פורום פסיכולוגיה קלינית

פניה זו מופנית לאנשים המתמודדים עם בעיות בעלות מאפיינים נפשיים, אך למרות כך הם מרגישים שייכים לחלוטין לחברה הרגילה. (ולא לקבוצות של נפגעי נפש) חשוב לקרוא פניה זו כולה. במובן מסויים אפשר לחלק את בני האדם המתמודדים עם בעיות הנובעות מהנפש והדורשות התערבות טיפולית, לשלושה קבוצות: קבוצה ראשונה: הם אנשים הנחשבים "בריאים" אך יש להם קושי בהתמודדות עם בעיות החיים היומיומיות הרגילות והבנליות, יש להם בעיות תקשורת בין אישית, בעיות היומיום "כבדות" עליהם, בעיות היומיום סוחטות אותם רגשית ונפשית ובשל כך הם נזקקים לתמיכה ולסעד של אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, כגון: פסיכולוג או פסיכיאטר. אנשים אלה אינם סובלים ממחלה או הפרעה נפשית מוגדרת, אלא מתקשים בבעיות תקשורת והתמודדות של החיים "הרגילים". קבוצה שניה: הם אנשים המתמודדים עם הפרעה "הנמצאת" אי שם בנבכי הרובד המנטלי שלהם, ההפרעה היא הפרעה מוגדרת מבחינה מקצועית, היא בעלת שם מוכר, היא מקשה עליהם את החיים, גורמת להם סבל לא קטן, ומצריכה אותם בד"כ לטיפול נפשי שלפעמים כולל גם טיפול תרופתי. אנשים מקבוצה זו, מסתירים בד"כ את הפרעתם מעיני הסביבה, והרגשת השתייכותם האישית-חברתית היא לחברה הבריאה, (או: "הבריאה"). למרות שהם סובלים מהפרעה "עם שם" ברור, בכ"ז הם אינם רואים או מחשיבים את עצמם שהם חולי נפש או נפגעי נפש בשום פנים ואופן. בד"כ, אנשים אלה משולבים כמעט לחלוטין בחברה הרגילה מבחינת קשריהם החברתיים, מבחינת היחס אליהם, מבחינת העבודה, הלימודים, מילוי תפקידים וכו'. אנשים מקבוצה זו, אינם משתמשים לרוב במונחים המקובלים בעולמם של חולי הנפש, הם אינם חושבים במונחים כמו למשל: "הם"-הבריאים, ו-"אנחנו"-החולים, וכדו' משום שלמרות שהם מתמודדים עם הפרעה הנחשבת כהפרעה נפשית, למרות התמודדותם הקשה עם ההפרעה, בכל זאת אנשי קבוצה זו רואים עצמם כחלק בלתי נפרד מהחברה הרגילה, וזה מתבטא בכל הווייתם. בקבוצה זו ניתן למנות: את המתמודדים עם: חרדות, פוביות, חרדה חברתית, אגורפוביה, התמכרויות, הפרעות אכילה, הפרעות קשב, OCD, טורט, טריכוטלומניה, ועוד. הקבוצה השלישית: הם אנשים המתמודדים עם הפרעות/מחלות נפשיות "קשות" יחסית. אנשי קבוצה זו מנותקים ברבים מהמקרים מהחברה הרגילה, יש להם הרבה מסגרות חברתיות נפרדות וייחודיות להם, יש עבורם מסגרות דיור המיועדות אך ורק להם, הם רואים עצמם כחולי נפש, (בין שיאמרו זאת בגלוי ובין שלא יצהירו על כך בגלוי) הם משתמשים כלפי עצמם במונחים כמו: נפגע נפש", "חולה נפש", וכדו' הם רואים את החברה הרגילה, "הבריאה" כ-"הם" ואת האנשים החולים במחלות נפשיות כ-"אנחנו החולים" וכו'. אז מה באתי להגיד כאן? אני רוצה להגיד בפניה זו שאנשי הקבוצה השניה נמצאים למעשה לא פה ולא שם. מצד אחד הם קשורים חברתית בכל הווייתם עם החברה הרגילה, אבל, מהצד השני הם מתמודדים עם הפרעה שבהרבה פעמים היא לגמרי לא קלה, גורמת להם סבל רב והם מתאמצים מאוד להסתירה מעיני סביבתם, כך שהקושי שלהם בהתמודדות רק עולה. מצד שני הם אינם רואים עצמם מזוהים או משתייכים מבחינה אישית וחברתית, לחברתם של חולי הנפש מהקבוצה השלישית. לחלק מהמתמודדים עם ההפרעות השייכות לקבוצה השניה, אין ארגונים הדואגים לאינטרסים שלהם. לאנשים מקבוצה זו יש צרכים רבים השונים גם מצרכיו של אדם שאינו מתמודד עם הפרעות נפשיות כלשהן, אך מצד שני הצרכים שונים לחלוטין מהצרכים של אנשים מהקבוצה השלישית. כמי שמתמודד בעצמי עם הפרעה השייכת לקבוצה השניה, אני חש מאוד את הקושי והבדידות הנובעים מכך שאין ארגון גג שיכלול תחת חסותו את מת מודדי כל ההפרעות מהקבוצה השניה, ידאג לצורכיהם הייחודיים, ידאג לשנות קונספציות חשיבה ותפיסה, יפעל לשינוי יחס הציבור לבעלי סוג זה של הפרעות ויפעל בעוד מישורים רבים הנצרכים להם. אז אני פונה לכם, מי שמרגישים הזדהות עם מה שכתבתי כאן: האם יש מישהו שמה שאמרתי כאן מדבר אליו? האם יש מי שמרגיש את הפרובלמה שהבעתי כאן? האם יש מי שמוכן להיות שותף בהקמתו של ארגון גג כזה? כדי להקים ארגון רציני שיפעל ברמת ההסברה, הדאגה לאינטרסים והתמיכה צריך לפחות עשרה אנשים רציניים המוכנים לפעול למען מטרה זו. מי שרואה עצמו מתאים ומוכן להיות שותף במשימה זו, מוזמן לכתוב לי לכתובת: [email protected] אם יש לכם שאלות, תמיהות, תהיות, הזדהויות וכו' הציגו אותם כאן ואשמח לענות. בברכה

שלום, אתה שואף להקמת ארגון גג שיפעל ברמת ההסברה בעיקר? לאילו אינטרסים אתה מתכוון? האם אתה מתכוון להקים ארגון בעל אופי התנדבותי?

organ10 שלום החלוקה שלך מאוד לא מקובלת עלי הקבוצה השניה כמו שאתה קורא לה מתחלקת להרבה מאוד תת קבוצות יש בה אנשים שעברו אירוע חד פעמי של דיכאון ובאמצעות טיפול תרופתי מצבם השתפר באופן דראמטי. בהרבה מקרים איכות חייהם טובה בהרבה מאנשים שלפי השקפתך משתייכים לקבוצה הראשונה הנמצאים בסכסוך מתמיד עם סביבתם או שוכבים על ספת הפסיכולוג אחת לשבוע. יש אנשים ושוב לפי השקפתך ששייכים לקבוצה השניה ובאמצעות טיפול קוגנטיבי או טיפול משולב מתגברים על פוביות חרדות ו ליקויים אובססיביים כפייתיים (OCD) האנשים שטיפול עוזר להם ואיכות חייהם משתפרת לא זקוקים לארגון ופורום כמו הפורום הנוכחי עוזר להם חלק גדול מאלה שלפי השקפתך משתייכים לקבוצה השנייה נמצאים מבחינה נפשית בזבל כי הם לא רוצים לשמוע על טיפולים פסיכותרפיים בטח שלא על תרופות הם יגידו לך שהם לא ילכו לפסיכיאטר כי הם לא משוגעים והם בטח לא גולשים בפורום כי בעיני עצמם הם נורמליים. האנשים הלא מטופלים בטח לא זקוקים לארגון הערה : לא כדאי להשתייך לקבוצה השלישית שמקבלת דיור בהוסטלים וזכאית לקיצבת נכות כשפרצה מחלתי לא הסתרתי את קיומה מהסביבה הקרובה וכשהחלמתי לא היה צורך להזכיר אותה לאחר שזיבלתי בפורום אני מסכים אתך בנקודה אחת: טיפולים פסיכותרפיים צריכים להינתן חינם לכל מי שזקוק להם והמצב שטיפולים פסיכותרפיים לא נכלל בסל בריאות הוא בלתי נסבל תודה שאול

על סמך מה חילקת את 3 הקבוצות הנ"ל? זה נראה כמו 3 הקבוצות המרכזיות בפסיכולוגיה: נוירוזות. הפרעות אישיות. פסיכוזות. לרוב קל להבדיל בין הקבוצות... אבל לא תמיד. האם אתה מציג את הנושא מנקודת המבט של הסובייקט נטו, או שמה נקודת מבט מעורבת? כי ההרגשה של הסובייקט אינה קבועה, בעיקר בקבוצה 2 (הפרעות אישיות)... לפעמים ה"השתייכות המנטלית" היא אל החברה ה"נורמלית" ולפעמים אל החברה ה"חולה"... ואז מה קובע?

הדף הזה נכתב ע"י בחור ששמו שלומי בפורום של וואלה. אני לא משוכנע שהוא ממש מתמצא בפסיכולוגיה אבל כוונותיו טובות ודי מובן שמרגיז אותו להכלל בקטגוריה של "חולה נפש" כאשר הוא סובל "מהפרעה בלבד" למרות שלא יעזור כלום הפרעות הנפש הללו הם מחלות נפש לכל דבר! אבל הוא צודק במאה אחוזים שזוהי קבוצה ייחודית שנופלת "בין הכסאות" אנשים נורמלים לחלוטין מכל הבחינות שיש להם בעיה נפשית , צריכים להתאגד ממש כמו הנכים. היחס אל קבוצות שכאלו הוא יחס שנגזר מהיחס לחולי נפש פסיכוטיים. שימו לב שבמאבק הנכים ,הנכים -הם שמייצגים גם את חולי הנפש שנדחקו לפינה. רק דבר אחד קטן לא נלקח בחשבון , שכולם אנשים רגילים מכל שאר הבחינות ויש להם הרבה יותר מה להפסיד מאשר להרוויח ע"י חשיפה. בכל מקרה, הוא עוד לא טיפס ממש גבוה אז לא צריך סולם.

שלום לך, הרעיון של הקמת קבוצת תמיכה הוא רעיון מבורך כשלעצמו. גם כאן בפורום אנשים (מכל הקבוצות שציינת) עוזרים זה לזה, או לפחות מנסים לעזור. יחד עם זה, אני חש מאוד לא בנוח עם הצעתך, משום שהיא רוויה דעות קדומות ואני חושש שאם וכאשר תצליח לאגד ארגון כלבבך, תמצא את עצמך יותר מנדה אנשים מאשר מרכיב קבוצה. באשר לקבוצה הראשונה שאתה מזכיר: ברגע שאדם פונה לאיש מקצוע אפשר (לא הכרחי) לתת לו אבחנה כלשהי, שמהר מאוד תעביר אותו לקבוצה השנייה לפחות עפ"י המיון שלך. בד"כ לא מקובל לעשות זאת, אך לאנשי מקצוע יש יכולת למצוא אבחנה מתאימה גם עבור אנשים מקבוצת "האנשים הבריאים", הראשונה על פי סיווגך. באשר לקבוצה השנייה, עפ"י סיווגך, אינני מכיר אותך - אולי אתה מסתיר את בעיותיך ואולי לא - אך חלק גדול מהסובלים מהפרעות נפשיות "קלות" יחסית, שאתה מונה בקבוצה השנייה, אינם מסתירים זאת ויש להם חברים מכל הקבוצות. אני מבין את הקושי שלך להיות עם אנשים "בריאים" מדיי מצד אחד ו"חולים" מדיי מצד שני, אך החלוקה ל"חולה" ו"בריא" היא חלוקה שיצרה בסיס לסטיגמה חברתית ולתפיסה סטראוטיפית ומאוד לא סובלנית כלפי אנשים מכל הקבוצות שאתה מתאר. לדעתי, טוב תעשה אם בטרם תקים ארגון כזה, תקרא קצת על דעות קדומות ועל הדינמיקה של היווצרותן. להלן לינק לאתר נחמד בעברית בנושא זה: http://web.macam.ac.il/~avinoam/prejudice/open%20page.htm אני מקווה שהוא יעזור לך וליתר הגולשים להגדיר מחדש את הבעיה ולחשוב בצורה אחרת על דרכי התמודדות עימה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אתם לא יודעים כמה אנשים השייכים לקבוצה השניה נמצאים באויר, הארגונים הכלליים לנפגעי נפש לא דואגים לאינטרסים שלהם, מבחינה חברתית הם בבדידות גדולה מאוד, הם לא מרגישים שייכים לא לארגוני הנכים הכלליים ולא לארגונים לנפגעי הנפש. בסה"כ מה שתואר בהודעה הראשית שנכתבה זה תיאור המצב מהשטח, ללא שום אידיאולוגיה מקורית. אז אם המצב בשטח הינו מצב של דעות קדומות וסטיגמתיות, אז הרעון רק מנסה לתקן מה שאפשר בתוך המצב הטעון תיקון ממילא! הרעיון בהמוצע לא בא לקלקל כלום ולא לפגוע באיש. הוא בא רק לתקן! מי שלוקה באחת ההפרעות שע"פ ההודעה, הוא משתייך לקבוצה השניה, מבין טוב מאוד על מה מדובר, מי שלא לוקה בהפרעות אלה, לא יבין על מה מדברים בכלל! וכן איני בטוח שמטפלים יבינו זאת לאשורו. זה היה הסבר קל על מה נמצא מאחורי הרעיון.

אני בעד.הבנתי מה כוונתך . הבעיה היא שרוב האנשים במצב הזה , קשה להם להצטרף לקבוצה כלשהי.

