פורום הפרעות אכילה - תמיכה

שלום רב, רציתי לבקש חוות דעתך על זה: כל השבוע אני שומר על תזונה מאוזנת ובריאה. אבל פעם בשבוע (בד"כ בסופ"ש) ארוחה אחת אני לא מגביל את עצמי. למשל אתמול אכלתי 3 גביעים גדולים של 3 כדורים כל אחד של גלידה (טוני אייס בנתניה). זה היה כל כך טעים שפשוט רציתי עוד למרות שכבר הרגשתי די מלא. בכל מקרה השאלה שלי, אם אני אוכל "נכון" כל השבוע ופעם בשבוע מרש לעצמי "להתפרע" האם זה פוגע בדיאטה ? האם בהכרח קלוריות עודפות הופכות לשומן או שבגלל שזה "חד פעמי" גוף יודע להפטר מהם ? כמה זמן לוקח לקלוריות הודפות להפוך לשומן ? בד"כ אחרי "חגיגה" כזאת יום למחרת אני מגביל את עצמי (אבל בפרוש לא מרעיב). האם התופעה שתיארתי - הפרעת אכילה או שפעם בשבוע "זה בסדר" ? תודה מראש, דרור

היי דרור יש לציין שזה לא פורום ממוסמך המיואש ע"י רופא או דיאטנית קלינית! אם אתה שואל את חוות דעת של בנות בהפרעת אכילה אז זה לא המקום! לגביי השאלה שלך תלוי איך אתה שומר כל היום סופר X קלוריות?? אני חושבת שדיאטה זו אורח חיים כלומר בלי הפרזות כל שהם יתר מהמידה ואם זה קורה אין דבר כי אם אתה אוכל איקס קלוריות כל הזמן הגוף שלך שורף איקס קלוריות לכן בהפרזה הגוף שלך קשה לו השרוף את הקלוריות כי הגוף שלך שורף ככה. לסיכום תעשה מה שאתה רוצה כל עוד זה לא מגיע למצב של סיכון כי חיים רק פעם אחת וכדי להתחשבן על קלוריות תעשה לי טובה שבוע טוב דניאלה

ב"ה הגוף לא יודע לפרק את השומן והוא בהחלט נאגר גם אם זה קורה פעם בשבוע אינני יודעת אם אתה סובל מהפרעות אכילה, אלא שכן ברור שקיימת בעיה כי אני לא חושבת שלאכול מסה כזו של גלידה היא התנהגות טבעית גם אם היא אחת לכמה זמן אני לא חושבת שיש לנו באמת צורך אמיתי לאכול בצורה כזו אלא אם כן איננו שקטים ומשהו אחר עובר עלינו. בכל אופן ובמקביל אני מציעה לך להפנות את שאלתך לפורום פה בדוקטורס "הרזיה ללא דיאטה" של בלה אגמון... בהצלחה והמון אהבה

היי... הכותרת לא יכולה להיות אחרת מ"מבריאה בקושי"... להבריא מהפרעת אכילה זה אף פעם לא יהיה קל... כתבתי כאן כמה פעמים בעבר; סיפרתי על הבולמוסים וההקאות שמילאו לי שנתיים נוראיות מחיי.. סיפרתי על הניסיונות להבריא לבד, בעזרת ההורים, בעזרת פסיכולוג... סיפרתי על החוסר אונים שלי, אבל בפעם האחרונה שכתבתי כאן כתבתי על תהליך ההבראה שלי. כבר כמעט חצי שנה עברה מאז שהתחלתי להבריא... הכוונה ב"התחלתי להבריא" זה לעבור מ15 בולמוסים ו10 הקאות ביום לשליטה בהקאות... הדגש הוא "שליטה בהקאות" בלבד... אם פעם הייתי רצה לשירותים אחרי כל בולמוס, היום אני כבר לא עושה את זה. אני לא אשקר ואומר שאני לא עושה את זה בכלל, אבל זה קורה רק לעיתים רחוקות. לעומת זאת, הבולמוסים הם פשוט לא תחת שליטתי...עדיין! אני מטופלת אצל פסיכולוג שמתמחה בהפרעות אכילה. בהתחלה ההורים שילמו ועכשיו כשנכנסתי לקבע, אני משלמת לו 400 שקל לשעה על ניסיון להבין מאיפה הטירוף נובע...למה אני משתמשת באוכל... יש כמה תובנות וכמה מסקנות, אבל זה לא מספיק... הטיפול כ"כ איטי... אני כ"כ רוצה כבר לעבור את שלב הטיפול בלהבין מאיפה זה נובע ולעבור ללמידה על איך לאהוב את עצמי ואיך לשלוט במה שאני עושה!!!! לא כך זה יהיה בזמן הקרוב... בכל אופן...נכון שהפסקתי להקיא וזה צעד ענק, אבל הבולמוסים האילו(אפילו שהם גם פחתו ברמות...) מייאשים אותי כ"כ!!!! אני יותר שמנה ממה שאיי פעם הייתי...אני שוקלת 64 קילו ו...אני שונאת את עצמי כ"כ! אני כ"כ רוצה לרזות, לאכול כמו בן אדם רגיל, אבל אני עדיין נותנת למצבי הרוח שלי להשפיע עלי.... זה כ"כ קשה לחיות ככה....אבל יש אור בקצה המנהרה. בכל אופן..לכל אחת ואחת מאיתנו יש סיבה אחרת שגורמת לה לבלמס. נסו להבין מאיפה זה נובע... דעו לכם שהרבה יותר קל לשלוט בהקאות מאשר בבולמוסים והנקודה שלי כאן היא שתנסו לנתק את הבולמוס מההקאה!!! קחו את זה בתור שלב ראשון! בילמסתן? לא נורא...! תשאירו בפנים...! נכון, אתן תשמינו וזה מתסכל, אבל זה עדיף. אני חייבת לציין שמאז שההקאות פסקו, שיער צמח לי בחזרה ועור הפנים שלי התנקה וחזר לו הברק... הדרך היא קשר ומייגעת... אבל בסופו של דבר, היא תהיה שווה את זה.

מבינה את ההרגשה. תהיי חזקה שלך דניאלה

ב"ה שבי הבשקט מול דף נייר ריק ושאלי את עצמך שאלה פשוטה מה אני ליאת חושבת שיעזור לי למנוע בולמוס... לכי על תשובה מעשית ולא על תשובה שיש בה מן הפנטזיה... כל תשובה מעשית שתעלה לך אותה יהיה עלייך ליישם ונראה לי שאת בהחלט מסוגלת לשאול את עצמך נכון להיות שאלה כזו וגם ליישם. לכי רק על תשובות ברמה של "עובד!"" כל מה שנראה לך שלא יעבוד מבחינתך אל תרשמי בכלל על הדף... ואז מגיע שלב היישום שלב היישום חייב להיות איטי את יודעת מה עוזר לך למנוע בולמוס וכל שעלייך לעשות הוא להפנות את המודעות שלך למה שיעזור לך ברמה המעשית מעבר ללהבין מדוע כל זה קרה מלכתחילה שלדעתי את לא ממש צריכה פסיכולוג בשביל זה אני בטוחה שאת יודעת מלמפרע מדוע זה קרה. אבל הצרה שבתוך שנים של הפרעה יש גבול כמה כבר אםשר להבין ויש רגע שחייבים ליישם וזה הרגע מבחינתך... אם בא לך לשתף את יותר ממומזמנת ... רשמי כעת לפניך מה עוזר לליאת למנוע בולמוס.. רמז.. התשובה היא לא "לא לאכול" אלא? במה את יכולה לעמוד?... ספרי לי את??... \ המון אהבה וחיבוק ענקי

נזכרתי עד כמה אין עלייך בעולם!!

אני ארשום דף נייר עם כל הדרכים האפשריות למנוע בולמוס בשבילי... אבל הבעייה היא שהדברים האילו רצים לי בתודעה, אפילו תוך כדי בולמוס! אני מצפצפת עליהם... אני בוחרת לדרוך בתוך השיגעון... =(

שוב העבירו אותי טיפול. הייתי במרפאת מעוז בירושלים אבל אתמול הם אמרו שאני צריכה טיפול יותר עמוק וב3 בספטמבר יגידו לי אם אני יעבור לתל השומר או לעין כרם. זה ממש מבאס שכל פעם אני מפסיקה את הטיפול, שכמו כל דבר בחיים שלי נגמר אחרי זמן קצר. חוץ מזה הייתי אמורה לעשות לייזר להסרת משקפיים אבל המחלקה החליטו שהם לא מוכנים לנתח אותי עד שאני ישקול לפחות קילו מתחת למינימום. זה נשמע לך הגיוני?

ב"ה אם את לא במצב פיזי טוב (בלשון עדינה) גם אני אם היתי רופאה לא הייתי מעיזה לנתח אותך לעיתים כשנדחים דברים תתפלאי בסוף מסתמן שהיה זה לטובה חכי בסבלנות. לא חסרה עבודה שאת צריכה לעשות עם עצמך בכל זמן גם אם לכאורה אין מסגרת יציבה של טיפול בשלב זה לפחות... אל תדאגי עוד מעט הכל יסתדר... קצת סבלנות בינתיים חשבי שהכל לטובתך... שינוי גישה קטן וכבר הפנים מאירים יהיה בסדר זה לטובתך... המון אהבה חיבוק ענקי

את אומרות לחכות, ושעם הזמן אני יבין את הנפש שלי ויבין מה מתחולל שם בפנים.. אבל אני לא רוצה לחכות כל הדיאטות האלו גם ככה גזלו ממני שנתיים מהחיים לא רוצה להמשיך לבזבז את החיים שלי על זה.. אני אמנם רק בת 16, אבל באמת שלא בא לי להתעסק בזה יותר..לא רוצה שהדבר הזה יהיה מה ששולט בי כל הזמן.. אני מפחדת שעם החזרה ללימודים..יחזרו גם הדיאטות אני מפחדת לגלות שבנות השכבה שלי רזות ואני בחופש רק שמנתי [למרות שלא שמנתי בחופש הזה..] אני מפחדת לקנא בהן אני מפחדת שהן יסתכלו עליי ויחשבו שאני שמנה, ושמנתי נורא, ושפעם הייתי ילדה רזה אני מפחדת שהן יסתכלו עליי בגועל והכי מכל אני מפחדת, שכל אלו יביאו לחידוש הדיאטות..אני לא רוצה לבחון מי יותר חזק- הצורך ברזון או אני.. אני לא רוצה את זה כי יש סיכוי שהרזון ינצח..ואז שוב אני יחזור לכל הדיאטות, וההתעסקות האינסופית עם אוכל משקל ומראה חיצוני.. אני מפחדת מזה חוץ מזה, השנה גם יש לי בגרויות, ואני חוזרת ללמוד תאטרון- זו הולכת להיות שנה קשה גם של הבגרויות בבי"ס, וגם של השילוב בין התאטרון וההפקות לבין הבגרויות אני רוצה להיות מרוכזת רק בדברים האלה, להשקיע את האנרגיות שלי בדברים האלו, להשיג ציונים טובים ולהנות מהתאטרון אני לא רוצה להשקיע את האנרגיה שלי בדיאטות..ובגלל זה אני מפחדת שזה יחזור.. ובגלל זה אני רוצה למצוא את הפיתרון עכשיו! אני רוצה לדעת מה קורה, לדעת מה הבעיה ולפתור אותה ואיך עושים את זה?.. תודה על הכל!! שיהיה סופ"ש נעים **חמודה**

ב"ה אבל אם את יודעת ומזהה שזה יכול להיות טריגר חצי מהדרך מפנה לך מקום להרבה צמיחה ועשייה. המודעות לכך שזה יכול להפיל אותך במידה שווה יכולה לעזור לך לא ליפול למה שאת יודעת שעשוי להפיל אותך קל לא אמרתי שזה אבל את בהחלט יכולה לשלוט בזה אני חושבת שזה נפלא שיעור תיאטרון זה יעזור לך מאוד... נסי לזהות מה יכול לעזור לך ללמוד ברוגע ובנועם... נסי לבדוק עם עצמך מה יכול לעזור לך ללמוד ללא טרדות ללא ספק לשם כך את צריכה תפריט מאוזן שיפנה לך אנרגיה רבה לכל מה שאת אמורה לעשות השנה כמובן שאם תחליטי שאת נופלת ונותנת במה מלאה לפחד שלך זה מה שיקרה אבל תמיד תזכרי שאת יכולה לבחור אחרת וזה בידיים שלך אני מהרגע הראשון שכתבתי לך הרגשתי שאת צריכה יד מכוונת אוזניים שיקשיבו לך באמת נראה לי שזה חסר ואולי שווה דרך עובדת סוצייאלית לנסות להעזר במיוחד אם את מרגישה שזה הולך והופך להיות מבחינתך ללא שליטה.. המון אהבה בהצלחה חיבוק ענקי

את ממש מעודדת אותי! תודה רבה.. אני בהחלט לא אתן לפחד במה מלאה, גם לא לטריגרים ולא להרס העצמי. את צודקת-הכל בידיים שלי. אני אנסה להשקיע את כל כולי רק במה שחשוב, רק בעיקר. אני אנסה לשלוט בזה..דרושה עבודה רבה? אני מוכנה לעבוד תודה על הכל **חמודה**

תודה רבה בעקבות התשובות הבנתי שאכן אין לי שום בעיה עם המצב ובלי קשר עם מקנאים או לא (אהבתי!!) אני פשוט בסדר עם זה ושיירדו ממני וימצאו חיים (חץ מאמא שלי החמודה שבאמת דואגת אז לה פשוט נסביר בעדינות חחח) תודה, תמשיכו להיות יפות אבל עם אוכל:) אתן ממש חמודות

ב"ה בהצלחה :-)

יקירה, שמרי על עצמך. הBNI שלך הוא 18 שזה נקרה נמוך במחשבונים ברשת. לכן אני חושבת תשארי איך שאת חבל שתכנסי למערבולת אין סופית של ההפרעה אני יכולה לומר לך זה לא נגמר לעולם אפילו אחרי שמשמינים ואחרי ש"מצליחים" בטיפול תמיד יש ניצוץ של ההפרעה בזמן משבר. שלך באהבה דניאלה

שלום לכולכן, ברצוני להביא לידיעתכן ממצא נוראי שאותו גיליתי רק לאחרונה. סבלתי כל חיי מהשמנת יתר. בגיל שבע עשרה לערך הגעתי למשקל של 100 קילוגרם. גובהי מטר שישים ושלוש. ביגון רב התחלתי בדיאטה כיוון שלא רציתי להתגייס לצה"ל בעודי שמנה... לאחר תקופה של שנתיים ירדתי 40 קילוגרם בעזרת דיאטה. כיום אני משוחררת שנה מהצבא, בחורה לא רזה אך בהחלט לא שמנה! גברים מחמיאים לי על המראה שלי ואני מקבלת תשומת לב חיובית מאוד - אך הבעיה שזה רק מהמין הגברי. ועכשיו לעיקר, לא פעם נתקלתי בהערות מבנות כגון: יש לך יריכיים שמנות, מה דעתך על קצת ספורט להוריד את זה?" או למשל רזית יפה, מה עם עוד קצת? אתן קולטות את האבסורד לעזאזל??. בחורה יורדת 40 קילו, מגיעה למשקל תקין, מבסוטית לחלוטין מהשגיה ...ומה?? המסקנה הנובעת מכל האמור לעיל, אנחנו הורסות את עצמנו ואת חברותנו כמה עצוב שזה ככה, נכון אני לא טוויגי, אבל עדיין לא נתקלתי בגבר שאמר לי, מה דעתך לעבוד קצת על היריכיים? ההיפך הגמור הוא הנכון... אז שימו לב גם אתן לפני שאתן פותחות את הפה-לעולם אתן לא יכולות לדעת מי האדם שעומד מולכן, המון בריאות ודי עם השגעונות!

ב"ה לא סתם נתנו לנו שיניים לפני הלשון כדי נשמור טוב טוב על הפיות שלנו ועל כל המלל שיוצא מהן... בהצלחה לך והמון אהבה תהיי מה שאת כמו שאת וזה הכי טוב

אני בתהליך של עלייה במשקל שאני כבר שנים לא מגיעה לסופו. כלומר,אני מגיעה כמעט לסופו,נבהלת ויורדת חזרה.אני לא רוצה שזה יקרה לי שוב גם הפעם,לא אחרי שהתאמצתי כ"כ. אני מאוד אוהבת להיות רזה ואני לא יודעת כבר מה יותר גרוע-לפרק לעצמי את העצמות ולהיות מקומטת בגיל צעיר,או להשמין,לקבל מחזור ולהבריא,אבל לשנוא את הגוף שלי כל החיים. השאלה שלי היא-האם אפשר לצאת מאנורקסיה ולהיות רזים ולאהוב את הגוף או שזה או זה או זה?

חבל לך על הזמן כמה שאפשר להיות רזים ללא אנורקסיה..וברגע שתצאי מזה את תראי שרק חשבת שאת שמנה ושבעצם את נראית טוב...ושהכל שטויות...אמנם יהיו לך עליות וירידות אבל ברגע שיוצאים מזה מגלים עולם ומלואו עם כל הקושי שבדבר...פשוט לומדים ורואים שאפשר אחרת ושלא חייבים לסבול בשביל להיות רזים...מקווה בשבילך שתמצאי את הדרך והכח להתמודד...ובנפילות לא לרוץ לשם אלא לנשום עמוק ולמצוא דרך אחרת להתמודד עם הקושי והכאב....מאחלת לך בהצלחה בכל מה שרק תרצי...תיהי חזקה ככל האפשר...מעומק ליבי!!!!!!!!!!!

לצאת מזה? לא נראה לי שיש מושג כזה לצאת מזה!! כייון יש להשמין אחרי ההפרעה אבל לא פתרת את ההפרעה. אי יכולה לומר לך מניסיון כי השמנתי המון אבל ההפרעה נשארת יש שרידים של המחלה של הדיכאונות וכ"ו.... אבל ניתן ל"צאת" מן ההפרעה ולהיות רזה כיוון שאם את "יצאת" מן ההפרעה את אוהבת את עצמך כפי שאת עם המשקל העודף ולא תרצצי לרדת עוד עוד ועוד ויש לציין שזה לא קורה בלילה אחד דניאלה

אין כזה דבר לצאת מזה????? ממש לא מסכימה איתך! אולי את חושבת כך כי לא עברת טיפול פסיכולוגי יסודי וה"חידק" עדיין שם? אני בטיפול קרוב לשנה וחצי ובדרך לצאת מזה. יש הרבה פחות דיכאונות וזה פשוט משום שדרך החשיבה שלי בכל התחומים בחיים שונה לגמרי! הים אני מסתכלת על צורת המחשבה הישנה שלי ורואה כמה היא היתה שגויה.

ב"ה את חייבת לקבל החלטה כי מבחינה זו לא תצליחי לשנות את הגוף שלך וחייך יהיו מאוד אומללים אם תתעקשי לשמור על רזון שללא ספק על פי מה שאת מתארת רחוק מלהיות אמת של הגוף שלך אמרת שאת שונאת את הגוף שלך לשנוא את הגוף שלך פירושו לשנוא את עצמך ושם צריך לבוא הריפוי האמיתי שלך בלהתחיל ללמוד להבין מה פירוש הדבר לאהוב את עצמי ללא תנאים או אומדן משקל גוף... וזה משהו שאת חייבת להבין קודם כל בראש אחרי הפנמה וידיעה שזו למעשה הבעיה ושם טמונה התשובה אז יהיה אפשר להמשיך הלאה.. הטיפול לא במשקל הטיפול חייב להיות בסיבות שבכלל מלכתחילה בחרת ללכת שבי אחרי הרזון ספרי לי מה את מציעה?... המון אהבה

תודה רבה לכלמי שענתה לי כי אני באמת חייבת לשתף בזה מישהו.אני כבר שנים מעמידה פנים של 'הלוואי שהייתי שמנה יותר,פשוט אני מרגישה רע אחרי אכילה' ולא מסגירה את החרדות שלי מפני העלייה במידת מכנסיים,מפני האנשים שאומרים לי שהשמנתי ומפני הכל. הדבר היחיד שמשכנע אותי שאני 'מבריאה' או 'מתחזקת' ולא 'משמינה' הוא לעשות ספורט,לעצב את הגוף,להרגיש איך כשאני עולה במשקל קל לי יותר לרוץ ואני משיגה תוצאות טובות יותר. הבטחתי לעצמי שאם בע"ה אני לא נשברת הפעם אני משתתפת במרתון בשנה הבאה. זה מאוד מדרבן אותי וברור לי שזה משהו שאני לא יכולה לעשות במצבי הפיזי הנוכחי...

נמאס לי מהמחשבות האלה. אני מרגישה כל כך שמנה. אני כמעט לא אכלתי היום אבל יש לי את ההרגשה הזאת כאילו טחנתי כל היום. אני לא יכולה כבר עם כל המחשבות האלה שלא עוזבות אותי

מי יקרה, אני מבינה כמה נמאס. אני אגיד לך משהו יש לך משקפיים בצורה מטפורית כלומר אין לך באמת זה רק "לכאורה" בכל מקרה את צרכה להוריד את המשקפיים האלה שמראים לך כמה את שמנה והכוס מים שאת שותה את יכוהל לחשוב שאת טחנת גלידה של מונטנה... יקירה רק מה שאני יכולה הוא לתת לך חיזוקים מרחוק. אתן לך סיפור קטן, לפני כמה חודשים עברתי ניתוחון קטן שהרופא חשב זהו אני במצב X ואין תרופה ולא ניתן לרפות את המחלה וזהו מצב איקס! התחלתי ללמוד יחד עם זה רפואה אלטרנטיבית שתת לראש שלי קצת תקווה ואני אגיד לך משהו מצבי משתפר פעם לפעם... שלך באהבה דניאלה

תודה על החיזוקים. את מה זה צודקת אבל אני לא מצליחה לשלוט בזה. אני יודעת שאני לא שמנה וכולם גם יגידו שאני רזה מדי אבל זאת ההרגשה המלאה הזאת זאת הבטן שבולטת לי וזה בעיקר הראש עם ה"פיצול אשיות" הזה שמשכע אותי.בכל מקרה תודה ענקית ןבהצלחה

אני כתבתי כאן לפני כמה שבועות על זה שאני סובלת מפחד מהקאות ובגלל זה ירדתי במשקל כי פחדתי שיעיק עליי האוכל שבוע שעבר אני ירדתי עוד יותר במשקל ושקלתי 46 אבל הפעם זה לא היה רק בגלל הפחד מהקאות הפוביה מהקאות גרמה לי לרדת במשקל ואני אהבתי את זה שאני רזה ורציתי לרדת עוד במשקל אני לא חשבתי שאני שמנה פשוט רציתי להיות יותר רזה שבוע שעבר לא אכלתי הרבה והגעתי למשקל של 46 קילו ואז ירד לי האסימון מה אני עושה לעצמי עכשיו חזרתי לאכול רגיל ,זאת אומרת אני עדיין לא אוכלת הרבה אבל זה בגלל הפוביה מהקאות אני פשוט דואגת בגלל מה שקרה שבוע שעבר אני לא מאמינה שלא אכלתי הרבה כי רציתי להיות יותר רזה,זה פשוט לא אני

אני יקרה, כמו שחשבתי... בכל מקרה אני חושבת שצריך טיפול או אפילו ספרי את זה לחברה\לאמא שהפחד שלך ילך ויעלם. יקירה פחד מהקאות לא צרכה להיות לך כיוון שאת צרכה לאכול בלי לחשוב על ההקאות .בסדר היה לך טראומה אבל זהו נגמר את לא יכולה כל החיים להפסיק לאכול מפחד להקאה. כמו שאני אני תמיד פחדתי שלא יהיה לי מקום להקיא או שיגמרו לי המשלשלים וכל מיני דברים אבל עליך לקבל טיפול מהפחדים האלה. כי אני חושבת הפחד של ההקאות נובעת לא רק מההקאות זה משהו מסתתר מאחורי ההקאות לא רק ההקאה עצמה. שבוע נפלא דניאלה

ב"ה מה קרה שבוע שעבר? לא סתם רצית להיות יורת רזה.. מה בכלל קורה לך בזמן האחרון שאת נמצאת בסיטואציות שאת בעצמך לא מבינה אני רק יכולה לומר לך שזה לא סתם סתם זה לא קורה ואת צריכה לבדוק מה הסיבות לכך ואם את חזק בהפרעות אכילה אני חושבת את צריכה טיפול אגב סליחה על האיחור בתגובה העיניים שלי פספסו את ההודעה בכל אופן אם את רוצה לכתוב לי תגיבי יש במעלה הדף... המון אהבה וחיבוק ענקי :-)

ב"ה אני חושבת שלא קיבלתי או שאני לא מזהה אותך בשם... בכל אופן אם תשובה לא הגיעה ממני אז שלחי לי שוב כי לא קיבלתי .. המון אהבה יקירה שבוע טוב :-) הילביאן

למה יש בולמיות שהן מלאות ובולמיות רזות? זה אותה מחלה אצל כולן?

