פורום פסיכולוגיה קלינית

פסיכולוג, פסיכיאטר שלום, הנני סטודנטית בת 28 נשואה +1 ובחודש השמיני להריוני. לפני כשבוע חלמתי חלום שזעזע אותי ומאותו לילה מנוחתי מוטרדת. חלמתי שהשיליה יוצאת מרחמי עם חלק מראשו של העובר, כלומר העובר מת!!! רציתי לציין שכבר חלמתי בתחילת הריוני שארבע נשים מתגלות אלי במדבר ומבשרות לי שאלד עובר מת. חשוב לציין שהייתי בשמירת הריון עד חודש חמישי בגלל המטומה ברחם, אך בעיה זו נפתרה. פחדי נובע גם מהסיבה שבהריון הראשון עם ביתי הבכורה חלמתי שני חלומות על בעיות בהריון, דימומים, וחלומות אלו התגשמו באותה צורה כמו בחלום בדיוק מפחיד . אני מבינה שהחלום מבטא את התת מודע, את פחדי וחששותי אך לתוך כל זה מפעפע הספק שאולי כמו בעבר זהו רמז מטרים לעתיד. כיצד אפשר להתגבר על הפחד? תודה מראש הגר

הגר! נכון שאינני אשת מקצוע, אבל ידוע לי שבכול הריון יש את החששות האמיהיות למותו של התינוק, שמירת הריון לא קבעה מעולם שהילד ימות בהכרח והנה לך דוגמא אישית מצערת דודתי הפילה הפלה טבעית בחודשים המאוחרים כולם אמרו לה שהריון מתקדם נפלא. ועוד משהו חשוב כידוע לך בחלומות הכל הפוך ואולי המוות בחלומך מנבא טובות ואושר. שיהיה לך המון אושר ומזל טוב ולידה קלה ליבנת נ.ב אשמח לקבל תשובה

הגר שלום מאחר ואת נמצאת כנראה במצב של לחץ וחרדה החלומות מושפעים מכך. חלומות בלהה יכולים להתרחש במצבים שונים ופסיכולוגים רבים נוהגים להשתמש בהם כדי להבין מצב נפשי, אולם במונחים של עבר והווה. סביר להניח שחששך הוא שהחלומות שלך מנבאים משהו, וזו כבר אמונה מסוג מאוד שונה. ישנם מיתוסים רבים סביב היותם של החלומות מנבאים. אני באופן אישי אינני מאמין בכך ומאמין שחלומותיך מבטאים, כמו שאת משערת, מצב לחץ כעת. הייתי מציע שני דברים. האחד ברמה הכי פרקטית ולצורך הרגיעה שלך ערכי בדיקת אולטרה סאונד אצל רופא הנשים המטפל רק כדי לראות שהכל בסדר. אולם ברמה הנפשית יתכן וכדאי להיעזר בטיפול פסיכולוגי קצר. אולי היפנוזה יכולה להתאים הן כדי ללמוד הרגעה בתקופה הנוכחית ולהפחית חרדה, וכבונוס, זה יכול לעזור להתמודד עם כאבים בזמן הלידה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לקראת סיום לימודי בתיכון התבקשתי להכין עבודה מחקרית (אני לומדת במגמה הפסיכולוגית) ערכתי עבודה בנושא לחץ והסתגלות והקשר בינהם העבודה יצאה מיקצועית מאוד ומושקעת חקרתי באופן מדעי נחקרים רבים בנושאיי ההסתגלות והלחץ התוצאות היו בשלושה מישורים: הסתגלות למצבי לחץ כתוצאה משינוים. הסתגלות למצבי לחץ כתוצאה מעומס. והסתגלות מחדש ואירגון מצב הלחץ מחדש. בשני המישורים האחרונים לא התגלה הבדל גדול, אבל במישור הראשון הופתעתי לגלות שבנות (מגילאים 18-21) נלחצות יותר משינויים חיובים כגון: לידה, חתונה וכדומה. ואילו בנים נלחצים יותר ממצבי לחץ שלילים כגון: מוות, פיטורין. חשוב לציין שאת מחקרי במישור זה ביססתי על מחקרם של הולמס וריי ו"סולם ההסתגלות מחדש שלהם". אבקש את התיחסותיכם בנושא. האם לדעתכם הממצאים שעלו מיצגים את אופין בחזק של הבנות או בעצם את היות הבנות חזקות נפשית יותר מאשר בנים? תודה ליבנת

שלום רב, בחרת יופי של תחום למחקרך; שתי הערות מתודולוגיות באשר להשערתך אודות האופי החזק של הנשים, וכו': 1. אין לקבל את העניין הזה כעובדה, עד שלא תציגי אסמכתאות. בשלב הזה בכתיבתך זו, כנראה, הסתמכות על דעה רווחת, שאין לבלבלה כעובדה מוכחת. 2. לא ברור למה ההשערה הזו (דווקא) קשורה או מסבירה את ממצאי מחקרך. ומשהו ממני על פרוש אפשרי לממצאי מחקרך: מחקרים אחרים, בדומה למה שאת מסכמת, הראו נטיה אצל גברים לחשוש מכישלון, ונטיה אצל נשים לחשוש מהצלחה. שיהיה לך המשך מעניין ופורה, וכל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום, אני פרודה מזה כארבעה חודשים לאחר מערכת יחסים של שנתיים שהיתה מלווה בעליות וירידות ( הפסקות באמצע ) אבל יחד עם זאת עם הבטחה מאוד גדולה. ( מיסוד קשר וכו' ).את המשבר הרציני, את הבכי קורע הלב, אי רצון לאכול, עברתי בפרידה הקודמת שלנו כך שהפעם זה היה קל יותר והכל כמובן באופן יחסי. למדתי לזהות את השלבים שאני עוברת, תקופת התאבלות, געגועים, כעס ושנאה והכל תודות לפסיכולוגית שלי. היום אני ממשיכה הלאה, למרות הכאב ותחושת הריקנות.אני מצליחה להנות מדברים פשוטים, כמו צפייה בסרט, מפגש עם חברים מה שקודם לכן לא הייתי מסוגלת לעשות שלא לדבר על לחשוב על זה. בשבועיים האחרונים אני מרגישה חנוקה, אני מרגישה שהשיגרה הורגת אותי ויש תחושה " שאין בשביל מה לחיות " הכל מונוטוני. אני מנסה לחשוב על לנסות וליצור קשר, אך ישר אני נתקפת פחד ונרתעת מהרעיון. נראה לי שלא אוכל ליצור קשר בחיים, האם זה הגיוני? האם אני צריכה עוד זמן על מנת להכנס למערכת יחסים חדשה ובריאה? מאיפה נובע הפחד? לעיתים אני נתקפת בפרצי בכי בלתי מובנים ובלתי נשלטים ואז אחריהם אני נרגעת, כמובן שאף אחד לא יודע ולא רואה, אני מאוד חזקה כלפי חוץ. אך יוצאים מהמעגל הזה, מתי יהיה טוב , נעים ושלו? תודה שקד

שלום רב, נראה לי שיש לך גם תובנה (אהבה היא עניין מורכב...) וגם כוחות. נסי "לצאת" ע"י צעדים קטנים של יציאה לדרך חדשה: כמו, למשל, להשאיר הודעה בטלקשר, או באתרי הכרויות. ומה לגבי מסלול הליכה (ג'וגינג) באזור מתאים? באופן עקרוני, אפשר במצבי משבר רבים "להתחיל מחדש" גם בלי עיבוד מורכב של כשל העבר, אם ההתחלה החדשה היא מספיק קטנה. ואת ההתחלה הקטנה אפשר להגדיל, גם כן במנות קטנות. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

ד"ר אורן שלום, אודה אם תגיב לשאלתי תודה

שקד שלום ארבעה חודשי פרידה מקשר משמעותי יכולים להיות זמן קצר כדי להשלים עם הפרידה. אינני מכיר אותך, אבל יתכן שדברים נוספים מתחברים לכך. הייתי מנסה שני נתיבים במקביל כדי לשפר את מדד האופטימיות. ראשית ניתן להיעזר בעצותיו של יוסי אברהם או בכיוון כללי של עשיה, הן ברמה האישית והן ברמה של חיפוש זוגיות במידה ואת מעוניינת בכך. הנתיב השני הוא הנתיב אותו את מתארת למעשה בהודעתך, והוא הטיפול הפסיכולוגי. אינני יודע אם את עדיין בטיפול אבל זה בהחלט הזמן להיעזר בטיפול הפסיכולוגי. תקופה כזו יכולה להוות מקור חשוב להבנות משמעותיות על עצמך והאופן שבו את יוצרת קשר וחיה עם עצמך, עם כל הקושי והסבל שהבנות כאלו יכולות להוליד לעיתים. ומתי יהיה טוב נעים ושלו? אני נוהג להיות אופטימי בד"כ, בעיקר כשאת מספרת על כך שיצרת קשר טוב בעבר ושאת מוכנה להתבונן פנימה והחוצה וללמוד דברים על עצמך. אני מאחל לך שזה יגיע בקרוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שמי מיקי בת 24, מזה 10 שנים סובלת מטוראט . התופעה מתבטאת אצלי בלכ הספקולציות: טיקים מוטורים, ואקליים, קללות (קופרולליה), היתנהגות כפייתית(טקסים) , ועוד. גוייסתי לצה"ל והכל היה כרגיל. אני נמצאת כרגע בימים של רגיעה , יש לציין שאינני נולת תרופות כלל כתוצאה מתופעות לוואי שניגרמו לי מכמה סוגים בינהים "הלידול", חוששני מהשקט והירידה של הטיקים- האם הירידה הא לצורך עלייה קשה כלפניי? אגב, אשמח אם אקבל תשובה לחששותיי, ואשמח לענות על כל שאלה בנושא תסמונת טוראט באם אוכל לעזור- וקבל תשובות. תודה מראש- מיקי

מיקי שלום ראי תשובה אח"כ עמי

דפני לא בבית אז אני משאירה כאן הודעה מחורזת ותזכורת (בכל זאת יהיה כיף לראות את השמות שלנו כאן מעת לעת) דפני, שמעת על המשולש שמתוכננן לו עוד מפגש מתי? במוצ"ש!! טוב, נו, אז לאביב יש חרוזים טובים יותר משלי אבל אני מקווה שתפני את מוצ"ש בשבילי ובשביל אביב שאת פניה אופף זיו אני מפסיקה עכשיו!!! (לפני שזה נעשה הרבה יותר גרוע...)

ראשית, דווקא אהבתי את החרוזים. חבל שהפסקת, זה לא היה גרוע בכלל! ועכשיו ל"כשרון" שלי: לצערי, זכרוני החלש השכיח ממני, ממש שאותו המפגש המשולש לא יוכל להתקיים במוצ"ש. כי ערב מוצ"ש, במפורש, למסיבה משפחתית מוקדש. הממ... אולי אותו המפגש שלארוע אחר כמעט פלש בשבוע הבא ימומש? או- אז ניתן לעצמנו צל"ש!! . . . מקסימה שלי, התגעגעתי...!! מבטיחה להיות בקשר בשבוע הבא - לתכנן משהו. אוהבת המון, דפני.

והחרוזים שלכן, מדהימים ממש, זו יכולת- אכן, כמו לסדר יפה פרלינים על מגש... (טוב גם אני ניסיתי...) ד"ש לכולם! טלי פרידמן

תיראי..כמה פעמים שמעת את המישפט הזה "כל אדם הוא אינדבידואל"?...המישפט הזה תקף גם לפסיכולגיה פסיכולגיה זה לא מיקצוע שפועל על נוסאחות..כל אדם מגיב בצורה שונה ליפעמים מיד אחרי המיקרה ,ליפעמים יכול לעבור זמן..עד שאדם מגיעה לאיזה הכרה ,ואז גם מגיעה הטראומה מבינה ? אופיר

באמת התגעגעתי... ואפרופו חרוזים, יכולת להחליף את המילים במשפט האחרון (במקום "ד"ש לכולם" אפשר לכתוב "לכולם ד"ש") - ואז היה נוצר לו עוד חרוז... Welcome back - בתקווה שהחלו ימים יפים יותר בפורום. דפני.

.

אורית יקרה, אני נמצאת מדיי פעם... תרגישי טוב, טלי פרידמן

אני שמחה שאת עדיין כאן...

אני חושבת שזה דורש המון אומץ להחליט שאת רוצה פסיכולוג ושזו הדרך שבה את בוחרת לעצמך למרות שהאנשים הקרובים לך לא מבינים אותך ולא תומכים בהחלטה. זה מראה על המון כוח ועל המון מוטיבציה לשינוי. אני בטוחה שיצאו מזה רק דברים טובים. אגב, כתבתי לך הודעה אישית למטה יותר.

היי אורית תודה אבל זה יהיה ממש מוזר ללכת למישהו זר ולספר לו. תמיד סיפרתי לאנשים שאני מכירה ואחרי זמן מה כבר נמאס להם והם מתרחקים. אז זה טוב מהבחינה הזו לספר למישהו שלא יחשוב עליך כל מיני דברים. אתה יכול לשפוך את הלב והפסיכולוג ינסה לתת את העצה הכי נכונה אני מקווה. אני כלכך רוצה ללמוד, כלכך רוצה לברוח, וכלכך צריכה חברה. זה קשה ומפחיד להיות לבד וזה מגביר לך את החרדה והחוסר ביטחון עוד יותר. כל הזמן אני אומרת אילו הייתי יכולה לחזור אחורה ולתקן הכל אבל לא בוכים על חלב שנשפך.. אולי את לא מבינה אותי כלכך אך אני אשלח לך אימייל אחרי שתחזירי שתעני בחזרה ביי ביי עינת

בת כמה את? את יכולה לספר לי קצת על עצמך? אני לא כך כך יודעת מה עובר עליך. בכל אופן, מנסיוני אנשים שבאמת אכפת להם - לא נמאס להם מעולם. כל כך הרבה פעמים חשבתי שמתחתי את החבל יותר מידי, ואכן היו אנשים שנעלמו אבל היו גם אנשים שנשארו וזה באמת עוזר. אל תחששי להיות מי שאת ולחלוק את מה שאת באמת מרגישה. מי שאכפת לו יישאר. ובכל אופן - אני מבטיחה שאני פה תמיד כדי להקשיב ולנסות לסייע. תמיד. ולעולם לא יימאס לי.

לא מספיק שהחיים שלי בזבל אז גם עכשיו מפתרים אצלנו 150 עובדים ויש סיכוי שאני ביניהם. יום חמישי היום הגדול ועד אז אני מטפס על הקירות. למישהו יש עבודה להציע לי ?

דוגי, המצב בשוק על הפנים. גם אני מחפשת. עדי

רק שאני יש לי ילד אשה משכנתא ודירה שהרגע שיפצתי ואני מפרנס יחידי.

