פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי

היי, הריון ראשון כנראה הפסיק להתפתח בשבוע 6 ועכשיו שבוע 9 עברתי הפלה ספונטנית. למרות שרופא אמר לי לפני שבועיים לצפות לזה, אני מרגישה נוראי.. הכל כבר עבר ויצא והרופאה במיון אמרה לי שהכל נראה בסדר ושלפחות זה היה בשבוע מוקדם. זה היה ניסיון ראשון והריון ראשון אבל אני ממש מפחדת להמשך, יודעת שזה כנראה לא משהו שאני עשיתי אבל מרגישה נורא אשמה מפחדת שעשיתי משהו לא בסדר

שלום עשיתי הזרעה ב13,7 אתמול 10 יום אחרי יצא בטא 12 והיום 11 יום אחרי יצא בטא 21 לציין כי ב18,7 לקחתי אוביטרול לתמיכה שאלה אם זה לא בטא קטן מדיי??

שלום. לפני 7 חודשים עברתי הפסקת הריון בתחילת שבוע 9 לאחר שלא נצפה דופק והעובר הפסיק להתפתח בשבוע 6 (לא היה דופק מלכתחילה). היתה תקופה קצרה של עצב אבל הבנתי שזה קורה הרבה ואין מה לעשות (אני גם לא צעירה, בת 39) והמשכנו הלאה. אתמול עברתי שוב הפסקת הריון בתחילת שבוע 9, הפעם היה דופק אך הוא הפסיק. אני הרבה יותר עצובה הפעם. עדיין בבית ומתכוונת להישאר עוד כמה ימים, לא ממש מוכנה לחזור לעבודה (וגם יש עדיין דימומים). למזלי, יש לי בעל מדהים שעוטף אותי בחום ותמיכה, וגם המשפחות. וגם ברור לי שארצה להיכנס להריון כמה שיותר מהר, אנחנו מאוד רוצים ילדים (למזלנו גם אין לנו בעיות מבחינה זו, אני נקלטת מהר באופן טבעי טפו טפו טפו). אבל אני גם מפחדת. בנקודת זמן זו, הבאת ילד לעולם מרגישה לי כמו משימה בלתי אפשרית. נראה לי שבהריון הבא אהיה מלאה עוד יותר בחרדות, כי בכל רגע נתון ובכל שלב עלול לקרות משהו שיהרוס את החלום הזה. בקיצור אני לא ממש יודעת מה רציתי לשאול, אולי איך מתמודדים עם החרדות, האם יש דרך שלא באמצעות טיפול? תודה

שלום, אני בת 33 ללא ילדים. רציתי לשתף שגם אני עברתי שתי הפלות בשבוע 7. לפני שנתיים. גם אני בכיתי בלי סוף, גם אני רציתי לקחת כדורים ולסיים את כל זה. הרגשתי ממש ממש לבד. בדיוק רבתי עם בן זוג ולא דיברנו חודש. בדיוק פוטרתי מהעבודה והתחילה תקופה קשה בלימודים. לא הצלחתי לסיים את הלימודים, נכנסתי לדיכאון עמוק מזה שנתקעתי בבית , תחושת כישלון מוחץ בתור אישה ובתור בן אדם . כעסתי על בן זוג שלא הצליח להבין ובעיקר כעסתי על עצמי איך יכולתי להפיל פעמיים ותהיתי מה עשיתי לא בסדר. כשגילינו שככל הנראה בעיה בבן זוג, קצת הוקל לי. אני בטח אדם אנוכי. היום אחרי שנתיים ושלל של בדיקות משונות, חשבתי שהתגברתי ואני מוכנה לנסות שוב. אבל אני לא, בוכה מכל דבר קטן, קרובת משפחה נכנסה להריון- במקום לשמוח בשבילה אני בוכה, חברות מסביב ילדו-אני בוכה, כותבת פוסט זה- בוכה. ברור שכל המשפחה והסביבה מציקים מתי כבר תורך, מתי כבר אצלך. בקרוב אתחיל טיפולי פוריות ואחות הציעה לי לפנות לעובדת סוציאלית. כנראה מתחושת בטן שלה, אפילו לא ביקשתי. הסכמתי כי בעצמי הרגשתי צורך לדבר עם מישהו על זה. עכשיו, אני תוהה איך אוכל לשתף, שארגיש לא בנוח לבכות מול אדם זר (למרות שבא לעזור). תוהה אם להגיע לבד או עם בן זוג. נראה שהוא מצליח להתמודד עם האובדן וטוב שאין לו זמן למחשבות הללו. כל הזמן אני רואה מול העיניים עובר עם דופק ומתה מפחד שאולי אעבור את הסיוט הזה שוב. הכאב הפיזי זה שטויות, אבל התמודדות של "יום אחרי", בלתי נסבלת. יש לי תקוות גדולות לטיפולי פוריות אבל אם לא יצליחו, זה ישבור אותי.

שלום. נאלצתי לעבור הפלה לפני כ5 חודשים, בשבוע ה8 העובר הפסיק לנשום.. לקחתי את זה קצת קשה בתור התחלה בעיקר כי ההיריון מתחילתו היה לא קל בכלל. מיד לאחר ההפלה הופעל עלי לחץ רב מהסביבה בעקבות דברים שקרו לי ולבעלי, ובמשך כל התקופה הזו אני מרגישה שאני לא כמו שהייתי לפני ההיריון הזה, זה מתבטא בכעס עצום, עצב, נטיות אובדניות(מבלי רצון) בעיות במערכת היחסים,התפרצויות בכי ובעיקר חוסר שלווה. חשבתי שזו תקופה ושזה יעבור מהר.. אך זה מרגיש לי שזה רק מחמיר, אני לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות ואם בכלל יש צורך לפנות לגורם חיצוני או שזה יעבור מעצמו? אשמח לעזרה

קודם כל אני מצטערת למה שעברת, נכנסתי היום במקרה לחפש מי יכול לתמוך במצבים האלו, ומצאתי שאת כתבת היום ואת אותם דברים שרציתי לשאול. גם אני עברתי הפלה לפני חצי שני בערך, בסוף חודש 11, ההפלה הייתה יזומה אך זה מורכב, זאת הפלה שנייה שלי ואני בלי ילדים. בת 32.... ובאותה תקופה עברתי תקופה קשה במיוחד, לא רק בגלל ההפלה אלא עוד כמה דברים, ועד היום מהביוץ ועד הוסת אני בהתפרצויות בכי, עצבים, דיכאון, מחשבות דיכאוניות, נטיות אובדניות גם ללא רצון... זה סיים לי את הנישואים, בעלי לא הבין את זה ולא יכל להכיל את את כל מה שאני עוברת...