לשואלת, אז כך בולמיה זו הפרעת אכילה שהיא מתבטאת בצורה שהחולה אוכלת ובולסת עד בלי סוף כלומר שהיא לא אוכלת כאשר היא רעבה אלא בגלל סיבות אחרת כמו דיכאון וכ"ו.. ועכשיו יש רזות ויש שמנות והסיבה הן כי הרזות עושות דברים קיצונים כמו משלשלים ומקיאות וכ"ו... ואילו השמנות לא עושות מעשים קיצונים אחרי בולמוס וכן לכולן יש את אוהת המחלה כי בולמיה - אבסה עצמית בלתי נשלטת -כלומר זה פיטום שזה התקפי אכילה לא נשלטים ואילו אנורקסיה זה הרעבה עצמית שלך דניאלה שבת שלום

סליחה דניאלה, אך זו לא תשובה ממש מדויקת. גם אני איני אשת מקצוע, אך ההסבר המדויק יותר הוא שבולימיה, לעיתים קרובות, לא מובילה לירידה משמעותית במשקל. חלק מהמזון שנאכל במהלך הבולמוסים אכן נספג בגוף, למרות הקאות או שימוש במשלשלים, ורוב הבולימיות לא מקיאות כל דבר שהן מכניסות לפה. אחד הגורמים ל"בולימית רזה" או "בולימית שמנה" הוא כנראה גם המשקל של האשה בשלב בו החלה המחלה. בולימית רזה תשאר די רזה, בולימית מלאה תשאר מלאה למרות השיטות השונות לטיהור. ובכל אופן, זו מחלה איומה שהורסת כל חלקה טובה ובריאה בגוף ובנפש. עדיף להיות מה שאת מכנה "שמנה" ובריאה מאשר רזה וחולה.

ב"ה אלה שיש להן נטיות אנורקטיות ושלמעשה ההפרעה שלהן משולבת כל תהתשובות שקיבלת מדוייקות לגמרי עד כמה שאפשר לדייק בכלל בעקרון בולימיה היא לא מתכון אידאלי לרזון ומי שאינה מרזה מהתנהגות זו למעשה סופגת את האוכל עוד לפני שהיא בכלל מצליחה להקיא. אחרי פחות משנה זה מה שקורה למי שמקיאה. אולי בהתחלה היא מרזה. אח"כ זה הופך להיות מתכון לאגירת שומנים ונוזלים. אז מה מציעים להרשם ללמוד באמת מה זה אוכל. מה הוא עושה בגוף..כיצד לנהוג בו. אך להשתמש בו פחות מתי. פחות כמה. אלא יותר להבין מה זה באמת. ואז מגלים שכל הדיאטות הן במשוואה אחת - בולשיט! מסקנה- הגוף מסמן לך מתי הוא רעב מתי הוא שבע אם את מצליחה להקשיב לזה - ניצחת! אם לא ברור לך שהבעיה לא קשורה באוכל. מקווה שעניתי ובקיצור "ויברח..!!!!!" (מהפרעות אכילה כמובן..)

עניתן לי הממ אני לא מקיאה אבל יש לי התנהגות מוזרה עם אוכל ואני מרגישה שמנה ועגלגלה למרות שכולם אומרים לי שירדתי מספיק במשקל ושאני נראית אנורקסית או חולה וכל זה..אני מרגישה שמנה ושיש לי עוד מאיפה להוריד ואני לא מבינה מה עובר לאנשים בראש אולי זה בגלל המבנה שלי

בהמשך להדעה שכתבת לי.. בעצם מה שאת אומרת זה שהפיתרון לא נמצא בגוף?? הפיתרון בעצם הוא..בנפש?! כי אני הפסקתי את הדיאטה כדי שאני לא ימשיך להתעסק במשקל ומראה כל הזמן חחחחח תצחקי על השיטה לא להסתכל מפרופיל אבל תאמיני לי שזה עוזר לי=] אבל לא לגמרי..כמו שאמרת אז מה בעצם אני צריכה לעשות?..כי אני חשבתי עד עכשיו שהבעיה היא שכל הזמן אני עושה דיאטות, ומבקרת את עצמי ואם אני אפסיק את הדיאטות, ואפסיק להסתכל על עצמי בכוונה כדי לראות את הבטן וכדי לרדת על עצמי אז כל העניין הזה יפסיק מעצמו.. או שאני טועה? אבל מה כבר יכול להיות בנפש? אם זה ככה כמו שאת אומרת..כי..אני לא סובלת משומדבר ולדעתי המצב שלי גם משתפר.. היית באילת השבוע, לבשתי בגד ים- והרגשתי ממש טוב עם עצמי וממש לא היה אכפת לי מהבטן.. ובכלל לא רק עם בגד ים עם כל בגד שלבשתי הרגשתי טוב ואפילו הסכמתי להצטלם זה לא קרה המוווווווווווון זמן!! אבל אני עדיין מפחדת עכשיו, כששנת הלימודים נפתחת..את יודעת, לחזור ללימודים עם..בטן כזאת.. אבל אולי אני לא ירגיש כ"כ רע עם עצמי.. אכן חל שיפור:] i can feel it בקיצור, אני צריכה קצת הכוונה. תודה, **חמודה**

ב"ה מה היא מספרת לך איך נשמעים הרעשים האלה שלא קשורים הגוף. אני מוכרחה לציין שאת גאון ושהפתרונות שלך מאוד מוצאים חן בעיני את בפרוש מחפשת במצב המעוות טכניקות לשמור על עצמך אבל עדיין משהו מפריע לך ולכאן כל הזמן ניסיתי לחתור מה כבר יש בנפש? הרבה דברים עכשיו זה בדיוק הזמן לבדוק מה הנפש מספרת לך אם זה שעמום? אם כואב לך משהו? אם מפריע לך משהו במיוחד? אם הזכרון מציף אותך בחוויות כל מיני? את מצליחה לזהות? אם לא עזבי את זה. מספיק שכרגע את עושה כל מה שאת יכולה כדי לאזן את עצמך וזה חשוב לא פחות קחי בחשבון שיש שלבים וכרגע השלב הראשון הוא להרגיע את הסמפטומים ולהתחזק שם. אח"כ ממקום של כוח תוכלי לאט לאט לבחון מה קורה לך בנפש... חשוב מאוד לא לקפוץ מעל הפופיק ולתת לכל דבר את הזמן שלו .. עניתי לך? נשיקות אהובה

חמודה יקרה שלי , האמת שאין לי הרבה מה להוסיף על דברייה של הילה , כנאמר במשפט : אני נתלית באילנות גבוהים ... כלומר מסתכמת על טובים וחכמים ממני = הילה :) אבל בכל זאת אני רוצה לחזק ולהוסיף במילותיי שעצם את אותו הרעיון שהילה שמה לדגש לגבייך .... תראי לפעמים התעסקות מוגברת בכל הנושא מזיקה במקום להועיל . זוכרת שאמרתי לך פעם "מודעות לא תמיד עוזרת ולעיתים אף מחמירה ..." ככה זה היה אצלי . אני חושבת שאמרתי לך כבר שלדעתי ככה זה אצלך . את כבר מלומדת ומבינה מספיק בשביל לדעת שזה לא מוסיף או מחדש לך משהו , כי את כבר מנוסה וכבר דיברנו רבות על הנושא הזה . כמובן שאם יש לך משהו שלא מובן עדיין או שאת לא מסכימה את בהחלט צריכה להגיד את זה ... אני פשוט מניחה ( ותקני אותי אם אני טועה ) שידע זה לא מה שיפתור לך את הבעיות . ככה שבואי לא נסבך את עצמינו בשאלות מיותרות כרגע . דגש על כרגע . למה ? כי מתישהו את תצטרכי להתעסק עם כל אותם דברים . כל דבר בעיתו . לכל דבר יש את הזמן שלו וגם זה יגיע . אבל כרגע כמו שאמרתי לך - נגיע לגשר נחצה אותו . תעבדי על עצמך שלב אחר שלב. בלי לחץ ובלי יעדים . עבודה פנימית שהיא בעצם הכי קשה אולי , היא שתוביל אותך לשינויים הכי משמעותיים לטווח הארוך . חפשי בתוכך מה מוביל אותך למצבים מסויימים . מה את מרגישה או מנסה להדחיק (לא להרגיש ...) כתוצאה מכך ... למדי על עצמך - זה העיקר . זה החשוב - את ! לא מה אחרים אומרים , אמרו , יאמרו . תמיד יהיו צרי עין , תמיד תהיינה חוסר פירגון , תמיד יהיה חוסר תקשורת שיוביל אותך לחשוב שהם מנסים לפגוע בך אך למעשה זאת רק פרשנות מעוותת למדיי שלך ... ולווא דווקא שלך . בכל מקרה , חפשי את המגדלור המנחה שלך - כבר אמרנו ...? זה העיקר . זה מה שיוביל אותך לשגשוג פנימי . ואם את לא כל כך מבינה על מה אני מדברת - מה שלא נראה כ"כ ... את בהחלט מוזמנת לשאול אותי לכוונתי . לפעמים הפלצנות יתר שלי תוך כדיי הסבר וניתוח של מצב, קצת מערפלים ומקשים על ההבנה של הרעיון . תמשיכי כך . את בסדר גמור . יהיה בסדר אל תדאגי ! ושוב ... מצטערת על העיכוב בתגובתי , אבל כפי שאת רואה אני לא נוטשת , מה גם שיש כאן את הילה כלומר את בידיים טובות . המון אהבה ילדונת . תמי

שלום, אני פונה אליכם במסגרת מחקר שנערך באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטת תל-אביב. בגל הראשון של המחקר השתתפו יותר מ-100 אנשים, ועכשיו אנחנו רוצים לחזק את הממצאים. לשם כך אני מחפשת גברים ונשים בני 18-40 עם היסטוריה של טראומה מינית שמוכנים לענות על שאלון. מילוי השאלון אורך כ-10 דקות, הוא אנונימי לחלוטין וגם לא דורש לספר על הטראומה, אך מעצם הנושא הוא יכול להיות טריגרי. אם יש כאן מישהו שמוכן לעזור, אנא כתבו לי למייל: [email protected] ואשלח את השאלון. תודה!

ב"ה וזה המייל שלי [email protected] מעניין אותי איזה שאלות שואלים... בהצלחה

כתובת הדואר לא ברורה

כולם אומרים לי שאני רזה וצריכה לאכול וכו' אין יום שזה לא עולה.. בעיניי אני בסדר אפילו אפשר להוריד קצת. אני לא עושה דיאטה בשביל זה כי כולם אומרים שאני גם ככה רזה מדי.. האם זה נקרא אנורקסיה?- אני פשוט לא כזה מתלהבת מאוכל. אגב רב האנשים שאומרים לי את זה נראים לי רזים כמוני אבל הם טוענים שהם פחות רזים בהרבה.

דבר ראשון אני לא יודעת כמה את שוקלת ומה הגובה שלך אבל אני אסתמך על המ שקרה לי שאני הייתי בתת משקל וחשבתי שאני פרה לכן אני הייתי מקשיבה לחברים\הורים\כל מי שמכיר אותך ואמר לך שאת רזה מידיי כי הם רואים אותך ויודעים היטב מה שליבם אומר שבוע טוב דניאלה

ב"ה נראה לך שיש לך בעיה עם אוכל עם דימוי עצמי נמוך....??? את צריכה להבין אם יש לך בעיה או לא... בד,כ בנות שלוקות באנורקסיה יודעות מלמפרע שיש להן בעיה את חושבת שיש לך בעיה עם הרגלי האכילה שלך?... בכל אופן רק את תוכלי לדעת ולענות על השאלות ששאלת המון אהבה אני

יש לי חשד די מבוסס שמישהי במשפחתי מדרדרת לאנורקסיה (אם לא כבר שם). כולם יודעים את זה ורואים את זה ואובדי עצות. למרות שהיא בטוחה שאף אחד לא שם לב שהיא רק משחקת באוכל לוקחת ביס אחד ומפנה הכל לפח.. בעלה כבר התייאש. ממה ששמעתי היא היתה בטיפול פסיכולוגי ועזבה ברגע שנושא האוכל עלה לדיון. לאחרונה גם מתברר שבדיקיות דם שעשתה הראו על ירידה חריגה בתפקוד הכבד ותת תזונה. אני מאוד מבינה אותה, ובאיזה מקום גם הייתי שם בנערותי (היום אני לא מבינה איך יכלתי להתקיים "ממרק ירקות" בלי כלום במשך חודשים.. הגעתי למשקל 39 ואני אפילו לא זוכרת איך זה נפסק. אבל תודה לאל על כך).אבל לא יודעת איך לגשת אליה היא מרחיקה את כל מי שמנסה לדבר איתה ולהתעמת איתה בנידון ואני פשוט לא יודעת מה לעשות, אני בטוחה שלהרבה יש את הנקודת ביניים הזו של רגל פה ורגל שם שאפשר להתערב ולמנוע אבל לא יודעת איך ואני מפחדת ודואגת שעד שנתעורר זה יהיה מאוחר מדי. תודה על העזרה.

ב"ה מה אם לכפות עליה עזרה?.?... אני לא יודעת מה הנהלים לגבי עניין זה ..אני רק יודעת שזה לא פשוט אבל אפשר לפנות לפסיכיאטר מחוזי ולשלוח ביקור בית שיאבחן את מצבה...ומשם שיקבעו את הטיפול הנכון ביותר עבורה מה שבטוח שאם היא לא תרצה בטיפול שום טיפול לא שווה או שיתכן שהיא קוראת לעזרה דרך ההדיפה של כולם מעליה והיא למעשה במילים אחרות רק מחכה שיצילו אותה...גם זו אפשרות שצריך לקחת בחשבון. איך שלא יהיה נשמע מההודעה שהיא נמצאת כבר בסכנה ממשית ושהתשובה הכי ברורה שאני יכולה לתת לך היא להתערב ולא לפחד מזה גם אם היא תשנא אתכם... אני יודעת שזה מורכב.. אני יודעת שיש לה שק.. שאולי היא רוצה למות שאולי היא לא יודעת איך לצאת מזה או איך לבקש עזרה או אפילו להודות שיש לה בעיה אבל אם אנחנו לא נעזור אז אולי אנחנו גורמים למצב "מאוחר מידי" בעוד שהיא אולי מאוד רוצה רק לא יודעת איך לבטא זאת או לבקש זאת...ויתכן ואתם תוכלו להציל אותה טרם המצב יצא מכלל שליטה לכן .. חשוב ומומלץ דרך רופאת משפחה לפנות לפסיכיאטר מחוזי ואולי אף לאשפזה... מאחר ואין לי הרבה פרטים אודותיה.. תשובתי דלה... ושוב כאמור בכל מקרה היא נמצאת במצב שכדאי להתערב.. זו לפחות דעתי... בהצלחה

אחרי הסתגרות ממושכת 3 ימים בבית, כי אני מפחדת להראות את עצמי בחוץ, אחרי בליסה בשבוע וחצי האחרונים שהביאה אותי לעלייה ב- 2 עד 3 ק"ג... הגעתי למסקנה... ישבתי וחשבתי למה לעזאזל נולדתי אם כל כך רע לי... ומה מביא אותי לכאן וגורם לי להישאר... ולהמ אני מתעסקת בכמה חרא אני וכמה חרא לי אם לא עבאתי שום טראומה נוראית כמו שחלק מהבנות תיארו כאן, ויש כאלה שיסתכלו מהצד ויגידו- החיים שלה דבש! ופשוט הגעתי למסקנה שאני קיימת כדי לאכזב... פשוט מאוד.. הרי לכל אחד יש סיבה ל-למה הוא פה... וזו הסיבה שלי.. אין בן אדם שלא איכזבתי, באמת! והכי הרבה- איכזבתי את עצמי.. זהו- אני נוסעת עכשיו ל-5 ימים לבסיס שאני צריכה להיות בו בשבוע הקרוב... המטרה שלי היא לחזור משם פחות 2 ק"ג לפחות.. הכי טוב 4... כמו שאני מכירה את עצמי אני אאכזב שוב את עצמי ואת כולם.. אני לא יודעת איך אני בכלל אצא מהבית- אני מפחדת להראות את עצמי לעולם, אני פשוט מזעזעת. נראה מה יהיה ביום חמישי. מקווה שלפחות פעם אחת בחיים שלי אני אעמוד אחרי מה שאני אומרת. פשוט מגעילה אותי התלות החולנית שלי באוכל. חייבים לעשות איתי משהו. שבוע טוב... ( מצטערת על ההודעה הבהחלט מיותרת... הייתי חייבת לכתוב למישהו...)

יקירה איך אניא וכל לשפר את הרגשתך אינני יודעת אבל אני יכולה לומר לך שתקחי את זה יותר ברוגע ואם השמנת 2 קילו ביומיים זה בגלל שבטח תקופה ארוכה לא אכלת כלום!! לכן אי מקווה שהשהות שלך בבסיס לא תגרום לך לעשות שטויות שלך באהבה דניאלה

לא ביומיים, בשבוע וחצי.. וזה בגלל שאכלתי כמויות שאפילו הבהמת עבודה הכי גדולה לא הייתה מסוגלת להכניס לגופה.. ואני ממש לא מגזימה!!!! עוגות עוגות עוגות, שקדים בוטנים עוגיות גלידה גלידה גלידה, הכל משמין. בכל מקרה- תודה על ההקשבה !!! את מקסימה... :)

ב"ה אני מניחה ששם מחכה לך תשובה שכדאי ליישם אותה.. רק חשוב לי להאיר לך שאם את מצפה שלא תהיינה לך התנגדויות להחלמה אז את יכולה לשכוח מטיפולים ומכל ציפייה להרגיש טוב אין פה שחור או לבן... ברור שלא תרצי להחלים ברור שיקח לך זמן כדי להבין שזה לא שווה את כל הטירוף הזה ברור שכדי לצאת מהמעגל את חייבת תרגול אחר מזה שאת רגילה לו אבל את לא יכולה לצפות שתתנהגי בצורה מסויימת ומעוותת למדי אם להתוודות לאמת ושאח"כ תתפלאי שאת לא מרגישה טוב.. זה ברור למה את לא מרגישה טוב ולמה את נכשלת ולמה את לא משיגה את המטרה ההזוייה שאת רוצה להשיג למען האמת לא יכולה להיות תוצאה אחרת אם כך את מתכננת להמשיך לנהוג את אורח יומך באכילה... וברור שזה לא יעיל אז קראי את המייל שכתבתי לך וחשבי מה באמת את יודעת שאת יכולה לעשות ושגם את יודעת שיצליח לך ...זכרי, לא מה שאת לא מוכנה לו ברמת יישום אלא רק מה שאת יכולה בלבד כדי שלא תגיעי למצבים של קיצוניות שלא תוכלי למצוא את עצמך בסולם שלה...מרב שהקצוות כ"כ מסחררים. בהצלחה חיבוק ענקי והמון אהבה

קראתי רק עכשיו את ההודעה שכתבת ל"פשוט אני..." ופשוט הזדעזעתי. לא ידעתי אילו חיים קשים היו לך. תמיד הייתי סקרנית אבל לא היה לי נעים לשאול אז חיפשתי עלייך באינטרנט ובסוף מצאתי איזה משהו והיה רשום שהיית ילדה מוכה ובפנימייה. לא תיארתי לעצמי עד כמה היה לך קשה. אני מעריצה אותך על שמצאת את הכוחות לעבור את כל זה ועוד לעזור לאחרים. את מדהימה ,באמת. עכשיו שאני נזכרת שסיפרתי לך חלק ממה שעבר עליי אני לא מבינה איך לא חשבת (או שחשבת אבל לא אמרת) שאני כולי בכיינית. מה שעברתי זה כלום לעומת מה שאת עברת כי לי היתה את המשפחה אומנת והדודים שעזרו לי אבל את עברת את הכל לבד. בקשר להודעה שכתבת לי הגבתי לך למטה. ודבר אחרון- לפני כמה חודשים כתבה כאן מישהי שקראה לעצמה winnie the pooh היא כתבה הודעה אחת ומאז נעלמה. את יכולה אולי לנסות לברר מה קורה איתה? אני באמת דואגת לה.

