פורום פסיכולוגיה קלינית

הי כולם, לצד מחשבות ויתור, ניסיתי גם לחשוב על סיוע או 'הצלה'. במשך התקופה האחרונה ניסיתי לייצר מצב שינכיח את הבאג שנתקלנו בו, ועדיין, אני רואה, שזה ממשיך וקורה לפי עדויות של הכותבות. ניסיתי לשלוח הודעות רבות רבות על עצים מאד ותיקים כדי לא להציף בחזית. בכל מיני שיטות, דרך כל מיני אמצעים, שיניתי פרמטרים ו... הסתמן שעד כמה שהצלחתי להבין, הטקסט כן הצליח להישלח. בכל הפעמים. מניחה, אם כן, שייתכן שגם במערכת לא מצליחים להיתקל ב'תופעה'. שואלת את עצמי אם שווה כל המאבק. ואני חושבת שאנחנו רק היינו רוצים שראשית יאמינו לנו. שגם אנחנו נאמין לעצמנו. וכן אוסיף ואומר שמרגיש שמשהו השתנה פה כבר הרבה זמן. פחות ניצוצות שמזמינים להצטרף טבעי ולהעשיר. לא יודעת, אולי ככה זה וזה מה שצריך לקבל. סוריקטה

מסכימה איתך לגמרי... ובהחלט מורגש השינוי שיש בפורום..נהיה רדום משהו.. אולי אנשים עסוקים לא רק בחגים ובשבתות ..אלה גם החיים שלהם מאוד עסוקים שאין להם זמן או יכולת אחרת להכנס כמה חבל..!! נקווה לימים טובים נוספים שיגיעו עם עוד .... חטולית

סוריקטה יקרה, הבאג מתיש צריך להתאמץ בשביל כל דבר גם כדי לקבל עזרה וזה מייאש קוראת אותך כל הזמן מזדהה לא יודעת מה לומר לפעמים רוצה לקחת אותך לטיול איןצלי ניצוצות מעשירים רק ריק אחד גדול סליחה שירה

לכולן ....הבאג הזה לדעתי קורה שבכותרת עוברים את ה20 תוים אם לא עוברים אותם יש פחות בעיה וכן יש כאן בעיה והיא מתסכלת ביותר

הי אודי הענין הוא שבשלב זה כנראה איני יודעת להבחין בין השניים... זו התהייה שלי. אולי. סוריקטה

שירה, אוי שירה, כמה ניצוצות מעשירים אני רואה בך. בך אני רואה. כל מילה שלך. והי, שירה, עכשיו הצלחת. אצלי היה במשך חודשים (אולי שנה אפילו) באג טכני שלא אפשר לי להיכנס בכלל לעמוד הפורום. הצלחתי אז להיכנס לכאן דרך דפדפן פחות נפוץ. מנסה לחשוב איך אנחנו בדרכנו יכולים להפסיק את גדיעת הענפים, כריתת העצים... מה שמזכיר לי פעילים סביבתיים. לא זוכרת אם רשמתי, אבל סוריקטה, השריף, שומרת היערות, הצילה שני עצים בערב החג. בואי נצא לטיול. בואי. שלך, סוריקטה

הי, חפצתי להזמים אתכם לצפות בתכנית טלוויזיה שמאד דיברה אליי. מקווה שמותר, התכנית נקראת 'סליחה על השאלה' https://www.kan.org.il/program/?catid=1276 הכנסו לקישור, או, חפשו בגוגל / יו טיוב. בעיניי, קצר וממצה, ואם תרצו - תוכלו לראות למה אתם מתחברים ומה הייתם מוסיפים מעולמכם שלכם. סוריקטה

סדרה מדהימה את זה לא ראיתי ... אצפה בה בהמשך היום 😊 תודה שהבאת לכאן

שלום לאודי ולכולם, את החוב האחרון עבור הטיפול, שלחתי במעטפה סגורה שאליה צירפתי מכתב קצר שכתבתי. המטפל שלח קבלה אך לא התייחס בכלל למכתב שהיה מצורף. האם יש חובה לקבל תגובה על כך? האם זה בסדר שבחר להתעלם?

לא רואה משהו פסול בזה שרק שלח קבלה על התשלום שהתקבל..מצידו.. וגם לא שום מחויבות מצידו לענות או לכתוב התיחסות על המכתב שצרפת.. הגיוני שבגמר טיפול..כי זו לא שיחה שבה ניתן עוד לומר..להוסיף..דברים..כך לפחות נראה לי ואת כמובן מאוכזבת מזה.. אם היה מגיב בשלחת מכתב נדמה לי שהיה נותן מקום להמשך הקשר שלכם..מה שאיני חפץ.. תם ונשלם ! בהצלחה חטולית

אני יכולה להבין שהוא לא מחויב לענות ויחד עם זאת, הפרידה לא הייתה מסודרת ולא מדוברת והמינימום שציפיתי ממנו זה להחזיר תשובה מעבר לזה שקיבל את התשלום. אפשר להגיד שזה תם אבל בהחלט לא נשלם.

מבינה את הכאב והאמת שהזמן לא עושה את זה יותר קל רק עיבוד של זה עם מטפל אחר ומתן מקום לכל התחושות לכאב לעלבון לכעס לצורך שיראו אותך שיבינו שיהיו אתך תחושת הנטישה ....הכלללל ויחד עם זאת גם את לא הגבת ודי התעלמת מימה שכתבנו לך ,שם למטה . פרט לתשובה שכתבת לבמבי ...אז כאן זאת תחושה שלי של התעלמות ממני ...😊

... העיניים לא נפקחות פיזית, אלא בקושי, הגוף כבד ובקושי מסכים לזוז. כל קרוביי ללא יוצא מן הכלל נסעו לחופש הרחק אי שם. עוד יצורה שאהבה אותי עברה מן העולם. לא פניתי בהודעה כאן לאפחד, יודעת. סוריקטה

עוד יצורה שעזבה את העולם ואהבה אותך ?? האם את מתכוונת לעוד בעל חיים מאלה שאת מטפלת בהם אחד מאותם מאומצים שלך..חתולים ?? את נשמעת מאוד עייפה וכואבת גופנית..ומה הפלא..לא פשוט לעבוד עם הקטנטנים האלה כל כך הרבה שעות ..מעייף כל אדם בריא.. גם אצלי כולם נסעו לטיולים..ואחד מהבנים טס לחול עם החברה שלו.. ת'אמת להגיד לך..שהשקט הזה עושה לי רק טוב.... חג שבת..חג שבת..האירוח מעייף..אז שיצאו ויסעו וקצת יניחו גמלי קצת שקט ומנוחה מקווה שהשקט שלך יביא מזור לעייפות שלך חטולית

סוריקיטה יקרה מבינה ומזדהה מאוד מאוד אין גבול לכאב והלבד... איתך בלב ינשופים

חטולית יקרה, את ממשיכה לקרוא לי יפה שלי, תבורכי... היצורה - כלבלבה קשישה ונכה. השאירו אותה לגסוס לצדי. אולי קצת עלוב איך שעשו את זה. אך מי אני שאומר. אולי מזדהה איתה (בתפיסה שלי) מידי עכשיו. סביר שמי שיש לו את כל המשפחה על הראש מחפש שקט לנוח, ואני, מצדי, כנראה קורסת מבדידות. תודה, סוריקטה

נראה כי תקופה קשה החגים עבורך...ובמיוחד לאבד שוב.. עצוב. איתך, כמה ואיך שמתאים עבורך.

סוריקטה עצוב ,כואב כל כך רק להיות אתך כמה ואיך שנכון לך וטוב שאת כותבת אביב

בשבוע הבא אני עוברת ניתוח ואין לי מלווה. סוריקטה

ובדיוק הבוקר חשבתי מה עם הבדיקות שלך שאת לא מדברת עליהם כמו על יוזמת הסוכה המשותפת שדי הצנת .. ובעניין המלווה , זה עצוב וכואב ובכל זאת אשאל בזהירות האם שאלת / ביקשת .... ליבי אתך מחבקת ו ותנת יד גם אם זה מעט ולא מורגש . ולגבי מה שכתבת לי למעלה ניסיתי שיאצו עושה גם יוגה ....כואב מידי והכל מעורר פלאשבקים של הגוף בצורה מטורפת ....אבל תודה

אתה צודק בקשר ללבד. ניסינו בטיפול לחפש אנשים שקרובים אליי ואוכל לשתפם. אז מנסה כרגע מעט. אחרי החגים יהיה לי זמן לנסות יותר עם מישהי שאני חושבת שיהיה אפשרי. זאת שספרתי שהבן התקרב אליה והיו לי חששות. הם יוצאים כרגע...אנחנו משפחה דתית היא חילונית. יש לה בעיה של חרדות והיא בטיפול וכו'. יודעת שקשה פה לאנשים לקבל את זה שאני מעדיפה שלא יצא איתה. אבל גם לא ספרתי על הפער של הדת...אנינחוששת מהקשר הזה..נכון, אני נפגעתי אז יודעת מה זה. אני בסתר היא לא מסתירה..אולי קשה לי גם זה?? היא לא התגייסה לצבא בשל כך ולכן זה גם נשמע לי חמור... אודי, האם חרדה חברתית זאת סיבה שאי אפשר לגייס בגללה? מה הרמה של החרדה צריכה להיות כדי לקבל פטור? נשמע רציני. היא עם כדורים פלוס טיפול...וכן, אני חוששת ..אם זה יתפתח לכלל חתונה הפער של הדת פלוס בעיות נפשיות ישפיע על הילדים שלהם. אני פוחדת על יחסים אנטימיים בניהם שיהיה קשה..על ילדים עם חרדות .סורי, אני נשמעת רעה ואכזרית שאני לא רוצה....להזכיר שגם אני נפגעת...וזה לא פשוט לחיות איתי!!!! אני חוששת שזה יפריע למצוא עבודה ללימודים וכו'...מה לעשות? אני רעה. מבחינתי זה ראש בריא למיטה חולה. מי שרוצה לתקוף אותי תנסו להבין גם את הצד השני בבקשה!!! זה לא חיים פשוטים ואתן יודעות את זה טוב מאוד!!! אני גזענית לכיוון נפגעות???? אולי.. מצטערת. נכון שמגיע להן לחיות רגיל..אבל זה לא רגיל בכלל! זה דורש המון התגייסות ומשאבים. ולמצוא עבודה כשלא עשית צבא על בעיות נפשיית לא נשמע אידיאלי...ובכלל החיים קשים כך... סורי. אודי, שוחחתי איתו. הוא לא רואה בזה בעיה. אומר שיש היום הרבה שלא עושים צבא..שמשתמטים והיא לא כזו...כשאכיר אותה אדע. ועל הדת הם יתגברו..( עוד לא פגשתי אותה) וכן. הוא פוחד להביא אותה הבייתה...בגללנו כנראה.מה עושים? אני לא מתעמתת הם יוצאים. לא אסרתי כלום. רק אמרתי לו את דעתי...מה דעתך? האם יש לה סיכוי בעולם הזה לטוב? לעבוד? שיקבלו? אני פולניה נוראית. יודעת. עולם אכזר..

הי מיכל, קראתי וחשבתי לכתוב הרבה דברים ואז המשכתי לקרוא וראיתי שציינת שטרם פגשת את הבחורה. המידע שיש לך הוא די עקיף, אולי, וחלקי מאד. היום את גדולה יחסית ומניחה שלמדת שכדאי לדבר, לשאול, לקבל פרטים נוספים שידיעתם (ולא רק מחשבות מרחיקות לכת בראש מול עצמנו) משנה את פני הדברים ועשויה להקטין חרדות. ובכל מקרה - אומרים שעדיף לדעת. לדעת על כאן ועכשיו. ונבואות... בשלב ראשון הייתי ממליצה שתזמי ותזמיני אותם, אותה, ובאם וכאשר תהיה הסכמה דברי איתה, ממש, עם הנערה, בפתיחות. אולי לא על הפעם הראשונה, אבל אולי אם לאט לאט בהמשך ייפתח פתח לכיוון ותהיה זרימה. תוכלי? מתאים? אולי לא הייתי קוראת 'הן' לנפגעות. אלה אנחנו, כולנו. כולנו כבני אדם. חלק מ. כן מבינה בעצב את הכותרת והקבוצה בחברה. הסטיגמות וההדרה. עלתה בי מחשבה שאולי תנסי לחפש בך את הקנאה. היכן את מקנאה בה. אולי הגלוי אצלה שנסתר אצלך? מניחה שאת זוכרת שאני גדלתי כילדה / נערה / בוגרת עם קולות שמדברים כל הזמן ובעוצמה את האין סיכוי הזה. הזדהתי איתם והם ניצחו. והם שם גם היום. על כל הודעה שאני רושמת כאן לאחרונה עולה בי מחשבה לתלות את עצמי ולחבוט את כל הגוף והראש בכל קיר אפשרי. סיפרתי כאן על תכנית טלווזיה שנקראת 'סליחה על השאלה'. אני חושבת שעיקרה של התכנית הוא להראות שכולנו בני אדם. אמנם הזכרתי את התכנית בהקשר של האוטיזם, יש פרק על אנשים שהותקפו מינית (ייתכן שלא קל לצפות). הנה: https://www.youtube.com/watch?v=p4tiyxrKvl0 התבוננתי בכמה תכניות כאלה, ובחלק גדול של המקרים אמרתי לעצמי, וואלה, איזה אחלה אנשים. כן, אלו אלה שמסכימים לדבר ומסכימים להחשף מול מצלמה מול קהל גדול ונבחרו. ופה נגמרו לי המילים. סוריקטה

מיכלי מאמי אחרי החגים נשמע ממש זמן טוב להתחלות חדשות לנסות ליצור קשרים חדשים..בלי לחצים משום כיוון.. מאמינה שתצליחי..! והבן החמוד הצעיר שלך ..לומד מהחיים על הדרך שלו מה שהוא כנראה צריך... לא ענין של אמא פולניה במובן השלילי..אין אמא פולניה כזו.. וגם את בדרכך מנסה להיות להבין ..להכיל..לא פשוט לאף אחד משניכם.. ושאר הדאגות על זוגיות..ומציאת מקומות עבודה...לא מוקדם מידי לעסוק בהם בשלב ה זה?? חטולית

נושא לא פשוט בכלל שנחלק לשניים האחד זה הדאגה האימהית שלך והיכולת עם הקושי לתת לילד לבחור את דרכו . מסכימה עם סוריקטה יש לנו דרך לנבא את העתיד -לרוב שחור . לברוא מציאות אחרת כן לחיות עם נפגעת זה לא פשוט ונפגעת משלמת מחיר כבד ...אבל לזוגיות צריך טנגו ולרוב אנו בוחרים בזוגיות ובקשר לפי מה שלמדנו על קשר . אישית אולי בגלל המנטליות (חילונית)שונה ממך הבית שלי פתוח לכל החברים חברות של ילדיי...ומה שלי חשוב זה טיב הקשר בנהם ...מצמיח ,בריא וטוב לשני בני הזוג רואה איך הם מדברים אחד לשני שפת הגוף כשהם רבים מה קורה האם יש התכווצות האם הם יודעים לנהל את הקונפליקט בנהם ...בקיצור כל מה שקשר בריא צריך שיהיה בו. אני לא חושבת שאני צריכה לאהוב את בן בת הזוג של ילדיי אני רוצה לראות שטוב להם וטוב לא בא בלי קושי וויתור ככה זה בחיים . לגבי הבחורה מכוון שאני לא מכירה אותה אני לא יודעת מי ומה היא ...נפגעת זה רק טייטל אחד וכן אם מישהו יגיד לי הי מצאתי לבן שלך בת זוג עם הפרעה דיסוציאטיבית גם אני לא יאהב את זה אבל וזה האבל הגדול מאחורי ההפרעה יש בן אדם שעושה את ההבדל . כמעט כולנו לפחות הקבועות עברנו פגיעה אף אחת מאיתנו לא דומה לשני ...אנחנו מדברות על המחירים של הפגיעה את מדברת על קושי בזוגיות וכואב לי שאת עדין שופטת את עצמך ...לטנגו צריכים שניים ובני הזוג שלנו נבחרו מתוך הפגיעה לטוב ולרע ....ככה שבקונפליקטים גם להם יש חלק . וזה שזה כואב לך כאמא ומדאיג ברור ומובן וליבי אתך ....תני לבן שלך הרגשה שאת סומכת עליו ושאת משחררת לו ....זה בסדר גם לעשות טעויות ככה גדלים . חיבוק ענק לגבי

במה מצטיינת נכדתי המיוחדת ?? האמת לומר שאני קוראת לה מיוחדת בגלל השוני שלה משאר הנכדים שלי..בגלל האוטיזם על הספקטרום..כדי שתרגיש שהיא אחת יחידה ומיוחדת של סבתא..כך תמיד אומרת לה והיא ממריאה לשמים משמחה כשאני אומרת לה שהיא האחת היחידה והמיוחדת שלי היא יודעת לספור עד 100..כמעט ללא עזרה גם את אותיות האלף בית יודעת לדקלם..כמעט ללא טעיות.. אותיות באנגלית..גם כמעט ללא טעיויות אוהבת מאוד לשיר..עד שברוב ההתלהבות שלה גם גולשת לצרחות צורמות..אבל זה חלק מה.. מאוד אוהבת סדר בדברים שלה.. אוהבת לעזור.. לא יודעת אם בכלל זה מעיד על משהו חיובי...לא מבינה אם זו התקדמות או..משהו בכלל.. אבל היא כן יודעת להחזיר אהבה..בחיבוק..ומבקשת סליחה אם הכאיבה לי תוך כדי משחק..יש לה כוח פיזי עצום למרות שהיא רזונת וקטנה יותר פיזית לגילה רצו לשלב אותה השנה לגן משולב עם ילדים רגילים אבל לא הסתדר.. גם שפת הדיבור שלה הולך ומשתפר ונהיה יותר ברור אחרי שאני מקפידה כל הזמן לתקן לה שגיעות בדיבור.. אז למעשה זו היא..כל כולה ולא יודעת מה עוד אוכל לעשות למענה ....... מה את אומרת.. אודי מה דעתך בענין.. נורא חשוב לי לקבל מכם משוב.. חטולית

(כמה כוחות הייתי צריכה לגייס כדי לרשום תגובה)... הי חטוליתוש, אוכל רק להעיד על עצמי, שכשעבדתי עם קטנטנים שאובחן אצלם עיכוב התפתחותי וכד', הייתי (אני, דווקא ופחות ההורים, זה מעניין) הולכת איתם לאנשי מקצוע בתחום בו הומלץ להיתמך, מקבלת הנחיות מדמות מטפלת, כדי לטפל באופן המיטבי בילד, בימים שבין הפגישות (שתתנה הנחיות לתהליך המשך) ולנסות להשיג תוצאות ולהתקדם, ועם זאת להיות מאד קשובה לסף התסכול של הילד ולא לעבור אותו יותר מידי (וכאן הילד אומר את דברו). מיטיבי יותר להגיע להישגים בתחומים מסוימים מאתגרים יותר, כאשר הילד שבע ורענן (למשל) ולנפש יש יותר כוחות להתמודד עם קשיים בתחום החלש. נו, זה מורכב כל הקטע עם האיזון והויסות. את נשמעת סבתא ממש ממש טובה וזה חשוב. סוריקטה

הי שוב, רעיון נוסף - הייתי מנסה להתמקד בעידוד המאמץ ושוב תוך הקשבה לילד אם הוא מכיל את זה ובאיזו רמה. וגם הכי חשוב בעיניי - שההתרגשות או ההתפעלות תהיינה אמיתיות ולא מזויפות. וגם הרבה התמדה. אני קצת חוששת כשהחזק מאפיל על החלש. או ההיפך. ורוצה לתת מקום לשניהם. כל כך אינדיבידואלי וגם תלוי עיתוי... סוריקטה

