תוצאות חיפוש עבור טרשת-נפוצה

פני לבדיקת נוירולוג פרטנית. בברכת בריאות, כרמל ערמון

הטיפולים מיועדים להקלה.

דקירות בחזה ברב רובם של המקרים אינם ביטוי ל"תעוקת חזה" - כאב הנגרם מחסימות בעורקי הלב. דקירות לרב קשורות או למשהו גרמי בבית החזה - שריר או עצב או בלא מעט פעמים מקורן בסטרס נפשי.

עדנה שלום. 1. התרופה דרמובט קרם/משחה מיועדת לטיפול מקומי בדלקות וגרד עור המגיבים רק לקורטיקוסטרואידים מאוד פעילים. התרופה דרמקומבין קרם/משחה מיועדת לטיפול בדלקות עור הנגרמות מפטריות או מחיידקים. 2. שתי התרופות מכילות קורטיקוסטרואידים. דרמובט מכילה את הקורטיקוסטרואיד CLOBETASOL שהוא סטרואיד מהסוג הפעיל ביותר. דרמקובין היא תרופה משולבת המכילה את הסטרואיד TRIAMCINOLONE שנחשב בינוני במידת הפעילות שלו, וכן רכיבים אנטי-פטרייתיים ואנטי-בקטריאליים. כיוון שדרמובט מכילה סטרואידים כה פעילים, השימוש בה, במיוחד שימוש ממושך, מעלה את הסיכון לתופעת לוואי. יש לעשות בה שימוש רק לפי הוראות הרופא. באופן כללי, לכל הסטרואידים, יתכנו תופעות לוואי, בעיקר אם נעשה בהן שימוש רציף ממושך. 3. שתי התרופות מתאימות לטיפול בתסמיני ליכן-סקלרוזיס והבחירה ביניהן תעשה ע"י הרופא המטפל, לפי סוג התסמינים, חומרתם וסיבוכים נלווים. לדלקת עור חריפה יותר- דרמובט מתאימה יותר. לדלקת עור חריפה פחות אך המערבת זיהום משני פטרייתי או חיידקי- דרמקומבין מתאימה יותר. לבריאות.

רועי שלום, תיארת מספר סימפטומים: טשטוש ראייה, ראיית כתום, עייפות, טעם מר בפה, כבדות ברגליים וגוף נופל קדימה. כל אחד מהם הוא סימפטום נפרד, ויכול לנבוע מגורמים שונים. MS לרוב גורם לסימפטום אחד ולא לכל אלה יחד. אבל אם בתך ממשיכה לדווח על תלונות שונות, לכו לבדיקה של רופא הילדים שלכם. בברכה

שאלה מצוינת שהתשובה עליה מורכבת. באופן כללי כל התרופות שציינת נחשבות "מדללי דם" או טיפול "אנטי-תרומבוטי" קרי כזה המונע היווצרות קרישי דם. אספירין, פלביקס, ברילינטה, אפיינט ועוד תרופות פחות בשימוש הן תרופות העובדות במנגנון של עיכוב צימות טסיות הדם שהן חלק מקריש הדם ובכך מפחיתות את הסיכוי שיווצר קריש דם. קומאדין, קלקסאן, אליקוויס, פרדקסה, קסארלטו הם תכשירים המכבים פקטורי קרישה ובכך מעכבים יצירת קריש דם במנגנון שונה. באופן כללי נוגדי קרישה הם יותר פוטנטיים מנוגדי צימות טסיות ולכן גם מסכנים יותר בתופעת לוואי של דימומים. אחרי שבץ מוחי יש צורך להבין את המנגנון החולני בעטיו התרחש השבץ ולהתאים לו טיפול מונע במדללי דם לפי הסיבה הספציפית שבעטיה אירע השבץ (טרשת עורקים, מחלת כלי דם קטנים, פרפור עליות ועוד). לא נותנים את אותו הטיפול לכל סוג של שבץ מוחי. אם מדובר במקרה ספציפי הדורש החלטה מומלץ להתייעץ בנוירולוג מומחה לשבץ מוחי באחת ממרפאות שבץ המוח בבתי החולים. נשמח להמשיך ולדון בקבוצת הפייסבוק של החברה הישראלית לשבץ מוחי (חי"ש) או באופן פרטני אם יש צורך. בהצלחה

שלום במידה וכל בדיקות ה MRI נמצאו תקינות, אין לך טרשת נפוצה וגם לא טרום טרשת בברכה

כאבי ראש חדשים מצריכים בירור. מציע לפנות לרופא המטפל עם מנת שיקבל את הסיפור הקליני המלא ויבצע בדיקה גופנית ונוירולוגית.

