תוצאות חיפוש עבור הפרעה-בדימוי-הגוף

אנחנו זוג צעיר (כמעט שנתיים)+1 (8 חודשים). בתחושתי, ישנם מספר דברים שממסגרים את יכולת ההנאה שלנו מאינטימיות. ראשית, התחושה שהכל צריך להיעשות מתוך בצורה מבוקרת ומחושבת ולא סוערת או בלהט הרגע. אין הסתערות או הפתעה. הכל מתוכנן ומאורגן. שנית, חוסר היכולת להשתחרר מחוקי הצניעות שאצלי יצרו תחושה של הדחקת המיניות (לא במובן של בגדים, יותר נפשי ומנטאלי). הדברים האלה, יחד עם דימוי גוף בעייתי מאוד ועם הורמונים משתוללים אחרי הריון ובמקביל להנקה וחוסר שינה, יוצרים קושי בהגעה לסיפוק (אצלי. וגם כשהוא מגיע, זה לא משהו שמרגיש לי שווה את ההשקעה) ומובילים לחוסר עניין בסקס בכלליות. באיזה אופן אפשר להשתחרר מהקשיים ולחזור להנות, בלי להפגש באופן אישי עם מטפל/ת? תודה.

לאחר שקראתי את השאלות שכבר נשאלו בפורום על הגדלת ועיבוי איבר המין, לא מצאתי התיחסות לשיטה יחסית חדשה.רפואית ולא תכשירי פלאים, של הזרקת חומצה הקיימת באופן טבעי בגוף לאיבר באלחוש , הטיפול אמנם יקר, אך קראתי שהוא הכי אפקטיבי. התוצאות נעלמות חלקית בעקבותספיגה של החומצה בגוף ובערך 30 אחוז נשאר באופן קבוע כאשר ניתן לחזור על הפעולה כל שנה וחצי- שנתיים. מה תוכלו לומר על שיטת טיפול זו? על האפקטיביות ועל הסיכונים? ( אבקש התייחסות לפן הרפואי ולא לפסיכולוגי של קבלת הגוף, על אף שברור לי שהוא לא פחות אלא בעיקר יותר חשוב) תודה

בן 45 מטופל טסטומקס ללא חשק מיני ויאגרה/סיאליס כבר לא עוזרים משתמש בזריקה בימיקס לקבל זקפה. עשיתי את כל הבדיקות לב כליות כבד וערמונית. הכל תקין. רק את האיבר מין עצמי או את כלי הדם המובילים אליו לא בדקו איזה בדיקה אני צריך עוד לעשות? יש מצב שזה נובע גם מחרדה גבוהה האם זו גזרת גורל או שיש דרך לחזור לחייך ולהיפטר מהזריקות? בריא באופן כללי עושה ספורט ולא שותה או מעשן.

בני בן 15 תמיד היה מאוד חסר בטחון הוא נער חתיך ויפה אבל הוא בוכה ומקגיש מאוד מאוד מכוער. לא אוהב את המראה של עצמו,וכמה שיטפח את עצמו תמיד ירגיש מכוער. הוא מאוד ביקורתי לגבי עצמו, ולא אוהב כלום במראה שלו. מרגיש מכוער! ממש. הוא מאוד מאוד ביקורתי לגבי כצמו על כל דבר הכי קטן. בגלל פיצעון קטן בגב הוא לא יוצא מהבית. עצוב לי לראות נער יפה רואה את עצמו כל כך מעוות. היה בטיפולים פסיכולוגים שלא עזרו. לא יודעת מה עוד אפשרי לעשות?? האם זאת מחלת נפש?

