פורום הרזיה ללא דיאטה

ראשית, תודה מקרב לב על התשובה המפורטת שענתה לי על רוב שאלתי ומכאן לחלק אחד בתשובה שלא כל כך מובן לי: אם הגוף כן זקוק בחורף לאוכל לשם שימור חום הגוף ולא לשם אחסון, האם השימור הזה הוא לא המקור להשמנה? מכאן השאלה, כיצד גופי ואני ביחד איתו יכולים לזהות את השובע לשם שובע מאוכל או "שובע" לשם שימור חום הגוף כצורך בסיסי של הגוף? מקווה ששאלתי מובנת... תודה רבה רונית

הי רונית את לא מאמינה. כתבתי לך תגובה מפורטת להודעה זו וברגע שהייתי שבעת רצון מהתוצאה וביקשתי ללחוץ "שלח" ....הפסקת חשמל. הכל נעלם, נמוג, נגוז. אז תני לי קצת לקטר לעצמי על מר גורלי ולחדש משאבים ומבטיחה לחזור עם תשובה אולי עוד הערב אולי מחר. לא שכחתי אותך. שבת שלום לאה

הי רונית. חזרתי. תשובה ראשונה: שימור חום הגוף בימים קרים היא פעולה דורשת אנרגיה. אם נדרשת אנרגיה אז יש לחמצן ("לשרוף") דלקים (פחמימות ושומנים) ואם יש לחמצן דלקים (אגב, שומן בעיקר) זה אומר שהם מנוצלים ולא מאוחסנים. אנו מאחסנים מה שאנו לא זקוקים לו כרגע. תדמייני שיש לך אח עצים (ואולי יש לך...אני באה לעשות אצלך את החורף) - כל עץ שתכניסי לאח, לא חוזר למחסן הוא נשרף, מתקלה, נעלם, איננו. זה מה שקורה עם מולקולות שומן ופחמימות שמנוצלים ליצירת אנרגיה. תשובה שניה: השמנה היא תוצאה של אגירת מולקולות שומן ברקמת אדיפוס (=רקמת השומן התת עורית). אגירת שומן מתרחשת כאשר קיימת צריכה עודפת. (דמייני שהגיע עוד משלוח עצים לאח ועכשיו בכלל קיץ, המחסן יתמלא) צריכה עודפת היא צריכה של דלקים (פחמימות ושומנים) מעבר לצורכי הגוף ובאופן כרוני (מכאן ניתן להבין שבשישבת אנו לא משמינים, זהו תהליך של ימים רבים, שבועות וחודשים). וחוזר לתשובה הראשונה...אם הגוף מנצל את הדלקים הללו (ליצירת חום, לעיכול, ליצירת חומרים, לפירוק, להעברה, לבניה ועוד ועוד) זה אומר שהוא לא מאחסן אותם. תשובה שלישית: לסמוך על הגוף, משמעותו לקבל את העובדה שישנם בגופך תהליכים אינספור שאינך מודעת לקיומם ולהתרחשותם. למשל, תהליך סינון הדם בכליות, בניית כדוריות דם אדומות במח העצמות, פעילותה של מערכת החיסון, חילוף גזים בריאות שלך.....את אולי יודעת שתהליכים כאלה ורבים אחרים מתקיימים אך אינך מודעת לקיומם בעת התרחשותם. והאמת גם אינך אמורה להיות. הגוף שולט בענינים ללא עזרתך. נולדת עם כל המנגנונים הבריאים לאפשר זאת ללא שום התערבות מצידך. אך הגוף בכל זאת זקוק לעזרתנו הצנועה וכשמגיע הרגע בו היא נדרשת, הוא יאותת. וכשהוא יאותת את תרגישי: תרגישי את שלפוחית השתן קוראת לך לריקון, תחושי את הקיבה מקרקרת או מתכווצת בבקשה להזנה וכ"ו. וזהו כל תפקידך בעצם, להבין את שפתו ולהרתם לעזרתו. אין צורך לנחש ולנסות לנבא, פשוט להיות שוליה, "ראש קטן" . לסמוך שהוא יודע באופן מדויק מה נדרש לו ולמה. רונית, אני לא כ"כ מבינה ואשמח לקבל הסבר למשפט האחרון שכתבת. 1. לא מבינה את האבחנה בין "שובע מאוכל" לבין "שובע לשם שימור חום" 2. לא מבינה את השימוש במילה "שובע" בהקשר זה. אז כמוך גם אני מלאת תקווה...שתשובותיי מובנות. שבוע נפלא לך שלך לאה פינטו כשאני חוזרת על הודעתך

היי לאה, אני מאוד מודה לך על התשובה המפורטת והמושקעת (פעמיים!) ממש עזרת לי להבין יותר לעומק את הלך הדברים אז תודה, תודה ויישר כח! לחלק האחרון של שאלתי: "שובע" הכוונה מתי שהגוף לא מבקש יותר אוכל. הספיק לו. תשובתך בחלקה האחרון ענתה לי גם על זה. תודה שוב, רונית

יש לי בעיה אני שנתיים אחרי לידה ונמצאת בעודף משקל של 15 קילו , פשוט לא מצליחה לרדת, יש לבעייה אני סובלת מתת פעילות בלוטת תריס ונוטלת אלטרוקסין, והנני מוגבלת רפואית מבחינת הליכה. מה עושים ע"מ לההפחית במשקל.

אמא היקרה שלום רב. הסיבות לאי ירידה במשקל יכולות להיות רבות גם ביולוגיות וגם פסיכולויגיות והרבה פעמים גם וגם. אם את סובלת מתת פעילות של בלוטת התריס זה אכן עלול להאט קצת את הירדה במשקל אבל אם הבלוטה מאוזנת לא צריכה להיות בעיה. קשה לי מאד לדעת מה קורה בחיים שלך שלא מאפשר לך לרזות אבל אין לי ספק שהבעיה ניתנת לפיתרון. בברכה בלה

שלום אמא. (מעניין למה בחרת לכנות את עצמך "אמא", מעבר לעובדה הברורה שאת אמא. בחרת להציג עצמך תחת הכובע הזה ככותרת לשאלה שלך... זה מסקרן אותי) כשהתחלתי לקרוא את הודעתך, חוויתי דז'ה-וו ממש. "יש לי בעיה, אני שנתיים לאחר לידה ונמצאת בעודף של 12 ק"ג, פשוט לא מצליחה לרדת על אף המאמצים שלחלקם כבר אין לי כח" זה היה הסיפור שלי ללא בלוטת התירואיד וללא שום הגבלה רפואית. אינני יודעת מה את עושה כדי לאפשר לעצמך להשיג את המטרה הזו בחייך אבל אם את עושה מה שאני עשיתי באותה תקופה....(דיאטה, חסך, חוקים מגבילים וכ"ו) סביר שהתסכול יימשך והמטרה תמשיך להתרחק. אתחיל ואומר שיש לאזן את בלוטת התירואיד בשל השפעתה על מנגנונים קריטיים בתהליכי הרזייה ותרומתה האפשרית להשמנה. אינני יודעת מאיזו סיבה היא איננה מאוזנת על אף נטילת אלטרוקסין אך מציעה לא למהר ולהרפות - לבקש מענה הולם מהרופא המטפל. לעיתים לוקח זמן עד שמגיעים למינון הנכון ולאיזון. הצעה ראשונה - טפלי בזה. בנוגע להגבלה רפואית שנוגעת להליכה - מזה לא הייתי מוטרדת כיוון שאין זה תנאי להרזייה. ע"פ גישת ההרזייה ללא דיאטה כל שעלינו לעשות על מנת לרזות הוא להושיט את שרביט ההובלה לגוף שלנו. פשוט. גופנו הבריא יודע ומעוניין לווסת את משקלו והרכבו לרמות האידיאליות. אנו רק צריכים לסייע לו בכך ולכל הפחות לא להערים מכשולים בדרכו. על מנת לעשות זאת, כל האוריאנטציה שלנו בתהליך ההרזייה צריכה להשתנות מתפישה שאומרת "אני צריכה לשלוט באכילה שלי ובמשקל שלי" לתפישה שמשחררת וסומכת. זה חלק לא פשוט בתהליך הרזייה המבוסס על גישה זו ובכל זאת קריטי. לעזור לגוף, משמעו להיות קשובים להנחיותיו בנוגע למה יהיה לי הכי טוב וטעים עכשיו, בנוגע להאם אני רעבה, האם אני לא רעבה וכ"ו. זוהי דרכו של הגוף לווסת את אכילתנו. למעשה זוהי אכילה מושלמת - אכילה המנווטת ע"י צרכיו האמיתיים והמדוייקים של הגוף. וכשקיימת כזו הרמוניה, אין מקום להשמנה ואין מקום לעודפים. לסמוך על הגוף - משמעו לקבל בהבנה את צרכיו מבלי לשפוט אותו, את עצמנו על אכילה, על תכיפות, על בחירת מזונות וכ"ו. זה בסיכומו של דבר גם יוביל להרזייה בריאה, גם יוביל לאכילה טבעית וזורמת ללא רגשות אשם (רגשות משמינים מאוד, יש לציין) וגם להישגים יציבים. אני מזמינה אותך לעיין בדפי הפורום להבין וללמוד את הגישה. ועם כל שאלה - אנחנו כאן. מאחלת לך הצלחה רבה, אמהות נעימה ובריאות שלמה. שלך לאה פינטו

שלום מזה 3 חודשים אני מתאמנת בחדר כושר 3 פעמים בשבוע, שומרת על דיאטה שניתנה ע"י דיאטנית ובלוטת התריס אצלי מאוזנת, למרות זאת איני מורידה במשקל בכלל. מדוע? ומה לעשות כדי כן להרזות? בברכה אביבה

שלום רב לבלה ולאה המקסימות ותודה על הפורום המעולה. שאלתי היא: האם זה פסיכולוגי אצלי או שמה זו בעיה נפוצה, שכאשר מתחיל להיות סוער וגשום בחוץ באופן אוטומטי התיאבון שלי מתגבר וכן גם המחשבות הטורדניות על אוכל ובעיקר על מתוקים חוזרות ומציקות וזאת גם כשהגוף שלי משדר שהוא לא רעב (אני מאוד מחוברת לשיטה שלכן) ואפילו שבע. זה משגע אותי, מכיוון שאני די מצליחה לחיות נכון לפי שיטתכן, מקשיבה לגוף, מתאמנת להנאתי די קבוע אך החורף תמיד "הורס" לי. האם יש לכן עיצה/ות איך לעבור את החורף בשלום ולא לעלות במשקל אלא להיפך, אפילו לרדת? לתשובתיכן אודה. רונית

הי רונית. ברשותך אחלק את תשובתי לשתיים ואולי לשלוש (נראה איך זה יתפתח). ראשית התייחסותי להבדלים עונתיים בצריכת מזון. הם קיימים והם אוביקטיביים. כשאנו חיים ע"פ גישה של הרזייה ללא דיאטה, משמע, אנו רגישים, קשובים ונענים לצרכים הביולוגיים והרגשיים שלנו. אין ספק שצרכיו של הגוף משתנים מעת לעת ובודאי מעונה לעונה, על אף העובדה שנשארנו באותו גובה, עם אותו מבנה גוף ואותו משקל. אולי הצרכים שלנו לא השתנו (עדיין רוצים לרזות ומהר) אך הצרכים של הגוף בהחלט חווים תנודות. בעונת החורף נעדרת מחיינו אנרגית החום הסביבתי (אנרגית השמש) שמסייע לנו לשמור על טמפרטורה פנימית קבועה. בחורף, הגוף שחש בדפיציט האנרגטי והתרמי מתכוונן לשמירה על טמפרוטורת הגוף הקבועה שלו. הוא חייב, למען השרדותו ותפקודו האופטימלי לשמור עליה. אחת הדרכים לעשות כן היא להשתמש בחום הנוצר בעקבות אכילה. מערכת העיכול שלנו עושה עבודה רצינית בפירוק וספיגה של מרכיבי המזון שאנו צורכים, ואם היא עושה עבודה זה אומר שנוצרת אמרגיה שתאפשר אותה. ואם נוצרת אנרגיה אז תמיד נפלט חום. כל יצור אנרגיה מלווה בפליטת חום. נסי לגעת בנורה דולקת - שם נוצרת אנרגיה חשמלית. האם הנורה חמה? סביר להניח שכן. אם כן, באמצעות הגברת תכיפות האכילה, נוצר יותר חום בגוף פנימה. ולכן לתכיפות האכילה בחורף, שעולה גם אצל רזים ללא בעיות משקל, יש תפקיד בשמירת הסטטוס-קוו הפנימי. אגב גם רעד הוא דרך של הגוף לשמור על חומו - רעידות שרירים בלתי רצוניות מפעילות את השרירים לבזבז אנרגיה ולפלוט חום. (אחלה דרך לשרוף אנרגיה - פשוט לא להדליק את המזגן והחימום ולתת לגוף לרעוד קצת. כמובן לא להסחף ולעבור לביגוד קיץ) יחד עם זאת, וכאן אני עוברת לחלק השני של התשובה, עליה בתכיפות האכילה בחורף איננה מייצרת השמנה בהכרח ואינה בגדר אכילת יתר או אכילה מיותרת. המזון מנוצל לייצור חום...הוא מנוצל! לא מאוחסן. אם אכן מתרחשת השמנה היא משום שהצריכה עולה על הצרכים האמיתיים. וכאן זה מעלה אצלי 2 אפשרויות בהקשר לרוח הדברים העולה משאלתך: 1.אכילה רגשית- אכילה בתגובה לקשת רחבה של רגשות. החל מהתקעות בבית - שעמום וחוסר מעש, דרך בדידות ודכאון (דכאון חורף, יש דבר כזה) וכלה בנחמה. מזונות נחמה הם מזונות שמתחברים לנו לרגשות נעימים. לכולנו יש רפרטואר רחב של מזונות נחמה, כאלה שמחזירים אותנו לחמימות ולקרבה בבית אבא ואמא, כאלה שמאפשרים לנו לחוש שייכות, בטחון, הגנה, שמחה וכ"ו. מדובר במזונות מסוימים בד"כ. (מכירה את זה, שעם הגשם הראשון כולם מכינים מרק ונותנים לריח למלא את כל הבית?) אכילה רגשית היא אכילה שאינה מתוך רעב ביולוגי ועדיין לא תגרום להשמנה אם היא במינון סביר. 2. הראש הדיאטטי - כשהראש אומר לנו שאנו אוכלים בתכיפות גבוהה מדי וזה ממש לא בסדר, אנו עוברים לחשיבה מאוד שיפוטית שמייצרת כעס, אכזבה, תסכול וכ"ו. בכוחם של אלה להגביר את האכילה הרגשית שלנו באופן קיצוני. זה לא החורף שהורס לך, זה המחשבות והאמונות על החורף, על הקשר עם המזון בחורף, על גופך - הם אלה שיש בכוחם להרוס לך. החורף הוא רק חורף. החורף הוא בסה"כ עונה שבה הטמפרטורות יורדות והגשם יורד. ומנגנון הרעב שובע שלך נמצא איתך גם בחורף. אינני יודעת ואינני בטוחה אם את מזהה נכון את רמות הרעב שובע השונות שלך. כי גם אם אנו אוכלים שלא מתוך רעב אין זה אומר בהכרח שאנו חייבים להגיע ומגיעים לרמת מלאות וכבדות לא נוחה. אם הגענו לשם, זה לא החורף. ואם גם גמרנו אותו עם מידת מכנסיים גדולה יותר - זה לא החורף. העמיקי את ההכרות שלך עם צרכייך, כבדי אותם. העמיקי את הקשר שלך עם הגוף שלך והוקירי אותו. לאחר שאכלת, נסי להבין אם זה הרבה מדי או פחות מדי דרך תחושות הגוף שלאחר האכילה ולא לתת לראש לנהל את הענינים. כתבתי הרבה. עניתי? אם לא מקדי אותי בחסר. בברכת ימים חמימים ונעימים. שלך לאה פינטו

מה ידוע עליו? האם הוא לטוב להרזייה? יש לו תופעות לואי מה חסרונותיו?

