פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי

שלום לך. פורום זה נועד לתת תמיכה, ליווי ויעוץ בנושא אובדן הריון. אובדן ההריון והכאב שלאחריו הנם תהליכים קשים, שלא תמיד זוכים ללגיטימציה ותמיכה מספקת מצד הסביבה, ואפילו מבן הזוג. ישנן נשים שחוות אובדן הריון פתאומי ויש הנאלצות לקבל החלטה להפסיק את ההריון בשל תוצאות בדיקה לא תקינה או מסיבה אחרת. בכל המקרים ובכל שלבי ההריון, הכאב והקושי שמתלווים לאובדן הם עצומים.

בפורום זה תוכלי לשתף, לשאול ולהתייעץ בנוגע לתחושותייך, מחשבותייך ורגשותייך, ולקרוא על התמודדותן של עוד נשים במצב דומה על מנת להפחית במשהו את תחושת הבדידות ולראות שאת לא לבד. מקווה שאוכל להיות לך לעזר. גילי
443 הודעות
329 תשובות מומחה

מנהלי פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי

היי, הריון ראשון כנראה הפסיק להתפתח בשבוע 6 ועכשיו שבוע 9 עברתי הפלה ספונטנית. למרות שרופא אמר לי לפני שבועיים לצפות לזה, אני מרגישה נוראי.. הכל כבר עבר ויצא והרופאה במיון אמרה לי שהכל נראה בסדר ושלפחות זה היה בשבוע מוקדם. זה היה ניסיון ראשון והריון ראשון אבל אני ממש מפחדת להמשך, יודעת שזה כנראה לא משהו שאני עשיתי אבל מרגישה נורא אשמה מפחדת שעשיתי משהו לא בסדר

לקריאה נוספת והעמקה

לי15 יקרה. צר לי על ההפלה שעברת. גם אם בראש מבינים מה שהרופא אומר ומה שצפוי, תמיד יש תקווה ורצון לשינוי הגזירה, וזה מאוד מובן וטבעי שכואב לך ומעלה חששות. במקרים האלו הרבה פעמים תחושת האשמה שאת מתארת עולה באופן טבעי, קשה לנו לקבל ולתפוס את זה שמשהו כזה פשוט קרה. בלי סיבה. אבל לצערי זה קורה ואין סיבה ברוב הפעמים. מאחלת לך הריון תקין ומוצלח בהמשך,ושולחת חיבוק. רינת

24/07/2018 | 14:44 | מאת: הזרעה

שלום עשיתי הזרעה ב13,7 אתמול 10 יום אחרי יצא בטא 12 והיום 11 יום אחרי יצא בטא 21 לציין כי ב18,7 לקחתי אוביטרול לתמיכה שאלה אם זה לא בטא קטן מדיי??

לקריאה נוספת והעמקה

הזרעה יקרה. הפורום שלנו נועד למענה נפשי ותמיכתי לאחר אובדן הריון. השאלה שהעלית היא רפואית ואת מוזמנת להפנות אותה לפורום המתאים. בהצלחה!

09/07/2018 | 23:25 | מאת: טלי

שלום. לפני 7 חודשים עברתי הפסקת הריון בתחילת שבוע 9 לאחר שלא נצפה דופק והעובר הפסיק להתפתח בשבוע 6 (לא היה דופק מלכתחילה). היתה תקופה קצרה של עצב אבל הבנתי שזה קורה הרבה ואין מה לעשות (אני גם לא צעירה, בת 39) והמשכנו הלאה. אתמול עברתי שוב הפסקת הריון בתחילת שבוע 9, הפעם היה דופק אך הוא הפסיק. אני הרבה יותר עצובה הפעם. עדיין בבית ומתכוונת להישאר עוד כמה ימים, לא ממש מוכנה לחזור לעבודה (וגם יש עדיין דימומים). למזלי, יש לי בעל מדהים שעוטף אותי בחום ותמיכה, וגם המשפחות. וגם ברור לי שארצה להיכנס להריון כמה שיותר מהר, אנחנו מאוד רוצים ילדים (למזלנו גם אין לנו בעיות מבחינה זו, אני נקלטת מהר באופן טבעי טפו טפו טפו). אבל אני גם מפחדת. בנקודת זמן זו, הבאת ילד לעולם מרגישה לי כמו משימה בלתי אפשרית. נראה לי שבהריון הבא אהיה מלאה עוד יותר בחרדות, כי בכל רגע נתון ובכל שלב עלול לקרות משהו שיהרוס את החלום הזה. בקיצור אני לא ממש יודעת מה רציתי לשאול, אולי איך מתמודדים עם החרדות, האם יש דרך שלא באמצעות טיפול? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי טלי יקרה. אני מצטערת לקרוא על ההפלות שעברת. נשמע שבאמת את עם רצון ואופטימיות וגם תמיכה מהסביבה שלך. מובן לגמרי שאחרי האובדנים יעלו עכשיו או במהלך ההריון הבא חששות או חרדות.חשוב לשים לב לעוצמה של התחושות והרגשות שלך. כל יום הוא יום בפני עצמו ויכולים להיות טובים יותר וטובים פחות. לנסות לחשוב ולמצוא דברים או אנשים שיכולים לעזור לך להירגע. חשוב שתשימי לב למה שאת מרגישה וזקוקה לו, וגם אם בהמשך תרגישי מצוקה משמעותית או קושי מזמינה למצוא מקורות תמיכה נוספים, אחד מהם בהחלט יכול להיות טיפול. מאחלת בהצלחה רבה והריון תקין וידיים מלאות. חיבוק. רינת

08/05/2018 | 15:40 | מאת: ליד

שלום, אני בת 33 ללא ילדים. רציתי לשתף שגם אני עברתי שתי הפלות בשבוע 7. לפני שנתיים. גם אני בכיתי בלי סוף, גם אני רציתי לקחת כדורים ולסיים את כל זה. הרגשתי ממש ממש לבד. בדיוק רבתי עם בן זוג ולא דיברנו חודש. בדיוק פוטרתי מהעבודה והתחילה תקופה קשה בלימודים. לא הצלחתי לסיים את הלימודים, נכנסתי לדיכאון עמוק מזה שנתקעתי בבית , תחושת כישלון מוחץ בתור אישה ובתור בן אדם . כעסתי על בן זוג שלא הצליח להבין ובעיקר כעסתי על עצמי איך יכולתי להפיל פעמיים ותהיתי מה עשיתי לא בסדר. כשגילינו שככל הנראה בעיה בבן זוג, קצת הוקל לי. אני בטח אדם אנוכי. היום אחרי שנתיים ושלל של בדיקות משונות, חשבתי שהתגברתי ואני מוכנה לנסות שוב. אבל אני לא, בוכה מכל דבר קטן, קרובת משפחה נכנסה להריון- במקום לשמוח בשבילה אני בוכה, חברות מסביב ילדו-אני בוכה, כותבת פוסט זה- בוכה. ברור שכל המשפחה והסביבה מציקים מתי כבר תורך, מתי כבר אצלך. בקרוב אתחיל טיפולי פוריות ואחות הציעה לי לפנות לעובדת סוציאלית. כנראה מתחושת בטן שלה, אפילו לא ביקשתי. הסכמתי כי בעצמי הרגשתי צורך לדבר עם מישהו על זה. עכשיו, אני תוהה איך אוכל לשתף, שארגיש לא בנוח לבכות מול אדם זר (למרות שבא לעזור). תוהה אם להגיע לבד או עם בן זוג. נראה שהוא מצליח להתמודד עם האובדן וטוב שאין לו זמן למחשבות הללו. כל הזמן אני רואה מול העיניים עובר עם דופק ומתה מפחד שאולי אעבור את הסיוט הזה שוב. הכאב הפיזי זה שטויות, אבל התמודדות של "יום אחרי", בלתי נסבלת. יש לי תקוות גדולות לטיפולי פוריות אבל אם לא יצליחו, זה ישבור אותי.

לקריאה נוספת והעמקה

ליד יקרה. אני מצטערת לקרוא על ההפלות שעברת והתקופה הארוכה שאת מתארת בה קשיים רבים והתמודדיות. אני באמת מסכימה שכדאי לך לפנות לאשת מקצוע, למצוא מקום משלך בו תוכלי לדבר ולעבד את כל החששות והרגשות שלך. השאלה שלך-איך אדבר עם מישהו זר?איך אשתף? מובנת וטבעית, תני לעצמך הזדמנות לנסות, בתוך טיפול וקשר כזה ייתכן ותמצאי הרבה מקום לבטא את עצמך, את העולם הפנימי שלך והרבה תמיכה. מאחלת לך הצלחה רבה גם בטיפולי פוריות וגם בטיפול לנפשך ולעצמך. רינת

01/05/2018 | 15:49 | מאת: ספיר

שלום. נאלצתי לעבור הפלה לפני כ5 חודשים, בשבוע ה8 העובר הפסיק לנשום.. לקחתי את זה קצת קשה בתור התחלה בעיקר כי ההיריון מתחילתו היה לא קל בכלל. מיד לאחר ההפלה הופעל עלי לחץ רב מהסביבה בעקבות דברים שקרו לי ולבעלי, ובמשך כל התקופה הזו אני מרגישה שאני לא כמו שהייתי לפני ההיריון הזה, זה מתבטא בכעס עצום, עצב, נטיות אובדניות(מבלי רצון) בעיות במערכת היחסים,התפרצויות בכי ובעיקר חוסר שלווה. חשבתי שזו תקופה ושזה יעבור מהר.. אך זה מרגיש לי שזה רק מחמיר, אני לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות ואם בכלל יש צורך לפנות לגורם חיצוני או שזה יעבור מעצמו? אשמח לעזרה

לקריאה נוספת והעמקה
01/05/2018 | 19:46 | מאת: עמיתה לכאב

קודם כל אני מצטערת למה שעברת, נכנסתי היום במקרה לחפש מי יכול לתמוך במצבים האלו, ומצאתי שאת כתבת היום ואת אותם דברים שרציתי לשאול. גם אני עברתי הפלה לפני חצי שני בערך, בסוף חודש 11, ההפלה הייתה יזומה אך זה מורכב, זאת הפלה שנייה שלי ואני בלי ילדים. בת 32.... ובאותה תקופה עברתי תקופה קשה במיוחד, לא רק בגלל ההפלה אלא עוד כמה דברים, ועד היום מהביוץ ועד הוסת אני בהתפרצויות בכי, עצבים, דיכאון, מחשבות דיכאוניות, נטיות אובדניות גם ללא רצון... זה סיים לי את הנישואים, בעלי לא הבין את זה ולא יכל להכיל את את כל מה שאני עוברת...

