פורום פסיכולוגיה קלינית

44341 הודעות
36900 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
07/11/2000 | 05:37 | מאת: אחת לחוצה

על התגובה המהירה. (על בקשת ההפניה בנושא מפגרים). יום נעים!!

09/11/2000 | 02:01 | מאת: אסטרליס

אבקש את מספר הטלפון של דר פלד ומתי אפשר להשיגו

07/11/2000 | 03:22 | מאת: ענת

שלום רב . מזה שנה אני סובלת מכאבי גב ועצם זנב , המגבילים את ישיבתי. מיותר לציין שכושר עבודתי נפגע בד בבד עם מפגשים חברתיים... אני בחורה בת 30 וקודם להתקף הייתי מאד פעילה בכל תחומי החיים . לפני ההתקף הייתי בלחץ רב עקב מינוי לתפקיד בכיר בחברה בה עבדתי. ( כיום אינני עובדת בשל הכאבים בעצם הזנב ). שאלותי: למרות שאובחנו ממצאים אובייקטיבים ( פריצת דיסק) האם ייתכן כי הכאבים בעצם הזנב נגרמו \ הוחרפו ממצב נפשי ? הרופא ממרפאת כאב רשם לי תרופות נגד דכאון וחרדה רק לאחר שביקשתי ממנו . עדיין לא לקחתי , האם לדעתך תרופות אלו עשויות לשכך את הכאב הפזיולוגי ? אני בחרדה מהעתיד אך אם בעייתי הפיזית תפתר אני יכולה לחזור לחיים מלאים תוך זמן קצר מאד. כלומר, הדכאון\חרדה נובעים מהמצב . האם נתקלת בעבודתך במצב נפשי אשר היווה " טריגר" לפרוץ כאבי גב ? תודה מראש לתשובתך, בברכת יום נעים

07/11/2000 | 07:30 | מאת: ד"ר אבי פלד

האם עשית CT ו MRI של עמוד השידרה ?

08/11/2000 | 11:44 | מאת: ענת

שלום דר', כן. עשו לי CT , MRI , מיפוי עצמות , רנטגן. הממצאים , כאמור : פריצת דיסק ל5-ס1 , בלטי דיסק מינימליים בל4-ל5 , ל3-ל4 . כמו כן , קיים כיפוף \ עיקום בעצם הזנב. אני מטופלת בכדורים אנטי דלקתיים וכן קיבלת י בעצם הזנ ב 3 זריקות , עם הטבה זמנית בלבד. פרט לפריצת הדיסק, הכיפוף עצמו בעצם הזנב לא בהכרח גורם לכאב , ישנה אנשים עם אותו ממצא ללא כאב בו. כאמור לשאלתי בהיבט הפסיכיאטרי ??? תודה, בברכה ענת

08/11/2000 | 22:49 | מאת: ד"ר אבי פלד

דכאון וחרדה מחמירים כאבים בדכאוןן אנשים מתלוננים על כאבים ומיחושים גם כאשר אין סיבה פיסיולוגית לכאב כן ניתן להפיק תועלת מטיפול נוגד דיכאון וחרדה במקרה שאת מתארת

07/11/2000 | 02:59 | מאת: שאלה למומחה לבריאות הנפש

ביתי מטופלת בפבוקסיל כבר למעלה מחודש אבל עדיין יש לה מחשבות דיכאוניות, יש לה שינויים קיצוניים במצבי רוח ואני לא יודעת איך להתמודד האם יש קבוצות תמיכה להורים כמוני?

07/11/2000 | 22:45 | מאת: טלי וינברגר

שלום רב, את יכולה לפנות לשני גורמים: הראשון, המרכז לעזרה עצמית ברח' קינג ג'ורג' בת"א. במרכז מתקיימות קבוצות תמיכה בנושאים רבים. תבברי אם יש שם קבוצה שמתאימה לך. שני, ארגון הנקרא "בנפשנו". יש להם גם אתר באינטרנט. אני יודעת שהם מקיימים גם קבוצות תמיכה לבני משפחות. תבררי. בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 23:33 | מאת: ד"ר אבי פלד

ראשית לא בררו אם הטיפול יעיל - האם היא במינון מתאים (צריך להגיע בהדרגה לפחות ל 200 מ"ג) יש תכשירים יותר יעילים לדכאון - האם ניסו אותם ?? וביכלל האם היא באמת בדיכאון מהסוג שמגיב לתרופות ?? או ביכלל האם יש פה דיכאון - מי איבחן ?? - מחשבות דכאוניות לא אומר שמדובר בדיכאון קליני פסיכיאטר מומחה יכול לתת תשובות לשאלות אלו נתן לצור קשר דרך - פרטים בכרטיס אישי דרך דף הפורום (בלחיצה על שמי )

07/11/2000 | 02:55 | מאת: אמא

ביתי בת ה-4.5 מאוננת לפעמים אם על ידי שכיבה על דובי או פינה של שולחן אני מבקשת ממנה רק בחדרה לבצע זאת , אבל לי מאוד מפריע העניין מה הם הגבולות של אוננות , ומי יודע לומר להורה מתי צריך לפנות לגורם טיפולי ומי זה הגורם הטיפולי איזה מסגרת?

07/11/2000 | 07:30 | מאת: ד"ר אבי פלד

נורמאלי לגמרי - לא צריך טיפול

07/11/2000 | 10:43 | מאת: מוטרדת מאותה בעייה

שימי לב, שאלתי אתמול שאלה דומה, וקיבלתי מספר תגובות. רצוי שתתעלמי מהתגובה הראשונה, של מישהו שהתחזה לד"ר פלד.

07/11/2000 | 22:46 | מאת: טלי וינברגר

לאמא שלום רב, זו תופעה נורמטיבית לגמרי. ראי תשובתי ל"אמא של מאיה" בתחתית העמוד. בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 02:49 | מאת: נימסי

שלום רב אודה לקבלת תשובות לשאלותי הבאות 1. איך אפשר לקבל אבחון ע"י פסיכיאטר לגבי ממה סובל בדיוק אדם הקרוב לי? 2. האם הפרעת אכילה אפשר ליצור ע"י קריאה בספרות ויישום הסימפטומים? 3. אם יש לאדם הקרוב לי רצון להרס עצמי ואינו מוכן לעזור לעצמו האם יש אפשרות לקבל יעוץ כיצד לגרום לו או לפחות טיפים איך לגרום לו לרצות לעזור לעצמו? תודה

07/11/2000 | 14:03 | מאת: adi

שלום נימסי, אדם שלא רוצה לעזור לעצמו, הוא אדם שכנראה לא מרגיש שיש לו בעיה. עדי

07/11/2000 | 22:53 | מאת: טלי וינברגר

נימסי שלום רב, התשובות הבאות בהתאם לשאלותיך: 1. לקחת את האדם לפסיכיאטר, או במקרים קיצוניים להזמין פסיכיאטר לביקור בית. 2. באופן מעשי, כן. לעיתים בנות מתחילות הפרעת אכילה לאחר שקראו כתבה/ספר בנושא. אולם תמיד זה קשור גם לאישיות מסוג מסויים,ולבעיה בסיסית הרבה יותר מסתם "לחקות את מה שהיא קראה". 3. השאלה היא עד כמה אתם קרובים ומה יכות ההשפעה שלך עליו/ה. באופן כללי, אדם שלא רוצה עזרה, יתקשה לקבל אותה. לכן רצוי לשכנעו ללכת לעזרה מקצועית. קשה לעשות את זה רק באופן "חברי". הרס עצמי הוא בעיה מורכבת. בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 23:41 | מאת: ד"ר אבי פלד

נימסי כתב/ה: > > שלום רב אודה לקבלת תשובות לשאלותי הבאות > > 1. איך אפשר לקבל אבחון ע"י פסיכיאטר לגבי ממה סובל בדיוק אדם > הקרוב לי? פונים לפסיכיאטר לבדיקה - פגישה ראשונה אצל פסיכיאטר נועדה לאבחנה והמלצות לטיפול > 2. האם הפרעת אכילה אפשר ליצור ע"י קריאה בספרות ויישום > הסימפטומים? לא - בשום פנים ואופן לא ! > 3. אם יש לאדם הקרוב לי רצון להרס עצמי ואינו מוכן לעזור לעצמו > האם יש אפשרות לקבל יעוץ כיצד לגרום לו או לפחות טיפים איך לגרום > לו לרצות לעזור לעצמו? קודם חייבים להבין מדוא - איך - ולמה יש רצון להרס עצמי זאת עושים כחלק מהאיבחון הפסיכיאטרי נתן לצור קשר דרך - פרטים בכרטיס אישי דרך דף הפורום (בלחיצה על שמי ) ליעוץ מפורט יותר > > > תודה >

06/11/2000 | 23:51 | מאת: יעל

ד"ר פלד שלום, יש לי בעצם שתי שאלות: 1. למיטב ידיעתי סרוטונין משפיע על דיכאון. האם ניתן למדוד את כמותו בגוף כדי לדעת אם יש צורך בטיפול תרופתי? איך בכלל יודעים מי זקוק לטיפול ומי לא? 2. האם מתמכרים לפרוזק? האם אפשר להפסיק את הטיפול לאחר תקופה מסויימת? תודה רבה

07/11/2000 | 07:32 | מאת: ד"ר אבי פלד

> > 1. למיטב ידיעתי סרוטונין משפיע על דיכאון. האם ניתן למדוד את > כמותו בגוף כדי לדעת אם יש צורך בטיפול תרופתי? לא ניתן למדוד - ההחלטה היא על בסיס קליני איך בכלל יודעים > מי זקוק לטיפול ומי לא? כאשר הדיכאון הוא בעוצמה של חוסר תפקוד סבל גדול ומחשבות אובדניות יש צורך לטפל > 2. האם מתמכרים לפרוזק? האם אפשר להפסיק את הטיפול לאחר תקופה > מסויימת? לא מתמכרים - כן מפסיקים לפי התוויה קלינית > > > תודה רבה

06/11/2000 | 23:44 | מאת: CA

שלום רציתי לקבל מידע באשר לתופעות הבאות, בדרך כלל אצל ילדים: בהליכה על מדרכה משובצת- לא לדרוך על הקווים, כאשר המורה מוחקת את הכתוב מן הלוח בכיתה וקו אחד לא נמחק יש תחושה מוזרה של עצבים ואי יכולת לסבול זאת, או גניבה (של שקית שוקו במכולת) כדי להרשים את הילדים בכיתה..., או ילד שמדבר לעצמו המון מול המראה...- האם כל אלה מראים על משהו לא בסדר אצל הילד?,

06/11/2000 | 23:59 | מאת: טלי וינברגר

CA שלום רב, בהודעה קודמת שאלת על הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. הילד שאת מתארת פה, נראה שעונה בצורה מסויימת לאבחנה זו. אני טועה אם אני מחברת בין שאלותיך?? אם יש לך שאלה, את יכולה לשאול ישירות. האינטרנט מאפשר לך לשמור על האנונימיות ממילא... בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 00:58 | מאת: CA

