הפגישה שהיתה................

אודי וכולם כן לקחתי את מה שאמרתם, זה עזר לי להכריע והלכתי לפגישה. הייתי מבויישת לא חייכתי ולא הייתי נחמדה כמו שאני יודעת להגיד בחיוך גדול שאני מרגישה רע מאוד. הוא היה עדין בהתחלה וכשהיתה לו אמירה צינית מיד הערתי לו שלא ככה. לפגישה הזו רצו לבוא כל העצמיים, אני יודעת מראש כי כבר בדרך אני מרגישה איך משתלטים עלי עצמיים אחרים וכמה קשה לי להשאר ערה במצב תודעה אחד. ואחרי שדיברנו קצת על מה שהיה ועל מה שקורה והרשיתי לעצמי להרפות קצת היה מקום למישהי אחרת. שמעה לא זלגה וכל הבכי האצור הזה לא מצליח לצאת. תודה שירה

הי שירה אהובה, טוב, בעיניי, שהלכת. טוב שעדכנת. אין דמעות, דיבור אצור, חזות תקינה כאילו לא מובחן המפגע שבפנים - מוכר כל כך. האמת היא שלדעתי כן רואים. מי שיודע לראות. חושבת שבבכי יש חיבור, כל כך כואב, שהנפש מאבדת את ההכרה ולא מרשה לגעת. תודה לך, שירה יקרה, איתך, סוריקטה