ספיר יקרה. צר לי מאוד על האובדן שלך. נשמע שאת עוברת תקופה מאוד לא פשוטה, וחשוב לי לומר שתגובות של מכלול רגשות ואפילו עוצמתיים נורמלי שיבואו לידי ביטוי לאחר אובדן, ובמיוחד כשאת כותבת שמופעל עלייך לחץ נוסף מהסביבה. יחד עם זאת, נשמע שאת במצוקה רבה וכדאי לבדוק אופציה של עזרה חיצונית שתקל עלייך ומישהו שילווה אותך בתוך כל מה שאת מרגישה. כמו כן במידה ויש מחשבות אובדניות חשוב לפנות לבקש עזרה באופן מיידי ולא להישאר לבד. מוזמנת לכתוב לי כאן או במייל מאיזה אזור את, ואוכל לנסות לעזור לך למצוא מענה מתאים. חיבוק גדול , רינת

24/04/2018 | 17:05 | מאת: תהילה

שלום, לפני שלושה חודשים עברתי הפסקת הריון בשבוע 18. הייתי נשואה טרייה אחרי שלושה חודשי נישאין,שמחה מאוד מהריון. בסקירה המןקדמת גילנו שהעובר לא תקין ואין לו התפתחות מוחית תקינה. לצערי נאלצנו להפסיק את ההריון. הגזרה הייתה קשה, אך אחרי שבוע החלטתי לקום ולהתגבר. חזרתי ליבודה אספתי כוחות,שיתפתי. אחרי שלושה חודשים אני מבינה כנראה הסיפור שונה נהייתי פחדנית. אני מפחדת להתקלח,להיות לבד ואפילו מכלבים. לפני ההפחה לא היו לי חששות מכל הדברים הטלה..אני חסרת אונים מה אני יכולה לעשות? למי אני יכולה לפנות?

לקריאה נוספת והעמקה

תהילה יקרה! צר לי לשמוע על הפסקת ההריון והאובדן. אני מבינה שעולים פחדים והתנהגויות חדשות לך וזה יכול להיות מבהיל ומציף. מצוין שכתבת ושאלת, כל הכבוד. אני חושבת שכדאי לפנות אולי לאיש מקצוע ולטיפול שיוכל לעזור לך לבדוק ולהתמודד, נשמע שזה משהו שמלווה אותך כרגע באופן יומיומי .אם תרצי מוזמנת לכתוב לי כאן או למייל את אזור המגורים שלך ואנסה לעזור לך למצוא מישהו מתאים. רינת rinatos165@gmail.com

חשבתי שאם מדובר בהפלה בשלב מוקדם יחסית אז (להבדיל מהלידה השקטה שעברתי אז, בשבוע 40..) הפעם יהיה לי קל יותר ואתגבר מהר ולא אתקע לי במקום הלא מקדם ולא טוב.. והנה שוב קשה לי להירדם בלילות, ושוב חסרת מנוחה ממחשבות על אילו ואם ואולי.. ואילו עכשיו, ליל יום העצמאות, מבחוץ נשמעת מוזיקה מהבימה ומוזיקת צהלולי השכנים השמחים, ומבפנים השקט של בני הבית הישנים.. ואני במקום להיות שבעת רצון מעצמי על שאזרתי כוחות ללכת עם ועבור בנותיי לראות את הזיקוקים ולאוירת השמחה שבחוץ, ובמקום להודות ליקום ולמי שצריך על שפיזית אני יותר בטוב ושהכאב הגופני והדימום פחת מעוצמתו.. אני שוכבת במיטה ולא מצליחה להירדם. נטפלות אלי מחשבות מכרסמות על אילו, אם, אולי ואם רק.. ואולי זה בגלל הכדור החזק שלקחתי בהתקף המיגרנה והקפה השחור והבירה שהעזתי שנשארה לבעלי ממשחקי הכדורגל, עוד טרם ידעתי סופית על ההריון, ואולי זה בגלל שהסכמתי לבעלי לגעת ולקיים יחסים בעוד שאולי נכון יותר היה לחכות קצת שהרי זה נחשב להריון בסיכון.. ואולי זה בגלל שבפסח התאמצתי וטילתי והלכתי בטבע הרבה ולא שתיתי דיי.. ואולי ואולי ואולי... 😔

לקריאה נוספת והעמקה

נעמי יקרה! צר לי כ"כ לשמוע על הלידה השקטה שעברת, והאובדן הנוסף. מחשבות ה"אילו" שאת מתארת ומלוות אותך הן נורמליות ומובנות. אחד הדברים הכי קשים להתמודדות בתוך תהליך האובדן הוא חוסר השליטה לאורך הדרך- מהכניסה להריון, ההריון עצמו והלידה. אין תשובה ברורה או סיבה שתוכלי לדעת ולהגיד-פעם הבאה אעשה אחרת, וזהו חוסר אונים וכאב גדול מאוד. וגם באובדן מוקדם יכולות להתעורר קשת של רגשות ותחושות ומחשבות, בוודאי אם הוא אובדן חוזר, תרשי לעצמך להרגיש ולהיות במה שעולה. חיבוק , רינת

03/04/2018 | 20:26 | מאת: רגינה

היום לפני שלושה שבועות עברתי לידה מוקדמת או הפלה מאוחרת כל רופא והגדרותיו, שבוע 20+6, הכל קרה פתאום, שעות צהריים כאבי בטן, עכשיו מבינה שאלו היו צירים, עם הזמן הכאבים מתגברים, בערב הולכת למיון, והסרט איימה מתחיל, ירידת מים, צוואר רחם מחוק לגמריי, פתיחה...רופא אומר את המשפט הגורלי, מצטער אין מה לעשות, בנתיים מתפתלת בין כאבי צירים לכאבי לב, אפידרל, זירוז, המתנה של 5 שעות בחדר לידה, לידה של תינקת חייה, שנשמה כמה נשימות ונפטרה... אמרו לי שהזמן עושה את שלו הכאב יעבור החיים ממשיכים וכן נכון חזרתי לשגרה יומיומית בעבודה... אבל ברגע שהיום נגמר מוצאת את עצמי מורידה את הפוקר פייס בעבודה והכל נקרע מבפנים, חלול, לא מוצאת עניין בכלום, מפחדת לחשוב על לחזור לתהליך מחדש (הריון שנפל הגיע אחרי טיפולי ivf בהורות יחידנית) מפחדת שזה שוב יקרה.... שהרי עד אותו היום הכל היה טוב בדיקות טובות הכל לפי הספר... איך חוזרים לעצמי פשוט לא מצליחה, מרגישה שהגוף מנותק מהנפש... עושה הכל על האוטומת ושום דבר לא מצליח להתקרב למלא את החלל החור הגדול בנפש ובלב.... פשוט אבודה...מרגישה שלא מצליחה להתמודד עם זה לבד ואשמח לקבל פרטים על קבוצת תמיכה

לקריאה נוספת והעמקה

רגינה יקרה. אני ממש מצטערת על האובדן שלך. כ"כ מובן וטבעי שתרגישי כאב, חוסר עניין ופחד כמו שאת מתארת. חשוב מאוד לתת מקום לרגשות ולתחושות שלך. לגבי קבוצת התמיכה- מוזמנת לכתוב לי כאן או במייל מהיכן את ונראה האם יש באזורך מענה שיכול להתאים. רינת rinatos165@gmail.com

12/04/2018 | 22:00 | מאת: רגינה

היי רינת, תודה על המענה. אני מנתניה, אשמח אם תוכלי לעזור

19/03/2018 | 13:45 | מאת: מעין

היי אני בת 37 אנחנו מנסים שנה פלוס להיכנס להריון לפני טיפה יותר משנה עברתי הפלה שלמה אחרי כמה חודשים הפלה נדחית שהסתיימה בגרידה ועכשיו אני צריכה לעבור שוב גרידה הריון של 3 עוברים ו2 ביציות ללא דופק יש לציין שבכל שלושת ההריונות תמיד נצפה דופק ואז הופסק ,אני פשוט שבורה ורציתי לדעת אם יש איזהשהיא קבוצת תמיכה תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

מעין יקרה.. צר לי מאוד לקרוא על ההפלות . ניתן להרגיש ממה שכתבת את הציפייה והאכזבה הטבעית והכואבת בכל פעם. לגבי קבוצת התמיכה- בואי תכתבי לי כאן או במייל שלי מאזה אזור את ואראה מה אני מכירה באזורך. חיבוק, רינת rinatos165@gmail.com

שלום אחותי עברה לידה שקטה מחפשת עבורה ועבור בעלה ביחד קבוצת תמיכה באזור תל אביב בדחיפות אם יש. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

מאי יקרה. מצטערת מאוד לקרוא על האובדן של אחותך. באזור המרכז כדאי לבדוק מול מרפאת חוה בתל השומר. לא בטוחה שקיימות קבוצות תמיכה לזוגות, סביר להניח שבנפרד לצערי אבל עדיף לבדוק מולם. בהצלחה! מוזמנת לכתוב אם יש לך שאלות נוספות רינת

יש באיכילוב את המרכז לבריאות הנפש של האישה, מתמחים בטיפול רגשי של נשים בכל נושא הפוריות, אמורה להפתח שם קבוצה לנשים שעברו לידה שקטה, לא יודעת אם לזוגות.

