פורום פסיכולוגיה קלינית

אוףף..זה חוסר..מחסור. אין. ריק. מבאס. היא יודעת עליי יותר ממה שאני יודעת עליי...בידע אחר שאיש לא יודע...וגם אני לא מבינה אותו. ידע פסיכולוגי. אוףף הייתי חייבת לבדוק את הסיבה לנסיעה. אז כשמחפשים מוצאים. משפחה קודמת לכל.....ברור. גם אני הייתי הולכת אחרי המשפחה.ולא זה לא שמישהו מת חלילה או ארוע משמח משפחתי.... מבאס מבאס מבאס הלבד הזה!!!! היא יותר חשובה לי מאשר אני לה כי אני הצריכה, הנזקקת..ה...אוףףף היא אומרת לא לשפוט. אז לא כותבת רע עליי. .הפסקתי. אוףףף

היי מיכלי מבינה שמאוד קשה לך.... וכן..לפעמים צריך להעדר גם בשביל שמחות... מקווה שהתקופה תעבור מהר בלי יותר מידי געגועים חיבוק מנחם עד אלייך חטולית

אין ברירה אמי חייבת שוב ניתוח בעין שמאל הפעם קטראקט שוב שלוש שבועות. .. עדיין לא רוצה לחשוב עד שאגיע לשם מקווה שאולי הפעם יהיה יותר קל מקווה שהלילה הזה יעבור בטוב בלי סיוטים מוקדמים תחזיקו לי אצבעות..👉🐱😻... תודה

אתך אהובה אנחנו כאן .. את גיבורה ואמיצה שאת ככה דואגת לאמא שלך..... ....שימרי עלייך כמו שאת שומרת עלייה

מה איתה.. חייבת לדעת קצת יותר..אז אני יודעת דברים שהיא לא יודעת שאני יודעת עליה...היום קל למצוא הקשרים ולהבין. אוףףףף טיפשי. הייתי מוכרחה להבין למה נסעה. נדמה לי שגיליתי. ומשפחה תמיד קודמת למטופל. והיא לא תחליף משפחתי. עצוב לי....טיפשי שניסיתי לדעת. למה זה תרם לי? אין לי מושג. שתבוא כבר..

מיכלי ככה היה לי עם המטפלת הראשונה לדעתי זה היה חלק מהקושי שלנו ...כי היא לא ידעה שאני יודעת ואני ידעתי דברים שגרמו לחרדות.... לטיפול הזה באתי והנחתי מהפגישה הראשונה את הצורך וזה דובר ....הרבה יותר קל לי היום כשהכל גלוי וידוע וברור .... והאמת שמצאתי את עצמי שפשוט כבר לא בודקת כי זה לא מעניין בכלל ... מה חשוב למה היא בחופש ....היא בחופש כי היא צריכה חופש (אם לנוח או לבקר משפחה )כמו כולנו, זה עושה אותה בן אדם לא אל.... מה שחשוב זה מה זה עושה לך .. דברי איתה על זה גם שאת יודעת ... חיבוק ענק

יש לי דלקת ריאות אני בבית עם אנהלציות ותרופות מנסה לטפל בעצמי ככל האפשר.... כואב ושורף עד העצם להיות לבד במיון להיות חולה ולטפל בעצמי לבד. בגלל שנולדתי להורים חולים מאוד.

וואו...רפואה שלימה. לא פשוט לבד..מצאי חברה אחת מישהו אחד לפחות שיהיה לצידך.איתך

זה עצוב וכואב אני שמחה שאת דואגת לעצמך חיבוק ענק

היי הילה מצער לשמוע שיש לך דלקת ריאות ואין מי שיעזור... אין אפילו חברה שיכולה לתמוך קצת... מאחלת לך החלמה מהירה ורפואה שלמה... גמני חולה עם ברונכיטיס.. כבר שבוע... הלוואי שיכולתי לעזור חטולית

אוי הילה. יש רגעים שהלבד הזה קשה מכל מחלה... שולחת לך ברכת רפואה שלמה בתוספת חיבוק גדול ורך. בטוחה שכולם כאן מצטרפים לחיבוק שיעטוף אותך בים אהבה. והלוואי שבכל זאת יש מישהו בסביבתך שתוכלי להיעזר בו, אפילו לקניות בסופר, אפילו רק לשתף במצבך. רפואה שלמה ומהירה ❤

יקרות כל כך- מיכל אביב חטוליתוש וסנופקין ולך אודי תודה רבה

פסיכולוגים שמטפלים CBT בהשמנה שעובדים עם קופת חולים כללית - יש כאלה מומלצים?

עבורכן , כל שיר יותר מדוייק מהשני ... בשבילכן כל האור שרק אפשר לשאת כי מגיע לכן והרבה ..... https://www.youtube.com/watch?v=TAJY1GC0vUA&index=2&list=PL8DV-GjfTRrA4PWXnvAGBzJwu-OcuFWQw&t=0s שירי מרפא , אתר מקום

לא יכולה דרך הפלפון חבל שאני מפספסת... אבל יפה הרעיון.... חטולית

תודה יקירתי

לילה טוב אביב יקרה. רציתי לצרף לכבודך את השיר הזה כבר שבוע שעבר ולא יצא. באהבה. "התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי" https://www.youtube.com/watch?v=dLCDL2FctfI&list=PLuqDud5QOGz-IlteELKVGOwUQU4B2UaZ3

כבר אצלך 😘😚 תכתבי בגוגל שיר מרפא אתר מקום ותגיעי..... וחוץ מזה בשביל מה יש חברות 💜💛💚💙 יעזור לך לעבור את הימים בבית הרוחות אצל אמא .

איזה כייף שאת כאן ועוד לא נדדת ....כל כך אוהבת את הרגעים האלה שאת כאן . תודה לך .....

השמש זורחת בחוץ זה אחלה התחלה של השבוע ....תצטרפו אלי :) ממש שימחתם אותי שבוע שעבר ...... תודה שקמתי תודה על פרנסה תודה שאני מצליחה לעשות דברים תודה שהגלים קצרים יותר תודה שאני זוכרת שיש גם טוב ואור ושמחה תודה על מי שכאן וגם מי שלא כאן מסיבותיה שלה אבל נמצאת בליבי תודה לך אודי על הנתינה ,על היותך כאן תודה על לימודים שמקלפים את העור והנשמה תודה שאני מודעת לקשיים ופחות ביקורתית כלפי עצמי תודה שאני עושה פעולות תודה שאני יותר ויותר קשובה לחלקים שלי גם בדברים שבהגיון אני מבינה שהם לא הגיונים אבל כן עוזרת להם ועוטפת ... תודה שאני חשובה לעצמי היום יותר מלא נעים וכאלה... תודה על אומץ לשנות גם אם בקטנות כמו לבקש הנחה או בגדול יותר כמו תוספת למשכורת .... תודה שכבר פחות פוחדת מסמכות ואנשי מקצוע ולא חושבת שאני פחות מאחרים תודה למטפלות המדהימות שלי (זו שבעבר וזו של ההווה ) שעוזרות לי לצעוד עוד ועוד תודה לכל חלקי ששומרים עלי גם עם בדרכם המיוחדת ....

ביום גשום שכזה קיבלתי הפתעה ועליה אני אומר תודה יצאתי לקניות.... לא סתם קניות אלה בגדים המון בגדים שהיו חסרים לי כבר המון זמן.. היה כייף להסתובב בגשם תודה לגשמי ברכה ותודה על מצברוח טוב שהביא הגשם... ותודה לבעלי על ההפתעה שעשה לי פשוט תודה על הכל

כמו עץ עם שורשים תלושים כמו גוף בלי אויר כמו נשמה בלי חיים כמו אני בלי אני מתפקדת על אוטומט ושורדת את השעות לא מצליחה להבין מה הטריגר אבל בא לי להוריד את העור מעלי . מה שלא יקרה וגם לא השתמש בהרס אחר מכל סוג ...נאחזת בכל דבר אפשרי .....

אצלי הכל הלך אחרת.... ב...לא בכח...ואז ככה הבנתי. בערמומיות....בגיל צעיר מאוד... ולמרות הכל בושה ואשמה מלווים...אז מובנות כולן. אצלי זה אחרת...ולי אסור להתלונן כי לא סבלתי. לא הבנתי רציתי קרבה....חרא.סליחה על הביטוי. לא כאב לא כלום.. ונפסק פתאום.....אז קוראת פה והיום עצוב והיא איננה בינתיים...עד שתשוב.

מיכלי מתוקה בכל מקרה האחריות מוטלת על המבוגר ולא על הילד/ה גם אם רצית רק קירבה .... המבוגר לא היה צריך לעשות מה שעשה גם אם הסכמת !!! טוב שנתת ביטוי החוצה עד..שהיא תחזור... איתך מתוקה

יקרה שאת. ראשית אין פה עניין של השוואות. כל אחת/ד עם הסיפור שלו. וכשמישהו בוגר ואחראי שסומכים עליו וכל הכח בידיים שלו, עושה מעשה שמפר את ההיגיון שאמור להיות, העולם נשבר ומתפרק לרסיסים. משהו שלא היה צריך לקרות בשום פנים ואופן קרה, ולא משנה באיזה דרך זה קרה. ושנית אלימות וכוחניות היא לאו דווקא בכח פיזי, ולאו דווקא כשמכריחים לעשות משהו תוך כדי הכאבה. אלימות ופגיעה קשה מאד יכולה להיות גם בהבעת כביכול "אהבה". זה משהו שקצת יותר קשה להסביר, כי נראה על פניו שלא קרה כלום כי לא הופעל כח והכל כביכול היה בשיתוף פעולה, אבל זה לא נכון. הכי טבעי שבעולם שילדה תרצה קרבה ואהבה וגם תקבל אותה, זה חלק מהדשן שמצמיח אותנו. האחריות לתת אהבה בדרך הראויה היא על המבוגר, ואם האהבה ניתנה בצורת אהבה מינית, זה המבוגר שחצה את הקווים המאד ברורים והאחריות כולה עליו. מותר לך להתלונן ולכעוס, רק לא על עצמך. את עצמך ואת הילדה הקטנה שבך תחבקי ותזרימי לה את כל האהבה והאור שאת ראויה להם. מקווה שכתבתי ברור

שנים שאני אומרת לך שהשוואות האלה שאת עושה עם עצמך הורסות לך ..... גם אצלי הרוב נעשה בערמומיות ובנועם .... אלימות הייתה מועטה ולא בגיל צעיר . אז הנועם הזה מבלבל הדרך משחק כל מיני דברים קטנים שהצמיחו דפוסים מטורפים. גם אבא וגם אחי היו מספיק חכמים מניפולטיבים לתת לי לחשוב שזה מאהבה .... אוי לנו מאהבה כזו של מי שאמור להשגיח עלייך..עד היום יש לי ים משפטים של מי אני ומה אני וכמה זאת אני שרוצה את זה ... פגיעה היא םגיעה היא פגיעה ואם הייתה ממושכת ואם הייתה כשהיית קטנה היא עיצבה את חייך . את לא אשמה !!!!!!גם אם נתנו לך להבין שאת זאת שרוצה את זה את לא !!!!!!!! את רצית יחס של אבא ולא יותר חיבוק ענק

תודה...בהגיון אתן צודקות, בהרגשה זה אחרת. מבוגר אחראי זה נכון..אבל ברגש אני דפוקה הכל מתבלבל... במיוחד כשזה הוא....לא מסוגלת להסביר. היא חסרה לי כלכך...ההגיון שלה, החכמה.היא כל כך חכמה..המטפלת שלי מרגיעה בחכמה.. וסוריקטה חסרה לי גם, יש בה משהו שמזכיר את המטפלת שלי. כמו שבמבי( איפה את???) גם אומרת שהיא יכלה להיות מטפלת מדהימה... זה הרס לי הרבה בקרבה...אודי?? צריכה מילים מרגיעות וחכמות..תודה על היותך..

