פורום פסיכולוגיה קלינית

אמת שאת צודקת הטבע תמיד מנצח גם אם שחט את הצמח הוא עוד יגדל ויפרח רק הזמן יעזור לצמח הזה לחזור לעצמו סבלנות יקרה שלי חיבוק מנחם אם מתאים יום טוב עם חיוך להשיב נפש חטולית

הי חטולית, לפעמים היהירות של האדם מקוממת. אבל, כאמור, יש גם חלקים אחרים. סוף שבוע רגוע, סוריקטה

הי כולם, היום גיליתי שגנן (גנן עלק) של השכנים פשוט כרת באכזריות צמח נהדר וגדול שטיפחתי. פשוט הוריד אותו עד הקרקע והרג חיים שלמים. אבל הטבע ינצח. ודברים כאלה גורמים לי לרצות למלא בעוד יותר טוב. יום רביעי, סוריקטה

הי אודי היקר, מסכימה. סיכוי יפה שתהיה השתקמות נקודתית ופראיות טבעית מחודשת. ובכל מקרה המשחקיות שלי עם האדמה היא על זמן שאול. עוד מעט יחפרו פה שטח נרחב ויבנו מחדש. וכולנו זמניים... ולפעמים יש המרגישים שקצר מידי. סופ"ש סוריקטה

הי אנשים, עצובה על פרידות על שלא הייתי חכמה מספיק ולא מאמינה על עצמי איך עם כל הכלים נפלתי לקשר רעיל עם האישה ההיא ואשלם עליו עוד מחיר. על שעוברת ברחוב וכמעט יומיומית רואה את המשפחה הקודמת איתה עבדתי ואני עוקפת את הדרך כדי לא לפגוש וליצור אי נעימות. עוברת במרחבים משותפים באופן שנמנע מלפגוש את האישה ההיא שמסתובבת בשכונה קרוב אליי. עוד מעט אפרד מעוד משפחה. עוד אובדן של קשר. כבר כתבתי את הדברים האלה. נכון? סוריקטה שנזכרה בדברים הקודמים שרשמת, אודי, כן - פגשתי היום כלב זהב.

הי אודי, מכירה בטח. בזמנו עשיתי אנימציה ממוחשבת מורכבת באפטר לשיר הזה. סוריקטה

מה נסגר עם אמא שלהם אין רגע דל אין שקטטט ועוד חיילים.. ועוד בתים נפגעים עד מתי?? נמאס כבר וממשלת ישראל לא עושב כלוםםם!! חטולית

במבי מותק אודי בטוח בסדר רק עסוק כשיוכל יכנס ויכתוב שהכל בסדר גם הצפון לא הכי רגוע הוא בסדר חיבוק מתוקה חוולית

אודי... דואגת לך.. יודעת שהתפוצצו רחפנים.. גם במשגב עם.. אתה בסדר אודי? הלב שלי ממש מבקש שהכל בסדר איתך אודי.. שלך,במבי

במבי אהובה אוהבת את הכתיבה שלך אלופה מענין שגמני חושבת כך תמיד בחג השבועות גם קוראת מגילת רות אכן עצוב נורא על מי שהלך וחסר מאוד היום ואמא צביה תחזור בזמן אני חושבת שהקאויבוי שם בארצות הברית לא עומד לתקוף בחג הזה גם הוא מושך זמן כמו האירנים שיהיה חג שמח עד כמה שאפשר מחשבה חיובית יוצרת הרגשה חיובית מה דעתך? חטולית

חטולית יקרה! קראתי את תגובתך והרגשתי לרגע נשיקה בלב.. הרגשתי לרגע עטופה.. ואני חושבת שאת צודקת.. כשאני מסתכלת ורואה את הירוק שמסביב, מריחה את היערה, הדשא, מרימה עיניים למרום ורואה את הציפורים, מקשיבה להן 'ושומעת' שהן אומרות לי: במבי אהובה... את ילדה טובה.. אנחנו איתך, את לא לבד... וחוצמזה, הפורום השתגע.. ויש משהו כייף שאני כותבת לך עכשיו ויודעת שהתגובה תעלה באופן מידי.. איך אני יודעת ? בגלל שכתבתי עכשיו תגובה לסוריקטה והתגובה עלתה באופן מידי.. גם אתמול זה קרה.. ואודי... ? כל כך מקווה שהוא בסדר.. כל הרחפנים בגליל העליון מפחידים.. חג שמח חטולית, במבי

חג שבועות שמח יקרה שלי אכן לפעמים חגים מלאים בשר נופל כבד גם עלי החג הזה כולו חלבי עם כל מיני שילובים וגם המון סלטים וגבינות ויין והמון אורחים שמחים כולם מגיעים היום לחגוג.. שעת צהרים כעת ההכנות בעיצומן חלק מכל האוכלים כבר מוכן אך הדרך עדיין ארוכה עד סיום ילדים וחטולים.. את משדרת רוגע לכן באים הסיפור עם אחיך טרם הסתיים עדיין חי !! וכן מחשבות נודדות להן חג שמח עד כמה שאפשר חטולית

וחג שבועות שמח מכל הלב, סוריקטה

אודי וכולכם הי, חג השבועות הוא בדרך כלל החג האהוב עלי.. חג של חיבור פנימי, הסיפור עם רות המואבייה.. חג של מפגש עם הזולת באופן שוויוני בעבר הייתי ממש 'רואה' את רות המואבייה לבושה לבן ,שיער שחור ארוך ושופע כמעט עד למותניה... יחפה, מרגישה כל רגב ורגב בכפות רגליה. עיניים שחורות, נוצצות כמו הכוכבים.. חג של חיבור לריחות החציר, הדשא, היערה חיבור לצומח, לחי ולחיים... והיום ? ...... ...... בן זוגי חזר לאמא אדמה.. אמא צביה אי שם במזרח אסיה.. כן.. יודעת שתחזור.. (אם לא יסגרו את השמיים בגלל סבב נוסף עם איראן) מרגישה עצובה.. עצוב.. זהו.. שלך, במבי