ב"ה לא גדלתי בפנימייה אבל הסיפור שלי ללא ספק הזוי זה בכלל לא משנה מה כל אחד עבר.. תכלס זה איך את מעבדת בתוכך את כל מה שעברת ואם את לוקחת את מה שעברת וזה מפיל אותך מסיבה זו או אחרת אז אני מניחה שגם לך חרא וגם ממך לא נחסך תיקון על פני האדמה.. בכל אופן רק היית צריכה לבקש אין לי שום בעיה לספר את הסיפור שלי על אחת כמה וכמה שבעתיד אני מתכוונת לתבוע את שני הורי.. אז מן הסתם סיפורי הזוועה יצאו לאור מתישהו חיבוק ענקי \ המון אהבה

הי מה שלומך? אני מקווה שהסתדר לך בדירה החדשה ושאת מסתדרת ביכלל... אני לא במצב הככי פורח אבל זה תקופות את יודעת אשמח לראותך שוב דברי איתי אורית! נ.ב שיהיה לך שופ"ש מקסים והכי חיובי שייש

ב"ה את מתכוונת להשתגע....? אני מתאקלמת לי וכשהכל ירגע במקצת אצור עמך קשר תרגיעי בנתיים נשיקות

אני צריכה עזרה.. כמה דברים: קודם כל אתן כבר יודעות שהחלטתי להפסיק לשקוע ברחמים עצמיים, במחשבות אינסופיות על דיאטה ובכל מה שכרוך בזה, והחלטתי לעשות מעשה.. הפסקתי את הדיאטה- זה קודם כל, וגם אחרי ששמתי לב שזה מעייף נורא לבקר את עצמי כל היום במראה [כיוון שאני מסתכלת על עצמי מפרופיל] החלטתי להשים לי למטרה לא להסתכל על עצמי יותר מפרופיל. זה דווקא די מצליח ועוזר לי אני בקושי מבקרת את עצמי, מסתכלת על הגוף שלי פחות.. אבל השאלה שלי היא.. מה עכשיו? לאן אני ממשיכה מכאן?.. עבר כבר הרבה זמן מאז שהפסקתי את הדיאטה, ואמנם אני מרגישה בשינוי אבל קטן ולא משפיע עליי כ"כ.. אני רוצה לאהוב את עצמי, להעלות לעצמי את הדימוי.. אני רוצה להיות עם יותר ביטחון.. אז..מה אני צריכה לעשות? ועוד משהו, אני לא מצליחה להיפטר מהפחד להשמין.. אמנם הפסקתי את הדיאטה, אבל אני כל הזמן מפחדת שאני יותר מדי אדישה למצב שלי, יותר מדי אופטימית ובסוף אני יגיע למצב שאני יהיה ממש שמנה. אז היום נשקלתי וראיתי שעליתי קילו.. ודודה שלי אמרה לי : "נהיית עבה" [אני לא בדיוק יודעת מה זה אומר..] ואחי אמר לי היום: הבטן גדלה לך.. ואבא שלי.. שאלתי אותו איך הלוק שלי אז הוא אמר: "בסדר חוץ מהבטן".. ואני ממש נפגעתי! הוא בחיים לא אמר לי דבר כזה על הבטן.. ואז כל היום רק הסתכלתי על הבטן שלי (דבר שלא עשיתי כבר הרבה זמן) וחשבתי פתאום מה אני מכניסה לפה וכמה זה משמין (גם זה דבר שלא עשיתי הרבה זמן).. אז, אולי להפסיק את הדיאטה זה לא מספיק..כי הפחד להשמין עדיין קיים אצלי.. וכל ההערות האלה של אנשים..זה כל כך מערער אותי.. אז חשבתי לעצמי לא להתייחס להערות של אנשים אבל מה אם הם צודקים?? מה אם באמת אני ישמין יותר מדי? אני לא יודעת מה לעשות.. לאן להמשיך.. תעזרו לי.. **חמודה**

היי חמודה, לא הילה ולא תמי אבל יש לי עצות עבורך. אז כך לעלות את המודעות העצמית שלך יש המון ספרים שנותנים עצות איך לעלות את הביטחון העצמי וכ"ו (יש לי ספר שמיוחד שדודה שלי עברה קורס ההערכה עצמית שזה עזר לה אם תרצי אני אעיין בספר ואתן לך את הטיפים שנותנים שם) אבל לדעתי את צרכה פשוט לאהוב את עצמך יקירה רק כך הביטחון שלך יעלה. לדבר השני את לא צרכה לפחד מההשמנה יקירה באמת! אני יכולה לומר לך באמת בהתחלה זה קשה להתמודד עם ההשמנה- יקירה אני אספר לך משהו אני אשמנתי בחודש האחרון כקילו ואני אל בוכה(אגב אתמול נשקלתי!) דבר שני את לא צרכה להקשיב לאח שלך לדוד שלך לאמא ולאבא שלך ואת יודעת משהו זו את זה לא הם - הם לא צרכים לעניין אותך הם לא חיים אותך את חייה את עצמך זאת אומרת שאת צרכה לקבל את עצמך איך שאת אם את שמנה רזה וכ"ו.. ועוד משהו אני זוכרת בתקופה הרעה שלי בתת משקל ותזונה האח שלי היה קורא לי שמנה והיה אומר לי תרזי כבר יפרה וזה גרם לי רק להרזות להרזות ולהרזות והיום שאני שוקלת יות רואני בריאה מבחינת ההפרעה אף אחד לא מדבר איתי על משקל וכמה אני שמנה כי עכשיו אני יותר שמנה ומאז בהרבה לכן המשפחה שלך אומרת לך את זה כי יכול להיות שהם מנסים לומר לך הפסיקי את כל השטויות שכך המשפחה שלי ניסתה לעזור לי ובמקום זה גרמה לי לרצון ברזון יותר. דבר נוסף חמודה חייה רק פעם אחת תהני מהם ולא תסבלי דרך ההפרעה כי מניסיון הייתי מוכנה במקום לשקוע בהפרעה 8 שנים הייתי טסה הייתי יוצאת לטיולים הייתי מפתחת את עצמי קצת כמו בנשף הסיום שלי לא הלכתי - ואת יודעת מה עשיתי? הקאתי את נישמתי באסלה ושכל החברות שלי יצאו לטיול בעולם אני הייתי בבית בוכה בכי תמרורים שיגיע סופי. היום אני רואה שהייתי מחליפה את התת משקל ואת הרזון ואת הבולמיה והאנורקסיה בחיים נורמאלים. שלך באהבה דניאלה

היי חמודה, לא הילה ולא תמי אבל יש לי עצות עבורך. אז כך לעלות את המודעות העצמית שלך יש המון ספרים שנותנים עצות איך לעלות את הביטחון העצמי וכ"ו (יש לי ספר שמיוחד שדודה שלי עברה קורס ההערכה עצמית שזה עזר לה אם תרצי אני אעיין בספר ואתן לך את הטיפים שנותנים שם) אבל לדעתי את צרכה פשוט לאהוב את עצמך יקירה רק כך הביטחון שלך יעלה. לדבר השני את לא צרכה לפחד מההשמנה יקירה באמת! אני יכולה לומר לך באמת בהתחלה זה קשה להתמודד עם ההשמנה- יקירה אני אספר לך משהו אני אשמנתי בחודש האחרון כקילו ואני אל בוכה(אגב אתמול נשקלתי!) דבר שני את לא צרכה להקשיב לאח שלך לדוד שלך לאמא ולאבא שלך ואת יודעת משהו זו את זה לא הם - הם לא צרכים לעניין אותך הם לא חיים אותך את חייה את עצמך זאת אומרת שאת צרכה לקבל את עצמך איך שאת אם את שמנה רזה וכ"ו.. ועוד משהו אני זוכרת בתקופה הרעה שלי בתת משקל ותזונה האח שלי היה קורא לי שמנה והיה אומר לי תרזי כבר יפרה וזה גרם לי רק להרזות להרזות ולהרזות והיום שאני שוקלת יות רואני בריאה מבחינת ההפרעה אף אחד לא מדבר איתי על משקל וכמה אני שמנה כי עכשיו אני יותר שמנה ומאז בהרבה לכן המשפחה שלך אומרת לך את זה כי יכול להיות שהם מנסים לומר לך הפסיקי את כל השטויות שכך המשפחה שלי ניסתה לעזור לי ובמקום זה גרמה לי לרצון ברזון יותר. דבר נוסף חמודה חייה רק פעם אחת תהני מהם ולא תסבלי דרך ההפרעה כי מניסיון הייתי מוכנה במקום לשקוע בהפרעה 8 שנים הייתי טסה הייתי יוצאת לטיולים הייתי מפתחת את עצמי קצת כמו בנשף הסיום שלי לא הלכתי - ואת יודעת מה עשיתי? הקאתי את נישמתי באסלה ושכל החברות שלי יצאו לטיול בעולם אני הייתי בבית בוכה בכי תמרורים שיגיע סופי. היום אני רואה שהייתי מחליפה את התת משקל ואת הרזון ואת הבולמיה והאנורקסיה בחיים נורמאלים. שלך באהבה דניאלה

היי חמודה, לא הילה ולא תמי אבל יש לי עצות עבורך. אז כך לעלות את המודעות העצמית שלך יש המון ספרים שנותנים עצות איך לעלות את הביטחון העצמי וכ"ו (יש לי ספר שמיוחד שדודה שלי עברה קורס ההערכה עצמית שזה עזר לה אם תרצי אני אעיין בספר ואתן לך את הטיפים שנותנים שם) אבל לדעתי את צרכה פשוט לאהוב את עצמך יקירה רק כך הביטחון שלך יעלה. לדבר השני את לא צרכה לפחד מההשמנה יקירה באמת! אני יכולה לומר לך באמת בהתחלה זה קשה להתמודד עם ההשמנה- יקירה אני אספר לך משהו אני אשמנתי בחודש האחרון כקילו ואני אל בוכה(אגב אתמול נשקלתי!) דבר שני את לא צרכה להקשיב לאח שלך לדוד שלך לאמא ולאבא שלך ואת יודעת משהו זו את זה לא הם - הם לא צרכים לעניין אותך הם לא חיים אותך את חייה את עצמך זאת אומרת שאת צרכה לקבל את עצמך איך שאת אם את שמנה רזה וכ"ו.. ועוד משהו אני זוכרת בתקופה הרעה שלי בתת משקל ותזונה האח שלי היה קורא לי שמנה והיה אומר לי תרזי כבר יפרה וזה גרם לי רק להרזות להרזות ולהרזות והיום שאני שוקלת יות רואני בריאה מבחינת ההפרעה אף אחד לא מדבר איתי על משקל וכמה אני שמנה כי עכשיו אני יותר שמנה ומאז בהרבה לכן המשפחה שלך אומרת לך את זה כי יכול להיות שהם מנסים לומר לך הפסיקי את כל השטויות שכך המשפחה שלי ניסתה לעזור לי ובמקום זה גרמה לי לרצון ברזון יותר. דבר נוסף חמודה חייה רק פעם אחת תהני מהם ולא תסבלי דרך ההפרעה כי מניסיון הייתי מוכנה במקום לשקוע בהפרעה 8 שנים הייתי טסה הייתי יוצאת לטיולים הייתי מפתחת את עצמי קצת כמו בנשף הסיום שלי לא הלכתי - ואת יודעת מה עשיתי? הקאתי את נישמתי באסלה ושכל החברות שלי יצאו לטיול בעולם אני הייתי בבית בוכה בכי תמרורים שיגיע סופי. היום אני רואה שהייתי מחליפה את התת משקל ואת הרזון ואת הבולמיה והאנורקסיה בחיים נורמאלים. שלך באהבה דניאלה

ב"ה לאן ממשיכים? אולי תסתובבי גב אל המראה ואז לא תראי כלום? רעיון לא רע בכלל מה את אומרת? הכי פשוט ..לא? בכל אופן את לא יודעת לאן ממשיכים כי את מגלה שגם לעמוד בפרופיל לא ממש פותר את הבעיה אבל ס'כתן על הרעיון היצירתי, לפחות את מרגישה פחות רע עם עצמך ... מה שאני מנסה לומר שזה לא הגוף... כל עוד תברחי לגוף ונראה לי שאמרתי את זה מליון פעמים את תרגישי אומללה יותר ויותר ולא תדעי לאן ממשיכים... מה את? מי את? מה יש בך? מי הנשמה שלך? מה היא רוצה? את מסוגלת "לשמוע" אמת? מתי תביני שהפוקוס חייב להיות על האמת ולא על הבולשיט כי היום את צעירה אבל האנטומיה והפזיולוגיה של הגוף לא משחקת לטובתנו עם השנים אז בשביל מה לשרוף שנים על בולשיט שקרי?.. אז אני יכולה לבוא ולומר..."לשרוף שנים כדי להבין שזה בולשיט..." וואלה גם זה חשוב... שם חמודה נמצאת התשובה שלך... וכל אחד בקצב שלו.. בנתיים את מחפשת רעיונות יצירתיים לפתור את המועקה שלך וזה נפלא... תמשיכי ולאט לאט זה יגיע ודברים יתבהרו לך בהבנה שלך את עצמך .. חיבוק ענקי מקווה שלא סיבכתי לך יותר מידי ת'עניינים המון אהבה

בבקשה תצילו אותי מעצמי, אני לא יכולה לסבול את עצמי יותר איכסססססס אני כזה טיפוס דוחה מגעיל ומבחילללללל אני לא מסוגלת יותרררררר לא רוצה להיות פה... אני לא יכולה להסתכל על עצמי.... איכסססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס אני לא רוצה להיות פה יותר...........!!!!! לא יכולה לסבול את הנוכחות של עצמי!!!!

ב"ה אני מציעה לך להתקשר שוב כשתוכלי מקווה שאת בסדר ושלא פגעת בעצמך .. אם כן עדכני אותי ונראה מה אפשר לעשות... שתרגישי טוב יותר חיבוק ענקי יקירה והמון אהבה

אם אני מרגישה צורך לבולמוס (אני מצליחה עכשיו יותר להתגבר על זה אבל לפעמים זה פשוט בלתי נשלט) אני יכולה לקחת טופמקס? שמעתי שזאת תרופה לבולימיה ואני לא יקח אותה כל הזמן אלא רק במקרי חירום כדי שאני לא יצטרך להקיא כי מצאו שיש לי בדם הרבה עמילז והרופא אמר לי שזה כנראה מהקאות.

אני לא הילה אבל אני מקווה שהילה תאמר לך לא לקחת את הטופמקס יקיר יש המון השלחות לתרופות כאלה מתוקה תביני שלי נמאס מלקחת תרופות באמת!! תביני שאני מיואשת מלקחת תרופות שאמורות לשפר את מצב הבריאות שלי. בנוסף לדעתי טופמקס לא לוקחים אותו בהתקפים!! אלא באופן קבוע שלא יהיה התקפים ובנוסף צריך אישורים מיוחדים כדי לקחת את התרופה הזאת רק שתדעי צריך אישור מפסיכיאטר ופסיכולוג לא יכול לאשר תרופה זאת על מטופל ובקשר לבולמוסים הילה לימדה אותי טריק והוא לא ללכת עם המחלה ראש בראש להניח לה פשוט וכך את לא מציבה לך יעדים להגיע אלייהם לכן, אני מקווה שפנימי את הטיפ ההז שלך שבוע טוב דניאלה

ב"ה אין "תרופה לבולימיה" הצורה של התרופה היא לא בכמוסות מה שכן יש התערבות כימכלית שיכולה לסייע לך כי ללא ספק בולימיה יוצרת חוסר איזון כימכלי מזעזע בגוף ולשם כך תהיי חייבת להיוועץ בפסיכאטרית את רוצה לבלוס כי את לא מסוגלת לעכל רעיון מסויים..תחושה קשה.. מה קרה?? קרה משהו.. סתם אין חשק לבליסה את יכולה לשלוט בבליסה ואת יודעת את זה אבל הסיבה שאת בוחרת לא היא מכיוון שזו הדרך שלך להרגע ויש הרבה דרכים להרגע... ברמה המעשית היא קודם כל לשאול את עצמך מה קרה ומדוע את מרגישה שזהו הגיע הסף?... שאלה נוספת מה אני יכולה לעשות עכשיו בגבול האפשר כדי להרחיק את עצמי מבולמוס ולעשות רק מה שאת יכולה לא מה שאת רואה בפנטזיה, אלא מה שאת יכולה בלבד!!!!! חיבוק ענקי המון אהבה ודעי...את! רק את!!! התרופה של עצמך!!! ואנחנו פה לעזור לך לגלות יחד איתך עם מה שאת יודעת מהי... בהצלחה.. בלי סטופרים

באמת שרע לי.... למה רוצים שאני ארגיש ככה? אולי אני לא צריכה להיות פה.. נמאס לי מחוסר אונים ובכי אני לא יכולה להמשיך ככה...

יקירה הלוואי שהרגשה זו תתפוגג אין לי איך לשפר את רוחך חוץ מלשלוח לך חיזוקים מרחוק ואם תרצי לדבר אני פה שלך דניאלה

ב"ה מה את רוצה להיות שולטת? נשלטת? או לעלות מעלה בדרגת סולם התיקון ולהשפיע חיובי גם להיות שולט מבחינתי זה משהו שמייצג חולשה גם אם יש שם אשליה של כוח... בין השניים יש תחרות וזה לכשעצמו כשלון ברגע שאת משפיעה את מפסיקה להיות בתחרות את לוקחת אחריות את מתבוננת את מנסה את טועה את מתקדמת את חוזרת אחורה את עולה את נופלת את שוב עולה ולמעשה את הופכת להיות תלמידה = מורה= משפיעה... מה את רוצה להיות לעצמך? שלד? השלד משפיע השלד שולט בתפיסה ואת נשלטת את רואה שם כוח אך למעשה בפועל נצבת מולך אשליה אכזרית שרק את יכולה להפסיק אותה ההורים טעו בגדול אבל הענשה שלך את עצמך היא לא משהו שישיג את השינוי שאת רוצה תשיגי אותו בלמידה שלך את עצמך... הם טעו הם נשלטו ושלטו אבל הם הפסידו את ההזדמנות שלהם להשפיע חיובי ואת צעירה וממעגל שולט נשלט את יכולה לצאת רק את יכולה להפסיק את זה קחי את הכוח לידיים שלך ותפסיקי את המעגל הזה... איך? שאלי שאלות שאלי את עצמך התכווני לחיים ולא למתים התכווני לקיום כאן ועכשיו ותשובות רבות יתגלו לך... אני לא שונה ממך ..אם כל התשובות כביכול התגלו לי כי התכוונתי לכך גם את יכולה לגלות אותן את יכולה!!!! והזמן על קו רציף אחד... זה לא צריך לקרות היום וגם לא מחר... בנתיים הקדישי את הזמן שלך לעיכול התפיסה שהיא שונה ללא היכר ממה שאת מכירה את כה... אח"כ יבוא שלב נוסף ועד אז אלוהים גדול המון אהבה חיבוק ענקי אני

ב"ה מה את רוצה להיות שולטת? נשלטת? או לעלות מעלה בדרגת סולם התיקון ולהשפיע חיובי גם להיות שולט מבחינתי זה משהו שמייצג חולשה גם אם יש שם אשליה של כוח... בין השניים יש תחרות וזה לכשעצמו כשלון ברגע שאת משפיעה את מפסיקה להיות בתחרות את לוקחת אחריות את מתבוננת את מנסה את טועה את מתקדמת את חוזרת אחורה את עולה את נופלת את שוב עולה ולמעשה את הופכת להיות תלמידה = מורה= משפיעה... מה את רוצה להיות לעצמך? שלד? השלד משפיע השלד שולט בתפיסה ואת נשלטת את רואה שם כוח אך למעשה בפועל נצבת מולך אשליה אכזרית שרק את יכולה להפסיק אותה ההורים טעו בגדול אבל הענשה שלך את עצמך היא לא משהו שישיג את השינוי שאת רוצה תשיגי אותו בלמידה שלך את עצמך... הם טעו הם נשלטו ושלטו אבל הם הפסידו את ההזדמנות שלהם להשפיע חיובי ואת צעירה וממעגל שולט נשלט את יכולה לצאת רק את יכולה להפסיק את זה קחי את הכוח לידיים שלך ותפסיקי את המעגל הזה... איך? שאלי שאלות שאלי את עצמך התכווני לחיים ולא למתים התכווני לקיום כאן ועכשיו ותשובות רבות יתגלו לך... אני לא שונה ממך ..אם כל התשובות כביכול התגלו לי כי התכוונתי לכך גם את יכולה לגלות אותן את יכולה!!!! והזמן על קו רציף אחד... זה לא צריך לקרות היום וגם לא מחר... בנתיים הקדישי את הזמן שלך לעיכול התפיסה שהיא שונה ללא היכר ממה שאת מכירה את כה... אח"כ יבוא שלב נוסף ועד אז אלוהים גדול המון אהבה חיבוק ענקי אני

אז ככה.. ביאן- את פשוט בן אדם מהמם... מקסימה אמיתית... בא לי לתת לך את החיבוק הכי ענקי בעולם על כל מה שכתבת.... כל כך נכון עד כדי מפחיד כדי לקבל את זה כאמת שלי.. היה לי קשה לקרוא על העבר שלך, אך עם זאת אין מאושרת ממני לראות את ביאן של היום ולקרוא את כל הדברים הכל כך חכמים, נכונים, עוזרים ותומכים שלך....... אגב, רציתי להוסיף שהעלית לי כמה נקודות שעזרו להבין מה "הטראומה" שלי, שתרמה למצב... אשמח לפרט לך באופן קצת יותר אישי.... ובנוגע להורים- כמה שזה עצוב וקשה, זה דיי נכון גם לגבי שלי... והם גם ממש לא חושבים על זה ככה.ואני מצטטת את אמא שלי מלפני כמה ימים: ככה זה, אנשים לא יוצלחים נוטים להאשים את ההורים שלהם בזה,את ואח שלך... אחרי רבע שעה היא נזכרה לדבר איתי על איזה חכמה אני.. ושאני יכולה ללכת ללמוד רפואה.. אבא שלי מאז שאני זוכרת אותו עסוק בלצרוח על כולנו ועל אמא שלי אפילו אם היא רק עשתה משהו לא כמו שצריך, או יותר נכון לא כמו שהוא חושב שצריך... או לצעוק בקולי קולות שכל דיירי הרחוב ישמעו שאין לי מחזור כבר שנה ושאני חיילת מחורבנת... ושלאמא שלי נראה שאין שום דבר פסול בלכנות אותי אנורקסית מטומטמת... מה שיפה זה שיום אחרי זה הם שוכחים הכל...וכשאני כועסת הם לא מבינים למה... הם לא מבינים שאני לא חפץ, אני בן אדם, אי אפשר לשחק עם הרגשות שלי, אפשר רק לפגוע בי יותר... והם טובים בזה... בכל מקרה ביאנוש- אני נכנסת לפרטים מיותרים.. רק רציתי לספר על קצה המזלג... וכמו שאמרתי- יש עוד כמה דברים יותר אישיים... תודה על מי שאת, תודה שאת קיימת... הלבבות של הרבה מאיתנו היו קורסים בלעדיי התמיכה האינסופית שלך... אגב- זו אני שדיברתי איתך לפני יומיים על הפגישת הכנה לסדנא... נעים מאוד :) ( הזוי שההודעה בפורום הגיעה אחרי הטלפון... ) אז שוב תודה, חיממת לי את הלב בתוך כל הקור הזה.... מדהימה... כמו שאמרתי- מקסימה אמיתית!