שלום רב, פיטורין הם, בד"כ, דבר נחס. אבל... בוא נראה את האופציות, שלפעמים קיימות, של חצי הכוס המלאה: לפעמים זמן פנוי עושה ניקוי ראש, וזה טוב. לא יזיק, למבוססים שבחבורה, לפתח אלטרנטיבות של סגנון חיים שמפחיתות את ההוצאה הכספית(שורה זו אינה מיועדת לאלו שמצויים במצב שהוא מזה זמן כבר בתחתית הבור...) לפעמים הסבה תעסוקתית מצמיחה אנשים. לפעמים, המשך באותו עיסוק, אבל בחברה עם תרבות ארגונית אחרת, שמתאימה יותר לאדם המסויים - גם כן עושה טוב. וחזרה ל"דבר האמיתי", שהוא הנחס: כללית, תקופת פיטורין היא מאד מועדת לפורענות (אישיותית, זוגית, משפחתית, בריאותית), גם אצל הטובים והחזקים, כך שכדאי לנקוט בפעילויות מניעה נפשית, בהקשר לכך. למידה של מיומנויות חיפוש תעסוקה, ראיון, וכו' - היא אחת מהעשיות הרצויות. ספורט, וגם פעילות משפחתית וזוגית - מאד מועילים. טכניקות של הרגעה עצמית (יש ספרות פופולרית לעניין) - ממש מצווה, שלא צריכה להתרחש דווקא בהימלייה. אלו שמודעים לרגישות הגבוהה שלהם למצבי לחץ צריכים להעזר באיש/ת מקצוע, כבר בתחילת התקופה, ולא להמתין עד ש... חזק חזק ונתחזק! ד"ר יוסי אברהם

יש אנשים שמיד יכנסו לסטרס יש אנשים שאחרי כמה זמן יקלטו מה בדיוק הלך שם יש אנשים שינסו לקיים קשר סוגי ולא יצליחו... אופיר

תודה לכולם העניין הוא שעברתי את זה לפני שננה בדיוק וזאת הפעם השניה ואז לקח לי ארבעה חודשים מתישים של ראיונות וחיפוש עד שמצאתי משהוא. היום במצב השוק אני לא יודע כמה זמן זה יקח ואני עוד מקצוען בתחום שלי. חוץ מזה קשה לי לעמוד נפשית מול כל הראיונות האלה ושוב להיות בלי רכב אני מרגיש שאין לי כוחות לעשות כלום כאילו הגוף עוצר אותי מלקום מהכיסא ,אני חושש שזה מן דיכאון כזה. אולי אני אבקש ברופאת המשפחה שלי פרוזק או משהו כזה שיעזור לי לעבור את התקופה. יום נעים לכ-ו-ל-ם דוגי

אופיר... מדהים איך שאתה עוזר לכולם , שמתי לב כבר לא פעם ראשונה- בקיצור? מוכשר וטוב לב תרצה לדעת מה אני עושה כאן? תסמונת טוראט קרא אם בא לך ביי- מיקי

אנחנו נשואים טריים, יש איזו בעיה שמרחפת ומפריעה. איכן אפשר לקבל יעוץ זוגי. תודה

בכל עריה יש מחלקת רווחה שגם מנהלת בדרך כלל יעוץ זוגי בתשלום יחסית סביר . אם לא יש מליון וחצי מטפלים זוגיים יקרנים לאללה שאם קצת רוצים ניתן למצא אותם.

שלום רב, תפני למייל האישי שלי (הקלקה על שמי המוכחל תפתח חלונית עם האתר והמייל) מעט פרטים על מה שנראה לך כעת כבעיה, וכן מיקומכם בארץ, ואנסה להציע מה הלאה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום בעייתי היא שבמצבי לחץ אני אוכלת. כגון מבחנים . יום עמוס וקשה וכד'. ולכן יש תקופות שאני מאוד מאוד משמינה . שאלתי היא האם לדעתכם אם במקום אכילה אתמכר למשהו אחר בעיית ההשמנה תיפטר.?כלומר במקום לאכול אני יעשה ספורט או יעשן סיגריה אז אפסיק לאכול? או שפשוט גם אוכל וגם יעשה ספורט /יעשן סיגריה.? תודה מראש דנית

שלום רב, בעיית חרדה ניתנת לפתרון, או להקלה, ולא דוקא ע"י התמכרויות תחליפיות לאוכל. אם תרצי הפנייה, פני למייל האישי שלי (הקלקה על שמי המוכחל) עם מעט יותר מידע על תופעות הלחץ שמהן את מושפעת, וכן צייני את מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מי עושה האלהה ? כשיש לך בעיה ? אתה לא בודק לפני למי אתה הולך ? לאיזה רופא? כמה הוא טוב, מוכר בתחומו ? כמה נסיון יש לו..מה אומרים עליו העמיתים למקצוע ? מטופלים? ובכלל ? מה הקשר...ציינתי את שמו של פרופסור ויצמן לא כי הוא אלוהים אלא כי הוא ידוע מאד בתחומו ודווקא אלו שציינתי הם גם אנשים רגישים שמבינים את המצוקה וחוסר האונים. ולהבא תגיד משהו יותר חכם...

בני אדם מעצם היותנו כאלו טועים ולא חשוב כלל איזה תפקיד נושא האדם רק ה' איננו טועה אולי [בהנחה שהוא קיים] שאלת אם יתכן כי זה או אחר טועים : התשובה היא כן בא' רבתי פשוט כי הנם בני אדם ופאים רבים טועים והרבה יתכן והספציפי שצינת טועה פחות , אין זה אומר שאין הוא טועה במיוחד כאשר לא קימת בדיקה המאפשרת את וידוא ההשערה שבאבחנה אסיים עם דוגמא מהחיים : אמא אחת מפורום מאד משפחתי [הקשר שנוצר בין המשתתפים כולל הרופאים] חיפשה רופא מתחום מסוים לילדה הקטן [לא בתחום הפורום] רופא הפורום קפץ מיד לעזרה והציע לה להפנות אותה לא לסתם רופא טוב אלא לטוב ביותר צר לי לספר לך את האכזבה שנחלה מאותו רופא ה"טוב ביותר" את יודעת, מענין למה את מתרגזת , שאלת שאלה והבעתי את דעתי , במקרה הייתי היחידי שהשיב לך והשאר בחרו להתעלם, כובן שאינך חייבת לקבל אותה, את יכולה להפנים אותה ואת יכולה שתיכנס באוזן אחת ותצא בשניה אבל להתרגז? מאחל לך פחות רוגז ויותר מחשבה וזיכרי הטפשות אינה נחלתו של אדם בודד

מענין כי גם לדבריו טעות היא דבר אפשרי גם ע"י "קליברים" שיהיה לך יום טוב

מה יותר טוב לילדים... גירושין או הורים שלא מרוצים מהקשר בינהם??? ואם מתגרשים ובני הזוג חיים קרוב זה לא יותר מבלבל את הילדים

אין כאן שאלה של מה יותר טוב לילדים אלה מה טוב לך, שהרי ילדים מושפעים מהרגשת ההורים. אם שני ההורים יהיו פרודים ומאושרים ועקב כך ירעיפו הרבה יותר אהבה ויקדישו יותר לילדים אז הרי שהילדים רק יצאו מורווחים. בטור ילד להורים גרושים שמכיר עוד הרבה ילדים כאלה אני חייב להגיד שישנן השלכות שונות בהתאם לאופי של הילד ולסביבה שבה הוא גדל. אני לדוגמא לא הושפעתי מהגירושים עצמם אך מאוד הושפעתי מנישואיהם השניים של הוריי שכן אז נכנס גורם שלישי שטורף את הקלפים. לא כתבת בני כמה הילדים וזה נתון מאוד חשוב. בהצלחה בהחלטתך - דוגי

שלום רב, את שואלת משהו כללי, בעוד שכל משפחה מהווה עולם ספציפי, שלגביו תשובות ייחודיות. ענייני דילמות בחיי נישואין אינו יכול, בד"כ, להיות נענה בכן/לא. כדאי לשקול מעורבות יעוץ מקצועי, על נושא כה קריטי. אם תרצו הפנייה, פנו למייל האישי (בהקלקה על שמי המוכחל), עם תימצות ההסטוריה המשפחתית והדילמה הנוכחית, ומיקומכם בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

סיגל. בתור בת להורים גרושים.. אל תסבלי בעבור ילדיך כי יש סיכוי שהם בעצמם סובלים, גירושי הורי היו המצב הטוב ביותר עבורי הרווחתי אבא מחדש ואמא מאושרת. את מוזמנת לשאול אותי שאלות אם תרצי הורי גרושים מזה 8 שנים ואימי נשואה מחדש. גירושים זה לא בהכרח דבר רע. ליבנת

בת כמה היית כשהם התגרשו ? ובני כמה היו הורייך ? האם הורייך גרים קרוב זה לזה? כמה ילדים אתם? עם מי נשארתם? האם כילדה נטית להצדיק צד אחד מהצדדים?? איך הרגשת עם נישואיה השניים של אמך ??

לאחר כחצי שנה של שימוש ירדתי לחצי ככור , היה בסדר הפסקתי והמצב על הפנים . מה עושים ?

צבי שלום זה קורה לפעמים 1. קודם כל מדברים עם הרופא שלך 2. לרוב - מקובל לחזור למנון הנמוך בו היה טוב - להמתין (אם לא מספיק למנן המקורי) ועוד חודש חודשיים לשקול שוב הפסקה בהדרגה (בתאום הרופא כמובן ) בהצלחה ואל יאוש

שלום רב אני בן 31 והבעייה שלי היא שאני ביישן. אני פשוט לא מתחיל עם נשים. עד היום כל מי שיצאתי איתה היה רק אם היא פנתה אליי במהלך החיים בהתאם לנסיבות. כיום אני עומד בפניי רצון להכיר ולהקים ביית אבל יש לי מעצורים........ קשה לי לראות את חבריי שכבר נשואים ועם ילדים. אני נראה טוב ומתפרנס בכבוד ובהחלט איש שיחה אבל אני לא יודע לנתב שיחות עם נשים לכיוון הרומנטי.....

שלום רב, נראה לי שחבל על הזמן, כי כולנו מזדקנים... אולי כדאי להוועץ עם פסיכולוג/ית? אם תרצה הפנייה, פנה למייל האישי שלי (בהקלקה על שמי המוכחל), עם 2-3 איזכורים מתומצתים על קשרים שהחלו, וההסבר שלך לכך שנסתיימו, וכן את מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אריאל. אין לך ממה להתבייש, קח יוזמה על עצמך כמו מטרה , ואל תסיר אותה ממך עד שתצליח. תאמין בעצמך ש "אני כן יכול ממש כמו כולם" ועלה על דרך המלך. מאחלת לך שבאמת תצליח בפעם הבאה- רק אם תאמין בכח שלך, ברושם שלך , באינטיליגנציה,ובקסם. עלה והצלח - כל שתבקש לו יהי.--------מיקי-------

מיקי את חמודה אבל לא תמיד הכל כל כך פשוט. אבל את באמתתתתתתת מ ת ו ק ה

אני בת 22,מטופלת בטיפול פסיכיאטרי מגיל 14 ובעקבות טיפול בפרפנן וארטן נוצר אצלי מצב של צואר נוטה הצידה ושל נטיה של השפה התחתונה. נאמר לי כי עיוות זה של הלסת גורם לכך שהמרפקים ישחקו.וכי בגיל 40 יהיו לי כאבים וקשיים באכילה.(במשך השנה וחצי האחרונה נטלתי 10 מ"ג איטומין וכיום אני נוטלת 0.625 מ"ג,שמינית כדור,של זיפרקסה,5 מ"ג איטומין ו-2 מ"ג רודנל/ארטן) האם תוכלו לעזור לי: 1) שמעתי על זריקה בשם בוטולוניום והייתי רוצה לדעת האם היא תתאים לי,לצוואר ו/או ללסת.והאם ישנן לה תופעות לואי וכל מידע אפשרי עליה. 2)היכן ניתן לקבל את הזריקה הנ"ל(אני מאזור חדרה) 3)האם אוכל לקבל תשובה מהצוות הרפואי בפורום(ד"ר אבני ואחרים) 4)האם תוכלו להציע כיוונים אחרים לטפל בעיוותים הנ"ל(ניתוח,כדורים וכו') 5)במידה וניראה לכם שבקשתי זו מתאימה לפורום אחר,אשמח עם תעבירו שאלות אלה לפורום המתאים. 6)אנא העבירו את תשובתכם לאי-מייל המצורף בתודה מראש רוניה

תנסי בפורום כירוגיה/ פלסטיקה אם אינני טועה בוטולוניום הוא חיידק שעושה טוב לעור הפנים אבל כדאי להתייעץ עם פלסטיקאי בהצלחה

תודה רבה על כך שמצאתם את הודעתי ראויה להתייחסות אני אמורה להסיק מזה משהו?.... תודה לכל מי שענה חבל שלא ענה לי איש מקצוע.. הצטרכתי את זה כל כך ואתם פסיכולוגים יקרים מחדדים בי את התחושה כמה אני לבד

לילך שלום לאחרונה בקרתי בפורום בתדירות נמוכה כמו כן, במיוחד אם זמני אינו בידי אני מתייחס רק להודעות בכותרת שלהם במפורש שהתייחסותי כפסיכאר או איש מקצועמתבקשת. אם תפני אותי להודעה אשמח להתייחס מכל מקום צר לי שזה גורם לך להרגיש שלא מתייחסים אלייך בהצלחה עמי

שלום, יש לי כמה שאלות בנושא תרופות נוירולפטיות. 1) האם נטילתן לאורך זמן עלולות להגביר את הסיכון ללקות במחלת פרקינסון (הכוונה אינה לפרקינסוניזם) בעתיד? 2) בעבר בעקבות מינון מזערי של פרפנאן שנטלתי במשך כמה שנים הופיעה אצלי tardive dyskinesia שעדיין לא חלפה לאחר 5 שנים ללא התרופה. אני אמורה כעת לנסות ריספרדל. האם אני מסתכנת בהחמרת התופעות? 3) האם מי שסובל מצניחת מסתם מיטרלי והתקפי PSVT יכול ליטול ריספרדל ללא חשש? תודה.