קודם כל מאוד מעריכה את המאמץ שלך לענות על מה שכתבתי ..מאמינה שהיה לך קשה.. נכדתי הולכת לכמה סוגים של טיפולים עם אימה..אני איני מעורבת בתהליך הזה.. היא מגיעה אלי אחת לשבוע אחרי הגן עם הסעה.. הזמן שלנו ביחד ..רק כמה שעות עד שבאים לאסוף אותה ...היא מאוד אוהבת להיות איתי ..ואצלי..מבלות ביחד לפי מה שכייף לה..מרגישה שהיא אוהבת אותי ...תמיד רצה אלי ומחבקת אותי בקריאות סבתא..סבתא ..ופניה מוארות ושמחות...קוראות ביחד ספרים וגם צופות ביחד בתכניות טלויזיה שהיא מעדיפה..ומדברות על התכנים.. החיזוקים והמחמאות שמקבלת ממני הם תמיד אמיתיים כי אייך אפשר שלא..? הלב מתרחב מכל דבר שהיא מסוגלת לעשות..ומשתדלת לחדש מידי פעם גם את רמת הספרי קריאה או המשחקים איתה לרמה יותר גבוהה..עד שהיא מגיבה אליהם כ..כן..אני יכולה..או מבינה גם את זה.. יש לי איתה את כל הסבלנות הנדרשת והיא רגועה לגמרי איתי.. מקווה שעושה איתה כל שלאל ידי כדי שיהיה בסדר תודה לך סוריקטה אהובה חטולית

הי חטולית, נשמע שאת סבתא נהדרת במיוחד. כל כך חשוב. אין כמוך! סוריקטה

במוצאי השבת האחרונה בת דודתי אירגנה מפגש של בני דודים ... רובם הגיעו..בכלל לא ששתי להגיע למקום בגלל אחד מה...בני דודים .. הוא היה הראשון שפגע בי מינית בגיל 4..במדרגות הבית שבו גרו אז הורי..שהיו עדיין נשואים..אומנם לא באושר אבל נשואים.. לא אכתוב אייך פגע כי טריגר לא קטן ולא רוצה לעורר במי שיקרא רגשות כואבים..רק אומר שהוא הבן דוד הכי גדול בין כולם.. זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בו בארוע משפחתי..למרות שבדרך כלל הייתי נמנעת מלככת רק כדי לא לפגוש בו ולחזור שוב ושוב לאותם רגעים של כאב והשפלה.. הכי מוזר היה שישב מולי בשולחן לצד אישתו ..ודיברו גם על מצבו הבריאותי..גם הוא עבר ארוע מוחי חולף..והתקף לב..חו"ו לא עלי..וכל הזמן שלח לעברי מבטים ...שלא רציתי אפילו לנסות לפענח אותם.. לא נראה טוב..כבר בפנסיה.. מצאתי דרך בכל פעם לברוח מהמקום ..הלכתי אל מחוץ למקום כדי לעשן רק לא להיות שם ולהטיח בו בפני כולם את מה שפגע בי..אף אחד מהם אינו יודע על הפגיעה..למעשה אף אחד בכלל.. אם אבי באותם זמנים היה יודע..לא בטוחה שהיה משאיר אותו שלם בחתיכה אחת..!! היתה פגישה מסוייטת שרק רציתי שתיגמר כבר ונלך משם הביתה.. כנראה הורגש שאני לא מגיבה היטב למפגש ושאלו מה יש לי ולמה אני כל פעם יוצאת ונעלמת..עניתי שהקור של המזגנים הורג אותי..כמעט אמרתי שגם המבטים שלו..של הפוגע ..אבל..חרקתי שיניים ורק קיוותי שהכל כבר יסתיים.. המחשבות והזכרונות עדיין מטרידים אותי....וכואבים בלי סוף..למרות השנים הרבות שחלפו מאז.. מתי אצליח להפטר מהכאב הזה ?? מתי כבר יניח לי לנפשי ?? וכן..מתישהו כבר עלה גם בטיפול..ועדיין..חי..בועט..ונושם שם..כאלו קרה רק אתמוך ל... חטולית

חטולית יקרה, כמה קשה לעמוד מולו..ובכלל שאיש לא יודע. וואו. את אמיצה ואת בסדר! טוב שאת בטיפול. בבקשה תדברי על זה עם המטפלת תעבדי את הפגיעה. זה גיל כל כך קטן...ממש!!!! חיבוק כזה שמתאים.

חטולית יקרה זכרונות תמיד יהיו... אולי עם הזמן יתפוסו פחות מקום ויהיה קשה פחות.. אולי.... איתך, ינשופים

הוי חטולית, נשמע נורא, סביר שלו הייתי במקומך הייתי בורחת, או מקיאה או שניהם. במקרה שלי הסביבה הקרובה בחלקה כבר יודעת. כמה לא פייר וכמה מעורר זעם. וצעקה. איתך, סוריקטה

חטולית יקרה כמה קשה וכואב וממש בלתי אפשרי. את כל כך חזקה מאחלת לך ימים שקטים שירה

אהובה כל כך קשה ולא פשוט לצערי כל כך מוכר והרגשות והתגובות שלך הכי נורמליות למצב הלא נורמלי שאנו חיות בו עד היום כואב ליבי אתך מקווה שנרגע קצת השריפה בלב ...והכאב אתך אהובה באמת מכל הלב

היי.. אני נמצאת כרגע במצב שמאוד מבלבל אותי. אני מרגישה שקצת חזרתי למציאות בתוך הטיפול, מפדח אותי להמשיך ולדבר על הקשר ביני לבין המטפל, רואה אותו יותר כאדם שלם. ומצד שני בתוך תוכי מאוד רוצה להמשיך ולשמר את הקשר התינוקי הזה. אבל יודעת שצריך להתבגר ולהתקדם לעבר עצמאות.. הלוואי ופשוט יכולתי להגיד בפה מלא שאני מוכנה לעצמאות אבל יודעת גם שלפעמים אני נזקקת לתמיכה כמו ילדה.. הכל כל כך מסובך, באלי כבר להיות חזקה ועצמאית, לא לפחד מהעולם

היי בריה זה בכלל לא קשור לתינוקי לדעתי תני לזמן את הזמן חג שמח חטולית

היי.. מכירה את התחושה..תני לעצמך זמן להיות נזקקת ומשם כבר תגיע ותצמח העצמאות שגם היא אגב לדעת להעזר באחרים. אני בדרך לכך...איתך

הי בריה, שאלה שחשבתי עליה לחשיבה בינך לבינך - האם מוכר לך מהעבר הארגומנט של חייבת להיות גדולה ולא להראות שאת קטנה, או חלשה או תלויה וכד'? האם לפי תפיסה זו גדלת? מוקדם מידי? כנראה שאנחנו לא באו או אלא גם וגם. אולי. סוריקטה

כמובן שהדפוס מוכר. ברור שאני מעדיפה להיות חזקה ולא תלותית. אבל בטיפול הרשתי לעצמי ״להתפרע״ ולהגיד שקשה לי ושאני זקוקה.. אבל מרגישה שמיציתי, אני חושבת בעיקר מהפחד להיות במצב התלותי הזה במשך שנים.. אני לא יודעת אם אני בוחרת נכון, אבל להיות תלוי כל כך באדם אחר זה לא קל. במיוחד במישהו שבסופו של דבר זר לך (מטפל)

הי בריה, אז אולי ניקח לאחור ונאמר: רגע, בואו נתמקד. לא לא, לא מיצינו. אדרבא, אולי בכל זאת צריך לעבוד על הנקודה בדיוק. בתוך הקשר. ושיהפוך למשהו פחות ופחות זר. ולדבר על החרדות שתיארת כאן בדיוק. ומי אמר שזה קל... סוריקטה

הופננו לאישפוז לטיפול בנזעי חשמל בנוסף אשתי חולת טרשת נפוצה.. מיזה כשנה היא מאובחנת כבי פולרית .. התרופות שלה לא השפיעו וכל חודש הייתה הלוך וחזור נכנסת לדיכאון. היא סובלת מדכאון מספר רב של שנים וכל רופא העביר את האחריות לרופא אחר.. מה ניתן לעשות ??

הי איזבל, אם יש לך סבלנות לקרוא ,אני אשמח לשתף אותך בחווייה מאוד לא פשוטה שעוברת עלי כרגע. אשמח לשמוע מה את חושבת. עברתי חצי שנה נורא קשה, חצי שנה של גמילה מציפרלקס לאחר שנים ארוכות של לקיחת הכדור. חצי שנה של חוסר ביטחון מאוד קשה. התחילו אצלי ספקות לגבי עצמי והיכולות שלי, מה אני רוצה, מה נכון לי (בעיקר מבחינת אורח חיים ובחירת מסלול לימודים שלמעשה עד היום לא הצלחתי להסגר עליו), קושי בקבלת החלטות אפילו לגבי דברים קטנים ביום יום, התמודדות עם אבל על מוות של סבא וסבתא במשפחה, הרגשתי שאני הולכת לאיבוד ומתחילה לאבד שליטה על חיי. כבר מעל לשבועיים מתמודדת עם תחושה קשה, תחושה נוראית ומתמדת שמלווה בחרדה קשה ובתסכול רב. מרגישה תחושה מוזרה ולא מובנת של ריחוף, של בהייה, תחושה של ניתוק מהמציאות למרות שאני נוכחת בה פיזית, מרגישה כאלו אני כאן ולא כאן, תחושה של ניתוק מהסביבה, אני שומעת, ורואה ומגיבה באופן אוטומטי לסביבה ומבצעת את הפעולות היומיומיות באופן אוטומטי ללא שום חיבור ורגש, כאלו אני מרגישה שאני לא לגמרי בתוך הסיטואציה. התחושה הקשה הזו התחילה לעורר אצלי שאלות וספקות לגבי המציאות, אני כל הזמן שואלת את עצמי האם זה אמיתי מה שאני רואה? למרות שבפועל אני רואה. האם אני באמת שומעת? למרות שאני באמת שומעת. בוחן המציאות נשאר תקין אבל משום מה אין אין לי חיבור, אין לי רגש כאלו יש איזשהי תקלה במוח. כשאני רואה טלויזיה ומעסיקה את עצמי במשהו אני חווה כמה רגעים של נחת ושל שכחה מהמחשבה שהפכה למציאות כבר אבל ברגע שאני בחוסר מעש וחוזרת למציאות מה שנקרא אני חווה שוב מחדש את החרדה הזו. למעשה חזרתי לקחת את הכדור בעקבות הניתוק שגרם לי בפעם הראשונה להתקף חרדה מאוד עצום. כעת אני מתוסכלת ומדוכאת מהעובדה שחזרתי לקחת את ה"סם" הנוראי הזה שרק מטפל בסיפטום, שרק יוצר אשליה של בסדר, שגורם לך להרגיש כבוייה רגשית, זומבית וכל כך האמנתי שאני בדרך הנכונה כשבחרתי להפסיק ולטפל באופן טבעי אם באמצעות צמחים, פרחי באך שמאוד עזרו לי לתקופה, אם בשיחות ובמגע. והיום אני חושבת שעשיתי טעות שבמהלך החצי שנה הזו לא הלכתי לטיפול פסיכולוגי באופן רציף (הלכתי לטיפול רגשי הוליסטי בתדירות לא מאוד גבוהה) והרגשתי שזה נותן לי המון אך הבעיות היו כל כך עמוקות  שהייתי צריכה כנראה מעבר, כנראה הייתי צריכה לחזור לפסיכולוגית. כנראה הייתי צריכה טיפול מעמיק יותר.   כשאני חושבת על כל זה יכול להיות שכל התקופה הזו גרמה לי להתרסקות נפשית שהנפש כבר לא יכלה לעמוד בה והתוצאה היא ניתוק, דיכאון, ייאוש. כל כך חוששת מהמצב שאני נמצאת בו כרגע, מרגישה שמשהו לא בסדר איתי, אני לא יודעת מה גרם לי למחשבות האלה ולתהיות והספקות לגבי המציאות , זה פשוט התחיל להתפרץ ואני לא יודעת מה יכול להיות הגורם לכך, קשה לי להצביע- אם זה נבע מהפסקת הכדור, מאירועים שחוויתי במהלך השנה שגרמו לי להתערערות, אם המצב קשור בחויות מהילדות, אין לי מושג מדוע התחלתי להרגיש כך ואם זו אכן הפרעה שהחלה או רק מחשבה שהפכה למציאות. בנוסף אשמח לדעת האם יש הבדל בין טיפול רגשי-הוליסטי לבין טיפול פסיכולוגי, אם כן, מה ההבדל בעצם ואיך אני יודעת לבחור את סוג הטיפול שנכון למצבי? ניסיתי גם וגם הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנים ארוכות ולפני שנה עברתי לטיפול רגשי והרגשתי שאני מתחברת יותר לטיפול הרגשי. השאלה אם לאור המצב שאני נמצאת בו כרגע כדאי כן ללכת לכיוון של טיפול עם פסיכולוגית מקצועית שיכולה לאבחן ולטפל בצורה מדוייקת יותר... איני יודעת מהו/ם הטיפול/ים הנכון/ים למצבי. חשוב לי לציין שאני מאוד נרתעת מהטיפול התרופתי ורוצה לטפל באמצעים טבעיים (צמחים, פרחי באך, שיחות,מגע) ולא להיות תלוייה בכדורים שגורמים לי להרגיש כמו זומבית כבוייה רגשית, עייפות, ובעיקר חשוב לי לשמור על הנפש שלי מאוזנת ללא כדורים שרק יחמירו את המצב , כי ברגע שמפסיקים הכל חוזר, כמו שקרה לי.

היי לך עברתי את אותם מדורי גהינום תוך טיפול בציפרלקס.. כל מילה וכל תיאור של תחושה עם הכדור.. ממליצה לך בחום לטפל גם בתופעות וגם בגמילה עם פסיכיאטר מוסמך כי זה מה שעשיתי..ולא היה קל לצאת מהמקום הממכר של הכדור.. לי הגמילה היתה קשה ורצופה בכאבים גופניים קשים..מעבר לשיחות עם הפסיכיאטר..ועם תוספים של כדורים אחרים במשך כמה חודשים עד שיצאתי מזה לא מכירה "תרופות " כמו פרחי בך..שהם קלים מאוד כדי לצאת מזה חטולית

אודי וכולם כותבים הודעה משקיעים. מנסים לשלוח ואז לא נותן וכותב באדום דורש 70 תווים ולא שולח. מתסכל. מנסים להתנתק/ להתחבר שוב וכלום לא עוזר. ואז מנסים לשחזרהודעה. או עושים העתק הדבק איזה 70 פעם.... שתבין אודי על מה אנחנו מדברות. רציתי לענות לסוריקטה..בסוף הצליח בשרשור למטה. בכל אופן חשבתי שאצטרך לכל החיים טיפול. לא אוכל לעזוב שזה לא זמני...אבל אז הבנתי שזה כן זמני....וזה לתקופה. ונפרדנו. צעד לעצמאות. מרגישה יותר בטוחה עכשיו עם הפרידה...עכשיו זה ממש עומד במבחן כי קורים המון דברים ולבטים לגביהם. שלא משתפת גם פה כי מנסה לבד. תחושות משתנות. נקווה לטוב. חג שמח!

שלום רב. אני בחור חילוני שמאוד נמשך ליהדות אך לא לדת. לאחרונה יצא לי לצאת למסע שורשים יהודי בחקר תרבויות ומנהגי יהדות שונים. התחברתי מאוד למקום ליברלי בו התפילה הציונית ישראלית המבוססת על התפילה המסורתית וגם חבריי הקהילה הם מרקע חילוני / מסורתי ולא דתיים "חזקים". "התאהבתי" בתפילות ובפיוטים והרגשתי מאושר מאוד עד אשר נחשפתי לדברים מסוימים אותם מבצעת התנועה הליברלית שבעיני מוגזמים וחריגים בנוף הישראלי ואני מתקשה להנות פתאום מהדברים שכל כך אהבתי בגלל אותם מוסכמות/עקרונות שהתנועה מיישמת. אני חיי יום יום כמה שנים באמביוולנטיות ונאמר לי כי אני סובל מ-OCD. אין כל סיבה אחרת לכך. מצד שני, חבל לי לוותר על עולמי היהודי שגיליתי ולעזוב הכל. אני נמצא בטיפול CBT כבר 7 מפגשים ולא מרגיש שזה משפר את מצבי.כל הזמן אני חושב על האמביוולנטיות בין "הרצוי" למצוי ויש שם פער גדול מאוד. אשמח מאוד לשמוע עצה טובה - הפסיכולוגית אומרת שעליי להתמקד במי שאני ושאני הוא לא "התנועה הליברלית" אלא יואב שחלק ממנו אוהב את נוסח התפילה של התנועה הליברלית ושאני מייצג רק את עצמי ולא שום ליברל אחר או קבוצה מסוימת. האם אתה מסכים עם דעתה? איך אפשר לסלק כבר את הטרדות היום-יומיות האלו בנושא?

ככה זה בבדידות, וכשאני מצליחה לייצר לעצמי חברה מבחירה וברצף של שעות - כל זה נמוג. לפעמים אין לי מספיק חברה, כנראה. ומשהו פה השתבש עבורי וחסר לי אותו פה וירטואלית. או שמה שהיה ועדיין כאן איכשהו, כבר לא עושה את זה מספיק. השערה. שבת שלום לכולם וחג שמח, סוריקטה

ראינו. ניסיתי להגיב. דורש 70 תווים עייפתי.מנסה כתגובה... כתבת קשה, נוקב! הבעת בצורה יוצאת דופן ך התפעלות כאילו אמרת " הנה אני! ואתם אחרים/ שונים כל כך והכל פשוט לכם ולי זה לא פשוט כלל" לא מבינים. כאילו כתבת לא תבינו לעולם כי לא חוויתם! אז נכון שאנחנו לא חווים אותו הדבראבל היי..איש לא חווה אותה חוויה כמו האחר. אין חיה כזו. אפילו שניים שעברו אותו הדבר לא שווים בחוויה הסובייקטיבית היחודית להם. אבל אנחנו כן יכולים לתמוך, לחבק להציע קרבה!(אהבתי את מה שאודי כתב שיש קשר במה שכתבת) זה הזכיר לי שפעם מזמן אמרתי למטפלת איך תעזרי לי שאת לא מבינה כלום???? אני שמנה ואוכלת באטרף במצבים מסויימים ואת רזה טבעי!!! היא הודתה שהיא רזה טבעי ומעולם לא נלחמה באוכל או עשתה דיאטה!!! ואני נלחמת כל יום כל היום במשקל/ באוכל בהתקפי אוכל וכו' יודעת מה אמרה שזה נכון שלא תוכל להבין אבל היא מוכנה לנסות וגם אם לא תבין עד הסוף היא כן יכולה לעזור לי ולתמוך...לא חייבים לחוות ולהבין עד הסוף כדי לעזור. אז כך אומר גם לך! וטוב שאת מנסה אותנו! טוב שאת פותחת תחושות. התקדמות אדירה לניסיון ליצירת קשר/ חברה ושנבין.

