פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום!!! אני בן 21, לאחרונה נדמה לי כאילו החיים שלי ממש נעצרו, אין לי דיכאון או משהו מהסוג הזה רק שפתאום שעלי לקבל החלטות הרות גורל יש לי את כל התמונה ובכל זאת אינני יכול לנקוט בעמדה זו או אחרת. גם בעיות בקשר חברתי שוטפות אותי מכף רגל ועד ראש. יש לי יסוד סביר להניח שישנה פה בעיה שמקורה בעברי (אבל אינני איש מקצוע). האם תוכלו לייעץ לי על פסיכולוג באיזור חיפה. בתודה, דלת מסתובבת.

כן - צור איתי קשר פרטים כרטיס אישי קליק על שמי בדף הפורום

ביום ה' 25.10.00 בשעה 21:00 נקיים ארוע צ'אט עם שלושת מנהלי הפורום. הצ'אט יתקיים במסגרת שיתוף הפעולה של פורטל doctors ואתר msn.co.il. אנו מזמינים את כל הגולשים להשתתף בצ'אט ולשאול את המומחים. למידע נוסף: http://doctors.co.il/chat

גם אני אהיה שם! בואו בהמוניכם...

מבקשת מכל מי שניתן, לשלוח לי חומר כתוב על אלצהיימר ודימנסיה. חשוב לי מאד לדעת מס' דברים עקרוניים: 1. סימנים ראשונים של המחלה. 2. האם תתכן הדרדרות חריפה של המחלה תוך 3 חודשים, מבלי שהסובבים את החולה יחושו בשינוי כלשהו ? 3. האם אדם שעדיין לא אובחן כחולה אלצהיימר ו/או דימנסיה, עשוי להבין משמעות חתימתו על מסמכים נוטריוניים? ( בעוד אף אחד עדיין לא הבחין כי הוא מפתח מחלה כלשהי.) אודה לרופאים העוסקים בכך, ולכל מי שניתן, על קבלת תשובה מהירה לפי הכתובת: [email protected] תודה על תשומת הלב, גילי.

גילי שלום רב, להלן סקירה קצרה על מחלת האלצהיימר שכתבתי ביום האלצהיימר הבינלאומי: לרגל יום האלצהיימר הבינלאומי (21.9.00) סקירה קצרה על מחלת האלצהיימר: מחלת האלצהיימר הינה מחלה המתרחשת בעיקר בתקופת הזיקנה, אך קיימים גם חולים צעירים.. בארץ ישנם כחמישים וחמש אלף חולי אלצהיימר, רובם בגילאי 70-80 אם כי כאמור ישנם גם צעירים יותר בני חמישים ואף פחות מכך. קיים בקרב הציבור בלבול לגבי מחלת האלצהיימר. לעיתים קרובות מבלבלים בין תופעות של זיקנה נורמלית ובין תופעות האלצהיימר. לכן חולים רבים מאובחנים בשלבים מאוחרים של המחלה, כשהסימפטומים השונים של המחלה מחריפים והופכים לקיצוניים. מהם הסימפטומים? חולה במחלת האלצהיימר יחוש בתחילת התהליך כי הוא שוכח דברים וינסה לחפות על השיכחה ב"תחבולות" שונות לדוגמא, הוא פגש אדם ברחוב ואותו אדם מכיר אותו, אך החולה עצמו לא יודע מי עומד לפניו. אז החולה יהיה מאד חביב וישתמש במונחים כללים כגון "אני מכיר אותך משם", "אני שומר על קשר עם כולם" וכו', הוא לא ינקוב בשמות שאינו זוכר, תאריכים וכו'.נוסף על ההפרעות בזכרון מתרחש עם החרפת המחלה שינוי באישיותו של החולה. לעיתים החולים הופכים לאלימים, על אף שבמשך כל חייהם לא הרימו יד על זבוב. החולים עשויים להפוך לאפטיים רגזניים, חרדתיים וכו'.אצל כל חולה השינוי האישיותי הוא שונה.החולה מאבד עם הזמן את תחושת הזמן, ואינו מתמצא במרחב, דהיינו, אינו יודע איפה הוא נמצא, איזה יום היום ומתי הוא אכל לאחרונה. תופעה נוספת הינה מעשים חסרי שיפוט. החולה עשוי לשים את משקפיו במקרר, לנסות לשטוף את ידיו בקערית המרק או לאכול את המזון שהוכן לחיית המחמד. לכל התופעות הללו ישנה השפעה משמעותית על סביבתו של החולה. הטיפול בחולה אלצהיימר הוא קשה, סיזיפי, דורש פיקוח של 24 שעות וגורם לעומס רב על בני המשפחה ולסבל, בעיקר נפשי. זה לא קל עבור בן משפחה לראות את התדרדרות מצבו של אדם קרוב ואת השינויים המתרחשים באישיותו. מה הטיפול הניתן לחולים? עד כה מחלת האלצהיימר עדיין נחשבת למחלה סופנית חשוכת מרפא. כיום ישנן מספר תרופות שאינן כלולות בסל הבריאות (ועולות אלפי שקלים לחודש למשפחות החולים), שבעיקר משפרות במעט את מצבו של החולה ומעכבות את התדרדרות המחלה. מחקר מחלת האלצהיימר מצוי כעת בדרגת חשיבות גבוהה בקרב החוקרים בעולם ונעשה מאמץ לבדוק את הגורמים למחלה ואת אפשרויות הטיפול בה. בנוסף ניתן לפנות לעמותת האלצהיימר ולקבל מידע, ייעוץ, הכוונה ותמיכה, בטלפון: 03-5787660 גילי - אם את זקוקה למידע נוסף...תכתבי. בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום רב, המון תודה על תשובתך, ועוד יותר תודה על המהירות. מבטיחה שאם אזדקק למידע נוסף, לא אתבייש לבקש. בברכה, גילי

אשמח להתעדכן בחידושים ובפרטים כמו: * מהם הסימפטומים הראשוניים, * האם שיכחה היא מאפיין ראשוני * למי פונים לעזרה? אודה לכם על תשובתכם גילת

אני חבר קרוב של בחורה בשנות השלושים רווקה, היא אובחנה כסובלת מהפרעה באישיות המתבטאת בהתנהגות מופרעת והרסנית כלפי פנים וחוץ בעיקר לאחר התקפי חרדות ודכאונות עמוקים וממושכים. מה עחינו לעשות כדי שתחזור לעצמה ??? מה עלי לעשות ??? האם להפנותה לטיפול מקצועי??? האם טיפול הפנוטי ישפר או יעזור לה??? בתודה יוסי

יוסי שלום רב, על ידי מי חברתך אובחנה? האם מי שאיבחן אותה לא ממשיך לטפל בה? מדוע בכלל נעשתה האבחנה ומתי? ברור שחברתך זקוקה לטיפול, אם אכן האבחנה נעשתה בידי איש מקצוע והיא אבחנה קבילה. מדוע חשבתם על היפוזה? להערכתי, יש צורך בטיפול משולב: פסיכיאטרי ופסיכותרפויטי. בברכה, טלי פרידמן

עם באמת מדובר בהפרעה באישיות - יש לצפות למעט שינויים - "תחזור לעצמה" זאת לא המילה המתאימה - כי באישיות אדם כבר הוא עצמו טיפול בשיחות - (פסיכוטראפיה) הוא טיפול בחירה להפרעה באישיות אם יחד עם הבעיה של האישיות יש גם תנודות במצב רוח - מומלץ טיפול פסיכוטראפי על ידי פסיכיאטר כי הוא יכול גם לעזור במקביל לשיחות עם תרופות - דבר שפסיכולוג מוגבל בו.

שלום יוסי חשוה שחברתך תפנה לטיפול פסיכולוגי טוב. טיפול היפנוטי לא יכול לעזור. אם אתם זקוקים להמלצות תצרו קשר 036496371 . אמיר

תודה רבה על ההמלצות

שלום רב, אתמול בערב חשתי שעברתי אירוע הדומה להתקף חרדה. במשך כל היום היו לי שלשולים (כנראה אכלתי משהו לא טוב אבל הקפדתי לשתות) ובערב כאשר הגעתי הביתה, עם כל החושך הכבד והברקים הרעמים שמסביב, חשתי לפתע דפיקות לב מואצות, חולשה ופחד ומעט סחרחורות וכאבי ראש, היתה אפיזודה שכאשר הייתי בשירותים והיה רעם וחשתי כאילו הקירות סוגרים עליי ועליי להודות שזה ממש מפחיד, היה לי מאוד קשה להרדם אח"כ למרות שהייתי עייפה מאוד ולא ישנתי טוב כל הלילה. (אני בת 42 מקבלת טיפול תרופתי באופן קבוע בדפלט (מזה שנים) במינון טוב וללא התקפים מזה 18 שנה. כ"כ ויטמין B12 וחומצה פולית מזה בחודש וחצי כיוון שאני בגבול התחתון של הנורמה, וגלולות נגד הריון). אודה על תשובה מהירה בברכה מיכל

מיכל שלום רב, את מתארת במכתבך איזשהי תחושת חרדה שחווית אמש. אינני בטוחה אם אכן מדובר בהתקף חרדה, וגם אם זה אכן היה התקף שכזה, נראה לי שאל לך להילחץ כל כך מהר. מדובר בהתקף חד פעמי (לבינתיים)שהתופעות שליוו אותו לא היו קיצוניות (ברמה המשתקת אותך מכל פעילות). הימים האחרונים, הגשומים, גורמים לאנשים רבים לתחושת אפרוריות ודיכאון, ורעש הברקים והרעמים, גם כן אינו מלבב לרבים מאיתנו. זה עשוי להעלות פחדים וחרדות מתקופות מוקדמות בחיינו. נראה לי כי החרדה שהופיעה אצלך אתמול היתה קשורה לכך. אני מציעה לך לבחון מה קורה איתך בימים הקרובים, ובמידה והתופעה תחזור על עצמה, פני לייעוץ פסיכיאטרי. בברכה, טלי פרידמן.

לשלמה הקבוצה שאתה הינו בקשר היא מאזור תל אביב.או ליתר דיוק בת ים חולוןוזה בגלל הנוחות להפגש בהתחשב במוגבלות שלנו.

ארוע חד פעמי הקשור לסיטואציה מפחידה נורמטיבית לא הייתי קופץ לאבחנה עקב כך

שלום מיכל כפי שכתבת עבר עליך התקף פאניקה שהוא סוג של התקף חרדה. אני מציע שתפני לטיפול פסיכולוגי שיעזור לך להתמודד ולהתגבר על התקפי החרדה. בברכה, אמיר

אבי (בן 52) עבר לפני כחוד וחצי ניתוח להוצאת בלוטת התריס כיוון שהיתה מוגדלת. הכל עבר בשלום כולל הבדיקה הפתולוגית. לפני הניתוח וגם היום אבי נמצא במצב של חרדה שכמובן מפריע למהלך תקין של חיים. כיוון שאבי רוצה להתמודד, להעזר ולקרוא חומר בנושא כמה שאפשר אודה לך אם תוכל להפנות אותי לחומר רלוונטי בנושא. כמו כן חשוב לנו לקבל המלצה על פסיכולוג/ים מן השורה הראשונה. תודה ויום טוב. סיגל לוין

סיגל שלום רב, לא זכורים לי כעת שמות של ספרים ספציפיים, אולם ישנו חומר רב ברשת אודות חרדה. תשתמשי במנועי החיפוש, ותגלי חומר רב. את יכולה לשלב את שתי מילות המפתח "חרדה" ו"ניתוחים" וכך תגיעי לחומר ספציפי יותר עבורך. בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום! חיפשתי בכל האתר ואני מחפשת כבר כמה ימים. יכול להיות שאני לא מבצעת נכון את החיפוש אך אני לא מוצאת שום דבר רציני בנושא. מלבד זאת שביקשתי אם אתם יודעים או שמעתם על פסיכולוגים טובים מן השורה הראשונה. אם אין באפשרותכם לומר לי או שזה לא אתי, תעדכנו אותי בבקשה. אם יש אתר אחר בו אני יכולה למצוא מאמרים בנושא אשמח לדעת. זה מאוד דחוף וחשוב לי. תודה

שלום. יש לי ילד כבר בן שש ועדין עושא את צרכיו בחיתול ומסרב לעשות באסלה אבקש עזרא בנושא פיתרון הבעיה. בתודה גד

גד שלום רב, נראה כי אכן מדובר בבעיה כלשהי שאין לי יכולת לאבחן אותה במסגרת המוגבלת של פורום זה . אך אין סיבה לדאגה בטרם עת. המלצתי היא לגשת לייעוץ אצל פסיכותרפיסט המתמחה בילדים. בברכה, טלי פרידמן

גד שלום, אני מרשה לעצמי לענות לך אף על פי שאינני בעלת מקצוע אך לפעמים הנסיון גובר על המקצוע. לדעתי אני ממליצה להוריד לגמרי את הטיטול, לקחת את הילד ולהסביר לו שזהו, "בא נאמר לטיטולי להתראות . להלביש לילד תחתונים ואפילו שייעשה את צרכיו כך הוא יחוש שזה בורח וזה לא נעים ולא לגעור בו, או להסביר לו באופן מאוד מאוד טבעי (עם כל הקשיים) מצב שקורה: או.קיי חמוד בא ניגש למקלחת להתקלח. אני בטוח שבפעם הבאה אתה תתגבר על כך וננסה. מנסיוני זה קורה לילדים שהם מרגישים שמשהו מהם נפרד ואילו ילדים עם קשיים של פרידה. אצלי זה כן עבד אני שוב מדגישה זה קשה מאוד כל הנקיונות וכל המאמצים אבל רק להמחיש לך הוא עשה אצלי את צרכיו בעמידה..... על הכיסא ועל השולחן באמצע הארוחה אך יש צורך עמוק של איפוק תגובה שלנו. וכל פעם באותה הדרך בנועם ולא ברוג גם קול הדיבור צריך וחייב להיות רגוע ושלוו כי בעצם זה מה שמקרין לילד. גם בלילה אפילו שהילד עושה את צרכיו במיטה, לקום , מקלחת וכו'. אני מקווה מאוד שזה יעזור, לדעתי ייעוץ פסיכולוגי וכו' הילד רק יבין שיש לו בעיה והוא "יתלבש" על כך. בהצלחה רותי

שלום רב גיל שש הוא גיל מאוחר מאד לחיתולים. כנראה ישנה בעיה התפתחותית / רגשית מסויימת ויש צורך לפנות למכון להתפתחות הילד כדי לאבחן את הבעיה ולעזור לכם. בברכה, אמיר

רציתי לדעת אילו מחקרים נעשו בנושא שצויין לעיל, אני מחפשת חומר לשם עשיית עבודה סמינריונית בפסיכופתולוגיה. כל מידע יוכל לעזור מאחר ואין חומר רלוונטי נגיש, אני בחיפושים אינטנסיביים כבר הרבה זמן.

http://www.psychematters.com אולי תימצאי באתר הזה.... את לומדת עבודה סוציאלית ? (אם מותר לישאול ?) אופיר

נסי: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?CMD=&DB=PubMed

כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי כואב לי

שלום , קוראים לי רווית , אני בת 17 וסובלת כבר שנתיים מכאבי בטן חזקים בזמן בית-ספר. במשך הזמן ניסיתי כבר כמה כדורים (שהרופא רשם) במשך תקופות שונות (פפברין , מוטיליום , ומודאל). מכיוון שהכאבים מופיעים רק בזמן בית-ספר, הוא הגיע למסקנה שזה פסיכוסומטיי ושלח אותי לטיפול פסיכיאטרי הייתי כ 14 פגישות ואין שיפור במצב. רציתי לדעת אם יש איזה טיפול או כוון חדש שאוכל לנסות?......(אולי להפנט?)