כאשר הסיוטים הכי עזויים והכי מפחידים כאשר אני מרגישה הכי לא שפויה כאשר אני חייבת תשובות ואין כאשר אני לא מבינה או מאמינה אני פונה למטפלת לתשובות והיא אומרת שהיא לא יודעת אם זה קרה או לא קרה אבל היא יודעת שזה בראש שלי- זה משגע אותי זה תורם למצוקה וכן אודי,אני יודעת שהספק הוא חלק מחוויות טראומטיות... אבל אולי אצלי אין טראומה והכל בראש- הזיות, דמיונות, השפעות מתוכניות טלויזיה, ואולי ... אני כל כך מוטרדת ואין לי שקט בפנים.. אין לי שקט בכלל!!!!!!

אני לא רוצה להמשיך את הטיפול אני לא מאמינה בכל הסיוט הזה. באמת הכל בראש. הכל דמיונות ולא באמת אמיתי. אני לא יכולה לשאת יותר .

אני במצוקה נוראית אין לי שקט הפנים

כתבתי לך אבל לא עלה... לא חושבת שזה דמיונות לא מכירה אף אחת שמסוגלת להעלות כאלה דמיונות נראה לי שמאוד קשה לך לקבל את מה שעברתם לכן את קוראת לזה דמיונות לדעתי לא יהיה נכון להפסיק טיפול אלה כן להמשיך ולתת מקום לכל מה שעולה...לתת מקום ולדבר.... איתך מתוקה 👉🐱

אני לא מתפלאה שאת במצוקה את מתנגדת לחלק ממך את מסרבת לשמוע אותם את בורחת מהכאב ו איימת בהפסקה של הטיפול המקום היחידי שיש להם מקום שמכיל ו קשיב להם . ההתנגדויות האלה מכפילות את הלחץ והקושי הרבה יותר קל עם כל הקושי לקבל את הכאב לקבל את סיפור חיינו.. אוהבת ומחבקת

הי לכבוד טו בשבט שהיה תצטרפו אלי ....שילבלב ...בטוח יש גם צד טוב וחיובי אצלכם בלב ואם לא תעזרו לו לבוא ..... תודה על המקום הזה שעוזר לי לצמוח תודה אודי על מילים שעוזרות תודה לתהליך צמיחה שאני מרגישה תודה על שיח עם חלקיי ולא שיח על .... תודה שאני מקשיבה ומנסה יהיה להם יותר קל בסיטואציות של החיים תודה שאני פוחת נמנעת מהחיים תודה על אכילה חצי שפוייה עם כל הסטרס תודה על כדור שעוזר לישון למרות שלפי הגוף הלילה שוב היה פוגרום תודה על תקופה מלחיצה שכבר נגמרת תודה על רבע שכבר עבר תודה שבמבט לאחור אני יכולה לומר עשיתי רבע דרך תודה שאני שלמה עם ההחלטה לא להמשיך אחרי תודה ליקום על הטוב שבו תודה לכם כולכם שאתם כאן

תודה שאני חיה תודה על ריצה תודה על בריאות תודה שיש קצת שקט בפנים עכשיו תודה על ילדים תודה על תקווה תודה על עבודה אנטסיבית שמכריחה אותי להיות נוכחת תודה שיש לי מקצוע תודה שאני עובדת עם אנשי צוות נעימים תודה על תובנות תודה על מזג אוויר נעים תודה על ספרים תודה על הפורום הזה תודה

תודה לך אביב על השיתוף בטוב ובהכרת התודה. חשוב ביותר... תודה על יום נעים שאפשר לנצל את השמש תודה על חיוך של ילד תודה על קצירת הפירות מידיי היקרים שעושים חיל " שורשי החינוך מרים אך הפירות מתוקים" (אריסטו) תודה לאודי שמאפשר ועוזר...

אחרי שקראתי את כל התגובות החמות כאן אז לפחות על זה יש לי על מה להודות וזה בכלל לא ברור או מובן מאיליו... וגם על ערב טו בשבט שהיו אצלי כולם עם כל הקושי לארגן סעודת חג מפוארת .. רק דאגתי כל הזמן לשתות עם כולם כדי שאף אחד לא יחשוד ש...קרה לי משהו...אסור שידעו.... אז עבר נהדר עד כמה שהצלחתי לראות כי היה מצב רוח מרומם... ואחר כך כתבו לי גם בווצאפ המשפחתי כמה היה כייף ונהדר...אז מה אם שתיתי קצת... ותודה על המקום תודה

גם מאז...שפגשתי אותו קצת שותה כאלו בשביל הכייף אבל זה בגלל הכאב שיהיה יותר נסבל

תודה על עץ תודות תודה שיכולה להודות גם אם קצת.... תודה על מטפל רגיש וסבלני תודה על ילדים בריאים תודה על אוכל בריא

לשתותת כדי למסך כאב זה לא פתרון זה הרס בטח עם הגוף שלך אחרי אירוע מוחי .... שימרי עלייך בבקשה ...

אביבוש אהובה יודעת שזה לא פתרון אבל הכאב כל כך גדול שהיה עדיף כך ולא לחתוך.... ונכון מאוד שזה בכלל לא רצוי לאחר הארוע המוחי... וגם לא בגלל הסכרת... הייתי חייבת משהו כדי להסיט את כל הרגשות שמוטטו אותי תודה

אבל כנראה שלא חשוב מה אני רוצה או חושבת....העבר נמצא שם תמיד...וברגעים ממש בלתי צפויים הם צצים ועולים וטופחים ישר לפנים ואין שוב לאן לברוח מהם..!! אני לא מרבה לצאת מהבית רק לביקורים או קניות אחרי תקופה ארוכה שלא יצאתי מהבית החלטתי לצאת ל.."הליכה " בלי לתכנן לאן..שום כיוון ושום מחשבה לא היו שם כדי להדריך אותי..סתם רק ללכת לחלץ עצמות... אחרי ימיים ללא שינה ... סיוטים כאב בלתי נסבל עם הזכרון הזה שכל הזמן רודף מול העינים...אייך הוא הופיע מול העינים שלי בלי התראה מוקדמת ...ה...אנס ...שהכה אותי באכזריות וקרע מעלי את הבגדים ..שגזל ממני את התמימות ....וצחק עלי שהייתי בתולה... בא לי שוב למות כמו באותו היום.... רוצה למצוא שוב מקום להתחבא ולא לזכור ....לא לחוות מחדש את ההשפלה את כל מה שעברתי. .... להעלם מעל פני האדמה.... הוא היה חבר שלי ללימודים בערב ... איפה להסתתר מהכאב מהבושה מהרגשות ששוב עולים ומציפים אותי מהזכרון הזה שקברתי וצץ ועלה כאלו לא עברו השנים ולא מפסיקה לבכות אין לי במה להתנחם....וגם לא למי לספר לשתף.... סליחה אם גרמתי אי נוחות או גרמתי טריגר למי מהקוראים/אות נכנסת לבועה שלי כי לא יכולה עם הזכרונות האלה... מתי זה כבר יפסיק...?? בייי

חטולתוש יקרה טוב ששתפת... שלא שמרת את זה בפנים. זה חלק מריפוי. חלק הכי חשוב. הרגשתי אותך במילותייך וליבי נקרעת. זה אף פעם לא נעלם. מטפלת שלי אומרת שעם הזמן זה תופס פחות ופחות מקום על ידי זה שאנחנו מדברים על זה שוב ושוב ושוב... איתך בכאב ובכל שאר הרגשות ינשופים

אהובה שאת טוב שכתבת אין סיבה להיות עם זה לבד וכמו שאז היינו עושות פשוט לסמן שזה טריגר ולכל אחת הבחירה יקרה שאת נורא עצוב מה שאת כותבת ואת נמשכת לשם כדי לנקות את עצמך ולבושה אין לי מילים ... אוהבת אותך מחבקת בלי מילים עד שנוותר על האחיזה בבושה הזאת ..