הי אודי, מצטערת, בזמן האחרון לא מצליחה להבין אותך בכלל. רוצה להסיר קצת אחריות ממני, ומישהו ייקח קצת תפקידים. סוריקטה

סוריקטה יקרה מאוד, זה נכון, לא מבינים. אפשר אולי לדמיין וכל זה בלתי נתפש. חודש הבא יש לך יום הולדת, אם אני זוכרת נכון, ואולי יש לך יום הולדת כל יום, כי בתוך כל הבלתי נתפש הזה את בוחרת כל יום להיוולד מחדש. מול כל השאר נותרתי בלי מילים. ההודעה שלך למטה חזקה מאוד. כמו ּמכתב תוכחה, קשה. נוקב, תמונת ראי לאזלת היד (המשפחתית? הממסדית?). תמונה. אני חושבת שזה מרגש שהצלחת לתת ביטוי לכל זה. המילים שלך חדות ומיטיבות לתאר ולהסביר. איתך, בהערכה עצומה שירה

הי שירה, היום יום ראשון, ואני מנסה, ממש במאמצים, לכתוב - זה מרגיש, אולי, כאילו, עוד משהו טרם נולד. להתעורר כל בוקר ולגלות ש - עדיין לא. אני מתעתעת. גם עבור המערכת אני נחשבת בריאה. חזקה. מלאת אנרגיות חיוביות... ניסיתי לשמח - בניתי, לראשונה בחיי, סוכה. לכולם. נראה מה יהיה עם זה. בינתיים נשארתי, כביכול, אדישה לזה. שלך, סוריקטה

שלום חברים, חדש כאן. עוד לא בטוח איך דברים עובדים אבל רוצה לנסות.. בגדול, אתחיל מהסוף, אני לא מוצא את האחת. לא מוצא אותה, למרות שמחפש לא מעט, בכל מיני כיוונים. למרות שמנסה לעבוד על עצמי וללמוד מדברים שהיו פחות טובים ויותר טובים. למרות שבנתונים היבשים, אני לכאורה ממש אחלה, גבוה, נאה לומד לתואר נחשק ומצליח בו, בא ממשפחה טובה וכן, גם אישיות חמודה בסה"כ (מניח שלא מתאימה לכל אחת אבל אני מחפש רק אחת) וכן איש שיח עם עומק ורצון לחיבור.. למרות שמתפלל בערך בכל נשימה שלי שאמצא כבר את האחת שבשבילי ואני בשבילה ונצליח ליצור משהו טוב יחד, לאהוב, לשמוח.. פשוט לא מוצא. עכשיו יש לי עוד כמה חברים רווקים, אבל אני לא רואה אותם עסוקים בזה כל היום, והם אמנם חמודים ומבינים שקשה לי אבל הם חיים בטוב בסה"כ,גם לבד. ואני? אני פשוט לא טיפוס של לבד. אולי זה כי כבר טעמתי אהבה, גדולה. יש לי הרבה טוב בחיים זה נכון ואני מודה על כך.. אבל, אבל הכל אפור. כשאין עם מי לשתף כשקורה משהו מצחיק/עצוב. כשאין את מי לפנק ועם מי להתפנק. כשאתה חוזר בערב לדירה ריקה (וכאן יגיד החבר שלי, 'אני אגיד לך מה הפיתרון-נטפליקס' ואני אתחלחל מהמחשבה שבת זוג היא עוד אמצעי להעביר את הזמן/לבלות אז סדרות יכולות להיות תחליף כביכול), ואין אפילו את מי להזמין לארוחת ערב ספונטנית.. ברור שאני כן מחפש מישהי מסוימת מכל מיני בחינות וזה מצמצם קצת.. וברור שכמו כל אחד יש לי את ה'שריטות' והעקרונות שלי אבל חשבתי שהיה הגיוני שכבר הייתי מוצא מישהי די דומה שמתוך האהבה נדע גם להתגבר על הפערים שיש (כמו שתמיד יש בין שני אנשים..). בסה"כ אני אישיות די נוחה. אז.. אז שמישהי שמתאימה לי כבר תאהב אותי ושאני אוהב אותה ויהיה שמח לכולם! אוף :( ובנתיים מה אני אמור לעשות??

אני כותבת ומוחקת כמו ילד שלא יכול לעמוד על שתי הרגליים וקופץ מרגל אחת לשנייה היום אפשרתי קירבה אלייה ממש בלי מחיצות בלי גבול בחלקים שקשה לאפשר קירבה ...בעבודה על הכעס שבגוף ...כמה כאב עלה ..כמה שיתוק של הגוף כי אסור אני לא יודעת העור שלי דק כמו שממית ... אודי....הכל מדובר הפחד הכעס השיתוק וכל פעם שהגוף שלי מגיב ככה אני מבינה באיזה עולם חייתי ... לא יודעת מה אני רוצה כאן ומה אני צריכה אולי רק להיות ....להאחז גמר חתימה טובה אומרים לא יודעת מה זה .. מרגישה שהוחתמתי לתמיד בלידתי ...שיהיה טוב שנהייה טובים שנעשה טוב בזה אני מאמינה ולכולם סליחה שלא עונה ולא קוראת לא מסוגלת כרגע כלום ובמבי ....לא יודעת אם זה עדין הבאג הזה והתגובה המעצבנת של דוקטורס או הקושי לחזור ...אוהבת אותך ומחכה לך כאן בשקט

... ואני, נראה לי, עושה חשבון נפש כל שנייה, כל השנה. ומתענה וצמה ומסתגפת בדרכי הייחודית כל רגע נתון. הי כולם, אאחל למצוא משהו חדש וקצת שונה. אולי חי. אולי בריא. סוריקטה

מייחלת שתמצאי את הרגעים האלה. איתך שירה

מאחלת לך להיות הרבה פחות נוקשה עם עצמך. שתלמדי לאהוב את עצמך ולהרגיש טובה וראויה להערכה! כמו שאת אכן ראויה! את עושה דרך נפלאה אגב. רואים! גמר חתימה טובה לכלם וגם לך. מתנצלת אם חלילה פגעתי במי מכן תודה על התמיכה והרגשת השייכות והנראות. מיכל.

_

אתם לא מבינים כמה אנרגיות מושקעות בלהצליח להיות, והסיבה לא ברורה לי בכלל. אתם לא מבינים איך אי אפשר להסתדר במסגרות. אתם לא מבינים מה זה אפילו לא להצליח לפנטז על זה שאתה נוהג באוטו. ולא, לא הקטע הטכני. כן, בזה, אולי אני יחסית טובה. כי מה זה טכני. בלי קשר. זה לנהוג ולהשתלב בתנועה. זה לשרוד הפתעות. זה לשרוד תגובות תוקפניות. זה להיות במקום שאוכלים אותך בלי מלח.  אתם לא מבינים מה זה להחזיק מפתחות/שלט של אוטו ביד בלי להישרף. אתם לא מבינים מה זה לא להצליח לגדול. אתם לא מבינים מה זה אפילו לא להצליח לפנטז שאתה נוסע לחו"ל, או, בואו נעשה את זה יחסית פשוט יותר - אפילו לטיול בארץ. ופשוט עוד יותר. אפילו ליום, שעות האור, בלי לילה מחוץ לבית. לבד אין צ'אנס. ולבד אפשר לאבד אוריינטציה אפילו במקומות שאנחנו בהם אלפי פעמים. אתם לא מבינים את הקושי העצום לצאת מהבית מהכליאה בסופי השבוע בהם אין תכנון. אתם לא מבינים מה זה בכלל לא להצליח לפנטז לערוך איזה אירוע שיש בו כמה משתתפים. אתם לא מבינים שאם זה משהו שלא חוזר על עצמו יום יום ושעות ביום הוא מתפרק וצריך להרכיב אותו מחדש מאפס. הוא כבר לא מזוהה יותר. לא נשמר אפילו בחלומות. אתם לא מבינים מה זה בכלל לא להצליח לפנטז על קשר קרוב. שלא לדבר על זוגיות.   אתם לא מבינים מה זה לא להצליח אפילו לפנטז אף לא פעם אחת, על זה שהייתה יכולה להיות לך משפחה. שיהיה לך בבית חדר ילדים. זו לא אופציה. אתם לא מבינים כמה זה שורף לגור בתוך בית ולא זרוק ליד פח ביוב בחוץ. אתם לא מבינים מה זה לישון במיטה ולא על בטון. אתם לא מבינים שבשביל להצליח את זה אני צריכה שלושים מיליון אביזרים, כולל תרופות ובלי שיהיה סיכוי שמישהו יראה אותי, כשהדבר הכי גרוע הוא להסתקרן איך זה נראה מבחוץ ולצלם את זה. אתם לא מבינים מה זה להחזיק מקרר בבית. לא מבינים מה זה למלא את המקרר. אתם לא מבינים מה זה להרשות לעצמך להשתמש במזגן. אתם לא מבינים מה זה להצליח לשבת על הספה בסלון (אני לא מצליחה עדיין). לצפות בטלוויזיה (לא מצליחה עדיין). לבשל לי (לא מצליחה עדיין). לתלות תמונות ולהוסיף קישוטים לבית (לא מצליחה עדיין). אתם לא מבינים שאני לא מצליחה לחזור לנגן, לחזור ליצור (לחזור זה יפה, כי פעם קצת יכולתי). אתם לא מבינים את הבום של ההזדקנות בתאוצה. אתם לא מבינים מה זה להשתמש במוצרי טיפוח (לא מצליחה). אתם לא מבינים שלקנות לי תכשיטים במתנה זה הכי לא. אתם לא מבינים שעכשיו אני מרגישה שדיברתי יותר מידי וראו אותי יותר מידי וזה הזמן לעוף מפה. אתם לא מבינים את המשאלה שלי לחונך. ומחכים מרחוק שאני אצליח לבד. חכו עוד כמה עשרות שנים. חכו. אני מקווה שאסגור תבסטה הרבה לפני. אתם לא מבינים מה זה לא להיות מסוגל להגיב בזמן אמת. לא לדעת בכלל מה קורה בזמן אמת. לא לדעת בכלל מה קורה בזמן אמת. אתם לא מבינים מה זה להצליח להגיע לאירוע מבלי לברוח, ולהצליח טיפה להתמוסס רק אחרי כמה שעות, ואז הוא נגמר. וגם זה רק בשנים האחרונות. אתם לא מבינים מה זה להוציא הגה. אתם לא מבינים מה זה אומר כשאני מבקשת עזרה. אתם לא מבינים כלום. אתם לא מבינים שפעולות שנראות לרבים מאיתנו פשוטות הן ממש ממש ממש לא טריביאליות עבורי. עד כדי לא ריאליות. ואני מבקשת הסבר ולא מקבלת, כי בעיניי האחר זה פשוט. אני שומעת בלה בלה בלה. ואני רוצה לדעת מה התהליך. במקרים שהוא די ברור וכולל הענפים של תקלות אפשרויות. שיתנו לי יד ויליכו אותי במדויק, עד כמה שניתן הסתברותית. אתם לא מבינים את זה. כן, כולנו בני אדם וכל זה ובכל אחד יש חלקים וכל זה. אתם לא מבינים. 1. זו השלכה - אלו לא אתם אתם. 2. כתבתי את המילים לפני יומיים. 3. בכוונה שירשרתי לעצמי, ומעדיפה שקט. סוריקטה

כואב ועצוב כל כך ממש קשה לך... אני יודעת יושבת לידך בשקט... ינשופים

סוריקטה ... ועדין רוצים עד מאוד להיות אתך בקושי ולגבי החונך ...יש דרך אחת שאת יכולה לקבל עזרה וזה דרך ביטוח לאומי להוציא נכות את צריכה 40 אחוז נפשי ואז את יכולה לקבל סל שיקום שכולל בן השאר חונכת או חונך .... לא משהו ...לא דרך אבל נראה לי שכדאי זה גם מבטיח קצבת זיקנה גדולה יותר ואני אישית בהחלט חושבת לכיוון כי עוד כמה שקלים לזקנה שאין לי כלום יכול לעזור מקווה שזה עוזר לך ולא מקשה עלייך ...אם כן זרקי לפח אביב

הי מיכל, היום יום ראשון, ערב סוכות, שנקרא גם, אאל"ט, פשוט חג. נוקשה וגם גמישה. חלקים כאלה וגם כאלה. אחרת, כנראה, לא היה ניתן להצליח לטפל בי כפי שנעשה עד כה. שלך, סוריקטה

הי ינשוף, את מאד חמודה. לא מגיע לי. תודה, סוריקטה

הי אביב, הניסיון שלי לפנות לבריאות הנפש שלח אותי הביתה, מתוך סוג של אני לא חומר מתאים וכאלה. יש לי מחשבות עגומות בעניין הזקנה, כן... הכי קרוב שאני יכולה להעלות על הדעת כ'חונך' הוא שאיזו דמות (כבר יש לי כמה כאלה עם שם ופנים בדמיון, אבל רק שם, וזו גם התקדמות) שתצא איתי לטיול יום אחד באיזה מקום בארץ. היא תנהג ותוביל ליעד ואני אתלווה כמו ילד קטן. סוריקטה

יודעת בוודאות שהמון פעמים אני ..עצמי..לא הבנתי דברים שכתבת .. לא בגלל שאת לא היית מובנת בכתיבה שלך ..אלה בגלל חוסר ההבנה שלי..אייך את אומרת..באג שלי דפוק.. רוצה לומר לך בכל הכנות..שהלוואי ונכדתי המיוחדת שגם היא אוטסטית על הספקטרום..תהיה כל כך ברורה..וכל כך עשירה בהבעה בכתיבה שלה..ובהסברים שלה כמוך !! הלוואי ..והלוואי..מייחלת זאת לה..וגם לנו כל בני המשפחה שסביבה..לא יודעת אם ענין הגיל הצעיר שלה משחק כאן תפקיד..היא רק עכשיו בת 6..ולא רואה אצלה שום ניצנים שמראים משהו שמתפתח לכיוון הזה מה דעתך..?? מתי אפשר לדעת אם יפרחו אצלה ניצני הפריחה שלה?? אודי האם אפשר בכלל לחזות את ההתפתחות של אוטיזם על הספקטרום.?? אוהבת אותך חטולית

הי חטולית, תודה. חכמה של בדיעבד ומורכבות, כנראה, כל סיפור ייחודי בפני עצמו. עם זאת, מניחה שאם יש דמות טובה במיוחד בסביבה - זה עשוי לעזור. היה ויש לי מטפל כנראה טוב במיוחד. למרות שהרבה דברים התפספסו כי הגעתי מאד מאוחר. גמר חתימה טובה וצום מועיל, שלך, סוריקטה

מה תוכלי לספר על נכדתך המיוחדת? במגוון תחומים? במה היא חזקה? האם ומה מרתק אותה? סוריקטה

אודי יקר וכלם, היא הייתה אשת הסוד שלי..יכולנו לדבר על הכל. ניסיתי וגם היא לחפש מקורות תמיכה. זה לא צלח. השגנו המון, בעיקר היא אמרה "אומץ" לשתף ולעמוד על שלי, לעמוד מול הוריי. רציתי להשיג גם חברות אמת אבל לא הצלחתי...כל אימת שניסיתי ברחתי כל פעם מחדש. רק ממנה לא ברחתי,נקשרתי. אני תוהה אם עכשיו כשכבר לא תהיה אשת סודותיי ורגשותיי אנא אפנה? האם אנסה שוב למצוא חברת אמת? האם הטיפול עזר לי בכך? כי הייתי בקשר כזה??? יש מחסומים רבים כנראה...שוחחנו על כך. אבל כל פעם מצאתי תרוץ למה לא לשתף חברה. בעיקר כי הן לא נראו לי פנויות או קשובות או אמיתיות...הכל נראה לי ביקורתי או לא אמין. ועדיין. היא כן הוכיחה אמינות וקשיבות. אך בעולם האמיתי הכל אחר. האם באמת הטיפול הוא מעבדה? מקרוקוסמוס של העולם בחוץ? אני זקוקה למישהו שמבחוץ ידרבן אותי ויאמר לי שאני אמיצה אולי??? היא נתנה לי ביטחון של אומץ ואפילו שכמעט התקרבתי לחברה כך זה לא צלח....אין לי חברות. עדיין. כלן חברות ב"כאילו" בסתם שלום שלום. חיוכים וכו. המון כאלו ואף לא אחת אמיתית. האם הפרידה תאפשר לי למצוא אחת כזו? האם הפרידה תגרום לי להתלות? כי גם זה מפחיד אותי שלא יקרה....שפתאום אני אצטרך ואזדקק למשהו גדול. פחדים. עכשיו אני יודעת שאני יכולה לבד להתגבר על הכל. יש לי אותי!!!! אבל האם אוכל להתגבר גם יחד עם מישהיא אחרת מלבדי??? והאם הטיפול דווקא הנציח את אשת הסוד הבלעדית? זה ייתן לי אפשרות לצמוח??? המון תהיות בקשר לכך.... התעמתתי עם הוריי...התעמתתי עם הפגיעה ועמדתי מול למרות ההכחשות.. אני בטוחה בעצמי. ויכולה לבד. אבל זה נשמע שאשאר בבדידות תהומית....זה גורם לי לעצב. גמר חתימה טובה. שלך, שלכן, מיכל

הבדידות הזאת הלבד ... מטפלת היא לא חברה את זה את יודעת ... הבדידות הזאת זה משהו שלהרגשתי תמיד יהיה ...בזמן הפגיעה היינו שם לבד ..במקום הזה בשבר הזה שהנפש שלנו מתה בו לא היה אף אחד ...השבר הזה שם בלב .. צריך ללמוד לעקוף אותו וללמוד לחיות איתו יחד ...ומשם לצמוח ולגדול ...לאפשר וכן זה קשה לא לחפש ישר את חברת הנפש ...סתם להיות עם אנשים אבל להיות ...ואז לאט לאט לתת אמון ולהתקרב ... אנחנו כאן אתך

מיכלי מאמי הכל תלוי רק בך..בדרך שתבחרי .. יתכן ויקח זמן ליצור קשר חדש אמיתי.. אבל שווה לנסות ..אין לך מה להפסיד חטולית

הי מיכל, ממש מאמינה עבורך שכן, זה אפשרי. בהבדל - קשר יותר סימטרי, אני מניחה. גמר חתימה טובה, סוריקטה

מיכל יקרה, מבינה את המשאלה ואת המקום הטיפולי שבו אנחנו שם על כל ההיבטים. גם אני הודפת ובודדה וחשה לא מובנת. מקיימת קשרים מינימליסטיים ותמיד דרוכה ופוחדת להפגע. מאחלת חל שתמצאי את המקומות הנכונים עבורך. חתימה טובה שירה

קראתי אותך. גם למטה... מאמינה בך וכולנו לא תמיד מובנים. הכי חשוב שאנחנו איתך, מנסים יחד. וגם אם אנחנו לא מובנים לך או כפל משמעויות או שאודי לא מובן. תמיד אפשר לבקש הבהרה...ואנחנו מוכנים לנסות ולהסביר. יודעת משהו, גם לאחרים לא הכל מובן וזה בסדר. זה אומר שאנחנו אנושיים. בנוסף החלק של התמימות..וואו..יש פה נראה לי לרוב הכותבות אם לא לכולנו...האמון כמה דובר עליו...זה קשור! מאוד קשור. האי אמון או האמון המוחלט זה חלק מאוד נכבד בעולמי. מאמינה שהתמימות/ילדותיות שבי הובילה אותי לכל מה שקרה לי.... מאמינה שהכותבות כאן מאוד קרובות לזה ולכן את ממש לא אאוטסיידרית! יש המון מכנה משותף לכולנו. והקטע של ההבנה.. וואו מליון פעם לא הבנתי את המטפלת והיא לא אותי. אבל התגברנו על הפערים ונסחנו מחדש. ;) איתך.