הבעיה שלך פסיכולוגית- את צריכה שיחות ולא כדורים.

רווית שלום רב, ארבע עשר פגישות זה לא מעט זמן, ואם לא חל שיפור במצבך, צריך לשאול כמה שאלות: 1. מהו הטיפול שאת מקבלת אצל הפסיכיאטר? האם מדובר בשיחות? בתרופות? בשילוב של השניים? 2. האם שיתפת את הפסיכיאטר בתחושה שלך שכלום לא השתפר? אם כן, מה היתה תגובתו? ייתכן ויש צורך להחליף מטפל או סוג של טיפול. אך לפני הכל, אני מקווה שעשית את כל הבירורים הרפואיים-פיזיולוגיים כדי לשלול כל אפשרות, ולו המינימלית ביותר, לבעיה פיזית-גרידא. בברכה, טלי פרידמן

יפה מאד טלי אני מוכן לחתום שלא מדובר בבעיה פסיכולוגית אלה רפואית - גסטרואנטרולוגית

אני לא בן אדם פתוח במיוחד רוב הזמן הוא דיבר ואני רק עניתי לו אפילו עם פסיכיאטר אני לא מצליחה לדבר.

איזה בירור הרופא ביצע - צילום - אולטרהסאונד - אנדוסקופיה - CT בטן ?????? לא הייתי בשום-פנים-ואופן פונה לפסיכיאטר ליפני תום בירור בטן - לפחות CT בטן העובדה שהכאבים בזמן בית-ספר לא מספיק להניח שזה נפשי !!!

לרוית נסי טיפול קינייסולוגי. אחד. כל-טוב

שלום רווית אם את סומכת על המטפל תמשיכי איתו ואם לא את יכולה לבקש מטפל אחר. בכל מקרה 14 פגישות אינן מספיקות כדי להחליט שטיפול לא עוזר. את חייבת לנסות ולהתמיד בטיפול. בברכה, אמיר

שלום רב ברצוני לדעת האם אלצהיימר היא מחלה תורשתית? תודה שני

התשובה לשאלה שלך היא כן, אבל רפואה איננה מדע מדויק. תקראי את המאמר הקצר הבא: http://home.mira.net/~dhs/adcause.html

שני שלום רב, במהלך שלוש השנים האחרונות אני עובדת באופן רציף עם חולי אלצהיימר ובני משפחותיהם. תוך כדי עבודתי נחשפתי לשיטות טיפול, מחקרים ומידע רב אודות מחלת האלצהיימר. לפי הידוע לי, טרם נמצא בסיס עובדתי מובהק למחלת האלצהיימר כמחלה תורשתית. למעשה, עדיין לא יודעים כמעט דבר על המחלה, והיא עדיין נחשבת למחלה חשוכת מרפא וסופנית. גם התרופות הקיימות כיום וניתנות לחולי אלציימר רק מעכבות את תהליך המחלה, אך לא "מרפאות". לצערי. בברכה, טלי פרידמן

טלי צודקת

שלום רב יש לי בן בן 11 הקטן מבין 4 אחים בנים יש לו הרבה פחדים כמו לא לסגור את הדלת כאשר מתקלח או לא להרדם לבד בחדר לא מוכן להיות לבד בבית בעיקר בערב-לא מסוגגל להסבביר ממה הוא פוחד "הרגשה רעה" במשך היום בבית הספר בספורט ובחברה הוא ילד רגיל לגמרי חכם, חברותי אפילו מנהיג. במשפחה הכל בסדר. הוא לא גדול כבר לפחדים לא מוסברים? עד מתי זה נחשב נורמלי? מה אפשר לעשות תודה על התשובה ש

עד גיל 16-17 זה נחשב נורמאלי יש לשים לב להתפתחות של מוזריות - כגון דיבור לא מסודר - דיבור לעצמו וכו... במיקרים כאלה מומלץ יעוץ פסיכיאטרי

היתה לי את אותה בעיה. הבן שלי היום בן 22 סבל מאותה בעיה . עד גיל 9 ,10 הוא פחד ללכת לבד לשירותים. הבעיה שלן שהוא אמן והא ראה בדימינות שלו כל מיני חיות רודפות אחריו . במשך הזמן זה עבר בלי שום טיפול. הוא היה ביחידה קרבית. טייל חדשיים במזרח והיום הוא מטייל כבר כמה חדשים בצפון אמריקה. מה שאני רוצה להגיד לך שהענין יעבור וחבל לטרטר את הילד לפסיכיאטר ודומיהם. הכל ענין של גיל.

ש' שלום רב, המצב שאת מתארת נראה בעיני נורמטיבי למדיי. ישנם ילדים "פחדנים" יותר, וזה עשוי להימשך עד גיל ההתבגרות ולעיתים אף מאוחר מזה. גם עצם העובדה שאת מספרת שהוא הבן הקטן, נראית בעיני כמחזקת יותר את הטענה שמדובר במשהו נורמטיבי, כיון שהילדים הקטנים במשפחה נוטים להיות "מפונקים" יותר, וזוכים ל"הגנה" של כולם מסביב. ההגנה הזו לעיתים "תורמת" להתפתחות של חרדות ופחדים שונים אצל הילדים. אבל זה עובר. בברכה, טלי פרידמן

שלום ש בניגוד לדעתם של קודמי אני חושב שיש מקום לשקול לפנות ליעוץ פסיכולוגי. לא מדובר בבעיה פסיכיאטרית אבל אם לילד יש חרדות ופחדים אין סיבה לתת לו לסבול אם ניתן להקל עליו. יתכן ויש לו מתחים מסויימים או מחשבות ורגשות שמציקים לו ובהחלט ניתן לעזור לו. תפנו לפסיכולוג שעובד עם ילדים לצורך בדיקה. אם אתם זקוקים להמלצות תצרו קשר. אמיר

במה מישתמשים בארץ ? אופיר

ICD

אין ספק שבארץ משתמשים ב-ICD. יש גם את הספר המקורי בתרגום לעברית.

אופיר שלום רב, ברוב המקומות משתמשים ב-ICD 10 מעניין למה אתה שואל. בברכה, טלי פרידמן

יש מגמה ל"סנכרן" את המערכת האבחנתית של International Classification of Disease (ICD) עם Diagnostic Statistical Manual (DSM) אני אישית אוהב לקרוא לו Dark Side of the Moon (DSM) לדעתי מערכת אבחנתית זאת היא אמנם הרע במיעוטו אבל גרמה נזק גדול לפסיכיאטריה

גרדא

שלום, בני בן ה-6 מגלה סימני קינאה לאחותו ה"חדשה" כבת 10 חודשים כיום.התנהגותו מאופינת בריגרסיה: מדבר כמו תינוק,נפגע מהבעת יחס אליה ומרגיש זנוח לא אהוב וכו'. למיטב ידיעתי התנהגותו היא טיבעית ונורמלית לבעיה שכחיה שכזו מה עוד שהילד מבטא את מצוקותיו וחוסר הנוחות שניגרמת לו. אני עורכת עימו שיחות בהם אני אני מסבירה לו את המצב כמות שהוא ואף מגלה הבנה ביחס להרגשתו וטענותיו. להערכתי הילד אכן מבין את המוסבר לו למרות שהתנהגותו הרגרסיבית ממשכיה ולא פעם מצליחה להוציא מאיתנו הבעות כעס וביקורת כלפי התנהגותו. שאלתי היא האם עלי להתעלם מהתנהגותו זו (לא להעיר לו, לא לכעוס ולבקר אותו) ולתת לו להמשיך בהתנהגותו התינוקית או שמא עלי כן להתייחס ולהביע את מורת רוחי? אודה לתשובתכם.

לנטע שלום, אני לא אימא, ולא התמקצעתי בנושא, אבל נושא קנאה בין אחים מוכר לי. לדעתי, את צריכה להראות לו שאת סומכת עליו, ולבקש ממנו עזרה. לדוגמה: לקרוא לכם אם הוא שומע אותה בוכה, לעזור ברחצה, וכו'. כך הוא ירגיש רצוי. שווה לנסות. בואי נחכה לתגובה של המנהלים. עדי

עדי תודה על המלצתך , אני אכן עושה את שכתבת אך למרות הכל המצב עדיין בעינו בכל אופן שוב תודה.

לתת הסברים כפי שאת כבר עושה - יחד עם הרבה אהבה ותשומת לב

נטע שלום רב, לפי הדברים שאת מתארת, את פועלת בצורה טובה. צריך להכיל את הילד ואת התנהגותו,ולהבין כי הריגרסיה היא זמנית עד שהילד יתרגל ל"אורחת החדשה". יחד עם זה צריך להעמיד גבולות ברורים של עד כמה מותר לו להתנהג באופן אגריסיבי. זה בדיוק מה שאת עושה. כל הכבוד... חיזקי ואימצי. בברכה, טלי פרידמן

שלום לכל הגולשים. דבר אחד אינני מבינה - מי זה אופר הזה שדוחף את האף שלו לכל שאלה. לדעתי זהו מקום למומחים ולאנשים שזקוקים לעזרה והתערבותו של "האופר הזה" מיותרת ואף מזיקה. כל המגיע לפורום זה מצפה לתגובה של אנשי מקצוע ולא של חכמלוג אחד שאין לא מה לעשות בחיים אלא לכתוב ולהתערב בכל נושא ונושא. ראיתי את תגובותיו והן לא לעניין. בברכה, ענת

קודם כל זה אופיר...אם י' :) שנית..."ראיתי את תגובותיו והן לא לעיניין"... תני דוגמא לתגובה,ותסבירי למה היא לא לעיניין... (טענת משהוא,עכשיו תנמקי....) בקשר ל"מזיקה"... כמו שאני כותב בתחילת כל הודעה "אני לא פסיכולג\פיסכאטר\עובד סוציאלי,אז בבקשה לקחת את התשובה שלי בהתאם"... אני חושב שזה כבר מוריד את המילה "מזיקה" מהפרק, את לא חושב ככה ? בקשר ל "מיותרת"...זה כבר עיניין של טעם...מיותרת בעינייך,אבל לא בעיני,ככה שגם זה ירד מהפרק כל מי שמגיעה לפורום הזה,מקבל תשובה של המנהלים (גם שאלות שעניתי עליהם).. אז גם הטענה הזאת ירדה מהפרק ,מה ? יש עוד משהוא שאינך מבינה....ומעונינת להבין ? (הצעה קטנה:תנסי להשקיעה אנרגיה בהבנה,ופחות בטענות חסרות ביסוס... ) זה מיועד למנהלים: אם לפי שיקול דעתכם התשובות שלי פוגעות במישהוא, (לא באגו של מישהוא....שוב "דגש עצבני" על המילה אגו...והמבין יבין )... תרגישו חופשיים לימחוק את ההודעה (במיקרה וזה יקרה,אני מאוד ישמח לדעת את הנימוק) זה מיועד לשאר הגולשים: אם פגעתי במישהוא ......אני מיצטער אופיר

לדעתי כל אדם יכול לנסות לתרום מנסיונו ומחכמת החיים שלו, כל עוד הדברים נאמרים בטוב טעם וללא פגיעה בזכותו של אדם אחר, דבר שלא נראה לי שקיים בתגובותיו של אופיר. נהפוך הוא, לעיתים יכול אדם לקבל תמיכה ועזרה דווקא מאנשים "סתם", שחוו את אותן החוויות ועברו את אותם הדברים, בניגוד לאנשי המקצוע שאולי "קראו ולמדו", אך חסרה להם החוויה האישית של עצמת הרגשות. עדיין שמורה לאדם השואל את השאלה זכות הבחירה המאפשרת לו להתייחס או לא להתייחס. לאופיר - אני דווקא מעריכה את רצונך לעזור, וחושבת שזה נכון. קיבלתי ממך כמה תגובות מאוד מאוד לענין במספר הזדמנויות. תודה.

ענת מדובר בסה"כ בילד מגודל וסקרן. הוא מתעניין בפסיכולוגיה והוא מנסה להיות כאן פסיכולוג בגרוש. אפשר לראות שזה לא הולך לו כ"כ עפ"י תגובות הקהל. הוא אמנם מיטרד אבל הוא לא מזיק, מבחינתי הוא יכול להמשיך ולהיות כאן.