טלי לא ממש הבנתי אותך... באיזו הודעה קודמת שאלתי על אובססיבית-קומפולסיבית? ומה זה בכלל? זו השאלה הראשונה והיחידה שלי בנושא! והיא מאוד ישירה. בכל אופן לא קיבלתי תשובה לשאלתי... אודה אם תענו לי CAטלי פרידמן כתב/ה: > > CA שלום רב, > בהודעה קודמת שאלת על הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. > הילד שאת מתארת פה, נראה שעונה בצורה מסויימת לאבחנה זו. > אני טועה אם אני מחברת בין שאלותיך?? > > אם יש לך שאלה, את יכולה לשאול ישירות. > האינטרנט מאפשר לך לשמור על האנונימיות ממילא... > > > בברכה, > טלי פרידמן

עדיין מחכה לתגובה אודה לתשובה מהירה CA

07/11/2000 | 23:01 | מאת: טלי וינברגר

אנו משתדלים לענות על השאלות בזמן סביר. נא להתאזר בסבלנות! בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 23:47 | מאת: ד"ר אבי פלד

מה שאת מתארת הוא לגמרי נ ו ר מ לי אצל ילדים לא נהוג לאבחן תסמונת אובססיבית אצל ילדים - במיוחד לא לדרוך על קווים או לגוע בעמודים וכו.. אלו תופעות שתוארו ונחשבות נורמאליות בילדים לא לדאוג - אין צורך לטיפול כל עוד לא ממשיך אחרי גיל 20 -25 מצתער על האיחור בתשובות - אני מאד עסוק עם מטופלים הניזקקים לשירותי - והשרות הזה הוא התנדבותי ועל סף היכולת שלי

שלום רציתי לשאול לגבי התופעה של "הלוצינציות היפנופומפיות"- מדוע זה קורה? האם זה קשור למצב נפשי? מתח אולי?, מה בדיוק ההסבר לתופעה? מה קורה במוח? אודה לתשובתך בהקדם CA

CA כתב/ה: > > שלום > רציתי לשאול לגבי התופעה של "הלוצינציות היפנופומפיות"- > מדוע זה קורה? האם זה קשור למצב נפשי? מתח אולי?, מה בדיוק ההסבר > לתופעה? מה קורה במוח? > אודה לתשובתך בהקדם > CA

06/11/2000 | 20:52 | מאת: וגיהה

שלום רב איזה סימנים מעידים על בעיות נפשיות בגיל המעבר. תודה

06/11/2000 | 23:44 | מאת: טלי וינברגר

שלום רב, יש אינספור סימנים, והם משתנים מאדם לאדם. שאל/י באופן ספציפי. בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 23:48 | מאת: ד"ר אבי פלד

לפעמים אנשים מפתחים דיכאון בגיל המעבר

06/11/2000 | 19:32 | מאת: דן

ברצוני להבין מהי מאניה דפרסיה והיכן ניתן לקבל חומר על כך בברכה דן

06/11/2000 | 20:08 | מאת: אופיר

מאניה דיפרסיה היא של הפרעה נפשית,ששיכת לקבוצה שניקראת "מחלות אפקטיביות" (אפקטיבי=מזג)... אדם שסובל מהמחלה, סובל מ דיכאון עמוק (דיפרסיה) למשך תקופה די ארוכה,ואז בפיתאומיות הוא יכול לעבור למצב של מאניה ,שזה אומר, משהוא שתיארו לי כמו "שימחה עליאית"...זה מלווה בבזבזנות, "הפקרות מינית".... וכו' המעבר ממדיפרסיה למאניה (או ההפך),יכול להיות גם מתון ,ולא בפיתאומיות אם אתה מחפש עוד מידע יש בספר שניקרא "פרקים ניבכרים בפסיכאטריה" ותנסה להקיש במנוע חיפוש את הביטוי" bi-polar disorder" או תחת קאוגריה של הפרעות אפקטיביות... effectiv disorder (מקווה שאין כאן שיגאת כתיב) אופיר

07/11/2000 | 18:51 | מאת: גילי

כדאי לך לקרוא את סיפורו האישי של חולה בקישוריות הזו.http://www.geocities.com/HotSprings/Spa/3170/lookat.html

07/11/2000 | 23:13 | מאת: טלי וינברגר

דן שלום רב, מאניה דיפרסיה היא הפרעה אפקטיבית (רגשית-affective) דו קוטבית. היא מורכבת מגלים מאניים (מצב רוח מרומם בצורה קיצונית, פעלתנות יתר, התנהגות חסרת מעצורים וכו') ומגלים דיכאוניים (חרדה, דיכדוך, מחשבות אובדניות וכו').הפרעה זו הינה אפיזודית עם גלים חוזרים והחלמה ביניהם. במשך השנים יש נטיה לקיצור משך ההחלמה. אני בטוחה שתצליח למצוא חומר רב ברשת בנושא. תנסה לפי מילות המפתח: "Affective Disorder". בברכה, טלי פרידמן בברכה, טלי פרידמן

06/11/2000 | 18:55 | מאת: רותי

עברתי לאחרונה בדיקה שאישרה כי יש לי בעיות למידה המתבטאות בקושי רב בריכוז. המליצו לי על פסיכולוגית שמתמחת בעניין אבל היא התעקשה על טיפול באבחון אנליטי וזה לא התאים לי. אני בת 22 ולכן כל החומר הנוגע לבעיות ריכוז אצל ילדים לא נוגע לי. האם יש אתרים/ספרים מומלצים בנושא ו/או המלצות לטיפול? בתודה - רותי

07/11/2000 | 21:13 | מאת: דפנה

לרותי ספר מצויין ומקיף בענין - מריטת עצבים )הפרעת קשב ADD?( מאת ד"ר אדוארד מ.האלוול.

07/11/2000 | 23:15 | מאת: טלי וינברגר

רותי שלום רב, זה שפסיכולוגית אחת לא התאימה לך, זה לא אומר שכל הפסיכותרפיסטים לא יכולים לעזור לך... אם את זקוקה להמלצות על מטפלים, אני יכולה לנסות לעזור. בברכה, טלי פרידמן

09/11/2000 | 10:25 | מאת: רותי

טלי, תודה. התכוונתי כמובן לאיבחון באנליזה. היה לי נסיון רע עם הסגנון הטיפולי הזה ואני לא מאמינה בו. מה שהייתי רוצה זה שיטות פרקטיות לשיפור הריכוז ויכולת הלמידה. אם את יכולה לעזור לי בנושא - המלצות, ספרות וכו' - מאד אודה לך. אגב, בתשובה לדר' פלד, הבעיות האלו היו קיימות תמיד אלא שלא ממש עברתי אבחון בנושא עד שהחלטתי לקחת את העניין בידיים.

07/11/2000 | 23:52 | מאת: ד"ר אבי פלד

מי איבחן את הבעיה ? - מה הסיבה לבעיות הריכוז ? - איזה סוג של בעית ריכוז ? איך היא באה לידי ביטוי ? בגיל שלך לא אמורה להיות בעית ריכוז כל עוד אין לך חס וחלילה נזק מוחי כגון גידול או אותם - אני חושש שיש טעות באבחנה הטיפול מכוון לסיבת הבעיה כל עוד לא ידוע מה הסיבה לא ניתן להמליץ על טיפול יעיל צרי קשר - פרטים בכרטיס אישי דרך דף הפורום (בלחיצה על שמי )

08/11/2000 | 16:45 | מאת: שאול

יש ספר מומלץ הנקרא "מריטת עצבים ADD" שיצא בהוצאת "אור עם" שמחברו האלוול

06/11/2000 | 14:57 | מאת: דלן

שלום רב, ברצוני להבין מהי התסמונת הנ"ל (אני מקווה שכתבתי אותה נכון), אצל הבן שלי (הוא בן 11.5)היא מתבטאת בין השאר במחשבות ולא במעשים, ומה הן דרכי הטיפול הנהוגות.

07/11/2000 | 23:28 | מאת: טלי וינברגר

דלן שלום רב, מדובר בהפרעה כפייתית. ללוקה בהפרעה יש אישיות נוקשה, דייקנות ונטייה לדקדקנות והפרזה בפרטים, לעיתים טפלים. הטיפול להפרעה זו עשוי להיות בפסיכותרפיה רגילה (שיחות) או בטיפולים היעילים בעיקר עם ילדים: טיפול באומנויות, בדרמה, בתנועה וכו'. ייתכן וגם טיפול תרופתי עשוי לסייע, אך על כך בקשי את ייעוצו של ד"ר פלד. בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 23:54 | מאת: ד"ר אבי פלד

טלי לא כל OCD חייב שיהיה לו אישיות אובססיבית (עם כי לפעמים הולך יחד) יש הבדל בין תסמונת אובססיבית קונולסיבית ו הפרעת אישיות אובססיבית

07/11/2000 | 23:57 | מאת: ד"ר אבי פלד

אצל ילדים מחשבות (אובססיות) וריטואלים (טקסים) שהם הקומפולסיות - בד"כ נורמאלי ולא דורש טיפול - כל פסיכיאטר של הילד יוכל לאמר לך זאת - פני לפסיכיאטר של הילד ליתר-ביטחון

06/11/2000 | 11:59 | מאת: אמא של מאיה

שלום, בתי בת ה- 7 נוהגת לאונן, מגיל 6 בערך. היא נשכבת על בטנה כאשר כדור בין רגליה, ומשיחה שלי אתה, הבנתי שבדרך כלל היא מגיעה לסיפוק. אני חוששת שהיא נעשתה אובססיבית לעניין. היא עושה זאת יום יום, לפעמים זה נמשך שעה ויותר, והיא מאד מתוסכלת כשמפריעים לה באמצע. הבעייה שאנו, ההורים, כבר לא מצליחים להסתיר ממנה את העובדה שזה מפריע לנו, למרות שאנחנו מודעים לזה שאסור לנו לתת לה להרגיש "אשמה". אגב, היא עושה זאת רק בחדרה, ותמיד תוך כדי צפייה בטלויזיה. אודה לכם על עצתכם.