היי מיכל, רק עכשיו מגיעה ויכולה להגיב - לפעמים מרגישה,שיש משהו מאד בסיסי מובנה שפחות מבינים. השבוע צפיתי ביו טיוב בקטע מ'יש לי שאלה' על אוטיזם. ואליהם, רובם, המתקשרים שבהם, איש בדרכו, הצלחתי להתחבר, למצוא דברים משותפים מתוך הבנה עמוקה. מה קרה פה בקבוצה ששיבש עבורי ברמות, או מה קרה איתי ולמה עכשיו (שזה כבר לפני יותר משנה...)? סוריקטה

את יודעת יקרה כמעט הלכתי אחרייך לכתוב לך שם למטה ...ובוחרת שלא כי מגיע לך להיות למעלה . אני יודעת שזה לא רק מול מילים שלי כבר הבנתי את זה ... וזה עצוב שהבאג הזה מוחק רק מילים טובות ויש המון המון כאלה כאן ... אבל יכולה לדבר רק בשמי , ואת לא אתגר את אישה יקרה ואהובה כאן למרות שקשה לך כרגע להבין בעיקר שאת מאפשרת לנזקי העבר לצבוע את כל עולמך ... אתך באמת אביב

הי אביב, המילה אתגר נאמרה כאן בהקשר אליי (בעניין אחר, אמנם), ובכל זאת נראה לי שהיא מתאימה להרגשתי כרגע. 'לצבוע את עולמי בנזקי העבר' משפט יפיפה, ואני כל כך יודעת ומכירה. אבל למה. למה עכשיו ובעוצמות האלה? ולמה כל הטוב שאני עושה בכלל לא נותן אותותיו על כף המאזניים? גמר חתימה טובה, סוריקטה

תקשיבי לשיר מושלמת של רמי קליישטן וקרן פלס אתמול רציתי לשים לך אותו ... ואני יודעת שאין כזה דבר מושלמת ובכל זאת כל כך מתאים לך אביב

שבוע שעבר היתה רגע של חיבור ושל קבלה היתה קבלה של החלקים הם אני והסיפורים שמספרים הם שלי.... היתה הקלה והיה שקט בפנים. כעבור זמן קצר השקט הזה הפך לכאב בלתי נסבל ולמצוקה נוראית. עכשיו אינני מסוגלת להמשיך.... שום דבר לא מרגיע, רק ניתוק, אבל רק חלקי כי אני צריכה לחזור להיות נוכחת ואז אני נזכרת ואז אני רוצה למות....אני לא יכולה לשאת את הכאב....

את יודעת מה אודי אומר על זה שהכאב הוא חלק מלחיות ....כן זה קשה לשמוע ולהבין ולהכיל .. אבל את בדרך הנכונה בדרך לחיות ולא לשרוד את יודעת כמה ירקתי דם וכמה כאב היה ועדין יש ובכל זאת לפני שנים הרגשתי שאני שורדת ולא יותר היום אני מרגישה חיה אני מרגישה דברים ולא רק החלקים מרגישים . אתך בדרך שלך לא פשוט וגם אף אחד לא יכול לקחת את הכאב ... אם תתני לכאב מילים וצבע וצורה יהיה לך יותר קל 💜💛💚 אוהבת המונים ומקווה שברורה לא ממש ברורה לעצמי כרגע

ינשופית מתוקה שלי חכמות ובעלות ידע רב ממני כבר אמרו בעבר ועדיין אומרות את דברן.. את חזקה יותר ממה שאת מאמינה על עצמך.. התהליך לא פשוט בכלל..אבל ממה שלמדתי..אין קיצורי דרך.. מרגיש לי ..שככל שהזמן עובר את בכל זאת מתקדמת צעד אחד קטן בכל פעם מחדש.. אולי אני טועה..והכאב הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך כולו..בעצמו.. כשכואב..אמרה לי המטפלת שלי..זה אומר שאת מעבדת את הדברים ונותנת להם מקום גם אם אחרי זה בא לך לברוח..להתחבא..או אפילו להכחיש.. מחזקת אותך בחיבוק אחד גדול עד אליך אוהבת אותך חטולית

הי ינשוף, רק לומר שאני עדיין במקום השורד ומאד מבינה אותך. כך נראה לי. מאד. גמר חתימה טובה, סוריקטה

כואב להרגיש.. מובן. אך מצטקפת לחטולית. גם המטפלת שלי אמרה כך. סימן שיש "עבודה" זה מראה על התקדמות.... קשה רק " לשרוד" מקווה שיהיה מעבר לזה והכאב הוא סימן שאת חווה דברים ומשילה הגנות...יש מחיר להסרת ההגנות אבל זה מתאזן אחר כך. איתך.

תודה לכן.... אביב , חתוליטוש וסוריקיטה יקרות במצב לא טוב...

איכס... סוריקטה.... בעעעע אודי הי, כתבת בתגובה להודעה שפתחתי - "למה לעזוב את זה? למה לא לנסות ולהיות מובנת? שיבינו? שתביני?" אודי, כמה מילים כתבתי כאן, כמה זמן, כמה פעמים אמרו לי שאיני מובנת (מי שהעז). בהתחלה עוד יותר ולאורך כל הזמן. כמה כתבתי, וכנראה היה בתוך כל זה קול שלא נשמע (כל/קול). לא יודעת מהו, איפה הוא, או להסביר אותו. העזרה שאני מבקשת ואולי אינה מוגדרת, וגם אין אוביקט ברור אליו היא מופנית, היא אולי למצוא אותו. את הקול. הוא נמק. זכרו שאני על הספקטרום האוטיסטי. אנא, רחמנות. אולי ההגדרה בפני עצמה תעזור. לילה טוב, סוריקטה

סוריקטה יקרה לי, גם באין מילים, רק להגיד לך שאת מובנת לי ונוגעת. שלך שירה

דאגתי לך תודה שניכנסת הוקל לי קצת ....הייתי רוצה באמת לחבק אותך אל ליבי קראתי כל כך הרבה דברים שכתבת עכשיו ואז מחפשת את הדרך להגיע אלייך את בסדר לאט לאט נמצא את הדרך אלייך ואת אליינו ח ליבי אל תוותרי .. ❤💙

שכתבת בעבר על ההגדרה של הרצף האוטיסטי ..זה עזר לי להבין את הקושי שלך לגבי כפל משמעויות במילים ... גם לגבי המילה שהשתמשתי בה כדי לתאר את התרגיל שניסיתי עם עצמי ....המילה הזו שכל כך הקשתה עלייך -הניסוי הכוונה שלי לא הייתה לניסוי כמו מעבדה וכאלה הכוונה שלי הייתה לתרגיל שאני מנסה עם עצמי .... אולי זה יעזור למצוא את הקול שעבד לך ..והקולות שנשמעים בזמן האחרון הם יפים לא פחות הם אמיתיים והם חלק מהמכלול המדהים שאת ... חיבוק אביב

זה באמת אתגר. לגעת בי ושאאמין לכם. ולא לוותר. סוריקטה mp

היו הרבה דברים שנפלו ב'כפל משמעות' ולאו דווקא שלך, אביב. ולאו דווקא ה'ניסוי'. יותר מילים של אודי שהפסקתי להבין. אני חושבת. אבל זה הרבה מעבר לעניין של המשמעויות. חרדות אחרות ברמות קיצון שמשבשות לי. נמחק לי. ולא באג טכני. סוריקטה

אחרי כל הבאגים וההודעות שכתבתי והתשובות שהשבתי שוב ושוב ונמחקו והנסיונות לשחזר מה רציתי לומר התייאשתי והלכתי. ומילות הפרידה החמות שלך אודי והמילה געגוע שלרגע הפתיעה ואולי אף ריגשה, הרגשתי שאינן מיועדות אלי. שוב נאלמתי ונגמרו המילים. מכל העצים וכל הדברים החשובים שנאמרו ואי אפשר היה להמשיך עד מיצוי כאילו כל פעם נגדעו הענפים. שולחת לכולכן ברכת שנה טובה, שתהא השנה טובה אליכן, שנת מפנה, שנה קלה יותר שתאפשר צמיחה. וגם לך אודי, שנה טובה ומאושרת, מלאה בעשייה מספקת, בריאות והנאה. שלכם שירה

שמחה שבאת כותבת מהר אולי עוד אודי יעלה את זה היום בפורום אתם ואנחנו דוקטורס כתבו מייל וביקשו לצלם את הבאג ולשלוח אליהם ....הם לא מאמינים שיש באגים וכן אודי כאן אני מצטרפת לסוריקטה נדרשת כאן העזרה שלך ...כי כשלא מאמינים לנו זה ממש מטלטל ושירה מתוקה ברור שהכל מכוון גם אלייך ... את חסרה כאן ....בואי ושנה טובה ונפלאה גם לך

הי שירה, סוריקטה כנראה מגיעה לכאן הכי לא בספונטניות ולא יכולה להתחרות עם זה. הפורום ואני לא מסונכרנים בשעות וזה לא עוזר לי. ראיתי שאודי רשם געגוע. אני לא מבינה. לא יודעת מה זה אומר עליי שלא ננגעתי. גם אני ראיתי את עצמי בחוץ. מודרת. לא חלק. אני, למשל, לא יודעת לשקר ולא לתחמן וכד'. אז דוקטורס - לא, אנחנו דוברי אמת. בכל אופן, אין לי מושג איך לפעמים אנשים קולטים מהרגעים הראשונים את המהימנות והאמינות שלי. אבל לפעמים יש כאלה שירכבו על התמימות שלי והיותי החולייה החלשה. אבל מה, כן פינטזתי (לא הייתי יכולה לבצע, זה דבר אחר) לפברק צילום מסך של הבאג פה, בפוטושופ. כי עצבנו אותי שלא האמינו וגם הקור בתשובות. לא איחלתי שנה טובה כי זו לא האמת שלי בשלב זה. מניחה שיש מי שכועס. לא יודעת למה רשמתי את זה כאן. כמה פעמים רשמתי 'לא'... סוריקטה

המילה נגעה כי לא ידעתי שאפשר, כי המטפל שלי אף פעם לא השתמש במילה הזו, ולכן ריגש אותי שאיש טיפול יכול לומר את המילה הזו. ובכל זאת לא הרגשתי שאני מן הנמענות למרות שניסיתי.

אודי וכולם, הבטחתי ולכן אשתף. מעניין שאין לי צורך מיוחד לשתף בפרידה עצמה. יותר ברגש שלי היום אבל אשתף אתכם בכך בכל זאת. אז. נתתי לה את המתנה וחייכתי כשהיא הגישה לי בדיוק את אותה המתנה רק בלי חריטת שמי. היא העניקה לי מחברת מיוחדת (כי אני כותבת הרבה) עם מילים מתאימות לי ;). כתבתי לה מילים כל יום קצת עד הפרידה וגם שירים והענקתי לה אותן. גם היא נתנה לי מילות סיכום וחיזוק. אמרתי לה שהיא תחסר לי שאני אוהבת אותה ואתגעגע. היא אמרה שהיא אוהבת אותי, היא מאמינה בי, בקשרים.... אבל היה חסר לי מה שלא נאמר, ופה מגיעים הרגשות שלי. היא לא אמרה שתתגעגע :( והנה פה אודי אמר את זה במפורש!!! ואני כל כך הופתעתי שכתבת את זה אודי! באמת ???? להתגעגע לפורום? אלינו?? אתה יודע, כשאמרתי לה שאני אוהבת אותה היא בקלות אמרה " גם אני אוהבת אותך" וזה ריגש אותי ואפילו דמעתי יחד איתה!!! אבל כשאמרתי שאתגעגע אליה היא לא הגיבה.. ולא פעם אחת, בכמה פגישות הפרידה אמרתי את זה והיא לא. מה שכן אמרה שזה באמת עצוב כשאמרתי שעצוב הפרידה... היא אמיתית!אני היום מאמינה לה כבר כשהיא אומרת לי דברים. פעם לא האמנתי לה.. והנה כשנשמט הגעגוע. אולי זה מראה שלא היה לה כל כך טוב איתי...אמרת שמתגעגעים למשהו טוב.. ופתאום אני מתחילה להרגיש שאולי היא פשוט תשכח אותי מהר ומיד יכנס מישהוא אחר במקומי כי יש המון שמחכים לה.. והיא כל כך עסוקה!!!!!! אני מתנחמת בכך כרגע שיש חגים ובמילא היה קשה למצוא זמן לפגישה בין. ולא היינו נפגשות בתקופה הזאת...האם זה אומר שעשיתי טעות כשנפרדנו??? אני לא חושבת כך אבל פתאום הקשר הזה שהיא אומרת שהוא מעבר לזמן...( קנתה לי ספר כזה פעם) משהו בסגנון הנסיך הקטן או גונתן לוינגסטון השחף. לא יודעת מבולבלת קצת...צריכה לתת זמן לפרידה. והחג היה עליי..בישולים, אירוח שהוא בכלל בבית של חמותי שנפלה ערב חג והייתה מנוטרלת וזקוקה לעזרה. הכל הבאתי וארחתי ועייפות נפלה עליי יחד עם עצב. היא הייתה אומרת לתת לזה זמן, שהכל חולף. . ..מה שנשאר לי זה לחשוב מה הייתה אומרת לי..והזכרונות הטובים. אולי. מתגעגעת אליה. חבל שהיא לא. אבל טוב שהיא לימדה אותי לאהוב את עצמי יותר..ואני מאמינה שהיא כן אוהבת אותי בדרכה שלה. ...אודי, קשה לי,אף פעם לאהיה לי קשה עם פרידות כי פשוט מחקתי אנשים מחיי, וכשנפטר מישהוא קרוב לא בכיתי בכלל..המשכתי..כאילו מעין מחסום אולי. כמו היה נגמר הלאה...ופה כאילו שהיה הכרח להקשר כל כך ואז להפרד...קשה. לא בטוחה אם היה עדיף לא להקשר מלכתחילה. אבל אז לא היו תוצאות לטיפול כל כך משמעותיות....מבלבל. להקשר במחיר של פרידה?? קשה.

מיכלי הכותרת שלך הזכירה לי את המילים האלו .... "ואם נותרת והבדידות חובקת ואת פוסעת בכרמים לאט, את תחכי על כן כל כך בשקט נפרדנו וחייכנו במבט" בפרידה יש כל כך הרבה רגשות תשהי איתם אל תמהרי את לא לבד היא אתך בלבך היא תמיד תהייה שם זה געגוע . שבוע שעבר יצאתי מפגישה כולי מפורקת מה שאסף אותי היו מילים של המטפלת הקודמת שעברו לי בראש (מעבר לתמיכה שקיבלתי מהמטפלת הנוכחית ) אז זה שם תמיד .. גם היא תתגעגע אלייך אבל בדרך אחרת ,היא תזכר בך בכל מיני דברים היא תחשוב עלייך על הדרך שאת עשית על הדרך המקצועית שלה על המסע המשותף שלכן . הפגישות הן עבורך הפרידה הייתה והתמקדה בך ...את המחשבות /רגשות /קשיים געגועים שלה היא תשתף בהדרכות לא אתך וזה בסדר .אתן לא חברות היא עדין המטפלת שלך. היא לא תשלח לך סמס גם אם ממש תירצה לדעת לשלומך היא תחכה בשקט עד שתיצרי קשר אם בכלל... אין סימטריות בקשר הטיפולי ואין סימטריות בפרידה .... מה שחשוב תזכרי שהיא הייתה ועדין דמות טיפולית אוהבת שאכפת לה ממך ... זה הזמן והמקום לתת לכל הרגשות לצאת ולקבל מקום .....גם לכעס והתסכול והעצב והכאב ....לצד הפחד מלצעוד לבד (את יכולה )והרצון להשאר חשובה עבורה ... אתך כאן ...אביב

תודה אביב יקרה, את כל כך צודקת. אין סמטריה בטיפול בעניין הזה.. היא לא צריכה לעבד את הרגשות שלה איתי ומעולם לא תצור קשר כי זה צורך שלי.... כל הרגשות שעולים חדשים לי כל כך. קשה לי פתאום ולמרות שלהפרד היה רצוני שהיא כבדה...קשר היה לב ליבו של הטיפול ועדיין מסובך לי. האם כדאי היה להקשר ולאהוב ובכל זאת להפרד?? עדיין בדילמה הזו...

מה את חושבת היה כדאי ? האם הכאב הזה העכשוי של פרידה היה שווה את המתנת שהקשר הביא איתו ??

אודי ברוך שובך ציפור(ה) נחמדת .....מקווה שהיה טוב ומועיל . ולכולם ...אני כל כך התרגשתי שהייתי חייבת לעצור הכל ולהביא לכאן .. https://youtu.be/sCJh9YcrL3k זה נכתב עבוריינו ממש .... שיהיה המשך שבוע קל וטוב

מצטרפת אביבוש...בדיוק השמיעו היום את השיר הזה ברדיו וכן די מתאים. ברוך השב אודי. מקווה שנהנת בחג.

