הבן דוחה אותי לחלוטין

יש לי בן כבן 25. סטודנט, חכם, משכיל ותקיף באופיו. כל חיי נתתי לו את נשמתי דאגתו לו מכל הבחינות ועד היום. מזה כשנה, הוא כל הזמן עונה לי בצורה עויינת, מתחכם, לא עונה לי שירות לשאלותי . אני מתה להיות כמו חברה שלו והוא גורם לו בגלל דיבורו האנטיפט להיות מרוחקת ממנו מבחינה נפשית. הוא כרגע יוצא עם בת והשאלה שלי היחידה במה עוסקים הוריה, או כל דבר הכי קטן- הוא מתקיף ואומר אל תתערבי זה לא עניינך. אני כלל וכלל לא נכנסת לו בנשמה, להיפך אני מדברת איתו ביממה משפט אחד - , אני מתה שיהיה פתוח אלי, אני מאד טיפוס נינוח, פתוח לא כופה מאומה עליו, אשת שיחה כמו שאומרים, עובדה עם שאר יילדי הם לא עונים לי בקריריות ובעצבנות וכיף לי להיות בחברתם., מה גם שהם גורמים לי להראות להם אהבה בשפה שלי. הבן הגדול מאד השתנה: כל הזמן תקיף, מריר, שחצן באופיו, היום הבהרתי לו חד וחלק: שאני מוכנה להיות חברה למי שמתנהג כמו חבר, ומי שלא מתנהג כמו חבר - אני תופשת ממנו מרחק וזה עלול להשפיע על הייחסים שלי איתו בעתיד: אם היה צריך עזרה, ביי סיטר, אעדיף להשקיע את כל כולי למי שנותן לי כבוד והם שאר יילדי. אני לא מפלה בייניהם- אך לצערי הוא מתנהג איתי כמו אוייב. בעלי מצדיק אותי ואומר שבגלל שאני רגישה וטיפוס מאד חם - כמה שפחות אדבר איתו הכי בריא בשבילי. הוא מרגיש שאני לא אוהבת אותו, כי אי אפשר לאהוב טיפוס קשוח, ועונה בצורה עויינת ואנטיפטית כלפי. לצערי, כואב לי מאד - אך אני מרגישה עקב כך - ניתוק רגשי מוחלט כלפיו. אני בגלל שהוא עונה לי כל הזמן בגסות, בלי חיוך, עם עצבים - אני מדברת איתו רק מה שצריך - בקושי בקושי משפט ביום. כולם מדברים איתי יפה, יילדי, בעלי , חברותי, משפחתי - ורק הוא עויין. האם למען בריאותי טוב אני נוהגת שאני תפשתי מרחק ממנו - אך אני לא מסוגלת לאהוב אותו כלל וזה עלול להתנקם בו בעתיד. אז מה עם אני אמא, צריכים לדבר אלי תמיד בהתנשאות,קרירות ובעצבים?אני טיפוס עדין מאד ורגיש - הבהרתי לו חד וחלק שזה התנקם בו בעתיד. הוא היה רציני ועצוב. מעניין, שלימי הולדת הוא דואג לקנות לי ולכל בני הבית מתנות יפות ויקרות. איך לנהוג, האם אני אמא רעה בזה שאני תופשת מרחק בגלל שהוא גס אלי, אני אני נוהגת טוב, מנ יהיה בעתיד, הוא גר אצלינו בבית בגלל נוחיות כלכלית, אין לו את האפשרות לעבוד ולהשכיר דירה, זה גם לא מקובל אצלינו עד אחרי החתונה. בניתיים אני גורמת לו שתיקה עזה, כי כואב לי וגם כדי להכאיב לו, הוא מביא את זה עליו.מה עושים האם מקרה זה נפוץ?