שלום, לפני שלושה חודשים עברתי הפסקת הריון בשבוע 18. הייתי נשואה טרייה אחרי שלושה חודשי נישאין,שמחה מאוד מהריון. בסקירה המןקדמת גילנו שהעובר לא תקין ואין לו התפתחות מוחית תקינה. לצערי נאלצנו להפסיק את ההריון. הגזרה הייתה קשה, אך אחרי שבוע החלטתי לקום ולהתגבר. חזרתי ליבודה אספתי כוחות,שיתפתי. אחרי שלושה חודשים אני מבינה כנראה הסיפור שונה נהייתי פחדנית. אני מפחדת להתקלח,להיות לבד ואפילו מכלבים. לפני ההפחה לא היו לי חששות מכל הדברים הטלה..אני חסרת אונים מה אני יכולה לעשות? למי אני יכולה לפנות?

חשבתי שאם מדובר בהפלה בשלב מוקדם יחסית אז (להבדיל מהלידה השקטה שעברתי אז, בשבוע 40..) הפעם יהיה לי קל יותר ואתגבר מהר ולא אתקע לי במקום הלא מקדם ולא טוב.. והנה שוב קשה לי להירדם בלילות, ושוב חסרת מנוחה ממחשבות על אילו ואם ואולי.. ואילו עכשיו, ליל יום העצמאות, מבחוץ נשמעת מוזיקה מהבימה ומוזיקת צהלולי השכנים השמחים, ומבפנים השקט של בני הבית הישנים.. ואני במקום להיות שבעת רצון מעצמי על שאזרתי כוחות ללכת עם ועבור בנותיי לראות את הזיקוקים ולאוירת השמחה שבחוץ, ובמקום להודות ליקום ולמי שצריך על שפיזית אני יותר בטוב ושהכאב הגופני והדימום פחת מעוצמתו.. אני שוכבת במיטה ולא מצליחה להירדם. נטפלות אלי מחשבות מכרסמות על אילו, אם, אולי ואם רק.. ואולי זה בגלל הכדור החזק שלקחתי בהתקף המיגרנה והקפה השחור והבירה שהעזתי שנשארה לבעלי ממשחקי הכדורגל, עוד טרם ידעתי סופית על ההריון, ואולי זה בגלל שהסכמתי לבעלי לגעת ולקיים יחסים בעוד שאולי נכון יותר היה לחכות קצת שהרי זה נחשב להריון בסיכון.. ואולי זה בגלל שבפסח התאמצתי וטילתי והלכתי בטבע הרבה ולא שתיתי דיי.. ואולי ואולי ואולי... 😔

היום לפני שלושה שבועות עברתי לידה מוקדמת או הפלה מאוחרת כל רופא והגדרותיו, שבוע 20+6, הכל קרה פתאום, שעות צהריים כאבי בטן, עכשיו מבינה שאלו היו צירים, עם הזמן הכאבים מתגברים, בערב הולכת למיון, והסרט איימה מתחיל, ירידת מים, צוואר רחם מחוק לגמריי, פתיחה...רופא אומר את המשפט הגורלי, מצטער אין מה לעשות, בנתיים מתפתלת בין כאבי צירים לכאבי לב, אפידרל, זירוז, המתנה של 5 שעות בחדר לידה, לידה של תינקת חייה, שנשמה כמה נשימות ונפטרה... אמרו לי שהזמן עושה את שלו הכאב יעבור החיים ממשיכים וכן נכון חזרתי לשגרה יומיומית בעבודה... אבל ברגע שהיום נגמר מוצאת את עצמי מורידה את הפוקר פייס בעבודה והכל נקרע מבפנים, חלול, לא מוצאת עניין בכלום, מפחדת לחשוב על לחזור לתהליך מחדש (הריון שנפל הגיע אחרי טיפולי ivf בהורות יחידנית) מפחדת שזה שוב יקרה.... שהרי עד אותו היום הכל היה טוב בדיקות טובות הכל לפי הספר... איך חוזרים לעצמי פשוט לא מצליחה, מרגישה שהגוף מנותק מהנפש... עושה הכל על האוטומת ושום דבר לא מצליח להתקרב למלא את החלל החור הגדול בנפש ובלב.... פשוט אבודה...מרגישה שלא מצליחה להתמודד עם זה לבד ואשמח לקבל פרטים על קבוצת תמיכה

היי רינת, תודה על המענה. אני מנתניה, אשמח אם תוכלי לעזור

היי אני בת 37 אנחנו מנסים שנה פלוס להיכנס להריון לפני טיפה יותר משנה עברתי הפלה שלמה אחרי כמה חודשים הפלה נדחית שהסתיימה בגרידה ועכשיו אני צריכה לעבור שוב גרידה הריון של 3 עוברים ו2 ביציות ללא דופק יש לציין שבכל שלושת ההריונות תמיד נצפה דופק ואז הופסק ,אני פשוט שבורה ורציתי לדעת אם יש איזהשהיא קבוצת תמיכה תודה מראש

שלום אחותי עברה לידה שקטה מחפשת עבורה ועבור בעלה ביחד קבוצת תמיכה באזור תל אביב בדחיפות אם יש. תודה

יש באיכילוב את המרכז לבריאות הנפש של האישה, מתמחים בטיפול רגשי של נשים בכל נושא הפוריות, אמורה להפתח שם קבוצה לנשים שעברו לידה שקטה, לא יודעת אם לזוגות.

הי לכולן. בחודש אוקטובר תיפתח בקריית חיים קבוצת תמיכה וטיפול לנשים שחוו אובדן הריון /לידה שקטה. הקבוצה תימשך למשך 12 מפגשים, אחת לשבוע. באחד הימים בשעות הערב או בימי שישי בבוקר. קבוצה אינטימית ומצומצמת ( עד 6 נשים) שמטרתה לאפשר תמיכה, ליווי ועיבוד של התחושות והרגשות האישיים והמשותפים בתוך ההתמודדות עם האובדן והשלכותיו . אחת החוויות המרכזיות שנשים מדברות עליה במהלך ולאחר הקבוצה היא התחושה שבקבוצה ניתן לדבר על הכל, להיות ביחד בצורה שלעתים רבות אינה מתאפשרת לצערי במקומות וקשרים אחרים. לכל שאלה ולפרטים נוספים מוזמנות ליצור עימי קשר בנייד או במייל. רינת ורדי- עו"ס קלינית, מטפלת פרטנית וקבוצתית בנשים. Rinatos165@gmail.com 0546-878484

שלום, עברתי 3 הפלות ואני מחפשת קבוצת תמיכה פנים אל פנים. אני מרגישה שפורומים וקבוצות פייסבוק זה לא בשבילי ואני רוצנה לדבר אישית עם בנות שחוו דברים דומים ומבינות מה עובר עליי. האם קיימות בכלל קבוצות תמיכה כאלה באיזור המרכז או השרון? באינטרנט לא מצאתי תודה

שלום בנות, לאחר טיפולי פוריות אנו נאלצים לסיים הריון1 בגלל בעיה כרומוזומלית בעובר. אני כעת בשבוע 20 והגרידה תתקיים בשבוע 21. ראשית, קשה להחזיק בידיעה שהמאמצים הרבים ירדו לטמיון והעובר שבקרבי יסיים "חייו". קשה עוד יותר לחכות שבוע לכך וזה לאחר שבמאמץ רב "קיצצו" לנו המתנה של שבועיים וחצי...קוראת פה בפורום וחששות לגבי השלכות הניתוח צפות ועולות. אשמח לקצת מניסיונכן: מה לבקש מהרופאים? (כבר אמרו בוועדה שלא נותנים לי אנטיביוטיקה פרט למנה 1 בניתוח) וכיצד להכין עצמי ליום שאחרי פיסית ורגשית...