06/11/2000 | 23:52 | מאת: טלי וינברגר

לאמא של מאיה שלום רב, אוננות מתרחשת בגילאים קטנים, ומתחילה בסביבות גיל שלוש-ארבע, ובאופן אינסטינקטיבי אפילו בגילאים הרבה יותר מוקדמים. ישנם ילדים במפסיקים את האוננות בגיל 6-7 וחוזרים אליה בגיל ההתבגרות. אצל ילדים אחרים, האוננות נמשכת לאורך כל השנים. בגיל ההתבגרות היא מקבלת משמעות של פעילות מינית מודעת. להערכתי, כדי לדעת יותר כיצד להתמודד עם פעילותה המינית של בתך, וכיצד להתייחס לזה, הייתי ממליצה ללכת לייעוץ הורים, למספר מצומצם של פגישות, ואולי אף לפגישה אחת. יעוץ הורים בדרך כלל מתקיים ללא הילד/ה. בברכה, טלי פרידמן

07/11/2000 | 01:45 | מאת: מאיר

אוננות זה נורמלי לחלוטין החל מגיל שנה ועד 120 וזה בריא לגוף ולנפש אצל גברים ואצל נשים. זה לא סטיה ולא הפרעה ולא שום דבר דומה. טוב שהילדה מאוננת- צריך טיפול רק אם את חושבת שמדובר בהתמכרות- וזה לא נראה ככה. את יכולה לפנות לפסיכיאטר לילדים להתייעצות אבל לדעתי זה מיותר- בכל מקרה ההחלטה בידך.

08/11/2000 | 00:03 | מאת: ד"ר אבי פלד

לא לדאג !! נורמאלי ביותר !! לא צריך טיפול !!

שלום ד"ר פלד , בעקבות תאונה שבה חטפתי מכה קשה מאוד לאורך באיזור הרקה - טמפורלי ימני והמצח נתגלה דימום קטן שנספג באיזור טמפורלי שמאלי וגם סימן נוירולוגי לליקוי פרונטלי למרות שאין סימן בבדיקת ההדמיה לפגיעה שכזו . יש לי כמה שאלות לגבי פירוש הממצאים שהנוירולוג תיאר : 1. בבדיקה הקלינית שלי הוא מתאר שיש לי בראדיפסיכיה מסויימת וגם הסתמנות לימבית מה פירוש המושגים הללו ותיפקודים שלהם ?? .2 בנוסף לדימום מצאו מספר מוקדים ביתרליים תת קליפתיים מבהיקים שלא עברו האדרה באיזור T2 / שפורשו בירידה בחומר הלבן - ואין מדובר המחלה נוירולוגית . איזו השפעה פסיכולוגית יכולה להיות לירידה בחומר הלבן במוח ?? . 3 בעקבות התאונה הרגשתי מתח ולחץ , וגם שינויי מצב רוח שלא אופיינים לי בכלל נתנו לי כדורים להפחתת הכאבים בפנים שהם בעצם כדורים לדיכאון וחרדות והכדורים הללו - קלונקס ואטרול השפיעו לרעה יותר מאשר עזרו - ודווקא שיטה אלטרנטיבית שאני לומד עכשיו להרפיה - ביו פידבק גורמת לשינוי גדול בכל התסמינים ואני חש שיפור גדול בסימטומים של המתח לחץ . אני מודה לך על תשומת ליבך .

08/11/2000 | 00:14 | מאת: ד"ר אבי פלד

> 1. בבדיקה הקלינית שלי הוא מתאר שיש לי בראדיפסיכיה מסויימת וגם > הסתמנות לימבית > מה פירוש המושגים הללו ותיפקודים שלהם ?? ברדי= העטה פסיכיה = נפש (במקרה הזה התכוון לפעלות קוגניטיבית, דהיינו חשיבה תפיסה ריכוז זיכרון וכו..) מדובר במינוח ישן לא בשימוש - אשר אנו מספיק לתת אינפורמציה לכן קשה להבין למה היתה הכוונה. המערכת הלימבית במוח שולטת על איזון מצב הרוח - לכן תנודות פתאומיות במצב הרוח, בכי פתאומי - או התפרצות זעם פתאומית לעטים מכונים כתסמונת לימבית - אבל גם מינוח זה הוא לא כל כך מקובל ואינפורמטיבי > > .2 בנוסף לדימום מצאו מספר מוקדים ביתרליים תת קליפתיים מבהיקים > שלא עברו האדרה > באיזור T2 / > שפורשו בירידה בחומר הלבן - ואין מדובר המחלה נוירולוגית . > איזו השפעה פסיכולוגית יכולה להיות לירידה בחומר הלבן במוח ?? קשה לאמר אצל כל אחד זה יכול להיות שונה - אם הפגיעה קטנה בד"כ אין כל שינוי פסיכולוגי - למוח יכולת אדירה להשלמת נזק ריקמה - תחשוב שיש במוח 10 מיליארדים של תאים וצריך ש 80% יהרסו ליפני שמתחילים להרגיש נזק פסיכולוגי > . 3 בעקבות התאונה הרגשתי מתח ולחץ , וגם שינויי מצב רוח שלא > אופיינים לי בכלל > נתנו לי כדורים להפחתת הכאבים בפנים שהם בעצם כדורים > לדיכאון וחרדות > והכדורים הללו - קלונקס ואטרול השפיעו לרעה יותר מאשר עזרו > - ודווקא שיטה > אלטרנטיבית שאני לומד עכשיו להרפיה - ביו פידבק גורמת לשינוי גדול > בכל התסמינים > ואני חש שיפור גדול בסימטומים של המתח לחץ . ממה שאתה מתאר הכדורים הללו לא מתאמים לך - לא נראה שהם מועילים לא הייתי ממשיך אתם

06/11/2000 | 09:23 | מאת: שאול

האם רופא אחר שלא הכיר מכיר אותי בכלל יכול לתת חוות דעת נוספת כאשר אני מגיב היטב לתרופות

08/11/2000 | 00:14 | מאת: ד"ר אבי פלד

כן

06/11/2000 | 09:20 | מאת: שאול

האבחנה שלי לגבי ADD כתובה וחתומה על ידי פסיכולוג קליני בכיר והיא לא פרי דמיוני לא הבינותי בהמשך לתשובה לויוי מסיקה את שתי המילים " מי אתה ?" הפסיכולוג שחתום על האבחנה עובד עם אחת מקופות החולים ביקשתי מויוי מסיקה להתקשר אלי משום שהצגת דרך ההתמודדות שלי בכתב עלולה להטעות דרך אגב השלמתי עם המצב שאני לא מסוגל להבין את האבחנה של הרופא בשל מורכבות נושא בריאות הנפש

06/11/2000 | 09:55 | מאת: אופיר

אתה סובל רק מ ADD ?? כי זה לא כל כך קשור לביראות הנפש אופיר

06/11/2000 | 11:19 | מאת: שאול

1. אני לא מבין את האבחון כי אין לי רקע בבריאות הנפש ולשם כך אני צריך ללמוד רפואה 2. גם אם אני מבין את האבחון אני לא יכול ולא רשאי לייעץ

07/11/2000 | 02:04 | מאת: מאיר

ADHD קשור לבריאות הנפש. אם אתה לא יודע/מאמין אז תיכנס לאתר הבא: http://www.mentalhealth.com

06/11/2000 | 11:16 | מאת: שאול

ויוי מסיקה שאלה אותי כיצד אני מתמודד עם הADD ואתה ענית בשתי שאלות מי אתה ? מי אבחן אצלך הפרעות קשב

08/11/2000 | 00:22 | מאת: ד"ר אבי פלד

מניסיוני יש נטיה בשנים האחרונות לאבחן ADHD במקום תסמונות אחרות שיש להם סימפטומים דומים - זה הפך לאופנה בעיקר אצל פסיכולוגים לאבחן ADHD בטעות הם מרגישים שיותר קל לאמר למטופל שיש לו ADHD כי זה פחות מאיים מבחינה של נורמות חברה ADHD אמיתי אצל מבוגרים הוא נדיר בד"כ סימנים של "כיביכול ADHD " הם אבחנה אחרת עם יש משהוא שמדאיג ומרגיז אותי - זה אבחנה וטיפול שגוי עקב חוסר מיקצועיות - לצערי יש יותר מידי מזה בעיקר סביב האבחנה של ADHD

06/11/2000 | 01:39 | מאת: דניאלה

שלום רב... זוהי פנייתי השלישית וטרם קיבלתי כל תשובה למכתבי בנושא הנדון ! אשמח מאוד אם ד"ר פלד יתייחס לשאלתי . בתודה מראש .

06/11/2000 | 06:06 | מאת: אופיר

אולי כדי שתשאיר קישור להודעה שלך,או עדיף תיכתוב אותב שוב.... כי קשה לימצוא הודעה כמה דפים אחורה זה סתם עצה ידידותית :-) אופיר

08/11/2000 | 00:26 | מאת: ד"ר אבי פלד

דניאלה אני מאד מתנצל אני בקושי מגיע לענות לשאלות כיוון שאני מאד עסוק - והפעילות בפורום הזה היא התנדבותית - עובדה שהיא על גבול היכולת שלי במצב עיסוקי כעת אני גם מנהל מחלקה - גם עוסק במחקר מוח - גם מלמד בביה"ס לרפואה וסיעוד ועולים חדשים ומתמחים בפסיכיאטריה - וגם עובד עד הלילה בקליניקה פרטית בבקשה תחזרי על השאלה

05/11/2000 | 21:40 | מאת: יונתן

באיזה מקרים פניה לפסיכולוג יכולה לפגוע, ומתי היא יכולה להזיק לחידוש רשיון נהיגה ??? האם בכל מקרה של פניה למרפאה לבריאות הנפש נשללת זכות הפונה לחדש רשיון נהיגה???

06/11/2000 | 00:30 | מאת: טלי וינברגר

יונתן שלום רב, לא כל פנייה לשרותי בריאות הנפש הציבוריים גוררת בהכרח בעיות בחידוש רשיון הנהיגה. ברוב המקרים זה בכלל לא רלוונטי. ישנם הפרעות מסויימות או מצבים מסויימים בהם הפסיכולוג יכול להמליץ על כך, אולם גם אז מדובר בהליך מנהלי, שהמטופל אמור לדעת עליו. מדובר במחלות נפש כרוניות או במצבים נפשיים קיצוניים. בברכה, טלי פרידמן

06/11/2000 | 00:39 | מאת: יונתן

תודה על העזרה !!! שהיה לך רק טוב יונתן

06/11/2000 | 06:47 | מאת: ד"ר אבי פלד

נכון

06/11/2000 | 23:19 | מאת: או פסיכולוג במקום ציבורי

החוק שחל על ציבור הרופאים והפסיכולוגים לא מתייחס בכלל לשאלה היכן עובד הפסיכולוג/רופא.

05/11/2000 | 19:39 | מאת: זיו

אני סובל מדכאונות כבר 4 שנים.אני בגיל 21 ולעיתים אני לא רוצה לצאת מהדיכאון בכלל כי כך אני לא חייב לעשות שום דבר האם מצב זה תקין ומה לעשות לגביו בנוסף האם יש אפשרות להפטר מדכאון לגמרי בלי עליות וירידות במהלך הטיפול 3.האם יתכן שהריכוז נפגע בעקבות הדיכאון ומה לעשות לגבי זה.