(פה יש צעקת לב) דווקא כשאת עושה משהו טוב למענך, הרוע הזה מופיע בלי שום התרעה מוקדמת. מזעזע מה שעברת. זה לא את שצריכה להתחבא, להיעלם, לברוח ולהיקבר. זה לא את שצריכה למות מבושה. הזכרונות המטריפים שם, ואי אפשר למחוק אותם, (אולי הם יכולים לתפוס נפח אחר ואולי אפשר בעבודה קשה להרגיש ולראות אותם קצת אחרת). אל תענישי את עצמך על מה שמישהו אחר צריך להיענש עליו. אני אנסה להסביר את כוונתי עם דוגמא ממשהו אחר לגמרי. בתקופת פיגועי הדריסה והמפגעים היחידים, היתה תחושה שזה יכול להגיע משום מקום בכל מקום ובכל רגע. האינסטינקט הראשוני שלי היה להפחית יציאות מהבית, כמה שפחות להסתובב ולא להכנס לסיכון. ואז יום אחד שעצרתי ואמרתי משהו פה לא יתכן, הם משיגים בדיוק את מה שהם רוצים, זורעים פחד אימה, מחשבה שכל יציאה מהבית סיכוי גדול שתסתיים במוות. ועוצרים לי את החיים. ואז הבנתי שאין מצב שאני משתפת עם זה פעולה ונכנעת לפחד שמנסים לזרוע בי. החלטתי שאני יוצאת ומסתובבת באופן חופשי לחלוטין, בלי להסתובב אחורה כל שניה לבדוק אם מישהו בא לפגוע בי ועם הרגשת עוצמה שיש לי את כל החופש והביטחון בעולם להתהלך ולטייל ברחובות עירי כמה שאני רק רוצה (וגם נכנס פה הרבה אמונה בהשגחה פרטית). וההחלטה הזו שהגיעה מהראש ומההבנה שכשאני מסתגרת אני משתפת פעולה עם הטרור היתה משחררת, ומילאה אותי בשמחה ובאמת בתחושת חופש ועוצמה טובה.  טוב שכתבת, קשה להיות עם הדברים האלה לבד, מקווה שתהיה לך אפשרות לשתף ולהוציא אפילו אם זה רק כדי לאוורר את כל הזכרונות הלא פשוטים האלה. הלב בוכה איתך

את בטח יודעת את כל שכתבתי וזה לא שאני מחדש משהו, אבל לפעמים אנחנו צריכים את התזכורת הזאת. שמישהו יזכיר לנו שאנחנו בסדר גמור!!! אז רק רציתי להזכיר לך...

קשה להזכר... אינך אשמה ואין לך במה להתבייש! את אמיצה ששתפת...תודה ששתפת. איתך.

זה נכון ינשופית מתוקה שלי עברו הרבה שנים מאז וגם הזכרון ההוא כבר לא הציק אבל פתאום ביום בהיר אחר לראות אותו לפני כמה ימים מול העינים שלי.... הכל עלה כאלו קרה רק אתמול תודה

אם זה לא היה קורה לפני כמה ימים קרוב לוודאי שזה לא היה מתעורר אבל זה קרה ואין לי מה לעשות לצערי.. תודה

את לגמרי צודקת ... הלואי ולא הייתי יוצאת מהבית באותו היום כשהשמש יצאה אחרי הגשמים .. והלוואי שלא הייתי פוגשת את הסיוט הזה ככה פתאום ... בנתיים כבר החלטתי לא לצאת שוב עד שארגע... ימים יגידו... ואני בהחלט מאמינה שזו השגחה פרטית...רק לא מבינה עדיין " למה התכוון המשורר ", כשהציב אותו שוב מולי... תודה יקרה

תודה מקסימה שאת אוהבת

תודה מיכלי מקווה שרגשות הבושה יעזבו בקרוב בנתיים... חטולית

חלק מהגדילה שלי מהיכולת להיות כאן פחות זה ההבנה שאני לא לבד שיש לי כוחות ויש לי מעטפת ששומרת כשאני צריכה . היום דיברנו על צמיחה על זה שאני כבר בוטחת בה שלא תנטוש כמו הקודמת (גם אם היא לא באמת נטשה התחושה הייתה של נטישה ) אבל ....חלק מהגדילה שלי זה גם להכיר באמת שאבא שלי פגע בי שהמשפחה שלי דפוקה שיש בי דפוסים ותבניות פגועות וכמה שאשנה חלקם ישארו לנצח והאמת הזאת כואבת והאמת הזאת קשה ואני לא מדברת אותה ומנסה לא להיות שם במקום הזה ... ואני מבינה כמה הערך העצמי שלי ירוד וכמה הדפוסים והתבניות לוקחים אותי למטה אחרי שנים של חוזק שלא נשברת שאני יכולה הכל .... מרגישה שאני נמשכת למקום שרוצה לצעוק את הכל ,אבל לא יכולה ...לא מרגישה גיבורה , לא מרגישה חזקה.... מרגישה בפנים מאוד מאוד עצובה ומבויישת יודעת שאני לא אשמה אבל הבושה הזו שאבא שלך נגע בך , אנס אותך ..... הבושה הזאת שנולדתי למשפחה כזאת ... לא עוזבת .... הלוואי והייתי בפנים מרגישה אחרת ...ואולי זה תהליך .. ובנתיים עד שאצליח להאמין אפשר לנסות .... https://www.youtube.com/watch?v=3vzTS74e3no

היי אביב מאוד מזדהה עם תחושותייך מתוקה ויקרה שאת למרות שלא אבי אנס אותי... היו אחרים אחראיים למעשי האונסים שעברתי אבל עברתי עם אבי דברים אחרים קשים גם...שתבעו את חותמם עלי כמו אות קין !! אל תביני אותי בצורה לא נכונה מה שעברת היה גהינום עלי אדמות !! ורק רוצה לחבק ולנחם אותך אם זה בסדר מצידך... אוהבת מאוד חטולית

אבל נסיונות בעבר(לפני שנה) נכשלו.. הרבה רעש בראש, חרדות נוראיות... נוראיות!!! ופחד להכשל... גם בטיפול נסיתי לעזר אבל לשווא.. אבל הרצון ללמןד חזר..אני כל כך רוצה .. הבת שלי אמרה לי, "אימא, בשביל מה?" ואולי היא צודקת...בשביל לעמיד את עצמי במצב של לחץ ופחדים?? אבל עדיין.... הלימודים הקודמים היו קשורים לעבודה, והם בחרו בי, אבל אחרי 3 חודשים נאלצתי להפסיק... יודעת שעשיתי את המקסימום אבל התאכזבתי מאוד... והנה עוד הזדמנות,ולא בטוח אם בכלל יאשרו לי, ויש גם מבחן ממיין... ואני רוצה אבל.... זה יהיה יותר קך אם אני לא אעשה... הרבה יותר קל...

בררתי כבר מאוחר מדי להרשם ללימודים הכל לטובה

ינשופי את יודעת שאני תמיד בעד לנסות ... לפני שנה היה לפני שנה היום את במקום אחר.. הבת שלך דואגת לך סבבה אבל תמיד אפשר לפרוש ותמיד אפשר להצליח ... ואני רק על עצמי יכולה לדבר .. שנים של קורסים ולימודי תעודה ותירוצים למכביר למה לא ....עד שעשיתי את הצעד הראשון .. ואוף סיימתי את התואר .. ועכשיו ... התואר הזה.. את יותר מכולם יודעת כמה קשה לי וכן זה הופך אבל גם מפתח ומחשל ....תמיד שווה לנסות .. מה יקרה אם תצליחי ???

יש גם שנה הבאה ...לא לוותר על חלומות

גם אם הפעם פספסת לדעתי לכי על זה את חכמה ומוכשרת מספיק כדי להצליח ..... איתך 🤗...

תן לי לבוא וללכת רק לנגן אהבה https://www.youtube.com/watch?v=JcSgyNtTnNY שבת של שלום אור ואהבה

כל כך שמחה שאת באה ....

שבוע מבורך

היי סנופקין אהבתי תודה מתוקה טו בשבט שמח חטולית

אולי זה מזדהה עם הרצון שלי להעלם ... אז סתם מצטנפת כאן כמו כדור קטן קטן ... שתהיה שבת טובה

שלום אני סובל מדיכאון וחרדות שהתפתחו לי במשך השנים לא אובחנתי אבל הסימפטומים די זהים למה שמצאתי באינטרנט לאחר שחרורי מצה"ל אני נמצב כל הזמן בין עבודות כתוצאה מהמצב הנפשי שאני שרוי בו, לאחרונה זימנו אותי למילואים, בגלל המצב הנפשי שאני נמצא בו זה רק מקשה עלי יותר אני כרגע לא עובד ואני נמצא במצב שאני מכריח את עצמי לצאת מהמיטה לשטוף פנים ולאכול מזה מספר שנים עוברות לי מידי פעם מחשבות מפורטות על התאבדות בשירותי הצבאי ניסתי לצאת מהצבא אבל בפגישה עם הקב"נית היא כתבה בחו"ד שאני כשיר לשרת אבל כן קיימת מצוקה, לא קיבלתי את החו"ד זה מה ששמעתי ממפקדי. היו לי איתה מספר פגישות, בפגישה האחרונה אמרתי לה שאני מרגיש שאני עלול לפגוע בעצמי בתורנות שמירה שיש לי באותו יום, היא ענתה לי שאני לא הולך לעשות את זה ומי שרוצה להתאבד, מתאבד. מאז אני חושב שיש לי סוג של טראומה מהקב"נים של צה"ל גם אם אקבל חו"ד אני מפחד מגורמי בריאות הנפש שעובדים עבור הצבא ששוב יקטינו את מצוקתי הנפשית ועלולים להביא אותי לכדי קיצון אם זה פגיעה בעצמי או בהם הבנתי שניתן לקבל חו"ד באזרחות אבל אפילו מהם יש לי חשש שלא יקחו דבריי ברצינות ויחשבו שאני משקר ואני לא מדבר אפילו על גורמי הנפש של הצבא שאפילו אטומים יותר מה לעשות? אני פשוט חסר אונים איבדתי כל טיפת אמונה בגורמי בריאות הנפש בקבוצות פייסבוק שהתייעצתי בהם, ענתה לי מישהי שהיא מכירה מישהו כמוני שגם סירב לקבל טיפול ובסוף התאבד, אני מפחד לגמור כמוהו. מנגד אני בטוח שאם החיים ימשיכו לדחוף אותי לקיצון ואני לא אקבל טיפול אני עלול להגיע לשם.

הגענו לטיפול שתקתי . לא דברתי, כי לא היו לי מילים. ואז...... דברו וספרו. ואני שומעת ומקשיבה והכל חדש לי. ואני לא יודעת מה לעשות . ואז אני אומרת שוב ושוב ושוב- " זה לא קרה לי, זה לא היה אני שם, היה מישהו אחר שם.." ואז אני הולכים הביתה והיום אני כבר לא מרגישה כלום

ינשופי יחי הניתוק שמציל אותנו אוהבת אותך שימרי עלייך 😍

נשמע מאוד מבלבל...מאוד עצוב להרגיש ככה איתך מתוקה גם אם אין לי מילים מתאימות להגיד לך חטולית

אודי, באתי, אמרתי והוצאתי את הכעס כי היא בדיוק נוסעת על הימים שלי..כאילו תוכנן כך מראש.. אמרתי לה שאני כועסת שהיא נוסעת בלואוקוסט להנות וכו'..בדיוק כשהתחלתי להזדקק כל כך ולהשתמש בשיטה הזו...שנגעה במקומות הכי כואבים שלי ועכשיו היא נוסעת לה.. ואז, יודע מה אמרה..שהיא מבינה וכו'..אבל שיתפה אותי שחשבה שכך יוצא בדיוק בימים שלי בלי כוונה והיא ממש מצטערת..ולא האמנתי ואז היא אמרה שזו בכלל נסיעה שונה..הסבירה מדוע היא נוסעת ושלא יכלה לבחור ימים, והתרככתי כי הבנתי שזו בכלל לא נסיעת הנאה :( ו...היא אפילו אמרה שאפשרי לעשות שיחת סקייפ..לפני כן אמרתי שלא בחרתי בטיפול בשלט רחוק..וככה הייתי צינית....אבל אמרתי שכשהיא נוסעת תמיד לא יצרתי קשר ואני רוצה להמשיך בזה....וכן, יש התנגדות לטיפול יחד עם רצון עז לפתור כבר את עניין העצב שתקוע בי עמוק בגרון....וכמובן שהילדה הנטושה צועקת אבל הבוגרת הכי מבינה בעולם..ונרגעתי. אתגעגע...ואולי אעזר בך יותר...תודה על היותך, כמה טוב שאפשר לשתף ולפרוק....

