בעיות משפחתיות

אני נשואה לבעלי כ-שש שנים ויש לנו ילדה. לשנינו זה הקשר הרציני הראשון. במשפחה של בעלי האמא היא שולטת והיא אומרת את המילה הראשונה ואחרונה ולפני שהוא הכיר אותי הוא היה ממש "משועבד" לה. בעקבות התחזקות הקשר בנינו ובאופן טבעי הוא התחיל להבין שיש לו את הזכות והיכולת להחליט בשביל עצמו. אמא שלו שנאה אותי (כנראה בשל כך) מהיום הראשון שהודענו לה שאנחנו מתחתנים ועשתה הכל עד הדקות האחרונות שלפני החופה כדי להכשיל את כל הרעיון. ניסיתי לשבת איתה ולדבר איתה בצורה יפה, להעביר לה את המסר שבעצם נוספה לה עוד בת ולא נלקח ממנה בנה, ניסיתי להראות לה שאני אשמח לקבל אותה בתור אמא שניה או בתור חברה ושתכיר אותי יותר כאדם ולא כמתחרה, ניסיתי לא פעם אחת. אבל היא התגלתה כאשה קשה מאד ואכזרית מאד. במשך כל שנות נישואינו היא תמיד שמה לנו מכשולים, תמיד היו לה טענות על מה שאנחנו עושים ואיך, על זה שאני בקשר יותר טוב עם ההורים שלי (מן הסתם) ואיתה פחות, והיו לה כל מיני האשמות קשות כמו שאני מסיטה את הילדה שלי נגדם (דבר שהוא ממש לא נכון, פשוט הילדה מרגישה לבד שהם קרים ומנוכרים גם אליה). במשך שנות נישואינו, ניסינו לשמור איתם על "אש נמוכה" או "פרופיל נמוך" לא רצינו להכנס לעימותים. (האבא שלו הולך עם האמא) אבל אחרי הטענות שלהם האחרונות, הגענו למסקנה שלא משנה מה נעשה או לא נעשה אם נהיה איתם בקשר נסבול. (האשמות, השפלות, חדירה לפרטיות, עימותים, ופשרות). ושאין שום סיבה שלא נתחיל לחיות בשקט, בלי מתחים. מכוון שאני אדם מאד רגיש ואכפתי ועדיין לא השלמתי מצפונית עם ההחלטה של בעלי, אשמח עם תאירו מניסיונכם על המצב שבו הבן רוצה לנתק כל קשר עם הוריו. האם זה אפשרי מבחינה פסיכולוגית ? האם הוא לא יפגע מכך בהמשך? האם הניתוק בלהט הייצרים לא יגרום לו לתגובה מאוחרת שלילית? האם אפשר להסתדר עם העובדה שיש הורים במרחק חמישים מטר אבל מבחינתינו הם לא קיימים? איך מתמודדים עם זה אנחנו והילדה?

שלום רב, ענייני החותנת הם רווי תלאות לאורך ההסטוריה של רבים. במילים אחרות: פתרון שגרתי כנראה אינו מספיק, כי אחרת הבעיות היו נעלמות. וכוונתי לכך שמשהו אחד, ויהיה דרסטי באשר יהיה, כנראה ולא יניב מנוחה גם לכם. הצעתי, על כן, תפעלו בכמה ערוצים, ובמקביל, כדי להעצים את יכולת ההשפעה שלכם על המציאות המשפחתית. מנסיוני עם כמה וכמה זוגות - זה עבד. הנה כמה אפשרויות: 1. שינוי מקום מגורים שלכם, כך שהמרחק יעשה את שלו, 2. התנתקות מתצלות כספית/ביביסיטר/סיוע בהכנת אירוח, וכו', 3. שיחה עם אחים/יות שלו, ובקשת מעורבותם בהפניית תשומת לב אימו לכך שהיא צריכה להשתנות, 4. פנייה למטפל/ת משפחתית, תוך הבאת העובדה לידיעת הוריו, כך שיהיו בתמונה שמשהו קשה עובר עליכם, ואתם בתהליך שינוי, 5. לדבר שוב פעם, אבל לאחר הכנה באמצעות חברים טובים או איש/ת מקצוע (ללא ידיעתם). לא הייתי ממליץ על נתק בין בעלך ובין הוריו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם ד"ר יוסי אברהם

