ספקות.... הרבה ספקות... אולי טריגר
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
חזרתי לארץ בה גדלתי... לאותה בית בה גדלתי.... כל החששות וספקות חזרו.. אני מרגישה שאני לא שפויה שכל מה שאני "חושבת" שאני זוכרת- וטראומות וכו' לא באמת קרו מחפשת הוכחות ואין... באופן " הגיוני" שום דבר לא מסתדר לי.. הזכרונות לא מרגישות לי אמיתיות... אודי- אני יודעת שכתבת לי מספר פעמים שחשוב לתת לספקות מקום. נתתי להם הרבה מקום.... הרבה... ואני לרוב שם... אולי באמת שום דבר לא קרה ויש לי פשןט דמיון מפותח. אני כל כך מבולבלת ובאי שקט. אני לא מוצאת את התשובות.. המטפלת תמיד אומרת לי לסמוך על עצמי.. אבל אני לא... אני עם חרדות ..הרבה חרדות כאן ולא מצליחה לישון אפילו שניה אחת.. באתי לבקר את אימא שיש אלצהיימר ומדרדרת... ההמשפט הראשון שהיא אמרה לי היתה" ואוו- חשבתי שאת נשואה לאבא!" אתה חושב שאי פעם אדע את האמת? או שאצטרך למות כדי לדעת?? פוחדת לחזור לטיפול כאשר אחזור לארץ ולתת מקום ויותר ויותר שקרים.... אני מוטרדת... אני כל כך מוטרדת ופוחדת להענש...
ינשופית אהובה מרגיש לך כל כך המון דברים קשים.. ואם תמותי חס וחלילה כן תדעי את מה שאת מחפשת ?? באמת לא הבנתי את זה מתוקה שלי המון פעמים אמרתי לך שאני לא מאמינה שאפשר להמציא דברים כאלה מתוך נסיון אישי שלי. והקטנים...מה הם עושים שם אם לא רק לזכור את כל מה,שעבר עליך ?? נכון אולי להאמין שהמצאת הכל ?? בשביל מה ?? מה היית מרוויחה מזה ?? שנים של סבל וטיפולים בלי סוף?? טוב ..אז יש ספקות...ואודי אמר לך לתת להם מקום נכון אבל מאיזו סיבה ?? אני עדיין מאמינה שאת לא ממציאה !! אוהבת אותך מתוקה
הי ינשוף, זה בדרך כלל כך, מרגיש לא אמיתי ו'משוגע'. זה לא אומר כלום. הרגש הוא נקודת מוצא טובה פעמים רבות: החרדה, הספק... אפילו השיכחה האלצהיימרית של אמא כאילו מתכתבת עם המצוקה שלך. אני מקווה שתדעי בבוא הזמן את האמת. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