היי מיכלי שמחה שהלכת למרות הכל וששיתפת אותה באייך מרגיש לך גם זה חלק לא מבוטל ..לטפל בו שלא ישאר לא פטור עד שתחזור...

מוזר..הוספתי פגישה שיהיו 2 השבוע לפני שתסע (הנוספת היא לפני הרגילה וכבר התרחשה). חושבת שלא יועיל לבוא לפגישה הרגילה פתאום.. שתסע וכשתחזור נדבר. פגישה סתם לא תועיל לפני הנסיעה אולי תלחיץ יותר??? לא יודעת...היא חושבת שהשיטה emdr מועילה יותר משיחה רגילה...לפעמים עושים הפסקה ולא ברצף בגללי. אתה חושב שאני תוקעת את הטיפול??כאילו לא רוצה לשחרר..כך היא אומרת....מה דעתך?אל תשאל לדעתי כי איני יודעת כבר כלום...

הדיאטנית להפרעות אכילה יושבת בקליניקה קטנה שמשותפת עם אחרים. היום בנוסף לפקידה הקולנית ישבה מישהי על הדלת כניסה לחדר ...והם דיברו וכמו ששמעתי את כל הרכילויות שלהן ידעתי שהן שומעות אותי ,קפאתי לא יכולתי להישאר שם אפילו דקה .... ביקשתי את סליחתה שילמתי והלכתי לפני שיצאתי היא אמרה לי זה לגמרי שלך !!!!!משפט קשה ולא מכיל ....כתבתי לה על כך ,מבחינתה זה היה משפט להראות לי שהיא מבינה את הקושי..... עד עכשיו ועברו כבר הרבה שעות הכאב לא מפסיק. התחושה הזו שבכל פעם מחדש אנשי מקצוע בוחרים להפנות את האשמה עלי. במה אני אשמה !!!! שאבא שלי סחר בי עם אחרים שאני בלי עור 99 אחוז מהיום שאנשים מפחידים אותי ואני לא מרגישה בטוחה לדבר על הטריגרים שלי כשמישהו יושב על יד הדלת !!!! אבל עכשיו הכאב הרב הופך לכעס ולקולות שחבל על הכסף (היא פרטית ) והזמן והטרחה ...... פגישה של שעה הסתכמה ב10 דקות. אחרי כמעט חודש כי לא מוצאות ימים תואמים (שלא באשמתי )ועכשיו עוד שלושה שבועות ... לא יודעת איך אצליח להתמיד כך ולא לברוח .. הנה אודי דוגמא לתחושה שאני שונה חריגה מפלצת. שזה לגיטימי לדבר בחדר כזה ורק אני והשריטות שלי לא עומדים בזה .... מחכה כבר שהלילה יגיע והיום הזה יגמר....כל כך רע לי ... מנסה בכל הכוח לטפל בעצמי ושוב ושוב זוכרת שאני פסולה ולא כמו כולם ... דייייי נגמרו לי הכוחות.....רוצה שהעולם יבלע אותי .... ויחד עם זאת גאה בעצמי שהלכתי ולא ברחתי בנועם בלי כעס שאמרתי קשה וכתבתי את מה שכאב ....והעיקר שאני לא נשארת ברצייה במקום שעושה לי רע .... אודי אפשר שיר כזה שיזכיר שאנחנו לא כאלה איומים ... מרגישה עם קרניים וחסרת עור כל כך חשופה ופגיעה.... סליחה שככה ...

אביב מתוקה לא מצאתי בכל מה שכתבת משהו שיראה שאת לא כמו כולם...שאת שונה. .. או שאת פסולה חס וחלילה והמשפט שאמרה לך ..זה רק שלך...!!! באמת משפט קשה ולא מכיל אייך משפט כזה מראה שהיא מבינה את הקושי ? לא מבינה את הדברים האלה ובטח שלא בהקשרם הזה... גמני הייתי נפגעת מאוד.... אולי אחרי הכל לא את היא זו ששונה מאחרים אלה אני...שלא מבינה..?? יפה שלי...עצוב לי מאוד שחווית כאלה דברים כואבים ופוגעים... איתך אהובה חטולית

אביב יקרה היא מפלצת והיא חריגה והיא לא מקצועית בכלל!!!! אני לא מבינה איך היא לא שומרת על הפרטיות שלך... זה מכעיס אותי ברמות- וטוב שכעסת!!! עצוב וכואב ובטח טריגרי עבורך. אבל תזכרי שזב " שלה"!!!!!!! גאה בך שעמדת על שלך ודברת- זה לא מובן מאליו. איתך בלב- אוהבת ינשופים

אביב יקרה, כואב לי לקרוא על התחושות שלך. את לא חריגה או שונה כל כך..את רגישה יותר ומותר לך לבקש פרטיות!!!! כל בן אדם נורמאלי מפריע לו שיושבים בפתח הדלת אך אצלך אולי עוצמתי יותר...אז מה????היא צריכה להתחשב בנסיבות, לארגן סביבה שתתאים לך אחרת באמת חבל על הכסף. תמצאי מישהי עם סביבה מותאמת... אגב אני עם בעיית קשב וריכוז ולא היה שום סיכוי שאעביר פגישה כזו עם דלת פתוחה או שמסתובבים...הראש שלי היה מוסח בטוח. כך שלכל אחד צריכה להיות התאמה! זה לא הופך אותך למפלצת חלילה!!!! נפגעת ואת סובלת מכך, לצערי המפלצת או האדם החריג הוא אביך...עם כל הקושי בהכרה הזו. איתך יקרה!

הכל בסדר ... והיא בסדר רק שפשוט לא מבינה את הרגישויות אבל ,היא לא מפלצת וכנראה שגם אני לא :) חיבוק

תודה לך , ולדיוק הדלת לא פתוחה רק שומעים הכל כי זה מקום קטנטן ... וכן נראה לי שאני רגישה מידי .. חיפשתי המון זמן מישהי מקצועית והיא מקצועית בתחומה בסביבתי ....זה בסדר בורות לא הבריחו אותי משום טיפול וגם לא מזה ... תודה על היותך

גם אני לא מבינה ..... אבל הכל בסדר , רק צומחים מזה תודה על היותך

תודה שקמתי ותודה שאני כבר בדרכי ליום מושלם תודה על המקום הזה שמאפשר לי לזכור את הטוב שבדרך תודה על תנור ששובר מעט מהקור תודה לבגדים שמחממים תודה לגלגל החיים שמזכיר עקביות והתמדה תודה לכל מי שכותב כאן תודה למי שכאן ובשקט תודה לאלמונים שיושים לייקים להודעות מסקרן אותי מי אתם ... תודה ללימודים שעושים אותי מלאה בעניין שלא קשור ישירות אלי תודה למחקר שאפשר לצלול לתוכו שעות בלי להרגיש שהזמן עובר תודה למוזיקה שעוטפת אותי כל הזמן תודה להורי שהביאו אותי לעולם הזה סהכ לא רע כאן כל כך .... תודה למקום הזה שמקבל אותי כמו שאני על כל צדדי ועוד חושב שאני בסדר 😊

אביב ... בכל פעם שאני רואה את העץ של התודות נכנסת בכייף קודם כל לקרא אותך ורואה שעם כל הקשיים שאת עוברת ומתמודדת את איתנה מפעם לפעם יותר.... גם רשימת התודות שלך הולכת ומתארכת ועל זה אני מעריכה אותך בכל פעם מחדש יותר ויותר אז קודם כל תודה גדולה לך על הכוחות שאת נותנת ברוחב לב גם כאן בעץ התודות תודה על ימים שמחים ..😀... החודש חוגגים ימי הולדת לכלתי הגדולה וגם לנכד הכי קטן שלי.. תודה שכל ילדי ונכדי מרגישים טוב ושמחים כולל כל המאומצים שלי...😍... תודה שיצאתי מתוך פלונטר נפשי שהכה בי קשות...עבר תודה שיש מקום להודות על... תודה....🐱😻

חטוליתוש תודה אהובה האמת שאני כותבת תודות גם לעצמי וזה הרבה יותר ארוך מכאן ... כאן זה די תלוי בזמן מחשב שיש לי וכן אני הרבה יותר חזקה ,תודה שאת רואה אותי....

אודי יקר, המאבק הוא בין הילדה הפצועה שאבא אנס, שמרגישה חסרת אונים וחידלון, לבין האישה שאני היום. יש את החיים היום ואת הסדר יום, העבודה והחברים ואני גם יוצאת לדייטים להכיר בן זוג... ומתחת לפני המים יש את המערבולת הזאת, הסחף הזה, הילדה הפציעה הזאת שכל הזמן מנסה לשבש לי. אתה מבין את זה, אודי? ובעיקר היא מצליחה עם האוכל. כל הזמן רק לא להרגיש את הדיכאון, החידלון, הקנאה, הגעגועים. וגם כאן אני קצת מקנאת במה שכתבת לכמה בנות.... הילה

את יודעת הילדה לא רוצה לחבל לך זה מה שהיא מכירה וזוכרת ...חבקי אותה /אותך זה ברור ומוכר החרדה הזו הפחד שנובע משם הוא חלק מאיתנו... והאוכל שנים חשבתי שזאת היא שאוכלת עד שהבנתי שזאת אני שדוחפת לה מתוק כדי לא להרגיש את מה שבא איתה הכאב והדכאון.... זה קשה אהובה והגוף זה סיפור בפני עצמו ... מזכירה לך שאת חזקה ויכולה .....אוהבת אותך מליונים וכל כך גאה בך ....