מאיה שלום איפה הרופא שלך ??? אני לא בטוח שיש לי תשובות טובות בשליפה מכל מקום 1. יתכן שיש סכון לפרקינסון בעתיד 2. לטעמי זיפרקסה עדיף על ריספרדל שכן לנסיוני שכיחות תופעות לואי תנועתיות קטנה עמו יותר 3. לא ידוע לי על בעיות עם צניחת מסתם מיטרלי מכל מקום ערכי חפוש באינטרנט והוועצי ברופאך בהצלחה עמי

בילדותי סבלתי ממחשבות אובסיסביות כגון אם אני לא אגע בשולחן יקרה כך וכך וכולי. בילדותי סבלתי מצעקות והשפלות מ"אבי". הדבר רוכך במשך השנים. ילדתי לפני כחודשיים בת, והפרעות החרדה מאוד התגברו - אני מפחדת ללכת ליד אנשים שמה הם ישתעלו לידי, אני מפחדת שאנשים יגעו בתינוק שלא ינשפו עליו ולא חלילה ידביקו אותו בכל מיני מחלות, אני מפחדת לתת את התינוק למטפלת שלא תשמור עליו כמו שצריך ולא תדביק אותו וכו'.סיפרתי לבעלי והוא אומר שאני יכולה בעזרת מחשבה רציונלית לפתור את העניין, אני מבינה שזה לא גיוני אך הבעיה שכאשר אני חרדה אז זה מאוד משמעותי. בעבר הייתי בטיפול פסיכולוגי, אני מנהלת אורך חיים רגיל אך החרדות האלו מפריעות לי. האם אתה ממליץ שאלך לטיפול?

אכן כן. מן הראוי שתלכי לטיפול ויפה שעה אחת קודם. למעשה את יודעת שאת זקוקה לכך אז למה נועדה השאלה ה"רטורית" ? מה קרה בטיפול הקודם שהזכרת ? פסיכולוג טוב אף יוכל לסייע בעניין שיקול הדעת הרלבנטי לגבי הסתייעות אפשרית בתרופות במקביל לטיפול בשיחות .

מיכל שלום אם זה נמשך יותר מדי זמן , וגורם לך קושי ואת לא מסתדרת (להבנתי את עונה בחיוב ) אז כן בהחלט ובהצלחה עמי

האם לדעתך פחד בלילות או הפרעות בשינה יכול להיות מושפע מעבר רע/ מאיים? והיכן ניתן לקבל טיפול מתאים. לידיעתך.. אנשים רבים מרגישים פחד לפנות לעזרה בכדאי שלא להראות שיש להם בעיה..

אני משתמש בסרוקסט כחצי שנה , לפני כחודש בהמלצת הרופא עברתי לחצי כדור , והיה בסדר שבוע שעבר הפסקתי לגמרי והיה על הפנים הכל חזר , הפחדים , הרגשת הדיכאון חוסר רצון לפגוש אנשים וכו. מה לעשות ?

צבי שלום 1. זה קורה 2. פנה לרופא 3. לרוב זה אומר שההפסקה היתה מוקדמת מדי ואז מקובל לחזור לטפול ובעוד חודש חודשיים לנסות שוב הפסקה בהדרגה יתכן שיתברר שאתה זקוק לטפול ממושך יותר ואז ניתן לשקול טפול פסיכותרפי / קוגניטיבי אם אינך רוצה כדורים בהצלחה עמי

אורית שלום אני די מרגישה מה שאת מרגישה כרגע. אני די חדשה בפורום אך קוראת את הדברים שלכם כמעט כל יום וזה קצת מחזק אותי. הייתי רוצה לדעת קצת יותר עליכם כמו: בת כמה את? האם את גרה לבד? בתור מה את עובדת? מתוך סקרנות ועניין שלך עינת

היי עינת. נעים מאד. אספר לך על עצמי. אני בת 26 (כמעט) וגרה עם אחי הצעיר. הוריי גרושים ואבי גר בעיר אחרת. אמי חלתה בסרטן ונפטרה לפני 9 חודשים. מהיום שהיא חלתה התחלתי לסבול מחרדות ודכאון ועד היום אני לא לגמרי יצאתי מזה למרות שהיתה לי תקופה טובה באמצע, פתאום זה חזר. אני מטופלת גם בתרופות ולאחרונה התחלתי טיפול פסיכולוגי. ומה לגביך? ספרי לי גם על עצמך

אורית שלום.. מכיוון שאני רק לאחרונה נמצאת באתר הזה התרגשתי לקרוא את דברייך. אם זה לא קשה לך רציתי לשאול אותך משהו- לאמא של החברה הכי טובה שלי גילו סרטן בשלב מתקדם. אני לא יודעת כ"כ איך להתנהג ומה להגיד עכשיו. ז"א המצב שלה כרגע טוב אבל לצערי הרב אני לא חושבת שיש הרבה סיכויים להחלמה. העניין הוא שאני ממש לא יודעת מה לעשות במצב הזה.. אנחנו נפגשות וכמעט לא מדברות על זה. היא כמעט ולא מדברת על זה ובכלל רוב הזמן אני מדברת והיא מקשיבה. האם אני מתנהגת נכון, מה אני יכולה לעשות כדי לדובב אותה לדבר או שאולי לא לדבר על זה...? מה עושים?? אשמח לקבל את עצתך, שוב, רק אם זה לא קשה לך מידי... תודה.

היי אני מודה לכולכם על ההזדהות ולכתומה ולד"ר על העידוד. ותאמינו לי שרק מהפורום הזה אפשר לעשות חברויות מרוב שהאחד תומכת בשניה ומזדהה איתה. אז אין מצב להיות פה לבד לפחות בפורום. החלטתי לקחת פסיכולוג אפילו שבמשפחה אומרים לי שאני לא צריכה פסיכולוג בשביל שיגיד לי מה לעשות אם החיים שלי.אבל כל הקטע בפסיכולוג הוא שיתמוך בי קצת וגם קצת יסדר את הבלגן שהולך לי בראש עכשיו. גם לי בא למות כל הזמן ולהגיד הלואי והייתי הולכת כמה שנים אחורה ומסדרת את חיי אחרת אבל אז הייתי חסרת ביטחון ואם חבר היה לי המון ביטחון ולא הייתי צריכה להתמודד אם אף אחד. אם בנים תמיד הסתדרתי הכי הרבה אבל אם בנות לא כלכך ולפעמים הייתי מעדיפה בנים על בנות כי הם אנשים יותר אמינים, לפחות אלו שהיו איתי. אני מקווה שהכל יסתדר כי אני מרגישה נופלת יותר ויותר למטה ושאין לי טעם לחיים. אשמח לקבל תשובה מכן שלכן עינת

שלום לך עינת... למה פניתי אליכן כי גם אני לא מזמן הייתי בסיטואציה כזו..עד שהחלטתי.. יום אחד לקום ולעשות עם עצמי דבר מה... והבנתי שכול העיניין זה היה בעצם ..הגישה המוטעית שלי לחיים אז עשיתי שינוי...(כלומר סובבתי איזשהו בורג במוח).... והחלטתי להסתכל על החיים אחרת (בצורה אופטימית יותר) כי החיים בעצם יפים... ויחד עם זאת החלטתי שלא אתן לדברים להזיז לי הביקורת..של אחרים שלי עצמי... והתוצאה: כיום יותר קל לי... אך עדיין יש לי דרך ארוכה... בעניין זה.. כי זאת לא עבודה שליום אחד...אלא לאורך זמן התוצאות יניבו..( כפי שאמרתי.זה לא קורה...מהיום למחר)...וכמו שאומרים ואם זה יבוא ממך..תפרגני לעצמך..ואל תתני לביקורת של אחרים להשפיע עלייך תעשי מה שטוב לך ומה שבראש שלך מבלי להתחשבן..תחיי את הלייף אני למשל הלכתי ללמוד באוניברסיטה.. כשהייתי במצבך מבולבלת...כפי שאת מתארת את עצמך ..כעת וזה הטיב עימי...ויש לסיפור ...המשך...אך זה לא מתאים לפורום...:-))))))))) לכן זו אופציה... אשמח לשמוע ממך... תפני אלי בכול עת.. :-)..כתומה..

היי תודה על החיזוקים זה שהלכת לאוניברסיטה עשה לך טוב?מאיזה בחינה? והאם הכרת אנשים וחברים חדשים? ואם אפשר לשאול בת כמה את? הזמן שלי אוזל ועדיין מבולבלת.כבר לא צעירה כלכך ובת 24 ללכת ללמוד זה לא קל או אפילו לשפר בגרויות ולעשות פסיכומטרי זה לא קל עכשיו. את חושבת שלעשות מכינה עכשיו זה מאוחר מדי בשביל ששנה הבאה זה יתן לי סיכוי יותר טוב להיכנס לאוניברסיטה או שזה סתם בזבוז זמן? תודה עינת

היי חמודה! כ"כ שמחתי לקרוא את מה שכתבת.. אני חושבת שההחלטה לגשת לטיפול היא אחת הנכונות שתעשי בחייך.. מנסיון אישי אני אומרת לך את זה. את תתחזקי לאט לאט ועוד יהיה לך כוח לעשות דברים, שינויים בחייך שרצית לעשות אבל מה שהכי חשוב זה סב ל נ ו ת. לא תמיד לדברים לוקח זמן עד שהם קורים ובייחוד בחורות כמוני וכמוך שחוששות להיפגע ולא יודעות כ"כ איך להתחבר לאנשים הנכונים.. לנו.. אני נמצאת בטיפול ואני לא אשקר לך- זה לא קל. את מתעמתת עם כל מיני דברים לא נעימים בכלל, אבל תזכרי שאת ורק את החלטת על הטיפול הזה וזה אומר שאת רוצה לשפר את חייך באמת. אז תתמידי, אל תוותרי לעצמך ועל עצמך. אני מחבקת אותך ומקווה שתמשיכי במה שהחלטת.. ליהי:)

בהחלט...כול אחד שנמצא בטיפול נובר..במעמקי הנפש שלו.וכמו כן חושף את הפצעיו ואת הצלקותיו...כמו על שולחן הניתוחים..עם הפסיכולוג אך אותו ברנש עשוי להתעמת ולעמוד מול הדברים מבין אם זה מוצא חן בעיניו ותו לא.. וכמו כן למי שיש נכונות ורצון רב לאיכות חיים טובה יותר ....אז זה הפיתרון.. יעוץ..פסיכולוגי..אני מסיכמה איתך.. אך ישנם אנשים חזקים דיו .שמסוגלים להתגבר על בעיותיהם בכוחות עצמם....אך על פי רוב יותר קל לעשות זאת ע"י ...יעוץ מקצועי..על מנת להקל על ..המועקה..כפי שאומרים... ............................................את צודקת..................................................... :-)................................................................. כתומה

עינת שלום בהצלחה עמי

שלום המקרה שלי הוא כזה אני נערה בת 16 יש לי חבר שגדול ממני ב 4 שנים אנחנו מסתדרים מצויין הוא בן אדם אם עקרונות וערכים ואני מאמינה שהוא לא יבגוד בי לפני הייתה לו חברה 4 שנים אני חברה שלו 4 חודשים אני יודעת שהוא אוהב אותי אני לא מבינה מדוע אני כל הזמן מדמיינת אותו בוגד בי מדמיינת אותו עם החברה לשעבר אני לא מסוגלת לישון בגלל זה בלילות אני חושבת על דברים שמכניסים אותי לדכאון לבכות שאני יודעת שהם לא נכונים אני מפחדת שהוא יעזוב אותי הקשר שלנו יציב מאוד הוא מאוד פתוח איתי ונותן לי לעשות דברים שאחרים לא היו נותנים לחברות שלהם לעשות והוא מצפה מימני גם להיות פתוחה אבל כל הדברים שאני חושבת עליהם רק יגרמו לקשר לא להיות יציב מפני שזה גורם לי לקנאות חולנית וזה רק ירחיק אותו מימני אני חושבת שקשה לי לבטוח באנשים מפני שכשהייתי קטנה החברה לא קיבלה אותי אני מקווה שתעזור לי להבין מה קורה איתי וכיצד לפתור את הבעיה בתודה מראש שני ומה אני צריכה לעשות

שני, הוא החבר הראשון שלך? עדי

כן

שני. אני מבינה אותך בהחלט נורא מפחיד שלחבר יש אקסית מאיימית והם היו תקופה מאוד ארוכה יחד תנסי לחשוב על זה ככה: אם הוא לא איתה ובעצם איתי כנראה שאני הרבה יותר שווה ממנה, יותר טובה. נכון שאומנם אתם לא הרבה זמן ביחד אבל עדין אמרת בעצמך הוא אוהב אותך!

ליבנת תודה רבה על העצה !

שלום המקרה שלי הוא כזה אני נערה בת 16 יש לי חבר שגדול ממני ב 4 שנים אנחנו מסתדרים מצויין הוא בן אדם אם עקרונות וערכים ואני מאמינה שהוא לא יבגוד בי לפני הייתה לו חברה 4 שנים אני חברה שלו 4 חודשים אני יודעת שהוא אוהב אותי אני לא מבינה מדוע אני כל הזמן מדמיינת אותו בוגד בי מדמיינת אותו עם החברה לשעבר אני לא מסוגלת לישון בגלל זה בלילות אני חושבת על דברים שמכניסים אותי לדכאון לבכות שאני יודעת שהם לא נכונים אני מפחדת שהוא יעזוב אותי הקשר שלנו יציב מאוד הוא מאוד פתוח איתי ונותן לי לעשות דברים שאחרים לא היו נותנים לחברות שלהם לעשות והוא מצפה מימני גם להיות פתוחה אבל כל הדברים שאני חושבת עליהם רק יגרמו לקשר לא להיות יציב מפני שזה גורם לי לקנאות חולנית וזה רק ירחיק אותו מימני אני חושבת שקשה לי לבטוח באנשים מפני שכשהייתי קטנה החברה לא קיבלה אותי אני מקווה שתעזור לי להבין מה קורה איתי וכיצד לפתור את הבעיה בתודה מראש חיה ומה אני צריכה לעשות

שני שלום אם זה נמשך זמן רב וגורם לך למצוקה - פני לעזרה מקצועית בהצלחה עמי

לדוקטור שלום אני בן 32 יש לי קשרים טובים עם נשים. מזה כחודש אני נוהג לשבת בחדרי ולהשאיר שלבים פתוחים בחלון ולגעת בעצמי אינטימית תוך כדי כך ששכנה שגרה מולי משקיפה עליי. עליי לציין שאני עושה זאת בשעות הלילה המאוחרות {בסביבות 1-2 בלילה} ואותה שכנה יודעת כבר בדיוק מתיי לצפות בי. עליי לציין שהסיטואציה הזו מלהיבה אותי. שאלתי אליך: בראש ובראשונה האם אני מבצע דבר שהוא נגד החוק ואותה שכנה יכולה להגיש נגדי תלונה במשטרה???? שאלה שנייה : מה דעתך על מעשיי???

עופר, 1. לדעתי זה לא נוגד את החוק. 2. דיעה? אין לי. עדי

אולי תזמין אותה להצטרף אלייך?

כתבתי לך הודעה למטה יותר בתגובה להודעתך. מקווה שראית. מחכה לתגובה.

