נינוחה. זיכרי שעצבים לא פותרים בעיות וכרגע כל מה שאת יכולה לעשות זה לזרום עם הארועים ולנסות ליהיות כמה שיותר חיובית כדי שתמשכי אליך חיובי. זיכרי , וזה מאוד חשוב, שלילי תמיד מושך שלילי וההיפך. זה קשה, אני יודעת, אני עוברת את זה כל יום לאחרונה ואני עדיין שורדת. זה עוזר ואת תראי שמצבך ישתפר אבל את חייבת ליהיות חזקה ומודעת. בהצלחה.

מה שלומך? אני מקווה שאתה מרגיש יותר טוב . מקווה שהתפנית החיובית בחייך תתחיל בפורום הזה. תמצא כאן אוזן קשבת ,יעוץ מקצועיו וחברים שישמחו לתרום לך מנסיונם האישי. בהצלחה הקטור

משה שלום.אחד החברים הטובים שלי עבר התקף פסיכוטי חריף לפני 10 שנים טופל משך כ-8 חודשים (בין היתר בהלידול) . לאט ובטוח יצא מזה , חזר לתפקוד מלא וכיום בעל משפחה למופת. מתוך הכירותי את אותו אדם אני משוכנע כי האופן הקליל בו הוא בחר!!! לקחת את מה שנראה אסון בהתחלה עזר לו מאוד בהליך השיקום. הוא הבין כי לקרוא לזה בושה גדולה לא יתרום בכלום. אישית אני חושב שאותם נפגעי הנפש שמתביישים במה שעבר עליהם מבזבזים אנרגיה מיותרת בהסתרת מצבם, ובכך מפספסים את המטרה המרכזית והיא להרגיש משוחרר. אני לא אומר לך לצאת לרחוב בהנפת דגל של "עברתי משבר" אך עליך להבין כי אובדן הביטחון שלך הוא יכול להיות זמני באם תבין כי היחוד שלך כמשה אוחנה נשאר וישאר. אני יכול להניח כי אתה חש שעברת משהו לא נורמלי וזה מה שמעיק עליך אך זה מחזיר אותנו לשאלה העתיקה מהו נורמלי? הבט ימינה ושמאלה ונסה למצוא לי מישהו שיכול להיות מודל מושלם לנורמה---אין. בקיצור משה הכנס הומור על מצבך זה בטוח לא יזיק. תרגיש טוב.

תודה רבה על ההתייחסות. אני די מקווה שעם הזמן אני אצליח להשלים עם המצב ולהתגבר, אודות למה שאני שומע כאן. זה כנראה לא יהיה קל אך אני אנסה להתייחס לזה יותר בחיוב. תודה, שנה טובה לכולם והרבה בריאות.

פעם הייתם מוחקים הודעות רק שהיו מכילים תכנים בשפה בוטה וקללות היום אתם כבר מטייחים את הזכות של אדם להגיד את דעתו על כדור מסויים לאן הגענו?? זה פוגע בעבודה שלכם האזהרות האלה?? אני לא מבין אין מקום למחוק הודעות שלא מכילות חומר פוגע, אלא חומר שמסייע, תפסיקו להליט עלינו את חוקי הטליבאן תנו לנו לדבר מתוך הכאב שלנו מתוך הניסיון והידע שלנו , אין לכם זכות לעצור אותנו מהתבטאויות חופשיות, זוהי ארץ דמוקרטית ועם כל הכבוד אינכם יכולים למוק מה שאינו עולה בקנה אחד עם מחשבתכם או הבנתכם או ראייתכם. החוצפה שלכם עברה גבולות, אני צריך לדבר רק בשפה שמתאימה לכם ומרצה ומייצגת אותכם המנהלים.

פעם הייתם מוחקים הודעות רק שהיו מכילים תכנים בשפה בוטה וקללות היום אתם כבר מטייחים את הזכות של אדם להגיד את דעתו על כדור מסויים לאן הגענו?? זה פוגע בעבודה שלכם האזהרות האלה?? אני לא מבין אין מקום למחוק הודעות שלא מכילות חומר פוגע, אלא חומר שמסייע, תפסיקו להליט עלינו את חוקי הטליבאן תנו לנו לדבר מתוך הכאב שלנו מתוך הניסיון והידע שלנו , אין לכם זכות לעצור אותנו מהתבטאויות חופשיות, זוהי ארץ דמוקרטית ועם כל הכבוד אינכם יכולים למוק מה שאינו עולה בקנה אחד עם מחשבתכם או הבנתכם או ראייתכם. החוצפה שלכם עברה גבולות, אני צריך לדבר רק בשפה שמתאימה לכם ומרצה ומייצגת אותכם המנהלים.

רונן היקר. ההודעה שלך נמחקה היות וחזרת עליה מספר של פעמים וכל פעם היא הפכה להיות בוטה יותר ומוגזמת, עד לרמה שאני לא מוכן לקבל בפורום. אתה האחרון שיכול לבוא בטענות על מחיקה של הודעות שלא באות בקנה אחד עם גישתם המקצועית של יועצי הפורום, שהרי רוב הודעותיך הינם כאלו והם לא נמחקות. ההודעות היחידות שנמחקות הינם כאלו שחוזרות על עצמם כמה פעמים (ראה דוגמה ההודעה הנ"ל שפרסמת, שנכון לכתיבת שורות אלו מופיעה משום מה פעמיים תחת כותרות שונות) או הודעות בעלי אופי פוגע ובוטה. אני מודע לכאב ולמצוקה שממנה באים ההודעות שלך. למרות זאת, הפורום הזה לא יהפוך לבמת ההשמצות שלך. אתה מוזמן להשתתף בדיון הנערך בפורום, ולהציג את הדברים מנקודת המבט שלך,אך כל זאת בצורה תרבותית ולא משתלחת. בכבוד רב. יוסי רוסמן מנהל הפורומים.

ראשית ראיה אישית אינה במת השמצות יש מקרים בעולם שלא נעים לשמוע אבל זו המציאות איני צריך לשקר או לעוות אותה כדי לקבל הסכמה, האמת קשה בנוגע לטיפול בנו ואני חושב שתסכים איתי שנתינת פרוזאק בימים אלו זוהי פשיעה לפני שנתיים זה היה אופנה. שנית יש כאן מתחזה שרץ אחרי ואחרי רבים בכל הפורומים וחוזר על ההודעות שלי, כותב בשמי, משמיץ וגוזר ומדביק חלקי הודעות ללא הקשר, רבים משייכים זאת אליי, גם אני הייתי מופתע שההודעה שלי מופיעה פעמיים ותחת אור שהוא חברי וידידי הקרוב. אני מדגיש שאיני בוטה ומה שאמרתי משקף את המציאות גם אם נרשמה פעמיים בהקשרים אחרים שרציתי לתת עליהם את הדגש, אנחנו קורבנות שלכם פעמיים פעם במרפאה כשאנחנו מטומטמים ולוקחים את המרשם ופעם נוספת כשאנחנו מפוכחים וחכמים להתריע על כך ומוחקים אותנו, אני מבקש שבהעדר חומר פוגע במשהו ישירות או בוטה וגס אל תמחוק גם אם אתה לא מסכים אם תוכנה של ההודעה זוהי ארץ דמוקרטית וקשה להשתיק כל מי שמדבר ורואים זאת ביום יום, הטלויזיה הרבה יותר בוטה תפנה את משאביך לשם לא לכאן אנחנו אנשים מבוגרים שיודעים לצנזר לבד. תאמין לי שילדים אין כאן שיפגעו