מימי שלום. נשמע שאת סובלת מפאסאיטיס פלאנטארית. קראי את המאמר המצורף אם עדיין יש שאלות אשמח לענות. ברכה - דר' טיטיון. אבחון וטיפול במחלת החיתולית הכפית (Plantar Fasciitis ) – " דורבן". יחזקאל טיטיון*, מוטי קסטנר, אברהם בכר, משה סלעי. המחלקה האורטופדית, השירות לכירורגית קרסול וכף הרגל*, מרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, פתח תקווה מבוא חולים רבים פונים למרפאת רופא המשפחה, אורתופד, ראומאטולוג או פודיאטר, בשל כאבים באזור התחתון של העקב. תלונה זו שכיחה מאוד והמחלה יכולה להופיע מגיל ילדות ועד גיל קשיש, אם כי שכיח יותר שהמחלה מופיעה בנשים בגיל העמידה ובגברים העוסקים בספורט ריצה. השכיחות של המחלה היא כ – 10% באוכלוסיה הכללית וכ – 10 % מהעוסקים בספורט ריצה [1,2]. שמות רבים ניתנו למחלה כולל: מחלת החיתולית הכפית (PLANTAR FASCIITIS), עקב אצן (JOGGER’S HEEL), עקב טניס (TENNIS HEEL), עקב שוטר (POLICEMAN’S HEEL) , עקב זיבה (GONORRHOEAL HEEL). כינוי עברי עממי למחלה הוא "דורבן" על שם הזיז הגרמי שנראה לעיתים בצילומי הרנטגן של החולים במחלה. ריבוי השמות והכינויים נובע מהבנה לקויה של הרופאים המטפלים, לגבי מקור המחלה וסיבת הכאב [2]. סיבת הכאב היא ככל הנראה, ניוון (Degeneration ) של קולאגן (אליה מתייחסים לעיתים בטעות כ-"דלקת כרונית") באזור מוצא החיתולית הכפית (Plantar Facia ) בגבשושית התיכונה של עצם העקב. באזור ניוון הקולגן רואים איבוד של המשכיות הקולאגן, עם עליה בכמות הרקמה החיבורית והוואסקולאריות באזור, עם נוכחות מוגברת של פיברובלסטים, ללא נוכחות מוגברת של תאי דלקת הנצפים בתהליך דלקתי. סיבת הניוון היא קרעים זעירים חוזרים ונשנים של החיתולית הכפית, הנגרמים בקצב מהיר יותר מיכולת הריפוי המקומי של הגוף [3] (תמונה 1). תפקיד הרופא המטפל בחולה הסובל מהמחלה, הוא אבחון נכון של הבעיה וטיפול בהתאם. בטיפול המתחיל מוקדם או בסמיכות להופעת התסמינים, רוב החולים עשויים להבריא תוך כ- 6 שבועות [4]. על הרופא להביא בחשבון את העובדה, שאמנם מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה לכאבים באזור התחתון של העקב, אך יש לשלול בעיות אחרות העלולות לגרום לכאבים דומים. גורמי המחלה לחיתולית הכפית תפקיד חשוב בשמירת תפקוד הקשת האורכית הפנימית בכף הרגל (תמונה 2). קרע ספונטאני או מכוון (בניתוח) של החיתולית הנ"ל, יגרום לצניחת הקשת האורכית הפנימית ולהשטחת כף הרגל ולעיתים גם לכאבים בעקבות כך בקשת האורכית החיצונית של כף הרגל [5,6]. מוצא החיתולית ברובו מהגבשושית התיכונית של עצם העקב במשטחה הכפי. המבנה מתפרש בצורת מניפה קדימה ומתחבר דרך מספר שרוולים, במספר תאחיזות, בכיוון הכפי של המפרקים בין ראשי עצמות המסרק לבסיסי הגלילים המקורבים של הבהנות ולאזור מעטפת הגידים המכופפים שם (ציור 1). במהלך מחזור ההליכה, בכל צעד בשלב הדריכה המלאה (STANCE) קיימת מתיחה של החיתולית הכפית. יש מצבים בהם המתיחה החוזרת הנ"ל עלולה לגרום לקרעים זעירים בחיתולית ולתופעת הניוון שתוארה קודם (ציור 2) [7]. ביאופסיה מאזור זה מראה שגשוג של פיברובלאסטים ורקמה גרגירמתית (granulomatous) כרונית [2,7], כמו כן ניתן לראות הבדל בעובי החיתולית בין חיתולית בריאה כ- 3 ממ' עובי גבי-כפי, לעומת עד 15 ממ' במחלת החיתולית הכפית במצבה הקשה [7]. מצבים הגורמים להגבלה בכיפוף גבי (DORSIFLEXION) של כף הרגל כמו מצב בו יש קיצור של גיד האכילס, גורמים לעומס יתר לחיתולית הכפית. במצב בו קיימת מחלת החיתולית הכפית, יש נטייה של כף הרגל להיות בכיפוף כפי בזמן מנוחה, דבר המקל על המתח באותה חיתולית ומקל על הכאב. במשך זמן המנוחה, החיתולית הרפויה מתכווצת יחסית. בקימה מהמנוחה או משנת לילה יש הפעלת מתח על החיתולית המכווצת והכאבים מוחמרים שוב [8,9]. המבנה של העור והשומן התת עורי באזור העקב מותאם לבלימת זעזועים ומניעת שחיקה. העור בסוליית כף הרגל הוא עבה יותר מהעור במקומות אחרים בגוף והוא בנוי בצורת חלת דבש של מחיצות פיברובלאסטית המחוברות אחת לשניה. בין העור לעצם העקב כלואות בועיות השומן התת עורי באזור. מבנה זה משמש כבולם זעזועים בזמן פגיעת העקב בקרקע, בזמן מחזור ההליכה (HEEL STRIKE). עובי שכבות השומן התת עורי בגוף יורד בגיל העמידה, לכן העומס באזור העקב גדול יותר לאחר גיל 40 ושכיחות הכאבים באזור עולה עם הגיל [10]. מהו ה"דורבן"? לעיתים נראה בצילום רנטגן של עקב החולים הסובלים ממחלת החיתולית הכפית זיז גרמי ( תמונה 1) שזהו גבשושית גרמית שהיא הארכה של הגבשושית הכפית של עצם העקב. זיז כזה ניתן לראות ב- 15%-25% מהאוכלוסיה הכללית, גם בבריאים שלא סובלים ממחלת החיתולית הכפית. שכיחות ההופעה הרנטגנית של