הי מימי. תשובות לשאלותייך לא אוכל לתת (אולי גולש אחר ידע ויתרום) אך הודעתך עוררה את תאי הזכרון שלי לסיפור חביב שאם אני לא טועה קראתי באחד מספריו של שארמה.(ומתנצלת מראש על אי התאמה של 100% למקור) לפני שנים רבות, כשהאלוהות היתה בידיהם של בני האדם, צפו האלים הנשגבים מעל וכאבו לדעת שבני האדם עושים שימוש לרעה בכוחותהם המיוחדים. ישבו, חשבו וקבעו פה אחד: "עלינו לקחת מבני האדם את הכוחות העצומים הללו ולהחביאם במקום אליו לא יגיעו לעולם". אך היכן? היכן יהיה המקום אליו לא יצליחו בני האדם להגיע לעולם? אחד החברים המכובדים בפנל הקדוש הציע את ההר הגבוה בעולם, אחר הציע את קרקעית האוקינוס, שלישי הציע את החלל. אך אל האלים, הפוסק הבלעדי, דחה הצעות אלה בטענה כי יבוא יום ובני האדם החכמים יפתחו את הטכנולוגיות המתאימות והיכולויות המרשימות להגיע להר הגבוה בעולם, לצלול למעמקי האוקיינוס ואפילו לטוס לחלל. ולכן יש להמשיך ולחשוב...לאחר מספר ימים של התכנסות בינו לבין עצמו יצא שבע רצון אל כפיפיו וקבע: "מצאתי!! אנו נחביא את העוצמות הללו בתוך בני האדם עצמם...שם" אמר "הם לא יחפשו לעולם". למה נזכרתי בסיפור הזה? ברור. אנו כל הזמן מחפשים את הפתרונות לעצמנו מחוצה לנו ובצורות שונות (מוצרים, מתכונים, תפריטים, עזרים, מסרים וכ"ו) כשכל התבונה, המנגנונים והיכולויות קיימים ממש כאן, בתוכנו. גם אם לא ממש עניתי לשאלה ועזרתי, מקווה שלפחות הארתי. ואם גם זה לא, כולי תקווה שלכל הפחות חייכת איתי. בברכת יום מקסים שלך לאה

בכללי לא התחברתי לאף אחד מספריו של שארמה, אבל אהבתי את זה ובמיוחד את ההקשר שעשית לנושא. לא אני כתבתי את ההודעה הראשונה, אבל בכל זאת רציתי לומר שהצלחת להעלות לי חיוך. :)

הקקטוס עובד גם עובד וזאת מניסיון אישי. ניתן לרכוש את הקקטוס דרכי. 052-3771403 אשמח לענות לכל שאלה, גם בטלפון וגם באימייל. ניר.

כמה עולה הקקטוס?

תקראו את ההודעה שלי עוד כמה חודשים, שנים. כשהטרנד הזה יעבור ותראו שכל מילה שאני עומדת לכתוב כאן היא אמת. אין ניסים ונפלאות, לא היו ולא יהיו. אטקינס, שמטקינס ועוד אלף ואחד סוגים של דיאטות וכדורים. אחת שהייתה שמנה ירדה מעל עשרים קילו ושומרת על המשקל הרזה הרבה שנים. שינוי חשיבה, רצון והכי חשוב, החלטה לשנות את החשיבה. הכל בראש , בראש, בראש, בראש. שום ניתוחים קיצור קיבה, מעיים, טבעת ואני לא יודעת מה יעזרו לאנשים. אומרת זאת מתוך כאב ונסיון אמיתי. ומי שלא יכול לבד שילך לקבוצות תמיכה. אני שומרת על המשקל הנמוך בעזרת קבוצת תמיכה. פעם בשבוע נשקלת, פוגשת אנשים נחמדים, שומעת הרצאה מעניינת. שותה כוס קפה. חב,'ה אין ניסים ונפלאות. וזה הדבר האמיתי.

לאחר ביקור אצל דיאטנית, התחלתי תהליך הרזיה. רזיתי כבר כחמישה קילוגרמים במהלך החודשיים האחרונים. בשבועיים האחרונים חלה לא רק עצירה בירידה, כי עם עליה של כקילוגרם אחד, ללא סיבה ברורה. במקביל בשבועיים אלה, שהם כשבועיים לפני המחזור החודשי, חלה האטה בחילוף החומרים (יציאות). ברצוני לציין שאני עוסקת בספורט כשלוש פעמים בשבוע (שעה כל פעם) שבעיקרו פעילות סיבולת לב (אירובי). ברצוני לשאול האם ניתן להוסיף לתזונה תה טיבטי, או דומיו על מנת להאיץ חילוף חומרים. כמו כן חשוב לי לודא שתה טיבטי איננו מזיק, וכן באם אינו מזיק במה הוא מועיל והאם יש לכם אלטרנטיבות אחרות שניתן להשתמש בהן בתחום התזונה פרט לתה. תודה מראש דליה

שלום דליה. בהודעתך עולות מספר נקודות שאני מבקשת להתייחס אליהן. ראשית, חילוף חומרים: חילוף חומרים או מטאבוליזם בלעז מוגדר כהוצאה אנרגטית לדקה/שעה במנוחה. משמע, כמות האנרגיה (קלוריות, אם תרצי) שגופך מבזבז בזמן שאת במצב מנוחה. את האנרגיה הזו גופנו מוציא על פעילות של כלל מערכות הגוף והוא מושפע משני גורמים מרכזיים: כמות השרירים שלנו (שמושפע מגיל, מין, רמת פעילות וכ"ו) ומהמצב ההורמונלי שלנו (בעיקר הורמוני התירואיד) - אלה הגורמים המרכזיים להבדלים בין בני האדם. לכל אלה אין קשר לתדירות היציאות שלנו. כיוון שטעות נפוצה היא לקשר בין השניים, אני מבקשת דרך הודעתך לתת הסבר על כך. בתקופה שסביב המחזור בעיקר כמה ימים לפני , בשל השינויים ההורמונליים והפיזיולוגיים, עולה ההוצאה האנרגטית (כלומר חילוף החומרים עולה) ומכאן לא פעם התחושה שחם לנו יותר (כל יצור אנרגיה מלווה בפליטת חום) והתאבון עולה (כמו שבריא ונכון, כמו אצל ספורטאים כמעט). תדירות היציאות קשורה במרכיבים אחרים. מערכת העיכול שלנו היא מערכת ממודרת מהגוף. זהו צינור שמתחיל בפה ומסתיים בפי הטבעת כשהדפנות שלו מאפשרות קליטה של חומרים אל תוך הגוף (קרי למערכת הדם ומשם לאיברים השונים) והפרשה של חומרים מהגוף אליה. ולבקשתך אתייחס לנושא האצת חילוף חומרים. כיוון שהגעת לפורום הרזייה ללא דיאטה וזו הגישה המיוצגת בבמה זו, והיא שונה ממה שאת עושה היום, אענה מתוך תפישתי וראייתי המקצועית ברשותך. בעיניי, כל נסיון להחיש הרזייה בכל אמצעים כמוהו כמניפולציה על הביולוגיה שלנו. כל נסיון לכפות על הגוף דרך אכילה שאינה תואמת בצורה מושלמת את צרכיו בכל רגע ורגע היא ליקוי בגישתנו ופועלת נגדנו. אכילה רציפה בהרמוניה עם איתותיו של הגוף היא זו שמאזנת יפה מאוד את חילוף החומרים, את ההרזייה שלנו. והקצב - לא לנו לקבוע. הגוף שואף לשיווי משקל בין מערכותיו בהתמדה ולכן היחידי שיודע מהו הקצב הנכון לו והבריא לו ביותר. תה טיבטי? אומר לך בכנות ובפתיחות רבה, שמעתי אך אינני מכירה ובד"כ אינני מתענינת בכל מיני מוצרים המייחסים לעצמם סגולות כגון אלה. אין לי סיבה טובה להאמין. אני חשופה וחושפת עצמי כל העת לפריצות דרך ולגילויים מרעישים ומגובים מחקרית, תה טיבטי איננו בנמצא, ולמעשה עד רגע זה אין ולו מוצר אחד שיש בכוחו לעשות כן. לראייתי, הטיפול בהשמנה הוא היקפי ולא נקודתי. ומתחיל אצלנו בגישה, בתפישה, בחשיבה - בראש. דבר נוסף, את מודדת את התקדמות התהליך שלך בק"ג משקל. המשקל שלנו איננו מדד טוב להרזייה הוא יכול להיות מדד נוסף שצריך להלקח בערבון מוגבל ביותר. הרזייה משמעותה צמצום מסת השומן. שומן אינו שוקל ולכן השפעתו על המשקל מינורית, בודאי כשאת מדברת על 1 ק"ג. צריך לדייק באבחנה ולהבין שעליה ב- 1 ק"ג משקל גוף איננה עליה ב- 1 ק"ג שומן. תנודות מהירות במשקל הגוף מושפעות בעיקר ממשק הנוזלים בגוף. כיוון שאת אדם פעיל יתכן שאת לא רואה את את המשך ההרזייה במאזני השקילה ואפילו עליה כיוון שאלה ממוסכים ע"י עליה במסת השריר שתכולת המים בה רבה מאוד. (זו הסיבה מדוע מרימי משקולות, למשל, שוקלים המון אך אינם שמנים כלל). אפקט הפעילות הגופנית יחד עם תסמיני המחזור (נפיחות, אולי) הממשמש ובא יכולים בהחלט להסביר את הרגשתך ומצבך. דליה, גישת הדיאטה היא לחלוטין איננה הגישה המקובלת עלי להרזייה ובכל זאת מקווה שנתתי מענה מקיף ומספק. מאחלת לך הצלחה. שלך לאה פינטו

לאה המון תודות כן עזרת מאוד. תשובה מקיפה ומאוד מאוד מספקת בעבורי. תודה לך על שהיית כאן גלית

אני בת 32 , אם לשתי בנות והבעיה אצלי היא הפוכה. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי רזה למרות שאני אוהבת לאכול. עד גיל 27 שקלתי 50 קילו קבוע ללא שינוי, גובהי 1.72. אף פעם לא אהבתי את הגוף שלי , יש לי מבנה צר ורגליים רזות, אגב אני דומה לאבי שגם הוא רזה מאוד. בעיה תורשתית. בגיל 27 ילדתי את בתי וכמובן עליתי במשקל והירידה לאחר הלידה היתה די איטית ונוצר שינוי קל בגוף, התרחבתי מעט, אך הרגליים הרזות נשארו והבטן שלי פשוט מרכזת בתוכה את כל השומנים והיא האזור החלש בגופי. בגיל 31 ילדתי את בתי השניה ושוב פעם עליתי במשקל ולאחר הלידה הירידה נעשתה איטית, עד חודש מאי האחרון שבו עברתי ניתוח לכריתת כיס המרה. כמובן שעשיתי דיאטה לפני הניתוח וגם שמרתי פחות או יותר לאחר הניתוח. בחודשים האחרונים אני מרגישה ירידה דרסטית במשקלי , זה בא לידי ביטוי בבגדים אותם אני לובשת , הכל נעשה גדול עלי, הרגליים חזרו להיות רזות מאוד, מה שנותר זה הבטן כשאני מנסה במסגרת פעילות גופנית (לא אירובית) לחזק אותה. כמו שציינתי לעיל, אני אוהבת לאכול ואין לי בעיה של אוכל. הלכתי לדיאטנית שהכינה לי תפריט מסודר ובריא עם 3 ארוחות עיקריות ו- 2 ארוחות ביניים. אני מנסה ליישם תפריט זה, אבל זה לא קל. השאלה שלי האם יש קשר בין הניתוח לירידה במשקל, האם אני צריכה לבדוק את התפקוד של בלוטת התריס שלי ולראות האם היא משפיעה על הירידה במשקל? מה עלי לעשות? תודה

להרזייה ספונטנית וטבעית יכולות להיות סיבות רבות ומגוונות. וניתוח (התערבות פולשנית) בהחלט יכול להיות סיבה לכך. את מכירה את עצמך הכי טוב ולכן כשאת מציגה את ההרזייה הזו כמקור לדאגה או לפחות כסיטואציה שאינך יודעת להסביר לעצמך, הדבר הראשון שאני רוצה להציע הוא לערוך ברור רפואי אצל מי שמכיר את המקרה שלך. הציגי את הסיטואציה בפני רופא המשפחה לצד בקשה לבדיקת בלוטת התירואיד. יתכן והוא ירצה לבדוק פרמטרים הקשורים עם המצב הבריאותי הנוכחי. ובכלל תמיד טוב לערוך בדיקות רפואיות כלליות על מנת לחסוך דאגה. כמו כן הייתי מציעה להציג זאת בפני הדיאטנית המטפלת. ואם הכל בסדר, אז פשוט תהני. ואגב, משהו קטן שאני רוצה להוסיף, לטובת כל הגולשים שמבקרים בפורום. אנשים בריאים אוהבים לאכול ונהנים מאוכל כך שאין להסיק כי אנשים רזים אוהבים אוכל פחות מאנשים שמנים או ההיפך. אם כן, את אם רזה שאוהב לאכול, בלי ה"למרות". וטוב שכך. תארי לך מה היה קורה אם בני האדם לא היו אוהבים אוכל....? המון בריאות שלך לאה

אני שמן. 1.84 שוקל 104 ק"ג. אני לא מצליח לשבוע מארוחות וחושב על אוכל כל הזמן. דיאטניות לא יודעות מה לעשות וספורט רק עושה אותי יותר רעב.כמות האוכל שאני צריך לאכול כדי לשבוע גובלת בחזירות...ומשם אני משמין. סיפרו לי על כדורים לדיכוי התיאבון.אולי מישהו מכיר שמות או ניסה בעבר ? אני יודע שזה לטווח קצר אבר אני רוצה להיות רזה אפילו לדקה אחת...

שלום אסף יקר אני יכולה לחוש את התשוקה שלך להרגיש טוב, בריא ונוח עם הגוף שלך ורוצה להתחיל ולאמר - אני בעדך! זוהי שאיפה בסיסית ולגיטימית. זוהי מטרה ראויה בהחלט. אבל למה לדקה? מה דעתך על חיים שלמים? סתם רעיון. על מנת לסייע לך למצוא את הדרך הנכונה אל היעד הנכסף, חסר לי קצת מידע, אז ברשותך אפתח בכמה שאלות ואודה להתייחסותך: 1. ממתי אתה מכיר עצמך כאדם שמן? 2. האם היו תקופות בעברך, בהן אתה יכול לאמר שהסתפקת במנות קטנות יותר בהשוואה למה שאתה מתאר היום? 3. האם היו תקופות בחייך בהן היית בן אנוש רזה? (לך אחורה בזמן) 4. האם קיים רקע רפואי שיכול להעיד על הפרעה מטבולות, הורמונלית או נוירולוגית כלשהי? ענה ומבטיחה לחזור ולענות בהרחבה. שלך לאה

שלום רב ותודה על העזרה של שתיכן. שאלותיי הן: 1.בתהליך שהתחלתי לעבור לפני מס' שבועות בו אני מנסה לבד (ללא מאמן) לנסות ולהקשיב לגופי ולהרגיש מתי הוא רעב ומתי הוא שבע אני נתקלת בחוסר יכולת להבדיל האם אני באמת לא רעבה או שמה בתת מודע שלי אי שם בפנים אני עדיין מנסה את דיאטת ה"כאסח" שלא לאכול הרבה. מכאן השאלה שלי, איך באמת מזהים מתי הגוף באמת שבע או שהראש הוא זה שמטעה את הגוף ואז באה בערה ההתנפלות על האוכל? (מקווה שהבנתן למה כוונתי). 2. איך נפטרים מהמחשבות הטורדניות על אוכל??? הרי בן אדם בעל עודף משקל רגיל כל הזמן לאכול (גם כשלא רעב, נשנושים, מתוקים) וכאשר עושים את הסוויצ' בראש ומנסים להקשיב לגוף ורצונותיו (לפי שיטתכן) המחשבות על אוכל, זמן האוכל, סוג האוכל וכו' לא מרפות. האם יש דרך להילחם בזה? האם אני זקוקה כן למפגש אישי או שמה אצליח לעשות זאת לבד? תודה רבה על העזרה מאיה

שלום למאיה הנחמדה. אני מברכת אותך שאת מנסה לבד ומאחלת לך הצלחה ,אבל לפי דעתי וניסיוני מאד קשה לעשות שינוי מסוג זה בלי ליוי. אני מדמה את התהליך כמסע בארץ לא נודעת .כשאת הולכת לטייל בגונגל שאף פעם לא היית בו, את לא מכירה את השפה והמנהגים שם את בדרך כלל נעזרת במדריך. כזה שהיה במסע הזה לא פעם וליווה מטיילים רבים. בלי מדריך אולי גם אפשר אבל תחשבי על הטעיות שתעשי בדרך ,על המקומות היפים שאולי לא תראי, ועל הזמן שתבזבזי כשתלכי בדרך לא נכונה ותצטרכי לחזור על עקבותיך. אולי גם תתיאישי מהקשיים ותוותרי בכלל על הטיול. מדריך אולי עולה כסף אבל זה בדרך כלל מאד כדאי ומשתלם. השאלות שלך מעידות על כך שחסרים לך כילים בסיסיים אותם חייבים לקבל בתהליך אישי . כילים של ניהול נכון של מחשבות, זיהוי נכון של קולות הגוף והחשוב מכל התמודדות עם רגשות לא בעזרת אכילה. אנחנו בני אדם וזקוקים לקשר אנושי כדי להשתנות . מקווה שעזרתי.