אורית שלום שאלתך אכן כואבת וקיומית, מתייחסת אולי למהו טעם החיים האם יש תקווה. התקווה והאופטימיות הם דברים שנוצרים מבפנים בעזרת כוחות נפש. את נמצאת בטיפול ולדעתי זה המקום הנכון ביותר לעבוד על הדברים הללו. חלק מהעבודה הוא עיבוד של האובדן והכאב שאת חווה, אבל חלק לא פחות חשוב הוא פיתוח תקווה לשינוי. כאשר ישנה פסימיות היא מוקרנת לדעתי גם כלפי חוץ וגורמת למעגל קסמים של יאוש וחוסר ומוצא. הייתי ממליץ לך לקרוא את הספר האדם מחפש משמעות של ויקטור פרנקל, ואם קראת, לחזור ולעיין בו. הוא יכול לתת לך חמצן לפיתוח התקווה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התגובה ועל ההמלצה. עדיין לא קראתי את הספר אבל אקרא אותו. המון תודות

שלום רב. שתי שאלות לי אליכם.. מהן תופעות הלוואי של ריטלין? מה תחום עבודתו של פסיכולוג קליני?

גם אני הייתי רוצה לדעת מהן תופעות הלוואי של ריטלין....

לילך שלום לגבי הריטלין אנא הפני את השאלה לד"ר אבני פסיכולוג קליני הוא פסיכולוג שעוסק בטיפול נפשי וזו מומחיותו. ישנם פסיכולוגים בעלי מומחיות אחרת כגון חינוכי, תעסוקתי, שיקומי, חברתי, מחקרי אשר מתמקדים בתחומים אחרים כמובן. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפסיכולוג שלום קשה לי בחיי הנישואין, לא אני לא רוצה להתגרש, ואני מרגישה מועקה כל הזמן שגורמת לי לחשוב שאין טעם להיות במצב זה לאורך זמן, חבל לי על החיים בצורה כזאת. מה לעשות כדי להתגבר על מצב של חדלון האם אני זקוקה לעזרה מקצועית או שאני סתם רגישה ועושה סערה בכוס מים? תודה מראש אפשר אולי לקבל עצות ליציאה מדכאון שחוזר אלי כל פעם מחדש?

נירה שלום שאלתך קצת כללית מכדי לתת לך תשובה אישית. בעיקרון מה שאת מתארת נשמע כסוג של שחיקה בחיי הזוגיות ויתכן שכדאי לפנות לייעוץ זוגי במידה ושניכם מוכנים לכך. אם את שואלת את עצמך אם זה קשור אליך או שאולי זו "סערה בכוס מים" יתכן שכדאי שתפני קודם לייעוץ אישי ועם הפסיכולוג תבחני את הדברים ואת האפשרות או הצורך בטיפול זוגי ו/או אישי. אולם קודם לכל אלה הייתי ממליץ שתנסי להתיישב עם בעלך לשיחה רצינית כדי לראות מה הוא חושב על כך. בברכה ד"ר אורן קפלן

גם אני נמצאת במשבר הזה אני מרגישה שאין לי תקשורת עם בעלי אני מרגישה כאילו אנו חיים במקביל ולא ביחד זה קשה ומתסכל היו לי המון ציפיות מבעל ומשפחה וכעת אחרי 16 שנות נישואין אני מרגישה בטוח להגיד שפשוט טעיתי שהתחתנתי לא מאהבה והייתי פזיזה ונמהרת. מחזרים לא היו חסרים לי ... הייתי חתיכה נחמדה ויפה... היום אחרי שתי לידות ובעקבות הגיל אני כבר לא נראית בדיוק אותו דבר ... ואז הבעל כבר מרשה לעצמו להתפנק קצת מהצד.. מה שאני בחיים לא חשבתי על זה ולמרות שלפעמים הייתי זקוקה. ידעתי תמיד להתגבר. לפרק את החבילה זה קצת מפחיד כאשר יש ילדים אבל מי אמר שבמצב כזה עדיף להשאר ביחד??? ואולי זה יותר גרוע.... הביחד המזוייף הזה ?? ספרי קצת יותר כמה זמן אתם נשואים האם יש לך ילדים ומה בעצם לדעתך גורם לך למשבר בחיי הנישואין?? אולי נצליח לתת עצות זו לזו...

אני הייתי מציעה למצוא ענין חדש בחיים, יכול להיות חוג יצירה כלשהיא, יכול להיות סדנא, ואולי אפילו מסבה מקצועית. את לא נראית אותו הדבר? אז קחי את עצמך בידיים, הרשמי לשומרי משקל, תורידי במשקל, ותראי איך התדמית שלך בעיני עצמך תעלה, ואוטומאטית גם בעיני בעלך? רכשי לעצמך בגדים חדשים,את הישנים מסרי לצדקה, גם אם עדין טובים, שני את התספורת, עשי מסאג' טוב לפנים, פילינג, התאפרי במראה חדש, בדרך כלל שינויים כאלה, מרעננים , ודי בהם כדי לחזק , הן נפשית והן בנישואין. כשלבעלך תהיה אישה רעננה, הוא לא יחפש לו שינויים מהצד.

לסיגל שלום ראשית תודה על הרצון לטוב לעזור. שנית, הבעיה היא לא בגידות בגוף אלא בגידות בנפש בקדושת הנישואין בהתחיבות לתת כתף, להיות אשה שיש לה בעל לא רק על תעודת הנישואין. יש לי 3 ילדים בוגרים מעל גיל 18 ואני לא בטוחה שלהשאר בנישואים דפוקים מהיסוד יותר טוב עבורם מאשר לראות את הוריהם גרושים מאושרים. טוב אני אספר לך עוד משהו בעלי יותר מסור לאחים ואחיות שלו, כשהוא אומר המשפחה שלי הוא מתכוון לאחים ואחיות שלו, אם אחותו קוראת לו לעזרה או סתם ניצול ואני גם צריכה אותו הוא אומר לי קודם אחותי לך אני לא חייב כלום . ובנוסף אם אני רוצה לצאת עם חברה לקניות או לקניון קרוב הוא כועס מאד ואני צריכה ללכת איתה כשהוא לא נמצא ואז מילים נוראיות מתעופפות לעברי. אני מרגישה שהוא מקנא לי מאד שיש לי חברות קרובות, בקיצור הוא משדר 2 הפכים של בן אדם ולי קשה מאד עם המצב, התרגלתי להיות עצמאית ואני מרגישה כאלו זומבי לבד בעולם.יש לך אולי עצות בשבילי איך להתנהג במצבים כאלו? תודה מראש

אני חייבת לספר לכם מה קרה לי היום. התעוררתי בבוקר בתחושה של מתח נפשי נוראי, ממש לחץ על החזה, תחושה של פחד ובחילה מרוב מתח. זה לווה ממש בדכאון. הרגשתי ייאוש מהמצב הנפשי שלי ומהחיים שלי וכאילו איבדתי את הכוחות להתמודד. כל היום בעבודה הרגשתי שכל מה שאני רוצה הוא למות ושאני לגמרי אפס מוחלט. לא יכולתי להפסיק לחשוב על המוות כפתרון יחיד. כשחזרתי הביתה נרדמתי מרוב תשישות וכשהתעוררתי לאחר שעה הייתי רגועה הרבה יותר. אני לא יודעת מה קורה לי. מידי פעם יש לי התקפות של חרדה, פניקה ודכאון ואני מרגישה שזה מתיש אותי ומעייף אותי ומייאש אותי ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.

לכי לרופא תבקשי אפקסור.......תני לזה חודש ולא תאמיני איך הכול יראה אחרת בלי הרבה דבורים

היי אורית. מכיר את התהפוכות הללו מהעבר בדיעבד אני קושר את המצב הדומה שעברתי לטיפול תרופתי שלא תאם לי. אני חושב שכדאי לך לשקול אפשרות לשינוי הטיפול(כמובן עם הפסיכיאטר שלך). בנוסף אני רוצה לעודד אותך לא לפחד ולומר למטפלים שלך כל מה שאת מרגישה (כולל מחשבות אובדניות). תרגישי טוב.

מקווה שאת מרגישה יותר טוב עכשיו.. הלוואי ויכולתי לעזור.. :)

שלום לך, מקווה שזו רק חילוף הורמונים שמשבש מצב- רוח. את לא הראשונה שזה קורה לה גם לי בעבר קרה את אותו הדבר , הסירי דאגה מליבך ותיי חזקה, תמשיכי כרגיל הימנעי מאוד משיבוש דברים בסדר היומיומי שלך.

לפסיכיאטר שלום. שאלותי הן 1- מה הפירוש של המונח "השפעות אנטיכולינרגיות"? 2-במה שונה האדרונקס מתרופות ה-ssri? תודה.

נו באמת......צריך רופא בשביל זה

מה קורה????????? איך עם האפקסור? אמנם פניתי לפסיכיאטר אבל תאמין לי שלרגע לא שכחתי את הממומחיות שלך.נו?? אז מה אתה יכול לספר לי בנידון?,,,,,,,,, דרך אגב הבנתי שתה בעניין של דו גלגלי סבבה. בשבילי סיבוב זריז בעיר על הקטנוע שווה אפקסור חבל שאנחנו בסוף הקיץ.

שלום לכל מאן דבעי, לפני כשנה עברתי התקף פסיכוטי ומאז הערכה העצמית שלי ירדה. אני מרגיש אפס, אחד שלא שווה התייחסות, שאני לא יכול לסמוך היטב על החושים שלי. אני מרגיש שאף אחת נורמלית לא תרצה לצאת איתי, אפילו סתם לסרט, אני מרגיש שאני לא ראוי לזה. אני מרגיש משהו חסר לי בתקשורת עם אנשים, אני חושש איך יגיבו אנשים אם ידעו שעברתי התקף פסיכוטי בעבר והייתי מאושפז במחלקה פסיכיאטרית (לזמן קצר אומנם). קשה לי עם לקיחת הכדורים, אני כל הזמן מרגיש שאני צריך להסתיר את זה. אני תמיד חושש ללכת לקחת אותם מקופת חולים פן מישהו מוכר יראה אותי שם וישאל... האם הרגשתי מוצדקת ? האם אני באמת לא שווה הרבה בחברתנו ? האם יש לי סיכוי להשתלב מחדש במקומות עבודה טובים (אגב אני סטודנט) ? הביעו דעה !

משה. אכן חייך השתנו בעקבות ההתקף אבל עדיין לא הכל אבוד, אני מאמינה שעדיין נותר בך הכוח להמשיך הלאה ולהשתלב שוב בחברה של ימנו, אני מקווה שאתה עדיין לומד , אם תמצא עבודה יתכן שזה יחזיר אותך שוב למסגרת, אשמח לקבל תשובה בהצלחה ליבנת

ליבנת, תודה על העידוד. אני עדיין לומד ואני מרגיש שיש לי הכוחות ללמוד, אך אני די חושש מהעתיד שלי ומהקשר שאוכל לפתח עם אנשים בעתיד. אני מרגיש נחות בעקבות מה שקרה לי, קשה לי להאמין שאמצא אהבה, קשה לי להאמין שאי פעם אצליח לחלוק את שקרה לי בגלוי עם מישהו או מישהי. אני מרגיש שנגזר עלי לחיות לבדי. אני מפוחד מהדחיה והסטיגמה, אני פחות חושש שמה זה יקרה שוב ואני די מקווה שלא. נורא קשה לי לחיות עם הסוד הזה.

האם אתה יכול לפרט על אותו התקף? מה בדיוק עבר עליך? באיזה מצב אתה נמצא היום?

שלום רב, עניין הדימוי העצמי הירוד יכול, וצריך, להעזר במהלך מקצועי - לשיפורו. לא מדובר ב"טיפול נפשי" בשעת משבר או חולי, אלא בלימוד דרכי התמודדות עם מטלות החיים, כמו למשל להתחיל קשר עם בחורה, מתוך עמדה חיובית כלפי עצמך והפוטנציאל שלך. אתה בעצם עושה כבר דבר דומה, בכיתת הסטודנטים, ששם אתה לומד לנצל את יכולותיך באפיק האקדמי שבחרת. אני לא שייך למחלקת ההבטחות, אבל יש סבירות גבוהה מאד כי הפחד מהתקף חדש (הפחד מהנפילה המחודשת) ישתנה למודעות לרגישות שיש לך מארועים מסוימים, כך שתוכל לנקוט במהלכי חיים, כולל טיפול תרופתי, שימנעו כניסה למצבים שאינם מתאימים לך. ולידיעתך: לרבים וטובים מאיתנו יש מצבים שאינם מותאמים לנו, החל מלקנות מכונית משומשת, וכלה בצפיה בסרטי מתח. אם תרצה הכוונה לסוג יעוץ שהמלצתי, פנה למייל האישי שלי (הקלקה על שמי המוכחל תפתח חלונית עם כתובת הקשר שלי) עם פרטים מתוקצרים על ההסטוריה האישית שלך, ומיקום מגוריך. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

שלום אני עכשיו בתקופה מאוד מתוסכלת, מבולבלת, דיכאונית ולבד. אני בת 24 ופשוט אין לי חברות אולי אחד אבל רוב החיים הייתי אם בנים או אם חבר ותמיד כשהייתי מתקרבת ונהיית חברה של מישהי אז לבסוף הייתי מרגישה את הסכין בגב. אני עוד רציתי להתחיל ללמוד השנה אבל לא יודעת כבר מה אני רוצה ואני גם רוצה להכיר חברה וזאת עוד סיבה שאני רוצה ללמוד. אך אני מפחדת שזה לא יקרה. אני בחרדות ובדכאונות ומרגישה אפס גמור וכל הזמן שואלת את עצמי איך הגעתי למצב הזה,כי בסך הכל אני נראת טוב וחכמה אבל נהייתי נורא חסרת ביטחון שאני כבר מאבדת את עצמי ורק בא לי להעלם מהעולם הזה. נורא כואב לי וקשה לי ואני גם לא יכולה כלכך לתפקד בגלל זה בעבודה הנוכחית שלי.אפילו בסופשבוע אם יהיה אפילו בן אדם אחד לצאת איתו אז אני אסתגר בתוך עצמי.איבדתי לגמרי לגמרי את הבטחון העצמי ואני גם מרגישה כלכך בודדה. אני יודה למי שיוכל לעזור לי בעניין.

