הרגשה מוזרה.....האם זה נשמע הגיוני? מעניין..

אודי, שבוע שעבר ביטלתי בגלל משהו רפואי..פתאום השבוע נאלצתי שוב לבטל ולא הצלחנו למצוא זמן אחר..כך שאחכה עוד ...2 פגישות. והפסקתי לשלוח לה בין הפגישות הודעות...כבר אין את זה. שמתי לב שאני יכולה להתמודד ולא צריכה כבר לשתף בכל....אבל מה עוד?? שמתי לב שכשאני חושבת פתאום עליה או על משהו שרוצה לומר כשנפגש או שחסר לי דיבור כזה איתה..אני מרגישה כמו שחסר לי אוויר לנשימה. כלומר אני נושמת עמוק ומחכה...ממש כך.. למרות שבהחלט יכולה להתמודד עם דברים שקןרים גם בלי לשתף אותה ובכל זאת. השיתוף איתה כל כך חסר כמו אוויר לנשימה...תרתי משמע.. מוזר.... לא קל לי לחכות...זה לא רק הגעגוע. זה ההרגשה הזו...קצת מועקה אבל אני בסדר.. לא משהו מיוחד שחייבת לשתף...לא יודעת....האם נשמע לך הגיוני? כאילו צריכה לנשום עמוק כשחושבת עליה ואז להמשיך הלאה... (בנוסף פעם ראשונה שקניתי לה משהו שחשבתי שיתאים לקליניקה ובמחשבה שניה הבנו שתינו שלא יתאים..בפגישה אחרי היא אמרה שהחליפה את המתנה...מוזר לי. פעם ראשונה שהחליפה מתנה שקניתי לה. עוד אוויר שחסר לי לנשימה קצת....אבל מבינה למה החליפה. סתם באסה. )

מיכלי מאמי לי זה נשמע מאוד הגיוני ...המקום הזה שאומר אולי..אני לא כל כך תלויה בה אני כן יכולה גם לבד... וההתמודדות הזו עם ה..לבד אולי מרגיש לך חוסר אוויר... כך נראה לי לפחות אוהבת אותך