06/11/2000 | 00:36 | מאת: טלי וינברגר

זיו שלום רב, לסבול ארבע שנים מדיכאון זה נשמע לי לא מעט, וכמו שאתה מעיד על עצמך, גם לא כל כך מתחשק לך לצאת מהדיכאון הזה, כי הוא משרת אצלך איזשהו צורך, כמו שיחרור מאחריות ומחוייבות. האם אתה מטופל איפשהו? האם יש גם טיפול תרופתי? יחד עם זאת, אתה שואל באותה נשימה, אם יש תרופה "המחסלת" את הדיכאון ואת התנודות במצבי הרוח. אתה נשמע מעט מבולבל, ולהערכתי הדיכאון שעליו אתה מעיד נמשך זמן ממושך מדיי ללא תחושת שיפור (לפי תיאורך). לכן עליך לפנות לטיפול, ואם אתה כבר נמצא בטיפול עליך לבחון מחדש את הטיפול, ואולי לחשוב על שינוי כלשהו בתחום זה. אתה בחור צעיר, וחבל ש"תתקע" עם הדיכאון. עדיף שתפנה את האנרגיות למקומות אחרים, בריאים יותר. בברכה, טלי פרידמן

08/11/2000 | 00:29 | מאת: ד"ר אבי פלד

המצב לא ניראה טוב כדאי קודם לאבחן נראה שיש לטפל

05/11/2000 | 00:22 | מאת: Adi Doron

שלום רב ! רציתי לשאול מה נכון לעשות ? אבי נפטר אתמול בבוקר ממחלה ממושכת וקשה, ועכשיו כולם מתכוננים לשיבעה, להלוויה וכ"ו. אני יודע שאימי תקח את זה מאוד, מאוד, מאוד...... קשה ואני מתלבט האם להמשיך לאחר השיבעה ללון בביתה לתקופה נוספת של כ שבוע ? אודה לכם על תשובתכם המקצועית והמהירה עדי דורון

05/11/2000 | 01:54 | מאת: טלי וינברגר

עדי שלום רב, ראשית אני רוצה להביע את תנחומיי על מות אביך. ובאשר לשאלתך: לא כתבת בן כמה אתה, בת כמה אימך, ואיזה סוג של אדם היא (תלותית, עצמאית). יתר על כן, לא רשמת אם ישנם עוד אחים/אחיות, שאולי גרים בבית ההורים או בקרבתו. לכן אתייחס באופן כללי. אובדן ואבל הינם תהליכים מורכבים וקשים עבור כל אדם. תהליכים אלו מתחילים בשבעה, אך מתעצמים כשהשבעה מסתיימת, ואז אימך תישאר לבדה, עם האובדן והריקנות. אז מתחילים להתגלע הקשיים, החרדות ותחושת הבדידות הנוראית. רצוי בתקופה הקרובה להיות ליד אימך יותר מהרגיל, לתת לה את התחושה שעל אף שהיא איבדה את בעלה, בן זוגה לחיים, יש לה עוד אנשים שחיים איתה, אוהבים אותה ודואגים לה. יחד עם הצורך לתת לאמא תמיכה, עליך לאפשר לה גם לבכות, להתאבל, לדבר על כאביה ועל תחושת האובדן. ונטילציה (מהמילה ונטיל) כזו תסייע לתהליך האובדן והאבל. אני לא בטוחה ששבוע זה מספיק לצורך העניין. תהליכי האבל אורכים זמן ממושך יותר, וצריך לשים לב שהיא לא הופכת את האבל ל"פרוייקט חיים", וכך הופכת להיות ב"אבל פתולוגי". לגבי זה, תוכל לדעת רק בעוד כמה חודשים, לפי מידת ההתמודדות שלה עם המצב החדש. כרגע, תיהיה איתה, תמוך בה, ויחד תוכלו להתחיל לבנות את החיים מחדש, על אף ויחד עם האובדן הנורא. ועכשיו עוד התייחסות אחת: סיפרת על אימך, וניכרת דאגה גדולה לאמך. אולם לא הזכרת במאומה את התמודדותך שלך. איך אתה מרגיש עם האובדן? איפה אתה מוצא את מקורות התמיכה? נורא קשה, ואף כמעט בלתי אפשרי להתמודד עם זה לבד. אני מציעה לך למצוא מקורות תמיכה גם לעצמך (בת-זוג/חבר וכו), וכך תוכל גם להיות חזק יותר בהתמודדות עם אימך. אם אתה זקוק לייעוץ נוסף, אני מזמינה אותך לשוב ולפנות. אשתדל לסייע ככל הניתן. שלא תדע עוד צער. בברכה, טלי פרידמן

05/11/2000 | 20:45 | מאת: adi

עדי שלום, אתם איבדתם אבא, היא איבדה בן זוג, חבר ורע. את זה תזכרו!!! עדי

04/11/2000 | 18:40 | מאת: ניק

בס"ד אני בן 20 חייל שסובל מדכאונות וחרדות. אני הרבה זמן מדמיין לעצמי שאני משהו אחר כמו תינוק וכך טוב לי יותר האם זה בסדר?

04/11/2000 | 19:42 | מאת: ד"ר אבי פלד

כל עוד זה לא פוגע בתפקוד ולא גורם לך לסבל אז זה בסדר

05/11/2000 | 01:59 | מאת: טלי וינברגר

ניק שלום רב, אני מסכימה עם ד"ר פלד לגבי העובדה שאם אין פגיעה בך או באחרים אז זה בסדר, אולם אם אתה רוצה שאתייחס באופן מעמיק יותר, אולי תפרט יותר על התופעה. מתי ואיפה זה קורה לך, מה הדימוי שאתה מדמה את עצמך, איזה תחושה זה נותן לך וכו'. בברכה, טלי פרידמן

04/11/2000 | 16:30 | מאת: gai

שלום אני סובל מחרדה כבר שנתים ואני לוקח קלונקס בשביל החרדה. הבעיה כאשר אני מדבר עם אנשים כול הגוף שלי נהיה חם כמו תנור האם יש פתרון לבעיה? תודה מראש.

04/11/2000 | 19:44 | מאת: ד"ר אבי פלד

מי רשם לך את הטיפול - חום יכול להיות סימנים של חרדה - אולי הטיפול לא הושלם אולי יש לעלות במינון - אלו הם חלק מהסיבות למה כדאי להיות מטופל על ידי איש מקצוע (דהיינו פסיכיאטר)

05/11/2000 | 02:00 | מאת: טלי וינברגר

גיא שלום רב, טיפול התנהגותי או שיטות הרפיה למיניהן ניסית? בברכה, טלי פרידמן

04/11/2000 | 12:41 | מאת: אחת לחוצה

שלום לכם , אני זקוקה בדחיפות להפנייה לאתר בו ניתן למצוא הצהרה של האגודה האמריקנית לקימום מפגרים (כנראה american association on mental deficiency) בדבר זכויות המפגר לנשואין והולדה. מישהו יכול לעזור? זה באמת נורא - נורא דחוף! תודה רבה!!!

04/11/2000 | 19:46 | מאת: ד"ר אבי פלד

נסי להקליד את החיפוש ב http://www.northernlight.com/ וגם באתר הבא: http://www4.ncbi.nlm.nih.gov/PubMed/ בהצלחה

03/11/2000 | 23:14 | מאת: ריקי

שלום, קבלתי סרוקסט בגלל לחץ ומתח. רציתי לדעת מה תופעות הלוואי ועד כמה כדור זה עוזר. כמה זמן אמורים לקחת אותו, מתי מתחילה השפעת התרופה.

04/11/2000 | 08:09 | מאת: ד"ר אבי פלד

לא תמיד לחץ ומתח מהווה התוויה לטיפול הנ"ל - אני מקווה שהיית אצל פסיכיאטר ולא רופא משפחה או רופא אחר. התכשיר מתחיל לפעול בין 2-6 שבועות של לקיחה קבועה - התכשיר יעיל מאד עם נלקח תחת פיקוח והשגחה צמודה התכשיר שייך לקבוצת ה SSRI ראי בהמשך סקירה קצרה: טיפולים לחרדה הטיפולים לחרדה הם מרובים - לכל סוג של חרדה טיפול משלו - לכן כל כך חשוב האבחון - פסיכיאטר (שהוא רופא) יכל לאבחן את כל הספקטרום של הסיבות לחרדה מסיבות גופניות ועד סיבות פסיכולוגיות חרדה מכל סוג שהוא מגיבה לטיפול תרופתי חרדה ביולוגית מגיבה הכי טוב לטיפול תרופתי ולא מגיבה כמעת בכלל לטיפול של שיחות (פסיכולוגי) חרדה עקב מיבנה-אישיות מגיבה יותר טוב לטיפול בשיחות (פסיכולוגי) ופחות לטיפול תרופתי חרדה עקב משבר מגיבה היטב לטיפול של "התערבות במשבר" שבו גם פועלים להרחיק את גורמי הדחק (לדוגמה: לאשפז לזמן קצר כדי להרחיק מגורם דחק במשפחה) חרדה מסוג של פוביות מגיבה טוב לטיפול פסיכולוגי התנהגותי - טיפול בו לומדים בהדרגה לא לפחד מגורם הפחד חרדה תרופות תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו.... תרופות תופעות לוואי תופעות לוואי של התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) הם בעיקר 3 "בחילה" "ירידה בחשק מיני" "עייפות תשישות" - איך מתמודדים עם תופעות לוואי ? - עם נוטלים את הטיפול על בטן מלאה - אין בחילות - לקיחה ליפני השינה חשובה במקרה של טשטוש ועייפות מהתרופה טיפול לחרדה בשיחות עם החרדה נובעת מסיבות עמוקות ולא מודעות של האישיות ניתן לקבל תובנה לסיבות אלו בשיחות - ועקב כך הסימפטומים פוחתים ויש הקלה עם החרדה היא מסוג פחד ספציפי כמו בפוביות - יש טיפולים התנהגותיים לדוגמה: תרגילים של נשימות והרגעה אשר נעשים יחד עם חשיפה לגורם הפחד והדחק - פעמים חוזרות ונשנות של תרגילים אלו מכחידות בהדרגה את הסימפטומים. עם החרדה היא ממשבר - תמיכה ויעוץ מאדם מקצועי יכולים לעזור

04/11/2000 | 16:21 | מאת: ריקי

ד"ר פלד שלום, אין לי מילים להודות לך על התשובה המהירה, הרחבה והרצינית. כל הכבוד. ושוב תודה. ריקי

03/11/2000 | 22:19 | מאת: אורי

לד"ר פלד שלום. הבעיה שלי היא שאני מכור לכדורי הרגעה מסוג לוריוון אני לוקח כל יום לפחות 6 כדורים למרות שאני אמור לקחת רק שניים. כמו כן לעיתם קרובות אני לוקח כדורים שאני בכלל לא צריך במו מוסקול. אני לוקח לפי מרשם 140 מיליגרם אפקסור. כל יום אני מחפש איזה כדור שיתן לי הרגשה טובה ו"סוטול", אני רוצה לציין שאני לא לוקח סמים. מה עלי לעשות כדי להיפטר מהכמיהה שלי לכדורים?

