לדרור בלבד

כתבתי אליך בעבר אני לא יודעת אם אתה זוכר לגבי אחותי הקטנה(29)שרציתי לבדוק אם היא עברה התעללות מינית כמו אחותי הגדולה ואמרת לי לחפש בגוגל חיפשתי יש מלא חומר קשה אבל עדיין לא ברור לי מה הסמפטומים האלה אומרים ואיך אני יכולה לדעת אם לאחותי יש אותם אני לא פסיכיאטרית ולא פסיכולוג הכל כתוב בשפה נורא מקצועית והצעת לי לא לחשוף את אחותי הקטנה לזכרונות ללא סביבה טיפולית תומכת אך איך אני יכולה לקחת אותה לטיפול בלי להגיד לה במה מדובר אולי כדאי לדבר עם חבר שלה. אחותי הגדולה כרגע בתקופה שברור שאי אפשר להיעזר בה. התקשרתי לנפגעות תקיפה מינית הן אמרו שחשוב לא לשאול שאלות ישירות ושיש להן מרכז לתמיכה עבור צעירות אבל עדיין איך אני מביאה אותה לשם. למטה הסמפטומים החוזרים על עצמם באינטרנט אולי תוכל להסביר לי במילים פשוטות מה הכוונה ואיך אני יכולה לעזור לה לפני שיהיה מאוחר מדי,דרך אגב להצעתך התחלתי טיפול מיואשת. תודה דורית ילדים נפגעי עבירות מין סובלים בדרך כלל משינויים התנהגותיים: דיספוריה (עצבות, דיכאון קל עד בינוני) מתמדת; מחשבות התאבדות כרונית; חבלה עצמית; זעם מתפרץ או עצור ביותר (עשוי להופיע לסירוגין); מיניות כפייתית או עצורה ביותר (עשויה להופיע לסירוגין). תופעות שכיחות נוספות הן ברמת התודעה: אמנזיה (שכיחה) או היפר-אמנזיה בקשר לאירועים הטראומטיים; אפיזודות דיסוציאטיביות חולפות; נתק מן העצמי ואובדן תחושת המציאות; התנסות חוזרת בחוויות, אם בצורת סימפטומים פולשניים של הפרעת דחק פוסט טראומטית, ואם שקיעה במחשבות. ילדים אלו חווים שינוי בתפיסת העצמי: הרגשת חוסר אונים או שיתוק העצמי; בושה, אשמה, האשמה עצמית; הרגשת טומאה או הכתמה (סטיגמה); הרגשת שונות וזרות משאר בני האדם (עשויה לכלול הרגשות מיוחדות, בדידות מוחלטת, הרגשה שאיש לא יכול להבין, וזהות לא אנושית). מחקרים מלמדים שילדים שנוצלו מינית ע"י בוגר שהם סמכו עליו, בן משפחה אהוב או מדריך, חווים בלבול בקשר ליחסם לתקוף שלהם, מחד-הוא המתעלל בהם אך מאידך הם אוהבים אותו. במצב כזה הם חווים שקיעה במחשבות על היחסים עם המתעלל (כולל מחשבות נקם); ייחוס לא מציאותי של כוח מוחלט למתעלל ; אידיאליזציה או הכרת טובה פרדוקסאלית; הרגשת יחסים מיוחדים או על טבעיים; הפנמת השקפת עולמו של המתעלל ורצון לרצותו. ילדים נפגעי עבירת אלימות מתמשכת סובלים כל חייהם מקשיים חברתיים סבוכים: בידוד והסתגרות; שיבוש ביחסים אינטימיים; חיפוש חוזר ונשנה אחר מושיע; חשדנות מתמידה; כשלון בהגנה עצמית, בעיות משמעת קשות שמקורן באובדן האמונה בתמיכה ובאמון; הרגשת חוסר תוחלת וייאוש. מחקרי מכון תודעה מלמדים כי נפגעי תקיפה מינית רבים סובלים נזק נפשי פתולוגי ממש שהם תוצאת פיתוח מנגנוני הגנה של הילד המותקף: מנגנוני ההגנה הכי תכופים ועקביים הם: פילוג או חצייה במודעות ובזיכרונות, ניתוק מהגוף, דיסוציאציה, אמנזיה (שיכחון), החבאה של הזהות העצמית האמיתית (תכופות עד שהזהות האמיתית מתחילה להיטשטש), דיפרסונליזציה, הכחשה, ועוד.