הזיז עולה עם הגיל והמשקל [11,12]. הזיז הגרמי או ה"דורבן" אינו קשור לחיתולית הכפית כי אם לגיד מכופף הבוהנות הקצר (FLEXOR DIGITORUM BREVIS) ולכן קיים גם היום ויכוח לגבי הקשר בין מחלת החיתולית הכפית לנוכחות רנטגנית של "דורבן" [13]. קיים קשר נסיבתי, מאחר וניתן לראות שב- 50% מחולי מחלת החיתולית הכפית, קיים זיז גרמי כזה בצילום רנטגן של העקב. יתכן שבמצב שקיימת מחלת החיתולית הכפית קשה עם התעבות משמעותית של החיתולית הכפית, אזי נוכחות של "דורבן" מחמירה את מחלת החיתולית בשל חיכוך מקומי של החיתולית עם אותו זיז גרמי [2]. אבחנה אבחון מחלת החיתולית הכפית מבוצע בעזרת ראיון רפואי ובדיקה גופנית. בדיקות מעבדה והדמיה יש לבצע רק במידה והאבחנה אינה ברורה ויש צורך לשלול גורם אחר לכאב. החולה מתאר כאב באזור הגבשושית התיכונה של עצם העקב. הכאב המתואר קשה יותר בצעדים הראשונים, לאחר מנוחה ממושכת או שנת לילה. לעיתים הכאב קשה עד כדי כך, שהחולה יכול לדרוך רק על קדמת כף הרגל בצעדיו הראשונים בבוקר. לאחר מספר צעדים הכאב פוחת. הכאב הקשה בבוקר שמשתפר בהמשך, אופייני למחלת החיתולית הכפית. כאב שמחמיר בהליכה או במאמץ אופייני יותר לשבר מאמץ בעצם העקב או לכאב על רקע הילכדות עצב כמו בתסמונת התעלה הטארזאלית. כאבי לילה אינם אופייניים למחלת החיתולית הכפית ודורשים בירור לשלילת גורמים אחרים לכאבים באזור העקב כמו גידול, זיהום, וכאב ממקור עצבי. כמו כן יש לברר עם החולה את מצבו הכללי ומחלות נוספות כמו סוכרת (הגורמת לנאורופאטיה) או מחלות מפרקים סרונגטיביות [2,14]. בבדיקה הגופנית ניתן להתרשם מרגישות ממוקמת באזור הקדמי-פנימי של העקב. לעיתים גם קיימת נפיחות מקומית באזור הנ"ל. ב- 78% מהחולים ניתן להבחין בקיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל בשל כך [2,8]. אם בבדיקה הגופנית מופק כאב באזור אחר מהנ"ל, כנראה שמקור הכאב הוא לא במחלת החיתולית הכפית. כאב שמופק במרכז העקב או באזור האחורי של העקב נובע בד"כ מחבלה, ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב או דלקת באמתחת (Bursa) אחורית [2]. במידה וכאב מופק בבדיקת ניקוש (TINEL’S TEST) באזור הפנימי של העקב, יתכן שהבעיה נובעת מכליאה של עצב או תסמונת התעלה הטארזאלית (תמונה 2). במידה והכאבים מפושטים בעקב ולא ממוקמים באזור אחד שלו, יש לשלול שבר מאמץ בעצם העקב [2]. בדיקות הדמיה יש לבצע לצורך שלילת סיבות אחרות הגורמות לכאבים באזור העקב, שהן לא מחלת החיתולית הכפית. צילום רנטגן – יבוצע לשלילת שבר מאמץ, כיבים בעצם העקב בשל דלקת אמתחת קשה, או בעיה גרמית אחרת [1]. מיפוי עצם – יכול להיות לעזר בהדגמת שבר מאמץ בעקב במידה ולא הודגם בצילום רנטגן. מעבר לכך אינו מועיל באבחנת מחלת החיתולית הכפית [15,16]. בדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע – אין הטוויה לשימוש בבדיקות אלו לאבחון או שלילת מחלת החיתולית הכפית. בבדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע, במידה ומבוצעות, ניתן בנוכחות מחלת החיתולית הכפית, להדגים התעבות של החיתולית [17,18]. בדיקות דם – מומלץ לבצע בדיקת שקיעת דם וספירת דם במקרים של כאב לא אופייני או במקרה של כאבים דו-צידיים בשני עקבים באותו חולה, שאז מקור הבעיה יכול להיות במחלת מפרקים סרו-נגטיבית [2,14]. בדיקת הולכה חשמלית (EMG) – ברוב המקרים הבדיקה אינה יעילה או שימושית מאחר ולא ניתן לאשר או לשלול תסמונת התעלה הטארזאלית או כליאה עצבית אחרת כמקור הכאבים באזור העקב, ע"י בדיקת הולכה חשמלית [2]. גורמי הסיכון השמנת יתר ועליה פתאומית במשקל, מאמץ גופני פתאומי לאנשים שאינם רגילים בכך, נעילת נעליים שאינן בולמות זעזועים באזור העקב, שינויים בהרגלי ריצה (תכיפות, משך ומשטח ), תעסוקה או עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת, קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל, כל אלו מהווים גורמי סיכון להתפתחות המחלה. קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל מהווה את גורם הסיכון המשמעותי ביותר מבין כל הנ"ל [19,20]. טיפול בפאסאיטיס פלאנטארית הטיפול במחלת החיתולית הכפית הוא בד"כ טיפול שמרני. הטיפול השמרני מצליח יותר כשמתחילים אותו בסמיכות להופעת התסמינים ובד"כ תוך ששה שבועות מהופעתם. מדרסים - כרית בולמת זעזועים מתחת לעקב ותמיכה לקשת האורכית הפנימית ע"י מדרס מתאים מחומר רך, עוזרים בבלימת עומסים המופעלים על כף הרגל במהלך הליכה, כשהמדרסים המומלצים הם מדרסים המותאמים לחולה לפי מידת גבס או אמצעי התאמה דומה. [2,21]. נעליים מתאימות – יש להמליץ לחולים להימנע מהליכה יחפים על משטח קשה. מומלץ לנעול נעליים עם תמיכה לקשת האורכית הפנימית של