שלום אני מנסה לצמצמם בפחמימות רעות ובראשם סוכר. במטרה להרזות, לישון פחות (נחנק במהלך השינה) ולשפר את המצב הבריאותי הכללי הכולל שומנים בדם. מה מפריע לי לצרוך פחות- - התקפי עצבים - באים בעקבות ירידה בכמות המתוקים ופחמימות. חושב להתמודד עם ואבן מרופא משפחה וספורט. - ברגע שאני מרגיש רע כתוצאה מהגמילה כפי הנראה או סתם החוסר בהנאה ממתוק זה מפריע לי ללמוד, שזה עיסוקי העיקרי ומאוד חשוב לי. אני גם צריך כמות מסויימת של פחמימות עם ערך גליקמי נמוך בלי סוכר שהמוח יוכל לתפקד, בלי קשר למתוקים. מה גורם לי לצרוך יותר- צריכה עודפת של פחמימות וסוכרים שמובילה לעלייה משמעותית במשקל באה בתקופת לחץ, למשל בתקופת בחינות באוניברסיטה. פה חשבתי על להוריד את קצב הלימודים לפרוס אותו על פני יותר זמן ולנסות לעשות דברים נוספים שיגרמו להנאה , התנתקתי מהרבה אנשים בעקבות מחויבויות אחרות ויהיה קשה לחזור לקשרים איתם או עם אחרים או חדשים עקב אותם מחויבויות. אני חושב שצריך יותר לשבור שיגרה ולעשות דברים כיפיים ומהנים עבור עצמי, לא בטוח מה לעשות בדיוק. בנוסף אני רוצה לרדת בכמויות בהדרגה וזה עדיין לא הצליח לאורך זמן נסיונות העבר. מה דעתך? האם יש רעיונות נוספים? אני מעדיף בשלב זה לא לפנות לאיש בריאות הנפש. מקסימום אלך שוב לדיאטנית. תודה רבה ושנה טובה,

כולן/ם יקרים וכולם אהובות/ים לברך את כולם השנה ממש לא פשוט לי...בא בדיוק לאחר יום השנה ה..8 ..לפטירת אבי.. ורוצה לומר שמרוב שמותשת כמעט ואין לי מילים חכמות ויפות ואז הכל נשמע ..מוכר..עייף..משומש..ולא בא לי.. אז ..שנה קלה שנה מעושרת..כי הטיפולים עולים הון..אז לפחות שיהיה מאיפה לממן שנה שבה השמש תאיר לא רק את הבוקר אלה גם תחייך את החיים באור רך ומלטף שנה מאחדת את כל הלבבות לכולן שנה שהשיתוף בכל עשיה תהיה סיבה טובה לקום כל יום מחדש בשמחה ואודי..אתה נוסע .. אמר הגר"ח הגאון חיים קניאבסקי.. שר התורה ..ואני מצטטת " לכו..סעו..לחייים ולשלום..וחיזרו לחיים ולשלום.. ", וזה כמובן מכוון לכל מי שנוסעת..או רק הולכת לביקור..לכל מקום שיוצאים מהבית לשם.. בהמון אהבה חטולית

אודי אני במצב ממש לא טוב גרוע אפילו פגישות שלמות בזמן האחרון אני לא נמצאת ויוצאת ממנה במצב מפורק שבועט אותה ישר ...כמובן שחוזרת הייתי שם בטיפול הקודם הכל מדובר ובכל זאת ...אולי זה כמו ההודעה הזו שלך של החופש אולי אני מחכה שהיא תעיף אותי ...... אני עוברת המון דברים שאמורים להיות שמחים והנשמה שלי מתה... ואודי ...... כואב הבור הזה שבוחרת לא לתת לו מילים ... .כל כך כואבבבב

שנה טובה אודי תודה רבה שאתה כאן ונותן עוגן לאחז בו. תודה על המילים והתובנות.. מאחלת לך שנה מלאה בכל טוב לבנות היקרות- חברות כמו אחיות מאחלת לכן שנה טובה... שנה של ריפוי, שנה של בריאות הגוף ובריאות הנפש תודה שאתן כאן. ינשופים

שנה טובה שנה של בריאות הגוף והנפש שנה של תהליכים וצמיחה אוהבת המון

ינשופית מתוקה שלי תודה על כל הברכות הנפלאות שלך מי יתן ותהני גם את מאותן ברכות שבאות מתוך ה💞 שתהעה לך שנה שתראי את עצמך כמו שאת מייחלת לעצמך אוהבת אותך חטולית

הי במבי, והי אודי וכל המציצים - מצטערת על ריבוי ההודעות. בעיקר על שהן יצאו פסיכיות וייתכן שעשיתי פה רושם מה זה לא שפוי. במבי - ראיתי שניסית לפנות בבקשה לסיוע מול דוקטורס, וענו לך משהו בסגנון שאני מניחה שתפסת כהדהוד של 'נדמה לך, נדמה לך, נדמה לך'. גם אני פניתי בשעתו, כי *באמת* הייתה לי בעייה טכנית שנמשכה חודשים ארוכים ואמרו לי שלא מצאו בעייה. באמת הייתה בעייה טכנית. באמת הייתה. צוות דוקטורס - במבי לא ממציאה. יש עניין של 20 תווים, וכאן אפשר להוסיף רווחים עד לעשרים תווים וסגרנו את הפינה. אבל לא רק. אני חושבת שאולי (זו רק השערה) אם מתמהמים בשהייה בעמוד, נוצר הקטע הזה עם ה 70 תווים שאין ממנו מוצא גם אם נוסיף הרבה מעבר לשבעים תווים, אלא רענון בלבד. רשום 70, לא 20. באמת 70. 70. שבעים. גם אצלי. ואיני מכירה את במבי ואין לנו שום קשר למעבר למה שרואים כאן. לא ירדנו לאי שפיות עד כדי כך. אודי, בבקשה עזור לבמבי. ואם כבר - מהפורום הזה איני מקבלת בכלל התראות למייל (שכבר איני נכנסת אליו מאז). הבנתי שאנחנו אמורים לקבל. וגם אמרת, אודי, שהבטיחו לנו עצים עם ענפים. זה ממשיך את מה שרשמתי קודם. לפחות אם לא הולך, או שלא עובדים בכיוון - אז שנדע. גם לא זו תשובה. אבל תשובה. אנחנו מראות פה צדדים קיצוניים אצלנו, אני, לפחות בחיים האמיתיים פשוט שותקת לחלוטין. או שזה מפסיק לעניין אותי או נשכח. גם עכשיו אני שותקת ורק המקלדת משמיעה רעשים. אלו מחשבות. סוריקטה

סוריקטה תודה על העץ הזה מאוד שפוי וברור..ובכלל את מחמירה עם עצמך יותר מידי . בכל מקרה במבי הצטרפתי שם ולדעתי כולנו צריכות להצטרף לבקשה שלך ...כי לכולנו יש את הבאג הנבזי הזה ..... את בהחלט לא ממציאה זאת האמת העגומה מאז השדרוג הזה.

הי, חשבתי לא לכתוב יותר, לכעוס, להתבייש, אבל חזרתי. יודעים מה? כל השנים האלה. זה לא שלא התפרקתי, ומאד, אבל השתדלתי להביא את עצמי, כך נדמה לי, ואולי אני טועה, בעיקר אחרי שאיכשהו עשיתי איזו עבודה. הרבה מאד עבודה. לאחרונה אתם מקבלים אותי במכוערת. פחות משקיעה, אולי. פחות משתדלת. ואולי זה סוג של שחרור. ואולי גם ההיפך. נוקשות. לא יודעת מה עוד לומר לגבי זה. סוריקטה

סוריקטה שלנו בעיני את לא מכוערת את יפה ... ואני כל כך שמחה שאת באה ככה כמו שאת אפילו הייתי שמחה אם היית מאפשרת לעצמך גם להרגיש את הכאב הכעס -תהליך את בסדר את פשוט בסדר

תהי תמיד רק מה שאת כי מה שאנחנו מקבלות כאן ממך רחוק מאוד מלהיות מכוערת.. הכי אוהבת אותך כמו שאת !! מקסימה שאת חטולית

הי לכולם ... טוב כתבתי מגילה ארוכה למטה בלי מילה עלי ...אז כמו שכתבתי לפני שנעלמתי מכאן יצאתי משגרה ... אצל אחרים זה חופש וחופשה וכאלה מבחינתי זאת יציאה משגרה כולל כל האלמנטים הטובים והמורכבים שיש בזה ... הפעם זה היה ארוך מהרגיל , זמן ארוך של לבד וזוגיות ויחד ...הייתי שם כולי , ללא ניתוקים ללא בריחות ...משתדלת להיות מחוברת לגוף (לרגע בא לי לכתוב גופה ..ותחושה גדולה של בחילה עולה בי - זה נכתב יותר עבורי ) אבל היה שם הרבה חיבור לגוף ואינטימיות ומגע ...וגם הרבה אחרי שכבר חזרתי לשגרה אני משלמת את המחיר ...הפרעת האכילה מרימה ראש הכי שאפשר , הנפש צורחת מכאב והגוףףף אין סנטימטר שלא כואב.. אבל עשיתי את זה כמו גדולה , ללא תמיכות בלי לברוח לכאן משירותים או כאלה ...פשוט כאן ועכשיו ...כן זה השג לא פשוט יחד עם זאת המראה , רק התחזקה בהבנה שתמיד תמיד תמיד תמיד אהייה כרותת רגלים כי מישהו בעבר ראה בי בובה ...ועצוב לי , האמת שמאוד עצובה הבור הזה פשוט כל כך עמוק ....צמיחה טראומטית אני שונאת את המושג הזה ...כאילו הצמיחה מבטלת את ההרס שנעשה את העוול את הרוע ... הכל יחד יצר התנגדויות לטיפול ובכלל ...והיה קצת שמח , חוזרת קצת לעצמי ...אז לא נאלמתי ולא נעלמתי ואני כאן ... אוהבת אותכם . ונעבור גם את החגים כמו כל שנה חג שמח..... אביב

הי אביב, רווח לי גם שכתבת על עצמך ובנפרד. רשמת 'כאילו הצמיחה מבטלת את ההרס והעוול" ומכאן התעוררו בי מחשבות. מקווה שההמשך יהיה קשור - את יודעת - מישהי אצלנו בשכנות פעילה בקבוצות של שורדות. היא כתבה על סוג של עזרה שהן מציעות וניסיתי להסביר לה כמה זה מורכב, בדיוק מבחינה זו, בדיוק בגלל הגלעד שאנחנו רוצות להשאיר. שלא יימחק. הפגיעה העצמית שיכולה לבוא בצמידות, אולי בגלל ה'אני מאשים' הצודק שלנו. מאחר שהבחורה לא באה מהעולם הזה (בהסתברות גבוהה) היא לא הבינה אותי. קיוויתי שיבינו דרך התגובה שלי שגם אני שורדת, כי מי היה יכולה לומר מילים כאלה. זה לא קרה. אולי רק שורדות מזהות שורדות. בינתיים, סוריקטה

אביב, את אמיצה!

היי אביב תהליך קשה וארוך אין ספק על כל העלויות שבו.. אבל צלחת את הכל ועל זה כל הכבוד לך !!! מצטערת שאין הרבה מילים אבל יש המון אהבה חטולית

את יודעת זה עצוב הבורות הזאת של מי שעוסק בזה .... וכמה הכואב הצורך להראות והקושי להראות ....אולי כשתהייה יותר מודעות יהיה יותר קל ... חיבוק אביב

אני כאן אחרי המון זמן שלא הייתי כאן ... התגעגעתי מאוד . סוריקטה אהובה , כן בוחרת להתחיל אתך כל כך הרבה מילים לי אלייך , כל כך הרבה כאב בן השורות . כל כך צורך בעזרה וקושי לראות שאנחנו אתך . קראתי אותך הכל הכל ..בן השורות ובכלל.... הדבר שהכי תפס אותי בבטן הרכה זה שלהרגשתך רק חטולית שירה וינשוף לא ויתרו עלייך ...אהובה את יקרה לכולם כאן כן אני יודעת קראתי על וואנס נאמר לי ...חבל , כי נאמרו לך גם דברים נוספים ועדין נאמרים לך . כואב עד קורע לב הסיפור שלך מול אמא וההמשך על החתול כמו יש קשר בן הנשמות ומתה בך נשמה ...אני יודעת עד כמה קשה לך לחשוף את הכאב עד כמה את מנסה להסתיר בן השורות את הקשיים האלה כמו אם יראו יכאיבו יותר ...וגאה בך גאה בך כל כך שאת כן מביאה לכאן את הכעס והתסכול והקושי והכאב ...והבדידות , הלוואי והייתי יכולה לעזור אבל יודעת שגם אם אציע להיות במקומות אחרים שפתוחים בימים האלה של חופשות וחגים זה ייצור אצלך קושי רב יותר ...אז אולי רק תזכרי בלב שאני חושבת עלייך ולא לא ויתרתי עלייך ולא על כאן , נסיבות החיים גרמו לי לא להכנס ולהגיב ..מחבקת את חשובה לי באמת מקווה שזה כן ירגיש מעט ... ותודה לך סוריקטה שעם כל הקושי הכאב הכעס היית עדינה בכתיבה שלך וגם הצטרפת שם למטה לשירה .....בבקשה סוריקטה אל תוותרי עליינו , אל תוותרי על המקום הזה ... ובקשר לחתימה בסוף עבורך משתדלת לחתום כשזה מיועד לך ...כשאני לא ותמת זה לא מתוך מקום לא מכבד זה ממקום מעורבב שפוחד להחשף באמת . ינשוף שופי ינשופים אהובים ויקרים שלי ...אוהבת אותכם מליונים ואתם עושים דרך מופלאה ונהדרת ...קשה אבל בטוחה...אני מאמינה שהמטפלת כן נמצאת בליבכם ויש לה המון משמעות כי הרי בגלל זה הגעגוע וההתנגדות כשהיא בחופש ...כן קשה לשמור על רצף כי כשהיא איננה התחושה כאילו שוב ננטשתם כמה מוכר כואב ועצוב . לאט לאט רק שיהיו מספיק חוויות טובות ועוד טובות היא תשתקע בליבכם גם כשהיא איננה ...זה לוקח זמן ולא משנה כמה שנים אתם בטיפול ..בלי השוואות גם החיים שלכם לא היו פשוטים בכלל ככה שגם הטיפול מורכב ולא פשוט ....אוהבת ומחבקת חחזק חזק. חטוליתוש אהובה , מצטערת לקרוא ששוב היית עם אמא בבית חולים ושוב נאלצת להתרוצץ בן רופאים מוכר לי כל כך לא פשוט ..ועדין גאה בך שאת כל כך שם בשבילה לא מתוך חובה מתוך הלב באמת זה מדהים בעיני . קראתי גם על היחסים על הבעל על הקושי בחגים ועל אחיך וגיסתך שמגיעים ....המון מתח שמוציא מכולנו את "המיטב" תנסי לנשום לראות את עצמך ולזכור שהחגים הם רק חודש ואופ עוד רגע חולפים על הטוב והרע שבהם ....ואולי השנה לכבוד השנה החדשה תלמדי קצת יותר לשים גבולות קצת יותר זקוף ובקול להגיד גם אני ייצור חי גם לי מגיע חמלה אהבה ויחס . שימרי עלייך אהובה כי את חשובה ומגיע לך אותו יחס שאת נותנת לאחרים גם מעצמך. במבי יקרה , וואוו במבי אני דווקא הרגשתי את הכאב את הרצפה שרועדת מתהפכת וזזה ...והכעס לדעתי יותר תסכול כמו שאת כותבת אותו ....את פשוט חמודה אמיתית ...ומכירה את זה ..אתך יקרה חגים זה אחד הדברים המטלטלים והחופשות בהם ...לא פשוט ... שירה יקרה ומתוקה חגים כמה קשה קניות אירוחים , הכל סביב האוכל לקנות אותו לבחור אותו ולבשל ...יודעת כמה זה קשה כמה ההפרעת אכילה הזו מרימה ראש דווקא בימים האלה יותר מתמיד ....ככל שהנפש רוצה לברוח לא לראות אף אחד לא לשמוע אף אחד כן גם את היקרים ביותר. כמה רגשות אשם מלווים במחשבה הזו וכמה מצוקה הגוף משדר....אתך אהובה בואי גם את מזמן לא היית כאן. ותודה שראית אותי , הלימודים עוד לא התחילו ....היו דברים אחרים מיכלי יקרה , ווואווו הגעת לשם לנקודה ...אל תוותרי על אף רגש לא חייב רק טוב זה בסדר תסכול וכאב ועצב ושמחה ...כל כך מזכירה לי את תהליך הפרידה שעברתי עם המטפלת הראשונה . גם אם הנסיבות היו שונות כי אולצתי לעשות את הפרדה אני זוכרת את התהליך , את הרגעים האלה שהחלפנו בניינו וכן עד היום יש לי את מה שהשאירה לי החומרי והרגשי ....ואני בטוחה שהיא שומרת את מה שהבאתי לה חתיכה מהלב שלי ....חוברת שלמה שכרכתי של שירים וציורים שנעשו במהלך הטיפול וכל מה שחשבתי שיעזור לה וישמש אותה בהדרכות שלה , בכל זאת טיפול בי הוא מקור נהדר של ידע ונסיון ...את יודעת מעניין שמעולם לא נתתי מתנות מתוך הצורך להיות בסדר או רגשי אשם ..כל מה שהבאתי היה קשור לטיפול ופרט למשהו אחד חומרי שגם הוא היה קשור למסע שעשינו ....הכל היו מילים שלי אלייה ..... אל תוותרי על המילים ובהצלחה אנחנו כאן אתך בהתרגשות גם אם פיזית לא כאן. אתך בלב רוני ומיקה ....איזה יופי לראות אותכן כאן תשארו .... ולא יודעת אם אתן קוראות אבל ...סנופקין את חסר לי כאן מאוד ....וגולם שנה חדשה אז מושיטה לך יד , מבינה למה חשת נבגדת מכך שגילית שיש עוד פורום שבו כותבות מכאן בנות...אבל אף אחד לא בגד בך ואת עדין חשובה ואני עדין מחכה שתתני לנו לראות את יופיו של הפרפר החבוי שבך .תבואו.... אודי יקר ואהוב אין לי מילים פשוט כל הכבוד לך ותודה פשוט תודה על היותך ..... ואחרי כל המגילה הזו ...רק לברך את כולכם בחג שמח שנה טובה צמיחה והתפתחות ....אני יודעת עד כמה הצמיחה כואבת אבל היא משתלמת ....כן כואב לגדול ..שתהייה לכולנו שנה של בריאות אושר ועושר ...

וואו כמה השקעת!! בכל אחת ואחת! מתוקה שאת אביב..חיכיתי בסבלנות שתגיחי. רציתי לתת לך את המרחב הזה. הפסקתי לקרוא לאחרות להופיע בכלל כי כל אחת וסיבותיה... אצלנו נאמרו המון מילים..ואת כל מה שכתבתי במשך הטיפול כבר נתתי לה. וכתבתי במחברת את רגשותיי לקראת הסיום ושירים אחרונים ואתן לה זאת יחד עם מחברת מהודרת ועט כדורי יפיפה שקניתי לה עם חריטת שמה. אני לא חושבת שאני לא נותנת ביטוי לכל הרגשות..אבל חשוב לי כרגע החוזק. מאמינה שבפגישה האחרונה אבכה מולה..לפחות בחיבוק האחרון יהיה קשה. תודה יקירתי..כבר מחכה ממש בקוצר רוח לפגישה הזאת. אגב לכרוך ממש למחברת אני לא מעזה...אולי פעם אסביר..משהו שקשור לאמא שלי. .