למאיר: תודה על "הברכות" ...ותדה על האישור... :) לגלי....אם עזרתי גם לך...באתי על סיפוקי :) אופיר

הקהל הרחב - ואופיר איננו שונה בכך מכל אחד אחר אני מתרשם כי דעתך דוקא דעת מיעוט היא. אופיר חזק ואמץ והגיע זמן ללמוד שממש אבל ממש אין צורך להגיב לכל מלעיז השארת הודעת המלעיז מיותמת תוריק אותה מכל תוכן

לאור הכתבה שפורסמה אצלכם על Adhd מבוגרים נראה לי שאני סובל מהתיסמונת. ניסתי להיפגש עם ניורולוג שלא קידם אותי כלל. האם ידוע לכם על מומחים למובגרים שעוסקים בתחום? אני חבר קופ"ח מאוחדת. בתודה אודי

סתם שאלה... מה זאת אומרת "לא קידם אותי כלל" .... ? לא בדק אותך ?,לא ניסה להבין ?,לא ענה מה שרצית לישמוע ? אגב,תוכל ליכתבו למה אתה חושב שאתה סובל מ ADHD אני מגיע ממישפחה "מרובת לקויות"..והיתי רוצה לדעת איך אחרים מגלים את זה אופיר

לצערי לא מוכר לי

אודי שלום רב, אינני מכירה מטפלים, אולם אתה יכול לפנות לניצ"ן. אולי להם תיהיה תשובה מספקת יותר. בברכה, טלי פרידמן

אני מכירה אנשים שיוכלו לעזור. לא דרך הקופה. תיצור קשר לאי מייל : [email protected]

לטלי, אני נשוי שנה ומקנא בהורי אישתי שיש להם חתן כמוני,בעוד שלהורי יש חתן דפוק:עצלן, נצלן, שקרן,בוגד ומתעלל.(נשוי לאחותי). הקנאה מטריפה את דעתי עד עוות כשהם באים אני לא נחמד , מזלזל ומחקה (בזעיר אינפין ) את גיסי. מה עושים? האם זה יפגע בנישואי.? איך יוצאים מהמצב ? רוני

אז קודם כל אני לא פסיכולג\פסיכאטר\עובד סוציאלי...ולכן כך את הדברים שלי "בקלילות" האם הקינאה כלפי ההוריםש ל אישתך,היא אולי בעצם קינאה בגיס שלך.... אולי אתה רואה את "עצמך" בתור "הילד הטוב" של המישפחה,ואתה רוצה להיות קצת כמוהו ? סתם מחשבה שעלתה לי בראש...... (חכה לאי מייל מהמנהלי הפורום) אופיר

ניתן לדבר על זה עם איש מקצוע - פסיכולוג מבחינה פסיכיאטרית לא מדובר בתופעה מחוץ לנורמה

רוני שלום רב. נראה כי הבעיה שאתה מציג מפריעה לך זה זמן מה. האם שיתפת את אישתך בנושא? האם שיתפת מישהו מבני המשפחה? מה היתה התגובה? לדעתי, עליך לגשת לטיפול אצל פסיכותרפיסט. ברור לך שאין לי אפשרות לתת לך "פתרון פלא" שבעזרתו תוכל להיפטר מהקינאה. זה יוכל להיעשות רק בחדר הטיפול. בברכה, טלי פרידמן

במדינה דמוקרטית בעידן הנאור אין חובה על אדם להשתתף במה שאינו מוצא בו ענין או רואה אותו לקלוקל. לפיכך, המלצתי לך ולכל החושבים כמוך היא פשוט לא לגלוש לאתר זה בעתיד. שמור את נופת הצופים שלך לעצמך, וסליחה על הבוטות.., אך נפגעתי באופן אישי מדבריך. בתור אדם שנעזר בפורום זה ובטלי פרידמן אישית. תן לי לשתף אותך בחוויותי ואולי תבין שיש אנשים עם מצוקות אמיתיות ובעיות אמיתיות שלפעמים מגיעים לדרך ללא מוצא ואולי הפורום הזה הוא הפתרון היחידי עבורם. בסוף שבוע שעבר כתבתי בפורום זה על בעייתי תחת הכותרת "הפרעות אכילה והתמודדות עם מוות". אם תעבור כמה דפים אחורה תוכל לקרוא ולהבין את הבעיה, חשוב לי לציין שכל מי שהכרתי העדיף להתעלם מהבעיה וממני או לנטוש אותי כשהדברים הסתבכו יותר מדי. לידיעתך, בפורום זה מצאתי יותר מאוזן קשבת. מצאתי בן אדם מדהים, רגיש וחכם בשם טלי פרידמן, שלמרות שלא הכירה אותי מקודם "הפכה עולמות" כדי לעזור לי וכדי למצוא מישהו שיהיה מוכן לעזור. פתחה בפני את ליבה ולא רק בדיבורים כלפי חוץ אלא באמת מן "הנשמה". חשוב שתבין שיכול ליהיות שלולא פורום זה וטלי פרידמן שהכרתי דרכו יכול ליהיות שלא הייתי כותבת לך היום, מכיון שבאמת הייתי צעד אחד אחרון לפני הייאוש והאובדנות. אין לי מושג עדיין באמת אם טלי הצליחה לעזור לי או לא, מכיון שכרגע רק התחלתי להתמודד עם בעייתי, אך לכל הפחות היא פתחה בפני קרן אור ותקווה, ועל כך אני מודה לה מאוד. אז, אנא ממך ומכל החושבים כמוך, בבקשה , פשוט אל תכנסו לפורום ותזהמו אותו בדברי נאצה. תנו לטלי ולאנשים שמוכנים לנסות לעזור למי שבאמת צריך עזרה. לטלי - המון המון המון תודה על עזרתך, את באמת בן אדם מדהים, תשמרי על עצמך כך ועל תתני לאנשים רעי לב לקלקל אותך. גלי.

אין רע בלי טוב. כנראה מי שמזועזע מהעולם מגיב כך. הבה נעשה טוב בעולם.ואז גם הוא יצטרף.

גלי, לא באתי לפגוע בטלי. טלי עושה עבודה חשובה. אני פניתי אליה כמי שמיצגת שפיות לנסות לעשות RESET לכל השגיונות שאנשים מעלים והם בחזקת אבסורד. הבחורה שתארה את החבר שדורש בעיטות באשכים- מבנה לבד שזה משהוא פסיכי. אין זה סביר שמישהוא ישתף פעולה עם טרוף. טלי צריכה לצרוח לה - קומי קפלי את הרגלים ותצאי מהאיש החולה. אין לגבר נקודה יותר רגישה וכואבת יותר מהאשכים ואם הוא רוצה בעיטה בהם זה אור אדום-וזה מה שציפיתי. אופיר נכניס סממנים של מלחמת דת. צינתי אינני דתי במובן החומנסטי אני מאמין בכחות הטבע שהם נמובילים תהליכים בעולם ולפיהם אנו צריכים לדבוק. מקוה שתסלחי אם את או משהוא אחר נפגע. אמונתי שיש לעזור לאדם ע"י פתיחתו להגיון שבטבע.

שפיות זה דבר יחסי.... אני רואה בהומוסקסאלים,מאזוכיסטים(במידה סבירה)...וכו', אנשים שפויים...לעומת זאת שינאה עיוורת עבורי מהווה אינדיקציה ש"משהוא לא תקין עם הבן אדם"... זכותך למחשבה,ולהבעת דעתך...רק תיזכור שזה פורום,וברגע שתביע את דעתך, מישהוא יגיב עליה.... גם אם זה לא מוצא חן בעיניך אמונתי היא : "חייה ותן לחיות" אופיר

לגלי שלום. רציתי להגיד רק כל הכבוד וישר כח הצליחי בדרכך,ואני שוב חוזרת אם את צריכה עזרה ותמיכה כיתבי לי ואשמח לענות יום טוב לימור

עזרה ותמיכה תמיד עוזרים, ותמיד טוב לדעת שיש אנשים שמוכנים לעזור. האם אפשר לכתוב לך ל- mail האישי שלך ?

גלי... תודה רבה על השבחים. אני אשמח אם תצרי קשר שוב... אני רוצה לשמוע ממך.. בברכה, טלי פרידמן

שלום, אני בחור בן 26. לפני 3 חודשים בערך רצתי על מכשיר הליכון בביתי ללא מזגן או שתייה במשך כחצי שעה, וזאת אחרי שבועות של ריצות ברחובות ללא כל הרגשה רעה.כשירדתי מההליכון הרגשתי סחרחורת נוראה,הרגשה כאילו נאי הולך להתעלף ועל סף התקף לב (למרות שאין לי מושג מהם הסימנים להתקף לב). אחרי שזה עבר לי, ההרגשה הזו התחילה להופיע אצלי לעיתים מזומנות, (פעם שוב אחרי ריצה ברחוב לאחר שזנחתי את ההליכון מפחד...) ובכל מיני הזדמנויות אחרות. עשיתי בדיקות-הולטר,בדיקת מאמץ,אקו לב,בלוטת התריס,א.א.ג., וכולן היו תקינות. שאלתי היא האם אלו התקפי חרדה ואם כן-מה הטיפול הנפוץ והמקובל? תודה.

ארצ'י שלום רב, מדבריך עולה כי ייתכן ויש לך התקפי חרדה. אולם האדם המוסמך לאבחן זאת הינו פסיכיאטר. רצוי שתיגש איש מקצוע (פסיכיאטר) לצורך איבחון. במידה ומדובר בהתקפי חרדה, ישנם טיפולים תרופתיים מצויינים לצורך העניין, ואפשר לשלב גם טיפול פסיכולוגי. תלוי בהמלצת הפסיכיאטר ובהרגשה האישית שלך. בברכה, טלי פרידמן

ארצ'י בנקר שלום רב, בתור מתעמל ומרים משקולות אני מוכרח להודות כי גם אני התוודעתי לתחושה הבלתי נישלטת של הגוף במהלך או בתום אימון. מעולם לא שייכתי את הבעיה לחרדות כלשהם. אני קצת תמהה על המלצתה של הגב' פרידמן להיוועץ עם פסיכיאטר מכיוון שהדבר שסיים סופית את התופעה המדוברת אצלי היה הפרש השעות בין ארוחה לארוחה ובעיקר הפרש הזמן בין הארוחה האחרונה שאכלתי לבין האימון שקיימתי לאחריה. אינני מכיר אותך ואין לי מושג קלוש אם יש לך סיבות לחרדה, במידה וכן עליך בהחלט לבדוק את זה. (יש לך???) אבל במידה והתאמנת בעבר וזה לא קרה לך מאוד יכול להיות שהדבר קשור בהרגלים היומיומיים שלך. הייתי ממליץ לפני פגישה עם פסיכיאטר וקבלת טיפולים תרופתיים לבדוק את עצמך ואת הרגלייך. אתה עובד לפי תוכנית? אתה אוכל לפי תוכנית תזונתית שמתאימה למאמץ הגופני שאתה משקיע? אתה עובד קשה מדי עד כדי עייפות? אולי זו סתם תקופה לחוצה, לעיתים מומלץ להוריד את קצב הפעילות הגופנית ולחזור שוב בהדרגה? ואת טלי פרידמן, הייתי מצפה ממך לשאול שאלות מנחות ולבדוק את עצמך לפני שאת ממליצה לאדם מן היישוב במלוא הרצינות לקבל עצות פסיכיאטר. ההמלצה שלך (מבלי לחלוק על יכולתך המקצועית) ניראית לא רצינית !!!

שלום רב כנראה מדובר בהתקף חרדה. הטיפול המומלץ הוא טיפול פסיכולוגי. יתכן טיפול פסיכולוגי שמתמקד בלימוד שיטות להרגעה עצמית ולפעמים יש צורך בטיפול פסיכולוגי ממושך יותר שמטפל במקורות החרדה. ישנם מקרים שיש צורך להשתמש בטיפול תרופתי. לא במקרה שלך. כדאי לפנות לפסיכולוג שעוסק בתחום ולא להזניח. בברכה, אמיר

לכל הפונים לפורום. הדברים הבאים נכתבו ל"סוף העולם" בעקבות הערותיו האחרונות בפורום. כדאי לקרוא ולתת את הדעת בנושא, למען ישרור השלום, לפחות בביתנו הקרוי "פורום פסיכולוגיה ופסיכיאטריה". סוף העולם שלום רב, קשה לא להתייחס לדבריך הקשים. במכתביך אתה מעיד על ייאוש מהעולם הזה בשל הבעיות שמעלים אנשים בפורום זה. נראה לך אולי ש"העולם השתגע" ואיבד את כל אמות המידה. אתה משתלח בכל מה שנראה בעיניך כ"לא נכון" או "לא מוסרי". אך מי באמת קבע מה נכון ומה מוסרי? מאיפה הביטחון שהחיים שלך כפי שאתה חי, הם החיים המוסריים והמושלמים?? אנשים שנמצאים במצב של מצוקה כלשהי או התחבטות באיזשהי בעיה, אוזרים אומץ ופונים לפורום. אני רואה זאת כאקט חיובי של כוח, של שליטה, של ניסיון לקחת אחריות על המתרחש, ולנסות לעזור לעצמם לפני שמצבם יתדרדר מבלי שיוכלו לעשות דבר. אין אדם הדומה לחברו, וכל אחד מאיתנו הוא יצירה חד פעמית של הטבע והאלוהים. לכן, מעצם השוני הבסיסי בין אדם לאדם, חשוב שכל אחד מאיתנו ידע לכבד את האחר, גם אם הוא חי ומתנהג בשונה ממנו. תחושה זו מתחזקת בעיקר בעיתות כגון זו שאנו נמצאים בה כעת. כאשר כל אחד נאבק על זכות קיומו בארץ הדמים הזו, וניצוצות של שינאה והרס ניתזים מכל עבר, על כל אחד מאיתנו מוטלת החובה לשמור על צלם אנוש ולדכא את יצר ההרסנות והאלימות הקיימת בנו. לכן, סוף העולם, אני מקווה שתדע לקבל גם את השונה ממך, וקוראת לך לשמור, לפחות בפורום הזה, על שפה הגונה ולכבד את כל הפונים לפורום. ולסיום, כולי תקווה כי השם שבחרת לעצמך אינו משקף אלא את דעתך בלבד!! תמיד צריך לשמור על אופטימיות. בברכה, טלי פרידמן

מה ואיך שאופיר הגיב להודעה הנ"ל יותר גרוע מההודעה עצמה. ההודעה המקורית מאד מוזרה אבל היא רק מביעה תיסכול ואפשר היה להתעלם ממנה או להגיב בצורה תרבותית. אבל אופיר "הפסיכיאטר לעתיד" החליט לקפוץ על המציאה וכבר הכריז ברבים שיש כאן חולה סכיזופרניה שברח לו מהמחלקה הסגורה ומכאן נפתחה לה מלחמה קטנה ומיותרת שרק אופיר יודע לחולל.

ל "אוביקטיבי" (שים לב לגרשיים!).... כשאמרתי "סכיזופרן" אני התיחסי בהומור למה שנאמר (אתה יכול להאמין או שלא לאמין),לפחות בהודעה הראשונית... אני באמת לא יודע מה יותר גרוע זה שקורא לשני "סיכזופרן" או זה ש רוצה ליסקול באבנים כל מי ששונה לנושא השני: דברים שניכתבים בפורום(שים לב למילה פ-ו-ר-ו-ם!)... יקבלו תשובה מציבור הגולשים, אני מקווה שכל אחד שמביע את דעתו בפורום שוקל מה יהיו ההדים , ולכן הגבתי על ההודעה,לפי ראות עיני...גם עם זה לא מוצא חן בעניך! האם אני יוכל לישמוע מימך גינוי, על מה ש "סוף העולם" אמר ? (בנודע לסקילת אבנים ?) אני מאוד ישמח לישמוע אחד כזה אופיר נ"ב אתה יכול לשנות שם לא אי פי *קריצה*

בהמשך לשאלתי לגבי נדודי שינה כתוצאה מלקיחת סרוקסט. האם לקיחת כדורי שינה זה הפתרון?? ולכמה זמן?? תודה, שירי

כשהיתה לי בעיה כמוך פניתי לרופא המשפחה כל מקרה לגופו וכשם שסרוקסט נועד לסלק את עינויי הנפש ששנינו מכירים גם כדורי שינה מונעים את המטרד של נדודי שינה זה הסבר בנאלי ואני בטוח שרופא המשפחה שלך ייטיב בשיחה פנים אל פנים להסביר לך את הנושא טוב יותר מהפורום הזה

סרוקסאט לא אמור לעשות נדודי שינה מדוע את זקוקה לסרוקסאט? - יתכן שהתיסמונת בה את מטפלת היא המקור לקשיי שינה

נראה לי שמידי פעם משחזרים את ההסטוריה והודעות נמחקות. האם האח הגדול משגיח ? האם זה חוקי ??

