האמת, בלה

שההודעה ממך, משום מה הציפה דמעות בעייני. לא שזאת משימה קשה, אני חייה בכאב אבל משהו שם גרם לזה. קודם כל שאלה: לא הצלחתי למצוא איך מחזירים תשובה אז פתחתי הודעה חדשה, אז איפה לוחצים בשביל להשיב? מזה תשע (!) שנים אני חברה בקבוצות של אכלני יתר אנונימיים. אני מרגישה שהתכנית הרוחנית שמציעים לי שם כמו גם המפגשים והחברותה וכמובן שניים עשר הצעדים, שהם הדבר הנכון בשבילי. הקושי שלי הוא לעלות על דרך, להתמסר לתכנית. במהלך השנים הצלחתי לתקופות אבל החיים שלי מלאים ועמוסים במחויבויות שלא מאפשרים לי את הזמן ותמיד, בערך מתי שהיו מגיעות המחמאות על איך שירדתי- הייתי מפסיקה. אני יודעת- יש לי בעייה. בעייה קשה מאד, מחלה. אני אכלנית יתר כפייתית, מאד. אני יכולה לאכול ביום גלידה משפחתית וחבילת קרמבו משפחתית בפחות מרבע שעה רק לקינוח וזה סתם דוגמה קטנה, מקרית ושגרתית. אני אוכלת ללא הגיון, אני מתעללת בגוף שלי. אם תשאלי מה אני הכי רוצה? רוצה ללכת למפגשים של או.איי ולהתמסר לדרך. לקחת מאמנת לעשות את התכנית הרוחנית ולשמור על תכנית אוכל. אבל לעזאזל אני לא מצליחה. ואיך שהוא, אולי בגלל כל השנים בתכנית, ואולי בגלל שאני מוקירה אותה- כל דבר אחר נראה לי לא דבר האמיתי, אני מפחדת מרגישה "בוגדת" מרגישה שאולי זו עוד איזו תחבולה שהראש שלי מנסה למכור לי?עוד פטנט בו אוכל לעלות בסופו עוד 10 קילו וארוץ חזרה למפגשים. אין לי כוח, אין לי אוויר. אני מבולבלת. יודעת שככה לא יכולה להמשיך, לא יכולה.