שלום, בשנתיים האחרונות סבלתי מתקופות של דיכאון במהלכן עליתי ב8 ק"ג. לפני מס' שבועות התחלתי ללכת לטיפול משולב של הומיאופתית ופסיכולוגית, חזרתי לגור אצל ההורים ולעשות פעילות גופנית - אני רצה 4 ק"מ, 4 פעמים בשבוע. הטיפול עזר לי להפסיק בולמוסי אכילה שהיו לי ולחזור לאכול בצורה מאוזנת - שלוש ארוחות ביום, אוכל טרי, בלי ממתקים ונשנושים. ההומיאופתית גם המליצה לי להחליף לחם בפריכיות אורז, וגם ככה אני משתדלת להפחית בהן. העניין הוא שמאז שהתחלתי את הטיפול עליתי ב3 ק"ג ואני תוהה האם יש סיכויי בכלל להוריד את המשקל העודף שצברתי עד עכשיו - אני חוששת מדיאטות לאור נסיוני הרע איתן. יש לכן הסבר למה אני לא מצליחה לרדת במשקל? אם אני אתמיד בפעילות ובתזונה נכונה תוך כמה זמן אני אמורה להתחיל לראות תוצאות? אני אשמח לשמוע את חוות דעתן

שלום סטודנתית. שאלות אלו עליך להפנות למטפלת שלך. היא תוכל להגיד לך בידיוק מה קורה ולמה לצפות.

רוני שלום . סליחה על עיכוב במתן התשובה פשוט נסעתי לכמה ימים. שיטת הרזיה שאני עובדת בה מותאמת לכל אדם באופן אישי. אחרי פגישת הכרות אני מתאמה את התערבות ואת הכילים הטיפוליים לאדם תוך שיתוף פעולה מלא אתו. אני משלבת מספר גישות טיפוליות בינהן גישת הרזיה ללא דיאטה, פסיכותרפיה ואימון אישי הכל בהתאם לצורך של המטופל. אשמח מאד לתת לך עוד הבהרות בטלפון. את מוזמנת להתקשר - יש את המספר מתחת לתמונה שלי. בברכה בלה

תודה רבה

אני נערה בת 16 וחצי ולאחרונה התחלתי לרזות שלא מרצוני או כתוצאה מדיאטה הינני משתתפת רבות בפעילות גופנית כיוון שיש לי פטור הפעילות היחידה שאני עושה היא הליכה כל יום במשך כ-30 דק' וזאת כבר 3 שנים אך לחרונה התחלתי ממש לרדת במשקל כאשר משקלי היה 57 ק"ג היום הוא 52 בערך האם ישנה סיבה מיוחדת או שמא אלו רק שינויים הורמונליים או שאולי ישנה המלצה לפנות לרופא?

להרזייה טבעית או ספונטנית המתרחשת מעצמה סיבות רבות ומגוונות. בהחלט יתכן שבגיל 16.5 גופך מתאזן הורמונלית ולכך השפעה על מימדי גופך. לקצב הירידה משמעות בפני עצמה. יש הבדל בין ירידה של 5 ק"ג בשבוע לבין ירידה איטית של 5 ק"ג במשך מספר חודשים. בכל אופן, אם את מוטרדת, גשי לערוך לעצמך בדיקות כלליות על מנת לנטרל אפשרות פתולוגית כלשהי. גם עקומות הגדילה אצל אחות בית הספר יכולה להשלים את התמונה. שלך לאה

שלום לחולי סוכרת וכל המשתמשים בממתיקים השונים (המזיקים לבריאותנו) חברת סאנריידר משווקת את סנידיו באישור ובהמלצת האגודה הישראלית לסוכרת. לפרטים לפנות למייל המצורף. בריאותנו קודמת לכל.

אבקש לקבל יותר פרטים על סנידיו

שלום רב, בני, בן 14.5 טוען כי ישבנו גדול (לטעמו..). האם ניתן ע"י תרגילים מסויימים / מכשירי כושר מסויימים להקטין את הישבן ?? בתודה מראש

פנית לפורום הלא נכון.

ראיתי כי זה פורום הרזיה ללא דיאטה ולכן חשבתי שזה הפורום המתאים. האם יש לדעתך פורום אחר אליו אני יכולה לפנות ?? אני פשוט לא יודעת מי יכול לייעץ.. בתודה מראש

בלה שלום אני באמת נופל בקטגוריה של הרזיה ללא דיאטה אני חושב. אני אוכל בריא ועושה כושר בחצי שנה האחרונה וירדתי כבר 17 קילו. לא מונע מעצמי כלום ולא סופר יותר מידי. פשוט קבלת אורח חיים בריא יותר. העניין הוא שהיום אני כבר שוקל 79. אני בן 28 ובחודש האחרון הפסקתי לרדת. לא מבין למה זה קרה. עד לפני חודש ירדתי בקצב טוב ופתאום נתקעתי. יש לך הסבר? תודה.

אלון שלום רב. ראשית הרשה לי לברך אותך על השינוי המדהים שעשת באורח החיים שלך. אני מבינה שיש גם תוצאות יפות מאד - 17 קג ירידה במשקל בלי יסורים של דיאטה זה אכן השיג נכבד. אבל שים לב מה אתה עושה - במקום להנות מהשג שלך, לברך את עצמך ואת הגוף שלך אתה מתמקד במה שלא קורה. הדבר דומה לאבא שהבן שלו שיפר את כל הציונים שלו מנכשל ל80 באופן קבוע ופתאם עבר חודש ובמקום לקבל 90 הוא שוב קיבל 80 ואז אבא בא בטענות כלפי הילד על כך שהוא לא ממשיך להשתפר. איך לדעתך ירגיש הילד? האם זה יגרום לו לרצות להמשיך להשקיע או שהוא יבין שלא משנה מה אביו אף פעם לא יהיה מרוצה ממנו. גוף שלך הוא כמו ישות נפרדת בעל רגשות מחשבות ו תחושות. אם במקום לברך אותו על השגיו אתה כועס עליו על זה שהוא לא מתקדם יותר על פי סולם שאתה החלטת שהוא נכון הוא עלול להפסיק לשתף אתך פעולה. שים לב צורת מחשבה כזאת באה מעולם הדיאטה. שקילה, שיפוט והתמקדות בקילוגרמים יביאו הרבה פעמים לתוצאה דומה- עליה של כל מה שהורדת ואף יותר. וכעת אענה גם כדיאטנית - תהליך הרזיה הוא לא לינארי . גוף יורד במשקל לא באופן קבוע בכל תהליך של ירידה יש האטה עצירה ולפעמים אף עליה. זאת הסיבה שכדאי לאמץ מדדים נוספים להתקדמות כמו תחושה טובה צורת מחשבה אחרת והקפים. מקווה שעזרתי

עזרת מאוד ותודה לך!!!! אני דוקא כן נהנה מההשיג - מתלבש יפה ונהנה להסתכל במראה לשם שינוי. אבל את באמת צודקת... עלי להנות ממה שהשגתי ולתת לגוף להמשיך לרדת בזמנו החופשי. אני מאוד מודה לך על החיזוק והחוכמה.

ללאה ובלה שלום, קראתי קצת בפרום והרבה על השיטה ברשת... רציתי לברר, במידה ואני אוכלת ע"פ דרישת גופי ויוצא מצב שאני אוכלת כל פרקי זמן ארוכים (לדוגמא בבוקר ובערב), אין חשש לפגיעה במנגנון חילוף החומרים? **תמיד ממליצים לאכול מספר גדול של ארוחות קטנות לעיתים תכופות כדי שהקיבה כל הזמן תעבוד והחילוף חומרים יהיה יותר מהיר או משהו כזה ** אודה על תשובתכן.

שלום רב לך. לשיטתנו אם את באמת מקשיבה לגוף ויודעת איך לעשות את זה (וזו נקודה מאד חשובה) אין מצב בו משהו יתקלקל .אם גופך מעדיף לאכל פעמיים ביום אז ככה מתאים לו. הבעיה היא שיתכן שאת שומעת רק רעב קיצוני דבר שבהחלט לא מומלץ וכדאי מאד לתרגל רמות רעב יותר עדינות ולהענות להן גם.

גישת ההרזייה ללא דיאטה מבוססת על הנחת יסוד שונה מזו שעליה מבוססת שאלתך. העקרון המנחה בגישת ההרזייה ללא דיאטה הוא שלא מתפקידנו לקבוע, להחליט, לתכנן ולווסת את האכילה שלנו כי אם לתת לגוף לעשות זאת. זהו תפקידו והוא מכיל בתוכו כל המנגנונים הנכונים לעשות זאת באופן מדוייק ומושלם. מכאן שאנו פשוט סומכים על ההכוונה הזו. ומה שנכון לגוף כרגע זה הכי נכון שאפשר ויתכן ששתנה בעוד שבועיים ובודאי בעוד שנה. כשאנו חוזרים לאמץ לחיינו סגנון אכילה המונחה ע"פ סיגנלים ביולוגיים, אנו מניחים לגוף להגיע לאן שהוא צריך להגיע בקצב שלו ומתרכזים במה שאנו יכולים לעשות על מנת להרתם ולעזור לו. להבדיל מלבקר ולשפוט את ההנחייה שלו תוך השוואה למה ש"צריך". בטווח הארוך מגיעים לשם, אל המקום בו האכילה שלנו אכן מתממשת באופן תכוף יותר משאת מתארת, אך אין להחיש את תהליך ההסתגלות של הגוף. תני לגוף להוביל, הוא יודע הכי טוב מה טוב ונכון לו. ואני בהחלט מצטרפת לבלה בנוגע ליכולת זיהוי מצבי רעב ושובע. ובכל מקרה, יישר כח ובהצלחה בהמשך שלך לאה

קצת מבלבל כל הקטע הזה... תודה ךשתיכן על התגובה!

שלום בלה ולאה אני 4 חודשים לאחר לידה ראשונה. חזרתי למשקלי- כמעט בירידה איטית וטבעית. פשוט אכלתי כרגיל ובריא ואני מניקה. יש לי עודף של 2-3 ק"ג מההריון ונשארה לי בטן ממש בולטת למרות שאני רזה וזה מפריע לי. אני עושה התעמלות לשרירי הבטן אך זה לא עוזר. יש לי יותר תיאבון מפעם (אולי בגלל ההנקה?) אז אני לא יורדת את הק"ג העודפים. שאלותי הן: 1. האם ההנקה קשורה? יש שאומרים שמרזים מההנקה ויש שאומרים שבתקופת ההנקה הגוף קצת כמו בהריון בגלל ההורמונים וכו? 2. מה עושים עם הבטן??אם ההתעמלות לא עוזרת..? יכול להיות שהיא תרד לבד עם הזמן? עברו כבר 4 חודשים!? תודה מראש..

שלום מיכל. ראשית מזל טוב. שינית בטן זה גם עניין גנטי . מניסיוני עם הזמן היא חוזרת למצבה לפני הלידה. אל תלחצי !!!ט תסמכי על הגוף שלך תאכלי בריא תתעמלי ותמשיכי להניק. תני לגופך הזדמנות לחזור לאיזון אחרי החוויה המדהימה שהוא עבר. נקודה נוספת - הבטן העניקה לך את המתנה הגדולה ביותר שאי פעם קיבלת או תקבלי בעולם הזה - תודי לה תאהבי אותה זה ממש לא מובן מאליו המתנה הזאת.אל תעבירי אליה אנרגיות שליליות של דחייה וכעס על הגודל שלה,היא גדלה כדי ליצור בית לתינוקך ועכשיו חוזרת לאט לאט לעצמה - סבלנות!!!!

בלה שלום תודה תודה....את צודקת במליון אחוז. כנראה שבאמת לא הייתה לי מספיק סבלנות וחשבתי שהבטן תרד כ"כ מהר.. נצטרך לחכות עוד קצת. אני גם חושבת שאת צודקת בזה שאפשר לאהוב את הגוף כמו שהוא ולסמוך עליו שיחזור למצב שלפני ההריון.(אם לא בדיוק אז כמעט..) את כל מה שאמרת ידעתי, אבל כנראה שהייתי צריכה לקבל חיזוק מבחוץ.. אז תודה שוב. מיכל

אני בן 36 גובה 180, שוקל 95 ק"ג, ולא מצליח בשום צורה להוריד, שיניתי כבר מספר פעמים את התזונה וכאילו כלום, אני מקפיד לאכול ארוחת בוקר, צהריים וערב, קיבלתי גם תפריט מדיאטנית - ירדתי 5 ק"ג, נעצרתי וחזרתי... האם יש איזה פטנט של גלולות/ כדורים שיכול לסייע לפחות בהורדה של 5-10 ק"ג ראשוניים, אינני מסוגל אפילו לעשות פעילות גופנית כי אחרי 5 דקות נגמר לי האוויר... תודה, דרור,

הי דרור. בודאי שיש דרך ואפילו מוצלחת במיוחד. והיא מאוד שונה ממה שאתה מתאר בהודעתך. למעשה זוהי דרך שבה עדיין לא הלכת. אני מניחה שבעית המשקל אינה זרה לך וכן דרכי ההתמודדות ה"שונות" לא. והמסקנה היחידה להגיע אליה בשלב זה היא שמשהו לא עובד בשבילך, כאן. כן, אתה אולי לא מכיר עדיין אפשרות אחרת מלבד דיאטה כזו או אחרת - אך אין בזה כדי לסתור את העובדה הפשוטה "לא עובד בשבילי". ואם כך, מציעה לך לא להתפשר. כשקראתי את ההודעה שלך, נזכרתי באופן מיידי בבחור שנתוניו היו דומים לשלך ועשה מהפך בחייו בגישה של הרזייה ללא דיאטה. במקום להתחיל לספר מה שסיפרתי כ"כ הרבה בפורום זה, הייתי רוצה להציע לך לשוחח עמו. הוא אדם פרטי ונחמד שדרכו תוכל להתרשם מהגישה ומהמשמעויות לגביך. הרעיון שתשוחח עם משהו שבא מהמקום שלך, נראה לי לא רע בכלל. אם תרצה, אשלח לך פרטים באמצעות מייל פרטי, ואם לא, תוכל לשוחח איתי או לחזור לפורום ואעשה את המיטב להסביר במה מדובר. שבת שלום ונהדרת שלך לאה פינטו

הייתי בתת מישקל חריף (פחות מ - BMI 14) ןכעת כבר אחרי BMI 18 אבל זה נראה כאילו אני רק מעלה וצובר שומנים גם הבטן גדלה וממש זה ניראה קצת מעוות ןגם התחושה שאני ממש מרופד אני יודע שהדבר הראשון שיאמרו שזה הכול בדימוי הגוף וזה לא אמיתי אבל זה כן באמת כך וזה לא סתם נדמה לי. אני יודע שזה קורה לחלר מן האנשים כאשר עולים במישקל לאחר תת משיקל - התפלגות השומנים בגוף נוצרת ללא איזון וללא פרופורציה ויש הצתברות שומנים הרבה יותר גודלה באיזור הבטן מאשר במקרה של אדם רגיל באותו המישקל אבל מה עושים (אני אדם מבוגר לא נער) האם רק כדי להכניס את עצמי לטווח של מישקל תקין כפי שהוגדר עלי ליסבול וליהיות עם בטן מוזרה (כמו כרס ) וכ"ו מה רוצים איך מצפים ממני לסבול ולהתמודד ולהשלים עם מצב שכל אדם לא בטוח שהיה יכול להשלים עם צורה שכזו ועל אחת כמה וכמה אדם כמוני שהיה כל כך רזה קודם שגם כך קשה לו עם זה מה איך עוזרים לאנשיםשחווים מצב כזה? האם יש סיכוי שאם בכול זאת אצליח לעלות עוד קצת (BMI 20) ולישמור על זה אז (למרות היותי כבר מבוגר ) זה בכול זאת מסתדר והשומן מתחיל להיתפלג ולהפזר בצורה יותר אחידה או נורמלית הגוף? או שאין מה לעשות וזה או ליהיות הטווח שמישקל תקין וליסבול את זה (דבר שלא בטוח שאפשרי עבורי) או לרדת חזרה במישקל אנא עיזרו לי אני ממש מיואש זה כאילו לא משנה לאיזה כיוון אני הולך -- בכול מקרה אני מפסיד

מאיר היקר. אני לא מצלחה כל כך להבין את שאלתך. יש לי חשד שמדובר בסוג מסוים של הפרעת אכילה ממנה סבלת ועכשיו אתה בתהליכי החלמה. מכיון שזה החשד שלי אמנע מלענות לך כדי לא להזיק או לפגוע. עלי לקבל אנפורמציה הרבה יותר ברורה כדי לראות האם זה מתאים להתיחס לשאלתך בפורום.