הי אביב, רווח לי שכתבת. שהצעת את התיקון שאני לבד לא מצליחה. כתבת לכולם, והזכרת מחשבות ופנייה לחבר'ה שחשבתי עליהם גם בעצמי. גם אני הבחנתי בתגובתה דאז של גולם, מורגש מאד חסרונה של סנופקין, רואה ששירה ממעיטה לכתוב לאחרונה. מורגש מאד. שמחה שפתחת עץ נוסף וכתבת עליך - חיכיתי לזה. חשבתי עליך כסבתא טריה לכשתהיי שם, ועל הצעצועים החוקיים. יש לך כוחות, סוג של נס כזה. נכס כזה. כן, יודעת, יודעת היטב שיש מחיר. בדרך כלל לא פשוט עבורי לאחל שנה טובה או חג שמח. בכל אופן, פחות בשלב הזה. אין תכונות חג. לפעמים קצת לפני שהוא נכנס מוצאת כוחות לברך. כשזה אמיתי. בינתיים, סוריקטה

אכן זמנים די קשים עברתי ו...עדיין מצפים לי ... כי לא רק החגים עומדים על הפרק..ולא רק האירוח של אחי וגיסתי.. כבר התבשרתי לצערי הרב שאמי הופכת להיות גריאטרית .. ושהיא כבר לא מסוגלת להיות כמו שהיתה..ההגיון שלה ...הולך קצת לאיבוד..היא יותר שוכחת ..ויותר רבה עם כולם ..כי כך פתאום מבינה ברציונל שלה שצריך להיות...מה שגורם גם לי לעוד ריצות אחרי המצב הבריאותי שלה..כי..היא מדמה דברים..שאינם קורים.. עצוב לי נורא שמצבה מתדרדר..ואין בידי להושיע..אבל ממשיכה לרוץ כי אין מישהו אחר שיעשה זאת..על מנת שלא תהפוך גם בעזרת נוספים שאתי..לגריטרית טוטלוסט..!! וכן..לצערי גם לבעלי יש חלק בענין.. אבל..אני עובדת עם המטפלת שלי עכשיו על הנושא שנגעת בו...שלא העזתי לגעת בן במשך שנים..שגם אני בנדם !!! שגם לי יש רגשות ..וקולות שעדיין חנוקים..ולא נשמעים..אבל גם הם יגיעו..ויצעקו אותם בקולם ולא בתוך הנשמה פנימה.. תהליך לא פשוט בשבילי בכלל..זה ללכת נגד כל החיים שחייתי..ובמיוחד נגדי..אבל לטובתי.. תודה אהובה שאת אוהבת אותך תמיד ושנה מבורכת לך ולכל באי ביתך חטולית

היי אודי ובנות יקרות, פעם הייתי כמותכן, חופשות היו לי קשות, שלה בעיקר אבל גם של אודי. אתן יודעות שהוא יחזור, נכון? אז אני כבר בטוחה שיחזור, אני נפרדת מטיפול אבל לא ממנה, כלומר יש לי המון רגעים יפים שאזכור, יש לי גם דברים קונקרטיים ממנה. ומילים שנשארות גם על דף שכתבה. הפעם לא בקשתי ממנה דבר לקראת הסוף. פעמים קודמות רציתי שתכתוב והבאתי פנקס במיוחד שתכתוב בו. החודש הזה הוא בעייתי עם הרבה חופשות גם כך. אז מחזקת אתכן, אודי חוזר מנסיונות העבר נכון? ואם הוא יחליט שמסיים את תפקידו פה מאמינה שתהיה הכנה. תאחזו במילים שכתב לכן. בהצלחה לכולן. אודי פה גם כשהוא נוסע. מבינה, הכי מבינה. הלוואי שיהיה לכן יותר קל וגעגוע טוב. מיכל

אודי יחזור ושוב יסע ושוב יחזור ושוב יסע ..לפחות זה מה שאני מאחלת מכל הלב .. וכמובן שיודעות שהוא יחזור ובכל זאת הרגע הזה של ההודעה ...זה כמו מישהו לקח לך את השטיח ...הרגע הזה יש בו כל כך הרבה ... ככה שלפחות אצלי יש בו המון רגשות שממש לא קשורים לאודי או לחופש כזה או אחר ...קשורים לרגע הזה הבילתי נודע הלא צפוי של מה יקרה עוד דקה , עוד שעה , עוד שנייה ...הרגע הזה שמשאיר אותי דרוכה כל חיי ...וכשלרגע מרפה ומשחררת , הודעות מהסוג הזה שמושכות את השטיח מתחת לרגליים מחזירות לשם למקום הלא בטוח שאולי עוד רגע ....אהייה בסכנה . ומיכלי אהובה אולי אני טועה , שאת לא נותנת מקום לכל הרגשות שבך ...פרידה זה שמ אבל גם כואב זה אופטימי ומלא תקווה אבל גם מפחיד ומתסכל תני לכל הרגשות שבך להיות ....אתך

על עצמי אוכל לומר בהקשר ש שינויים בעיקר משפיעים עליי, וגם הקצב שלהם. אפילו עייפות/מחלה של המטפל יכולה להחוות בעיניי כמסוכנת לי מאד. יש מצב שמשהו דומה מוכר גם לאחרות כאן. היום מתחלפת עונה. הכי שינוי מבחינת מזג אוויר וקצב התקצרות הימים. סוריקטה

שימי לב סוריקטה.... אני משתגעת עם הבאג של דוקורס שלא מאפשר לשלוח הודעות ומתחת לכותרת ההודעה מופיעה שוב ושוב ושוב ההודעה האדומה ללגבי שבעים תווים... לפעמים קורה שאני כותבת הודעה ובגלל הבאג שלא מאפשר את שליחת ההודעה אני מוותרת... קורה גם שאני מנסה ללא הרף ומשנה את הכותרת שוב ושוב עד שלפתע ההודעה נשלחת... לא הצלחתי להבין את 'הפטנט'(אם יש כזה בכלל) שמאפשר לדלג או לעקוף את הבאג המעצבן הזה... בכל אופן סוריקטה ,מה שרציתי בהתחלה לכתוב זה לגבי תגובתך אלי על התגובה שכתבתי לינשוף בקשר לאפשרות להנחה על מס' פגישות שבועיות... מה שקרה אצלי זה ככה... בתחילה נפגשתי פעם אחת בשבוע ( זה היה לדעתי רק בחודש הראשון) ואז אמא צביה הציבה בפני תנאי להמשך הטיפול וזה מעבר ל 2 פגישות בשבוע ואז הוסיפה ואמרה שכמובן התשלום ל 2 פגישות הוא....והפחיתה את הסכום.. בהמשך זה כבר הפך ל 3 ,4 ,ובאיזשהו שלב גם 5 פגישות בשבוע ובכל פעם שהסכמנו על שינוי הפורמט והוספת פגישות ,אמא צביה אמרה לי שהמחיר ל3 ,4 ,5 פגישות זה .... כאשר הפחתנו מ 5 פגישות ל 4 פגישות ,המחיר לפגישה שוב עלה (כפי שהיה בתחילה ב 4 פגישות) לא הרגשתי קושי עם ההסדר הזה בגלל שלא הרגשתי 'שאמא צביה עושה לי כאן טובה' מבינה אותי סוריקטה? יש לי קושי מטורף בלבקש... זה מרגיש לי כמו נזקקת...נצרכת...כאילו מבקשת צדקה... ואני לא מסוגלת לכך... אולי היום יש בי טיפונת גמישות בנושא הזה..??? לא יודעת... מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. :) שלך, במבי

אני הצעתי בזמנו לאכוף את הבג המעצבן הזה בצורה פשוטה.. נניח כתבת שורה ואין בה מספיק תווים..אז מוסיפים רק.........את הנקודות האלה ושם זה מסתיים..כך גמני נוהגת..נסי ואולי יצליח להבריח ממך את האותיות האדומות שמעצבנות את כולן.. אם בא לך ספרי אם הצלחת.. ויש לך קושי מטורף לבקש כאלו שאת נזקקת.. במבי אהובה..למה קשה ..מה מביא אותך לרגשות כאלה קשים ?? מישהו/י עלבו בך אי פעם בנושא הזה שכך את מרגישה ?? לא אגיד לך אייך להרגיש אבל לדעתי לא צריך להתבייש.. מה שטוב לך יפתי חטולית

הי במבי, חשבתי שכתבתי תגובה. אולי אני טועה ואולי לא נקלטה. הדרך היחידה, שאני מכירה, לעקוף את באג 70 התווים היא לרענן את כל עמוד הפורום, מה שמאבד את המלל בכל התאים. תוכן, כותרת וכד'. בעקרון - אפשר, למשל, להעתיק ולשמור בלוח (גם בטלפון) ואז להדביק. מאמץ, שלפעמים כל כך דורש משאבים ומעצבן שקל לוותר עליו. כמה מהמורות אפשר. הנחתי שכל מה שהיה כאן זה שוב כשל טכני. מה שמוביל לעוד מהנמאס וכמה אפשר עם זה. פעם ראשונה ממה שאני זוכרת שרשמת על התהליך בעניין תדירות הפגישות. גמישות זה יפה. זה אולי מה שהציל אותנו באיזה אופן ונתן תקווה. לא יודעת אם שמת לב - גם אני, או לפחות חלק ממני, כך נראה לי, בדרך כלל פחות מהמבקשים. קטע עם תלות, נזקקות וגאווה, אניח. וגם נפרדות. חוזק וחולשה, בלבול בינהם. ועוד. סוריקטה

אודי, אתה יוצא לחופשה. נהדר!!! זמן טוב לפני ראש השנה שכלם שוב נופשים. מעניין שהמטפלת שלי תמיד נוסעת כשכלם עובדים ועובדת כשכלם נופשים...צודקת! הלוואי ויכולתי לנסוע מתי שעולה פחות ולא עמוס כל כך. העבודה שלי לא מאפשרת חופשות בחו"ל רק בקיץ מותר לטוס בכלל. ובמשך השנה אסור לנו להיות בחופש אלא רק בחופשות מוכתבות מראש. בכל מקרה סע לשלום, חבל קצת העיתוי אבל אספר כנראה כשכבר תחזור על הפגישה האחרונה... אני מתרגשת, מחכה כבר לפגישה ומצד שני לא ממש רוצה שתגיע כי אז זה אומר שנפרד ;) אז ברגשות מעורבים נפרד שבוע הבא. ואספר רק כשתחזור. אז שנה טובה וחג שמח! חופשה נעימה! ותשוב אלינו בכוחות מחודשים. מיכל

הכנות נפשיות לקראת הפרידה לגמרי מובנות ויהיה עצוב..☹ כן כך מרגיש זו פרידה ממטפלת שהשקיעה בך המון וגם את השקעת המון אז ברור שיהיה עצוב ועדיין יהיה לך זמן גם בשבוע הבא לכתוב עוד כמה מילים לפני החג יהיה בסדר גמור אני מאמינה חטולית

הי מיכל, בברכת היי חזקה (וגם מותר להיות חלשה), איתך, סוריקטה

חטולית, כאן אוכל לספר רק אחרי ראש השנה כי אודי יוצא לחופשה באמצע השבוע. לפני הפגישה שלי. אבל בסדר... סוריקטה, תודה על ברכת הדרך...אני חזקה אבל בטח אבכה ;) הכל מותר כך למדוני בטיפול, לא? יהיה בסדר. אשמח לעדכן בהמשך.

אודי..... וואו..... מה אני אגיד לך....????? אתה יודע מה אודי ??? מה שמתחשק לי עכשיו זה פשוט להרביץ לך!!!! באמת אודי!!!! פשוט להרביץ לך!!!!! אתה כל היום לקוח חופש!!! כל שנייה אתה קוטע הכל ומערער את הכל ובדיוק עכשיו בזמן שכתבתי המון!!! אתה יודע אודי מה אני מרגישה? אתה זוכר שסיפרתי לך שפעם היו במרפסת שלי חשופיות בגלל השקיית הצמחים ופיזרתי עליהן מלח וכך הרגתי אותו.. אני מרגישה שעכשיו אני חשופית כזו ואתה אודי מפזר עלי המון מלח... אודי .. .. פעם היית לוקח אותנו איתך לחופשות שלנו... נהיה ילדות טובות ושקטות אבל תיקח אותנו איתך...

במבי, קצת נדחפת, אבל רציתי לומר שאת חמודה. רואה שאת מ-א-ד כועסת, אבל גם בכעס שלך וגם בקנאה, עם כל הטראגיות, אני מצליחה לראות הומור ואהבה. הלוואי שיבואו דמעות. זה חיבור. מקווה שלא תהרגי אותי, שלך, סוריקטה

היי, שוב מרגישה צורך להתייעץ. עד עכשיו למרות שבטיפול עלה הרבה שאני לא באמת מרגישה שאכפת למטפל ממני באיזשהו מקום הייתה לי גם תחושה שכן אכפת לו מאוד ממני והוא לא נתן לי סיבה אחת במשך שנה וחצי להאמין שלא. ועכשיו קרה מקרה כזה, שדווקא ברגע שממש הייתי צריכה אותו, שבוע אחרי הוא שכח משהו שקשור אליי שהוא מאוד מרכזי.. ואז הרגיש נבוך.. הייתי בשוק שהוא לא זוכר כזה דבר.. זה גורם לי להרגיש שהכל זיוף, שאני לא באמת מעניינת אותו כמו שחשבתי.. ממש באלי לעזוב את הטיפול, ואני לא יודעת איך בכלל אפשר להמשיך לסמוך עליו שדבר כל כך חשוב לגבי הוא בכלל לא זכר... (שבעוד במחשבות שלי הייתי בטוחה שהוא חושב על זה ומתעצב גם הוא) ממש קשה ואין לי כח לדבר על זה בטיפול, מרגישה שהכל שקר

היי אל תמהרי כל כך שכחה ..יכול לקרות גם למטפל הכי הכי.. זו לא סיבה לבוא ולפרק את כל מה שהיה במשך השנה וחצי שאת מטופלת אצלו והיית תמיד מרוצה ברור..הוא שכח ולכן היה נבוך אם לא היה נבוך הייתי מוטרדת.. את הולכת רחוק מידי רק בגלל שנפגעת לדעתי לגמרי מיותר !! תרגיעי..תחשבי שוב..תאספי את עצמך ..ןקחי אוויר..הכל יכול לקרות..לא סוף העולם למרות שאולי עבורך זה כן סוף העולם..אבל לא.. דווקא בגלל שזה כל כך קשה לך ממליצה לך בחום כן לדבר ..לפתוח..הכל בסדר.. אחרי השיחה כל המחשבות הקשות שלך יעלמו לדעתי ותביני לבד שהרגע הקשה כבר מאחוריך חטולית

הי בריה, את יודעת מה ככה עלה לי בראש במיידי? עכשיו יש לו, למטפל, סיבה להתייעץ עם קולגות למה אף על פי כן ולמרות הכל זה קרה לו... לא יודעת. אולי. אחד מהרעיונות. בטח לדבר על זה בטיפול. המסקנה שהכל שקר וזיוף היא לא בהכרח נכונה. סוריקטה

תודה לשתי התגובות.. כל פעם מחדש מופתעת מהפורום הזה, שאתן עונות והפעם הופתעתי שזה עזר וגם הרגיע ונתן שקט. תודה לא מובן מאליו בכלל

שלום לכולם ובמיוחד לבמבי, האם יש דרך לשלוח לך מייל באופן פרטי? אני מעוניינת להתייעץ איתך על מקרה שקרה לי. תודה מראש.

הי לך... צר לי... אני מרגישה שאני מלאה בתוקפנות ואולי גם באלימות לא מועטה שמיועדת כרגע למישהו אחר ואת זו שחוטפת אותה...צר לי..מנהל הפורום כתב שיוצא אוטוטו לחופשה וזה לא קל לי..אם תרגישי תוקפנות/ אלימות ,קחי בערבון מוגבל.. זה לא מיועד עבורך אבל את זו שאולי תחטפי ..בגלל שאת כרגע על הדרך שלי... לא יודעת אם אני ברורה...גם לא איכפת לי כל כך.... טוב... הי לך שואלת שאלות, ראשית אומר לך שאני חברה פה בקבוצה והיות שמדובר על קבוצה אני חושבת שראוי שכל בנות הקבוצה וכמובן המנחה,יהיו שותפים... שנית, אמנם את בחרת בניק 'שואלת שאלות' אבל גם לי יש שאלות שמסקרנות אותי.. א. מדוע בחרת בניק 'שואלת שאלות'? ב.מה יש/אין בי שבחרת להתייעץ דווקא איתי? ג.מה יקרה אם תשתפי פה בפורום ותתיעצי עם כל המשתתפים לגבי המקרה שקרה לך שלגביו את רוצה להתייעץ..? ד.את חדשה פה בפורום או וותיקה שהחלפת ניק? שוב,שואלת שאלות...צר לי ..באמת שצר לי שאת תופסת אותי בדיוק כשאני מעורערת מ'הנטישה' של אודי אותי/אותנו שוב... במבי.

שלום במבי, אני מבינה ומקבלת שאת מרגישה נטושה ואני האדם שאת פוגשת מולך ומטיחה את כעסיו עליו. עם זאת, אענה לך על השאלות ששאלת ותבחרי כרצונך אם להשיב או להתעלם. 1. בחרתי בכינוי הזה כי אני במהות שלי אדם סקרן שמחפש אחר הידע והדרך הטובה ביותר ללמוד היא לשאול שאלות, בכל גיל ובכל תחום. 2. בחרתי להתייעץ איתך כי אחרי חיפוש שערכתי ראיתי שקרה לך מקרה דומה והייתי רוצה להבין וללמוד על המקרה שלי דרך שלך. 3. אני רוצה לספר את הסיפור המלא אבל מכיוון שהפורום הוא ציבורי וכל אדם יכול להיכנס ולקרוא, אני לא רוצה שהתוכן יהיה נגיש לאנשים הלא נכונים. 4. חדשה.

שלום למישהי שכנראה מכירה אותנו ואולי מסתתרת ומסתירה... (?) אצטרף לבמבי. נשמע לי מפחיד מאד עניין פריצת הגבולות... סוריקטה

קודם כל ברוכה הבאה ....אחלה שם בחרת לך את יודעת הגעת לפורום בתקופה לא משהו שלו ולא לא מדברת על זה שאודי יוצא לחופש. מדברת על תקופה לא קטנה שכן יש תחושה שמישהו /מישהי מסתובבים כאן ....ובכל פעם מעלים שאלה אחרת לגבי טיפול ומטפלים רק כדי לשאול , מאמינה שגם אחרי ה"טרוליות" הזו יש סיבה וקושי. . אני יודעת שזאת לא את מאמינה לך שאת חדשה כאן ...שומעת ומרגישה את כאב הנטישה מהמטפלת את התחושה שזרקו אותי מכל המדרגות , מכירה את ההרגשה . את יודעת גם אני הגעתי הנה בתקופה כזו של חיי וגם בתקופה כזו של הפורום וגם אני קיבלתי מי שברך ...אבל עובדה אני עדין כאן ועברו המון שנים מאז , אז תני לנו צאנס ואל תיברחי שתפי במה שכן את יכולה מבלי לחשוף אותך בכל דרך שנוחה וטובה לך לגבי הטיפול יכולה להגיד לך שזה כואב שורף בילתי מתעכל אבל יש חיים אחרי , חפשי מטפלת אחרת שתפי אותה במה שקרה ....כדי שתהיי בטוחה שלזו יהיה מיכל שיכיל ...אל תוותרי עלייך זה שזוגיות עם מטפלת אחת לא הצליח לא אומר שזה ככה תמיד ....בהצלחה

הי אודי, אין לי מושג למה אני כותבת. סוריקטה מרגישה דוחה כשהיא כועסת ככה. והאמת, כנראה לא רואים. ניסיתי לעשות סלפי שלי במצב של תחושת זעם פנימי ומעין פגיעה עצמית דמיונית. פרסמתי. אפילו אני מבחוץ לא מצליחה לראות פנים של ייצור רשע. סתם לא יפה, זקנה, אולי. מיואשת או מהרהרת או עצובה.עדינה. ואולי סתם פנים של נפש אנורקטית. אפרופו אנורקסיה - אמנם איני מחבבת אותו, את הגוף, אך המשקל שלי, אובייקטיבית, תקין לחלוטין. מה שפחות טוב בבדיקות הדם ועוד, למשל (גיל, מה לעשות) ומנוטר דרך קבע - זוכה לטיפול תרופתי או כירורגי. זה בשביל לומר שאני מתייחסת ברצינות ולא מבטלת או מזניחה. רשמת, אודי, למטה, ואצטט, אם זה בסדר (כי מרגישה שגם זה לא תקין): "זה באמת תרגיל בלהאמין שיש לנו יכולת השפעה כלשהי..." אמא שלי, שויתרה עליי, אמא שלי, מעולם לא הצביעה בבחירות. למדתי בבית ספר יסודי שבו נושא המעורבות היה אחד מהחשובים. היינו ילדים קטנים ועשינו סימולציות וכו'. והייתי ילדה כל כך לא שייכת. הקמתי מפלגה עם עצמי, כי מי רצה לחבור אליי, וגם אף אחד לא הצביע לה. אז המחנכת בחשאי דחפה פתק אחד שאאמין שהיה קול אחד שבחר. והיו ימי בחירות אמיתיות כאן בארצנו, ואני זוכרת אותי מתחננת וצורחת ומנסה לגרור אותה,את אמא, וגם שיטות עדינות ומרככות. גם לזה, להיות חלק במהלך הזה, בין השאר. כלום. לא היה עם מי לדבר. היא במיטה. והיא במיטה. והדיעה הנחרצת שלה שאין שום משמעות לקול שלנו, היות שממילא יש גורמים (שיש להם שם בעולמה) שהם קובעים את מה שהולך בעולם ובפרט כאן. הם גם אחראים לאסונות טבע, למשל וכו'. מחשבות קונספירטיביות למינהן, ולצערי ולבושתי, אולי דבקו גם בי לאחרונה... כל השנים, מאז שאני ברשומות, הלכתי להצביע למורת קול הבוז שלה. של אמא. הלכתי היא גם מילה בעלת משמעות, כי מגיל עשרה, אולי אפילו קודם, אני הולכת והולכת והולכת. אמא שלי עוד חיה. לא ברור איך, כי היא חולה מאד, לא ממש זזה, ומסרבת לקבל כל סיוע שהוא. היא לא מתירה לעצמה לראות אותי. יש לה יום הולדת, זה התאריך היחידי בו אני מעזה לנסות לברר שוב ושוב אם בטעות יהיה לי מקום - והתשובה שלילית. והיא מסובבת אליי את הגב, ואז מת חתול בחצר וזה קוטל אותי. אני חושבת שזעקות השבר שנפלטות ממני, ככה באמצע הרחוב וכנראה שגם בלילה מתוך שינה ואני מתעוררת מזה ונדמה לי ששמעתי אותי צועקת, קשורות גם לכך. אתה יודע מה, אודי, עזוב אכפתיות, עזוב את הבקשה להיעזר, עזוב את הקטע של לערוך פה שינוי, ומה פתאום עכשיו נזכרתי, אני מרגישה שלא מבינים. אולי גם שאני לא מבינה. סוריקטה