עצה טובה- אל תעשי את זה קרה מקרה שהפילו עובר והתברר בדיעבד שהוא היה בריא פרקי תהילים להריון קל ותקין ולידה קלה של הרב והרבנית קנייבסקי פרקים- א',ד',ה',ח',כ',לה,נז,צג,קח,קמב,

שלום, לאחר בדיקת דופק לא תקינה בשבוע 7 קיבלתי ציטוטק. ללא כאבים במיוחד ודימום מועט. לאחר חמישה ימים קיבלתי סיבוב נוסף - לאחר מס׳ שעות החל דימום יחסית חזק, שפסק כמעט לגמרי אחרי כ12 שעות. היתה פליטה של רקמה. האם יתכן שכל התוכן יצא לאחר דימום קצר כל כך? בכל המקורות נאמר כי הדימום נמשך ימים ושבועות. תודה

שבוע טוב. אני אמא לבן מתוק בן 3.5 לפני כשנתיים עברתי הפלה לצערי בשבוע 7 או 9. עכשיו אני בהריון, שבוע 6. ואני כל הזמן חוששת.. וחושבת שאולי עכשיו הדופק הפסיק, וחוששת מהאולטרסאונד הראשון שאולי יאמת את זה.. אני לא טיפוס חרדתי באופן כללי, אבל במקרה הזה זה די מציף אותי. מנסה להתמודד, אשמח לתמיכה ועזרה - מה יכול לסייע לצלוח לפחות את השליש הראשון בשלום?.. תודה רבה.

שלום לכולכן, שמי מאיה ואני סטודנטית לתואר ראשון במדעי ההתנהגות. כחלק מעבודת הסמינריון אני עושה מחקר העוסק בחוויה הרגשית הכרוכה בביצוע הפלה. אני יודעת שמדובר בנושא אישי ורגיש מאין כמותו ולכן חשוב לי להדגיש כי ישנה אנונימיות מלאה על הפרטים! המחקר פונה לנשים שעברו הפסקת היריון במהלך השנתיים האחרונות. אודה לכול התייחסות שהיא ואשמח לענות על כל שאלה במסגרת הפורום או באופן אישי! תודה רבה! מאיה קישור לשאלון: https://goo.gl/forms/GeEI2FvfNwvyNRsB3 (במידה ואתן לא מצליחות להכנס דרך קישור זה ניתן להעתיק את כתובת האתר ולהדביק בדפדפן חדש)

שלום, לפני כחמישה חודשים עברתי הפלה בשבוע 9 להריוני כי לעובר לא היה דופק. ניסינו כמעט שנה להיכנס להריון ואז התרחש הנס הזה ולאחר כל כך מעט זמן נלקח מאיתנו... מאז אני מנסה להתגבר, להעסיק את עצמי למצוא תוכניות להתרכז בחיובי אבל כמובן שזה כל כך קשה, כל כך קשה לשמוע סביבי שלא נורא שאחרי הפלה בצ'יק נכנסים שוב והנה עוד חודש עובר לו וזה לא קורה... הבנתי שנושא ההפלות די מושתק, לא מדברים על זה אלא אם את מספרת ואז פתאום שומעת אהה כן גם היא עברה את זה.. כנראה שבישראל מדברים בעיקר על הצלחת הריון, שומעים בעיקר על הדברים הטובים... כמובן שהמלחמה בסביבה ובחטטנות האנושית גם קשה:" אתם נשואים 4 שנים מה קורה מה לא בסדר" ועוד משפטים מסוג זה... כחלק מההתמודדות שלי אני הייתי רוצה לפתוח קבוצת נשים ביבנה, לנשים שעברו דברים דומים ורוצות לשתף, להתחזק ולחזק לפעמים רק להרגיש לא לבד, שעוד מישהי מרגישה כמוך הופך את הדברים לקלים יותר... אשמח לראות האם יש מענה לכך ועל פי זה להתארגן בהתאם

לפני כ4 וחצי עברתי "לידה שקטה" בשבוע ה40 להריוני השני. היתי אז עם ילדתי הגדולה שהייתה אז בת כ 3 וחצי והוכנה היטב לקראת אחותה הגדולה. כיום עם 'ילדת קשת' כבת 3.5 . ילדה קסומה שמזכה ברגעי אור.(בהריון שלה לא העזתי להסתכל אף לא פעם אחת על תמונת האולטרסאונד מחשש להיקשר ולהיצלק בשנית...) לרוע מזלי וגורלי, בצהרי שישי האחרון קיבלתי טלפון מחברתי הטובה כי לעובר אין דופק ושהיא עומדת לעבור גם "לידה שקטה" (הריון וילד רביעי, שבוע 36..). מאותו הרגע למעט השעות בהם אני בעבודה, כל כולי איתה ועבורה.. בסופ"ש היתי עימה בביה"ח כיוותי, חיבקתי וסייעתי במה שיכולתי, הכנתי עבורה אוכל מבושל וחם, היום היתה אצלי עם ילדיה ואחותה... כל הזמן חושבת ומגלה רגישות יתרה כלפיה.. (רגעים לפני שהגיעה, הקטנה שלי שיחקה עם בובת תינוק עם קול, וכשקלטתי זאת ישר לקחתי מידה והחבאתי..), אין ספק כי זה מחזיר אותי אחורה ומשפיע על מצב רוחי ובא על חשבון זמן ואנרגיה טובה עבור בנותיי ועבורי.. מקווה מאוד כי זה טבעי ויעבור לי... חוששת... ?!

מודה על ההתיחסות! אכן לא התנסחתי כאן עם שאלה ברורה כמו שהבאתי את החשש שהיה לי שמא מה שעברה/עוברת חברתי ישפיע עלי באופן שלא טוב ומיטיב וכי במקום להיות חזקה ולשדר זאת לסביבתי, אשאב שוב אל העצבות הכאב והיגון... פחד מהמחשבה שהעניין ישפיע ועל תפקודי היומיומי ויחזיר אותי אחורה כמו לפני 4 שנים...