כף הרגל, עם ריפוד או סוליה רכה באזור העקב [22]. תרופות נוגדות דלקת לא סטארואידאליות – משמשות במקרה של מחלת החיתולית הכפית כתרופות נוגדות כאב, מאחר ומקור המחלה אינו דלקתי. לכן גם מומלץ להפסיק את מתן התרופות הנ"ל עם שכוח הכאב החד, כדי להימנע מסיבוכי השימוש הממושך בתרופות אלו [2]. הזרקה מקומית של סטארואידים – הזרקה מקומית של סטארואיד בשילוב או ללא שילוב עם לידוקאין עשוי לגרום להקלה מהירה בכאב. זריקה הניתנת מהצד הפנימי של העקב עדיפה על זריקה הניתנת ישירות דרך סוליית כף הרגל למוקד הכאב[23]. אמנם זריקה כזאת יכולה להקל על הכאב, אך יש להימנע ממנה במידת האפשר ולהזריק רק במקרים בהם טיפול שמרני אחר לא עזר, בשל הסיבוכים העלולים להיגרם כולל: ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב, זיהום מקומי באזור ההזרקה ועד לאוסטאומיאליטיס של עצם העקב וקרע יאטרוגני של הפאציה הפלאנטארית בעקבות ההזרקה [3]. יש הטוענים שאין הבדל בתוצאות בין זריקת לידוקאין בלבד לעומת מתן זריקה של סטארואיד עם לידוקאין [23-25]. טיפול פיזיוטרפי - תרגילי מתיחה לגיד האכילס עשויים להקל על כאבים הנובעים ממחלת החיתולית הכפית. רוב החולים הסובלים מהמחלה סובלים גם מקיצור של הגיד הנ"ל ולכן מתיחת של הגיד והארכתו, מקל על התכווצות החיתולית הכפית שקיימת במנוחה בשל מנח הכיפוף הכפי הנגרם בעקבות קיצור גיד האכילס [2,26]. טיפולים פיזיוטרפיים חשמליים שונים, כמו טיפול מקומי עם גלי על שמע ו-TENS, נצפו כיעילים בחלק מהחולים. סד ללילה – סד לילה למתיחה של גיד האכילס והחיתולית הכפית, המונע את הכיפוף הכפי של כף הרגל במנוחה ומחזיק את כף הרגל במנח של כ- 5 מעלות כיפוף גבי ואת הבוהנות גם כן בכיפוף גבי קל, עשוי להפחית משמעותית את כאבי הבוקר, מהם סובלים חולי מחלת החיתולית הכפית [27,28]. גלי הלם חוץ גופיים (Extracorporeal shock wave therapy) – טיפול בגלי הלם חוץ גופיים התרחב בשנים האחרונות לטיפול בבעיות אורתופדיות שונות, כולל הטיפול במחלת החיתולית הכפית. יעילות הטיפול שנויה במחלוקת. קיימות עבודות המראות הטבה משמעותית עם טיפול לעומת עבודות המשוות את הטיפול בגלי הלם חוץ גופיים לטיפול באינבו (placebo) ולא נמצא הבדל משמעותי בתוצאות בין הטיפולים [29-31]. טיפול ניתוחי ניתן להציע טיפול ניתוחי, לחולה הסובל ממחלת החיתולית הכפית , העמידה לכל הטיפולים השמרניים ושסובל מהמחלה למשך יותר מ- 12 חודשים בהם טופל טיפול שמרני מלא. הניתוחים המקובלים כיום הם: חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית פתוחה ובמידה וקיים זיז גרמי – "דורבן" גם חיתוכו, או חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית אנדוסקופית [32,33]. אחוזי ההצלחה בסדרות שונות הם בין 75%-90% [34,35]. לסיכום מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה ביותר לכאבים באזור התחתון של העקב. התסמין האופייני – כאב באזור העקב בצעדים הראשונים בבוקר, לאחר שינה, או לאחר מנוחה ממושכת. המחלה בד"כ מגבילה את עצמה וחולפת עם הזמן. טיפול שמרני המותחל מוקדם עם הופעת התסמינים , מביא בד"כ לשיפור מהיר במצב החולה. במצבים בהם טיפול שמרני ממושך נכשל, ניתן לבצע ניתוחים שונים העשויים לשפר את מצב החולה בהצלחה . ביבליאוגרפיה 1. Tanz SS. Heel pain. Clin Orthop 1963;28:169-78. 2. DeMaio M, Paine R, Mangine RE, Drez D Jr. Plantar fasciitis. Orthopaedics 1993;16:1153-63. 3. Lemont H; Ammirati KM; Usen N. Plantar fasciitis: a degenerative process (fasciosis) without inflammation. J Am Podiatr Med Assoc 2003;93(3):234-7. 4. Wolgin M, Cook C, Graham C, Mauldin D. Conservative treatment of plantar heel pain: long-term follow-up. Foot Ankle 1994;15:97-102 5. Daly PJ, Kitaoka HB, Chao EYS. Plantar fasciotomy for intractable plantar fasciitis: clinical results AND biomechanical evaluation. Foot Ankle 1992;13:188-95. 6. Brugh AM; Fallat LM; Savoy-Moore RT. Lateral column symptomatology following plantar fascial release: a prospective study. J Foot Ankle Surg 2002;41(6):365-71. 7. Leach RE, Seavey MS, Salter DK. Results of surgery in athletes with plantar fasciitis. Foot Ankle 1986;7:156-61. 8. Amis J, Jennings L, Graham D, Graham CE. Painful heel syndrome: radiographic AND treatment assessment. Foot Ankle 1988;9:91-95. 9. Kibler WB, Goldberg C, Chandler TJ. Functional biomechanical deficits in running athletes with plantar fasciitis. Am J Sports Med. 1991;19:66-71. 