עינת! אני מבינה בדיוק מה את מרגישה, גם אני בחיי עברתי לא מעט, תמיד הייתי מוקפת אנשים סביבי אבל אני נהגתי לכנות אותם בשמם "האמיתי": "חברי אינטרס" הם היו שם כשהיו צריכים משהו. אבל לא נתתי להם להפיל אותי, היו תקופות קשות שבהם נשברתי, כמו שאת עוברת עכשיו ועכשיו לאט לאט למדתי לסנן את החברים לאינטרסנטים שמבינהם, הכי חשוב זה שקודם תאמיני בעצמך! אשמח לקבל את תשובתך.. ליבנת

שלום לבנת תודה קודם כל על העידוד אבל לך נישארו חברים ולי לא ואני מפחדת לפגוש אנשים חדשים אם בכלל מהפחד שיפגעו בי. אני נהייתי פתאום נורא רגישה וגם ניסיתי ללכת ללמוד שנה שעברה ולמדתי רק חודש ועזבתי כי לא אהבתי את החברה ביחוד הבנות שלמדו איתי ונורא מפחיד אותי לחזור למסגרת הזו עוד הפעם אבל מצד שני אני כן רוצה תואר ואני כן רוצה להכיר חברים חדשים אם זה בכלל אפשרי באוניברסיטה?! מחכה לתשובה עינת

הבדידות שמשותפת לכל כך הרבה אנשים מגיעה משני מקורות. האחד היא הבדידות המציאותית, זו שמשקפת שבעולם מסביב יש תחושה של ניכור, העדר חברים, העדר מטרה בחיים (משפחה, עיסוק...) וכו'. המקור השני הוא פנימי ואינו קשור בהכרח למציאות ה"אובייקטיבית". אדם יכול להיות מוקף בחברים ובני משפחה ובכל זאת להרגיש כל כך בודד. כמובן שיש שילוב בין שני הגורמים הללו לתחושת הבדידות. תהליך היציאה מהבדידות אינו מובנה וידוע מראש. הוא מאוד אישי לכל אחד, בהקשר של מקורות הבדידות שלו. כמעט כל אדם מרגיש בשלב כזה או אחר של חייו בדידות, לצערנו יש כאלו שזו חווית החיים המרכזית שלהם. הטיפול בבדידות צריך להיעשות תוך התבוננות על שני מקורותיו. יותר קל אולי לטפל בחלק החיצוני כי הפתרונות כתובים בעיתון או באינטרנט. מפגשים שונים, הרצאות שונות, היכרויות, צ'אטים ופורומים, כל אלו מצויים שם כתובים שחור על גבי לבן וכל שצריך זה אומץ ומוטיבציה כדי לקטוף אותם. אולם כל הפעילות החיצונית שבעולם לא תפתור את בעיית הבדידות הפנימית, שיכולה להופיע בצורות שונות: עצב, דיכאון, ניכור, ניתוק ועוד. כאן דרוש תהליך, לעיתים ארוך, של עבודה עצמית. במידה והאינטואיציה אומרת לך שמקור הבדידות הוא כזה, הייתי ממליץ לפנות גם לטיפול פסיכולוגי שעשוי לעזור לחשוף את הדברים ולעבדם לקראת שינוי. תקופות מעבר וצמתים בחיים הן התקופות הקשות יותר למצבים כאלה בגלל שהן גורמות לצבירה של מתח וחרדה, בדידות חיצונית ופנימית, ולכן בתקופות כאלה דרושה יותר תמיכה, הן ברמה הסביבתית משפחתית והן ברמה של הטיפול הפסיכולוגי. זה לפחות האופן שאני רואה את הדברים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על ההארות שלך. אני מסכימה איתך לחלוטין ומשום שאני יודעת שחלק מהגורמים אצלי הם פנימיים החלטתי לפנות לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי ואני מנסה הכל כדי לעזור לעצמי. הבעיה היא שגם מבחינה אובייקטיבית אני לבד. אמא שלי נפטרה והמשפחה התפרקה. אין לי בכלל משפחה מלבד אבא שמבין אותי אבל לא גר איתי. אני מרגישה מאד בודדה וגלמודה בעולם משום שאין לי משפחה וזה מדכא אותי כך שמידי פעם אני שואלת את עצמי מה התועלת בטיפול ובמאמצים שלי להכיר אנשים אם אין לי משפחה ואם ביסוד אין לי את תחושת הבטחון והשייכות שנותנת רק משפחה?

צריך לעשות אם חושדים בבעל שהוא בוגד אחרי 16 שנות נישואין...

שלום רב, כגידה היא דבר איום. נקודה. גם חווית החשדות על כך. אבל... בגידה, או חשד לבגידה מהווים הזדמנות לדיבור, הרהור, ערעור, וכו'. ועניין נוסף: הבוגד/ת נחשב/ת, על פי רוב, לכזה שממש אינו/ה בסדר. אבל... בעולם הנישואין יש שניים. והבגידה היא לא רק "לצאת לחפש" אלא גם "לצאת משם", דהיינו: מבן/ת הזוג. ולכן פעמים רבות יש מקום, בעולם הזוגי, לראות בבגידה הליך שמשותף, רחמנא ליצלן, לשני השותפים. לפעמים ראוי ורצוי לברר את מרבית הדברים במסגרת "מוגנת" של יעוץ מקצועי. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

חשבתי על הדברים שלך ... ואין ספק שלבגידה יש שני צדדים ואני מרגישה גם אשמה הבעייה היא בתקשורת ביננו שאינה קיימת , בחוסר הבנה משותף שביננו. אך מה לעשות אם הבעל אינו מוכן לשתף פעולה ואינו רוצה לגשת לייעוץ מקצועי מוגן הוא אומר שישלח אותי לטיפול - הוא לא צריך !!! כזה הוא -מרגיש תמיד צודק , תמיד בסדר!!!! גיבור עליון ג ב ר !!!

סיגל שלום א. לאמת את החשד ע"י חקירה עצמאית או חוקר פרטי ב. להתעמת עם הבעל כשיש הוכחות ולהבין מה קרה. ג. בהתאם לנסיבות אולי כדאי ללכת ליועץ נישואין כי לכל מטבע יש שני צדדים ואם כל כך הרבה שנים לא נבגדת אז הוא לא הטיפוס הבוגדני וכנראה קרה משהו. בהצלחה - דוגי

ואולי הוא כן בוגדני, אבל השכיל להסתיר את זה עד עכשיו?

תאמינו לי דןגי יותר טוב מאלף רופאים הבנאדם יודע על מה הוא מדבר

לאמת את המצב ואם באמת בגד... לברוח! אין דבר מכאיב יותר מבגידה מנסיון...

סיגל יקירתי.. אני יכולה להגיד לך למה לשים לב ואיך לדעת כמעט במאה אחוז אם הוא בוגד או לא... אבל.. נשאלת השאלה: האם את בטוחה שאת רוצה לדעת? והאם חשבת מה תעשי במידה וחששך יתאמת, שכן את יודעת מה אומרים.."יש ספק- אין ספק"... ליבי איתך.. אשמח לעזור.

אומרים לא רואים .....לא כואב אז למה לחפור אפשר לחשוב הוא לא המציא תגלגל

"... אנחנו מתחבאים מהצל של עצמינו נצמדים לקירות הבתים ורוב הזמן מתביישים בגופנו חופרים מקלטים ... .... ולא ברור מה נשאיר אחרינו מלבד הפחדים.... אנחנו זן נדיר ציפור משונה... החלומות באוויר.... הראש באדמה.... "

מאוד. עדי

לילה טוב ילדה מקווה שבבוקר תמצאי שירים אופטימים יותר

מי ששרה את זה היא אולי מוזרה, לי זה לא נשמע מוכר. סורי.!

לפעמים אני מרגישה שבא לי למות וההרגשה הזו מאד מפחידה אותי. אני מפחדת שיום אחד מתוך ייאוש אני עלולה לעשות משהו אם כי לא נראה לי. זה משהו שתוקף אותי מידי פעם ועובר. אני מטופלת אצל פסיכיאטרית ופסיכולוג ומספרת להם הכל חוץ מזה משום שאני חוששת שיאשפזו אותי. שאלתי אליך - יכולים לאשפז אותי בעל כורחי בגלל דבר כזה?

אני נמשך לקוקסינלים דהיינו גברים שנראים נשים עם אבר גברי,מוצא מאד ענין במין השלישי ,שאלתי לפסיכיאטר מה מקור המשיכה ,האם הומוסקסואליות נחבאית או סטיה ?

לא לפי מה שאת מתארת לא ניתן לאשפז אותך בגלל מה שאת מתארת בברכה דר" פלד

בני חלה במחלת הסכיזופרניה ונמצא בטיפול תרופתי(רספרדל). לאחרונה הגענו למסכנה כי עלינו לפנות לטיפול פסיכולוגי בתחום שמירת ההגיינה וכן בתחום המיניות שמירת ההיגנה הפכה אובססיבית יתר על המידה ובעיקר ע"י רחיצת ידיים בניסיון לאתר פסיכולוג מתאים למדנו כי ישנו קושי במציאת הפסיכולוג אשר יתאים באיכותו ויענה ביכולתו בתחומים שאנו מתעניינים בהם. הקושי נובע בעיקר מהסיבה שבשוק ישנם שרלטנים והיכולת לקבל המלצה הינה רק מהגורמים הנמצאים ומקרים את הנושא או שבעצמם קיבלו טיפול אין בכוונתינו להתאכזב בתחום כה בעייתי וכל רצונינו להגיע לכתובת הנכונה בפעם הראשונה. אודה לתשובתכם ועזרתכם

שלום רב, נראה לי שפסיכולוג/ית קליני/ת - היא הכתובת. שלח לי למייל האישי (הקלקה על שמי המוכחל תפתח חלונית עם הפרטים שלי וגם המייל והאתר) וציין את אזור מגוריך, ואפנה אותך לכמה מעמיתי, שבתחום שציינתי, שהתרשמתי מיכולתם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

יש לי ילד בגיל שלוש וחצי עם הפרעה מסויימת בתקשורת ובהתנהגות (לא אובחן באופן רשמי) המתבטא בחוסר יצירת קשר חברתי עם ילדים, חוסר קשב, תבניתיות בדיבור ובהתנהגות. השפה שלו מתפתחת באופן מוזר, והוא אינו משחק באופן הדומה לבני גילו (משחקי דמיון, דרמה וכו') אלא תמיד עם עצמו לבד. שמעתי פעם על תסמונת אספרגר, ורציתי לדעת אם התיאור שהזכרתי דומה. בכל אופן, כיצד מוגדרת תסמונת זו.

שלום אני מציע לא לנסות לעשות אבחון עצמי לילדך. זה לא מועיל ורק מעורר חרדות. אני מציע שתפני לפסיכיאטר ילדים או פסיכולוג ילדים מומחים ותתייעצי עימם. אם היית מעורבת עם גורם מקצועי כלשהו עד היום התייעצי עימו. בתחום יש הרבה מונחים להרבה סוגים של הפרעות התפתחותיות ונפשיות. אלו מצויים בד"כ סביב משפחה רחבה שנקראת PDD שהוא אוסף של הרבה סוגים שונים עד שכמעט קשה לשים את כולם תחת אותו שם. יש הרבה חומר קריאה בנושא באינטרנט, הרוב כמובן באנגלית. באתר הרצ"ב למשל יש התייחסות קצרה לכמה סוגים של אבחנות כאלה, אם כי כבר גיליתי טעות בכותרת כאשר נדמה ש PDD זה סוג של אוטיזם, מה שלא נכון מבחינה הגדרתית. בקיצור, תקראי ותרחיבי את ידיעותיך אבל פני לייעוץ רציני ומקצועי לצורך אבחון של ממש. http://www.horim.co.il/vpages/N0027a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מרגישה שאני לא עומדת בסטנדרטים של אחרים וגם לא בסטנדרטים של עצמי. יש בי פחד מאד גדול שכל אחד הוא בצעם לבד בסופו של דבר והלבד הזה מאד מפחיד אותי. יש לי הרגשה מאיימת שאם יקרה לי משהו או שאני אצטרך עזרה מסוימת, אף אחד לא יוכל לעזור לי. אמא שלי נפטרה ואני לא יכולה לסמוך על אבא שלי או אחותי הגדולה ואני מרגישה מאד לבד. יש לי מידי פעם חרדות ודכאון והדבר שהכי מרגיז אצלי הוא שאני לוקחת דברים הרבה מעבר לפרופורציות. הכל אצלי בצורה טוטאלית. למשל, ריב עם אחי יכול לגרום לי לחרדות ולדכאון של כמה ימים טובים ולהתחיל לשאול את עצמי שאלות לגבי מי אני ואם אני בכלל בן אדם טוב. אני יודעת שאני לוקחת דברים קשה מידי אבל כל תקרית קטנה או משברון או משהו הכי קטן שיכול לקרות מפיל אותי וגורם לי לחרדות ולדכאון כי אני מרגישה שאני לא עומדת בסטנדרטים של אחרים ושל החיים. הרבה פעמים אני מרגישה כמו ילדה קטנה שצריכה הגנה בעוד שהסביבה מסרבת להתייחס אליי כאל ילדה קטנה והם מצפים ממני להיות בוגרת לפי גילי ולהתחיל לתפקד כמו שהחיים דורשים. המשפט הכי מפחיד שאומרים לי הוא "אלה החיים" או "החיים כבר ילמדו אותך" משום זה גורם לי להרגיש שהחיים בעצם כל כך קשים ואני אפילו עוד לא יודעת כמה. הקושי האמיתי מחכה לי בפינה ואני לא אהיה מסוגלת להתמודד. אני בטח משדרת לסביבה דברים כל כך שליליים - שאני מתנהגת כמו תינוקת ונלחצת מכל דבר וכל דבר שובר אותי ואני חלשה ובכיינית וכל הדברים האלה נכונים. אז מה זה עושה אותי? אני מרגישה נורא מאוימת מהתחושה שאני בסופו של דבר לבד ואף אחד לא יכול לקחת חלק מהתחושות שלי או לעזור לי להתמודד איתם ושאין לי אפילו משפחה שאפשר לסמוך עליה. זו תחושה מאד מאיימת ואני לא מצליחה לצאת מהפחד הזה. לפעמים אני מרגישה שכבר אין לי טעם לחיות כי אני פשוט לא מתאימה לחיים האלה ולסטנדרטים שהם דורשים ול"לבד" הזה שהעולם הזה מציב בפנינו.

זו אני, אורית ארנון, שכתבתי את ההודעה.

