שתי הפלות בשבוע 7-הריון ראשון

שלום, אני בת 33 ללא ילדים. רציתי לשתף שגם אני עברתי שתי הפלות בשבוע 7. לפני שנתיים. גם אני בכיתי בלי סוף, גם אני רציתי לקחת כדורים ולסיים את כל זה. הרגשתי ממש ממש לבד. בדיוק רבתי עם בן זוג ולא דיברנו חודש. בדיוק פוטרתי מהעבודה והתחילה תקופה קשה בלימודים. לא הצלחתי לסיים את הלימודים, נכנסתי לדיכאון עמוק מזה שנתקעתי בבית , תחושת כישלון מוחץ בתור אישה ובתור בן אדם . כעסתי על בן זוג שלא הצליח להבין ובעיקר כעסתי על עצמי איך יכולתי להפיל פעמיים ותהיתי מה עשיתי לא בסדר. כשגילינו שככל הנראה בעיה בבן זוג, קצת הוקל לי. אני בטח אדם אנוכי. היום אחרי שנתיים ושלל של בדיקות משונות, חשבתי שהתגברתי ואני מוכנה לנסות שוב. אבל אני לא, בוכה מכל דבר קטן, קרובת משפחה נכנסה להריון- במקום לשמוח בשבילה אני בוכה, חברות מסביב ילדו-אני בוכה, כותבת פוסט זה- בוכה. ברור שכל המשפחה והסביבה מציקים מתי כבר תורך, מתי כבר אצלך. בקרוב אתחיל טיפולי פוריות ואחות הציעה לי לפנות לעובדת סוציאלית. כנראה מתחושת בטן שלה, אפילו לא ביקשתי. הסכמתי כי בעצמי הרגשתי צורך לדבר עם מישהו על זה. עכשיו, אני תוהה איך אוכל לשתף, שארגיש לא בנוח לבכות מול אדם זר (למרות שבא לעזור). תוהה אם להגיע לבד או עם בן זוג. נראה שהוא מצליח להתמודד עם האובדן וטוב שאין לו זמן למחשבות הללו. כל הזמן אני רואה מול העיניים עובר עם דופק ומתה מפחד שאולי אעבור את הסיוט הזה שוב. הכאב הפיזי זה שטויות, אבל התמודדות של "יום אחרי", בלתי נסבלת. יש לי תקוות גדולות לטיפולי פוריות אבל אם לא יצליחו, זה ישבור אותי.

ליד יקרה. אני מצטערת לקרוא על ההפלות שעברת והתקופה הארוכה שאת מתארת בה קשיים רבים והתמודדיות. אני באמת מסכימה שכדאי לך לפנות לאשת מקצוע, למצוא מקום משלך בו תוכלי לדבר ולעבד את כל החששות והרגשות שלך. השאלה שלך-איך אדבר עם מישהו זר?איך אשתף? מובנת וטבעית, תני לעצמך הזדמנות לנסות, בתוך טיפול וקשר כזה ייתכן ותמצאי הרבה מקום לבטא את עצמך, את העולם הפנימי שלך והרבה תמיכה. מאחלת לך הצלחה רבה גם בטיפולי פוריות וגם בטיפול לנפשך ולעצמך. רינת