דינה-לידיעה כללית: שמתי לב שגם הודעות אשר נמחקות כאן בפורום נשמרות בארכיון של האתר- ככה שכל מי שמקליד במשבצת "חיפוש באתר" את המילים הנכונות- יכול בקלות לשחזר את ההודעות המקוריות שנמחקו.

שלום דינה אנחנו בהנהלת אתר דוקטורס החלטנו לשמור בקנאות על חופש הביטוי בפורומים שלנו בשני סייגים: 1. הודעות פרסומיות ימחקו. 2. הודעות בעלות לשון בוטה או פוגעת במשתתפי הדיון (קרי משתמשת בזכותה לחופש ביטוי בכדי לפגוע בחופש הפרט של משהו אחר) תמחק אף היא. למעט שני סייגים אלו אין אנו מוחקים אף הודעה. אנו נמשיך לפעול כך בעתיד בכדי שהגולשים יוכלו ליהנות מתשובות איכותיות נטולות פרסומת ולא פוגעות, או לא ענייניות. בתודה וברכת בריאות שלמה איתי ויזר מנהל קהיליית הפורומים [email protected]

רק מיתחת להודעה שלך יש הודעה של בן אדם,שקורא ליסכול באבנים.... להתעורר!!!! אופיר

מחבר: סוף העולם תאריך: 22-10-2000 15:17 אלוהים , האם אתם לא רואים כי זה סוף העולם, חורבן הבית, שחיתות, פרות הבשן של עמוס לא בעטו באשכים-מקור החיים. לדרוך על בטן אישה הרה זה אותו דבר. ובהמשך הסוציאולוגית עוד עונה ברצינות.אתם הבאתם עלינו את הסטיות. אתם מורידים עלינו אסון. האם השתגעתם ?זה לא רק השאלה הזו : לדוגמא ,אחד משגל את האדמה הקדושה , משכבי זכר, ואתםם עונים. ועוד כהנה וכהנה .. עד מתי רשעים ... הלא החרב על ראשינו ,,,חיילים בקו האש,,, ואתם מתקשקשים על בעיטות באשכים... העיתונות היתה עושה לינץ, אם היו מראים יהודי שמכים באשכיו... וזה נהנה.. נו.... האם אתם לא רואים כי סוף העולם קרב. העלו אפר והתאבלו אולי הקב"ה ירחם. אני לא דתי אבל מאמין בשפיות העולם והטבע. האם עוד חיה בעולם נהנית מבעיטות באשכיה ....סוף המין האנושי.....

הודעה למחלקה סגורה, קוד אדום...ברח סיכזופרן עם דלוזיות דתיות..הוא מיסתובב עכשיו בפורום פסיכולגיה תחת השם "סוף העולם"..... אופיר

אופיר שלהערכתי הזדהה באחת השאלות כהומוסכסואל - היו צריכים צלסקול אותך. האם תקים משפחה ? האם יש לך ענין אחר בחיים מלחטט בשטויות של אחרים ? אתה מפחד מהדת ? אני לא מדבר בשם הדת ! אני מדבר בשם הטבע. איזה חיה בעולם מרביעה את בני מינה ? האם ראית כלב זכר חודר לכלב זכר ? האם ראית חתול מכה באשכי חתול אחר ? האם ראיתה איזה בהמה אחרת מטילה זרע באדמה ? איזה צרות אתה וחבריך מכניסים לראש במקום לחיות חיים פשוטים וטבעיים. אהבה וכבוד לגופך וגוף הזולת. טלי שאת המוקירה הראשית של אופיר - האם נתקלת בטבע בסטיות כאלו המתוארות ע"י המשתתפים בפורום ? למה לתת להם צידוקים והסברים. ואופיר לפני שתצין שברחתי ממוסד סגור לך תטפל בעצמך. אולי טלי תתנדב לעזור לנפשך הפצועה שמחפשת אהבה בבורות אפלים במקום למצוא בחורה אמיתית וישרה שתעניק לך אושר.

סוף העולם שלום רב, קשה לא להתייחס לדבריך הקשים. במכתביך אתה מעיד על ייאוש מהעולם הזה בשל הבעיות שמעלים אנשים בפורום זה. נראה לך אולי ש"העולם השתגע" ואיבד את כל אמות המידה. אתה משתלח בכל מה שנראה בעיניך כ"לא נכון" או "לא מוסרי". אך מי באמת קבע מה נכון ומה מוסרי? מאיפה הביטחון שהחיים שלך כפי שאתה חי, הם החיים המוסריים והמושלמים?? אנשים שנמצאים במצב של מצוקה כלשהי או התחבטות באיזשהי בעיה, אוזרים אומץ ופונים לפורום. אני רואה זאת כאקט חיובי של כוח, של שליטה, של ניסיון לקחת אחריות על המתרחש, ולנסות לעזור לעצמם לפני שמצבם יתדרדר מבלי שיוכלו לעשות דבר. אין אדם הדומה לחברו, וכל אחד מאיתנו הוא יצירה חד פעמית של הטבע והאלוהים. לכן, מעצם השוני הבסיסי בין אדם לאדם, חשוב שכל אחד מאיתנו ידע לכבד את האחר, גם אם הוא חי ומתנהג בשונה ממנו. תחושה זו מתחזקת בעיקר בעיתות כגון זו שאנו נמצאים בה כעת. כאשר כל אחד נאבק על זכות קיומו בארץ הדמים הזו, וניצוצות של שינאה והרס ניתזים מכל עבר, על כל אחד מאיתנו מוטלת החובה לשמור על צלם אנוש ולדכא את יצר ההרסנות והאלימות הקיימת בנו. לכן, סוף העולם, אני מקווה שתדע לקבל גם את השונה ממך, וקוראת לך לשמור, לפחות בפורום הזה, על שפה הגונה ולכבד את כל הפונים לפורום. ולסיום, כולי תקווה כי השם שבחרת לעצמך אינו משקף אלא את דעתך בלבד!! תמיד צריך לשמור על אופטימיות. בברכה, טלי פרידמן

אני בת 34, נשוא + 3 ילדים, מסיבות שאינן ברורות לי חליתי בדכאון ובחרדות וזה למעלה מ - 8 חודשים אני מטופלת בכדור סרוקסט ליום. ההשפעה של התרופה היא טובה ובהחלט חזרתי לתפקד באופן משביע רצון, אך עדיין קיים בי הפחד שמא הדכאון והחרדות יחזרו, ועדיין כאשר אני קמה בבוקר אי בודקת "כיצד אנימרגישה היום" ועדיין לפני שאני צריכה לצאת למפגש חברתי כלשהוא קיים אצלי החשש שמא הכל יהיה בסדר ושארגיש טוב. האם יוצאים מזה? האם נפחד הזה אצלי דומה למי שחווה התקף לב לדוגמאומפחד שזה יקרה לו שוב?

את מתארת מצב ידוע - "שאריות" מהחרדה כן - יוצעים מזה תתיעצי עם הפסיכיאטר שלך יתכן וצריך קצת לעלות במינון כדי להעלים לגמרי את התסמונת בהצלחה :-)

שלום רב , אני בת 29.5 ולקחתי כדורי פאקסט נגד דכאון כ 5 חודשים 1 ליום ובשבועיים האחרונים עמ"נ לסיים את הטיפול חצי כדור ליום ואז לסיים !!! מלחתחילה לקחתי אותם משום שהייתי בלחץ נפשי מאד גדול , בבלבול ובתחושות חרדה שגרמו לי קוצר נשימה ועייפות נוראית וכו' . ( הייתי בטיפול פסיכולוגי 7 חודשים) אני נמצאת במערכת יחסים מאד בעייתית מזה 5 שנים וההתלבטות גורמת לי כל זאת . בחודש האחרון אני שוב מרגישה את אותם תחושות דכאוניות וחוסר השקט הנוראי שמשטלט עליי , אני לא מעוניינת להמשיך ולקחת את הכדורים , מה הפתרון אם כן ? האם אני צריכה לעבור איזו בדיקה ? האם עליי להיות " תלויה בכדורים" סה"כ אני אדם שמתפקד מאד במשפחה ובעבודה ובלימודים וזה חלק מהקושי שלי "לשחק אותה" שהכל בסדר בעייני כולם ....ולחייך ... אודה לתשובתך המהירה !

מי רשם לך את הטיפול ? נראה שלא זה טיפול הבחירה בשבלך מהמעט שאת מוסרת נראה שתפיקי יותר תועלת מטיפול פסיכוטראפי (שיחות) ניתן לצור קשר דרך דף הפורום ליעוץ נוסף

מעונין לדעת יותר פרטים לגבי תופעות לוואי של פאקסט

HILLI שלום האם את יכולה לחלוק עימי מה בדיוק היו תופעות הלוואי

לפורום, אני בן 50 והיום אינני מסוגל לקיים יחסי מין ללא שתיה של כוסית ערק שעתים לפני המין. הגעתי לזה אחרי תקופה ממושכת כמעט שנתים של אי אונות (חשש מהשפלה, וחוסר ביטחון שהפך לכדור שלג). אם אני לבד ללא האישה (אתם מבינים....) אין לי בעית זיקפה. הבעיה אם אני לא שותה אז יש בעיה במיטה. העינין שזה מיצר לי חוסר ספונטניות ביחסים.למרות כשאני שותה המין נהדר. אני רוצה ללכת עם אישתי לטיפול זוגי- אבל זוגתי לא רוצה. אני עצמי מרגיש התחלה של תלות בערק.ואם אין לי אותו בהישג יד אני לא מנסה. ויותר גרוע כשאני שותה במטרה לקיים יחסים והיא לא רוצה אני משתגע מבפנים , תוסכל, וממיוסר ביחוד על הרס עצמי מבוזבז-אם היה נגמר במשכב היה לזה כדאי ...מקוה שהבנתם. האם יש לכם הצעה לטיפול גמילה עצמי...... תודה יניב

ליניב ולפורום , לי יש תלות ובעיה דומה. אני גיליתי שאני חייב לאונן מספר שעות לפני משכב אחרת אני אגמור מהר ואז מתחיל מעגל האי-אונות. הבעיה , אחרי שהתפרקתי אני בעצם לא כל כך צריך את המין וכמובן הספונטניות נפגמת.אני מאד מתוסכל אם הכנתי עצמי לכבודה וא"כ היא לא רוצה...בקיצור דומה. וזה בעצם מעין הוכחה לבת זוג שהכל כביכול בסדר. אבל זה רק כאילו. אני יודעי שהמנגנון תקין. אני יודע שזו התמכרות לשיטה.איך יוצאים מזה ?אין לי בת זוג קבועה כך שטיפול זוגי לא רלוונטי. תודה יונתן

לפורום, גם לי בעיה מהסוג הנ"ל עקב שמוש מתוכנן בויאגרה לפני יחסים . איך יוצאים מהעסק היקר !!!! יש לכם רעיונות מעבר מלשלוח אותנו לטיפול ? אדי

ליניב, יונתן ואדי שלום רב, תשובתי זו מתייחסת לכולכם. שימוש בעזרים "טכניים" לצורך קיום יחסי מין כגון ערק, ויאגרה ושירותיי ליווי מעידים על קושי נפשי מעבר לאין אונות הקיימת (אולי אף היא בשל סיבות נפשיות). ברור לכם כי אין לי שפן להוציא מהכובע ולהפתיע אתכם בפתרון מהיר וקל. קשיים נפשיים נפתרים בעזרת עבודה מודעת וברורה. אתם יכולים לעשות זאת בעזרת סקסולוג או מטפל זוגי. תלוי איפה מצויה הבעיה העיקרית לדעתכם. בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

הבן שלי בן שנתיים וחדשיים עד לפני חודש הדבר הכי אהוב עליו היה להתרחץ ולשחק באמבט ופתאום לפני חודש הוא לא רוצה להתרחץ כל רחצה היא ממש מלחמת עולם ואני מסתפקת בשפיכת כוס מים בעדינות האם זה נורמאלי שביום אחד הבן פתאום פיתח שנאה למים ? מה עושים? אני חייבת להדגיש כי הילד יודע לסמן לנו מתי המים חמים או קרים תודה מיכל

מיכל, אל תהפכי את הנושא לבעיה. אל תלחמי . תראי לו איך אתם מתרחצים. תעשו אמבטיה משותפת. אל תדאגי. כולנו משנים דעותינו. יתכן והוא פחד ממשהוא. אני הורה שמבין. זה קורה שפתאום הם מפסיקים לאכול, או לעשות משהוא ---אז מה--- בנימין

למיכל שלום, נראה לי שהוא עושה לך "מרד". זה גיל ההתבגרות בקטן עדי

מיכל שלום רב, "אין חכם כבעל ניסיון" אמרו חכמינו, ובמקרה הזה אני חושבת שהם צדקו. למדי מנסיונם ומהערותיהם של אחרים. אין לי מה להוסיף על דבריהם. שתזכי להמון נחת מהילדים, בברכה, טלי פרידמן

שלום, אני בחורה בת 18 עוד מעט ואני סובלת מתופעה מעיקה ביותר אני לא יודעת אם זה אופייני לגיל שלי אבל לי בכל אופן זה מציק במיוחד אני בד"כ עסוקה בלעזור לאחרים..חברים קרובים אמא, אחים ואפילו הבייביסיטר, עכשיו הבעיה הבציקה היא שכשאני עוזרת טוב לי והכל אבל זה תמיד בא על חשבוני על חשבון זה שאני אצטרך לעשות משהו שאני לא רוצה במיוחד.. וזה בעצם לא בכפיה אלא מתוך עסק שזה האופי שלי או אני לא יודעת מה. עכשיו השורה התחתונה..הרפואית...שעליה אני אולי מחפשת הסבר..או ממנה בא לי להפתר זה שכשאני עוזרת או מסכימה למשהו מסוים אני שמחה... ואומרת לא נורא אני אשא באחריות.. כי אני תמיייד עומדת מאחורי דבריי והבטחותיי, אבל אח"כ במחשבה שניה או כשאני אמורה לבוא לבצע את הדבר אני שוקעת בדיכאון...ממש דכאון של אכילה ללא הכרה וחוסר נחמדות משבע! -אין לי מושג איך סובלים אותי פה בבית :-), כמו כן אני נוטה לבכות בעקבות העסק הזה כאילו שוב הכנסתי את עצמי למערבולת כזו ולא יודעת איך להפתר מהעיניין, שאולי באיזשהו מקום נובע מאי נעימות.. לסרב או אני לא יודעת ממה מחכה בקוצר רוח לתגובה, בעקבות דכאון נוסף שאני בתוכו ממש ברגעים אלו, תודה מראש, נירית