הי לכולן. בחודש אוקטובר תיפתח בקריית חיים קבוצת תמיכה וטיפול לנשים שחוו אובדן הריון /לידה שקטה. הקבוצה תימשך למשך 12 מפגשים, אחת לשבוע. באחד הימים בשעות הערב או בימי שישי בבוקר. קבוצה אינטימית ומצומצמת ( עד 6 נשים) שמטרתה לאפשר תמיכה, ליווי ועיבוד של התחושות והרגשות האישיים והמשותפים בתוך ההתמודדות עם האובדן והשלכותיו . אחת החוויות המרכזיות שנשים מדברות עליה במהלך ולאחר הקבוצה היא התחושה שבקבוצה ניתן לדבר על הכל, להיות ביחד בצורה שלעתים רבות אינה מתאפשרת לצערי במקומות וקשרים אחרים. לכל שאלה ולפרטים נוספים מוזמנות ליצור עימי קשר בנייד או במייל. רינת ורדי- עו"ס קלינית, מטפלת פרטנית וקבוצתית בנשים. Rinatos165@gmail.com 0546-878484

06/07/2017 | 11:36 | מאת: שולה

שלום, עברתי 3 הפלות ואני מחפשת קבוצת תמיכה פנים אל פנים. אני מרגישה שפורומים וקבוצות פייסבוק זה לא בשבילי ואני רוצנה לדבר אישית עם בנות שחוו דברים דומים ומבינות מה עובר עליי. האם קיימות בכלל קבוצות תמיכה כאלה באיזור המרכז או השרון? באינטרנט לא מצאתי תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שולה יקרה. כדאי לבדוק במרפאת חווה בתל השומר, יש להם למיטב ידיעתי טיפולים פרטניים וקבוצתיים לנשים שחוו אובדן הריון. באזור השרון אני לא מכירה. אני מאוד מסכימה איתך לגבי היתרון והמשמעות העמוקה של קבוצת תמיכה והמפגש הבלתי אמצעי . מאחלת לך בהצלחה ובשורות טובות בהקדם. רינת

14/06/2017 | 15:30 | מאת: מעכלתסיום

שלום בנות, לאחר טיפולי פוריות אנו נאלצים לסיים הריון1 בגלל בעיה כרומוזומלית בעובר. אני כעת בשבוע 20 והגרידה תתקיים בשבוע 21. ראשית, קשה להחזיק בידיעה שהמאמצים הרבים ירדו לטמיון והעובר שבקרבי יסיים "חייו". קשה עוד יותר לחכות שבוע לכך וזה לאחר שבמאמץ רב "קיצצו" לנו המתנה של שבועיים וחצי...קוראת פה בפורום וחששות לגבי השלכות הניתוח צפות ועולות. אשמח לקצת מניסיונכן: מה לבקש מהרופאים? (כבר אמרו בוועדה שלא נותנים לי אנטיביוטיקה פרט למנה 1 בניתוח) וכיצד להכין עצמי ליום שאחרי פיסית ורגשית...

לקריאה נוספת והעמקה

עצה טובה- אל תעשי את זה קרה מקרה שהפילו עובר והתברר בדיעבד שהוא היה בריא פרקי תהילים להריון קל ותקין ולידה קלה של הרב והרבנית קנייבסקי פרקים- א',ד',ה',ח',כ',לה,נז,צג,קח,קמב,

מעכלת סיום יקרה. צר לי שלא קיבלת מענה עד עכשיו, משום מה ההודעה חמקה לי ולא ראיתי. הפורום שלנו הווא פורום לליווי רגשי ותמיכתי בעקבות אובדן הריון. אמנם עבר מעט זמן, אבל אם תרצי לשתף מה שלומך היום ואיך את מתמודדת, אנחנו כאן. רינת

01/06/2017 | 21:26 | מאת: לימור

שלום, לאחר בדיקת דופק לא תקינה בשבוע 7 קיבלתי ציטוטק. ללא כאבים במיוחד ודימום מועט. לאחר חמישה ימים קיבלתי סיבוב נוסף - לאחר מס׳ שעות החל דימום יחסית חזק, שפסק כמעט לגמרי אחרי כ12 שעות. היתה פליטה של רקמה. האם יתכן שכל התוכן יצא לאחר דימום קצר כל כך? בכל המקורות נאמר כי הדימום נמשך ימים ושבועות. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

לימור יקרה. הפורום שלנו הינו פורום לליוי ותמיכה רגשיים לאחר אובדן הריון. את מוזמנת להעביר את השאלה שלך לפורום אחר רלוונטי שיוכל לתת לך מענה. בהצלחה רינת

שבוע טוב. אני אמא לבן מתוק בן 3.5 לפני כשנתיים עברתי הפלה לצערי בשבוע 7 או 9. עכשיו אני בהריון, שבוע 6. ואני כל הזמן חוששת.. וחושבת שאולי עכשיו הדופק הפסיק, וחוששת מהאולטרסאונד הראשון שאולי יאמת את זה.. אני לא טיפוס חרדתי באופן כללי, אבל במקרה הזה זה די מציף אותי. מנסה להתמודד, אשמח לתמיכה ועזרה - מה יכול לסייע לצלוח לפחות את השליש הראשון בשלום?.. תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

דריה יקרה נשמע שהגוף והנפש זוכרים את חוית האובדן מההפלה הקודמת, ומתעוררים עכשיו, וזה מובן וטבעי . הריון חדש מעבר לשמחה או התרגשות עלול לעורר גם חששות ותחושת חוסר שליטה שעלולה להציף. מה עוזר לך בדרך כלל? תנסי לחשוב אילו דברים מרגיעים אותך מניסונך- מפגש עם חברה, הליכה בים, נשימות, או כל דבר אחר שאת מכירה מעצמך . חשוב לי להדגיש שהתחושות נורמליות ומובנות וחלק מהתהליך זה לקבל ולדעת שיהיו רגעים מעט יותר קלים ורגעים קצת יותר מציפים. מאחלת לך בהצלחה, הריון תקין וידיים מלאות. חיבוק רינת

25/04/2017 | 13:50 | מאת: מחקר בנושא אובדן הריון

שלום לכולכן, שמי מאיה ואני סטודנטית לתואר ראשון במדעי ההתנהגות. כחלק מעבודת הסמינריון אני עושה מחקר העוסק בחוויה הרגשית הכרוכה בביצוע הפלה. אני יודעת שמדובר בנושא אישי ורגיש מאין כמותו ולכן חשוב לי להדגיש כי ישנה אנונימיות מלאה על הפרטים! המחקר פונה לנשים שעברו הפסקת היריון במהלך השנתיים האחרונות. אודה לכול התייחסות שהיא ואשמח לענות על כל שאלה במסגרת הפורום או באופן אישי! תודה רבה! מאיה קישור לשאלון: https://goo.gl/forms/GeEI2FvfNwvyNRsB3 (במידה ואתן לא מצליחות להכנס דרך קישור זה ניתן להעתיק את כתובת האתר ולהדביק בדפדפן חדש)

שלום, לפני כחמישה חודשים עברתי הפלה בשבוע 9 להריוני כי לעובר לא היה דופק. ניסינו כמעט שנה להיכנס להריון ואז התרחש הנס הזה ולאחר כל כך מעט זמן נלקח מאיתנו... מאז אני מנסה להתגבר, להעסיק את עצמי למצוא תוכניות להתרכז בחיובי אבל כמובן שזה כל כך קשה, כל כך קשה לשמוע סביבי שלא נורא שאחרי הפלה בצ'יק נכנסים שוב והנה עוד חודש עובר לו וזה לא קורה... הבנתי שנושא ההפלות די מושתק, לא מדברים על זה אלא אם את מספרת ואז פתאום שומעת אהה כן גם היא עברה את זה.. כנראה שבישראל מדברים בעיקר על הצלחת הריון, שומעים בעיקר על הדברים הטובים... כמובן שהמלחמה בסביבה ובחטטנות האנושית גם קשה:" אתם נשואים 4 שנים מה קורה מה לא בסדר" ועוד משפטים מסוג זה... כחלק מההתמודדות שלי אני הייתי רוצה לפתוח קבוצת נשים ביבנה, לנשים שעברו דברים דומים ורוצות לשתף, להתחזק ולחזק לפעמים רק להרגיש לא לבד, שעוד מישהי מרגישה כמוך הופך את הדברים לקלים יותר... אשמח לראות האם יש מענה לכך ועל פי זה להתארגן בהתאם

לפני כ4 וחצי עברתי "לידה שקטה" בשבוע ה40 להריוני השני. היתי אז עם ילדתי הגדולה שהייתה אז בת כ 3 וחצי והוכנה היטב לקראת אחותה הגדולה. כיום עם 'ילדת קשת' כבת 3.5 . ילדה קסומה שמזכה ברגעי אור.(בהריון שלה לא העזתי להסתכל אף לא פעם אחת על תמונת האולטרסאונד מחשש להיקשר ולהיצלק בשנית...) לרוע מזלי וגורלי, בצהרי שישי האחרון קיבלתי טלפון מחברתי הטובה כי לעובר אין דופק ושהיא עומדת לעבור גם "לידה שקטה" (הריון וילד רביעי, שבוע 36..). מאותו הרגע למעט השעות בהם אני בעבודה, כל כולי איתה ועבורה.. בסופ"ש היתי עימה בביה"ח כיוותי, חיבקתי וסייעתי במה שיכולתי, הכנתי עבורה אוכל מבושל וחם, היום היתה אצלי עם ילדיה ואחותה... כל הזמן חושבת ומגלה רגישות יתרה כלפיה.. (רגעים לפני שהגיעה, הקטנה שלי שיחקה עם בובת תינוק עם קול, וכשקלטתי זאת ישר לקחתי מידה והחבאתי..), אין ספק כי זה מחזיר אותי אחורה ומשפיע על מצב רוחי ובא על חשבון זמן ואנרגיה טובה עבור בנותיי ועבורי.. מקווה מאוד כי זה טבעי ויעבור לי... חוששת... ?!

נעמי יקרה. צר לי על ההתמודדות והאבדן של חברה שלך. אני קוראת ומרגישה את הרצון העז לעזור לה, להיות שם בשבילה ולתמוך בה למרות הקושי שזה מעורר בך, וזה ממש לא מובן מאליו ואת חברה נפלאה עבורה. יחד עם זאת, אולי ההזדהות וההתחברות שלך כואבים מדי, מבלבלים וחשוב גם לשמור על עצמך ועל המשאבים הנפשיים שלך בתוך כל זה.לא ממש הבנתי את השאלה שלך, אלו התחושות שעלו בי. בוודאי שזה טבעי שיתעוררו בך זכרונות ותחושות כשאת מלווה כך חברה קרובה בתוך האובדן הנורא הזה שחווית בעצמך, אך חשוב לשים לב לעצמך, לאיזון הנכון בין הנתינה שלך לבין הגבול הפנימי שלך ושל העומס שלך. אם קשה לעשות זאת לבד כעת, תמיד כדאי להתייעץ עם מישהו קרוב ולדבר את התחושות שלך כדי להתבונן פנימה . חיבוק ממני, רינת

מודה על ההתיחסות! אכן לא התנסחתי כאן עם שאלה ברורה כמו שהבאתי את החשש שהיה לי שמא מה שעברה/עוברת חברתי ישפיע עלי באופן שלא טוב ומיטיב וכי במקום להיות חזקה ולשדר זאת לסביבתי, אשאב שוב אל העצבות הכאב והיגון... פחד מהמחשבה שהעניין ישפיע ועל תפקודי היומיומי ויחזיר אותי אחורה כמו לפני 4 שנים...