הי כולם, היום יום רביעי ומחר שבועות. אף שלא אחגוג רשמית - חג חקלאי נחמד. הקטע עם כל הבשר במועדים אחרים קצת גדול עליי. אגב, אודי - לרוב, גם ילדים וחתולים יוצרים סביבי מעגלים. זה מאד מעניין. ימים אחרונים של אביב ויש המון חיים בגינתנו האקולוגית. העצב על הפרידות עודנו שם וצורב. גם בסיפור עם אחי יש אובדן ואבל. גם אבא הנודניק והחופר חסר. יום עבודה ארוך לפניי. סוריקטה

סוריקטה יקרה! אין לי דברים חכמים להגיד לך.. עצוב.. איתך... במבי

ומממשתי. תרמתי דם סוריקטה

את משהו מיוחד סוריקטה... באמת שאת בן אדם מיוחד!!! מעריכה מאוד, במבי

תגידי סוריקטה, מה את לא מבינה גבולות אז ראית כלב חמוד אבל זכרי שהוא קשור ברצועה לבנאדם ומה את לא מבינה רמזים כאלה עבים שרוצים ממך מרחק? למה את נודניקית. אבל סוריקטה תנסה להצטצמצם ולצערה יש לה נפח פיזי בעולם, שאפילו התרחב לאחרונה. וסוריקטה נזהרת. ולא משמח אותה מאום. והלב נסגר. ואסור לו לאהוב. ומסוכן להיפתח, כי פנימה תפרוצנה דמויות רעילות. ועכשיו היא תלך לעבודה ותתפקד ואף אחד לא ידע. עוגת שוקולד ופרג, סוריקטה

שומעת שעוד יוצאות מהטיפול והאמת שקשה מאוד להסתגל להיות לבד כבר מעל שנה וחצי שאני ללא טיפול לא התמכרתי פדוט הייתי חייבת אך כשתלויים בתקציב של מישהו אחר יותר קל להם לנתק כן קיבלתי ט.17 מקופת חולים לא היה תקציב אישי לשלם ולפני כשנה הרופאה הפסיכיאטרית שלי המליצה שוב לחזור לטיפול שמחתי מאוד ואז התחילה מלחמה ולא היה אפשרי שוב להתחיל אחר כך שוב הכל הסתבך בגלל אמי וכך הזמן התגלגל ונמשך ונמשך וזהו גם שאר הטיפולים שלי נדחו עד היום תמיד יש מכשול בדרך שאני זקוקה לעזרה ועדיין קיים אז..כבר התרגלתי להיות בלי טיפול והיה לי מטפל מעולה.. ברור שאני מצטערת שנשארתי כך תלוינ בארוויר אבל מה לעשות .. סוחבת הכל לבד מתמודדת אייך שהו ומקווה רק לא להתרסק עם כל הנטל שיש עלי כמה פעמים כבר אפשר לומר אני עייפה, חטולית

הי חטולית, ואני שומעת המון נטל ומשא על אישה אחת. שנים. עצוב ובודד. ואיכשהו ריכך את הלב לשמוע שהיה לך מטפל מעולה. גם אם לזמן קצוב וקצרצר. שמרי על עצמך, סוריקטה

את עדיין כואבת אייך עבר עליך היום? אייך כעת בעבודה הנוכחית ? עצים לעולם אינם מגרשים להפך מצילים עליך הטבע בדרך כלל נאמן חיבוק אם מתאים חטולית

מה לעשות - כואב. אצטרך איכשהו לעבוד על זה מול עצמי. בעבודה הנוכחית בסדר סך הכל. מקווה שהטבע יצליח לתפוס מקום משמעותי. סופ"ש סוריקטה

אני בהחלט לא מסכימה עם מה שנאמר לך מרגישה גם את תחושת העלבון מיד כשמגיעה מה הסיבה שהופרדת מהתינוק? אני חוויתי דבר כזה בעברי כשעבדתי כמטפלת לילדים בעברי הרחוק ואז נאמר לי שהילד נקשר אלי יותר מידי והאמא כעסה שהילד שלה רוצה אותי ומסרב לבוא אליה לא הבנתי את הקנאה שלה אך הפיטורין העליבו אותי מיד גם חברות שהיו אז אמרו שזו קנאה של האמא וכמה טוב שאני לא ממשיכה שם כי עשתה לי צרות צרורות צר לי על שזה עדיין מלווה אותך תחושת העלבון אולי תרד ממך אם תפנימי שאינך אשמה שעשית הכל בטוב ויש אנשים שמקנאה מפטרים.. איתך יקרה שלי חטולית

מצער שגם לך זה מוכר תודה יקירתי סוריקטה

הי כולם, 'אחריות העלבון היא על הנעלב' - אמרה אחת ממנהלות העבר בדוקטורס. אני מסתובבת עם עלבון שקשה לי להתאושש ממנו. טיפלתי בפעוט והקשר ביננו היה חזק מאד. בעיקר מכיוונו כלפיי. נפרדנו. הילד כל הזמן מזכיר אותי, כך נאמר לי, ואולי גם לכן ההורים ממש לא רוצים שתהיה בינינו כל אינטראקציה, לא מגיבים בכלל לברכות סטנדרטיות שעוד העזתי בזהירות. מן הסתם אני מכבדת עם כל הכאב, לא מביעה מולם את רגשותיי, אבל מחזיקה תחושת עלבון כבדה. משהו שונה מפרידות ממשפחות אחרות מולן נותר שובל של חמימות שהתפוגג. לא יודעת מה לומר סוריקטה

חוזרת לי הביתה מהעבודה. אומרת שלום לעצים. העצים לא יגרשו אותי, אלא אם יבוא אדם ויכרות. וגם זה קורה. שלום עצים ושלום לטבע. כולי בכי פנימי. בחוץ לא רואים כלום. סוריקטה