זה המצב .... הצלחתי להוריד מ 90 ל 80 הכל נשאר אותו הדבר ....זמני האכילה ...סוג האוכל (אני לא כל כך מגוון באוכל) ....תדירויות פעילות גופנית ...(עשיתי הליכה שעה 3 פעמים) עכשיו ....לא רק שהעלתי את רמת הפעילות הגופנית ...(3 פעמים ספינינג + הליכה) אני עדיין 80 קילו כבר 3 חודשים ! אני משתגע ! שלא נדבר על הכרס שלא רוצה לרדת למרות הכפיפות בטן היומיות שאני עושה בקיצור : למה הרזתי יפה מ90 ל 80 ועכשיו אני תקוע על 80 ולא מסוגל עוד לרדת למרות שכמות האוכל נשארה אותו הדבר ונהפוכו ...פעילות הגופנית דווקא הוגברה ? :(

שכחתי לציין ..... גובה 1.68 גיל 25

שלום יניר. סיבות רבות יכולות להיות למצב אותו אתה מתאר. כדי לענות יש צורך ביותר פרטים. מדוע אתה מתרכז במה לא הצלחת ונמנע מלהנות מהשגים שלך?

שלום רב. ברצוני לדעת האם הצנים/טוסט כמוהו כפרוסת לחם "חייה" מבחינת הכלוריות?

רק ללא תכולת הנוזלים שלהם אין שום ערך קלורי כמובן. לאה

סליחה אבל לא הבנתי את תשובתך. איתן

כן, צנים/טוסט כמוהו כפרוסת לחם טרי ("חיה") מבחינה קלורית. ההבדל בין צנים לפרוסת לחם טרי הוא בתכולת הנוזלים בעיקר. עכשיו ברור? ואולי לא הבנתי את השאלה. בוקר טוב לאה

כלומר לרשום מה אני אוכלת כל יום

שלום מירי . אשמח לענות לך אבל עלי להבין מדוע את שואלת את השאלה הזאת

בסך הכל רציתי לדעת אם משתמשת ביומן אכילה בשיטה שלך.

לא, ולא, ולא. האוכל לא ממש מעניין אותי, האדם שמולי על תפישתו וראייתו את המזון (בין השאר) מעניין אותי. לרישום מזון יש כח אדיר לנתב שוב את המיקוד שלנו במקום הלא נכון - באוכל. ערב נעים לאה

שלום לכם, אני בת 51. גובהי הוא 1.60 מטר ומשקלי 92 ק"ג. איזו כמות של קלוריות יומיות עלי לאכול על מנת לרזות בצורה סבירה לא מהירה מדי. אני לא עושה פעילות ספורטיבית כלשהי כך שהדבר לא מקל עלי. אודה על תשובתכם. חיה..

חיה היקרה. בשיטה שלנו לא סופרים קלוריות . ספירת קלוריות באה מגישה ביומכאנית הרואה בגוף מכונה שצורכת כמות מדודה של דלק= קלוריות אשר חושבה על ידי מדענים. לשיטתנו גוף האדם הוא הרבה יותר ממכונה ולכן אין אפשרות לחשב כמה עליו לאכל. בגישה שלנו אנחנו מלמדים את האנשים להקשיב לגוף שלהם לשאול אותו מה בידיוק הוא צריך לאכל כמה ומתי ולתת לו את זה בלי יסורי מצפון. תתפלאי לכמה מעט זקוק הגוף ברמה הביולוגית וכמה הוא לא נלחם בך כשאת שואלת אותו ומקשיבה לו. בקשר לפעילות גופנית גם פה זה לא חובה כדי לרזות וכדאי לעשות פעלות גופנית מתוך דיאלוג והקשבה לגוף ולא כי צריך. בהצלחה . בלה

שלום אני 5 חודשים אחרי לידת תאומים. בהריון עליתי כ-18 קילו והורדתי 16. הריון התאומים היה הריון שני,והתחלתי אותו 10 קילו יותר ממה שהתחלתי את הריוני הראשון, שכן לאחר ההריון הראשון נשארתי עם 6 ק"ג מיותרים ולהם רק התווספו עוד 4עם הזמן.(הריון ראשון התחלתי 54 ק"ג והריון התאומים התחלתי 64 ק"ג) כרגע משקלי הוא 66 ק"ג. ברצוני לחזור למשקל בו הייתי לפני ההריונות סביב ה-55 והמילה שלעצמה "דיאטה" רק גורמת לי לאכול יותר אני משתדלת למצוא זמן ללכת לחדר כושר ומאז הלידה זה הצליח אך כרגע חזרתי לעבוד וזמן הספורט שלי רק הולך ומצטמצם עם שלושה ילדים. שאלתי היא: אני 1.61 מטר ושואפת להגיע למשקל שציינתי, כיצד ניתן לעשות זאת בדרך הבריאה ביותר אותה ניתן לשלב עם גידול 3 ילדים קטנים( בני הבכור בן 3) וכמובן כיצד לשמור על ההורדה למשקל. חולשתי היא כמו רובנו מתוקים ומאפים

שלום לילך. מכירה את הסופר וומן. כן אותה אחת שעובדת במשרה מלאה יש לה שלושה ילדים קטנים הבית שלה מסודר למופת היא בת זוג מדהימה אה כן ואיך שכחנו היא כמובן רזה כמו ילדה בת 16 עושה התעמלות כל יום ואכלת בריא ונכון. את יודעת אפה היא גרה? בטלוויזיה בשלטי חוצות בעתון לאשה ובפנטזיה של כל אחת מאתנו . כולנו יודעות שכך אשה צריכה להיות. הבעיה.... היא שהיא לא ממש אמיתית היא מאגדות. לילך היקרה אני מציע לך מאד לזכור שכרגע את בתקופה לא פשוטה . להיות אמא לשלושה ילדים קטנים לעבוד ולנהל שתי משרות מלאות זה מאד לא פשוט. אל תצפי מעצמך כל כך מהר לחזור למשקל לפני הריון (גופך עבר אירוע רציני מאד) לחזור להתעמלות כמו שיכלת כשלא עבדת ובכלל לחיות כאלו אין לך מחויבות אדירה כרגע. תני לעצמך זמן אהבה הכלה ופינוק. לאט לאט יחזור גופך לאיזון המלא שמתאים לו. אל תעשי דיאטה כמובן ,ברור שאת לא זקוקה עכשיו לעומס רגשי וגופני נוסף. מצאי דרך לארגן את הזמן כך שגם לך יהיה אפשרות לטפל בעצמך אני יודעת שזה לא פשוט. אני מאמינה שתוכלי לחזור למשקל שמתאים לגופך לאט לאט אל תמהרי. הרבה מזל טוב.ואם את צריכה תמיכה או עידוד אל תהססי לפנות אלנו.

שלום לילך האם המילה "דיאטה" גורמת לך לאכול יותר כיוון שהיא חוויה מאוד מוכרת בחייך? האם הירידה במשקלך לאחר לידות היתה טבעית או באמצעות דיאטה או משטר גופני כלשהו? נראה לי שיש לי מושג אך אני מבקשת לקבל יותר מידע. שלך לאה

שלום לאה אני בחורה שלא נלחמה עם המשקל שלי יותר מדי שכן רוב חיי הייתי במשקל האידאלי, עד שלב הלידות. הירידה במשקל לאחר הלידות ברובה הייתה טבעית וללא דיאטה מיוחדת (צמצום בכמות המתוקים והעשרת התפריט בירקות אך זה מעולם לא החזיק מעמד לאורך זמן) בנוסף לאחר לידת הבן הראשון התגלתה אצלי בעיה של תת תריסיות שכידוע לך מקשה על תהליך ההרזיה ואף גורמת להשמנה כאשר הבלוטה אינה מאוזנת ותמיד ידעתי שברצוני להכנס להריון שוב , אז למה יש להשקיע בדיאטה שבמילא אני אשמין בהריון הבא, מה שגרם לי להתחיל את ההריון השני 10 ק"ג יותר ( ידוע לי שזו לא הייתה מחשבה חכמה במיוחד) כרגע בידיעה ברורה ששלב הלידות מאחורי ( 3 ילדים זה בהחלט מספיק) אז התמריץ לחזור לגופי רק הולך וגדל בידיעה ברורה שלא צפוי משהו עתידי שישנה את מבנה גופי. כעת נשאלת השאלה כיצד אשמח להצעות\ לילך

קראתי את מכתב הפתיחה שלכן, בה אתן אומרות שדיאטה היא לא השיטה. אז מה כן? האם יש כאן מאמר אחר שלא ראיתי שמתאר מהי הדרך הנכונה לפי דעתכן לרדת במשקל? תודה!

היי קרן הסברנו ארוכות ונתנו הרבה פעמים תשובות על השיטה .את יכולה לשוטט היו הרבה שאלות שבקשו הסבר על השיטה. את מוזמנת להכנס לאתר שלי וגם שם יש הסבר. ולבסוף אם לא ברור לך את מוזמנת ליצור קשר. אלי או אל לאה. בברכה בלה

מהם הכלים האימוניים (coaching) שמשתמשים בהם בשיטה? (שיחות, תרגילים..?)

ממוקדת שינוי ומבוססת על מגוון כלים. כל מאמן עושה שימוש בכלים אותם הוא מוצא כיעילים בעבודתו ומול מתאמניו הספציפיים. האימון מבוסס על מחזוריות של למידה ופעולה המזינים זה את זה. הלמידה נעשית הן באמצעות העברת מידע וידע (במפגש ובשיחה) והן באמצעות ההתנסות הפעילה במהלך השבוע שבין המפגשים ובמפגש עצמו. הפילוסוף פופר אמר כי למידה קיימת רק במידה והיא מיושמת הלכה למעשה בחיינו.משמע, לא יישמנו - לא למדנו. ואני מאמינה שאנו לא ממש לומדים מהרצאות ונאומים. השיחה היא פתח להבנה חדשה, להסתכלות אחרת, לעיבוד התנסויות אך הלמידה האמיתית והתובנות העמוקות והמרעישות באות מעצם ההתנסות החוויתית, מעצם העשייה. לברר עם עצמך מושגים שונים זה יכול להיות אימון בפני עצמו כמו גם ללמוד להיות קשובה לרעב שלך. גם לעלות על רכבת הרים יכול להיות כלי אימון (זו היתה משימה של לקוח שלי שלא יכול היה להרשות לעצמו לחיות בחוסר שליטה. מטרת החוויה הזו היתה לזמן לו מצב של חוסר שליטה וללמוד מחדש את המושג והשלכותיו על חייו ומטרותיו). הרעיון הוא לייצר למידה חדשה לגיבוש גישה שונה במקום בו אנו מוצאים עצמנו נכשלים שוב ושוב, במקום בו אנו חווים חוסר מימוש של מטרותנו - וזה נעשה באמצעים שפרטתי לעיל. מקווה שמובן. שלך לאה

האם את מכירה את הסידרה "starting over" ("מתחילות מחדש") המשודרת בערוץ 3? רציתי לדעת אם זה משהו בסגנון?

שלום, את חושבת שאפשר לאמן את עצמך? יש אצלנו בעיר סדנאות ללימוד העקורונות של ה coaching, אבל זה נראה לי קשה לבוא להסתכל על עצמך מהצד ולהתחיל לשנות דברים...

שלום טל. אני מבינה שזו לא "טלי" שהפכה ל"טל" אלא גולשת חדשה ואם כך, ברוכה המצטרפת לדיאלוג. טל, אין דבר שהוא בלתי אפשרי, כל דבר הוא פונקציה של זמן, למידה והשקעת משאבים. כמאמנת וכחברה בקהילת מאמנים, אני יודעת לומר לך שמאמנים נוהגים לקחת לעצמם ליווי של מאמנים בתהליכי שינוי עצמיים. הדרך היא אולי קצרה יותר בהשוואה לאדם שמגיע מרמת מודעות נמוכה יותר לרמת אחריותו ולאיכות בחירותיו כמו גם למערכת ההנעה הפנימית שלו. הקושי בתהליך אימון עצמי נובע מקושי אובייקטיבי לראות את הגיבנת של עצמנו, גם אם אנו יודעים שהיא שם. קשה לנו לא פעם לזהות את הבורות הקטנים שבצורת החשיבה שלנו, לכן אנו מזמינים משקיף חיצוני, בעל ידע, הבנה וכישורים לסייע לנו: א. לזהות את מה שאנו לא מזהים לבד. ב. לסייע לנו לעלות לפלטפורמה גבוהה יותר ממנה ניתן לראות מרחב אפשרויות חדש שלא ניתן לראות מהמקום בו אנו נמצאים ברגע זה. ג. לשמור על מסגרת המחויבות שלנו. כידוע תמיד קל לנו לעמוד במילה שלנו לאחרים והרבה פחות במילה שלנו כלפי עצמנו. ד. כדי לספק מידע חסר - זו הסיבה שתמיד אעדיף, באופן אישי, מאמנים שבאים מעולם התוכן בו הם מאמנים (להבדיל מאלה שמאמנים בכל). למידת העקרונות היא דבר חשוב ותורם לכשלעצמו אך הבנת עקרונות האימון אינה מספיקה. אחת מאבני הדרך המשמעותיות בהתפתחותו של מאמן היא חווית האימון העצמי והשגת שינויים בחייו הוא. ולזה יתווסף הנסיון בהובלת אחרים. וזה לוקח את הזמן שלו. נדרשת הרבה מאוד למידה ולא באופן תיאורטי אלא באופן מעשי ומוחשי. למידת העקרונות יכולה לפתוח פתח מאוד משמעותי במודעות העצמית שלנו. אך מודעות לבדה אינה מייצרת מסוגלות. כמאמנת, אני יכולה לספר לך שישנם שינויים לא מעטים בחיי שערכתי באימון עצמי. לעומת זאת ישנו תחום בו אני נעזרת במאמן אישי מדהים. בחרתי במאמן מתוך רצון לראות בעיניים מפוכחות באופן נקי וצלול את התנהלותי בתחום מאוד מסוים ומתוך כוונה מאוד ברורה ונחושה לקחת אחריות ולשנות את המצב. אין ספק שהשפה המשותפת שלנו היא מרכיב שתומך מאוד בתהליך ומקדם אותו. יש לי הרבה כבוד והערכה לפרופסיה הזו, ואם אני מאמינה בכוחה עבור האחרים זה בא קודם כל מהמקום בו אני מאמינה בכוחה עבורי. עניתי? ערב נעים לאה

שלום, אני אם מודאגת בתי מלאה ולא מצליחה להרזות למרות שהיא נערה מאוד ספורטיבית... אבל כיום היא מטעצלת ולא רוצה לזוז בכלל,בתי אוכלת את כל הדברים הלא בראים הרבה מתוקים,בצקים ושום דבר מפירות או ירקות... וכמובן שהיא כמו כל נערהאחרת רוצה להראות כמו דוגמנית... בעקבות כל זה לבתי יש כולסטרול מאוד גבוה המלצת הרופאים זה ללכת לדיאטנית אבל הטור כל כך ארוך ובכל מקרה אחרי יומים בתי תשכך ותקנה ממתקים במקום אוכל בראי. כיצד אני יכולה לגרום לה להרזות?