הי שרית, אכן מעציב ומתסכל. הוא מתנהג ככפוי טובה. את אומרת שזה התחיל רק לפני כשנה. זאת אומרת שעד אז כן היו לכם יחסים טובים ? האם קרה לפני שנה משהו שאת יכולה לחשוב עליו ? והכי חשוב: האם דיברת אתו בצורה נינוחה, לא עם טענות ומרירות אלא בצורה סקרנית ועניינית, בזמן שהוא נינוח, להבין ממנו האם הוא גם מרגיש שיש לו איזו שהיא טענה כלפייך, איזו מרירות ובעקבות מה היא הגיעה. אם יפתח אלייך, תוכלו לשפר את היחסים. אולי פינקת אותו יותר מידי ? בהצלחה לך ביי

שלום לך, אולי בנך מרגיש מתוסכל מהעובדה שהוא בן 25 ונאלץ לגור בבית עם הוריו? או שמא הוא מרגיש שאת חודרת לפרטיות שלו כשאת שואלת אותו שאלות על הורי חברתו, מה זה רלבנטי לגבייך? למה לא תתעניני איך היה היום שלו? תדברי איתו על המצב הבטחוני הקשה בארץ, תזהירי אותו שלא ילך לקניונים, שיראה שאת דואגת, אוהבת ושאיכפת לך ממנו. את יכולה גם להכין את האוכל שהוא אוהב, ולהגיד לו, תראה שחשבתי עליך ושאני אוהבת אותך. ילדים זקוקים כל הזמן לאהבה, וזה שהוא עצבני ועצוב מראה לך שיש לו לחצים ולבטים שהוא מתמודד איתם לבד, כי מסיבות שלו אינו מוכן לשתף אותך בהן. זה שאת שותקת ומענישה אותו בפרצופים חמוצים, ולא מראה לו חיבה, והגרוע מכל מאיימת עליו שזה יתנקם בו בעתיד, מראה על יחס תובעני וקשה ביותר מצידך כלפי בנך. בגיל 25 כשהוא לחוץ ואין לו כסף לבזבוזים, עובדה שהוא גר בבית, את עוד מעמידה בפניו איומים וכל מיני לחצים מיותרים. תצאי מזה. תלכי לקראתו. אל תשאלי אותו שאלות שהוא מרגיש שאינו רוצה לענות לך עליהן. תזרמי עם בנך ותגידי לו שאם הוא מדבר איתך או לא, את עדיין אמא שלו ואוהבת אותו. אני לא רואה את בנך ככפוי טובה, כי לדברייך היחס שאת נותנת לו הוא נוקשה וקר, ואת מחקה בדיוק את התנהגותו.

כשאנח חושבת לאחור \ הוא התחיל כבר בגיל ההתבגרות ועד היום וכל פעם זה נעשה יותר גרוע, הוא עונה בצורה אנטיפטית. לא פינקתי יתר על המידה, שתנהגתי רגיל, הוא עם ביטחון עצמי, תלמיד מצטיין-השקעתי בו הרבה, סטודנט מצטיין, קצין בעבר ביחידה קרבית בחי"ר ולא נעים לי להיות בקרבתו-נטו. דיברתי איתו והוכחתי אותו - והתגובה שלו היא את צודקת ושתיקה, הוא מאילו מצדיק אותי, מצטער והוא ממשיך להיות אנטיפטי אלי. גם אם הוא התנהג איתי בצורה חברית - אינני מסוגלת היום וגם בעתיד לאהוב אותו מכל המשמעות של המילה, שאר האחים שלו מכבדים אותי, אני מתה עליהם כי מגיע להם. מה לא מזיז לו שאני גם מראה לו עקב התנהגותו הקשוחה ריחוק? אמרתי לו (כי כבר לא יכולתי יותר והכי טוב לומר בפנים את הרגשות שלי מבפנים) שזה יתנקם בו גם אחרי שיתחתן. אמרתי לו: מי שיכבד אותי לפני שהוא מתחתן - כך אני יכבד אותו כפל כפליים אחרי שיתחתן (הרמז ברור?) - משרית.