04/11/2000 | 08:14 | מאת: ד"ר אבי פלד

ראשית הייתי ממליץ שתהיה תחת השגחה רפואית - עדיף מומחה פסיכיאטר - יתכן ויש סיבה ל"כמיהה לכדורים" שניתנת לטיפול יעיל יותר אין קיצורי דרך צריך להגמל על ידיד הורדה הדרגיתית תחת פיקוח

03/11/2000 | 21:06 | מאת: דוד

שלום האם יש דרך להתגבר על חרדה מפני טיסה ? האם קיימים קורסים או תירגולים להתגבר על חרדה זו? אודה לכם אם תפנו אותי לפתרון הבעיה. בברכה דוד יסעור

04/11/2000 | 08:18 | מאת: ד"ר אבי פלד

יש טיפולים התנהגותיים לחרדה מסוג זה אני לא מכיר אישית - ולא יודע מה אזור מגוריך בדוק באתר הבא: כתובות לברורים http://www.health.gov.il/units/mental/address.htm שירותים מרפאתיים http://www.health.gov.il/units/mental/infoguide_7.htm

05/11/2000 | 02:05 | מאת: טלי וינברגר

דוד שלום רב, אפשר לנסות טיפול התנהגותי או לימוד של תרגילי הרפייה שונים. כיום קיימים בבתיה"ח הגדולים (בלינסון וכו') מרכזים המיועדים לבחינת כשירות לטיסה. המכונים מיועדים לאנשים שמעוניינים לטוס, אך סובלים מבעיה כלשהי פיזית או נפשית המונעת מהם לטוס (אסטמה, חולי לב וכמו גם הסובלים מחרדת טיסות). אתה יכול לפנות לאחד המרכזים הללו, ולקבל ייעוץ מקצועי לגבי בעייתך הספציפית. בברכה, טלי פרידמן

03/11/2000 | 19:43 | מאת: רוחמה1

שלום רב אני בת 32 עברה עלי שנה קשה יותר מתמיד (שהרי מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא מאושרת ושלמה )הדחקתי והדחקתי ניסתי להמשיך לעבוד ולחיות זאת אחרי טיפול פסיכולוגי שנמשך לערך שנה והביא בעיקר לתוצאה של סיום תואר שהתקשתי להגיע אליו היתה תק' שחשבתי שהשגתי יותר אבל לאחרונה נדמה לי שהעסק אף נהייה יותר מסובך היאוש אופף הלחץ מוביל לבעיות פיזיות והבדידות שבאה והולכת מאז שאני מכירה את עצמי רק מוסיפה עוד לכל מה שתאירתי עד כה. מזה שלשה חודשים שאני לא עובדת התפטרתי עקב הלחץ הנפשי שהוביל אותי לפחדים שיש לי בעיה בראותית לאחר בדיקות הסתבר שככל הנראה הכל נובע מלץ. בכל אופן הלכתי לפסיכאטר מטעם הקופה מה שבהחלט סיוטי לא רציני וקבליתי שתי תרופות 1. clonexשאני לוקחת חצי כדור בלילה . 2. t.favoxil 50 mg עדיין לא קניתי את התרופה אשמח לקבל יעוץ לגבי התרופות הללו ולדעת אם יש להם תופעות לוואי והאם פסיכאטר לאחר חצי שעה של שיחה מסוגל לאבחן את בעיותי ולהציע תרופה נכונה. נדמה לי שהיעוץ בקופה לא רציני השיארו אותי עם התרופות ונעלמו מה אתה ממליץ

04/11/2000 | 08:28 | מאת: ד"ר אבי פלד

רוחמה שלום המציעות בישראל של שנות 2000 היא שהקופה (כל קופ"ח) לא מסוגלת לממן טיפול מלא לפסיכיאטר - הפסיכיאטרים של הקופה בלחץ של ניבדקים רבים ולא מסוגלים לתת את הזמן הדרוש לכל אחד חצי שעה לא מספיקה לאיבחון ראשון - פסיכיאטר מאד מיקצועי נזקק לפחות ל 45 דקות פסיכיאטר ממוצע נזקק לפחות לשעה כבר ממה שאת מספרת לי אני רואה שיש אצלך המלצה לפי כיוון אבחנתי שלא מוצה וגם אופציה טיפולית טובה יותר ממה שקבלת לצערי איבחון פרטי מתאים הוא יותר יקר ממה שאת שילמת בקופ"ח (אם כי לא בהרבה) יתכן שכדאי לפנות לבדיקה חד-פעמית לקבל המלצות להמשך טיפול בקופ"ח צרי איתי קשר דרך כרטיס אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום לעזרה נוספת

05/11/2000 | 02:07 | מאת: טלי וינברגר

רוחמה שלום רב, האם גם כעת את ממשיכה בטיפול פסיכולוגי? להערכתי, במצב משברי כפי שאת מתארת, חשוב לקבל תמיכה מקצועית, ולא רק תמיכה "טכנית" של כדורים. בברכה, טלי פרידמן

03/11/2000 | 17:46 | מאת: אופיר

כמה היום נימצא בישמוש השיטה הזאת של "ניזעי חשמל"...? אופיר

04/11/2000 | 07:59 | מאת: ד"ר אבי פלד

השיטה בשימוש בהתאם לדרישה הקלנית - מדובר בטיפול יעיל מאד - אני מכין סקירה על טיפול זה ובהמשך אציג אותה פה

03/11/2000 | 15:41 | מאת: עידו

בתקופה האחרונה יש לי חלומות מרובים בלילה . בבקרים אני קם עייף כאילו לא ישנתי בכלל. אני מרגיש כאילו הייתי ער והייתי פעיל במהלך החלומות. מה אפשר לעשות ? אני מרגיש מותש

03/11/2000 | 17:08 | מאת: ד"ר אבי פלד

לך לרופא משפחה של קופ"ח - בקש ממנו הפניה למעבדת שינה - לילה אחד במעבדה יאפשר לאבחן ממה אתה סובל - יאפשר המלצה לטיפול יעיל

03/11/2000 | 13:52 | מאת: ד

מהו טיפול בשיטת EMDR והאם קיימות דרכים אלטרנטיביות לטיפול שכזה?

03/11/2000 | 17:09 | מאת: ד"ר אבי פלד

לא מכיר -פרט יותר

05/11/2000 | 02:24 | מאת: טלי וינברגר

ד' שלום רב, EMDR=Eye Movement Desensitisation & Reprocessing שיטת טיפול זו מיועדת לטיפול בטראומה פסיכולוגית. בתחילת הטיפול המטופל מתמקד בחוויה הטראומתית על מרכיביה החושיים, מנטליים, רגשיים ותחושתיים. תהליך עיבוד החוויה נערך על ידי גירוי בעזרת מעקב עיניים, טונים אודיטוריים או תיפוף של כפות הידיים. בהמשך, מתפתח תהליך של זרם אסוציאציות חופשיות. השיטה כוללת בנוסף לגירוי הבי-לטראלי, גם מרכיבים משיטות טיפול התנהגותי, טיפול קוגנטיבי ופסיכודינמי. אפשר למצוא מאמר מעניין על שיטת הטיפול בכתב העת לפסיכותרפיה "שיחות", כרך י"ד,חוב' מס' 3, יוני 2000 בברכה, טלי פרידמן

03/11/2000 | 13:47 | מאת: ורד

ברצוני לשאול מס' שאלות: 1. קבלת אינפורמציה באשר להבדלים בין סוגי התרופות בקב' SSRI (פרוזק, לוסטרל ופברקסיל). 2. האם אחת התרופות בקבוצה זו עדיפה על אחרת בתנאי שלחולה יש עבר של סרטן השד? 3. האם היפרוקום (hipericum) בתוספת kawa kawa 500aa יכול לתת אפקט דומה לזה של התרופות מקב' SSRI ? בברכה, ורד.

03/11/2000 | 17:11 | מאת: ד"ר אבי פלד

מה זה kawa kawa ? ההבדלים בין התכשירים הם בתופעות הלוואי - חלקם יותר מרדימים ומרגיעים לכן מתאימים יותר למתח לא הראו קשר לסרטן ביככל ושל השד ביפרט

03/11/2000 | 13:17 | מאת: ד"ר אבי פלד

אשמח לשמוע איזה נושאים כללים מענינים אותכם לדיון בצ'אט בברכה ד"ר פלד

05/11/2000 | 00:45 | מאת: אסטרליס

מה דעתך על המלאטונין כטיפול בהפרעות שינה

03/11/2000 | 13:13 | מאת: ד"ר אבי פלד

אתמול התקיים צ'אט בנושא חרדה - הנה מספר נקודות כלליות לידיעה על נושא זה תרופת הבחירה לחרדה שייכת למשפחה של תכשירים המכונה SSRI כיוון שפועלים על איזון הסרוטונין במוח (סרוטונין הוא חומר טבעי של המוח המאפשר לתאים של המוח לתקשר בינם לבין עצמם) למשפחת התכשירים נוגדי חרדה (דהיינו SSRI ) שייכם ה-פרוזאק המפורסם, הגרסאות הישראליות והחדשות שלו אפקטין ו"פריזמה" תכשירים נוספים הם "סרוקסאט" ציפראמיל" "רמרון" לסרוקסאט גרסה ישראלית חדשה "פאקסין" וכו....

03/11/2000 | 20:19 | מאת: טלי

ד"ר פלד שלום, יש לי בעצם שתי שאלות: 1. סרוטונין משפיע למיטב ידעתי גם על דכאון. האם אפשר למדוד את כמותו בגוף, כדי לדעת אם יש צורך בטיפול תרופתי? איך בכלל יודעים מי זקוק לטיפול ומי לא? 2. האם מתמכרים לתרופות כגון פרוזק? האם אפשר להפסיק את הטיפול לאחר תקופה מסויימת? תודה

03/11/2000 | 21:59 | מאת: מאיר

בכל האתרים הרפואיים ברשת גורסים קצת אחרת. תרופות נוגדות חרדה אינן ממשפחת SSRI אלא דווקא ממשפחת הבנזודיאזפינים (חוץ מבוספירון), אבל בגלל ההשפעה הממכרת של הבנזודיאזפינים (ווליום, וואבן, קסנקס, קלונקס וכו') וסיבות נוספות אפשר במקרים של חרדה להשתמש בנוגדי דיכאון (כמו SSRI ואחרים) או בתכשירים הנוירולפטיים החדשים. בכל מקרה SSRI (פרוזק, פבוקסיל, סרוקסט וכו') מוגדרים כתרופות נוגדות דיכאון ולא נוגדות חרדה, כאשר ה-FDA אישר להשתמש בהם גם במצבים של OCD וברובם גם במצבים של התקפי פאניקה. לחלק מהם (כמו פרוזק) ניתן אישור לעוד מספר מצבים אבל-וזה הכי חשוב- בשום מקום אין איזכור שהן קיבלו אישור גורף לטיפול בחרדות. דבר נוסף: רמרון איננו שייך למשפחת ה-SSRI אלא למשפחת ה-NEWER ANTIDEPRESSANTS בדומה לאפקסור, סרזוניל וכו' כאשר כאן האישור הוא לדיכאון בלבד.