הי חברות ואודי, אני פה ובסדר. מנצלת את ימי האביב לסיורים בטבע הקרוב. חשבתי על כך שלעתים מזומנות אני ללא עור בתחושה. פרוצה מידי. ויש אנשים שניצלו זאת, ואת הקושי שלי לשמור על עצמי ולשים גבול, ניצלו זאת כדי לחדור, לחטט, לנסות לסדר כרצונם. אתמול כתבתי לדמות הדורשנית והתובענית הזו שבי - אנא קבלי את בחירותיי, הגם אם אינן לרוחך ואינך מבינה אותן. יש אישה אמיתית שסוג של פלשה לי לחיים במניפולציות לא מודעות נוטפות דבש. לקח לי הרבה זמן לחבר את החלקים ולהבין את התמונה ולנסות לתפוס מרחק. היא, מן הסתם, לא כיבדה ומבחינתה אני מפלצת. רק כי שמרתי על עצמי לעצמי. בפועל הצלחתי בשקט שלי ליצור מרחק ומרחב ככל המתאפשר. עובדת כרגיל. האביב השנה מקסים. אתמול ניגש אליי שכן והתלונן על העצים, הפרחים והמעופפים. בפנטזיה שלו להכחיד הכל. הציפורים מצפצפות עליו. חח. אנשים יש בעולם. יש גם שלתפסיתם זה יפה ממש. שיהיה שקט ושליו, סוריקטה

את בסדר? מרגישה טוב? האם קרה משהו דרסתי לרעה במצבו של אחיך? מה עם האחיינים המשרתים במילואים,? מקווה שהכל בסדר אצלך השמיעי קול דואגת מהשקט שלך חטולית

היי במבי יקרה שאת הקשר הזה של אמא ובת צריך להיות קשר בריא ולא משהו או מישהו שבא על חשבון האחר ועל הרגשות שלו גם אז אמי היתה שורדת שואה אומנם צעירה אך היתה הקשר שלי איתה היה קשר של תלות!! היא תלויה בי ואני תלויה "ממש תלויה" בכל הקשור לאושר שלה זה לא השתנה גם כיום רק שאני כבר מזמן הצלחתי לחתוך את זה שאהיה תלויה באושר שלה רק חמלה ענקית כלפי האשה שהיא אמא שלי שהחיים שלה לא היו קלים וטובים כפי שחשבה שיהיו תמיד וכבר גם חולה לא מעט וכמובן שתמיד אמשיך לטפל בה לא יכולה לדרוש מבעלי שיהיה תמיד עם אורך רוח כלפיה ... הזיקנה עושה אותה הרבה יותר קשה ועקשנית אך אחרי הכל... היא אמא שלי וחורקת המון שיניים כדי לא להתפוצץ עליה .. לפעמים חייבים לשחרר מעט את החבל של " הטבור" כדי לחיות לא כועסת לא שונאת חלילה רק משחררת כי נגמר האוויר ואת נשמה כמובן עשי מה שנכון עבורך חיבוק אם מתאים חטולית

היי במבי מתוקה כבר כתבתי פעם אחת ארוך ומפורט משום מה לא עלה מאז שהורי התגרשו אמי היתה בודדה מאוד וגם די צעירה לכל מקום שהלכה הייתי הבת זוג שלה תמיד איתה וכשהכירה מישהו נחמד לא רצה תוספת של זנב איתה אלה אם כן תכניס אותי למוסד לילדים היא לא הסכימה ואמרה לי אני מוותר אבל את תהי אחראית על האושר שלי ... לא משנה שלימים התחתנה עם אדם חצי עיוור אך בעל ממון שהבטיח לה חיים טובים הוא פגע בי גופנית תמיד עם הידים הארוכות שלו ..ניסה תמיד לנשק אותי על הפה בכוח היא ראתה הכל !! מעולם לא עצרה אותו וכל פעם שהיתה צריכה לבקש ממנו לקנות לה משהו הכל עבר על הגוף שלי היא קיבלה מה שרצתה ואני נאלצתי לסתום את הפה כדי שתהיה מאושרת הדבר הזה נמשך שנים גם כשהייתי כבר נשואה ואמא לילדים תמיד אמרה הוא אוהב אותך את כמו הבת שלו האומנם??? מעולם לא הרשתה לי לפתוח את הפה להתלונן כי אחרת ... ולמרות הכל תמיד שתקתי כי אמא שלי מאושרת יש לה כל מה שרצתה גם נסיעות לחול יש עוד המון דברים כבר לא יכולה להמשיך חטולית

וואאוו חטולית... לא ידעתי את זה... וואאאוו.... רגע...אני צריכה לנשום... פפפווווווו... איזה סיפור.. הבטן שלי עדיין מכווצת... מצטערת כל כך שנאלצת לעבור כאלו דברים איומים.... :(( איתך, במבי

אודי יקר!! מתנצלת.. מצטערת על האופן הבוטה שפניתי אליך... הייתי בקריזה כשכתבתי לך.. חטפת למעשה את הכאב שהרגשתי באותו הרגע.. נפגשתי בחמישי בערב עם אמא צביה לפגישת פרידה .. אמא צביה נסעה לחו"ל לשלושה שבועות פלוס.. מבקשת לומר לך שאני מוקירה עמוקות את המחויבות העמוקה שלך לפורום כבר קרוב ל 17 שנים.. כן הרגשתי לא מוחזקת כשפתאום אני כותבת תגובות והן עולות באופן מידי.. הרגשתי שהפורום פרוץ.. לא שמור.. גם אכזבה מסויימת.. כך אני מפנטזת שאתה קורא את כל התגובות היות ואתה מעלה אותן לאחר אישורך.. סוג של פנטזיה.. יחד עם זאת היה גם משהו כייפי ,כמו קסם.. אני כותבת תגובה ורואה אותה מיידית בפורום עצמו.. בקיצור, הרגשתי בלאגן פנימי.. מתנצלת על האופן הבוטה וכמו משהו דורשני מצידי.. אתה לא חייב לנו כלום.. ואני זוכרת ומוקירה לך תודה עמוקה תודה לך איש יקר ואהוב!! שלך-במבי. ןאמא צביה כבר בחו"ל

היי במבי כתבתי לך תשובה ארוכה אך עדיין לא רואה שעלתה כנראה שהמצב בצפון שוב לוהט ואדי תמיד עסוק הלוואי כמו שכתבת ורק בדברים נפלאים שהוא יוצר הוא מולטי טאלנט שתהיה לכולנו שבת שקטה ורגןעה חטולית