שלום קלרה . אני שומעת את הדאגה שלך לבתך וחושבת שזה נפלא. יש מספר הנחות יסוד שכדאי שתבונני בהם. 1 שאת יכולה לגרום לבתך לרזות 2 שבתך לא מסוגלת לקחת אחריות על עצמה (אחרי יומיים תקנה ממתקים ) 3 שהיא מתעצלת הנחות היסוד של הורים הם כמו מראה דרכם יסתכלו הילדים וילמדו מי הם בעולם הזה. איך את חושבת שבתך רואה את עצמה דרך הנחות יסוד שאת מקרינה לה? שהיא לא מספיק בוגרת, לא מספיק אחראית לא מספיק מסוגלת. האם נראה לך שזה מה שיגרום לך באמת לגדול להיות אחראית ובוגרת כלפי גופה? כאמה התפקיד שלך הוא להאמין בה לעודד אותה ולאפשר לה סביבה תומכת שינוי . אם היא נערה זה כל מה שאת יכולה לעשות (בעבר כשהיתה ילדה יכלת אולי יותר להשפיע). בנוסף עליך לתת לה דוגמא אישית לדרך בה את מתיחסת לגופך ולתזונתך. אם את אכלת בריא ומאוזן מתעמלת ולא עושה דיאטות בתך בסופו של דבר תושפע מכך. העצות שלי אליך הם : תעודדי את בתך כל הזמן ,תגידי לה בלי סוף מחמאות עליה ועל המראה שלה. חשוב מאד שאביה של הילדה ינהג בדרך דומה. תיצרי בית בו אכלים בריא (לא דיאטתי - בריא זה לא אותו דבר ). נסי לנהל אתה שיחות נפש ולראות איך היא מרגישה עם עצמה. להיות נערה בעולמנו המטורף הסוגד לרזון קיצוני זה קשה ומסוכן ועליך לנווט אותה בעולם הזה בזהירות רבה, תוך שאת מקנה לה תחושה גדולה של יציבות פנימית וקבלה עצמית. מקווה שעזרתי.

שלום למנהלות וחברות הפורום, מישהו מוכן להסביר לי למה המחירים של דיאטות , קבוצות תמיכה, דיאטניות, מכוני כושר הם כל כך גבוהים? כמו כן מוצרי דיאטות על מדפי הסופרמרקט ושלא נדבר על כל השיקויים, אבקות, מיצים, כדורי הרזיה ותוספי דיאטה למיניהם שהם סתם אחיזת עיניים. תעשיית הדיאטות מגלגלת מיליונים על גבנו, שומרות המשקל. כאחת שנאבקת על משקלה שנים רבות, כל התחלת דיאטה ורישום למכון כושר הסתכמה אצלי באלפי שקלים. צריך לעשות משהו! להתאחד, להתמרד, להיות כח צרכני מאוחד. הייתי מאד שמחה לשמוע את דעתכן בנושא.

שלום רב לך. את מציע מלחמה ומרד לדעתי זה לא ילך .בכח ובמלחמה תייצרי רק מלחמה נוספת יותר גרועה מצד אלה שאת נלחמת מולם. צריך אהבה קבלה ושלום . אפשר לשנות רק את עצמנו. לכן אני מציע לך במקום לכעוס ולהתמרמר על כל אלה שמתעשרים על חשבונך תשאלי את עצמך מספר שאלות. 1 למה אני נלחמת עם עצמי עם גופי ועם משקלי. 2 מי מכריח אותי לבזבז כל כך הרבה כסף על המלחמה המיותרת הזאת. 3 מה יקרה אם אפסיק את המלחמה . 4 איזה צורך משרתת לי המלחמה הזאת . אחרי שתעני על השאלות האלו תסתכלי טוב טוב על התשובות קחי אחריות ותשני את אמונות היסוד על פיהם את פועלת מה שקרוי פרדיגמות. אחרי זה הכל ישתנה.

ילדתי בת השנתיים שוקלת 15.5 ק"ג והגובה שלה הוא 91 ס"מ. היום היתה לנו ביקורת של רופאה בטיפת חלב והיא אמרה כי הילדה שוקלתהרבה והיא מעל הקו העליון אבל" היא לא נראית שמנה". שאלתי היא איך עלי להשגיח על תזונתה, חשוב לציין כי היא לא שותה כלל משקאות ממותקים, היא לא שותה כלום מלבד מים. היא מקבלת חטיף ביום כמובן ארוחת בוקר, צהריים וערב. למה עלי לשים דגש?

שלום שלומית. לדעתי הדבר החשוב ביותר שעליך לעשות זה להעביר לילדה מסר כמה היא יפה ומושלמת בעינייך ובעיני אביה. חלילה לך מלתת לרופאה לזרוע ספק בעניין. ילדתך עדיין לא קלטה את מה שהסביבה והתרבות המטורפת שלנו מטיפה לו. אני מניחה שהיא עדיין חושבת שהיא יפה וגופה מושלם ואת זה חשוב לשמר כמה שיותר . לפי דבריך הילדה אכלת בריא ונכון ואין מה לשנות בתזונתה. אני לא יודעת למה היא במשקל גבוה ויתכן מאד שזה יסתדר עם הזמן. בנתים מספר דברים חשובים שעליך לעשות. 1 - הכי חשוב לעודד אותה בלי סוף ולומר לה המון המון מחמאות עכל המראה שלה. 2 גם אביה צריך לעשות אותו דבר. 3 לעודד אותה כמה שיותר לפעילות בחוץ וכמה שפחות לפעלות פסבית - כמה שיותר ריצה קפיצה משחקים בחוץ חוגים וכמה שפחות מחשב וטלוויזה. 4 כל הבית צריך לאכל בריא ונכון לא דיאטה בשום אופן אבל מזון איכותי . 5 ללמד אותה כבר עכשיו להקשיב לגוף שלה לרעב לשובע לרעב רגשי ומה הבדלים בנהם. ומספר מילים מה לא לעשות - לא לפחד שהיא תשמין, לא להסתכל עליה בדאגה (ילדים קולטים את המבטים שלנו) בשום פנים ואופן לא להזכר שום דבר שקשור בדיאטה.לא להשוות אותה עם ילדות אחרות. לדבר עם כל הנשמות הטובות (סבתות, הרופאה, הגננת שלה ואחרות ולהגיד להם שאת מודה להם על הדאגה אבל שישמרו אותה לעצמם.) בברכה בלה

שלום קיבלתי במייל ערכה בה נאמר כי ניתן להרזות ולהיפטר ממספר מחלות במידה ושותים 1.5 ליטר בבוקר האם יש אמת בדבר מבחינה קלינית או שמשהוא חושב משהו והכל קישקוש

בוקר טוב רגב יודעת להגיד שמים הם ללא ספק אחד מרכיבי התזונה החיוניים ביותר ובעלי מעלות רבות בתזונתנו. אך מכאן ועד לייחס להם סגולות כפי שעולה משאלתך.......לא נראה לי. שמתי לב ששלחת כתובת לקריאת חומר בענין, אשמח לעשות זאת במהלך היום ולהגיב באופן ספציפי יותר. יום נפלא לאה

שלום רב....אני בחור בן 25 רזה מפקיד לאכול נכון 5 ארוחות קטנות ביום כל 3 שעות כמעט לא אוכל שומנים מתוקים מטוגנים הסובל מכאבי ברכיים קשים לכן אני לא יכול לרוץ לעשות אופנים או הליכות מהירה אפיחלו הליכה עם קצת קצב אפילו שזה גורם לי לכאבים בברכים לאחר מכן לכן החלטתי שאני רוצה להתחיל לעשות הליכה רגילה 3 או 4 פעמים בשבוע במשך 40 דקות שעם המדרסים שלי ומגני ברכיים מסיליקון הברכיים לא עושות לי בעיות השאלה שלי היא האםזה שאני עושה הליכה בלי קצב במשך 40 דקות יעזור לי לשרוף קלוריות? או שאם זה בלי קצב אין טעם לעשות את זה על מנת לשרוף קלוריות? תודה על הזמן שלכם ויום נעים

שלום יוני. הגוף שלנו נולד ונועד לתנועה. שריריו הרבים אפילו דורשים זאת וכל אחד יכול להבחין בכך כשהוא מוצא עצמו יושב שעות ופתאום חש צורך לקום, להתמתח, לזוז, ללכת (גם אם זה אל המקרר). לא ברור לי מהי המטרה של הפעילות? אם זה להרזייה, מה שאני יכולה להניח שלא, כיוון שהעדת על היותך אדם רזה- אני לא בעד. אם זה לטובת ההנאה וההרגשה הכללית הנהדרת שלך - אני סופר בעד. ואז המיקוד שלך חייב להיות במה (ובכמה) שמהנה אותך ואין צורך להכניס זאת למסגרת של כללים (תדירות שבועית, משך הזמן והעוצמה) - פשוט לתת להנאה שלך להנחות אותך. כשקיימת בעיה פיזית כלשהי (לדוגמא בעית ברכיים) חייבים להתחשב במסרים של הגוף. במה שמרגישים. האם אתה נהנה כשכואב לך? אם לא, אתה יוצר בעיה כפולה: גם יוצר עומס פיזי שיכולות להיות לו השלכות ארוכות טווח וגם יוצר הקשר לא כיפי ואפילו שלילי להנעת גופך. כל הפעולות שתארת כפעולות אותן אתה מתקשה לבצע הן פעולות נושאות גוף. זה אומר שיש השפעה של כובד ומשקל הגוף (גם כשאנו רזים) על הרגליים ובודאי על הברכיים. ישנן לא מעט פעילויות גופניות שאינן נושאות גוף, למשל שחיה שהיא פעילות אירובית שאינה יוצרת עומס על הרגליים-ברכיים. אני מציעה לך לפנות למאמן כושר (רצוי בעל הכשרה ברפואת ספורט) ולהתייעץ בנוגע לפעילויות שיטיבו עם גופך ולא יעשו את ההיפך. בהצלחה לאה

מה שלומכן? התחלתי לקרוא תגובות שלכן לאנשים בפורום, ואני מאוד מתרשמת! כל הכבוד! אהבתי את הגישה, ואת הנכונות לעזור! רציתי לשאול, היכן למדתן את גישת האנטי-דיאטה? בלימודי תזונה בפקולטה אפילו לא הזכירו את המושג (חוץ מהיום, בפעם הראשונה, כאשר הגיעה מרצה אורחת והזכירה את איילת קלטר, אז עלה המושג, וגם אז לא ממש הרחיבו עליו). איך דיאטנית שמסיימת את התואר, ורוצה לשנות את התפיסה והגישה יכולה לעשות זאת? ניסיתי לחפש מאמרים באינטרנט, וממש לא הצלחתי! תודה מראש, נטע.

תודה על ביטויי הפרגון וההערכה, נעים לפתוח כך את הבוקר. נטע, אני רוצה להפנות אותך לעמוד 32 בפורום זה. בתחתית העמוד תמצאי תגובותנו ל"מישהי". תחת הכותרת "מהעולם השפוי" תיארתי את הדרך שלי להרזייה ללא דיאטה. קריאה מהנה וסופשבוע מקסים. שלך לאה

מי יודע איך מחשבים קלוריות למאכלים תוצרת בית? למשל- אני אופה לחם תוצרת בית. קילו קמח %70 מלא 3 כפות סוכר חום כ- 5 כפות שמן 3 כפות שמרים מלח ומים איך אדע את הערך הקלורי ? כמה ניתן לאכול בארוחה? תודה נוראלי

שלום רב. בשביל מה לך לדעת ערך קלורי? זה פורום להרזיה ללא דיאטה פה לא סופרים קלוריות. בכל אופן יש אתרים בהם יש לך טבלאות של קלוריות ואת יכולה לחשב . כל המריכיבים של המזון ואז תחלקי למנה ותראי כמה יוצא לך למנה. כמה לאכל? לפי גישתנו עד שתיהיי שבעה ומסופקת. לפי גישת הדיאטה אני מניחה על פי כמה מנות לחם מותר לך או אולי על פי כמות הקלוריות המקוצבת לך. לא יודעת מזמן אני כבר לא מתעסקת בקלוריות נראה לי ביזבוז אנרגיה משוועה. ממלא זה לא מביא לתוצאות. בכל אופן מקווה שקיבלת תשובה מספקת.

שלום לכולם, אני כבר שנה וחצי נמצאת בדיאטה מאוד מאוד חריפה וחזקה שבה עד אתמול לפחות עמדתי בצורה יוצאת דופן למרות המגבלויות הענקיות שבה <סך קלורי יומי על סך של 400 קלוריות> אני כרגע נמצאת כבר לקראת סוף הדיאטה ומעוניינת להוריד עוד איזה 6-7 ק``ג אחרונים שמפריעים לי מאוד...מפריעים ביני ובין משקל ``החלומות`` שלי...טוב,ולעניין שלנו.. בכל מקרה קרה לי אתמול דבר ש...לא קרה לי במהלך כל תקופת הדיאטה החריפה שלי שאני מאוד אבל מאוד כועסת ומבואסת מעצמי...אתמול אחרי שכל היום עבר סבבה והגעתי אחרי ארוחת ערב ל 400 קלוריות שלי בערך שעתיים אחרי קיבלתי פתאום ``בולמוס`` אכילה שהאמת הזכיר לי קצת את התקופה שלפני הדיאטה שהייתי אוכלת בלי חשבון (ושלא נדבר שלא ממש שקלתי את האוכל בזמן הזה כמו שאני עושה כבר שנה וחצי שאני שוקלת כמעט כל דבר ומחשבת..) בקיצר ,לא הכרתי את עצמי בחצי שעה הזאת של הבולמוס...אחרי כל זה הייתי בשוק היסטרי לא ידעתי מה לעשות עם עצמי כי אני בדרך כלל בחורה מאוד מאוד נחושה,בעלת מוטיבציה בעניין וחזקה...פחדתי שלמחרת אני אעלה למשקל ואני אראה עליה וזה הרג אותי.. אני זוכרת שגם בגלל שאכלתי אותו רגע מהר מאוד הרגשתי לא נוח ורצתי להקיא אבל..הגוף כאילו לא נתן לי להקיא..משהו כמו ``סוף סוף נתת אוכל עכשיו לא תקחי אותו`` (יש כמובן לציין שאני נגד הקאות לא משנה מה..פשוט הרגשתי ממש רע כי אכלתי מהר אז חשבתי שזה יעזור טיפה ) בכל מקרה אחרי הכל ניסיתי לחשב פחות או יותר כמה קלוריות יוצא לי כל מה שאכלתי אותו יום בכלל <כולל הבולמוס> ויצא לי כמות קלוריות של יומיים שלי שזה אומר 900-850 קלוריות.. בבוקר התעוררתי וישר רצתי לשירותים עם שלשולים ובמשקל הייתי 100 ג` פחות ממה שהייתי אתמול בבוקר. מה קורה פה? אך זה הגיוני? בכל מקרה השאלה שלי היא... האם היום כדי ``לתקן`` על אתמול אני צריכה לקצץ טיפה בסוג או בכמות אוכל שאני אוכלת? מה אני אמורה לעשות עכשיו או בימים הקרובים כדי שהטעות המטומטמת הזאת מאתמול לא תשפיע על המשקל השבוע תגרום לי להשאר במקום או לא לרדת..??? תעזרו לי בבקשה אני ממש עובדת עיצות ולא יוצאת אך להמשיך מכאן..העניין ממש אכזב ודיי שבר אותי <נפשית> כי הירידה הזאת של הכמה קילו האחרונים האלה כלכך כלכך חשובה לי ו..אין סיכוי שאני אהרוס אותה.

שלום לך. אני מתארת לעצמי שמה שאני אכתוב לא ימצא חן בעינייך אבל לי חשוב מאד להגיד את האמת המקצועית שלי. מה שקורה לך מדאיג ועלול לגרור אותך להפרעת אכילה. אני חושבת שזה חבל. להיות בדיאטה של 400 קלוריות זו דרך בטוחה להשמנה. אני יודעת שעכשיו את מרגישה בשליטה כי את מצלחה לכפות על הגוף שלך משטר אכזרי שמתעלל בו . אבל יש לזה מחיר וגוף יודע לגבות את המחיר הזה עם ריבית גבוהה מאד. לא נראה לי שתשתכנעי עכישו מדברי, אני כותבת לך בשביל העתיד. בעתיד כשכבר תביני שדיאטות זה מקסם שווא שלעולם לא יביא אותך לאן שאת רוצה להגיע תזכרי - יש דרך אחרת אשר יכולה לאפשר לך לרזות תוך שלום אהבה ודיאלוג עם הגוף ולא במלחמה. את הדרך הזאת אפשר לעשות רק כשמוכנים ובשלים וכשזה יקרה נשמח לכוון אותך. בנתים אני מאחלת לך שלא תצליחי להזיק יותר מידי לגופך ולנפשך ושאפשר יהיה לתקן את הנזק העצום שאת גורמת לך. בברכה בלה

האם משלשלים עוזרים לרזות? למה אנשים חושבים ככה? האם השלשלול זה בעצם אי ספיגת המזון ומכאן אי ספיגת השומן?