ב"ה הם יכולים להיות קטנים וטפשים כל זמן שהם יבחרו בזה הם לא מבינים את הרגשות של עצמם איך את בכלל רוצה שיבינו אותך? נשמע הזוי אני יודעת אבל לדאבוני זו האמת ולכן את צריכה להבין את זה עכשיו ולהפוך את העולם הרגשי שלך מעל כדי שאת תצאי מזה...לחיים חדשים - לחיי הנשמה שלך ומה שהיא באמת רוצה ממך. אני אולי מדהימה..אני לא באמת יודעת מה אני ואיך בכלל נשארתי בחיים מה שבטוח שכל השיט הזה הוא הבסיס לכל הידע ששורץ פה כל זמן שאני יכולה יש משהו שאני יכולה לשתף אותך אני עוד לא שמחה. לא לגמרי זה הדבר היחידי שאני עוד לא אבל אני בדרך. כי אני כן מצליחה לשמוח על דברים קטנים פה ושם ולצחוק ולחייך ממש אבל כמו שאני חווה את הדרך עם כל מה שהיא מקריצה במפתיע את ולא אף אחד אחר שונה ממני או ממך זה עניין של שלבים ואני שמחה שהבנת משהו אמיתי אודות עצמך זה חשוב לי המייל שלי [email protected] אם תרצי לכתוב לי להתקשר אלי את מוזמנת המון אהבה חיבוק בהצלחה :-)

ב"ה איך אנחנו בתור אזרחים נעזור להם כדי לסיים את חייהם בכבוד???.? אשמח שתתייחסו להודעה הזאת ברצינות רבה כי הם כבר גמורים ממזמן שתציעו הצעות מעשיות מה כל אחד מכם חושב שהוא יכול לעשות למענם כי נראה שהממשלה לא תעשה מאום למענם וזה חייב להשתנות. אני מעדיפה לחסוך בניבולי פה לצורך העניין כי אני די גואשת ולא בא לי ללבות משהו שגם ככה איבד כל צלם אנוש אנא מכם... לכל מי שיש טיפה כוח ברמת הקהילה שיכתוב ויציע...ויש לכולנו גם למי שחושב שאין לו כוח אני חושבת שאנחנו חייבים להם את זה מה עושים???? אשמח על כל תגובה... ואני מתכוונת להעביר את זה הלאה המון אהבה

אני לא נוטה להגיב פה בדרך כלל, אלא דיי מסתפקת מלקרוא, אבל לא יכולתי שלא להגיב על ההודעה הזו. אני היום מתקרבת לגיל 20, ומרגישה ממש כמוך שנדי... מצד אחד- תמיד חשבתי שאני הכי בוגרת בעולם ומתה כבר להיות בצבא בבסיס סגור, רחוק מהבית ומצד שני גיליתי שאני פשוט ילדה קטנה, חסרת יכולות... גם אני מרגישה שההורים שלי קרים.. ולא יודעים להיות הורים.. אני בקושי מדברת איתם, הם לא יודעים עליי כלום.. אני בכלל לא מתחבקת איתם וכל מה שהזכרת.. בקושי מה נשמע.. מה שחשוב להם זה שיהיה להם במי להתגאות: בבת עם הציונים הגבוהים, עם הפסיכומטרי הגבוה, שתלמד משהו טוב... הבת המשכילה שמביאה רק גאווה לבית. אני מרגישה שהם לא יודעים להיות ההורים שלי, ותמיד אעדיף להסתיר מהם מאשר לשתף אותם.. אני מרגישה שהחינוך שלהם לקוי ושהם לא יודעים להיות הורים.. וגם אמרתי להם את זה. מעבר לכך- בכל מסגרת שהיא- בי"ס, צבא, תנועת נוער.. כל דמות שהיוותה סוג של סמכות מעליי- פיתחתי אליה רגשות של ילדה קטנה לסוג של אמא- תלות מסויימת ורצון באהבה, תמיכה ודאגה שלה... עשה לי טוב לבכות לידה ולראות איך היא תגיב, להיות עצובה לידה, לשתף אותה.. לראות שהיא מתעניינת בי- אתן מזדהות? גם אני לא חוויתי שום טראומה תודה לאל.... הטראומה היחידה שחוויתי היא החיים בצל ה- " לרצות את כולם" חוץ מאת עצמי, עד שמצאתי את נושא ההרעבה, זה מה שריצה אותי, להיות הכי רזה שיש... שאני אהיה הכי רזה בכל מסגרת שאני נמצאת בה.. שאני אהיה החיילת הכי רזה במדור.. שאני אלבש את הבגדים הכי קטנים.. שהבגדים של חברות שלי ושלי יהיו תמיד גדולים.. כשאני לובשת מכנס והוא צמוד יותר- אני בוכה... כאילו מישהו מת.. אני חשה שנאה עמוקה לגוף שלי ונחרדת להתקלח ולראות את עצמי במראה... מלאת רגשי נחיתות ותמיד מחפשת שיאהבו אותי... ותמיד מרגישה לא נאהבת! אני גם נוטה להתמסר לאנשים שמסביבי באופן מלא. תמיד לעזור ותמיד להקריב מעצמי ב- 100%, גם כשאין לי את הכוחות לזה וכשאני צריכה תמיכה בעצמי. תמיד אני אשדר פאסון של: הכל בסדר כשבפנים בעצם הכל מתמוטט... ותמיד איכשהו הכל מתקשר לי לנושא ההורים... נגעתי בכן עם משהו ממה שקשור לסיפור הזה? מוזמנות להגיב :)

ב"ה אני שאלתי על טראומות כי מהסיפור האישי שלי.. בואי נאמר בצמד מילים לא חסר טראומות והן כדלקמן איבדתי סבא שהיה כל עולמי בגיל 5. הוא היה אבא. אמא. אחים. אחיו. פשוט הכל.. זה קשה מאוד לקבל שאדם שנשענים עליו כשהצרחות בבית עולות לשמיים..שהמכות והנעילה בחדרים כשלא הצלחתי לקרוא היו צו עולמי והוא הקל עליו רציתי למות בגיל 4. כבר אז אמרתי לאמא שלי "אני רוצה למות" נאנסתי בגיל 8 ..אונס מורכב ומבלבל שהסתרתי ואני לא מצטערת על שום הסתרה בהתחשב במה שקורה היום למי שפותחת את הפה שלה בעניין אובחנתי כאוטיסטית ..נסגרתי במוסד למפגרים בגיל 8...כי הייתי ביישנית. שתקנית וקצת בוהה בחלל. בגיל 9 הרמתי את כל המוסד החינוכי וכולל השכל המעוות של אמא שלי וקבעתי בפניה בצרחות אימים "אני לא אוטיסטית!!!", לכמה ילדים עושים עוולות כאלה?!..בואי נאמר שחסרות אצבעות כדי לספור כשרציתי לתבוע את מערכת החינוך... מיותר לציין שכל המסמכים גרוסים ואני יכולה לדבר לקיר...ורציתי בכך .. רציתי להעמיד את המערכת הזאת על טיל. כי אני שונאת אותה. כי היא מושחטת למורים ולתלמידים כאחד. הורי עסקו באופנה וכל מה שעניין אותם הוא איך נראה הגוף והבגדים המפוארים עליו את ילדותי ביליתי במכוני כושר בעוד שאמא שלי שורפת את עצמה למוות. היא היתה שלד מהלך... אחרי כל אימון אכלה סלט ונסתה לשכנע אותי שזה טעים ובריא.. הסלט הזה נראה כמו ערימת חסה לפרה אני לא זוכרת שאכלתי.. רק הסתכלתי... אז בסדר... לי נוספו טראומות שרק חזקו את הפרעות האכילה שלי למימד של שני עשורים אבל בעצם היום בבגרותי אני מבינה שמי שייצר את כל הבעיה שלי וההתפתחות שלי הם לא פחות ולא יותר מאשר צמד הורי היקרים. המסכנים שהם עצמם עברו גיהנום שאני לא מאחלת לאף אחד...ומבחינה זו הסיפור שלכן לא שונה בהרבה כן. אני יכולה לתבוע אותם ולזכות בכספים שכל אחד היה מאחל לעצמו אני חיה בלי זה ונותנת הרבה מעבר לזה מה שהם אפילו לא מסוגלים וכמה מסכנים הם. אבל ..אבל גדול אני יודעת שתביעה מסוג זה תאמלל את חיי עוד יותר..ולא בא לי לחזור לאחור..לא בא לי להיות צודקת.. נכון "כבד את אביך ואת אמך" אבל אני לא בטוחה שהם כבדו אותי לפחות פסיק ממה שאני מכבדת אותם ומרגישה אפילו צורך להגן עליהם כי הם פשוט מסכנים. לא לכל אחד יש סיפור כזה .. לא לכל אחד יש הורים שרמות המודעות שלהן שואפות לאפס לא לכל אחד יש הורים שההתפתחות הרגשית-נפשית שלהם הם מתחת לקו האפס.. ולמי שזכה בחבילה זו קורה בדיוק מה ששנדי ואת מספרות.. ההתפתחות הרגשית נפשית שלכן מתעוותת. אתן גדלות לתוך זה ולא מבינוצ מה קורה לכן אנחנו בורחות לעולם חיצוני שהוא יביא כביכול את הישועה ואת המזור מפני שהורינו לא היו מסוגלים לחנך אותנו ולעצב את אשיותנו ברמה כזו שאנחנו נהיה מסוגלות לדאוג לעצמנו ולהבין שרק אנחנו יכולות לעזור לעצמנו - זה השיעור! לאף אחת מאיתנו לא היה את הגב שאני מדברת עליו ולכן ההתפתחות נעשית מורכבת וקשה עוד הרבה יותר .. אנחנו חיים בחברה מתירנית חומרנית שהכל נמדד בגוף..בכסף יש סוס ויש רוכב ומי ששולט על חיינו הוא הסוס ולא הרוכב.... אף אחת מאיתנו לא מכירה את הרוכב- הנשמה כי חברה שלמה הולכת לאיבוד ומחנכת לחיפוש העצמי שבחוץ ולכן התשובות כביכול חסרות ולכן הפרעת האכילה הופכת להיות שיא שיש להשיג בכל מחיר כי רק שם אנחנו נחשבות מוצלחות. מקובלות ... אבל מה?... איך? צריך להבין את זה.. להבין שאלה הם ההורים וזאת הבעיה שלהם שהם ככה- הבעיה שלהם בלבד!!!!! נכון. זה מצער. זה כואב. זה לא נעים. זה מאכזב כי זה היה צריך כביכול להיות אחרת אבל כל אחת מכן מיועדת לגדולות ויש לה את עצמה ואת חייה לעצמה!!!! אני ממבט לאחור מבינה שאני היום כפי שאני בזכות כל הגהינום שעברתי יש לי ידיעות שהלוואי על כולם וזה טמון וקיים אצל כל אחת מכן ללא הבדלים. אם רק תצליחו להבין את זה. לראות את זה כל דרך ההחלמה תסתמן כהתחלה מבורכת שיש בה תהליך עם התחלה אמצע וסוף טוב!!!! אני מאמינה שאם פניתן לפורום הזה יש בו קדושה .. לא בגללי אלא בגלל האמונות שלי, בגלל מה שלמדתי..בגלל האנשים שעזרו לי..בגלל שאלוקים היה שם בשורת ניסים שלא תאמן והיא מנת חלקכן שווה בשווה רק נסו לראות בדיעבד כמה עזרה מוצעת לנו מידי יום ביומו כמה אנחנו יותר ויותר מתנגדים לניסים שקורים מתנת חינם והן קדושות במידת מה מאחר ואני לא מוכנה לקבל שמחלה כגון הפרעת אכילה צריכה להרוג אתכן ולהיות הגורל ההזוי של החיים האלה.. זה כאילו אומר שאין לכם כוח ויש!!! יש לכן כוח אדיר!!! קחו אותו חזק בידיים תפקחו עיניים ותראו אותו!!! פשוט תראו אותו לעזעזאל.. הם ..הורים, האמינו לי הם משלמים את המחיר.. הם אבדו אתכם וזה מחיר נורא ואיום להורה לשלם אבל זה לא אומר שבגלל שהם אבדו אתכם אתם מסיקים ליצור סמביוזה ודרכה להרוג את עצמכם... לא יתנו לכם להרוג אתכם.. כל אחד פה זוכה לקדושה מכל מי שכותב פה.. כל אחד פה זוכה להזדמנות לאהוב קחו את זה בידיים חזק חזק.. ואני יחד אתכם אשתדל להעצים את זה... אני יכולה להבין אבל בין הבנה למציאות לרצוי ומצוי יש הרבה מאוד פערים ובסיכומו של עניין יש רק דבר אחד - מציאות ואם לא נחייה אותה ולא נלך עם סימני הדרך שלה.. יקרה וקורה מה שקורה לכן עכשיו והוא רק מאמלל אתכם אל תחפשו מה שאין.. כל מי שסובל מהפרעות אכילה מחפש את האין ורוצה להפוך את האין לחומר ביד היוצר אבל החומר הזה סופו להכלות ועוד לא הכרתי את הנשמה בין השורות מי הנשמה...?? מה היא רוצה??. אני גיליתי שהנשמה שלי רוצה לדעת לאהוב זה מה שהיא רוצה זה הכל ועכשיו כשפיניתי את הדרך מהפרעות אכילה לחיים גיליתי את הנשמה שלי ואת צו רצונה.. קל??. במילה אחת - הזוי! לי זה לא קל יש לי הרבה ימים של דמעות של הפכפכות של רוצה לא רוצה של אדם קטן מול אדם עצום אני מקשיבה לגדולים לנשמה שלהם ואני מגלה את חוכמת החיים שלהם וכמה בסיכומו של עניין הדברים שמשמחים .. הדברים שעושים את החיים שלמים...הם הפשוטים מכל בסדר קלישאה אבל זה בתכלס מה שהופך אותם לטובים אני אוהבת אתכם כל כך ושרק תצאו מזה ושתבינו שאתם לא זבל.. בבקשה תבינו את זה ותתנהגו בהתאם קודם כל לעצמכם אח"כ עולם שלם יזכה בגדול מהשינוי שיחול בכם. באהבה רבה ביאן

תאמיני לי אני כבר לא מתפלאה מזה.. אשכרה אותה הגברת בשינוי אדרת כן אני מאוד מזדההבמיוחד עם הקטע של הנשים המבוגרות הקרירותעם ההורים הרצון לרצות את כולם ולבטל את עצמך ולתת לאחרים יותר ממה שאת נותת לעצמך בהצלחה

אני יודעת שעד שאני לא ירצה טיפול כלום לא יפתר מעצמו. ואני יודעת שאחת הסיבות שהטיפולים שלי לא הצליחו זה אך ורק בגלל שלא רציתי, לא היתי מוכנה לטיפול, לא רציתי לקבל טיפול, ועוד יותר לא רציתי בגלל שאמא שלי הכריחה אותי וחשבה שאת הנזקים שהיא ואבא שלי עשו אני מאמינה שלא במודע, הטיפול יוכל להשכיח. אמא שלי היא אישה חכמה, אבל היא כ"כ טעתה איתי. אני מרגישה שהיא מאוכזבת ממני ואין לי מה לעשות עם זה יותר. אני רוצה לחיות באמת, אני לא רוצה לעבור סתם ככה ליד החיים, אני רוצה לחיות!!!!!!! אבל לא יודעת איך:( אני שונאת את עצמי, בא לי להקיא על עצמי, אני רואה את עצמי כהכי מכוערת,שמנה שבעולם, אפילו שנותנים לי מחמאות אני הופכת את זה למשהו שלילי, ולא מאמינה לאף מילה של אף אחד! אני חושבת שאם לא היתי מאמינה באלוהים היתי עוד יותר אומללה, ואולי בכלל לא היתי פה. הילה,מדהים פשוט מדהים איך שעשית את זה!!! הלוואי ובאמת לאנשים היו את התובנות ואת החוכמה שלך יש. ולפשוט אני.... אני בהחלט מזדהה עם כול מה שאמרת, ועוד הקטע של לעזור לכולם חוץ מלעצמך, אבל בסופו של דבר זה באמת החיים שלנו, זה ההורים שלנו וזה מה יש, כמו שההורים לא בוחרים את הילדים שלהם ככה גם אנחנו לא יכולים לבחור את ההורים. וזה ידוע, השאלה אם נחליט להתאבל על זה כול החיים או שננסה לחיות?

תאמיני לי אני כבר לא מתפלאה מזה.. אשכרה אותה הגברת בשינוי אדרת כן אני מאוד מזדההבמיוחד עם הקטע של הנשים המבוגרות הקרירותעם ההורים הרצון לרצות את כולם ולבטל את עצמך ולתת לאחרים יותר ממה שאת נותת לעצמך בהצלחה

ב"ה את היא זו שצריכה לרצות בחיים את היא זו שצריכה לרצות להיות למען התיקון של עצמך אף אחד אחר לא יוכל לעשות זאת במקומך אבל זה עניין של זמן ותהליך ועדיף לא להקדים את המאוחר כפי שכבר קרה אז כל שאני יכולה לומר ולייעץ לך הוא לעשותאת הדברים בקצב שלך ורק בגלל שאת רוצה ומבינה שצריך לנהוג אחרת... "הם" לא רלוונטים לשום דבר שיקרה או לא יקרה בחיים שלך בהצלחה חיבוק והמון אהבה לאוזן קשבת.. את מוזמנת להצטרף...לכתוב... להשמע גם אם זה לא המזור או התשובה האולטימטיבית לצרותייך.

טוב אחותי , רציתי להגיד לך שקראתי את ההודעה שלך וחייכתי :) את יצאת גדולה מהחיים כשענית לאמא שלך ככה . ואני לא מדרדרת אותך להתחצפות להורים , אבל אני כן אומרת לך שהורים - הם בסה"כ בני אדם . וככל בני האדם גם הם עושים טעויות . אמא שלך אולי לא מודעת לגודל ההשפעה עלייך , ולא מבינה את הנזק שגלום בכל המעשים וכמובן בהשתקפות המצב עלייך ועל אחייך , אבל את - את שלך תעשי . כלומר אני הגעתי למסקנה ,בדרך הקשה בואי נגיד , שעם רוב האנשים , ובייחוד עם הורים שעושים טעויות לפעמים הרסניות כלפי הילד , אי אפשר ולא רצוי לנסות ללכת בדרך של שינוי הבן אדם . [השינוי הריי יגיע רק אם הבן אדם עצמו ירצה בכך ויראה זאת לנכון וחשוב . אז עזבי לבוא ולנסות להסביר לה את המצב מבחינתך , אלא אם כן את מוכנה לפתוח בפנייה את כל הקלפים כלומר להתוודות על מצבך . תתעסקי בעצמך . כל פעם שהיא אומרת לך עוד בלבול ביצים - את תכניסי מאוזן אחת ותוציאי מאוזן שנייה . וכמובן אם היא ממש מציקה ואף מדרבנת כפי שעשתה , אז יש לך אישור ואף יותר מזה לענות לה שתעזוב אותך במנוחה . תראי את יודעת מה ההבדל בין זמני לנצחי ? הפרופורציה אצלך בראש . מה זאת אומרת ? שאת זאת שתחליטי מה יהפוך לזמני ,ארעי ולא חשוב , ומה יהפוך להרגל בריא לחיים . הכול תלוי בגישה כמו כל דבר בחיים . אם תאמרי לעצמך שהמצב כרגע הוא מצב שאת הולכת לשמור עליו ולעשות כל שביכולתך כדיי לשמר אותו לדאוג לעצמך כי זה העיקר בעצם - אז כך יהיה . ואיך נמנעים ממצב שזה הופך ל"זמני" ? א) משנים את צורת החשיבה ומגדירים לנו בראש שזה מצב לחיים ולא מצב ביניים . ב)לא קובעים יעדים , מורידים לחץ , מבטלים "דד-ליינים" למינהם ולוקחים את פרה -פרה . ג)לא מסתכלים על זה כמטלה, כמשהו שקשה לעשותו , אלא כמעשה שמשנה את חייך שהולך להפוך אותך לאדם שלם , לא משועבד ולפיכך שווה , כדאי וכיף לעשות אותו . זכרי זה תהליך . אל תצפי לתוצאות מיידיות -למרות שלדעתי את כבר רואה בשטח חלק . יהיה בסדר , הפחד הוא רק שד בראש . תתעמתי איתו ותראי שזה לא נורא כפי שחשבת. המון חיזוקים ממני , ונשיקות תמי

טוב קודם כל מה שלומך? יוצא לנו להתכתב לעתים די רחוקות..כבר לא כמו פעם.. אני לא כ"כ יודעת מה קורה איתך אני רק מקווה שהכל בסדר=] אני שמחה ששמחת על איך שעניתי לאמא שלי, אבל העניין הוא שזה הצליח להשפיע עליי במדה מסויימת..מרגע שהיא אמרה לי את זה לא הפסקתי כל שנייה להסתכל במראה מפרופיל כדי לראות את גודל הבטן שלי, ואז התחלתי "לרדת" על עצמי..לבקר את עצמי. התחלתי לקלל את עצמי, להעליב את עצמי...והכל בגללה. אבל את יודעת מה הכי מעצבן? שהיא אפילו לא מודעת למה שהיא עושה!. היא פשוט אומרת לי מילה והולכת, מבלי לדעת או להבין בכלל מה היא עושה לי, ומה קורה לי אח"כ. אבל כמובן,כחלק מהשיטה החדשה לחיים טובים שאני מנסה לאמץ לי, החלטתי לא לשקוע אלא להרים את עצמי בכל פעם שאני נופלת (וזו הפעם הראשונה שהמילה "נפילה" אצלי לא מסמלת את שבירת הדיאטה..חחח)- ואז החלטתי להטיל על עצמי משימה, אולי אתגר אפשר לקרוא לזה: לא להסתכל על עצמי במראה מפרופיל!. זה אולי נשמע טיפשי אבל זה לא, כי אני פשוט באובססיה עם הקטע הזה של להסתכל על עצמי במראה בפרופיל..פשוט לכל מקום שאני הולכת אני מסתכלת על עצמי בפרופיל כדי לראות כמה אני שמנה, ואז זה מדכא אותי ואני שונאת את עצמי עוד יותר. אז עד עכשיו זה די מצליח לי.. אני לא מסתכלת על עצמי מהצד..חחח אוף את יודעת, היום נסעתי לסופרלנד עם חברים של אחי וידידות..והיה מצחיק באוטובוס ונהדר ונפלא.. ואז היה לי רגע של שקט וישבתי וחשבתי עם עצמי..ופתאום הגיע אליי גל כזה של..לא יודעת כ"כ איך להסביר..זה היה כאילו ניסיתי להראות לעצמי את המציאות- אמרתי לעצמי שאני כאילו הולכת לישון כל הזמן אצל חברה שלי, אני נוסעת לסופרלנד וכל זה.. אבל בעצם אין לי באמת חברות, ואין לי באמת שמחה, וברגע שנחזור ללימודים לא ייהיה לי עם מי להיות, וזה הכל מזוייף.. אני לא יודעת אם זה היה באמת או סתם רחמים עצמיים..אבל אני לא רוצה שהאושר שלי לא יהיה אושר אמיתי..אני לא יודעת אם אני באמת סופסוף מצליחה לרצות את עצמי ולגרום לעצמי אושר או שזה סתם לא אמיתי.. את בטח תגידי לי- תלוי איך את מרגישה..אז זהו שאני לא יודעת. אני לא יודעת מה אמיתי ומה לא. זה אושר אמיתי או מסכה?.. אני לא מרגישה מזוייפת..אבל אני חושבת על הצדדים האחרים שבחיים שלי שהם לא כל כך טובים..כי אם טוב לי, למה יש צדדים שהם לא טובים? את מבינה שאף פעם לא התעסקתי בשאלות כאלה..בגלל שכל הזמן רק הדיאטה היתה קיימת אצלי, לא הכרתי שומדבר אחר בחיים שלי שקיים, לא הייתי צריכה להתמודד עם דברים.. ועכשיו, פתאום אני מקבלת את החיים שהזנחתי במעין גל גדול שמציף אותי במחשבות ורגשות..ואני כבר לא יודעת מה אני מרגישה באמת ומה סתם לא אמיתי.. כ"כ הרבה זמן שמתי על עצמי מסכה..משהו בסגנון "בחוץ שמחה בפנים אחרת"..ובגלל זה עכשיו אני לא יודעת מה אמיתי ומה סתם... חחחח סיבכתי אותך?... טוב האמת שאין לי כ"כ עם מי לדבר על זה..חחח אז אני מצטערת אם כל ההתלבטויות שלי נופלות עלייך.. אגב, יש לי שאלה אלייך- כל העניין עכשיו שהפסקתי עם הדיאטה..וכאילו ה"החלמה".. זה לא ייהרס אם אני נכנסת לפורום?.. כי בעבר שהפורום יכול להוות טריגר.. סליחה על האורך, תמוש, תספרי מה קורה איתך, שבוע טוב! **חמודה**

אני חושבת שאנחנו נוטות,מן הסתם, הרבה פעמים "להפיל" הכול על ההפרעה . והרבה פעמים זה באמת ככה , ההפרעה הפכה את החיים שלנו והביאה עלינו צרות כאלה ואחרות . אבל בסופו של עניין , תמיד יש גורמים אחרים מבחוץ שלרוב אנחנו נוטים לשכוח במקרים שכל עולמך היה סביב הה"א . חלק מאותם גורמים בין היתר הם גם גורמים שקשורים להתבגרות והתפתחות . מה הקטע ? במלה אחת "בלבלות" ... לי היה את זה מלא פעמים בגיל ההתבגרות , הייתי יוצאת ומבלה כל הלילה עם חברים מוקפת באנשים והמון פעמים הרגשתי ריקנות . סוג של הרגשת מזוייפות נוצרה לי . הרגשתי שאני מזוייפת וכולם מזוייפים ובעצם התחלתי לאד אמון באנשים והכי גרוע בעצמי . זה תנליך שנגרר לרס עצמי בשילוב של גורמים אחרים . אבל מה שאני מנסה להגיד זה שהכול בראש לנו . כמו שאני לא האמנתי בזמנו , שחברים שלי באמת אכפת להם ממני , ושלמשפחה שלי באמת אכפת ממני ושבאמת אנשים רוצים בחברתי ולא מזייפים את זה - אז ככה את מרגישה חוסר בטחון וודאות לגבי כל אלה . אלה תחושות נורמליות שאני חושבת שיש אותם להרבה מתבגרים . את בסה"כ מפתחת את מנגנון ההתבגרות ונפש שלך .

אני חושבת שאני סובלת מהפרעת אכילה אבל אני לא בטוחה.. איך אני יכולה לדעת אם זה הפרעלת אכילה או משהו אחר? מבלי לגשת לרופא... יש אולי דרך לברר זאת

ב"ה ואז נראה

היי תודה על התגובה.. אני לא רוצה להכביד פה עם כל הסיפור, אני גם לא יודעת בדיוק גם מה בדיוק קשור לזה או לא. יש אולי איזה שאלון באינטרנט שלפיו אני יכולה לעשות מן אבחון עצמי כזה ולנסות להבין אם אני סובלת מהפרעה זו או אחרת? באמת תודה רבה:)

תודה על תשובתך .הייתי רוצה לשאול אנו גרים באיזור תל השומר. לעומת זאת הפסיכולוגית של בתי המליצה לנו על" שחף" שמטפלים בהפרעות אכילה. מה ידוע לך עליהם האם זה פרטי ,ולה כסף האם הם טובים? האם כדאי לי לפנות אליהם או אל תל השומר ?הרבה תודה.

אם אתן גרות סמוך לתה"ש אז זה מצוין והייתי ממליצה לכן לפנות לשם. "שחף" הינו מוסד פרטי ועולה יחסית הרבה כסף (בין 250 ל-400 ש"ח לפגישה בודדת - סכום שערורייתי לדעתי). האם הם טובים? אינני יודעת, לא הייתי מטופלת שם. לכן הייתי ממליצה לכן לפנות למרפאת תל-השומר שהיא המרפאה הוותיקה בארץ להפרעות אכילה והיחידה המציעה אפשרות של אשפוז מלא (למבוגרים) במידה ומתעורר הצורך לכך. כדאי לך לטלפן לשם ולקבוע תור לבתך כבר עכשיו, משום שבמצב של היום התורים ארוכים ובמידה ותחליטי בכ"ז ללכת למוסד פרטי תוכלי לבטל את התור לשם בכל מקרה. בברכת בריאות.

ב"ה אננ יודעת שהיא שייכת לארגון שחף, אלא אם כן יש שינויים שטרם עודכנתי לגביהם.. ממליצה לך לנסות מעבר לעובדה שתל השומר היא כתובת מצויינת לטיפול בהפרעות אכילה בכל שכבת גיל... בהצלחה וסליחה על העיכוב בתשובה המון אהבה :-)

http://www.ez-forum.net/forum/?mforum=gahliliyot העתיקו והדביקו...

ב"ה :-)

my b-day also

.I hope you`re fine

ב"ה המון אהבה וימים של בריאות :-)

ב"ה חחח

ב"ה שלא תראי הכל או שחור או לבן שתראי גוונים רבים בין אותו שחור משחור והלבן הצחור שתשמחי על מה שיש לך ושתהפכי את כוח היצירה שבך לבריאה שתביא לך שמחה רבה שתהפכי את מוקש ההפרעה לנקודת אתגר ואפשרות- הזדמנות לעצמך לגדול ולזכות ברגעים שמחים ושרק יגדלו מרגע לרגע... אני מבינה את הדכאון אבל יש רגע שתהיי חייבת להתעלות מעליו שאת היא זו שתנהלי אותו ולא הפוך... שתהיי אהבה את הסוף אמן... המון אהבה ותודה על השתתפותך בפורום ימים של שמחה.. :-)

... היום יום הולדת היום יום הולדת ל- הילה! היום יומולדת היום יומולדת היום יומולדת ל- ביאן! חג לה שמח וזר לה פורח היום יום הולדת ל- הילה! חג לה שמח וזר לה פורח היום יום הולדת ל- ביאן!" (חבל שאין סמיילים פה...) יומולדת שמח!!! 3> המון אהבה!

ב"ה עשית לי חיוך ענק על הפרצוף... תודה ממוש איזה כייף גם 3 נקודות באותו תאריך ??....

היללי , כמה מילים קטנות לאשה גדולה מהחיים ... ביום הכי שווה בכל השנה - יום ההולדת שלך . ראשית תרשי לי להגיד לך תודה בשמי ובשם כל הבנות והבנים שיש או היה להם ה"א , בשם כל האמהות , בשם כל האבות,האחים,האחיות ,החברים והאנשים הטובים האחרים בעולם שמנסים למצוא את הדרך לעזור ליקירים שלהם . תודה על זה שהפורום הזה קיים ותודה על זה שהבן אדם שמאחוריו מאמין בכל כוחו באפשרות של החלמה והטבה במצב המבלבל והלא קל הזה . אני מאמינה שיש אנשים שנועדו לגדולות . למעשה כל אחד מאיתנו יכול להיות אחד כזה, ללא יוצא מן הכלל . כל אחד יכול למצוא את מקומו בעולם כדיי לשנות ולשפר בדרכו שלו , ולהפוך לאדם משפיע . את לקחת את זה צעד אחד קדימה . ואני בטוחה שיש שם כמה נפשות חיות שהיום אולי לא היו חיות או לא חיות במצב טוב לפחות , אם את לא היית כאן כדיי להנחות ולעזור. וזה למעשה כל ההבדל בין אדם גדול מהחיים ולבין אדם מהחיים . מה שעברת , מה שאת עוברת , ודרך ההתמודדות שבחרת דרך הפורום הזה , הכול מראה על סוג האדם שאת . אדם שלא מוכן לוותר לעצמו ולא במעט , ואני אישית מעריצה את זה אצל בני אדם כי זה מה שמוביל למצויינות ולשיפור עצמי . יש הקוראים לזה "תיקון", יש הקוראים לזה התבגרות , אבל בכל שם שיקראו לזה, המצב הוא זהה . אדם שלוקח את המוטו-"מה שלא הורד מחשל" ומביא אותו לידי תוקף . אני חושבת שאת יודעת בתוכך מה את שווה , ואני חושבת שאת יודעת מה אני חושבת עלייך ועל הפעילות בפורום ומחוצה לו . לא פעם ולא פעמיים אמרתי לך את זה ... אבל בכל זאת אני רוצה שבאיזה יום סגריר , יום מבאס שאת לא מעריכה את עצמך כראוי , פשוט תכנסי לפורום הזה ותגידי לעצמך - אני בניתי את זה . הפורום הזה עושה המון בשביל אחרים ובזכותי זה קורה . אין סתם בחיים . הכול קורה מסיבה . ואם את רוצה להגיד הכול מלמעלה אז סבבה . אני לא יודעת להסביר את זה אבל אני חושבת שגורלנו הוא בידיים שלנו , והחיים הם חומר ביד היוצר , ואיזה מקרה יותר טוב משלך אפשר לתת כדוגמא . אז יקרה , אהובה , כל ברכותיי אלייך - מי ייתן וברגעי עצב וקושי תדעי לזהות את היופי שבחיים ולהעריך יותר את הטוב והשמח , מי ייתן ועל כל חולי , הנפש והגוף יחברו יחדיו לכדי בריאות שלמה . מי ייתן ותגיעי לשלמות עצמית ,לקבלה עצמית , לאהבה עצמית ואמונה עצמית שכן אם הגעת לשם - כל האופקים פתוחים בפנייך ... מזל , אושר והצלחה - הכול יגיע בזמנו כאשר את תהיי מוכנה לקבל אותם ולאמץ אותם באמת לחיקך . מבחינתי המתנות האמיתיות הם אלה שרשמתי למעלה . אוהבת אותך בזכות מה שאת ומי שאת . תמי

אתמול קיבלתי תוצאות של בדיקות שגרתיות מקיפות שעשיתי סוף סוף (ושתמיד פחדתי מהם.. בגלל העבר שלי) והכל יצא "מעולה" לדברי הרופא שלי וזה היה לי הפתעה מאוד נעימה ובדקו אצלי הכל יש לי ממש מדדים של אדם בריא מעל הממוצע קולטים? בנות יש תקווה! שבת שלום לכולם!

כפרוני אני כל כך שמחה את האמת אני מקנאה בך- אמינה? אני עברתי שינוי של ממש כמו שאת יודעת וגם השמנתי אבל בדיקות הדם נשארו גרועות... שבת שלום מדהימה שלי דניאלה

איזה דפוקה אני שפרסמתי את זה פהה אני מקווה שתהיי בסדר מאמי ותהיי בריאה ותשמר על עצמך כמה שרק אפשר!

לא תמיד הבדיקות משקפות את המצב האמיתי, עד כמה שזה נשמע מוזר. במילים אחרות: יתכן מצב של "הניתוח הצליח אך החולה מת". איך מסבירים את זה? גם הרופאים לא יודעים. יש הרבה אנורקטיות במצב גרוע הרחוקות כפסע מן המוות שיוצאות להן בדיקות דם תקינות. זה מין פרדוקס כזה. משהו לא ממש מוסבר. בקיצור - שמרי עלייך.

האמת שזה די נשמע לי הגיוני מה שאת אומרת אפע"פ שעקרונית זה לא הגיוני בכלל.. אבל יש בזה משהו וזה לא כל כך כיף לי לשמוע וקצת מבאס אני מקווה וגם די מאמינה שבמקרה שלי זה לא ככה כי אני די חזקה גנטית אפ פעם לא הייתי מאלה שמתלעפות אחרי יומיים בלי אוכל...אני פעם לא אכלתי 10 ימים ותפקדתי כמו תמיד.. בלי שום בעיה חולשה כאבים כלום... אז את מבינה התוצאות האלה כן הגוניות יחסית אלי ואני מאחלת לך גם תוצאות כאלה אינשללה :-)

ב"ה אגב פרה היא חיה קדושה חחח אני לא מבינה, היא אוכלת כ"כ הרבה חסה וככה היא נראית?! מודה התחרפנתי קלות... מולאנוש בואי תקווי ותחשבי טוב אנחנו כ"כ קטנים שזה לא יאומן אבל בדברים הקטנים והפשוטים אנחנו יכולים להפוך עולמות שלמים.. אז ככה אם הבדיקות בסדר.. אז כל שנותר לי לאחל לך שתשמרי עליהן.. זה אומר שהגוף שלך חזק ואני לא דואגת אם הוא ירגיש חרא הוא יסמן לך את זה בדרכים אחרות כדי שאת תתעוררי להגנתו... אז שמחתי לשמוע נשיקות מולאנוש :-) מתה עלייך

בתי בת 16 וחצי .לפני כשנתיים התחילה לעשות דיאטה אצל דיאטנית בקופה אבל כנראה שהגזימה .היום היא שוקלת 43 היתה 48 גובהה 1.50 היא מפחדת לעלות במשקל מפחדת להשמין חברות ספרו לי ,שהיא מקיאה .בתי הכחישה אמרה, שקרה רק פעם אחת כשאכלה עוגה והרגישה בחילה ואז הקיאה על מנת להרגיש יותר טוב. בתי נמצאת בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית רגילה(יש לה בעית אובססיה כפייתית) שכנראה לא עוזרת לה נראה לי שבתי מצליחה לשקר לה שהיא לא מקיאה ושאין לה הפרעות אכילה .אני ובעלי מאוד מודאגים מפחדים, שאנו מפספסים את הילדה חסרי אונים לא יודעים למי לפנות ומה לעשות .אבקש את עזרתך והכוונתך ,למי פונים מה הפרוצדורה תעזרי לנו בבקשה ,תדריכי אותנו לגבי השלבים. אני מאוד מודה לך.

לחשוב שבתך האהובה פיתחה הפרעת אכילה, ואני מרגישה ומבינה את הדאגה הנשקפת מן ההודעה שלך. אני מקווה שהיא לא ושהיא שומרת על עצמה, אבל לדאבוני הרב על פניו נראה שהיא בדרך אלינו. אופן ההתנהלות מתאים לסימפטום חולני מובהק, וכעת נשאלת השאלה מה ניתן לעשות. הדבר הראשון הוא לנסות לדבר אתה. אבל לא בצעקות וב"אנטי", אלא בגישה מרוככת ומזמינה עד כמה שאפשר. הלחצה "סוגרת" את הילדה עוד יותר, וגורמת לה לברוח ולהידרדר. נסי לדבר אתה על מה שמציק לה ועל איך שהיא מרגישה. הדבר השני הוא להפנות אותה לטיפול מתאים כמה שיותר מהר. בימינו החולניים יש בכל בי"ח ציבורי מרפאה או יחידה מיוחדת להפרעות אכילה. המרפאות המפורסמות יותר הן רמב"ם באזור חיפה, תל השומר ואיכילוב באזור ת"א, הדסה באזור י-ם, אסף הרופא באזור המרכז וסורוקה בדרום. בבי"ח "שניידר" בפ"ת יש מחלקה מיוחדת לה"א אצל ילדים (עד גיל 18), וכדאי לך ליצור עמם קשר. כדאי לך לפנות לרופאת המשפחה של בתך, להתייעץ עמה ולקבל הפניה. כמו שכתבתי למטה, הגורם הקריטי הוא הזמן. ככל שתופסים את זה מהר יותר - סיכויי ההחלמה עולים. בהצלחה.

ב"ה אם היא הולכת לשירותים אחרי אוכל אז את הולכת אחריה ודופקת לה בדלת ומוציאה אותה משם וגם שוברת את הדלת אם צריך..תגרמי לה לראות את השד שנמצא בתוכה דרך זה וזה יבהיל אותה והיא תבין שמשהו אינו כשורה אם היא הולכת "להתקלח" אחרי אוכל את הולכת אחריה למקלחת "ומתקלחת יחד איתה".. אחד הדברים שעוצרים מופרעות אכילה הוא להעמיד גבולות ואלה הם גבולות לא מספיק שתבואי ותשברי דלתות חבקי אותה בבושה שלה ותגידי לה שהכל בסדר...שהיא אהובה ושתתגברו על זה ביחד חבקי אותה בכיעור. באיבוד שליטה יש לך אומץ? או שאת נותנת לה להחליט להרוס את חייה?... מה את אומרת?..יש לך אומץ להתערב באופן שהצעתי כי זה מאוד עשוי להציל אותה אשמח לתת לך עוד אנפורמציה אני צריכה שתספרי לי קצת יותר על ההרגלים שלה מה קורה כשהיא אוכלת איך היא אוכלת מה היא אוכלת אם היא מחביאה אוכל ואוכלת בסתר וכו... בכל מקרה היא צריכה עזרה שמתמחה בנושא... מחכה לעדכון המון אהבה

אני חושבת שאני אנורקסית ובדרך להיות בולמית. אני נמצאת כבר שנה וחצי במשקל 37 על גובה 1.67 ואני מפחדת מאוד לעלות במשקל.עד לא מזמן היית אוכלת בריא ומאוזן לפי תפריט מסודר שכלל את כל אבות המזון אבל לאחרונה התחלתי לעבוד במקום חדש שלא מאפשר לי לאכול בצורה נכונה ולכן התחלתי לאכול את כל השטויות שנמנעתי לאכול במשך תקופה ארוכה. הבעיה היא שאני אוכלת אותן בכמויות מטורפות ובגלל הפחד העצום להשמין אני מקיאה חלק מהכמות אני חושבת שהשמנתי אבל אף אחד לא אומר לי את האמת אני לא יודעת מה לעשות אני בטיפול פסיכולוגי שלא עוזר ואני ממש לא רוצה לאשפז את עצמי בבקשה תעזרו לי כי אני לא יודעת מה לעשות

ותנסי לעשות סדר במחשבות ולשחזר את מה שקרה: הרעבת את עצמך תקופה ארוכה (וממש לא אכלת "בריא ומאוזן", כי אחרת לא היית שוקלת 37 קילו על מטר 67. אין מצב שבעולם!), הגיעה תקופת "שבירת שגרה" שהכניסה אותך ללחץ, הלחץ מהשגרה החדשה גרם לך להישבר באוכל ולאכול את כל מה שמנעת מעצמך תקופה ארוכה, ואז הלחץ מההשמנה ומתחושת חוסר השליטה גרם לך להתחיל להקיא את האוכל. יקירתי, צר לי להודיע לך, אבל את עומדת על תהומה של בולמיה זוועתית עם הפסקות אנורקטיות קצרות (או הפוך). במקום להישאב לזה עמוק יותר כדאי לך לעצור את זה עכשיו ולארגן לך תפריט שפוי כל עוד את מסוגלת לעשות זאת בעצמך. נסי להיעזר בדיאטנית של קופ"ח, ואם את מרגישה שאת לא מסוגלת לכך - פני לטיפול במרפאה לה"א. הגורם הקריטי הוא הזמן. זכרי זאת.

ב"ה אחד הדברים שאני וכל אחד מכם פה בפורום שונא הוא שמגבילים אותו אבל שם נמצאת התרופה האמיתית לכל תחלואי הפרעות אכילה איזה שלא יהיו את צריכה להגביל את עצמך באכילה מבוקרת. שטחית שיש בה הכל ושאת לא מתערבת לה.."מה אני יאכל היום ..מה בעוד שעה..מה אני לא יאכל וכו'" את חייבת תפריט מסודר שרק אותו את אוכלת תקופה ארוכה בלי שינויים מרגישה שבעה ומתייחסת להזנה הזו כתרופה בלבד.. מעבר למילים את צריכה טיפול טוב ונראה לי שאת במצב של אשפוז.. את לא רוצה להתאשפז..\ אני בטוחה שאת יכולה למנות לי אינסוף תנאים "מה את לא מוכנה לעשות" אבל כדי להחלים באמת ולצתאת מהצוקה הנוראית הזו שמי כמוני יודעת כמה נוראית היא את חייבת לוותר על השטלתנות שלך על התנאים שלך ולדעת שרק גבולות יצילו אותך.. נסי לחשוב מה זה גבול... מה הם הגבולות שיכולים להציל אותך.. זהו ללא ספק חשבון נפש מומלץ מעבר לזה כתבי לי פה אענה לך כמה שאוכל ובינתיים המון אהבה \ \\ מצאי לך טיפול הולם ובלי תנאים :-)

אני לא יודעת איך לנסח את השאלה שלי, והאמת אני לא יודעת למה אני פה, או שכן, זה דיי מסובך! בכול אופן, אני רוצה לשמוע את דעתך, אני ואמא שלי אולי מחליפות כמה מילים וגם זה בקושי במשך היום, אני מרגישה שיש קצר, וגם שהיא מנסה ליהות נחמדה ולשאול שאלות אני נסגרת,מתעצבנת וכו'... שהיתי קטנה, היא הראתה לי לדבריה אהבה(אני אומרת לדבריה כי אני לא ממש זוכרת את זה לצעריי,אבל נוטה להאמין לה), היא אומרת שאני ילדה גדולה עם נשמה של תינוקת, והאמת אני לא יודעת מה לעשות אני בת 18 אבל מרגישה כ"כ קטנה! אני פוחדת לגדול, כול הגדילה הזאת באה עם כ"כ הרבה מחויבויות, לימודים ועבודה...וכול הדברים האלה שממלאים את החיים אבל תמיד מתי שהוא נמאס מהם, ולי נמאס מהכול דיי מהר. אני בוכה על זה שאני גודלת עוד מעט יש לי 18 ואני כ"כ לא רוצה! ובקשר לאבא שלי שלא נדע בכלל, הוא בכלל בעולם של עצמו לפעמיים הוא תורך לשאול מה שלומי?ואני אומרת בסדר. ובזה הכול נגמר ,אני אפילו לא קוראת לו אבא, לפני שנה בערך עשו לחברה שלי מסיבת הפתעה, ושהיא נכנסה אבא שלה חיבק אותה וזה היה כ"כ יפה ואמיתי, ואני בחיים לא חיבקתי את אבא שלי ובחיים לא דיברתי איתו יותר מכמה מילים ובחיים הוא לא בה איתי לשום מקום. וויש לי אחות חורגת גדולה יותר וכול פעם שהוא בא לבקר אותי הוא "בטעות"קורא לי בשם שלה.(לא תמיד, אבל זה כבר קרה כמה פעמיים) ואני דיי מנסה להגיד לעצמי שלא איכפת לי, ושטויות מה אני צריכה חיבוק מאבא או חיבוק מאמא, או שידאגו לי אני כבר גדולה! אבל זה פאקינג לא שטויות!!!!!!ונמאס לי שאני מרגישה שאני גדלה, אבל מבפנים תינוקת שרק רוצה שידאגו לה. למה בעצם אני מספרת לך את כול זה ביאן? אני כבר 4 שנים נמצאת במבוך של אכילה\בליסה\צומות\(הקאות היו מדי פעם אבל ממש לא רציני,למזלי ידעתי לעצור את זה)הייתי אנורקסית שנה וחצי ומאז עליתי במשקל ואני רוב הזמן אוכלת בהגזמה לפעמיים יש כמה ימים שאני אוכלת מסודר, ואז אני מרגישה שאני חייבת לבלוס כאילו זה חסר לי, ואחר"כ אני מרגישה כ"כ נורא. אני דיי מודה לאלוהים שאני כבר לא צמה וכול מה שעברתי באנורקסיה הזאת. אבל עדיין אני יודעת שאני לא בסדר... אז בעצם אני רוצה לדעת, האם כול הנושא הזה של המשפחה קשור למה שקורה? או שאני סתם מנסה לחפש סיבות?ולרחם על עצמי?........ איך אני יכולה להפסיק את כול הבולמוסים האלה, כי זה לא מרעב לפעמיים אני מפוצצת ועדיין דוחסת אוייש זה איום. מה את חושבת הילה? סליחה על האורך... ועל כול ההקדמה הזאת, שבאמת לא כ"כ קשורה לפה, אבל כנראה שהיתי חייבת לפרוק קצת ממה שאני חושבת. אז תודה ולילה טוב:)

היתי די מופתעת מההודעה שלך את ממש מזכירה לי אותי בגיל 18 וגם הסיפור שלנו מאוד דומה אבל מה שהכי הפתיע אותי זה בחירת המילים שלך את מדברת ממש כמוני יא ממש תשאלי את הילה אם היא זוכרת את ההודעות שלי ככה אשכרה דיברתי טוב די לחפירות אני בטוחה שהילה תעזור לך כמו שהיא עזרה לי בהצלחה

אמממממ אפשר לשאול מה הסיפור שלך?! ואיך הילה עזרה לך?