ליבי כתב/ה: > > > > קודם חששת מזה שהטיפול התרופתי יהיה לצמיתות...עכשיו נראה שאתה > דווקא שואף לזה. > > ברור שקל ונעים כשאחרים מחליטים החלטות הרות גורל עבורנו, אבל גם > כך זה נראה - החלטות לטובתם של ה"אחרים" > > אם הגהינום עובר דרך התחמקות מהכרעות למה אתה מתעקש ללכת לשם? > > המצב שבו אתה נמצא הוא תירוץ לשילוב קטלני? > יש אלף מצבים שעוד לא חווית שיכולים להוריד אותך ביגון > שאולה...ואז מה יהיה? לאן תברח? > > ליבי שלום השיפור הדראמטי במצבי לא חל כשהתחלתי ליטול תרופות אלא ביום שהיה לי תיקול עם מישהי והתחלתי לבכות לפסיכיאטר שאני רוצה להתאבד כי החייים שלי בזבל. הפסיכיאטר ענה לי בדיוק באותו סיגנון שמצוטט למעלה והדברים שלו היו בערך כך "אתה לא תתאבד אתה סתם מפונק שמבלבל את המוח" מאותו יום הראש שלי התיישר ועליתי על מסלול נכון שום דבר לא שכנע אותי לקבל את המלצת הפסיכיאטר להפסיק את הטיפול התרופתי כמו הדברים הנוקבים והקולעים שאת אמרת לי בציטוט מלמעלה עלי לציין שאת בת עשרים פלוס ואני בן 47 ולמרות זאת את יודעת בצורה מדהימה לדבר עם פאציינטים בשפה של רופא שהוא סגן מנהל מחלקה האם הכישרון שלך לדבר עם חולים או חולים לשעבר ולאבחן דרך האינטרנט נובע מנסיון אישי??? תודה שאול

תודה על המחמאה... יש לי הרבה ניסיון בהמון נושאים שעברתי ושחוויתי אבל בתכל'ס - כמו שכתבתי בעבר בפורום...התאבדות היא בריחה ומי אמר שבמימד אחר יהיה לנו יותר טוב? (מכיר את הנאום של המלט?) אלכוהול ותרופות הן גם בריחה...כמו אקמול. אקמול נועד לשכך כאבים אבל הוא לא פותר את הבעיה...זה נעים וזה קל ומאד נוח אבל לפעמים הבעיה עמוקה הרבה יותר מהכאב ה"סתמי". התרופות שאתה לוקח הן על מנת לשכך את הכאב הנפשי ולברוח ממציאות קשה...וכתבת את זה בפירוש בהודעה...אבל המציאות רודפת אחרינו, וזו עובדה כי היא פשוט תחכה לך עד שתתפכח מהאלכוהול או עד שתפוג ההשפעה של התרופות. אז חבל אפילו להתחיל עם זה... צריך רק לדבר להיעזר ולהיתמך על ידי חברים שאכפת להם ממך, שחוו חוויות דומות וכאלה שפשוט רוצים להיות שם בשבילך...ועל ידי עזרה מקצועית זה פותר את הבעיות בצורה המהירה והבריאה ביותר בכל מצב... כתובת האי מייל שלי כאן אם תצטרך :-)

שלום, לי יש בעיה ביצירת תקשורת עם אנשים , לדוגמא כשיש חבורה של אנשים מהעבודה למשל , שעומדים ומדברים או צוחקים - אין לי מה לומר כדי להיכנס לשיחה . וכך גם בהרבה נסיבות חברתיות פשוט לא "חברמן" עלי לציין שאמי שהיא ניצולת שואה סובלת מאותה תופעה וגם אחיה. שמעתי שיש "מחלה" כזאת - קרובה לאוטיזם . תודה קובי

שלום קובי, במקרה הגרוע אפשר לראות בבעיה שאתה מתאר משהו שמזכיר פוביה חברתית או מופנמות. זו תכונת אישיות ולא הפרעה נפשית. אינטרוברטיות היא תכונה בעלת בסיס גנטי, אם כי ייתכן שלמדת אותה מאמך. אין לזה שום קשר לעובדה שאמך ניצולת שואה ובוודאי שלא לאוטיזם. זו תכונה במסגרת התכונות שאדם צריך ללמוד לקבל אצל עצמו. אם היא מאוד מפריעה לך ואם זה כל מה שמפריע לך, כדאי לך אולי לנסות סדנא ליחסי אנוש. כתוב לנו איך היא השפיעה עליך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ! ברצוני לשאול דעה ביחס לטיפול בשירות האוניברסיטאי. מפרטים שקיבלתי אצלם הבנתי שהמטפלים אינם פסיכולוגים מוסמכים אלא מתלמדים בפיקוח פסיכולוגים מוסמכים. שאלתי היא האם יש ואם יש - מהו ההבדל בין לשלם 100 ש"ח לפגישה שם, או לשלם 300+ ש"ח אצל פסיכולוג פרטי. בתודה, יהלי

שלום יהלי, בשירותי הייעוץ לסטודנט אכן פועל צוות גרעיני של אנשי מקצוע מוסמכים ואפילו בכירים, מעטים מהם מטפלים ישירות בפונים ורוב המטפלים הם מתמחים בדרגות שונות. גם במרפאות הציבוריות לבריאות הנפש של קופ"ח הכללית ושל משרד הבריאות המצב דומה. הואיל ולקשר מטפל-מטופל חשיבות גדולה בהצלחת הטיפול, זה לא בהכרח חייב להיות פחות טוב מטיפול פרטי, וכמו כן, יש לזכור שהם מקבלים הדרכה. עם זאת, ברור שלניסיון המקצועי ולידע של מטפל מוסמך יש תרומה לרמת הטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אובחנתי כסובלת מדיכאון חורף הטיפול שהומלץ לי הוא פרוזק וכן טיפול באור אני מטפלת בעזרת האור אך רוצה להפסיק עם הפרוזק כיון שהוא גורם לי לתופעות שאינן נעימות לי כגון:מעיין אפטיה אין רגשות,וכן דיכוי מיני. אני מורידה בהמלצת הפסיכאטר את מינון הפרוזק רציתי לברר איזה תרופות טבעיות יכולות לעזור לי כגון:ויטמין B רדיולה SAM תרופות של סולגאר שקראתי שיכולות לעזור במצבי דיכאון אשמח לכל מידע

שלום ענת, התחליף הטבעי היחיד לפרוזאק, שעמד במבדקי יעילות כמו תרופה רגילה, הוא היפריקום, אך גם בקשר לכך מומלץ מאוד להתייעץ עם הפסיכיאטר שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

יש אינטראקציה בין היפריקום ל תקופות מסוג פרוזק משרד הבריאות אסר את שיווקה וכששאלתי את הרופא על ההיפריקום הוא בכלל לא ידע על קיומה

בוקר..... אכן, תכול העיניים ומלח הארץ יצר קשר עם המתולתלת... (לא ממש לוהטת על גג פח.)... אבל- זה מריח טוב. שישי בערב .... האם תזמיני כבאית?? ביי צלצלי לי כשנוח ש נ ה ב

היי, איזה כיף לך......... "אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי....לא,לא...." מכירה את השיר? אני מקווה שכך יהיה גם אצלך. טפו...טפו...

I love you

מסתבר שכן...........

היי ענת בוקר טוב חמודה אני שמחה שאת כותבת בעיברית(עכשיו אני יכולה לתקשר איתך) למה את מרגישה כמו אוויר? מה קרה? ביי כוכבית

איך האוטו החדש ? אוטומטי ? איזה סוג ? תני לי לנחש, מרצדס !! לא , רגע, אני יודע: בי אם דבליו BMW נכון ? אז , זהירות בכבישים, יש הרבה נהגים פסיכים במדינה הקטנה שלנו, סעי לשלום והרבה הצלחה ביי

הי ענת, מה את עושה ערה בשעה ארבע בבוקר ? את לא מצפה שמישהו יענה לך בשעה כזו ? מה קורה אתך ? ,האם את מחפשת מסגרת . איך קיבלה אותך המשפחה ? מי יש לך כאן ? ספרי לנו הכל. מתים לשמוע עלייך. יום טוב ושמח שיהיה לך ביי

היי ענת ברוכה הבאה. את עדיין בג'ט- לג?? ש נ ה ב

שלומי:)) אני כאן!!! פשוט אני ניכנס פחות. ובד"כ גם עייף ולא מרוכז מספיק לענות:)) אני בד"כ עונה למיילים ניכנס ורואה מה חדש. וזהו:)) זה רק לתקופה קצרה:) שיהיה לך שבוע טוב:)) @-----)---- איתן

היי יקירתי... מזמן לא דיברנו... כמה שאני עייפה היום... ואל תשאלי איזה סיפור צמח לי בעין, בגלל אותה שערה מטופשת! את מרגישה כמו אוויר? אבל את לא!!!! זוכרת משהו שקשור למישהו אדיש...? ראית שלפעמים הדברים לא כפי שהם נראים... בקיצור... אני לא אמשיך עם השטויות שלי, כי העייפות מדברת מגרוני... והיא לא ממש חכמה...

הרה היי! סליחה שאני דוחפת ת'אף, אבל בתור פולניה אמיתית אני לא יכולה לעצור את הסקרנות: למה התכוון המשורר במילים "ענת פולניה"? אגב, אם גם את פולניה - את בחברה טובה... ((-: מותר לשאול אם את אכן פולניה? - כמובן שאת לא חייבת לענות... ביי ויום טוב! נזבורה נ.ב. אני בכלל-בכלל לא גזענית, וגם לא צוחקת על עדות, חוץ מאשר על העדה שלי שכרגע גיליתי מהי... ((-:

נטע והרה שלום ההתלבטות שיש לי לגבי המשך הטיפול התרופתי לא נובעת מהרגשה שהטיפול התרופתי עדיין חיוני אלא מהדרך שבה חונכנו לעשות לעצמנו חיים קלים דהיינו להתחמק ולא להתמודד זה נכון שנושא בריאות הנפש הוא נושא מאוד חמקמק ואין בדיקות דם שיכולות לתת תוצאות אובייקטיביות. תמיד אדם יכול להוליך את עצמו שולל ולפרש צל של משבר כסוף העולם וכאן אני לא מתכוון לאירוע דיכאוני . זה מאוד נוח שפעם בחדשיים אפשר ללכת לפסיכיאטר ולהיות בראש שקט שאתה לא צריך לעשות דיאגנוזה לעצמך ולכן אני נאלץ להרים את הכפפה כי לא תמיד אפשר להתחמק ממבחנים . אם אני אוריד מסדר היום את הפסקת הטיפול התרופתי אז במבחנים קשים יותר אני עלול לשלב אלכוהול עם סרוקסט אם לנשים הסרוקסט מוריד את החשק הרי לגברים הוא מאריך את זמן הזיקפה וזאת עוד סיבה לא לרדת ממנו תודה שאול

שאול, אתה אדם חושב. נכון שלפעמים צל של משבר יכול להתפרש אצלנו כסוף העולם, אבל מה זה משנה אוביקטיבית, הרי חשובות הפרופורציות שאנו לומדים בחיינו, ויכולתינו לחשוב ולהבין שהנה זה לא נורא וגם על זה נוכל להתגבר.. אני לא מדברת על דכאון. הרמת את הכפפה? נראה לי שאתה משנס את מתניך ומתחיל במשימה. אני מאחלת לך הצלחה, יש לך כוחות פנימיים!

קודם חששת מזה שהטיפול התרופתי יהיה לצמיתות...עכשיו נראה שאתה דווקא שואף לזה. ברור שקל ונעים כשאחרים מחליטים החלטות הרות גורל עבורנו, אבל גם כך זה נראה - החלטות לטובתם של ה"אחרים" אם הגהינום עובר דרך התחמקות מהכרעות למה אתה מתעקש ללכת לשם? המצב שבו אתה נמצא הוא תירוץ לשילוב קטלני? יש אלף מצבים שעוד לא חווית שיכולים להוריד אותך ביגון שאולה...ואז מה יהיה? לאן תברח?

לילה טוב, חינוך זה עניין אישי... יש שמקבלים אותו ויש שמתמרדים. אדם יציב בנפשו, לא יבלבל בקלות בין צל משבר לבין ארוע דכאוני... מה גם, שיש הבדל בין ארוע דכאוני לבין דכאון כרוני. לפי מה שקראתי ליבי ונטע הבינו את דבריך בצורה הפוכה... ויש עירפול מסויים במה שכתבת. אבל, אם הרמת הכפפה פירושה להתחיל ולהוריד במינון - אני חושבת שזו החלטה לא קלה אבל נכונה, ומאחלת לך המון הצלחה בחיים "ללא תרופות".

מה יש בה שגורמת לשברון לב ???

"האהבה, בעצם מהותה, היא אש רוחנית".... וזה בהחלט יכול לגרום לשברון לב... הדבר היחיד שיכול לגרום לשברון לב!!!

האדרנלין, הסערה הגדולה, עליה בלחץ הדם, דופק מהיר - סימפטומים גופניים לשברון לב. אבל אם הלב חזק והנשמה חפשיה נשארים מצולקים עד........הפעם הבאה.

כשהיא לא נכונה

האמת אין בה כלום - היא סתם השתוללות של כימיכלים במוח שמיועדת להתרבות מקביל לחלוטין לתקופת הייחום אצל חיות . כשאנחנו נכשלים במימוש יעודנו ... אאוצ' זה כואב! עד כדי כך שאין לנו הצדקה קיומית ("בעיניי הגוף שלנו") מקרים של נשים שחיכו "עד כלות" לאהובם , התאבדויות בעקבות אהבות נכזבות או פרידות. כל הנסיונות להעלות את האהבה לדרגות "רוחניות" בעלות "עומק" ו"מעבר" לרגיל זה סתם קישקוש אחד גדול. כמובן שהמשפטים האובייקטביים הללו יעוררו זעם אצל הרומנטיקנים. והאמת שגם אני לא אוהב את העובדות הללו אבל אני ריאלי. l love you hera

אני לא יודעת איך להתייחס למשפט האחרון, לאור כל העובדות שהבאת... :-))) אבל אני מקבלת את זה שאהבה היא המצאה מילולית אנושית לתאור יצרים חייתיים. כי אחרת לא היו שונים מהחיות בכלל... כן, כן - כל מי שיש לו בעיה עם זה מוזמן ללמד אותי... למה קשה לאנשים להבין, שהמין האנושי הוא גם סוג של חיה? אנחנו אולי נאורים יותר - ולאן זה מוביל? להרס העולם!!!!!

אהבה זה דבר מדהים וכמו כן אנושי. כשכל אחת מכן תמצא את האהבה האמיתית שלה,תבינו את כוונותי. זו הרגשה שפורחת בגוף , בלב שאין שני לה. היא משנה לך את כל זווית הראות לגבי העולם ובכלל לגבי החיים שלנו בפרט. העניין הכואב הוא: כשמתאכזבים מאהבה ונפגעים הכאב הוא כל כך חזק שזה נראה נצחי, נראה שלעולם זה לא יעבור ובאיזה שהו שלב כשבחורה כל כך פגועה מתחיל שלב הנקמה , השנאה הקו בין שנאה חזקה לאהבה חזקה מאוד דק אבל צריך להבין שאכן זה עובר זה עובר כשפוגשים את החלק השני שלך ואכן זה קשה, לא כל אחת מוצאת אותו כל כך מהר אבל בסוף מוצאת, אין ספק זו עובדה כך נוצרנו לכל סיר המכסה שלו. ולא יעזור צריך לדעת לא לוותר, לא להתיאש ייאוש מוביל להרס עצמי, חזק ביותר הרי מה , שגם אחת שאין לה אהבה וכביכול לא פגועה גם היא מיואשת מכוון שהיא מחפשת אהבה כל אחד ואחת זקוק לרגש המיוחד הזה, בלי זה אין המשכיות וכל אחת תמצא בסוף את החלק המתאים שלה ואז אתם תראו איך כל עולמכם משתנה לגמרי כולל הגישה אל תמהרו להסיק מסקנות מתוך ייאוש, לא היו חזקים עם תקווה גדולה בלב וכל מה שתיחלו לו יבוא ויהיה, אבל רק אם תיחלו לו, מחשבות שליליות מובילות אותך אל הדבר השלילי וזו עובדה תחשוב חיובי ותראה שיהיה חיובי , קצת סבלנות , קצת זמן אפילו שנראה כאילו הזמן נגמר ברגע שהכי לא תצפו לזה זה יופיע לכם פתאום בחיים זה הדבר הכי יפה וטוב שיש לנו, אל תוותרו עליו "ישועתו כהרף עין" לילי

למה אף אחד לא מגיב מה אתם לא אוהבים אותי? סתם תתיחסו אליי, מישהו לילי

אל תשכחי שכתבת "לכל אחת מכן" , אז חשבתי שאת כותבת רק לבנות. האם זה אומר שאת כבר מצאת את הנוכחי ? אני מקוה שהוא יהיה יותר רציני ! אבל אל תשאירי אותנו במתח ! ספרי עליו, ישראלי ? גבוה ? חתיך ? וכתבת יפה מאד וחכם ומהלב . וגם נכון. הרי כבר נאמר: אין חכם כבעל הנסיון ולך היה נסיון של אהבה נכזבת. יום נעים לך בהצלחה ביי

מה יש באהבה שגורם לשברון לב, את שואלת???? ובכן אהבה אמיתית. כוללת בתוכה את כל הרגשות והתכונות הנפשיות שקימות באדם. עצב,שמחה,שנאה,קנאה,חמלה,אושר ואת כל שאר הרשימה הארוכה מאוד:)) כשאהבה מתפרקת אחרי סערת רגשות גדולה. יש רגשות מסוימות שמקצינות לפעמים. כמו שנאה, כמו אכזבה. ושהרגשות לא נמצאות בפרופורציה המתאימה. אז ניגרם שברון לב. או תופעות אחרות שיכולות להגיע לידי התאבדות. הבעיה באהבה שהיא כמו אש, והיא דולקת כל הזמן. ושניכנסים בה בסערה היא מתפזרת ועלולה לגרום לשרפה. אי אפשר להגיד למישהו למתן רגשות. אבל אפשר לגרום לאדם ללמוד לשלוט מחדש במה שנפגע. להכניס דברים לפרופורציות המתאימות. @-----)---- שאלה יפה:) איתן

היי איתן, בחור כתב את זה שמו יוסי.