בוקר טוב שחר אי אפשר שלא לחוש את סערת הרגשות בה את נמצאת- בלבול גדול. נדמה שהגעת לאיזשהו "קיר" ובנקודה הזו אפשר לפנות ימינה או שמאלה, אי אפשר להמשיך יותר באותה דרך. האם את אכן מרגישה שהגעת אל הקיר? שחר, אין אדם שאין עבורו פתרון. הפתרונות קיימים בכל מקום, ההזדמנויות צצות לנו בכל מיני צורות. אלא שלא פעם אנו עיוורים להם כיוון שאנו כ"כ ממוקדים בבעיה ולא בפתרונה. ואת הבעיות את יודעת לספר יופי. הבעיה היא שאת אכלנית כפייתית. הבעיה היא שאת אוכלת כמויות בפרקי זמן קצרים. הבעיה היא שאין לך זמן. הבעיה היא שאת אוכלת ללא הגיון הבעיה היא שאת מתעללת בגופך הבעיה היא שאינך מתמסרת הבעיה היא שאת לא מצליחה לעלות על המסלול הבעיה היא שאת קטנת אמונה בנוגע להצלחתך. אני מוכנה לשים כסף ולהמר שאמירות מעין אלה הן חלק משמעותי, מזה שנים, בשיח הפנימי שלך ובשיח שלך עם סביבתך. למעשה, כל מי שמכיר אותך יודע לספר מה הן הבעיות שלך. כאן הכל מתחיל. בסיפור שלמדת לספר לעצמך. אנו תמיד חיים את הסיפור האישי שלנו. וכל עוד הסיפור הזה לא ישתנה, המציאות שאת חיה תמשיך להיות זו. 9 שנים! וואוו, זה המון זמן. 9 שנים שאת מספרת לעצמך שאת חולה. והבעיה המרכזית היא שאת מאמינה בזה. אני לא מאמינה בזה. אני שומעת אשה שיש לה צרכים שלא נענים במסגרת בה היא נמצאת. אשה שהגוף שלה יודע לרזות. אני שומעת אשה שיודעת להרגיש את הגוף שלה (גם אם אינך מגיבה לו כרגע כפי שהיית רוצה) אני שומעת אשה שרוצה. אני שומעת אשה מאוד בריאה שלא יכולה לעמוד בהמנעות. אני מבינה שהתוכנית בה השתתפת יצרה עלייך רושם חזק כיוון שהיתה שונה מכל מה שעשית לפני כן, כיוון שמצאת בה איזשהו הגיון. כיוון שברגע זה את לא רואה שום אופציה אחרת את פוחדת לאמר לעצמך שהתוכנית הנוכחית לא כ"כ עובדת בשבילך, כי אחרת מה...? הרי אין שום דבר אחר בשבילך. זוהי מחשבה משתקת, מבהילה שגורמת לך להאחז בקיים תוך הלקאה עצמית. ההלקאה העצמית הזו כאילו נועדה לדרבן אותך אך בסיכומו של דבר מחלישה אותך. שחר יקרה, יש פתרון עבורך, יש דרכים אחרות. עם כל הכבוד לתוכנית המדוברת, אני באופן אישי ומקצועי מסתייגת מאוד,ממס' טעמים: 1. תיוג בני האדם כחולים - בלתי נסבל בעיניי. מה שתאמיני בו, הוא שישתקף בחייך. אם אני מאמינה שאני לא טובה במתמטיקה....מה יקרה בחיי? אם אני מאמינה שאף פעם אין מספיק כסף....מה יקרה בחיי? אם אני מאמינה שזוגיות זה דבר קשה....מה יקרה בחיי? אם אני מאמינה שאני אכלנית כפייתית....מה יקרה בחיי? (נסי לזהות מה את מרגישה עמוק פנימה כשאת אומרת לעצמך את המשפט הזה. מה ההרגשה הזו גורמת לך לרצות לעשות?). ברור שהאמונות שלנו מבוססות על הנסיון שלנו ועכשיו את ודאי חושבת "אני לא מאמינה, אני יודעת, הנה יש לי הוכחה כזו וכזו וכזו..." ואני מבטיחה לך שבהכוונה נכונה תלמדי להפריך כל הוכחה כזו ולערער על כל אמונה כזו. אז יהיה מקום למערך אמונות חדש, מקדם, בונה, ראוי להצלחתך. 2. המנעות ממוצרי מזון מסוימים - בלתי נסבל בעיניי. חסך, פיזי ותודעתי, תמיד יגרור אחריו אכילת יתר. זה יכול להיות בטווח של שעתיים עד שבועות. אבל הצונאמי הזה יגיע.. זוהי דיאטה! כן, שונה קצת, בעלת היבטים שאינם קיימים בדיאטה הקונבנציונלית. אך עדיין דיאטה שמגבילה אותך. את לא צריכה לחיות בהגבלה, את צריכה לחיות בחופש בחירה. ומה עוד שמדובר במזונות כ"כ בסיסיים בחיינו. בודאי שהגוף שלך יתנגד. את יכולה להודות לאל, הוא בריא. 3. התלות והעדר החופש - בלתי נסבל בעיניי. שמעתי מלקוחותיי (אכלנים אנונימיים לשעבר) שכל שינוי שרצו לעשות בתוכנית שלהם תבע התקשרות עם מדריכה מהקבוצה כדי לקבל אישור, כדי לקבל תמיכה, כדי לקבל עזרה בגיוס כח הרצון. איפה מבנה התמיכה הפנימי? מה פתאום חייך התזונתיים והקולינריים נמצאים בידיים של משהו אחר? זו רק עוד דוגמא, איך אנו מפזרים את הכח לסביבה שלנו במקום למקד אותו בעצמנו - נותנים כח וסמכות למדריכה בדיוק כמו שאנו נותנים אותו לאוכל. הכח הוא בתוכנו ושם הוא צריך להשאר, רק משם הוא צריך לנבוע. אני לא מאמינה בהתמכרות לאוכל. זה לא אלכוהול ולא סמים (שבמקרה שלהם יש בסיס פיזיולוגי מוכח ברמה התאית, שבמקרה שלהם תופעות לוואי פיזיות ברורות. שבמקרה שלהם מדובר בגורם אחד ספציפי). הבעיה שלך, לטעמי, נובעת מתפישה מעוותת שמוזנת מהסביבה בנוגע למה שנדרש כדי לרזות. אני לא מאמינה בטיפול קבוצתי. השמנה היא ענין אישי ולא קבוצתי. תהליך שינוי הוא תהליך אישי ולא קבוצתי. את צריכה מישהו שיראה אותך ורק אותך. לא להיות חלק מעדר, אלא להתמודד באופן ישיר עם מה שצריך להתמודד. להתמודד עם מה שאת, שחר, מביאה. ולא אחר. שחר, אני לא מאמינה שאת חולה ואני לא מאמינה שאת אכלנית כפייתית. אני מאמינה שאת אשה שחסר לה הרבה ידע והבנה על היכולויות שלה, על הגוף שלה, על העוצמות וכן...גם לא מעט אמונה. אני מאמינה שאת אשה שלא מודעת לאופן בו היא מייצרת את מציאות חייה. וזה יכול להשתנות בתהליך שלא צריך להתארך מעבר לשנה (9 שנים?), בהתחשב בקבעון המחשבתי הנוכחי. אני מניחה שאופן החשיבה הנוכחי שלך מטיל ספק רב בדבריי. אל תגיבי בשלב ראשון, רק קראי שוב ונסי להבין. לא להסביר....להבין. נסי להיות לרגע חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה. אני יודעת שקיימת דרך אחרת בשבילך, טובה יותר. יש פתרון עבורך. אני מרגישה שיש עוד כמה דברים שהייתי רוצה לכתוב לך, אך מישהו צריך להכין את הסנדוויצ'ים בבית הזה. אני מזמינה אותך, לאחר שתקראי טוב טוב, לחזור ולהמשיך את הדיון שפתחת. מבטיחה להיות כאן במהלך היום. יום מקסים ומעורר השראה שלך לאה