ב"ה נאנסת? התעללות בך מינית? חשוב לי לדעת כי את מתארת מצב של בורדר ליין וזה קצת מדאיג אותי כי בנות שיש להן הפרעות אכילה עם הפרעה שנקראת בורדר ליין ההפרעה שלהן מסובכת הרבה יותר וזו הסיבה שאת מרגישה קטנה אבל את גדולה בטירוף.. הנפש שלך לא התפתחה עולם הרגשות לא התפתח כשורה וזאת משום שחווית טראומה בגילאים קריטיים גם אם זה לחוות את ההורים שלך כאנשים קרים שלא תומכים או מעניקים אהבה לי יש תחושה שזה קצת מעבר.. וכן הייתי רוצה שתרחיבי עוד יותר אם את יכולה את יכולה לכתוב לי גם למייל אם לא נוח לך פה... [email protected] מעבר לכל מה שכתבת וכל ההבנות את צריכה טיפול הולם... המון אהבה

חיכיתי לתגובה ממך:) לא אמרת כ"כ הרבה, חוץ מזה שאני צריכה טיפול, אני כבר היתי אצל שתי פסיכולוגיות לפני שנה בערך שהמצב עם האוכל היה יותר קשה. וגם היתי אצל פסיכיאטר באותה תקופה ונטלתי כדורים נגד דיכאון. וגם לא מעט דיאטניות ראו אותי. אני לא רוצה ללכת שוב לטיפול פסיכולוגי, זה לא עזר לי ולא אהבתי את זה, לא רציתי לדבר וגם כשדיברתי, לא דיברתי על מה שצריך באמת. האמת זה היה סתם ביזבוז כסף,זה לא עזר לי בכלום למרות שהיתי אצל פסיכולוגית מומחית להפרעות אכילה וכול השיט הזה. הדבר היחיד שבאמת עזר לי זה הכדורים, שלקחתי לתקופה מסוימת. התחושה שאני מרגישה שאני לא רוצה לגדול, באה האמת רק בשנה האחרונה, ז"א אני לא יכולה להגיד שלא חשבתי על זה בעבר אבל אף פעם לא הרגשתי את זה בעוצמה כזאת כמו עכשיו, ואת יודעת מה הכי מוזר שתמיד אמרו לי שאני מאוד בוגרת לגילי בעיקר שהיתי יותר קטנה וגם עכשיו, אבל אף פעם לא הבנתי למה אומרים לי את זה, הדבר האחרון שהרגשתי זה בוגרת ובמיוחד עכשיו. ושרשמת לי שאני בעצם גדולה בטירוף, אמרתי לעצמי אוף למה היא אומרת "גדולה בטירוף" אני לא גדולה. הרגשתי כאילו העלבת אותי, אבל בעצם זו האמת אני גדולה! אני עולה לי"ב ואני עובדת ולומדת ונוהגת וכול זה... אבל ממש לא מרגישה גדולה. וחוץ מזה, מה אני יעשה עם זה שאני לא מצליחה לאכול כמו בנאדם נורמאלי? זה או פחות מידי או יותר מידי, או שחור או לבן, אין אמצע!!! אני ממש לא אוהבת את עצמי, ואם יסתכלו טוב גם יראו את זה. אף פעם לא נאנסתי תודה לאל, שהיתי קטנה כמעט קרה משהו אבל ה' הציל אותי, ככה שמהבחינה הזאת אני לא חושבת שזה קשור. הראש שלי די מבולגן אני לא יודעת מה אני חושבת או מרגישה, דיי קשה לי להביע את עצמי, ותמיד אני מרגישה שיש לי עוד כ"כ הרבה מה להגיד אבל אני לא מצליחה, לא מוצאת מילים, לא יודעת מאיפה להתחיל, אז אני פשוט בוחרת בשיטה הכי קלה ה ש ת י ק ה! :(

שגםלי יש \היה בורדר ליין? כי אני הרגשתי בדיוק כמוהה וגם תמיד דיברתי כמוהה .. איתך.. הממ

ב"ה הי, רציתי לשתף אתכם באירוע שקרה לי אתמול בערב (יום שלישי ה-1 ליוני 2004) בכניסה למדרחוב נחלת שבעה בירושלים. הלכתי לתומי משוחחת בפלאפון עם חברה כשלפתע הגיחה מולי חבורה משועשעת של 4 בחורים כנראה בשנות העשרים לחייהם. אחד הבחורים לקול צהלות חבריו ולעיני העוברים ושבים, שלח את ידו "ללטף" את גופי (אין צורך לפרט אך המטרה והתוצאה היתה פיזית הטרדה מינית). אני משערת שכמעט כל אישה "זכתה" או "תזכה" לחוויה מסוג זה באיזשהו שלב בחייה. ואני משערת שהרוב ינהגו, כפי שאני נהגתי בעבר, יקלטו בהלם מה קרה להם, ירתחו בתוכם, יספרו לחבריהם בשאט-נפש על המקרה....אבל תכלס ימשיכו בדרכם וישתקו למציקים. אני באותו רגע המשכתי לדבר בפלאפון תוך כדי שאני קולטת מה קרה, ואז סיימתי את השיחה, הרגשתי פגועה ומושפלת אך...ללא יכולת תגובה. לכל מי שלא חווה מקרה דומה בעבר, אוכל להשוות זאת להליכה ברחוב כשפתאום עובר מולך אדם, מעיף לך סטירה לעני העוברים ושבים, מתפוצץ מצחוק וממשיך בדרכו. עד שאתה קולט מה קרה, מתעצבן על חוצפתו וחושב על תגובה...הבן אדם כבר מזמן לא ברדיוס שלך ואתה נשאר עם עלבון וכעס על נבזותו של המכה וללא תגובה. אני, לאחר שהתפכחתי מההלם, החלטתי שעברתי את הגיל של להתבאס ולשתוק. מצד שני, מה אפשר לעשות? לקרא לשוטר ולהגיד לו שהבחור ליטף אותי??? דבר ראשון, מביך אותי לדווח על זה (הרי לכאורה לא קרה כלום...) וחוץ מזה, מה השוטר יעשה? בטח יבקש ממני להגיש תלונה במשטרה. וזה כבר באמת מאמץ גדול בשביל ה"שטות" הזאת. הרי סביר להניח שהמטורטר היחידי בהגשת התלונה יהיה אני ואילו המטריד אפילו לא ידע על כך. ואז....תוך כדי ההתלבטות, נזכרתי שהמצלמה הדיגיטלית שלי איתי. רצתי לעבר החבורה (שהספיקה להתקדם בקולות ובצלצולים כמה עשרות מטרים לתוך נחלת-שבעה) והצלחתי לצלם את הבחור המלטף. (הוא לא הספיק לקלוט מי זו שמצלמת אותו והוא אפילו די נהנה לחייך למצלמה). לאחר שצילמתי אותו, אמרתי לו שעכשיו יש לי את התמונה שלו בשביל להעביר למשטרה. למען האמת, למשטרה אני לא מעבירה אותה. אבל חשבתי שכיוון שאנחנו מדינה קטנה, ובסופו של דבר כולם מכירים את כולם, אז אם תעשו לי טובה, ותעבירו את המייל הזה למקסימום האנשים שאתם מכירים, יש סיכוי טוב שבסופו של דבר תמונת המטריד תגיע גם לאנשים שמכירים אותו אישית (מבית הספר, מהשכונה, צבא, משפחה, אולי הבוס שלו בעבודה....אולי אפילו חברה שלו). אני חושבת שכדאי שאותם מכירים ידעו איך נהנה החבר שלהם לבדר את עצמו בשעות הפנאי. ואולי אם הוא ישמע על מעלליו מהם, הספורט הזה ייהפך לקצת פחות מצחיק ממה שנראה היה בזמן אמת. אילו הייתי חושבת שאותו בחור הוא סכנה למין האנושי, שיש לו פוטנציאל להיות אנס סידרתי, וודאי שהייתי מגישה תלונה במשטרה. אבל, כנראה זה לא המצב, יש לנו עסק עם סתם חבורת יצורים טיפשים ושפלים. ולכן, אני מציעה בשם כל אלו שנפגעו או הכירו אנשים שנפגעו ולא ידעו איך להגיב, שנעביר את המייל הזה עד שיגיע לאשמים ולחבריהם ויודע קלונם ברבים. ומי יודע, אולי בדרך זו נצליח להבהיר לאחרים כמותם את חומרת העלבון שבמעשיהם ואף להרתיע אחרים. אז אנא, שתפו פעולה. תודה.

הסוטה שאדע להתגונן במצב דומה כזה או אחר אור ואהבה דניאלה

ב"ה :-)

קודם כל את אומנם לא תראי את ההודעה הזאת לפני ט' באב אבל אני מאחלת לך צום קל בכל אופן , ולכל מי שצם כאן . רציתי להעלות בפנייך התחבטות פנימית שאני רוצה שתחווי עלייה את דעתך מה לעשות במקרה כזה . נכון שיש טריגרים כל הזמן ? טוב את זה שתינו יודעות :) אז הנה מה שקרה - ההורים שלי נפרדו ( שכחתי לספר ... לפני חודש בערך ) ועכשיו עד המעבר לדירה אנחנו גרים אצל דודים שלי וזה סבבה לגמרי . דודה שלי ,( לא יודעת מה נסגר איתה) מציקה/מחמיאה לי ממש שאני צריכה ללכת לעסוק בדוגמנות . אני כמובן שוללת זאת מכל וכל גם כי יש לי חברות שעוסקות בזה ובעיקר בגלל הזיקה שלי לה"א וכל הקשור לאופנה ורזון ואני לא רואה ולא ראיתי את עצמי עוסקת בזה אף פעם . אני אדם שהאקדמיה זה המקום בשבילו , ולא תצוגות אופנה - לפחות לא בתור הדוגמנית :) בכל אופן אני מודעת שהיא רק מתכוונת להחמיא והכול , ורק בכוונה טובה , אבל את האמת זה קצת מפריע לי ואפילו קצת מעצבן . ברור שאני לא רואה את מה שהיא רואה ולכן אני לא מסכימה איתה ... וזה לא משנה מה היא או אחרים יגידו כי הפרספקטיבה שלי על עצמי תמיד תהיה שונה . אבל הבעייתיות מתחילה כשאני מתחילה להתעסק יותר מחשבתית בכל ענייני הרזון שוב וכל ענייני הגוף שוב . אני מנסה להסיח כמה שיותר את דעתי מעניינים כאלה באופן ישיר כדיי לא ליפול לטריגרים ובמקום זאת אני מרגישה נאבקת יותר עם כל הדיבורים האלה שכמובן לא תורמים לי ... אני לא הולכת לעסוק בדוגמנות . אני לא רוצה ולא חפצתי בזה באף שלב בחיי ( למזלי) ועם זאת אני לא ממש מסוגלת להסביר לאנשים מסביבי למה דיבורים כאלה גורמים לי להרגיש יותר רע עם עצמי ולהכשיל אותי יותר במקום להרגיש מוחמאת . המשפחה שלי לא יודעת כפי שאת יודעת אבל אני ממש לא יודעת מה לעשות - לבלוע את הצפרדע ולחכות שהיא תפסיק לבד , למרות שזה ממש קשה בשבילי ? להגיד משהו - ואם כן אז מה ? אני לא רוצה לפתוח בפנייה הכול מן הסתם . אז נכון שזאת שאלה מן הסתם קצת לא שגרתית - אבל אני כן אשמח לקרוא את חוות דעתך בנושא . מה את היית עושה במקומי ? ואם נראה לך שמה שאת היית עושה אני אוכל לעשות גם כן :) המון המון תודה היללי , ולא רק על עכשיו אלא על כל אותם מקרים שהבהרת וביארת לי מצבים וגם שמת לי קצת פרופורציה שחסרה לי בכלליות . שולחת לך אהבה גדולה ממני תמי

ב"ה קצת קשה לי עם היום הזה ואני לא בטוחה שיש לי מילים להגדיר את הקושי הזה אבל אין לי בעיה לענות לך טרם צאת תשעה באב בכל אופן אני חושבת שאם את נאמנה לעצמך אז הרעשים בחוץ לא נוגעים בשום "כפתור" שמיותר ללחוץ עליו לחיצת הכפתור המכאיב מורגשת רק ורק כאשר את משתפת פעולה עם הרעיון שאותו כפתור מסמל עבורך וזה למעשה כתבת בעצמך תהיי נאמנה לעצמך וזה מה שחשוב.. אז פתאום "הם" כבר יפסיקו לומר אבל כל עוד זה מעסיק אותך האנרגיה הזאת תמשך אלייך ולכן תהיי נאמנה רק למה שנכון לך ואני בטוחה שאת יודעת מה באמת נכון לך זו בכל אופן דעתי ואת יכולה לענות בפשטות כמו למשל "מיותר לדבר על הנושאים האלה" ולהמשיך כאילו לא קרה דבר... המון חיזוקים וחיבוקים המון אהבה

ב"ה במקרה החברה והאחות הרוחנית הכי טובה שלי שהיתה גם אנורקטית ובולמית לשעבר יצאה מזה בגדול בתנאים קשים ביותר יש כתבה עליה בלאשה של השבוע הזה. מומלץ לקרוא נס אמיתי ולך אהובה אני אוהבת אותך נשמתי הרבה ברכה לבאות

כתבה מדהימה על בחורה מדהימה. מיטל, כל הכבוד לך!!! הלוואי ומאמצייך יישאו פרי ויהוו עזר לאחרים.

ספר מעולה במקרה אני חברה גם של גיסתה סיפור מרתק

וואו באמת שלא יוצא לי לכתוב כאן כמעט.. מה קורה איתך? הכל טוב?.. אין פה תגובות שלך.. תקופה עמוסה?? אז רציתי לספר לך קצת מה קורה איתי- טוב..לפעמים קשה לי ולפעמים קל.. אבל אני מבינה שזה אמור להיות ככה.. בימים הראשונים שאחרי ההפסקה של הדיאטה פשוט כל הזמן אמרתי לעצמי שאני עוד יכולה לחזור לדיאטה, שעוד לא עבר כל כך הרבה זמן, זה עוד לא מאוחר ועוד אפשר לנסות לרזות.. אבל לא חזרתי. עדיין ממש ממש ממש ממששששש קשה לי לראות בנות ברחוב.. אני כל הזמן מקנאה בהן..אני לא מפסיקה להסתכל על בנות רזות וגבוהות.. זה משגע אותי כל הקנאה הזאת..מוציא לי את כל ההנאה.. נסעתי לאילת בשבוע שעבר.. ואז חשבתי על זה שלפני 3 חודשים התחלתי את הדיאטה במטרה להגיע לאילת רזה.. אבל זה לא הרס לי את המצברוח!.. בכלל לא!. מה שכן הרס..זה הבנות..שברחוב. יצאתי לרחוב ולא הפסקתי להסתכל על עצמי במראה..כל הזמן סידרתי את השיער, סידרתי את עצמי.. לא הצלחתי להפסיק הרגשתי שאני חייבת להיראות מושלמת.. וזה כל כך שיגע אותי..פשוט בכל חנות עצרתי והסתכלתי מראה..אפילו בחלונות ראווה..כל הזמן ביקרתי את עצמי!. בסוף אמרתי לעצמי שאני לא מסתכלת יותר במראה וזהו. בסך הכל היה כיף.. אני חושבת שאני מתקדמת...אני מרגישה את זה. לא יצא לי לבקר את עצמי על האכילה אפילו פעם אחת מאז שהפסקתי את הדיאטה!! זה בחיים לא קרה! כל פעם אחרי שהפסקתי את הדיאטה והתחלתי לאכול הייתי שונאת את עצמי על כמה שאני אוכלת.. ועכשיו לעומת זאת, אני אוכלת ולא מרגישה עם זה שום בעיה! וזה ממש כיף! אני לא אומרת שאין לי בעיה עם איך שאי נראית ועם הבטן.. להיפך! אבל אני פשוט מנסה כמה שיותר להנות וכמה שפחות להסתכל על זה..אני גם מנסה כמה שיותר ללכת לקנות בגדים.. זה משהו שאני אוהבת לעשות אבל הפסקתי בגלל הבטן. גם מבחינת כסף אני יוכל-מצאתי מודעה בעיתון לכלשהי הצגה..אז הלכתי לזה..והשתתפתי בה.. וקיבלתי כסף!=] (ותגובות טובות מאודד). אני מנסה יותר להנות ופחות לתקן את עצמי.. זה הרבה יותר כיף.. נורא מעייף לבקר את עצמך כל הזמן. אה,! ועוד משהו שהיה באילת (משהו טוב): יש לי מכנס שלפעמים הוא יושב עליי טוב ולפעמיים נופל ממני- כשהוא נופל ממני אני מבינה שרזיתי וכשהוא יושב עליי טוב אני מבינה ששמנתי. כל הזמן אני מחכה לרגעים שאני ישים אותו והוא ייפול, ואני מתבאסת ונעצבת מהרגעים שאני שמה אותו והוא יושב טוב. בקיצור, כשהייתי באילת שמתי את המכנס וגיליתי שהוא יושב עליי טוב- ואז צצו לי כל מיני קולות בראש של "אוי השמנתי".."אוי עליתי במשקל".. ואז, בשנייה אחת הפסקתי את כל הקולות האלה ואמרתי לעצמי: "די! ככה זה טוב! זה הרבה יותר נוח שהוא יושב עליי יפה מאשר שאני צריכה להרים אותו כל פעם כשהוא נופל". וזה בחייייייים לא קרה לי!! בחיים!!! את הפעם הראשונה שהשתקתי את הקולות האלה.. והם גם נעלמו!. את לא מבינה איזו הצלחה זו בשבילי!.. אני ממש שמחה=] אגב, אמא שלי היום בתחילה דיאטה. היא באה אליי ואומרת לי: "אכלתי היום רק צלחת קטנה עם אפונה! אפילו בלי אורז"! וכולה מאושרת... ואז הסתכלתי עליה במבט כזה של "מה את עושה לעצמך?" והיא שמה לב ואמרה לי: "אני מנסה לעשות דיאטה בלי פחמימות" אז אמרתי לה: "את מנסה לעשות דיאטה בלי אוכל!" היא לא ענתה.. אני יודעת שיש לי עוד הרבה לעבור.. אבל אני מסתכלת על כמה כבר עברתי ולא על כמה עוד נשאר לי.. ועברתי הרבה, ואני מצליחה, ולפעמים נופלת.. אבל מקווה לקום שוב. בהצלחה לי=] אגב, מה קורה איתך?.. הכל בסדר? אשמח לשמוע ממך, **חמודה**

ב"ה אלוקים לא בורא זבל את לא זבל חמודה שלי מה שיש לה אולי אין לך אבל מה שיש לך אין לה ומה זה חשוב בכלל? מה שיש לך הוא עצום ונפלא. ראי בו את הצלם האלוקי. אלוקים לא ברא אותך "זבל" ואת צלם שלו ואם את צלם שלו אז איך את מעיזה לראות את עצמך נחוטה?! תתחילי לתת פוקוס לדברים הנפלאים שקיימים בך ויש!!!!! ואני מזמינה אותך לשתף אותנו מה הם אני בטוחה שיש המון באהבה גדולה :-)

וגם אם כן.. חברה שלי אמרה לי היום שחשוב להיראות טוב בגלל שתעודת הזהות של הבנאדם היא היופי שלו...וחבל. אני מוצאת בבנות אחרות את כל מה שהייתי רוצה שיהיה בי..ואין. אני רוצה להפסיק לזלזל בעצמי.. למצוא את המעלות שבי..יש כאלה?.. קשה לי לראות..אני מסתכלת רק על החיצוניות..כמו כל החברה שלנו.