יש לך שני מיילים ממני

... אני אענה עליהם רק מאוחר יותר, כי עוד מעט אני מתקפלת מפה והולכת לראות "אוז"... אומנם זה רק ב - 00:05, אבל אני לא רוצה להלחיץ את עצמי כשאני עונה לך... אחרי "אוז" אחזור ואענה לך עליהם.

הרה - מקווה שאת עדיין כאן , אני הולכת לישון כי במצבי זה הפיתרון הכי טוב לעשות מחר ב - 11.00 בערך אקרא מה שכתבת לי . ( כשאת עוד תישני את שנתך שתיהיה ערבה לך )

היי משהו חשובבבבבב ש נ ה ב

שנהבוש, האם נוצר קשר בין הדב לחתלתולה על גג פח לוהט? נא עדכונך....

הדב זה סטנלי קובלסקי?? איך קראו לחתלתולה ??

שלום יש לי בן שעתיד לעלות לכיתהא' בשנת הלימודים הקרובה. בני מטופל מגיל צעיר במכון להתפתחות הילד ואובחן כadhd (היפר אקטיבי) כיוון שהיה לו איחור שפתי משמעותי מסתמן שהוא אף לקוי למידה. כל השנים עשינו הכל ונאחזנו בציפורניים בכדי להשאיר אותו במסגרת רגילה לא חסכנו כסף וזמן בכדי לאפשר לו לקבל את הטיפולים הטובים ביותר. עכשיו עם ההרשמה לב"יס ביקשו מאיתנו לשקול לרשום אותו לכיתה משלבת או לכיתה קטנה כלומר חינוך מיוחד.... ואני פשוט "נקרעת" מצד אחד זו יכולה להיות מסגרת מאוד מגוננת ותומכת עבורו ומאידך זו מסגרת מיוחדת עם כל הסטיגמות ולי (כנצר למשפחה פולניה ענפה) מאוד קשה עם זה.... מה גם שבמסגרות המיוחדות הילדים באים משכבות סוציואקונומיות נמוכות..ילדים עם בעיות התנהגות קשות...ואלו דברים שלא מאפיינים את הבן שלי. אני יודעת שכל החלטה שלי לא תהיה נקיה כי הסטיגמה מפריעה לי . האם אני צריכה להתגבר על התחושות שלי ולשים אותן בצד או שיש משהו בדברי?

שלום רב, כיתה משלבת היא כיתה רגילה, בבי"ס רגיל, עם מחנכת "רגילה" שיש לה הרבה הדרכה ותמיכה, באמצעות מערכת החינוך המיוחד. המערך הזה מטשטש או מונע את עניין הסטיגמות של בי"ס לחינ וך מיוחד. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מישהוא שמע על כזה יצור?

אולי לאקאן?

שלום לכולם, האם מישהו/י מכיר/ה פסיכולוג/ית דתי/ה, אבקש המלצה בדחיפות. תודה

מכירה בירושלים זה באיזור שלך?

שילה, אני מכירה מישהי, באיזה אזור את מחפשת?

היי נזבורה, איפה את? הכל בסדר? שלחתי לך אימייל, אני מאוד רצינית בקשר למה שכתבתי לך, תמיד זמינה עבורך באהבה כוכבית

היי חמודה! קראתי את המייל שלך היום בצהריים ועניתי בפירוט. אפילו התנצלתי על העיכוב בתשובה... ((-: פשוט הייתי אתמול במצב ממש על הפנים... בכל אופן מקווה שאת מרגישה טוב! אני כעת בעבודה (אכתוב לך במייל במפורט במה אני עובדת - כאן פשוט אני עלולה להיחשף...) - והקהל כל רגע בא ומפריע לי... נכון שהם חצופים, האנשים האלה, וצריך לגרש אותם? ((-: בכל אופן בערב, בעזרת השם, אכתוב לך שוב במייל. אני בדרך כלל נוהגת לענות מיד - גם בפורום וגם במייל. אם לפעמים תשובתי מתעכבת - אל ייאוש! אני חוזרת לכל המאוחר למחרת... כי בלי האינטרנט בכלל והפורום הזה (שפשוט מציל אותי, ואני רצינית!) - אני לא יכולה... ביי - ותרגישי טוב! שלך תמיד! נזבורה

היי יקירתי, אני קראתי את המייל ששלחת לי....עניתי לך עליו וכתבתי לך משהו חשוב..... מה שלומך? דאגתי לך מאוד לאחר שקראתי את המייל שלך..... יש לי המון סבלנות.....אני פשוט מאוד דאגתי לך...כשתיקראי את המייל שלי, אז תביני, שיהייה לך ערב נעים ביי כוכבית

מהו ההבדל בין פסיכולוג קליני לפסיכותרפיסט ? מבחינת הכישורים / השכלה, סוגי טיפולים המורשים לתת.

שלום בילי, השאלה נשאלה, ועניתי עליה, מספר פעמים: פסיכותרפיה היא טיפול ע"י שיחות. מוסמכים לעסוק בה רופאים פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאליים מתחום בריאות הנפש. הפסיכיאטרים הם בראש ובראשונה רופאים בהכשרתם הבסיסית ולכן מומסכים להתאים טיפול תרופתי והפסיכולוגים הקליניים מומחים באבחון בעזרת מבחנים פסיכולוגיים (אם כי כשמדובר בפסיכותרפיה מסתמנת מגמה להשתמש בריאיון יותר מאשר במבחנים גם בקרב פסיכולוגים קליניים). בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר קפלן שלום , האם תוכל להמליץ על מטפל / ת בשיטת ה- EMDR ? בתודה , אורנמי

שלום ד"ר קפלן הודיע אתמול על יציאה לחופשה בת שבוע. ידוע לי שהוא עצמו מטפל בשיטה זו. אולי כדאי שתפני אליו למייל הפרטי, ותשאירי נתונים. ביי ש נ ה ב

תודה.

יש לי בן כבן 25. סטודנט, חכם, משכיל ותקיף באופיו. כל חיי נתתי לו את נשמתי דאגתו לו מכל הבחינות ועד היום. מזה כשנה, הוא כל הזמן עונה לי בצורה עויינת, מתחכם, לא עונה לי שירות לשאלותי . אני מתה להיות כמו חברה שלו והוא גורם לו בגלל דיבורו האנטיפט להיות מרוחקת ממנו מבחינה נפשית. הוא כרגע יוצא עם בת והשאלה שלי היחידה במה עוסקים הוריה, או כל דבר הכי קטן- הוא מתקיף ואומר אל תתערבי זה לא עניינך. אני כלל וכלל לא נכנסת לו בנשמה, להיפך אני מדברת איתו ביממה משפט אחד - , אני מתה שיהיה פתוח אלי, אני מאד טיפוס נינוח, פתוח לא כופה מאומה עליו, אשת שיחה כמו שאומרים, עובדה עם שאר יילדי הם לא עונים לי בקריריות ובעצבנות וכיף לי להיות בחברתם., מה גם שהם גורמים לי להראות להם אהבה בשפה שלי. הבן הגדול מאד השתנה: כל הזמן תקיף, מריר, שחצן באופיו, היום הבהרתי לו חד וחלק: שאני מוכנה להיות חברה למי שמתנהג כמו חבר, ומי שלא מתנהג כמו חבר - אני תופשת ממנו מרחק וזה עלול להשפיע על הייחסים שלי איתו בעתיד: אם היה צריך עזרה, ביי סיטר, אעדיף להשקיע את כל כולי למי שנותן לי כבוד והם שאר יילדי. אני לא מפלה בייניהם- אך לצערי הוא מתנהג איתי כמו אוייב. בעלי מצדיק אותי ואומר שבגלל שאני רגישה וטיפוס מאד חם - כמה שפחות אדבר איתו הכי בריא בשבילי. הוא מרגיש שאני לא אוהבת אותו, כי אי אפשר לאהוב טיפוס קשוח, ועונה בצורה עויינת ואנטיפטית כלפי. לצערי, כואב לי מאד - אך אני מרגישה עקב כך - ניתוק רגשי מוחלט כלפיו. אני בגלל שהוא עונה לי כל הזמן בגסות, בלי חיוך, עם עצבים - אני מדברת איתו רק מה שצריך - בקושי בקושי משפט ביום. כולם מדברים איתי יפה, יילדי, בעלי , חברותי, משפחתי - ורק הוא עויין. האם למען בריאותי טוב אני נוהגת שאני תפשתי מרחק ממנו - אך אני לא מסוגלת לאהוב אותו כלל וזה עלול להתנקם בו בעתיד. אז מה עם אני אמא, צריכים לדבר אלי תמיד בהתנשאות,קרירות ובעצבים?אני טיפוס עדין מאד ורגיש - הבהרתי לו חד וחלק שזה התנקם בו בעתיד. הוא היה רציני ועצוב. מעניין, שלימי הולדת הוא דואג לקנות לי ולכל בני הבית מתנות יפות ויקרות. איך לנהוג, האם אני אמא רעה בזה שאני תופשת מרחק בגלל שהוא גס אלי, אני אני נוהגת טוב, מנ יהיה בעתיד, הוא גר אצלינו בבית בגלל נוחיות כלכלית, אין לו את האפשרות לעבוד ולהשכיר דירה, זה גם לא מקובל אצלינו עד אחרי החתונה. בניתיים אני גורמת לו שתיקה עזה, כי כואב לי וגם כדי להכאיב לו, הוא מביא את זה עליו.מה עושים האם מקרה זה נפוץ?

הי שרית, אכן מעציב ומתסכל. הוא מתנהג ככפוי טובה. את אומרת שזה התחיל רק לפני כשנה. זאת אומרת שעד אז כן היו לכם יחסים טובים ? האם קרה לפני שנה משהו שאת יכולה לחשוב עליו ? והכי חשוב: האם דיברת אתו בצורה נינוחה, לא עם טענות ומרירות אלא בצורה סקרנית ועניינית, בזמן שהוא נינוח, להבין ממנו האם הוא גם מרגיש שיש לו איזו שהיא טענה כלפייך, איזו מרירות ובעקבות מה היא הגיעה. אם יפתח אלייך, תוכלו לשפר את היחסים. אולי פינקת אותו יותר מידי ? בהצלחה לך ביי

שלום לך, אולי בנך מרגיש מתוסכל מהעובדה שהוא בן 25 ונאלץ לגור בבית עם הוריו? או שמא הוא מרגיש שאת חודרת לפרטיות שלו כשאת שואלת אותו שאלות על הורי חברתו, מה זה רלבנטי לגבייך? למה לא תתעניני איך היה היום שלו? תדברי איתו על המצב הבטחוני הקשה בארץ, תזהירי אותו שלא ילך לקניונים, שיראה שאת דואגת, אוהבת ושאיכפת לך ממנו. את יכולה גם להכין את האוכל שהוא אוהב, ולהגיד לו, תראה שחשבתי עליך ושאני אוהבת אותך. ילדים זקוקים כל הזמן לאהבה, וזה שהוא עצבני ועצוב מראה לך שיש לו לחצים ולבטים שהוא מתמודד איתם לבד, כי מסיבות שלו אינו מוכן לשתף אותך בהן. זה שאת שותקת ומענישה אותו בפרצופים חמוצים, ולא מראה לו חיבה, והגרוע מכל מאיימת עליו שזה יתנקם בו בעתיד, מראה על יחס תובעני וקשה ביותר מצידך כלפי בנך. בגיל 25 כשהוא לחוץ ואין לו כסף לבזבוזים, עובדה שהוא גר בבית, את עוד מעמידה בפניו איומים וכל מיני לחצים מיותרים. תצאי מזה. תלכי לקראתו. אל תשאלי אותו שאלות שהוא מרגיש שאינו רוצה לענות לך עליהן. תזרמי עם בנך ותגידי לו שאם הוא מדבר איתך או לא, את עדיין אמא שלו ואוהבת אותו. אני לא רואה את בנך ככפוי טובה, כי לדברייך היחס שאת נותנת לו הוא נוקשה וקר, ואת מחקה בדיוק את התנהגותו.

כשאנח חושבת לאחור \ הוא התחיל כבר בגיל ההתבגרות ועד היום וכל פעם זה נעשה יותר גרוע, הוא עונה בצורה אנטיפטית. לא פינקתי יתר על המידה, שתנהגתי רגיל, הוא עם ביטחון עצמי, תלמיד מצטיין-השקעתי בו הרבה, סטודנט מצטיין, קצין בעבר ביחידה קרבית בחי"ר ולא נעים לי להיות בקרבתו-נטו. דיברתי איתו והוכחתי אותו - והתגובה שלו היא את צודקת ושתיקה, הוא מאילו מצדיק אותי, מצטער והוא ממשיך להיות אנטיפטי אלי. גם אם הוא התנהג איתי בצורה חברית - אינני מסוגלת היום וגם בעתיד לאהוב אותו מכל המשמעות של המילה, שאר האחים שלו מכבדים אותי, אני מתה עליהם כי מגיע להם. מה לא מזיז לו שאני גם מראה לו עקב התנהגותו הקשוחה ריחוק? אמרתי לו (כי כבר לא יכולתי יותר והכי טוב לומר בפנים את הרגשות שלי מבפנים) שזה יתנקם בו גם אחרי שיתחתן. אמרתי לו: מי שיכבד אותי לפני שהוא מתחתן - כך אני יכבד אותו כפל כפליים אחרי שיתחתן (הרמז ברור?) - משרית.

הי שרית, אני רוצה לומר לך מנקודת מבט של בחורה בגיל הבן שלך וכן גם כסטודנטית שאני יכולה להבין אותו , אני לא חושבת שהוא לא אוהב אותך או שלא אכפת לו ממך , יכול להיות שהוא נמצא בלחצים (ויש הרבה לחצים בגיל הזה ) מנסיון .. . תנסי להבין הוא בניגוד לשאר ילדיך לא חושב שהוא צריך לשתף אותך ולספר לך וזה לגיטמי , בכל זאת את אמא שלו ולא חברה שלו , יכול להיות שהוא לא מרגיש נוח לספר לך או לשתף אותך במה שעובר עליו . אני חושבת שאת צריכה לתת לו זמן לעצמו ופשוט לא לשאול שאלות גם אם הם ניראות לך שיטחיות ואינופורמטיביות, פשוט על תשאלי ... אני חושבת שאת יכולה לומר לו שתמיד הוא יכול לפנות אליך עם כל בעיה ובזה תסגרי את הנושא . שלך ליאת

קשה לי מאד מאד לקבל אופי שונה משלי למרות שהוא בני ומבשרי מה עוד שאני יודעת שזה לא מגיע לי. אני דורשת ואצלי זה אופי בדם: יחס גורר יחס. בקיצור החלטתי למען הבריאות שלי ואולי גם להכאיב לו (שיראה עד כמה שהוא לא בסדר ועקב זה אולי הוא ישתנה..) אני בקושי אומרת לו שלום ולא מתעניינת בו כלל וכלל. אינני מסוגלת להיות שחקנית אולי משום שאני גם מאד פגיעה ממנו ולהיות פתאום נחמדה אליו למרות שאני א מ א. נתתי לו את כל נשמתי שהיה קטן - היום, עייפתי כי אני לא מקבלת פידבק. אני בטוחה ומבלי שליטתי מתי שאזכה שהוא יתחתן - הוא ירגיש זאת היטב . פה עזרה, פה ביי סיטר, תמיד תהיה לי העדפה לעזור לשאר בני אלו שכיבדו אותי לפני שנישאו - זה טבעי. מידה כנגד מידה. אני מאד מודה לך על תגובתך. אגב, מדוע אסור לשתף את האמא, מי הכי קרובה לילד אם לא אמו?, תענוג לשמוע איך שהוא מדבר עם חבריו, גם מרבה בשיחה וגם בקול נמוך, האם אני שווה פחות מהם, האם הם יותר חשובים ממני? אין דבר, אין דרך חזרה הוא יחטוף זאת בעתיד. אני יתן את נשמתי מי שעדין אלי, מי שעונה לי יפה. הוא כל הזמן מתחקם... - שלך, שרית

שרית האם את מזל סרטן? יש בדברייך הרבה סממנים לתכונות מזל זה. הרגישות, הפגיעות, הרצון במענה לרגשותייך, הנטירה, והסובייקטיביות. אני מבין את מועקתך הגדולה, לאורך כל הפורום. את מאוד רוצה בקרבתו כפי שאת רואה זאת, אך הוא מתנגד. הייתי קורא לזה "תאונה רגשית" שנוצרה מאי-הבנה הדדית. הלחץ משגע אותו, או שאולי יש לו איזו מרירות קודמת עלייך שלא היית מודעת לה. זה ממש משגע ואני אומר לך זאת כאדם שמבין זאת על בשרו (למרות שאני טלה עם מאפיינים סרטניים). זהו המילכוד. הכל בא מכל הלב, אך חוסר התאום ההדדי משבש את התקשורת וגורם את התאונות. יהיה צורך לעשות את המאמץ ולבוא לידי הבנה אובייקטיבית ביניכם. התבצרות בסובייקטיביות עלולה לגרום להמון זעם ומריבות קשות אפילו, שלא היתה כל כוונה להגיע אליהם. ממש כמו נהיגה ללא הסתכלות. חבל. מכל לב, עשי את המאמץ עליו המלצתי. ויבוא מרפא למתיחות האומללה והמיותרת הזו.