שלום,הריון ראשון שבוע 27 סהכ ההריון עובר בכיף ברוך השם ואני מודה על הדבר הקטן והטהור שגדל לי בבטן אין לי תופעות לוואי חריגות בהריון גם לא הורמונים.. אני מאד פעילה , ממשיכה להתאמן 3,4 פעמים בשבןע בדיוק כמו לפני ההריון אבל קשה לי לראות את הגוף שמשתנה,אני כל חיי שומרת על הגוף והתאמנתי ועבדתי מאד קשה כדי להגיע לתוצאות טובות לפני ההריון בעיקר שהייתי ילדה ונערה מאד מלאה.. אני מיום ליום לא יכולה לסבול את המראה שלי,את הנפיחות בפנים בעלי מאד תומך בי והסביבה מפרגנת אבל הם לא מבינים שזה הרבה מעבר ואני מרגישה כבר אשמה שאני מרגישה ככה כשיש לי דבר כזב מופלא בבטן שאני מחכה כבר שיצא לעולם בריא ושלם בעזרת השם.. אין לי חרדות בהריון,בדיקות שלא חייבים אני לא עושה אבל המראה החיצוני גורם לי לא לרצות לצאת מהבית אלא אם כן אני חייבת או להתאמן ורק לשבת ולבכות מול המראה.. מפחדת שזה ישפיע על הזוגיות שלי לא יודעת מה לעשות..

יש לי חזה בערך כמו בתמונה הזו. http://www.plasticsurgery.org.il/?pg=indx_entry&CategoryID=247&ArticleID=257 הוא לא מפותח בכלל!! ולא יתפתח כבר. אני בת 26 ואני אפילו לא צריכה חזיה אפילו לא מידה A. זה מתסכל אותי מאוד זה בולט לעין כל הזמן מסתכלים לי לשם ומתלחששים. כל הזמן הערות וצחקוקים. גם הרבה יורדים עליי ונמאס לי. אי לכך אני כל הזמן עם מרופדת וגם זה מעצבן. לא יכולה ללבוש כל דבר לא ללכת לים לא להתפשט ליד בנות ואני לא מסוגלת שיהיה לי חבר בגלל זה. כי הם אלו שצוחקים עלי. אני לא מרגישה נשית ובטח שלא מינית וחופשיה ולא מסוגלת להגיע לאינטימיות בעיקר בימנו שבחורים רוצים קירבה די מהר עוד לפני שנוצרה חברות עמוקה ואני פוחדת מדחייה והעלבה. לכן אני יוצאת 2 פגישות ובורחת. נמאס לי!!! אל תגישי לי שמי שירצה אותי יאהב אותי גם ככה כי תמיד בהתחלה יש את הרושם הראשוני ואני בטוחה שיברחו לי 100%. למה החברה ככה לועגת? למה אני לא מסוגלת לומר שמי שלא טוב לו שיילך? למה אני מפחדת מהדחייה? אגב אני בעצמי לא אוהבת אותו. אני אפילו מתביישת לצאת עם מישהו כשאני עם המרופדת הזו. מרגישה כמו נכה. אילנה זה לא שהוא קטן זה פשוט כלום שטוחית! תודנ