הי שרית, אני רוצה לומר לך מנקודת מבט של בחורה בגיל הבן שלך וכן גם כסטודנטית שאני יכולה להבין אותו , אני לא חושבת שהוא לא אוהב אותך או שלא אכפת לו ממך , יכול להיות שהוא נמצא בלחצים (ויש הרבה לחצים בגיל הזה ) מנסיון .. . תנסי להבין הוא בניגוד לשאר ילדיך לא חושב שהוא צריך לשתף אותך ולספר לך וזה לגיטמי , בכל זאת את אמא שלו ולא חברה שלו , יכול להיות שהוא לא מרגיש נוח לספר לך או לשתף אותך במה שעובר עליו . אני חושבת שאת צריכה לתת לו זמן לעצמו ופשוט לא לשאול שאלות גם אם הם ניראות לך שיטחיות ואינופורמטיביות, פשוט על תשאלי ... אני חושבת שאת יכולה לומר לו שתמיד הוא יכול לפנות אליך עם כל בעיה ובזה תסגרי את הנושא . שלך ליאת

קשה לי מאד מאד לקבל אופי שונה משלי למרות שהוא בני ומבשרי מה עוד שאני יודעת שזה לא מגיע לי. אני דורשת ואצלי זה אופי בדם: יחס גורר יחס. בקיצור החלטתי למען הבריאות שלי ואולי גם להכאיב לו (שיראה עד כמה שהוא לא בסדר ועקב זה אולי הוא ישתנה..) אני בקושי אומרת לו שלום ולא מתעניינת בו כלל וכלל. אינני מסוגלת להיות שחקנית אולי משום שאני גם מאד פגיעה ממנו ולהיות פתאום נחמדה אליו למרות שאני א מ א. נתתי לו את כל נשמתי שהיה קטן - היום, עייפתי כי אני לא מקבלת פידבק. אני בטוחה ומבלי שליטתי מתי שאזכה שהוא יתחתן - הוא ירגיש זאת היטב . פה עזרה, פה ביי סיטר, תמיד תהיה לי העדפה לעזור לשאר בני אלו שכיבדו אותי לפני שנישאו - זה טבעי. מידה כנגד מידה. אני מאד מודה לך על תגובתך. אגב, מדוע אסור לשתף את האמא, מי הכי קרובה לילד אם לא אמו?, תענוג לשמוע איך שהוא מדבר עם חבריו, גם מרבה בשיחה וגם בקול נמוך, האם אני שווה פחות מהם, האם הם יותר חשובים ממני? אין דבר, אין דרך חזרה הוא יחטוף זאת בעתיד. אני יתן את נשמתי מי שעדין אלי, מי שעונה לי יפה. הוא כל הזמן מתחקם... - שלך, שרית

שרית האם את מזל סרטן? יש בדברייך הרבה סממנים לתכונות מזל זה. הרגישות, הפגיעות, הרצון במענה לרגשותייך, הנטירה, והסובייקטיביות. אני מבין את מועקתך הגדולה, לאורך כל הפורום. את מאוד רוצה בקרבתו כפי שאת רואה זאת, אך הוא מתנגד. הייתי קורא לזה "תאונה רגשית" שנוצרה מאי-הבנה הדדית. הלחץ משגע אותו, או שאולי יש לו איזו מרירות קודמת עלייך שלא היית מודעת לה. זה ממש משגע ואני אומר לך זאת כאדם שמבין זאת על בשרו (למרות שאני טלה עם מאפיינים סרטניים). זהו המילכוד. הכל בא מכל הלב, אך חוסר התאום ההדדי משבש את התקשורת וגורם את התאונות. יהיה צורך לעשות את המאמץ ולבוא לידי הבנה אובייקטיבית ביניכם. התבצרות בסובייקטיביות עלולה לגרום להמון זעם ומריבות קשות אפילו, שלא היתה כל כוונה להגיע אליהם. ממש כמו נהיגה ללא הסתכלות. חבל. מכל לב, עשי את המאמץ עליו המלצתי. ויבוא מרפא למתיחות האומללה והמיותרת הזו.

קלעת בול, אני במזל סרטן, אתה פשוט גאון, ואשתדל ליישם את מה שהצעת לי, ותודה רבה.