אם אחותך חיה בשקט למה את צריכה לערער אותה? היא צעירה יש לה חבר ואולי אפילו חיים נחמדים פשוט כואב לי לחשוב שיהרס לה הכל. נכון שהחומר שהבאת הוא מקצועי וקשה אבל עדיין את לא תוכלי לעולם לדעת ומקווה בשבילה שגם היא. אולי את מנסה בעצם לברר לגבי עצמך אם את חווית התעללות מינית?שווה מחשבה...

למרות שזה מיועד לדרור בלבר,אני לא יכולה שלא להגיב. כאחת שעברה התעללות,אני יכולה להבטיח לך-שטוב תעשי אם תרדי מהנושא.אם אכן היא עברה התעללות ואינה זוכרת האמיני לי טוב שכך. ואם את זו שתיגרמי לה לזכור ותדוני אותה לסבל נוראי היא לא תסלח לך על כך לעולם. ואם היא יודעת(גם זו אופציה)ולא משתפת אין לך אלא לכבד זאת. כך או כך את לא באמת יכולה לעזור לה במצב כזה. תשמרי את האנרגיה הזו לאם והיא אכן תצתרך אותך (והלואי ולא) בלהיות איתה נטו ללא שאלות רק הקשבה. מהלב אני אומרת לך עיזבי את זה,יש לה בן זוג ונראה שהיא מנהלת חיים-אל תהרסי זאת! נשבעת שהייתי מאושרת לא לדעת לא לזכור או אפילו להדחיק.רק לא לחיות בגיהנום. אם את אכן אוהבת אותה והיא חשובה לך תני לה להמשיך בחייה ולהיות שם אם תצתרך. סליחה שהגבתי לא רוצה עוד אחת בגהינום צפוף פה!!!!!!!!!!!!

כולכן צודקות אלה שחיות עם הכאב הלא אנושי הזה ואלה שרוצות לבדוק אם הקרובים להם כואבים, גם צודקים אלה שלא זוכרים ואלה שלא רוצים לשכוח, מה שכואב שאין צדק למה שעשו לכן. חיבוק שלכן דבורה

דורית שלום, קיבלת כמה תגובות ממשתתפי הפורום. חלקן חושבות שעלייך לעזוב אותה וחלקן חושבות שעלייך להתערב מיידית. אני חושב שחשוב שתזכרי שאחותך, למרות היותה קטנה ממך, כבר לא ילדה קטנה. היא מתמודדת בדרכה עם חייה. אם את כאחות גדולה רואה היום דברים שמדאיגים אותך, שאת חושבת שמשהו לא מתנהל כשורה בחייה זהו הסימן הטוב ביותר לנסות ולהתערב. לא ממקום של איש מקצוע אלא ממקום של אחות. אבל אם היא למיטב ידיעתך, ואת יכולה לנסות ולהתקרב ולשמוע יותר, מתמודדת עם חייה, ייתכן שלא עברה התעללות מינית. או שמצליחה להתמודד עם ההשלכות שלה כרגע. בכל מקרה הסימפטומים שהבאת מדברים בעיקר על מנגנוני התמודדות, כגון שכחה מאסיבית של תקופות בחיים. התנתקויות זמניות מממה שקורה כאן ועכשיו או התבוננות על הדברים מהצד. כמו כן לעיתים קרובות יש אי יציבות בולטת בחיים האישיים והמקצועיים, ולעיתים גם התפרצויות זעם. אני שמחשפנית לטיפול ואני מציע שתעלי את השאלות שכה מטרידות אותך באשר למקומך גם שם. דרור