10. Jahss MH, Kummer F, Michelson JD. Investigations into the fat pads of the sole of the foot: heel pressure studies. Foot Ankle 1992;13:227-32. 11. DuVries HL. Heel spur (calcaneal spur). Arch Surg 1957;74:536-42. 12. Rubin G, Witten M. Plantar calcaneal spurs. Am J Orthop 1963;5:38-55. 13. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 14. Furey JG. Plantar fasciitis: the painful heel syndrome. J Bone Joint Surg 1975;57A: 672-3. 15. Williams PL, Smibert JG, Cox R, Mitchell R, Klenerman L. Imaging study of the painful heel syndrome. Foot Ankle 1987;7:345-9. 16. Intenzo CM, Wapner KL, Park CH, Kim SM. Evaluation of plantar fasciitis by three-phase bone scintigraphy. Clin Nuclear Med 1991;16:325-8. 17. Kier R. Magnetic resonance imaging of plantar fasciitis AND other causes of heel pain. MRI Clin N Am 1994;2:97-107. 18. Kane D, Greaney T, Shanahan M, Duffy G, Bresnihan B, Gibney R, Fitz Gerald O. The role of ultrasonography in the diagnosis AND management of idiopathic plantar fasciitis. Rheumatology 2001;40(9):1002-8 19. Schepsis AA, Leach RE, Gorzyca J. Plantar fasciitis. Etiology, treatment, surgical results AND review of the literature. Clin Orthop 1991;266:185-96. 20. Riddle DL; Pulisic M; Pidcoe P; Johnson RE. Risk factors for Plantar fasciitis: a matched case-control study. J Bone Joint Surg 2003;85-A(5):872-7 21. Martin JE; Hosch JC; Goforth WP; Murff RT; Lynch DM; Odom RD. Mechanical treatment of plantar fasciitis. A prospective study. Am Podiatr Med Assoc 2001;91(2):55-62. 22. Weiner BE, Ross AS, Bogdan RJ. Biomechanical heel pain: a case study. Treatment by use of Birkenstock sandals. J Am Podiatr Assoc 1979;69:723-6. 23. Tsai WC, Wang CL, Tang FT, et al. Treatment of proximal plantar fasciitis with ultrasound-guided steroid injection. Arch Phys Med Rehabil 2000;81(10):1416-21. 24. Miller RA, Torres J, McGuire M. Efficacy of first-time steroid injection for painful heel syndrome. Foot Ankle Int 1995;16:610–2. 25. F. Crawford, D. Atkins, P. Young, AND J. Edwards. Steroid injection for heel pain: evidence of short-term effectiveness. A randomized controlled trial. Rheumatology. 1999;38(10):974-977. 26. Di Giovanni BF, Nawoczenski DA, Lintal ME, Moore EA, Murray JC, Wilding GE, Baumhauer JF. Tissue-specific plantar fascia-stretching exercise enhances outcomes in patients with chronic heel pain. A prospective, randomized study. J Bone Joint Surg, 2003;85-A(7):1270-7. 27. Berlet GC, Anderson RB, Davis H, Kiebzak GM. A prospective trial of night splinting in the treatment of recalcitrant plantar fasciitis: the Ankle Dorsiflexion Dynasplint. Orthopedics, Nov 2002, 25(11) p1273-5. 28. Wapner KL, Sharkey PF. The use of night splints for treatment of recalcitrant plantar fasciitis. Foot Ankle 1991;12:135-7. 29. Rompe JD; Decking J; Schoellner C; Nafe B. Shock wave application for chronic plantar fasciitis in running athletes. A prospective, randomized, placebo-controlled trial. Am J Sports Med 2003;31(2):268-75 30. Weil LS; Roukis TS; Weil LS; Borrelli AH. Extracorporeal shock wave therapy for the treatment of chronic plantar fasciitis: indications, protocol, intermediate results, AND a comparison of results to fasciotomy. J Foot Ankle Surg 2002;41(3):166-72. 31. Haake M; Buch M; Schoellner C; Goebel F; Vogel M; Mueller I; Hausdorf J; Zamzow K; Schade-Brittinger C; Mueller HH. Extracorporeal shock wave therapy for plantar fasciitis: randomised controlled multicentre trial. BMJ 2003;12;327(7406):75. 32. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 33. Anderson RB, Foster MD. Operative treatment of subcalcaneal pain. Foot Ankle 1989;9:317-23. 34. Woelffer KE; Figura MA; Sandberg NS; Snyder NS. Five-year follow-up results of instep plantar fasciotomy for chronic heel pain. J Foot Ankle Surg 2000;39(4):218-23. 35. Jarde O; Diebold P; Havet E; Boulu G; Vernois J. Degenerative lesions of the plantar fascia: surgical treatment by fasciectomy AND excision of the Acta Orthop Belg 2003;69(3):267-74. heel spur. A report on 38 cases.