שלום בעקבות בעיה התפתחותית עליי להפסיק היריון בשבוע מתקדם(25). הילדים בני 5,9 מאוד מצפים ואינני יודעת כיצד לבשר את הבשורה, טרם בוצע ההליך ההפסקתי. האם לפני, אחרי, האם לתת הסבר מה קרה באופן כללי, או לציין כי הוא חלה ולא שרד..? באמת חסרת עיצות. האם צריך לומר לפני כדי שיוכלו להיפרד דרך ״הבטן״ לקטן שלי או שמא רק לאחר שאעבור את התהליך, למרות שאם אהיה חסרה מס ימים יחשבו כי הלכתי ללדת ״ ככה הם מפרשים זאת..״ אשמח להנחיתכן. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי מור יקרה. קודם כל אני מצטערת לשמוע על הפסקת ההריון והבעיה שהתגלתה. את מוזמנת לכתוב גם מה שלומך ומה עובר עלייך . לגבי הילדים, אין כאן תשובה אחת נכונה לכולם. אני כן חושבת שעדיף מכל הבחינות לספר בדיעבד ולהיפרד בדיעבד. קשה לילדים להכיל הבנה של התהליך שאת צפויה לעבור וזה נראה לי גם קשה יותר עבורכם להסבר לפני. יש ספר ילדים בדיוק בנושא שמותאם לאחים שמישהי כתבה וכתבו עליו כאן בפורום אבל אני לא זוכרת כעת את השם. יכולה לבדוק לך אם תרצי.חשוב להקשיב להם, להסביר להם שגם אתם עצובים וכואב לכם שזה המצב, לאפשר להם לדבר ולדעתי לא להכנס להסברים מאוד מפורטים. הדאגה שלך אליהם והרצון לתווך להם מה שקורה חשובה ומשמעותית ונוגעת. שולחת חיבוק גדול מוזמנת לעדכן אותך בשלומך רינת

1) אחות שלא הכרתי/ דבורה אבקסיס 2)בכיתי כי חיכיתי/ סיגל לבסקי בהצלחה!

05/10/2016 | 08:14 | מאת: טל

לפני יומיים השתחררתי מבית החולים לאחר הפלה בשבוע 20 בעקבות ממצא של תסמונת דאון. זה הריון ראשון שלנו והתחושות של אחרי הם מאוד קשות גם הכאב הפיזי וגם הנפשי. זה בא לנו בהפתעה, כל הבדיקות יצאו תקינות מלבד סטטיסטיקה גבולית של החלבון העוברי. ביקשתי שיבדקו שוב מסרבת להאמין אבל אמרו לי במעבדה שזה ודאי במאה אחוז והמזל שגילו את זה. במהלך הלידה המיילדת המליצה לנו להיפרד מהעובר, אני ובעלי באנו ממקום של לסיים את זה כמה שיותר מהר לא להיקשר ולפתוח דף חדש ולא היינו מוכנים לשמוע. למזלי המיילדת צילמה את העוברית ויכולתי לראות את התמונה שלה ולהיפרד דרכה, הרגשתי שאני חייבת את זה בשביל לסגור מעגל. עכשיו אחרי אני מרגישה ריקנות מעיקה, אובדן עצום למרות שהיא לא הייתה בריאה ומחשבות של למה זה קרה לי. כל זה ביחד עם הירידה הדרסטית של ההורמונים אני לא מפסיקה לבכות. אנחנו בני32 בתקווה לפתוח דף חדש עם הריון תקין אבל חייבת לפני זה לנקות את הנפש. יש קבוצות תמיכה שאנחנו יכולים לפנות אליהם נשמח לכל עזרה. תודה ושנה טובה

לקריאה נוספת והעמקה

טל יקרה אני ממש תלקרוא על האובדן שלך. רשמת שהאובדן עצום למרות שהעוברית לא היתה בריאה, וחשוב לי לומר שהאובדן והכאב לא אמורים להיות גדולים או קטנים יותר בעקבות נסיבות כאלו או אחרות.זהו אובדן עצום בשבילך, והריקנות והטלטלה מובנים וטבעיים כתגובה למצב הזה ששום דבר לא יכול להכין אותך אליו. לגבי קבוצת תמיכה, מוזמנת לשלוח לי כאן או למייל שלי ( rinatos165@gmail.com)מהיכן את ואנסה לחבר אותך לקבוצה כזו במידה וישנה באזורך או לחשוב על אפשרויות אחרות. חיבוק ממני רינת

בראשון בנובמבר תפתח קבוצה לגברים שבנות זוגן עברו לידה שקטה (לידה של תינוק מת) . הקבוצה תתקיים כל יום שלישי משעה 07:30 בבוקר ותימשך שעה וחצי למשך שמונה פגישות. המפגשים יתקיימו במרכז הרפואי הדסה עין כרם וניתן יהיה להסדיר התחייבות דרך קופ"ח. את הקבוצה תנחה איתי מנהלת המרפאה הפסיכיאטרית בהדסה דר. ענבל ראובני , מומחית לטיפול בסוגיות הקשורות למעגל פריון האישה. הקבלה לקבוצה תעשה לאחר ראיון טלפוני קצר. אין הגבלה של זמן לאחר האובד...לנושא הכאוב הזה אין התיישנות. ניתן לפנות טלפונית לקבל פרטים נוספים. נודה לכם על כל הפנייה. בברכה, בני קשאני פסיכולוג קליני. המרפאה הפסיכיאטרית , המרכז הרפואי הדסה עין כרם, ירושלים טל. 0526177927

17/08/2016 | 11:59 | מאת: שרון

שלום בנות יש לי 2 בנים בבית 4 ו5 עברתי 2 הפלות ועכשיו אני בהריון שבוע 8 אין דופק הרופא אמר לי לבוא ביום שני ולראות מה קורה למרות שאני בספק כי עד עכשיו היו אמורים לראות יש לציין שאני עם רחם דו קרני לפני 4 חודשים עברתי הסטרוסקופיה ניתוחית בעקבות הפלה עם ציטוטק שהסתבכה . אני עם דמעות מפחדת כבר לא יודעת למי לפנות ומה לעשות . כל פעם מחדש הפחד שאעבור שוב גרידה ולקבל בשורה שהריון לא מתפתח . למי לפנות ? מה לעשות ?

לקריאה נוספת והעמקה

שרון יקרה. הצטערתי לקרוא על האובדנים שלך, ועל ההתמודדות הנוספת שאת צריכה לעבור גם היום. הפחד והכאב ןנוסף לאחר כל מה שעברת טבעי שיעלו ואולי אף בלתי נמנעים לצערי. אך אפשר לנסות להעזר בכל מיני דרכים כדי ללצמצם או ללמוד לחיות איתם עכשיו והלאה. הבנתי מהשאלה שלך האם את לא יודעת למי לפנות מבחינה רפואית או מבחינת תמיכה נפשית. מבחינה רפואית הפורום שלנו לא יכול לסייע בנושא הזה. מבחינת תמיכה וליווי נפשי ורגשי יותר את מוזמנת לכתוב כאן או לשלוח אליי למייל פרטים לגבי המיקום והאזור שלך ואנסה לעזור במה שניתן. חיבוק בינתיים רינת

15/08/2016 | 23:45 | מאת: מדוכאת ועצובה

לפני שבועיים עברתי גרידה לאחר שהתגלו מומים מרובים בעובר. הרגשתי אבודה ועדיין מרגישה כך, ציפיתי שמישהו יבוא ויגיד שאולי זה לא נכון אבל זה לא היה כך. זאת ההפלה החמישית שלי לא מצליחה להתאושש נשארתי בלי בן הזוג וללא העוברית

לקריאה נוספת והעמקה

יקרה. הצטערתי לקרוא על האובדן האחרון שאת מתארת ועל האובדנים לפניו. תחושת הדכאון והעצב שאת מתארת בשמך מובנים וטבעיים בתוך מה שאת עוברת, ובוודאי בנות רבות כאן יזדהו איתך עם הרצון והתקווה הפנימיים להתעורר ולגלות שלא היה. כתבת בסוף שנשארת גם ללא בן הזוג, ונשמע לצערי שאת חווה בדידות נוספת מעבר לתחושת הבדידות שעלולה להיות ממילא בתוך המשבר והאובדן. האם יש מישהו או מישהי אחר קרוב בסביבתך שיודע מה עובר עלייך?שמלווה אותך? טוב שכתבת לנו ואת מוזמנת להמשיך לכתוב לנו מה שלומך. חיבוק רינת

30/05/2016 | 19:09 | מאת: :(

עברתי היום גרידה לאחר שנצפה עובר ללא דופק בשבוע 9. אמנם זה היריון צעיר אבל זה ההיריון הראשון שלי ואני לא מאמינה שכך הוא נגמר. ההרגשה היא שאני שבורה, מקולקלת.. במקום עובר חי בבטן עכשיו יש שם כלום . אני מפחדת שיהיו קשיים בהיריונות הבאים ולו רק מהפחד שהתהליך יחזור על עצמו . אני וחברה טובה נכנסנו להיריון באותה התקופה ואני מאחלת לה רק טוב והמון בריאות לה ולתינוק אך עם זאת ממש קשה לי הידיעה ששם יש היריון מתפתח ובריא ויש בבית המון אושר.. ואצלנו אין כלום, רחם ריק ובית ריק וגוף מקולקל . למזלי הרופא שלי מקסים והקל על כל תהליך הגרידה עד כמה שניתן, אבל דווקא לאחריה אני מרגישה רע יותר ואני לא מבינה למה.

לקריאה נוספת והעמקה

:( יקרה. אני מצטערת לקרוא על האובדן שלך. האובדן הפיזי והרגשי השאירו בך תחושות כואבות כפי שאת מתארת, של ריק וקלקול. כואב לי לקרוא זאת ואיני בטוחה שאעזור לך בכך אך חשוב לי לומר שלא שברת ולא קלקלת דבר, לצערי הרב נשים בות חוות את האובדנים הללו מבלי שעשו/ לא עשו דבר. תחושת הריק והפחדים מהעתיד ומההריון הבא מובנים לאחר האובדן, כמו גם הקושי מול ההריון של חברתך. מובן וטבעי. חשוב שתשתפי במחשבות וברגשות שלך אנשים קרובים במידה ואפשר שיוכלו ללוות אותך בימים אלו. האם אפשרי? מאחלת לך הריון שלם וידיים מלאות בקרוב. מוזמנת להמשיך לכתוב לנו. חיבוק רינת

עברתי לידה שקטה בשבוע 29 כמעט , העולם ממשיך ויש לי ילד בן שנה ו10 חודשים בבית . ומצד שני העולם נעצר, משהו בי מת שם יחד עם העובר. משהו מת ונשבר. לא מצליחה להבין איך להמשיך ואיך מתמודדים . ובמקביל בעלי חווה משבר זהה ואנחנו יחד חווים משבר עצום בזוגיות עד לכדי מחשבה על סיומה.