ד"ר יוסי אברהם הנכבד שלום, תודה על תשובתך המהירה והמקצועית. כתגובה ברצוני להוסיף כי 1. מקום המגורים שלנו קרוב גם להורי שעוזרים לנו מאד והם נהדרים. 2. ההורים של בעלי עומדים על כך שלא לתת לנו כלום כי לדבריהם "לא מגיע לנו", לא כספית, לא נפשית ולא פיזית, אז ככה שהניתוק כבר קיים. 3. אחותו היחידה של בעלי היא מפלצת כמו אמא שלה בעלת בעיות נפשיות ואיפולסיבית קיצונית, אין מה לדבר איתה והיא הראשונה שמבסוטית ממערכת היחסים ה"צולעת" שלנו עם הוריה (היא לא מתביישת להגיד את זה לכל מי שמוכן לשמוע). 4, לגבי ייעוץ, אז הלכתי לכמה פגישות אבל מכוון שהנושא מסובך וגם גלש לנושאים אחרים, הבנתי שזה ייקח המון פגישות שאין לי אליהן זמן כסף ועצבים, כי עם כל העולם אני מסתדרת ויש לי אלף חברים בכל מקום ואפס שונאים ודווקא עם ההורים של בעלי אני נמצאת במבוי סתום. אני מרגישה ויודעת שאני בסדר כלפיהם והם רעים כלפי, הם מודים בזה בעצמם, אבל מצפים ממני להבליג גם אחרי שהם פוגעים בי במתכוון. חשוב לציין כי בעלי הוא זה שמעודד ניתוק קשר איתם, דווקא אני מצפונית לא שקטה עם זה, אבל אני לא רוצה שבגללם אני יריב עם בעלי ושיהיה בבית מתח מיותר. אם ישאלו אותי בכנות, אני אומר שהם כבר מזמן לא אוהבים את הבן שלהם ואותי הם שונאים.

ד"ר יוסי אברהם הנכבד שלום, תודה על תשובתך המהירה והמקצועית. כתגובה ברצוני להוסיף כי 1. מקום המגורים שלנו קרוב גם להורי שעוזרים לנו מאד והם נהדרים. 2. ההורים של בעלי עומדים על כך שלא לתת לנו כלום כי לדבריהם "לא מגיע לנו", לא כספית, לא נפשית ולא פיזית, אז ככה שהניתוק כבר קיים. 3. אחותו היחידה של בעלי היא מפלצת כמו אמא שלה בעלת בעיות נפשיות ואיפולסיבית קיצונית, אין מה לדבר איתה והיא הראשונה שמבסוטית ממערכת היחסים ה"צולעת" שלנו עם הוריה (היא לא מתביישת להגיד את זה לכל מי שמוכן לשמוע). 4, לגבי ייעוץ, אז הלכתי לכמה פגישות אבל מכוון שהנושא מסובך וגם גלש לנושאים אחרים, הבנתי שזה ייקח המון פגישות שאין לי אליהן זמן כסף ועצבים, כי עם כל העולם אני מסתדרת ויש לי אלף חברים בכל מקום ואפס שונאים ודווקא עם ההורים של בעלי אני נמצאת במבוי סתום. אני מרגישה ויודעת שאני בסדר כלפיהם והם רעים כלפי, הם מודים בזה בעצמם, אבל מצפים ממני להבליג גם אחרי שהם פוגעים בי במתכוון. חשוב לציין כי בעלי הוא זה שמעודד ניתוק קשר איתם, דווקא אני מצפונית לא שקטה עם זה, אבל אני לא רוצה שבגללם אני יריב עם בעלי ושיהיה בבית מתח מיותר. אם ישאלו אותי בכנות, אני אומר שהם כבר מזמן לא אוהבים את הבן שלהם ואותי הם שונאים.