שלום בעקבות בעיה התפתחותית עליי להפסיק היריון בשבוע מתקדם(25). הילדים בני 5,9 מאוד מצפים ואינני יודעת כיצד לבשר את הבשורה, טרם בוצע ההליך ההפסקתי. האם לפני, אחרי, האם לתת הסבר מה קרה באופן כללי, או לציין כי הוא חלה ולא שרד..? באמת חסרת עיצות. האם צריך לומר לפני כדי שיוכלו להיפרד דרך ״הבטן״ לקטן שלי או שמא רק לאחר שאעבור את התהליך, למרות שאם אהיה חסרה מס ימים יחשבו כי הלכתי ללדת ״ ככה הם מפרשים זאת..״ אשמח להנחיתכן. תודה

1) אחות שלא הכרתי/ דבורה אבקסיס 2)בכיתי כי חיכיתי/ סיגל לבסקי בהצלחה!

לפני יומיים השתחררתי מבית החולים לאחר הפלה בשבוע 20 בעקבות ממצא של תסמונת דאון. זה הריון ראשון שלנו והתחושות של אחרי הם מאוד קשות גם הכאב הפיזי וגם הנפשי. זה בא לנו בהפתעה, כל הבדיקות יצאו תקינות מלבד סטטיסטיקה גבולית של החלבון העוברי. ביקשתי שיבדקו שוב מסרבת להאמין אבל אמרו לי במעבדה שזה ודאי במאה אחוז והמזל שגילו את זה. במהלך הלידה המיילדת המליצה לנו להיפרד מהעובר, אני ובעלי באנו ממקום של לסיים את זה כמה שיותר מהר לא להיקשר ולפתוח דף חדש ולא היינו מוכנים לשמוע. למזלי המיילדת צילמה את העוברית ויכולתי לראות את התמונה שלה ולהיפרד דרכה, הרגשתי שאני חייבת את זה בשביל לסגור מעגל. עכשיו אחרי אני מרגישה ריקנות מעיקה, אובדן עצום למרות שהיא לא הייתה בריאה ומחשבות של למה זה קרה לי. כל זה ביחד עם הירידה הדרסטית של ההורמונים אני לא מפסיקה לבכות. אנחנו בני32 בתקווה לפתוח דף חדש עם הריון תקין אבל חייבת לפני זה לנקות את הנפש. יש קבוצות תמיכה שאנחנו יכולים לפנות אליהם נשמח לכל עזרה. תודה ושנה טובה

שלום בנות יש לי 2 בנים בבית 4 ו5 עברתי 2 הפלות ועכשיו אני בהריון שבוע 8 אין דופק הרופא אמר לי לבוא ביום שני ולראות מה קורה למרות שאני בספק כי עד עכשיו היו אמורים לראות יש לציין שאני עם רחם דו קרני לפני 4 חודשים עברתי הסטרוסקופיה ניתוחית בעקבות הפלה עם ציטוטק שהסתבכה . אני עם דמעות מפחדת כבר לא יודעת למי לפנות ומה לעשות . כל פעם מחדש הפחד שאעבור שוב גרידה ולקבל בשורה שהריון לא מתפתח . למי לפנות ? מה לעשות ?

לפני שבועיים עברתי גרידה לאחר שהתגלו מומים מרובים בעובר. הרגשתי אבודה ועדיין מרגישה כך, ציפיתי שמישהו יבוא ויגיד שאולי זה לא נכון אבל זה לא היה כך. זאת ההפלה החמישית שלי לא מצליחה להתאושש נשארתי בלי בן הזוג וללא העוברית

עברתי היום גרידה לאחר שנצפה עובר ללא דופק בשבוע 9. אמנם זה היריון צעיר אבל זה ההיריון הראשון שלי ואני לא מאמינה שכך הוא נגמר. ההרגשה היא שאני שבורה, מקולקלת.. במקום עובר חי בבטן עכשיו יש שם כלום . אני מפחדת שיהיו קשיים בהיריונות הבאים ולו רק מהפחד שהתהליך יחזור על עצמו . אני וחברה טובה נכנסנו להיריון באותה התקופה ואני מאחלת לה רק טוב והמון בריאות לה ולתינוק אך עם זאת ממש קשה לי הידיעה ששם יש היריון מתפתח ובריא ויש בבית המון אושר.. ואצלנו אין כלום, רחם ריק ובית ריק וגוף מקולקל . למזלי הרופא שלי מקסים והקל על כל תהליך הגרידה עד כמה שניתן, אבל דווקא לאחריה אני מרגישה רע יותר ואני לא מבינה למה.

עברתי לידה שקטה בשבוע 29 כמעט , העולם ממשיך ויש לי ילד בן שנה ו10 חודשים בבית . ומצד שני העולם נעצר, משהו בי מת שם יחד עם העובר. משהו מת ונשבר. לא מצליחה להבין איך להמשיך ואיך מתמודדים . ובמקביל בעלי חווה משבר זהה ואנחנו יחד חווים משבר עצום בזוגיות עד לכדי מחשבה על סיומה.

שלום, אני בת 28 ואתמול עברתי לידה שקטה של תאומות בשבוע 28. לא יכולה לתאר את ההרגשה אני פשוט שבורה ולא מצליחה להתחזק, ע"א שיש לי תמיכה מלאה, שתי בנות מהממות בבית ובעל מדהים. רק הגעתי לבדיקה שגרתית לפני אשפוז מכיוון שמדובר בתאומים זהים כאשר הצהיר הרופא שהוא מצטער ואין דופק. עברתי לידהמאוד קשה עם כל הזירוזים האפשריים וכל הכאבים הפיזיים שקיימים בנוסף לכאב נפשי שגדל וגדל. שבורה, מרוסקת, בוכיה.

היי משתתפת בצערך. עברתי אובדן לפני שנה וחצי. רק רציתי לספר לך על קבוצת תמיכה מדהימה בפייס, ללידה שקטה בשם חיבוק שקט. עם בנות מדהימות ומפגשיים חודשיים. שלא תתדעי עוד צער.

שלום רב אני רוצה להתייעץ בנוגע ללידה מוקדמת אני את ההריון הראשון שלי ילדתי בשבוע 37 את ההריון השני ילדתי בשבוע 30 וזאת לאחר מעקב של הריון בסיכון ללידה מוקדמת והייתה לי היפרדות שיליה עם דימום והתפתחו צירים וילדתי בשבוע 30 השאלה שלי אם אני רוצה ילד שלישי אני צריכה לפחד מללדת שוב מוקדם יש סיכוי גבוה שזה יקרה ????תודה

היי, ההריון הפסיק להתפתח בשבוע 5. ואפילו שהיה כאן זמן ככ קצר, הכאב מאוד גדול. מעבר לכאב הנפשי הריגעי, יש בי פחד גדול שמא לעולם לא אצליח להיכנס להריון, ולעולם לא אזכה להיות אמא. והפחד הזה הופך את הכאב מהאובדן הנוכחי לכאב עצום עוד יותר. אולי לא מגיע לי להיות אמא ובגלל זה זה קרה. אני לא רוצה להיות ערירית כל החיים. אני מאוד אוהבת ילדים, וגם ילדים מאוד אוהבים אותי, ואני כל כך רוצה ילדים, ממש צורך קיומי. זה מתסכל ומפחיד. ומאוד עצוב לי. ואני מקנאה בכל הסביבה, שנראה שלהם קל כל כך. כולם נכנסים להיריון תוך שנייה, ולכולם איכשהו ההיריון תקין. ורק אצלי הדברים מסתבכים. אני מקווה שאזכה להקים משפחה בריאה ומאושרת.