מצחיק שדווקא ביום שאני נכנסת לפורום לראות מה קורה , את רושמת לי תגובה. אני תמיד חשבתי על זה כסוג מוזר של צירוף מקרים , שיש בו הרבה מעבר לצירוף מקרים ... ולמדתי מניסיון שכשזה קורה - זה קורה עם סיבה . ואני לא מדברת על הפאן הרוחני שיכול להשתמע - כי אני לא כזאת , אבל אני כן חושבת שיש אולי סוג של טלפתיה גם אם לא ישירה . בכל אופן , לדברייך - תראי אני רוצה להגיד לך שאני מרגישה את השינוי שעובר עלייך מהודעה להודעה . נכון , אנחנו לא כותבות סדיר כבר כמו פעם , אבל זה מספיק לי לראות איך את מתבטאת ומה את עושה עם עצמך בזמן הפנוי בשביל לראות התקדמות . אז קודם כל - אני גאה בך . על כל התקדמות שלא תהיה ולו הקטנה ביותר , צריך לברך אותך שאת עושה באמת עם עצמך עבודה . אני משערת שאת עצמך מרגישה קצת שונה אולי ? אולי באופן ההתנהגותי לפחות ? הדברים האלה לא באו סתם . המתנות האלה שהילה קוראת להם באופן ציורי ויפה. היכולת להנות מטיול לאילת , היכולת לשים לעצמך גבולות , היכולת להתמודד עם קנאה , היכולת להסתכל על עצמך ולהגיד זה בסדר ! זה המון !!!!! את לא מבינה כמה תובנות חשובות ומשמעותיות את השגת ... בנות כל החיים שלהם מנסות להשיג את מה שאת השגת . החשוב עכשיו - להיאחז בכל הכוח ולא להרפות ממה השגת ... אל תתני לכל אותם דברים נפלאים לברוח ממך ולשוב לסורך . הדיאטה , "הקולות", ימשיכו לעשות את שלהן וכפי שאת נוכחת לדעת זה לא קל לעמוד מולם ולהתנגד לרצונות שלהם לעשות בך . אבל את עשית כבר פעם אחת . ואת תמשיכי לעשות עוד פעם ועוד פעם עד שזה יהפוך להרגל -התנגדות מול הקולות האלה תהפוך טבעית ותצליח . לדעתי יש סיבה למה את לא רושמת בפורום הרבה - והסיבה הזאת אומרת משהו על ההתקדמות שלך גם כן - תראי כשאדם נזקק לעזרה/תמיכה/ייעוץ והוא במצב נפשי מסובך נגיד , אז טבעי שהוא יבקש מפלט במקום שהוא מרגיש נוח ומקובל . אבל כשהאדם הזה מתחזק אט אט ואולי כל אותם דברים רעים שיש לו בחיים , וכל הסיבוך הנפשי מתגמד אל מול אותם מתנות יפות שנותנות לו החיים , אז הוא מתחיל לראות את הלך הדברים כפי שהם בפרופורציה יותר מאוזנת . וכשמשליכים את זה עלייך - אם קלטתי אותך נכון , כשתצטרכי או כשאת צריכה , את תמיד יכולה לפנות לפורום אבל כל עוד את מצליחה יפה ומתמודדת עם הבעיות שלך את פחות נזקקת לתמיכה כי את כבר מצליחה מלכתחילה . קצת הפוך על הפוך אבל אני סומכת עלייך שהבנת אותי :) בכל מקרה כל ההודעה הזאת אומרת במילים פשוטות : תמשיכי עם העבודה הנהדרת שאת עושה עם עצמך , תמשיכי להתנגד לקולות , לדיאטה , לשאיפה לרזון ולכל הנלווה והיוצא מכך . זיכרי לא להעמיס על עצמך יעדים ו"דד-ליינים" כי זה רק מוסיף לחץ שמכשיל אותך . זכרי לקחת את זה צעד אחר צעד ולהגיד לעצמך גם כאן - זה בסדר שלא הכול אני מצליחה בבת אחת - כמו עם העניין של הקנאה בבנות ברחוב . מן הסתם לא ציפיתי ואף אחד לא אמר לך להפסיק כל רגש אנושי בך מיד :) אני כן יכולה להגיד לך שאם תמשיכי ככה , יגיע גם השלב בו הקנאה בכל אותם בנות לא תהיה כ"כ זוהרת , וההילה מסביבם גם כן תדעך והכי חשוב , את כל הזוהר וההילה את תקבלי - מעצמך ! ושם הדימוי והביטחון העצמי שלך יזרחו :) אבל במו שאמרתי - נגיע לגשר ... פרה פרה ... כל משפט אחר שמתאים . לשאלותייך עליי : קודם כל צדקת אני באמת בתקופה עמוסה בחיי והמון שינויים קורים כרגע . אבל אם שמת לב שרשמתי להילה הודעה , אני משערת שאני לומדת גם כן כמוך להתמודד יותר עם הבעיות ועם החיים בכללי בצורה יותר מפוכחת ולא לברוח למקומות של הרס עצמי כמו פעם . אז אני בסדר . משתדלת להנות מהחיים שעוד נותרו לי :) (אל תבהלי אני לא גוססת או משהו , זה סתם דרך דיבור צינית שאני מדברת ) . מנסה לשמור על עצמי למרות הקושי הכרוך בכך - שכולל בין היתר להמנע ממתח ומלחץ כי אצלי במיוחד גוף ונפש קשורים יחדיו חזק . זה לא אומר שאין לחץ ומתח בחיי אבל אני מנסה ללמוד לקחת את החיים יותר בקלות ולא להרגיש שאני צריכה להיות מושלמת בכל הבחינות כל הזמן . נשמתי , שיהיה לך המון בהצלחה , את מתמודדת יפה וכל הכבוד לך . keep up the good work אל תשכחי לחייך בדרך להשגת מטרותייך , זה בריא :) אני כאן לכל שתצטרכי , גם במייל כמובן . שלחי הודעה ומבטיחה לענות . נשיקות ,חיזוקים ואהבה ממני תמי

האמת שזה די מצחיק שכשאני כותבת הודעה את בדיוק נכנסת לפורום..באמת טלפתיה=] לעניינינו- תראי, אני שמה לב בעצמי שאני די מצליחה להתקדם עם עצמי.. אבל השאלה היא : איך אני יידע שזה לא זמני??.. תמיד אחרי שאני מפסיקה דיאטה, אני מתחילה לאכול ולאכול בלי חשבון, ואז יום אחד אני פשוט "מתעוררת" ומבינה שהמצב חמור ואני חייבת להתחיל שוב דיאטה. איך אני יידע שהפעם זה חלק מתהליך ארוך ואמיתי, ולא סתם תקופה זמנית כמו תמיד? אני מנסה כמה שיותר להתרחק מכל העולם הזה של הדיאטות..אני לא רוצה להתחיל עוד פעם עם כל המעגל הזה.. איך אני יידע שזה לא זמני? אני באמת בתהליך? או סתם תקופת מעבר עד לדיאטה הבאה? כמו שאמרתי לך, אמא שלי התחילה דיאטה וכמו שאמרתי לך- אני מנסה להתרחק מכל העולם של הדיאטות אבל היום אמא שלי באה אליי וביקשה ממני גם להיות בדיאטה כי "זה נותן לה מוטיבציה לרזות". אמרתי לה שאני לא רוצה עוד פעם להתחיל דיאטה כי כבר נמאס לי מכל הדיאטות.. היא התחילה להתחנן אליי שאני יהיה בדיאטה כי זה עוזר לה שהיא ביחד עם עוד מישהו בדיאטה וזה מדרבן אותה..ובמיוחד אני..(מעניין למה..?) כשהיא ראתה שההצדקה של "לעזור לה" לא עובדת..היא התחילה לשכנע אותי שהגוף שלי צריך דיאטה.. היא התחילה להצביע על הבטן שלי ואמרה: "תראי מה נהיה ממך..תראי איזה בטן" אח"כ היא שאלה כמה אני שוקלת, אמרתי לה 43. אז היא אמרה: "נו את רואה? היית 42! עלית במשקל!" אמרתי לה: "אמא! 43 זה משקל תקין לגובה שלי! " (מטר 50). היא לא התייאשה, היא התחילה עוד פעם: "אבל בחופש תמיד עולים במשקל! תראי כל היום את רק אוכלת ואוכלת, את לא עושה שום ספורט. ככה את רוצה לחזור ללימודים?? בקצב הזה תחזרי ללימודים במשקל 47". אוף היא כל כך עיצבנה אותי!. אם היא רוצה לחיות עם ההרעבות שלה שתחיה עם זה איך שבא לה, אבל למה היא צריכה למשוך אותי לזה?? אני לא רוצה יותר קשר לעולם הזה של דיאטות הרעבות הקאות ומשלשלים, לא רוצה!!! והיא בכוח מנסה להכניס אותי לשם גם כשאני מנסה לצאת.. היא לא מבינה שיש לה השפעה עליי??? היא לא מבינה שלכל הדיאטות האלה יש השפעה עליי?? לכל ההרעבות וההקאות.. ואני לא יכולה להגיד לה כלום..היא לא יודעת על שום דבר... אוף אני לא רוצה שהיא תמשוך אותי לשם.. את יודעת מה עניתי לה? אמרתי לה: "אני אוכלת כן! בא לי לאכול! אני אוכלת כמה שבא לי, איך שבא לי, מתי שבא לי, ומה שבא לי! את יודעת איזה כיף זה??" בסופו של דבר עזרתי לה להכין סלט שתמיד הכנתי לעצמי בדיאטה, ההבדל הוא שאני הייתי אוכלת אותו עם 3 פרוסות לחם קל, והיא אכלה רק סלט. בתור ארוחה. לכל היום. אוף די אין לי כוח אליה שתעשה מה בראש שלה היא ילדה גדולה..היא רוצה להרוס לעצמה את החיים - שיהיה לה בכיף, אבל שלא תגרור גם אותי לשם. אני מקווה שתצליחי להתמודד עם כל הלחץ שיש עלייך עכשיו.. אני סומכת עלייך=] נראה שאת יודעת טוב מה את עושה.. שיהיה שבוע טוב, **חמודה**

יש שם חלק שצריך לתרגל צפייה מודעת. זה חלק מאוד חשוב ואני פשוט לא מצליחה לעשות אותו. מישהו הצליח ויכול אולי להמליץ לי על איך לעשות את זה?

ב"ה לנסות לבדוק עם עצמך בזמן האכילה מה קורה לך מה קורה לפני אני חושבת שזו הכוונה לדעת לזהות ואם תהיה לי הבנה נוספת אכתוב לך חיבוק ענקי כל הכבוד

קראת את הספר? מודעות עצמית זה בכלל התרגילים שצריך לשבת רבע שעה ביום ולנקות את המחשבות לפי מה שהם אומרים. חשבתי שקראת אותו כי אז המלצת עליו אבל אם בכל זאת קראת אז אני די בהתחלת הספר. לפי מה שהם אומרים עד עכשיו הם לא רוצים לשכנע אותי לאכול יותר אלא פשוט להיות מודעת ולקבל את עצמי. בכל מקרה החלטתי שאני לוקחת הפסקה עד יום שישי מהספר. אולי התקדמתי מהר מדי. עכשיו אני מנסה ליישם כל מה שהיה עד עכשיו וביום שישי אני ינסה עוד פעם את התרגילים. בכל מקרה תודה

ב"ה אני מוכנה לפני הסדנא שממילא תפתח גם אם תבחרו שלא להגיע לעשות ערב מבוא שלא מחייב אף אחד מכם... אלא רק להקשיב מה זה אומר ואיך זה מתנהל. נראה לי שזה יהיה יותר יעיל במידה ויש רצון לכך אשמח לכל תגובה בנדון כדי שנוכל לתאם לפני.. אז תודה \ המון אהבה ושבוע נפלא!

הייתי שמחה מאוד לבוא לשמוע במה מדובר ובמידה וזה מתאים לי גם להירשם.. כבר לא שלחתי לך שוב מייל- אם יהיה את המפגש אני כבר יבין לבד אם זה מתאים לי או לא... רק שאלה קטנה- אם מישהי בתת משקל והיא רוצה להרזות אבל בצורה נכונה- אתם תתנו לה תפריט שמתאים לירידה במשקל? או שלא תסכימו כי היא בתת משקל?? בכל מקרה, אם תחליטי לעשות את הערב - מבוא אני מעוניינת להשתתף. תודה רבה... בר

ב"ה מעבר לעובדה שמעבר לאיסור שלנו את תצטרכי לקחת אחריות על מעשייך יתכן ונעשה ערב מבוא נוסף ביום שני בערב. אם כן תודיעי לי ואעדכן אותך על מקום המון אהבה :-)

אישתי סבלה מאנורקסיה קשה בצעירותה. עברו מאז 20 שנה ואנו נשואים 11 שנים ולנו שני ילדים. בשנים האחרונות חלה הדרדרות במצב רוחה של אישתי והיא הפכה לאישה קרה, מרירה, חסרת סבלנות, סובלת מפחדים וחוסר ביטחון עצמי. אישתי מעולם לא עבדה ונמצאת רוב הזמן בבית. האם יש קשר בין מחלתה בנעוריה לבין מצבה כיום? איך ניתן לעזור לה?

ב"ה ברור שיש קשר כיצד לטפל? א. היא זו שצריכה לבקש עזרה העזרה העיקרית שניתן להציע לה היא טיפול מקיף מקצועי. שווה לשקול יחד איתה יציאה מהבית. שתנסה יחד עם פסיכולוג מומחה לנסות לחפש תחום עניין שהיא תמלא את חייה בו. אדם שלא מסוגל להזין את עצמו הוא בד"כ אדם קר לא מפני שהוא לא מסוגל לאהוב, אלא משום שהוא שכח איך לאהוב את עצמו וכשאדם לא מסוגל לאהוב את עצמו הוא לא מסוגל לאהוב את זה שמולו. ויתכן ואתה יתר ביקרותי כלפיה שזה כשלעצמו יכול לסגור אותה עוד יותר ובלי לשים לב השגת תוצאה הפוכה. אז מה עושים? שואלים באופן נעים "בואי ננסה למצוא פתרון"..."מה את חושבת שאת יכולה לעשות אחרת?" מה אני חושב שאני יכול לעשות אחרת במערכת היחסים שבנינו?" וכו' אבל זה בהחלט ללא ספק הקו המחשבתי שחייב להנחות אותך. אני רק יכולה להוסיף ולומר שזה מאוד מורכב מכדי לענות לך על זה בפורום אבל היא חייבת עזרה מקצועית. שני ילדיך חייבים עזרה סוצייאלית כלשהי וגם אתה זקוק להכוונה מקצועית כיצד לגשת אליה הכי נכון כי בנתיים אתה משיג תוצאות הפוכות וזה חבל . אני בטוחה שהיא רוצה אחרת אני בטוחה שאתה רוצה אחרת אבל אף אחד מאיתנו לא משיג תוצאה חיובית עם לחץ וביקורת. אף אחד מאיתנו לא אוהב ששופטים אותנו על מעשנו והדבר הראשון שקורה ברגע שאנחנו מרגישים שפיטה מצד האחר הוא נעילת הלב ומשם הכל בלתי אפשרי. ... אז חומר למחשבה ובוא נחשוב ביחד איך אפשר להביא אותה להבנה שהיא זקוקה לעזרה. אגב אם יש בעיה כספית ניתן לקבל עזרה ללא התחייבות כספית באיכילוב למשל. .. אשמח על כל עדכון שבוע טוב :-)

הי הילה, אני בשבוע 33 להריון . העובר בסדר ב"ה ממבחינת משקל ואני אישית עליתי 7 ק"ג עד עכשיו. אני סובלת מהפרעות אכילה כבר 7 שנים ויש לי ילדונת חמודה בת שנתיים וחצי שבהריון איתה עליתי 16 ק"ג. אני לקראת הסוף בשעה טובה ושומרת על עצמי מאוד מאוד לא לעלות אפילו גרם קטן. אני נמנעת מלאכול,לשתות ונשקלת 20 פעם ביום. אבל דווקא עכשיו אני מרגישה שנגמר לי הכח אני לא מסוגלת לקום בבוקר מרוב חולשה וכל היום בבית כי אין לי כמעט כח לצאת. הרופא נשים שלי לא יודע שאני סובלת מאנורקסיה.האם יש צורך ליידע אותו אם כן אז למה? ודבר שני האם כדאי שאני יתאשפז (בבית חולים רגיל)כדי שיתנו לי אוכל בכח או אינשור כי לבד אני לא מסוגלת לעשות את זה?? אנא את תשובתך בהקדם. רננה

לצערי הרב עם סדר יומך הנוכחי את תמצאי את עצמך מאושפזת בבי"ח מהר יותר ממה שאת חושבת. אינני מנסה להרגיז אותך חלילה, אני רק מנסה להזכיר פה משהו קטן וחשוב. ולשאלתך - כן, אני חושבת שכדאי לך ליידע את הרופא שלך על האנורקסיה שלך, משום שהיא עלולה לעוות תוצאות של בדיקות רפואיות בכל מצב וכל שכן במצב של הריון מתקדם.

רננה יקירה, דבר ראשון אני מציעה לך באמת ליידע את הרואפ שלך כי בטוח ב100% אני אומרת לך כי העובר לא מקבל את כל הצרכים שלו. בכל מקרה תיידעי אותו ואני חושבת כי עלייך באמת עד סוף ההריון לקבל תוספות כל שהם כדי שתינוק לא יצא עם מום כל שהוא כי זה יכול להיות. יש המון בדיקות לעובר איזה משקל הוא וכ"ו בדקי את זה אם עד עכשיו לא בדקת אני מציעה לך לבדוק. שלך אור ואהבה דניאלה

ב"ה זה נורא מצידי להיות נביאת זעם ולומר לך שבנותייך ללא יוצא מן הכלל יסבלו מהפרעות אכילה. שלב ההפרייה הוא הכי קריטי בקיום שלנו הדנ"א שאת מעבירה לעוברים שלך הם נגזרת של הפרעת אכילה ועוד כמובן נגזרות רבות שאין שליטת ידיעה עליהן אבל על זה אני יכולה לומר לך שאל תתפלאי אם הילדה והילדה שבאה יסבלו מהפרעה זו. אני לא חושבת שאם הגניקולוג ידע מזה, זה יעזור לך במשהו. אבל אני קוראת לך בלי הרבה חמלה וסלחי לי שזו תגובתי שאם את יוצרת חיים את חייבת לתת להם חיים את לא יכולה ליצור חיים ולהרוג אותם בעודם בחיים לי יש כוחות נפש אדירים ... מישהו אחר לא היה עומד בכוחות שלי יש אבל אמא שלי ילדה אותי ואת אחיותי בדיוק לפי מה שאת מתארת היא היתה אנורקסית ועוד הוסיפה לרדת במשקל בהריונות עמנו וזה לא יפתיע אף אחד מכם לשמוע. שלוש אחיות אנחנו ושלושתינו סבלנו מהפרעות אכילה קשות. אז אני קוראת לך רק לדבר אחד. את העבר את לא יכולה לשנות ויש בך רצון לחיים עובדה שאת יוצרת דברים של חיים אבל את חייבת לקחת אחריות על עצמך ועל בריאותך כי את היא היא המורה לבנותייך ואם לא תהיי מורה טובה. בנותייך יסבלו לאין שיעור מורה טובה? מה את רוצה לחנך את בנותייך? לרזון? זה הדבר היחידי שאת מאמינה בו... אז זה הדבר היחידי שאת חייבת לרסק ולמחוק מתודעתך. עכשיו כשהן קטנות!!!! איך???.... א. את מוזמנת לבוא לסדנא שלנו שנפתחת בקרוב מאוד ואת יכולה ללמוד דרכה הרבה אודות תזונה ב. את חייבת לטפל בעצמך במישור הנפשי כי אם את לא מסוגלת לוותר על חיידק הרזון יש לזה סיבה ואת חייבת לטפל בה במהרה. גניקולוג לא מבין כלום בזה. אין מה לשאול מישהו שלא מבין כלום וגם זה חלק ברור מההתנהגות שלנו כחולות לשאול את מי שלא מבין כלום במקום לשאול אנשים שמבינים וגם כשמבינים נמנעים מריפוי. השאלה היא אם את באמת רוצה ליישם החלמה. .... ????...... תחשבי על זה... המון אהבה חיבוק ענקי וסלחי לי אם לא הייתי רגישה מספיק...

תודה הילה על התשובה המפורטת... אני כנראה יצטרך לקרוא אותה מספר פעמיים כדי להפנים קצת ממה שנכתב. אני מאוד מעוניינת בסדנא! אפשר לקבל פרטים בבקשה?(מיקום, יום וכו'...) אלפי תודות, חיזקת אותי. רננה.

שלום אחותי אנורקסית כבר קרוב לשנתיים. היא רוצה להבריא אבל היא לא מצליחה לצאת מזה והמצב שלה ממשיך להדרדר. עכשיו היא כבר על סף אישפוז בכפייה במחלקה סגורה. היא נורא מיואשת מהחיים ולא יודעת מה לעשות. רציתי לבקש אם מישהי שיצאה מזה יכולה לדבר איתה קצת, אולי היא תוכל להשפיע בדרכים שאנחנו לא יכולים. המון תודה נדב

נדב, מצטערת לשמוע על אחותך אני אשמח שאחותך תכתוב פה בפורום ובאמת אולי נוכל פה בפורום לעזור לה ולהבין את המצב בכל מקרה אני אשמח לספר לה את סיפורי (10 שנים בהפרעה הייתי וכבר שנתיים מחוץ להפרעה) אולי זה יעזור להבין כמה החיים שווים יותר מהפרעה. ודבר שני בלי רצון ממנה היא לא תחלים כי רק היא יכולה לצאת מההפרעה לא פסיכולוג ולא אישפוז אם זה אל בא מהחולה אי אפשר לצאת מזה. שלך דניאלה

ב"ה שתאמר שהיא אחות של נדב מהפורום המון אהבה מקווה שאצליח לשנות משהו בתפיסה...

אני ירדתי מתחת ל40 שזה המינימום שלי (מינימום אישי) ודי נלחצתי ואני לא יודעת למה אבל התחלתי לאכול ולהקיא וזה היה נורא. בהתחלה אכלתי צ'יפס וקציצה של טבעול ומלא מים והקאתי. אח"כ אכלתי סנדביץ עם ביצה וירקות ושוב עוד ליטר וחצי מים והקאתי ובסוף אכלתי קורנפלקס וקינדר וכבר לא יכולתי לסבול את עצמי אבל איכשהו אמרתי שאני חייבת לעלות והקאתי הכל ונורא כאבה לי הבטן. אחר כך ישבתי עם עצמי וחשבתי הרבה והגעתי למסקנה מאוד ברורה שזאת לא הדרך הנכונה לעלות. ככה אני עולה רק מהסוכר שנספג בלשון אבל אם אני כבר משמינה אז עדיף שזה יהיה בריא. אחרי כמה שעות אכלתי קורנפלקס(לא זה שאני רגילה אליו והיה לי מאוד קשה וממש נלחמתי בעצמי כדי לאכול וככה כל היום. אני לא מבינה מה קורה לי אני מרגישה שמנה אבל יודעת שאסור לי להרזות. אני מתה לא לאכול או אם לאכול אז שיהיה משהו ממש בריא ששוה את כל השומנים האלה ובנתיים חוץ מכדורים של ויטמינים וירקות זה לא קיים. אני עכשיו פוחדת שהשמנתי יותר מדי למרות שחברה שלי אמרה שמכל מה שאכלתי אני אפילו לא יחזור ל40 אבל אני יודעת שאני יחזור ופוחדת שיותר מדי. טוב אני יכולה ככה להמשיך שעות שאני רוצה להיות רזה אבל גם בריאה ושזה לא הולך יחד. מה שבטוח שאני לא מקיאה יותר

אויש מי יקירה אני כל כך מבינה אותך. הייתי רוצה שתשני את הגישה שלך כלומר אל תבטיחי הבטחות כי הבטחות לא תמיד מקיימים ואם תבטיחי את סתם תתאכזבי אם לא תבצעי את זה. לדוגמא: בתקופה הרעה שלי כל כך רציתי לשקול 35 זה היה היעד שלי ואחרי 45 הייתי בלי מחזור הייתי ממש במבצ גרוע והיעד כבר לא שינה לי כי רציתי להחלים לכן היום בדיעבד אני "אכזבתי" את עצמי כי תמיד ארצה לדעת איך הייצתי נראה במשקל של 35 זה חלום של כל אנורקסית רק שתדעי ורק שתדעי אחרי היעד של 35 הייתי בטוחה שיגיע יעד נוסף.. זה לא נגמר!!! בכל מקרה עצה שלי אם את רוצה להקיא תכתבי באמת בגלל המכתבים שלי היו פעמים שלא הקאתי למרות שאחרי שעה הלכתי להקיא עד שהיה יורד דם לא נרגעתי אבל תנסי לכתוב אולי זה יעביר ל את הזמן ולא תרצי להקיא. שלך אור ואהבה דניאלה

ב"ה את חסרה בהבנה את פשוט לא מוכנה לתת אמון הסמפטומים מוכרים לכולנו ..גם הפחדים הקשים "מי אני אהיה בלי הסיפור שלי" אבל זו שאלה לזמן שטרם קרה אז מדוע להחליט שמי שאהיה יהיה כה קטסטרופלי.. מה יקרה אם תקבלי את עצמך בלי משקל יעד ותאכלי נכון מתוך מודעות והבנה??? תנסי לחשוב מעבר לפחדים וזכרי שפחד הוא נגזרת פנימי חיצוני דמיוני אני לא חושבת שיש בו מן המציאות וגם בדיעבד ששתינו יכולות לומר זאת שרק מתי שאנחנו נותנות פוקוס לפחד הוא גדל .. הוא הופך להיות מציאות כאשר הרבה ממנו עליו להשאר בדמיון אם בכלל... חומר למחשבה... מה את עושה אחרת???...