שלום, אני בת 27 ומאז שאני מכירה את עצמי תמיד חיי סובבו סביב ההתעסקות עם המראה החיצוני ובהשוואה של המראה החיצוני שלי עם בנות אחרות. ההתעסקות הזאת רק גוברת עם השנים, ואני מוצאת את עצמי מתעסקת בזה כמעט בכל יום באופן אובססיבי. הגעתי לכדי מצב שבשביל להיות מאושרת כל מה שאני רוצה בחיים זה רק להיות יפה! ושום דבר מעבר לכך. אני חוששת שיש לי הפרעת גוף דיסמורפית  - שהיא נחשבת עפי הרפואה הפסיכולוגית כחלק מהפרעות של OCD , כיוון שאני מזדהה עם רוב התיאורים של הפרעה זו. בעולם המערבי יש חשיבות מאוד גדולה למראה חיצוני והחברה מכתיבה לנו צווי אופנה וסטנדרטים של יופי מאוד גבוהים , ולכן דיי הגיוני שאנשים יתעסקו עם המראה החיצוני שלהם וישאפו לשפר אותו. אך השאלה שלי היא היכן הגבול? האם לדעתך אני סובלת מהפרעה של ממש בהתעסקות האובססיבית שלי במראה החיצוני? האם זוהי התעסקות לגיטימית מכיוון שהעולם שלנו מטיף ליופי? האם כך הן כל הנשים שחיות בחברה המערבית? כמו כן אני חשה תסכול רב והשפעה של ההפרעה הזו על כל תחומי החיים: (ביניהם זוגיות וקריירה) בזוגיות- אני לעיתים נמנעת מלהיכנס למערכת יחסים עם מישהו שאני מעוניינת בו והוא מושך בעיניי מבושה בגוף שלי ומחשש שאני לא מספיק יפה עבורו (וזאת למרות שהוא כן מעוניין בי) ובקריירה - פה הקושי הגדול ביותר. אני נמצאת בשלב של תקיעות בחיים כבר כמעט 3 שנים. (סיימתי תואר ראשון כללי לפני 3 שנים ואני במצב הנוכחי מחליפה עבודות בתדירות גבוהה ולא מרוצה משום עיסוק שהוא) הלכתי לכמה מכונים והכוונות תעסוקתיות על מנת למצוא כמה כיוונים תעסוקתיים פוטנציאליים. ונמצאו עבורי כמה כיוונים אפשריים אך אין לי חשק לעסוק בשום דבר מהם, ולכן אני כה מתוסכלת. מבין כל רשימת המקצועות שקיימים - לא בא לי לעסוק בשום דבר. שום עיסוק לא מושך אותי מלבד (ואין זה מפתיע) תחום הדוגמנות / תחום המחול והריקוד - אלו 2 התחומים היחידים שבחרתי כמושכים בעיניי ויש לי תשוקה לעסוק בהם. כמובן שניהם עוסקים בחיצוניות אסתטיקה ויופי. אך לצערי הטבע לא נתן לי את הנתונים הדרושים כדי לעסוק במקצועות האלו ולכן אני מתוסכלת מכך שעליי יהיה להתפשר על מקצוע שאין לי משיכה אמיתית אליו. מצטערת על ההודעה הארוכה , אבל אני ממש אודה לך עם תוכלי לייעץ לי מה לעשות ואף יותר חשוב, לאיזה גורם מקצועי עליי לפנות לדעתך? פסיכולוג קליני / פסיכולוג תעסוקתי - שיעזור לי לפתור באופן ממוקד יותר את הבעיה בבחירת קריירה או לפנות לטיפול התנהוגותי קוגניטיבי ששמעתי עליו שהוא מאוד יעיל / או כמובן כל דבר אחר שתציעי... תודה רבה רבה !!!