קלעת בול, אני במזל סרטן, אתה פשוט גאון, ואשתדל ליישם את מה שהצעת לי, ותודה רבה.

הבוקר קראתי במוסף סגנון במעריב שד"ר יוסי אברהם בכלל עשה את הדוקטורט שלו במנהל עסקים, והרקע הפסיכולוגי שלו הוא מפסיכולוגיה חברתית (תואר שני). ולא טיפולית-קלינית זה אכן כתוב בחלון שנפתח בהקלקה על השם, אך זה הפתיע אותי שכן לא בדקתי זאת קודם. למען הסר ספק מליבי, ובתור קוראת ותיקה כאן המתענינת מאד בתשובותיכם המקצועיות, ד"ר גידי רובינשטיין וד"ר אורן קפלן, האם אתם אכן פסיכולוגים קלינים מוסמכים ובתחום זה גם עשיתם את הדוקטורט? והערה לד"ר יוסי אברהם. לטעמי האישי יש בזה מן ההטעיה להציג את עצמך כאיש מקצוע בפורום מקצועי יחד אם תואר אקדמי שאינו רלונטי למקצוע (מכובד ככל שיהיה). למרות שלא הסתרת את האנפורמציה הרלונטית, קל מאד לטעות בהבנת קישוריך המקצועיים שבשמם אתה עונה בפורום. אני אינני נוהגת להציג את עצמי בתור ד"ר במקומות שאין לתואר משמעות רלוונטית, וגם אינני רואה את עצמי מוסמכת (או אף רשאית) לתת יעוץ פסיכולוגי, למרות שעשיתי דוקטורט בפסיכולוגיה קוגניטיבית (לא טיפולית). אולי זה ענין של טעם אישי.

האינפורמציה הרלונטית מופיעה לעיני כל. את זוכרת את המשפט המפורסם של דן בן-אמוץ מ"שלושה בסירה אחת"? "ירצו - יאכלו, לא ירצו - לא יאכלו". כל תשובה המתקבלת ממכובדי הפורום אינה תורה מסיני ולכל אחד מהקוראים יש אפשרות לישם אותה או לא. תסכימי איתי שיש כאן השקעה: המכובדים קוראים וטורחים לענות כמיטב יכולתם המקצועית. מגדיל לעשות ד"ר גידי רובינשטיין שעונה בפירוט ובתשומת לב. למה לא להגיד תודה ולהפסיק לבקר?

שלום אני אינני מתחבאה מאחורי כינוי שונה... לדעתי, דקדוקי עניות לא שייכים לכאן .אנשי המקצוע עונים לנו כמעט מיידית, על כל בעייה, כמעט בכל שעות היממה, לעומת פורומים אחרים, בהם אתה יכול "להתייבש" להגעת התשובה יותר משבועיים. מיותר לציין שהדבר נעשה בהתנדבות. השאלה שלי אלייך, הקוראה הותיקה בפורום-- מה הרווח המשני שלך מהערה זו? אנחנו- אנשי הפורום שאיננו דוקטורים, נהנים פה מכל רגע, זוכים לתגובות עניינות ולעיתים רחבות היריעה, הנכתבות עם הרבה אכפתיות ורצון טוב, ואנחנו נפתחים אחד כלפי השני וכלפי בעיותינו קטנות כגדולות. בשמי ואולי בשם חבריי, מאוד נשמח אם גם את, תהיה התמחותך אשר תהיה - אכן תמצאי זמן לעזור ולתת כתף, למי ששואב עידוד וירטואלי,בפורום זה. ומזה נדמה לי שהרווח העיקרי שלך יהיה כי תרגישי הנאה שאת תורמת ועוזרת מהידע והנסיון המקצועי שלך, גם אם אינך שייכת באופן פורמאלי לצוות המקצועי של הפורום. בברכה ש נ ה ב.

תודה לד"ר יוסי אברהם על תשובותיו והתיחסותו!!!!! תודה לד"ר אורן קפלן!!!!!! תודה לד"ר גידי רובינשטיין!!!!!

שלום שיחררת מיטען. אנשים הגיבו, וענו לך מילים כדורבנות. ואז נעלמת!! לא זו הדרך. אינך עונה להם, וזה שווה ערך בעיניי להתנשאות. חדוה (גם אני דוקטור, אבל זה לא רלבנטי....)

שלום, אמנם יש לי רק תואר ראשון בפסיכולוגיה, אבל אני לא מתחבאה כמוך....... או שאת קוראת ולומדת מתשובותיהם של הדוקטורים באתר שלנו, לשימושך האישי בלבד? את חוששת להזדהות? למה? תפסו אותך בחולשתך?

במקום לומר לד"ר אברהם תודה על הזמן שהוא תורם - זה מה שיש לך לומר? זכותך לכתוב מה שאת רוצה, אבל גם לחשוב לפני כן! לא נראות לך התשובות שלו? אל תקראי!!! את חושבת שהוא מטעה אותנו? תשלחי לו מייל... אני מאמינה, שאנשים פה יודעים לסנן את התשובות, ומי שתשובתו של ד"ר אברהם לא מקובלת עליו, לא יעשה עם זה כלום! וזה לא שייך לתואר או לסוגריים!!!

שלום ברצוני לברר האם היפנוזה יכולה לתת פתרון ל"תלישת שיער"-ואם כן כיצד. תודה

אחד הדברים שקל יחסית לטפל בהפנוזה היא גרימה להימנעות מפעולות. בזמן שתיהיי במצב של השאה , יוחדר לתת ההכרה שלך שהפעולה הזו אסורה, או לא רצויה. אחוזי ההצלחה מאוד גבוהים העניין הוא בלהשיג מהפנט טוב. אבל : אסור לשכוח שתלישת השערות היא סימפטום לבעיה אחרת וזהו רק איתות של הגוף שמשהוא לא בסדר איתך, ההמנעות מהתלישה יכולה להיות "אליה וקוץ בה" ואת יכולה לפתח מחלה אחרת חביבה פחות... אז קחי בחשבון וטפלי בשורש הבעיה.

עברתי בחיי כ8 שנים של טיפול פסיכולוגי (שיחות) במרכז בריאותי של משרד הבריאות בעיקבותו השתפרו חיי מאוד מאוד, היו לי כ 5 שנים טובות טובות. בשנה האחרונה ישנה נסיגה . במרכז בו טופלתי, בשל הקיצוצים, ולאור השימוש הממושך שכבר עשיתי במשאבי המדינה מוכנים כיום להציע לי רק טיפול מוגדר של 12 פגישות . מצד אחד מצבי הולך ומידרדר ואני מוכן להושיט יד לכל עזרה מוצעת. מצד שני ,לאור ניסיוני, אני מתקשה לדמיין את עצמי נפתח ועובר תהליך במסגרת זמן כה קצרה. אשמח לשמוע דעה מקצועית לגבי הטיפולים הקצרים.

שלום ששק, טיפולים קצרי-טווח נמצאו יעילים במגוון רחב של בעיות ועשוי בהחלט לעצור את ההתדרדרות שאתה חש. אחד המצבים בהם טיפולים קצרי-טווח נמצאו מועילים הוא בדיוק במצב אותו אתה מתאר, דהינו, לאחר טיפול ארוך מאוד, דוגמת זה שעברת. טיפולים קצרי-טווח אינם בהכרח טיפולים התנהגותיים-קוגניטיביים, המכוונים אל בעיות מוגדרות היטב, כמו למשל פוביות, אלא בתכנון מראש קיימת גם פסיכותרפיה קצרת-מועד בעלת אוריינטאציה פסיכואנליטית. אסופת מאמרים מעניינת בנושא זה בעריכת חיים דסברג ואחרים, "פסיכותרפיה קצרת-טווח", ראתה אור בהוצאת מאגנס והיא כוללת, בין היתר, תיאורי מקרים של פסיכותרפיה כזו שניתנה במסגרת תחנה ציבורית לבריאות הנפש בירושלים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

בוקר טוב, יש לי שאלה אליך בנושא חוק ומשפט, אני יכולה לפרט לך אותה במייל עוד היום?

היי יקירתי מעדיפה שתתקשרי ואחזור אליך, ולי יש להתייעץ איתך על משהו אחר... ביי (פתחתי מחשב רק כעת!) ש נ ה ב

שנהב מתוקה בוקר טוב מה שלומך היום אני קצת בדאון בגלל מה שקרה אתמול פתאום זה השפיע עליי , מה לעשות זה כבר חלק מהחיים שלנו יום טוב עם הרבה בשורות טובות לילי

היי מתוקה, אם את יכולה, את מוזמנת להתקשר, אני זמינה עכשיו.

ליבי שלום היוזמה להפסקת הטיפול התרופתי היא של הרופא ולא שלי תודה שאול

הבנתי את זה. השאלה היא מה אתה חושב

שלום לצוות הרופאים מדובר באמי בת 60 אשר סובלת מזה שנים רבות מעצבים, דיכאון, חרדה תמיד נדמה לה שרוצים להזיק לה היתה מטופלת בעבר בבריאות הנפש ביפו לאחרונה ביקרה ביפו וקיבלה פרוזק אחרי הרבה שיכנועים רבים מצד המשפחה אך אינה לוקחת את הכדורים בטענה שלא עוזר לה (לקחה 3-4 פעמים) המצב בבית אינו נסבל ובמיוחד שאבי סובל מלוקמיה והיא לא מניחה לו ,תמיד בבית יש צעקות קללות וריבים ואינה מודעת לעצמה אנחנו אובדי עצות!!!!!! מה ניתן לעשות? כיצד ניתן לגרום לה לקבל טיפול תרופתי? לעזרתכם אודה אבי

שלום אבי, אתה מתאר מצב קשה של חוסר שיתוף פעולה מצד המטופל, שבעצם אינו חושב שהוא צריך להיות מטופל וגורם בכך סבל לא רק לעצמו אלא גם לסביבתו. החוק לטיפול בחולי נפש בישראל מגן מאוד על חופש הפרט של החולה, לאחר שבעבר הרבו להשתמש באשפוז כפוי. אי-אפשר לכפות על אדם טיפול תרופתי במסגרת אמבולטורית (כלומר, שלא במסגרת אשפוז פסיכיאטרי). ניתן רק לכפות אשפוז פסיכיאטרי בתהליך מאוד לא נעים עבור החולה ובמידה רבה גם עבור בני משפחתו וזאת כאשר הוא גורם לא רק סבל לסביבתו, אלא קיים חשש לסכנה לעצמו (התאבדות) או לסביבו ומדובר במקרים הרבה יותר קיצוניים ממה שאתה מתאר. מצבה של אמך אכן קשה ואכן אתה צודק כשאתה קובע שאין לה תובנה למצבה, אם היא מצפה לתועלת מהפרוזאק לאחר 3-4 כדורים. יתר על כן, היא מגיבה בצורה פאראנואידית כלפי ניסיונותיכם לגרום לה ללכת לטיפול. מה שנותר הוא להעביר לה לפחות אינפורמציה עובדתית, למשל, בעניין הפרוזאק שאמור להשפיע לאחר 4-6 שבועות, לפנות אל מצפונה בעניין הסבל שהיא גורמת לאביך החולה ולנסות בכל זאת להתייעץ במרפאה לבריאות הנפש, שמא יימצא מישהו מאנשי הצוות שיצליח להגיע אל ליבה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

all by myself..........................................!

נשמתי... דעתי היא שאת צודקת!!! אני בכוונה לא מפרטת, כי מי שיבין - יבין... אני יודעת שמה שכתבתי ירגיז כמה אנשים... וחוץ מזה - אני חושבת ששכחת אותי :-)

איך אפשר לשכוח אותך יקירה????????????? thanx

קבלתי מרשם לשימוש בפרוזאק. לפני שאני בכלל מחליט אם כדאי, האם יש הגבלות כל שהן, במיוחד על שתיית אלכוהול. אם כן האם יש תרופה שהשפעת דומה ואין לה הגבלות עם אלכוהול?

מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו מסקנה : לא רצוי לשלב שימחה בשימחה לעוד פרטים ומאמרים רציניים בנושא תוכל למצוא בין היתר כאן: http://www22.brinkster.com/zarut/misc/pills.asp

יעקב, נכון לעכשיו אין פסיכיאטר בפורום. מדוע שלא תברר את זה אם הרופא שרשם לך את הפרוזאק?

שלום יעקב, לגבי כל התרופות האנטי-דיכאוניות והאנטי-חרדתיות יש הוראה לא להשתמש באלכוהול בזמן לקיחת התרופה. ברוב המקרים מדובר לאו דווקא על נזק אלא על אינטראקציה, כלומר, התרופה מחזקת את השפעת האלכוהול ולהפך. זה איננו מצב מומלץ כי הוא פוגם ביעילות התרופה, ובנוסף לכך עלול לגרום טשטוש בלתי-מבוקר, כך שקשה לדעת האם מדובר בחוסר יעילות של התרופה, או בתופעת לוואי שלה. גם כאן חשוב המינון ואם מדובר על כוסית אלכוהול מדי פעם, זה לא נורא. אם אתה שתיין כבד, זה אכן מסוכן ואף עלול להגביר את הנזק לכבד הנגרם בלאו הכי ע"י שתיית אלכוהול. אין אף תרופה פסיכיאטרית שלגביה הוראת-הנגד של שימוש באלכוהול אינה קיימת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לאחרונה התחלתי(שוב) טיפול פסכולוגי הבעיה היא ששוב בתום שעת הטיפולי ובמשך כל השבוע עד הפגישה הבאה ראשי מלא מחשבות לא כל שליטה על הנושאים שדנתי עם המטפל אני נמצא במצב רוח ירוד לא מרוכז ומרגיש משותק מה גם שהתפקוד יורדפלאים ואין לי רצון לעשות מאום .אני שואל את עצמי וגם אתכם האם הפסכתורפיה בגדול מועילה לי או שלהפך היא רק גורמת לי נזק אולייי יש אנשים שהחיטוט העצמי רק מסב להם נזק ומוטב שימצאו פתרון אחר לפתרון בעייתם מצפה לשמוע את עציתכם ואולי יש כאלו שחוו את מה שאני מתאר

תום, תשמע, המחשבות שאתה מתאר בהחלט יכולות לעצבן, אבל הן חשובות!!! תעלה אותן על הכתב ותביא את זה איתך לפגישה שאחרי... מכיוון שאתה כבר בטיפול, מדוע שלא תעלה את הנושא בפגישה הבאה? נשמע שאתה מוטרד, וחבל להפסיק טיפול בגלל זה.