היי, ההריון הפסיק להתפתח בשבוע 5. ואפילו שהיה כאן זמן ככ קצר, הכאב מאוד גדול. מעבר לכאב הנפשי הריגעי, יש בי פחד גדול שמא לעולם לא אצליח להיכנס להריון, ולעולם לא אזכה להיות אמא. והפחד הזה הופך את הכאב מהאובדן הנוכחי לכאב עצום עוד יותר. אולי לא מגיע לי להיות אמא ובגלל זה זה קרה. אני לא רוצה להיות ערירית כל החיים. אני מאוד אוהבת ילדים, וגם ילדים מאוד אוהבים אותי, ואני כל כך רוצה ילדים, ממש צורך קיומי. זה מתסכל ומפחיד. ומאוד עצוב לי. ואני מקנאה בכל הסביבה, שנראה שלהם קל כל כך. כולם נכנסים להיריון תוך שנייה, ולכולם איכשהו ההיריון תקין. ורק אצלי הדברים מסתבכים. אני מקווה שאזכה להקים משפחה בריאה ומאושרת.

היי, אני רוצה לשתף אותך מנסיוני. רק אחרי שעברתי הפלה בשבוע מוקדם מאוד (6)נודע לי עד כמה הפלה בשליש הראשון היא דבר שכיח. הרופא אמר לי בזמנו שהסיכויים שלי להיכנס להריון לא ירדו והם כמו של כל אחת אחרת. מיד לאחר ההפלה הזו נכנסתי להריון וכיום יש לי 3 בנות מדהימות. הכל פתוח, הכל לפניך. אל תחששי מהבאות. תנוחי ותתחזקי ותמשיכי לנסות. בהצלחה !

שלום, עברתי אתמול לפנות בוקר אובדן הריון בשבוע כמעט 24 בבי"ח רמב"ם בחיפה. אני בת 44.5 הריון ראשון. איכשהו שרדתי את כל מה שעברתי כולל זריקה להמתת העוברית שפתאום הפסיקה להתפתח. ואז אני חוזרת הבייתה ובדרך מגלה שמשהו מציק לי למטה בפות הסתכלתי וראיתי שבאמצע הפות צנחו קצת האיברים. אני לא יודעת להגדיר את זה. חזרתי למיון והרופא אמר שזו תופעה ידועה אחרי לידה וגרידה ושתוך חודש וחצי המצב יחזור לקדמותו. אני עדיין לא שקטה!!! האם מישהי מכירה את התופעה הזאת? איך היא נקראית? מה ניתן לעשות? אשמח לתגובות...

שלום, אני בת 33 +1, בשנתיים האחרונות עברתי 3 הפלות חוזרות, לפני ההפלות ילדתי בצורה תקינה, בעקבות ההפלות החוזרות וגרידות אני נאלצת להתמודד עם חרדה רבה מכשלון נוסף... אני רוצה לשתף איתכן את החששות שלי, מההפלה והגרידה האחרונה עברו 4 חודשים, הכי קשה לי בכל התהליך הזה, זה הגרידה עצמה, ההרדמה האחרונה גרמה לי להרגיש מאד רע לאחר ההפלה, זה הכי הכי קשה לי, יותר קשה לי מלהתמודד עם כישלון... לכן עכשיו אני מתחילה לחשוב על ניסיון נוסף, אבל מאד מאד חוששת שאאלץ לעבוד הפלה והרדמה נוספת, זה מכניס אותי לחרדה נוראית... מה שמניע אותי זה שאין משהו יותר חשוב לי מלהביא אח או אחות לילדה שלי, לכן המלחמה הפנימית שלי אין סופית איך אני אתחיל הכל מההתחלה? איך אני יכולה לקחת סיכון שוב ובו אלולה לעבור סיוט נוסף?

שלום רב קצת רקע על עצמי בת 36 נשואה 3 (12 , 9 , 4) הריון הראשון בגיל 24 בשקיפות עורפית התוצאה גבוהה ואחרי המשך בירור התגלו מומי לב ונאלצתי לעבור לידה שקטה בשבוע 20. אחרי ההריון עברתי צילום רחם שבו התגלה שישי לי רחם דו קרני. לאחר מכן 3 הריונות תקינים ולידות של שלושת ילדיי. לפני שנה וחצי גיליתי שאני בהריון אחרי שהיו לי דימומים שהייתי בטוחה שהם מחזור אבל היות והם לא הפסיקו עשיתי בדיקה שיצאה חיובית ומיד ניגשתי להיבדק , ראו שק קטנטן אבל טרם ראו עובר בתוכו. ככה חזרתי כמה פעמים לבדיקה נוספת אבל בסופו של דבר אחרי 3 שבועות מאמר לי שההריון לא תקין ושעליי לעבור הפלה. עברתי את ההפלה במאיר באמצעות ציטוטק שהיה סיוטטטטט... לקח לגוף שלי 4 חודשים לחזור לעצמו ולרחם להתרוקן לגמרי. במאי האחרון גיליתי שוב שאני בהריון הבטא עלתה יפה וראו דופק בשבוע 7 ובשבוע 9 5 בבדיקה שיגרתית נאמר לי שאין דופק?? המתנתי שבוע וחצי ועברתי גרידה . אחרי כן עשיתי בדיקת קרישיות שיצאה תקיניה. קיבלתי מחזור אחרי 8 שבועות ובתחילת חודש שעבר גיליתי שוב שאני בהריון הייתי בשוק מהמהירות שזה קרה אבל לא הייתה מאושרת ממני. הרופאה שלי הבטיחה לי שבגלל כל הפחדים והחרדות שלי היא תקבל אותי כל שבועיים שאני אהיה רגועה. וכך היה בשבוע 7 נבדקתי ונצפה דופק נשמתי לרווחה ואז שוב בשבוע 9 באתי לבדיקה והיא בישרה לי שוב שאין דופק!!! מיותר לציין שהרגשתי שנופלים עליי השמיים באותו רגע הרי רק לפני 4 חודשים עברתי גרידה ... מה שוב?????!!!! אתמול בבוקר הגעתי למאיר לגרידה , קיבלתי 2 כדורי ציטוטק להמסה בלחיים ומיד התחלי דימום חזק. הרופא אמר שההפלה התחליה לבד ומיד הכניסו אותי לגרידה כי דיממתי הרבה לא כל כך הבנתי את הלחץ שלהם אבל זה היה מאד מהיר. עשיתי בדיקת קרישיות שיצאה תקינה וגם בעבר צילום רחם. אני מאד רוצה הריון נוסף אבל קשה לי לחשוב שיש סיכוי שאני אצטרך לעבור טראומה כזאת שוב. אני אודה על המלצות ועצות איך להמשיך לבדוק האם יש בעיה כלשהי תודה