אני בת 24. יש לי בטן שמנה ונפוחה מאוד כמו בלון ואני רוצה להוריד את הבטן הנפולה והתפוחה. ה-RMR שלי גרוע חילוף החומרים שלי גרוע ביותר וגם יש לי גנטיקה גרועה = כל המשפחה שלי שמנים עם שומן בטני שמתי לב שלאחר כל דבר קטן שאני אוכלת ישר הבטן שלי מתנפחת למימדים עצומים בערב. ה-BMI שלי = 18 ויש לי השמנה בטנית גדולה (השמנה תפוחית) הבטן שלי מאוד נפוחה- וזה מפריע לי מאוד. השומן שלי ברובו בטני..בטן נפוחה ועגלגלה ולא יפה! יש לציין שבבוקר הבטן שלי פחות נפוחה - ולאחר מכן- -.המאכל הכי קטן שאני אוכלת לא משנה מה מנפח אותה בחזרה!!!.. ואחרי ארוחה אני נראית כמו אישה בהיריון.. אפילו אם אני יאכל קרקר קטן - אז ישר הבטן שלי תתנפח ותגדל ב-5 ס"מ לפחות... מכל דבר הכי קטן הבטן שלי ישר תופחת... הייתי אצל רופא גסטרו- עשיתי את כל הבדיקות שיש (צליאק,גלוטן ועוד) כל הבדיקות שלי יצאו תקינות . גם ניסתי לקחת פרוביוטיקה, אנזימי עיכול - וזה לא עזר כלל... כל השומן שבגוף שלי מתפזר רק בבטן . יש לי מבנה בטן נשפכת. הבטן שלי תמיד נפוחה כמו בלון ולאחר כל דבר קטן שאני אוכלת הבטן מתנפחת בעוד 20 ס"מ בערב הבטן נראית כמו בלון תפוחה יותר מאשר בבוקר . !!! בבוקר הבטן תפוחה פחות מאשר בערב! ומפריע לי מאוד שאני עולה במשקל 3 קילו ביום מהבוקר עד הערב - בערב אני 3 קילו יותר מאשר בבוקר.!!!! מעולם לא הייתה לי בטן שטוחה!, המבנה של הבטן שלי נשפח ונפול ויש לי בטן תפוחה ונפולה ומבנה תפוחי וגנטיקה גרועה. מה אני יכולה לעשות על מנת להשטיח את הבטן?

הי שרון, אני בחורה מאוד רזה,ובשנתיים האחרונות נהייתה לי מן אובססיה לבדוק כל הזמן אם הפנים שלי השמינו או רזו,(ברצון שהם יתמלאו)אם זה לבדוק במשך כל היום את הפנים ולמשש אותם,בבוקר שאני מתעוררת,הסיפור הזה מעיק עליי ממש ולוקח לי המון אנרגיות.זה משהו שמביך אותי לשתף אנשים סביבי...איך לעזאזל יוצאים מזה??

היי לכולם 🤍 בתוך כל התקופה המורכבת והלא פשוטה שאנחנו עוברים, אני אשמח מאוד לעזרתכם בהשתתפות במחקר שאני עורכת במסגרת התזה שלי בפסיכולוגיה רפואית 🙏🏻 אני חוקרת את ההשפעה של פסוריאזיס על דימוי גוף, חמלה עצמית, ביקורת עצמית ומצוקה פסיכולוגית. השאלון אנונימי לחלוטין, וכל תשובה עוזרת משמעותית למחקר 🙌 זו הזדמנות קטנה לעזור לקדם הבנה טובה יותר של ההתמודדות עם המחלה – וכל מענה באמת עושה הבדל 💛 אשמח מאוד אם תוכלו להקדיש כמה דקות ולענות, וגם לשתף עם אנשים רלוונטיים 🙏 למילוי השאלון: https://qualtricsxm2kxnyyzdt.qualtrics.com/jfe/form/SV_0v8MZuwLolbitWm תודה רבה על הזמן והנכונות לעזור, ושנדע ימים שקטים יותר 🤍🪷

שלום רב, אני בן 21 ואני חווה בעיות זיקפה מזה כמה שנים, כשהתחלתי לשים לב לבעיות נזכרתי בכל הפגיעות שהיו לי בפין בעבר ואחד מהם שאני הכי פוחד היא כוויה במים רותחים בפין בזמן זיקפה, זה קרה בגיל 15 בערך, לאחר הכוויה העור בפין שלי התקלף במשך כמה ימים ממש כמו נחש וחזר עור חדש וכמובן שזה כאב, האם זאת פגיעה שיכולה לגרום לבעיות זיקפה לטווח הארוך? חוץ מזה אם זה קרה בגיל ההתבגרות האם זה השפיע על ההתפתחות של הפין שלי והוא יכל להיות גדול יותר? אם יש טיפול לזה אשמח למידע עליו תודה מראש