מצטרפת למה שכתבה לך אביב כי לא מוצאת דברים נוספים להגיד... כך מרגיש גם לי... פשוט חסרת מילים... חטולית

כתבת לי מילים חזקות, מילים טובות....נדירה ומיוחדת .. פעם בתחילת התהליך הייתי נבהלת לא יכולתי לסבול מילים טובות הם ישר גרמו לבהלה ומצוקה וישר לציניות וכעס.... היום אני לא נבהלת זה דווקא מחמם את הלב ונותן הרגשה טובה ומבוכה מצד אחד ..ומהצד השני מהדהד בלי הפסקה עד כמה את אותה נקודה בי אני רואה אחרת. אני בדרך כלל חווה שאנשים רואים אותי מוזרה שונה חריגה ....מפריעה מטרידה אולי נדחפת ...בדרך כלל בהרגשה שלי אני סוג של מפלצת (בלי קשר לפיצול )ולכן מראש מרחיקה את עצמי מאנשים. מדברים על הימנעות מחברה בפוסט טראומה כמו העולם מסוכן . אבל אני די נאיבית מרחיקה את עצמי מאנשים כי מרגישה שאנשים לא רוצים אותי בחברתם .. בגלל שאני שונה אחרת או במילים שלך אודי נדירה ומיוחדת ... אולי הגיע הזמן לשנות תקליט בראש ...אבל זה מפחיד ...האמת תוך כדי כתיבה מבינה שחלק בי לא רוצה שיתקרבו או שיאהבו....זה עצוב 😢

קחי רק את הטוב שמסוגל לגרום לך להרגיש בדיוק את מה שאת.... נדירה ומיוחדת כי כזו את עשית דרך ארוכה ומלאת קשיים כדי להגיע למקום הזה כך שאת בהחלט יכולה לאמץ את המילים אליך ולהאמין שאת באמת נדירה ומיוחדת חטולית

כאן גרמת לי לצחוק עם התקליטים אבל זה כל כך מדוייק .....בזכותך הבנתי עד כמה התבניות שלי בראש הופכות את התקליט כל הזמן חזרה לצד א' תודה לך... ותודה לך על המילים(ללא ידוע?) שמתחתיי אוהבת אותך כל כך ...קראתי ורציתי לחבק אותך ..אלוף המילים .

שלום, אני גרושה בת 41 ואם ל 3. לפני 5 שנים היכרתי דרך חברה בחור מדהים גרוש ואב לשתי בנות מקסימות. גיליתי שגם לאחר אכזבות רבות מזוגיות אפשר להתאהב מחדש. בן זוגי ( כבר לא) היה אדם מדהים , הכימיה בינינו הייתה נדירה עד כדי יחידה במינה. הייתה לנו זוגיות נפלאה למעט בעיה אחת ... לבן זוגי הייתה בעיית אמון , הוא חשד בכל חיוך, מבט, אמירה,ריח,לבוש,הודעה,שיחה,פעולה בחיי. יש לציין שחיי די שגרתיים, עבודה בית . בתחילת היחסים סיפר לי כי הסיבה לגירושין שלו הייתה בגידה מצד גרושתו. היות ובגילי למדתי שאין שלמות הייתי בטוחה כי במשך הזמן עם העמקת ההיכרות אצליח להשתיק את חששיו והוא יאמין בי בגלל מי שאני. לצערי עם השנים התופעה רק החריפה : כל היום הייתי נתונה למעקבי טלפון , שמיעת שיחות מוקלטות, תיעוד תנועות בווטסאפ , פייסבוק . היות ולא היה לי מה להסתיר לא חשבתי תחילה, עד שהתחילו ההזיות . בן זוגי היה בונה תסריט שלם בהודעה של שלום , התחלתי לנתק כל קשר עם הסביבה כל עוד זה היה תלוי בי. לא יוצאת עם חברות, לא עם משפחה, טיולים אך ורק איתו אך זה עדיין לא היה מחיר שהסכמתי לשלם תמורת אהבתו. לבסוף התחיל לעזוב את הבית בכל פעם שעולה חשד במוחו ( לעולם לא הייתה סיבה כלשהי אמיתית לכך) , אני הייתי שורדת יומים ספורים רוצה אחריו בהסברים, הרי מסכן , הוא מושלם רק עם בעיה אחת , ואני לא יכולה לנשום בלעדיו. התחלתי לשקר- למחוק הודעות ושיחות , שלא היה להם שום תוכן .., בסגנון איפה המפתחות מהמשרד, האם יש ישיבה וכאלה מאנשים ספציפיים אשר הפכו למטרה בענייו. כמובן שבתור אחת שלא טובה בכך נפלתי בשקר ניסיתי להסביר לו ממה נובע המעשה שלי , מזה שאני מעדיפה להעלים מידע רק על מנת לא להתמודד עם החרדות והתגובות , למזלי השיחות שנמחקו שוחזרו והיה ניתן להוכיח את טענתי. וכן הלאה עד שבסוף הוא עזב אותי שוב על משהו הזוי לחלוטין , הטון דיבור שלי , אני פיעקתי ובעיניו גנחתי!!! הפעם התחלתי לקרוא בספרות המקצועית... ולאחר עשרות כתבות מקצועיות - 100 מ100 התאמה לקנאה פתולוגית . הבנתי שלא משנה מה אני יעשה , אני בחיים לא אוכל לזכות באמונו ולהעניק לו שקט נפשי. לא רדפתי אחריו , ניסיתי להמשיך ... במשך יומיים בלבד... ואז הוא , זה שלא רצה לראות ולשמוע ממני, זה שקלל אותי וזרק אותי כמו אחרון בני האדם , התחיל לתקוף בהודעות מאיימות בטענה שהצליח לתפוס אותי על חם. התעלמתי , הרי אני כבר למודת ניסיון, ואז הוא הגיע לביתי באמצע הלילה , כביכול לאסוף את שארית חפציו והחל לצחוק עליי שהוא תפס אותי, שכפל סים, הייתי חזקה לראשונה , הרי כבר הכל היה ברור ... אמרתי לו שהלוואי וכך הדבר אז אולי הוא היה מצליח להבין עד כמה הוא טעה , ואז הוכחתי לו את ההיפך הגמור מהתסריט שהוא בנה ע"י השמעת שיחה. בן זוגי איבד צלם אנוש , כאילו הקרקע נפערה מתחתיו , דרש את הנייד שלי , ניסה לקחת אותו בכוח וכשלא הצליח אחז באכזריות בצוורי והחל לחנוק אותי , השתחררתי איכשהו אחיזתו והוא זינק שוב. הרגשתי שהחיים אוזלים ממני , נלחמתי עליהם תוך כדי שזעקתי לעזרה . הוא התעשת... הסתכל עליי , ואמר ... "תרגעי , לא נגעתי בך". זאת הייתה הפעם הראשונה שהשתמש באלימות פיזית. מכאן המשטרה התערבה, הגשתי תלונה , ואחרי זה הגיע הבכי המר ... הפסדתי אותו לנצח, אהבת חיי, אדם שהייתי לא רק נאמנה לו אלא גם היום אני לא מסוגלת לחשוב על גבר אחר, בן אדם שהייתי מוכנה לבלות איתו את שארית חיי עזב אותי כי הוא החליט שאני לא נאמנה , כמעט הרג אותי כי הוא הרגיש שאני בוגדת בו , מה יהיה איתו , אחרי התלונה ?! הפכתי עולמות כדי להקטין את הנזקים, ואני מקווה שהצלחתי , לפחות שאוכל לחיות עם זה שלא תרמתי את גורלו , אם כל ההבנה כי הוא זה שעשה מעשה שלא יעשה. כן, אכן כן, אני סובלת תסמונת האישה המוכה, מודעת וכבר נמצאת בטיפול . אך בחיים לא אוכל להשלים עם המציאות ההזיה , שני אנשים ,כל כך מאוהבים, עם חיי זוגיות בגדול מדהימים ומלאי חוויות נפלאות כמשפחה , פרקו הכל בגלל מחלה שעד שלא נתקלתי בה לא ידעתי על קיומה . ליבי ונפשי שבורים לחתיכות ... בבקשה קצת הגיון... משהו שיסביר לי ממתי העולם כבר לא נראה שפוי ...

הי לך , עצוב לקרוא אותך שמחה שאת בטיפול מגיע לך הטוב ביותר ואני מקווה שעוד תאפשרי לו להגיע... אתך

הי NOT_FOUND.. אני מבינה מה את מרגישה. זה מאוד קשה. ונראה ומרגיש שהבחור, אהבתו, זוגיות וכל מה שקשור בה - זה כל העולם. עולם שלם. שממלא את החיים. אבל יש גם את NOT_FOUND. צריך למצוא אותה. זה קשה. והיא יכולה להיות חזקה. בלתי תלויה. צריך הרבה עזרה, שאת מקבלת בטיפול. בתקווה שעם הזמן זה ירגיש יותר טוב.

היי אודי. אני קשורה מאוד למטפל שלי. אני מאוד אוהבת אותו. אני כבר לא נלחמת בזה... הוא עוגן ויציבות בשבילי. אני אוהבת להסתכל בעיניים שלו, להרגיש את החום שלו והאכפתיות שלו אליי. כבר מזמן לא כעסתי עליו ולא רבנו... כבר 9 שנים ביחד אודי.... זה הרבה שנים.... אני מודה לאלוהים שהפגיש ביננו בתוך כל החושך של חיי הילה

מתוקה זה נשמע ממש נהדר שרק ימשיך כך איתך יפה שלי.. חטולית

רוח חודרת מבעד לכסתות, הקור העז מצמרר את השכבות, הבוגרת לא מנחמת, ילדה זכה, מיוחדת. ליבה עוד פועם בקרבי, ראשה עוד מונח בחיקי, לא בגרה, לא הבינה, לא הגיעה ל גיל שבו תוכל להכיל.. בוגרת, נושמת, כבר לא מיוחדת, בידה היא אוחזת, ברוח נלחמת... שתיהן מנסות את הקור לכבות.. מתחת לכסתות.

אודי ...אתה יודע את השיר הזה קיבלתי ממך ביום שהמטפלת הקודמת הודיע לי שסיימנו טיפול.... אודי , היית מאמין שעברו כבר 3 שנים.... עוד שבועיים 3 שנים שאני בטיפול ....סה"כ 9 שנים. כל שבוע לפעמים יותר,אין ספק שבמקום הרבה יותר טוב ...והרבה מתנות .... ועוד המון המון עבודה...היום בשעה היינו שם הרבה מהחלקים שלי מי היה מאמין שאני יאפשר להם להגיע .... לקשים ,לציידת...ולכל האחרים יוצאים באים .... ועדין זה מרגיש כמו מופע אמים ....בדוי ולא אמיתי ..ורק הגוף מדייק בסיפור חיי המורכב .... ואני ,אני מבולבלת..... אבל בדבר אחד בטוחה ..תודה לך על כל השנים האלה כאן על כל המילים על היחד ,על התמיכה ...עד לצמיחה ולקושי ...תודה על היותך אדם טוב כל כך ..