נירית שלום רב, הדיכאון עליו את מעידה הוא חוויה לא נעימה עבורך, ואת מנסה להילחם בתחושה. מצד אחד את לא יכולה לוותר על היותך "אדם טוב ומסייע לסביבתו", ומצד שני את גם לא יכולה להימנע מתחושת הדיכאון, חוסר הנחמדות וחוסר הרצון בשעה שאת לוקחת אחריות, ומסייעת לאחרים. אני יודעת שזה לא יעזור לי לומר לך "אז אל תעזרי לאחרים", כי את זה את יודעת לבד, אולם מסיבה כלשהי, את מתקשה לשים את הגבולות ולעשות רק את הדברים שיועילו לסביבתך, ובמקביל לא יזיקו לך או יהוו עול ומטרד עבורך. קשה להתמודד עם המצב הזה לבד, בעיקר לאור העובדה שאת חשה ש"הרצון לסייע" הינו חלק מאופייך ואישיותך. כך שאפשר לומר שאת חשה שהצורך הזה טבוע בך ויהיה לך קשה "לשנות" את האופי שלך לבד. באיזה מסגרת את נמצאת כעת? עבודה/ צבא/ בי"ס? הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול, או אולי לנסות לדבר עם איש מקצוע הנמצא בסביבתך (יועצת בית הספר או משהו כזה). התחושות המלוות אותך כעת עשויות להחריף, ואת עלולה לפתח דיכאון קשה יותר או תופעות אחרות, וחבל. את בחורה צעירה ויש לך את כל הפוטנציאל ללכת לטיפול ולהפיק ממנו את המיטב. הטיפול הפסיכותרפויטי יעזור לך להכיר את נקודות החולשה שלך, ולחזק אותך דווקא שם, כך שיהיו לך הכוחות להתמודד עם "הרצון לסייע" מול התחושה הנגררת לאחריה של דיכאון. בברכה, טלי פרידמן

הייי טלי, ראשית תודה רבה על התשובה היפה והרצינית, ושנית אני נמצאת במסגרת את בי"ס...ואין לי שום כימיה עם היועצת או יותר נכון הבחורה הזו שמתיימרת לתת עזרה היא לא כל כך נראית לי מתאימה לתפקיד אבל מי אני שאקבע...בכל מקרה, החיים שלי הרבה יותר מסובכים וכבר ממממזמן חשבתי ללכת לפסיכולוג אבל אמא אומרת שזה ממכר וקצת חוששת מזה... בכל מקרה...אני תמיד מאמינה...שחייב ליהיות טוב בסופו של דבר...ומקקוה שהטוב קרוב.. בדירה הקודמת שלי היה מוטבע לי מול העיניים על הקיר משפט חזקקק שאני כתבתי... "צריך תמיד לקוות ולהאמין..שבין עננים אפורים...מחר תזרח השמש!!! " בכל אופן יום טוב שיהיה לך, :-)

שלום נירית אני חושב שהנפש שלך מתמרדת מול הנטיה שהיתה לך למחוק את עצמך ולרצות אחרים. הנפש שלך אומרת " די מספיק לרצות את כל העולם, מספיק להיות נחמדה על חשבון העצמיות שלי". יש צורך להקשיב לנפש ולהתחיל לדאוג לעצמך. בגלל הסערה שאת נמצאת יש צורך לפנות לפסיכולוג שיעזור לך בתהליך של לממש את העצמיות שלך בלי להרגיש חרדה ופאניקה. בברכה, אמיר

אמיר, לצערי העיניין לא כל כך פשוט וגם לא כ"כ נעים לי ללכת לחשוף אץ הצרות שלי בפני מישהו זר פנים אל פנים... אין לי מושג מבחינה מקצועית ממה זה נובע גם במסגרת הפורום הזה אני לא כ"כ אוהבת להפתח כי זה לא אישי במיוחד אם יש לך קצת זמן מיותר וסבלנות אלי :) אני אשמח להתכתב איתך בדואר... ובגלל שבטח לא תחשוף את שלך כאן...כדי לא ליהיות מוצף אני אתן לך את שלי- [email protected] אני אבין גם אם זה לא יהיה כ"כ בראש מעיינך...לאמץ ילדונת וירטואלית... אבל אני לא מזיקה!!! באמת :*) ומבשלת אפילו דיי טוב :)) בכל מקרה מקווה לשמוע ממך ותודה רבה רבה רבה על התגובה.. נירית.

אני מרגישה שנולדתי עם בעיות נפשיות בהיותי בת 5 שנים התחילו סימנים של דמיונות כמו משהו שמכתיב לי את החיים ולעשות או לחשוב לפני השינה בלילה במיטה מחשבות ולהסתכל על הורי אני מרגישה שיצר הרע מוביל אותי לכל זה בתקופת ההתבגרות הייתי פשוט אומרת לסבתי שתאמר כל מיני דברים לאימי כאילו שזה חלק מחיי בגיל 22 ומשהו נכנסתי להריון לא מתוכנן ולפתע הרגשתי שעומד לקרות הריון וההורמוניים שלי השתנו והרגשתי שאני מסתבכת במחשבות ומבולבלת שאיזה הריון יהיה הבה עם כאלה מחשבות טורדניות שצצו עקב הכנסתי להריון כיום אני מטופלת בכדורים של פסיכיאטר בפרידור ופרטן וזה גורם לי לא לפחד לצאת מהביית ושלא יקרה לי שאחוש שאני שכאשר אני יוצאת שאני הופכת לצמח בערך אך אני מאד רוצה הריון נוסף

ב' שלום רב. ובכן, מה בדיוק את שואלת? בברכה, טלי פרידמן

גשי לטיפול במדיציה.

דינה כתב/ה: > > גשי לטיפול במדיציה.

שלום לפני כחודש ימים התחלתי להשתמש בסרוקסט. תופעות לוואי שונות ליוו אותי עד לא מכבר. רוב התופעות נרגעו לי אך תופעת נדודי השינה עדין קימת. האם משמעות הדבר שלאחר חודש ימים התרופה איננה מתאימה לי, או שעלי להתעזר בסבלנות. אשמח לתשובה מהירה. תודה מירי

פני לרופא המשפחה שירשום לך כדורי שינה

האם נמצא קשר בין הטבה בהתקפי מיגרנה בעת שימוש במינון כלשהו בסרוקסט או פרוזאק בצורה מחקרית או אחרת אודה לך על תשובה בנושא

אופיר תעין ותענה בבקשה אם אתה יודע תודה

אם התכונת עליי, אז אני לא פסיכולג\פסיכאטר\עובד סוציאלי זה אומר שאני ממש לא מבין כלום בתרופות :-) אופיר

אני נמצאת חודשיים לאחר לידת בתי. אני מרגישה בדכאון, כאשר כל דבר מעצבן אותי אני לא מרגישה שאני נהנית וטוב לי עם המצב החדש. מה שאני לא מבינה זה מדוע אני מרגישה כך, כי רציתי מאוד מאוד להיכנס להריון, דבר שלא היה קל בכלל ונהניתי מאוד מתקופת ההריון כי כולם שמו לב אלי במובן החיובי ועכשיו פתאום הכל השתנה. אני מרגישה שאני רוצה להתנתק מכולם ושיעזבו אותי במנוחה ויתנו לי להיות לבד, אך במקום זאת כולם באים ומטרידים אותי ואומרים לי מה לעשות. אוסיף ואומר שבעלי לא רצה בכלל את ההריון הזה והיום אני מרגישה שהוא כועס עלי שאילצתי אותו לכך ואולי אפילו רוצה להתגרש. האם יש מוצא מהענין? בתודה מרב

מירב שלום רב, את מעלה במכתבך בעיה מורכבת ועולה כי את במצוקה. לאחרונה חווית לידה, שכשלעצמה מהווה חוויה מורכבת, הן משמחת והן קשה. מצד אחד ילדת משהו שהוא שלך, פרי בטנך, ומצד שני, עברת חוויה פיזית כואבת, שלאחריה היית צריכה להתארגן במהירות ופתאום לדאוג 24 שעות לאותו תינוק, תינוק שלך, ולמלא את צרכיו אימתי שהוא רוצה וצריך. זה מעייף, מתיש ובמילים פשוטות , "גומר" אותך לגמרי. בנוסף, קיים החלק הדיכאוני שקורה לנשים לא מעטות. הציפיה לתינוק, וריכוז תשומת הלב ביולדת לפני הלידה, נותן תחושה מאד טובה, תחושה של התייחסות, דאגה והמון אהבה כלפי היולדת. לאחר הלידה, מרכז תשומת הלב עובר ברובו אל התינוק, ואז היולדת עשויה לחוש ננטשת, בודדה ומדוכאת. בתקופה קשה זו, אחד הדברים שמסייעים לצאת מאותן תחושות דיכאוניות הוא דווקא הקשר עם הקרובים ביותר, הבעל וההורים. במקרה שלך, הבעיה מסתבכת יותר, בשל התרחקות בעלך. להערכתי, עליך לשוחח באופן גלוי עם בעלך. כעת, משהמצב אינו ניתן לשינוי (אין אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה), עליכם להתמודד עם מה שיש. הדבר הקל הוא לקום ולעזוב. זה מה שאולי בעלך חושב לעשות (אגב, לא הבנתי אם עניין הגירושין זה ממשי מבחינתו, או רק קיים בתחושה שלך). הדבר הקשה, אך המשתלם והבוגר יותר, הוא לדבר על הדברים, לפתוח אותם ולנסות להתמודד. ייתכן ועליכם ללכת לתקופה לטיפול זוגי. בדרך כלל זה משפר את היחסים בין בני הזוג, ותורם לפתיחת ערוצי תקשורת בין בני הזוג, ולשיפור המערכת הזוגית. נוסף על כך, הייתי ממליצה לך לפנות גם לטיפול פרטני לעצמך. חווית הלידה וכל המשתמע ממנה, והתחושות הקשות שעולות בך לאחריה, רצוי שתתני להם את המקום וחשוב שתעלי אותם. הדבר יתאפשר בתוך תהליך טיפולי. אם את זקוקה להמלצות, את יכולה ליצור איתי קשר, ואנסה לעזור. בברכה, טלי פרידמן

שלום מרב את סובלת מדכאון לאחר לידה. כדאי מאד לפנות לטיפול פסיכולוגי. ניתן לעזור לך במהירות יחסית. אם את מעוניינת תצרי קשר 036496371. בברכה, אמיר

קיבלתי טיפול בציפראמיל חצי כדור בבוקר. הרגשתי חולשה וכן חוסר במצב רוח. אם הכדור אמור לטפל בדיכאון, איך זה עושה חוסר מצב רוח. וכן פרוזק, מצד אחד זה מטפל בדיכאון ומצד שני זה גורם לנדודי שינה. מדוע לא ממציאים תרופה שתטפל בדיכאון בלי נדודי שינה

נראה שלא קיבלת הסבר על הטיפול - תכשיר נוגד דיכאון לא פועל כמו תרופה לכאב ראש - מדובר בתכשיר לאיזון תהליכים מוחיים והוא פועל רק לאחר כ 2-6 שבועות - וכאשר נוטלים אותו כמו שדרוש עם מעקב ניתן להתמודד עם הפרעת השינה בתאום תרופתי מתאים - פנה לפסיכיאטר שלך לשם כך יש תכשירים לדיכאון ללא הפרעה בשינה אבל יש תמיד תופעות לוואי - גם אחרות - מש לעשות מדובר עדיין בגבולות המדע האנושי

אני מודה לך על תשובתך המהירה על שאלתי. חג שמח. חנה.

ד"ר שלום הנני מקבל - LITHUIM באופן קבוע MG 900 . לאחרונה יש לי כאבי חזה עם גילוי של היפוטרופיה קלה בלב . אבחנה נעשתה לאחר בדיקות - אקו - דופלר ומיפוי לב . בנוסף חלו שינויים קלים ב - א.ק.ג שלי . הוחלט לתת לי נורמטן ( כמות מינימלית ) . האם יתכן קשר בין הטיפול ב- LITHUIM לבין התופעות הקרדיולוגיות ועליה בלחץ הדם אצלי בחודשיים האחרונות ? . בדיקות דם של LITHIUM הנם ברמה : 1.06 . בברכה .

כן יש שינויים ב ECG מליטיום רופא המטפל חייב לדעת על נטילת הליטיום

לאחרונה הומלץ לי ליטול סרוקסט . יחד עם זאת אני מאוד מעוניינת להרות (חלק מהלחצים נובעים לדעתי גם מעובדה זאת). האם יש מידע בנושא ההשפעות של סרוקסט על הריון , סיכונים כלשהם או להפך. לא הייתי רוצה לדחות כרגע את ההריון מאחר וה"שעון הביולוגי" מלחיץ אותי. אודה על תשובתכם המהירה

אסור ליטול תכשירים פסיכיאטרים בזמן הריון והנקה במיקרים מיוחדים מאד הדבר נעשה - אבל רק עם פיקוח מאד הדוק על ידי מומחים (דהיינו פסיכיאטר) מי המליץ לך על סרוקסאט? ולמה? ממה שאת מוסרת לא בטוח כלל שאת זקוקה לו ? זה לא תכשיר ל"לחצים" רגילים

השאלה מופנית אל ד"ר פלד, ולכל המעוניין להשיב. אני בן 30 , רווק , גר לבד, ללא בת זוג קבועה , עובד ואף עסוק בד"כ . ב 4-3 החודשים האחרונים חלה אצלי עליה מדאיגה (אותי לפחות) בחשק המיני. הדבר בא לביטוי ברצון מתגבר לקיים יחסי מין , אוננות , צפיה בנשים יפות / מושכות , וגם גלישה באתרי פורנוגרפיה. כל מה שתארתי מאוד מדאיג אותי , ונראה לי לרוב כי הדבר אינו בשליטתי , (זה מדאיג אותי בעיקר מכוון שאני בד"כ בשליטה עצמית גבוהה) . להתיחסות מפורטת ורצינית אודה , ROMAN

תבורך! הכל בסדר אצלך. הרבה גברים יקנאו בך. שליטה עצמית וחשק מיני אינם קשורים זה בזה וטוב שכך! (כל זמן שאינך פוגע באף אחת/ד). נסה להנות . אתה בדיוק בגיל הנכון.