אני בת 36, הריון שלישי. אתמול בצהריים נצפה שק הריון ריק המתאים למס' ימי איחור במחזור ואני אמורה להיות בשבוע 6. הרופא ביקש להגיע לאוטרסאונד נוסף עוד שבוע, אך מאתמול בערב החל דימום שמתחזק לאט לאט. כעת דימום כמו מחזור מתון. לא יודעת מה לעשות - הרופא אמר שאם ההריון לא תקין, ייתכן שתהיה הפלה טבעית ואם לא, ישלח למיון והוא ממליץ על כדורים ולא גרידה לאור גיל ההריון הצעיר. איך אני יודעת אם החלה הפלה טבעית? באם במקרה כזה לא צריך כדורים? האם מקבלים ימי מחלה בגין מצב בריאותי כזה? אני לא ממש מצליחה לתפקד בעבודה ויש לי הרבה מטלות וכמובן שאף אחד לא יודע מה המצב. אודה לכל עצה או רעיון.

ביום חמישי האחרון הגעתי לבדיקת אולטרסאונד שניה בשבוע 8...זאת לאחר ששבועיים קודם נצפה עובר המתאים ל6.1 עם דופק. מהרגע הראשון ידעתי שנגמר... חיפשתי בעיניי נקודה מהבהבת על המסך... וכלום. המבט של הרופאה עדיין רודף את מחשבותיי. עובר המתאים ל 6.4 ללא דופק. מאז אני מרגישה שהכל התנפץ... בוכה, מאוכזבת, כועסת... כבר אין תקווה אלא רק יאוש. בינתיים עובר יום ועוד יום ובבטן עדיין עובר מת. אני לא מבינה למה זה קרה, מתקשה לקבל ולהפנים... וכועסת על גופי שנכשל. נכשל לגדל עובר תקין ועד כה נכשל להוציאו באופן טבעי. מפחדת לעבור גרידה... מפחדת מהפלה עם כדורים. עוצמת עיניים ומתפללת שזה רק חלום רע. :(

פונה מתוך תחושת ייאוש קלה.... הריון ראשון שהתחיל ונגמר מהר... עברתי הריון חוץ רחמי שהסתיים בניתוח להוצאת העוברון הקטנטן וכריתת שחלה. אני כנראה עדיין בהלם מכל התהליך האינטנסיבי שהתחיל ונגמר תוך ימים ספורים. עם זאת, לא יכולה להתעלם מתחושת המחנק. גוש גדול שעומד באמצע בית החזה וכל פעם עולה רק דמעה או שתיים... מרגישה שאני נחנקת כי אני לא מצליחה לבטא את התסכול ואת הכאב על האובדת, כאילו אני עדיין במגננה על הגוף שלי (למרות שאחרי שמוציאים הריון חוץ רחמי הסיכון כבר לא קיים למעט סיכוני הניתוח המינוריים). שאלתי היא כזאת: איך נותנים לרגשות האלה לצאת החוצה? קשה לי עם הכאב הפיזי של הניתוח אבל הוא כאין וכאפס לעומת הכאב הנפשי שלי...

איך משחררים? אני דבר ראשון דיברתי עם חברות. לא התביישתי וצלצלתי כשהייתי זקוקה לתמיכה, ודיברתי, ודיברתי... הקפדתי להיות מוקפת בחברים טובים. אל תשמרי את זה לעצמך. אחרי תקופה כשהרגשתי שזה מתאים חזרתי לטיפול (הייתי עוד לפני בטיפול שמאוד עזר לי). יש המון סוגי טיפולים ואת צריכה ללכת למה שמתאים לך. אני בחרתי בטיפול פסיכולוגי (זה גם המקצוע שלי...) אבל יש שימצאו שמתאים להם יותר טיפול בהידרותרפיה (לי זה מרגיש עוצמתי מדי אפילו), טיפול באומנות, בביבליותרפיה וכו'. עוד אפשרות היא לכתוב אבל אני מוצאת שזה מעלה בי צער כל כך גדול שאני מעדיפה להימנע. יש גם קבוצות בפייס ובטח גם קבוצות תמיכה אם זה משהו שאת מתחברת אליו. ומילה אחת לעידוד בכל זאת - גיסתי עברה גם כן היריון חוץ רחמי וקשירת חצוצרה אחת. מאז נולדו לה עוד 4 ילדים, בריאים ושלמים.

שלום, לפני חודש ושבוע כמעט עברתי לידה שקטה. שבוע 38+ כמה ימים. ההיריון היה תקין לגמרי, ולא ידוע מדוע ביום בהיר אחד תמו התנועות ולא היה יותר דופק. ילדתי בלידה וגינאלית עם צוות תומך. סה"כ מצבי משתפר מיום ליום, פיזית ורגשית. יש לי שני ילדים בבית כך שאני עסוקה בהם, עד עכשיו היה חופש גדול וכעת הסתגלות למסגרות. הקושי הגדול שלי הוא בלילות. אני לא מצליחה להירדם משך שעות ארוכות. היום נכנסתי למיטה בעשר בלילה ובחצות וחצי יצאתי ממנה מיואשת. עכשיו כבר תיכף שלוש בלילה והשינה לא מגיעה. אני חוששת להתחיל טיפול תרופתי כי אני יודעת שזה ממכר. אשמח לעצה. סה"כ רב הזמן מצב הרוח שלי טוב, אני לא עסוקה כל הזמן בלידה אלא, הייתי אומרת ש5% מהיום מגיעות מחשבות וחולפות. לעומת זאת לפני השינה אני מוצפת מחשבות ומתקשה מאוד להפסיקן. תודה

בהמשך להודעה הקודמת שלי, עברו כמעט שלושה חודשים מאז הלידה השקטה. מצבי השתפר לאין ערוך. יש ימים שקשה להירדם אבל רב הזמן זו לא בעיה ולרב אני ישנה שינה רציפה וטובה. בימים האחרונים אני שמה לב שאני נוטה לכעוס - על בעלי, על קולגות שלא טרחו לברר מה איתי וכן הלאה. אני משערת שזה חלק מהאבל והכאב (אין לי על מי לכעוס לגבי הלידה השקטה אז אני מתיקה את זה לכל מי שאפשר...). לפני שבוע קיבלתי מחזור לראשונה מאז הלידה ואני עכשיו תוהה מה לעשות. האם לנסות להיכנס להיריון או לחכות עם זה. אם לא היה את השעון הביולוגי הייתי מחכה. נותנת לזמן לעשות את שלו. מאידך, אני כבר בת 36.5 ואני חוששת שאם אחכה יהיה מאוחר מדי, וגם פתאום לוקחת בחשבון שאף אחד לא מבטיח לי שההיריון הבא יסתיים כשורה. מצד אחד, רוצה תינוק (ת'כלס, רוצה תינוקת), מצד שני, יודעת שהדבר הנכון הוא לחכות אבל מפחדת מאוד לפספס בגלל זה הזדמנות לעוד ילד. זהו. זה מצבי כרגע... אשמח לתגובות. תודה