יצא לי קצת ארוך אבל הנה זה לפנכיכם: פסיכותרפיה-יישום שיטתי של טכניקות פסיכולוגיות מוגדרות כדי להחזיר את האיזון האפקטיבי של אדם. תחום הפסיכותררפיה נרחב מאוד,החל מהפרעות אופי ונירוזות וכלה בהיפעלויות פסיכוסומטיות ואפילו פסיכוזות. כל השיטות הפסיכותרפיות -תמיכה נפשית, סוגסטיה, חינוך מחדש,פסיכואנליזה,וכו'- שמתבססות על תקשורת שנתכוננה בין המטפל למטופל, חותרות למטרות זהות,כלומר-פיתוח האישיות ואינטגרציה חברתית משופרת למטופל. מבחינים בשלוש קטגוריות מרכזיות של פסיכותרפיה,על פי השיטות הנקוטות: אלה שמתבססות על סוגסטיה;אלה שמסתמכות על הקתרזיס;אלה שמאפשרות למטופל לשנות את אישיותו תוך ניתוח הניגודים העמוקים, על-ידי כילול היפעלויות לא- מודעות בתודעה שלו ושינוי במנגנוני ההגנה. סוג זה של פסיכותרפיית מעמקים הוא פסיכואנליזה,השמורה למקרים מיוחדים מסוימים. הפסיכותרפיה מתבססת על אמונו של המטופל בטיפול ובאישיותו של המטפל, בקשר של ההבנה ההדדית שנתגבש ביניהם והודות לו המטופל מסוגל להביע את בעיותיו בחופשיות בלא חשש שמא יידון לחומרה, לתת ביטוי מילולי לדחפיו ולהעמיד בסימן שאלה את האופן שבו הוא נהג לראות את עצמו. .במצב הבינאישי שנוצר בצורה זו, לומד המטופל כיצד לשנות את גישותיו כלפי עצמו וכלפי העולם החיצון, כיצד לשפר את הסתגלותו למציאות. השיטות המופעלות בפסיכותרפיה חייבות להיסתגל למקרים הפרטיים: יש מי שזקוקים לעידוד אחרים צריכים חינוך-מחדש או פסיכואנליזה. לכן,יש להכיר היטב כל מטופל,קודם שמתחילים בטיפול מהסוג הזה. התוצאות הטובות ביותר מושגות כאשר המטופלים שמעונינים להירפא, משתתפים ברצון בטיפול, כשהם ברמת אינטלגנציה שמאפשרת להם להבין את המנגנונים הפסיכולגיים המנותחים, ואינם מפיקים ממחלתם רווח גדול מידי. נשמע מסובך? מקווה שאיש מקצוע ישיב ביתר פשטות ובהירות בהצלחה בטיפול זיגמונד.

שלום תום, אני מבין את שאלתך היטב (ראה תשובתי ל"אלמוני" מלפני שבוע). אתה מבטא דעה רווחת לפיה פסיכותרפיה מזוהה עם חיטוט עצמי. חיטוט עצמי בלבד אכן עלול לגרום לנסיגה במצב, אם בזה מסתכם הטיפול ואז מדובר בטיפול לא טוב. בד"כ חקירת ההיטוריה האישית של המטופל וחקירת מניעים העומדים בקונפליקט זה לזה אינם חייבים להיות אך ורק חיטוט עצמי, אלא מטפל טוב אמור לחדש למטופל משהו או להראות לא נקודת מבט חדשה גם אם המטופל מביא שוב ושוב את אותו חומר עצמו. זה כאשר מדובר בטיפול פסיכודינאמי (בעל אוריינטאציה פסיכואנאליטית). מעבר לכך, ייתכן שאם כל טיפוליך היו עפ"י גישה זו, תרצה לשקול טיפול בעל אוריינטאציה אחרת כמו טיפול התנהגותי-קוגניטיבי ולראות איזו השפעה יש לטיפול מסוג זה עליך. טיפול כזה הוא הרבה יותר ממוקד במטרה וקצר טווח. בכל מקרה, אם אתה נשאר בטיפול הנוכחי כדאי מאוד שתעלה את תחושותיך במסגרת הטיפול עצמו, מה שאני מקווה שאתה עושה. קיימות כמה התוויות-נגד לפרשנות בטיפול כמו למשל כשאדם נמצא במצב דיכאוני אקוטי. אם זה המצב עדיף להתמקד בעשייה ולא בהבנת המצב, כי מה שאתה מכנה "חיטוט עצמי" עלול לתרום להסתגרות. עשייה במסגרת טיפול אפשרית יותר ע"י טיפול התנהגותי-קוגניטיבי. שאלה נוספת שכדאי לך לשאול את עצמך היא מה מחזיק אותך בטיפול, אם אתה מרגיש שהוא עושה לך רע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני נשואה + ובאושר. לאחרונה, יש לי משיכה (וזה לא ניתן לשליטתי) בגבר המסורתי המתפלל עם בעלי בבית-הכנסת. גבר זה, מודע באהבתי אליו (אני מנועה מלפרט), אך איננו עושים בנידון מאומה היות ואנו נשואים ואיננו רוצים להרוס את הקן הנפלא שבנינו. בקיצור, לאחרונה הוא נותן תשומת לב ליילדי ומתעניין בהם ללא הרף, מקרקר סביבם, משחק עם בני הבן ה-6 כאילו הם היו ילדיו, ויש עוד עשרות ילדים בבית-הכנסת וחמודים, שאלתי היא: האם הוא מנסה לחזר אחרי דרך יילדי? מה יוצא לו מיזה שהוא כה נחמד אליהם ורק אליהם מכל ה-200 המתפללים. האם הוא מנסה לרצות אותי, שהם יספרו לי עד כמה הוא נחמד? אני לא מבינה מדוע הוא כל הזמן מרעיף חום ואהבה בעיקר לבני הבן ה-6, מישהו מהצד שלא מכיר אותו עלול לטעות ולחשוב שאלו יילדיו. לציין שיש לו ילדים. לציין, שהוא ידוע שאוהב להביט בנשים יפות ונאות, אך מה הקשר ליילדי? אולי הוא מתנהג אליהם בחמימות מתוך רחמים, כי הוא שם לב שבעלי קריר מעט אליהם? - אשמח לקבל תגובות ממקרה מסקרן זה. אגב, אני לא מנסה לרמוז שהייתי מעוניינת לבגוד חלילה וחס בבעלי, לא אסלח לעצמי על זה, אך רציתי לדעת מדוע לדעתכם אדם שהוא לא אביהם מרעיף על יילדי חום בלתי רגיל ובעיקר על ילדי הקטן, מה מסתתר מאחורי זה? - בתודה לכולכם - יעל.

יעל, לדעתי ענית על זה בעצמך... הכי פשוט להגיע לליבה של אישה זה דרך ילדיה. האם אותו גבר נשוי? אני מבינה מדברייך שלא... כל זמן שהוא לא פוגע בבנך, ולך לא אכפת מתשומת הלב שהוא מרעיף עליו, אז זה בסדר. אבל אם נדמה לך שיש דברים מעבר, תתפסי אותו לשיחה ותסבירי לו, שאת נשואה באושר ואין לו שום סיכוי להשיג אותך דרך הבן.

יעל . את יודעת בדיוק על מה המשחק הזה כולו . הוא לא באמת אוהב את הילדים שלך , יש לו ילדים משלו אישה משלו. מה שהוא רוצה זה אותך -ומאוד!!! את מכניסה את עצמך למערבולת שאת לא יכולה לדעת איפוא היא תיגמר . אם תשדרי קרירות זה יפסק (אולי...) - או שתקטעי את זה באופן מילולי. אין ספק שזה מחמיא ונעים לאישה נשואה(נשואה- שם נרדף למחסור בחיי אהבה... ) מצד שני את יכולה להנות מהתחושה שאת מחוזרת - סוף סוף בוודאי המחשבות שלך נודדות אליו רוב הזמן , תחליטי לפני שיהיה מאוחר רומן או לא.

דוד שלח אותך:)) ושאלהים יקח אותך:)))

תקרא מה שכתבתי לד"ר יוסי-תמונה מלאה והייתי שמחה לקבל תגובה ממך. ותודה רבה לך.

שלום רב, בהחלט יתכן שזו דרכו לביע את התעניינותו בך. מעניין לעניין באותו עניין (ול תיבהלי מההשוואה הבאה): יש לא מעט כאלו שמצויים בתקופת "החיפוש" שמספרים כי ההתחלות הנוחות להם/ן היו דרך ההתעניינות של הצד השני בכלב שלהם, בשעת הטיול היומי סביב לשכונה. מה שקובע, לכן, היא לא הדרך בה הוא מגלה בך עניין (מבטים בך, או דיבורים בילדייך) , אלא תגובתך שלך: ככל שתחסמי את העניין - כך יבין שהתעניינותו אינה אהודה עליך. ככל שהעניין יתמשך, כך יראה בזה אישור להמשך רצונך ב"מיזמוז" הוירטואלי ביניכם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תחילה, רב תודות על התייחסותך למכתבי.יש לי עדיין שאלות לסיכום והן: האם יתכן כי הוא מתנהג כך בגלל שלו יש רק בנות ולי יש בנים? ויתכן והוא מתנהג כך בגלל מתוך רחמים נטו כלפי, כי הוא קלט שבעלי טיפוס קר לילדי? (רציתי מענה על 2 השאלות הללו הן חשובות לי מהמבט שלך, אולי הן תמימות וטפשות בעיניך - אך חשובות מאד עבורי, לפעמים דבר פשוט וטפשי - עבור בעיניכם יש משמעות רבה...). אם הוא רואה שאני מתלהבת ממנו כל-כך מדוע הוא לא יוזם ישירות אלא צריך "למזמז" כל הזמן את בני הקטן,אולי הוא רק אוהב אותם ולא אותי?. או מסקנך לפי כל הנתונים שנתתי לך שהוא מעוניין אך ורק בי ומשתמש ביילדי?, לכשיחזרו מבית_הכנסת ייספרו כמה הוא הראה להם אהבה - והם באמת מספרים. האמת, זה מחמיא לי ועושה לי טוב איזה אמא לא אוהבת לשמוע שמראים לילדים שלה חום בשעה שהבעל קר כקרח.מה יוצא לו מיזה הרי הוא ממילא לא יוזם איתי מאומה?-זה מעניין אותי מאד, איך נראה לך שה"עסק " הזה יתקדם? - אני מודה לך מאד מאד על תגובתך. - יעל.

ד"ר אברהם, אשמח מאד באם תקרא את כל תגובותי מה שכתבתי לאחרים, ואז תהיה לך תמונה יותר כללית ובהירה לגבי ואשמח באם תגיב על-כך ותכתוב לי לאיזה מסקנה הגעת בסופו של דבר ואיך עלי לנהוג, והאם תגובתי נורמלית ושכיחה, איך היית נוהג במקומי (במילים אחרות), חשובה לי תגובתך הכינה ולקבלת חיזוק כמו שצריך. - בתודה מראש - יעל.

שלום יעל, כפי שאת מתארת את המצב, טווח הספקולציות הוא רחב מאוד. מפנייתך עולים כמה דברים, והדבר הראשון שהייתי ממליץ לך לבדוק הוא את משיכתך אל הגבר הזה ולא את משיכתו אלייך. בכך פתחת את פנייתך וזה נראה לי המפתח. ניכר שאת נמצאת בקונפליקט עם עצמך, כי מצד אחד את נמשכת אליו ומצד שני מימוש המשיכה הוא דבר אסור עפ"י ערכייך. כשתצליחי להתגבר על משיכתך אל הגבר הזה, יהיו לך מספיק כוחות להרחיקו (בצורה נעימה אך אסרטיבית) מעלייך ומעל לילדייך. אין בכוונתי להבהיל אותך, אך עדיף לנקוט משנה זהירות ולהרחיק פיזית את בנך בן ה-6 מאותו גבר, שהתעניינותו בו נראית מוגזמת על סמך תיאורייך, לפחות יש לדאוג שהם לא יימצאו יחד בלי אדם נוסף. משיכה עדיין איננה בגידה, כל עוד לא מממשים אותה, אך כדי לא לממש אותה וכדי לנטרל את המשיכה כך שתוכלי להתרחק באופן חד-משמעי עלייך לפתור את הקונפליקט הרגשי שבין המשיכה ובין האיסור לבגוד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תחילה, אני מודה לך מאד על תגובתך. קשה לי מאד מאד לנטרל את המשיכה הרגשית וגם הפיזית שיש לי עבור האדם. עבורי: אני נמצאת בקונפליקט לא נורמלי ביני ובין עצמי, ואני תאמין לי גיבורה ביותר שאינני יוזמת בגידה, כי ככל שאני מנסה להדחיק אותו ממוחי וברגע שאני במקרה רואה אותו (לעיתים רחוקות-למזלי) אני מרגישה (באין שליטה) משיכה עזה ביותר שלא קרה לי בכל חיי ורצון עז למכסימום חיבוק ממנו - ואז אני חושבת שאני אירגע.ואני לא עושה מאומה בנידון בגלל הערכים , החינוך, הבושה , הכבוד העצמי ולא מעוניינת להרוס חלילה משפחות. אך אני עם עצמי נמצאת בבעייה קשה ביותר, עדיף שכאב פיזי מאשר הכאב הנפשי בו אני ורק אני נמצאת בו. איך אפשר להמשיך כך בחיים? לגבי הבן הרגעת אותו, הוא מראה לו אהבה עזה וחיבה בנוכחות בעלי ושאר יילדי. אז לא ענית לי האם דרך יילדי האדם מנסה לחזר אחרי בעיקפין? - תודה - יעל.

אחרי כל התגובות היפות והמעניינות שקיבלתי בפורום , הייתי מעוניינת מאד שתקרא את כל תגובותי לאנשים הנחמדים שענו לי וברצוני לדעת לאיזה מסקנה הגעת לאחר שקיבלת תמונה יותר כללית וכמובן כפי שראית הרחבתי בגדול את הנתונים בפרוטרוט - אז, אנא בטובך מה יש לך לומר בכנות על המקרה שלי כמסקנה: לאן הגבר חותר ואיך עלי להמשיך לנהוג? - בתודה רבה רבה - יעל.

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בימים הקרובים לא אוכל להשתתף בפורום אני מקווה לחזור ולענות תוך שבוע להתראות אורן

אנחנו נוראיים עד כדי כך!??!?!

מה את מתחילה כמו כוכבית ? לקחת את זה אישית ?

חופשה נעימה ד"ר אורן:))) @----)---- איתן

איתן, אתה עוד כאן ? לא יכול להתנתק הא ? קורא בשקט בשקט שאף אחד לא ירגיש. אז אם כבר, תגיב קצת. קשה להיות הנציג הזכרי הבודד בחזית. כל טוב ביי

מה החוסן הנפשי של אמא של הרה ? האם היא מתייעצת גם עם פסיכולוג?? תודה שאול

למה הכוונה אמא של הרה? לכל אחד יש תיק משלו בחיים, ויכולת התמודדות כזו או אחרת. הקב"ה מעמיד אותנו בנסיונות כל חיינו ונותן לנו יכולות אינסופיות.

לאמה של HERA יש תיקים כבדים במיוחד

יש אנשים שסוחבים תיקים של אחרים... ואם הקב"ה אכן מעמיד אותנו בנסיונות, מה אמור לצאת מזה בסופו של דבר?

איך מודדים חוסן נפשי? אמא של הרה לא התמוטטה... היא מסתדרת, כי הרה "ילדה טובה"... לא מחצינה את הבעיות שלה... הרה למדה כבר, ששום דבר טוב לא צומח מהחצנה שכזו... לא, אמא לא מתייעצת עם פסיכולוג... היא מתייעצת עם ...הרה! אבל לא על הכל... לפחות ככה אני חושבת...

וזה מתסכל אותך שיש דברים שנראה לך שהיא מתמודדת איתם לבד?

שלום לרופא, האם אתה מכיר מטפלים מומסכים ומומלצים בהיפזוזה באיזור חיפה?? מה דעתך על טיפול בהיפנוזה לחרדות? תודה רבה.

בכתובת הזו: http://www.panicdisorder.up.co.il בהצלחה.