שלום אנה. אין לי מושג מדוע אנשים מאמינים או חושבים שחומרים משלשלים גורמים לגוף שלהם לאבד מסת שומן (או לרזות)? משלשלים, "עוזרים" לגוף לאבד מים ומינרלים. ועל כן זו תמיד ההמלצה למי שסובל משלשולים: שתו הרבה מים. במצב של שלשול (בעיקר עקב מחלה) תתכן בעית ספיגה של מרכיבי מזון רבים (לא רק שומן) ומכאן הסכנה בשלשול כרוני שלא לדבר על התייבשות. מעבר לכך, יש לציין כי הגוף שלנו מתרגל לחומרים לקסטיביים (משלשלים) ובשלב מסוים אינו מגיב להם. ולכן גם במקרים בהם יש צורך אמיתי בסיועם, אשתדל להמנע מלהמליץ על חומרים לקסטיביים כאפשרות ראשונה. מקווה שנענית באופן מלא וראוי שלך לאה מקווה שנענית

שההודעה ממך, משום מה הציפה דמעות בעייני. לא שזאת משימה קשה, אני חייה בכאב אבל משהו שם גרם לזה. קודם כל שאלה: לא הצלחתי למצוא איך מחזירים תשובה אז פתחתי הודעה חדשה, אז איפה לוחצים בשביל להשיב? מזה תשע (!) שנים אני חברה בקבוצות של אכלני יתר אנונימיים. אני מרגישה שהתכנית הרוחנית שמציעים לי שם כמו גם המפגשים והחברותה וכמובן שניים עשר הצעדים, שהם הדבר הנכון בשבילי. הקושי שלי הוא לעלות על דרך, להתמסר לתכנית. במהלך השנים הצלחתי לתקופות אבל החיים שלי מלאים ועמוסים במחויבויות שלא מאפשרים לי את הזמן ותמיד, בערך מתי שהיו מגיעות המחמאות על איך שירדתי- הייתי מפסיקה. אני יודעת- יש לי בעייה. בעייה קשה מאד, מחלה. אני אכלנית יתר כפייתית, מאד. אני יכולה לאכול ביום גלידה משפחתית וחבילת קרמבו משפחתית בפחות מרבע שעה רק לקינוח וזה סתם דוגמה קטנה, מקרית ושגרתית. אני אוכלת ללא הגיון, אני מתעללת בגוף שלי. אם תשאלי מה אני הכי רוצה? רוצה ללכת למפגשים של או.איי ולהתמסר לדרך. לקחת מאמנת לעשות את התכנית הרוחנית ולשמור על תכנית אוכל. אבל לעזאזל אני לא מצליחה. ואיך שהוא, אולי בגלל כל השנים בתכנית, ואולי בגלל שאני מוקירה אותה- כל דבר אחר נראה לי לא דבר האמיתי, אני מפחדת מרגישה "בוגדת" מרגישה שאולי זו עוד איזו תחבולה שהראש שלי מנסה למכור לי?עוד פטנט בו אוכל לעלות בסופו עוד 10 קילו וארוץ חזרה למפגשים. אין לי כוח, אין לי אוויר. אני מבולבלת. יודעת שככה לא יכולה להמשיך, לא יכולה.

בוקר טוב שחר אי אפשר שלא לחוש את סערת הרגשות בה את נמצאת- בלבול גדול. נדמה שהגעת לאיזשהו "קיר" ובנקודה הזו אפשר לפנות ימינה או שמאלה, אי אפשר להמשיך יותר באותה דרך. האם את אכן מרגישה שהגעת אל הקיר? שחר, אין אדם שאין עבורו פתרון. הפתרונות קיימים בכל מקום, ההזדמנויות צצות לנו בכל מיני צורות. אלא שלא פעם אנו עיוורים להם כיוון שאנו כ"כ ממוקדים בבעיה ולא בפתרונה. ואת הבעיות את יודעת לספר יופי. הבעיה היא שאת אכלנית כפייתית. הבעיה היא שאת אוכלת כמויות בפרקי זמן קצרים. הבעיה היא שאין לך זמן. הבעיה היא שאת אוכלת ללא הגיון הבעיה היא שאת מתעללת בגופך הבעיה היא שאינך מתמסרת הבעיה היא שאת לא מצליחה לעלות על המסלול הבעיה היא שאת קטנת אמונה בנוגע להצלחתך. אני מוכנה לשים כסף ולהמר שאמירות מעין אלה הן חלק משמעותי, מזה שנים, בשיח הפנימי שלך ובשיח שלך עם סביבתך. למעשה, כל מי שמכיר אותך יודע לספר מה הן הבעיות שלך. כאן הכל מתחיל. בסיפור שלמדת לספר לעצמך. אנו תמיד חיים את הסיפור האישי שלנו. וכל עוד הסיפור הזה לא ישתנה, המציאות שאת חיה תמשיך להיות זו. 9 שנים! וואוו, זה המון זמן. 9 שנים שאת מספרת לעצמך שאת חולה. והבעיה המרכזית היא שאת מאמינה בזה. אני לא מאמינה בזה. אני שומעת אשה שיש לה צרכים שלא נענים במסגרת בה היא נמצאת. אשה שהגוף שלה יודע לרזות. אני שומעת אשה שיודעת להרגיש את הגוף שלה (גם אם אינך מגיבה לו כרגע כפי שהיית רוצה) אני שומעת אשה שרוצה. אני שומעת אשה מאוד בריאה שלא יכולה לעמוד בהמנעות. אני מבינה שהתוכנית בה השתתפת יצרה עלייך רושם חזק כיוון שהיתה שונה מכל מה שעשית לפני כן, כיוון שמצאת בה איזשהו הגיון. כיוון שברגע זה את לא רואה שום אופציה אחרת את פוחדת לאמר לעצמך שהתוכנית הנוכחית לא כ"כ עובדת בשבילך, כי אחרת מה...? הרי אין שום דבר אחר בשבילך. זוהי מחשבה משתקת, מבהילה שגורמת לך להאחז בקיים תוך הלקאה עצמית. ההלקאה העצמית הזו כאילו נועדה לדרבן אותך אך בסיכומו של דבר מחלישה אותך. שחר יקרה, יש פתרון עבורך, יש דרכים אחרות. עם כל הכבוד לתוכנית המדוברת, אני באופן אישי ומקצועי מסתייגת מאוד,ממס' טעמים: 1. תיוג בני האדם כחולים - בלתי נסבל בעיניי. מה שתאמיני בו, הוא שישתקף בחייך. אם אני מאמינה שאני לא טובה במתמטיקה....מה יקרה בחיי? אם אני מאמינה שאף פעם אין מספיק כסף....מה יקרה בחיי? אם אני מאמינה שזוגיות זה דבר קשה....מה יקרה בחיי? אם אני מאמינה שאני אכלנית כפייתית....מה יקרה בחיי? (נסי לזהות מה את מרגישה עמוק פנימה כשאת אומרת לעצמך את המשפט הזה. מה ההרגשה הזו גורמת לך לרצות לעשות?). ברור שהאמונות שלנו מבוססות על הנסיון שלנו ועכשיו את ודאי חושבת "אני לא מאמינה, אני יודעת, הנה יש לי הוכחה כזו וכזו וכזו..." ואני מבטיחה לך שבהכוונה נכונה תלמדי להפריך כל הוכחה כזו ולערער על כל אמונה כזו. אז יהיה מקום למערך אמונות חדש, מקדם, בונה, ראוי להצלחתך. 2. המנעות ממוצרי מזון מסוימים - בלתי נסבל בעיניי. חסך, פיזי ותודעתי, תמיד יגרור אחריו אכילת יתר. זה יכול להיות בטווח של שעתיים עד שבועות. אבל הצונאמי הזה יגיע.. זוהי דיאטה! כן, שונה קצת, בעלת היבטים שאינם קיימים בדיאטה הקונבנציונלית. אך עדיין דיאטה שמגבילה אותך. את לא צריכה לחיות בהגבלה, את צריכה לחיות בחופש בחירה. ומה עוד שמדובר במזונות כ"כ בסיסיים בחיינו. בודאי שהגוף שלך יתנגד. את יכולה להודות לאל, הוא בריא. 3. התלות והעדר החופש - בלתי נסבל בעיניי. שמעתי מלקוחותיי (אכלנים אנונימיים לשעבר) שכל שינוי שרצו לעשות בתוכנית שלהם תבע התקשרות עם מדריכה מהקבוצה כדי לקבל אישור, כדי לקבל תמיכה, כדי לקבל עזרה בגיוס כח הרצון. איפה מבנה התמיכה הפנימי? מה פתאום חייך התזונתיים והקולינריים נמצאים בידיים של משהו אחר? זו רק עוד דוגמא, איך אנו מפזרים את הכח לסביבה שלנו במקום למקד אותו בעצמנו - נותנים כח וסמכות למדריכה בדיוק כמו שאנו נותנים אותו לאוכל. הכח הוא בתוכנו ושם הוא צריך להשאר, רק משם הוא צריך לנבוע. אני לא מאמינה בהתמכרות לאוכל. זה לא אלכוהול ולא סמים (שבמקרה שלהם יש בסיס פיזיולוגי מוכח ברמה התאית, שבמקרה שלהם תופעות לוואי פיזיות ברורות. שבמקרה שלהם מדובר בגורם אחד ספציפי). הבעיה שלך, לטעמי, נובעת מתפישה מעוותת שמוזנת מהסביבה בנוגע למה שנדרש כדי לרזות. אני לא מאמינה בטיפול קבוצתי. השמנה היא ענין אישי ולא קבוצתי. תהליך שינוי הוא תהליך אישי ולא קבוצתי. את צריכה מישהו שיראה אותך ורק אותך. לא להיות חלק מעדר, אלא להתמודד באופן ישיר עם מה שצריך להתמודד. להתמודד עם מה שאת, שחר, מביאה. ולא אחר. שחר, אני לא מאמינה שאת חולה ואני לא מאמינה שאת אכלנית כפייתית. אני מאמינה שאת אשה שחסר לה הרבה ידע והבנה על היכולויות שלה, על הגוף שלה, על העוצמות וכן...גם לא מעט אמונה. אני מאמינה שאת אשה שלא מודעת לאופן בו היא מייצרת את מציאות חייה. וזה יכול להשתנות בתהליך שלא צריך להתארך מעבר לשנה (9 שנים?), בהתחשב בקבעון המחשבתי הנוכחי. אני מניחה שאופן החשיבה הנוכחי שלך מטיל ספק רב בדבריי. אל תגיבי בשלב ראשון, רק קראי שוב ונסי להבין. לא להסביר....להבין. נסי להיות לרגע חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה. אני יודעת שקיימת דרך אחרת בשבילך, טובה יותר. יש פתרון עבורך. אני מרגישה שיש עוד כמה דברים שהייתי רוצה לכתוב לך, אך מישהו צריך להכין את הסנדוויצ'ים בבית הזה. אני מזמינה אותך, לאחר שתקראי טוב טוב, לחזור ולהמשיך את הדיון שפתחת. מבטיחה להיות כאן במהלך היום. יום מקסים ומעורר השראה שלך לאה

שחר היקרה. אני שמחה על התשובה של לאה ומסכימה עם מה שהיא אומרת. תוכנית של 12 הצעדים מתאמה לחלק מאנשים - אלו שהיא מתאמה להם יורדים המון במשקל ומרגישים שלמים ומאושרים עם עצמם. אבל יש גם כאלה שהתוכנית גורמת להם לשים על עצמם תוויות מיותרות ולפתח מנטליות של עשיית דיאטה - כי מה זה המנעות אם לא דיאטה נוקשה? התוכנית כנראה לא עבורך -עובדה שאחרי 9 שנים בתוכנית זו את מתיגת את עצמך כמו שלאה כותבת בתיוגים מאד לא נעימים את במשקל גבוה ומנוהלת הרבה על ידי אשמה ובושה דבר הגורם לך לבילבול וחוסר אונים - בעיני זו לא דרך להבראה . לדעתי כדאי לך לבדוק דרכים אחרות ולנסות משהו חדש. אני מציע לך להקשיב ללב שלך קראת את התשובה שלי של לאה ומן הסתם בטח שמעת בעוד מקומות על הגישה הזאת. תבדקי עם עצמך מה מדבר אליך? יוצר לך תחושה שזה נכון עבורך ותנסי. בכל מקרה אני מאד אשמח לדבר אתך בטלפון אם תרצי. בברכה בכל דרך שתבחרי , בלה

לאה, אני מאמינה גדולה בדרך שמציעה התכנית של אכלני יתר, אולי בגלל חוויות שאני עברתי אולי בגלל השינויים המדהימים שראיתי שחלים על אנשים מול עיניי. הפתרון הרוחני קוסם לי, התשובה שהדרך הזאת מציעה היא אמיתית מעמיקה ויפה, אני איפה שהוא "מתבכבשת", יש לי שם חברות אמת, לא תשמעי אותי אומרת מילה אחת על הדרך, מטופליך לא דייקו בנתונים שמסרו לך, התכנית הזאת חכמה ועמוקה הרבה יותר ממה שציינת. ובכל זאת, אני שואלת אותך מה הדרך שלך. ראי, התכנית(כשאני אומרת התכנית, בואי נסגור שמעכשיו הכוונה לאו.איי ובכך אכבד את האנונימיות) מציעה לי פתרון לכל המישורים בחיי, ובעצם אני שואלת איך הדרך שאת מציעה עובדת? האם אוכל לשלב את הפיתרון הפיזי שאת מציעה בשילוב עם הליכה לקבוצות וקבלת תמיכה רוחנית ונפשית ע"י מאמנת שם? או אולי הדרך שאת מציעה מורכבת גם היא מתמיכה בשאר המישורים? נכון, הגעתי אל הקיר ואני דופקת שם את הראש. קשה לי להפתח לרעיונות אחרים אני מודה , אשמח לשמוע ממך.

קראתי שוב בעיון את מה שכתבת, לאה. אני יכולה מיד להתחבר להרגשה מקוממת ולהתחיל להגן, להתנגח וכו ומצד שני אני יכולה להתחבר לרוך ולרכות שיוצאים מבין השורות. "הבעיה שלך נובעת,כתבת, מתפיסה מעוותת שמוזנת מהסביבה בנוגע למה שנדרש כדי לרזות". ניסיתי להבין את המשפט הזה, הוא מעניין ובכל זאת לא בטוחה שהבנתי, אשמח לפירוט. ובכלל, לשמוע קצת יותר איך עובדת השיטה שאתן מציעות. האמת שמהמקום המזעזע שאני נמצאת בו, אין לי מה להפסיד, אני מוכנה לנסות, לבדוק.אני פונה אליכן ושואלת או.קיי אז איך מתחילים? מה אני עושה? ואיך אתן יכולות לעזור לי להציל את חיי ובעצם למה, לעזאזל אתן בכלל מוכנות לעזור לי, הדמות הוירטואלית המרוחקת הלא קיימת הזאתי? באמת מוזר ומסקרן ומחמם את הלב. טוב, יוצאת למשמרת ערב, אציץ חזרה בלילה, תודה-בת שחר.