היי אודי. ביקורת בעבודה. מאוד אינטנסיבית. מאתמול. גם בוועדה שהייתה היום. גם אתמול. הרבה הרבה ביקורת. אין לי כח כבר. מפורקת

בהחלט מתיש .. זה משהו שעושים בדרך כלל לפני סוף שנה ?? מקווה שיגמר מהר חטולית

לא תהיה שתי פגישת. לא אחת, שתיים.. מה שאומר שלושה שבועות.. שבוע הבא כן ואחר כך שלושה שבועות..אז אולי עדיף שגם שבוע הבא לא ודי! נמאס לי מכל הטיפול הזה. מהלופים שלי של דיכי כזה. אולי לא כזה שכתוב בספרים אך בהחלט עצובה מידיי.. והיא. אולי באמת אין בה חמלה כלפיי...הכל סתם. אין ולא מגיע לי שתהיה....עצוב

מיכלי מקווה שהיום את כבר נושמת ורואה את הדברים באור קצת פחות קשה ....אתך ושלושה שבועות זה בהחלט ארוך אבל כבר עברת את זה ....ואת יודעת שאת יכולה 😊

היי מיכלי מבינה שיהיה לך קשה ובהחלט מגיע לך חמלה מקווה שהתקופה הקשה תעבור מהר חטולית

על נייר סופג ללא גבולות מילים חורצות בי גורלות. מדכא הוא העבר ואין עתיד לוחץ, כואב מכביד.. העט בוחשת בתוך החשיכה בתוך קדירה של מכשפה. ללא רחם העט חדה כתער, בתוך ליבך כבר לא יזרח הסהר.... והוא יודע, ודאי מתגעגע נפשי סוערת הוא משתגע מחר יהיה יום חדש לשנינו למרות הפער העצום בינינו.....

מיכלי💗

מיכלי חיבוק גדול עד אליך...《 》 🤗😻.. חטולית

שלא יגידו עד כמה שהתקדמתי שיבינו שכל יום הוא קשה שכל יום הקולות בראש מלווים אותי שאין שקט בפנים וכאשר את מנסה לכייף גם שם הקולות נמצאים ולא נותנים שום שקט..

כל כך מובן שזה מה שרוצים... את השקט הנפשי וההבנה..איתך.

ינשופית מתוקה זה שאומרים לך שהתקדמת לא אומר שלא יודעים כמה קשה לך אבל תראי מתוקה שעם כל כמה שמאוד קשה לך ועם כל הקולות שלא נותנים לך מנוחה ואין שום שקט לא בפנים ולא בכלל.... את מצליחה להתקדם וזה לא רע בכלל בשבילך וגם בשבילם.. אוהבת חטולית

תודה מיכלי.. תודה מאוד

חטוליתוש - אני יודעת שהתקדמתי אבל כאשר משתפים שקשה ושהכאב לא נגמר ואומרים לך שאת מתקדמת זה לא נאמר בזמן המתאים

ינשופי יקרה מאוד מאוד מאוד מבינה .. ובכל זאת כמה נקודות למחשבה... המטפלת היא לא חברה ככה שאם היא תהייה כל הזמן במקום שמבין ולא מזכיר שאת יכולה ...אז תשארי באותה נקודה ולא תזוזי ממנה... עוד דבר ,האם זה לא קצת רצון שיקחו אותם ממך כמו לא שלך.. ברור שהם אתך כל הזמן הם חלק ממך ואני מעדיפה לחשוב עליהם כעל חלקים ממני או צדדים ולא ....קולות .. חשוב שתקשיבי להם תפתחי איתם שיח תאמיני לי הם יאכלו לך את הראש פחות 😊 ועדין .....זה קשה זה מעייף וזה פשוט מדכא אבל לומדים לחיות ביחד כולם ..😍🙅🙅🙅🙅

ינשופית מתוקה מבינה אותך ומבינה שלא בזמן בשבילך מקווה שתמצאי את השקט שאת צריכה שהכאב ירד ויוקל לך חטולית

אביב יקרה אני יודעת שאת מבינה ונכון המטפלת לא חברה ואני מנסה לראות את ההתקדמות וגם משתפת על זה בטיפול. רק הפעם בזמן מצוקה הרגשתי שבמקום להיות איתנו ולאפשר לי /לנו לבטא את הכאב הנוראי היא התעקשה שאתמקד בהתקדמות. אם היתה מאפשרת מקום לכאב זה היה עוזר יותר..

שלום אני בחורה צעירה בת 28 אם לשלושה ילדים. יש לי שני תארים ואני בחורה די מוצלחת במובן המקצועי בחיי. עברתי בילדותי מסכת חיים חא פשוטה. התחתנתי בגיל צעיר והרגשתי שעם הזמן החיים מתקדמים לי מהר משחשבתי. לסיפור שלי נכנס מטפל זוגי מכובד מאד. שקיבלנו המלצות רבות עליו. מתחילה הייתי זו שיותר מעורבת בתהליך הטיפולי. הטיפול היה בתשלום ועם הזמן המטפל נכנס לחיינו ופסק מלקבל תשלום. מכיוון שהיה מודע למצב הכלכלי הגרוע באותה תקופה. וראה בי כפרוייקט. נבנתה מערכת יחסים מאד אינטנסיבית ופתוחה. מאד שקופה עם הרבה אמון ורגש. אחת הבעיות שבגללן פניתי למטפל. זה כי יש לי בעיה שאני רוצה שכולם כל מי שסביבי יאהב אותי. היה לי קושי בקבלת ביקורת .. וסמכות. והרגשתי שכל גבר שאני באינטראקציה איתו אהיה עבורו מקור ריגשי. הייתה לי הצלחה גדולה בעניין. כל הגברים סביבי תמיד יתאהבו בי בסופו של דבר. אני אדם מאד כריזמתי עם יופי וחושניות. אני יודעת שאני משדרת מיניות על פני השטח שמחת חיים ופתיחות. והרגשתי רצון להתנתק מהמקום הזה בחיי. ולהיות יותר מתונה ומווסתת רגשית. הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. המטפל שלי ידע הכל עליי.הכל!!! על חדר המיטות שלי. על התיסכולים שלי. ופתאום החלה להיווצר מערכת יחסים אינטימית. זה החל בקנייה של דברים מצידו.. מילות אהבה. על מנת לתרץ את מילות האהבה טען שהוא כמו אב בשבילי. הוא היה מודע למקום הזה של חיסרון באב. הוא היה ממלא אותי בכל מה שכביכול היה חסר לי. אבל אני חדת אבחנה ידעתי וזיהיתי... שקורה משהו שהוא לא בסדר. עד שיום אחד קראתי לצרה בשמה בפניו. אמרתי לו אתה מאוהב בי! והוא אישר זאת. יום אחד הוא בא אליי ונתתי לו יד.. לאחר מכן הנשיקה... ובאותו רגע של נשיקה חרב עליי עולמי. הרגשתי שהאמון בבני אדם אדם ובגברים לא קיים אצלי יותר. שיתפתי את בעלי וביחד בנינו תכנית איך לסיים את הקשר איתו בצורה שלא תסכן אותי. מדובר באישיות מוכרת מאד. שחלילה אם יוודע הדבר אני עלולה להנזק. ידעתי שאם אשרוף אותו הוא עלול להוציא אותי משוגעת ומדומיינת .. כי הרי אני המטופלת והוא המטפל. לכן העצמתי אותו בשיחת הפרידה ואמרתי לו שעבורו אני עושה זאת. כי הוא במקום מדהים וכל הבניין שבנה עלול להתפורר בגלל פנטזיה. כמובן שהוא לא הסכים איתי וטען שאני לא יכולה בלעדיו. והוא לא יכול בלעדיי ושמעולם אישה לא אהבה ועניקה לו חום כמוני. התחושה שלי הייתה. את אישה מסוכנת תראי את מי הצלחת להפיל האשמה היא עליי ואני לא מצליחה להתנתק מהמקום הזה.. ביקשתי ממנו שיתנתק לא יתקשר ולא ינסה ליצור קשר בשום צורה. הןא אמר שיכבד אבל יודע שאחזור אליו. טיפול של 5 שנים הפך עבורי לחור שחור. איני יודעת במבט לאחור מה היה טיפולי מה לא. מה היה אינטרס ומה לא.. בעלי לא מוכן יותר שאלך למטפלים גברים עקב הסיבה הזו. הוא אמר לי שאני אישה מפתה מאד וכל אחד יפול. המשפט הזה שלו לא הוסיף לערך האמון בחיי. ועוד יותר גרע באמונה בעצמי ובאישיות שלי.. שמשהו באמת יכול להשתנות אצלי.. מה אני איזו אלת מין ואהבה שכוחם מתאהבים בה? כמובן שלא!! אז מה זן הצרה הזו? אשמח שתשקף לי את מה שקרה פה. אשמח שתתן לי עוגן של אמינות ואמונה בקשרים עתידיים. אני מרוסקת נפשית מהאירוע הזה. חשה טראומה פנימית וסוג של אובדן... של אדם שהיה יקר לי והיה הכל.. ופתאום כלום ואיננו. תודה לך רוזלין.

לין יקרה עצוב לי לקרוא אותך תפקיד של מטפל/ת להיות אמין ולשמור על גבולות - לא משנה כמה שאת "מפתה" אותו, תפקידו לעמיד גבול!!!!! זה מכעיס אותי מאוד מה שהוא עשה לך ואת ממש לא אשמה, אבל ממש!!! מטפל מקצועי היה עובד איתך לעזור לך להבין את ההתנהגויות שלך ויחד עם זה לשמור גבול.... אני נפגעתי בעצמי מינית בטיפול וכל השנים האשמתי את עצמי שזה היה בגלל שבקשתי את זה עד שהבנתי שזה אחריאות של המטפל .. מגיע לך טיפול עם מטפל או מטפלת נאמנים.. אל תוותרי על עצמך... יש מטפלים טובים שאפשר לסמוך עלייהם...