מבקש לקבל מידע בנושא כדור נגד דיכאון הנקרא- 'נמרון'. במודגש מבקש מידע על קשיי גמילה אם ישנם כאלו. בתודה. השואל

http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=307

אני לוקחתי רמרון כחודש, עליי אישית הוא לא השפיע כלל, כמו כן אינו ממכר וקל מאוד להגמל בפרק זמן קצר. הרופא שלי אומר שהכדור הזה גורם לאכילת ייתר ומשמין בצורה בלתי רגילה. אך אסור לשכוח שזה כל מה שיש להגיד כי זוהי תרופה חדשה שנכנסה לסל הבריאות לפני כשלושה חודשים ועדיין לא מדווחים על מקרים ותופעות, סביר להניח שעם הזמן התמונה תתבהר גם לגביו, אך דיעה אישית. מבין מה שקיים היום הייתי נותן את אמוני לרמרון ואפיקסור מכיר אנשים שזה חולל להם נפלאות - לזמן הקצר. מקווה שעזרתי

ראו פנייתו מ 13.9.01 . נראה לי שהוא זקוק ליעוץ והכוונה מצדכם . קבלו התנצלותי מראש באם הגבתם ישירות באמצעות דואר אלקורטני. בברכה הקטור

תודה רבה

הקטור, כל הכבוד על ערנותך. עניתי על השאלה. שבת שלום, טלי פרידמן

לפני כמה חודשים נכנסתי לתהליך איטי של עייפות כרונית וחוסר חשק לכל העולם ומה שקורה סביבי. מה שקורה עכשיו שמההתנתקות המצב יותר גרוע בהרבה כי כשהתרחקתי מכולם עכשיו עוד יותר אני לא מוצאת את הרצון להיות עם מישהו ואני רוצה כל הזמן להיות לבד. וכשאני לבד - אני שוקעת בעצמי. ניסיתי לצאת אך ההרגשה עוד יותר גרועה מה לעשות

אורטל שלום חשוב להבין מה גרם למצב הזה, ולהתאים טיפול מתאים שיוציא אותך ממנו. התופעות שאת מתארת נשמעות דיכאוניות אבל דרוש מפגש אישי עימך כדי להגדיר במדויק במה מדובר. פני לאיש מקצוע לייעוץ בהקדם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחרי כמה שנות טיפול, החלטתי שהיגיע הזמן לסיימו. המטפל שלי היה קשור אלי מידי וגם אני אליו, הוא הציע, שנעבור לקשר "ידידותי" מכיון שהיה מבוגר ממני בכ-20 שנה, ונשוי היה עלינו לרדת למחתרת. הקשר "הידידותי" היה כל כך מתסכל, שהחלטתי לסיימו. הקושי היה נורא ואיום, להתנתק ממישהו שהיה לי יקר באופן יוצא דופן. להתגבר על הרגש של ההתמכרות אליו, והאהבה האינסופית. להבין שהוא בעצם בגד בי בצרכים הכי חשובים לי. ומאידך כל כך כעסתי עליו, איך הוא עשה לי זאת. אני עדין נבוכה מהסיפור, אינני רוצה לפנות לטיפול נוסף, כי אני לא סומכת על תום ליבם של המטפלים, ומצד שני אני מרגישה כל כך גלמודה. האם תוכלו לעזור לי

המטפל שלך חצה את גבולות האתיקה המקצועית לה הוא מחוייב . אל לך להסיק מסקנה שלא תוכלי לסמוך על תום ליבם של מטפלים אחרים . לדעתי את חייבת לקבל עזרה מקצועית כדי להתגבר על הטראומה הזו. לא חסרים מטפלים טובים ואמינים. ביחס ל" מטפל " הנ"ל , הייתי מציע לך שתפני במכתב למשרד הבריאות ותפרטי את שעבר עליך מדובר בניצול ציני של מעמדו ועברה על כללי האתיקה. מעבר לכך, התנהגותו גובלת בפלילים : שימוש ביחסי קרבה ותלות מטפל-מטופל לסיפוק צרכיו האישיים הינה חמורה ופסולה מכל הבחינות. אם יש לך כוחות נפש הגישי תלונה במשטרה אלא בכדי שנשיםאחרות לא תפעגנה. קראתי פעם מאמר על נושא שנקרה " הצדק המשקם ". הנקודה המרכזית היא שמשהיה קרבן לעברה או פגיעה עובר תהליך של העצמה ושיקום עצמי כשחש שהתוקף או המקרבן מקבל את עונשו. לא מדובר בנקמה אלא בתחושה שהצדק נעשה וזה מאפשר לצאת מתחשות הקרבנות. אל כן הייתי מציע לך שתתלוני כנגדו, כמובן אם זה עולה בקנה אחד עם צרכיך הרגשיים והטיפוליים. בשלב ראשו היתי מציע לך שתפני לעובדת סוציאלית שתעזור לך להתארגן ,להתמודד עם מצבך ולהחליט על כיווון טיפולי. בברכה הקטור הקטור

אולה שלום קשר "ידידותי" ויותר עם מטפל עלול להיות הרסני ביותר לא לא ל א לא את יכולה לפנות למטפל אחר אולי מטפלת ישנם גם מטפלים שמתמחים בנפגעים כאילו אם תרצי יצא גם ספר של אלי זומר בנושא אנא טפלי בעצמך ופני אם יש לך עוד שאלות בהצלחה עמי

אולה שלום אני מצטרף לד"ר אבני. חשוב שדווקא כעת תפני לטיפול ולא תישארי לבד עם התחושות הללו. בשל המצב שנוצר הייתי מייעץ לפנות באמת למטפלת אשה כדי להקל על מתן האמון. תוכלי להיעזר גם בנעמ"ת או קווי המצוקה השונים המתפרסמים בעיתוני סוף השבוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

כואב הלב. ממש ככה. הזדעזעתי לקרוא את דברייך. בתור אחת שנחלצה בשינייה מקשר עם גבר נשוי אני יכולה להבין מה עובר עלייך אבל עם הפסיכולוג שלך??? אלוהים אדירים! אל תתיאשי חמודה שלי. אל תתני למנוול הזה להביס אותך ולשבור את רוחך. לכי לטיפול- דרך קופת חולים ובקשי מטפלת ולא מטפל. והכי חשוב תטפלי בזה! אל תוותרי. ליבי איתך.

ספרי לנו בבקשה מה עברת אם גבר נשוי,גם לי יש סיפור דומה אשמח אם תשתפי אותנו!

מהי תרופת ה"אפקטין" ומה ההבדל בינה לבין הפרוזאק באיזו צורה משפיעה הפרוזאק על חרדות? האם הוא גורם לאפאטיה? מהם הסיכונים הכרוכים בשימוש פרוזאק במקביל לסמים, האם ישנם סמים ספציפים שעלולים לגרום לתופעה שלילית כזו או אחרת במקביל לשימוש בפרוזאק?