האוכל סובב אותי מנהל אותי ממלא את חי. אוכל בכמויות שלא יאמנו. ללא קשר לתחושת רעב, בעצם לא מכירה תחושת רעב או שובע. כל היום אני חושבת מה אוכל ואיפה וכל כך הרבה אוכל כל כך הרבה ג'אנק כל כך הרבה ביזבוז כספים...וקשה לי לנשום וקשה לי לישון ולובשת סמרטוטים ומתביישת להסתובב ושונאת את עצמי ואת מה שסביב לי ומיואשת, בעיקר מיואשת. הרבה שנים הולכת לקבוצת תמיכה מרתקת המדברת על הקשר בין אוכל רוח ונפש ולא מצליחה לעלות על דרך. אני בגובה מטר חמישים ושש ושוקלת מאה קילו. והדבר שהכי מנהל אותי עכשיו הוא לרדת במשקל. אני מתביישת בעצמי, אני שונאת את הגוף שלי ואני בעיקר חסרת אמונה. במקרה(או שמא אין מקרים) שמעתי מחברה שהשיטה הזאת עובדת. ועוזרת לה. במיוחד עם המפגשים האישיים. מהמקום הכי נמוך שהגעתי אליו, מהכאב הבלתי נסבל, מחוסר האמונה ומכמעט יאוש ואיבוד תקווה, שנייה לפני שהרמתי ידיים ונכנעתי לשומנים ולמראי המביש, אני פונה אליכן ומבקשת עזרה ויעוץ.

בבת שחר היקרה . ראשית אני שמחה שפנית אלנו. אני שומעת היטב את הקושי והתקיעות שאת מתארת. נראה כאלו לא השארת אבן לא הפוכה על מנת לפתור את הבעיה בה את נמצאת.לכאורה, עשית הכל כולל הליכה של שנים לקבוצה (היה עוזר לי מאד לדעת איזו כדי להתיחס) המדברת על הקשר בין גוף נפש והשמנה. מה שחסר מאד זה מבחן התוצאה. אם הלכת בדרך מסוימת ולא קיבלת את התוצאה שרצית סימן שהדרך לא נכונה עבורך ועליך להחליף את מפת הדרכים. אני לא יודעת את הסיפור המרכיב את הפאזל של השמנה שלך וברור לי שהוא לא פשוט אבל אני משוכנעת שניתן לעזור לך לחזור לאיזון פנימי שיאפשר לך ירידה בריאה ונכונה במשקל. שנאה,בושה וכעס כלפי הגוף שאת מתארת אינם יכולים אף פעם להיות הדרך הנכונה להבראה. רק שלום עם הגוף ולמידה לעומק של הצרכים שלו יוכלו לאפשר לכם - לך ולגוף שלך ללכת יד ביד לעבר בריאות, משקל נכון ותחושה טובה.בקשת את עזרתנו ונשמח מאד לעשות זאת . תבדקי עם עצמך לאיזו עזרה את זקוקה מאתנו ונשמח לתת לך. לאה יקירתי אנא תעני גם את.

שלום רב, אני חיה כמעט מאוויר, אינני זוללת , ולמרות זאת אינני מצליחה להוריד אפילו גרם אחד. הייתי בטיפול אצל דיאטנית פעמיים אך גם זה לא עזר. אינני שמנה במיוחד, עלי להוריד בעיקרון צלוליטים( ישבן, קצת בטל,ופולקס) שונאת ספורט,האם יש איזו שהיא דרך? אנא עזרתך ועצתך. בתודה מראש סבתא נ.ב. אינני כה צעירה הנני בת 65, נראית צעירה לגילי מבקשת להראות טוב גם בגופי.

שלום סבתא. מספר שאלות לי אליך. 1 כמה את שוקלת ומה הגובה שלך? 2 מי אמר שאת צריכה לרדת? 3 מה זאת אומרת חיה כמעט מאויר? 4 אם את חיה כמעט מאויר אז איך אפשר בעצם לעזור לך? ישנם פרצדורות כירורגיות שונות להורדת צלוליט וגם מכשירים שונים הם אמורים לחטב. יתכן שזה הפתרון בשבילך.

שלום, אני בחורה בגיל ה20 + אחרי צבא. בזמן שירותי הצבאי העלתי ממשקל גופי כ10 קילו, ואני מעונינית "להוריד אותם", (אני שוקלת כיום 71 קילו וגובה 1.68) אם תוכלי לייעץ לי דיאטה טובה לירידה במשקל. תודה רות

שלום רות. זהו פורום של הרזיה ללא דיאטה . לפי תפיסת עולמנו דיאטה טובה רק לדבר אחד - השמנה. אמנם לא מיד, אבל בטווח רחוק זו תמיד התוצאה שלה. ומכיון שאת לא רוצה להשמין אלא להרזות העצה הראשונה שלי אליך היא אל תתחילי אפילו עם דיאטות לטווח ארוך זה לעולם לא יביא אותך לתוצאה המקווה. מה כן את שואלת. אני מציע לך לקרוא את התשובות שלנו פה בפורום יש הרבה מאד הסבר על גישת הרזיה ללא דיאטה. אם בכל זאת את לא משתכנעת ומעדיפה עצות הכוללת בתוכן - קלוריות, תפריטים, הגבלות - יש פורמים של תזונה קלינית ואת מוזמנת לשאול שם. בכל מקרה מאחלת לך בהצלחה - בכל דרך שתבחרי.

שלום לכם. אני ירדתי לפני שנתיים 44 קילו תוך שנה. עכשיו אחרי שנתיים שהצלחתי לשמור פחות או יותר על המשקל, עליתי חזרה עשר קילו. ומאד קשה לי לחזור להוריד כמו פעם. גם כי נגמר לי הסבלנות וגם כי אני נמצאת עכשיו בתקופת דיכאון קשה מאד. מה אני יכולה לעשות כדי להוריד חזרה את העשר קילו האלה. לא רוצה לחזור ולהיות 120 קילו כמו לפני שנתיים. תודה מראש

צביה היקרה. ראשית כל הכבוד על ההשיג המרשים . זו ירידה מדהימה. אני מניחה שכרגע קשה לך להמשיך לשמור על האיזון הפנמי כשברקע יש את הדיכאון . אני חושבת שזה חיוני ביותר לפתור את הדיכאון בכל דרך אפשרית בין אם בטיפול תרופתי או בפסיכותפריה או אולי שילוב. אחרי שתצאי מהדיכאון יהיה הרבה יותר קל לחזור לאזון סביב נושא של אכילה ולאכל מתוך רעב ושובע. בברכה בלה

בלה שלום, תודה על התגובה המהירה. השאלה שלי היא האם זה נורמלי שללא שינוי של הרגלי אכילה הגוף מאבד ממשקלו? האם זה נובע מצריכת הקלוריות היומית שלי או שזה יכול להצביע על איזו שהיא בעיה ביראותית. תודה מראש, שיר

אין לי שום דרך לדעת. אין לי מספיק נתונים. כשיורדים במשקל בלי להתכוון חשוב לשלול בעיה רפואית. מצד שיני אולי הגוף שלך פשוט נכנס לאיזון ולכן יורד במשקל. כאמור אני מציע לגשת לרופא ולשלול מחלה ואם הכל תקין אז פשוט להנות . בברכה בלה

אני מקדישה לפעילות גופנית {פילאטיס,הליכה נמרצת כ-10 שעות שבועיות.יחד עם זאת , אני לא יורדת במשקל ובנוסף אני כל הזמן מנשנשת ורעבה.מה עושים?

הי איריס. הפעילות שאת מתארת מחטבת את גופך, משפרת את כושרך, מבריאה את הרכב גופך וכולי תקווה שגם מסבה לך עונג והנאה. עכשיו...איך כל זה קשור למשקל? אני חושבת שמה שהיית רוצה לחוות זה ירידה במסת השומן...לא? ואחזור לשאלתי, איך זה קשור למשקל הגוף? ובשלב זה אני מפסיקה להיות מעצבנת. איריס יקרה, אני רוצה להזמין אותך לקרוא את תגובתי לנטע תחת הכותרת "הפרדוקס הוא בתודעתך בלבד" (בעמוד זה)- יש שם פסקה שתוכל להסביר את משמעותה של שאלתי החוזרת. אם עדיין יהיו שאלות, אשמח לענות בהרחבה. והכי חשוב, להנות ממה שאת עושה ולא לקשור זאת לשום אג'נדה נסתרת אחרת. שלך לאה

שמי שיר ואני בת 28 מזה שנים אני סבלתי מעודף משקל (השמנה בצורת תפוח), וזאת למרות שלא צרכתי כמות מופרזת של מזון, במשך שנים ירדתי ועלתי ומעולם לא הצלחתי לשמור על משקל סדיר. לאחונה חלה אצלי ירידה מתמדת במשקל (ללא דיאטה או שינוי הרגלי אכילה - אני לא צורכת מעל 1200 קלוריות מזה תקופה ארוכה) האם הדבר אמור להדאיג אותי?

שלום שיר לא הצלחתי להבין בידיוק מה את שואלת. אנא הבהירי את שאלתך. בלה

אשמח לדעת מה אתם חושבים עליהם? אני שוקלת להתחיל עם משהו דומה לתפריט הראשון של 1,200 קלוריות ביום. מה דעתכם? http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=3356

שלום דלית. אני לא הייתי מחזיקה יותר משלושה ימים עם תפריט כזה, ולכן לא מרשה לעצמי להתעלל באחרים ולהמליץ. דלית, הגעת לפורום הרזייה ללא דיאטה. זהו פורום למי שהבין שתפריטים כאלה ואחרים, ספירת קלוריות, מוצרי דיאט ולייט ובקיצור חסך ונסיונות שליטה חוזרים ונשנים - אינם עובדים. אני מזמינה אותך לעיין בתגובות השונות בפורום ולהבין את דרכנו. בהצלחה לאה

מאוד נהנתי לקרוא את התשובות המושקעות שלכן. אשמח להפנות לפורום שלכן בעתיד אורחים/ות מהפורום אותו אני מנהל (קהילת האימון האישי ב msn) שמתלבטים בנושא תזונה ומשקל אחרי שכבר הפכו ל"מומחים" בתחום אולם לא בהכרך השיגו את היעד. תבורכו. דורון בללי מאמן אישי לנשים בנקודת מפנה מנהל פורום אימון אישי (קהילות msn)

שלום דורון. אמנם אני לא מכירה אותך אישית אבל עוקבת אחרך בכל הפורומים של אימון. אני מודה לך מאד על הפירגון ונשמח מאד - אני ולאה שהיא אגב מאמנת אם תפנה אלנו אנשים שרוצים לרזות באמת אחרת. אני יודעת שתחום הרזיה קוסם להרבה אנשים שרוצים לעסוק בו . אבל חשוב מאד להבין שהוא מורכב ביותר ודורש מקצועיות רבה מאד מכיון שנוגע ברבדים עמוקים ביותר של האדם. אני ולאה דיאטניות ותיקות מאד בתחום ויש לנו את כל הידע המקצועי, עליו הוספנו כל אחת בדרכה כילים טיפוליים רבים ופתחנו את הגישה שלנו. אשמח לחשוב על שיתוף פעולה אפשרי אתך. אם יש לך רעיונות אנא צור איתי קשר. בברכה בלה

דורון יקר שלי כמה משמח היה להכנס לפורום ולפגוש אותך כאן. ומחמם לב, כרגיל. עדיין מחכה לתגובתך בתיבת המסר האישי. חיבוק גדול לאה

שלום, נושא הפורום נשמע לי מבטיח, האם תוכלו להסביר למי הוא מתאים (אני לא בחורה שמנה, אבל קשה לי להיכנס לבגדים שלי מלפני 4 שנים-עליתי במשקל בעקבות 2 הריונות בתקופה הזאת ואני מנסה לחזור למשקלי הקודם) עם זאת, אני לא עושה הרבה למען זה, למעשה די כלום ואני רוצה לדעת מה אפשר לעשות בדרך נכונה כדי להצליח לשמור על משקל ולא לאבד כיוון. דיאטה זה לא פיתרון מוצלח עבורי ובעיקר גורם לי לעלות עוד במשקל. אודה לעזרתכם

שלום שירה וברוכה הבאה לפורום הרזייה ללא דיאטה. הגישה של הרזייה ללא דיאטה מתאימה לכל מי : 1. שבאופן קבוע נאבק לרדת במשקלו וזה יכול בהחלט להתחיל ממאבק על 5 ק"ג. 2. שחווה באופן מחזורי סגנון אכילה שנע בין הגבלת מזון (דיאטה) לאכילת יתר. 3. שלמד להתמודד עם רגשותיו באמצעות המזון (לחץ, כעס, תסכול, שעמום, עייפות וכ"ו) 4. שהוא בעל חשיבה אובססיבית בנוגע למשקל שלו ולמזון בחייו. 5. שאכילתו מווסתת באופן מלאכותי וע"פ כוחות חיצוניים (השעון על הקיר, מאזני השקילה, תוויות מזון וכ"ו) 6. שמבקש להגיע לתוצאות יציבות 7. למי שמוכן להתמסר לדרך שונה לגמרי מהגישה הרווחת. ועוד שירה, הגישה מתאימה בעצם לכל מי שרוצה לאפשר לגופו לחיות במימדים הבריאים ביותר לגובהו ולמבנהו. ולכל מי שמבקש להחזיר למזון את מקומו האמיתי בחייו כמקור להנאה וסיפוק להבדיל ממקור למתח. לכל מי שרוצה לחיות ללא רגשות אשם יותר. אם לנסות לסכם במשפט אחד, בעיניי, הגישה בעצם מתאימה לכל אחד שרוצה לחיות את הטבע שלו, את הפיזיולוגיה שלו ובהנאה. מי יצליח? זו כבר שאלה אחרת לגמרי. סופשבוע נעים לאה

הי בלה, מה שלומך? ושלום גם ללאה, אותך עדיין לא יצא לי להכיר... אז ככה, אחרי שנים של נסיונות לרדת במשקל, דיאטות שלא הצליחו, שיטות הרזיה אחרות, שגם הן לא הצליחו, מצאתי את השלווה, ואת הדרך. אני כבר מס' שבועות מאוד מאוזנת, ובאמת גם יורדת במשקל. כרגע יש לי משקל עודף של כ-10 ק"ג. אבל ישנו פרדוקס מסוים, שחשבתי עליו, ואין לי דרך לפתור אותו, אולי מישהי מכן תוכל לעזור לי. אני יודעת שאתן נגד שקילות, אבל החלטתי להישקל אחת לשבועיים אצל דיאטנית, כדי לדעת שאני בדרך הנכונה. אני אוכלת מאוזן, בריא, ומשלבת עבודת גוף-נפש-רוח. וזה עובד. אני ממש לא בדיאטה. חשוב לי להבהיר את זה. אבל חשבתי על משהו, וזה מטריד אותי. כי גם אם אוכלים מאוזן, כדי לרדת, אני אמורה לאכול פחות ממה שאני מוציאה, נכון? אבל הבעיה היא, שאם אני יאכל פחות ממה שאני מוציאה, הגוף באיזשהו שלב יסתגל, ויוציא פחות אנרגיה ממה שהוא מוציא היום. כרגע, קצב הירידה שלי הוא כחצי קילו עד קילו בשבוע. חשבתי לאכול מעט יותר ממה שאני אוכלת היום, כדי לא להרגיל את הגוף שלי לצריכה נמוכה מדי (היום יוצא שאני אוכלת כ-1500 קק"ל ביום, ולפי ניסוי שהשתתפתי בו, אני מוציאה כ-2200 קק"ל ביום בו אני לא מתאמנת). אני לא מבקשת יעוץ אישי, אלא תשובה תאורטית. איך אדם שרוצה לרדת במשקל, כי הוא בעודף, יכול לרדת במשקל בלי להפחית את ההוצאה האנרגתית שלו. כמובן שספורט היא תשובה, אבל חלקית. אז מה אתן אומרות...?