הלואי על בעלי

מהתגובות אתה מבין מדוע חשבתי שלא רלוונטי לפורום זה באופן עקרוני אנני רואה פתלוגיה בתיסמונת שאתה מתאר אין לדעתי צורך בטיפול תפנה את האנרגיה המינית לכיוונים נורמאטיבים - דהיינו לבת זוג לחיים

כל בעיה מינית שמטרידה או גורמת סבל יכולה להיות סיבה לייעוץ או טיפול אצל איש מקצוע- והכוונה לסקסולוג. סקסולוגיה זה מקצוע שלומדים חלק קטן מהמטפלים אחרי שהם כבר פסיכולוגים קליניים או עובדים סוציאלים קליניים או רופאים מומחים (פסיכיאטריה, גניקולוגיה, אורולוגיה, משפחה). אם אתה רוצה שמות של סקסולוגים אז תפנה לאיט"ם-האגודה הישראלית לטיפול מיני.

אם לא לפורום זה,אז לאיזה פורום ניתן להפנות שאלה כדוגמת זו?

השאלה מופנת לד"ר פלד.

הכוונה היתה לשאלות רציניות סליחה על אי ההבנה במקרה של שאלות רציניות כאן המקום

יש לי שאלה לגבי היעילות של דפאלפט להפרעה בי-פולרית. עד כמה שידוע לי כתרופה אחזקתית היא פחות יעילה מהליתיום. אני לוקחת אותה עכשיו כבר שנה, נכון לעכשיו אין לי סמפטומים בכלל. בגדול, האם עברתי את הקטע הסטטיסטי של רמיסיה שלא קשורה לתרופות ואני יכולה להרגיש בטוחה שהבלאגן לא הולך לחזור או שזה עדיין תקופת מבחן ? היו לי תקופות רמיסיה ארוכות יחסית בלי תרופות קודם (לפעמים אפילו שנה) אני כרגע בתקופה די חשובה בחיים שלי, מחזיקה 2 עבודות שדורשות ממני יציבות מלאה אחת מהן כוללת עבודה עם ילדים בעלי הפרעות פסיכיטריות והתנהגותיות והשניה היא אקדמית. אני לא יכולה להרשות לעצמי נפילה. הנזק שיגרם ואני לא מדברת על הנזק האישי הוא עצום. טריליאן

לא בהכרח - מדובר יותר בהתאמה אישית יש אנשים שהליטיום לא פועל מספיק ביעילות ואז נהוג לאזן אותם עם דפאלפט או טגרטול חשוב לשמור על רמה בדם של התכשיר היעיל ביותר - ולהמנע מזעזועים ריגשיים גדולים מדי בחיי יום יום (כמובן עד כמה שניתן)

הפסקתי את הליתיום לא בגלל חוסר יעילות אלה בגלל תופעות לוואי שהפריעו לי. עברתי לדפאלפט כי יש לו פחות תופעות לוואי ואז גם הצלחתי להתמיד בטיפול. לגבי הרמה בדם - אין לי מושג, מעולם עשיתי בדיקה לרמות דפאלפט. הרופא שלי אמר שזה מיותר. (הייתי עושה את הבדיקות האלה לליתיום אבל מאז המעבר לדפאלפט זה הופסק) הממ.... זעזועים רגשיים.... זה משהו שאני לא יכולה להמנע ממנו. בעבודה שלי הם מגיעים בקצב של פעם ביום לפחות. אז במילים אחרות - אני לא יכולה לשבת על הכורסא ולהרגע. די קיוותי שיגיע יום שאני לא אצטרך לשבת ולחכות שהנעל השניה תיפול... טריליאן

להל"ן מספר מקורות מהספרות המדעית המעודכנת ביותר (שנת 2000) לדעתי - מספיק כדי לא! לקחת סיכון! חבל ! http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10881208&dopt=Abstract http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10860095&dopt=Abstract http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10829325&dopt=Abstract http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10827882&dopt=Abstract http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10721498&dopt=Abstract

להודעה שלי בעניין מאמרים אלה, בדף קודם (שרשרת בעניין "מריחואנה ופסיכוזה"). במאמר האחרון שאתה מביא כאן (שלא היה בשרשרת הקודמת) מצויין במפורש שנמצאה עדות מועטה בלבד להשערה כאילו שימוש בסמים גורם לסכיזופרניה. ולהזכיר, שמדובר בכלל הסמים, כולל הקשים. מריחואנה אינה מוזכרת כלל בפני עצמה. יוביוב

יש אבחנה ידועה- קנביס פסיכוזיס- אנשים מאושפזים במחלקות סגורות בגלל זה. תאמין לד"ר פלד- הוא המומחה כאן. יש כל מיני אתרים אנטי-פסיכיאטריים- שמה יקבלו את דבריך-לך לשם.

זאת הסיבה שלא טרחתי להעלות מחקרים לרשת.... גם אם תיראה מחקרים,תיראה עדויות (אגב אתה מוזמן לשכונות של ליד השוק בלוד...)... כל זה לא יספיק, אתה עדיין תיתבצר בעמדה הנאיבית שלך .... אז מה אתה בדיוק רוצה להגיד ? אופיר

נטלתי תרופת ציפראמיל במשך 40 יום ואני מרגישה מן אפיפות שלא מאפיינת אותי. כמו כן התפתח טיק עצבני בקצה הפה מה שלעולם לא היה קודם. כמו כן אין חשק מיני בכלל., מה שבהחלט מפריע. אציין שלפני זה נטלתי סרוקסט במשך שבוע והסימפטומים היו קשים לפיכך הוחלפה התרופה. כעת החלטתי להפסיק את הטיפול כי אני לא מרגישה שהוא מועיל כל כך. שאלתי- האם אפשר להפסיק בבת אחת? האם מישהו שנטל את התרופה הרגיש כך?? אודה לתשובה.

כדאי להפסיק בהדרגה כן את מתארת תופעות לוואי שכיחות אני מרגיש שאין לך רופא מטפל (פסיכיאטר) הוא אמור לעזור לך להתמודד עם תופעות לוואי וביכלל הוא אמור ליעץ לך עם צריך בכלל טיפול נראה ממה שאת מתארת שאולי את בכלל לא זקוקה לטיפול תרופתי צרי איתי קשר דרך דף אישי - בפורום (לחיצה על שמי)

בקשר לסרוקסט סבלתי במשך שנה ניסיתי 5 תרופות שונות שלא עזרו לי כולל סרוקסאט עד שהגעתי לרופא שהדריך אותי נכון חזרתי לקחת סרוקסט שכידוע מתחיל להשפיע לאחר חודש ואני אדם חדש לכן אני תמה שאחרי שבוע הפסקת חזרי לסרוקסט תופעות הלואי יתגברו ובמידה ואחרי חודש לא יעזור חפשי כדור אחר

האם ישנו כדור שיכול להחליף את הסרוקסט, כדי למנוע את הפגיעה של הכדור בתחום המיני. תודה

באופן עקרוני כל ה SSRI (מהמשפחה של הסרוקסאט) עלולים לפגוע בחשק מיני בד"כ תופעת לוואי זאת חולפת - אבל עם אין אפשרות לסבול זאת - כדאי לנסות להחליף לתכשיר אחר מאותה משפחה בתקווה שאצלו תופעת הלוואי הנ"ל תהיה פחותה

אני לא יודעת אם זה הפורום אבל אני ממש זקוקה לעזרה בנושא הזה!!! מה עושים עם ההרטבות הליליות המתמשכות של ילד בן 2 ועשרה חודשים? הוא כבר נגמל מטיטולים לפני כ-חצי שנה והיו לו לילות יבשים, אבל משום מה בחודש וחצי האחרונים לא מפסיק להרטיב בשינה! גם כשהוא ישן צהריים, גם כשהוא נרדם בנסיעה. לפעמים הוא גם נוטה ל"שכוח" ללכת לשירותים ומפספס גם כשהוא ער. איך עושים שזה יגמר כבר? החורף מתקרב ויהיה קשה שבעתיים! תודה לכל מי שיוכל לענות מידע מקצועי או נסיון אישי! גלית.

גלית שלום רב, לא נראה לי שמדובר במשהו משמעותי, ואולי אפילו יש לילד דלקת קלה שגורמת לו להשתין באופן תכוף ולא נשלט. כדאי אולי לעשות בדיקות שתן, ומעבר לכך, אם והכל יצא בסדר, הייתי ממליצה על טיפול מהסוג ההתנהגותי עבור הילד. דהיינו, להזכיר לילד מדיי זמן קבוע שעליו ללכת לשירותים, לפני זמני השינה לדאוג שיעבור דרך השירותים, ובמהלך השינה ניתן לקנות מכשיר לא יקר המתחבר לטיטול או לתחתון וברגע שהילד מתחיל להרטיב זה מצפצף ומעיר אותו. כך הוא לומד לשלוט על עניין ההרטבה. בדרך כלל השיטה הזו פועלת טוב. במידה וזה לא מסייע לכם, כדאי לגשת לייעוץ. בברכה, טלי פרידמן

הייתי הולך קודם לאורולוג של ילדים דרך רופא ילדים של קופ"ח

הילד שלך עדיין לא בן 3! הוא קטן, חכי בסבלנות, נכון זה לא נעים ולא נוח- נראה לי שיותר לך מאשר לו. תסתכלי קצת סביב רוב הילדים בגיל הזה עדיין לא שולטים בשעת שינה. אז שתהיה לך סבלנות - בגיל הזה זה עדיין מוקדם לכל הטיפולים ההתנהגותיים של פעמונים שמצמידים לטיטול וכדומה. הניחי לו, קבלי אותו, ואם עד גיל 4-5 לא תהיה ממש הטבה רק אז תתחילי לדאוג. סמכי עליי . זה נורמלי לחלוטין .

שלום רב ! אבקש את עצתכם אני אב לילדה בכיתה ה' אשר לאחרונה החלה למצמץ בעיניה עדיין לא באופן רצוף. אני חושב כי ישנה התאמה בין לחץ (קל) לבין המיצמוץ לדוגמא אם אנו ההורים משוחחים עימה על שיעורי בית ועל הצלחה היא מתחילה למצמץ יותר. מעט רקע משפחה רגילה ואוהבת מאוד, עבודת ההורים מעט הישגית האם מנהלת סניף בנק טפחות - עובדת שעות עבודה של בנק אני עובדבתפקיד בכיר בחברת מחשבים עובד שעות עבודה רבות חשוב אני האב ממצמץ כבר מגיל צעיר כמעט מכיתה ד' - בעבר סבלתי מטיקים רבים אחיין שלי (בן של אחותי) ממצמץ גם הוא. האם המיצמוץ הוא פגם גנטי אשר עובר בתורשה האם מומלץ לא לדרוש מהילדה כדי שלא תמצמץ האם כדאי לפתוח את הנושא או להתעלם אשמח לכל ייעוץ ובמיוחד אם הדבר ניתן לקבל קישורים לספרות וללינקים באינטרנט כמו כן אשמח לקבל הפניה לגורם לטיפול או ייעוץ לאיזה תחום ברפואה לפנות לעזרה המון תודה על התייחסותכם אבנר מימון

אוקי...קודם כל אני לא פסיכולוג\פסיכאטר\עובד סוציאלי כשאמרת שהמיצמוץ מיתגבר עקב לחץ נפשי זה הזכיר לי פרק בספר שניקרה "האני ומנגנוני ההגנה"\אנה פרויד תיבדוק בפרק שניקרא "הזהדות עם התוקפן" (ממבט ראשון זה נישמע די דומה,אבל ביגלל שכבר יש טיק,גם בלי ה"טריגר הנפשי"...זה מסבך את העיניין) אגב להרבה מעפינים גופניים,יש טריגרים ביולגיים... נקודה למחשבה אופיר

אופיר- כמי שמזה זמן רב מתענין בפורום (ובמקרה בעיה זו נגעה לליבי ) אני יוצא בביקורת עליך . אתה מסבך לאנשים את השאלות בתאוריות מורכבות. מישהוא שואל על הבעיות הקשות של הבת ואתה מלאה אותו במיני מנגנונים וכו'. מאחר ואתה מצהיר שאתה לא בר סמכא-אז בשביל מה הרצון שלך להראות את ידענותך (החלקית והבילתי מקצועית ) ??. אולי תנסה לגשת בעצמך לטיפול אישי לפתרון בעיות שלך עם עצמך.

אופיר היקר הלכת רחוק מאד - יש הרבה סיבות יותר טריוויאליות למיצמוץ

אבנר שלום רב, ממכתבך עולה כי בעיית המיצמוץ הינה תורשתית במשפחתך. לכן לא ברורה לי שאלתך.יתכן ומדובר בעירוב של תורשה ואישיות. כלומר, לילדה קיימת הנטייה למיצמוץ, ובשל אישיותה (נניח שהיא נוטה להגיב ללחץ בסימפטומים גופניים) הנטייה מוגברת בשעת לחץ. בכל אופן אם אתה רוצה להיות שקט, הייתי ממליצה לעשות בירורים מקבילים, הן פיזיולוגיים (לבדוק שאין שום בעיה פיזית שגורמת למיצמוץ) והן פסיכולוגיים (לדוגמא, שאתה תלך להדרכת הורים או תשוחח עם פסיכולוג בית הספר ותבחן יחד את משמעות הדברים). נסה לערב כמה שפחות את הילדה בכל המתרחש על מנת שלא תחוש שהיא חריגה בתגובת המיצמוץ ואז זה עלול להוסיף עוד טריגר להחמרה. בברכה, טלי פרידמן

אבנר, 1) אני אם לילדה שמצמצה.גם כאן עם תופעות חזקות של גלגול עינים. 2)הלכנו 4 שנים לפסיכולוג. 3)שנה בטיפול אלטרנטיבי. 4)בסוף- מה שעזר היה טיפול תרופתי.-תוך 1 חודש נסתימה הבעיה החריפה. ונזקקנו לעוד 2-3 תקופות של ריענון. 5)אם תרצה פרטים אנא השאר טלפון ונתקשר אליך. אומר לך כי הבעיה של מיצמוץ יוצרת קשיים חברתים מאד אשר ישפיעו על הבגרות שלה .ככל שתקדימו יטב לכם ולה. הכל תלוי בבשלות שלכם לקחת אחריות. V.

תודה על התייחסותך אשמח לשוחח עימך באופן טלפוני מספר הטלפון שלי 054-858308 אבנר

פנה דרך קופ"ח לנויורולוג של ילדים ליפני כל פעולה אחרת עדכן אותי לאחר מכן להמשך יעוץ

תודה על ההתייחסות

למי יש חומר בנושא נוער לקוי למידה והיפר אקטיבי?