היי במבי מתוקה שאת אכן קרה הורי התגרשו ואמי היתה עדיין צעירה לקחה אותי לכל מקום שהלכה הייתי ממש בת זוג שלה מאז.. וכשפגשה מישהו לקשר היתה אומרת לי הוא לא רוצה תוספת של ילדים רוצים להכניס אותך למוסד ילדים אני לא רוצה להכניס אותך לשם אם את רוצה שאני אהיה מאושרת את צריכה לעשות כל מה שאגיד לך תדאגי שאהיה מאושרת כך תוכלי תמיד להיות איתי לא משנה כבר שבסוף נתחתנה עם מי שרצתה וברבות הימים הפך לפוגע בי כל הילדות שלי ואסור היה להתלונן ראתה הכל ושיתפה פעולה "הוא לא אבא שלך " אז תסתמי ותני לו לעשות מה שרצה אחרת הבית ילך על גלגלים ושתקתי כי אני אחראית על האושר של אמא שלי והוא המשיך גם כשהייתי כבר אמאמלילדים והיא תמיד שתקה!! בשביל שלום בית בשביל שהוא יקנה לי כל מה שאני צריכה.. אני מתעלפת ולאף אחד לא אכפת !! תמיד זו היא תמיד נצרכים האנוכיים שלה ולי יש רק אמאה אחת לא יכולה להפקיר אותה ואם היא תמות ? ככה נמשכו כל החיים לא חסרת מניפולציות נפשיות ורגשיות עד היום כך גם ממשיכה לטפל גם כיום עד ככל שרק אוכל בגילה כיום חולה בקושי זזה רק מטםלת 24/7 תוכל לפתור זמנית את המשך החיים שלי .. לא פשוט כך פיתחה תמיד תלות בי .בנוכחןת שלי איתה ולא אזניח אותה שתחיה חסר לי אוויר חייבת לסיים חטולית

אודי הי, מוזר... גם לא סגרת את השבוע, גם אני כותבת וההודעות מופיעות באופן מיידי בפורום... אתה בסדר? דואגת... לא אוהבת שינויים ובטח ובטח לא אוהבת לפני שמודיעים... הכל בסדר איתך? כל כך מקווה שזה רק בגלל שאתה נמצא לגמרי ביצירה מוסיקלית חדשה שלך..(?) מאחלת לך ולכולם שבת שקטה ורגועה ומקווה כל כך שהכל בסדר איתך והשינוי הזה בסטינג הוא רק בגלל שאתה לגמרי בתוך האמנות או במשהו כייף אחר.. שלך-במבי

סוריקטה יפה שלי את אשה מדהימה כל כך תמיד כולם בראש הדאגות שלך ציפורים חתולים ושאר חיות שלהן את מקדישה את זמנך שלך יכולה להבין שמעצם מצבו הקשה של אחיך אינך דואגת לעצמך בכלל בסדר לא עשית גם את המעט שאת היית עושה במצב כזה מובן הצער משפיע אחרי הכל אבל... את יכולה כן כעת ללכת למספרה.. וכן לדאוג לשאר הדברים שחסרים עשיה.. ומי הם אותם אנשים שבכלל אינם רואים אותך ואת מצבך?? חברות קרובות? משפחה שבכל מקרה לא במיוחד רואההאותך? מבינה שזה מאכזב.. ובטח גם כואב תקופה קשה בכללי עוברת על כולנו ובלתי נמנע שגם עליך קומי אהובה וקחי את עצמך בידים ועשי רק טוב לעצמך פתאום כולם יבחינו שהנה זו סוריקטה שכולם אוהבים לראות מחכה לתשובה ממך שאת מתאוששת מהאכזבה הגדולה שלך חיבוק עד אליך אם מתאים חטולית

הי חטולית היקרה - נראה לי שאני כן דואגת לעצמי בדרכי. דווקא בשביל אחי או סובביי, כדי שלא ייפול משהו עליהם. זו החלטה להמשיך עם הטבעי. בשבילי. לא בקטע של הזנחה. ואם ארגיש שהסיפור פחות לעניין - ניתן לחזור ולשנות. כבר חושבת על תרומת הדם הבאה שלי. איתך, סוריקטה

במבי אהובה שאת מאוד מבינה אותך ואת הכאב שאת מרגישה את החיבור הזה שיש בינכן בעבר לא רק הרגשתי את הכאב שלה הייתי גם חולה במקומה מגיל 6 אני נושאת אותה בתוך כל נימי נפשי ונשמתי כי אחרת לא היתה קיימת בתור ילדה היא לא היתה אמא שלי אני הייתי הבוגרת בין שתינו "אם לא תעשי..." אני אמות! כך היו כל חיי תמיד נמנעתי מלבשר לה דברים קשים מיד" הלב" שלה !! תמיד נאלצתי להסתיר כל דבר שיכול היה לגרום לה כאב כזה או אחר הוקרבתי על ידה לצרכים שלה הייתי שקופה עד היום זה כך תמיד לפני תמיד קודם תמיד. רק היא שם ןאיפה אני.?? גם כיום לא קיימת רק הצרכים,שלה כבר בת 91 חולה ומניפולטיבית כמו כל החיים אז "התרגלתי' .אך גמני כבר מזדקנת ועייפה ולא נשאר כוח לחיות רק את הכאב שלה ועדיין לא יודעת מתי תהיה אצלי .את קשורה לאימך מהתהליך שגדלת עימה והחסך שלך בא משם ממנה תמיד כואב .תמיד חסר .תמיד לפחד לאבד יכולה להבין גם מדוע את חוסכת ממנה ידיעות מצערות הפחד שם אהובה שאת לא יודעת אייך לומר לך שגם לך יש זכות לחיות כן לחיות.. גם האובדים שלך אינם פשוטים מעבר למה שעברת בעבר מעבר לאובדן בן זוג .תני מעט קרדית גם לעצמך לחיות נשבעת לך שהכי מגיע לך בעולם לחיות לנשום להיות לחוות כל מה שהעולם יכול להציע לך רק בטוב כי את נשמה מיוחדת במינה ויש לך גם ילדים שעבורם את כל כך חיונית!! קחי אוויר נשמי עמוק ותגידי לעצמך שיש סיבה חשובה להיות הילדים גם אם הם גדולים שלא יעברו את אותם " חוויות" קשות שעברת חיבוק מכל הלב אם לא מפריע חטולית