03/11/2000 | 00:29 | מאת: אסטרליס

בעלון התרופה כתוב שהתרופה יכולה להוריד את דופק הלב. ואכן השתמשתי בה והדופק ירד ל-40 .אני סובלת מדפיקות לב (כנראה של גיל המעבר) אבל נמנעת משימוש בהורמונים. האם כדאי לקת את התרופה בשעות הלילה? עלי לציין שיש לי לחץ דם נמוך. האם כדאי לשקול החלפת תרופה? [ [

03/11/2000 | 13:18 | מאת: ד"ר אבי פלד

עם דופק נמוך כל כך כדאי להבדק אצל רופא משפחה - ולשקול החלפת התכשיר האם את באמת מפיקה תועלת מהתכשיר - אולי אפשר כבר להפסיקו?

02/11/2000 | 23:39 | מאת: CA

שלום ד"ר פלד ברצוני לדעת האם בנאדם שמתעורר (אמנם לעיתים רחוקות) בבהלה ורואה מול עיניו בתוך החושך דברים מוזרים עפים באוויר כמו מדוזות או עכבישים ... ולאחר מספר שניות של הסתכלות על הדבר הוא נעלם ואז ההבנה היא שאין בעצם כלום וזה היה רק דמיון או הזייה או אלוהים יודע מה. מה המצב הזה? על מה זה מראה? האם יש קשר למתחים? אודה לתשובה מהירה - CA

03/11/2000 | 07:17 | מאת: ד"ר אבי פלד

מדובר בתופעה נורמאלית לגמרי יש שם לתופעה - הלוצינציות היפנופומפיות - זה לגמרי פיסיולוגי ונורמאלי לגבי הבהלה זה פחות טיפוסי - אם ממשיך לאורך זמן ומפריע כדאי לעשות בדיקת שינה במעבדת שינה

02/11/2000 | 19:24 | מאת: סטודנט

מהי השפעתו של ה MDMA והאם יש איזשהו טיפול יעיל במקרה של הרעלה?

02/11/2000 | 19:57 | מאת: אופיר

מה זה MDMA ? אופיר

02/11/2000 | 22:24 | מאת: adi

סטודנט יקר, אני חובשת. במסגרת אבטחות אירועים, אני מטפלת בלא מעט אנשים שלקחו אקסטזי ודומיו. רק כך את זה לתשומת לבך. עדי

02/11/2000 | 22:57 | מאת: ד"ר אבי פלד

גורם לפסיכוזה בהרעלה הטיפול כולל הפסקת תכשיר + נוגדי פסיכוזה סכנה גדולה להתפתחות סכיזופרניה - מחלה קטלינית חשוכת מרפא

02/11/2000 | 18:22 | מאת: אבי

האם אםשר לערוך טיפוליי שיניים בתקופת לקיחת הצפראמיל? באלון שמצורף לתרופה רשום שיש להמנע מהרדמות מקומיות בזמן לקיחת התרופה . תודה

02/11/2000 | 23:00 | מאת: ד"ר אבי פלד

ניתן לעבור טיפולים כדאי לעדכן את רופא השיניים

02/11/2000 | 17:28 | מאת: shimon

שלום רב. רציתי לשאול מהו ההבדל ביו פסיכולוג לפסיכיאטר? (אם יש בכלל...)

02/11/2000 | 17:53 | מאת: טלי וינברגר

שמעון שלום רב, פסיכולוג הינו אדם שסיים ללמוד פסיכולוגיה (תואר שני). פסיכולוג קליני הוא אדם שסיים את המסלול הקליני, והתמחות בתחום הקליני. פסיכיאטר הוא רופא שעבר התמחות פסיכיאטרית. ההבדל בין שניהם הוא שהפסיכולוג מתמקד בתהליכים הנפשיים ובטיפול פסיכולוגי (נפשי), ואילו פסיכיאטר מתמקד בתחום הפיזי הקשור להפרעות הפסיכולוגיות-פסיכיאטריות ובמתן תרופות. שני אנשי המקצוע (כמו גם אנשי מקצוע נוספים כגון עובדים סוציאליים קליניים, מטפלים באומנויות וכו') יכולים להמשיך ללימודי טיפול גבוהים בביה"ס לפסיכותרפיה, ואז הם נקראים "פסיכותרפיסטים". בברכה, טלי פרידמן

02/11/2000 | 23:01 | מאת: ד"ר אבי פלד

פסיכיאטר הוא רופא פסיכולוג לא לכן פסיכיאטר יכול לטפל גם בתרופות

03/11/2000 | 15:01 | מאת: אמיר זהר

שלום רב פסיכיאטר הוא רופא שעושה התמחות בפסיכיאטריה. בד"כ מטפל בהפרעות יותר קשות ובטיפול תרופתי. ישנם פסיכיאטרים שמתמחים גם בפסיכותרפיה . פסיכולוג קליני הוא אדם שלומד לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית ומומחה לטיפול פסיכולוגי ולאבחון. אינו מטפל בטיפול תרופתי. בברכה, אמיר

02/11/2000 | 15:17 | מאת: שאול

בקשר לסרוקסט לגבי הפרעות קשב להלן הערותי ה ADHD אובחן אצלי על ידי פסיכולוג שלא רשאי לרשום תרופות ה סרוקסט ניתן לי על ידי פסיכיאטר לא תמיד מסוגל החולה להבין א ת שיקול הדעת של הרופא כך שאין וודאות מוחלטת שסרוקסט ניתן להפרעות קשב

02/11/2000 | 17:53 | מאת: טלי וינברגר

קיבלתי.

02/11/2000 | 23:03 | מאת: ד"ר אבי פלד

סרוקסאט לא נועד לטיפול ב ADHD

02/11/2000 | 07:42 | מאת: ד.ק

אני לא יודע למי לפנות, בכל פעם כאשר ישנו שינו במצב המדיני כגון בתקופה זו. וישנם דיבורי מלחמה ומזכירים את עירק וכו. אני ניתקף חרדה עמוקה כגון - חוסר שינה, אי יכולת לאכול, דיכאון, עצבנות, ןפחד. בדרך כלל אני פשוט נוסע לחול, שם למחרת היום הכל בסדר. כיצד אני יכול לטפל בבעיה. נ.ב אני נשואי ואב לשנים, וזה מאד מפריע ומשפיע ע"ג המשפחה.

02/11/2000 | 17:59 | מאת: טלי וינברגר

ד.ק. שלום רב, הצ'ט היום בערב בתשע בערב יעסוק בעיקר בחרדות העולות בעת התערערות המצב הבטחוני. אני ממליצה לך להיכנס לצ'ט, להשתתף ולהיתרם משאלותיהם ותגובותיהם של גולשים אחרים. במידה ואין באפשרותך להשתתף בצ'ט, אני ממליצה לך להיכנס אל תמליל הצ'ט. אני משוכנעת שתוכל למצוא שם תשובות. נוסף על כך אני ממליצה על פנייה לקו לעזרה נפשית לנפגעי פעולות טרור363-363-800-1 אפשר לפנות לקו זה, או לקווי העזרה הנפשית האחרים כגון ער"ו, יד ביד וכו'. במידה ואתה חש צורך בהתערבות מאסיבית יותר כגון טיפול , אתה יכול להתקשר אליי ואשמח לעזור במציאת מקום טיפול ו/או מטפל. בברכה, טלי פרידמן

02/11/2000 | 23:04 | מאת: ד"ר אבי פלד

טיפול ב SSRI יפטור את בעייתך

03/11/2000 | 09:26 | מאת: DK

SSRI ? אנא פרט לא כולם מבין מהו הדבר, תודה מראש

03/11/2000 | 14:57 | מאת: אמיר זהר

שלום רב אתה סובל מחדות שאופייניות לרבים באוכלוסיה. ואולם, אצלך רמת החרדה גבוהה יותר. אני ממליץ שתפנה לטיפול פסיכולוגי שיוכל לעזור לך. אתה יכול לפנות דרך קופת חולים או באופן פרטי. אמיר

05/11/2000 | 02:31 | מאת: טלי וינברגר

ד.ק. שלום רב, אתה יכול לפנות באופן אנונימי לקו העזרה הטלפונית הקרוי נט"ל. זהו מרכז סיוע נפשי וחברתי לנפגעי טראומה על רקע לאומי וקרוביהם. מס' הטלפון: 363-363-800-1 גם אם לא עברת טראומה ישירה, הם יסייעו לך, או ייעצו לך למי עליך לפנות ואריפה תוכל לקבל עזרה. כמובן שאתה מוזמן לפנות לפורום שוב אימתי שתזדקק. אם אתה חש צורך בסיוע מקצועי מעמיק יותר (דהיינו טיפול), אתה מוזמן להתקשר אליי ואשמח לנסות לסייע (הטלפון בכרטיס האישי שלי, תקליק על שמי). בברכה, טלי פרידמן

02/11/2000 | 02:08 | מאת: מורן

שלום, אחי בן 16 ואני חושדת שיש לו הפרעות קשב. כלומר, לא מהיום ולא מאתמול, אלא למעשה, מן היום הראשון בביה"ס. כיום הוא בכתה י', וכרגיל, כמו כל שנה, פותחים דף חדש, מציעים פרסים שונים על התנהגות טובה ומדברים אתו המון. עושה רושם שהוא מסכים לכל הבקשות ומאשר את כל הטענות, אך כשזה מגיע למעשים- כאילו כלום. אמי מודה כיום בטעותה, ואומרת שבמשך השנים, כשאמרו לה מורים שהוא לא מרוכז בכתה ורק מחפש מה לעשות ובמה להתעסק (ולחלופין, חולם בשיעור) , היתה צריכה לקחת אותו לאבחון. שאלתי היא כזאת: בהנחה ויש לו הפרעת קשב, האם ניתן לטפל בה בגיל כזה? האם לא מאוחר מדי? וכן, מה ניתן לעשות בקשר ללימודיו (ציוניו נמוכים ביותר למרות יכולתו), האם להשאירו בבי"ס "רגיל" או להעבירו למסגרת מתאימה יותר? או שמא הדבר רק יזיק לו? אשמח לקבל תגובות.