אכן הרמה מאד גבוהה וגם כל פרופיל השומנים מעט גבוה. יש ספור משפחתי של כולסטרול מוגבר ? יש לך הסטוריה משפחתית של מחלות לב וסה"כ הסכון שלך לפתח טרשת עורקים מוגבר. נראה לי שאם דיאטה ןפעילות גופנית לא יורידו את רמות השומנים יהיה מקום לטפול בסטטין. בכל מקרה רמה כל כך גבוהה של LP a מצדיקה בדיקה חוזרת.

לעדי שלום רב, האם סידן מחלב 1% מועשר נספג ? כלומר האם כמות השומן שבחלב מאפשרת ספיגת ויטמין D ועקב כך ספיגת סידן ?-כן. האם יש לקחת כדורי ויטמין D יחד עם מזון שומני או שניתן גם לקחת ללא מזון או לפחות ללא מזון שומני ?-ויטמין D הוא ויטמין מסיס בשומן. מומלץ לקחת עם אוכל, וכמות השומן הנמצאת באוכל רגיל נחשבת למספקת. בברכה, ד"ר ילנה סיגל

הנוסחה המוצעת מעניינת אבל אינה מקובלת בשימוש קליני בתצורה הנוכחית. כן אציין שבאוכלוסיה הבריאה בגילאי 50+ מומלץ לשמור על רמות LDL מתחת ל100 מג/ג במקביל לשמירה על לחץ דם סיסטולי נמוך מ140 ממ"כ. היעדים הם שונים עבור מי שיש להם גורמי סיכון נוספים. ככלל לכ50% מהאוכלוסיה מעל גיל 50 אכן יש טרשת עורקים גם אם במידה קלה. אגב, התיאור שלפיו טרשת היא לא בעיה אינו נכון.