בשבוע השמיני להריון שלי הלכתי לאולטרסאונד וגילינו שהעובר ללא דופק, אני גרה בירושלים ולכן מיד פניתי לשערי צדק, עברתי טלטלה נפשית וגופנית אדירה וכל שרציתי היה להוציא את העובר וכמה שיותר מהר, אחרי 3 שעות במיון בהם הרגשתי מזולזלת מיחס הרופא והצוות החליטו לשלוח אאותי לבית ואמרו שיצרו איתי קשר ביום ראשון (המקרה היה ביום חמישי), נסעתי לשבת להורי בצפון ביום שישי חשתי כאבי בטן ונסעתי לבית חולים "העמק" שם אמרו לי לחזור ביום ראשון לגרידה (היות ולא הייתי בצום), ביום ראשון הגעתי על הבוקר, הצוות היה מקסים ומקצועי, פשוט לא האמנתי שזה אמיתי אחרי היחס שקיבלתי בשערי צדק. הגרידה נעשתה במקצוענות, לא חשתי כאב גם אחרי, והיחס היה מעל הכל!!! פשוט מלאכים נמצאים שם!!!!!! למרות שאני גרה בירושלים, את הלידות שלי אני מצפה לעבור רק שם, צוות מדהים שווה הכל!!! פשוט לא יאמן שיש עדיין מרכז רפואי עם יחס מדהים וערך גבוה לחיי המטופלים... ממליצה בחום על בית חולים "העמק"

היי, עשיתי בדיקת הריון שיצאה חיובית ולאחר מכן בדיקת דם. הבטא יצאה 3229 אך היום כשהייתי אצל רופא הנשים לא נצפה כלל שק הריון. הבטא גבוהה מאוד לכך שלא נצפה הריון והרופא אמר כי זהו כנראה הריון שאיננו תקין. נשלחתי לעשות שוב בטא . האם יש בכלל סיכוי להריוו תקין עם ערכי בטא כאלו ללא שק הריון? יש לציין שלא ניתן לדעת באיזה שבוע אני עקב מחזור לא סדיר. בנוסף- 'ב10.8 עשיתי בדיקת הריון והיא הייתה שלילית רק ב15.8 יצא חיובי. תודה!

שלום לכולן, אני מחפשת קבוצת תמיכה לנשים שמתקשות להיכנס להריון, אחרי 7 חודשים של ניסיונות נקלטתי והיום עברתי הפלה טבעית בשבוע 5.

אתמול עשיתי אולטרסאונד מעקב הריון שבוע 9 1 והטכנאית הסבירה שאין דופק. לפני 10 ימים בשבוע שבע וחצי נראה דופק ועובר תקין לגמרי. הופנתי דחוף לרופא שלי שעשה אולטרסאונד נוסף ולא נראה דופק. הרופא הפנה אותי למיון לביצוע גרידה. קראתי הרבה והבנתי שיכולות להיות טעויות באבחנה. האם כדאי לחכות עוד כמה ימים ולבצע אולטרסאונד נוסף? האם אכן יש סיכוי לטעות למרות שנבדקתי בשני מקומות? האם כדאי לעשות גרידה או שניתן לקחת את כדור הציצוטק? אשמח לעזרתכם ועצתכם אנחנו ממש מתוסכלים ועצובים ולא יודעים מה לעשות. קשה לנו להשלים עם דברי הרופא. תגובה חדשה

אין לי עצה טובה פרט להזדהות, היום עברתי הפלה טבעית בשבוע 5 וזה היה קשה נורא אז אני רק מדמיינת את הקושי שלך. אני מקווה בשבילך שהבדיקות האלו היו שגויות אבל אולי שווה ללכת לגניקולוג פרטי שיעשה אולטרסאונד מעמיק. אם תרצי יש לי המלצה על רופא. בהצלחה.

שלום לדר העונה , היום ממש השתחררתי מבית חולים מאיר שאני חייבת לציין שהם נתנו לי להרגיש בטוחה בידיים שלהם . שבוע 5 בדיוק כרבי גב תחתון כבר שבועיים ואתמול פתאום דימום וכאבי בטן תחתונה . הגעתי למיון ולאחר שעדכנתי אותם שהבטא שלי התחיל ב 61 ולאחר שלושה ימים הכפיל ל 670 שמחתי אך לא ראו שק הריון ולאחר הדימום אתמול זה התחיל לרדת . הפלה / הריון כימי / חוץ רחמי... לא מצאו שק הריון החשוב כרגע שזה במגמת ירידה הבטא וזה נספג לבד. דיי עצוב לנו כי לפני קצת יותר מחצי שנה עברתי הפלה יזומה בשבוע 16 עקב מומים בעובר. וכל כך שמחתי שנכנסתי שוב להריון ושיהיה לנו עוד יצירה למשפחה שלנו . עצוב לי וכואב לי רוצה כבר להיות בחדר לידה

שלום רב, כלתי אמורה לעבור לידה שקטה בגלל מום בעובר, נמצאת בשבוע 25. הסיפורים והחוויות שאני שומעת על לידות שקטות מצמררות. כיצד ניתן להקל על אשה שאמורה לעבור את זה ועוד בהריון ראשון ובגיל מבוגר יחסית? אשמח לעצות ולקצת אופטימיות.

שלום שמי חופית ואני בת 30, בחודשיים האחרונים חוויתי שתי הפלות בשבוע 5-6 להריון. הפעם הראשונה אמרו לי שזה היה כנראה בגלל הריון חוץ רחמי והגוף פשוט פלט אותו החוצה. הפעם השניה, קצת חשוד לי כי היום הייתי באולטרסאונד והרופא אמר שיש משהו ברחם (כנראה שארית) שעוד לא יצא החוצה לגמרי. כלומר היה הריון בתוך הרחם. אך בכל זאת הייתה הפלה. השאלה שלי היא איזה לאיזה מומחה אני צריכה ללכת כי אני יכולה להיכנס להריון, אך משום מה אני לא מצליחה לשמור את ההריון. אני ממש פחדת לנסות שוב כי בטח זה ייפול שוב. תודה רבה.