שלום רב, תחושתך, שכוחך הנו שברירי, ושהוא הולך ואוזל - מלמדת שיש לך חושים בריאים, שיודעים להתריע כראוי על השלב בו את זקוקה לעזרה מקצועית. חיזוק ה"אני", והפחתת הרגישות לחרדות - מסתייעים היטב, ובמהירות יחסית, פעמים רבות. אם תרצי הפנייה - פני למייל האישי שלי (הקלקה על שמי המוכחל תפתח חלונית עם פרטי האתר והמייל שלי), וצייני את גילך, ההסטוריה המתוקצרת שלך, ומיקומך בארץ). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

השתחררתי לפני 3 חודשים. אני לא מסתדרת עם הוריי(באשמתי מן הסתם) אז גרתי חודשיים באילת גם שם היה לי מאוד קשה ומבולבל ונכנסתי לתסבוכת עם עצמי. לזרתי הביתה ואנימבולבלת מאוד. אין לי חשק לעשות כלום הכל מגעיל אותי אני מרגישה כל כך לבד וכל כך לא מובנת. גם לעצמי. הייתי פעם ילדה חכמה שיודעת מה היא רוצה שכולם חשבו שאצליח. עכשיו אני תקועה בבלבול,קשה לי לחשוב בהגיון,אני נשארת עם חבר שרע לי איתו והדבר היחיד שבא לי לעשות זה ל ב ר ו ח אני לא מתאימה לכאן.כלום לא מסתדר לי הלוואי ויכולתי למות אני פחדנית מדי

לילך אני לא אאריך אבל את נמצאת במקום מאד מפחיד עד עכשיו היית מוקפת במסגרות שכיוונו אותך והתוו את דרכך וכעת עליים להתוות את דרכך בעצמך וזה אכן מקום מפחיד להגיע אליו. מציעה לך להתמודד עם הפחדים אחד אחד למצוא עבודה שתמסגר אותך ביום יום להכיר אנשים חדשים כך שעזיבת החבר תהיה פחות בעייתית ולנסות לחשוב מה בא לך לעשות הלאה ללמוד? לעבוד? לטייל? תעשי צעד אחר צעד ולא הכל ביחד אני אחרי הצבא נסעתי לשנה לעבוד בחו"ל גם חסכתי כסף, גם נרשמתי ללימודים, גם טיילתי השנה הזאת הייתה חוויה שלא תשכח מומלץ בכל מקרה שום דבר לא בוער ומותר לך להתמהמה בלקיחת כיוון

תודה שהגבת להודעה שלי... הבעיה היא שמרוב בלבול אני לא יודעת אפילו מה אני רוצה האנשים סביבי מורידים לי את הבטחון ואני נותנת להם להשפיע עלי. אני לא יכולה להחליט-לא אתן להם כי זה קשה לי בגלל זה אני מחפשת להתרחק אבל אני לא יודעת לאן גם אני חשבתי על לעזוב לחו"ל אבל. צריך גם דרכון בינלאומי..לא?. אני רוצה לצאת מהמצב הזה כי אני נחנקת פה. תודה שענית.באמת תודה.

לילך! הדבר הראשון בפתרון הבעיה היא הידיעה שהבעיה קיימת מאחר שאיפשהו את מרגישה מאוד אתומה במסגרת שונה שלא היית רגילה אליה בעצם נשארת ללא המסגרת מגיל צעיר הרגילו אותנו להיות שייכים למסגרת ביה". תיכון, צבא ואחרי הכל כאשר אנו משתחררים מהצבא עלינו לבנות לעצמו מסגרת חדשה של לימודים ועצמאות אילו היה איזשהו ספר חוקים לחיים עצמאיים היו חיינו יפים וקלים בהרבה אני ממליצה לך על דרך ה"ארגון מחדש" ארגני את חייך והחזירי אותם למסגרת בקשר לחבר- אם רע לך איתו עזבי אותו יכול להיות שהוא חלק לא פעוט במציאת המסגרת שלך החיים ממשיכים חיי אותם כפי שאת רוצה! בהצלחה ליבנת

לילך, לדעתי, חשוב שתנסי ללבן עם הורייך את הבעיות כי מה שמקורה בבית, יוצא גם החוצה. חברות, יש לך? יש מישהו שאת יכולה לדבר איתו? קחי לך פסק זמן ותחשבי מה את רוצה לעשות, כמו שקודמותיי אמרו. דרך אגב, לי אין הורים. עדי

מותר לשאול למה אין לך הורים ואיך את מתמודדת על זה? אימי נפטרה ואני לא מצליחה לחזור לאיזון מאחר שנשארתי לבד עם אחי הצעיר. אין לי קשר טוב עם אבי ואחי הבכור ואני מרגישה כאילו כל המשפחה התמוטטה ונשארתי לבד.

היי לילך, אני חושבת שאחת הסיבות לתיסבוך שאת מדברת עליו, היא שעכשיו את ללא מסגרת, את השתחררת מהצבא ואת חופשייה עכשיו, עצמאית, וזה לפעמים מבלבל. אבל אפשר להוציא מזה גם את הטוב? ויש דברים שאת יכולה לפתור, לגבי המצב בביץ, את יכולה להימנע מחיכוכים עם הורייך, את יכולה לא להיות עם אותו חבר שרע לך איתו, כמו שאמרת, כי אחרי הכל את בונה לעצמך חיים משלך, ומן הסתם רצוי שהם יהיו לטעמך. בהצלחה...אני מאחלת לך רק טוב...

הבעיה נעוצה בי עמוק מדי לעולם לא אפתור את בעיותי עם ההורים וה"חבר" כי יש לי בעיות קשות עם עצמי אני מתוסבכת מבולבלת ומגעילה את עצמי מדי ולכן רע לי בכל מקום ולכן אני שונאת את כולם. כשאני מסתכלת על הוריי אני רואה בעינהם איך שהם נרתעים מהקיצוניות שלי והדרך בה אני רואה את הדברים זה הורג אותי בגלל זה אני חייבת לצאת מפה אבל אני יודעת שזה לא הפתרון אני לא רוצה לבזבז את חיי ככה נמאס לי לראות הכל בפסימיות תהומית כזאת את לא חייבת לענות לי כי אין מה להגיד לאחת כמוני אבל תודה על תשובתך בכל מקרה

לילך...אני כל כך מבינה אותך. אני מרגישה בדיוק כמוך. אשמח אם תגיבי גם להודעה שלי מלמעלה

קראתי את ההודעה שלך ואין ספק שאניסתם מתבכיינת ומפונקת את חווית דבר כל כך קשה ונורא קשה לי להביע את ההערכה שלי ..... בת כמה את? איך את מתמודדת?.... מה אפשר לעשות לדעתך???????. לפעמים אני מרגישה שהנפש שלי רוצה להשתחרר מהגוף שלי ואני נאבקת בה וככה לךילות שלמים של נדודי שינה עוברים עליי מרוב מחשבות יש לי שאלה אורית -את חווית אובדן. האם זה משפיע על בןאדם עד כדי כך שגם אחרי שנה הוא לא מצליח להתרכך ולהרגיש?.... חבר שלי זה שאני סובלת ממנו -מאז שאיבד את אביו לפני 10 חודשים הוא אגואיסט נורא נורא והוא ממרר לי את החיים כי אני נאחזת בו בציפורניים גם את הרגשת איבון לאחר האובדן?..

אני מתנדבת בקו עזרה לנוער והופנתה אליי פניה מנערה בת 17 שהייתה במצוקה רבה אני אישית בת 18 נערה בעצמי ונתקלתי בבעיה רבה לעזור לה היא השאירה לי את מספר הפלאפון האישי שלה על מנת שאתקשר איתה בקרוב השיחה היתה ביום חמישי אבקש יעוץ אם אפשר מה לומר לה וכיצד לסייע לה ולהלן המקרה: הנערה עברה התעללות מינית כשהיתה קטנה מקרב אביה הוא נעצר ונכלא למשך 8 שנים כעת לקראת שיחרורו היא מפחדת ונרתעת מהשיחרור מחשש שינקום בעקבות המקרה מצבה הנפשי הדרדר היא חשה דכאונות רבים ורוצה להתאבד בשיחה עימי נשמעה תשושה וחלשה וקולה הביע המון פחד וחוסר אונים השיחה הסתיימה אחרי שעה בה שוחחנו על כהל היא חשה בהקלה שאינה לבד למרות שהקו אנונימי היא איפשרה לי להתקשר אליה כשאתקשר אני רוצה לתת לה מקסימום סייוע אילו עצות ופתרונות אני יכולה להפנות אליה? אנא עזרו לי

הדבר הכי חשוב הוא שמישהו מקשיב לה זה הדבר הראשון את השאר? תנסי אולי להפנות פניה אישית במייל לטלי פרידמן (האימייל נמצא בכניסה לפורום בהקלקה על שמה) אני בטוחה שיהיו לה עצות חכמות

ליבנת שלום אני חושש שאת לוקחת על עצמך אחריות שאינה תואמת לתפקידך בקו העזרה. מדובר במקרה מורכב שדורש התמודדות מקצועית. הייתי מציע שתי נתיבי פעולה. ראשית עליך לפנות למנהלי קו העזרה שבו את עובדת ולדווח על המקרה. הם אמורים להנחות אותך מה לעשות מבחינה מקצועית בקו, או יותר נכון לאן להפנות את הנערה. אין ספק שהיא זקוקה להפניה לעזרה. שנית, את כמישהי כמעט בת גילה יכולה לשמש אוזן קשבת ומקור תמיכה, עם הצהרה ברורה שאינך יכולה לעזור לה במקום עזרה מקצועית. כל הכבוד על עבודתך ההתנדבותית ועל האחריות שאת מגלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן! כהיותי מתנדבת בקו אנונימי איני יכולה למסור פרטים לגורמים חיצונים אני משערת שמין הראוי המקרה של התאבדות יש מקום לדיווח לגורמים מוסמכים יותר, כידוע לך אנונימיות כלפי הפונה הוא האתיקה מס' 1 בעולם הסיוע ולכן אני חצויה במעשי. האם ישנה דרך שאוכל לשכנע אותה עצמה בפניה למוסד עזרה?

שלום, עברתי התקף פסיכוטי לפני שנה בערך ונרשם לי שימוש בתרופה ריספרדל במינון של 4 מ"ג ליממה. האבחנה שלי הינה SCHIZOPHRENIFORM DISORDER. ברצוני לדעת האם ההפרעה הזו היא קבועה ואי נטילת התרופה תגרום להופעת פסיכוזה נוספת. האם יהיה עלי לקחת את התרופות לכל חיי או שמא לאחר תקופה ממושכת של נטילתם אפשר להפסיק ?

היי, שמי אור וגם אני עברתי התקף פסיכותי לפני כ שנה וחצי וטופלתי בריספרדל 4 מ"ג. התרופה עזרה לי מאוד והחזירה לי את ההיגיון. לאחר שנה של טיפול החלטתי להפסיק לקחת את הכדור ולאחר שבועיים חזרו לי מחשבות לא הגיוניות (הרגשה שיש לך כוחות מיוחדים, שאתה משיח או סטן או בודהה או שאתה יכול לקרוא מחשבות). אם בריאותך חשובה לך- הקפד לקחת את הכדורים !! ברצוני לציין שעצם הידיעה והמודעות לתופעת הפסיכוזה לא מונעת מהתופעה לחזור! הרבה בריאות! ביי !!

היי אור, האם אישפזו אותך פעם נוספת לאחר שזה חזר והאם משך האישפוז השני היה ארוך יותר ?

משה שלום ברמת הידע כיום - אנשים המאובחנים כסובלים מסכיזורפניה צריכים לקחת תרופות לכל החיים באבחנה שאתה מתאר - זאת שאלה פנה לפסיכאטר להערכה ואם אינך בוטח בו - פנה לחוות דעת נוספת בכל מקרה עשה זאת בתאום עמו ולא עם אתר אינטרנט בהצלחה עמי

שלום רב, אני נער בן 17 ויש לי CP מלידה (צליעה ברגליים) עברתי מספר ניתוחים ברגליים ואני נמצא במעקב וביקורת אצל בית חולים "אסף הרופא" בת"א, (לביקורת האחרונה לא הופעתי משום שאני חושש עקב המצב הביטחוני .. אבל זה לא העניין ...) אולם לאחרונה (או לא ממש לאחרונה.. לפני כשנתיים ) קרה דבר שמאוד מפריע לי ומטריד אותי כאשר אני מתהלך בחברת אנשים אני חש כאילו רגליי משתתקות ואני לא יכול לזוז אני זז ממש ממש לאט גם אם מדובר במרחקים ממש קטנים 10 מטר וגם פחות הדבר לא היה קורה בעבר וזה מאוד מפריע לי! אני משתדל לא להתהלך בחברת אנשים אני יבהיר את עצמי יותר זה קורה גם אם נמצא ליידי רק עוד בנאדם אחד וגם בחברת משפחה אבל כאשר אני נמצא לבד זה לא קורה לי.. רציתי לדעת האם התופעה מוכרת? האם הסברתי את עצמי מספיק טוב? ואם כן מה עליי לעשות ? זה ממש מטריד.. בתודה מראש נ.ב כשהפנתי את אותה השאלה לניאורולוג (בפורומים שלכם) הוא אמר שייתכן שמדובר באספקט ריגשי או נפשי אנא עיזרו לי..