אפקטין ןפרוזק הם אותו דבר...נדמה לי שאפקטין מיוצר בארץ..ופרוזק בחו"ל לי אישית פרוזק לא עזר כלומר הוא הוסיף לי מצב רוח אבל החרדות נשארו כלומר חרדות אם רקע של מצב רוח טוב לדעתי ,אפקסור יעיל יותר לי בכול אופן אפקסור הועיל!!! בהצלחה

לדבי הרופאים אפקטין זהו פרוזק בכבודו ובעצמו רק שאין את תופעות הלוואי של הפרוזק בעיקר בבטן קשה. לדעתי זהו פרוזק של חברה אחרת ולכן השם שונה מה שכן אין לו תופעות שיש לפרוזק אם זאת אסור לשכוח את התוצאות ההרסניות של הפרוזק ואת סיומו של המשפט הייצוגי כנגד חברת התרופות הזו, ההשלכות קשות ביותר ועדיף כדורים ממשפחת ה SSRI ולא בנזואדיפינים. אני לא רופא אומנם אבל מסכם מאמרים ומשפטים, וכל אחד יפעל על פי שיקולו.

ענבל שלום מזה אין לך רופא ? אפקטין הוא פרוזק תוצרת הארץ פרוזק עלול לגורם לקהות עד אפטיה אם מפריע ניתן להחלפה לא עם סמים יותר מדי בעיות בהצלחה עמי

למה הכוונה לא אם סמים??

די לכל גיבובי השליליות נגד הפרוזק אם הבעיה שלך היא אכן OCD ו או דכאון וחרדה הנובעים מחוסר סירטונין ,הפעולה שהפרוזק -פריזמה מאזנת, אז פורזק יעשה את העבודה מצוין על כן שלב האבחון של הבעיה הוא קריטי!!! לעיתים פסיכוזות או סכיזופרניה קלה מאובחנים כ דבאון שהוא תסמין לוואי או זמני וחיצוני ואל הטיפול דווקא לא עוזר!! שלא לדבר על כאלה שדפקו את המח עם סמים הפרוזק הוא כדור מתוחכם ועדין שאם אובחנת נכון הוא עושה את העבודה לראיה הוא בשימוש אצל מיליוני בני אדם שרק מפאת הסטיגמה לא יוצאים ומספרים עליו זה כדור יותר קל וללא השפעות לוואי מ אסיבל ווליום וכל משפחת הבנזופאידים והעיקר האדם רופא של עצמו אין פתרונות קסם הפרוזק שובר מעגל ביוכימי שנשחק במח אם כמצב מולד-ליקויי באיזון הטבעי של הסירטונין ומוגבר עי מצבי שחיקה ולחץ רבותיי זה כדור פלא למי שלוקח את ההזדמנות להשתנות בחשיבה בזמן ההחלמה ופעולת הכדור. ללא ספק שכל הקישקושים עליו והסכנות הם שוליים מאוד וכמעט לא מציאותיים להוציא מקרים חריגים שרובם ככולם נבעו מ א י ב ח ון לקוי-לדוגמא שחולה מאני דיפרסיבי(בי פולרי) אובחן כ OCDאו דיכאוני, ובעצם הפרוזק הגביר את המניה!!!! זה מאוד חריג!!!!! ומכאן גם עד למעשים חריגן גם כמו שתוארו בעתונות שהביאו לטירוף ורצח, הפ עוד יותר נדירים ושוליים אם אכן אובחנתם נכון תחושו את ההשפעה המדהימה של הפרוזק על חייכם גם גופנית וגם נפשית ותוכלו לא להקשיב לי שרק משמיץ כי אין חכם כבעל נסיון אם חווית אזי כל הדיבורים נעלמים אושו כתב " כשהנעל מתאימה הרגל נישכחת" כשהפרוזק מתאים הכל נעלם!!! בהצלחה למי ששהחליט לקחת ולהשתנות. שנה טובה

שלחתי לך מייל עם ההסבר האמיתי ניסיתי להגיע אליו בשיחה לא הלך לי מצטערת-גם ההסברים לכמה אני סתומה נמצאים בפנים. לילה טוב לך ותודה וסליחה

אינשם, קשה לי להתייחס לדבריך. אני מבינה את הקושי והמצוקה בהם את נתונה, אך את חוצה גבולות. אם המטפלת שלך אינה מספקת, עליך לחשוב מה לעשות בנידון. זה לא פתרון להתקשר אליי באחת בלילה שלוש פעמים... וזה אחרי שאתמול זה קרה בדיוק באותו אופן. זה לא בסדר שאין לך כתובת לפנות אליה. אבל אני לא בטוחה גם שאם היתה לך כתובת, היית משתמשת בה. תחשבי על זה. טלי פרידמן

שלום! שמי סיוון, אני בת 22. אני נשואה לבן אדם מקסים, שלדעתי צריך לחפש הרבה בשביל למצוא אוצר שכמותו. קנינו דירה באריאל לפני שנתיים. אני אוהבת את בעלי מאוד וגם הוא אותי אבל יש בעיה אחת. הוא חוזר מאוחר מהעבודה ולאור האירועים הקשים במדינה אני דואגת מאוד כשהוא עושה את הדרך הביתה בערב. מרוב דאגה אני מתקשרת אליו בלי סיבה בדרך ותופסת את עצמי שלא יכולה להתרכז בלימודים (אני סטודנטית למתמטיקה ומחשבים) ולא בשום דבר אחר... כשהוא בא סוף סוף, אני מרגישה הקלה גדולה, ובערב הבא המתח מתחיל שוב. אני יודעת שיש לי מזל גדול שיש לי בעל כזה, הכרתי הרבה גברים בחיי ולמדתי להבדיל בין טוב ורע. אני מאוד מפחדת שיקרה משהו לבעלי, אני לא רואה טעם לחיי בלעדיו, ברצינות! יש בינינו הבנה וסבלנות מקסימלית. פשוט נולדנו אחד בשביל השני. בשלוש השנים לא רבנו ברצינות אפילו פעם אחת! אני רוצה שיהיו לנו ילדים בקרוב, כשאסיים את הלימודים, הוא יהיה אבא מצויין ונהיה משפחה מאושרת, אבל בכל ערב כשאני רואה חדשות ומחכה לבעלי אני חוששת שהחלום הזה פשוט לא יתגשם. יש לנו הרבה תוכניות לעתיד. אני לא רוצה להשתגע מהמתח הזה, מהפחד לעוד פיגועים, כי אף אחד לא רוצה אימא/אישה/בת/אחות משוגעת. אז איך נזהרים? איך לעשות שלא אשתגע באמת מרוב דאגה? אני רק רוצה לציין שאני נראת ממש לא רע, והמון אנשים באוניברסיטה וגם סתם ברחוב מנסים להתחיל איתי כל הזמן, ככה שהפחד שלי הוא לבעלי בלבד ולא מהמצב שאשאר לבד - זה לא יקרה!

סיוון, זו חרדה של כולנו ברמה כזו או אחרת. אני משתתפת בפורום הלם קרב. את יכולה להציץ ולשתף אותנו גם שם. עדי

לא היבנתי, מה זה הפורום הזה?

i think that your husbend sould make a cange in his work like maby work in the mornning or enen find another job. try to talk with him about that. good luck.

