ללאה-תיאבון בחורף

ראשית, תודה מקרב לב על התשובה המפורטת שענתה לי על רוב שאלתי ומכאן לחלק אחד בתשובה שלא כל כך מובן לי: אם הגוף כן זקוק בחורף לאוכל לשם שימור חום הגוף ולא לשם אחסון, האם השימור הזה הוא לא המקור להשמנה? מכאן השאלה, כיצד גופי ואני ביחד איתו יכולים לזהות את השובע לשם שובע מאוכל או "שובע" לשם שימור חום הגוף כצורך בסיסי של הגוף? מקווה ששאלתי מובנת... תודה רבה רונית

הי רונית את לא מאמינה. כתבתי לך תגובה מפורטת להודעה זו וברגע שהייתי שבעת רצון מהתוצאה וביקשתי ללחוץ "שלח" ....הפסקת חשמל. הכל נעלם, נמוג, נגוז. אז תני לי קצת לקטר לעצמי על מר גורלי ולחדש משאבים ומבטיחה לחזור עם תשובה אולי עוד הערב אולי מחר. לא שכחתי אותך. שבת שלום לאה

הי רונית. חזרתי. תשובה ראשונה: שימור חום הגוף בימים קרים היא פעולה דורשת אנרגיה. אם נדרשת אנרגיה אז יש לחמצן ("לשרוף") דלקים (פחמימות ושומנים) ואם יש לחמצן דלקים (אגב, שומן בעיקר) זה אומר שהם מנוצלים ולא מאוחסנים. אנו מאחסנים מה שאנו לא זקוקים לו כרגע. תדמייני שיש לך אח עצים (ואולי יש לך...אני באה לעשות אצלך את החורף) - כל עץ שתכניסי לאח, לא חוזר למחסן הוא נשרף, מתקלה, נעלם, איננו. זה מה שקורה עם מולקולות שומן ופחמימות שמנוצלים ליצירת אנרגיה. תשובה שניה: השמנה היא תוצאה של אגירת מולקולות שומן ברקמת אדיפוס (=רקמת השומן התת עורית). אגירת שומן מתרחשת כאשר קיימת צריכה עודפת. (דמייני שהגיע עוד משלוח עצים לאח ועכשיו בכלל קיץ, המחסן יתמלא) צריכה עודפת היא צריכה של דלקים (פחמימות ושומנים) מעבר לצורכי הגוף ובאופן כרוני (מכאן ניתן להבין שבשישבת אנו לא משמינים, זהו תהליך של ימים רבים, שבועות וחודשים). וחוזר לתשובה הראשונה...אם הגוף מנצל את הדלקים הללו (ליצירת חום, לעיכול, ליצירת חומרים, לפירוק, להעברה, לבניה ועוד ועוד) זה אומר שהוא לא מאחסן אותם. תשובה שלישית: לסמוך על הגוף, משמעותו לקבל את העובדה שישנם בגופך תהליכים אינספור שאינך מודעת לקיומם ולהתרחשותם. למשל, תהליך סינון הדם בכליות, בניית כדוריות דם אדומות במח העצמות, פעילותה של מערכת החיסון, חילוף גזים בריאות שלך.....את אולי יודעת שתהליכים כאלה ורבים אחרים מתקיימים אך אינך מודעת לקיומם בעת התרחשותם. והאמת גם אינך אמורה להיות. הגוף שולט בענינים ללא עזרתך. נולדת עם כל המנגנונים הבריאים לאפשר זאת ללא שום התערבות מצידך. אך הגוף בכל זאת זקוק לעזרתנו הצנועה וכשמגיע הרגע בו היא נדרשת, הוא יאותת. וכשהוא יאותת את תרגישי: תרגישי את שלפוחית השתן קוראת לך לריקון, תחושי את הקיבה מקרקרת או מתכווצת בבקשה להזנה וכ"ו. וזהו כל תפקידך בעצם, להבין את שפתו ולהרתם לעזרתו. אין צורך לנחש ולנסות לנבא, פשוט להיות שוליה, "ראש קטן" . לסמוך שהוא יודע באופן מדויק מה נדרש לו ולמה. רונית, אני לא כ"כ מבינה ואשמח לקבל הסבר למשפט האחרון שכתבת. 1. לא מבינה את האבחנה בין "שובע מאוכל" לבין "שובע לשם שימור חום" 2. לא מבינה את השימוש במילה "שובע" בהקשר זה. אז כמוך גם אני מלאת תקווה...שתשובותיי מובנות. שבוע נפלא לך שלך לאה פינטו כשאני חוזרת על הודעתך

היי לאה, אני מאוד מודה לך על התשובה המפורטת והמושקעת (פעמיים!) ממש עזרת לי להבין יותר לעומק את הלך הדברים אז תודה, תודה ויישר כח! לחלק האחרון של שאלתי: "שובע" הכוונה מתי שהגוף לא מבקש יותר אוכל. הספיק לו. תשובתך בחלקה האחרון ענתה לי גם על זה. תודה שוב, רונית