עידית שלום רב, הרשת מוצפת באתרים וחומר על הנושא. השתמשי במנועי החיפוש במילות המפתח "ליקוי למידה" או ADHD ותקבלי מגוון רחב ביותר של חומרים, שמהם תוכלי לברור ולמצוא את מבוקשך. בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

JHGFGG

קראתי את הכתבה על חלומות בהנחה שיש סמלים אוניברסלים מה הפרושים לחלימה על נפילה לבור עמוק וחשוך על נפילת שיניים על אובדדן דרך או רכבת תודה שושנה

אין ממש סמלים אוניברסלים, כל המטרה בפירוש חלומות, זה שלכל אחד יש את הפירוש שלו דוגמא: אני נחנקתי מעצם של תרנגולת כשהיתי ילד קטן, את אוהבת תרנגולת את חושבת שבחלום עצם של תרנגולת,תסמל עבורנו את אותו דבר, ? :) בכל אופן,ממה שזכור לי מהספרים של פריד "נפילת שיניים.עקירת שיניים" מצביא על "הענשה עצמית על משעה האונן"..או משהוא כזה בקשר לנפילה,זה גם איך שהוא קשור למיניות (לפי פרויד הכל מתחיל וניגמר במין) אבל באמת כדי לפרש חלום,את צריכה להיתיחס לכל סמל,כחלק מהחלום השלם,ולכל סמל א צריכה להיתיחס כ"שלך בילבד" זאת אומרת שלכל סמל יש עברוך פירוש...ואת זאת שצריכה לגלות את הפירוש הזה,ואחר כך לחבר את כל הפירושים ל"פירוש אחד גדול" (שזה כל החלום) אופיר

שושנה שלום רב, אופיר צדק כשכתב כי המשמעות של כל סמל בחלום היא משמעות אישית של האדם. הפרושים הכלליים אינם משמעותיים ואינם עקרוניים. במידה ואת בכל זאת מעוניינת בהם, חפשי במנועי החיפוש אתרים על פשר החלומות של זיגמונד פרויד. יש לא מעטים כאלו, ושם תוכלי למצוא את מבוקשך. את יכולה גם לקרוא את ספרו של פרויד שתורגם לעברית הנקרא "פשר החלומות". בברכה, טלי פרידמן

טלי האם אין סמלים אוניברסליים ? למשל : מקל או משהוא מאורך -פין הגבר. כוס או כד או כלי קיבול -פות האישה ? ומכו החיבוריות: 2 מקלות-סטיות הומוסקסואליות. שבירת העץ- אי אונות.וכו' ל.

שלום, בתקופה האחרונה (מזה כ-3 חודשים) החשק המיני שלי חזק ,ואף לעיתים נדמה לי כי אינו בשליטתי. אני בן :30 ,גר לבד,ואין לי בת-זוג קבועה.

מה רע בזה . תאונן כמה שאתה רק יכול. תשוקתך תתן לך צורך אולי להכיר בת זוג למין-צריך רק לחפש. אל תשאר מגורה- תתפרק בכל דרך אפשרית עד לרגיעה מינית. כעקרון החשק המיני הוא ברכה ולא סיבה לרופאים. הרופאים צריכים לטפל לאלו שאין חשק.....

לא רלוונתי לאתר זה ! !

האם משהוא קרה ב 3 החודשים האלה ?...הרועה משמעותי בחיים שלך ? האם היו לך קשרים רומנטיים בעבר ?, אני מדבר על קשריים מיתמשכים אופיר

לאחותי התאומה (בת 21) יש מאניה דיפרסיה,והיא מטופלת בתרופות מזה 3 חודשים.לפני 3 שנים היה לה התקף ראשון והיא טופלה בתרופות שנתיים,ואז הופסק הטיפול,וכאמור היה לה שוב התקף.בבית היא מתנהגת כילו אנחנו צריכים לציית לכל משאלה שלה,ובד"כ אכן אבא שלי אכן מציית.איך להתמודד עם ה"פקודות " שלה? איך מצד אחד לגרום לה להיות קצת יותר פרודוקטיבית ועוזרת,אך בלי לגרום לעימותים שמביאים אותה לבכי? (גם כשמעירים לה ללא עימות זה גורם לה לעצבנות) תודה דבי

עם באמת יש לה את האבחנה שאמרת - טיפול תרופתי מתאים יאזן אותה והיא תחזור לתגובות והתנהגות רגילה - מקווה שיש לה פסיכיאטר טוב וזמין עם בנוסף יש הפרעה באישיות - אז המצב מסובך יותר

האם קיים קשר בין שימוש במריחואנה להופעתה של פסיכוזה ו/או סכיזופרניה?

שלום איתי אין קשר בין מריחואנה והופעתה של פסיכוזה. יחד עם זאת אם לאדם יש פוטנציאל להיות פסיכוטי שימוש במריחואנה יכול להוות טריגר לפריצה של פסיכוזה. אמיר

האם תוכל להציג מחקרים או מידע אחר המראה כי מריחואנה *היא* הגורם להתפרצות פסיכוזות? במקרה אחד שאני מכיר בו "הואשמה" מריחואנה ע"י פסיכיאטר כגורם פסיכוזה (אפילו לא כטריגר), התברר שלמעשה היו מעורבים גורמים אחרים הידועים כמעוררי פסיכוזות (כגון MDMA). השימוש במריחואנה היא מידע אנקדוטי בלבד ולא היה שמץ של ראיה לקשר שלה לעניין. מאחר ואחוז ניכר מאוד מהאוכלוסיה משתמש במריחואנה, הרי שצפוי שבאחוז ניכר (דומה) מהמקרים הפסיכיאטרים יהיה קיים שימוש במריחואנה ברקע, גם ללא קשר להתפרצות. יתכן שיש גם גורמים מתערבים נוספים המשפיעים על אחוז זה. צריך להיזהר לא לעשות קישורים מוטעים. האם יש לך מידע מוצק (לא אנקדוטי) המצביע על מריחואנה כטריגר? יוביוב

אני לא מסכים - היום כבר יודעים שהתאוריה הזאת מיושנת יש עדיות מצטברות במחקר לקשר גרימה של מריחואנה לסכיזופרניה

יוביוב היקר - נכון שעדיין אין הוכחה ישירה חד-משמעית לקשר גרימה המובן לנו- בין היתר כיוון שלא יודעים הרבה איך פסיכוזה מתממשת במוח אבל !!! יש עדיות מרובות כמעת ישירות - ראה סקירה ממאמר : http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10881208&dopt=Abstract שקושרות באופן דו-כיווני את הפתלוגיות הנפשיות הקשות ביותר עם סמים בכלל וגם עם מריחואנה מדובר בתכשיר הגורם לפרטורבציה באירגון התאים במוח לסיכום הידע הקיים היום והניסיון הקליני מאפשרים להמליץ המנעות ממריחואנה עם לא הייתי מכיר את הסבל הנוראי של המטופלים ומשפחותיהם הייתי משתמש בציניות ואומר - "השתמש במריחואנה ותהיה לי יותר פרנסה" -

ראה גם: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10860095&dopt=Abstract

ראה גם: בנוסף http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10829325&dopt=Abstract

ראה גם בנוסף http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10827882&dopt=Abstract

דר. פלד, קודם כל, תודה על תשומת הלב שאתה מקדיש לעניין, ועל טירחתך באיתור חומר. קראתי את הלינקים שנתת ואני מאוד מופתע שבחרת את המאמרים האלו. נראה שהם מחזקים את הספקנות שלי לגבי קיום סימוכין לגרימת בעיות ע"י מריחואנה. 1. המאמר של BATEL אינו מזכיר כלל מריחואנה, אלא מדבר על התמכרויות בכלל (התמכרות ומריחואנה לא כל כך הולכים ביחד, אבל זה סיפור אחר). הוא מדבר על הקשר בין סכיזופרניה לבין התמכרות ומציע כמה סיבות לקיומו, ו*כולן* הן תולדה של הסכיזופרניה, ו*לא* של הסמים. כלומר הוא טוען שהבעיות נובעות מהסכיזופרניה ולא מהסמים. קצת הפוך מהעניין בו אנו דנים. לא כן? 2. במאמר של HALL יש דיון על הסיבות מדוע אין תשומת לב "מספקת" למריחואנה, ואחת הסיבות שהוא מעלה היא שחוקרי ההתמכרויות פועלים *נגד* הטענות המוגזמות על חומרת נזקי המריחואנה. בנוסף לכך, בהקשר של סכיזופרניה אומר הכותב שיש רמיזות (לא הוכחות) לכך *שיתכן* שמצבם של *חולי* סכיזופרניה יחמיר עקב שימוש במריחואנה. הוא גם מוסיף שמדובר במספרים קטנים. לגבי גרימת פסיכוזות מתמשכות כתוצאה ממריחואנה, הכותב מסייג שהתימוכין ל*הנחה* זו הם לא ברורים (MIXED). מעניין לציין שהוא גם מוסיף שאין פגיעה משמעותית בכושר הקוגניטיבי אצל צרכנים *כבדים* (כרוניים) ו*יתכן* שיש פגיעה מזערית שאין לה השפעה על התפקוד היום-יומי. אגב, אני מכיר מחקר אחר המראה שאצל משתמשים רגילים (לא כבדים במיוחד) יש שיפור, בכך שההרדרות במבחן MINI עם הגיל קטנה יותר מלא-משתמשים. 3. המאמר של SOYKA טוען כי נמצא מיתאם בין שימוש בסמים (באופן כללי) אצל סכיזופרנים, לבין קיום אלימות והפרעות התנהגותיות. א) הוא מראה *מתאם*, ו*לא* שהסמים הם הגורם. ב) גם אצל לא-סכיזופרנים שימוש באופיאטים קשור לאלימות וכו', בין היתר עקב הצורך בהשגת כסף, התנאים הסביבתיים בהם נוצר השימוש וכו'. נרקומנים בד"כ אינם טיפוסים חביבים, גם ללא קשר לסכיזופרניה. ג) לא צויין אפילו ברמז מתאם של מריחואנה לאותן בעיות התנהגותיות. ההתיחסות היתה לסמים באופן כללי. מריחואנה דוקא ידועה כנוגדת אלימות ואחת הטענות של התנועה לאיסור על מריחואנה (שנות ה30, ארה"ב) היתה שמריחואנה גורמת לפצפיזם...). 4. את המאמר של MCKAY לא ניתן ליקרוא בלינק שצרפת. האם קראת אותו? לסיכום: אומנם שמות המאמרים נראים "מבטיחים" מאוד מבחינת ממצאים מאיימים, אבל תוכנם מעיד אחרת לגמרי, ואני לא מתכוון לרמז כאילו לא קראת אותם, אלא שלמדת את החומר מקריאת כותרות בלבד. מאחר והשימוש במריחואנה מאוד מאוד נפוץ בארץ (בין 10% ל20% באוכלוסיה הכללית, תלוי בגורם הבודק), ודאי ידיך מלאות עבודה בטיפול בנפגעי מריחואנה. אולי תוכל להביא מנסיונך, מאחר וסקירת הספרות אינה מסייעת בידנו. בתודה יוביוב

בן 30 ולאחרונה זה כבר לא בשליטה מה ניתן לעשות.

אלון שלום רב, מה זאת אומרת לא נשלט? האם זה גורם לך לעשות דברים שלא עשית בעבר, כגון שימוש בשירותיי ליווי, או דרישה מוגברת מבת הזוג לקיים יחסי מין תכופים? כדאי שתפרט קצת יותר. בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום. כן זה גורם לי לעשות דברים שלא עשיתי בעבר, כגון שירותיי ליווי,דרישה מוגברת מבת הזוג שלי וגם אוננות.

נו מה רע בזה. מקוים שאתה לא אונס-אז זה ללא שליטה...... אם אתה מקיים יחסים סדירים אז יופי. אם לא תאונן. אם לא תעשה ספורט והעסק ירגע.

אני מקווה שאני לא טועה אבל מומלץ לא לפנות באופן כזה לפורום או שתפרט או שלא תכנס !

ד"ר פלד שלום רב. לאחרונה אני מקיים יחסי מין הרבה יותר מבעבר, מאונן וגם שרותי ליווי.

לפני כחודש ביקרתי בפורום וסיפרתי על הפרעת האכילה עימה אני מתמודדת בשילוב עם מחלתו של אבי, שהרופאים נתנו לו שלושה חודשים לחיות. בסופו של דבר אבי נפטר לאחר שבועיים בלבד ממחלתו. קשה לי להתמודד עם האובדן !! קשה לי להתמודד עם הפרעת האכילה !! הגעתי לשלב בו אני מתעלמת משניהם, כאילו לא קיימים. כאילו אבי לא היה קיים מעולם, וכאילו הפרעת האכילה אינה קיימת. אני אוכלת ומקיאה ולוקחת משלשלים וכאילו שום דבר.. ההתעלמות מפריעה לי מכיון שאני יודעת שכך איני מתמודדת עם הבעיה, והמצב הולך ומחמיר, אין לי שליטה על האוכל או על ההקאות בכלל. אני יכולה לאכול ולהקיא 5 פעמים ביום ולפעמים יותר. אני מרגישה שמישהו צריך ללמד אותי מחדש איך אוכלים, מתי, כמה, מה זה רעב פיזי. אני מרגישה שמישהו צריך ללמד אותי איך להתמודד עם האובדן, עם המוות, עם הפחדים שמלווים אותי עד היום מפני הגסיסה ביסורים נוראים של אבי. יש לציין שליוויתי עד אבי ממש עד לרגעיו האחרונים, וראיתי אותו מפסיק לנשום בהדרגה עד שמת, והדבר קשה עלי מאוד. שלושת הימים האחרונים בחייו היו קשים ביותר והסיוטים מהם מלווים אותי עד היום. עד לא מזמן הייתי בטיפול פסיכולוגי שהופסק על ידי הפסיכולוגית כשבוע לאחר שאבי נפטר בטענה שאני תקועה בטיפול ולא מתקדמת. אין ספק שגם זה הוסיף לתחושות הנטישה שלי - קודם אבי ואחר כך המטפלת שלי בעיתוי הכי גרוע שאפשר מבחינתי. מה עושים ???? לטלי פרידמן - אני מבינה שיש לך נסיון אישי בטיפול בהפרעות אכילה, והרגשתי שאני מאוד מתחברת אליך דרך תשובותייך לשאלותי ולשאלות אחרים, האם אפשר לפנות אלייך באופן פרטי לטיפול ?