בוקר טוב נטע. ראשית, מחזקת אותך בבחירתך הראשונית. קראתי את הודעתך מספר פעמים ואני מוצאת כאן טעות תפישתית בסיסית. תתכונני, התשובה ארוכה מאוד..... נטע, גם לאחר שקיבלנו החלטה להפסיק לעשות דיאטה, אין זה אומר שאכן אנו לא בדיאטה. מבלבל? אני אסביר. צורת החשיבה הדיאטטית, המנטליות הדיאטטית היא חלק מאיתנו שנים רבות ולא נעלמת רק בגלל שהחלטנו לא לעשות יותר דיאטה. ההחלטה לא לעשות דיאטה פותחת אותנו לדרך חדשה וארוכה של עבודה על המודעות שלנו ושינוי דפוסי החשיבה שלנו. זהו למעשה השלב הראשון בתהליך, לזהות את מאפייניה של הגישה הדיאטטית, הטבועים בנו, ולשחררם אט אט ובטוח תוך למידה והבנה חדשה. זהו השלב הלא פשוט בתהליך (בעיני אחד השלבים הקשים והחשובים בתהליך). הלך הרוח הדיאטטי מתבטא במגוון צורות, הזיהוי הוא קריטי והשינוי (התפישתי) הוא הכרחי על מנת שנוכל לממש באופן מלא את החופש, את הבחירה, את הגילויים שמגיעים בשלב הבא, את הצרכים האמיתיים שלנו. הן בשאלתך והן במידע הרקע שהבאת אני מוצאת את המנטליות הדיאטטית ניבטת בכל פינה. אין זה אומר שזה לא בסדר, זה רק אומר שיש משהו חשוב ביותר לשים לב אליו בתהליך והוא טבעי לתחילתו של התהליך. אינני יודעת אם את עוברת את התהליך באופן עצמאי או בליווי כלשהו אך חשוב לציין שהאכילה שלנו כמו גם החשיבה שלנו אינן אובייקטיביות אף פעם וקשה לנו להבחין בדברים הללו מתוך דפוס החשיבה הקבוע שלנו. זו הסיבה שלשיתוף ולליווי של אדם חיצוני לנו שמביא סוג חשיבה אחר וידע יש ערך רב - לעזור לך לזהות את מה שאינך מזהה לבד. אתייחס ל-2 דברים מרכזיים שעולים מהודעתך ומבטאים באופן משמעותי את המנטליות הדיאטטית שמנחה אותך: 1. פוקוס על המשקל כפרמטר להערכת התהליך שלך. 2. סגנון אכילה המופעל מהראש ולא מהגוף. וזה בהחלט מסביר גם את שאלתך. כשאנו בוחרים ללכת בדרך של הרזייה ללא דיאטה אנו בעצם בוחרים לתת לגוף להנחות אותנו ע"פ צרכיו. למעשה אותותיו, הסיגנלים שלו, הם הכוחות הרלוונטיים היחידים באכילה שלנו. ומה שאת עושה זה שוב לנסות ולנחש כמה הוא צריך ומתי הוא צריך. אין לי מושג מה למדת חדש על המנגנונים הטבעיים של גופך, אך הבנה בסיסית היא שנולדנו עם מערכת ויסות רבת עוצמה שמיועדת לנהל את האכילה שלנו באופן יעיל ביותר בכל מצב כולל תקופות בהם אנו פעילים, חולים וכ"ו. כמו גם לווסת את משקל והרכב גופנו ולשמור אותם רזים ובריאים. זה לא התפקיד שלנו לחשוב בשביל הגוף, התפקיד שלנו הוא להרגיש וללמוד את האופן בו הוא מתקשר עימנו, ללמוד את שפתו (בדיוק כמו ילדים). אני לא יודעת למה את מתכוונת כשאת מדברת על "אכילה מאוזנת" - אני יודעת לאמר לך שאכילה מאוזנת מתאפשרת אך ורק אם היא מונחית ע"פ כוחות פנימיים. רק הגוף שלך יודע לאמר לך מתי הוא צריך, מה הוא צריך וכמה. והיכולת הזו היא מולדת ועומדת לרשותו בכל רגע נתון. מה שנעלם עם השנים זה מיקוד ההקשבה שלנו. את בעצם מתכננת עבור גופך וקובעת עבורו, חושבת בשבילו ("חשבתי לאכול מעט יותר ממה שאני אוכלת היום, כדי לא להרגיל את הגוף שלי לצריכה נמוכה מדי") - זה ממש לא הכיוון. ואני שמחה שהעלת את השאלה ומקווה שתראי בהתייחסות שלי הארה חשובה לבניית תהליך מבוסס וחזק עבורך. הגוף שלך שואף לרזות והרעיון שהוא לא יודע לעשות זאת ואת זו שצריכה לכוון - הוא טעות. במה זה שונה מהגישה הדיאטטית? אם תסתכלי ותתעמקי תראי שזו בדיוק הגישה הדיאטטית. אני מודיעה לך חגיגית שאין מצב להרגיל את הגוף שלך לצריכה נמוכה מדי. הוא מבחינתו צריך לחיות ולהתקיים ברווחה בריאותית מיטבית ויעשה הכל לטובת הענין. אדם שמן במובן הפיזי ללא ספק צורך אנרגיה מעבר לדרישות גופו, לכן הפתרון היחידי הוא להתחיל להיות מסונכרן עם גופו, להתחיל להיות מחובר. וכדי לעשות זאת נדרש תהליך, זה לא איזשהו טריק, זה משהו להתאמן עליו במספר מישורים. הגוף שלך שואף לרזות, יודע לעשות זאת מצוין ויודע לעשות זאת גם בקצב הנכון לו ביותר. הרזייה אמיתית נאמדת במאות בודדים של גרמים בשבוע ולא בקילוגרמים. הרזייה אמיתית משמעותה צמצום מסת שומן. והשומן אינו שוקל הרבה. ירידה או עליה בקילוגרמים בדר"כ משקפת שינוי במשק הנוזלים וטו לא. את ההרזייה האמיתית אנו נראה באופן משמעותי הרבה יותר בהיקפים שלנו (כי לשומן יש תכונת נפח). ואולי זו הזדמנות לספר לכל מי שאחרי השבת רואה עליה של 2 ק"ג במאזני השקילה שזוהי אינה השמנה. כדי שזו תהיה השמנה של 2 ק"ג שומן עליכם לצרוך עודף של למעלה מ- 14000 קלוריות (עודף = בנוסף לכמות האנרגיה הבסיסית הנדרשת לגופכם) - נשמע לכם הגיוני שזה מה שאכן עשיתם? משקל אינו אומר דבר וחצי דבר על הרכב הגוף בדיוק כמו שאתם רוכשים בשר רזה - גם שם, משקל הנתח שבחרתם לא מעיד עד כמה הנתח שמן או רזה. ודוגמא נוספת - כמה שוקל בודי-בילדר? 100-120 ק"ג אולי יותר. האם הוא שמן? האם הוא נראה שמן? ברור שלא, למעשה רקמת השומן שלו היא מינימלית. מים הם הגורם המשפיע ביותר על תנודות המשקל שלנו. עשי ניסוי - עלי למשקל, רדי, שתי 2 ספלי מים ועלי חזרה ....אופס עלה לו חצי ק"ג. האם זה אומר לך ששמנת? האם זה אומר לך שאת לא בכיוון הנכון מבחינת התהליך שלך? בתהליך הרזייה ללא דיאטה אנו משנים גישה כלפי הגוף שלנו, נותנים לו יד ונותנים לו להוביל. מפסיקים לעסוק בטוטו-לוטו (כמה הוא צריך היום, כמה הוא יצטרך מחר, זה פחות מדי? זה הרבה מדי?). מי שחי ע"פ הסיגנלים הטבעיים של גופו לא יכול להשמין. נקודה. מי שחי ע"פ הסיגנלים הטבעיים של גופו - מרזה. נקודה. בקצב הכי נכון לבריאות גופו. זה לא משהו שאנו צריכים להחליט עליו. הדרך היחידה לאמוד האם אנו בכיוון הנכון היא דרך החוויה התחושתית שלנו וסגנון האכילה החדש שלנו. מימדי הגוף הם תוצר לוואי. ושימי לב אמרתי סגנון אכילה והתכוונתי לכך שמה שמנהל את האכילה שלנו הוא אינו הראש. זכרי, אנשים שמנים (בהוויתם ובתודעתם) - חושבים. אנשים רזים (בהוויתם ובתודעתם) - מרגישים. זה הבדל ענק. נטע יקרה, אני בהחלט מודעת לאפשרות שהדברים שאני כותבת יעוררו קצת (או הרבה) התנגדות, אולי אפילו תסכול וכעס. חשוב שתזכרי שזה בא מתוך ראייתי המקצועית והאישית. אם את מוצאת כאן משהו בשבילך - קחי. אם לא - עזבי. ובכל מקרה אני מודה לך על הודעתך ושאלתך שאיפשרה לי להאיר לך דברים שהם חשובים בעיניי ולתת את ההסבר שלי לכלל הגולשים. שבת נהדרת ושבוע נפלא שלך לאה

תודה רבה על התשובה הארוכה והמאירה! כנראה שאקרא שוב, יותר מאוחר, את ההודעה, כדי להעמיק ולחשוב על הנקודות שהעלת. כמו שאני מכירה את עצמי, גם אחזור עם עוד שאלות... אני חושבת שיש המון במה שכתבת. את התהליך שאני עוברת, אני עוברת גם בליווי של דיאטנית (מאוד לא קונבנציונלית, ולא, היא לא נותנת לי תפריטים או משהו כזה.), וגם עם קבוצה על בסיס של מפגש שבועי, אבל ללא שקילות או תפריטים, אלא רק שיחות והתחלקות במחשבות וברגשות, ועם עוד בחורה נוספת שאיתה אני בקשר יומיומי על בסיס טלפון, מישהי שהיא גם בעודף משקל כמוני. אנחנו תומכות אחת בשניה. מעבר לזה, אני עושה פעולות על בסיס יומיומי, על מנת להכיר את עצמי, את התסכולים שלי, ואת הסיבות בגללן נהגתי לאכול מעבר למה שהגוף שלי דורש. השילוב הזה של העבודה היומיומית, עד היום השיג את התוצאות הטובות ביותר, ואני לא מדברת על משקל גוף שיורד (למרות שגם זה קורה), אלא על השחרור מאכילת יתר! כבר מספר שבועות שאני לא זוללת בלילות, לא לוקחת "תוספת" אחרי הארוחה או קינוח אחרי קינוח אחרי קינוח... והתחושה היא נפלאה! כי אין תסכול, או הרגשת קיפוח. יש לי תוכנית, והיא שומרת עליי. הגישה שלי היא לא בדיוק אנטי דיאטה, כי אני הגעתי למסקנה, שאותו מנגנון טבעי של רעב ושובע כל כך התעוות אצלי במהלך השנים, שכנראה שהיום, הוא גם לא יכול לחזור ולהיות תקין, אבל דרך העבודה שאני עושה היום, אני יותר יודעת להקשיב לגוף שלי. בנוגע לסגנון המחשבה הדיאטטי, את צודקת, הוא עדיין קיים וטבוע בי, למרות העבודה הקשה שאני עושה. כן, אני עדיין חושבת ב"קלוריות". וזה משהו שבאמת אצטרך להקדיש לו מחשבה, איך אני משנה. אני חושבת שההודעה שלי נבעה מתוך פחד. אני חושבת שלאחרונה אני מרגישה שהגוף שלי מבקש יותר אוכל, ופחדתי שאם "אספק" לו את היותר אוכל הזה, אחזור לאכילת יתר, או שלא אמשיך להרזות, אבל אחרי שקראתי את ההודעה שלך, החלטתי להתמודד עם הפחד, וכן להתחיל להקשיב יותר לגוף שלי, וכן לאכול יותר. לשחרר קצת. אני יודעת שעדיין הכתיבה שלי נשמעת כסוג של דיאטה, שאני מחליטה לגוף שלי מה הוא צריך, אבל זאת לא דיאטה, התהליך שאני עוברת שונה מהאנטי דיאטה, כי האנטי דיאטה מנסה להחזיר את האדם למנגנון הטבעי של רעב-שובע, אבל אצלי, כמו שאמרתי, המנגנון הטבעי דפוק, וכנראה להיום, הוא גם יישאר כזה, לא בטוחה שאני יכולה להחזיר אותו, ולכן כרגע אני כן מחליטה החלטות עם הראש, אבל בגלל התהליך שאני עוברת ההחלטות מאוד קשובות לגוף, ונובעות ממקום של הבנה של הצרכים שלי. תודה רבה! באמת הארת את עיניי! שיהיה לך יום נפלא! נטע.

בלה שלום, תודה שחזרת אליי ,נורא מסקרנת אותי הדרך שלך, כמו שאמרתי קודם נמאס לי מדיאטות, אני בת 31 תמיד הייתי ובעצם כל החיים שלי סביב דיאטות, לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים הרבה פחות. היום אני נמצאת במשקל הרבה יותר גבוה ממה שהייתי איי פעם לדעתי. השאלה היא איך למנוע את האובססיה הזו לאוכל ? למתוקים ? לסתם שטויות ? שעמום שלפעמים מביא לסתם אכילה. הרי ידוע שתרופות הפלא לא יעבדו כאן (נראה לי שלא עובדות בכלל) מה לעשות ? אשמח להתייעץ. תודה

שלום אירית. אשמח מאד להכיר אותך ולהסביר לך בפירוט. פגישת הכרות אצלי לא מחייבת ולא עולה כסף. את מוזמנת להתקשר אשמח להסביר לך בטלפון ו/או בפגישה אישית ראשונה שכאמור לא מחייבת אותך בשום דבר. עקרונית הגישה מלמדת אותך לחיות, לחשוב להרגיש ולהתנהג כמו אדם רזה טבעי. אני משלבת בעבודתי טיפול נפשי עם גישת הרזיה ללא דיאטה. את מוזמנת להתקשר יש את הפרטים מתחת לתמונה שלי. בברכה בלה

זהו, נמאס לי מדיאטות, מאוכל, משומן, מה עושים? נמאס לי להגיד ממחר דיאטה ונמאס לי להתנפל על אוכל ברגע (ים) של חולשה (ולצערי יש הרבה כאלה) מה עושים ????????????????????????????????????.

יופי!!! זו התחלה טובה . אם נמאס לך מדרך ישנה נסי משהו אחר. גישת הרזיה ללא דיאטה מאפשרת לך להגיע לאיזון פנימי מלא ולרזות בלי דיאטה ובלי ספירת קלוריות. את מוזמנת ליצור קשר. בברכה בלה

תודה על תשובותכן! אני באמת התחלתי ללכת לטיפול. ובעניין התהליך והספירלה מאד עודדתן אותי, פשוט נבהלתי כי חשבתי שתחושת השחרור הזו עברה ולא תחזור יותר. ותודה שהזכרתן לי להתמקד במחשבות החיוביות במקום להלחם במחשבות הטורדניות. אני אכן מתרגלת את זה ולא פשוט לי, אני מנסה להתבונן עליהן מהצד בלי להיות מושפעת מהן, ואני משתדלת להיות יציבה בדרך שלי- היא הנכונה ולא הדיאטות הנצחיות! שוב תודה.

היי שלי תודה אל הפרגון. אשמח אם תשתפי אותנו בטיפול שאת עוברת, בדרך שהלכת ובכלל אם בא לך כמובן. בלה

תודה על התשובות שנתתן לי. אניבאמת מאמינה שזה אפשרי - לצאת מהתסביך הזה. יש לי ילדה קטנה, יפה ומתוקה ואני רוצה לשמור עליה מכל משמר. כמו שאנחנו מבקשים לילדינו את הטוב ביותר אז גישה בריאה לאוכל ותזונה (במיוחד לאחר מה שעברתי אני) היא חלק משמעותי ובלתי נפרד. אני מבחינתי נותנת להם את הטוב שאני יודעת, פרות, ירקות, ארוחות מאוזנות, גם ממתקים. יודעת ללמד אותם כשרעבים אז אוכלים, ואין רע בממתק אחד או שניים - אבל ממש לא צריך עשרה - כל הדברים הפשוטים והברורים שאני על עצמי לא מסוגלת ליישם. אני לא רוצה שתהיה להם אמא שמנה או רזה שכל הזמן מתעסקת בדיאטה, ובמאכלים אסורים. אני רוצה לעצמי להפסיק להתעסק בדברים האלה, זה גוזל ממני אנרגיות שממש בא לי להוציא על דברים אחרים (ולפעמים אני מרגישה ממש מותשת - פיזית ונפשית) איך ? - אני חושבת שהגעתי גם להבנה שלבד זה לא הולך לי, ואני צריכה עזרה. יש לכן המלצות ?

שלום מיכל. זה פשוט נהדר לשמוע איזו כברת דרך עברת עם עצמך ואני שמחה לראות שאת רוצה טיפול. נשמח מאד לטפל בך אני או לאה. כל אחת מאתנו עובדת בכילים שונים ואם את מעונינית את מוזמנת להתקשר ולברר, אחרי שתדברי תוכלי להחליט מה מתאים לך יותר. יש את הפרטים שלנו תחת התמונות. כמובן שיש גם אפשרויות טיפול אחרות ואת צריכה לבדוק עם עצמך איזה סוג של תמיכה את מחפשת כדי להגיע לאיזון פנימי מלא עם עצמך. בברכה ובהצלחה בכל דרך שתבחרי. בלה