אייך תיראי פרצוף של יצור רשע..סתם לא יפה..זקנה..כשזה לא ... אגיד לך כך..אומנם איני מחפשת לראות במראה יצור רשע..כי אני יודעת שאני לא כזו..ואני מאמינה שגם את אינך כזו.. לגבי מכוערת ..וזקנה..ליבי איתך ..גמני רואה את עצמי ככזו.. מיואשת..מהורהרת..עצובה ועדינה..כן אפשר לראות..גמני רואה..בעיקר כמה את עדינה מה שאני כבר לא..אגב..אם את מתכוונת לזקנת הפורום מבחינת וותיקה..אז נהדר לך..כי אני הכי זקנה כאן בגיל.. שמחה שהטיפול הבריאותי שלך מנותר כל הזמן..חשוב מאוד רוצה לומר לך שגמני הייתי מנותקת בבית הספר היסודי ..לא מהסיבות שלך..פשוט הייתי דחויה מעצם שהייתי ילדה להורים גרושים.. נורא עצוב התגובה הקיצונית של אימך אליך..ממש כואב הלב.. סוריקטה יפה שלי..צר לי על החתול ויותר מזה על זעקות השבר שלך.. מה לא מבינים..?? מה את לא מבינה..אותך ?? חושבת שלא רואים אותך וכמה את סובלת ?? יכולה אולי לפרט..?? חיבוק אם אפשר חטולית

ובמבי - בהמשך למה שכתבת בעץ אחר, אבל לא אוסיף משקל עלייך - אני, למשל, לא ילדה טובה. אני לא. אפחד לא היה מציע לקחת את הייצור הזה איתו לחופש. אפחד לא השתגע. וזו גם לא ילדה. הייצור כבד מידי. לא הייתי רוצה להרוס למישהו את החופש שלו. וככה לכולם - ושוב אחזור על עצמי - החגים היא תקופה לא תמיד נחמדה לאנשים בודדים. למחוק, סוריקטה

הי אודי, ואני לא סובלת שיצא לי לכתוב כל כך הרבה לאחרונה, בדרך כלל, איני זוכרת שאני מגיבה נורא לחופשות שלך. קורה גם שיוצא לי להרגיש הקלה ורווחה מסוימת. הפעם - האינסטינקט אומר Oh No! Not Again... ראית - המיכל התפורר. סוריקטה

וואו.. אודי...סוריקטה.. כאילו דיברת מהפה שלי... בהבדל אחד, לי תמיד זה בלתי נסבל ההפסקות,החופשים .. הקטיעות האלו משגעים לי את השכל... למרות שאני יודעת שאתה זקוק /צריך/ רוצה את החופשות הללו.. אני גם זוכרת שאתה עושה הכל בהתנדבות מלאה ובנדיבות ורוחב לב כבר למעלה מ 10 שנים... ולמרות זאת .. מרגיש לי כמו ילד קטן שסוגר את כף ידו ומכה אותך שוב ושוב ושוב ...

קשה החופשים שלך לנו. קשה

הי אודי, המטפלת שלי עתידה להיעדר בקרוב מסיבות אישיות והיא גם נמצאת פחות בקליניקה. אני פוחדת שהיא תלך.

היי מיקה מזמן לא ראינו אותך מאמינה שאם היא אמורה לעזוב כבר תעדכן אותך מקווה שהיא בסדר... והכי חשובה זו את.. את בסדר ?? חטולית

היי אודי וכולם, מהמחשב לא נותן לי לשלוח וצריכה לשחזר בנייד. הגיע רגע מתנת הפרידה. הייתי מאוד יצירתית בטיפול, ניסיתי בכל דרך אפשרית להגיע לליבה. במבט לאחור מעין לקנות אהבתה במתנות לכל חג, למצוא סיבה למתנה.... להוקיר תודה ברור. אך לא רק...היום ממש לא כך. ויודעת שהיא אוהבת אותי בזכות עצמי והדרך שבה הלכתי. והמסע המשותף שלנו. מה לא היה לנו? אפיתי עבורה דברים טבעוניים...הבאתי מתנות ועמדנו על משמעותן. מעולם לא סרבה. פעם אחת לא מזמן היא החליפה את המתנה ואמרה לי זאת...היה לי קצת קשה אבל לא אמרתי דבר. הייתי חייבת כל הזמן להיות מטופלת טובה, ממושמעת ומוקירת תודה..עבר לי! רבנו, התפייסנו, צחקנו ובכינו יחד! לעיתים נדירות ממש ראיתי עיניים נוצצות שכמעט בוכות. הפסקתי עם המתנות בהדרגה. והנה קניתי שוב בפגישות האחרונות דברים קטנים ותרצתי זאת בלהפנים שנפרדות. בפעמים האחרונות לא קניתי יותר. היום קניתי לה לפגישה האחרונה. קניתי מחברת מהודרת עם דפים צהובים ועט עם חריטת שמה( אותם לא תוכל להחליף) יש עוד שבוע וחצי...ואז זה יהיה סופי. בקשתי פגישת עדכון. כנראה שתהיה אך לא קבענו תאריך כדי שאני אחליט מתי ואם מתאים בכלל... אודי, מה דעתך על מתנות למטפל? ברור שתחפש סיבות..אבל בגדול? היא קנתה לי ספר כשנפרדנו פעם...אני הייתי רוצה עכשיו רק מילים...לא מתנה ממנה... בפעם שעברה קניתי שני פנקסים וכתבנו אחת לשניה מילות פרידה. עדיין הפנקס אצלי. ועכשיו. המחברת היא סגירת מעגל מבחינתי. שתכתוב עליה מסעו של מטופל אחר. היא כל כך עסוקה שבטח מיד יכנס מישהוא אחר במקומי. מה דעתכם על מתנות? אשמח שתספרו קצת על דברים שקניתם או שהייתם רוצים לקנות או שקבלתם מהמטפל. .האם מטפל יקנה בכלל אודי?? במבי ספרה פעם על מחברת ועט וכל כך קנאתי בה...לי היא נתנה "חפץ מעבר"אבן מיוחדת כזו...ואת הספר וזהו. הפעם אשמח רק למילים. שלכם, מיכל

אני כתבתי בעבר על הצד השני של המטבע...שמטופלות קונות מתנותצלמטפלות ו...לא רוצה לחזור על מה שהיה אז..כבר לא מתאים..אבל כן קיבלתי ממנה ( הראשונה) מחברת רגילה וסתם כלי כתיבה ..כדי לכתוב כל מה שיעלה בדעתי...לא מזמן זרקתי את המחברת...עם כל מה שכתבתי שם בלי חהסתכל שוב בכל מה שהיה כתוב שם..לא היה זיכרון מרשים... פשוט כבר לא היה...(גם לא אז) נהנית לקרא אייך את בתוך כל ...יפה לך מאמי.. חטולית

הי מיכל יקרה מאד, מתנות. כנראה שהעניין כל כך אישי, וגם תלוי עיתוי ועוד ועוד. הסתקרנת לגבינו - אשיב ממה שהמוח שלי מצליח כעת (ודי בכוח, למען האמת, והנה לכם כושר נתינה נמוך) - אעזוב שנייה את פעם. פעם ההתנהלות הייתה מתוך אשמה בעיקר. ובהקשר זה גם מתנות. לאחרונה, והרבה לאחרונה, אין לי כוח/משאבים רגשיים לקנות מתנות פיזיות, וגם אין לי כוח ליצור דברים כמתנה בין אם פיזיים בין אם רוחניים - שזה הכיוון שהייתי נוטה אליו, לו יכולתי. אנסה להקשיב לנאמר בעץ היפה שפתחת, מיכל. סוריקטה

מיכל הי, אופן ההתמודדות שלך (שלכן) עם תהליך הפרידה מעורר אצלי התפעלות ...מעורר השראה... לגבי מתנות אין לי רעיונות... אצלנו בד'כ, כשאמא צביה יצאה לחופשה הביאה לי כל פעם מתנה קטנה..אם זה מחברת ועט כפי שזכרתי,לפעמים בובה קטנה רכה שמשמשת כמחזיק מפתחות.. אפילו פעם אחת הביאה לי כזו ממחטת בד תכלת שברגיל משמשת לניגוב משקפיים.. :)) אמא צביה מאוד מאוד מאוד יצירתית... אני הבאתי לה מתנות קטנות רק כשהלב שלי ממש ממש רצה.. מה הבאתי למשל? פעם אחת את עץ האהבה... מאוד מאוד אהבתי את השורשים שלו שהיו ממש ממש פסל חי נושם... הבאתי לה לא מעט מילים.. מעין שירים(?)שכתבתי... לרוב,אמא צביה הביאה לי...:) מיכל...תזכרי שהמטפלת שלך חבקנית ונשקנית... אמא צביה סגפנית רדיקלית בכל הקשור למגע פיזי.... איתך,במבי

תודה ששתפתן.. אכן מורכב! גם לי היה פעם עניין של אשמה וקנייה מתוך אשמה אבל עבר לי לגמריי!!! חחח במבי "חבקנית ונשקנית" ממש לא. ;) נשיקות אין!!! יש חיבוק בסוף פגישה... מעניין שלי נשמע שקבלת המון מתנות ממנה זה אומר שהיא חושבת עלייך מחוץ לטיפול!!! אז אצלי זה בתוך הזמן הנתון מי יודע אם בכלל חושבת עליי מחוץ לטיפול?? כשאת חושבת על להעניק משהו מעצמך לאחר זה בהחלט חשיבה מחוץ לקופסא ושאותו אדם נמצא במחשבותייך. אז נשמע שיש קשר מדהים ביניכן. וכמובן שזה טיפול שונה וגם אתן נפגשות המון במשך השבוע זה מדהים.מקסימום הייתה מוסיפה זמן מראש שקבענו או עוד פגישה. זה סוג אחר של טיפול. כל אחת מקנאה בשניה! הדשא של השכן. בואי נפיק את המירב מהטיפול והמטפלת. כל אחת ומה שמתאים. נהנה מה"יש" ולא נחשוב על ה"אין" יותר מידיי..מסכימה??

הי בנות, פשוט רציתי לשלוח חיוך נוכח ההשוואות האלה... שלכן, סוריקטה

אומרים שגעגוע זה דבר טוב לי הוא כל כך כואב עד ניתוק הכל יושב על הנטישה של אז התובנה הזאת לא עוזרת המטפלת כבר חזרה והכאב כל כך גדול הכאב שרוצים להרגיש בטוחים כל הזמן... רוצים שתשמור ושתהיה ליידיינו כל הזמן הכאב...שלא מצליחים להפנים אותה או תחושת הבטחון אחרי 8 שנות טיפול..

מתוקה שלי געגוע ..זה טוב אם זה לדברים טובים..כך לפחות מרגיש לי.. מבינה אותך את רוצה להיות כל הזמן עטופה בה..הצורך שלך לביטחון שלא יעזבו מובן..אבל עכשיו אולי אפשר קצת להרפות כשהיא גבר נמצאת ולהנות מזה ..לשחרר את הפחד יקל מאוד עליך/כם.. אוהבת אותך קטנה ומתוקה חטולית

תחושה מוכרת כל כך... מבינה. הגעגוע הופך לטוב כשמפנימים את הדמות בתוכך כנראה. והוא טוב כי זה אומר שיש לך למה לצפות, אולי. אבל קשה. צודקת!

הי ינשופית יקרה, לפחות כפי שהצלחתי לראות בעבר כן היו רגעי הפנמה, אפילו אם רק תוך כדי פגישה. וזו התחלה. והידיעה שיש רצון שתהיה שם כל הזמן היא גם כואבת נורא נוכח המציאות, אבל יש בה, לדעתי, גם משהו נפלא. אולי. אולי, כי את מצליחה להרגיש, שזו פחות דיסוציאטיביות, שאליה אנחנו רגילות. אומרים שעדיף להרגיש. ככה אומרים. חיכית לה כל כך, והנה היא כאן, והחסר עצום. ויש קשר לכמיהה שמגיעה בעוצמה דווקא עכשיו. עם שובה. אל תלכי, אל... שלך, סוריקטה

ינשוף הי.... רוצה לומר לך שאני קוראת את מילותייך ובד'כ עולים בי רגשות שונים.. מורכבים... לפעמים אני גם מוצאת את עצמי מבולבלת.. ללא קרקע... אולי הקולות הפנימיים שבי מרימים ראש ושוב אומרים לי:"זה רק נדמה לך,זה רק נדמה לך" ייתכן שאני לא מצליחה להגיב לך בגלל ההזדהות שלי איתך..???? תחושת חוסר אונים נוראי ומוחלט כזה..???? שוב נזכרת בחסר האינסופי שחוויתי בעבר ללא הרף..כמו ילד שחסר לו סידן בגוף ולכן הוא מתחיל לגרד את הקירות ולאכול את הסיד... ינשוף.... התגובה שלי מאומצת מאוד... ואולי כל מה שאני מבקשת לומר לך זה שאני מאוד מאוד מזדהה איתך ...ולי ,מה שעזר זה פשוט שאני נפגשת עם אמא צביה 4 פעמים בשבוע... ייתכן שזה גם מה שאת צריכה אולי... לגבי תשלום.. מבקשת לומר לך שלפחות אצלי,אמא צביה הפחיתה באופן מאוד מאוד מאוד משמעותי את הסכום... אפשר אולי לומר שאני משלמת היום על 4 מפגשים בשבוע סכום הזהה לאחרים שמשלמים על מפגש וחצי בשבוע. .(?) בכל מקרה,לדעתי אם תחפשי בגוגל אולי תמצאי ..עד כמה שזכור לי ישנם מקומות ללא רווח שמאפשרים טיפול מחזיק של מס' פעמים בשבוע.. ואולי בכלל המטפלת שלך תסכים להוסיף לך מפגשים נוספים במחיר שווה נפש..??? אני 'שומעת ' אותך זועקת שוב ושוב ושוב שאת זקוקה להחזקה צמודה ומאסיבית יותר ממה שאת מקבלת עכשיו... ואולי אני טועה....????? קחי בבקשה את דברי בערבון מוגבל. איתך, במבי

במבי, את יודעת, זאת פעם ראשונה שאני רואה שרשמת שאת מקבלת הנחה. אני רק זוכרת שסירבת לזה בכל תוקף, והזכרת בהתמדה ובעוצמה את הסירוב הזה, וכל השנים האלה חשבתי שאת משלמת בחודש לטיפול סכום גבוה במיוחד ולא הבנתי. בעבר, כשהפגישות שלנו היו צפופות יותר, והייתה הנחה מסוימת וגם בזה לא יכולתי לעמוד וביקשתי סיוע ששילמתי עליו מחיר נפשי כבד, בעבר, גם אז השתמשתי בפורום מתוך ניסיון לשמור על הרצף. היום - אין לא את זה ולא את זה. אני מרגישה זאת דרך שירה מכולם. סוריקטה

במבי יקרה תודה מאוד מאוד על מה שכתבת זה שמבינים אותנו מקל מאוד ינשופים

... השבירות האלה שבאות לפני תאריכים של בחירות. בגדול יותר. במדינה. כאילו התכוננתי שוב לתבוסה. ששוב לא יהיה כאן שינוי. וחלקנו, לפחות, מייחל לכך מבחינות מסוימות. לא? במיקרוקוסמוס הקטן שלנו. אנחנו מדברים פה נפש ואין דיוני פוליטיקה גרידא, אבל אנחנו חיים פה וזאת הסביבה המרחפת. אנחנו חיים במדינה הזאת. ויש שמנסים לצאת החוצה. ויש מי שאי שם תמיד יישאר זר עוד יותר. מוצאת הקבלה. הי כולם, תחילת שבוע מבאס. אבל שבוע חשוב. אמלא, כמובן, את חלקי ביום שלישי. קול קטן אחד. סוריקטה

נכון מאוד יש גם כאלה שמחפשים לצאת..לברוח אני הולכת גם למלא את חלקי בבחירות ..לא לוקח יותר מידי זמן..וכבר עשיתי את חשבון הנפש שלי למי אתן את הקול שלי.. לא באמת מכביד.. תודה לך יפתי חטולית

סוריקטה הי, ההקבלה של הבחירות לבין המתרחש בפורום מעניין... חיבורים,נפרדות, מחשבות ורגשות סותרים..?? בלגן... ועוד... סוריקטה... מבקשת לשאול אותך, יש משהו ממה שכתבת בסוף השבוע שהיה מכוון גם אלי ??? אני יודעת שלפעמים אני לא חותמת את שמי (הניק ) אולי דברים נוספים..?? סוריקטה, מבקשת לשאול אותך... יש משהו בתכנים או בצורה/באופן שאני כותבת שמכאיב/פוגע או לא יודעת מה ...בך ? שלך, במבי

הי במבי - כל מה שכתבתי אלייך בסופ"ש היה מופנה בצורה ישירה ופנייה ברורה לבמבי. הרגשתי לאחרונה קצת כמו בסיפור של מיץ פטל "אנחנו יודעים מי אתה ואתה לא יודע מי אנחנו". למה זה כואב לי כל כך עכשיו? שאלה טובה. דווקא בשנים הקודמות הייתי סובלנית לזה. ומזמינה. סוריקטה

שלום, יש לי בעיה, אני בתת משקל, כמובן שאין הפרעות אכילה ואין לי דימוי גוף נמוך, אני מבחינתי הייתי מעדיפה להשמין וזה יהיה גם יותר יפה בעיניי אבל אני לא מצליחה לאכול הרבה הגוף שלי לא עומד בכמויות גדולות, הקיבה שלי לא מעכלת הרבה אוכל אני אוהבת אוכל ואם הייתי יכולה הייתי אוכלת יותר אבל לא מצליחה, אמא שלי כל הזמן מעירה לי על התת משקל ומנסה לדחוף לי אוכל, היא פנתה לעו"ס והעוס באה לדירה להטריד אותי לגבי המשקל, אמא שלי פנתה לפסיכיאטר מחוזי וביקשה צו לאשפז אותי בכפייה במוסד לבריאות הנפש בגלל התת משקל(אני לא מסוכנת לעצמי ואין לי מחשבות אובדניות)היא פוגעת בי בדרך שלה ולא מרפה ממני שוב אני לא אנורקסית!אבל היא משוכנעת שכן והיא הורסת.לי את החיים אני מפחדת.שאני תפנה לגורמים חיצוניים, שלא לדבר על זה שפסיכיאטרים ממהרים לתת כדורים פסיכיאטרים שאני לא צריכה בכלל מה העונש שלי אמא כזאת רק בגלל שאני בתת משקל? אגב אציין שהבדיקות דם שלי תקינות.