שלום רב, אני נוטלת אנסטרוזול ( אחרי סרטן שד) ולוסטרל , חודש וחצי על 50 מג, לפני זה הייתי חודש וחצי על פלוקסוטין 20 מג בלבד , שהופסק, ( נגד דכאון , חרדה ומחשבות טורדניות סביב מראה חיצוני,סובלת מתסמיני BDD). בינתיים לוסטרל עוד לא עובד ,לוקחת לוריבן אחד ביום כדי להרגע . כל בוקר , חודשים, אני קמה עם בחילות , מועקה בחזה , יציאות מרובות לשירותים וזה נרגע רק אחרי שלוקחת לוריבן . אני בחרדה עמוקה שזה ככה נמשך ונמשך, ובכלל בגלל הסרטן שהיה ובגלל מחשבות על מראה חיצוני . השאלה שלי היא אלו בדיקות אפשר לעשות כדי לברר אם הבחילות הנוראיות נגרמות בגלל הכדורים או מהחרדתיות הגבוהה ? מודה לך . אציין שלוקחת הכדורים עם אוכל, בערב , ניסיתי גם בבוקר , הבחילות אותן בחילות

היי יש לי זקפה חלשה וקושי להחזיק זקפה ממושכת מאז שאני זוכר את עצמי מקיים יחסיים מה עלי לעשות?

שלום פרופ רפי חרותי, עקב בעיות בדימוי הגוף וחוסר הבטחון סביב גודל האיבר שלי בעיקר (15 סמ בזקפה) והעובדה שאין לי בכלל ניסיון מיני וזוגי כל שאין לי בכלל משוב או פידבק .. וזה הוביל אותי לחרדה לפתח קשרים אינטימיים וזוגיים והחשש שהגודל שלי ירתיע את בת הזוג/פרטנרית העתידית, מאיפה לדעתך אני יכול להתחיל כדי להפטר מזה ולהתחיל לחוות ולשחרר את זה .. תודה מראש

שלום פרופ רפי, לאחרונה אני חווה קשיים של דימוי גוף וחוסר בטחון עקב הגודל של האיבר שלי ואני בטוח שהוא קטן ואני נמנע מקשרים אינטימיים (14 אורך 13 היקף בזקפה) והוא קטן מאוד ברפיון.. יש לך דרך לייעץ לי להתמודד עם זה

שלום, אני נערה בת 14, אני לא אוהבת איך שאני ניראת אני לעט לעט משמינה וכשאני לא עושה ספורט באופן קבוע (כמו שלרוב קורה) אני מרגישה ממש רע עם עצמי! אני תמיד הייתי בן אדם שלא אוהב לאכול מול אנשים ובכללי אני אוהבת רק מאכלים מאוד מסויימים מהבית, כשאני אוכלת מחוץ לבית בעיקר בסעודות שבת אני לא אוכלת כלום חוץ מלחם ואנחשים שרואים את זה תמיד מנסים לשכנע אותי לאכול ובטוחים שיש לי הפרעות אכילה, עכשיו תמיד היתעקשתי שאין לי אבל בזמן האחרון אני לעט לעט מבינה שבאמת אחת מהסיבות שאני לא אוכלת זה כי אני לא מרגישה טוב אחרי שאני אוכלת , כועב לי הבטן קצת (אפשר להיתאלם מזה בקלות אבל זה שם...)ואני מרגישה ממש רע עם הגוף שלי ואם זה שאכלתי... אני מוצאת את עצמי מחפסת נגיד בגוגל דרכים להקיא וזה... אבל אני יודעת עד כמה זה מסוכן אז אני ממש מנסה לא להיכנס לכל הסיפור הזה, אבל מצד שני אני ממש רוצה שמישהו יסים לב לזה ויעזור לי! (ממש לא ההורים שלי!)אם יהיה לי תפריט בריאה ומדויקת ויגידו לי בדיוק איך ואיזה ספורט לעשות כדי להיות בריאה ולהרגיש טוב עם אצמי אני יעשה את זה! אבל אני רק צריכה עזרה! ושלמישהו יהיה הכפת ממני אני מאמת לא מוצאת טעם יותר בחיים... (אל דעגה אני לא יפגע בעצמי בחיים!) אני רק רוצה עזרה אבל אני לא מסוגלת לבקש עזרה מאף אחד, איך אני גורמת למישהו שאני אוהבת וסומכת עליו מאמת, לשים לב ולעזור לי? אז עכשיו לשאלה הראשונה יש לי הפרעות אכילה? איך למנוע את זה? מה לעשות?