אנני שלום אינני מכיר מטפלים מסומכים להיפנוזה בחיפה אבל תוכלי לשאול באיגוד הישראלי להיפנוזה, שלחי מייל אל [email protected] בעיקרון היפנוזה עשויה בהחלט להיות יעילה בטיפול בחרדה. התאמת טיפול נעשית ע"י היכרות אישית עם המטופל. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, גם אני אינני מכיר כאלו שעוסקים בהפנוזה באזור חיפה. אבל להבהרה: הפנוזה יכולה לסייע כאשר יש ארועי עבר עמומים, שיתכן וקשורים ומסבירים את החרדה, ולכן כדאי לבררם בבהירות. טראומות שקרו, ונדחקו, ועדיין משפיעות, הן דוגמה לכך. חרדה מוגזמת לשלום ילדייך, כשיש ברקע תהליכים משפחתיים בדמות אמא דאגנית, או חשש מקשר בינאישי זוגי כשאת רוויה בארועי חיים של בגידות, או חשש מאין-אונות כאשר היה ארוע כזה בעבר עם פרטנרית חדשה לאחר שתייה או אוכל כבד - הנם גורמי חרדות שצריכים ברור וטפול, אבל סביר להניח שלא באמצעות הפנוזה. אם תרצי לבר את הכדאיות של טיפול הפנוטי בעניינך, פני למייל האישי שלי עם פרטים מספיקים על התופעות שקורות לך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם יש ל- seroxat תופעות לוואי, או יותר נכון - השפעה מצטברת ?

שלום בילי, בהיעדר פסיכיאטר בפורום, אנסה לענות לך על סמך הספרות וניסיון עם מטופלים שלי המקבלים גם טיפול תרופתי בסרוסקט. תופעות לוואי והשפעה מצטברת הן דברים שונים. יש לסרוקסט תופעות לוואי כמו לכל תרופה אנטי דיכאונית אחרת ממשפחת ה-SSRI ותמיד יש לשקול את הרווח מהתרופה מול תופעות הלוואי, כאשר יש לזכור שהתהליך הוא הפיך, ניתן להפסיק את התרופה ותופעות הלוואי פוסקות מיידית וכמו כן שאנשים נבדלים זה מזה מאוד הן ביעילותה של התרופה והן בתופעות הלוואי שלה. באשר להשפעה מצטברת, אם הכוונה לפיתוח סבילות, הרי שתרופות SSRI בניגוד לבנזודיאזפינים (תרופות נוגדות חרדה קצרות טווח) אינן מאופיינות ע"י פיתוח תלות וסבילות ולא תיאלצי להגדיל את המינון כתוצאה מסבילות לתרופה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

1. למה נכנס לי בראש שאצטרך תרופות לצמיתות ?? כאשר פרץ הדיכאון לפני כמעט שנתיים הייתי אצל ל 6 פגישות אצל פסיכולוג ואצל רופאה ממיינת במכבי טבעי. הפסיכולוג טען בזמנו שיש חי ADHD קראתי את הספרות שנוגעת בנושא והתרשמתי שהפתרון ל ADHD הוא תרופות לצמיתות. עם האבחון של הפסיכולוג ניגשתי למרפאה לרפואה משלימה של מכבי למפגש מיון שהיה הראשון וגם האחרון. הרופאה המליצה בפני על צמחי מרפא וביו פידבק. שאלתי את הרופאה מתי להתחיל בטיפול ותשובתה היתה "אתה רוצה לקחת סרוקסט כל החיים?? ?" הבנתי מדבריה שהערכתי שאזדקק לטיפול תרופתי לכל החיים היתה נכונה 2. מה קרה מאז??? הדיכאון היה ה CLIMEX הרגשתי רע בחודשיים הראשונים של הטיפול התרופתי והתסמינים החולנים התאדו במשך שנה לפני כחודשיים הרופא אמר לי שכאשר אמצא תעסוקה אחרי הלימודים נתחיל להפחית מינון ולהפסיק תרופות. בדיעבד אני מבין שהפרונוגזה של הרופאה במכבי טבעי נבעה גם משיקולים כלכליים של המוסד בו היא עובדת שכן טיפולים ברפואה משלימה לא כלולים בסל הבריאות. גם הפסיכולוג העריך שיש סבירות שהטיפול התרופתי יהיה לצמיתות. 3. מה קרה בחודש האחרון אבי הלך לעולמו ונכנסתי להליך של אבל ועצב. 5 ימים לאחר שקמתי מהשבעה ונושא האבל נדון החליט הרופא להמליץ בפני למרות האבל לנסות לרדת מהתרופות. עכשיו אני בבלבול כי מבחינת אנרגיות לעשות דברים עצב ודיכאון קרובים יש דברים שקיימים בדיכאון ולא קיימים בעצב כמו "סוף העולם מתקרב" באבל אין מצב רוח להסתובב בשינקין תודה שאול

שלום, אם אחזור רגע לאיזושהי נקודה התחלתית, הרי שהמושג שלי בתרופות (גם טבעיות) קלוש למדי.... לגבי האינטרסנטיות של "מכבי טבעי"... קשה לומר, אבל אני לא אופתע אם זה נכון... כולם דואגים רק לעצמם... אני עדיין חושבת, שאתה צריך לסמוך על הד"ר... בסה"כ עד היום הוא היה בסדר, ואני יודעת שאתה מרוצה ממנו מאוד. אולי הבחירה שלו דווקא בתקופה הזו מכוונת? כי איך תדע אם אתה יכול להסתדר בלי תרופות? דווקא במצב של עצב ואבל זו הזדמנות טובה לבחון, כיצד אתה מתמודד בלי ההגנה של התרופה. לא צריך שינקין... אפשר לטייל בפארק הירקון (רק לא להיכנס למים...). הרה.

שלום שאול, אין זה המקרה הראשון שרופאים "אלטרנטיביים" או רופאים "קונבנציונאליים" המצדדים ברפואה אלטרנטיבית נוקטים עמדה כזו. תגובותיך נשמעות נורמטיביות לחלוטין לאחר האירועים שאתה מתאר ואני נשמע גם מספיק נבון בדבר ההבחנה בין עצב ודיכאון. הניסיון להבהיל אותך ע"י הרופאה במכבי טבעי אינו נראה לי הוגן. יש מצבים, ואינני מתייחס כרגע למצבך שלך, שבהם אין מנוס מהשימוש בטיפול תרופתי מתחום הרפואה הקונבנציונאלי. נכון שיש לו יותר תופעות לוואי אך גם יעילותו נבדקה, בעוד יעילותן של התרופות ה"טבעית" לא נבדקה בצורה מדעית ברוב המכריע של המקרים. אם להרגשתך העצב הנוכחי חורג מגבולות ה"עצב" כפי שאתה מגדיר אותו, אני מציע לך להיוועץ ברופא פסיכיאטר. שום דבר אינו לכל החיים ואם אתה מרגיש רע אינני רואה כל פסול בהיעזרות בתרופה שעזרה לך בעבר. זה לא לכל החיים - זה טיפול להקלה זמנית בדיכאון תגובתי לאירוע טראומאטי משמעותי ומציאותי לחלוטין, שיכול לעזור לך לעבור ביתר קלות את התקופה הקלה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום שאול, גם אני נוטלת סרוקסאט וחוששת שאצטרך לקחת משך תקופה ארוכה. מפתחים תלות נפשית בתרופה. היא סוג של קביים,אתה חושש שבלעדיה תחזור לתקופה השחורה בחייך. אני חושבת ששיקוליה של הרופאה במכבי אינם טהורים לגמרי. הם מנסים לשכנע אנשים לפנות לטיפולים אלטרנטיביים והרופאה נקטה בשיטת ההפחדה שבדרך כלל עובדת -"סרוקסאט כל החיים". הבנתי שאתה סומך על הפסיכיאטר שלך, האם אתה יכול לגשת אליו לשיחה נוספת ולפרוש בפניו את התלבטויותיך, או שמא כבר עשית זאת? משך כמה זמן נטלת סרוקסאט? אותי הכדור הזה מציל! תרגיש טוב ותתחזק!

נטע שלום עד כמה שאני זוכר את סובלת מחרדות ולא מדיכאון לכן ביני לבינך יש הבדל אני נוטל את הכדור במינון 10 מיליגרם כמעט שנתיים ההתלבטויות הן ברורות ותיארתי אותן בתשובה לליבי תודה שאול

גם במקרה של אבחון של ADHD לא תמיד טיפול תרופתי הוא התשובה ADHD ודיכאון באים לפעמים ביחד (השאלה היא מה גורם למה...בהתאם לשאלת הביצה והתרנגולת הקלאסית) אתה חושש מהאבל? מהעצב ומהתמודדות איתו?

ליבי שלום אני לא חושש מהאבל כי הוא כבר קיים מעצב אני לא חושש כי עצב לא מהווה איום לעומת דיכאון שכן מהווה איום החשש שלי הוא מפני אימוץ נורמה של פתרונות קלים אם היום אני אעשה לעצמי חיים קלים ואחליט להוריד את הפסקת הטיפול התרופתי מסדר היום הרי שכדי להתחמק ממבחנים עתידיים אני עלול בגלל אימוץ נורמה של פתרונות קלים לשלב גם אלכוהול הדרך לגהינום עוברת דרך ניסיון להתחמק מהכרעות תודה שאול

היי , מה קורה ? לא אומרים שלום ? מי זאת דליה? למה שאלת ? אתמול עניתי לך ולא השבת חזרה ... זהו נמאסתי עלייך ? ים

השתגעת ? איך את יכולה להמאס על מישהו ? עם שם כמו שלך ? (שלא לדבר על כל יכל יתר המעלות), פשוט יש לי קצת בעיה של פרטיות עכשיו, אני מקוה שמחר יהיה כבר יום חדש . דליה, היה נדמה לי שבפעם הראשונה שנכנסת לפורום חתמת בשם דליה. אז שאלתי מי זו . זה הכל.

שלומי איש יקר! בפעם ה-1 שנכנסתי לפורום חתמתי בשם מיכל ואתה דרשת שאשנה את שמי (עקב ריבוי מיכליות) אז שיניתי לים... מי מפריע לפרטיותך ? שוב הבוס שלך הקרציה ? יום טוב ומענין, ים

בוקר טוב, איך מתמודדים עם המצב הנורא? מה דעתכם על הממשלה שלנו ואריק שרון "גבור ישראל" ?

נטע, בוקר טוב, אפילו שהוא די רע, המצב על הפנים. כל הזמן שומעים את אותם משפטים לעוסים ומגעילים. עליית מדרגה. אין פתרונות קסם. אין פתרון צבאי. אין משא ומתן תחת אש די די די !!!!!!!!!!!!!!!! נמאס לנו לשמוע את השטויות שלכם !!! לפי דעתי, צריך לבא לציבור ולומר את האמת המרה: לא שאין פתרון צבאי ולא שאין פתרון קסם, אין פתרון !!!!!!!!!!!! נקודה . !!!!!!!!! אולי עוד מאה שנה, יהיה עם מי לדבר. היום , חבל על הזמן. אנחנו מול תת אנוש, פאנטיות מטורפת שאין לנו את הכלים להתמודד אתה. לא שרון הגיבור יעזור לנו, לא לנדאו חמור הסבר, לא יוסי שריד הנאור, לא ביילין הפודל הפלגמט . לא ימין ולא שמאל ולא מרכז ולא בטיח. תתחילו להפנים !! ביי

וואלה שלומי, איזה נאום. אז מה הפתרון לברוח לדודתי בלונדון ????? לשלוח את הילדים לאוסטרליה ???? בלי תקווה לפתרון אנה אנו באים ?? לפי מה שכתוב בעיתונים יש אלפים שהם בחרדה נוראית ממה שיקרה. אלפים אחרים הם נפגעי הלם, יכול להיות שגם חלק מהמנהיגים שלנו שרויים בשיתוק ולא מסוגלים לפעול בתבונה. לפי עניות דעתי הצנועה צריך למצוא פתרון שונה לחלוטין. אולי אם ניתן לאנשי הרוח משני הצדדים מנדט למשא ומתן הם ימצאו פתרון יצירתי כלשהו ??

היי ים, איך את מרגישה ואיך עבר עליך יום אתמול? תשובה לשאלתך בנושא הרסקיו: לי הוא מאוד עוזר, מרגיע ומפיג מתחים. גם אני ניסיתי קלמנרבין וזה רק עשה לי דפיקות לב חזקות........ כמובן שכל אחד מגיב אחרת לכל תרופה ואפילו למוצרים טבעיים כמו פסיפלורה ורמדי. יש לי חברה שנוטלת פסיפלורה מידי יום ומרגישה מצוין. לפני כן היתה מאוד עצבנית ורגזנית... זה לא הסיפור שלי. אני לא עצבנית, אלא מתוחה והרמדי עובד עלי מצוין. מה עם ה-B12 שלך?

נטע היקרה, אתמול במשך היום כבר התחלתי להרגיש טוב יותר, בלי כדור אין לך מושג איך זה משפר את בטחוני שאני מנצחת את החרדה (מלחמה דבילית?) אתמול בערב גם היו לי אורחים והיה כיף בקיצור המצב רוח השתפר פלאים ... היום יש לי ביקורת בעבודה ולכן רק עכשיו נכנסתי לפורום. לא ענית לי איפה אני קונה את הרסקיו בבית טבע ? והאם אין סכנה של התמכרות ? את ה-B12 עדיין לא בדקתי אני כל כל שונאת רופאים ובדיקות אם אני מגיעה אליהם כנראה שבאמת אין ברירה... חוץ מזה איזה יום עצוב אחד מהרוגי הפיגוע אתמול (חייל) בן דוד של חברה, ממש נמאס מכל זה לאן עוד נגיע ... מה עם שנהב היא לא נכנסה אתמול וגם היום את בקשר איתה ? ים

היי, חזרתי עכשיו מהעבודה. כל הכבוד שהתגברת על החרדה, זאת לא מלחמה דבילית, זאת מלחמה קשה.... את הרסקיו קונים בסופרפארם וזה בכלל לא ממכר. אני בקשר עם שנהב, ראיתי שנכנסה היום, תיכף אקרא את כל החומר שהצטבר.....