חטולית יקרה! 'תמיד כואב תמיד חסר תמיד לפחד לאבד'.... אלו משפטים שאת כתבת ומדייקים את החוויה שלי את אמא שלי באופן מדויק שלא יכול להיות מדויק יותר ממה שכתבת... אני חושבת להעתיק לי את המשפטים הללו... וואוו .. איזה דיוק של החוויה שלי את אמא שלי... בור בלי תחתית.. בילדותי, אמא שלי 'חיפשה נאצים' דרך חרכי תריסי הברזל הירוקים.. גם מתחת למיטה שלי.. היא לא דיברה בכלל על עברה, הקפידה מאוד על מראה חיצוני.. מטופחת מאוד.. אבל בבית הייתה אווירת סכנה.. גם אוירה של סודות.. כאילו כל רגע איזו דלת סתרים הייתה יכולה להיפתח כאילו רוח פרצים פרצה אותה ואיזו מפלצת ענקית תצא מפתח הדלת הסודית ותטרוף אותך... וחטולית, את מציינת את גיל 6 כגיל משמעותי שמאז את נושאת את אמא שלך בכל נימי נפשך ונשמתך... קרה משהו מיוחד כשהיית בגיל 6? חיבוק, במבי

אולי, כי כן רשמתי כאן משהו בכיוון. אבל רק כאן. הי אנשים טובים, מאז שאחי חלה - לא הלכתי למספרה ולא דאגתי לשיער למעט היגיינה בסיסית. אף אחד, מאוגוסט אשתקד, לא שם לב, או לפחות אמר מילה. ודברים נוספים. זהו. סוריקטה

סוריקטה הי, ויש לך השערה כלשהי לגבי הסיבה? אני שמה לב שחיברת בין העובדות שמאז שחלה אחיך לא הלכת למספרה... מה אני מנסה אולי לומר? לא ברור לי בדיוק.. כן שמתי לב לחיבור שעשית.. אני גם זוכרת לגבי שכשהרופאה אמרה לי שחליתי בסרטן, תיארתי לעצמי שאאלץ לעבור חתכת מסע רפואי שכולל ניתוח, הקרנות וכימותרפיה.. מהכל מה שהכי זעזע אותי זה עניין השיער.. היה לי שיער חום ארוך ממש וידעתי שאני הולכת לאבד את השיער.. עכשיו כבר יש לי שוב שיער יחסית ארוך וחום עם מס' פסי כסף..

הי במבי היקרה - זה קצת קטע של הזדהות ואבל. ובנוסף - אני הבכורה וכעת הכי מבוגרת בדור. ההורים כבר לא איתנו. ובהקשר מחלתו של אחי - זהו אבל נוסף. אובדן במובן שתחושת הכל יכולות מתערערת. ההזדהות לא מוגזמת ללא הפרדה - כי לא גילחתי את הראש, למשל. יש לי לא מעט שיבה תואם גיל. גם לאחי אבד השיער בכל הגוף מהכימו. לו היה הכי קשה בהעלמות הזקן והגבות שהן הסמל שלו. כן, אזור הפנים. מרגש ממש לשמוע שצמח לך השיער והוא כבר ארוך ואפילו עם מספר פסי כסף חינניים. בריאות לכולם ושנשמור על עצמנו. סוריקטה

סוריקטה יקרה! כן... לא קל.. בפרט שאת הבכורה והורייך אינם.. פוווו החיים האלו לא משהו.... את יודעת מה? השיער שלי צמח והוא שוב ארוך וחום אבל זה לא מדויק שיש לי מס' חוטי כסף.. מדויק יותר לומר שבשיער החום שאסוף מאחורי הגב ,יש קבוצות קבוצות כסופות... ואני שואלת את עצמי למה כתבתי שיש לי מס' חוטי כסף ? יש לי קטע עם הגיל שעובר? יש לי קטע עם עניין השיער שאכן צמח והוא חום אבל יש בו קבוצות כסופות שנראות שונה ממה שהיה לי לפני הכימו? אולי בגלל שראיתי איכשהו בדמיוני את חוטי הכסף כמיתרי גיטרה? כן.. נשמע לי פתאום הזוי.. חוטי הכסף כמיתרי גיטרה... ועכשיו כשאני מדייקת את צבע שערי איזה דימוי עולה אצלי? קצת כמו שחמט? אולי קצת כמו מצבי הרוח שלי? בטח בתקופה הזו? חיבוק לך סוריקטה.. באמת לא פשוט עם אחיך. חוסר אונים.. אתה מסתכל , רוצה לעשות משהו אין בידך להושיע..

הי במבי, גם לאחי צמח שיער שונה מעט. תגובות הגוף שונות. חולשה, רעידות, עייפות. גם חלים שינויים בהרגשה בראש. הוא חווה crci או בלשון העם כימו בריין. תכלס תופעות דומות למצבים נפשיים מוכרים, אך המקור שונה לחלוטין. בהמשך לאסוציאציות שלך - אפשר לחשוב גם על מיתרי נבל, שבעיניי הוא כלי יפהפה וצליליו רכים. מניחה שאצלי יש כיוון למשהו טבעי. גם בטבע ובצמחים. לילה טוב (עכשיו בוקר, אני יודעת) סוריקטה

כן סוריקטה... מי שמקבל כימו מקבל גם בונוסים, צו'פרים מיוחדים.. גם אני קיבלתי בונוסים מרניני לב... אבל הקטע של השיער היה עבורי משהו מיוחד אחרי הכימו.. בתחילה בכלל השיער שלי צמח מתולתל עם גוון גי'נג'י ולא הצלחתי לחבר את הדמות שלי עם זו שמשתקפת מול המראה (וזה לאחר שבהתחלה בתוך תהליך קבלת הכימו השתקפה לי פתאום מהמראה איזו דמות עם פנים צהובות ,עיניים גדולות ומוזרות, ללא ריסים, ללא גבות ופדחת מקורחת כמעט לחלוטין.. ממש כפי שיש תמונות של חולי סרטן..) עכשיו השיער שלי כבר צמח ,חזר לגוון המקורי, חום אבל עם קבוצות קבוצות כסופות... אוהבת את רעיון הנבל סוריקטה היצירתית :)) אגב, אתמול בערב כשכתבתי תגובות לך ולחטולית שמתי לב שההודעות נכנסו ועלו לפורום באופן מיידי.. ומיד עלתה בי המחשבה והשאלה לגבי אודי.. מה קורה איתו? הוא מפסיק לשמור? בפרט שאודי לא סגר אתמול את השבוע... משהו משתנה בסטינג? אני לא אוהבת שינויים... מוזר.. מעניין אם גם את התגובה הזו אראה באופן מידי בפורום?