סיוון שלום הפחד שלך מציאותי וזה מה שמסבך את העניין. אם היינו חיים בניו זילנד היה אפשר לדבר איתך על פחד מוגזם וכיצד ניתן לוותר עליו. לצערנו כל המדינה מהווה כיום מוקד לטרור ותופעת הפחד בגלל המצב הבטחוני משותפת להרבה מאוד אנשים. אין ספק שככל שמקום המגורים קרוב יותר למוקדי העימות, כך הפחד גובר. השאלה איך בכל זאת מתגברים ומצליחים לבנות שריון כלשהו שיאפשר להתמודד בטווח הקצר עם האירועים. מסתבר שהדבר אפשרי. אין מדובר על סילוק מוחלט של הפחד אלא נסיון ללמוד שיטות הרגעה. אם נדמיין את הפחד בסולם של 1 עד 10, שינוי של מספר ספרות בעוצמת הפחד אפשרית, גם אם חיסול מוחלט של הפחד אינו אפשרי. שיטות פסיכולוגיות מסויימות יכולת לעזור במקרים כאלה, למשל היפנוזה ו EMDR. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום האם תוכל להסביר מהו טיפול emdr?

אני בת 30 וסובלת מחרדות, אני כל הזמן מרגישה שאני מסוחררת ועומדת להתעלף וזה גלגל, שכאני מסוחררת אני בפניקה ואז בגלל הפניקה אני מסוחררת. האם סחרחורת (אי יציבות ולא ממש חדר מסתובב) היא חלק מחרדה? האם יש דרך לשבור את מעגל הסבל הזה מבלי לקחת סרוקסט וכל מיני כדורים שמוזכרים פה?

מורן יקרה, מן ההודעה שלך קשה להבין האם מדובר בתופעה חדשה, או שמדובר בתופעה מתמשכת. אם מדובר בתופעה חדשה, שטרם נבדקה, אני מציע שלא תמהרי להסיק מסקנות. כדאי שתפני לרופא שיפנה אותך לבדיקות כלליות, כדי לזהות את מקור הסחרחורת. יתכן ויש לזה הסבר פשוט, שירגיע אותך וימתן גם את החרדה. אם החרדה עצמה מדאיגה אותך, כדאי שתתייעצי עם פסיכולוג, שינסה להבין את מצבך ולהציע דרכים להתמודד עם הקושי. כדורים וטיפול תרופתי אינם בהכרח הפתרון לבעיות שאת מציינת, מאחר וכלל לא ברור שאת זקוקה לטיפול פסיכיאטרי דווקא. אני מאחל לך שנה טובה ורגועה, דרור

בוודאי שזה חלק מהחרדה, זה החלק הכי קשה ומפחיד שניתן לצפות, אני בעת הזאת עובר את אותם תסמינים עקב הפסקת כדור ונראה לי שאיני יכול לתאר למטפלים שלי מה אני חש, זה דבר שקשה להסביר ולא ניתן להבנה על ידי מי שלא חווה זאת. הדרך להיפתר מזה ללא כדורים מודעות עצמית, את כבר יודעת שלא מתעלפים מכך ןלא מתים או משתגעים או מאבדים שליטה וזאת כבר חצי מהדרך להצלחה, כעת לבד או בשילוב שיחות פסיכולוגיות את צריכה להגיע למצב כשאת מרגישה שזה הולך לקרות לדבר אל עצמך ולהגיד זה סתם חרדה, זה כלום זה יעבור ולא קורה כלום, אם תופסים זאת לפני הסיחרור זה מונע, אם את כבר בתוך הסיחרור עליך להגיד זה תופעה של החרדה אין לי מה להילחץ זה יעבור ולנסות למחוק מחשבות, להתרכז רק בכך שזה ביטוי של חרדה ואז מיד יוצאים, כמובן שצריך לתרגל על יבש ולשנן זאת בהתקפים עד למתן אפקט בטוח שיציל אותך מההתקף הבא.

רוצים ייעוץ מקצועי

היי לך אני אסף וסבלתי לאורך שנתיים מחרדות קשות אני זוכר את הרגשת הסחרחוררת וכאילו עילפון שלא קורא אף פעם גם שזה ניראה כאילו עוד שניה אני מתעלף מלווה כזה בפחד של אני יפול פה על הרצפה לעיני כולם לעיתים אף נראה לך שאתה גובהה או נהפך לנמוך יותר לבסוף לעולם לא התעלפתי ואני כבר די רגיל ששכשה אני הלחץ אני מרגיד בפחד בעלפון

ישנם סוגים שונים של תופעת הסחרחורת. ואני מציין את זה כמישסבל בעבר מסחרחורת קשה בשל פגיעה צווארית (והיום פחות ) וגם סחרחורת ממקור פסיכולוג (בגין חרדה ). האם התחשוה היא של חוסר יציבות של הקרקע ( כמו שחשים כששטים) ? או מדובר שהרגשה הכל מסביבך מסתובב.? האם הופעה מתגברת עקב שינויי תנוחה קימה מהירה משכיבה לשיבה או מישיבה לעמידה ?? באנגלית ישנה אבחנה בין "דיזינס" ובין "וורטיגו" . רופא נוירולוג יכול לברר באם מדובר בסחרחורת שמקןרה במערכת העצבים מרכזית. רופא א.א.ג יבדוק באם מודבר בבעיה ווסטיבולארית באוזן הפנימית ו קרוב לוודאי שיפנה אותך לביצוע בדיקות ספציפיות. תזונה לקויה ,מחסור במינרלאים מסוימים יכולים לגרום לסחרחורת. בקיצור תפני למומחים הרלוונטים . ישנם מרפאת שמתמחות באבחון וטיפול בסחרחורת. אצלי " הזמן עשה את שלו " ,בשילוב עם טיפול פסיכולוגי קצר מועד (בכדי להתגבר על החרדה שהסחרחורת עוררה בי) , טיפול באקופונקטורה וכן קבלת תוסף מזון מסוים . ברכה הקטור

מעניין....וואלה הקטור עברתי בדיוק מה שתארת מילה במילה!!!!

בבקשה!!! אני פוחדת להיות לבד לולה

לולה שלום הודעותיך מעידות על המצוקה העזה שאת נמצאת בה. אני ממליץ לך לפנות לעזרה מקצועית בהקדם האפשרי. במידה ואת מטופלת רגע צרי קשר מיידי עם המטפל ובקשי להיפגש עימו. במידה ולא פני למרפאה קרובה. אל תתני לתחושות הללו להרוס אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אז בואי נתחיל לדבר שלא נברח לחדשות

אני עצובה. אני לא רוצה להיות לבד בבית. אני לא רוצה להישאר לבד. אני מוכנה אפילו להזדיין עם אנשים לא מוכרים רק בשביל שיירדמו לידי ויהיו איתי. מישהו יכול להיות איתי עד שאני אלך? בבקשה? לולה.

חאלס תרימי תראש אל תמכרי את גופך כל כך מהר!!

לולה שלום נשמע רע לא יודע למה אנא פני לעזרה מקצועית בהצלחה עמי

אני מרגישה שהחיים שלי נמצאים בבלאגן ענק. אני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו. זה מתסכל אותי ומכניס אותי לדיכאון. פשוט התחלתי לבכות היום באמצע העבודה כמו מטומטמת. ואני בוכה כל הזמן מלפני שבוע, כל מילה קטנה גורמת לי לבכות. כל אדם נחמד גורם לי לבכות. אני מיואשת מעצמי על חוסר הבגרות שלי. אני תלותית וילדותית. מישהו יכול לעזור לי??? לולה.

הלו....די ללכת מסביב דברי ונעזור לך אני מבטיח!!!