ממצאי האקו לא בהכרח מסבירים את החולשה והבחילות. מומלץ לפנות להערכה רפואית מלאה אצל רופא המשפחה לבירור התלונות.

דום נשימה בשינה מהווה גורם סיכון להתפתחות של פרפור פרוזדורים, טרשת עורקים שעלולה להוביל להתקף לב ויתר לחץ דם ריאתי. ביחד עם ההשפעה השלילית על איכות החיים כדאי מאוד להתעקש על הטיפול. אפשר להתייעץ שוב עם מומחה ריאות ומומחה לאא"ג.

הכאב ממש לא מהלב ועשית את כל הבדיקות שצריך ואין עדות לבעיה משמעותית רק טרשת קלה בעורקחם שלא עושה כאבים בחזה והטיפול בה בדיוק מה שאת מטופלת - סטטין ואספירין טפלי בחרדה תהיי פעילה גופמית ולהירגע

הי לגבי הממצאים הגרמיים (אלו שבעצמות) - ניתן לשאול את האורטופד למשמעותם. לגבי הסתיידויות באאורטה וענפיה, שאלה שנשאלת רבות וכן נענתה מספר פעמים בפורום זה. על פי רוב ממצא שאינו בעל חשיבות קלינית מלבד עדות למחלת טרשת עורקים. יש לבדוק בהמשך הפורום את תשובותי לגבי ממצא זה.

שלום רב, שינויים טרשתיים באאורטה הבטנית, הם סוג של טרשת עורקים (מכאן המונח טרשתיים). טרשת עורקים היא תהליך של התקשות והסתיידות בכלי הדם שיכולה להתפתח להיצרות בעורק או לגרום להיחלשות בדופנו וכך גם להרחבתו. שינויים טרשתיים שכאלה באאורטה הבטנית נראים יותר ויותר בגיל המבוגר ובמיוחד אצל אנשים עם גורמי סיכון כמו עישון, יתר לחץ דם ואחרים.