כן. עלה קודם מיידי גם אצלי. ונראה שהיה שדרוג באתר ואולי יש קשר. לילה טוב, סוריקטה

אודי תודה שהעלת את מה שבמבי כתבה מודה לך מאוד את צודקת מתוקה כמה שאת צודקת רק מלחשוב ששוב זה עומד להתחיל חיל אוחז גם באמי שתחיה מצב זמני? מי יודע? וכן אכן עושה הכל למענה עד כלות ובכל רגע נתון שמשהו לא מוצא חן בעיניה ישר זורקת לי אני הולכת הביתה לבד!! כמובן מניפולציה ריגשית נוספת שהרי אינה מסוגלת להיות לבד אסור לה!! משוטטת לה בלילות כששוב אינה נרדמת למרות שכבר קמתי והדלקתי לה טלויזיה מחכה שתתעייף ותחזור לישון .. אז שוב כמו עוד לילה חיכתה שאכבה אורות ושוב הלכה למטבח בחושך לקחת כוס חלב למה לא ביקשת ממני ?? למה לסכן כך את החיים למה,??? במבי גם אימי מחוברת אלי בטבור!! מאז שנפרדה מאבי כל החיים אני הגב המשענת שלה לעולמים ובכל זאת לא יכולה לנהוג אחרת הפעם הקודמת היתה אצלי חצי שנה עד שנמצאה מטפלת 24,/7 כעת לא יודעת כמה זמן יקח וזה גם גורם למתיחות ולחץ בבית בעלי מאבד סבלנות ואני לבד טובעת תודה לך מתוקה שכתבת מעריכה מאוד .הלוואי שהיית נכסת יותר מבינה שלא קל לך את חסרה מאוד .חטולית

חטולית יקרה, את מתארת מצב שאמא שלך מחוברת אליך בחבל הטבור... אצלי ,המצב הפוך.. אני זו שמחוברת אליה בחבל הטבור.. אני קשורה אליה בכל נימי ליבי ונפשי.. והקטע הוא שאני לא משתפת אותה כמעט בכלום מעולמי החיצוני ובטח ובטח שלא מעולמי הפנימי. את יודעת שאמא שלי לא יודעת עד עכשיו שחטפתי סרטן? בחרתי שלא לשתף אותה.. וכשהשיער שלי נשר פעלתי בכל מיני תחבולות בכדי שלא תחשוד.. המשכתי לעזור לה כמעט כפי שעשיתי לפני הסרטן. ובחרתי שלא לשתף אותה בגלל שהיא מאוד תלויה בי.. פחדתי שאם אשתף אותה בסרטן ,היא תתמוטט לי.. העדפתי ואני מעדיפה לא לשתף אותה אלא אך ורק בדברים משמחים.. מנסה לתת לה כוח עד כמה שאני יכולה.. כשאני אומרת שאני מחוברת אליה בחבל הטבור זו חוויה סימביוטית כזו שאם אמא שלי אומרת לי שכואב לה משהו ,אני ממש מרגישה את הכאב אצלי בגוף.. כשהיא נחלשת עוד ועוד וישנה זמן רב יותר ,אני מוצאת את עצמי כאילו שאבו ממני את כל האנרגיה ואני רוצה רק לישון ולישון... כן חטולית.. יודעת שהקשר שלי עם אמא שלי מסובך לי... מניחה שזה קורה בגלל שבשלבי ההתפתחות שלי לא עברתי את השלב הזה. אמא צביה שלי מזיעה איתי דם לאורך התקופה הזו היות והנושא הזה נוכח במרכז החדר.. מה אגיד לך חטולית... החיים לא משהו... ואולי בסוף כן אמצא איזה גרגר של משהו..(?)

אודי הי, שלחתי תגובה לחטולית להודעה ששלחה ביום חמישי אם אינני טועה. ייעדתי את התגובה לחטולית אך אשמח לשמוע גם ממך .. מקווה שהתגובה לא ירדה למצולות

אודי יקר!!! ראשית, מודה לך על המאמץ שהשקעת והעתקת את תגובתי ולא ויתרת ונתת לה (לתגובה) לשקוע במצולות. שנית ואולי זה ראשית לראשית, הרעיון שלך לגבי שינוי בתפיסה מ'ניתוק' ל'פרידה' ואני חושבת להעתיק את תגובתך ולהקריא לאמא צביה... קוגנטיבית אני מבינה שאם אצליח לחשוב לגבי הקשר שלי עם אמא שלי שתחי' במונחים של פרידה ולא ניתוק אולי אצליח במשהו ? רגשית אני בחוויה סימביוטית איתה..כשהיא ישנה הרבה (וזה מה שקורה בתקופה האחרונה) אני מוצאת את עצמי מתקשה לקום מהמיטה.. מוצאת את עצמי נמשכת לשינה אינסופית... אודי.... מה יהיה? נשמע לי כל כך סיזיפי וחסר תוחלת... שלך, במבי