02/11/2000 | 18:05 | מאת: טלי וינברגר

מורן שלום רב, להערכתי על אחיך ללכת לאיבחון בניצ"ן (או בכל מקום אחר העורך איבחונים ). רק לאחר שתערכו את האיבחון, ותדעו מה הסיבה לקשיי הלמידה, תוכלו לחשוב על פתרונות. בברכה, טלי פרידמן

02/11/2000 | 23:07 | מאת: ד"ר אבי פלד

מורן כתב/ה: > > > שאלתי היא כזאת: בהנחה ויש לו הפרעת קשב, האם ניתן לטפל בה בגיל > כזה? קצת מאוחר אבל עדיין כדאי לטפל האם לא מאוחר מדי? וכן, מה ניתן לעשות בקשר ללימודיו (ציוניו > נמוכים ביותר למרות יכולתו), האם להשאירו בבי"ס "רגיל" או להעבירו > למסגרת מתאימה יותר? עם טיפול לא יעזור לשיפור התפקוד אז להתאים לו בי"ס לפי יכולתו או שמא הדבר רק יזיק לו? > אשמח לקבל תגובות.

03/11/2000 | 01:51 | מאת: מורן

קודם כל, תודה על התגובות. למי אוכל לפנות? אילו ארגונים מאבחנים הפרעות קשב?

02/11/2000 | 00:56 | מאת: adi

לטלי ולשאר חברי הצוות שלום. אני חובשת המתנדבת במגן דויד. לפני מספר שנים הגעתי לחולה שנחשד כחולה אפילפטי. המקרה היה ברחוב, וכשהגענו החולה הוחזק בידי מספר עוברי אורח ובכה. משיחה עם אימו של החולה, שנתלוותה אלינו (אליי ואל הנהג), לא הצלחנו להבין ממה הוא סובל. היא דיברה על מוסד, אבל מזה היה קשה להבין אם הוא חולה נפש, או סובל מפיגור שכלי, או שניהם ביחד. במהלך הנסיעה, נאלצנו אני ואימו להפעיל כוח רב, ולהחזיקו (איני יכולה לקשור את ידיו ורגליו, אלא רק לקשור אותו בחגורת בטיחות, והוא ניסה לפתוח אותה!!!). הסיבה לפינוי הייתה שירד לו דם מהפה. נוכח התנגדותו, כמעט שקיבלתי בעיטה בכתף. לא ניתן היה לעצור ולהזמין משטרה, מחשש להחמרה במצב. כשהגענו לבית החולים הוא נכבל למיטה. אני רוצה לציין שזה לא קורה הרבה וההורים יכולים לשלוח את הילדים להמשיך להתנדב, עובדה, שאני כבר מספר שנים אחרי האירוע, ועדיין מתנדבת. הדילמה שלי היא: 1. מצד אחד, חולה הנפש הוא כמו כל חולה אחר וגם הוא זקוק לטיפול. 2. מצד שני הוא מתפרע ויש חשש לשלום אנשי הצוות. 3. מצד שלישי, אם לא נפנה אותו, ויקרה לו משהו, החשש לשלומנו לא יתקבל יפה בבית המשפט. האם מישהו מכם נתקל בסיטואציה דומה ויכול לכתוב על כך? איך פותרים את הדילמה? בתודה מראש, עדי

02/11/2000 | 18:13 | מאת: טלי וינברגר

עדי שלום רב, אכן את מציגה דילמה מורכבת. לדעתי אין תשובה חד משמעית לדילמה זו, וכל אדם ייפעל בסיטואציה לפי הערכת המצב באותו רגע, לפי מצב החולה ולפי החלטתו הוא. אני הייתי מזעיקה את המשטרה כבר ברגע שהייתי מגלה את סימני האלימות הראשונים, כשהייתי מבינה שמדובר באדם עם מוגבלות נפשית כלשהי. במידה ולא היה זמן להמתין למשטרה, הייתי מזעיקה אותם ונפגשת איתם בדרך לבית החולים. בסיטואציות כאלו, אמנם חיי החולה הם ערך עליון, אך גם השמירה על שלום הצוות חשובה לא פחות. במצבים נפשיים קיצוניים (אצל פסיכוטיים לדוגמא) אנשים יכולים להגיב באלימות קשה מאד העלולה לגרום אף אסון. לכן הצוות חייב להפעיל שיקול דעת הכולל את הצלת החולה יחד עם השמירה על שלום אנשי הצוות וחייהם. זוהי דעתי האישית בלבד! בברכה, טלי פרידמן

02/11/2000 | 23:15 | מאת: ד"ר אבי פלד

אני נתקל בתופעות כנ"ל כל יום - ואפילו מספר פעמים ביום החוק אומר שלא ניתן לטפל באדם בניגוד לרצונו אלא אם הוא פסיכוטי +מסוכן לעצמו או לזולתו באופן מיידי במקרה שתארת הייתם אמורים להביא פסיכיאטר שיקבע עם מדובר בפסיכוזה כאשר אין פסיכוזה האדם אחראי למעשיו - דהיינו עם פוגע בזולת הולך לכלא דרך רשויות המשפט - לפי החוק מותר לו להתאבד זה על אחריותו במקרה שהוא פסיכוטי אז הסיפור שונה הוא לא אחראי למעשיו והרופא אחראי עליו כמובן שהמקרה שלכם לא איפשר בדיקה פסיכיאטרית - פעלתם נכון שהבאתם אותו בבטחה למקום שאפשר איבחון מתאים וטיפול לגבי בדילמה שתארת -לא פותרים אותה מתמודדים ושוקלים כל פעם מחדש לפי המצב הנתון בשטח ברצוני לציין לשבח את התנדבותך

09/11/2000 | 21:39 | מאת: ברכה מנהלת מרכז שיקום למפגרים

ראשית מלוא הערכתי לעבודה ההתנדבותית. לענין התנהגותו האלימה של החולה, קיימת האפשרות שהתנהגותו נבעה מפחד או חרדה, אני משערת שהיתה התקהלות לפני שהגעתם והרבה עצות של הסובבים. בעבודתי אני נתקלת במצב בו אדם מקבל התקף. אני חושבת שבמצבים כאלו כדאי אולי להרגיע את החולה ואז לפעול בהתאם. אם הוא סתם אלים ללא ספק שצריך להזמין משטרה. אני מסכימה ששלומכם חשוב באותה מידה שצריך לתת טיפול.

01/11/2000 | 19:48 | מאת: הילה גרשון אדמתי

שלום רב יש לי תינוקת בת חודש , במשך כול היום היא מאד שקטה ונוחה אוכלת פורמולה שנקראיתs 26 {אני גרה בדרום אפריקה} כול שלוש שעות אך מהשעה חמש אחר הצהרים לערך מתחילות הסרנדות יש לה גזים והיא מאד מתקשה לעשות את צרכיה לבד - היא עושה פעם ביום והעסק מלווה בצעקות שממש מפחידות . אני נעזרית בוזלין ודוחפת את רגליה כלפי הבטן ורק כך היא עושה. מה לעשות כדי להקל עליה את הכאבים ,גזים וצרכים. תודה מראש הילה

01/11/2000 | 20:48 | מאת: paty

אני נתתי תינוקת שלי טיפות טיביעות למניעת גזים, אבל האמת היא שזה לא כל כך עזר, וגם להחליף את סוג המזון לא מומלץ במיוחד. הכי טוב זה עסויים קלים בבטן וגם להשכיב אותה בשעות הקריטיות על הברכיים שלך, כשהיא על הבטן, כך גם חם לה בבטן ופחות כואב. תרימי לה את הרגליים כשהיא עושה את צרכיה והעיקר הרבה הרבה סבלנות, זה עובר יחסית מהר...

01/11/2000 | 20:58 | מאת: טלי וינברגר

הילה שלום רב, עליך לפנות לרופא מומחה לילדים. אין מדובר בבעיה נפשית-ריגשית. זה ברור. בברכה, טלי פרידמן

02/11/2000 | 23:18 | מאת: ד"ר אבי פלד

הייתי פונה לרופא ילדים יתכן שיש לה חסימת מעיים חלקית מכל סוג שהוא - לדוגמה: "ולוולוס"

01/11/2000 | 18:10 | מאת: paty

האם שמעתם על תרופה בשם: ממורי פלוס קיד? זה סירופ הומאופטי מבית "חותם הטבע" טבעי לחלוטין ומיועד לילדים התווית הרפואית היא: לשיפור כושר הריכוז, הלמידה והחשיבה ולילדים עם עודף אנרגיות, קשיים בריכוז והפרעות קשב. אני התקשרתי לחברה וקיבלתי רושם שזה מוצר טוב ואמין, אך אני מעוניינת לברר עוד אודות מוצר זה

01/11/2000 | 20:59 | מאת: טלי וינברגר

פטי שלום רב, אין לי מושג לגבי התרופה. בברכה, טלי פרידמן

02/11/2000 | 23:22 | מאת: ד"ר אבי פלד

ק י ש ק וש - אין תכשיר שעושה את מה שההתוויה מציינת ריטאלין משפר ריכוז פגוע אצל הסובלים מתסמונת ADHD אבל לבריאים אין תכשיר שמשפר זיכרון

אני מאוד דואגת לעתיד של בני שסובל בקשב וריכוז והאם אתה צרוך תרופות

מי איבחן את ההפרעה ? - איך את יודעת שיש הפרעת קשב?

01/11/2000 | 09:51 | מאת: פטי

אשמח לקבל תשובה מקצועית לגבי בעיות ריכוז,ומיקוד בילד בן 7 הלומד בכיתה ב'. הילד בריא באופן כללי, ולפני כניסתו לביה"ס לא נראו סימנים כלשהם לבעיות ריכוז או למידה, נהפוהו, בגילי הגן הוא נחשב דווקא לילד חכם במיוחד מעל לממוצע, אך כבר שנה שעברה עם כניסתו לכתה א' החל להראות סימנים לחוסר ריכוז בכיתה, חולמנות, לא מעתיק מהלוח, לא מבצע תרגילים כתובים במחברות, קושי בכתיבה וכו' בעל פה הוא דווקא יודע טוב, ועונה לכל השאלות(זאת אומרת שהילד כן מקשיב ומבין) אך הקושי העיקרי הוא בכתב. שאלתי היא האם יש סיכוי שהילד דיסלקתי? עליי לציין שגם בבית הוא "חולם" ולא מרוכז באוכל, בשיעורי בית ואפילו בחוגים של אחרה"צ. בתודה מראש

01/11/2000 | 12:46 | מאת: מומי

כן.