אחותי הקטנה בת 28 נמצאת במצוקה גדולה, לקחתי אותה למיון פסיכיאטרי בגלל תחושות של בדידות, ייאוש ומחשבות להתאבד בנסיעה עם מכונית לתהום. מזה חודשיים איננה מוצאת טעם לחיים. את רוב שעות היום מבלה במיטה, ישנה, אוכלת ובוכה. היא מסרבת להתרחץ או לנקות ביתה. מצב רוחה ירוד ואין לה מצב רוח. לפני המשבר הזה היא הייתה אנרגטית יתר על המידה, במרכז העיניינים, נוטה להסתבך בהרפתקאות מיניות, וכשהריגוש דעך היא הופיעה עם מאהב חדש. היו לה הרבה חובות בבנק, בזבזה כספים רבים ללא הכר, בילתה לילות כל ערב באופן פרוע, עברה הרבה הפלות, פוטרה לעיתים קרובות מכל עבודה חדשה שמצאה. ביום כיף שהיה במקום עבודתה התקרבה אחותי למנהל הישיר שלה והיא הצהירה שהם מיועדים זה לזו. כשחזרה לעבודה דחה המנהל את מחוותיה הרומנטיות והבהיר לה שהתנהגותה אינה מקובלת עליו. אחותי הקימה מהומה והאשימה אותו בהטרדה מינית. רק בהשפעתי ביטלה את התלונה ועזבה מרצונה את העבודה. מאז...היא בבית עד שהגיעה למיון. אני ממש מבקשת עזרתך.

היי, ממזמן לא הייתי פה. ימים לא פשוטים... מאוד לא פשוטים. והפגישה היום הייתה נוראית. פשוט איומה... כבר חצי שנה מטופלת אצלו. עד עכשיו היה בסדר והפעם היה נורא. מאוד נפגעתי ממנו. והפגיעה דווקא בתקופה כזו לא פשוטה בעבורי. מאוד לא רגיש מצידו ומאוד מאכזב.

מצטערת לשמוע שעבר קשה אבל חושבת שכדאי לדבר על זה בפגישה הבאה... אוהבת חטולית

היי שוב... מקווה שלא פספסתי... התחלנו לדבר על הגוף... זה התחיל בקניית הבגדים החדשים.. אני ממשיכה בדיקור הסיני- כמובן בתיאום עם הפסיכולוג. מנסה להביא את הגוף לטיפול. הוא תמיד נוכח, אבל לא דרך מילים. מנסה לתת מילים לגוף, לכאב, לשבר, לטראומה. אני זוכרת את הטראומה מגיל 5 אבל בחוויה הפנימית זה קרה קודם. אין לי זיכרון של הגוף- לפני הטראומה. אודי, אתה יכול להבין את הפחד להיות יפה ומושכת? למשוך תשומת לב לגוף? לא ממקום פרובוקטיבי. ממקום יותר נוכח. אשמח לשמוע ממך מילים. הילה

מבינה אותך לגמרי ... חייתי המון שנים עם התחושות האלה..שלא יכלו לעזוב... הטראומות..( שלי ) לא נגמרו רק בזכרון של המוח..עד היום הגוף זוכר וגם המוח וזה לא נגמר....למרות הטיפולים... כי החיים שלנו נמצאים אולי כמעט תמיד במקום שהטריגר נמצא..במדיה ..בפרסומות... ובכל מקום ..אנחנו רואים ושומעים... מאחלת לך שתצליחי להתנתק מהכל ..את מספיק חזקה וצעירה...מאמינה בך.. אוהבת חטולית

לא תמיד מצליחה לכתוב או להביע תחושות קשות כשהן מגיעות. משתפת פה... אשתף גם אותה...אולימפחד משיתוף כי הכל נראה כזה כוזב...לא אמיתי החמלה הזו..לא יודעת....גל שיעבור כך אומרים. הלב העצוב, מבקש להסיר את שכבות האופל מעליו. נאלץ להסדיר שוב את קצב החיים. האם יפתח החלון? האם הדלת? רועד, פוחד מרוח פרצים חודרת. מאנשי החיוך הכוזב, מאנשי האהבה הכבויה....

מיכלוש למה הכל נראה כוזב לא יכול להיות שזה באמת...אמיתי.. החמלה... מה נותן לך את ההרגשה שזה לא אמיתי..? אולי את חושבת שלא מגיע לך חמלה ?? אבל כן מגיע לך מתוקה וגם יותר מזה אולי תנסי לשנות גישה ...וכן לקבל כי כן מגיע.. אוהבת חטולית

אני מכיר את התחושה של איבוד שליטה, שלא הייתי נאמן לעצמי ועשיתי דברים כדי לרצות אחרים. זה עובד מספר שנים עד שזה מתפרץ החוצה וזה מה שקרה לך. לא תצליחי להדחיק את זה יותר. חרדה היא תוצאה של הדחקה. מעתה והלאה תהיי נאמנה לעצמך ואל תעשי שום דבר שלא הולך יד ביד עם ה self שלך

אני מניחה שכתבת תגובה למיכל... כדי שזה לא יצור כותרת נפרדת ובלתי מקושרת אתה צריך להכנס בתחתית ל..תגובה ושם לכתוב את ההודעה שלך.. בהצלחה לפעם הבאה וברוך הבא לפורום.. חטולית

https://www.youtube.com/watch?v=WSiDvGpwbUY בדוק! יש מי ששומר עלי נותן לי את הכוחות עוד לא מצאתי את התשובה אבל קוראים לזה לחיות מתי אלמד לבחור נכון להאמין לראות שטוב בלי להביט שוב לאחור לבחור נכון

מתוקה שאת כייף לקרא את מה שאת מביאה תמיד ותודה על התגובה החמה שלך למטה אוהבת חטולית

❤

היי אודי מר דיכאון שוב הגיע לבקר. אני מנסה לגרש אותו, שילך לקור שבחוץ אבל הוא פחות מתרגש מהעניין ;) קשה לתפקד להתקלח, לנקות, לעשות כביסות ולהתארגן לעבודה. ביום שישי הייתי אצל הרופאה והוסיפה לי כדור חדש לייצוב המצב רוח היא אמרה.. הילה

היי הילה האמת שהקור הזה באמת מדכא גם אותי...אולי גם את מושפעת ממנו ולכן הדכאון ?? כל מה שרגילים לעשות כשמזג האוויר נוח..ממש מתבטל כשקררררר.. ואם זה לא מהקור...אולי עברה עליך עכשיו תקופה קשה בעבודה שהשאירה אותך חסרת אנרגיות....ואת אולי גם לא מרוצה ממה שקורה סביבך... כל מיני דברים כאלה קטנים שמצטברים גם יכולים להביא להרגשת דיכאון... שולחת חיבוק גדול וחם שיבריח את הדיכאון... אוהבת חטולית

בשישי היה המרתון בטבריה אני הייתי שם פיזית אבל התנתקתי והלכתי לאיבוד ראיתי את הגוף ורציתי לנוח אבל דחפו אותי עוד ועוד ובכיתי בפנים כי לא יכלתי לעצור אותם מלקחת אותי כל כך מהר. אחרי שעברנו את קו הסיום חזרתי לעצמי והייתי במצוקה גדולה...הגוף כאבה כל כך והנפש היתה מפורקת. לא הצלחתי להרגיע את עצמי מהסיוט הזה של איבוד שליטה.. רעדתי מפחד והיום יום ראשון ועדיין לא חזרתי לעצמי לגמרי. עם חרדות ופחד להיות מחוץ לבית. רוצה לשאר בבית כדי להרגיש בטוחים אבל אני צריכה לעבוד ואני מפחדת שוב ללכת לאיבוד.. אק רוצים להרגיש בטוחים...

ינשופית אמיצה שלי כל הכבוד לך שעם כל הקשיים שלך הצלחת להגיע לקו הסיום את נהדרת !! מקווה שהגוף כבר לא כואב כל כך ...וגם הפחד כבר עבר.... ינשופית מתוקה לא יכולים וגם לא צרכים רק להשאר כל הזמן בבית...זה כמו פצצה מתקתקת...עדיף תמיד לצאת ולהיות גם מחוץ לבית..להתאוורר..זה גם נותן הרגשה טובה... אוהבת חטולית

תודה על הסופש שהיה תודה לימים שעתידים לבוא תודה על אנשים בדרך תודה שהפרוק הוא זמני כל פעם מחדש תודה שפירקי הזמן משתנים תודה על עבודה קשה שמניבא פירות תודה על שינוי וצמיחה תודה על היכולת לראות זאת תודה על המקום הזה שאני חייבת לו חלק מהצמיחה תודה עלייך אודי תודה לכם תודה לבוקר שבא מביא איתו ריחות חדשים שבוע טוב אהובים

לא יודעת על מה כרגע ...אבל זה אולי עוד יבוא... בעצם...אולי כן יש על מה להודות...החודש הזה יש המון ימי הולדת במשפחה וימי הולדת תמיד משמחים... אז תודה על כל ימי השמחות האלה חטולית

אודי הי, כשקראתי את תגובתך בתחילה הוצפתי... כן.... המשפט שאמרת לי:" במבי,את מאוד חכמה,את יודעת?" .... בתחילה הוצפתי אך כשקראתי פעמים נוספות ההצפה ירדה ומאוד מאוד מאוד שמחתי (ועדיין שמחה) התרגשתי וגם שאלתי את עצמי מה קרה? מה בהודעה (?) הביא אותך לומר לי מילים אלו ? החלטתי שבמקום להמשיך ולשאול את עצמי...פשוט יותר אשאל אותך ... .... אז אני שואלת אותך : אודי ? על מה ולמה כתבת לי את המילים הללו? .... ..... אגב השאלון שלך... נכנסתי שוב לקישור... מעניין אותי מה אתה מנסה לבדוק... מצאתי שיש שאלה אחת בלבד שאתה מציג לצידה כוכבית אדומה כשאלת חובה: שאלת המגדר...! כל שאר השאלות בשאלון ,כולל גיל הן שאלות רשות.. ... שאלתי את עצמי אם שאלות המחקר שלך מנסות לבדוק בין השאר גם את משתנה המגדר והתמכרות למשחקי מחשב בין שלל המשתנים שציינתי כבר בהודעתי הקודמת ואודי... אפרופו מה שכתבת לי בתגובה להודעה הקודמת... כן על החכמה.... אתה יודע שבבית הספר היסודי הייתי תלמידה חלשה ביותר מבחינה לימודית..? אין לי מושג מה הכנסתי לילקוט ..אם בכלל הכנסתי משהו...? לא זוכרת מה עשיתי בביה"ס... כן זוכרת שהתעודות שלי היו מלאים בציון 4 כמעט כל התעודה..לאורך כל שנות ביה"ס היסודי.. ... כל שנה ריחפה באויר הסכנה שישאירו אותי כיתה... כן אודי... היום גם אני כבר מאמינה שאני לא מפגרת .. אבל המילים שלך אודי כל כך יקרות וחשובות לי.. הן נכנסות למקום של צלקת לא פשוטה... חשוב לי שתדע את זה.. ובאמת אשמח לשמוע באופן ספציפי יותר מה הביא אותך לכתוב את מה שכתבת לי.. תודה לך אודי אהוב, שלך-במבי.

