הפרדוקס- מה הפתרון?

הי בלה, מה שלומך? ושלום גם ללאה, אותך עדיין לא יצא לי להכיר... אז ככה, אחרי שנים של נסיונות לרדת במשקל, דיאטות שלא הצליחו, שיטות הרזיה אחרות, שגם הן לא הצליחו, מצאתי את השלווה, ואת הדרך. אני כבר מס' שבועות מאוד מאוזנת, ובאמת גם יורדת במשקל. כרגע יש לי משקל עודף של כ-10 ק"ג. אבל ישנו פרדוקס מסוים, שחשבתי עליו, ואין לי דרך לפתור אותו, אולי מישהי מכן תוכל לעזור לי. אני יודעת שאתן נגד שקילות, אבל החלטתי להישקל אחת לשבועיים אצל דיאטנית, כדי לדעת שאני בדרך הנכונה. אני אוכלת מאוזן, בריא, ומשלבת עבודת גוף-נפש-רוח. וזה עובד. אני ממש לא בדיאטה. חשוב לי להבהיר את זה. אבל חשבתי על משהו, וזה מטריד אותי. כי גם אם אוכלים מאוזן, כדי לרדת, אני אמורה לאכול פחות ממה שאני מוציאה, נכון? אבל הבעיה היא, שאם אני יאכל פחות ממה שאני מוציאה, הגוף באיזשהו שלב יסתגל, ויוציא פחות אנרגיה ממה שהוא מוציא היום. כרגע, קצב הירידה שלי הוא כחצי קילו עד קילו בשבוע. חשבתי לאכול מעט יותר ממה שאני אוכלת היום, כדי לא להרגיל את הגוף שלי לצריכה נמוכה מדי (היום יוצא שאני אוכלת כ-1500 קק"ל ביום, ולפי ניסוי שהשתתפתי בו, אני מוציאה כ-2200 קק"ל ביום בו אני לא מתאמנת). אני לא מבקשת יעוץ אישי, אלא תשובה תאורטית. איך אדם שרוצה לרדת במשקל, כי הוא בעודף, יכול לרדת במשקל בלי להפחית את ההוצאה האנרגתית שלו. כמובן שספורט היא תשובה, אבל חלקית. אז מה אתן אומרות...?

בוקר טוב נטע. ראשית, מחזקת אותך בבחירתך הראשונית. קראתי את הודעתך מספר פעמים ואני מוצאת כאן טעות תפישתית בסיסית. תתכונני, התשובה ארוכה מאוד..... נטע, גם לאחר שקיבלנו החלטה להפסיק לעשות דיאטה, אין זה אומר שאכן אנו לא בדיאטה. מבלבל? אני אסביר. צורת החשיבה הדיאטטית, המנטליות הדיאטטית היא חלק מאיתנו שנים רבות ולא נעלמת רק בגלל שהחלטנו לא לעשות יותר דיאטה. ההחלטה לא לעשות דיאטה פותחת אותנו לדרך חדשה וארוכה של עבודה על המודעות שלנו ושינוי דפוסי החשיבה שלנו. זהו למעשה השלב הראשון בתהליך, לזהות את מאפייניה של הגישה הדיאטטית, הטבועים בנו, ולשחררם אט אט ובטוח תוך למידה והבנה חדשה. זהו השלב הלא פשוט בתהליך (בעיני אחד השלבים הקשים והחשובים בתהליך). הלך הרוח הדיאטטי מתבטא במגוון צורות, הזיהוי הוא קריטי והשינוי (התפישתי) הוא הכרחי על מנת שנוכל לממש באופן מלא את החופש, את הבחירה, את הגילויים שמגיעים בשלב הבא, את הצרכים האמיתיים שלנו. הן בשאלתך והן במידע הרקע שהבאת אני מוצאת את המנטליות הדיאטטית ניבטת בכל פינה. אין זה אומר שזה לא בסדר, זה רק אומר שיש משהו חשוב ביותר לשים לב אליו בתהליך והוא טבעי לתחילתו של התהליך. אינני יודעת אם את עוברת את התהליך באופן עצמאי או בליווי כלשהו אך חשוב לציין שהאכילה שלנו כמו גם החשיבה שלנו אינן אובייקטיביות אף פעם וקשה לנו להבחין בדברים הללו מתוך דפוס החשיבה הקבוע שלנו. זו הסיבה שלשיתוף ולליווי של אדם חיצוני לנו שמביא סוג חשיבה אחר וידע יש ערך רב - לעזור לך לזהות את מה שאינך מזהה לבד. אתייחס ל-2 דברים מרכזיים שעולים מהודעתך ומבטאים באופן משמעותי את המנטליות הדיאטטית שמנחה אותך: 1. פוקוס על המשקל כפרמטר להערכת התהליך שלך. 2. סגנון אכילה המופעל מהראש ולא מהגוף. וזה בהחלט מסביר גם את שאלתך. כשאנו בוחרים ללכת בדרך של הרזייה ללא דיאטה אנו בעצם בוחרים לתת לגוף להנחות אותנו ע"פ צרכיו. למעשה אותותיו, הסיגנלים שלו, הם