לכל מאן דבאעי, עברתי התקף פסיכוטי לפני שנה בערך ומאז אני מרגיש פגיעה קשה באגו. אני מתכוון בכך שקשה לי ליצור קשרים חברתיים עם אנשים ובפרט עם נשים. אני עדיין מטופל בכדורים התחלתי ללמוד אך נרתע מליצור קשרים חברתים בשל היותי פגוע מעצם העובדה של מה שקרה לי לפני שנה. האם יש אנשים שעברו מצב פסיכוטי בעבר ומצאו דרך למצוא קשר עם אנשים ונשים ? כיצד אפשר "להרים" שוב את הראש ולצעוד בכבוד קדימה ? הבושה גדולה. מצפה לתשובה.

בזמנו הכרתי בחור שעבר התקף פסיכוטי בשרות הסדיר בצהל . הוא תהאושש באופן הדרגתי אבל רציף. כשנה לאחר הארוע חזר לתפקוד רגיל ,כולל תפקוד חברתי. כלפי חוץ לפחות נראה שחזר למצבו הקודם. בברכה הקטור

אני לא יודעת אם כלפי חוץ אפשר להחליט. אני בדיכאון טוטאלי מיום ראשון ואני מעמידה פנים מצויין. למרות שלפעמים אני לא שולטת בזה. כמו עכשיו שאני יושבת מול המחשב ובוכה בהיסטריה ורוצה שדברים יחזרו למצב הקודם ופוחדת מעצמי. אני באמת פוחדת ממני. לולה.

רציתי להוסיף שהבחור, חברותי ובעל חוש הומור מפותח נהג לצתוק על מה שקרה לו. לא הסתיר את הארוע וכאמור כלפי חוץ הציג פאסדה של" מישלא אכפת לו מה שיחשבו עליו כולל העובדה שעבר התקף פסיכוטי". זה היה מנגנון הגנה שלו כנראה. אני מניח שלטלי יהיו עצות יצירתיות ומעשיות כיצד להתארגן על מנת להתמודד בהצלחה עם מצבך. מה שאני יכול ליעץ לך זה שתפנה ישירות לטלי. בברכה הקטור

היי חמוד. רציתי לומר לך, שתמיד תמיד תזכור, גם בזמנים הכי קשים, כשנדמה לך שאף אחד לא אוהב אותך, שהמצב תמיד יכול להשתתפר אם רק תרצה בזה. ואנשים אוהבים אותך. רציתי גם לשאול (וסליחה על הבורות, או אם אני מחטטת אז תגיד לי) אבל מה זה התקף פסיכוטי? לולה.

וואלה גם אני רציתי לשאול מה זה התקף פסיכוטי??

משה שלום רב, יש מקומות מסויימים שאני מאמינה שיוכלו לסייע לך בהתמודדות עם מה שהיה בעבר, ועם ה"נטל" שעליך לשאת מאז ועד היום. אני מתכוונת למועדונים של "אנוש", עמותת "בנפשנו" (יש להם אתר באינטרנט) ואולי אף במרכז לעזרה עצמית (רח' קינג ג'ורג' בת"א)-תשאל אותם אם יש להם קבוצה בנושא של שיקום/התמודדות לאחר התקף פסיכוטי. ייתכן שגם במרפאה לבריאות הנפש הקרובה למקום מגורייך מתקיימת קבוצה שיקומית ו/או טיפולית בנושא. בכל מקרה אני מקווה שאתה יודע שאתה לא היחידי שזה קרה לו, ויש עוד רבים כמוך. לדעתי הדבר הטוב הוא להתחבר לכל אלו שחוו דבר דומה לשלך, ויחד לשתף במה שקורה לכם היום, ללמוד אחד מנסיונו של השני ואם יש צורך, אזי לשתף איש מקצוע. בהצלחה, טלי פרידמן

אני עומדת לעבור ניתוח בעוד חודש. (ניתוח פלסטי בבטו) האם אני צריכה לדווח לרופא המנתח או למרדים שאני משתמשת בסרוקסט? אני מעדיפה לא לדווח על זה. מה דעתך המקצועית?

שלום ודאי שכן בהצלחה עמי

אתה מוכן בבקשה להסביר לי- למה אני צריכה לדווח לו על זה ואיך זה קשור לניתוח? האם יגרם לי נזק אם הרופא לי ידע על זה?

נועה שלום נשגב מבינתי - את סומכת עליו שיחתוך עליו ולא נותנת בו אמון שיעשה שמוש מושכל במידע לעתים יכולות להיות תגובות הקשורות בתרופות (למרות שנדיר בתרופות אילו) וחשוב שיהיה לו כל המידע לפניו בברכה עמי

לפי מיטב ידיעתי, עלייך ליידע את הרופא שאת לוקחת סרוקסט כי הוא עלול להביא לכך שההרדמה תשפיע פחות, כך שאולי צריך מינון גבוה יותר של חומרים מרדימים. אני לא רופאה בשום אופן, אבל הפסיכיאטר שלי אמר לי את זה בקשר להרדמה מקומית בטיפולי שיניים. אני לא יודעת האם הניתוח שלך הוא בהרדמה מקומית או מלאה, אבל בתור מישהי שעברה פעם ניתוח פלסטי בהרדמה מקומית - מומלץ מאוד שתיידעי את הרופא על כל דבר שעלול לשנות את מידת רגישותך להרדמה! בהצלחה, מירי

טלי שלום. רציתי לומר לך תודה על התמיכה והעזרה אתמול בלילה, למרות השעה המאוחרת עזרת לי. אז שיהיה לך יום טוב ושנה טובה לך ולכל משתתפי הפורום. תודה לימור

לימור, אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר מאותו ערב בו שוחחנו. טרם הצלחתי להשיג את אותה מטפלת, אך אני מקווה שאצליח ביום א'. תתקשרי אליי כדי שאוכל לעדכנך...ביום א' בערב או אחרי ראש השנה, טוב? שבת שלום ושנה טובה גם לך, טלי פרידמן

היי מה שלומך רשמתי לך משהו חשוב מאוד מאוד בעמוד 402 מזמן לא היית כאן וזה הלך התקדם זה בעמוד 402 למעלה תעני לי????????אוהבת

מה העניינים?

היי! שכחת לציין את שמך... אני רק יכולה לנחש שזו נטעלי... אני צודקת? ביי! אחת

http://www.selfdiscovery.co.il/ubb/Forum14/HTML/000074.html

אולי אפילו יותר הפסיכיאטר שלי יצא לחופשה פתאומית של חודשיים בגלל בעיות שיש לו עם צוות המטפלים האחרים במרפאה ואני במצב על הפנים עם או בלי קשר לזה הכדור שעזר לי לישון כבר לא עוזר והדכאון חוזר ולמי אני פונה עכשיו? הלימודים מתחילים עוד מאט ואני אחריי תקופה של עלייה מרביצה בנג'י בלי חבל למקומות לא חיוביים במיוחד אני לא רוצה לפנות לאחד המטפלים האחריים במרפאה כי הם לא ממשניראים כמו אנשים שאני רוצה לדבר איתם ואני גם לא רוצה לאחליף פסיכיאטר IP: Logged Trillian חבר פורום posted 12-09 "אור כתב/ה: > > http://www.selfdiscovery.co.il/ubb/Forum14/HTML/000074.html

אז מה קורה שמתקדמים כ"כ והמחשבות הרעות חוזרות? מה קורה שאתה חווה את הדיכאון שכבר חשבת ששכחת? ומה קורה.... כשאתה מרגיש שאתה כ"כ רוצה לחזור אחורה, לרמוס את כל מיש מסביבך ואת כל מה שהשגת עד הלום, אבל יש משהו שעוצר אותך מלחזור, ואתה שונא את אותו דבר? מה קורה אז? מה קורה כשאין לנו תשובות לכל השאלות? מה קורה שאתה מרגיש כ"כ חסר אונים מול העולם למרות שהוא די מאיר לך פנים למרות שלא ציפית? למה אתה כ"כ חושק במוות ובבריחה כשחשבת שלא תרצה בזה עוד....למה דווקא כשאתה הכי פסימי ביקום, דווקא אז אתה נוטה לצפות לדברים, ואחרי זה מתפלא למה אתה מיואש? ולמה? למה אני כותבת את השאלות האלה אם אני יודעת שאין להן תשובה ברורה...?