שלום לכולן! מנסה (והפעם ברצינות רבה ובכל הכח) להחלים מבולימיה. מרגישה שהגוף שלי הרוס, לא מפתיע כלל אחרי כל השנים הללו. ודווקא עכשיו, כשאני לא מקיאה, אוכלת היטב ואף לא חשה צורך לזלול או להקיא (!!!), צצות בעיות אחרות. כמעט לאחר כל ארוחה חייבת לגשת לשירותים, וזה ללא משלשלים (מעולם לא השתמשתי בהם) ובוודאי שלא מרצון. מרגישה שכל מה שנכנס יוצא, שהגוף כבר לא מסוגל לעכל, או לפחות לא מסוגל לעכל 3 ארוחות ביום. האם משהי חוותה תחושות שכאלו בתהליך ההחלמה? זקוקה מאד למידע מניסיונן של אחרות... המון תודה ויום נפלא, לולה

זה בסדר. זה כמעט תמיד קורה בהתחלה. יכול מאוד להיות שגם תרדי קצת במשקל ולא בגלל שלא אכלת מספיק, אלא פשוט כי הגוף שלך משתקם. אל תלחצי מכל הקטע הזה ותנסי להתמיד כי זה ישתלם לך בסופו של דבר. בהצלחה

תודה! תשובה מעודדת... תוהה מה לעשות. לאכול קצת יותר (אולי משהו ישאר), או להמשיך כך ולחכות שהגוף יתרגל. תודה בכל אופן...

היי לולה יקירה, אני מציעה לך לפנות לרופא גסטרווג בהקדם האפשרי כי אם האוכל לא יכול להתעכל זה יכול להיות המון סיבות רפואיות (אני לא אפרט כי יכול להיות שזה משהו ויראלי לכן אני לא יודעת מה יש לך וכמובן לא למדתי 6 שנים בבית ספר לרפואה לכן לא אדע מה יש לך) בכל מקרה יש לי את הסימפטום הזה גם כי אני משלשלת בלי לקחת משלשלים וזה בגלל מחלה שצצה לי אחרי ההפרעת אכילה(היום אני שנתיים מאחורי המחלה) עוד משהו אני יודעת זה לא נשמע טוב אבל האוכל יכול לא להתעכל אם את לא רוצה שהוא יהיה בגוף כלומר שאת לא מעוניינת באוכל ואז הוא לא מתעכל זה פסיכולוגי ולא רפואי אבל ניתן לרפא את זה. מאחלת לך בריאות אור ואהבה. דניאלה

ב"ה אני מזמינה אותך לפגישות אשיות עם יגאל א. ללמוד מה קורה לך בגוף. ב. ללמוד מה נכון לעשות במצב כזה טלפון 0544622737 מסיפור אישי אני עד היום סובלת מדלקות במעיים ואני בטיפול צמוד אצל מומחית גסטרו וגם אצל יגאל שאיתו אני עושה מעבר לפגישות פרטניותסדנא מעשית. שאלו אותי בנות אם יוצאים מזה ברמה הפיזית אני לא יכולה לומר שהבריאות מחייכת לי אבל ההתעלות המחשבתית והנפשית מנצחת מבחינתי וזה עוזר לי להתמודד וגם עזר לי להתמודד בהחלמה הראשונית שלי שכמו שאת יודעת היא אף פעם לא קלה. אבל אני יכולה להוסיף ולומר שככל שאת מתחזקת עם הרגלים בריאים הגוף שלך מתחזק כמה שהוא יכול ונהיה טיפה יותר קל... בכל אופן אני שמחה שאת נלחמת ולא מוותרת אני מקווה שתצטרפי אלינו אני חושבת שיש לנו הרבה כלים לתת לך אם את מתקשרת תאמרי שהגעת מהפורום המון אהבה :-)

תודה רבה הילה, תשובתך מחזקת מאד... האם תוכלי לפרט מעט מיהו יגאל, מהי שיטת הטיפול שלו וכו'. האם הוא קשור לקופת חולים מסוימת או מספק טיפול פרטי? המון תודה, לולה

היי הילה והיי כולם. התחלתי לכתוב כאן בסוף בשנת 2003. אבל באופן חלקי. אז המצב שלי לא היה היה טוב. אבל מצאתי את הכוחות להמשיך הלאה. מידי פעם, כמדריכת חדר כושר הסברתי לכם כמה מסוכן לאכול מלפפונים יום שלם ולהתאמן אח"כ. המחזור שלי כבר חזר, וכמובן כפי שכולכן יודעות יש תקופות של אכילה בריאה ויש תקופות של אי אכילה. כרגע אני בתקופה של אי אכילה וירדתי 10 קילו. אני לא מתרגשת מזה כי אני יודעת שאני יעלה הכול. אני וחבר שלי גרים ביחד כבר שנה ואני רוצה להתחתן ולעשות ילדים. וברוך השם מחזור עדיין יש לי. אני חושבת שעצם העבודה שאנחנו יודעות מה אנחנו יכולות לאבד בחיים בעקבות הפרעות אכילה, קצת מאזנת אותנו. אני למשל הפסקתי עם המשלשלים. והפסקתי להקיא כי חבר שלי דרש ממני והוא לא היה צריך לבקש פעמיים. למרות שלגוף שלי מאוד קשה לעכל לחם ובשר ושוקולדים גרנולה וקורנפלקס.בדר"כ כלל שאני אוכלת מנת אוכל שהגוף לא רגיל אליה, אני מקיאה אח"כ, אני לא גורמת לעצמי להקיא, פשוט יש לי בחילה והגוף עושה את העבודה שלו לבד. אני מאוד מאושרת מעצם העובדה הזאת. למה? כי בסופו של דבר אנורקסית או בולימית תמיד תישאר אנורקסית ובולימית וזה הסוד. לא משנה עם נעלה חזרה למשקל תקין ונקבל מחזור ונלבש מידה 38-42 ונביא ילדים וננהל קריירה. תמיד בראש יתרוצצו המחשבות הטורדניות. לי למשל הן התרוצצו שנה ואז שוב פצחתי באי אכילה. אבל אני כבר יודעת מה הולך להיות, אני אחזור לאכול שוב. כי זה המעגל, ככה הוא עובד. אחותי ואני, שתינו אנורקסיות, היינו לפחות, אני גם הייתי מקיאה כול הזמן. היא היום מסיימת צבא, ואני מתחילה לימודים אקדמאים. שתינו עם הראש קדימה, מנסות להסוות את העובדה שהיינו שלד לפני כמה שנים. תמיד שאני לא אוכלת אני מתקשרת אליה ובוכה: "זה חוזר..זה חוזר" והיא אומרת לי : "עדי תלחמי זה לא שווה את זה, את רוצה לאבד את הבית שלך? את הרכב? את החבר?" שאני באה לבקר את ההורים פעם בחודש, אני באה כמה קילוגרמים פחות. באופן קבע, ככה זה. ואחותי, היא כבר יודעת אבל שותקת. לפעמים, אני רואה אותה חצי ממה שהיא הייתה, ואז אני יודעת שגם היא נאבקת בזה. וזה המכנה המשותף של שתינו ושל אלפי נערות שחלו בהפרעות אכילה, אנחנו נאבקות יום יום עם המחשבות, על המשקל. אנחנו מנסות לשמור על המחזור. וכן, אנחנו נופלות, אבל אנחנו נקום. אני מתחילה ללמוד תואר העוסק בבריאות הנפש, ומיותר לציין שאחותי מתחילה פסיכומטרי על מנת להתקבל לתואר הזה גם. אני יודעת שאנחנו נעזור לנערות ונערים שמתמודדים עם הפרעות אכילה.

עדי יקירה, אם היית פה לפני שנתיים אז בוא נאמר כי את זוכרת אותי. בכל מקרה משהו מעוד ציני- הכל האחים ואחיות שלי יש ה"א לא רק אני ואחותי אבל לפני שנתיים אני ואחותי היינו במצב גרוע לא פחות משתיכן. היום אני השמנתי בטרוף חזר המחזור , סטרואידים והשד יודע מה. אבל אחוי נשארה רזה כפי שהיא ובכל פעם גם כן היא כמה ק"ג פחות אבל אין לנו מה לעשות.... בכל מקרה אני שמחה גם שאת ואחותך חושבות על העזרה, נתינה והשלמה עם המצב. עוד דבר אני חשבתי על זה לפני כמה ימים אם באמת אפשר לילחם מן ההפרעה ולצערי הרב את צודקת אנורקסית תשאר אנורקסית ובולמית תשאר בולמית גם היא תגיע למידה 42 היא בסוף תחטוף ג'ננה ותעשה צומות, תקח משלשלים זה סבב החיים שלה. אבל כל אחד הוא אינדיבדואלי לחלוטין ויכול להיות חריגים שההפרעה היא מקרה של גיל ההתבגרות וזהו זה עובר... עוד דבר בקשר לזה שאת הפסקת לקחת משלשלים ולהקיא וכ"ו לדעתי זה טיפשי לחלוטין שאת לא עושה את כל הדברים האלה בגללו עשי זאת בגללך כי כל ריב קטן כל פיפס את תקחי משלשלים ותצומי עד שתגיעי למשקל 27 תהיה גוש עצמות ותמותי. אני יודעת את זה בוודאות כי לפני שנתיים הייתי כחודש לא הקאתי ולא לקחתי משלשלים וכ"ו ואפשר לומר לך משהו - עשית זאת בגלל בחור שהתחנן אליי ובגלל זה שנאתי אותו כי בגללו להפסקתי את הסיפוק שלי אוחרי אפילו פות מחודש חזרתי וירדתי בחודש כ10 קילו! את כל מה ש"עליתי" ירדתי יותר. לכן עשי זאת עבורך ולא עבורו ואני יודעת את זה חבר שלי אסר עליי לקחת משלשלים ולצום ובכל פעם שהוא בא אליי עושה לי "סדר" בחדר ואם הוא מוצא הוא זורק אותם לשירותים ומאיים עליי בכל פעם לא לקנות אבל ביניינו הוא רואה אתה החבילה סגורה ואל לקחתי אבל אני זקוקה לזה אצלי בחדר במקרה "חריג". בכל מקרה אני שמחה שאת רואה סופה של תקופה רעה. מאחלת לך הרבה אושר לך ואחותך אור ואהבה דניאלה

דניאלה אני הפסקתי להקיא ועם המשלשלים בשבילי ובשבילו כי האושר שלי זה האושר שלו והיאוש שלי זה היאוש שלו. וברגע שאוהבים מישהו ולא רוצים לאבד אותו מוכנים לוותר על דברים...אז אני ויתרתי על הנ"ל. ואני לא ראיתי את זה כצעד לרצות אותו, אני ראיתי את זה כצעד שמציל מערכת יחסים שמאוד חשובה לי, ואני לא אהיה שלמה בלעדיה. זה הכוח של אהבה אין מה לעשות. תודה דניאלה:)

השאלה היא - מה את עושה איתן? איך את רואה את העתיד שלך? ומדוע את מרימה ידיים במקום שיש בו עוד הרבה שטח להילחם?? אני מאחלת לך שתשני את הגישה שלך ושלא תמהרי להתייאש.

ב"ה אני יודעת שאת ואחותך תגיעו למקום טוב יותר ואני יודעת שזה תהליך ולעיתים חלק מתהליך ונאמנות לו הוא גם ליפול. הוא גם לחזור לאחור... אבל בלי לדעת קיצוניות לא ניתן להבין שהאמצע הוא האיזון ולעיתים כדי להשאר בו חייבים להבין ולדרוך בשבילים רבים שלא בהכרח וכמעט תמיד ההגיון חסר בהן אני מאחלת לך שתצליחי וכמו שתמיד אמרתי לך גם אז ועודדת אותנו המון וזה נפלא ואם לעודד אז אעודד אותך בלהמשיך ולשמוח על כל מה שכן השגת ... ואין דבר כזה "תמיד"... תוציאי את זה מהלכסיקון שלך כי אף אחד לא יודע מה מחר מה עוד רגע ..אז עזבי את "התמיד" כי לקבוע שזה יהיה תמיד זה בעצם לא לתת צ'אנס למשהו אחר לקרות ואת לא יודעת וגם אני לא יודעת אבל את בתהליך וכמו שלי קרו דברים שלא ציפית להם כך יקרה גם לך ומאחר ואת מבינה בתזונה זה משמח אותי כי את יודעת איך הגוף עובד ויש הרבה בנות שיש להן הפרעות אכילה ואינן מבינות בכלל על המערכת המטבולית שלהן ואת כן וזה המון. יום אחד זה יסתדר לך בהבנה ומעל הכל ביישום חיבוק יחזק חזק המון אהבה :-)

האמת שאני אוהבת שאני רזה אבל זה לא אומר שאני סובלת מהפרעות אכילה אני כן מרגישה אשמה לפעמים אחרי שאני אוכלת אבל לא בגלל שאני מפחדת להשמין אלא בגלל שאני מפחדת שיעיק עליי האוכל אין לי מושג איך זה התחיל,אני פיתחתי את הפוביה הזאת בהדרגה לפני שמונה שנים ואני לא יכולה לתאר לעצמי מה אני יעשה עים אני יקיא

ב"ה בטוח קרה משהו... סתם לא מפתחים פובייה "כי בא לי לפחד" תחשבי מה גרם לזה... ונראה לי שאת קצת קצת בהכחשה סה"כ הסימפטומים עדינים אבל עדיין מייצגים סוג של הפרעת אכילה... תחשבי על זה..

לפני שמונה שנים אני הקאתי וזה לא היה ביג דיל כעבור כמה חודשיים אני עשיתי הרדמה מלאה כי היו לי בעיות בשיניים אני זוכרת באותו יום של ההרדמה אני שמעתי שאנשים אמרו שמקיאים אחרי ההרדמה ואני שאלתי את הרופא המרדים עים אני יקיא והוא אמר שכן וכעבור שנייה נרדמתי מההרדמה ומאז לאט לאט הפוביה שלי הרחיבה אני לא הקאתי מההרדמה אבל אפילו עים אני הייתי מקיאה אני לא הייתי מגיבה כמו שאני יגיב היום עים אני יקיא אני פשוט הפכתי את הפחד הזה למשהו עצום שהורס לי תחיים אבל אני לא מוכנה ללכת לפסיכולוג

אני סובלת מאמטופוביה(פחד מהקאות) אני לא חושבת שאני שמנה עים כבר אני רזה אבל הפחד הזה שיש לי מהקאות נורא מפריע לי אני אוכלת רק כמויות קטנות של אוכל,ולא אוכלת אחרי השעה שמונה בערב בזמן האחרון אני שמתי לב שירדתי 3 קילו במשקל הרבה פעמים אחרי שאני אוכלת אוכל כבד אני נורא דואגת שאני יקבל בחילות והקאות רציתי לדעת עים זה סוג של הפרעת אכילה?

ב"ה אני מציעה לך לפנות לפסיכולוג קוגנטיבי התנהגותי מומחה ולבדוק יחד עימו ממה נוצר הפחד הזה על אחת כמה וכמה אם זה מפריע לך להזין את עצמך טוב.... אני זקוקה טיפה ליותר מידע כדי לדעת אם זה באמת הפרעות אכילה כמו למשל... את אוהבת להיות רזה?. אם תשמיני תקחי את זה קשה ממש? האם יש לך מחשבות על אידיאל גוף מסויים שאת רוצה ליישם?... אם את אוכלת טיפה יותר את מרגישה אשמה וכמו רצון להכות על חטא? יש עוד שאלות רבות אבל אלה הן שאלות שבד"כ אם התשובה להן חיובית כולל יישום מצביעות על כך שיש הפרעת אכילה אם את נמצאת שם סביר להניח שאת לוקה בהפרעת אכילה כלשהי.. מה הסיבה לפחד? את יכולה לזהות מה גרם לפחד הזה מלכתחילה....כמו למשל ..נחנקת פעם מהקאה??... אשמח על כל עדכון כדי שאוכל לעזור לך המון אהבה :-)

לדעתי הפחד שלך הוא מאובדן שליטה על גופך פלוס רתיעה מכל אי הנעימות שנלווית לפעולת ההקאה. ובכל זאת הייתי מעמידה לך שתי שאלות חשובות לחשוב עליהן עם עצמך: 1. איך הרגשת כשגילית שירדת 3 קילו במשקל? האם אהבת לגלות את זה? האם נדלק בך קול שרצה עוד, או שהרגשת קצת לא בסדר עם זה? 2. מה הביא אותך מלכתחילה לכאן, לפורום הפרעות אכילה? אז כמו שכתבתי - אני לא חושבת שכאן מדובר על הפרעת אכילה, אך עם זאת יש פוטנציאל להידרדרות, משום שהפוביה הזאת גורמת לך לא לאכול ולאבד משקל, ואובדן המשקל עלול להכניס אותך לסחרור שקשה מאד להיחלץ ממנו. הישמרי לך וחפשי טיפול שישחרר אותך מהפוביה המלחיצה הזו.

אני הייתי בולימית קצת מעל שנה, ועכשיו אני במצב יותר טוב, כבר תקופה מאוד ארוכה לא מקיאה אבל עדיין מאוד אובסיסיבית למשקל שלי ולמה שאני אוכלת, ולפעמים יש לי "בולמוסים קלים" רק שהפעם הם משמעותית יותר סבירים ולא כוללים כמויות אוכל לא שפויות אלא כמויות אוכל שלא מתאימות לדיאטה שאני נמצאת בא. לאחר "בולמוסים" כאלה אני מרגישה רע, ואני מרגישה אכזבה מעצמי ומכוח הרצון שלי, אך אני לא נוקטת פעולות היטהרות ובטח ובטח שלא הקאות. תוך כדי המחלה הייתי מטופלת אצל תזונאית שעזרה לי מאוד ולימדה רבות על אוכל ואיך אפשר לשפר את משך הזמן שנשארים שבעים ודברים נוספים. בעקבות זה החלטתי שזהו מקצוע שמאוד מעניין אותי, ומאוד יכול לעזור לאנשים ולהעניק לי סיפוק ולכן החלטתי להיות תזונאית, אני רשומה כעת לשנת הלימודים הקרובה ללימודי מדעי התזונה באוניברסיטה העברית. שאלתי בעצם היא האם זה בריא להכניס את עצמי למקצוע שכל מהותו היא אוכל כאשר יש לי עבר של הפרעת אכילה וכבר ככה אני נותנת דגש רציני מידיי לאוכל בחיי, או שלהיפך שזה רק ילמד אותי איך לאכול בריא ואולי בזכות ההעבר שלי רק יעשה אותי תזונאית יותר טובה ואמפתית? אשמח מאוד לעצותכם כי אני חייבת לסגור את הפינה הזאת לפני שאני אתחיל ללמוד בלב שלם. המון תודה מראש

גם אני חושבת שזה תלוי בך, או, יותר נכון - בטיב ההפרעה הנמצאת בתוכך. באופן עקרוני הייתי אומרת שייטב למופרעי אכילה בהווה או בעבר להתרחק מכל התעסקות באוכל ולמלא את זמנם בנושאים אחרים. גם כך טמטומי האוכל מחוללים "שמות" בראשינו, אז כדאי להתרחק אם אפשר. אך מן הצד השני - אין זה מן ההכרח שזה יפעל תמיד לרעה. יכול להיות שדווקא הלמידה המדעית של הנושא תרביץ בך חוכמה ותעניק לך כלים אפקטיביים להתמודדות טובה יותר. אני מכירה חולות לשעבר שהתאוששו ולמדו תזונה קלינית וגם נטורופתיה. אני חושבת שאת צריכה לשבת עם עצמך ולחשוב טוב-טוב למה בעצם את רוצה ללמוד תזונה- האם זה בגלל הידיעה שהידע שתצברי במהלך הלימודים יעזור לך יותר "לשחק" עם עצמך ולשלוט במשקל גופך, או בגלל שאת באמת רוצה להיות בריאה יותר ולשקם את עצמך? חישבי על זה. ובהצלחה!

הי... אני כלכלך מזדהה איתך ,כי גם לי יש המון רצון ללכת ללמוד זאת ,בעיקר כי יש לי צורך לעזור לבנות אחרות .אני מאמינה שנקלעתי למחלה המזעזעת הזאת לא סתאם,אני רק מאוד מקנה בך כי אנני בריאה- (משתדלת לעזור לעצמי אך זה לא תמיד עוזר.) את נשמעת בחורה אינטיליגנטית, ויודעת מה שטוב לה. לכי לפי האינטואיציה שלך את תצליחי! בעיקר אים את באה ממקום של לתת מעצמך, ולסייע ,כי אחרת סיבה שלא תצליחי -ובקשר להיתעסקות עם אוכל:אני חושבת שכך או כך את תתעסקי עם המשקל שלך, אז בדרך החדשה את מקנה לעצמך כלים נכונים להיתמודד ובשביל להבין את המערכת, וכמה ניזוקה היא באמת מהבולמיה יש לי דבר אחרון להגיד,אני ממש מקנה בך... תצליחי ותעסי חייל! אורית.(אשמח לדעת אם סייעתי לך)

ב"ה אני יכולה להעיד על עצמי שלבחור לעזור לאנשים לאור הסטוריה כמו שלי היתה החלטה לא פשוטה בכלל אבל יחד עם זאת חזקה ממני. זה בהחלט עזר לי לעמוד מול התחייבות שלשם אני לא חוזרת . אני כן מודעת שיש בנות שזה יכול לגרום להן תוצאה הפוכה ועל כן אני מציעה לכל אחת מכן לשאול את עצמה אם היא באמת מוכנה לזה בדיעבד עשיתי רשימה של בעד ונגד... העליתי כל מיני אפשרויות שלא חשבתי עליהן וניסיתי באמצעות סימולציה לראות כיצד אני מגיבה למצבים ולסיטואציות שיכולות מן הסתם לקרות ולהעמיד כל אחת מכן במצב רגיש למדי ואף לגרום לנפילה... נסו לראות טרם זה קרה איך אז תגיבו...ואם יש צל של ספק שהמקום החזק והמנצח הוא נפילה כנראה וסביר להניח שלא כדאי להתעסק עם זה בשלב זה בחייכן אלא לדחות ולחכות שכל אחת מכן תתחזקנה עד שתרגיש שהיא יכולה לעמוד במבחן כי זה בפרוש להתגרות במשהו שיתכן ויהיה חזק מכן או שאתן תהיינה חזקות מעליו ועל כן הלוואי... בכל אופן לא הייתי מקדימה את המאוחר ובהחלט נותנת לזה זמן על אחת כמה וכמה אם אתן מרגישות בטיפין של טיפין מעורערות ביחס לעניין... מקווה שזווית ראייה זו תעזור במשהו ובעקר לך שרון.. אגב.. אולי שווה לך לשקול להצטרף לסדנא שלנו באוגוסט... אם את רוצה פרטים מדוייקים את יכולה לפנות ליגאלי בטלפון0544622737 תגידי שאת מהפורום המון אהבה בהצלחה