02/03/2016 | 12:56 | מאת: רונצ'ה

שלום, אני בת 28 ואתמול עברתי לידה שקטה של תאומות בשבוע 28. לא יכולה לתאר את ההרגשה אני פשוט שבורה ולא מצליחה להתחזק, ע"א שיש לי תמיכה מלאה, שתי בנות מהממות בבית ובעל מדהים. רק הגעתי לבדיקה שגרתית לפני אשפוז מכיוון שמדובר בתאומים זהים כאשר הצהיר הרופא שהוא מצטער ואין דופק. עברתי לידהמאוד קשה עם כל הזירוזים האפשריים וכל הכאבים הפיזיים שקיימים בנוסף לכאב נפשי שגדל וגדל. שבורה, מרוסקת, בוכיה.

08/03/2016 | 14:45 | מאת: טלי

היי משתתפת בצערך. עברתי אובדן לפני שנה וחצי. רק רציתי לספר לך על קבוצת תמיכה מדהימה בפייס, ללידה שקטה בשם חיבוק שקט. עם בנות מדהימות ומפגשיים חודשיים. שלא תתדעי עוד צער.

02/02/2016 | 08:55 | מאת: רשא

שלום רב אני רוצה להתייעץ בנוגע ללידה מוקדמת אני את ההריון הראשון שלי ילדתי בשבוע 37 את ההריון השני ילדתי בשבוע 30 וזאת לאחר מעקב של הריון בסיכון ללידה מוקדמת והייתה לי היפרדות שיליה עם דימום והתפתחו צירים וילדתי בשבוע 30 השאלה שלי אם אני רוצה ילד שלישי אני צריכה לפחד מללדת שוב מוקדם יש סיכוי גבוה שזה יקרה ????תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הי רשא צר לי אך אנו לא הפורום הנכון לעזור לך. מזמינה אותך לפנות בשאלה לפורומים אחרים הקשורים אני מניחה בהריונות בסיכון ופורומים רפואיים. שיהיה בהצלחה ובטוב רינת

31/01/2016 | 15:45 | מאת: א

היי, ההריון הפסיק להתפתח בשבוע 5. ואפילו שהיה כאן זמן ככ קצר, הכאב מאוד גדול. מעבר לכאב הנפשי הריגעי, יש בי פחד גדול שמא לעולם לא אצליח להיכנס להריון, ולעולם לא אזכה להיות אמא. והפחד הזה הופך את הכאב מהאובדן הנוכחי לכאב עצום עוד יותר. אולי לא מגיע לי להיות אמא ובגלל זה זה קרה. אני לא רוצה להיות ערירית כל החיים. אני מאוד אוהבת ילדים, וגם ילדים מאוד אוהבים אותי, ואני כל כך רוצה ילדים, ממש צורך קיומי. זה מתסכל ומפחיד. ומאוד עצוב לי. ואני מקנאה בכל הסביבה, שנראה שלהם קל כל כך. כולם נכנסים להיריון תוך שנייה, ולכולם איכשהו ההיריון תקין. ורק אצלי הדברים מסתבכים. אני מקווה שאזכה להקים משפחה בריאה ומאושרת.

31/01/2016 | 15:43 | מאת: א

היי, ההריון הפסיק להתפתח בשבוע 5. ואפילו שהיה כאן זמן ככ קצר, הכאב מאוד גדול. מעבר לכאב הנפשי הריגעי, יש בי פחד גדול שמא לעולם לא אצליח להיכנס להריון, ולעולם לא אזכה להיות אמא. והפחד הזה הופך את הכאב מהאובדן הנוכחי לכאב עצום עוד יותר. אולי לא מגיע לי להיות אמא ובגלל זה זה קרה. אני לא רוצה להיות ערירית כל החיים. אני מאוד אוהבת ילדים, וגם ילדים מאוד אוהבים אותי, ואני כל כך רוצה ילדים, ממש צורך קיומי. זה מתסכל ומפחיד. ומאוד עצוב לי. ואני מקנאה בכל הסביבה, שנראה שלהם קל כל כך. כולם נכנסים להיריון תוך שנייה, ולכולם איכשהו ההיריון תקין. ורק אצלי הדברים מסתבכים. אני מקווה שאזכה להקים משפחה בריאה ומאושרת.

א יקרה! אני קוראת אותך ומרגישה את הכאב הגדול. והחששות.נשמע שהאובדן באופן טבעי צובע כרגע את הכל- את ההווה וגם את העתיד. הכמיהה והרצון שלך להיות אמא מרגשים ונוכחים, ואין פירוש האובדן הספציפי הנוכחי אובדן של כל אלו והגשמת הרצון שלך. מאחלת לך להקים בהקדם כפי שאת מייחלת משפחה בריאה ומאושרת. חיבוק גדול רינת

09/03/2016 | 11:40 | מאת: דנה

היי, אני רוצה לשתף אותך מנסיוני. רק אחרי שעברתי הפלה בשבוע מוקדם מאוד (6)נודע לי עד כמה הפלה בשליש הראשון היא דבר שכיח. הרופא אמר לי בזמנו שהסיכויים שלי להיכנס להריון לא ירדו והם כמו של כל אחת אחרת. מיד לאחר ההפלה הזו נכנסתי להריון וכיום יש לי 3 בנות מדהימות. הכל פתוח, הכל לפניך. אל תחששי מהבאות. תנוחי ותתחזקי ותמשיכי לנסות. בהצלחה !

01/01/2016 | 17:53 | מאת: תמר המתוקה

שלום, עברתי אתמול לפנות בוקר אובדן הריון בשבוע כמעט 24 בבי"ח רמב"ם בחיפה. אני בת 44.5 הריון ראשון. איכשהו שרדתי את כל מה שעברתי כולל זריקה להמתת העוברית שפתאום הפסיקה להתפתח. ואז אני חוזרת הבייתה ובדרך מגלה שמשהו מציק לי למטה בפות הסתכלתי וראיתי שבאמצע הפות צנחו קצת האיברים. אני לא יודעת להגדיר את זה. חזרתי למיון והרופא אמר שזו תופעה ידועה אחרי לידה וגרידה ושתוך חודש וחצי המצב יחזור לקדמותו. אני עדיין לא שקטה!!! האם מישהי מכירה את התופעה הזאת? איך היא נקראית? מה ניתן לעשות? אשמח לתגובות...

לקריאה נוספת והעמקה

תמר יקרה. אנו כאן פורום של ייעוץ וליווי תמיכתי במצבי אובדן הריון ואת מוזמנת לפנות לפורום רפואי בנוגע לשאלה הספציפית שהעלית. אך, איני יכולה להתעלם מסיפורך, מהחוויה והאובדן שעברת והצטערתי מאוד לקרוא מה שעבר עלייך. אני מזמינה אותך לכתוב לנו מה שלומך אם תרצי עכשיו או בהמשך. כתבת שאיכשהו שרדת, אך רק אוסיף שבמידה ובהמשך יעלו תחושות מחשבות נוספות, זה נורמלי מובן וטבעי ואת מוזמנת לשתף אותנו. חיבוק גדול רינת

שלום, אני בת 33 +1, בשנתיים האחרונות עברתי 3 הפלות חוזרות, לפני ההפלות ילדתי בצורה תקינה, בעקבות ההפלות החוזרות וגרידות אני נאלצת להתמודד עם חרדה רבה מכשלון נוסף... אני רוצה לשתף איתכן את החששות שלי, מההפלה והגרידה האחרונה עברו 4 חודשים, הכי קשה לי בכל התהליך הזה, זה הגרידה עצמה, ההרדמה האחרונה גרמה לי להרגיש מאד רע לאחר ההפלה, זה הכי הכי קשה לי, יותר קשה לי מלהתמודד עם כישלון... לכן עכשיו אני מתחילה לחשוב על ניסיון נוסף, אבל מאד מאד חוששת שאאלץ לעבוד הפלה והרדמה נוספת, זה מכניס אותי לחרדה נוראית... מה שמניע אותי זה שאין משהו יותר חשוב לי מלהביא אח או אחות לילדה שלי, לכן המלחמה הפנימית שלי אין סופית איך אני אתחיל הכל מההתחלה? איך אני יכולה לקחת סיכון שוב ובו אלולה לעבור סיוט נוסף?

לקריאה נוספת והעמקה

ג יקרה. הצטערתי לקרוא על האובדנים והתמודדויות הפיזיות והרגשיות שאת עוברת בשנתיים האחרונות.הסטרס והפחדים שאת מתארת שמתעוררים בעקבות כל מה שעברת נשמעים כמעט בלתי נמנעים אך יחד עם זאת קשים ומלווים אותך מאוד. ישנן דרכים לנסות להקל עלייך ולעזור לך לעבד ולהתמודד עם המשך הדרך בצורה פחות מאיימת או יותר נסבלת עבורך. האם ניסית לפנות לטיפול/איש מקצוע? יש שיטות קצרות ונקודתיות או מעט ארוכות יותר, הכל תלוי מה יתאים לך והאם את מעוניינת בכך. מוזמנת לכתוב לי גם למייל מהיכן את וננסה לחשוב ביחד על אופציות. rinatos165@gmail.com בכל מקרה, חיבוק גדול ובהצלחה רינת