בנות אני פה, חיה נושמת, מציצה, משרבטת פה ושם מילה...(לא תמיד יש לי מה להגיד.) ים -אהבתי את המשפט שלך "מנצחת את החרדה"....דעי לך שכשמנצחים אותה פעם אחת, והיא חוזרת, היא (החרדה) יודעת שמתכוונים להמשיך ולנצח אותה גם בעתיד. קראתי את מה שכתבת , ונטע שהיא ברת סמכא בנושא ענתה לך את הדבר הנכון. אני מאוד מקווה שאת מרגישה טוב. ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ אגב, מישהיא מכן יודעת איפה זה מושב משגב דב?? ביי ש נ ה ב

היי! סליחה מראש אם זה הולך להיות ארוך... ((-: - וכעת לעניין: מאתמול או שלשום אני מרגישה ממש ירידה דרסטית בהרגשה שלי: בעוד שבועיים בדיוק תמלא שנה לפטירתו של אבי ז"ל. ההתמודדות היא לא קלה, בהתחשב בעובדה שאני בת יחידה, ללא אחים ואחיות, ואני גם לא נשואה ואין לי ילדים. (כן, וגם אימי כבר לא בחיים מז שנים אחדות). ובכל זאת, עד כה התמודדתי עם זה לא רע, ואפילו עודדתי אנשים בפורום חוויות דומות. לפני ימים אחדים פקדתי את הקבר של הורי, והחזקתי מעמד מצוין, בניגוד לתחזיות השחורות שלי... וחשוב לציין: לא שיחקתי "משחקי גבורה". אני מתנגדת בכל תוקף למשחקים האלה, שהם הרסניים!!! הייתי באמת-באמת חזקה!!! אבל ביומיים האחרונים, אני מרגישה פשוט... חרא!!!! אני ממש קרובה להתקפי חרדה, (אי שקט גופני ונפשי, דפיקות לב, חוסר תיאבון וכולי), חוששת מפני מה שיהיה בימים הבאים, חוששת מן ה...פחד בעצמו... זה כאילו עד כה חייתי במין אשליה שאולי אבא עוד יחזור, וכעת עיכלתי סופית שזהו, אין יותר דרך חזרה מהמצב הזה, עם זה אצטרך להתמודד עד סוף ימי, והשאלה הגדולה - האם אוכל לעמוד בזה? חג הפסח המתקרב (למרות שיש עוד למעלה מחודש זה נראה לי כאילו מחר) לא בדיוק מוסיף לי שלוות נפש. אני מוזמנת לאנשים שלא ממש בא לי להיות איתם, למרות שהם לא עשו לי בעצם שום דבר רע. משהו שם באווירה לא מתאים לי, אבל מכל מיני סיבות אני גם לא ממש יכולה לסרב... זה פלוס ההכרה הפתאומית שזהו זה, אין יותר חגים עם ההורים - עושים לי אי שקט נורא!!!!!! ואני מרגישה שאני בנסיגה דרסטית! אתמול שוחחתי עם הפסיכולוגית שלי על זה והיא דווקא בדעה שזו לא נסיגה אלא תגובה טבעית. בדרך כלל אני מאמינה לה, אבל במקרה הספציפי הזה נראה לי שזה היה קצת "שקר לבן".. אשמח לקבל תגובה מכל מי שיכול לעזור! תודה רבה! נזבורה

נזבורה לא שחוויתי דבר כזה..כי לא אבל התגובה שאת מתארת היא תגובה רגילה לגמרי. גם כשאת לא חושבת עליו ואת חזקה (באמת!), התאריך עדיין שם..ישנו שריר וקיים. התת מודע שלך מודע לחשיבות התאריך הספציפי הזה גם אם את עצמך מנסה להדחיק אותו אצלי ה"תאריך" הוא יום האהבה (14.2) משהו בלב מתחיל לרעוד..מתחילים להרגיש את "חשיבות היום", התחושה חוזרת, העבר נחווה מחדש בקשר לפסח, פסח הוא חג משפחתי ובגלל זה את מרגישה שאין לך גם את הכוחות לחגוג את החג הזה...לגיטימי זה קורה להרבה אנשים בתקופת החגים...אנשים שאיבדו את יקיריהם הפסיכולוגית שלך צודקת בהחלט..זו תגובה טבעית ונורמלית לחלוטין ואת לא ברגרסיה..להיפך..אם תיהי מודעת לתאריך ומה שזה מעורר בך, תתקדמי המון

היי! תודה מקרב לב על העידוד! זה כבר משפר את ההרגשה.... כעת אלך לישון ואני מקווה שמחר יהיה יום טוב יותר... לילה טוב! נזבורה

היי, קודם כל, קיבלתי את המייל שלך, אבל עוד לא קראתי... אני אשלח לך תשובה מחר, כי עכשיו אני "מפוזרת" בכמה מקומות... בניגוד אלייך, אני לא חושבת שהפסיכו' אמרה לך "שקר לבן"... להכחשה יש הרבה כוח... ועכשיו פתאום הגיעה ההבנה. פתאום המציאות תפסה את המימדים הנכונים... וזה לא קל בכלל... זו לא כל-כך שאלה של יכולת לעמוד בזה... זה יותר חוסר ברירה... כי את מי שמת אי-אפשר להשיב, ולא נותר אלא להמשיך הלאה. למרות החוסר והקושי. כי זה סידרו של העולם... זה לא מנחם, אני יודעת... חג הפסח לא תורם לשלווה האישית של אף-אחד... אבל נכון שזה חג משפחתי, שמורגש בו מאוד החיסרון של משפחה קרובה... טוב, בשביל לא לכתוב סתם דברים, אני חושבת שכדאי שאקרא את המייל שלך ואענה לך במייל... תחזיקי מעמד, הרה.

היי מצטערת לשמוע שקשה לך לא יצא לי להתמודד עם מצב כמו שלך רק עם דומה ונראה לי שאכן זה טבעי מאוד. לקלוט אבל לקלוט באמת זה קשה מאוד ולעיתים קרובות לוקח הרבה זמן. אני יודעת שהיום אחד הפחדים שלי הוא שיקרה משהו חס וחלילה לאבא שלי. אני מבינה ממה שכתבת שהיית קשורה לאביך אז כמובן שהוא חסר לך מאוד והגיוני שאת חשה בזה עכשיו - אחרי שהלכת לקבר ולפני חגים - שבד"כ חוגגים בחיק המשפחה אל תראי את המצב שלך שנסיגה אלא כהתקדמות כל עוד לא השלמת לגמרי עם המצב ועיקלת אותו ת לא תוכלי להמשיך הלאה היית צריכה משהו שינער אותך מהבועה שהקפת עמך ולראות שלא באמת התאוששת. זה יכאב תמיד , והגעגעים יהיו אבל ת עם הזמן הכאב יכהה והעגועים יהפכו לזכרונות..... אל תחמירי עם עצמך התגובה שלך לגיטימית , תקבלי אותה ומקווה שתצליחי גם להתמודד איתה

שלום רב, ריק חברתי הנו דבר שמדהים בעוצמתו השלילית עלינו. לכאורה, לא קרה כלום, דהיינו - לא היה נזק, או איום מוחשי. למעשה - הריקנות והעדר כיוון, מאד מקשים. לכן גם אירוח לבבי של "אחרים" - לא יחליף את תחושת ההסתופפות החמימה אצל "קרובים". וכמו בהתחלה של הרבה התחלות, צריך להתחיל את תהליכי ההתרועעות עם "חדשים" ממש לאט, ובאופן שהוא אולי במשהו מלאכותי, דהיינו יזום על ידך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

היי נזבורה, כמובן שזה נורמלי. זוהי תגובה טבעית, הידיעה שהחגים מתקרבים, ואת לבד, "תסמונת טרום חגים", המוכרת לכל הפנויים והפנויות, הרווקים והרווקות. דוקא עכשיו החסך במשפחה קרובה, אמא ואבא, מורגש וכואב. בואי ואספר לך קצת עלי - כשממש לא בא לי ללכת לחגים ולשהות במחיצת אנשים שאני "לא מתה" עליהם, אני לא חייבת!! לא מרגישה צורך להיות במקום שממש לא נוח לי להיות בו. מה רע להיות בבית? חוץ מזה את מוזמנת אלי - לחגיגה של אנשים שאינם סובלים מהיותם יחידים ויחידות. יש יין:))) ומצב רוח.....

... על התמיכה, ההבנה והעידוד. כמובן ששום דבר בעולם לא ישווה להורים, אבל הידיעה שיש עוד אנשים טובים באמצע הדרך, כמו שאומרים - עוזרת המון! שיהיה ללכולנו רק טוב! נזבורה

יקרה שלום, גם אני מצטרפת לאחרים ואומרת שהמצב נורמלי לחלוטין. אתן לך דוגמא מחיי האישיים. אני נשואה + 2 ילדים ומכיוון שקראתי עליך כאן בפורום אז אני בערך בגילך. אימי נפטרה ממחלת הסרטן כשהייתי בת 17 שנה בלבד. היא היתה חולה במשך מס' שנים קשות מאוד שהותירו בי את רישומן. אבי נפטר כשהייתי בתחילת שנות העשרים שלי, ורק נולד לי תינוק. עברו מאז המון שנים אבל, יש תקופות שהצער והאבל על שניהם חזקים מנשוא. אני מתכוננת לתקופות הקשות הללו , מודעת אליהן ו-- מתגברת. מכיוון שהבנתי שאת אישה מיוחדת ביותר שמסוגלת "להרים " את עצמה ויש לך למזלך חברים מסביבך בטוח שתתגברי על הקושי ותמשיכי הלאה מחוזקת. לגבי ליל הסדר - עזבי שטויות. אל תחגגי עם מי שלא בא לך את כבר ילדה גדולה ויכולה לעשות מה שבא לך...... כולנו לצידך, יסמין.

מה זה נורמלי ? מה הנורמל ומי ייקבע אותו ? האם להיות נורמלי זה טוב ? אני במצב זהה כמעט לגמרי, חשה רע מאד, אבל משתדלת לראות את חצי הכוס הריקה בכל יום - אני חיה (ובמדינתנו זה משהו) מתפרנסת (אותו דבר) ומגדלת בעלי-חיים - שזהו משהו מאד מאד רציני לחיות עבורו ולהיות מאושרת בגינו. אז, אולי, תנסי לגדל משהו שיכניס לחייך תוכן ומשהו לחיות עבורו ולחזק את האגו. מקווה שעזרתי במשהו.

בילי, נורמלי, כנראה, זה מה שמתאים לנורמות חברתיות.... ומי קבע נורמות חברתיות? אנשים! ומי אמר שהם היו נורמלים? אין כמו לגדל בע"ח!!! יש לי הרבה ותמיד יהיו לי.

היי אנשים נו אז מה אני אמורה לעשות עכשיו???????? לא רוצה לראות אף אחד ת לדבר עם אף אחד מרגישה כאילו כל מה שהיה לי שם אבד ץ נעלם ולא רק זה כאילו איבדתי גם את מה שהיה לי פה לפני שעזבתי לא רעבה לא עייפה נעה בין אדישות לבכי כואב מאמינה פחות ופחות שאני יום אחד את המקום בשבילי - אם יש כזה דבר??? כן חלק מזה זה ג'ט לג ברור אבל חלק גדול הרבה יותר זאת אני - נסעתי כדי לברוח ת חשבתי שאוכל לחזור ולעשות הכל טוב יותר אני ראוה שאין פה טוב הכל כואב לי - מרגישה כמו אריה בכלוב מסתובבת סביב עצמי

מכיוון שלא דיברנו הרבה זמן, אני אכתוב לך תשובה... יקירתי, אל תראי אף-אחד... תאמיני לי שלפעמים חופש מכולם רק מוסיף בריאות. שום דבר לא אבד לך מהטיול? למה יש לך זכרון? כדי להחיות את הרגעים הטובים... לכל אחד יש את המקום שלו... יש כאלה שמוצאים אותו באיזה ג'ונגל נידח... מראש נסעת בשביל לברוח? חבל שלא דיברנו לפני שנסעת, הייתי מספרת לך שזה לא עובד... :-( את הטוב צריך לברוא יש מאין... כי מה שטוב לאחד רע לאחר...

הלכתם לישון מוקדם היום?

כאן כאן כאן!!! שלחתי לך מייל

אני עונה לך עליו עכשיו...

הרה שלום אני יודע שאסור לערבב בין עצב לדיכאון ואני יודע שכרגע אין תסמינים דיכאונים למרות הפחתת המינון . יש חלל שנפער בתוכי בעקבות האבל ובשל כך אני עצוב אני חושב שהרופא שגה בהחלטתו להתחיל את הפחתת המינון פחות משבוע לאחר שקמתי מהשבעה . הרופא הפיל עלי תיק כבד שבגינו אני חייב להרים את הכפפה כי אין לי בררה הרופא אמר לי שאם אני ארגיש צורך אני יכול ביוזמתי לחזור למינון הקודם ואם אני ארים ידיים אזי הפסקת הטיפול התרופתי לא תתבצע לעולם כי תמיד יהיו צרות ותמיד יש מיכשולים בחיים אם אני אפנה לחוות דעת נוספת אני מזמין לעצמי כאב ראש מה דעתך ? תודה שאול

לילה טוב, לפעמים יש בלבול רב בין עצב לדכאון... אבל אתה מכיר את שניהם מקרוב, ויודע להפריד. שאלת את הרופא מדוע הוא החליט על הפחתת המינון דווקא בתקופה של אבל? אולי יש לו מטרה... לדעתי, אין צורך בחוות דעת נוספת - אתה מכיר אותו תקופה די ארוכה, הוא הרים אותך מהקרשים... לפני שפונים למישהו אחר, צריך לתת לו קצת קרדיט... חוות דעת נוספת אפשר לקבל תמיד... יש משהו במה שהרופא אמר... אנשים מפתחים תלות פסיכולוגית בתרופות... יש חשש להפסיק... שאלות בסגנון: "אם טוב לי עם התרופה, אז למה להפסיק?" או "ואם זה יחזור?" ולכן דעתי היא - ואתה כבר מכיר את הדעה הזו - שיש לשלב בין טיפול פסיכולוגי לטיפול תרופתי... כי הטיפול הפסיכולוגי מקנה גם את הכלים להתמודדות בלי התרופות... אבל אני מקבלת את מה שכתבת לי לא פעם - שלא לכל אדם מתאים טיפול פסיכולוגי (סליחה אם אני לא מדייקת... הזכרון שלי לא משהו)... אני מוכנה לטוס עכשיו לאוסטרליה, אם שם יבטיחו חיים בלי צרות ומכשולים... אבל אין כזה דבר... מה שמשנה בעצם זה החוסן הפנימי ויכולת ההתמודדות. יש אנשים שמתפרקים בכל פעם שצל של משבר חולף לידם, ויש כאלה שמצליחים להתמודד עם דברים קשים... אבל לכל אדם יש סף-שבירה מסויים... הרה.

היי שאול מה שלומך? , תרשה לי להביע דעה ולומר לך שתחושותיי אומרות שאתה נמצא בטיפולו של רופא טוב ומסור, שכנראה מכיר אותך לא מהיום- (ע"פ תגובתה של הרה). אני חושב שגם אם הוא שוגה בהפחתת המינון אתה עדיין יכול לסמוך עליו משום שנתן לך את האופציה לחזור למינון קודם, סך הכל הוא רוצה שתתמודד עם המצב, ואם תסמוך גם ובעיקר על עצמך , אני מאמין שתצליח. לאור זאת חבל (לדעתי) להתחיל את כל "המגילה " אצל רופא אחר. לילה טוב.

םולש 0.50 וא 0.25 חקול ינא הסיט וא הבושח השיגפ לכ ינפל ,סקנסקה תואלפנ תא יתיליגש זאמ (םייעובשל תחא ) חותמ אלו אלפנ שיגרמו ג"מ ?רבטצמ קזנ ימצעל םרוג ינא םאה

במינונים הנמוכים שאתה לוקח את התרופה לא נגרם כל נזק. אבל מהיכן אתה מקבל מרשם??? אם רופא נתן לך אותו אז ברר אצלו איזה מינונים כדאי לך לקחת ומתי . כדי שלא תגיע למצב של התמכרות בטעות.

לאחר נתק ארוך שלחתי לך מייל

תודה... זה היה חשוב לי... אני כבר שולחת תשובה.

לפני כ-10 חודשים נפצעתי באורח אנוש, בפעולת איבה, מאבן שפגעה בראשי באיזור פרונטו-טמפוראלי. מאז אין לי שמחת חיים ומוטיבציה. רציתי להתעניין בטיפול ב"פרוזק" וכן לדעת אם ישנה מניעה להכנס להריון בזמן השימוש בפרוזק. תודה.

שלום לך, אני מצטער לשמוע על פציעתך הקשה ועל השלכותיה הנפשיות. בשלב זה אין פסיכיאטר בפורום, ונראה לי שגם אם היה, כל תשובה תהייה מאוד לא אחראית ועלייך לפנות להתייעצות עם פסיכיאטר לבחירת הטיפול התרופתי המתאים, משום שיש כאן צורך להעריך את מצבך במשנה זהירות בהתחשב בפגיעה המוחית שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה. אעשה זאת בקרוב.

הי הירה, מה שלומך? תודה על התמיכה בשבוע שעבר, שתדעי שאני מאוד נהנית לקרוא את התגובות שלך. מאחלת לך רק טוב.

לילה טוב, תודה. איך את בימים אלו? מרגישה קצת יותר טוב?

שלום, אני סטודנטית לפסיכולוגיה וחשוב לי מאד לדעת אם טיפול במסגרת קופת חולים יכול לפגוע בעתיד בעיסוקי או הסמכתי אם ארצה לעסוק בפסיכולוגיה? האם הרישומים שיהיו אודותי יוכלו להגיע לידי ידיים זרות? או שאתבקש לחתום על ויתור סודיות ואז כאילו בהסכמתי התיק יחשף? הסוגיה הזו חשובה לי שכן אם אכן אפשרי מצב כזה של חיטוט בעברי אעדיף טיפול פרטי. תודה.