שלום ד"ר שרון לפני שבוע אובחנתי עם OCD אבל קצצת לא הבנתי למה הפסיכיאטר אמר שיש לי OCD שאני לא מרגיש בכלל תסמינים חוץ מלהסתכל על הרגליים שלי כל שעה כדי לראות אם יש לי "קשת" בכף ברגל משום שאני מודאג. אין לי שטיפת ידיים בהגזמה, מחשבות אובדניות, אובסססיות לנגיעה בדברים מספר פעמים, הדבר היחיד שיש לי זה שקצת מפריע שינויים מבניים ברגליים. לכן אני שואל למה הוא החשיב את זה כOCD אם זה התסמין היחיד שלי? ועוד שאלה שרון,: למה עושים בדיקות דם בכל הנושא הזה של OCD? תודה רבה ינון

שלום, אני בן 35 ולאחרונה הופיעו לי מספר נגעי פיברומה על הפין. לפי רופא העור שראיתי מדובר במספר פפולות שמתאימות קלינית לבלוטות חלב. זה מפריע לי מאד ומשפיע על דימוי הגוף שלי. האם יש אפשרות שהם יעלמו מעצמם? או שהדרך היחידה להעלמותם היא הסרה על ידי לייזר או באופן כירורגי. תודה רבה.

שלום, אני בן 35 ולאחרונה הופיעו לי מספר נגעי פיברומה על הפין. לפי רופא העור שראיתי מדובר במספר פפולות שמתאימות קלינית לבלוטות חלב. זה מפריע לי מאד ומשפיע על דימוי הגוף שלי. האם יש אפשרות שהם יעלמו מעצמם? או שהדרך היחידה להעלמותם היא הסרה על ידי לייזר או באופן כירורגי. תודה רבה.