ל"ג בעומר הערב ואסור לצאת בגלל רוחות עזות מסוכן מידי כבר שינויי מזג האוויר כאן וקר מאוד ... וחג שבועות כבר גם בדרך החג האחרון שסוגר את החגים לשנה הזו. בצפון עדיין אין שקט גם אצלי בבית אין שקט חלק מהילדים שלי טסו לדרום קוראה בת מצווה של הנכדה המאומצת שלי שרק יחזרו בשלום ונשיא ארצות הברית כל רגע מודיע כל רגע משהו אחר ואירן שוב מאיימת לשלוח טילים אייך אפשר ליחיות בשקט ברגיעה אני לא מצליחה להבין גם ככה לא יושנת בלילות בגלל אמי שתחיה אינה נרדמת בלילה והולכת לשוטט מהחדר שלה לכיוון המטבח בחושך פוחדת שוב ממעידות או נפילות שלה בגלל חוסר שווי משקל אז עירה עד שעות הבוקר המוקדמות עד שסוף מראה סימנים..?? לא! רוצה עדיין לצפות בטלויזיה רוצה עוד כוס חלב .רוצה .רוצה.. רוצה .והשינה שלי גם לא מגיעה לא בסוף ולא בכלל .מרגישה תחושת עילפון... והבוקר כבר שוב כאו!! כך כל יום לא מוצאת פתרון למצב מה גם שהיא מקבלת כדורי שינה . באפיסת כוחות מתי כבר תגיע המטפלת החדשה ? גמני זקוקה למנוחה גמני זקוקה לשקט נפשי.. צריכה שיראו גם אותי.... שוב כמו אוויר שקופה לצרכים שלה בום

הי חטולית, אכן מזג אוויר הפכפך היום. לעתים מרגיש חם שורף, לעתים קור חודר עצמות והם מתחלפים בתדירות גבוהה פלוס רוחות וקצת גשם, אבל שלג יחסית נדיר בחרמון. וכך גם דברים נוספים פחות יציבים ולא עקביים. אבל אולי שווה למצוא משהו שכן? בטוח, מוכר ואמין יחסית שניתן להישען עליו? הנה ל"ג בעומר נכנס סוריקטה והאקולוגיה

במבי מותק מה איתך אייך אימך מרגישה כעת ללא האזעקות? ניצולי שואה הם אנשים רגישים ביותר יודעת אייך את מתקדמת עם כתיבה יוצרת שלך ? מקווה שהכל יותר רגוע ובטוב ___________________ סוריקטה יפתי לאחר הביקור אצל אחיך לא שמעתי ממך אף מילה האם חס וחלילה חלה החמרה במצבו ? האם את מספיקה לנוח בין לבין בעבודה שלך ולטפל גם בעצמך ? מקווה שכן ואת בטוב יותר בכללי __________________ בזמנים שכאלה שיש מעט רגיעה רק חוץ צפון הארץ ואני אמורה להרגע כי.. אין אזעקות ואמי שתחיה לא מרוצה אף פעם משום דבר שעושים עבורה יש לה מטפלת זמנית אז נכון שהיא לא מלכת היופי וגם מורגש שיש לה סוג של " בעיות לא על הרצף" אז מה?? היא ילדה טובה עוזרת המון גם בדברים שאינה אמורה לעזור רק מטוב לב שלה והיא באמת טובה למה תמיד לחפש רק מה לא טוב?? למה לא לקבל אנשים כמו שהםנלפרגן על מה שכן עושה אז יש לה ציפורניים ארוכות ממש נורא .. ונכון שזה לא אסטתי לטפל כך באוכל אמרתי לאמי אני אכין ואגיש לך את האוכל מה הבעיה? לא היא לא נראית טוב נו באמת ... כולן מלכות היופי? המטפלת הזרה היתה יפה בערך ומה יצא ממנה בסוף ?? היא מעמידה אותי במצבים לא נעימים כל הזמן וזו רק מטפלת זמנית!! היא לא מטפלת זרה חדשה שתבואי אליה כל רגע בדרישות וטענות !! האם אני כל כך טועה ? לא מבינה כלום? למה לא לתת הזדמנות לכל אחת באופן שווה ?? זה לא הוגן !! דעות קדומות!! אמי האהובה מעייפת אותי לחינם גורמת לי להרגיש שהלוואי שכבר תימצא העובדת הזרה אני אייומה נכון אודי וכולם מה אתם חושבים ?? עייפה מהכל ועוד מעט יתחילו שוב טילים מאירן... יש כאן פינה למנוחה ?? חטולית

הי חטולית היקרה, איכשהו נפלה עליי עייפות ואני מניחה שזה קשור גם לכך ששוב לקחתי אחריות במקום מי שכן היה אמור. נראה לי שהנושא מוכר לך... מקווה שאחי יצליח להתאושש. מצב מפחיד. הורים זקנים, עקשנים ונרגנים וגם שורדי שואה זה לא קל בכלל... סופש רגוע סוריקטה

חטולית הי, קוראת את מילותייך ונשמע שאת עושה את כל מה שביכולתך לעשות למען אימך.. כן..זה לא קל.. לגבי אמא שלי שתחי' בגדול כשהיו אזעקות היא התכחשה להם.. כאילו לא שמעה.. עכשיו, נכון לרגע זה המצב הוא של 'לא לבלוע ולא להקיא.. בכל רגע אנחנו עלולים לשמוע שוב את ההתרעה של ה טווווו...טווווו כשמדובר בטילים שמכוונים מאיראן. שהטוווו הזה מקפיא את הדם בעורקים. לגבי אמא שלי תחי' אני במצב של דריכות ואולי אפילו אימה.. אני עדיין מחוברת אליה בחבל הטבור. לא נפרדתי ממנה וכשאני חושבת על העתיד מיד אני אומרת לעצמי: ' אולי מזל שהיה לך סרטן שד טריפל נגטיב אגרסיבי '.. את 'תלכי' ביחד עם אמא שלך... יודעת שזה נשמע נורא.. הרי יש לי ילדים .. אבל האימה משתקת לי את המח.. אמא צביה כבר עובדת איתי המון זמן על האפשרות שתגיע מתישהו.. ובכל זאת , משהו שם לא מצליח להתנתק.. חיבוק, במבי

האם חרדה יכולה לגרום לתחושת לחץ קבועה וחזקה מאוד למתן שתן ? ממש כל היום והלילה. בדיקות רבות מאוד תקינות.