24/11/2015 | 08:25 | מאת: חנית

שלום רב קצת רקע על עצמי בת 36 נשואה 3 (12 , 9 , 4) הריון הראשון בגיל 24 בשקיפות עורפית התוצאה גבוהה ואחרי המשך בירור התגלו מומי לב ונאלצתי לעבור לידה שקטה בשבוע 20. אחרי ההריון עברתי צילום רחם שבו התגלה שישי לי רחם דו קרני. לאחר מכן 3 הריונות תקינים ולידות של שלושת ילדיי. לפני שנה וחצי גיליתי שאני בהריון אחרי שהיו לי דימומים שהייתי בטוחה שהם מחזור אבל היות והם לא הפסיקו עשיתי בדיקה שיצאה חיובית ומיד ניגשתי להיבדק , ראו שק קטנטן אבל טרם ראו עובר בתוכו. ככה חזרתי כמה פעמים לבדיקה נוספת אבל בסופו של דבר אחרי 3 שבועות מאמר לי שההריון לא תקין ושעליי לעבור הפלה. עברתי את ההפלה במאיר באמצעות ציטוטק שהיה סיוטטטטט... לקח לגוף שלי 4 חודשים לחזור לעצמו ולרחם להתרוקן לגמרי. במאי האחרון גיליתי שוב שאני בהריון הבטא עלתה יפה וראו דופק בשבוע 7 ובשבוע 9 5 בבדיקה שיגרתית נאמר לי שאין דופק?? המתנתי שבוע וחצי ועברתי גרידה . אחרי כן עשיתי בדיקת קרישיות שיצאה תקיניה. קיבלתי מחזור אחרי 8 שבועות ובתחילת חודש שעבר גיליתי שוב שאני בהריון הייתי בשוק מהמהירות שזה קרה אבל לא הייתה מאושרת ממני. הרופאה שלי הבטיחה לי שבגלל כל הפחדים והחרדות שלי היא תקבל אותי כל שבועיים שאני אהיה רגועה. וכך היה בשבוע 7 נבדקתי ונצפה דופק נשמתי לרווחה ואז שוב בשבוע 9 באתי לבדיקה והיא בישרה לי שוב שאין דופק!!! מיותר לציין שהרגשתי שנופלים עליי השמיים באותו רגע הרי רק לפני 4 חודשים עברתי גרידה ... מה שוב?????!!!! אתמול בבוקר הגעתי למאיר לגרידה , קיבלתי 2 כדורי ציטוטק להמסה בלחיים ומיד התחלי דימום חזק. הרופא אמר שההפלה התחליה לבד ומיד הכניסו אותי לגרידה כי דיממתי הרבה לא כל כך הבנתי את הלחץ שלהם אבל זה היה מאד מהיר. עשיתי בדיקת קרישיות שיצאה תקינה וגם בעבר צילום רחם. אני מאד רוצה הריון נוסף אבל קשה לי לחשוב שיש סיכוי שאני אצטרך לעבור טראומה כזאת שוב. אני אודה על המלצות ועצות איך להמשיך לבדוק האם יש בעיה כלשהי תודה

לקריאה נוספת והעמקה

חנית יקרה! ק ראתי אותך ונשארתי נפעמת אל מול הרצון שלך להמשיך, לבדוק, פניתך בשאלה מה לעשות שעדיין לא עשית. איזו התמודדויות עברת שוב ושוב..על השאלה שלך מבחינה רפואית לא נוכל לתת מענה, הפורום שלנו הוא פורם לתמיכה וליווי נפשיים בתוך ההתמודדות עם אובדן הריון, ישנם פורומים רפואיים שיוכלו לעזור לך יותר מאיתנו. התחושות שתארת של הלם, בלבול וחרדות הן מאוד טבעיות ונורמליות לחלוטין להתמודדות החוזרת שנכפתה עלייך עם אובדן, התמודדות פיזית לא פשוטה ומתמשכת. את מוזמנת להמשיך ולכתוב לנו מה שלומך והאם יש אנשים שעוזרים ותומכים בך בתקופה זו . בינתיים חיבוק גדול ממני רינת

04/11/2015 | 11:55 | מאת: דנה

אני בת 36, הריון שלישי. אתמול בצהריים נצפה שק הריון ריק המתאים למס' ימי איחור במחזור ואני אמורה להיות בשבוע 6. הרופא ביקש להגיע לאוטרסאונד נוסף עוד שבוע, אך מאתמול בערב החל דימום שמתחזק לאט לאט. כעת דימום כמו מחזור מתון. לא יודעת מה לעשות - הרופא אמר שאם ההריון לא תקין, ייתכן שתהיה הפלה טבעית ואם לא, ישלח למיון והוא ממליץ על כדורים ולא גרידה לאור גיל ההריון הצעיר. איך אני יודעת אם החלה הפלה טבעית? באם במקרה כזה לא צריך כדורים? האם מקבלים ימי מחלה בגין מצב בריאותי כזה? אני לא ממש מצליחה לתפקד בעבודה ויש לי הרבה מטלות וכמובן שאף אחד לא יודע מה המצב. אודה לכל עצה או רעיון.

לקריאה נוספת והעמקה

דנה יקרה. צר לי מאוד על העיכוב במענה, מסיבות אישיות שלי. בכל מקרה לגבי השאלות ששאלת הן מתאימות יותר לפורומים רפואיים, הפורום שלנו הוא פורום ליווי ותמיכה בהיבט הנפשי של התמודדות עם אובדן הריון. מוזמנת לרשום לנו כיצד התפתחו הדברים בסופו של דבר ומה שלומך . חיבוק רינת

01/11/2015 | 18:14 | מאת: עדי

ביום חמישי האחרון הגעתי לבדיקת אולטרסאונד שניה בשבוע 8...זאת לאחר ששבועיים קודם נצפה עובר המתאים ל6.1 עם דופק. מהרגע הראשון ידעתי שנגמר... חיפשתי בעיניי נקודה מהבהבת על המסך... וכלום. המבט של הרופאה עדיין רודף את מחשבותיי. עובר המתאים ל 6.4 ללא דופק. מאז אני מרגישה שהכל התנפץ... בוכה, מאוכזבת, כועסת... כבר אין תקווה אלא רק יאוש. בינתיים עובר יום ועוד יום ובבטן עדיין עובר מת. אני לא מבינה למה זה קרה, מתקשה לקבל ולהפנים... וכועסת על גופי שנכשל. נכשל לגדל עובר תקין ועד כה נכשל להוציאו באופן טבעי. מפחדת לעבור גרידה... מפחדת מהפלה עם כדורים. עוצמת עיניים ומתפללת שזה רק חלום רע. :(

לקריאה נוספת והעמקה

עדי יקרה. צר לי מאוד על העיכוב במענה, בשל סיבות אישיות שלי. אני מאמינה ומקוה שאת כבר אחרי התהליך הפיזי לפחות. את יותר ממוזמנת לכתוב לנו מה שלומך היום , אנחנו כאן. רינת

20/10/2015 | 23:10 | מאת: דולפי

פונה מתוך תחושת ייאוש קלה.... הריון ראשון שהתחיל ונגמר מהר... עברתי הריון חוץ רחמי שהסתיים בניתוח להוצאת העוברון הקטנטן וכריתת שחלה. אני כנראה עדיין בהלם מכל התהליך האינטנסיבי שהתחיל ונגמר תוך ימים ספורים. עם זאת, לא יכולה להתעלם מתחושת המחנק. גוש גדול שעומד באמצע בית החזה וכל פעם עולה רק דמעה או שתיים... מרגישה שאני נחנקת כי אני לא מצליחה לבטא את התסכול ואת הכאב על האובדת, כאילו אני עדיין במגננה על הגוף שלי (למרות שאחרי שמוציאים הריון חוץ רחמי הסיכון כבר לא קיים למעט סיכוני הניתוח המינוריים). שאלתי היא כזאת: איך נותנים לרגשות האלה לצאת החוצה? קשה לי עם הכאב הפיזי של הניתוח אבל הוא כאין וכאפס לעומת הכאב הנפשי שלי...

לקריאה נוספת והעמקה
26/10/2015 | 12:59 | מאת: י.ל.

איך משחררים? אני דבר ראשון דיברתי עם חברות. לא התביישתי וצלצלתי כשהייתי זקוקה לתמיכה, ודיברתי, ודיברתי... הקפדתי להיות מוקפת בחברים טובים. אל תשמרי את זה לעצמך. אחרי תקופה כשהרגשתי שזה מתאים חזרתי לטיפול (הייתי עוד לפני בטיפול שמאוד עזר לי). יש המון סוגי טיפולים ואת צריכה ללכת למה שמתאים לך. אני בחרתי בטיפול פסיכולוגי (זה גם המקצוע שלי...) אבל יש שימצאו שמתאים להם יותר טיפול בהידרותרפיה (לי זה מרגיש עוצמתי מדי אפילו), טיפול באומנות, בביבליותרפיה וכו'. עוד אפשרות היא לכתוב אבל אני מוצאת שזה מעלה בי צער כל כך גדול שאני מעדיפה להימנע. יש גם קבוצות בפייס ובטח גם קבוצות תמיכה אם זה משהו שאת מתחברת אליו. ומילה אחת לעידוד בכל זאת - גיסתי עברה גם כן היריון חוץ רחמי וקשירת חצוצרה אחת. מאז נולדו לה עוד 4 ילדים, בריאים ושלמים.

דולפי חיקרה. צר לי לקרוא מה שעברת. נשמע באמת מאוד אינטנסיבי ומהיר מבחינה פיסית,והמחנק שלך מתאר בצורה ככ טבעית לדעתי את הנפש שמנסה לעכל מה שקרה ואיך שהכל הסתיים. אין תשובה אחת נכונה לדרך שבה אפשר להתמודד ולהקל על הכאב והרגשות. השאלה היא האם יש משהו שאת מכירה מהעבר שעזר לך להתמודד? דרך שאת יותר מתחברת אליה. אם יש מישהו קרוב לדבר איתו, חברה טובה, ציור, ועוד דברים שמתאימים לך. תמיד אפשר לפנות לאיש מקצוע.תני לעצמך לתהליך זמן ומקום. חיבוק גדול רינת

10/09/2015 | 02:58 | מאת: י.ל

שלום, לפני חודש ושבוע כמעט עברתי לידה שקטה. שבוע 38+ כמה ימים. ההיריון היה תקין לגמרי, ולא ידוע מדוע ביום בהיר אחד תמו התנועות ולא היה יותר דופק. ילדתי בלידה וגינאלית עם צוות תומך. סה"כ מצבי משתפר מיום ליום, פיזית ורגשית. יש לי שני ילדים בבית כך שאני עסוקה בהם, עד עכשיו היה חופש גדול וכעת הסתגלות למסגרות. הקושי הגדול שלי הוא בלילות. אני לא מצליחה להירדם משך שעות ארוכות. היום נכנסתי למיטה בעשר בלילה ובחצות וחצי יצאתי ממנה מיואשת. עכשיו כבר תיכף שלוש בלילה והשינה לא מגיעה. אני חוששת להתחיל טיפול תרופתי כי אני יודעת שזה ממכר. אשמח לעצה. סה"כ רב הזמן מצב הרוח שלי טוב, אני לא עסוקה כל הזמן בלידה אלא, הייתי אומרת ש5% מהיום מגיעות מחשבות וחולפות. לעומת זאת לפני השינה אני מוצפת מחשבות ומתקשה מאוד להפסיקן. תודה

הי י.ל יקרה. הצטערתי מאוד לקרוא על האובדן שלך. ייתכן והנפש החכמה והאמהית שלך מתעלת את המחשבות והרגשות לשעות בהן ניתן להציף אותן, ולא בשעות בהן ילדייך זקוקים לתשומת לבך ולנוכחותך הנפשית. חלף זמן קצר מאז האובדן ומחשבות ורגשות עוצמתים היא תגובה נורמלית לתהליך של האובדן הפתאומי הזה שחווית. בואי תכתבי לנו אם את רוצה איך את בימים האחרונים, מה שלומך.אנחנו כאן. חיבוק גדול רינת

26/10/2015 | 12:53 | מאת: י.ל.