היי במבי מתןקה שאת את אף פעם לא נשמעת מפגרת...ההפך.. ומה שהיה בעבר..ממש לא משנה את מה שאת כיום.... למדת השכלת והרווחת את כל מה שאת..רק בזכות... אוהבת חטולית

תודה שאתה מאפשר לנו לעזור לך :) נחמד. ואשמח לשמוע על התוצאות כשתגענה. חשבתי מה לי ולמשחקי מחשב? אני מעולם לא התמכרתי לזה, לא מוצאת בזה עניין כלל...אז מה אוכל לתרום? בכל זאת עניתי...וחשבתי פתאום, דווקא משום כך שאיני משחקת זה יכול לעזור :)

שלום אודי אני חטוליתוש מהפורום בתאריך 25.10.18 כתבתי לך שבת שלום אודי..חשבתי שחסמו אותי... זה היה בשבוע שהיו תקלות של באגים... ואני הייתי די חדשה ולא..לא ידעתי שההפרעה לכניסה לפורום נובע מהבגים.. כל כך הרבה פעמים כתבתי שהראש שלי לא מתפקד כמו שצריך...אז לא ידעתי...! מה כבר קרה...?? אולי בגלל שאני לא ותיקה כמו כל השאר.. פשוט כל מה שאני כתבתי..חלף עם הרוח ובכלל לא שמת לב שאני תמיד מתלוננת על בעית החוסר של המוח שלי..שהפך כל כך איטי עד כדי מיאוס... התגובה שלך אודי היתה קשה מאוד לגבי תמיד תחשבי קודם על האפשרות הסבירה ורק אחר כך על הרודפנויות (לפחות כאן) אילו יכולתי לחשוב כמו שאתה אומר יתכן ולא היתה לי שום בעיה... אחרי מי אני רודפת אודי..?? אחרי מה אני רודפת..?? אולי לא הייתי צריכה לפנות לצוות דוקטורס שיעזרו לי..?? זה לא מה שאתה אומר תמיד שאם יש בעיה לפנות אליהם ?? מה כבר עוד עשיתי שזכיתי לכינוי רודפנית ? מיהרתי להגיב להודעות בפורום אודי..?? מה..באמת מה..?? לא רציתי לכתוב את כל זה בפורום..זה הלבנת אדם ברבים... בגלל התגובה הזו שלך אודי הפסקתי לכתוב...ורק המשכתי לכתוב תגובות תודה רבה לך אודי על שטרקת לי את הדלת בפרצוף אודי... שברת אותי אודי.... כמה חבל תודה חטוליתוש

כל כך הצטערתי והתכווצ'ץ לי הלב לקרוא את החוויה שלך מהתגובה של אודי. באמת ובתמים אני חושבת שהוא כתב משהו אחד ואליך הגיעו הדברים קצת, או מאד, אחרת מכוונתם. נראה לי שאני יכולה להבין אותך ושזה קורה לכולנו, לפעמים בתקופות הפחות טובות שלנו הדברים נקלטים באופן אחר מכוונת השולח. פעם הייתי בשיעור עם דמות שאני מאד מעריכה ואוהבת לשמוע, וגם תוכן הדברים מדבר ומחזק אותי ואת נפשי. היה לי קשה להגיע לשיעור הזה ועשיתי מאמץ גדול מבחינתי. ואז הוא אמר איזה משפט בנימה מבודחת על דיכאון ואני הרגשתי שכל החיים המעטים שהיו בי באותה עת פשוט נוזלים ממני. הרגשתי מושפלת ושהלוואי שהאדמה תקבור אותי. כעבור זמן כשכבר הייתי עם עצמי במקום אחר, שמעתי אותו אומר שוב את אותה התייחסות והפעם שמעתי משהו אחר לגמרי, שמעתי את זה בנימה הפוכה לגמרי ממה ששמעתי בפעם הראשונה. דווקא ממקום שמנרמל את הדברים ומתייחס אליהם כדבר שמצוי בקרב כולנו. זה היה די מדהים מבחינתי להבחין איך אותו משפט נחווה עלי ידי בצורה הפוכה לגמרי. ושזה היה קשור למצב הרגשי שהייתי שרויה בו. לא היה לי מושג על מה את מדברת, אז חזרתי לתאריך שציינת ומצאתי את ההודעה ושמעתי שם מסר של הרגעה בצורה קלילה ומזמינה, (ויש שם גם קריצה מחוייכת בסוף). את מקסימה וחמה ולבבית ויש לך ראש ממש טוב. מקווה שתרגישי יותר טוב והלוואי שתחזרי להיות פה בביטחון ובהרגשה שזה גם הבית שלך.

יואו....עצוב שכך את מרגישה. טוב שכתבת..מאמינה שזו אי הבנה.

הי אודי, לכאורה הכל בסדר התפקוד ללא רבב אני לא בורחת לשעות של שינה לא מפסידה ימי עבודה קמה בבוקר כמו מכונה. אבל הבוקר מכה בי בכאב נוראי וחוסר הבנה ותלישות ובדידות ותחושה שכל רגע משהו רע עומד לקרות ואפסות מול היום הזה שאיני יכולה לו והבנה שמשהו מקולקל מאוד. ומאז המקרה כבר חמש שנים ולא אמרתי אפילו פעם אחת מזל שנותרתי בחיים ולא הפסקתי לחשוב כמה איומה אני שרציתי ככה לנטוש ולחתוך באכזריות את החוט שמחבר אותם אלי שיכולתי להתנתק מכל רגש שייכות או מחויחבות ולא הפסקתי לחשוב שזה היה כישלון. שירה

אודי הי , מה שלומך ? נכנסתי לקישור ששלחת ,עניתי ושלחתי את השאלון שמילאתי לגבי משחקי מחשב.. השאלון מעניין , יחד עם זאת ,אחת השאלות הייתה (לא זוכרת לצטט) האם את חושבת (?) מרגישה(?) שאת מקיימת יחסי מין פחות מאשר אחרים..(??) עניתי שכן (כנראה שהפגיעה המינית שחוויתי בילדותי קצת חיסלה עבורי את עניין הסקס) אני לא יודעת עד כמה שלקחת בחשבון שקירבה מינית או ריחוק מיני לא בהכרח קשור לאישיות סכיזואידית באופן זה או אחר... שיכולות להיות סיבות רבות לכך.. ...... במחשבה שנייה אני חושבת שאני טועה.. אתה הרי משקלל את התשובות ולכן תשובה אחת לא משפיעה... ואולי אני טועה.. ??? .. אודי ? אתה חוקר את הקשר בין התמכרות למשחקי מחשב ואישיות סכיזואידית ? ואולי את הקשר בין התמכרות למשחקי מחשב והפרעות אישיות בכלל.. ?? ..עד כמה שידוע לי קיים קשר בין התמכרויות להפרעות אישיות וחיים על הקצה..גם ניתוקים למיניהם.. ??? .... אודי.. קראתי את התכתובת שלך עם אביב לגבי הפורום שאתם מרגישים/חושבים שמשתנה..?? ... אודי... ??? גם אביב.... אני קוראת באופן קבוע... כותבת מתי שמרגיש לי.. ...כן.. גם למציאות החיצונית יש השפעה לכך.. בתקופה זו אני עובדת המון וכתיבה מצריכה זמן.. ואני עושה את מה שחייבת..את מה ש"צריך" ..רק כשנשאר לי זמן אני נכנסת "לשחק" פה.... אפרופו שאלון אודי.... .. אוהבת אתכם.. ושירה, מאוד שמחתי לשמוע ממך.. את חשובה ומשמעותית עבורי.. וסוריקטה ?? גם לי את חסרה... מקווה מאוד שאת בטוב... ושמחה לקרוא אתכן מיכל,אביב,ינשוף,חתולית.. ... ועכשיו אני רצה לאמא צביה :))) חיבוק, שלכם, במבי.

אודי שלום , זה מתוך בוב ספוג :-) אני חדשה בדרך... טוב, לא ממש. התמכרויות - נשמע מוכר :-) בוא נראה האם זה עובד, פעם ראשונה שלי.. מציאות מדומה.. אבל מציאות. רצית להגיד לך שהלינק לא ניפתח.

האפשרות הזאת לעזור לך ולהחזיר לך מעט מהטוב שאתה נותן לי/לנו כל הזמן עשה אותי שמחה...... תודה

בוקר טוב, צודק, הצלחתי. טעות שלי. מלאתי, אבל קצת בהכללה.. במקום ספציפית על משחקי מחשב - על כל מציאות המדומה. ובשאלות לא כתוב "משחק במחשב", אלא סתם "משחק" :-) תודה על העבודה החשובה... מתי אתה מספיק את הכל?

פורקת מעליי את ארגז הזכרונות. ריח כבד נישא באוויר... ארגז ישן ומאובק אך חי ונושם כאילו רק אתמול נאטם. תמונות, ציורים, דמויים מציפים את חדרי ליבי. ריח עם סערת רגשות אליי הוא נצמד ולא זע... זה הארגז שלי לטוב ולרע. אודי...עובדת קשה ועייפתי ממצבי רוח זה מעייף ומתיש. עבודה טובה היא אומרת ואני?? כבר נמאס לעבוד כל הזמן....השיטה עוזרת אך...עובדים בכל החזיתות לתקוף את הריח..ריח זה משהו שלא נמחק!!!באסה. עצוב לי

כותבת מילים ללא בית. מילים אינן מהוות מנוחה, לעיתים הן מתרוצצות ללא מעצור ואאלץ לנפצם ארצה, לעיתים הן תקועות בתוכי כמו בכי עצור. איני יכולה למילים... הן פוצעות מכלות את נפשי למרות שהן נשמעות מקולי....

מיכל יקרה קוראת אותך שומעת את הכאב במילותייך מבינה ואיתך

מיכלי אהובה מילים ללא בית ואולי בית ללא מילים .... כואב , אתך יקרה זה תהליך איטי אבל משמעותי ....של בניית בית אחר עם מילים