????

http://www.justsaywow.com/p.cfm?p=/thankfulforwhoyouare.htm זה בשבילך!!!

...

יש לי ילדה בת 5 היא נורא עדינה ורגישה כל דבר קטן גורם לה לבכות ולייל אם כועסים עליה אם צועקים עליה אם לא מרשים לה לראות טלויזיה או בכל כל דבר אחר היא פותחת בבכי ויללות כאילו היכו אותה מכות רצח ניסיתי כל דרך להסביר לה בכל דרך שזו התנהגות בלתי אפשרית שפשוט מוציאה אותנו מהכלים וממש הורסת אותנו אז כשמשוחחים איתה היא מבינה ומתנהגת תקופה קצרה מאוד בסדר ושוב לאחר מכן מוציאה אותנו ותנו מדעתנו ניסיתי לדבר אליה להעניש אותה בכל דרך אני כבר מרים ידיים ולא יודע מה לעשות

כשהבת שלי היתה קטנה היתה כזאת בדיוק. אני יכולה להגיד לך מה אנחנו עשינו, אולי זה יעזור לך גם. כשלא הרשנו משהוא והתחילה לבכות אמרנו לה לגשת ולבכות בחדר. כל פעם שהתחילה לבכות מתוך פינוק, ישר שלחנו אותה לחדר עד כדי כך שהיא כבר לבד היתה פונה לכיוון החדר לפני הבכי. רוצה לבכות? גשי לחדר שלך, כשתרגעי צאי החוצה. תוך כמה ימים הפסיקה את הבכי הסתמי, לא היה לה נוח ליהיות בחדר. כמובן שכשהילדה בוכה בגלל משהוא רציני (נפלה וקיבלה מכה, רבה עם חברה ונפגע וכו') לא עושים לה את זה, אלא אך ורק כשהבכי הוא כתוצאה ממשהוא שלא מרשים לה . אני חושבת שאם היא תבין שאתם לא מתרגשים מהבכי שלה וזה לא יעזור לה להשיג את רצונה, היא תפסיק עם זה. בכל מיקרה, זה יעבור לה כיוון שבגן ובבית הספר היא לא תרצה שיקראו לה "בכינית"... סבלנות ופשוט לא להתרגש מהבכי שלה. בהצלחה.

שלום רב, עיקשות של ילדים "מספרת" לנו הרבה מאד פעמים על כך שיש להם את חלקת אלוהים הקטנה שלהם, שאת זה אסור לקחת, ובו-זמנית, "מספרת" לנו שאין להם דברים אחרים, ולכן כל כך חשובה להם פינת הטלויזיה, או הצעצוע, וכו'. כוונתי ב"אין להם" - לא במוצרים או מצרכים, אלא קשר, ידידות, ביטחון, תחושת נינוחות עם סביבתם (וכדאי לבדוק במה מדובר: ההורים, החברים, האחים, הגננת, וכו'). עד כאן, משהו כללי, שיתכן וגם כולל אתכם, ויתכן שממש לא. הוועצות עם פסיכולוג/ית היא דבר מומלץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני אמא לבת 17+. בשנה האחרונה חיי הפכו לגיהנום בגלל הילדה הזאת. כל מה שאני עושה ואומרת לא מספיק טוב, אני תמיד האמא הרעה שלא מבינה ואי אפשר לדבר איתה. מספיק שאני אעיר לה על כוסות שנמצאות בחדר שלה 3 ימים כדי שהיא תחליט שאני צורחת ובאה בטענות. לפני כמה ימים ביקשתי ממנה שתשוחח עם אך שלה לגבי הלימודים (אך קטן) ואז, אחרי שענתה לי שתשב ותדבר איתו התחילה לנאום במשך חצי שעה עד כמה אני לא מבינה שיש לה חיים משלה ושאחיה לא מעניין אותה כי יש לה את העניינים שלה. ביקשתי ממנה שתנמק למה היא חושבת שלא איכפת לי ממנה ואני לא מבינה שיש לה את העניינים האישיים שלה ותשובתה היתה ש"ככה זה ניראה לה". זוהיא דוגמה קטנה לוויכוחים הנצחיים. בבוקר איך שהיא קמה כבר יש לה טענות על הסנדוויצ'ים שאני מכינה לה וכשאני מבקשת ממנה ליהיות קצת יותר חיובית היא צוחקת לי בפנים והופכת את הבקשה שלי לבדיחה. היא מפזרת הבטחות שלא עומדת בהם, לא לוקחת אחראיות על דברים שהיא אומרת וכאשר מעירים לה על כך היא כואסת או שהיא אומרת " נכון, אז אני כזאות, לא בראש שלי לעשות את הדברים האלה. " אני מ י ו א ש ת !!!!!!! אם אני מתעניינת במה שקורה איתה (לא חוקרת אלא מנסה להתעניין באמת בעדינות ובטאקט) אז אני יורדת לה לחיים, כשאני לא שואלת אז לא איכפת לי ממנה. אני לא יודעת מה לעשות. כשאני מנסה לשבת ולשוחח איתה על דברים שמטרידים היא דוחקת הכל ולא מוכנה לדבר. לא מוכנה לדבר עם פסיכולוגים , לא עם יועצת ואפילו לא עם היועצת של בית הספר. היא פשוט דוחקת הכל הצידה, לפעמים אני מרגישה שאני עומדת מול קיר. הרבה פעמים קורה שאנחנו משוחחות ממש שיחות נפש ושעה לאחר מכן מספיק שאחת החברות שלה תרגיז אותה כדי שהיא תחילט ש א נ י אמא רעה ולא מבינה. משגע אותי איך בין רגע היא שוכחת את כל השיחות שיש לנו ואת כל התקופות הקשות שבהן עזרתי לה לפעמים, כשהיא במצב רוח סביר היא בעצמה אומרת "אני לא מבינה איך אתם סובלים אותי" אבל מספיק שאגיד לה דבר שלא מוצא חן בעינה כדי שתסתגר שוב בציניות המעצבנת שלה, שלא לדבר על חוצפה שהיא מזעזעת לפעמים. מה לעשות ??????? עד מתי זה ימשך???? לסיכום אני רק רוצה לציין שהיא היתה ילדה טובה, עזרה לי בבית וגם עם האחים שלה (עד עכשיו זה ככה - כשמתחשק לה ) ומה שאני לא מבינה זה האדישות, עצלנות ומצבי הרוח המרגיזים שפיתחה לה לאחרונה. אל תגידו לי לפנות לפסיכולוג כי אין סיכוי שהיא תסכים לזה. מבקשת עיצה מאמאות לבנות בגיל הזה ומכל מי שחושב שיכול ליעץ לי. תודה.