גלי שלום רב, ראשית אני רוצה להביע את תנחומיי ולהשתתף בצערך על מות אביך, ולקוות שלא תדעי עוד צער. שנית, את מעלה במכתבך מצוקה קשה, ועולה אצלי התחושה של איזושהי התפרקות וחוסר שליטה נוראית על המצב בו את נמצאת כיום. מעגל האכילה-הקאה-אכילה-הקאה וחוזר חלילה הוא מעגל נוראי שהיציאה ממנו דורשת כוחות נפש עצומים, בעיקר אם את רוצה לעשות זאת לבד. להערכתי, במצבך היום, את לא מסוגלת לעשות זאת לבד. את זקוקה לתמיכה נפשית, ואולי אפילו תרופתית. מוזר בעיני הפסקת הטיפול שלך מצד המטפלת, אולם גם אנו, המטפלים, בני אדם ושוגים לעיתים. במקרה שלך, נראה לי כי הפסקת טיפול פירושה התדרדרות נוספת המצבך וחבל. עליך להגיע לטיפול, וכמה שיותר מהר יהיה יותר טוב. את יכולה להתקשר אליי (פרטי נמצאים בכרטיס האישי) ונוכל לדון לגבי טיפול. בכל מקרה להערכתי הטיפול היעיל במקרה שלך יהיה טיפול של צוות רב מקצועי שיכלול: דיאטנית, פסיכיאטר ופסיכותרפיסט. כעת את בשלב של הרמת ידיים או עצימת עיניים לגבי המתרחש סביבך ואיתך. וזה בדיוק השלב שהסביבה צריכה להחזיק בידייך הנשמטות מאליהן, ולא להרפות. אף פעם לא להרפות. עדכני אותי במצבך בהמשך. שיהיה לך כוח,בברכה, טלי פרידמן

מסכים!

גלי שלום. קודם אני מששתתפת בצערך על מות אביך. הפרעת האכילה שלי גם נובעת מפחדים שקשורים במוות,גלי אני רוצה לחזק אותך עד כמה שאפשר.ושאת כן יכולה לצאת מהמצב שלך אם תעשי מה שטלי פרידמן אומרת. אני מחזיקה לך אצבעות, ואם את רוצה את יכולה ליהיות איתי בקשר. יש עוד אופציה אחת שהיא אשפוז בתל השומר תחשבי על זה ותעדכני אותי. אשמח לעזור לימור

שלום גלי הפסיכולוגית שטיפלה בך עשתה מעשה שלא יעשה. אסור היה לה להפסיק את הטיפול בעיתוי שעשתה. טוב תעשי אם תמשיכי טיפול אצל מישהו אחר. בברכה, אמיר

אני חושבת שאני הולכת למות. זה מפחיד.. אתמול אחרי שמצאתי כוחות ואומץ והתקשרתי לדבר איתך טלי , התחלתי לבכות ולא יכולתי להפסיק. למעשה, גם עכשיו אני לא יכולה להפסיק לבכות. המצב נראה רע.. אחרי שחשבתי קצת על השיחה איתך טלי הבנתי שאני עדיין בבעיה לגבי התחלת טיפול חדש עם מטפל חדש - מצד אחד ברור לי שאני חייבת לשתף מישהו ב"פלונטר" של החיים שאליו נקלעתי, מצד שני קשה לי לפנות למטפל חדש, מכיון שמי יכול להבטיח לי שגם הוא לא יחליט לפתע פתאום לסיים את הטיפול כשהמצב יסתבך וכשאני אצטרך אותו יותר מכל ? למה בכלל כדאי לי להתחיל שוב לסמוך על מטפלת שאני לא מכירה, שעשויה לנטוש אותי ביום מן הימים בלי שתיהיה לי אפשרות החלטה בענין. המטפלת הקודמת שהפסקתי להיפגש עימה הבהירה לי בפגישה האחרונה שהיא מפסיקה את הטיפול לא בגללה, שהיא חושבת שהיא מספיק טובה לעזור לי ויכולה לעזור לי. מדבריה הבנתי שכנראה חטאתי במשהו לא ברור ושזו אשמתי שהטיפול נפסק. אולי זו גם אשמתי שאבי נפטר ? -- > ואם זו אשמתי סביר להניח שזה יקרה שוב גם עם מטפל חדש, אז למה להתחיל בכלל ?

גלי, אל תשארי לבד. תעזרי במישהו, כדאי וחשוב. אני חושבת שה"פסיכולוגית" שלך לא ראויה לטפל באנשים. שאלה: איך אפשר לדאוג שהפסיכולוגית הזו לא תמשיך ןתפגע באנשים אחרים?

גלי שלום היום זו הפעם הראשונה שנכנסתי לפורום הזה והנושא שלך תפס אותי במיוחד. קודם כל משתתפת בצערך על מות אביך. הנושא הזה של הפרעות אכילה קרוב אלי במיוחד מאחר והייתי בעברי אנורקסית, בולמית, מקיאה משלשלת ובעצם מה לא! הרגשתי קורבן לעצמי ואכן כך גם התנהגתי. היום אני בן אדם אחר, חדש והכל בזכות הרצון שלי להלחם עם עצמי ובכלל.... נכון שכרגע נראה לך שאת בתוך איזשהו מעגל שאין את יודעת כיצד לצאת ממנו או בכלל מאיפה להתחיל. קודם כל צריך לרצות!!!! את צריכה לרצות להפסיק להקיא את צריכה לרצות להבריא את עצמך. אני יודעת כמה זה קשה, אני יודעת כמה כוחות נפשיים צריך כדי להתמודד עם האמת, נלחמתי עם עצמי לבדי במשך שנים כדי להיגמל מכל אותם נזקים שעשיתי לעצמי. בשלב מאוחר יותר שילבתי טיפול פסיכולוגי שאכן לימד אותי להכיר את עצמי, לאהוב את עצמי ולהבין בעצם שאני לא רוצה להמשיך להרוס את עצמי. קחי את זה לתשומת ליבך, הכל אפשרי מאחלת לך הצלחה רבה אשמח לעזור, לתמוך ולעודד שרון

חברתי, שהיא כיום בת 21, עברה אונס בגיל 6 עליו לא דיווחה לאיש עד לפני כשנה. אז, תוך כדי שיחת חולין, היא סיפרה לי על המקרה. כמו כן היא החליטה לספר להוריה על כך. לאחר זמן קצר היא החלה לעבוד בעבודה חדשה, אותה נאלצה לעזוב עקב התקפי חרדה קשים שכללו דיכאונות דחופים, הקאות, שילשולים, קוצר נשימה, ומחשבות שליליות - לא הגיוניות לכאורה - כמו לשכנע את עצמה שהיא חולה במחלות סופניות. בעקבות כך היא החלה בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי שהקל במעט על המצב. הפחדים והמחשבות השליליות לא נעלמו לגמרי אבל לרוב לא הפריעו בשגרת החיים. לאחר כ-8 חודשים היא הפסיקה את הטיפול הפסיכולוגי משני טעמים. ראשית, היא הרגישה שהיא "עומדת במקום", ושנית מטעמים כלכליים. הטיפול הפסיכיאטרי, שמסתכם בכדור סרוקסט ( כמדומני ) ליום, נמשך. בעוד כשבוע חברתי מתחילה ללמד באוניברסיטה, דבר הכרוך גם בעזיבת הבית. בימים האחרונים, כנראה בשל הלימודים הקרבים ובאים, חזרו התקפות החרדה עם אותם סימפטומים שציינתי לעיל. המצב נראה רע מאד, חברתי חוששת שלא תצליח להשתלב בלימודים כשם שקרה בעבודה אותה נאלצה לעזוב. כמו כן היא משליכה על מצבה בחיים בכלל כלומר האם היא אי פעם תוכל לעשות צעד משמעותי כלשהוא בחייה ? שני דברים חשובים ראויים לציון. ראשית, אני וחברתי חברים מזה כשנתיים וחצי, הקשר ביננו חזק ואני אוהב אותה מאד. במשך כל התקופה המתוארת תמכתי בה וניסיתי להבין ככל האפשר. שנית, חברתי מאד מודעת לעצמה ויודעת שכל הפחדים שלה הם "לא הגיוניים" אבל היא פשוט לא יכולה לעשות כלום נגדם. שאלותי הן : מה אני יכול לעשות כדי לעזור לחברתי ? איך אני צריך להתייחס לעניין ? - האם אני צריך להביע בפניה דאגה כנה מן העניין או להעמיד פנים שזה לא מדאיג אותי ושאני חושב שזה פחדים טבעיים ברי חלוף ? מה היא צריכה לעשות ? האם אין סכנה בטיפול התרופתי הממושך ? האם כל החרדות הללו נעלמות לחלוטין בשלב מסויים או שזה משהו שילווה אותה כל ימי חייה ? ד"ר, אני מצטער שאני נשמע מעט דרמטי אבל אני פשוט מפחד. תודה מראש על ההתייחסות ותשומת הלב.

בני שלום רב, בהתיחסותי למכתבך אני לא אעסוק בתכנים הפסיכיאטריים - התרופתיים, לזה תאלץ לחכות להתייחסותו של הפסיכיאטר, ד"ר פלד. לעניינינו, ממכתבך עולה מצוקה רבה וחשש מהעומד לקרות. הסיפור של חברתך אינו פשוט וטומן בחובו קושי וחרדה רבה לצד כוחות רבים של התמודדות רבת שנים עם תקיפה מינית. אתה כותב שהיא היתה בטיפול פסיכולוגי אך הפסיקה אותו בשל תחושה של "תקיעות". התחושה הזו מוכרת בטיפול, ודווקא בשלב זה יש חשיבות רבה להישאר בטיפול, ולהעלות את הקושי ואת התחושות בתוך חדר הטיפול. ייתכן ולא היו לחברתך הכוחות לעשות זאת והיא העדיפה לנטוש את המערכה. לא מפליא הדבר שדווקא לאחר שחברתך גילתה לך את "הסוד" אודות התקיפה המינית מהעבר, אז החלו החרדות והסיוטים. כנראה שהתכנים שהיא הצליחה להדחיק במשך השנים עמוק עמוק בתוכה, החלו להעלות למודע ולאיים עליה. לכן כל כך חשובה דווקא בעת זו התמיכה הנפשית בה. הטיפול התרופתי הוא מעין מסייע טכני, אולם אינו מחליף את הסיוע הטיפולי-הפסיכותרפויטי. בשיחות עם המטפל ניתנת האפשרות להעלות את התכנים המפחידים, את הזוועות שנחרטו בזכרון, ולהתחיל להתמודד עימם ולחיות בצל הזוועה. כל שינוי בחיים עלול לעורר "שדים" מודחקים, ולכן נראה לי שהמצב החמיר דווקא עכשיו, שינוי גדול עומד להתרחש בחייה של חברתך. היא עומדת לעזוב את הבית, שמהווה בדרך כלל מקום בטוח ומוגן, אל דרך שאינה ודאית וברורה לה כעת. לכל אדם המעבר הזה לחיים עצמאיים ולהתחלת לימודים אקדמיים הוא אינו מעבר קל, ומלווה בחששות לקראת העתיד לבוא. קל וחומר לחברתך, שהשינוי הזה מסמל עבורה גם דברים נוספים כגון: חרדה מלהיות לבד ולא מוגנת, החרדה מפני כישלון נוסף לאחר שחוותה כישלון במקום עבודתה וככל הנראה הדבר השאיר בה תחושה רעה של כישלון ואכזבה עצמית. אתה שואל לגבי תפקידך. ובכן, ראשית אני חייבת לציין שאני מאד מעריכה את אהבתך ודאגתך כלפי חברתך. רבים היו חוששים מהתמודדות עם בחורה שעברה תקיפה מינית, ולא בצדק. אני רואה את תפקידך המהותי בעיקר בתמיכה בה, בהקשבה, בלהיות איתה כשקשה לה, לבקרה הרבה בעיקר בהתחלה במקום מגוריה החדש (אם זה אפשרי), לתת לה את התחושה שהיא לא לבד ויש מי שנמצא איתה אימתי שהיא זקוקה. בנוסף, עליך להמליץ לה לחזור לטיפול הפסיכותרפויטי. ייתכן והיא תרצה להחליף מטפל, וזה בסדר. היא יכולה להשתמש בשירותי היעץ הנמצאים בכל אוניברסיטה. שירותי היעץ נותנים אפשרות לטיפול טוב במחיר סביר בהחלט. ואל לה לדאוג לגבי החיסיון, שירותי היעץ מחויבים לחיסיון לגבי כל הפונים אליהם. כך שעצם הגעתה לשם נשמר בסודיות וחשאיות מוחלטת. אתה יכול להראות לחברתך את תשובתי זו. אולי זה יפתח אצלכם עוד פתח לשיחה מעמיקה לגבי חששותיה, ולגבי תוכניותיה לעתיד (טיפול פסיכותרפויטי וכו'.). שוב, אני רוצה להביע את הערכתי כלפיך, ומקווה שתמשיך לעמוד לצידה כפי שאתה עושה כיום. אתה באמת חבר טוב. עדכן אותי בהמשך... בברכה, טלי פרידמן

טלי כל הכבוד לתשובה הארוכה :-)

שלום בני תנסה להמשיך ולתמוך בה כמיטב יכולתך. בנוסף כדאי לשכנע אותה לחזור לטיפול. אם היא לא מעוניינת לחזור לטיפול הקודם שתנסה מטפל אחר. טיפול טוב יכול לעזור. בברכה, אמיר

> > שאלותי הן : מה אני יכול לעשות כדי לעזור לחברתי ? איך אני צריך > להתייחס לעניין ? - האם אני צריך להביע בפניה דאגה כנה מן העניין > או להעמיד פנים שזה לא מדאיג אותי ושאני חושב שזה פחדים טבעיים > ברי חלוף ? אתה עושה את המקסימום - אתה צריך להיות כנה ולשתף אותה בדאגה שלך - אתה הרי מרגיש שלא מדובר בפחדים טיבעיים >מה היא צריכה לעשות ? לפנות לפסיכיאטר שרשם את הטיפול ולאמר לו שישלים את הטיפול כי הוא לא עוזר >האם אין סכנה בטיפול התרופתי הממושך ? לא אין סכנה עם הטיפול נעשה באופן מיקצועי (כלאמר על ידי פסיכיאטר טוב) >האם כל החרדות הללו נעלמות לחלוטין בשלב מסויים או שזה > משהו שילווה אותה כל ימי חייה ? טיפול תרופתי מתאים יכול להעלים את הסימפטומים - חבל שסתם תסבול > ד"ר, אני מצטער שאני נשמע מעט דרמטי אבל אני פשוט מפחד. על תצטער !! תגובתך טיבעית ומובנת - תפעלו בהתאם ליעוץ ועדכן אותי (ניתן גם בטלפון) > תודה מראש על ההתייחסות ותשומת הלב.

פשוט תודה.