שחר היקרה. אני שמחה על התשובה של לאה ומסכימה עם מה שהיא אומרת. תוכנית של 12 הצעדים מתאמה לחלק מאנשים - אלו שהיא מתאמה להם יורדים המון במשקל ומרגישים שלמים ומאושרים עם עצמם. אבל יש גם כאלה שהתוכנית גורמת להם לשים על עצמם תוויות מיותרות ולפתח מנטליות של עשיית דיאטה - כי מה זה המנעות אם לא דיאטה נוקשה? התוכנית כנראה לא עבורך -עובדה שאחרי 9 שנים בתוכנית זו את מתיגת את עצמך כמו שלאה כותבת בתיוגים מאד לא נעימים את במשקל גבוה ומנוהלת הרבה על ידי אשמה ובושה דבר הגורם לך לבילבול וחוסר אונים - בעיני זו לא דרך להבראה . לדעתי כדאי לך לבדוק דרכים אחרות ולנסות משהו חדש. אני מציע לך להקשיב ללב שלך קראת את התשובה שלי של לאה ומן הסתם בטח שמעת בעוד מקומות על הגישה הזאת. תבדקי עם עצמך מה מדבר אליך? יוצר לך תחושה שזה נכון עבורך ותנסי. בכל מקרה אני מאד אשמח לדבר אתך בטלפון אם תרצי. בברכה בכל דרך שתבחרי , בלה

לאה, אני מאמינה גדולה בדרך שמציעה התכנית של אכלני יתר, אולי בגלל חוויות שאני עברתי אולי בגלל השינויים המדהימים שראיתי שחלים על אנשים מול עיניי. הפתרון הרוחני קוסם לי, התשובה שהדרך הזאת מציעה היא אמיתית מעמיקה ויפה, אני איפה שהוא "מתבכבשת", יש לי שם חברות אמת, לא תשמעי אותי אומרת מילה אחת על הדרך, מטופליך לא דייקו בנתונים שמסרו לך, התכנית הזאת חכמה ועמוקה הרבה יותר ממה שציינת. ובכל זאת, אני שואלת אותך מה הדרך שלך. ראי, התכנית(כשאני אומרת התכנית, בואי נסגור שמעכשיו הכוונה לאו.איי ובכך אכבד את האנונימיות) מציעה לי פתרון לכל המישורים בחיי, ובעצם אני שואלת איך הדרך שאת מציעה עובדת? האם אוכל לשלב את הפיתרון הפיזי שאת מציעה בשילוב עם הליכה לקבוצות וקבלת תמיכה רוחנית ונפשית ע"י מאמנת שם? או אולי הדרך שאת מציעה מורכבת גם היא מתמיכה בשאר המישורים? נכון, הגעתי אל הקיר ואני דופקת שם את הראש. קשה לי להפתח לרעיונות אחרים אני מודה , אשמח לשמוע ממך.

קראתי שוב בעיון את מה שכתבת, לאה. אני יכולה מיד להתחבר להרגשה מקוממת ולהתחיל להגן, להתנגח וכו ומצד שני אני יכולה להתחבר לרוך ולרכות שיוצאים מבין השורות. "הבעיה שלך נובעת,כתבת, מתפיסה מעוותת שמוזנת מהסביבה בנוגע למה שנדרש כדי לרזות". ניסיתי להבין את המשפט הזה, הוא מעניין ובכל זאת לא בטוחה שהבנתי, אשמח לפירוט. ובכלל, לשמוע קצת יותר איך עובדת השיטה שאתן מציעות. האמת שמהמקום המזעזע שאני נמצאת בו, אין לי מה להפסיד, אני מוכנה לנסות, לבדוק.אני פונה אליכן ושואלת או.קיי אז איך מתחילים? מה אני עושה? ואיך אתן יכולות לעזור לי להציל את חיי ובעצם למה, לעזאזל אתן בכלל מוכנות לעזור לי, הדמות הוירטואלית המרוחקת הלא קיימת הזאתי? באמת מוזר ומסקרן ומחמם את הלב. טוב, יוצאת למשמרת ערב, אציץ חזרה בלילה, תודה-בת שחר.