ורדה, אני בגיל שלה גם הייתי ככה. רק בצבא הבנתי שלא עושים כל מה שרוצים. לגבי לימודים (של האח הקטן) אני דווקא לא ממש דואגת, כי לפעמים הילד השני מחליט להיות הפוך מהראשון. אחי למשל, כן השקיע בלימודים. אני כן הייתי מציעה שתלכי לפסיכולוג ולו רק כדי שאת תלמדי להתמודד עם העניין יותר טוב. עדי

שלום רב, גיל ההתבגרות הוא גיל לא רגיל, כדברי כותרת של ספר ידוע בתחום. השותפים לגיל הזה, הם לא רק המתבגר/ת, אלא ההורים, מורים, וכו' - שגם הם עוברים חבלי גיל התבגרות, בכיוון של שיחרור החבל והאצלת סמכות. מכאן אפשר לקבל כי יש יותר מ"קליינט" אחד שיכול להוועץ עם הפסיכולוגים/יועצות, וכו', וההורים הם הראשונים ברשימה. אז הנה ברכת הדרך: הבת שלא רוצה, לא מונעת ממך ומהאבא לפנות ליעוץ. יתכן וטוב יהיה שגם המורים יעשו כך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני יכולה להגיד שבתור אחת שהייתה בדיוק כמו בתך (כמה שנים אחורה..) הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות זה בעצמך לפנות לייעוץ. הלוואי שהוריי היו עושים את זה. אז הרבה סבל ודמעות היו נחסכים, גם ממני וכמובן גם מהם. אל תזניחי ותגידי שטויות זה יעבור כי זה -לא. לכי לייעוץ בשבילך ובעיקר בשביל לעזור לבתך, שכנראה עובר עליה משהו והיא לא יודעת איך לעבור את זה ואיך לבקש עזרה. אין דבר יקר יותר בכל העולם כולו מהורים אשר מנסים להבין את ילדיהם בדרך של כבוד וסבלנות(ולא בדרך של עונשים ומשחקי כבוד( "אני האמא\אבא ואתה תתנהג איך ש א נ י אגיד לך"..) בהצלחה!

שלום לכולם התחלתי לקחת את כדורי הסרוקסט כבר לפני שלושה שבועות וכבר אני מרגישה בשינוי. אני לא בוכה יותר ולא רוטנת ומתלוננת כל הזמן לכולם, שזה טוב, ועוזרת בבית וגם יש לי יותר מצב רוח בלי שום סיבה. הכדורים מפחיתים את החשיבה על הדיכאון ולא הופכים את זה למרכז החיים. אני גם התחלתי ללכת לטיפול אצל פסיכולוגית שאם לציין קצת יקרה.אבל זה רק פגישה שניה ואני לא מרגישה שהיא עוזרת לי עדיין אולי כי זה עוד מוקדם להגיד. אני גם לא אלך למכינה השנה אלה לאיזה קורס בהתחלה ואולי שנה הבאה נראה מה יהיה. אני מעדיפה לעשות כךכי כשהגיע הזמן להחליט לא ידעתי מה אני רוצה ואז הלחצתי את עצמי וכמעט שהיתה לי התמוטטות. את הטיפול הזה אם הכדורים והפסיכולוגית היתי צריכה לקחת כבר לפני שנה ואז לא הייתי מבזבזת עוד שנה כמו עכשיו. עדיין אני לא מרגישה בנוח אם זה ועדיין אני מרגישה מאוד בודדה אבל אין ברירה אחרת וצריך לקום ולא ליפול. כמו נטעלי היא יכולה עוד לשנות הרבה אצלה היא צעירה ויכולה לנסות להתחבר ולא לבכות ולברוח. אם היא תתחיל אם כדורים ופסיכולוגית אז זה יכול להציל אותה ולתת לה לראות דברים בצורה יותר ברורה ונורמלית ולא לתת לדבר הזה שמתחולל בפנים להפוך לדבר העיקרי בחייה אלה לנסות לשנות דברים וצורת חשיבה אם לא טוב. אני מקווה מאוד לטוב אפילו שמאוד קשה לי כרגע. אשמח לתגובות ואולי גם עצות תודה ולהתראות

עינת, נהדר שמצאת את הקומבינה המנצחת עבורך - סרוקסט וייעוץ פסיכולוגי וטוב לשמוע שחל שיפור של ממש במצבך ושזה באמת עושה לך טוב. את רק צריכה להיות מודעת לכך שנטילת כדורים כמו סרוקסט לתקופה ממושכת יכולים לגרום לתופעות לוואי ולהתמכרות. אז תשתדלי לצאת מהקטע ה"כימי" כמה שיותר מהר ושיהיה לך בהצלחה. שנה טובה, דנה

אני סובלת מחרדת טיסות מעליות רכבלים וכו' לקראת טיסה רופא המשפחה שלי נתן לי ASSIVAL ן VABEN האם באמת נכדורים האלה יעזרו לי לא להיות בפאניקה??????

אביגיל שלום בחרדת טיסות ושאר פוביות דומות כדאי לטפל באמצעות כלים פסיכולוגיים. במידה וזו בעיה ממוקדת ניתן בד"כ להתגבר במספר מצומצם של פגישות. הכדורים עשויים להרגיע אותך לשעות ספורות אך אינן מסירות את הפחד באופן בסיסי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אביגיל שלום ייש טפולים יעילים יותר ובן אסיוול לא פותרים את הבעיה לכל היות רמאפשרים לעבור את הפעם הבאה. אנא פני לעיוץ מקצועי בהצלחה עמי

סחטיין

אלא מה?. הכי קל זה לרשום כדור.... על טיפול בחרדות טיסה וכו של אל על הם שמעו??. למה קודם לא לנסות שם אם המטפלים ופסיכולוגים כולה 1000 שח?? אחחחחחחח

האם אני יכולה על דעת עצמי לנסות ולהפסיק עם הסרוקסט. להוריד לחצי כדור בחודש הראשון? תשובה בהקדם. תודה.

אני נגד שוה לבדוק האם מוקדם מדי וכו' לא מומלץ בברכה עמי

כ"כ הרבה נשמות הלכו בגלל שנאה אחת שנאה מאוחדת מלוכדת שהרגה חיים הרגה חלומות הרגה שאיפות הרגה אהבות רצחה את מה שניסינו להשיג את מה שציפינו שייפסק 11/9/2001 תאריך שלא יישכח תאריך שלא ייעלם מהנפש שלנו תאריך שילווה אותנו לאורך כל חיינו כי אנשים הלכו בגלל סיבה אחת שנאה

"קול מהשמיים שמגיע לעולם כולו המלאך בוכה למעלה מתעצב על בן דמותו אח קרוב רוצה הוא שידע לראות, בין רע לטוב וגם נשמה תהיה לו להרגיש ולאהוב כשנולד נתן לו מתנה את העולם כולו וגנים קסומים היו שם כל הטבע רק שלו הקנאה שלטה בו הוא החל לשרוף את מתנתו ובעוורונו שרף גם את גנו ואת ביתו" העולם השתגע, אנשים איבדו את שפיותם, והתוצאות - אסון !!!! אין מילים !!!

ג'קי! איזה שיר מקסים ומרגש! למה לא אמרת לי כשדיברנו היום באיי סי שכתבת כזה שיר יפה? סתאאאאאאם... כמובן, שלא זה מה שחשוב... החשוב הוא שאני מזדהה עם כל מילה, כואבת את הכאב, וכל מי שיש לו קצת נשמה בוודאי מרגיש אותו הדבר!