הכוחות הרלוונטיים היחידים באכילה שלנו. ומה שאת עושה זה שוב לנסות ולנחש כמה הוא צריך ומתי הוא צריך. אין לי מושג מה למדת חדש על המנגנונים הטבעיים של גופך, אך הבנה בסיסית היא שנולדנו עם מערכת ויסות רבת עוצמה שמיועדת לנהל את האכילה שלנו באופן יעיל ביותר בכל מצב כולל תקופות בהם אנו פעילים, חולים וכ"ו. כמו גם לווסת את משקל והרכב גופנו ולשמור אותם רזים ובריאים. זה לא התפקיד שלנו לחשוב בשביל הגוף, התפקיד שלנו הוא להרגיש וללמוד את האופן בו הוא מתקשר עימנו, ללמוד את שפתו (בדיוק כמו ילדים). אני לא יודעת למה את מתכוונת כשאת מדברת על "אכילה מאוזנת" - אני יודעת לאמר לך שאכילה מאוזנת מתאפשרת אך ורק אם היא מונחית ע"פ כוחות פנימיים. רק הגוף שלך יודע לאמר לך מתי הוא צריך, מה הוא צריך וכמה. והיכולת הזו היא מולדת ועומדת לרשותו בכל רגע נתון. מה שנעלם עם השנים זה מיקוד ההקשבה שלנו. את בעצם מתכננת עבור גופך וקובעת עבורו, חושבת בשבילו ("חשבתי לאכול מעט יותר ממה שאני אוכלת היום, כדי לא להרגיל את הגוף שלי לצריכה נמוכה מדי") - זה ממש לא הכיוון. ואני שמחה שהעלת את השאלה ומקווה שתראי בהתייחסות שלי הארה חשובה לבניית תהליך מבוסס וחזק עבורך. הגוף שלך שואף לרזות והרעיון שהוא לא יודע לעשות זאת ואת זו שצריכה לכוון - הוא טעות. במה זה שונה מהגישה הדיאטטית? אם תסתכלי ותתעמקי תראי שזו בדיוק הגישה הדיאטטית. אני מודיעה לך חגיגית שאין מצב להרגיל את הגוף שלך לצריכה נמוכה מדי. הוא מבחינתו צריך לחיות ולהתקיים ברווחה בריאותית מיטבית ויעשה הכל לטובת הענין. אדם שמן במובן הפיזי ללא ספק צורך אנרגיה מעבר לדרישות גופו, לכן הפתרון היחידי הוא להתחיל להיות מסונכרן עם גופו, להתחיל להיות מחובר. וכדי לעשות זאת נדרש תהליך, זה לא איזשהו טריק, זה משהו להתאמן עליו במספר מישורים. הגוף שלך שואף לרזות, יודע לעשות זאת מצוין ויודע לעשות זאת גם בקצב הנכון לו ביותר. הרזייה אמיתית נאמדת במאות בודדים של גרמים בשבוע ולא בקילוגרמים. הרזייה אמיתית משמעותה צמצום מסת שומן. והשומן אינו שוקל הרבה. ירידה או עליה בקילוגרמים בדר"כ משקפת שינוי במשק הנוזלים וטו לא. את ההרזייה האמיתית אנו נראה באופן משמעותי הרבה יותר בהיקפים שלנו (כי לשומן יש תכונת נפח). ואולי זו הזדמנות לספר לכל מי שאחרי השבת רואה עליה של 2 ק"ג במאזני השקילה שזוהי אינה השמנה. כדי שזו תהיה השמנה של 2 ק"ג שומן עליכם לצרוך עודף של למעלה מ- 14000 קלוריות (עודף = בנוסף לכמות האנרגיה הבסיסית הנדרשת לגופכם) - נשמע לכם הגיוני שזה מה שאכן עשיתם? משקל אינו אומר דבר וחצי דבר על הרכב הגוף בדיוק כמו שאתם רוכשים בשר רזה - גם שם, משקל הנתח שבחרתם לא מעיד עד כמה הנתח שמן או רזה. ודוגמא נוספת - כמה שוקל בודי-בילדר? 100-120 ק"ג אולי יותר. האם הוא שמן? האם הוא נראה שמן? ברור שלא, למעשה רקמת השומן שלו היא מינימלית. מים הם הגורם המשפיע ביותר על תנודות המשקל שלנו. עשי ניסוי - עלי למשקל, רדי, שתי 2 ספלי מים ועלי חזרה ....