הסיבה לתופעה שתיארת (אכן נתת תיאור מפורט), יכולה להיות נפשית לדעתי עליך לגשת להפגש עם פסיכולוג פנים מול פנים האינטנט לא יכול לתת לך תשובות לשאלה כזאת, מכיוון שהיא דורשת בירור אישי ומעמיק מאחלת לך להתגבר על החשש

אלמוג שלום העובדה שאתה מתפקד פיזית ברמות שונות בהקשרים חברתיים שונים מרמזת שאכן יש מרכיב רגשי בתופעה, כנראה סוג של חרדה. אכן כמו שאורה המליצה אני מציע שתפנה לייעוץ פסיכולוגי. אני מתאר לעצמי שבביה"ח שבו אתה מטופל נמצאים פסיכולוגים שיקומיים שעבודתם מתמקדת במקרים כאלה. במידה ולא, אני יודע שבבי"ח איכילוב ישנם פסיכולוגים כאלה, ואם זה לא באזור מגוריך יש בוודאי גם מקומות נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דפני מדהימה שלי, יום שבת הגיע והיום בערב מסיבת ה"יעד" שלך, ואני רק יכולה לקוות שאת מרגישה את הגאווה ואת הסיפוק ואת תחושת ההצלחה האישית עמוק מבפנים, כי את ראויה לה. הכרות משונה הכרנו שתינו כאן בפורום, הכרות שהתחילה וירטואלית, עם תמיכה וירטואלית וחיבוקים וירטואלים, ורק אחרי זמן מה התממשה לה להכרות פיזית עם חיבוקים אמיתיים וחמים ואוהבים מכל הלב. זוכרת את ההתחלה שלך ? סתם מישהי, קראת לעצמך. ואני מההתחלה מוחה בתוקף, אין כאן סתם מישהי, יש כאן מישהי מיוחדת מאוד, שהייתי שמחה להכיר מעבר לגבולות הפורום, ואין כאן סתם מישהי שהיא לא וורבלית, יש כאן מישהי מקסימה שכותבת מהלב על הכל, על הנסיון לצאת מזה, על הכאב, על הקושי, ועד היום זה ככה. אני בטוחה שהיום התחושה עדיין מבלבלת מבחינתך, תחושת הצלחה מצד אחד - "עשיתי את זה, הסרתי את הקביים המלאכותיים האלה של האנורקסיה ואני יכולה והולכת בכוחות עצמי בלעדיהם", ומצד שני, עדיין קיימים במחשבות ובמודעות הקשיים לגבי הקבלה של הגוף במשקל החדש שלו, והקבלה של עצמך ללא הקביים וללא האנורקסיה. מבחינתי היום הוא רק עוד ציון דרך, שהחל בעצם כבר ברצון לצאת מזה, עוד הרבה לפני שהכרתי אותך, המשיך הלאה בהגיעך לפורום ובשיתוף, במאבק היומיומי הזה באוכל ובגוף, בכתיבת מכתב הפרידה מהאנורקסיה וברצון לשבת עליה שבעה ולתת לעצמך להשתחרר ממנה סופית, בקניית המכנסיים החדשים ביחד והיום – מסיבת היעד. אני יודעת שעברת דרך קשה מאוד להגיע להיום, וגם היום זה עדיין קשה ומבלבל, אבל 9 שנים היית בכלא הפרטי של עצמך, והיום תני לעצמך להשתחרר ממנו. תני לאנורקסיה להשאר אך ורק כצלקת, כזכרון בקופסא השחורה הסגורה, היא היתה חלק ממך המון זמן, ולא ניתן ואולי גם לא צריך למחוק אותה לחלוטין, וביחוד עכשיו כשהקונפליקט עוד קיים אי אפשר גם, אבל מה שכן ניתן – זה לשים אותה קצת בצד, ואותך המדהימה והמקסימה והמיוחדת במרכז בלעדיה. מאמינה בך וסומכת עלייך ויודעת שהתחלת בדרך הקשה הזאת, ועלית את כל העליה המפרכת הזאת, ועכשיו תדעי לעמוד שם בפסגה ולאמר לעצמך בשכרון חושים "עשיתי את זה !!" וגם להנות מכל שניה, ולהרגיש את האושר המפעפע בך ולהמשיך שם בפסגה בחייך הרגילים והנורמליים כמו כולם – בפרוייקטים, בלימודים ובעבודה. ואני פה בשבילך ואיתך, גם אם לפעמים קצת מתרחקת כדי לשמור על שתינו, גם אם את קצת עסוקה בפרוייקטים ובשאר הדברים הנורמליים של העולם, את נמצאת לך אצלי בלב כל הזמן, בפינה חמה ואוהבת. אז… המון גאווה יש לי היום בלב בך, המון המון אהבה, וחיבוק חזק. שלך לתמיד אביב.

אביב איך גרמת לי להצטער שאני לא שם לא חלק מהאירוע המדהים הזה. דפני, מצטרפת למילותיה של אביב מעריכה את הכוחות המדהימים שלך שהוציאו אותך מהמחלה ומשכו אותך למעלה. תהנו במסיבה אני אחשוב עליכן משדה התעופה

לא בטוחה אבל מנחשת... אני מצטרפת לדברים של אביב ושל אורה... תחזיקו מעמד...זה כדאי..למרות הכל. אליאן

שלום, אפשר לקבל הסבר על המונחים : מאניה, דימנציה ו-?Melancolia תודה, עדי

עדי מניה מצב בו מצב רוח מוגזם מלווה תופועת נוספות כגון חסר צורך בשינה, תאבון תחושת כוחות מוגברים מלווים תחושה שפוט והתנהגות לא מציאותיים דמנציה - ירידה ביכולת השכלית מלאנכוליה זה שם אחר לדכאון כיום טכנית יש שמשמשים בו ככנוי לדכאון קשה או כזה בו יש פגיעה רבה בתפקודים גופנים (שינה אכל.. ) עמי

שמחה לקרא את ההודעה שלך. אכן גישתי לפורום מוגבלת לפעמים אבל כשיוצא אני קוראת ומתעניינת מאוד. מצבי טוב. אצלי כל יום הוא מאבק אבל יחד עם זה אני שומרת על רמה מסויימת של אופטימיות. זוכרת כל הזמן מאיפה באתי ואולי בעצם זה גורם לי לעמוד על המשמר גם בקשר למחלה וגם בקשר לחיי האישיים. לא תמיד זה קל אבל לרוב אני מצליחה. מה שלומך יקרה שלי? כשאני פה אני שמחה לכתוב ולהיות חלק. באמת. אשמח מאוד לדעת גם בשלומך... שלך מכל הלב... נויה

טוב לשמוע. באמת. למרות שכל יום הוא מאבק, ושדברים לא תמיד הולכים "חלק" - את מתמודדת. והרי עוצמה אין פירושה היותך "בלתי פגיעה" (אין דבר כזה!), אלא יכולתך לעמוד על המשמר, לצפות מראש את נקודות התורפה שלך ולהגן על עצמך. מדברייך ניכר שלמדת הרבה על עצמך, על הנקודות הרגישות כמו גם על צדדי החוזק, ונראה שאת פועלת בהתאם. זה לא קל, מי כמוני יודעת... באמת מעריכה אותך על כך. שלומי טוב, בסך הכל. כמו כולנו, גם אני חווה לפעמים אכזבות מרות, צער או רגעי ייאוש. אין מנוס מכך. אלא שהשלכתי ממני והלאה את הקביים עליהם הורגלתי להישען (אנורקסיה), ואני מפלסת את דרכי בשבילי החיים, מנסה להיעזר בכלים אחרים - קונסטרוקטיבים יותר - בהתמודדות עם הקשיים. אני מבינה שאת לא נמצאת כאן הרבה. אבל כשאת כאן ורוצה לשתף קצת, להתחלק בחוויות או סתם לומר שלום - יש כאן מישהי שתחכה להודעותייך בשמחה... :-)) שלך, דפני.

דפני. כל כך התרגשתי לקרא את מה שכתבת וממש מצאתי את עצמי מזדהה... זאת המלחמה האמיתית. היכולת להתמודד עם החיים ללא האנורקסיה. ללמוד לנופף לה לשלום ויחד עם זאת להיות על המשמר... אין לי ספק שזה קשה. אבל מה שבטוח הוא שאת אמיצה אמיצה. ממש התרגשתי לקרא את ההודעה הזאת. גאה בך... גאה בעצמי אפילו... סוף סוף אפשר להגיד את זה ... נפלא. שלך תמיד ... נויה

אני לא רואה ת'אור!!!

יחס אנשים

אני לא מרגיש ת'עוצמה...

החלטתי להקים אתר שיהיה למעשה מגזין אונליין. במגזין יהיו כתבות, סיפורים אישיים, ביקורות על סרטים ספרים ומוסיקה ועוד ועוד. כל מי שמוכן לתרום ולכתוב למגזין מוזמן לעשות זאת. אשמח מאד אם גם אנשי מקצוע יוכלו לתרום כתבה מעניינת. אודה לכם אם תפנו אליי לאי מייל [email protected]. נשתמע.

אשמח לעזור לך. אני כותבת לך אי מייל עכשיו. אני מקווה שעוד אנשים בפורום הזה ירצו לתרום, כולל אנשי המקצוע. זה יכול להיות נחמד

בהצלחה!

אני נשויי מזה כשנתיים שאלתי היא האם הצצה הדדית ביני לבין שכנה שגרה בבנין סמוך בשעות הלילה המאוחרות כשאישתי כבר ישנה נחשבת להפרעה נפשית כלשהי? אני מדגיש שמדובר בהדדיות . אגב היא רווקה כבת 25. אני מקווה שנסחתי את שאלתי באופן ברור אבל שעדיין מתאים להשאל בפורום.

אישית אני לא חושבת שמדובר בסטיה אבל לדעתי מדובר בבגידה מסוימת באשתך

שלום רב, כל אחד מאיתנו עושה פעילויות רבות, בשיגרת החיים, שאפשר לראות אותן כ"שנויות במחלוקת" - כישנה בקרה עצמית על טיבן, בהתאם לערכים ולמהות האופי המוסרי שלנו. כך למשל: חניה במקום בעייתי או ממש אסור; התפרצות לזבן/ית בסופר (או לרופא בקופ"ח)שעסוקה עם מישהו - כדי לשאול את שאלתנו, וכו'. ועד כאן ההקדמה. וכעת לשאלתי, שמהווה תשובה לשאלתך: מדוע עולה אצלך השאלה כי מדובר בהפרעה נפשית? ועיצה לאופן המענה: איזו התנהגות בהקשר של גבר-אישה היתה נחשבת ל"לגמרי לא בעייתית" בהתאם לשיפוט העצמי שלך? עד כמה שונה ההתנהגות "התמימה" מההתנהגות שאתה שואל עליה? דרך צליחה במעלה השאלות, ןכל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם התחתנת עם אישתך מאהבה???

אנחנו צריכים אתכם

שלום אורית. מה כוונתך איפה כל אנשי המקצוע? היום רובם ביקרו בפורום וענו על פניות כנ"ל אתמול ושלשום. האם את מצפה שהם יהיו 24 שעות מול המחשב בצפייה לשאלות? אנא מכם. מעט סבלנות וסובלנות בפורום הזה לא תזיק. שבת שלום יוסי.

אני לא יודעת למה אתה תוקף אותי. יש בי המון סבלנות וסובלנות ולא שאלתי את זה בביקורת על זה שהם לא כל הזמן פה אלא פשוט משום שלא ראיתי את שמם זמן מה וחששתי שהם עזבו את הפורום לאור ההתרחשויות האחרונות. אני חושבת שמגיעה לי התנצלות

דחק דחק הוא מושג מפיסיקה. Grinker & Spigel הם שני חוקרים שהשתמשו במונך לראשונה במובן הפסיכולוגי שלו. מהפיסיקה דחק הוא כוח חיצוני המופעל על גוף (כוח מכאני, כימי, טרמי). השימוש במונח דחק בפסיכולוגיה נעשה ב-3 מובנים עיקריים 1גורם מאיים ומסכן חיצוני לגוףHolms&Rahe בנו טבלה של גורמי דחק בחיי בני אדם Life-Events Scale 2תגובה פנימית פיסיולוגית של האורגאניזם לנוכח דרישות חיצוניות. Seley הגדיר את הדחק ככל אירועה המעורר תגובה (מוביליזציה) של האורגאניזם. הוא התרכז בשינויים ההורמונאלים המופיעים לנוכח סטרסורים שונים כגון טמ"פ, רעב, וכו.. המודל שתאר כלל מספר שלבים: 1) גירויי 2) הלם ועוררות סימפטאטית 3) הלם נגדי עם עוררות המערכת הסטיואידית 4) התנגדות 3כיחסי גומלין בין אופי ועוצמת הפרטורבציה של הדחק לבין משאבי האורגניזם לשמר על יציבות ואיזון. המודל של גירויי ותגובה שימש לגישה זאת.Lazarus בנה גישה פסיכולוגית למודל זה: 1) תפיסת משמעות הגירוי 2) הערכה ראשונית 3) גיוס משאבי התמודדות פסיכולוגים 4) ארגון והסתגלות לגירויי משבר Crises המודל המקובל הוא המודל השלישי, של שיווי משקל בין דחק למשאבים. הקליניקה הפסיכיאטרית נתפסת כתוצאה של התערערות הארגון הפסיכולוגי. דחק כתופעה חיובית אריקסון תאר את מעגל החיים כסדרה של משברים אופייניים. בהתפתחות תקינה כל משבר נפתר באופן חיובי ע"י הסגת רמת ארגון גבוהה יותר של ההתפתחות הפסיכולוגית. פתרונות כשלים יגרמו, לדעתו, להפרעה באישיות. דחק מוכר כגורם חיובי המעורר לפעולה ולמידה תופעה מכרת כעקומת התפקוד ביחס לדחק דחק בפסיכיאטרייה כאשר דנים בדחק יש להתייחס לתסמונות הפסיכיאטריות הבאות: (דגש עובר מהדחק לאורגניזם) 1PTSDהדגש על עוצמת הדחק, הסטרס מתואר בעוצמה שהיא מעבר לחוויה היום-יומית של האדם וצפויה לגרום לסימפטומים קלינים גם אצל מי שיציב בנפשו 2Adjustment Dis’הדחק שייך לכל אותם מתחים שאתם אנשים בד"כ מתמודדים, לא יותר קשים מהחוויה היום יומית. מדוע שאחד יפתח תסמונת קלינית בעוד אחר לא ? בבדיקה מגלים אישיות חלשה מפרעת המתקשה להתמודד גם עם דחק יום-יומי רגיל. 3Psychosomaticהדגש כאן הוא על תגובת האורגאניזם, דהיינו על הגורמים המתווכים בין הדחק לתגובת הגוף. 1 ) מערכת העצבים האוטונומית: התקפי לב, אישיות סוג A וכו.. 2 ) הורמונים פפטידים: ניורוהורמונים עלולים להשתתף במגוון הפרעות נפשיות 3 ) מערכת החיסון: נחלשת בדחק מאפשרת מחלות זיהומיות סרטן 4Adolf Meyerהאמין הכל המחלות הנפשיות מבטאות צורה זאת-או-אחרת של תגובה לדחק. הפסיכיאטרייה לפי הגישה הנ"ל קיבלה את המונחים של "פסיכוזה תגובתית," "דכאון תגובתי," וכו... התערבות במשבר Crises-Intervention הטיפול במשבר בנוי על המודל המתואר מעלה. ההנחה הבסיסית היא שבשלב הקריטי של הערעור באיזון הנפשי נתן לעודד את גיוס מנגנוני ההתמודדות באפן שיאפשר פתרון מצלח של המשבר שיתאפיין בהעלמות הסמפטומים הקלינים ורכישת רמת ארגון נפשית טובה יותר. לפיכך הטיפול הוא: 1 ) קצר2 עד 5 פגישות 2 ) מיידיקרוב ככל שניתן למשבר, דהיינו לזמן תחילתהערעור 3 ) ממוקדממוקד במשבר עצמו, לא עוסק בתחומים נפשיים אחרים 4 ) גמישטכניקות ומשך הטיפול גמישים, (ראה בהמשך) טכניקות: 1 . הורדת חרדה (גם עם יש צורך להשתמש בתכשירים פסיכוטרופים מרגיעים) יצירת קשר טיפולי 2 . להיעזר במניפולציה של הסביבה, לדוגמה, ניתוק המטופל מגורם הדחק ע"י אשפוז קצר למנוחה 3 . גיוס מנגנוני התמודדות יעילים ע"י עידוד, יעוץ, תמיכה, שיקוף ההתמודדות היעילה, עזרה בטכניקות קוגניטיביות 4 . מניעת רגרסיה והחמרה בקליניקה ע"י שיקוף המנגנונים הלא יעלים הקשורים להופעה של סימפטומים

כתבתך הייתה מעניינת מאוד. אולם אני חייבת לומר שכמי שעברה תקופה של חרדות קשות (בין השאר בעקבות PTSD) וכיום מטופלת בסרוקטס, נבהלתי מאוד מדבריך על כך שתקופת דחק עלולה להוביל להתפתחות של סרטן. בשנים האחרונות הולך וגובר אצלי פחד נוראי מסרטן, ותמיד אני מפחדת שעצם הפחד המשתק הזה יביא עלי חו"ח את המחלה הנוראית. (החרדות שלי לא היו קשורות לנושא של מחלות, זהו פשוט פחד או חרדה נלווית, פחד מן ההשפעות של החרדה). כעת מצבי טוב יותר בעקבות השימוש בסרוקסט והטיפול הפסיכולוגי, אבל בכל-זאת אני רוצה לשאול - מה אני יכולה לעשות כדי להמנע מלהביא על עצמי מחלה נוראית שכזו? אני יודעת שהשאלה היא טיפשית משום שאין עליה תשובה, אבל בכל-זאת - הפחד הזה שוב משתק אותי...