שלום, לפני קצת יותר מחודש וחצי עברתי הפסקת הריון מאוחרת, בשבוע 20, בעקבות מספר מומים שהתגלו בבתי. מאז הדיאגנוזה בעלי ואני נמצאים בטיפול זוגי אצל פסיכולוגית. אך לאחרונה נראה לי שאולי זה לא מספיק. אני פשוט לא מצליחה להשתחרר מהאשמה והחרטה. לאחרונה גם התחלתי לסבול מהתקפי פניקה שקצת הלחיצו את בעלי ואותי. אשמח להמלצה על מטפלת שמתמחה באובדן הריון באזור ירושלים (בעדיפות למישהי שעובדת עם מכבי, אך לא חובה). תודה

אני כותבת ולא מאמינה שזה עבר עליי. אבל אני בעצמי עברתי לידה שקטה. כל זה נשמע רחוק ממני ולא אמיתי. הייתי בהריון תקין לחלוטין וחיכינו לבת שתבוא. בעיקר ביתי רצתה וחיכתה לחברה חדשה. אך זה לא קרה ובשבוע 21 הרופאה אמרה שאין דופק. מה ההגיון?! איך יכול להיות?! יש לי תוצאות של כל הבדיקות שהכלללל תקין. זה לא הוגן. לאחר הלידה בחרתי לא לראות אותה. אך בדיעבד אין לי תווי פנים לזכור. אני בוכה על התינוקת שאיבדתי אך אין לה פנים. וזה מעציב אותי וקשה לי. אני פוחדת לשכוח אותה פוחדת שיעבור הזמן ולא אוכל לדמיין אותה. מה עושים?

הצטערתי לקרוא את שעברת. על אובדן התינוקת, האחות לביתך שגדלה לך בבטן... אני כמעט 3 שנים אחרי שהתינוקת שגדלה בביטני נולדה ללא דופק, היה זה כשהיתי בשבוע 40 להריוני. בבית היתה בכורתי בת ה3 שחיכתה כל כך לאחותה הקטנה... גם אני לצערי לא צילמתי, לא חיבקתי ולא ראיתי מקרוב. גם אני פחדתי לשכוח ואף פוחדת שישכחו... אך, מעבר לנר נשמה שבוחרת להדליק מידי שישי ומעבר ליומן שכתבתי עבורה בשנת האבל בה בחרתי להיות, בחרתי גם לשאת על פרק ידי צמיד זיכרון לזכרה. כשעל הצד שלמעלה כתוב השם שיועד לה ותאריך לידתה... גם אני יקרה איבדתי את התינוקת שגדלה בתוכי ללא סיבה המניחה את הדעת. לא קרישיות ולא חבל טבור כרוך... בהתחלה היה קשה. הקושי היה בלתי נסבל. היתי דבוקה בכאב. אך כיום בחרתי לזכור את תקופת ההריון היפה שלה. את השלווה והטוב שזכיתי לחוש אז ובוחרת פחות להידבק בזכרונות הלידה ההיא והכאב הבלתי נסבל היום. כשנה וחודשיים לאחר מכן זכיתי ללידת בת נושמת ובריאה... חיבוק...

אני במשך 3 שנים לא ידעתי, אבל גיליתי עכשיו שלכל תינוק מעל שבוע מסויים ( 30 בטוח) יש חלקה וקבר משלו. ניתן להכין מצבה, להדליק נר ...פשוט בבית החולים אמרו לי שכולם נקברים בקבר אחים אלא אם מבקשים אחרת. בזמנו הייתי כנראה בסוג של הדחקה ולא הייתי מעוניינת אך הזמן חלף ומאוד הצטערתי שלא הייתי שם כשטמנו את התינוקת שלי. רק עכשיו אזרתי אומץ ובדקתי איכן  קבר האחים ולהפתעתי גיליתי שיש לה מקום משלה, שזה קצת ניחם אןתי. שלא תדעי עוד צער.

לאחר טיפולי הפרייה קשים ,נכנסתי להריון לפני 3 שבועות , בשבוע 13 התגלו מומים בעובר (תופעה שמתרחשת אחת למאה אלף הריונות).ועברתי הפלה איך ומתי בכלל יוצאים מההרגשה הזו?

בתי בת 36,נשואה +1. הריון שני לאחר הפריה. עד סקירה ראשונה היה דופק. בסקירה ראשונה לא נשמע דופק. מיד הופנתה למיון (איכילוב- ליס).לאחר שהיה שם חזרה הביתה .ההפלה נקבעה ליום ראשון 10/5/2015. בגיל שנה עברה t.o.f (ניתוח לב).מאז בסדר. שאלתי: מה התהליך במצב כזה? האם אין סכנה לאישה עם עובר ללא דופק להישאר כך ימים? אמא מאוד מודאגת. תודה

לפני תשעה חודשים גיליתי שההריון שהתחיל לא התפתח ונאלצתי לעבור הפלה. בעלי ואני ניסינו במשך חצי שנה (שנראתה הרבה הרבה יותר ארוכה) להכנס שוב להריון ולפני כחודש היה נראה שסוף סוף הצלחנו. מהרגע שקיבלנו תשובה חיובית החלו חששות רבים והשוואות בלתי פוסקות להריון הקודם ולהריון הראשון והתקין שעברתי. חיכיתי בלי הרף לסימנים שיאשרו לי שההריון מתפתח כראוי. סבלתי מעייפות ומכאבי ראש אבל כל יתר הסימנים לא הופיעו. היום בבוקר התחילו לי כאבי בטן ולאחר מכן דימום. הגעתי למיון והסתבר לי שבכלל לא הייתי בהריון ושזה ככל הנראה היה הריון כימי. אני מרגישה כל כך הרבה דברים בבת אחת-פחד שזה בגללי ובגלל משהו פיזי שקשור אליי, פחד לגבי הריונות עתידיים (למרות שאני לא יכולה בכלל לחשוב על זה כרגע) כעס כי זה לא מגיע לנו ואהבה כל כך גדולה לבעלי ולבת שלי המקסימים. אני לא יודעת מה לחשוב כבר ומה להגיד לעצמי. בעיקר מאוד מאוד עצובה...

לפני כחודש בדיוק איבדתי תאומים בן ובת בשבוע 22+3 הריון ראשון לו ציפינו הרבה זמן ... הכאב גדול עברתי לידה מלאה ולילה שלם של יסורים עם צירים בתקווה שאולי הם יחזיקו מעמד.אבל בסוף הלידה פשוט התרחשה באופן טיבעי וכבר לא היה ניתן לעשות הכלום.חזרתי לעבודה לפני כמה ימים והעצב הוא גדול... קשה לחשוב שאני כבר לא בהריון לאחר כל הציפיה אחרי שכולם כבר יודעים אחרי שהרגשתי אותם בבטן זזים והתחברנו אליהם אני ובעלי בצורה שאי אפשר לתאר...זה קשה!

שלום רב, לפני 4 ימים עברתי הפלה טבעית בשבוע 5 + יומיים. יומיים לאחר מכן עשיתי בדיקות דם + שתן כדי לוודא שהבטא ירד והגוף נקי מההיריון. אכן הבטא ירד ל-3.60 (הרופא אמר שהכל תקין והגוף התנקה). רק היום חזרו תוצאות של בדיקות השתן ואני קצת מבולבלת- הערכים היו:0.00 ESCHERICHIA COLI ו- URINE CULTURE COUNT 10E5 CFU/ML והם מסומנים באדום. מה זה אומר? יש לציין שעדיין דיממתי בעת שביצעתי את הבדיקה. בתודה מראש