הי, לאור הדיונים על הפרעות אכילה ואנורקסיה בחדשות.יש לי שאלה שמסקרנת אותי. אני בלי תאבון רוב חיי מילדות ,נלחמתי בזה. אני יודעת שאני לא אנורקסית. אבל כל הזמן קראו לי כך. עקב הרזון. לפי BMI תת משקל היה דגש עליי, מבי"ס יסודי הערות וכינויים, מורות שמעירות ובכלל כל אדם שרואה ברחוב הערות על הרזון..גרמו לאמא שלי שתשב לי על הראש, זוכרת גם שהתיעצה עם הרופא המשפחה שלה, שאמר לה לעזוב אותי בשקט. אני לא צריכה לספר לך איך זה משפיע בגיל ההתבגרות. כל ההערות שכל אחד מרשה לעצמו בכל פעם שאני נכנסת לחדר דווקא גרמו לי לבעיית דימוי גוף. כלומר רציתי מאוד מאוד להשמין. הייתי מתוסכלת. ונמנעת מפעילויות מלצאת עם בחורים. שנאתי את עצמי. הקטע שכשרזים אז נוח לומר בפנים הערות. זה כל הזמן דיבורים איתי על אוכל ולהתעסק עם אוכל. כמו כמה את שוקלת? מה את אוכלת? וסביב שולחן משפחה מורחבת דגש ודיבורים עליי.. ברחוב כל אחד מרשה לעצמו.. גם להדגיש איזה רזה.. וכו'.. אני לא חיה סביב אוכל לא מעניין אותי משקל כמויות... זה ליווה אותי הרזון... עד גיל 34. כלומר שקלתי 49 קילו גג. לא הצלחתי לעלות אפילו קילו. ניסיתי גם סקנדי שייק. קל לומר תאכלי. שאלתי: : מעניין אותי מה משפיע על חוסר תיאבון. אני יכולה לא לאכול כי אין לי תאבון ולא אשים לב לזה. אין לזה גם ביטוי גופני. למשל, הייתי מצפה שתקרקר לי הבטן, שארגיש עילפון.. כלום.אני רק יכולה בסוף יום פתאום לחשוב רגע מה אכלתי היום? אני במשקל תקין היום.מגיל 37.נע בין 55-62. היום אני בת 48. ואפילו במגמת עלייה לא לכיוון השמנה.אני מאושרת. כי סוף סוף ירדו ממניזה בלתי נסבל ההערות למרות שיש כאלו שלפעמים יגידו רבע עוף... דוגמא: היתי השבוע בלקיחת דם והאחות אמרה...רבע עוף.. נראה לי שזה חילוף חומרים.גם העליה במקל. אני לא חושבת שאני אוכלת טוב בכלל. או יותר.אני גם לא כזו רעבה. למשל ביום ראשון לא אכלתי כלום.. ואתמול אכלתי אחרי העבודה סלט טונה. אני משתדלת לאכול מסודר בעיקר בקורונה הצלחתי. אבל כעת שוב מגמת ירידה.כי כשאוכלים מסודר אז הרעב בא בשעה הקבועה. אולי את תוכלי להבין- כשאין תאבון ואת עסוקה או טרודה זה נשכח בצד..כלומר גם אם אני נזכרת שלא אכלתי וחושבת מה לאכול כי צריך לאכול.. והרבה פעמים מההיצע שישלא בא לי כלום. אני אלו שאוכלים בשביל לחיות מה שנקרא וה לדעתי בגלל חוסר תאבון ותחושת הרעב. נראה לך שזו הפרעת אכילה? למה אין תאבון? שוב אני פוחדת מודאגת כי משקלי תקין וירדו מכל ההערות. דימוי גוף עדיין דפוק מאז שוב עד גיל 30 הערות הערות..אבל לא מתעסקת בזה.(וזה מה ששומר עליי מכל העלהום, כלומר הפנמתי ואני לא מנסה לרצות את הסביבה או להגיע למשקל X כי זה יכול לחרפן וזה מה שקרה כל תקופת הבגרות וגילאי ה-20, דכאון) ודבר אחרון: בצבא צבא כן עליתי במשקל- כי הפכתי זאת למשימת חיי. עליתי 10 קילו והגעתי למשקל 57-55 אז ירדתי הכל. גם כעת שמשקלי תקין, כשהחלה העלייה במשקל בגיל 37 פתאום הרגשתי את תחושת התאבון שאולי הפך בשלב מסויים למוגבר ברמה שיש לאנשים אחרים שרוצה משהו לנשנש אחרי אוכל ולא יודעת מה? וכל הזמן בא משהו ופותחים מקררר לחפש? זה תאבון לא מהבטן כמובן.. וכעת שוב אין לי תחושה כזו אבל גם לא של רעב. כלומר אוכלת ארוחות וזהו אבל מדאיג אותי ששוב אין תאבון גם לארוחות. אני לא מבינה מה זה. זו בעיה אורגנית?