שמחה שהלך לאחיך פגשת חברים אולי את לא רק נחווית כצעירה .. ואת גם לא זקנה כואבת עייפה עצובה נורמלי לאשה כמוך שכל הזמן עובדת קשה עם קטנטנים נכון לא סופר גירל אבל אל תזלזלי בעצמך מאחלת לך ימים טובים גם עייפים מעבודה חטולית

הי כולם, אתמול חל תאריך עצמאות. הוזמנתי. אחי החולה הזמין וכיבדתי אותו בנוכחותי. פגשתי חברים מהילדות הרחוקה. נחוויתי אנרגטית וברוח צעירה. שבתי הביתה וחזרה הזקנה הכואבת, העייפה והעצובה. הם לא יודעים. רציתי לחתום סינדרלה... סוריקטה

עבר יום השואה יום ההולדת של אימי עבר כולם הגיעו לברך אותה ועדיין כל הזמן הפנים שלה נפולות הכתפיים שלה נפלו לא מפסיקה לחשוב ולדבר על המטפלת שעזבה לא חשוב כמה אנחנו מדברים מנחמים ... היא לא זרוקה ברחוב לא השארתי אותה לבד!! עושה הכל למענה ובכל זאת ... ניצולת שואה שמסרבת לקבל דברים כמו שהם כבר לא יודעת מה עוד לעשות כדי שתרים את הראש גם הבן שלי שעבר ניתוח בא היום לעודד אותה למרות שהיה גם בשבת עם כולם שוב עושה לי מניפולציות ריגשיות כדי שתקבל כל מה שרוצה לא יודעת עוד כמה זמן תישאר אצלי פעם קודמת היתה כמעט חצי שנה והיה קשה מאוד אינה מקילה ... ועוד רגע כבר ערב יום עצמאות אין לה מה לראות הטלויזיה אין את כל הסדרות של ויוה טוב ימים עצובים את יום השואה בקושי עברתי לא מסוגלת קשה לי מידי אך היום כואב ..כואב.. כואב מה עוד לעשות שלא עושה ?? כבד לי מידי ואין תאריך סיום למצב הקשה איתה חטולית

מצטערת שכל הזמן מציפה עם הודעות היום כבר הבאתי את אמי ניצולת שואה אלי הביתה אין מצב להשאיר אותה לבד היא הסתגרה בתוך עצמה בקושי מדברת רוצה כל הזמן לישון רק שלא תכנס לדכאון !! היה לה יומולדת בחג הפסח אפילו לא הזכירה את זה ממש סימן להתחלת דיכאון המטפלת רימתה אותה בזמן שכל הזמן איחרה לחזור התברר שהלכה לחפש עבודה אחרת שתכניס לה יותר כסף כל כך מקווה שאצלנו היא תתאושש ותראה שבכל זאת לא השארנו אותה לבד ניצולי שואה הם אנשים רגישים מעבר לכולם כבר בת 91 עכשיו ומה ילד יןם ?? כואב לי לראות אותה ככה אבל בהחלט לא אשאיר אותה לבד מה הייתם עושים במקומי? בית אבות הכי טוב שיש מבחינתה זה לזרוק אותה למות !! אני אוהבת את אמא שלי לא אזניח אותה ככה רק זקוקה להמון אוויר לא נושמת חטולית

מחפש את הסרט הדוקמנטרי תחת שמיים פתוחים שעוסק בטיפול פנימייתי לאקאנייאני עם כתוביות בעברית או קובץ כתוביות בעברית של הסרט

הי אודי, ואיך חולפים הימים עליך, על אנשי צפון הארץ? שנשמור על עצמנו, סוריקטה

החגים הכבדים מאחורינו אך מה יגיע כעת שוב לפנינו? הבן שלי נמצא בהליך החלמה ממושך אחרי הניתוח שעבר וכעת איומים חדשים לאחר שקט מבורך של כמה ימים הצפון ממשיך לספוג בלי סוף טראמפ שוב מאיים על מצור בהואמוז מה שאומר שוב טילים לכל הארץ ?? המטפלת של אמי הגישה לי כתב התפטרות ועוד יומיים עןזבת את אמי כך לא מתאים לה .. טוב שזה לא קורה לאחר שאמי נקשרה אליה יותר מידי כעת שוב צריך להתחיל את הכל מחדש לחכות שוב למטפלת חדשה מי יודע כמה זמן למה תמיד הכל קשה כל כך אין לי מוח ולא כוח להתחיל הכל מהתחלה שובבבב אודי _______ המון תודה שהתיחסת לכל ההודעות שהעלתי ישר כוח לא מובן מאליו לאור כל המצב בצפון באמת אם לא קשה לך שלח לי בבקשה שוב את הקישור של המנגינות הנכדה המוחדת שלי המחקה לי מהפלפון בזמן שהכנתי עבורה אוכל ובשבת האחרונה היה לנכדתי המאומצת בת מצווה שלא יצאה לפועל .. היה עצוב כמה חבל שלא יכולנו אפילו להפגש החיים ממשיכים ועולם כמנהגו נוהג לקראת מה אנחנו הולכחם כעת ?? אף אחד לא יודע רק לא טילים שוב עוצמת עינים המציאות קשה לי מאוד חטולית

לא יודעת אייך לומר לאנשים המעצבים האלה בלי להעליב הבת דודה שלי שחופרת לי כל הזמן תעברו לדירה עם ממד רק בגלל שהיא עברה לכזו הסברתי לה המון פעמים שזה לא מתאפשר גם כלכלית והיא בשלה... בעלי הפך מעצבן החליט שאינו יורד למקלט בכל אזעקה שלא בא לו... ואמא שלי מחליטה להישאר במיטה גם כשהאזעקה צורמת בתוך הבית וכולם כבר ירדו למקלט היא מחליטה להשאר במיטה לישון לא רוצה אפילו לצאת לחדר המדרגות ?? אייך הכל נופל רק עלי ואני כבר אין לי כוח אליהם עקשנות כזו מעצבנת אף אחד לא רואה את השני רק טענות בלי סוףףף נ.מ.א.ס. לי כמה שגיברתי והסברתי הכל נופל על אוזניים ערלות דיייייייי אני גמורה