בהמשך להודעה הקודמת שלי, עברו כמעט שלושה חודשים מאז הלידה השקטה. מצבי השתפר לאין ערוך. יש ימים שקשה להירדם אבל רב הזמן זו לא בעיה ולרב אני ישנה שינה רציפה וטובה. בימים האחרונים אני שמה לב שאני נוטה לכעוס - על בעלי, על קולגות שלא טרחו לברר מה איתי וכן הלאה. אני משערת שזה חלק מהאבל והכאב (אין לי על מי לכעוס לגבי הלידה השקטה אז אני מתיקה את זה לכל מי שאפשר...). לפני שבוע קיבלתי מחזור לראשונה מאז הלידה ואני עכשיו תוהה מה לעשות. האם לנסות להיכנס להיריון או לחכות עם זה. אם לא היה את השעון הביולוגי הייתי מחכה. נותנת לזמן לעשות את שלו. מאידך, אני כבר בת 36.5 ואני חוששת שאם אחכה יהיה מאוחר מדי, וגם פתאום לוקחת בחשבון שאף אחד לא מבטיח לי שההיריון הבא יסתיים כשורה. מצד אחד, רוצה תינוק (ת'כלס, רוצה תינוקת), מצד שני, יודעת שהדבר הנכון הוא לחכות אבל מפחדת מאוד לפספס בגלל זה הזדמנות לעוד ילד. זהו. זה מצבי כרגע... אשמח לתגובות. תודה

07/09/2015 | 17:58 | מאת: אודליה

בשבוע השמיני להריון שלי הלכתי לאולטרסאונד וגילינו שהעובר ללא דופק, אני גרה בירושלים ולכן מיד פניתי לשערי צדק, עברתי טלטלה נפשית וגופנית אדירה וכל שרציתי היה להוציא את העובר וכמה שיותר מהר, אחרי 3 שעות במיון בהם הרגשתי מזולזלת מיחס הרופא והצוות החליטו לשלוח אאותי לבית ואמרו שיצרו איתי קשר ביום ראשון (המקרה היה ביום חמישי), נסעתי לשבת להורי בצפון ביום שישי חשתי כאבי בטן ונסעתי לבית חולים "העמק" שם אמרו לי לחזור ביום ראשון לגרידה (היות ולא הייתי בצום), ביום ראשון הגעתי על הבוקר, הצוות היה מקסים ומקצועי, פשוט לא האמנתי שזה אמיתי אחרי היחס שקיבלתי בשערי צדק. הגרידה נעשתה במקצוענות, לא חשתי כאב גם אחרי, והיחס היה מעל הכל!!! פשוט מלאכים נמצאים שם!!!!!! למרות שאני גרה בירושלים, את הלידות שלי אני מצפה לעבור רק שם, צוות מדהים שווה הכל!!! פשוט לא יאמן שיש עדיין מרכז רפואי עם יחס מדהים וערך גבוה לחיי המטופלים... ממליצה בחום על בית חולים "העמק"

אודליה יקרה תודה שבאת ושיתפת אותנו כאן בחווית היחס מהצוות. מאחלת לך שציפיתך תתממש במהרה ובדיוק כפי שאת רוצה בקרוב!.רינת

19/08/2015 | 01:46 | מאת: ירדני

היי, עשיתי בדיקת הריון שיצאה חיובית ולאחר מכן בדיקת דם. הבטא יצאה 3229 אך היום כשהייתי אצל רופא הנשים לא נצפה כלל שק הריון. הבטא גבוהה מאוד לכך שלא נצפה הריון והרופא אמר כי זהו כנראה הריון שאיננו תקין. נשלחתי לעשות שוב בטא . האם יש בכלל סיכוי להריוו תקין עם ערכי בטא כאלו ללא שק הריון? יש לציין שלא ניתן לדעת באיזה שבוע אני עקב מחזור לא סדיר. בנוסף- 'ב10.8 עשיתי בדיקת הריון והיא הייתה שלילית רק ב15.8 יצא חיובי. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

ירדני יקרה אנו כאן פורום תמיכתי,לא נוכל לענות לך על השאלות הרפואיות. ישנם פורומים שמנוהלים על ידי רופאים בנושא זה. מאחלת לך הריון תקין ומלא, מוזמנת לעדכן אותנו בשלומך. רינת

שלום לכולן, אני מחפשת קבוצת תמיכה לנשים שמתקשות להיכנס להריון, אחרי 7 חודשים של ניסיונות נקלטתי והיום עברתי הפלה טבעית בשבוע 5.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך! הצטערתי לקרוא על האובדן שחווית. את מוזמנת לרשום לי למייל מהיכן את בארץ, ואנסה לברר האם יש קבוצות רלוונטיות לבקשתך באזור שלך. rinatos165@gmail.com רינת

29/07/2015 | 11:27 | מאת: מודאגת

אתמול עשיתי אולטרסאונד מעקב הריון שבוע 9 1 והטכנאית הסבירה שאין דופק. לפני 10 ימים בשבוע שבע וחצי נראה דופק ועובר תקין לגמרי. הופנתי דחוף לרופא שלי שעשה אולטרסאונד נוסף ולא נראה דופק. הרופא הפנה אותי למיון לביצוע גרידה. קראתי הרבה והבנתי שיכולות להיות טעויות באבחנה. האם כדאי לחכות עוד כמה ימים ולבצע אולטרסאונד נוסף? האם אכן יש סיכוי לטעות למרות שנבדקתי בשני מקומות? האם כדאי לעשות גרידה או שניתן לקחת את כדור הציצוטק? אשמח לעזרתכם ועצתכם אנחנו ממש מתוסכלים ועצובים ולא יודעים מה לעשות. קשה לנו להשלים עם דברי הרופא. תגובה חדשה

30/07/2015 | 19:39 | מאת: מיואשת

אין לי עצה טובה פרט להזדהות, היום עברתי הפלה טבעית בשבוע 5 וזה היה קשה נורא אז אני רק מדמיינת את הקושי שלך. אני מקווה בשבילך שהבדיקות האלו היו שגויות אבל אולי שווה ללכת לגניקולוג פרטי שיעשה אולטרסאונד מעמיק. אם תרצי יש לי המלצה על רופא. בהצלחה.

שלום לדר העונה , היום ממש השתחררתי מבית חולים מאיר שאני חייבת לציין שהם נתנו לי להרגיש בטוחה בידיים שלהם . שבוע 5 בדיוק כרבי גב תחתון כבר שבועיים ואתמול פתאום דימום וכאבי בטן תחתונה . הגעתי למיון ולאחר שעדכנתי אותם שהבטא שלי התחיל ב 61 ולאחר שלושה ימים הכפיל ל 670 שמחתי אך לא ראו שק הריון ולאחר הדימום אתמול זה התחיל לרדת . הפלה / הריון כימי / חוץ רחמי... לא מצאו שק הריון החשוב כרגע שזה במגמת ירידה הבטא וזה נספג לבד. דיי עצוב לנו כי לפני קצת יותר מחצי שנה עברתי הפלה יזומה בשבוע 16 עקב מומים בעובר. וכל כך שמחתי שנכנסתי שוב להריון ושיהיה לנו עוד יצירה למשפחה שלנו . עצוב לי וכואב לי רוצה כבר להיות בחדר לידה

לקריאה נוספת והעמקה

הי דנה. קודם כל חשוב לי לציין שזה פורום תמיכתי, לא רפואי, ומנהלות אותו פסיכולוגית קלינית ועוס"ית קלינית.. הצטערתי לקרוא על שני האובדנים שלך. נשמע שהתעוררה תקוה ושמחה מחדש והעצב והכאב על האובדן הנוסף מובנים וטבעיים מאוד. רשמת שאתם לבד. האם יש אנשים קרובים שיודעים מה עובר עליך כעת? האם ביניכם אתם מדברים על האובדן והרגשות בצורה שאת והוא זקוקים לה? התמיכה שלכם האחד בשני וגם תמיכה חיצונית חשובה מאוד ויכולה לעזור להתמודדות עם מה שקרה. מוזמנת לשתף אותנו חיבוק גדול רינת

27/06/2015 | 10:38 | מאת: סיגלית

שלום רב, כלתי אמורה לעבור לידה שקטה בגלל מום בעובר, נמצאת בשבוע 25. הסיפורים והחוויות שאני שומעת על לידות שקטות מצמררות. כיצד ניתן להקל על אשה שאמורה לעבור את זה ועוד בהריון ראשון ובגיל מבוגר יחסית? אשמח לעצות ולקצת אופטימיות.

לקריאה נוספת והעמקה

הי סיגלית. הצטערתי לקרוא על ההתמודדות הצפויה לכלתך ולבנך. זה באמת מחמם את הלב לראות שאת דואגת לה ורוצה לעזור לה בדרך שתהיה נכונה לה. וזה בדיוק העניין, חשוב לראות איזו עזרה/תמיכה היא זקוקה לה, מה נכון עבורה. אפשר לשאול אותה ישירות, ולזכור שכל מה שהיא רוצה זה בסדר. לדבר על זה , לא לדבר על זה, עזרה טכנית, עזרה אחרת. חשוב להעביר לה מסר שאת שם במידה והיא צריכה וזהו. אני חושבת שאותו הדבר רלוונטי גם עבור בנך. אנחנו כאן עבורך, במידה ותרצי, מוזמנת להמשיך לכתוב ולהתייעץ. רינת

23/06/2015 | 19:44 | מאת: חופית

שלום שמי חופית ואני בת 30, בחודשיים האחרונים חוויתי שתי הפלות בשבוע 5-6 להריון. הפעם הראשונה אמרו לי שזה היה כנראה בגלל הריון חוץ רחמי והגוף פשוט פלט אותו החוצה. הפעם השניה, קצת חשוד לי כי היום הייתי באולטרסאונד והרופא אמר שיש משהו ברחם (כנראה שארית) שעוד לא יצא החוצה לגמרי. כלומר היה הריון בתוך הרחם. אך בכל זאת הייתה הפלה. השאלה שלי היא איזה לאיזה מומחה אני צריכה ללכת כי אני יכולה להיכנס להריון, אך משום מה אני לא מצליחה לשמור את ההריון. אני ממש פחדת לנסות שוב כי בטח זה ייפול שוב. תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