היי,אני סובלת מהפרעת אכילה כבר כמה שנים,עם עליות ומורדות במשקל,כרגע אני שוקלת 46.5 על 1.62כך שהמשקל לא נמוך,אני נמצאת בטיפול אצל דיאטנית,וההפרעה וההתעסקות באוכל ובכושר תמיד קיימת,וכל הזמן נמצאת בחיים ברמת אובססיה,ממלאת לי הכל וקשה לי מאד,אבל אני שמה לב שההתיחסות מהדיאטנית מגיעה רק שאני יורדת במשקל עוד,ברגע שהוא תקין אין התיחסות לסבל של ההפרעה,חשוב לציין שחוץ מהגבלה אני צמה כמה ימים בשבוע כמעט לגמרי,וכבר לא יורדת במשקל אותו דבר - כנראה בגלל חילוף חומרים או בעיות בכבד..כך שאני לא מתפקדת טוב בכלל בכלל.אז אני מרגישה פשוט במצב מאד מבלבל שאין לי מה לעשות בו.אולי יש לך איך לעזור לי?כי אין לי כח לרדת עד 42 בשביל לקבל עזרה.ואת יודעת גם ככה אני מבואסת שאני לא יורדת בגלל דימוי גוף...תודה!!

היי שבוע טוב, רציתי לדעת האם יכול להיות מצב בהפרעות אכילה שהסיבה מתחילה מזה שרוצים לרדת בעקבות דימוי גוף,(קשה לי לראות את המשקל הגבוה, לא אוהבת את הגוף במשקל הגבוה למרות שהוא נמוך.. וכדו') וממשיכה לרצון לרדת במשקל בשביל להתעסק בזה כל הזמן, וכך הפחדים והבעיות הנפשיות הולכות הצידה, ז"א להעביר את הכאב הנפשי לכאב פיזי סוג של פגיעה עצמית, זה דבר שקורה? זה מוגדר אחרת? מה זה? תודה, לילה טוב.

הוא רשם שיש לי אפקט עם גוון דיספורי ומתוח (יש לי ocd ופוסט טראומה) מזה אומר? וגם אני סובלת במשך שנים מהocd שאצלי זה bdd ואני לא מוצאת כדור כבר במשך שנים שאני מרגישה שעוזר... וגם החרדות לא עוזרות .. כרגע לוקחת פריזמה 40 מ"ג וזהו... ללא sos וללא כלום מה אתה מציע?

שלום, המליצו לי לכתוב לך פה כי אולי תדע להגיד מה קורה לי. אני גבר הומו בן 31. אני נמצא בזוגיות כמה שנים, שמה שמחזיק אותה זה בעיקר החברות. יש ירידה בסקס שלנו ואני מוצא עצמי מסתכל על המון גברים בחוץ אבל לא עושה כלום כי הקשר סגור. הבעיה שאני מרגיש- כשאני נמצא בסיטואציות שאני רואה בהם גברים יפים, למשל ברחוב, אוטובוס, קניון, אני מצד אחד נהנה ומרגיש משיכה ומצד שני מרגיש מוצף כזה, מקנא, רצון ממש לגעת בהם ופנטזיות להיות יפה ומוצלח כמוהם. המפגשים הרנדומלים האלו ממש קשים לי, כל מפגש כזה ממש מעורר בי סוג של פחד. נגיד אתמול אחרי שזה קרה, ראיתי שלאחד מהם הייתה חולצה יפה, וזה ישר הלחיץ אותי וגרם לי לרצות כזו. אכלתי סרט על הביגוד שלי שהוא לא יפה וחתיכי כמו של הגבר הזה. אז הלכתי לקניון והתחלתי להיכנס לחנויות ולחפש דברים דומים שיושבים יפה. עוד משהו שקורה לי גם עם חברים גברים וגם עם גברים זרים. שאני מרגיש שמערכת היחסים איתם מבלבלת. מצד אחד הם חברים או סתם גברים זרים, אבל כל הזמן בא לי לראות להם את האיבר, לשכב איתם או סתם מגע וזה כמובן לא קורה. כל מה שכתבתי זה רגשות קשים ממש מרגיש שכולם יפים חוץ ממני, שכולם מצויידים חוץ ממני ושבא לי גם את מה שיש להם. ג'ינס כזה יפה, חולצה, גוף, איבר או שפשוט להיות הם😔😔😔