נסית לשבת איתה ולדבר על הנושא שממש מטריד אותה ולהבין למה היא כזו אבססיבית לגבי המשקל הקל שלך ?? אולי תנסי לתת לה דוגמה מנשים אחרות עם עודפי משקל ולהסביר למה עדיף משקל מופחת ולא עודפים ממנו..?? בהצלחה חטולית

הי, בת כמה את? אפשר להבין לגמרי את ההרגשה שלך... סוריקטה (אני מבוגרת, מהכותבות בפורום)

לגבי הכינויים מסכימה בהחלט ואכן קול קבוצתי. באשר לפנטזיה על העתיד, שאיננה, אני יכולה לומר שהתחושה הזו עוד עשויה להשתנות. המטפלת הזכירה לי בפגישה האחרונה שלא יכולתי לדמיין או לראות את ילדיי גדולים( כשהייתי במצב די נוראי נפשית) ..והנה הם גדלו, היא אמרה דבר יפה ששתינו עברנו הרבה, הגענו יותר צעירות עם ילדים יותר צעירים ולשתינו הילדים כבר גדולים. התבגרנו יחד ;). אודי, היא אמרה דברים כל כך מדהימים שנכנסו ללב. אמרה שלמדה ממני על הדברים היפים שבדת.( היא חילונית ). ועוד על כך שלימדתי אותה מה עובד אצל מטופלים שזה אפשרי!! ועל אומץ! שלא ויתרתי. ועוד אמרה שאני אינטלגנטית ורגישה. הרבה דברים טובים אמרה עליי...הייתי ממש המומה. היתכן שלימדתי אותה? היתכן שהמסע היה גם עבורה?? זה מה שהבנתי...שזה ממש נפלא. מדהים, שלכם מיכל.

מאמי מתוקה כייף ונהדר לקרא אותך.. באמת עשית/ן דרך ארוכה ומוערכת שתיכן ביחד זה לבד ישאר לך כמזכרת נפלאה מהמטפלת הנהדרת שלך ..ואל תשכחי שגם את נהדרת.. חטולית

הי מיכל, ראשית הדברים שרשמת על הקשר היחודי בינך ובין המטפלת מרגשים מאד וכיף לקרוא. בטח שלימדת גם אותה! כתבתי בוודאות, מתוך הנחה שבתוך קשרים בריאים ומאוזנים יחסית אנו מלמדים זה את זה תמיד. ויש קליטה הדדית. פנים חוץ ובינהם וכו וכו'. לגבי הפנטזיה על העתיד אצלי - ייתכן שהתכוונתי למשהו מעט שונה. אין לי שום תכנון או רעיון לשום כיוון. מתחילה את היום ואין לי שום מושג איך אמשיך אותו. יש ימים בהם אני מוצאת את עצמי משוטטת שעות שעות שעות ברחוב בחום הגדול בלי יעד מוגדר ובלי ביצוע של מטלה מוגדרת. אבדון כזה. ואיני יכולה לומר לעצמי שאני, למשל, רוצה ללמוד, או להרחיב תחום מסוים. לשנות משהו בבית. מה לאכול. הרעיונות הללו - כן, כתבתי אותם מתוך ציטוט של הדברים הרגילים שמציעים. אין את זה אפילו בחלומות. להיפך, בחלומות שלי המרחבים מצטמצמים עליי, התוצרים שלי מרעילים וכו. אבל מה זה משנה. סוריקטה

הי כולם, בוקר טוב, |לב שבור| במבי - במבי אהובה שלי - רשמת שאת מרגישה מואשמת ממילותיי, ואני יכולה להבין. אבל במבי, מכולם בחרת דווקא בך? אולי הילדה הכי טובה שיש בך? הצד הזה של הילדה היותר מידי טובה, אולי? ובסדר, אני גם יודעת שיש בכולנו מפלצות. בי, בך. בכל שנותייך בפורומים, ולא רק את, אלא גם אחרות - מעולם לא כתבתן בכינוי שלא רציתן (ואולי גם כן רציתן) שיזהו? אף לא פעם אחת? גם לא בהתחלה, בחששות הכניסה? לפני שאודי הגיע? למנהלים אחרים? אומר מדוע אני שואלת - אישית, חששתי תקופה ארוכה בראשית הדרך. והבריחה הזאת שלי - אופן הכתיבה האומלל כאילו זו לא אני - יש מצב שבלבלה והייתה פחות הוגנת, לצערי. למרות שהייתה בי משאלה שיחברו ויזהו (ובמקביל ישמרו בסוד) כי היו בהודעותיי מאפיינים מאד ברורים. רובן היו מאד מושקעות, למשל. בדרך כלל ארוכות, מורכבות, מתכנסות, מתייסרות. עיסוק באותם נושאים. זה היה מזמן. אבל זה היה. ופה. בעצם, כנראה שהוא תמיד ולא נעלם ואיתי. התייחסתי לעבר, אך עם הזמן, אולי האיזונים על פני השטח מעט השתנו. גם בהן, בהודעות שלי דאז, היה בלבול בין זכר ונקבה, כפי שנדמה לי שאני רואה בהודעות מסוימות של בנות שפחות מראות קביעות בעיניי. אז, אלמלא הייתי כותבת באופן ברור כאישה - ברוב המקרים חשבו שאני בן. ולבנות המנסות - אתן מוזמנות - אבל ייקל עליי אם תוכלו לתת קצת סיפור רקע, להציג את עצמכן. נו טוב, אני יודעת שאם מישהו לא רוצה / יכול, אז הוא לא. הוא/היא. נראה, במבי, שכבר ראית שרשמתי על הודעותיי שאני חושבת שהן מיותרות. והייתי מחברת אליהם את הדברים של שירה (וגם את, שירה, הוספת את המילה 'קשקוש' ולא לראשונה...), שמשהו כאן הולך לאיבוד. בכל אופן, ראיתי את המילים שלך, שירה, כמדוייקות מאד עבורי. באסה שדברים כאלה יפים נחבאים להם ככה בין העצים. באסה שאיכשהו משתבש מידי הרצף. באסה שהלך על הגשרים. במבי, הבנות הקבועות על פי רוב משתפות ברגשות - בדיוק כמו שאת בהודעות סופ"ש. חושבת שבעיקר התכוונתי לבקשות טיפים כאלה שהרגישו לי מנותקות ומאותחלות. כאילו מישהו כאן, אבל מתקשה להשתלב וזו דרכו או דרכה. מבינה את החשש, וסביר שזה גם חלק ממני עצמי, תחושת אי השייכות וחוסר ההסתגלות שאיתי תמיד, אבל רציתי לומר גם מה זה עושה לצד השני ברגעים מסוימים. לנו, מטפלים או בני אדם כל מיני. וגם לאחרים מולי, כשאני סוג של כזאת. שירה, הבאת לכאן לינק למאמר ונושא, חשוב מאד כנראה. נושא שפתחנו נותר מיותם וגדוע. מיניות, יצר, יצריות. תוכלי לרשום תמצות שלך ופרשנות שלך לנאמר שם? מסכימה עם תחושת ה'אין-לי-מילים' ו'אין-לי-זמן'. גם אני שותפה להרגשה הזאת. אנחנו עסוקים. אבל יש משהו מעבר. גם קודם עבדתי קשה בטירוף, והצלחתי למצוא זמן כשמאד רציתי. אולי משהו השתנה בסדר הקדימויות. והאינטרנט - ובמיוחד מאז שהוזכרה פה המילה ניסוי - אני עסוקה באינטרנט כאילו יש בו משהו בבחינת ניסוי בבני אדם. כאילו זו איזו נפת הישרדות. בחינה הסתגלותית. מבנה שעדיין איני מסוגלת להבין, כנראה. חטולית יקרה, תודה גדולה על הפתיחות בהודעתך אליי בנושא ההתמכרות. ותודה שרשמת כאן. קראתי הכל והתמונה ברורה לי יותר. מעניין שכתבת שאמך נפתחה אחרי שבעלה נפטר. כאילו הבעל היווה חסימה. מצטערת, היות שלא ממש עקבתי גם במקום המקביל, איני זוכרת פרטי הסיפור השלם יותר. הוא גם חסר לי אצל בנות נוספות פה, אפרופו פתיחות. למשל, לא הצלחתי להבין אצל חלקכן מה הייתה הפגיעה המינית. איכשהו מחפשת פרופורציות, או לשחזר מחיקה. ואצלי - גם קטע - גם אני קורבן. מאד מאד. וגם בקטע המיני. מאד ושנים ארוכות ואינטנסיבי. אבל לא שמה את עצמי תחת הכותרת של נפגעת תקיפה מינית. פסיכולוגיה קלינית היא שם כללי שיותר מדבר אליי. אולי גם זה בשם המחיקה. כמה מחיקה... ינשוף - הייתי רוצה לעזור גם לך ולכולנו להבין יותר. אני חושבת גם על בנות אחרות, גם על אלו שהמעיטו לכתוב. אך, אולי בקביעות כאן, אם כי באופן פסיבי יותר. אודי - מנסה לחשוב גם מה התפקיד שלך אחרי כל כך הרבה שנים ומה אני מנסה לעשות כאן לעזאזל. הלוואי שהייתי מצליחה להרגיש, אודי, שאתה עוזר לי. שבכלל אכפת לך. שבכלל אכפת למישהו. המחיקה הארורה... ואולי, יש לי מושג - אולי אני מנסה לתקן (ומי יודע כמה פעמים חזרתי על זה) את האמא החולה. מתעקשת ללא צ'אנס. האשמה הזאת. אפילו בקושי חזרתי לקרוא מה כתבתי. סוריקטה

יפתי, מעולם לא היה לי צורך לכתוב בשם אחר. התחלתי עם מיכ. שלא מצא חן בעיני אודי וביקש שאעשה משהו עם השם הקטוע... והסברתי לו..מאז קרא לי רק מיכל. להפך. היה לי צורך שידעו שאני אותה אחת!!!! ואפילו היו פעמים שרציתי לכתוב שם אמיתי. או שחתמתי בלי כוונה בשמי ומייד מחקתי כשקראתי את הטעות. יודעת שאת קראת לעצמך בכינויים שונים בפורם סמוך וכו'. אולי יש כאלה שזקוקים לזה?, לא כדי לבלבל אותך? ודווקא את יכולה להבין אותם. לא? מוזר לי שאת כל כך רוצה מאחרים מה שאצלך לא היה כך לפחות בהתחלה. או בפורום הסמוך. ואני בהתחלה התבלבלתי איתך כי כתבתי גם בפורום הסמוך באותו כינוי ואת לא. את יודעת שאודי ובעצם כלנו לא בעד זה.. מאמינה שהקבועות לא משנות כינויים...בדרך כלל זה חדשים שמנסים. כמו ילד בגן שמנסה וחושש ובודק. אולי אפשר לראות זאת אחרת? מנקודת מבט שונה? לא יודעת. קו מחשבה .

יפתי .. כבר כתבתי בעבר על עלילותיו של בעלה של אמי.. הוא היה אדם נבזה בכל רמ'ח איבריו ושס'ע גידיו.. לא פיספס שום הזדמות לגעת ..לכפות חיבוקים..מגעילים..נשיקות רטובות על הפה..מיזמוזים של הידים שלו עלי מתחת לשולחן..בכל רגע מתוך חייו.!! וכשנזקקתי להלוואה כספית תמיד זה היה בחדר השינה על המיטה הזוגית שלהם שם יכול היה להעביר את ידיו באין מפריע לכל מטרה שרק רצה.. היו עוד המון דברים שמעדיפה כעת לא לחזור עליהם..כי מהווים עוד יותר טריגר.. לא לחינם הייתי כותבת שאני שוב בבית הרוחות..כי הרוח שלו תמיד שם..נוגעת לא נוגעת..מרחפת מעל כאילו עדיין מלטפת..הרגשה איומה .. זה אפילו לא על קצה המזלג וכן רק אחרי מותו..כשאמי ואני נשארנו שם לבד בעת השבעה..יצא לנו לדבר עליו היא בכתה..אני כבר לא אבל דיברנו המון לתוך הלילה אחרי "זה" היא התחילה להיפתח אלי כי כבר לא היה גורם חי ומאיים..כן לפעמים החיים הם כאלה חטולית

סוריקטה.. וואלה...ההודעה הזו חמקה מעיני.. גיליתי אותה עכשיו..:) לא בטוחה שמבינה לגמרי למה את מתכוונת.. אני גיליתי את דוקטורס בסביבות ספטמבר 2009 ואז איכשהו נצמדתי לפורום פסיכולוגיה קלינית שניהל אודי..בתחילה רק קראתי ואז לאט לאט איזה חלק שבי רצה להיות פעיל.. נכנסתי באופן פעיל בנובמבר 2009 ומהפעם הראשונה כ'במבי פצוע'... היה לי קשה לכתוב ולכן נתתי ביטוי דרך החלק הילדי .. אני זוכרת שדיברתי על עצמי בגוף שלישי...אם אני לא טועה אודי חשב בהתחלה שאני בן...(אולי אני טועה)? מעולם !!! מעולם לא החלפתי ניק בפורום הזה... היתה תקופה מסויימת שניהלה את פורום פסיכותרפיה ענבל ..לא זוכרת את שם משפחתה... לפורום שלה נכנסתי בניק ..את יודעת מה ? אני כבר לא זוכרת... נכנסתי תמיד באותו הניק בעיקר בגלל שהרגשתי שזה שם לי קרקע.. שאני זו אני...לא יודעת אם אני מצליחה להסביר לך... בילדותי אבא שלי אמר לי ה-מ-ו-ן:"זה רק נדמה לך..זה רק נדמה לך" עד היום יש בי קול פנימי שאומר לי פעמים רבות זה רק נדמה לך... וכשזה קורה,אני מרגישה שאני משתגעת... משתגעת על באמת!!!! למשל ,נכון היום יום שני? אז יכול פתאום איזה קול פנימי לומר לי לא את טועה ..זה רק נדמה לך..זה רק נדמה לך.. עכשיו,אני יודעת שהיום יום שני אבל הקול הזה משגע אותי ואז אני כבר לא יודעת כלום..לא יודעת איך קוראים לי ומי אני ומה אני ומה היא מציאות ומה לא.. זו הסיבה המרכזית שתמיד!!! כתבתי בפורום הזה בניק הזה... לא רציתי להרגיש שאני משתגעת... אולי לא התכוונת לזה בשאלתך סוריקטה? במבי

סוריקטה.. את מסכימה להגיד לי אם פעם .. את חתמת בניק ילדה/אשה? זו היית את? אני לא שוכחת אותה ... בנובמבר 2009 כשנכסתי ..קיבלתי 'מקלחת קרה'..אולי אפילו שלג... ואני זוכרת את ילדה/אשה שתמכה בי.. הלכה כנגד הזרם ותמכה בי... לא שוכחת לה את זה.. יש לי הכרת תודה גדולה אליה.. אני זוכרת שהיא שיתפה שיום הולדתה חל ב 5 לנובמבר... אם אני לא טועה ,גם יום הולדתך חל ב 5 לנובמבר..תקני אותי אם אני טועה.. ילדה/אשה זו את סוריקטה? במבי

הי במבי, וגם הי מיכל, עדיין אין לי מושג למה אני כותבת. בפורום הזה, מכלליו הראשונים אצל אודי - הייתי אך ורק סוריקטה. היה לי מייל קבוע אחד, כמו תעודת זהות ראיתי אותו, וגם קודם, תמיד תמיד תמיד צירפתי אותו מייל בכל מקום שהוא, מתוך הנחה שמנהלים רואים וידעו שמדובר באותו אדם, למרות שמוסף אליו כינוי שאינו קבוע. ת'אמת, נראה לי ששום מנהל לא התאמץ להסתכל בכלל על המיילים שכן היה ביכולתם לראות. והמשאלה שלי הייתה שווה לשום כלום. אציין שוב שרוב ההודעות היו הודעות תמיכה. זה היה לי מאד קשה לדבוק בכינוי חיצוני קבוע, ולא רק לי. אם לפחות אנחנו שהיה לנו מאד לא פשוט עם הכלל הזה התאמצנו כל כך והיינו שומרות עליו - רציתי שיהיה פייר וגם אחרים (שפה) יהיו תואמים. גם אני הייתי בתוך הקבוצה הזאת, כפי שהיא היום, חדשה. ילדה אישה, היא לא אני, וכבר שאלת בעבר, במבי, והשבתי בשלילה. אבל דווקא מכולם קינאתי בה כי אודי ידע (אני די בטוחה בזה) ואיפשר לה לכתוב בשני כינויים שונים. אחד שהיה מאד חבר ולבבי איתנו, ושני מאד מרוחק. הייתה איזו רמיזה של אודי (שלך, אודי) שהוא יודע משהו שאנחנו לא. והדיבור היה תמיד בחיבה, ככל שקלטתי. איני יודעת אם יש עוד איזה סוד בין אודי לבין מישהו שרושם כאן. איני יודעת. כבר כתבתי ואחזור - הגלישה שלי לרשום עם אותן דמויות בפורום אחר יצרה אצלי את השיגוע הפעיל וזו הייתה טעות נוראית. אבל מאז, לא ממש יכולה לחזור לפה שלמה או רגועה. מה אכפת לי סוריקטה

הי מיכל, נכון, אני יכולה להבין, אבל כתבתי גם למטה לבמבי ולך - אם בחורות דיסוציאטיביות עם הפרעות זהות מקיימות את הכלל הזה, ספציפית פה בפורום אצל אודי ולבקשתו, אלו שמאד מאד לא פשוט להן והתאמצו מאד לשם כך - היה הוגן אם היו אלו כולם. אולי? בפורום אחר הכירו אותי בכינוי קודם מני אז. לא בילפתי. ופה זו הייתה מעין חובה להירשם אז בחרתי בסוריקטה הזה. הקטע שלי הוא להסתיר את הטוב. Xוריקטה (לא טעות) מה זה משנה

שלום אודי, אפחד לא חייב שיהיה אכפת לו ממני, וגם אפחד לא חייב לעזור, גם אם הקדשתי את נשמתי, שנים ובהתמדה. אפחד. ואפחד לא חייב להרגיע אותי, בטח שזה לא תפקידו, ובטח לא אם זה יגרום עוול לאחרים. יש לי ציפיות מעוותות. סורי. סוריקטה תיעלם לה בסבך העצים, אפשר לעשות מה שבא ואפחד לא יראה. זה יקרה גם אם אפתח הודעה חדשה. התבייתתי כבר על האזור העיוור ללא מוצא.

ואשתדל לכתוב את זה קצר - למי שקורא. הפסקתי להבין. לא עשיתי שום דבר רע, לא עשיתי שום דבר רע, להיפך, כך חשבתי עד רגע כלשהו, ונהיה בקבוצה בשלב מסוים לא פייר עבורי, ולא מצליח להיתקן. כבר דיברנו על זה מספיק. אדבר עם המטפל שלי - זה מי שנשאר. להתראות, סוריקטה

רוצה להכנס ולראות מה נשמע. לבדוק שיש לי פה טיפה מקום עדיין כדי שאוכל לספר..

רוני יקרה! בהחלט יש לך מקום ואת מוזמנת לכתוב תמיד. אנחנו עדיין כאן הוותיקות ;) כשמתאים ומה שתכתבי יתקבל כמובן. מיכל

הייי תמיד יש לך מקום להכנס לכתוב מה שבא ומתאים לך קדימה ספרי בלי פחד המקום כולו שלך חטולית

הי רוני, וואו, את פה! כמה חיכינו. הרבה הרבה מקום - רק בואי עם מילים. בפסיכולוגיה היו אומרים שאין דבר כזה 'פתאום'. ואולי לא אני צריכה לומר את כל זה. קדימה שלך, סוריקטה

רוני..... רוני.... רוני הי... מה שלומך? כל כך הרבה זמן שלא כתבת פה... וואו.... ואני במבי... משונה.. למה יש לי צורך לכתוב את המשפט ההזוי הזה..? לא יודעת.... במבי