נועה, תחשבי חיובי. מה שהוא ניסה לומר, שמה שקורה לגוף משפיע על הנפש וכן להיפך. נראה לי שמחשבה חיובית תעזור לך. עדי

לפסיכאטר היועץ! ערכתי מחקר לפני זמן קצר על מצבי דחק, גילתי שבקרב בנות ישנם מצבי דחק גבוההים יותר כתוצאה משינויים (כגון: לידה, חתונה, קידום בעבודה), כפי שאת שם לב מצבים אליה בבחינת מצב דחק חיובי ואילו הבנים נלחצו יותר ממצבי דחק שלילים :מוות, פיטורים וכדומה. ממה לדעתך נובע פילוג זה והאם יש לזה הסבר פסיכאטרי? מקווה לתשובה מהירה ליבנת

סכיזופרניה גורמים אטיולוגים אין גורם ידוע. ההנחה הרווחת היא שתערובת של גורמים ותהליכים קשורים למחלה. המודל המקובל להבנת המחלה ניקרא STRESS DIATHESIS MODEL וטוען לרגישות "ביולוגית" (DIATHESIS) המתבטאת בשילוב עם לחצים חיצוניים סביבתיים (STRESS). גורמים ביולוגים התיאוריה הדופאמינרגית. סכיזופרניה קשורה לפעילות יתר של דופאמין במוח. 1 . קשר בין שפור קליני ויכלת חסימת רצפטורים של דופאמין. 2 . סמים מעוררים פעילות דופאמינרגית גורמים לפסיכוזה. 3 . טיפול דופאמינרגי בפרקינסון גורם לפסיכוזה. בעיות עם התיאוריה: 1) גורם לפסיכוזה לאו דווקא סכיזופרניה. 2) שימוש כרוני בנוגדי דופאמין גורם ליתר פעילות דופאמינרגית 3) לפונקס תכשיר יעיל לסכיזופרניה, ולא חוסם יעיל של רצפטורים דופאמין 2. ניורוטרנסמיתורים אחרים. · סרוטונין: 1) חסימת רצפטורים סרוטונינרגים ברספרידון יעילה בסכיזופרניה 2) סרוטונין הוזכר באגרסיה, ואגרסיה מהווה חלק מהמחלה. · נוראפינפרין: עיקוב אדרנרגי מעלה סיכויי חזרה לפסיכוזה. · חומצות אמיניות: הרס תאים גבארגים בהיפוקמפוס קשור עם יתר פעילות דופאמינרגית. ניורואנטומיה. · המערכת הלימבית: [קשורה לשליטה אמוציונאלית] ממצאים של מערכת מוקטנת ב MRI ועדויות לפגיעה בארגון היסטולוגי של חלקים מהמערכת הלימבית. · גרעיני הבסיס: [קשורים להפרעות תנועה] מעורבות גרעיני הבסיס דרך רצפטורים דופאמינרגים ומסלולים דופאמינרגים. · אונה קדמית: [דמיון קליני בין פגיעה פרונטאלית וסכיזופרניה] דמיון בין פגיעה קוגניטיבית בשני המחלות, WCST ואחרים. פסיולוגיה. · EEG ירידה בכמות אלפא עליה בדלתא ותטא. יותר פטלוגי משמאל. זיזים וגלים דומים לאפילפסיה. פגיעה בקוהרנטיות מאזורים שונים. גדילה בממד הקומפלקסי של דגימה לא-לינארית. · EP גלים מוקדמים אמפליטודה גדלה. גלים מאוחרים P300 שטוחים ומאוחרים יותר. · SACCADS התגלו ב 80% מקרובי משפחה של חולים בסכיזופרניה אימונולוגיה. ירידה בתאי T ויצירת אינטרלוקין. תגובתיות מופחתת של לינפוציטים פריפרים. נוגדנים נגד רצפטורים דופאמינרגים. מחלה ויראלית סביב הלידה על פי אזורים גיאוגרפים [המספרות צפונית דרומית] אנדוקרינולוגיה. ממצאים לא ספציפי של DST חיובי FSH LH מופחתים השטחה תגובת GH ל-TRH בסימנים נגטיבים. גנטיקה. 1% באכלוסיה הכללית 8% אח 12% הורה 12% תאום דיזיגוטי 40% שני ההורים 47% תאום מונוזיגוטי. גורמים פסיכודינאמים · FREUD : 1) סכיזופרניה מתוארת כפגיעה נרחבת באגו. כתוצאה מכך ניפגע בוחן המציאות שליטה על דחפים ואגרסיה. 2) הסתמי עם החשיבה הראשונית גוברים על האני והחשיבה המשנית. 3) נרקסיסם ראשוני נחשב לפסיכוזה לפי פרויד בכך שהתינוק עדיין לא ארגן לעצמו את המציאות [מפורקת] ולא יצר הפרדה של זהות בין עצמו לסביבה. · SULLIVAN :החרדה ביחסי אם תינוק קשורים לפרסונופוקצה GOOD-ME BAD-ME AND NOT-ME חרדה מאד גבוהה מביעה לפרסוניפיקציה NOT-ME דהיינו חסר ארגון של העולם המנטלי. סליבן גם החדיר את המונח DELUSONAL-MOOD שמתאר את הפרפלקסיות והחרדה המקדימה את הפסיכוזה, מחשבת השווא היא התארגנות פגועה של הפירוק והפרפלקסיות. · OBJECT RELATIONS : ייצוגים פגועים כאוטים מפוצלים מחלישים את האגו. גורמים משפחתיים וחברתיים. התואריות המשפחתיות מתארות את הסכיזופרניה כסימפטום או ביטוי למחלה משפחתית. החולה הוא החוליה החלשה במשפחה שמקבל את ההפרעה. · BETSON [אנתרופולוג מ [PALO ALTO תבע את המונח של DOUBLE BIND לתאר חוסר התאמה בין קומוניקציה ורבאלית ללא ורבאלית במשפחה של החולים. כאשר חל גם איסור להבהיר את אי ההתאמה הילד נחשף לחוסר ארגון בקומוניקציה. · WYNN חקר דפוסי קומוניקציה במשפחות של חולים סכיזופרנים. תאר COMUNICATION DEVIANCE דיבור כללי, מסרים לא ברורים. · LIDZ חקר מבנה משפחה. הוא האמין שסכיזופרניה נוצרת במשפחות בהם יש פגיעה במבנה התקין של המשפחה. SCHIZM התרחקות בין ההורים ושבירת הגבול עם אחד הילדים. SKUE אחד ההורים שולט ודוחף את ההורה השני לקואליציה עם הילדים. · LEFF תאר את התופעה של EXPRESSED EMOTIOM מעורבות יתר, ביקורתיות יתר, עיינות. הוכיח שיש רלאפס גבוה של המחלה במשפחות עם EE גבוה. · DUNHAM חקר אזורי מגורים של חולים סכיזופרנים תאר את המונח DAWN DRIFT התדרדרות מעמד סוציאלי של החולים.

פסיכיאטר יועץ כתב/ה: > > סכיזופרניה גורמים אטיולוגים > > אין גורם ידוע. ההנחה הרווחת היא שתערובת של גורמים ותהליכים > קשורים למחלה. > המודל המקובל להבנת המחלה ניקרא STRESS DIATHESIS MODEL וטוען > לרגישות "ביולוגית" (DIATHESIS) המתבטאת בשילוב עם לחצים > חיצוניים סביבתיים (STRESS). > > גורמים ביולוגים > התיאוריה הדופאמינרגית. > סכיזופרניה קשורה לפעילות יתר של דופאמין במוח. > 1 . קשר בין שפור קליני ויכלת חסימת רצפטורים של דופאמין. > 2 . סמים מעוררים פעילות דופאמינרגית גורמים לפסיכוזה. > 3 . טיפול דופאמינרגי בפרקינסון גורם לפסיכוזה. > בעיות עם התיאוריה: 1) גורם לפסיכוזה לאו דווקא סכיזופרניה. 2) > שימוש כרוני בנוגדי דופאמין גורם ליתר פעילות דופאמינרגית 3) > לפונקס תכשיר יעיל לסכיזופרניה, ולא חוסם יעיל של רצפטורים > דופאמין 2. > > ניורוטרנסמיתורים אחרים. > · סרוטונין: 1) חסימת רצפטורים סרוטונינרגים ברספרידון יעילה > בסכיזופרניה 2) סרוטונין הוזכר באגרסיה, ואגרסיה מהווה חלק מהמחלה. > · נוראפינפרין: עיקוב אדרנרגי מעלה סיכויי חזרה לפסיכוזה. > · חומצות אמיניות: הרס תאים גבארגים בהיפוקמפוס קשור עם יתר > פעילות דופאמינרגית. > > ניורואנטומיה. > · המערכת הלימבית: [קשורה לשליטה אמוציונאלית] ממצאים של מערכת > מוקטנת ב MRI ועדויות לפגיעה בארגון היסטולוגי של חלקים מהמערכת > הלימבית. > · גרעיני הבסיס: [קשורים להפרעות תנועה] מעורבות גרעיני הבסיס > דרך רצפטורים דופאמינרגים ומסלולים דופאמינרגים. > · אונה קדמית: [דמיון קליני בין פגיעה פרונטאלית וסכיזופרניה] > דמיון בין פגיעה קוגניטיבית בשני המחלות, WCST ואחרים. > > פסיולוגיה. > · EEG ירידה בכמות אלפא עליה בדלתא ותטא. יותר פטלוגי משמאל. > זיזים וגלים דומים לאפילפסיה. פגיעה בקוהרנטיות מאזורים שונים. > גדילה בממד הקומפלקסי של דגימה לא-לינארית. > · EP גלים מוקדמים אמפליטודה גדלה. גלים מאוחרים P300 שטוחים > ומאוחרים יותר. > · SACCADS התגלו ב 80% מקרובי משפחה של חולים בסכיזופרניה > > אימונולוגיה. > ירידה בתאי T ויצירת אינטרלוקין. תגובתיות מופחתת של לינפוציטים > פריפרים. נוגדנים נגד רצפטורים דופאמינרגים. מחלה ויראלית סביב > הלידה על פי אזורים גיאוגרפים [המספרות צפונית דרומית] > > אנדוקרינולוגיה. > ממצאים לא ספציפי של DST חיובי FSH LH מופחתים השטחה תגובת GH > ל-TRH בסימנים נגטיבים. > > גנטיקה. > 1% באכלוסיה הכללית 8% אח 12% הורה 12% תאום דיזיגוטי 40% שני > ההורים 47% תאום מונוזיגוטי. > > > גורמים פסיכודינאמים > · FREUD : 1) סכיזופרניה מתוארת כפגיעה נרחבת באגו. כתוצאה מכך > ניפגע בוחן המציאות שליטה על דחפים ואגרסיה. 2) הסתמי עם החשיבה > הראשונית גוברים על האני והחשיבה המשנית. 3) נרקסיסם ראשוני נחשב > לפסיכוזה לפי פרויד בכך שהתינוק עדיין לא ארגן לעצמו את המציאות > [מפורקת] ולא יצר הפרדה של זהות בין עצמו לסביבה. > · SULLIVAN :החרדה ביחסי אם תינוק קשורים לפרסונופוקצה GOOD-ME > BAD-ME AND NOT-ME חרדה מאד גבוהה מביעה לפרסוניפיקציה NOT-ME > דהיינו חסר ארגון של העולם המנטלי. סליבן גם החדיר את המונח > DELUSONAL-MOOD שמתאר את הפרפלקסיות והחרדה המקדימה את הפסיכוזה, > מחשבת השווא היא התארגנות פגועה של הפירוק והפרפלקסיות. > · OBJECT RELATIONS : ייצוגים פגועים כאוטים מפוצלים מחלישים את > האגו. > > > גורמים משפחתיים וחברתיים. > התואריות המשפחתיות מתארות את הסכיזופרניה כסימפטום או ביטוי > למחלה משפחתית. החולה הוא החוליה החלשה במשפחה שמקבל את ההפרעה. > · BETSON [אנתרופולוג מ [PALO ALTO תבע את המונח של DOUBLE > BIND לתאר חוסר התאמה בין קומוניקציה ורבאלית ללא ורבאלית במשפחה > של החולים. כאשר חל גם איסור להבהיר את אי ההתאמה הילד נחשף לחוסר > ארגון בקומוניקציה. > · WYNN חקר דפוסי קומוניקציה במשפחות של חולים סכיזופרנים. תאר > COMUNICATION DEVIANCE דיבור כללי, מסרים לא ברורים. > · LIDZ חקר מבנה משפחה. הוא האמין שסכיזופרניה נוצרת במשפחות > בהם יש פגיעה במבנה התקין של המשפחה. SCHIZM התרחקות בין ההורים > ושבירת הגבול עם אחד הילדים. SKUE אחד ההורים שולט ודוחף את ההורה > השני לקואליציה עם הילדים. > · LEFF תאר את התופעה של EXPRESSED EMOTIOM מעורבות יתר, > ביקורתיות יתר, עיינות. הוכיח שיש רלאפס גבוה של המחלה במשפחות עם > EE גבוה. > · DUNHAM חקר אזורי מגורים של חולים סכיזופרנים תאר את המונח > DAWN DRIFT התדרדרות מעמד סוציאלי של החולים. > >

אבל הרופאים רבותי... עושים טעויות.. ראיתם פעם נוירולוג שנותן ריטלין לילד עם הפרעה ריגשית ? מבלי לשאול כלום...מבלי לוודא או לעשות עוד בדיקות.. המעניין הוא..שדווקא כל הפסיכיאטרים שאליהם פניתי...קודם כל אמרו..שיש לעשות בדיקות מקיפות..איבחונים,בדיקות דם... וזה דווקא נוירולוג מפורסם מאד...ידוע בתחומו... ודווקא הוא פישל...