אופס עלה לו חצי ק"ג. האם זה אומר לך ששמנת? האם זה אומר לך שאת לא בכיוון הנכון מבחינת התהליך שלך? בתהליך הרזייה ללא דיאטה אנו משנים גישה כלפי הגוף שלנו, נותנים לו יד ונותנים לו להוביל. מפסיקים לעסוק בטוטו-לוטו (כמה הוא צריך היום, כמה הוא יצטרך מחר, זה פחות מדי? זה הרבה מדי?). מי שחי ע"פ הסיגנלים הטבעיים של גופו לא יכול להשמין. נקודה. מי שחי ע"פ הסיגנלים הטבעיים של גופו - מרזה. נקודה. בקצב הכי נכון לבריאות גופו. זה לא משהו שאנו צריכים להחליט עליו. הדרך היחידה לאמוד האם אנו בכיוון הנכון היא דרך החוויה התחושתית שלנו וסגנון האכילה החדש שלנו. מימדי הגוף הם תוצר לוואי. ושימי לב אמרתי סגנון אכילה והתכוונתי לכך שמה שמנהל את האכילה שלנו הוא אינו הראש. זכרי, אנשים שמנים (בהוויתם ובתודעתם) - חושבים. אנשים רזים (בהוויתם ובתודעתם) - מרגישים. זה הבדל ענק. נטע יקרה, אני בהחלט מודעת לאפשרות שהדברים שאני כותבת יעוררו קצת (או הרבה) התנגדות, אולי אפילו תסכול וכעס. חשוב שתזכרי שזה בא מתוך ראייתי המקצועית והאישית. אם את מוצאת כאן משהו בשבילך - קחי. אם לא - עזבי. ובכל מקרה אני מודה לך על הודעתך ושאלתך שאיפשרה לי להאיר לך דברים שהם חשובים בעיניי ולתת את ההסבר שלי לכלל הגולשים. שבת נהדרת ושבוע נפלא שלך לאה

תודה רבה על התשובה הארוכה והמאירה! כנראה שאקרא שוב, יותר מאוחר, את ההודעה, כדי להעמיק ולחשוב על הנקודות שהעלת. כמו שאני מכירה את עצמי, גם אחזור עם עוד שאלות... אני חושבת שיש המון במה שכתבת. את התהליך שאני עוברת, אני עוברת גם בליווי של דיאטנית (מאוד לא קונבנציונלית, ולא, היא לא נותנת לי תפריטים או משהו כזה.), וגם עם קבוצה על בסיס של מפגש שבועי, אבל ללא שקילות או תפריטים, אלא רק שיחות והתחלקות במחשבות וברגשות, ועם עוד בחורה נוספת שאיתה אני בקשר יומיומי על בסיס טלפון, מישהי שהיא גם בעודף משקל כמוני. אנחנו תומכות אחת בשניה. מעבר לזה, אני עושה פעולות על בסיס יומיומי, על מנת להכיר את עצמי, את התסכולים שלי, ואת הסיבות בגללן נהגתי לאכול מעבר למה שהגוף שלי דורש. השילוב הזה של העבודה היומיומית, עד היום השיג את התוצאות הטובות ביותר, ואני לא מדברת על משקל גוף שיורד (למרות שגם זה קורה), אלא על השחרור מאכילת יתר! כבר מספר שבועות שאני לא זוללת בלילות, לא לוקחת "תוספת" אחרי הארוחה או קינוח אחרי קינוח אחרי קינוח... והתחושה היא נפלאה! כי אין תסכול, או הרגשת קיפוח. יש לי תוכנית, והיא שומרת עליי. הגישה שלי היא לא בדיוק אנטי דיאטה, כי אני הגעתי למסקנה, שאותו מנגנון טבעי של רעב ושובע כל כך התעוות אצלי במהלך השנים, שכנראה שהיום, הוא גם לא יכול לחזור ולהיות תקין, אבל דרך העבודה שאני עושה היום, אני יותר יודעת להקשיב לגוף שלי. בנוגע לסגנון המחשבה הדיאטטי, את צודקת, הוא עדיין קיים וטבוע בי, למרות העבודה הקשה שאני עושה. כן, אני עדיין חושבת ב"קלוריות". וזה משהו שבאמת אצטרך להקדיש לו מחשבה, איך אני משנה. אני חושבת שההודעה שלי נבעה מתוך פחד. אני חושבת שלאחרונה אני מרגישה שהגוף שלי מבקש יותר אוכל, ופחדתי שאם "אספק" לו את היותר אוכל הזה, אחזור לאכילת יתר, או שלא אמשיך להרזות, אבל אחרי שקראתי את ההודעה שלך, החלטתי להתמודד עם הפחד, וכן להתחיל להקשיב יותר לגוף שלי, וכן לאכול יותר. לשחרר קצת. אני יודעת שעדיין הכתיבה שלי נשמעת כסוג של דיאטה, שאני מחליטה לגוף שלי מה הוא צריך, אבל זאת לא דיאטה, התהליך שאני עוברת שונה מהאנטי דיאטה, כי האנטי דיאטה מנסה להחזיר את האדם למנגנון הטבעי של רעב-שובע, אבל אצלי, כמו שאמרתי, המנגנון הטבעי דפוק, וכנראה להיום, הוא גם יישאר כזה, לא בטוחה שאני יכולה להחזיר אותו, ולכן כרגע אני כן מחליטה החלטות עם הראש, אבל בגלל התהליך שאני עוברת ההחלטות מאוד קשובות לגוף, ונובעות ממקום של הבנה של הצרכים שלי. תודה רבה! באמת הארת את עיניי! שיהיה לך יום נפלא! נטע.