חופית יקירה. הצטערתי לקרוא מה שעובר עלייך בחודשים האחרונים. הפחד מובן לגמרי, וזה בסדר גמור שילווה אותך לאורך ההתקדמות בתהליך, לצד הציפייה והרגשות הנוספים שיבואו. לגבי מומחה לא אוכל לענות לך, הפורום שלנו נועד לשם תמיכה בפן הנפשי והרגשי , בוודאי תוכלי למצוא פורומים אחרים רלוונטיים יותר לעניין זה. מוזמנת להמשיך לכתוב לנו מה שלומך, ושיהיה בהצלחה. רינת

22/06/2015 | 10:49 | מאת: כברלא

שלום, לפני קצת יותר מחודש וחצי עברתי הפסקת הריון מאוחרת, בשבוע 20, בעקבות מספר מומים שהתגלו בבתי. מאז הדיאגנוזה בעלי ואני נמצאים בטיפול זוגי אצל פסיכולוגית. אך לאחרונה נראה לי שאולי זה לא מספיק. אני פשוט לא מצליחה להשתחרר מהאשמה והחרטה. לאחרונה גם התחלתי לסבול מהתקפי פניקה שקצת הלחיצו את בעלי ואותי. אשמח להמלצה על מטפלת שמתמחה באובדן הריון באזור ירושלים (בעדיפות למישהי שעובדת עם מכבי, אך לא חובה). תודה

הי . בואי תכתבי לי למייל שוב את הבקשה שלך, כדי שאוכל לחזור אלייך ישירות. באופן כללי אני חושבת שגם מטפל/ת ללא התמחות אך עם רגישות ויכולת להתכוונן לכל מטופל באשר הוא יוכל לעזור. בכל מקרה אנסה לבדוק, מוזמנת לכתוב לי. רינת rinatos165@gmail.com

02/06/2015 | 22:55 | מאת: רויטל

אני כותבת ולא מאמינה שזה עבר עליי. אבל אני בעצמי עברתי לידה שקטה. כל זה נשמע רחוק ממני ולא אמיתי. הייתי בהריון תקין לחלוטין וחיכינו לבת שתבוא. בעיקר ביתי רצתה וחיכתה לחברה חדשה. אך זה לא קרה ובשבוע 21 הרופאה אמרה שאין דופק. מה ההגיון?! איך יכול להיות?! יש לי תוצאות של כל הבדיקות שהכלללל תקין. זה לא הוגן. לאחר הלידה בחרתי לא לראות אותה. אך בדיעבד אין לי תווי פנים לזכור. אני בוכה על התינוקת שאיבדתי אך אין לה פנים. וזה מעציב אותי וקשה לי. אני פוחדת לשכוח אותה פוחדת שיעבור הזמן ולא אוכל לדמיין אותה. מה עושים?

רויטל יקרה. הצטערתי לקרוא על אובדנך. באמת בדיוק כמו שתארת אובדן כזה הוא בלתי נתפס, לא הוגן ולא הגיוני. הפחד לשכוח אותה מובן וטבעי, גם ללא קשר לבחירה כזו או אחרת שלך. תסמכי על הנפש שלך שזו היתה הבחירה הנכונה עבורך באותו רגע , מה שהתאים להתמודדות הקשה ולסיטואציה הזו שנכפתה עליך.ישנן כל מיני דרכים להנציח את זכרונה, רוב הנשים בוחרות דרך כזו או אחרת לשמר את הזכרון בחייהן. אך זה שלב מוקדם עדיין , תני לעצמך זמן וסבלנות ומקום לכאב, לאכזבה, להתמודדות. את תמצאי את דרכך שלך לזכור אותה תמיד. שולחת חיבוק גדול רינת

15/06/2015 | 00:27 | מאת: אמא מצולקת שמתחזקת...

הצטערתי לקרוא את שעברת. על אובדן התינוקת, האחות לביתך שגדלה לך בבטן... אני כמעט 3 שנים אחרי שהתינוקת שגדלה בביטני נולדה ללא דופק, היה זה כשהיתי בשבוע 40 להריוני. בבית היתה בכורתי בת ה3 שחיכתה כל כך לאחותה הקטנה... גם אני לצערי לא צילמתי, לא חיבקתי ולא ראיתי מקרוב. גם אני פחדתי לשכוח ואף פוחדת שישכחו... אך, מעבר לנר נשמה שבוחרת להדליק מידי שישי ומעבר ליומן שכתבתי עבורה בשנת האבל בה בחרתי להיות, בחרתי גם לשאת על פרק ידי צמיד זיכרון לזכרה. כשעל הצד שלמעלה כתוב השם שיועד לה ותאריך לידתה... גם אני יקרה איבדתי את התינוקת שגדלה בתוכי ללא סיבה המניחה את הדעת. לא קרישיות ולא חבל טבור כרוך... בהתחלה היה קשה. הקושי היה בלתי נסבל. היתי דבוקה בכאב. אך כיום בחרתי לזכור את תקופת ההריון היפה שלה. את השלווה והטוב שזכיתי לחוש אז ובוחרת פחות להידבק בזכרונות הלידה ההיא והכאב הבלתי נסבל היום. כשנה וחודשיים לאחר מכן זכיתי ללידת בת נושמת ובריאה... חיבוק...

02/11/2015 | 21:59 | מאת: אני

אני במשך 3 שנים לא ידעתי, אבל גיליתי עכשיו שלכל תינוק מעל שבוע מסויים ( 30 בטוח) יש חלקה וקבר משלו. ניתן להכין מצבה, להדליק נר ...פשוט בבית החולים אמרו לי שכולם נקברים בקבר אחים אלא אם מבקשים אחרת. בזמנו הייתי כנראה בסוג של הדחקה ולא הייתי מעוניינת אך הזמן חלף ומאוד הצטערתי שלא הייתי שם כשטמנו את התינוקת שלי. רק עכשיו אזרתי אומץ ובדקתי איכן  קבר האחים ולהפתעתי גיליתי שיש לה מקום משלה, שזה קצת ניחם אןתי. שלא תדעי עוד צער.

25/05/2015 | 14:55 | מאת: רינת

לאחר טיפולי הפרייה קשים ,נכנסתי להריון לפני 3 שבועות , בשבוע 13 התגלו מומים בעובר (תופעה שמתרחשת אחת למאה אלף הריונות).ועברתי הפלה איך ומתי בכלל יוצאים מההרגשה הזו?

לקריאה נוספת והעמקה

רינת יקרה. את עוברת את אחת החוויות הנשיות והאנושיות הקשות ביותר. השבר הוא עמוק והכאב עז וכל אלה טבעיים וכדאי לתת להם מקום ללא הגבלת זמן . אלה ימים קשים ואני מציעה שתיעזרי במי ומה שיכול להקל עלייך. את לא תרגישי כך לתמיד אבל בתקופה הקרובה הגיוני שכן. שולחת חיבוק וחיזוק, גילי

06/05/2015 | 16:00 | מאת: רינה

בתי בת 36,נשואה +1. הריון שני לאחר הפריה. עד סקירה ראשונה היה דופק. בסקירה ראשונה לא נשמע דופק. מיד הופנתה למיון (איכילוב- ליס).לאחר שהיה שם חזרה הביתה .ההפלה נקבעה ליום ראשון 10/5/2015. בגיל שנה עברה t.o.f (ניתוח לב).מאז בסדר. שאלתי: מה התהליך במצב כזה? האם אין סכנה לאישה עם עובר ללא דופק להישאר כך ימים? אמא מאוד מודאגת. תודה

22/04/2015 | 21:31 | מאת: רחלי

לפני תשעה חודשים גיליתי שההריון שהתחיל לא התפתח ונאלצתי לעבור הפלה. בעלי ואני ניסינו במשך חצי שנה (שנראתה הרבה הרבה יותר ארוכה) להכנס שוב להריון ולפני כחודש היה נראה שסוף סוף הצלחנו. מהרגע שקיבלנו תשובה חיובית החלו חששות רבים והשוואות בלתי פוסקות להריון הקודם ולהריון הראשון והתקין שעברתי. חיכיתי בלי הרף לסימנים שיאשרו לי שההריון מתפתח כראוי. סבלתי מעייפות ומכאבי ראש אבל כל יתר הסימנים לא הופיעו. היום בבוקר התחילו לי כאבי בטן ולאחר מכן דימום. הגעתי למיון והסתבר לי שבכלל לא הייתי בהריון ושזה ככל הנראה היה הריון כימי. אני מרגישה כל כך הרבה דברים בבת אחת-פחד שזה בגללי ובגלל משהו פיזי שקשור אליי, פחד לגבי הריונות עתידיים (למרות שאני לא יכולה בכלל לחשוב על זה כרגע) כעס כי זה לא מגיע לנו ואהבה כל כך גדולה לבעלי ולבת שלי המקסימים. אני לא יודעת מה לחשוב כבר ומה להגיד לעצמי. בעיקר מאוד מאוד עצובה...

16/04/2015 | 22:00 | מאת: עצובה

לפני כחודש בדיוק איבדתי תאומים בן ובת בשבוע 22+3 הריון ראשון לו ציפינו הרבה זמן ... הכאב גדול עברתי לידה מלאה ולילה שלם של יסורים עם צירים בתקווה שאולי הם יחזיקו מעמד.אבל בסוף הלידה פשוט התרחשה באופן טיבעי וכבר לא היה ניתן לעשות הכלום.חזרתי לעבודה לפני כמה ימים והעצב הוא גדול... קשה לחשוב שאני כבר לא בהריון לאחר כל הציפיה אחרי שכולם כבר יודעים אחרי שהרגשתי אותם בבטן זזים והתחברנו אליהם אני ובעלי בצורה שאי אפשר לתאר...זה קשה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. הצטערתי לקרוא על אובדנך. כעוצמת החיבור המופלאה והמפתיעה בין הורים לעתיד לילדים שמתפתח ברחם, כך גם עוצמת הכאב של אובדנם. תני לכל הקושי והרגשות מקום של כבוד כי הם תהליך כואב אך בריא של החלמה. חיבוק גדול ואנחנו כאן.

15/04/2015 | 17:04 | מאת: אילת

שלום רב, לפני 4 ימים עברתי הפלה טבעית בשבוע 5 + יומיים. יומיים לאחר מכן עשיתי בדיקות דם + שתן כדי לוודא שהבטא ירד והגוף נקי מההיריון. אכן הבטא ירד ל-3.60 (הרופא אמר שהכל תקין והגוף התנקה). רק היום חזרו תוצאות של בדיקות השתן ואני קצת מבולבלת- הערכים היו:0.00 ESCHERICHIA COLI ו- URINE CULTURE COUNT 10E5 CFU/ML והם מסומנים באדום. מה זה אומר? יש לציין שעדיין דיממתי בעת שביצעתי את הבדיקה. בתודה מראש