שלום אפרת, אני מכירה אתהתרופה אך לא מכירה אותה בשימוש בחולים אונקולוגיים. עייפות/תשישות הן חלק מהסימפטומים של הגידול וגם של הטיפולים, כולל קיטרודה. אחד הטיפולים הטובים הם פעילות גופנית (מותאמת לגיל ולמצב כמובן) - יש מחקרים רבים שמצביעים על יעילות נגד תשישות בחולי סרטן. בהצלחה

שלום לך, ראשית ישנה אופציה נוספת מלבד להמתין לתור בקופה עצמה והיא לפנות למכון שמיעה העובד כספק של הקופה. מכונים אלה הם אמנם פרטיים אך הם נמצאים בהסכם עם קופת החולים שלך וגם שם תוכלי לקבל את ההשתתפות המגיעה לך ברכישה. במסמכים שקיבלת מהקופה צריכה להיות רשימה של המכונים בסביבתך העובדים עם הקופה, ניתן לבדוק גם באתר האינטרנט של הקופה. שנית, סכום ההשתתפות של הקופה מחולק לשני חלקים: האחד, סל בריאות, הנקבע לפי גיל. השני, נקבע לפי סוג הביטוח שלך והקופה (זהב, מושלם ועוד). כפי שרשמת בגילאים 51-64 ישנה השתתפות פחותה יותר של סל הבריאות ביחס לשאר הגילאים. עם זאת, עדיין קיימת השתתפות והיא מתלווה לסכום ההשתתפות הניתן לך לפי הביטוח של הקופה. אני ממליצה לך לבדוק את טווח המחירים עם ההשתתפות הניתנת ואת טווח המחירים ללא ההשתתפות וכך להחליט מה טוב עבורך. חשוב לשים לב גם מהו טיב השירות הניתן לך בכל מכון מבחינת זמינות, אחריות וקשר עם קלינאי התקשורת המלווה ולבסס את ההחלטה גם על נתון זה. בהצלחה, דורין

שלום בהתאם להמלצות לא נראה שהכיוון הנוכחי הינו טרשת, כאמור צריך לחזור על בדיקת MRI מוח, לגבי לופוס בשלב זה נראה שאינך ממלאת את כל הקריטריונים בכל מקרה ממליץ הפניה לראומטולוג כמו כן אפשרי פגיעה של small fiber בברכה

טרשת האוזן - OTOSCLEROSIS לא קשורה לטרשת עורקים . הכוונה להסתיידות בעצמימי השמע המקשרים אוזן תיכונה לפנימית . וההסתידות גורמת להפרעה בתנועת עצמות אלה ולליקוי שמיעה הולכתי.

1. הסתידות הינה שקיעת סידן סביב טבעת המסתם , המשמעות הינה אפשרות שתיהיה פגיעה בתפקוד המסתם , הערכה האם יש פגיעה הינה גם באקו לב בבדיקה גופנית ובהערכת רמה תפקודית ע"י רופא קרדיולוג מטפל. טיפול מוצע רק במידה ויש פגיעה בתפקוד המסתם. 2. להחמרה תמיד יש משמעות , יש להוועץ עם רופא קרדיולוג מטפל על המשך מעקב. 3. טרשת עורקים הינה מחלה הנובעת בין היתר משקיעת כולטסרול בכ"ד והינה גורם סיכון למחלות לב . עיקר המשמעות של ממיצא זה הינה שעליך לשקול עם רופא מטפל להתחיל טיפול ב סטטינים אם עדין אינך מטופלת. DILATED LA המשמעות שהעליה השמאלית מורחבת יש לדבר עם הנושא עם הקרידולוג המטפל. 4. המשמעות הינה דופק מהיר ממקור עלייתי שנמשך מספר שניות אם זה מלווה עם תסמינים ז"א שאת מתלוננת גם על דפיקות לב אפשר לשקול טיפול עם הרופא הקרדיולוג המטפל. 5. על פניו אין דחיפות בתוצאות אבל על דחיפות יכול להחליט רופא מטפל בהתאם לאיך את מרגישה ומה התלונות שלך. מציע להתיעץ עימו.

שלום רב, יכול להיות שלמרות גודלה התקין של הערמונית כחלק משינויים פיזיים בגילך יש גם הפרעת התרוקנות שמקורן בשלפוחית. אם זה מציק לך מאוד גש לאורולוג ותוכל לקבל תרופה שתקל עליך את התלונות.

אם אין לך כל הגבלה בפעילות הייתי עוקב בלבד. אם יש התקדמות כלשהיא עלייך לפנות לנוירולוג לבדיקה ללא דיחוי