01/11/2000 | 13:21 | מאת: פטי

למומי כן מה? אתה יכול לפרט? תודה

01/11/2000 | 13:51 | מאת: שאול

אם הילד טרם אובחן פני לנוירולוג לילדים דרך רופא המשפחה

01/11/2000 | 14:25 | מאת: פטי

האם הסימנים שתיארתי לגבי הילד הם אכן סימנים של הפרעת קשב? או בעיה התנהגותית? תודה

01/11/2000 | 17:03 | מאת: ויוי מסיקה

גם בני בן ה7 יש לו את אותה הבעיה כאילו יש להם זמן ולא מענין אותם כלום לפעמים אני חושבת שהוא אוטיסת אבל זה לא המקרה ילדים שסובלים מקשב וריכוז הם בדרך כלל מאוד חכמים או שהם אומנים גדולים השאלה היא למה לא להתאים את שיטת הלימוד לליברלית יותר וכך לא יבצר מצב שהילדים האלה במרחאות כפולות יסבלו נירא לי שהילדים האלה יגדלו עם הרבה רגשי נחיתות כי כל הזמן אנחנו אומרים להם בכל אופן אני שהם צריכים להספיק הכול גם בכיתה וגם בית שזה בעצם קשה להם מאוד בהצלחה ויוי

01/11/2000 | 17:29 | מאת: paty

לויוי שלום רב, אני מודה לך על תגובתך, וברצוני לשאול אותך האם ילדך עבר איבחונים כלשהם? האם הוא "חולם" תמידית או שיש פעילויות (כגון מחשב) שבהן הוא כן מרוכז להפליא והאם התופעה הולכת ומחמירה עם הזמן או שהוא פשוט תמיד כזה וזהו בתודה מראש על תשובתך פטי

01/11/2000 | 21:04 | מאת: טלי וינברגר

פטי שלום רב, אין אפשרות לאבחן האם הילד סובל מהפרעת קשב לפי מעט המידע שרשמת. להערכתי עליך לפנות לניצ"ן, לצורך מידע, ייעוץ ואם יעלה הצורך, גם לאיבחון. ניצ"ן הוא אירגון העוסק בתחום קשיי למידה, ליקויי למידה וכו'. בברכה, טלי פרידמן

02/11/2000 | 23:29 | מאת: ד"ר אבי פלד

מסכים - - גם זאת דרך

02/11/2000 | 23:27 | מאת: ד"ר אבי פלד

כן יתכן דיסלקציה פני לאיבחון במקום רציני פסיכיאטר של הילד או נויורופסיכולוג מיוחד להפרעה זאת במרכז ברה"ן גהה או במרכז רפואי שניידר בתל-אביב ידעו לאן להפנות אותך

01/11/2000 | 09:14 | מאת: שאול

תאמינו למכון עופר שהיה מאוד הוגן לאמר בטלפון שהפסיכולוגיה מטפלת בייחסים הבין אישיים ולא פותרת את בעיית הסרוטונין אל תאמינו לד"ר בליטנר מרחוב הבנים 7 בני ברק שהוא פסיכולוג ולא רופא שטען שבאמצעות פסיכותרפיה הוא יכול להתגבר על הצורך בטיפול תרופתי

01/11/2000 | 21:05 | מאת: טלי וינברגר

שאול שלום רב, פורום זה אינו מיועד להשמצת מטפלים שלא סייעו לאנשים מסויימים!!!!! בברכה, טלי פרידמן

אלו הם הקריטריונים לבחירת רופא/מטפל טוב בכל התחומים. רופא טוב חייב להיות מסוגל ליצור יחסי אמון בינו לבין המטופל, להיות מומחה בתחומו, להיות אדם סימפטי ונעים ולהיות זמין- כלומר להיות באיזור המגורים שלך ועם שעות קבלה נוחות. זה נכון בכל תחומי הרפואה. חכם הוא אדם הלומד מטעויותיהם של אחרים- תלכו לטיפול עפ"י המלצות של מטופלים שהיו מרוצים מאותו רופא/מטפל. רופאים מומחים יש הרבה- רופאים טובים יש מעט. ואכן כאן זה לא המקום להשמיץ או להלל מטפל כזה או אחר.

02/11/2000 | 23:31 | מאת: ד"ר אבי פלד

כן קשה למצא בעל מיקצוע טוב

01/11/2000 | 07:16 | מאת: רננה

ביתי מטבעה מאוד חברתית ומסתדרת מצויין הן בגן הילדים והן עם ילדים חדשים שמכירה אולם בחוג בלט אליו רשמתי אותה כי רצתה , לפתע החלה לדווח על "כאבי בטן" כל פעם כשמגיעים לשם ... בירור עם המדריכה לא העלה דבר... בין לבין הצלחתי איכשהו להבין שהיא לא מכירה שם אף אחד...ושכולם מתחבקים אחד עם השני בתחילת השיעור והיא לא... איך אפשר להסביר זאת? וחשוב יותר איך אפשר לעזור לה להתגבר על זה? לגן היא הולכת בשמחה והיא שופעת חברות סביבה וכן אני גם שמה לב כשהולכים לאחרים ונפגשים עם ילדים שטרם הכירה היא מיד מסתדרת... אז מה כאן שונה ? ויש לציין שהיא עדיין רוצה ומעוניינת להמשיך בחוג.

01/11/2000 | 09:18 | מאת: קינייסולוגית

לרננה לכאבי הבטן יש רקע ריגשי. אני מציעה לך לשהות איתה מיספר שיעורים כדי לתמוך בה ואני מניחה שהכל יעבור זאת בהנחה שהיא רוצה ללכת. כול-טוב.

01/11/2000 | 09:45 | מאת: גלי

האבחנה שלך מאוד לא מקצועית. מאין לך שלכאבי הבטן קשר רגשי ??? על סמך מה את קובעת את זה ??? ראית את הילדה ?? דיברת איתה ?? קודם כל, חשוב לשלול כל סיבה רפואית שיכולה להיות לענין לפני שמחליטים שלילדה בת 5 יש בעיות רגשיות והיא צריכה יעוץ מקצועי, אבל זו סתם דעתי האישית ולא המקצועית, חכי לתשובת אנשי המקצוע במקביל.

01/11/2000 | 17:20 | מאת: ויוי מסיקה

אני היתי ממליצה לחפש את החברה הכי טובה של הילדה מהגן או מהרחוב או מהבינין ולנסות לשכנע אותה להיצטרף לחוג וכך יהיה לה יותר קל ואני מציעה להורים להבין קצת את הלחץ שהילדים מרגישים מישינוים ומימקומות חדשים הילדים מרגישים שהם חיבים לרצות את הורים לכן שיחה בעינין עם הילדה גם עזור בהצלחה ויוי.

01/11/2000 | 21:14 | מאת: טלי וינברגר

רננה שלום רב, האם כאבי הבטן של ביתך מופיעים רק לפני חוג הבלט? ייתכן ויש צורך לבדוק האם אין ממצא פיזי שיסביר את כאבי הבטן. במידה והכל תקין, ייתכן הכאבים נובעים מהתרגשות או חרדה לקראת המפגש עם קבוצת הבנות ה"לא מוכרת". ייתכן ומדובר בתקופת הסתגלות לחוג. כמה זמן היא הולכת לחוג? אם אכן מדובר בתקופת הסתגלות, הכאבים יעברו מאליהם בקרוב. במידה ומדובר במשהו אחר, לדוגמא, קושי לחבור לאותה קבוצת בנות ואולי אף תחושת דחיה מהבנות (הכל השערות בלבד), הכאבים לא יחלפו כל כך מהר, או יקבלו צורה אחרת (כאבים אחרים, בכי או כל תגובה אחרת). אם התופעות נמשכות, כדי לך לברר לעומק מה קורה בחוג,ואולי לשקול להחליף את החוג בחוג אחר. בבכרה, טלי פרידמן

02/11/2000 | 06:07 | מאת: רננה

היא נמצאת בחוג כ 3 מפגשים העניין הוא שבדרך כלל אין לה כל בעייה עם חברה חדשה ולא מוכרת ולמה כאן כן?

31/10/2000 | 22:47 | מאת: טלי

לרופא שלום, אני מטופלת על ידי פסיכולוג כבר תקופה ארוכה. מדובר בפסיכולוג שנחשב לאחד הטובים והמנוסים בארץ. לאחרונה הוא טוען כי אני מצויה בדיכאון ביולוגי, המחייב טיפול. הצעתו היא טיפול תרופתי כמו פרוזק. רציתי לדעת מהן ההשפעות של פרוזק, מהן תופעות הלוואי, מהו משך הטיפול בדרך כלל, והאם ניתן בכלל להיגמל מזה אחרי תקופה מסויימת או שיש התמכרות לתרופה. בגלל החששות שלי הציע הפסיכולוג דרכים אחרות כמו טיפול הומאופטי או דיקור וגם המליץ על פעילות ספורט אינטנסיבית. הייתי שמחה לשמוע את דעתך גם על שיטות אלה, ולדעת אם יש גם שיטות אחרות.

01/11/2000 | 21:24 | מאת: טלי וינברגר

טלי שלום רב, מידע אישי בלבד (לא על בסיס מקצועי!) ידוע לי שהרפואה האלטרנטיבית היא מעיין "תומך" לרפואה הקונבנציונלית. אין ממצאים מדוייקים לגבי השפעות של הרפואה האלטרנטיבית, ולעומת זאת יש ממצאים ברורים לגבי התרופות הקונבנציונליות. אין זה אומר שכדאי לך להתחיל טיפול קונבנציונלי כעת. אולי כדאי לך לנסות את הטיפול האלטרנטיבי שבו תבחרי, ולראות האם זה משפר את מצבך. רק במקרה ולא תחושי שיפור במצב, תוכלי לפנות לרפואה הקונבנציונלית. זו גם אפשרות... לגבי פעילות גופנית, זה עוזר כמעט תמיד. זה מחזק את הגוף הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית, גורם להפרשת סרוטונין במוח (החומר המשרה עלינו תחושת רוגע), מפשר את יכולת העמידות של המערכת החיסונית של הגוף וכו'. מומלץ בכל מצב. בברכה, טלי פרידמן

31/10/2000 | 21:50 | מאת: עינת

שחושבים כמוני שהעלאה חדה כל כך של תעריפי הטיפול הפסיכולוגי באמצע הטיפול איננה הוגנת, אנא השאירו הודעה.

01/11/2000 | 16:04 | מאת: שאול

למיטב ידיעתי בין הטיפול הראשון לטיפול ה 15 המחיר הוא כ 85 שקלים ובין השיחה ה 16 לשיחה ה 30 המחיר הוא בין 115 ל 125 שקלים

01/11/2000 | 18:50 | מאת: עינת

כידוע לך פעמים רבות טיפולים אורכים יותר משלושים פגישות, והכעס שלי הוא לא על העדר השתתפות בפגישות הנוספות אלא על מעין הונאה בכל התהליך. כשהתחלתי את הטיפול לפני שלוש שנים המחיר המלא של פגישה (בלא השתתפות הקופה) היה 146 ש"ח. מאז עודכן התעריף, פחות או יותר על פי המדד, והגיע ל-170 ש"ח. כל זה הוגן. הכעס הוא על הקפצת הרף ל-250 ש"ח (שזהו פחות או יותר המחיר בשוק הפרטי, למעט בעיר ת"א), כאשר אני בעיצומו של הטיפול וניטלת ממני למעשה אפשרות הבחירה. על ההעלאה זאת יש לדעתי להילחם.