סמדר, החיסיון שחל על מטפל פרטי חל גם על מטפל שעובד עם קופת החולים. יכול להיות שיהיה רישום שנפגשת עם פסיכולוג, אך תוכן השיחות חסוי. חוץ מזה... אחוזים גבוהים מאוד מבין הפסיכולוגים היו בטיפול בעברם... אי-אפשר להתכחש לזה. אני חושבת, שפסיכולוג שעבר טיפול, יכול להיות הרבה יותר מוצלח מפסיכולוג שלא היה מטופל בעצמו!

אני הייתי בטפול פסיכולוגי בקופת חולים וזה בכלל לא נרשם בתיק האישי שלי כל האבחונים והכל היו בתיק חדש שלא קשור לתיק הרפואי שלך לפחות ככה זה הי האצלי. אני לוקה בבולמיה והייתי בטיפול פסיכולוגי בקופת חולים והרופא משפחה לא יודע מזה כלום

שלום סמדר, את מעלה שאלה חשובה ביותר. לצערי, לא אוכל לענות עליה באופן חד-משמעי. אני יכול רק לתת לך דוגמא והיא שהובטח, למשל, לפני כמה שנים שהפרופיל וסעיפי הליקוי בתעודת השחרור או הפטור של אדם שהשתחרר מהצבא, או אפילו של אדם המשרת במילואים, יישארו חסויים ושסעיפים אלה לא ייכללו בטפסי בקשת משרה בשירות הציבורי. זכור לי שאף נעשה שינוי המחייב זאת בחוק, אך מספר מטופלים שלי שמילאו טפסים בנציבות שירות המדינה לאחר מכן אמרו לי מפורשות שעדיין קיים טופס שיש בו סעיף של פרופיל רפואי וסעיפי ליקוי בצבא. אני מבין שהאנלוגיה היא לא מלאה וששירתת בצבא, אך אין כל ערבויות בנושא זה. ההסמכה לעיסוק בפסיכולוגיה קלינית ניתנת ע"י משרד הבריאות וטיפול במסגרת קופ"ח אמור אכן להיות חסוי, אך להרגשתי יש כאן סיכון. ברור, שעצם היותך בטיפול פסיכולוגי לא תפגע אוטומאטית בהסמכתך וגם לא בהעסקתך בשירות הציבורי כפסיכולוגית, אך הייתי נוקט כאן משנה זהירות, שכן המציאות עלולה לזמן מצב שבו תרצי לעבוד כפסיכולוגית בעתיד אצל אותו גורם בו היית מטופלת ועל כן הייתי בהחלט ממליץ על "הפרדת רשויות". בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

סמדר שלום, שמעתי מחבר שלמרות שהובטחה לו סודיות רפואית מלאה , החיסיון נפרץ כשהוא הגיש בקשה לעבוד בקופה הזאת. לידיעתך.

רציתי לשאול מה ידוע על התרופה ציפרמיל? לאחרונה קיבלתי טיפול באמצעות תרופה זו בעקבות הפרעה חרדתית. האם התרופה דומה לסרוקסט? מהן תופעות הלוואי שלה, וכיצד היא יכולה להשפיע על חיי היומיום שלי. מעולם לא נטלתי תרופות פסיכיאטריות, ולכן חששותי. הייתי שמחה לקבל תשובה מאיש מקצוע, וממשתתפי הפורום ששמעו ו/או התנסו בתרופה.

שלום שחר, בשלב זה אין רופא פסיכיאטר בפורום, והוא הגורם המוסמך לענות על שאלות בענייני טיפול תרופתי. אני אינני רופא ואל תשובותיי יש להתייחס בהתאם בנושא זה. ראשית, גם התועלת וגם תופעות הלוואי של תרופות אנטי-דיכאוניות הן עניין אינדיבידואלי מאוד ולעיתים דרוש תהליך ארוך למדיי של ניסוי וטעייה עד לבחירת התרופה הנכונה. ציפרמיל שייכת לקבוצת ה-SSRI עליה גם נמנים הפרוזאק, הפאבורקסיל וגם הסרוקסט אותו הזכרת. מבין כל אלה, לפי מחקרים מבוקרים שנערכו, לציפרמיל תופעות הלוואי החלשות ביותר, גם יחסית לסרוקסט. למשל, היא הרבה פחות פוגעת בחשק המיני בהשוואה לסרוקסט, אם כי עדיין עלולה לעכב אורגזמה. ואולם יש לזכור שמדובר במחקרים סטטיסטיים וייתכן מאוד שאת לא תסבלי כלל מתופעות הלוואי. לכן הדרך היחידה לבדוק את יעילותה של התרופה אל מול תופעות הלוואי שלה היא דרך ניסיון אישי ולהמתין כחודש עד שהיא תתחיל להשפיע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תגיד שלום לזיין..

שמעתי לאחרונה על רמי כץ, פסיכולוג התפתחותי, אשר מאבחן ומטפל בילדים בדרך שונה. האם מישהו מכיר את המטפל ואת שיטתו? בתודה, שרה

שלום שרה, אני מכירה את רמי כץ. היה מרצה שלי באוניברסיטה. מומלץ! אני מעבירה לך קישור להרצאה שלו:http://wwwl.education.gov.il/preschool/kenes/lecture.htm כמו כן את יכולה להכנס לפורטל: www.start.co.ilתעשי שם חיפוש באמצעות אחד ממנועי החיפוש כאשר את מקישה:"רמי כץ" וקבלי מידע נוסף על שיטותיו. בהצלחה

אוף, למה על הבוקר הדופק שלי כל כך מהיר וקשה לי לנשום, אני יודעת שאני לא חוטפת התקף לב וזוהי סתם חרדה ללא כל סיבה מוצדקת אבל אולי יום אחד הלב שלי יתעייף ? מעגל החדרה האין סופי... ים

ים מתוקה, אני כל כך יודעת על מה את מדברת.... תחשבי טוב, תנשמי עמוק ואט ותשימי מוסיקה שקטה, או תהיי בחברת אנשים שיודעים ועוזרים, אני לא יודעת אם את לבד כרגע, אני כאן בשבילך. את יודעת שזאת רק חרדה!! לאט תצאי מזה

נטע, איך אני שמחה שמשהו מבין מה אני מרגישה, שנים חשבתי שרק לי יש את דפיקות הלב המוזרות הללו... אני בעבודה כרגע ואין לי שום לחץ, מוזר .... תודה על האתר מדיטציה, אני לא יכולה בעבודה לשמוע אין לי רמקולים ובבית ניתקתי את האינטרנט מכל מיני סיבות אבל שוב תודה לך. איך את מרגישה ? יום טוב ים

ים, אני מעבירה לך קישור של אתר מרגיע עם מוסיקה וצלילים מרגיעים. את יכולה כל פעם ללחוץ על אחד הכדורים ולקבל צלילים שונים.... http://www.mezzowave.com/indexfl.htm

ים מתוקה, ממש לא הוגן שאת צריכה להתמודד עם חרדות כאלו מבלי להבין למה הם באים ואיך מתפטרים מהם. אנחנו אתך, מחזיקים לך אצבעות, מקוים שזה יעבור מהר ולא יחזור לעולם ועד. את חושבת שזה באמת יכול להשפיע פיזית על הלב ? מה אומרים הרופאים ? מצפים לשמוע ממך שזה עבר !! יום טוב לך בהמשך ביי

שלומי ממש תודה לך, אבל לא נראה לי שזה יעבור לי בחיים, אם לא הייתי חושבת זה ישפיע על הלב מתישהוא (אם כבר לא השפיע) אז לא הייתי נלחצת כל כך... הרופאים מנסים להרגיע, אף אחד לא אמר חד משמעית שכן או לא ... ביי

רוית וטלי, שלום רב אני מאמינה, שאתן הכתובת שלי אך איני בטוחה. אני פונה אליכן בקשר לאמי. בשנתיים האחרונות אמי ספגה מכות רבות: אחותה, אחיה ואביה נפטרו תוך שנה אחת(!) מספר חודשים אחר-כך התגלתה סוכרת נעורים אצל אחי (בן 25), והיא מאשימה בעיקר את עצמה במחלה הזו ומתקשה מאוד להתגבר. היא ממשיכה בעבודה כרגיל (היא עובדת קשה כעצמאית עם אבי) ומעמידה פנים של "חיים כרגיל" אך בשיחות ביננו היא מדברת על כאב ורגשות אשם גדולים. חשוב לציין כי אחיה מטופל אצל פסיכיאטר וצורך כדורים (אני לא ממש בקיאה לגבי הסיבה לכך). לפני מספר חודשים היא פנתה למרכז לטיפול נפשי באזור המרכז במטרה לפתור את המצב, שבו אחי שרוי, לטענתה (מצבו החברתי הירוד). כאשר המליצו לה לפנות לפסיכיאטר (בשבילה) היא שללה את כל הרעיון ומאז היא לא מטפלת כלל במצבה. אני מבקשת שתעזרו לי לעזור לאמא שלי. תודה רבה, מירה נ.ב. אני פונה אליכן במכתב אחר בהקשר לאחי.

תיקון: החלטתי בינתיים לא לכתוב על אחי. יש שינוי לטובה. אני אבדוק איך דברים יתפתחו ואז אני אחליט אם יש צורך לכתוב. תודה רבה מראש, מירה

נא התיחסותכם, תודה

שלום מירה, לפי תיאורך הקצר, אמך סובלת מדיכאון, תגובתי כנראה, לאירועים הקשים שעברו עליה, אשר כנראה השתלב בנטיות מוקדמות לכך המוסברות ע"י רגשי האשם. קשה מאוד לשכנע אדם שאינו מעוניין בטיפול ללכת לטיפול ואם הוא אינו פונה ביוזמתו, גם סיכויי הטיפול להצליח פחותים במידה ניכרת מאשר אם האדם פונה ביוזמתו ומרצונו. ייתכן שנוח לאמך להגדיר את אחיך כאדם ה"בעייתי" במשפחה ובהשוואה אליו את עצמה כ"נורמאלית", ייתכן שהיא שואבת כוחות מדומים מהשוואה זו ועל כן מסרבת להיעזר בטיפול בעצמה שמא הדבר יערער את מרקם היחסים העדין הזה המגדיר אותה כ"בריאה" ואת אחיך כ"חולה". עם זאת, כן הייתי מנסה לשכנע אותה לפנות לטיפול, אולי ניתן אפילו להשתמש בעובדה שאחיך נמצא בטיפול כדי להציג לאמך את הטיפול בעצמה כסוג של הדרכה שהיא צריכה לקבל עבור הטיפול באחיך ה"בעייתי" ובכך לכבד את הגדרת הבעיה כפי שנוח לה להגדיר אותה. קיימות כיום תרופות יעילות רבות נגד דיכאון וחבל שאמך לא תיהנה מהן - רצוי מאוד גם לשלב טיפול ע"י שיחות אצל איש מקצוע מתאים ואם הדבר נעשה באותה מרפאה תתאפשר גם הסתכלות משפחתית על הבעיה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום רב, בשנה האחרונה בשל אירועים קשים שעברתי (בריאותיים) עלה בי הצורך לנסות ולקבל עזרה מפסיכולוג מוסמך. איך בוחרים פסיכולוג טוב ? אשמח לקבל עצה טובה בנושא ...

לא כל פסיכולוג מומלץ, מומלץ גם לך ולא אל כל אדם תוכלי להתחבר במובן הנפשי ולכן, הדרך המומלצת היא דרך ניסוי וטעייה... לא כל פסיכולוג שתמצאי יהיה לאורך ימים אבל אני מאחלת לך שתמצאי את האדם הנכון עבורך

ליבי, תודה על העיצה

שלום נאוה, ראשית הייתי מחליף את המילה "טוב" ל"מתאים". שנית, השאלה היא האם את יכולה להרשות לעצמך טיפול פרטי או טיפול הניתן במסגרת טיפול בקופ"ח. אם את יכולה להרשות לעצמך טיפול פרטי, טווח האפשרויות רחב הרבה יותר. אם את יכולה להרשות לעצמך טיפול בקופ"ח, אזי במידה ואת מבוטחת באחת מקופות החולים הקטנות כגון "מכבי", "מאוחדת" או "לאומית", את זכאית לסדרת שיחות במחיר מסובסד למשך תקופה מסויימת ואת יכולה לבחור מטפל מתוך רשימה שקופה"ח מציעה. אם את חברה בקופ"ח הכללית, תופני למרפאה לבריאות הנפש של קופ"ח או של משרד הבריאות ואז טווח הבחירה הוא המצומצם ביותר. שלישית, את כותבת שאת זקוקה לפסיכולוג בעקבות אירוע בריאותי פיזי שעברת. כאן נשאלת השאלה האם את רוצה להתמקד בהשפעת אותו אירוע על חייך ולרכוש כלים כדי לטפל בהשלכותיו הפסיכולוגיות או לנצל אירוע זה לטיפול כוללני ומעמיק יותר בבעיותייך. אם את בוחרת באפשרות הראשונה, קיימים פסיכולוגיים רפואיים ופסיכולוגים בריאותיים המתמחים בטיפול בהשלכות הפסיכולוגיות של מחלות פיזיולוגיות. ייתכן שתוכלי למצאם אפילו במסגרת בה טופלת בגלל בעיותייך הבריאותיות. זהו טיפול ממוקד יותר בבעיה. אם, לעומת זאת, ברצונך להשתמש בהשלכות של האירועים הבריאותיים לליבון בעיות כלליות יותר המציקות לך, הכתובת המתאימה היא כל מי שעוסק בפסיכותרפיה (פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאליים מתחום בריאות הנפש) וכאן, כפי שכתבה לך ליבי, הגורם המרכזי הוא ה"כימיה" בנך לבין המטפל והבחירה נעשית בצורת ניסוי וטעייה. הייתי משווה את תהליך ההתאמה ל"שידוך". יחד עם זאת, מומלץ לתת הזדמנות הוגנת לכל מטפל, לפחות כמה פגישות (למעט מקרים קיצוניים) ולא להיכנס ל"מסע קניות" ו"לבדוק" כמה מטפלים ולעבור מאחד לשני לאחר שיחה אחת. זה יהיה גם תהליך מאוד שוחק לגבייך, שכן מדובר בחשיפה אישית בפני אדם זר שוב ושוב ויתר על כן, תגיעי למצב שתתעייפי מעצמך ו"תדקלמי" את בעיותייך, דבר שעלול לגרום למטפל לראות זאת כבעיה בפני עצמה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטייןנאוה כתב/ה: > > שלום רב, > בשנה האחרונה בשל אירועים קשים שעברתי (בריאותיים) עלה בי הצורך > לנסות ולקבל עזרה מפסיכולוג מוסמך. איך בוחרים פסיכולוג טוב ? > אשמח לקבל עצה טובה בנושא ...

גידי שלום רב, תודה על העצות שנתת לי. אני חושבת שהרצון שלי למצוא פסיכולוג מתאים נובע בעיקר מהעובדה שעקב הניתוח (השני בתקופה האחרונה) חלו בי שינויים רבים כל כך שאליהם אני צריכה להסתגל ועד כמה שאני חושבת שאני חזקנ ומתמודדת, אני מרגישה את עצמי מאבדת מכוחי מדי יום ביומו. אם אני רוצה לנסות ולסכם את הצורך בפסיכולוג (שמבחינתי יהיה איש שיתן לי כלים להתמודדות) זה הצורך בלהסתגל לשינויים שבי. לצערי לפחות בתקופה הנוכחית אני נאלצת להסתפק במה ששרותי קופ"ח מציעה לי (האם ניתן לממש זכות של טיפול פסיכולוגי בביטוחים רפואים שלא קשורים לקופ"ח) ומה שאני רוצה לדעת..האם לפסיכולוגים יש תחומים: נניח כמו פסיכולוג שיקומי או משהו דומה, או שמא כל פסיכולוג שיפנו אותי אליו ימצא כמתאים. אין לי מושג תודה בכל מקרה על העזרה