לומר את האמת... זה לא שיר... זה סתם...התחושות שלי... בדר"כ התחושות שלנו יכולות ליצור סיפור אחד שלם... אני יצרתי שיר :-) שיהיו לכולנו ימים............... פחות מטורפים?

לכולם, ביום כזה התחושה היא שזהו היום שבו מתחיל סוף העולם, מין יום הדין. כל השנאה, האיבה, הטירוף התרכזו במוחותיהם של מפגעים רצחניים וגרמו למותם של אלפים רבים. מספר ההרוגים והנפגעים טרם ידוע, אך ברור שמדובר במספרים אשר המוח האנושי והלב אינם מסוגלים כלל לתפוס, להבין. והפחד, הפחד הולך ומשתלט, מה יקרה עכשיו, מה נגד מה, מי נגד מי. מלחמת גוג ומגוג מתרחשת בקרבנו, טרוף השתלט על הכל, ויותר מכל אלו, העצב, ההלם והפחד מהבאות תופס בכל. ועכשיו, זו שעה של לכידות. על כולנו להישאר בחברת אוהבינו, לתמוך ולהיתמך, להביע את הרגשות הקשים שמתחוללים בפנים, ולקוות לטוב, כי הרע מכל כנראה כבר קרה... שלכם, טלי פרידמן

"היום שבו התחיל סוף העולם"... כמה דיברתי על סוף העולם... על התחושה הזו של סוף העולם... ולשמוע אנשים אומרים את זה,נותן לי הוכחה חותכת,ממשית,מוחשית למה שאני תמיד חשבתי והרגשתי... עצוב וקשה כמות כזו של נשמות שנספו,בלתי נתפשת... חיי אדם הפכו הפקר... וזו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה...

מצער, כואב ומדכא לשמוע ולחוות אסון בסדר גודל כזה. כל פעם שנרצח אדם באירוע רצחני כזה, נרצח עולם שלם לבני משפחתוקט מזעזע ומחריד באותה המידה. לצערנו, אצלנו הטרור הוא בן-בית. אנחנו הולכים לסופר עם הג'יהד ועולים לאוטובוס עם ספר תהילים ביד. שולחים בבוקר את הילד לבית הספר בחרדה ונשארים ערים בלילות עד שהוא ישוב בריא ושלם מהבילוי. זה לא רק שנאה, זו קודם כל פנאטיות דתית של עדר ההולך אחר מנהיג בעיניים עצומות ועושה כל מה שאומרים לו. מנהיג אחד שמשלהב את ההמון ומספק לו יעד, מטרה וערכים מעוותים ומסולפים. ואז העדר הופך לגוש שמפסיק לחשוב באופן עצמאי. מתפקד כמו רובוט חסר מצפון וערכים. רק שאסור לנו להפסיק לקוות ולהאמין שעוד יהיו ימים טובים יותר. כן, פעם יהיה טוב דנה

שהבעיה של הפסיכיאטרים זה שהם מסתכלים על הבעיה דרך העטיפה של המרשם. הוא אמר לי שמהכרות שלו רובם לא מקשיבים באמת לבעיה ומאידך גם לא מפנים ליעוץ פסיכולוגי שישמע ויסביר. היום הרופא שלי בן 80 וניסיונו רב, רוב הפסיכיאטרים שאני מזכיר עברו אצלו סטאז' כך שאני מתחיל לראות ולהבין גם באמצעותו וגם באמצעות הפורום את התמונה בהגדלה ובפוקוס רחב, מה שנראה לי עד זמן לא רב בעיה פרטית הופכת לבעיית הכלל ולכן אני דורש בכתבה תיקשורתית שלצערי לא תצא לפועל עקב חוסר התענינות מצד אותם אנשים שמקטרים פה כל הזמן על הטיפול הלקוי, כך שאני לא מבין מה רצונם, לפרוק פה איזשהו שקר פנימי שלא ניתן לאמת כנגד האירגון שעזר לו אחרת אם הייתה לו בעיה אמיתית מוחשית מוצקה ומוכחת היה יוצא איתה בר' גליי במקום לבכות כאן שוב ושוב לאוזנים ערלות

טוב לנו במה שייש. טוב לנו עם הכדורים שאנו מקבלים,לכן לאחר שהגעת למסקנה,שאין פה שיתוף פעולה עמך,אמור שלום יפה והנח לנו בבקשה. מספיק לנו במה שקורה בעולם. שלום שלום

אמיר, לך, אולי, הכדורים עושים טוב. לאחרים לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עדי

רונן שלום אני שמח שמצאת משהו שאתה בוטח בו אני מסתייג מכך שהוא הוחר להשמיץ אנשים אחרים בהצלחה עמי

הוא לא !!!! הוא רק ספר לנו איך הכול עובד ותאמת לא היינו מופתעים אני מאמין שגם לך יש מה לומר אבל הרי לא תשמיץ את חברך ואנו מבינים זאת אבל אנחנו מבינים את דעתך שנשמעת בן השורות אתה גבר!!!

היייי אתם כאן , בזמן האחרון כולכם נעלמתם לי תעשו לי סימן שאתם כאן? הכול בסדר אצלכן? מקווה רק לשמחות וטוב

היי נטעלי! הנה - אני כאן! במישור האישי אני פחות או יותר בסדר. אבל במישור הכללי- נו, איך אחרי יום כזה אפשר להרגיש טוב, להעמיד פנים כאילו כלום לא קרה? וכשקורה דבר כזה - את יודעת, זה אולי נדוש לומר, אבל פתאום הכל מקבל פרופורציות אחרות. פתאום את מבינה מה זה צרות ואסונות אמיתיים, ואומרת פעם ועוד פעם - תודה שיש לי רק את הצרות שלי ולא יותר מזה. ויחד עם זה את - או לפחות אני - מרגישה קצת אשמה - איך אפשר בכלל לשבת כאן ולהתפנן עם המחשב ועם כל שאר הנאות החיים בשעה שאחרים סובלים כל כך? וכל הקשקוש הזה של "ההצגה חייבת להימשך" ממש לא מדבר אלי! היא חייבת אולי להימשך - אבל צריך לשנות את התוכן שלה, ואת השחקנים שלה, ואת הבמאי, והתפאורה, והכל...... להפוך אותה מהצגה של שנאה להצגה של אהבה - אבל כבר איבדנו את התקווה והאופטימיות...... באהבה - ומחכה להמשיך ולשמוע ממך! אחת

מסכימה עם מה שאמרת בעניין האסון בארה"ב. אבל, אנחנו יושבים ומתפננים עם המחשב ושאר הנאות החיים גם כשקורים אסונות אצלנו בארץ, וברוך השם זה קורה אחת ליומיים. אמר מי שאמר שהחיים חזקים מהמוות וזה רק טבעי שכולנו מחפשים את הנעים והשמח ומנסים לחמוק מהרע והמדכא. אסור להפסיק לקוות ולחייך, אושרת

נטעלי, אפשר לקוות לשמחות וטוב - אבל לצערנו בינתיים מה שקורה בעולם זה רק בלגן, מוות והרס, כאב וצער. בתקווה לימים טובים יותר, דנה

כן, כולנו מתנדנדים בין הדמעות והחיוך, התקווה והייאוש... אומרים תודה שאנחנו שלמים ובריאים וגם מרגישים אשמים על כך - כאלילו לא מגיע לנ... שרק באמת יהיה פעם טוב! אחת