אמי

רוית וטלי, שלום רב אני מאמינה, שאתן הכתובת שלי אך איני בטוחה. אני פונה אליכן בקשר לאמי. בשנתיים האחרונות אמי ספגה מכות רבות: אחותה, אחיה ואביה נפטרו תוך שנה אחת(!) מספר חודשים אחר-כך התגלתה סוכרת נעורים אצל אחי (בן 25), והיא מאשימה בעיקר את עצמה במחלה הזו ומתקשה מאוד להתגבר. היא ממשיכה בעבודה כרגיל (היא עובדת קשה כעצמאית עם אבי) ומעמידה פנים של "חיים כרגיל" אך בשיחות ביננו היא מדברת על כאב ורגשות אשם גדולים. חשוב לציין כי אחיה מטופל אצל פסיכיאטר וצורך כדורים (אני לא ממש בקיאה לגבי הסיבה לכך). לפני מספר חודשים היא פנתה למרכז לטיפול נפשי באזור המרכז במטרה לפתור את המצב, שבו אחי שרוי, לטענתה (מצבו החברתי הירוד). כאשר המליצו לה לפנות לפסיכיאטר (בשבילה) היא שללה את כל הרעיון ומאז היא לא מטפלת כלל במצבה. אני מבקשת שתעזרו לי לעזור לאמא שלי. תודה רבה, מירה נ.ב. אני פונה אליכן במכתב אחר בהקשר לאחי.

תיקון: החלטתי בינתיים לא לכתוב על אחי. יש שינוי לטובה. אני אבדוק איך דברים יתפתחו ואז אני אחליט אם יש צורך לכתוב. תודה רבה מראש, מירה

נא התיחסותכם, תודה

שלום מירה, לפי תיאורך הקצר, אמך סובלת מדיכאון, תגובתי כנראה, לאירועים הקשים שעברו עליה, אשר כנראה השתלב בנטיות מוקדמות לכך המוסברות ע"י רגשי האשם. קשה מאוד לשכנע אדם שאינו מעוניין בטיפול ללכת לטיפול ואם הוא אינו פונה ביוזמתו, גם סיכויי הטיפול להצליח פחותים במידה ניכרת מאשר אם האדם פונה ביוזמתו ומרצונו. ייתכן שנוח לאמך להגדיר את אחיך כאדם ה"בעייתי" במשפחה ובהשוואה אליו את עצמה כ"נורמאלית", ייתכן שהיא שואבת כוחות מדומים מהשוואה זו ועל כן מסרבת להיעזר בטיפול בעצמה שמא הדבר יערער את מרקם היחסים העדין הזה המגדיר אותה כ"בריאה" ואת אחיך כ"חולה". עם זאת, כן הייתי מנסה לשכנע אותה לפנות לטיפול, אולי ניתן אפילו להשתמש בעובדה שאחיך נמצא בטיפול כדי להציג לאמך את הטיפול בעצמה כסוג של הדרכה שהיא צריכה לקבל עבור הטיפול באחיך ה"בעייתי" ובכך לכבד את הגדרת הבעיה כפי שנוח לה להגדיר אותה. קיימות כיום תרופות יעילות רבות נגד דיכאון וחבל שאמך לא תיהנה מהן - רצוי מאוד גם לשלב טיפול ע"י שיחות אצל איש מקצוע מתאים ואם הדבר נעשה באותה מרפאה תתאפשר גם הסתכלות משפחתית על הבעיה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין